יש לי שלישייה בבטן

יש לי ילדה בת שש תאומים בני שלוש ועכשיו שלישייה בבטן.
הכל כמו שקוראים בשפה מקצועית "ספונטני" בלי שום טיפולים וזה מאוד נדיר כך אומרים עד שזה מגיע אלי.
ואנחנו, האנשים שכל כך אוהבים ילדים שיש כאלה שהיו אומרים שזה גובל בחוסר אחריות זה שרצינו עוד תינוק אחד בנוסף על שלושת ילדינו המדהימים לאור העובדה שאנחנו לא ממש מבוססים כלכלית ובכל זאת, חשבנו נצתמצם והילדים שלנו ילמדו להסתפק במועט אבל יהיה להם אחד את השני ואותנו והרבה אהבה ושימחה ויהיה טוב

ועכשיו יש לי בבטן שלישייה יש שאומרים לי ילדים בפוטנציה אבל מבחינתי הם כבר כאן בתוכי קיימים ומשהו בציפייה שברצף כבר קיים אצלם הידיעה הבלתי מודעת לכך שהרחם שלי זה המקום שאמור להזין אותם ולתת להם את אשר הם זקוקים לו כדי להיות
אבל אנחנו לא נועדנו להיות יכולים לגדל שלישיות אין לי שמונה פטמות ואין לי יכולת לסחוב את כולם על הידיים כמו שאני באמת מאמינה שצריך תינוק לגדול
את התאומים שלי גמלתי ממש לא מזמן טיפה לפני גיל שלוש והסתובבתי איתם על הידיים כמעט כל הזמן והילדה שלי היא באמת משהוא חד פעמי והיכולת שלה לקבל אותם וכמויות האהבה שהיא מרעיפה עליהם עד היום זה משהוא נדיר במיוחד
אבל מה ישאר לי בשביל השלושה האלה שעודם קטנים אם יהיו לי עוד שלושה תינוקות לטפל בהם?
ואין לנו סבתות ליד ואין לנו כסף לקחת עזרה בתשלום ובכלל אני לא רואה שום אפשרות לכלכל שמונה אנשים בתקציב שיש לנו

באופן טיבעי אין סיכוי להריון כזה הלידה בטוח מוקדמת ובלי פלאי הטכנולוגייה התינוקות לא שורדים ובכלל לידה כזאת יכולה להיות רק בניטוח קייסרי אז "באופן טיבעי" קיים סיכוי כימעט ודאי שגם אני הייתי מתה בלידה כזאת כמו שאמרתי אנחנו לא אמורים להיות יכולים להמליט שגרים של תינוקות

אז יש את הטכנולוגייה והיא יכולה לעזור לי לשמור אותם (למרות שהיא לא ממש תעזור לי בגידול של שישה ילדים קטנים) והיא גם יכולה גם מה שקוראים במילים נקיות "לדלל" לי אותם

הילדים שלי, שאני רואה אותם מסביבי והם באו אלי ואין לי מקום בשבילם

ואני נזרקת חזור והיזרק מההגיון הקר אל הזועה הזאת ולא מבינה למה דוקא אני?

אדמה יקרה.
אהבה בטוח תהיה לך מספיק בשביל כולם. הקטנים יגדלו ויוכלו לעזור.

אם הבעיה הכלכלית מטרידה אותך,
לפני שאת מחליטה משהו שווה לברר ב נעמת, ביטוח לאומי ומשרד הרווחה :
כמה ביטוח לאומי מקבלים על ששה ילדים, (זה עשוי להיות הרבה יותר ממה שאת חושבת).
איזו סוגי עזרה אפשר לקבל על הולדת שלישיה. אולי תקבלי אפילו פיליפינית.

אל יאוש. זה לא חייב להיות זוועה. אם תוכלי לקבל עזרה לשנה או שנתיים, זה יכול להיות גם נפלא.
חזקי ואימצי.

הי מתוקה, שמחה שפתחת את הדף.
זו אני, מהשיחה בצהרים על הסוסה והכלבות...

אין לי מילים, מעריצה אותך!

ואו!
שיהיה בהצלחה.
את יודעת איך זה תאומים - בהתחלה זוועה, אח"כ נורא כיף, ואפילו קל.
אני מנחשת ששלישיה זה דומה, רק בעוצמות גדולות יותר...

איזו סוגי עזרה אפשר לקבל על הולדת שלישיה
אאל"ט, מקבלים מהמדינה מטפלת (אני לא זוכרת אם 8 שעות ביום או משהו כמו או-פר) ל 3 חודשים ראשונים. זו נראית לי עזרה גדולה ונחוצה.

לפני מספר שבועות ערכתי מסיבת רווקות (זה המקצוע שלי) לכלה, שאמא שלה היא אחת משלישית בנות אחיות. גם בנות דודות היו שם, כלומר הבנות של האחיות האחרות בשלישיה, וזה היה מאוד שמח ומיוחד.
יקרה, אלוהים לא היה שולח לך אותם בשלישיה אלמלא היה משוכנע שאת מסוגלת. הכל יסתדר. אל תסתכלי רחוק מידי. אני מאחלת לך לידה וגידול קלים ככל האפשר ומהנים ושיהיה בהצלחה.

ועדיין למרות הסיפורים המעודדים, רציתי להזכיר שמרבית השלישיות נולדים פגים, ובדר"כ עם סיבוכים... אני לא הייתי לוקחת סיכון ובכל זאת עושה דילול. עדיף שניים בריאים מאשר שלשה עם סיבוכים קשים, במיוחד שהם לא נולדים לתוך ואקום הם נולדים למשפחה בה יש ילדים גדולים יותר שדינם יהיה לסבול עקב כך...

לדעתי זה לא נכון. באזור שההורים שלי גרים: אזור כוכב יאיר, צור יגאל, וקיבוצי הסביבה יש אינפלציה רצינית ביותר של לידות שלישיות ותאומים בכל הישובים בסביבה נולדו ב15 השנים האחרונות לפחות שלישיה אחת או יותר וגם הרבה לידות של תאומים. אני לא זוכרת הרבה סיפורי סיבוכים, דווקא הרבה סיפורי התמודדות מוצלחת, כי זה כמובן מאוד לא קל.
אני חושבת שאולי יש גם איזשהו סוג של חופשת לידה לאבא או משהו כזה ושווה לברר מה החוק במקרה זה.

כן. יש יותר פגים. יותר שמירות. יותר מהכל. אבל האם לדלל? אם התשובה היתה כל כך פשוטה, לא היו נולדות שלישיות כלל.

התגובה הראשונה שלי למראה שם הדף "יו, איזה כיף!"
אבל, כמובן שזה מאוד קשה, במיוחד כשיש עוד ילדים. לעבור בבת אחת ממשפחה בורגנית ממוצעת למשפחה מרובת ילדים....

אני בטוחה שאפשר יהיה להתארגן לעזור לך.
באיזה איזור בארץ את גרה?

התגובה הראשונה שלי למראה שם הדף "יו, איזה כיף!"
כמו התמימים שמספרים לי (בלי בושה, גם כשהתאומים בני חודש) "איזה יופי! תמיד רציתי תאומים!".

ממש נדהמתי לקרוא , איזו סידרתיות 1-2-3 י ש כאן לא סתם מיקריות ועוד באופן טבעי.
באיזה שבוע את? עד מתי יכול עדיין להתרחש דילול באופן טבעי ולא של בית החוליך קשה לייעץ במקרה כזה ובכלל אני לא מעיזה לקחת עמדה לא הייתי רוצה להיות במקומך ולהחליט. רק לגייס עזרה וציוד והרבה תמיכה.
שיהיה בהצלחה בכל מקרה שתחליטו.

ראשית, מזל טוב על ההריון

השאלה העיקרית, היא הרבה מעבר לעזרה הכלכלית שהיא לא מעטה, אגב.
מענק של 10,000 חד פעמי, פלוס 1,700 בחודש, פלוס מטפלת לחודשים ראשונים, ובטוח שיש עוד את נעמת, וארגונים של משפחות בורוכת ילדים שתורמים מעצמם. אין הרבה מדינות שמלמים למשפחות בעבור הולדה, ויש לברך על כך שאצלנו כן.
נוסף לכך מבחינת ציוד ילדים, סביר להניח שאתם מכוסים לגמרי, מהחבורה שכבר בבית.

השאלה האמיתית, היא איך אתם אינטואיטיבית, מתוך התבוננות פנימית עמוקה חושבים על גידול של 6 ילדים. תחשבו אם היה לכם את כל הכסף בעולם, עדיין הייתם מסוגלים נפשית להיות להם הורים?
או האם תהיו מסוגלים להיות הורים באמת, לילדים עם בעיות מיוחדות (אכן הסטטיסטיקות מראות שיש אחוז גדול מאוד של פגים ועוד בילדים של תאומים ושלישיות).

או אולי, עניין השלישייה נודע לכם ממש לא מזמן, ואם מעט תשתעשעו ברעיון, תתרגלו אליו, תשוחחו עם משפחות דומות (יש פורומים בשפע באינטרנט של משפחות ברוכות ילדים), אולי האינטואיציות שלכם יכוונו אתכם לשמחה וקבלה של שלושת הילדים עם כל מה שיבוא עימם. אולי זה עניין ההפתעה שמרתיע ומלחיץ, וברגע שתבחנו אותו יותר לעומק תגלו שזו הפתעה ברוכה.

נקודה הכי חשובה לדעתי, היא בחינת דעתכם על דילול/הפלה. אף אחד אני מניחה לא רוצה להיות במצב שבו הוא נאלץ לשקול הפלה. ובכל זאת יש דעות שונות גם בעניין הזה.יש אנשים שלא משנה מה, כל עוד העובר לא מת או סובל ממום סופני, הם לא מפילים. יש אחרים, שישקלו הפלה, על פי אמות מידה הרבה יותר גמישות, כמו אי התאמה לתכנון המשפחתי, או הכלכלי.
הפלה, זו החלטה מאוד מאוד רצינית שטומנת בחובה המון השלכות רגשיות. אני מאמינה שאתם צריכים לברר ראשית כל וקודם כל אם יש בכלל על מה לדבר. אם הפלה זו פרה קדושה מבחינתכם, או לא.
בכל מקרה, לי נדמה שמה שצריך, זה בעיקר עבודה עצמית. לברר ביניכם לבין עצמכם ובנוסף מול אחרים שכבר מגדלים 6 ילדים ועוד.
רק אז מה שתחליטו, יהיה מתוך ידיעה שבחנתם הכל, וההחלטה תהיה שלימה לכאן או לכאן.

