כסיסת צפורניים

[מי*]

יש לי בת שבע שכוססת ציפורניים. יצאנו מנקודת הנחה שמדובר בדאגה וניסינו לתת מקום לדאגות, לדבר על דאגות, להציף דאגות על פני השטח - בינתיים אין התקדמות. היות וגם האבא שלה כססן, הענין הזה נופל אצלו על מקום רגיש, אז בכלל בעיה. אם מישהו התמודד בהצלחה עם כסיסה, בצורה מיטיבה (לא סובלת פתרונות כמו מרה או לתת פרס כשלא כוססת או סימפוטומטיים כאלה) אשמח מאד לשמוע.

[ה_עוגיה*]

אני כוססת צפורניים (מוצהרת). אני בת 28, מקבלת הערות על העניין מדי פעם
טרם מצאתי סיבה טובה להפסיק
אני נהנית מזה, אין בזה נזק בריאותי, מה הבעיה?

פעם הפסקתי לכסוס למשך 3 חודשים, זה היה כשהחלטנו להתחתן
אז הפסקתי לכסוס עד החתונה
את הטבעת אבאשלה ענד לי על אצבע עם ציפורן לא כסוסה
היה מגניב

באוטו בדרך לירח דבש כססתי שוב
גם זה היה מגניב

[פלוני_אלמונית*]

קודם כל - מחקרים הראו שכסיסת ציפורניים היא הפרעת טיק מסוימת (כמו הקפיצות האלה בעין...), ויש לה גם אלמנט תורשתי. עוד נמצא שהכסיסה מושפעת ממתח, ויש בה אלמנט של ניחום-עצמי של האדם הכוסס.

אני חושבת שהשאלה החשובה היא קודם כל האם זה מפריע לילדה שלך עצמה, או רק לך. כדי שזה ישתנה בגיל 7, צריך שהיא תהיה מגויסת מבחינת המוטיבציה לשינוי הזה.

אם היא רוצה,
אני מכירה כמה פתרונות אפשריים:

1. אני כן בעד המרה. זה עובד. למה את לא?
2. ציפורניים מלאכותיות - זה קצת יקר, ואולי מצחיק לילדה בת 7, אבל מדביקים העל הציפורן ציפורן מפלסטיק שאותה (מה לעשות) קשה לכסוס, ואז מתרגלים ל-לא לכסוס.
3. להחזיק משהו אחר בפה, שיענה על הצורך - אולי סוכריה כלשהי? או משהו כזה?

[תבשיל_קדרה*]

מחקרים הראו שכסיסת ציפורניים היא הפרעת טיק מסוימת
אני כן בעד ה "מרה". זה עובד

זו לא סתירה?

[פלוני_אלמונית*]

לא, זו לא סתירה.
גם אם יש בעיה/הפרעה של טיק - אפשר לטפל בה.
וה "מרה" זו פשוט טכניקה התנהגותית לטפל בבעיה - דרך למידת המנעות (המרה כשמה היא מרה מאוד, ואז נגעלים מהכסיסה, ומה שלפני כן קושר אצל האדם עם הנאה של הכסיסה - מקושר כעת עם טעם מר)

משתמשים בטכניקות התנהגותיות לכל מיני הפרעות טיק - זה כמו שאפשר היה ללמד את אריק שרון לשלוט יותר בטיק שלו בעין - דרך טכניקות התנהגותיות שונות, ודרך ביופידבק גם, אגב.

