ירידת מים

אנונימי

ראו גם: מים מקוניאליים, מדור הריון ו-מדור לידה.

מישהיא אולי יודעת מדוע אחרי ירידת מים מקוניאלים אסור ליולדת עמוד ולעזור בהתקדמות הלידה

מחשש ל"צניחת חבל הטבור": חוששים שחבל הטבור יתפס בין ראש התינוק לבין עצמות האגן של האם. אם תנוחת שכיבה באמת מורידה את הסיכון שזה יקרה זה כבר שאלה אחרת...

יונת - אבל זה קשור לירידת מים בכלל, לא להיותם מקוניאלים או לא. אם העובר כבר מבוסס באגן, החשש הזה לא קיים (זה לא אומר שאין מי שחושש P-: )

אכן.

ואני בכלל שמעתי שאחרי ירידת מים (לאו דווקא מקוניאליים) האשה חייבת לשכב ולא להסתובב מחשש לזיהום.
מישהו שמע על זה משהו?

למה?
אני ילדתי פעמיים אחרי ירידת מים (עם צירים). לא שכבתי באף לידה, אפילו לא חצי שנייה.

זה הטקס, סליחה הנוהל, של בתי החולים.

בשמת - את מדברת על לידה בבית חולים?

לא - לידה ראשונה פרטית במשגב לדך (לא נחשב "לידת בית חולים"), שניה בבית.
לכן יונת מסבירה לי. D-:

לי גם היתה ירידת מים וטסנו למשגב לדך ואף אחד לא דיבר איתי שם על לידה בשכיבה.

ממה שאני הבנתי בקורס הכנה ללידה ומחברה שהיו לה מים מקוניאליים: כאשר יש מים מקוניאליים יש מקום לחשוש שיש סכנה/מצוקה אפשרית לעובר, כי זה לא אמור לקרות. ולכן במקרה כזה נזהרים יותר והולכים מיד לבית חולים (ולא נשארים עוד קצת בבית עם צירים).
לא חייבים לשכב בלידה, אבל בבית-חולים מחברים מיד למוניטור וזה מאד מקשה על תנועה בלידה, לכן אולי חשבת שאסור לעמוד ולעזור בלידה.

דעתי הבלתי-מקצועית - דווקא עם מים מקוניאליים, כדאי להסתובב, במידה והראש מבוסס כדי לקדם את הלידה...

כמה זמן לאחר ירידת המים ניתן להגיע לבי"ח? מהו זמן סביר ומתקבל על הדעת?

מישהו יודע מה גורם לירידת מים?
האם אשה שילדה כך בעבר זה עלול לקרות לה שוב?
האם יש דרך למנוע את זה?

שליחה על ידי טלי* » 06 מאי 2005, 05:36

ירדו לי המים לפני חצי שעה. לא התחילו עדיין צירים ורציתי לדעת אם מישהו יודע כמה זמן אפשר לחכות בבית עד שמגיעים לבית החולים? מפאת האקטואליות אודה לתשובה מהירה של משמכימי קום.

אין לי מושג אבל שתהיה לך לידה קלה

אני מקווה שאת כבר במיון , אם לא סעי מיד .
ולא להתפתות לזרוז , בהצלחה .

שילה

אני שמעתי על מחקר שמצא קשר בין האב, לאורך ההריונות של האישה (אישה עם אותו אב לכל ילדיה, לעומת אישה שהחליפה אבות בין ילדים). כלומר - האב אחראי לאורך החיים של השילייה. אני הסקתי מכך שהוא גם אחראי לירידת מיים מוקדמת, אבל זו ממש דעה לא מלומדת... בכל אופן, אני התחלתי שתי לידות בירידת מים ללא צירים, ובשלישית המים ירדו אחרי שלושה וחצי צירים קלילים (כלומר, "על ההתחלה"). בעלי אכן אחראי לשלושת הילדים

גם הרופא נשים שלי אמר שאני יכולה לצפות לפתוח כל לידה בירידת מים, לצערי.
כמובן, שיש עוד סיבות לירידת מים. רק אתמול מישהי סיפרה לי שיום אחרי שגילו לה לחץ סם גבוה בשבוע 34 (180/110!), ירדו לה המים. הגוך יודע שיש מצבים שעדיף בחוץ מאשר בפנים...