גם אני רציתי, עד ששהיתי במצטבר 21 שבועות בפגיה עם הבנות שלי (לא בבת אחת, כל אחת בתורה...) וראיתי את התאומים והשלישיות ובעיקר את ההורים שלהם.

תודה לכולכם על ההתיחסות ועל הניסיון לעודד!
בהתחלה כשנודע לנו על השלישייה לא עברה אפילו בראשינו המחשבה על אפשרות לדילול ואני הסתובבתי במשך שבוע בלי יכולת לעצור את הדמעות במקום להרגיש את כדור האור שהיה לי בבטן לפני הידיעה הזאת התחלתי לסלוד מההריון הזה רציתי לעשות RESET כמעט קיויתי להפלה או משהו כזה זה לא השלישייה שכל כך מרתיעה אותי אם זה היה הריון ראשון היינו מתמודדים ומאושרים אבל יש לי עוד שלושה ילדים בביית שניים מהם בני שלוש הם זקוקים לי עדיין במידה שלא אוכל להענות לה לעולם אם אהייה מטופלת בשלושה תינוקות קטנים מישהו יכול לדמיין מה זה להקפיץ ילד לחבר אחה"צ כשצריך להעמיס על האוטו עוד חמישה? מישהו יכול לדמיין מה זה אומר לרוץ עם ילד חולה לרופא כשיש עוד חמישה? מישהו יכול לדמיין מצב שבו אני ארגיש לא טוב רחמנה ליצלן? גם אישי היקר והאהוב אמר יהיה בסדר נסתדר...
והתחלנו לחשוב אולי נעבור לגולן מחלקים שם קרקעות בחינם... יופי אז גם נביא שלישייה וגם נטלוש את הילדים שלנו מהחיים והסביבה והחברים המוכרים גם אנחנו ניהיה עוד יותר לבד.. בקיצור זה ירד מהפרק
בררנו את כל המענקים והעזרה שהמדינה נותנת יש תמיכה סבירה עד גיל 20 חודשים יופי ומה אחרי זה הילדים האלה יוצאים לעבוד לפרנס את עצמם?
והמחיר שלנו כזוג? גם עם תאומים אני יכולה להגיד לכם שצריך זוגיות טובה מאוד כדי לעבור את זה טוב אז שלישייה??? +תאומים+ 1 לא ישאר ממני, מאיתנו כלום.
הרבה טוענים בהתחלה זה קשה אחר כך יותר קל אני לא חושבת לא היה לי קשה עם אף אחד מהילדים שלי בהתחלה יותר מאשר בהמשך כל שלב יש לו את הקשיים שלו ואת הכף שלו עם שני ילדים זה הרבה יותר אינטנסיבי אבל עדיין אפשר להענות אליהם ובזה יש כף גדול.
לבד עם שלושה תינוקות? שישה ילדים? זה נראה כמו תיסכול אחד גדול שחיקה איומה ויתור מוחלט עלי, עלינו...
אנחנו לא דתיים, לאט לאט החלה לבוא בחשבון המחשבה על הדילול מקורות ההכנסה שלנו מוגבלים ויש רמה מסויימת של חיים שאנחנו מעוניינים להעניק לילדינו וגם לעצמנו קוראים לזה "תכנון המשפחה"
כמו שציינתי בפעם הקודמת גם את התינוק הרביעי הזה שרצינו זה בגלל שאנחנו באמת אוהבים ילדים
וזה למתוח את גבולות היכולת שלנו עד הקצה עם הרבה אופטימיות בחיים שהכל יהיה בסדר...
אני בשבוע 8 והמתוקים הקטנים שלי אוכלים ממני הרבה קש בגלל כל המתח הזה ובגלל האיכסה של תחילת ההריון
פעם כשאימצתי לעצמי את הכינוי אדמה זה היה כשהתאומים היו בני קצת יותר משנה והסברתי באיזשהו מקום שאני מרגישה כמו אדמה שזקוקה נואשות לשנת שמיטה הגוף שלי הולאם ממני וכל כולי הייתי מקור לסיפוק צרכיהם של אחרים באהבה, בהתמסרות מוחלטת, בשימחה גדולה אבל זה לא פשוט
אני לא חושבת שאני יכולה להיות אמא טובה לשישייה, אני בסך הכל רציתי תינוק אחד קטן ללבוש אותו עלי ולהמשיך לחיות, להניק פעם מהציצי הזה... ופעם מהשיני... להמשיך להיות אמא לילדים שכבר יש לי לא רוצה לותר עליהם על הזמינות אליהם על השותפות בחייהם על הזמן עם כל אחד מהם לחוד שגם היום כמעט ואין. האם ביגלל שחרגו לי שלוש ביציות במקום אחת הכל הכל צריך להתהפך?

הוי, אדמה, זו החלטה גדלה קשה ביותר. החלטה עצומה.
בהחלטות ברמה כזו אני נוטה להעזר בידעונים למינהם, אסטרולוג, מתקשר, או מישהו שיש לו קשר עם אינפורמציות שאין לנו גישה אליהן בדרך כלל. אולי צפריר? בודאי תוכלי לקבל עוד המלצות.
לפעמים אנחנו בוחרים בשביל עצמינו דברים, מתוך תחושה שאנחנו שולטים בגורל שלנו ובחיים שלנו, אבל הרבה פעמים לחיים יש תוכניות אחרות בשבילנו. ואם נפתחים להרגשה הזאת, מגלים ש הכל לטובה . (גם אם תחליטי לדלל וגם אם לא).

בעניין הזמן לילדים - אני מאמינה שרק מהשהות איתך, איתכם ועם השלישייה, הם יקבלו הרבה.
אולי הם לא יקבלו הרב תשומת לב ממוקדת, אבל הם יקבלו הרבה דברים אחרים. ראי התרכזות בילד .
אז החברים שלהם יבואו לבקר אותם בבית שלכם.
זה נראה לי כמו סוג של השקעה עצומה אבל עם רווח אדיר. ועוד שלוש שנים עשויה להיות לכם לך חבורה לתפארת.

גדול.

וואו, חתיכת התמודדות.
אני מכירה אגב בחור שהוא תאום, ואחריו נולדה שלישיית בנות. ואח"כ עוד בת ועוד בת. הכל טבעי לגמרי.
מה שלא יקרה ומה שלא תחליטו שיהיה בהצלחה.

ואוו. אין לי דברים חכמים לומר לך. רק שאני מבינה אותך לחלוטין. (לא שאני באותו מצב)
גם עם תאומים אני יכולה להגיד לכם שצריך זוגיות טובה מאוד כדי לעבור את זה טוב אז שלישייה??? +תאומים+ 1 לא ישאר ממני, מאיתנו כלום מאוד מאוד מבינה. אבל מה זה עוזר לך שאני מבינה?
רק אתן לך

ומזל טוב בכל זאת. ואני מחזקת אותך (אתכם) שתמצאו את הדרך.
בהצלחה

קטונתי.
הכל לטובה.

לא פשוט בכלל.
נראה לי שזה מסר שאתם יודעים לגדל ילדים, אז רבים שם למעלה בשמיים, ויש תחרות בין הנשמות מי תיכנס, ועשו להם ג'סטה, נתנו לשלושה לזכות במקום הראשון....

בדילול הורגים בעצם ילד אחד? אם כך זה מפחיד כמו לעשות הפלה יזומה, לא?
מפחיד נפשית אני מתכונת.
אני פוגשת בעבודתי הרבה מאוד שלישיות , בוודאי גם תאומים ואפילו כמה פעמים רביעיות וחמישיה אחת. רבות המלידות הללו לא היו ראשונות.
חלקן היו לאחר לידת תאומים . החמישיה נולדה לאחר 6 בנים (3 בנות ו-2 בנים לשאלתכם..) והיו גם המון תאומים לאחר 6-7-8- ילדים.
במגזר החרדי זה מה שיש ועם זה נלחם- ומשפחה אשכרה נלחמת! יש תורנויות (אחת האמהות , אני זוכרת היתה עם מחברת ביד כל הזמן מי דואג למי וכו'.
לאף אחת כמעט לא היו ילדים בני יותר משלוש לפני הלידה מרובת העוברים. לא זוכרת שהיו כל כך הרבה בעיות פגות , היו גם שנולדו אחרי שבוע 34 (אפילו החמישיה!!!).
צריך אולי לחלק את החששות לחלקים נפרדים ואז לפתור חשש חשש.
אני מכירה אם לרביעיה שהניקה את כולם לפחות מס' חודשים.
אם לשלישיה שהניקה מעל שנה את כולם.
החשש הרגשי מפחיד תמיד הכי , כי אי אפשר להעביר אחריות עליו לאף אחד.
אבל עדיין צריך ממש לשמוח על הזכות.
יהיו לכם 6 ילדים וזו משפחה שמחה ומאושרת למרות הקשיים. ילדים גדלים - תוך שלוש שנים יהיו 6 ילדים די גדולים ויחסית עצמאיים, ואז תסתכלי אחורה במה זה גאווה!
מחזקת אותך מאוד!