[מי*]

מרה נראית לי כמו טיפול חיצוני בסימפטום ולא בבעיה, מה שבעייתי כי יש להניח שאז נפטר מהכסיסה ונפגש עם סימפטום חדש של אותו עניין. נכון שאפשר באמת לשאול: מי אמר שזאת בעיה, והאם זה מפריע לי או לה. הענין הוא שמדובר בכסיסה רצינית, העור סביב הציפורן אדום וקרוע, כך שקשה לפרש את זה כ"לא בעיה". ילדה שפוגעת בעצמה ובגופה - נראה לי שזה מעיד על בעיה.
היא עצמה מתביישת ומסתירה את הציפורניים (אבל אפשר אולי לטעון שזה כבר קשור לתגובות שלנו)
הייתי רוצה למצוא דרך להגיע לענין עצמו
יש לציין שהיא ילדה עליזה ושמחה ואלמלא הסיפור הזה לא הייתי חושדת שהיא במתח מיוחד
בקשר לאלמנט התורשתי זה מעניין אף מצער (ומעניין: מה תורשתי: הסימפטום או הקונסטלציה הנפשית שמביאה לזה)

[תבשיל_קדרה*]

ומעניין: מה תורשתי: הסימפטום או הקונסטלציה הנפשית שמביאה לזה
לדעתי - (בלי להבין, סתם תחושה שכזו) הקונסטלציה הנפשית.

[פלוני_אלמונית*]

מי,
זה נכון שבטיפול התנהגותי בבעיה כזאת (כמו מרה) מטפלים בסימפטום ולא בקונסטלציה הנפשית שנלווית לו, אבל לפעמים הקונסטלציה הנפשית שנלווית משתנה בעקבות שינוי הסימפטום - לדוגמא -
מפסיקים לכסוס - עולה הדימוי העצמי גם כי "הצלחתי להפסיק" (תשאלי כל מעשן...), וגם כי "נגמרת ההסתרה/בושה הנלווים".

וגם אם זה טיפול חיצוני - מרה - אפשר גם וגם. גם חיצוני וגם פנימי.
ואפשר גם לשאול את הילדה מה היא רוצה. אם היא בת 7, היא ודאי יודעת להגיד.
אני כבר אמרתי שאני בעד?

בכל מקרה - בהצלחה.

[אממ''פ*]

כשהייתי ילדה מרחו לי מרה על הציפורניים,
התגברתי על הטעם והורדתי את זה עם הציפורניים..
עד היום אני כוססת, אבל בחמש השנים האחרונות זה בתקופות ,לפעמים אני פשוט יוצאת מזה,ולא כוססת חודשים עד שיש נפילה,
ואז זה הכי כואב כי הציפורניים כבר חזקות.

[אמא_אדמה*]

שנים העירו לי על הכסיסה וכלום לא עזר.
פשוט נהניתי מזה מאוד.
הפסקתי בעקבות זה שהפכתי להיות טבעונית ואמרתי לעצמי שהציפורן והעור שסביבה זה בשר ואני הרי לא אוכלת בשר.
זה עבד.
כיום, שנים אחרי, הציפורניים כבר ארוכות ולכסוס אותן אפילו לא עולה לי בראש...

[עירית_ל*]

כלום לא עזר עד שהתחלתי לבנות ציפורניים מלאכותיות. וגם כיום - מספיק שבר קטן במלאכותית כדי שאעוט כמוצאת שלל רב על הציפורן האומללה. כלומר, יש לי בעיות טכניות לכסוס כבר שנים, אבל לא נגמלתי.

[דלפין*]

עיזרו לי כל ניסיון שלי להפסיק לכסוס לא הצליח
לא מרה,בנית ציפורניים, מחזק ציפורנים כלום פשוט לא עזר זה פשוט הרגל מגונה.
אני כבר לא יודעת מה לעשות . אני ממש מתבישת בציפורנים שלי אך לא מצליחה להפסיק לכסוס עיזרו לי בבקשה

[גליתא*]