שליחה על ידי א* » 14 אוגוסט 2005, 18:53

לאחר ירידת מים נסעתי לתל השומר בשמחה והתרגשות.
מאחר ותיכננתי לידה טיבעית לא רציתי לקבל פיטוצין לזרוז, וחיכיתי...וחיכיתי....והצירים לא הגיעו.
אמנם בישראל מקובל לחכות רק 24 שעות לאחר ירידת מים ואז מתחילים את הלידה באופן מלאכותי, אך הצוות הסכים לתת לי לחכות 5 יממות, כמובן תוך בדיקות ומעקב יסודיים מאד.
לבסוף החלטתי שזהו- פיטוצין ! אך במהלך הימים האלה, אם כי הצירים בוששו לבוא, כן חלה התקדמות-צוואר הרחם נימחק והיתה פתיחה, כך שמבחינתי היה שווה לחכות.
הלידה עצמה-למרות שהתחילה בפיטוצין- המשיכה באופן טיבעי-ללא אפידורל, ללא תפרים, חוויה מצויינת, ותינוקת מצויינת גם כן.
בהצלחה לכולן.

מה עושים בלידת בית (ללא מיילדת) כשיש ירידת מים?

שליחה על ידי Mise* » 16 פברואר 2006, 22:16

מה עושים בלידת בית (ללא מיילדת) כשיש ירידת מים?

מחכים שתתפתח הלידה.

שליחה על ידי Mise* » 16 פברואר 2006, 22:18

אגב ירידות מים ומים מקוניאלים - חברה שילדה את בתה השביעית בבית (גם את כל האחרים ילדה בבית), וירדו לה מים מקוניאלים,
המיילדת רצתה לפנות לבי"ח - היא סרבה בטענה שהיא מרגישה את העובר והכל בסדר, שאם היתה מרגישה שמשהו לא בסדר, היתה מתפנה.
ואכן, בסוף ילדה, ילדה בריאה ומתוקה (שהיום בת 4.5).

המיילדת רצתה לפנות לבי"ח
אני מניחה שמדובר במיילדת של לידות בית נכון? כלומר היא בעד הנושא של לידות בית ועדיין חשבה לפנות לביה"ח!
נראה לי שיש לחברה שלך מזל גדול (גדול גדול גדול)
היא סרבה בטענה שהיא מרגישה את העובר והכל בסדר, שאם היתה מרגישה שמשהו לא בסדר, היתה מתפנה.
לא יודעת איך אפשר לדעת שהעובר בסדר
ואם מסתבר שהעובר במצוקה, לא בטוח שיהיה מספיק זמן לטפל מהבית או מספיק זמן להגיע לביה"ח.

שליחה על ידי Mise* » 17 פברואר 2006, 01:47

מדובר במיילדת של לידות בית, כמובן. שעבדה ובאה מהאסכולה של בתי החולים. שמחויבת עדיין לפרוטוקולים מסוימים, גם אם לא בתי-חולימים.
עובדה שאם היא היתה חושבת שזה מאוד לא בסדר ושהיא לא רוצה להיות חלק מזה, היא היתה מחתימה את היולדת, או אפילו לא, והולכת.
אבל היא בחרה להשאר שם עוד הרבה שעות עד שהיולדת ילדה.

לא יודעת איך אפשר לדעת שהעובר בסדר

מה ז"א? זה א'-ב'של לסמוך על הגוף שלך, על היכולת שלך ללדת, להרגיש את העובר וכו'..
מי שיש לה אינסטינקטים אנושיים חדים בהחלט יכולה לדעת שהכל בסדר או לא בסדר עם העובר שלה.

מים מקונייאלים יכולים להיות סימן למצוקה, אבל הם לא תמיד כאלו. לפעמים הם סימן למצוקה זמנית, חולפת.
הם כן דורשים מעקב צמוד יותר אחר העובר, אבל לא בהכרח דורשים העברה לבי"ח - ובהחלט יש מקום להתלבטות עם המיילדת - לא תמיד המיילדת אומרת משהו מוחלט. כשזה ברור - היא תהיה ברורה, כשיש ספק, יש מקום גם לבחירות אישיות.
אם בודקים דופק בתכיפות יחסית והוא תקין, והיולדת מרגישה תנועות, והמים המקוניאליים לא מאד סמיכים (רמת הסמיכות מאד חשובה, אי אפשר להתייחס למים עם טיפה צבע, כמו למים סמיכים וכהים - זה שונה לגמרי), אז אפשר להשאר בבית. חובתה של המיילדת להעלות את האפשרות למעבר לבי"ח (עם הסבר). זכותה של היולדת לבחור אחרת.