אני כל כך מודה ומתנחמת אם כל התגובות המחזקות שלכם אני מתכוונת לאלה שיש להם את מידת הענוה כדי להביע הזדהות עם ההתמודדות הרעה הזאת שאני ניצבת בפניה אני חייבת לומר שלמרות שאני מבינה שהכונות תמיד טובות זה נראה לי התנשאות צדקנית לנסות ולהגיד לי מה אני צריכה לעשות בלי הצורך לעמוד באמת במצב הזה ולקחת אחריות על כל מיכלול השיקולים
לפני יומיים סיפרתי למשהי על העניין הזה ותוך שנייה כל כך הצטערתי שעשיתי כן
היא מיד התחילה לספר לי שאני הולכת להרוג את הילדים שלי (כאילו שאני צריכה אותה בשביל זה)
ושאולי עדיף שאני אלד אותם ואמסור לאימוץ...(טוב, אז אני חייבת להגיד שבשלב מסויים כשחשבתי על כל הנשים שמשועות לתינוק ... ואני יש לי יותר מדי ... אבל כמובן שאני לעולם לא אוכל ללדת ילד ולמסור אותו למישהו בררר....)
ואז היא התחילה לחשב לי חישובים כלכליים והציעה שאתן לה תינוק אחד... בקיצור אני פשוט לא מאמינה שהעברתי את עצמי את הגועל נפש הזה ואני בטוחה שהכל כוונות טובות...
אני מניחה שרבים מאלה שנכנסים לדף הזה בקרו בדף של "אמא ל 14 ילדה שלישייה" אז זהו שאני מאלה שבהחלט מעוניינים לקחת אחריות על הילדים שאנחנו מביאים לא רוצה להיות משפחה נתמכת סעד, לא רוצה לחיות מתחת לקו העוני, לא מתכוונת לשלוח את הילדים שלי למסגרות החינוך של ש"ס
וזה לא העניין של בגדים חדשים כל הילדים שלי גם היום לובשים תמיד הכל יד שנייה כמעט מתוך אדאולוגיה
אנחנו אנשים שחיים בצינעה ומסתפקים במועט אבל כדי שאוכל לגדל 6 ילדים קטנים לפי אמות המידה והערכים שלנו יש שלושה תנאים בסיסיים שאני חייבת שיתקיימו
1 שיהיה לנו ביית (עכשיו אנחנו במבנה זמני של 50 מטר בתור 5 לא נורא צפוף אפילו חשבנו שאפשר עוד אחד)
2 אופר
3 עוזרת על בסיס יומי
וכל זה כדי שאני באמת אוכל להתרכז בילדים שלי
כיום זה חלום רחוק אישי היקר אומר שהוא עובד על "להביא את המכה" בזמן הקרוב אם אלוהים שלח לי את הילדים האלה אז אני רוצה לראות אותו גם שולח לי את האפשרות לגדל אותם כמו שצריך

אני כל כך מודה ומתנחמת אם כל התגובות המחזקות שלכם אני מתכוונת לאלה שיש להם את מידת הענוה כדי להביע הזדהות עם ההתמודדות הרעה הזאת שאני ניצבת בפניה. אני חייבת לומר שלמרות שאני מבינה שהכוונות תמיד טובות, זה נראה לי התנשאות צדקנית לנסות ולהגיד לי מה אני צריכה לעשות בלי הצורך לעמוד באמת במצב הזה ולקחת אחריות על כל מיכלול השיקולים
אדמה יקרה, נשמע שאת שמחה רק לקבל את הדעות שתואמות את דעתך, וכל דעה אחרת היא התנשאות צדקנית. אבל ברגע שכתבת כאן, כל אחד יכול להביע את דעתו. אז תקראי את הכל, ותקחי רק את מה שמתאים לך. ואל תבזבזבי אנרגיות מיותרות על להתעצבן מדעותיהם של אחרים.
אני מנסה להבין מה את מרגישה ומה את רוצה. תקני אותי אם אני טועה, אבל נשמע לי שאת לא מעוניינת לגדל עוד 3 ילדים. הבנתי נכון? אז מה השאלה שלך בעצם? האם את רוצה שנחזק אותך בהחלטה שלך לדלל? או שננסה לשכנע אותך כן ללדת ולגדל עוד 3 ילדים? או שאת רק מחפשת מקום לשפוך את המועקה שבלב? כל אחת מהאופציות היא לגיטימית בהחלט, אבל תכווני אותי.
ואני מאוד מקווה שלא פגעתי בך עם מה שכתבתי, לא הייתה לי שום כוונה כזו. באמת. אני פשוט מנסה להבין.

התלבטות קשה מאד. אני לא יודעת מה לומר לך - לא חושבת שאני יכולה להעמיד את עצמי במקומך.
אז רק

אם תחליטו להשאיר את שלושתם, אז רק עידוד קטן - עובד איתי בחור, שיש לו ששה ילדים - שלישיה, תאומים ועוד ילד. אני לא חושבת שהם אמידים במיוחד, אבל המשפחה שלו מקסימה. אז זה כנראה אפשרי (אם כי חייבת להודות, שלי אישית זה נראה כמעט בגדר הבלתי אפשרי).

אני מנסה להבין מה את מרגישה ומה את רוצה
אולי פשוט מאד הקשבה ותמיכה בשעות קשות?
לא צריך להתפלסף יותר מידי...

אולי תתעודדי לשמוע שיש most]נשים בעבר לפני עידן הטכנולוגיה children born to one woman[/po].php המלאכותי שילדו הרבה שלשיות ורביעיות אחד אחרי השני טבעי ובלי קיסרי! אם הרופא שלך אומר שצריך קיסרי חד משמעית, אולי תחפשי מישהו שיאמין בגופך ויתן לך ללדת טבעי, ולא שתלדי טבעי 'בטעות' כמו החברה שלי או האשה שילדה שילשיה אחרי 14 ילדים? בכל מקרה כדאי לך לאכול דייאטת היריון blueribbonbaby זה ישמור על השלשיה שתהיה לאורך כל ההיריון כמה שצריך ולא שיוולדו מוקדם מדי, או ימנע רעלת היריון.
אם את רוצה להימנע ככל האפשר מקיסרי
ללכת לבית החולים ברגע האחרון!!!! רק בשיא צירי לחץ. אפילו לחכות במגרש החניה, ולצאת רק כאשר מרגישים צורך ללחוץ. ככה תחסכי ניתוח קיסרי אם הרופא ממש שש אלי סכין. תאמיני לי, לפי הסיפורים של הנשים שילדו שלשיה הרבה יותר קל מאשר תאומים או תינוק בודד כי הם תינוקות קצת קטנים יחסית, והם ממש עפים החוצה.
אז השם יעזור, תאמיני לי, בסוף תראי שהכל יסתדר ויהיו לך 6 ילדים מקסימים. יש נשים שהצליחו להניק מלא שלשיה.
בדף תמונות הנקה שמתי תמונה של אישה שמניקה שלשיה. גם אם לא תצליחי או לא תרגישי רצון להתאמץ להניק מלא, גם קצת זה יהיה הישג נהדר. אף אחד לא עושה תחרות כמה מניקים.

יקרה, אלוהים לא היה שולח לך אותם בשלישיה אלמלא היה משוכנע שאת מסוגלת.
אלוהים זה הכל
זה גם המדע שמאפשר דילול
זו גם ההתלבטות שאת נמצאת בה
וזו גם ההחלטה שתעשי בסופו של דבר
מה שתהיה.

כמה שאני אוהבת אתכם
יוחננית אם הייתי יודעת מה אני רוצה \ מסוגלת לעשות אז בכלל לא הייתי פותחת את הדף הזה
כל העניין הוא שבכל פעם שאני חושבת שהגעתי לאיזו שהיא החלטה אני נזרקת לקצה השני ולא יודעת כלום יותר וכן, אני הייתי רוצה להיות יכולה לגדל עוד שלושה ילדים מאוד מאוד הייתי רוצה את זה אבל כל העניין הוא שאני ממש לא בטוחה שאני\אנחנו מסוגלים לכך מכל הבחינות, ואני לא צריכה שתכוונו אותי לכלום אני רק רוצה לשוחח וכן מעניין אותי מאוד לשמוע דעות שונות זה עוזר לי להבין שאני לא מוטצייה
בכל אופן בקרוב נצטרך להכריע בעניין לכאן או לכאן
ואני באמת רוצה להודות מעומק הלב לכל מי שנכנס לדף הזה וטרח להתייחס להביע דעה, השקפה ובעיקר המון המון תמיכה עידוד וחוסר שיפוטיות זהו כמעט המקום היחידי שבו יכולתי לפרוק מעט מכל המערבולת המטורפת שיש לי בראש וגם הידיעה שיש מישהו בצד השני שמקשיב ומגיב זה הרבה
תודה

זה עוזר לי להבין שאני לא מוטצייה
אדמה, את ממש לא מוטצייה. ההתלבטות שלך טבעית בהחלט. רציתי לשאול אותך, האם בעלך מתלבט יחד איתך, או שהוא מצידו כבר קיבל החלטה, לכאן או לכאן? (את כמובן לא חייבת לענות).

אני קוראת מההתחלה, אבל עד עתה לא הגבתי, כי כל כך קשה להגיד משהו חכם במצב כזה. באמת התלבטות כל כך קשה.
בטבע הריון כזה לא היה אפשרי - לא ברור לי מדוע, הרי כאן ממש מדובר במצב טבעי ללוטין, לא טיפולי פוריות שונים. ראו מקרה של אמא ל 14 ילדה שלישיה בלידה טבעית . כלומר - הנה, זה אפשרי.
אבל השאלה היא מה עכשיו? המדע כיום מאפשר לדעת כבר בשלב כל כך מוקדם שאכן מדובר בשלישיה, וגם מאפשר את הדילול. ובהחלט יש גם הצדקה רפואית לדילול. אין ספק שהסיבוכים בהריון ולידת שלישיה הם רבים בהרבה מתאומים, ובודאי מתינוק יחיד.
ומצד שני, יש את הגישה של לקבל את הדברים כפי שהם קורים, כפי שהטבע קבע עבורכם. כאמא לחמישה ילדים אני יכולה לומר שחמישה ילדים זה נפלא, ואני מצטערת על כך שלא השכלתי לעשות רווחים קטנים יותר בין הילדים, כך שהיו לי יותר ילדים. והיה לי קשה מאד לקבל את דרך הטבע שהשעון הביולוגי קבע עבורי שכבר לא יהיו לי יותר ילדים.
אבל זה כמובן סיפור שונה לחלוטין משלישיה, שלוש שנים אחרי תאומים, שש שנים אחרי ילדה ראשונה.
אני נמצאת בקשר וירטואלי עם משפחות גדולות בחו"ל, כאשר חמישה ילדים זה המינימום, אבל לרוב המשפחות 6-8-10 ויותר ילדים. ויש גם אמהות עם תאומים, וגם יותר מזוג תאומים אחד, וגם אמהות עם תאומים ושלישיה. ומהן אני שומעת שזה בודאי לא קל, אבל גם אושר ושמחה גדולים. וחלקם אכן נולדו בעקבות טיפולי פוריות.
אין לי מושג איך הייתי מחליטה במצבך.
כיום, במצב בו אני ככל הנראה כבר לא יכולה להכנס להריון מחמת גילי, קשה לי לחשוב על פעולה שתביא להפלת עובר, גם אם מדובר על אחד מתוך שלישיה. אבל זה כמובן לא שיקול הגיוני.
מבחינה הגיונית נשמע סביר ביותר ללכת לכוון של דילול.
אבל מי בכלל מדבר על הגיון כשמדובר בילדים שלנו???
אני מאחלת לך ולבן זוגך כוחות לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורכם.