זה מאוד מזוהם לכסוס ציפורניים. כל הלכלוך שבדרך כלל מצטבר מתחת לציפורן נכנס ישר לפה. הידיים כל הזמן מתלכלכות ממגע בכל מיני דברים: שפורפרת של טלפון, הגה של מכונית, ידיות של דלתות, לחיצות ידיים עם אנשים, ליטוף כלב, מגע עם כסף וכו' - הכל מלא חיידקים שלא אמורים להיכנס ישירות לפה כל הזמן. גם אני הייתי כוססת פעם. עכשיו אני יכולה לכסוס אותן פעם בהרבה זמן, אבל לא עד הבשר. המראה של ציפורניים כסוסות הוא דוחה ומזעזע. אני ממש מזהה פסיכוזות נוראיות אצל אנשים שהציפורניים שלהן כסוסות עד עומק הבשר כי הייתי שם. אני יודעת באיזה הלקאה עצמית נמצא הבן אדם. כמה שהוא אוכל את עצמו.
פשוט עושים קאט. כמו עם הסיגריות. CUT ומתחזקים בכל יום שרואים שהציפורניים גדלות.
חוץ מזה הציפורניים הן איבר מאוד חשוב בגוף. הן כלי מאוד שימושי בגוף למליון דברים כגון: קילוף, חיטוט, שליפה וכו'.

[חגית_ל*]

גם שלי, 7, כוססת ציפורניה. יש לה את זה מסבתא מהצד שלי ומסבא מהצד של אבא.
אצלה זה ממש נורא, כי היא גם אוכלת את הבשר לפעמים.
אחרי שקראתי אי-אילו ספרים בנושא החיסונים הגעתי למסקנה שגם זה וגם חריקות השיניים שלה בלילה הם תוצאה של החיסונים שהיא קיבלה - פגיעה בעצביה - ואני לא רואה דרך לעזור לה.

[גל_בר_ניסן*]

גם ביאליק כסס ציפורניים כך שאנחנו הכוססים בחברה טובה (-:
(פעם שמעתי שעשו לו טיפולים הרבה יותר אלימים ממרה כמו ציפוי האצבעות בזפת וכו').

[רונ_צ'ה*]

אוי, רעה חולה.
הייתי כוססת כפייתית (ממש עד הבשר ועד שירד דם). הצלחתי להגמל לגמרי לפני החתונה כדי שיהיהו לי ציפורניים יפות ובריאות, וזה עבד - עד אחרי החתונה, ועכשיו אני כל הזמן במאבק, יש אחת בסדר, יד אחת פחות, וגם ביד שבסדר הציפורניים לא יפות - כאילו לא מתאוששות מהטראומה, גדלות לא סימטרי, ומתחילות מנקודה מאד נמוכה של האצבע. ממש מייאש, וכבר ניסיתי הכל - למעט בניה - האם זה לא פוגע בציפורן עוד יותר? נראה לי די נורא לכלוא את הציפורן הטבעית מתחת למעטה של פלסטיק...

[אביטל_1*]

וידוי: כוססת מאז שאני זוכרת את עצמי, לא עד זוב דם אבל לא מצליחה להניח לציפורניים. בתקופות שהצלחתי לגדל, כל הזמן קילפתי את הלק המחזק שבלעדיו אי אפשר לגדל בכלל ציפורניים כסוסות. וכך אחרי כמה חודשים של התמדה ומריחות אין קץ נשברת לה ציפורן אחת או שתיים ואיתן גם כוח הרצון שלי. ציפורניים אצלי זו אובססיה. מאד חשובה לי הופעה ייצוגית עם ידיים מטופחות ואני מרגישה שעם ציפורניים כסוסות אני חשופה, כלומר זה אומר יותר מידי על האישיות שלי. בכלל אני מסוגלת ללעוס כל דבר ובילדותי תמיד לעסתי עפרונות, עטים, פקקים של טושים ועוד. לאחרונה נכנעתי ועשיתי בניה. אני מכירה נשים רבות שבונות ציפורניים שנים ולא הסתבכו עם פטריות, מקווה שגם אצלי לא.

[ג.*]

אני הפסקתי לכסוס ציפורניים בעקבות טיפול רייקי - אחרי שנים ארוכות של כסיסת ציפורניים. שווה לנסות.