יש כאן בלבול בין בעיות שונות שקשורות לירידת מים.
יש בעצם שלוש סכנות:

זיהום
צניחת חבל הטבור
מצוקה עוברית

זיהום- סכנה רלבנטית בכל מקרה של ירידת מים ללא צירים, בין אם הם צלולים ובין אם הם מקוניאליים. ככל שעובר יותר זמן שהיולדת בלי צירים גוברת סכנת הזיהום וזו הסיבה שבגללה בבית החולים רוצים לזרז את הלידה באופן מלאכותי. 90% מהיולדות יתחילו לידה ספונטנית תוך 48 שעות, כך שלא מוכרחים להסכים לזרוז בשלב מוקדם יותר, אבל חייבים להקפיד בינתיים על היגיינה, לא להחדיר שום דבר לנרתיק, לא לקיים יחסים מלאים, לא לעשות אמבטיות, לעשות מעקב חום קפדני ולשקול לקיחת אנטיביוטיקה כאמצעי מונע (כדי להגן גם על העובר) אם עברו כבר הרבה שעות. כדאי מאד לנסות לזרז את הלידה בדרכים טבעיות- הומאופטיה, שיאצו, עיסוי פטמות, שיטת פאולה וכו'.

לגבי תנועה- התנועה אפשרית רק כאשר ידוע בודאות שהראש מקובע באגן וזה מביא אותנו לסכנה השנייה.

צניחת חבל הטבור- כאשר המים יורדים (שוב- לא משנה אם הם צלולים או מקוניאליים) והראש טרם התקבע באגן חבל הטבור עלול לצנוח החוצה. זה סיבוך נדיר מאד אבל מסוכן מאד. אם לא ידוע שהראש מקובע באגן מאד לא כדאי לזוז אחרי ירידת מים, בפרט לא בדקות הראשונות שאז מתרחשות רוב הצניחות, וכדאי להכנס לתנוחה על ארבע שבה האגן גבוה מהכתפיים. הסיכוי לצניחה הולך ופוחת ככל שעובר הזמן. אם ידוע שהראש מקובע באגן אפשר ואפילו רצוי מאד לזוז בחופשיות כדי לקדם את הלידה. אם לא יודעים איפה הראש אפשר לבדוק את היולדת, אבל הבדיקה תגביר את סכנת הזיהום.

מצוקה עוברית- רלבנטית רק במקרה של מים מקוניאליים. המצאות של מקוניום במים מעידה על כך שהעובר הפריש צואה, מה שיכול להעיד על מצוקה כלשהי ברחם; כמו כן מרגע שיש מקוניום במים יש סכנה שחלק ממנו יחדור לראות של העובר ויגרום למצוקה נשימתית מיד אחרי הלידה. מים מקוניאליים הם פעמון אזהרה שמשהו עלול להיות לא בסדר ולא אינדיקציה ודאית, אבל קשה לחזות בודאות מראש אם התינוק יסבול מצוקה או לא- כל אחד צריך לעשות את השיקול שלו אם להשאר בבית או לא.

לגבי ירידת מים בלידה ללא מיילדת. לדעתי האישית, אם היולדת לא קראה ולמדה ביסודיות ומכירה על בוריים את הסיכונים הכרוכים בירידת מים ושאר הסיבוכים שיכולים לקרות בלידה ואיך מתמודדים אתם, ונאלצת להכנס לשאול באינטרנט, מוטב שתסע לבית החולים.

עובדה שאם היא היתה חושבת שזה מאוד לא בסדר ושהיא לא רוצה להיות חלק מזה, היא היתה מחתימה את היולדת, או אפילו לא, והולכת.
כן, חשבתי לשאול על זה, וכנראה שזה מעיד משהו על סמיכות המים, ואכן התוצאה היתה טובה

אבל...
_מה ז"א? זה א'-ב' של לסמוך על הגוף שלך, על היכולת שלך ללדת, להרגיש את העובר וכו'..
מי שיש לה אינסטינקטים אנושיים חדים בהחלט יכולה לדעת שהכל בסדר או לא בסדר עם העובר שלה_
לאו דווקא, הסיבה שזה הקפיץ אותי היא שגם לי ילדה בת 4.5 מתוקה ביותר, אבל בלידה שלה היתה ירידת מים מקוניאליים וחבל טבור סביב הצוואר, ומצוקה עוברית, וצורך בהחייאה אחרי הלידה. אני לא יודעת מה הייתי צריכה להרגיש או לא להרגיש (וזו היתה לידה 5). על המצוקה ידענו מהיות המים מקוניאליים, מהמוניטור, מירידות הדופק, ומקצב התקדמות הלידה. בשלב מסויים הזעיקו רופא ילדים להגיע לחדר לידה כדי לטפל בה מרגע שנולדה, ועדיין אני יודעת שכמעט איבדנו אותה.
הסכנה היא כפי שאמרה תזמורת הים היא שהעובר ישאף את המים המקוניאליים לריאות, וזה מסוכן. אי אפשר לחזות את זה מראש, ולא בטוח שיש את הזמן להגיע בזמן לביה"ח, ורק אז להתחיל לטפל.