אין ספק שתצליחי לגדל שלישיה אחרי השלושה שיש לך, די בטוח שכולם ישרדו ויש סיכוי די גבוה שכולם יהיו בריאים. גם זאת עם ה-14, סליחה, 17 מגדלת אותם. השאלה היא אם את תהני מזה והאם ככה את רוצה שיראו חייך, לפחות בשנים הקרובות (הרי בואו נודה לאמת, לעולם לא תצליחי לראות דבר מעבר לערימת הכביסה והבישולים). סביר להניח שלא תוכלי ללכת עם ילדייך לבחור ספר בספריה העירונית (לפחות לא בשנתיים שלוש הקרובות), לא כל שכן לשבת לקרוא להם אותו. אם את בעצמך תרצי לקרוא ספר תצטרכי לחכות לשנת 2012 . טיול משפחתי ידחה גם הוא לעוד 3-4 שנים (גם אם מדובר בביקור של חצי יום בספארי). אני בכלל לא מזכירה כאן את האפשרות ללכת עם בעלך לשתות כוס קפה... אין סיכוי שתמצאי ביביסיטר אחת שתשמור על כולם. את כל הדברים הללו כתבתי בקצת הומור אבלבהחלט לא בציניות! יתכן שאת מוכנה לויתורים הללו, יש נשים שמוכנות ואני בכל הלב מעריכה את זה (אני לא מאמינה שיש נשים שיכולות לגדל 6 ילדים ובהם תאומים ושלישיה ולהמשיך כרגיל לעשות את כל הדברים שציינתי כאן). בטוח שילדייך יקבלו ערך מוסף מהיותם חלק ממשפחה גדולה. כאשר אני עמדתי בפני החלטה אם להחזיק הריון שלישי 5 חודשים אחרי לידת הילד השני (ושנתיים וחצי אחרי הגדולה) התחושה שלי היתה שאני רוצה למצות את ההנאה עם התינוק הנוכחי, עם תקופת התינוקות שלו (כולל כמו שציינת הנקה מלאה ונשיאה במנשא). גם היום כמעט שנה אחרי אני לא מצטערת על ההפלה רק מרגישה רגשות אשמה על שאני כזאת מפונקת (בעיקר כאשר אני קוראת על אם ל-14 שיולדת שלישיה...) אבל גם יודעת לכתוב לך את הדברים הללו. מאחלת לכם שתקבלו את ההחלטה הנכונה לכם.

אני קוראת את דבריה של מיצי פיצי ואני מוכרחה לציין שהם גורמים לי אישית אי נוחות רבה. קשה לי להסביר למה. זה לא נראה לי השיקול הנכון - ערמות הכביסה ונוחות. זה הכל דברים חולפים, זמניים. (אולי ממקום מושבה של אמא שחלק מילדיה כבר על סף יציאה מהבית).
אני אישית יותר נוטה לחשוב על הסיכון הרפואי של הריון ולידה של שלישיה - הן בריאות האם והן בריאות התינוקות.
ואולי גם מהמקום של קשר עם הילדים. כאמא שהיא בעד לינה משותפת, המון "על הידיים" וכו'. איך אפשר עם שלישיה?
אבל אני מאמינה שלכל מצב יש את הפתרונות שלו. הרי אמהות לתינוק יחיד לא מסוגלות לתאר לעצמן שניים כאלה בבת אחת - והנה אמהות לתאומים מסתדרות, ורובן בודאי לא מצטערות על היותן אמהות לתאומים. אני משערת שגם עם שלישיה יש התנהלות מתאימה. עובדה שאנשים מגדלים שלישיות, ולא שמעתי על מצבים שמישהו התחרט על הבאת השלישיה לעולם. בודאי הדבר דורש התארגנות מתאימה, חיפוש עזרה גם מחוץ למשפחה, לדעת לבקש עזרה, מן הסתם להתפשר על דברים מסוימים. זה בודאי חיים אחרים מאשר משפחה רגילה, אפילו עם ארבעה ילדים. אבל האם זה בהכרח פסול?

מיצי-פיצי, נדמה לי שאת מגזימה בתיאור.
ומאידך - רובן בודאי לא מצטערות על היותן אמהות לתאומים - אני לא מותרת על התאומים, אבל זו בפירוש חוויה שאני לא מאחלת לאף אחד.

תגובותי : הקשיים הפיזיים כמו ערמות הכביסה ואינסוף הארוחות (וכל זה כפי שכותבת אדמה כמעט ללא עזרה, אולי כמה שעות אבא או מטפלת בכל יום) יכולים בהחלט לפגום בחדוות גידול הילדים אצל מי שהאידאל שלה הוא בילוי זמן אחר עם הילדים כמו יציאה מהבית לחוג, ספריה, חברים וכו' (ותבינו, אינני מזלזלת בעבודות הבית כחלק מבילוי זמן עם ילדים וגם אינני מחשיבה את החוגים והחברים כחשובים יותר מערך המשפחה הגדולה, הכל עניין של השקפת עולם).
בעניין הפתרונות שימצאו - כפי שציינתי סבירות גבוה שאדמה תצליח לגדל את ילדיה אבל זה יהיה לא תוך התפשרות על האידאל שלה אלא תוך ויתור כמעט מוחלט עליו. ואחרון חביב - בכלל לא הגזמתי, העבודה סביב חבורת קטנטנים כזאת היא כל כך מרובה ואינטנסיבית שלמרות שזהו מצב זמני (3,5, 10 שנים?) זה לא משהו שאפשר לבטל אותו בתור שיקול לדילול עוברים . ועוד אחד קטן - גם הורים לילדים פגועים אומרים הרבה פעמים שלא היו מוותרים על הילד הזה עכשיו אחרי שהוא כבר שלהם אבל זה לא אומר שהם היו בוחרים ללדת ילד פגוע.

אני דווקא מאד מתחברת לדבריה של מיצי פיצי. אני חושבת שמה שאת מנסה להגיד,מיצי,הוא שחיקה. לי יש כולה שני ילדים אבל אין עזרה ואין יכולת כלכלית לקבל עזרה בתשלום(ואל תגידו לי סדר עדיפויות. זה אחרי הסדר) ונורא קל לומר "את תסתדרי וערימות הכביסה זה לא שיקול" אבל כשכל העבודה נופלת על כתפיים יחידות(לא כולל הבעל.והלא גם הוא זה שמביא את הג'ובות הביתה) ללא עזרה ועם צורך מיידי ותמידי בגידול והזנה-זה שוחק. וכן,אני לא ביליתי לבד עם בעלי כבר 3 שנים וזה מפריע לי וזה חסר לי! ואין בושה בלהכיר בצרכים שלנו כבני אדם ולא רק הכל סביב חדוות ההורות. צריך להזין גם את עצמינו, את הזוגיות. להרגיש רק את ההילה שלנו בלי ילדים שנמצאים בה כל הזמן. אין בזה בושה. מה בושה בזה? ודווקא אנשים שהם ברוח "הרצף" צריכים לזכור לדאוג לעצמם גם. ובכל פעם שיולדים ילד זה לפחות שנה מאד אינטנסיבית ועם מעט מאד שעות שינה. וגם זה שיקול אצל חלקינו. אני, למשל, לא יכולה בלי לישון לפחות 6 שעות-אני מתמוטטת. אז במקום לשחק אותה סופר וומן אולי כדאי להכיר בחולשות וביכולות המציאותיות שלנו בשטח.

אגב, אדמה,
בפורום תאומים ושלישיות בתפוז יש לפחות אמא אחת לשלישיה, והיו שם דיונים על דילול - בעד/נגד, ואולי גם עוד מידע שיוכל לעזור לכם להחליט.

הנה קישור שנראה לי מעניין, אם עוד לא קראת את זה.
http://users.tapuz.co.il/3&2/db/Article ... .asp?id=59

בפורום תאומים ושלישיות בתפוז יש לפחות אמא אחת לשלישיה
אדמה יקרה, אני משתתפת פעילה בפורום (אמא לתאומות) ואני בפירוש יודעת שיש אצלנו יותר מאמא אחת לשלישיה.
יש גם אימהות שעברו דילול- מרבעייה לתאומים, או משלישייה לתאומים. היו דיונים מאוד מפרים בנושא.
ממליצה לך בחום לבקר אותנו שם- תקבלי בטוח המון עזרה ותמיכה!