[שמש_מדברית*]

כסיסת צפורניים בריפוי הרוחני קשור בכפייתיות והתקפיה
יכול לעבור אנרגטית מהורה לילדיו
הריפוי: טיפול בכפייתיות

[אבאשלהילדהשלו*]

לי אין ציפורניים ,
כססתי את כולן
הילדה שלי ראתה אותי
עכשיו היא כוססת גם ,
לפעמים ביום של קיץ ,
אנו יושבים על המרפסת ,
אני מכין לימונדה ,
והיא מסתכלת וכוססת ,
אח"כ אנחנו יושבים ומדברים על היום בגן ,
אני כוסס לי קצת ,
והיא מעבירה את הזמן .
כך עוברות השנים ,
לי כבר אין ציפורניים ,
היא כוססת בשביל שנינו ,
יושבים ומביטים בשמיים .

[אופיר_א*]

שיר מקסים נגע לליבי.
אני כוסס מאז אני מכיר את עצמי. אני עד היום מתבייש לחשוף את ציפורניי.
אמא שלי כססה כל הילדות עד שהגיעה לגיל 19 והפסיקה. היום יש לה ציפוניים מאוד יפות.
אני כוסס טראומתי. גם את הציפוניים וגם כל מה שמסביב.

הבן שלי, חמש וחצי כוסס ציפורניים. הראתי לו את הציפורניים שלי ושאלתי אותו אם הוא היה רוצה שיהיו לו כאלה כשהוא יהיה גדול.
יותר מזה לא ידעתי מה לומר לו.

אותו דבר עם הבת שלי. היא אוהבת לאכול ומשמינה הרבה מעבר למה שהיא צריכה ואני לא יכול לבוא כל הזמן ולהעיר לה בזמן שגם אני לא מקפיד עך הרגלי התזונה.
<השבוע התחלתי להקפיד>

[קרן_יער*]

אבל זה לא פתר לי כלום!

בת הארבע שלי עברה מלעיסת השרוולים שלה (הרגל מגעיל) לכסיסת ציפורניים (הרגל מגעיל וגם לא בריא! למרות הדעות שנשמעו פה, אני בטוחה שקראתי פעם למה זה לא בריא לקיבה, כל מה שגדל תחת הציפורניים וכמה זה לא בריא לעור הידיים).

הבטחתי לה לקנות מסטיקים שתתעסק עם משהו בפה. קניתי עכשיו. נראה אם יעזור...

גם בלי קשר לכלום מטפלת במה שמכניס אותה למתח (אמא שלה בהריון...) למרות שלתחושתי אין קשר ישיר בין זה לבין הכסיסה. יש היסטוריה משפחתית של צורך להתעסק בפה עם משהו...

כשאני כססתי ציפורניים, הסוף היה שהתאהבתי בטעם המרה... לא עוזר...

למישהו משהו כן עזר עם ילדים?

[פלוני_אלמונית*]

אני הפסקתי בשיטה שהמצאתי לבד והיא לכסוס רק תשע מתוך עשר ציפורניים. בהתחלה כשאחת גדלה נראיתי כמו נהג משאית .
עברתי לכסוס שמונה מתוך עשר .
ואז כבר היו לי שתיים
אחר כך הוספתי עוד אחת ועוד אחת ופתאום כבר יכולתי ללחוץ לאנשים יד .
אני תמיד לקחתי איתי פצירה בתיק כי ציפורן שכססו אותה היא שבירה מאוד וכל חתך הכי קטן מפתה כסיסה.
אחר כך עברתי לגדל אחת נוספת ביד השניה .
וכך לאט לאט גידלתי את כולן. מה שטוב בשיטה הזאת זה שהיא משאירה את ההתעסקות הרבה זמן ולא חותכת אותה בבת אחת . ונותנת לנגמל להתרגל למצב החדש ולתחושות שציפורן ארוכה מביאה עימה .
לפעמים אני מתפתה וכוססת אחת אבל עדיין כל האחרות יפות וארוכות. אני מאוד גאה בהן .
ידיד שלי שהוא צלם שאל אם אני מסכימה שהוא יצלם אותי מחזיקה משהו לפרסומת שהוא צילם.
בניית ציפורניים היא מאוד לא מומלצת מדבור בחומרים רעילים מאוד .