אני שמחה מאוד שאצל החברה שלך זה נגמר בטוב, אבל חשוב לי לכתוב שלפעמים זה יכול להיגמר אחרת. עם או בלי אינסטינקטים.

שליחה על ידי Mise* » 17 פברואר 2006, 15:18

אני לא יודעת מה הייתי צריכה להרגיש או לא להרגיש (וזו היתה לידה 5).

אוקיי, אז זה מצב שבו את לא מרגישה, אם לא ידעת.

אותה אמא הרגישה בבירור תנועות עובר והרגישה בודאות שהכל בסדר.
היא אמרה: אם הייתי מרגישה לרגע שמשהו לא תקין, הייתי מתפנה, אבל כל עוד הרגשתי שהכל תקין, צבע המים לא שינה לי.

רגע, אבל יש עניין שהמים מתחדשים כל כמה שעות, לא? כך שגם אם הייתה ירידת מים זה לא בהכרח אומר שצריך להפנות, או להתייחס יותר בלחץ למצב.
אני טועה?

שליחה על ידי Mise* » 17 פברואר 2006, 21:57

ורד לב, את לא טועה.

ורד,
למיטב ידיעתי את כן טועה. המים אכן מתחדשים, אבל זה לא מונע את הסיכונים שפרטתי לפני כן.

לא התכוונתי לכך שזה ימנע את הבעיות, אבל אולי עם תשומת לב (כפי ש mise תארה את חברתה שכן הרגישה תנועות והבינה שהדברים הם בסדר) ביחד עם עניין התחדשות המים כל זמן מה, זה יכול לצמצם את מידת הלחץ והחרדה- שהרי גם להם יש מקום בהיווצרות בעיות תו"כ. את לא חושבת?
>ורד ממש לא חושבת שיש להקל ראש בסיכונים<

כמו שכתבתי , העובדה שהמים מתחדשים לא מקטינה את הסיכונים.
כמובן שתשומת לב לתנועות עובר וכד' היא חשובה. אם יורדים מים צלולים והראש מקובע באגן ומרגישים תנועות טובות ונוקטים בכל האמצעים למניעת זיהום, אין שום סיבה ללחץ וחרדה, ואפשר לחכות שתתחיל לידה בלי פניקה.
אם יורדים מים מקוניאליים זה כבר סיפור אחר משום שגם כשהכל נראה תקין ויש תנועות עובר טובות קיים סיכון קטן שאי אפשר לשלול ב 100% של מצוקה נשימתית ברגע שהעובר יצא מהרחם. השאלה מה עדיף- ללדת תינוק בריא שנושם מצוין בבית החולים או ללדת תינוק במצוקה בבית. לתפיסתי, לידה שמתחילה בירידת מים מקוניאליים כבר לא יכולה להחשב כלידה בסיכון נמוך.
מי שיולדת בבית עם מיילדת יכולה (ולדעתי רצוי וחשוב) לברר אתה מראש מה המדיניות שלה בענין ירידת מים, מתי היא מעבירה לבית החולים ולמה. בכל מקרה ברגע שיורדים מים כדאי להודיע למיילדת ולראות מה היא אומרת.

אותה אמא הרגישה בבירור תנועות עובר והרגישה בודאות שהכל בסדר.
אבל תנועות עובר לא שוללות את היות העובר במצוקה, להיפך.
עובר שבמצוקה יכול להיות דווקא פעיל מאוד (לפחות בהתחלה) בנסיונות להיחלץ מהמצוקה.
אמהות בסוף תשיעי כבר לומדות להכיר את תנועות העובר ולדעת מה חריג ומה לא, ועדיין, זה רק מדד אחד.

בנוסף על כך, גם אם היא יכלה להרגיש מתי בדיוק מתחילה מצוקת עובר (ואני בספק כי המצוקה מתחילה עוד לפני שינוי בתנועות העובר), הזמן שניתן כדי לפעול הוא קצר ביותר.
עדיף שהזמן הזה יהיה מנוצל כאשר העובר/תינוק כבר נמצא בביה"ח ומקבל טיפול רפואי מתאים, ולא שהזמן הזה ינוצל לצורך הגעה לביה"ח.

לתפיסתי, לידה שמתחילה בירידת מים מקוניאליים כבר לא יכולה להחשב כלידה בסיכון נמוך.
מסכימה, וזה הדבר שחשוב לי להדגיש.

רגע, אבל יש עניין שהמים מתחדשים כל כמה שעות, לא?
המים מתחדשים, אבל השק כבר נפקע, ולכן המים ממשיכים לזרום החוצה, וזה מאפשר מצב של זיהום. לא?

שליחה על ידי Mise* » 18 פברואר 2006, 21:18

ועדיין, זה רק מדד אחד.