נשמע כ"כ קשה ומטלטל.
מקווה שתמצאו את הדרך שתהיו שלמים איתה, ושמעז יצא מתוק.
שולחת חיזוקים ו-(())
(חשבתי להציע אולי להתייעץ עם איש מקצוע , כמו פסיכולוג שיכול לתת כלים להחלטה כזאת, אבל אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא)

לא חושבת שכדאי לדלל. זה בכל זאת הפלה

צריך לחשוב חיובי ולקוות לטוב.
קראתי כתבה בעיתון חרדי על אשה חרדית שהיו לה 2 זוגות תאומים אחד אחרי השני ואחריהם מייד שלשיה, כלומר 7 ילדים בתוך שנתיים וחצי. אז היא מצאה דרך ללכת לנוח: היא סגרה את הדלתות בסלון. הוציאה את השולחן והכסאות. על הרצפה פרשה שטיח גדול. פיזרה כמה צעצועים רכים. היא יכלה לשכב ולישון, כאשר כל הקטנטנים שהסתובבו מסביבה למדו להתהפך ולזחול. היא קיבלה עריסות מהגמ"ח וסידרה את כל העריסות האלו לאורך הקיר.

היא אמרה שהיא התייחסה לזה כמו למעון, בקור רוח. הילדים למדו לחכות בסבלנות. כאשר האכילה את אחד מהילדים בבקבוק, השאר חיכו עם מוצץ בפה. כי לא היתה ברירה. בסוף היא לימדה אותם לישון כל הלילה, כי היתה צריכה מנוחה אחרי כל העבודה עם כולם.

בסוף היא לימדה אותם לישון כל הלילה,
אולי שתעביר את כל ההורים קורס כזה? (-;

תודה מיצי פיצי ובת הרים אני מרגישה שאתן מצליחות לגעת ולהבין את החששות שלי באמת
לבת הגדולה שלי היתה מסיבה בביה"ס ביום ראשון אחה"צ השארתי את התאומים אצל חברה ויכולתי להיות איתה במסיבה וחשבתי לי ...איך עושים כזה דבר פשוט וטריויאלי אם צריך להשאיר 3 תינוקות ושני ילדים קטנים??? ואבא שלנו הוא רועה בשדות הצייד מפרנס.
יש הרבה שנותנים לי דוגמאות ממשפחות עם מקרים דומים או יותר מופלאים מאיתנו אז כן במובן מסויים אני מקנאה במשפחות האלה שברובן חרדיות שמעולם אפילו לא עמדו בהתלבטות המזויעה הזאת אצלם הכל ברור ומוחלט בדרך כלל אבל אני חושבת שמה שנראה מבחוץ כמשפחה כארז לא תמיד אכן הוא כזה מבפנים
יש לי דודה שאני מאוד אוהבת היא התחתנה אחרי הצבא ונולדו להם 4 ילדים הבני דודים האהובים שלי אני זוכרת אפילו בתור ילדה איך פניה של דודתי היו קורנות כשהיתה מדברת על הילדים שלה היא היתה בעיני האמא המושלמת ואני חושבת שהיתה לי מודל לאימהות שלי אפילו יותר מאמא שלי
בשלב מסויים היא ודודי חזרו בתשובה ובגיל 42 (כניראה בלי כונה) היא נכנסה להריון ונולדו להם תאומים
טוב, אני בטוחה במיליון אחוז שהיא בחיים לא היתה מותרת עליהם היום אבל יחד עם זאת כמשקיפה מהצד לא יכולתי להתעלם מהשינוי הענק שחל בה פשוט כבר לא היה לה כח יותר האור והאושר שהיו שם עם ארבעת הראשונים אינם שם עוד רב הזמן היא עיפה ונירגנת הרוך יכולת ההכלה והסבלנות אינם.
אני לא נפגשת אתם הרבה לאחרונה אבל בכל פעם שבכל זאת מתראים אני שמה לב שהיא לא מדברת אליהם היא בעיקר נובחת והאמת שבגיל 58 כשהיא כבר סבתא ל 6 נכדים ועם קוצב לב זה נראה שהדבר האחרון שמתאים לה זה להיות אמא לשני מתבגרים שבניגוד חריף לגיבוי המוחלט שתמיד נתנה לילדיה את שני אלה היא מגדירה כ"בעיתיים" ו"קשים". ואני חושבת שזו השחיקה בהתגלמותה

אני כל כך אוהבת להיות אמא אני כל כך מאושרת בילדים שלי ואני כל כך לא רוצה לעולם להגיע למצב דומה לזה וזה מפחיד אותי אני מרגישה בזמן האחרון שאני הולכת ומתקרבת לנקודת הפיק של חיי אותו מקום שממנו מתחילה הירידה זה משהו שמעולם לא עלה בי קודם אבל עם כל הסיפור הזה וההכרה שילדים זה עיסקה לתווך ארוך ולא לשנה שנתיים שלוש כמו שיש כאלה שמנסים לעודד אותי שאחרי זה כל הקושי יעלם ויחלוף אז אני פוחדת לאבד את חדוות האימהות לעיפות ולשחיקה
אני ובן זוגי כבר למעלה משלוש שנים לא יצאנו לבלות לא ראינו סרט ואפילו לא קפה בחוץ לבד רק שנינו בשקט אנחנו לא מתוסכלים מזה אנחנו שמחים במשפחתנו והזוטות האלה זה לא משהו שמתעכבים עליו בכלל אבל אני מתגעגעת אליו ואחרי כל זה כשניפגש אני לא בטוחה שנצליח לזהות אחד את השניה

איזה מן אמא מדהימה אני אהיה, כשאקח את הילדה שלי לספרייה העירונית ואוכל ללכת עם התאומים לחברים ולגן שעשועים וכל הזמן אני אדע שזה פיקציה כי אני אמא שמסוגלת להרוג את הילדים שלה

זה באמת מסובך, ואין לי שום עצה. אני מקווה שתצליחי להגיע להחלטה הנכונה עבורך. @}

אדמה,
אני כל הזמן קוראת את הדף הזה ולא יודעת מה להגיד.
אני אמא לבן בכור ולבן ובת תאומים. אני כל הזמן חושבת מה הייתי עושה במצבך. אולי אני פחדנית, אולי לא עומדת בלחץ, לא יודעת. אבל אני כן יודעת שאני לא הייתי מסוגלת לגדל עוד שלישיה אחרי התאומים.
לא כלכלית, לא נפשית, לא פיזית. ויסלחו לי כל אלה שמאמינים שהכל "מסתדר" ואחרי כמה שנים "יותר קל".
השחיקה נראית לי עצומה מידי.

מאחלת לך שתגיעו להחלטה הנכונה מבחינתכם, וסליחה אם החדרתי כאן פסימיות רבה מידי.

אני כל הזמן קוראת את הדף הזה ולא יודעת מה להגיד.
גם אני. ואני חושבת שעמוק בפנים את כבר יודעת את התשובה שלך, זה עולה מבין מילותייך.
מחבקת אותך כך או כך.
הכי חשוב בעיניי, זה להיות שלמים עם ההחלטה אחרי שמגיעים אליה. לא לחשוב "מה היה אם..." וכדומה, אלא ללכת הלאה (קל להגיד, אני יודעת).
...אבל אני מתגעגעת אליו ואחרי כל זה כשניפגש אני לא בטוחה שנצליח לזהות אחד את השניה
זה המשפט שהכי נגע בי מבין הדברים האחרונים שכתבת (דרך אגב, את כותבת יפה @}).

_הילדים למדו לחכות בסבלנות. כאשר האכילה את אחד מהילדים בבקבוק, השאר חיכו
עם מוצץ בפה. כי לא היתה ברירה. בסוף היא לימדה אותם לישון כל הלילה, כי היתה צריכה מנוחה אחרי כל העבודה עם כולם._

נשמע אידאלי, אבל יש לזה מחירים, גבוהים, מבחינת הילדים. גם אצלי, תינוק זעיר נאלץ להפסיק את ארוחתו ולחכות - לפחות עד שאקח את תאומתו (שלא תבכה לבדה), תינוקות זעירים נאלצו לאכול לבד, בעזרת כריות או עזר טכני, שרובן כאן כינו כמפלצתי - אבל היה הכרח, בחלק מהזמן (והשתמשנו בו רק כשלא היתה ברירה). ומדובר רק על תאומים, לא על שלישיה, לא על אחים בוגרים. המחיר אותו התינוקות משלמים כבר ברחם, בחלוקת המשאבים הבסיסיים ביותר לחיים שלהם.

אם היא נחה, כשסביבה 7 פעוטות, ואף מטפל אחר, זה סימן שהפעוטות הוזנחו. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. כמו אב לתאומות שאני מכירה, שכשאמם של התאומות היתה חולה, ובקשה ממנו "לתפוס פיקוד" כשהן בכו בלילה, פתר את הבעיה בצורה "נפלאה" - סגר את הדלת, כך שהוא לא שמע אותן....

אני לא יודעת מה הייתי עושה לו הייתי צריכה לעמוד בבחירה הקשה כל כך שעומדת בפני אדמה. אני יודעת שאי אפשר לצייר את הכל בוורוד, ו"מסתדרים". מסתדרים, כי אין ברירה, אבל יש מחיר, והוא גבוה.

אדמה, יש לזה גם הצדקה רפואית (אולי זה ישקיט את מצפונךבמעט). למרות שהרבה סיפורי תאומים ושלישיות נגמרים טוב אחרי הפגייה והכל (וכל הסיפורים שקראתי מסתיימים בערך בשלב הזה), אני יכולה עדיין לספר לך על פגועי המח הרבים מאוד מבין השלישיות והתאומים שנשארים משותקים, עיוורים, חרשים ומפגרים כי אני עובדת איתם. לדוגמא, בשנה מסויימת היו בגן לילדים פגועים שבו עבדתי כ- 50% מהילדים חלק מתאומים או שלישיות (אחד היה אפילו זה ששרד מתוך השניים כי אחיו נפטר סמוך ללידה). ושוב, זאת לא הטפה להפחתת עוברים, רק מראה צד של העניין שתמיד מתומצת במשפט קצר בסוף הפיסקה ולא מקבל את החשיבות הנועדת לו.