אילה א מהעבודה

[נר_kiss*]

כסיסת ציפורניים לפי מה שידוע לי קשורה בכירסום העצמי וגם במרד בהורה.
כנראה ש"כאן קבור הכלב"...
אשמח לשמוע אם זה מהדהד למכרסמים והוריהם ...

[הכוסס_במומו_כוסס*]

אילה א רעיון מדהים. היה שווה להתחבר לאינטרנט, איזה להתחבר, לקנות מחשב! כאחד שמעשן בין ציפורן לציפורן וכוסס בין סיגריה לסיגריה ובזמן שנשאר מתופף לי מקצבים שונים- אני מכריז בזאת לא עוד!. הראשונה - קמיצת שמאל, לכבודה של אהובתי.
כססתי מימין ומשמאל מאז גיל 7 ועד היום (30) עם הפסקה אחת של חודשיים כי אבא שלי הבטיח לי איזה נעליים שאני רוצה. אח"כ הלכתי על נייק אייר מדהימות והציפורניים התקצרו והלכו כלעומת שבאו. זו כבר לא הייתה כסיסה, זה היה בולמוס עד פרקי האצבעות. הייתה תקופה מרושעת אחת בה כססתי את ציפורני הרגליים כמו יוגי.
אני אמנע מלכסוס את קמיצת שמאל עד שתגדל. תודה תודה וקדימה לעבודה.

[אילה_א*]

אני מקוה שאתה לא ציני נראה לי שאמא שלי ואבא שלך מתאימים אני הייתי צריכה ללמוד אנגלית כדי שהיא תרשהלי לעשות חורים באוזניים
מאחלת לך בהצלחה אם אתה רציני כי יש משהו קצת ציני בנימה שלך (ככל שיש נימה ברשתית )

[הכוסס_במומו_כוסס*]

ככה אני כותב. זה לא מוריד מההתרגשות שלי מגדולת הרעיון (באמת). אני מבטיח לספר לך אם הצלחתי (לפחות את הקמיצה )

[אילה_א*]

זה יכול לקחת שנה או יותר אבל אל יאוש

[אכילת_ציפורניים*]

אמא של יוד, ילד קסם, פרח שופע אור שממלא את לב הסובבים אותו באהבה ובשמחה לאין קץ...

[ג'ני*]

לא מצליחה להפסיק!!!
מה עושים?

[אליהו_מחדרה*]

דברי אתי.
0546323869

[בוינגי_בוינגי*]

אכילת ציפרנים-אל תילחצי.. ואל תילחצי עליו להפסיק,.ילדים מתנסים בכל מימי דברים ,מגלים את הגוף.. זה יעבור לו...

[נועה*]

גם לי אמרו זה יעבור.
זה עבר לאכילת העור מסביב! היא היתה בערך בין גיל 3 ל- 4.
טיפול הומאופטי פתר את הבעיה לחלוטין!!!!!
אם תרצי המלצה (היא בראשל"צ) noaavhar ב - gmail.com

[אילה_א*]

אני מבטיח לספר לך אם הצלחתי
נו ? הצלחת ?

[אליהו_מחדרה*]

אצלי פסקה כסיסת הציפורניים לאחר טיפול
בתמציות פרחי באך אשר מתייחסות לבטחון
עצמי/פחד מכישלון.
בהצלחה

[ליטל*]

אני מורידה הכל אין9 לי ציפורנים

[ניצן_אמ*]

קודם כל - מחקרים הראו שכסיסת ציפורניים היא הפרעת טיק מסוימת (כמו הקפיצות האלה בעין...), ויש לה גם אלמנט תורשתי. עוד נמצא שהכסיסה מושפעת ממתח, ויש בה אלמנט של ניחום-עצמי של האדם הכוסס.
משעשע. האם המחקרים האלה לקחו בחשבון את העובדות הבאות?