בכל סיטואציה אפשר להסתכל על הצד השלילי ועל הסיכונים שיכולים להיות. הרעיון בלידת בית הוא בעיקרו לקחית אחריות וחיבור אינטואיטיבי.
עשרות לידות בית מתחילות בירידת מים. אם צריך להתפנות לבי"ח על כל דבר קטן, אז למה ללדת בכלל בבית? מיותר.

לתפיסתי, לידה שמתחילה בירידת מים מקוניאליים כבר לא יכולה להחשב כלידה בסיכון נמוך.

"סיכון נמוך, סיכון גבוה" - הגדרות וקריטריונים של הרפואה הקונב'.

המים מתחדשים, אבל השק כבר נפקע, ולכן המים ממשיכים לזרום החוצה, וזה מאפשר מצב של זיהום. לא?

זה לא נכון. תלוי אם הראש כבר בתעלת הלידה ואז לא ממשיכים לזרום מים החוצה. אין יוצא ואין בא.

_המים מתחדשים, אבל השק כבר נפקע, ולכן המים ממשיכים לזרום החוצה, וזה מאפשר מצב של זיהום. לא?
זה לא נכון. תלוי אם הראש כבר בתעלת הלידה ואז לא ממשיכים לזרום מים החוצה. אין יוצא ואין בא._
שוב אני חולקת על כך. שק מי השפיר הוא סביבה סטרילית. מרגע ששק מי השפיר נפקע, בלי קשר למיקום הראש, יש אפשרות לחדירה של זיהום אל תוך השק.

עשרות לידות בית מתחילות בירידת מים. אם צריך להתפנות לבי"ח על כל דבר קטן, אז למה ללדת בכלל בבית? מיותר.
תלוי מה את מגדירה "דבר קטן". באמת לא צריך להתפנות ב כל מקרה של ירידת מים אבל כן בחלק מהמקרים. יש הבדל בין לידה שמתרחשת "לפי הספר" בלי שום שיבוש, או עם פוטנציאל לסיבוכים שאפשר לטפל בהם גם בבית, ובין לידה שמתחילה עם נורת אזהרה אדומה ומהבהבת.

"סיכון נמוך, סיכון גבוה" - הגדרות וקריטריונים של הרפואה הקונב'.
וגם של מיילדות אמה"י.

ועדיין, זה רק מדד אחד.
כשהערתי על חושים ועל אינסטינקטיים אימהיים בלידה הבאת מדד אחד של תנועות עובר, ועניתי שעצם היות תנועות עובר לא שוללים מצוקה. בנוסף הערתי שהזמן שבו יש חשד למצוקה עד הזמן שמתפתחת מצוקה שצריך לטפל בה היא קריטית.

מהם לדעתך המדדים האחרים בשביל יולדת לדעת שהעובר שלה לא במצוקה?

זה לא נכון. תלוי אם הראש כבר בתעלת הלידה ואז לא ממשיכים לזרום מים החוצה. אין יוצא ואין בא
אהה, נכון. אחכה לשמוע ממומחיות מה דעתן לגבי סכנת הזיהום.

תזמורת הים לא עשיתי רענן לפני שהוספתי את תגובתי, רק עכשיו אני רואה את דברייך.

מרגע ששק מי השפיר נפקע, בלי קשר למיקום הראש, יש אפשרות לחדירה של זיהום אל תוך השק
מעניין, זה מה שתהיתי ביני לבין עצמי, אבל לא הייתי בטוחה.

לגבי סכנת זיהום - נכון בהחלט שמרגע שנפקע השק יש סכנת זיהום מוגברת, שעולה כמובן, באחוזים תלולים, עם כל בדיקה נרתיקית שמבצעים.

לגבי המיקוניום - כאשר המים סמיכים, יש יותר חשש שיגרמו לחסימה בדרכי הנשימה של התינוק ושהוא יזדקק לאינטובציה (הכנסת צינור לקנה הנשימה) ולשטיפת דרכי הנשימה לאחר הלידה. במקרה כזה רצוי (להערכתי) ללדת בבי"ח.
כאשר המים דלילים (נקרא גם "צבועים"), אז הסכנה פחותה בהרבה מבחינת חסימת דרכי הנשימה.

בכל מקרה, קיים הסיבוך של miconium aspiration syndrome שזוהי דלקת ריאות כימית שנגרמת עקב שאיפת המיקוניום (בלי קשר למידת סמיכותו או לעובדה שביצעו או לא שאיבת דרכי נשימה לאחר הלידה..). זוהי בעיה שעשויה להיות קטלנית באחוז גבוה מן המקרים, אך היא נדירה יחסית.