איזה מן אמא מדהימה אני אהיה, כשאקח את הילדה שלי לספרייה העירונית ואוכל ללכת עם התאומים לחברים ולגן שעשועים וכל הזמן אני אדע שזה פיקציה כי אני אמא שמסוגלת להרוג את הילדים שלה

גיליתי את הדף רק עכשיו.
אין לי דברים חכמים או מועילים לתרום, רק להראות שגם אני איתך, קוראת, חושבת

_אני כל הזמן קוראת את הדף הזה ולא יודעת מה להגיד.
גם אני. ואני חושבת שעמוק בפנים את כבר יודעת את התשובה שלך, זה עולה מבין מילותייך.
מחבקת אותך כך או כך.
הכי חשוב בעיניי, זה להיות שלמים עם ההחלטה אחרי שמגיעים אליה. לא לחשוב "מה היה אם..." וכדומה, אלא ללכת הלאה (קל להגיד, אני יודעת)._
גם אני מרגישה וחושבת כמו ליזה ליזה.
לי קשה עם המשפט שלך
וכל הזמן אני אדע שזה פיקציה כי אני אמא שמסוגלת להרוג את הילדים שלה
לדעתי יש בכל זאת הבדל בין עובר בן 9 שבועות לבין ילד. את לא הורגת את הילדים שלך, את מנסה לאפשר להם את החיים הכי טובים שאפשר, וגם לשמור על עצמך בדרך, שבלעדייך חייהם לא חיים!

קשה. אבל מה קשה יותר? אין מנצחים במצב שלך. יש הרע במיעוטו.

אדמה יקרה.
כל לידה היא אחרת, כל תינוק הוא אחר, ולא רק בגלל שהוא נולד אחר מאחיו, אלא גם בגלל שבזמן הבאתו לעולם - אנחנו אחרים משהיינו, בזמן הבאת הילד/ילדים הקודמים.
ולכן, אני שוב ממליצה לך לנסות להעזר באסטרולוגית. כיוון שמצבך, מצב הכוכבים שלך בשנים הקרובות, יכול להיות מצב של חוזק רב, ואז זה עשוי להיות הרבה פחות נורא ממה שאת חושבת. ויכול להיות שמצב הכוכבים שלך יעיד על קשיים בלתי נסבלים.
לי למשל, נודע בדיעבד, שתחילת ההורות שלי היתה במצב הכוכבים אולי הקשה ביותר בחיי. היה לי רק תינוק אחד ובכל זאת השנתיים הראשונות היו לי מסוייטות לגמרי. (ומנקודת מבטי היום - כמובן שלא הייתי עושה שום דבר אחרת!) בכלל לא בטוח שגידול השלישיה בתוך הקונטקסט הבא שלך, יהיה פי אחד וחצי יותר קשה מהתאומים. גידול שלישיה בתוספת עזרה מתאימה יכול להיות חוויה אחרת לגמרי מגידול התאומים כתינוקות. עד שתלדי הקטנים כבר יהיו בני ארבע, ולרוב בגיל הזה הם כבר הרבה יותר עצמאיים, בטח ובטח אם המציאות דורשת את זה מהם. ולא בטוח שזה רע. אולי זה אפילו טוב מאד.

אם את יוצאת לטיול, את בודאי מקשיבה לתחזית מזג האוויר לפני שאת יוצאת.
הנה את עומדת בפני מסע משמעותי לאין שיעור. אסטרולוגית טובה תוכל לספק לך תחזית של מזג האוויר של חייך בשנים הקרובות. אני לא הייתי מעלה על דעתי להחליט לכאן או לכאן בלי יעוץ אסטרולוגי. (ויש לי מישהי נפלאה להמליץ לך).
אני מרגישה שאם נדרשות מאיתנו החלטות שהן "גדולות מאיתנו" כדאי גם לקבל מידע "גדול מאיתנו".

וכמובן, בלי שום קשר לנאמר לעיל, להיות קשובה לקולות הפנימיים, שיכולים לדבר אליך רק כשאת משוחררת מחרדות. בסופו של דבר אפשר יהיה גם להצליב את התחושות עם המידע. אסטרולוגית טובה תעזור לך אולי להיות קשובה יותר לקולות הפנימיים?
אם משהו מזה מדבר אליך, את מוזמנת לפנות למייל שבדף הבית שלי.

עוד דבר. מדיבוריך כאן עולה בי תחושת מצוקה ולחץ מאד גדולים. ניכר שאת חושבת בעמקות רבה על כל המצב, אך חשיבה רבה היא מהראש. במצב הזה מאד קשה להאזין לקול האינטואיטיבי. בקלפי הסגולה האינדיאניים ישנו קלף התנין, המדבר על הצורך לראות מצבים מסויימים בהומור. דבר זה יכול להשקיט מעט את קולות ה"הגיון" והלחץ, ולחזק קולות עמוקים יותר.
מקדישה לך את חיוכו של התנין.
חיזקי ואימצי.

אדמה יקרה, גם אני שותפה להרגשה שיש קו מסוים שאיתו את הולכת, והוא מתאים לך. בניגוד למה שענת כתבה, אני חושבת שאפשר לכנות אותו: אינטואיציה. זו אינטואיציה שקטה ועצובה - של השלמה. אין בה אורות וכוכבים מנצנצים, אבל יש בה בהירות.

אנחנו לא צריכות להיות אלופות העולם באמהות שלנו ואת לא נמדדת מול אף אשה אחרת. לאף אחת אין את המצב שלך במדויק. כאב לי לקרוא שיש בך את הקול שאומר: אני אמא שמסוגלת להרוג את הילדים שלה , כי זו התאכזרות והלקאה עצמית. את הילדים האלה צריך לגדל ואין מי שיעשה את זה חוץ ממך, לכן יש מקום לשקולים. שולחת לך חיבוק גדול

לאור מה שאת מספרת על הזוגיות והשותפות המופלאה שלכם, אולי יהיה לך יותר קל להכנע לרצון שלו, שאולי יאמר בוודאות רבה יותר את מה שבליבך.

לדעתי יש בכל זאת הבדל בין עובר בן 9 שבועות לבין ילד. את לא הורגת את הילדים שלך, את מנסה לאפשר להם את החיים הכי טובים שאפשר, וגם לשמור על עצמך בדרך, שבלעדייך חייהם לא חיים!
אני גם חושבת כך, למרות שבפועל לא ניצבתי מול דילמה כזו.
כדאי לקחת בחשבון גם את הסיכון שבלידת ילד פגוע- איך ישפיע אז המצב על כל המשפחה?

אנחנו לא צריכות להיות אלופות העולם באמהות שלנו ואת לא נמדדת מול אף אשה אחרת. לאף אחת אין את המצב שלך במדויק. כאב לי לקרוא שיש בך את הקול שאומר: אני אמא שמסוגלת להרוג את הילדים שלה , כי זו התאכזרות והלקאה עצמית. את הילדים האלה צריך לגדל ואין מי שיעשה את זה חוץ ממך, לכן יש מקום לשקולים. שולחת לך חיבוק גדול

עוד ציטוט: רוב האמהות המבצעות הפלה יזומה, עשו זאת מתוך מצוקה חולפת ולא היו מודעות עד תום למשמעותה של הפלה יזומה.
גם אם זה נכון, לא נראה לי שזהו מצבה של "אדמה".
ועוד: בשני העשורים האחרונים הצליחה אגודת אפרת להציל רבבות ילדים שאמהותיהם חשבו תחילה להפסיק את חייהם בעודם עוברים בעיקר בשל קשיים כלכליים .אפרת תמכה בהן, סוציאלית, פסיכולוגית וכלכלית.
הקושי שמתארת אדמה הוא בשום אופן לא רק, או בעיקר, קושי כלכלי. והשיקולים בעד/נגד הפחתה אינם רק, או בעיקר, כלכליים.
ולקינוח: "אפרת" זוהי אגודה הפועלת למען מניעת הפלות שאינן הכרחיות
זה קצת סותר את "החלטה חופשית, משוחררת מלחצים חברתיים". אי אפשר לטעון שעוזרים למישהו להגיע להחלטה חופשית ובה בעת להחזיק בעמדה מקדימה -- ולבטא אותה בבירור! -- לגבי מה צריכה להיות ההחלטה. זה נשמע קצת כמו "הצביעו כפי שתצביעו, ובלבד שתצביעו בעדנו".
מלבד זאת, השאלה לגבי הפחתת העוברים היא קשה מכדי שניתן יהיה לתייג אותה בבירור כ"הפלה לא הכרחית". במערכת ערכים מסויימת, כל הפלה יזומה יכולה להיחשב כלא-הכרחית. ובמערכת אחרת, כל הפלה יזומה יכולה להיחשב כהכרחית -- מעצם זה שהאשה ההרה החליטה כך.
ובין שתי המערכות האלה יש המון אפור והמון אמצע.
אדמה, אני מאחלת לך שתקבלי את ההחלטה הנכונה עבורך את, ועבורכם כמשפחה.

מסכימה עם כל מילה של סמדר "אפרת" זוהי אגודה הפועלת למען מניעת הפלות
והיא פועלת בצורה די "אלימה" בכדי להעביר את המסר.
אי אפשר לטעון שעוזרים למישהו להגיע להחלטה חופשית ובה בעת להחזיק בעמדה מקדימה – ולבטא אותה בבירור!

אני חושבת שהחברה הישראלית מטיפה להפלות, אז צריך משהו כמשקל כנגד כדי שתהייה אפשרות בחירה. לא?

לגבי האשה והמשפחה שלה בת ה7 ילדים, האמא החרדית לא מזניחה את הילדים.
לה אין כסף לעוזרת. אז היא מסתדרת. היא נחה קצת מנמנמת, וגם קיבלה עזרה מהשכנים כדי להוציא את הילדים החוצה. כמו שבחינוך ביתי ילדים לומדים על החיים איך להתסדר, כאן הילדים נולדו לתוך המצב המיוחד הזה ולמדו להסתדר. הרופאים המליצו לה להפיל, והיא החליטה שהיא לא רוצה. מה שאמרתי, יש הטפה להפלה, וחבל.

בהסטוריה האנושית היו אמהות שילדו הרבה ילדים, שלשיות ורבעיות אחד אחרי השני. אפילו מסופר בספר שיאים של גי'נס. והילדים נראים מאושרים. אנו לא יכולות להניח שילדים שנולדים כתאומים ושלשיות מלכתחילה אומללים. יש גם ילדים בודדים מוזנחים ואומללים. להיות תאומים או שלשיות זאת לא אינדקציה להזנחה.