1. תינוקות זקוקים לגירוי אוראלי.
2. יש משפחות שבהן יש הקשר גנטי חזק (ככל הנראה השרדותי, צריך להסביר?) לדחף למצוץ/לכסוס/ללעוס/למולל משהו עם הלשון/השיניים הקדמיות.
3. יש אנשים שבמקום להניק אותם לפי דרישה נתנו להם דייסה או חלב בבקבוק או אפילו שד אבל פעם בארבע שעות למשך עשרים דקות.
4. הדחפים האלה מתגברים בתינוקות כאשר הם רעבים/עייפים/עצבניים/קר להם ועוד, שוב, השרדותי לגמרי.
5. אינדיבידואלים אלה שלא סופקו צרכיהם הראשוניים, נטו לתחוב כל דבר שיכלו לפה. כולל מוצצים.
6. מתישהו זה נהיה לא אסתטי שהילד יסתובב עם מוצץ. לקחו להם.
7. התחילו למצוץ אצבע ולכסוס ציפורניים.
8. ההורים המודאגים שמו להם פלפל חריף ומרה על הציפורניים.

דיסקליימרים לוגיים - וזה לא כדי לומר שכל מי שלא יונק כוסס, או שכל מי שכוסס לא ינק לפי דרישה, או שכלום. רק היה לי "טיק" מהמשפט הזה על המחקרים.
עכשיו אני בפאזה של כסיסה. אצלי לא שמו פלפל חריף. בשש השנים האחרונות יותר היו לי ציפורניים מאשר לא היו לי. עד לפני שש שנים ומאז שהייתי תינוקת, כססתי. הילדים שלי ואחייניי יונקים כמו פיראנות, לא מגלים עניין באצבעותיהם. אחיי גם כוססים.
יש המון דרכים טובות להפסיק לכסוס, אף אחת מהן היא לא משהו שמישהו אחר יכול לעשות בשביל האדם הכוסס. ובאופן כללי, לא נראה לי שזה עניינו של אפחד, כולל הורים מודאגים, אם ילד כוסס ציפורניים, רק של הילד עצמו. ואם לא רוצים שזה יהפוך לכפייתי רגשי מעבר לכפייתיות הגופנית, מוטב פשוט לעזוב את זה.

[ניצן_אמ*]

אה, ובקשר לבעיות אפשריות בעתיד -

1. קו ציפורניים נסוג (הציפורן נגמרת לפני קצה האצבע. עניין אסתטי. לדעתי זניח וניתן לעקיפה אם כאשר מגדלים ציפורניים מורחים לק. מי שרוצה, כמובן, אני לא רוצה.
2. סדקים אורכיים בשיניים קדמיות שמובילים לחורים

_כשהייתי ילדה מרחו לי מרה על הציפורניים,
התגברתי על הטעם והורדתי את זה עם הציפורניים.._
גם אני.

השיטה של אילה עבדה בשבילי כמה פעמים, אבל אני לא ממליצה עליה, כי זה הרגל מאד לא שכלתני. לפעמים אני כוססת דקות ארוכות לפני שאני בכלל שמה לב שזה קורה. וא השמונה הופכות לתשע ואז לעשר..
שיטות שעבדו בשבילי -

1. צמיד גומי. בכל פעם שכמעט מכניסים יד לפה, במקום זה עושים "סנאפ" עם הצמיד. שיטה התנהגותית לגמרי. עובדת.
2. איספלניות על כל האצבעות. זה פותר את עניין תשומת הלב כי גם כשהיד מגיעה לפה בלי משים, אין התחרעות לא מודעת. זה לא נוח להסתובב עם זה, ולפעמים לוקח שבועיים עד שהציפורניים משתקמות. יש סכנה של כסיסת האיספלניות, אבל זה כזה לא מספק שיורדים מזה מהר. שיטה באמת טובה. למעשה, האינדיקציה הכי חזקה שלי לזה שאני לא באמת רוצה להפסיק לכסוס בפרץ הזה היא שטרם עשיתי את זה. ברור לי שכשאשים זה יעבוד.
3. לנסוע לחו"ל לטייל. איכשהו יש לי עניין כזה של לא להכניס ידיים לפה כשהן מלוכלכות, ובחו"ל יש לי תחושה של "אני לא בבית" יחד עם הקלה עצומה של הרבה מתחים שנובעים מעצם החיים בישראל... אז אני מפסיקה ספונטנית, בלי מאמץ או תשומת לב מיוחדת.