מים מיקוניאלים מופיעים ב- 15% מן הלידות בקירוב, וכמובן שלא 15% מכל התינוקות נולדים במצוקה...
הם בהחלט יכולים לרמז על מצוקה רגעית שהיתה וחלפה (או לא), כמו למשל לחץ זמני על חבל הטבור. כאשר המצוקה אינה חולפת, לרוב זה יתבטא גם בהפחתה בתנועות העובר ובמוניטור לא תקין.

לגבי רופא ילדים לאחר הלידה - בכל בתי החולים שאני מכירה, רופא ילדים חייב להיות נוכח בלידת תינוק עם מים מיקוניאלים. מייד לאחר הלידה הרופא מעריך את חיוניות הילוד (לפי נשימה, טונוס ודופק.), ולפי זה מחליטים אם הוא זקוק לשאיבה עמוקה של דרכי הנשימה או שאינו זקוק לכל התערבות שהיא. ברוב המקרים אגב - אין צורך בכל התערבות.

בכל מקרה, צריך להעריך מכלול של גורמים - השילוב של המיקוניום עם סימנים אחרים כגון - מוניטור, תנועות, התקדמות הלידה, סמיכות המיקוניום וכו'. לרוב לא מקבלים החלטה על סמך הופעת סימן בודד לזמן קצר.

שליחה על ידי Mise* » 19 פברואר 2006, 02:49

_זה לא נכון. תלוי אם הראש כבר בתעלת הלידה ואז לא ממשיכים לזרום מים החוצה. אין יוצא ואין בא
אהה, נכון. אחכה לשמוע ממומחיות מה דעתן לגבי סכנת הזיהום._

בלידה הראשונה המים התחילו לטפטף לי 3 ימים קודם שהיתה ירידת מים רצינית.
לאחר אותה ירידת מים, לא יצאה אפילו טיפת מים אחת, נאדה. יובש.
ילדתי 27 שעות לאחר אותה ירידת מים. במהלך הלידה, המיילדת ביקשה לפקוע את שק מי השפיר,
ובסוף הסכמתי (לאחר "איום" שנתפנה לבי"ח). היא פקעה. לא יצאה אפילו טיפה אחת של מים.
כי הילדה היתה בתעלת הלידה וחסמה את הכניסה והיציאה.

אני לא דיברתי על זיהום, אלא על יציאה נוספת של מים ( או כניסה).

לגבי זיהום - גם ללכת לבי"ח זו בחירה בירידת מים.

שליחה על ידי Mise* » 19 פברואר 2006, 02:51

בכל מקרה, צריך להעריך מכלול של גורמים

כן, זה מה שרציתי להגיד ולא יצא לי.

שליחה על ידי Mise* » 19 פברואר 2006, 03:01

וגם של מיילדות אמה"י.

אם כך, לאחר ירידת מים מיילדת אמה"י לא אמורה לבדוק פתיחות ובטח שלא לתת ליולדת לשבת במים (ולהבנתי גם לא לפקוע שק מי שפיר), אלא לפנות לבי"ח.

לא אמורה לבדוק פתיחות - לפחות עד לשלב מתקדם של הלידה, כשכבר ברור שהסוף קרוב (משך הזמן שחלף מפקיעת המים רלוונטי). בכל לידה, אין הרבה תועלת בבדיקת פתיחה, כל עוד הכל תקין (יש טעם, אולי בבדיקת פתיחה כשיש בעיה, ורוצים לנסות להעריך עד כמה יציאת התינוק קרובה, ואיזה טיפול לנקוט - גם אז זה מדד מאד "בערך" כי גם מפתיחה 5 לתינוק בחוץ לפעמים עוברת חצי שעה, ולפעמים 15 שעות)
לא צריכה להיות בעיה להיות באמבטיה לאחר ירידת מים, אבל רצוי לא בשלב מוקדם מדי של הלידה (שוב: זמן מפקיעת מים מגדיל סיכון לזיהום).
לא מבינה מה המשמעות של "לפקוע שק מי שפיר אחרי ירידת מים" - ירידת מים מעידה על כך ששק מי השפיר פקע.

לאחר ירידת מים צלולים, ללא סיבוכים נראים, אין סיבה לפנות יולדת בית לבי"ח. זהו מהלך תקין של לידה. זה גם לא מתבצע.

הלידה הראשונה שלי החלה בירידת מים ללא צירים. בשתי הלידות הבאות פקענו באופן מלאכותי בפתיחה של 7.
בשלוש הלידות המים היו צלולים, אך לאחר מספר צירים הפכו מקונייאליים (לא סמיכים).
מכאן אני מסיקה שלתינוק קל יותר "להתמודד עם הצירים" כאשר שק מי השפיר שלם, והמצוקה נובעת מכך שהוא חשוף ללחצים גדולים יותר ללא המים העוטפים אותו.