_לא יכולתי להתעלם מהשינוי הענק שחל בה פשוט כבר לא היה לה כח יותר האור והאושר שהיו שם עם ארבעת הראשונים אינם שם עוד רב הזמן היא עיפה ונירגנת הרוך יכולת ההכלה והסבלנות אינם.
אני לא נפגשת אתם הרבה לאחרונה אבל בכל פעם שבכל זאת מתראים אני שמה לב שהיא לא מדברת אליהם היא בעיקר נובחת והאמת שבגיל 58 כשהיא כבר סבתא ל 6 נכדים ועם קוצב לב זה נראה שהדבר האחרון שמתאים לה זה להיות אמא לשני מתבגרים שבניגוד חריף לגיבוי המוחלט שתמיד נתנה לילדיה את שני אלה היא מגדירה כ"בעיתיים" ו"קשים". ואני חושבת שזו השחיקה בהתגלמותה_
קודם כל, חיבוק מעודד, השם איתך. דבר שני, הדודה הזאת היא לא את. את לא בת 58, נכון? וגם כן, אם היא היתה כזאת אמא אידיאלית, אולי היא לא ידעה לבקש עזרה כשצריך? לדעתי אם יש תאומים ושלשיה, צריך לבקש עזרה ויש גמ"ח. יד שרה או עזר מציון יוכלו למצוא מתנדבים שיבואו, או בנות בשרות לאומי יבואו ויעזרו לך. את לא לבד, אם רק תדעי למי לפנות!! תאמיני לי, בהסתכלות אחורנית נגיד בעוד 20 שנה תהיי גאה במשפחה המקסימה שכל ילד וילד בו הוא אוצר ועולם מלא!

אדמה יקרה, מחזקת אותך בכל אשר תלכי, ומאחלת לך שבדרכך תאפשרי לעצמך להאזין לקולות שבאים מהראש לצד אלה שבאים מהלב ומהבטן. במצב כל-כך מורכב הייתי אני פונה לעזרה של מטפל טוב איזשהו לפי נטיית ליבך, יחד עם בן-זוגך אולי. זה יכול להיות פסיכולוג, אסטרולוג, שמאן או עובדת סוציאלית. אישית אני יכולה להמליץ לך בחום על מישהי נפלאה שהיא כל אלה ביחד. אם את מעוניינת תוכלי להתקשר אלי 052-8817049. בהצלחה בכל דרך, ומאחלת לך שתמיד תדעי להיות נדיבה אוהבת וסלחנית קודם כל כלפי עצמך. את יחידה ומיוחדת ואת האמא המופלאה ביותר בעולם עבור ילדייך, וכזאת תהיי תמיד. תהיה החלטתך אשר תהייה. (ממליצה לך לוותר על רגשות האשמה מראש. הם לעולם לא יתרמו לך דבר). באהבה.

בהסתכלות אחורנית נגיד בעוד 20 שנה תהיי גאה במשפחה המקסימה שכל ילד וילד בו הוא אוצר ועולם מלא! ואילו אני רואה גם סנריו אפשרי אחר (כמובן שאינני מאחלת אותו לאף אחד, אבל כבר היו דברים מעולם): נולדת שלישיה, פגים, אחד או יותר פגועים, נזקק לטיפולים רבים, המשפחה כורעת תחת הנטל, אין מי שיקח את הילד לטיפולים, התפתחותו נפגעת, שאר הילדים מוזנחים, להורים אין זמן אליהם. מהאגודה שהבטיחה להם גדולות ונצורות מגיעה מידי פעם נערה לעזור, לוקח 2-3 פגישות להכניס אותה לעניינים ואז אחרי חודשיים היא עוזבת. המשפחה שכולם חזו שהיא חזקה ויכולה לכל - נשברת. האב המפרנס מרגיש שחוץ מפרנסה דורשים ממנו גם אין סוף זמן לעזור בבית, האם מרגישה שבעלה אינו תומך בה די הצורך. אין להם זמן או כסף לייעוץ. הם כועסים זה על זו. הם שונאים זה את זו, הם אומללים ומאשימים (אולי רק בתת המודע) את השלישיה שהרסה להם את החיים. הם פונים לשרה ק. ושואלים אותה : " איפה טעינו, הרי עשינו בדיוק מה שאמרת לנו לעשות".
כמו כולן אני מקווה בכל ליבי שתמצאי את הדרך שתביא לך הכי פחות צער היום ובעתיד.

הם כועסים זה על זו. הם שונאים זה את זו, הם אומללים ומאשימים (אולי רק בתת המודע) את השלישיה שהרסה להם את החיים הגזמת.
מיצי פיצי , את עושה בדיוק את מה ש שרה ק עושה. זה לא הוגן. לדעתי אין טעם לכתוב תסריטים לכאן או לכאן. להיפך. אדמה - כל בחירה שתעשי תהיה הבחירה הנכונה עבורך . אני מאמינה בזה בלב שלם.

ברגעים קשים כאלה אנו מחפשים את קול התבונה, לפעמים מחוץ לנו, ואין מושיע... יעוץ מקצועי יכול להיות יעיל בתנאי שהוא כזה שמדריך, ועוזר למצוא את הדרך האישית, עוזר להגדיל את ההקשבה הפנימית יהא אשר יהא, הוא צריך להתאים לזוג ולסיטואציה. בכל מקרה אני לא הייתי מוותרת עליו.
אדמה יקרה, ההחלטה שעלייך לעשות היא קשה מנשוא, וכל מה שתחליטי, את ומשפחתך תצטרכו לשאת בתוצאות, ולכן זו חייבת להיות ההחלטה שלכם, לאנשים אחרים אין זכות אפילו להביע דעה לגבי הכיוון שאליו "צריך" ללכת (לדעתי) אני מקווה שאת באמת מצליחה להקשיב לעצמך ולאיש שלך ולא להתרגש ממה שאחרים אומרים (משימה קשה בפני עצמה)

היום דיברתי עם אב לשני זוגות תאומים (דומה אבל לא...) בתוספת אחד הילדים אוטיסט... שאלתי אותו מה דעתו, אולי לקבל זוית ראיה מעניינת, הוא בעיקר הביע את צערו והבנתו, וציין שכל החלטה שלא תתקבל תשפיע על כולם, לכל החיים, ותמיד יש מחיר, צריך לבחור איזה מחיר מעדיפים לשלם, ואת זה רק אתם תוכלו להחליט (נדמה לי שנאמר כבר).
אני לא רוצה להלאות ...
מאחלת לכם כוחות ושלווה.

כל בחירה שתעשי תהיה הבחירה הנכונה עבורך
ויותר מזה, תהיי שלמה עם הבחירה שלך. תקבלי את ההחלטה שמתאימה לך, ולא חשוב מה אומרים כאן או בכל מקום אחר. זכותך המלאה (ואף חובתך) לעשות את מה שהכי טוב לך.

זו ההתלבטות של עוד הרבה נשים
זו באמת התלבטות של נשים רבות המוצאות את עצמן בהריון במצב שבו הוא לא מתאים להן, והן שוקלות אם לבצע הפלה. ויש רבות מאד שמחליטות להפסיק את ההריון, מסיבות כלכליות, אישיות, עבודה, מספר או גילאי הילדים שיש כרגע בבית וכו'.
גם זו החלטה קשה, וכל אחת מחליטה מה הכי נכון עבורה. כיום נחשב סביר ביותר להפסיק הריון כי הוא לא מתאים ללימודים, לקידום בעבודה, לגודל המשפחה הרצוי.
ההחלטה שלך למעשה לא מאד שונה, ובאמת שאין איש שיכול לייעץ לך, רק את ובן זוגך תצטרכו לקבל את ההחלטה, והיא תהיה הנכונה ביותר עבורכם.

כל הדילמה הזאת רק מחזקת את האמונה שלי שלא צריך התערבות רפואית. הכל משמים. יש גם הרבה סיפורים של דילולי עוברים ובטעות דיללו את ה'טובים' ונשארו הפגומים, או שגם אחרי הדילול ההיריון נשאר סיכון גבוה והעוברים שנשארו בכל זאת היו פגועים. אין שום תעודת אחראיות לכאן או לכאן. לפי הסטיסטיקה אין פחות סיכונים בהריונות ללא דילולים או הריונות לאחרי דילולים.
בגלל זה, גם כן בלידה עצמה לא הייתי מאמינה בהתערבויות, כי אם העוברים כל כך פגועים ולא יכולים לשרוד לידה, למה 'להציל' אותם ואז לשאת בנטל של ילדים פגועים? אז ללדת טבעי ומי שישרוד את הלידה יהיה הבריא, ואם כמה לא ישרדו, זה אלו שלא היו אמורים לשרוד... ואם תגידו מה עם אלה שכן ישרדו אבל ישארו פגועים, אפשר לענות שגם אלו שעברו התערבויות יש אלו שנפגעו.
אף אחד לא מבטיח תעודת אחראיות. צריך להתפלל חזק להשם. צריך לחשוב באופטימיות ולהשתדל. יש בהסטוריה נשים שילדו כמה עשרות ילדים בתור שלשיות ורבעיות וכל הילדים היו בסדר (אבל אשה אחת מרוסיה משנת 1725, שילדה 69, בתור תאומים, שלשיות ורבעיות רק 67 שרדו, ו2 מתו בלידה)

אז ללדת טבעי ומי שישרוד את הלידה יהיה הבריא, ואם כמה לא ישרדו, זה אלו שלא היו אמורים לשרוד

שרה, בלי קשר לדף הזה, מה שכתבת כאן, זו אינה דרכה של תורה.
וחוץ מזה, אל תאמיני לכל מה שאת קוראת (-: שישים ותשע ילדים... נו, באמת!

אדמה יקרה. היום פגשתי בעבודה את הבחורה שילדה את השלישיה בלידה רגילה. היא בת 38!
הבנות הללו הן 15 16 17 במשפחה ולפניהן תאומים בני שנה וחודש בערך, ולפניהם עוד ילדים די צפופים.
שוחחתי איתה ארוכות והיא ריתקה אותי. יש לה סיפור מדהים. לידות , הפלות רבות ועוד.
סיפרתי לה על התלבטותך והיא אמרה : הייתי כל כך רוצה לדבר עם האמא הזאת!" אמרתי לה שזה באינטרנט ואין לי מושג מיהי.
היא אמרה שאולי אוכל לקשר ביניכן.
היא נראית מבסוטה מהחיים ואמרה שאיך שלוקחים את זה - זה בא. ככה היה לה עם התאומים , היא אמרה - נסתדר מצוין וכך היה.
נראה לי שווה לדבר איתה אפילו רק אנתרופולוגית,מאוד נהניתי מהשיחה למרות שאורחות חיינו שונות לחלוטין (היא ואני)
האם תרצי?

לפי הסטיסטיקה אין פחות סיכונים בהריונות ללא דילולים או הריונות לאחרי דילולים.
לא נכון. לפי הסטטיסטיקה הריון לאחר דילול פחות מסוכן משמעותית. הוא יותר מסוכן מתאומים שנוצרו מראש כתאומים, אך הסיכון להריון ולעוברים קטן יותר.

שרה, בלי קשר לדף הזה, מה שכתבת כאן, זו אינה דרכה של תורה זה לא נכון. יש אלו שנקראים 'נֵפֵל' אלו שאין להם יכולת לחיות אם לא ישתמשו באמצעים מלאכותיים דראסטים. אין שום איסור למנוע מהם למות אם הם פגומים במילא.

בגלל זה לפי ההלכה אדם לא צריך להתחבר למכונות הנשמה, אבל אם הוא כבר מחובר, אסור לנתק.

שישים ותשע ילדים... נו, באמת! זה היה בספר שיאים של ג'ינס

לא נכון. לפי הסטטיסטיקה הריון לאחר דילול פחות מסוכן משמעותית. הוא יותר מסוכן מתאומים שנוצרו מראש כתאומים, אך הסיכון להריון ולעוברים קטן יותר
האם יש לך מקור מוסמך לסטיסטיקה הזאת? אשמח לראות גם אם אני טועה.

למשל במאמר מ"תפוז" שקושר כאן. לא חקרתי יותר מדי ולא חיפשתי בעצמי מחקרים (לשמחתי זה לא רלוונטי לי).

בגלל זה לפי ההלכה אדם לא צריך להתחבר למכונות הנשמה כלומר, בתי הצעירה לא היתה צריכה להיות כאן עכשיו. תודה באמת.

כלומר, בתי הצעירה לא היתה צריכה להיות כאן עכשיו. תודה באמת. חס וחלילה לא התכוונתי לאלו שאפשר להציל אותם ושהם יחיו חיים נורמלים, אלא לאלו שאין להם סיכויים לחיים נורמלים,ואמורים להיות צמח. בגלל זה הרבה אנשים זקנים כותבים בצוואה שלהם שהם לא רוצים להיות צמח מחוברים למכונות החייאה. הם מעדיפים למות.

כשאני מבהירה ומחדדת לעצמי מהי האמונה שלי (זו שעל בסיסה מתקבלות ההחלטות שלי) יותר קל לי להחליט ולחיות בשלווה עם הבחירה.
האמא החרדית ההיא שנחה על השטיח עם 7 פעוטות היא חדורת אמונה בדרך שלה. משם היא שואבת את תעצומות הנפש ומאלתרת להפליא בתוך נסיבות חייה. משם היא גם יודעת איך וממי לבקש עזרה וכו'.
בתוך מערך האמונות של אמא אדמה קיימת וחיה גם האמונה ב תכנון המשפחה ובסטנדרט מסויים (גם אם צנוע ומינימלי) של אורח חיים.

אי אפשר "לחטוא" בהפלה יותר משאפשר לחטוא בהולדה...

המנגנונים יעילים ועובדים כראוי מליוני שנים.*
(אזר ניק ב מתי נכנסת הנשמה לעובר)

מחזקת את ידייך אדמה , אני מאמינה שגם אדמת הפלנטה נאלצת לעיתים לקחת על עצמה החלטות קשות מהסוג הזה. זה לא נכון שהיא מסוגלת להכיל, להניב, להצמיח את כל מה שבא.

זה בטח עניין של ימים ספורים עד להחלטה הגורלית.
חזקו ואמצו
@}

לאדמה, ליבי איתך.

לאדמה, ליבי איתך. בדיוק!!

אין לי מספיק מילים כדי להודות לכולכם על כפפות המשי ועל התמיכה הרבה
אתם מרגשים אותי עד דמעות (וזה ממש לא קשה בימים אלה)

תודה ועוד אלף תודות

היום שוב נגשה אלי האמא של השלישיה ושאלה אם אפשר לדבר עם אדמה, אמרתי לה שלא קיבלתי שום מסר שכן.
עדיין היתה שמחה לשוחח איתך.
חיבוק.

אני משערת שהמסר שאקבל ממנה הוא חד משמעי ומוחלט
ואני אין לי את הכוחות הנפשיים להתמודד כרגע מול מכבשי לחצים לכאן או לכאן, עכשיו זה רק אני ואישי וששת הילדים שלי. ובטח שזה לא הזמן בשבילי לסתם סיפוק סקרנות אנטרופולוגי.
משמח אותי לשמוע שהיא שלמה ומאושרת בחייה זו בטוח אוירה שהיא מקרינה על כל ילדיה וביתה גם אם היא לא ממש יודעת איזה צבע הכי אהוב על כל אחד מהם
אני משוכנעת שהיא וגם את 8עדינה מאוד8 רוצות לעזור ולהקל
תודה באמת ותמסרי לה ממני אושר אהבה ובריאות לה ולכל משפחתה

אני משערת שהמסר שאקבל ממנה הוא חד משמעי ומוחלט
אם אתם עוד מתלבטים, מותר להפגש שלא על מנת לקבל מסר, אלא רק תשובות לשאלות שאת רוצה לשאול.
אם נראה לך שחסר לכם מידע שתוכלי לקבל מהורים לשלישיה, אולי כדאי להפגש עם משפחה כזאת.

אני ואישי וששת הילדים שלי

אדמה - רוצה להעביר לך מסר של עידוד ותמיכה. את יודעת מה נכון למשפחה שלך, את יודעת שלא כל סיפור ניסים ונפלאות יתקיים גם אצלך. (איך מעבירים בהודעה חיזוק, עידוד וניחומים?)

פגשתי אשה נחמדה, יפה וצעירה (בעיני). מאוחר יותר הסתבר לי שאחרי שכבר היו לה שלושה ילדים היא ילדה שלישיה. שישה ילדים, ארבע לידות.
היום השלישיה הם כבר בני 16.
אדמה, שאלתי אותה והיא נענתה בשמחה: היא תשמח לשוחח אתך.
התקשרי אל יונת (כתובתה בדף יונת שרון בראש הדף), והיא תקשר אותך אלי.
חזקי ואמצי.
או שתשאירי לי בדף-הבית שלי ידיעה איך להתקשר אליך -- מספר טלפון או דואר אלקטרוני, ואני ארשום לעצמי ואמחק מיד מן הציבורי.

חברה שלי ספרה לי היום על חברה שלה שאחרי טיפולים נכנסה להריון עם שלישיה הם החליטו לא לדלל (למרות המלצת הרופאים) ונולדו להם שלושה תינוקות אחד עם פיגור קשה מאוד כמעט בעצם מנותק מהעולם ועם אפס יכולות תיפקודיות אחד מפגר ברמה פחות קשה ואחד בסדר

כמה מפחיד.

|חיבוק|
אדמה יקרה, כל הריון טומן בחובו סיכון. אין דין הריון אחר כהריונך. גם הריון יחיד יכול להתיים בצורה בעייתית.
לפלוני אלמוני-
לא הייתי אומרת מתפתחים לא נכון, אבל הקשיים עם שלישיה בהחלט מתחילים בהריון. אני מניחה שיש כמה סיבות. אחת פשוט מאד, לעובר אחד יש סיכונים מסויימים לשלושה עוברים יש יותר סיכונים. סיבה שנייה נובעת מחלוקת המשאבים לשלושה עוברים על פני אחד. הסיבה השלישית גם היא סטטיסטית:-) הריון כזה לעיתים קרובות יותר מסתיים בניתוח , נמשך פחות זמן ולכן פחות בשל,יש יותר סיכוי לשמירת הריון וכולי.

קראתי כמעט הכל וקשה לי עם הדברים.
חייבת לציין שאני אמא לילד אחד, שנולד מטיפולים וכרגע בטיפולים לילד שני.
הטיפולים שאני עוברת כוללים גירוי של השחלות ליצור מס' זקיקים. לאורך כל הדרך עברה בנו המחשבה מה יהיה אם תהיה שלישיה ? בלי נסיון לשפוט אותך או להחליט בשבילך אני יודעת שגם לפני הילד הראשון ועל אחת כמה וכמה עכשיו הייתי בוחרת לדלל.
א. בגלל הסיכון הגבוה לאיבוד כל ההריון
ב. בגלל הסיכון לפגות ולילדים פגומים והיום כשני אמא יש לי אחריות כלפי החיים של הילד שקיים
ג. בגלל שנראה לי שלא אוכל לתת לשלישיה את מה שהייתי רוצה לתת לילד שבא לבד או לתאומים.

אצלך המצב מורכב עוד יותר. קשה לי להעמיד את עצמי במקומך ובכל זאת אני מנסה. אני מניחה שהייתי בוחרת לדלל שניים, עם כל הכאב שבכך

שיהיה לכם טוב עם כל מה שתבחרו

חושבת עליך, Images]י 8[/po]/pray.JPG(())

נכנסתי לראות אם קיבלת החלטה.
אנחנו תומכים בך בכל שתחליטי ונשמח לעזור בכל מה שאפשר.
חיזקי ואימצי תהיי אופטימית, הכל יסתדר לטובה .

עשינו שקיפות עורפית כולם 100% אני חושבת שאני משתגעת

זה נשמע לא קל