כמו שכתבה דנה- רופא ילדים חייב להיות נוכח בלידה עם מים מקונייאליים (לפי נהלי בי"ח, כמובן), כדי לטפל בתינוק במקרה של מצוקה נשימתית.

לא מבינה מה המשמעות של "לפקוע שק מי שפיר אחרי ירידת מים" - ירידת מים מעידה על כך ששק מי השפיר פקע.
לעיתים הפקיעה הספונטנית מתרחשת במקום גבוה ברחם ולא סמוך לצוואר הרחם. המים יוצאים מן הפתח ומחלחלים לאורך הרחם עד שהם מגיעים לצוואר ולנרתיק (דומה לנביעת מעיין שכבה....). במצב כזה עשויה להיות שלפוחית מי שפיר שלמה ובולטת בצוואר הרחם, וניתן בעצם לבצע פקיעה של הקרומים.

לתינוק קל יותר "להתמודד עם הצירים" כאשר שק מי השפיר שלם, והמצוקה נובעת מכך שהוא חשוף ללחצים גדולים יותר ללא המים העוטפים אותו
מסקנה נכונה לעיתים קרובות. מי השפיר יוצרים סביבה מגנה על התינוק, למשל מפני לחץ על חבל הטבור או על ראשו. ברגע שהמים פוקעים מופחתת ההגנה הזו. דבר נוסף שמתרחש - לרוב יש עליה בתכיפות ובעוצמת הצירים (כי הראש יורד ויש גירוי על הצוואר שגורם להפרשת אוקסיטוצין). העליה בתכיפות ובעוצמה יכולה גם היא להחמיר את מצוקת העובר, אם קיימת, וכן כמובן - להחמיר את כאב הצירים באופן פתאומי ומשמעותי, מבלי שניתנה לגוף שהות לייצר את האנדורפינים ברמה המתאימה.
נפוץ מאוד לראות נשים שהסתדרו מצויין עם הכאבים עד שפקעו להן את המים ואז הן פשוט היו חייבות משהו נגד כאבים.... ומפל ההתערבויות יוצא לדרך.

שליחה על ידי Mise* » 21 פברואר 2006, 17:26

דנה ה, הסבר מעניין והגיוני. לקחתי.
איך את מסבירה את זה שיש מיילדות בית שפוקעות מים? האם זה לא סותר את הגישה?
אני לא זוכרת מה היה אחרי שפקעו לי את המים מבחינת צירים, הם כאבו יותר או פחות, אבל המים לא פקעו,
היא עברה עם המסרגה בתוך התעלה, ציינה בפני שהיא מרגישה את הראש בתוך התעלה (ומתוך כך נכנסתי לחרדה איומה שמא
היא תנקב בטעות את הראש של העובר) ואז הגיעה לשק - ופקעה. טיפה לא יצאה. הראש חסם את המעבר.

אני חושבת, בעצם, שמאז באמת היתה נסיגה בצירים שהיו ממילא לא סדירים. בסוף ילדתי (במים) ללא צירים.

יש מיילדות, גם בבית, שכשהן מגיעות למסקנה שיש צורך בזירוז הלידה (ויש כאלו שעושות את זה במצבים שונים), מעדיפות להתחיל מפקיעת המים, שהיא התערבות יחסית עדינה, שעוד לא דורשת גם העברה לבי"ח. זה יעיל במצבים שבהם נוצרת בועת מים המונעת מהראש לרדת - וגם ללחוץ על צוואר הרחם ולייצר אוקסיטוצין וצירים. אם הברירה היא (מעבר לבי"ח ו)פיטוצין, או פקיעה - עדיף פקיעה (למרות שהנחיצות, תלויה גם בגישת המיילדת).

נכון כרמית. בנוסף, יש הבדל משמעותי בין פקיעת מים יזומה שעושים לאישה עם פתיחה של 2 - 3 ס"מ, רק בגלל שמסיבה כלשהי אי אפשר לזרז אותה בדרך אחרת (עם פיטוציןלמשל), ושהרבה פעמים זוהי התערבות שנידונה לכשלון, ובין אישה שנמצאת בלידה פעילה, בשלב מתקדם, נאמר ב- 7 או 8 ס"מ פתיחה, שמימלא המים יפקעו בקרוב ואין ממש סכנה של זיהום, כי היא אוטוטו יולדת.
אגב, גם נהלי בתי חולים עושים את האבחנה הזו - ברוב המקומות אסור למיילדת לפקוע מים בשלב לא פעיל של הלידה, ומותר בלידה פעילה.
יחד עם זאת - זו התערבות שיש בצידה סיכונים ורצוי להימנע ממנה אם אין ברירה או אם הברירות הן פחות טובות (כמו למשל - זירוז ע"י פיטוצין).

לי היתה ירידת מים בטיפטוף 5 ימים לפני הלידה (זה היה מעין שכבה,המונח המקצועי הוא HIGH LEAKAGE) ורק הרופא השלישי קיבל את טענתי שיש לי ירידת מים (גם זה רק אחרי שהראתי לו את תוצאת הבדיקה שקניתי בסופר פארם).
רופא נשים שהוא חבר של המשפחה אמר לי שזה אחד הדברים הקשים לאבחון. הדעה שלי היא שונה אבל מצד שני בזכות 5 הימים האלה היתה לי לידה בלי זירוז ובלי אפידורל (אחרי שני טיפולי שיאצו וגירוי פטמות אינטנסיבי)

בזכות 5 הימים האלה היתה לי לידה בלי זירוז ובלי אפידורל (אחרי שני טיפולי שיאצו וגירוי פטמות אינטנסיבי)
נהדר. טוב מאד שלא האמינו לך

קשה לי מאוד

לחכות

כבר 30 שעות מאז ירידת המים, ואין צירים.
בלילה מדי פעם ציר, קצת כואב מאלה של השבועות האחרונים, אבל מאוד קצר.
עכשיו הילדים בבית, ואני לא רואה איך מתפתחת כאן לידה.
וחבל לי להוציא אותם מהבית, כשכל השכנים היום גם הם לא הולכים לבית הספר. זו הזדמנות מאוד חשובה להם לשחק עם החברים.
וקשה לי! עם הציפייה המתסכלת, עם חוסר הוודאות, עם חוסר השליטה, וכן, אני גם חוששת כל הזמן. מה לעשות ויותר קל (לי) לוודא את הרווחה של תינוק כשהוא נמצא בידיים.
(או יופי עכשיו הרגשתי תנועה, אז אני אהיה קצת יותר רגועה למשך שעה בערך...)
אז שלחתי את בעלי עם (רוב) הילדלים להשיג לי שמן קיק, ועכשיו אני גם מרגישה אשמה על שאני שוקלת להשתמש בזה "סתם".
אשמח למילות הרגעה, חוכמה, הארה... כל מילה תהיה טובה! תודה!

שליחה על ידי שירז* » 09 מרץ 2009, 17:53

טליה יקרה,
אם לא ילדת עדיין אז בהחלט מציעה להתחיל גירויים טבעיים ולראות לאן זה הולך. נשמח לעדכון...
בשלב שלך זה כבר לא "סתם" ובהחלט רצוי אפילו. המרגיעון אומר: כולנו זקוקים לחסד אז מאחלת לך אחד גדול וחג שמח.

טליה, פורים זה אחלה זמן ללדת. מקוה שהצירים כבר מגיעים ואחריהם התינוק/ת.

הצירים התחילו יומיים אחרי ירידת המים, ובתשע בבוקר (אכן בפורים, וכבר הציעו לנו פעמיים את השם "חרבונה") נולד סוף סוף השחיין

שתי נקודות לדף, אם כבר:

לפרוש חיתול חד-פעמי על התחתונים - עובד הרבה יותר טוב ונח יותר מכל פד! מגן נהדר על המכנסיים ועל המצעים.
אנקדוטה: הלכתי להיבדק בבית החולים כ-30 שעות אחרי ירידת המים, וכמות המים היתה תקינה לחלוטין D-: התינוק כבר התבסס, המים המשיכו להיווצר, ומבחינת הצוות בכלל לא בטוח שירדו לי המים P-: (כי סירבתי להיבדק וואגינלית).

שליחה על ידי שירז* » 11 מרץ 2009, 12:01

מזל טוב!! העיקר שהאדון בחוץ ואת מחייכת...מאחלת הרבה נחת.

מה שאולי קרה זה שהיתה ירידת מים רק מהחלק התחתון של הרחם, כלומר רק מה שנמצא בין הראש שלו לצואר הרחם מה שמשאיר מים בחלק העליון...יופי שכך זה הסתיים ושוב ברכות על הלידה.

מזל טוב!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בשבוע 40+ אחרי ניתוח קיסרי שבוצע לפי שנתיים וחצי..יש צירים לא סדירים..הבעיה היא שאני רוצה לידה טבעית והעובר כבר 4 קילו ויש חשש לניתוח חוזר אם לא יתפתח משהו טבעי בימים הקרובים..זרוז הרי לא נותנים לאחר ניתוח קיסרי..מה עושים?

אפשר לנסות קצת באופן טבעי...
הליכה על חול ים, עיסוי פטמות עדין, רפלקסולוגיה, קיום יחסי מין במידה ואין קונטרה אינדיקציה, הליכות....

שליחה על ידי מלי* » 14 יוני 2013, 17:37

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה גורם לזירוז טבעי??