בכל מקרה חשוב לגזור אותן כל הזמן בהתחלה כי התחושה אחרי גזירה כשלא גוזרים הרבה זמן יכולה להטריף את הדעת, חשוב לא להכניס אותן לפה בכלל בכלל, כי הרטיבות מחלישה אותן ואז הן נשברות ונסדקות הפיתוי "ליישר" ו"לתקן" עצום.
אלה חמישים הסנטים שלי.

[יער_ה*]

לנסוע לחו"ל לטייל
גם אצלי זה עובד!!
העצה של פלסטרים נראית לי לא מציאותית - מה, להסתובב ככה במשך שבועיים או שלושה??? זה ממש לא נוח ביום יום (למשל, צריך להקליד ולשטוף כלים).
לא הבנתי את העניין עם הצמיד - את מתכוונת שלכרסם אותו?

[ניצן_אמ*]

מציאותית... מציאותית... זה פשוט לא נוח במיוחד. אבל זה המחיר שמשלמים פה. רוצה שיטה בלי שום מחירים? אין לי.
בכל מקרה, זה רק בשביל הימים הראשונים. אח"כ כבר לא צריך לתחזק איספלניות. לוקח כשבועיים עד לשיקום של הציפורניים, אבל מספיקים כמה ימים כדי להתחיל להיות יותר מודעים להושטת היד לפה. ברגע שמעורבת בתהליך הכרה, אפשר להחליט. לפני הקטע ההכרתי זה בלתי אפשרי להפסיק. גם אם ממש רוצים.
הצמיד זה לא לכירסום, זה כדי למשוך אותו ולעזוב. מין "פליק" כזה. לא בקטע שכואב, סתם כדי לשנות את התגובה הפיזית/מנטאלית. בהתחלה צריך לעשות את זה כל כמה דקות. לאט לאט הזמנים מתארכים. הרעיון הוא לשנות את המהלך העצבי דרך התנהגות. נסי את זה וספרי מה קרה.

[גלי_לי*]

הילדה שלי בת כמעט 3 התחילה לפני כמה חודשים לאכול ציפורניים. מישהו מכיר טיפול טבעי (הומיאופטי או באך או אולי דברים אחרים....) לטיפול בנושא?

[חוה*]

עשיתי שינוי תזונתי (דיאטה של קנדידה- ללא סוכר)
וכסיסת ציפורניים כפייתית ששנים לא הצלחתי להיגמל ממנה עברה בלי ששמתי לב!

[גלי_לי*]

רציתי לכתוב על עצמי קצת
כססתי ציפורניים מילדות מאד מוקדמת ועד בערך גיל 30
מעולם לא הצלחתי להפסיק לא מרה ולא שום דבר והייתי כוססת עד כאב (עמוק עמוק עד שאי אפשר יותר ואחר כך זה כואב לאיזה יום-יומיים)
בסביבות גיל 30 זה נעלם מבלי שעשיתי כלום למעט מעט התבגרות ומעבר תזונתי להרבה ירקות, מצטרפת לחוה
בתקופות שיוצא לי לאכול הרבה ג'אנק מייד אני שמה לב שהציפורניים מתרככות ומתחילות להתפצל בקצוות ואז ההרגל הישן חוזר לבקר לרגע.

הבת שלי התחילה בגיל שנתיים ומשהו לכסוס וישר הגבתי בסוג של חרדה ואשמה ובעיקר רציתי לעצור את זה כל עוד זה לא הופך להרגל כפייתי, ואז נרגעתי קצת ושחררתי וגם אצלה אני רואה שיש תקופות ויש תקופות ופתאום בגיל 3 יש מקרים שממש יש ציפורניים שצריך לגזור, נראה לא זה ייקח אותה בהמשך, בינתיים נראה לי (לא מבוסס על כלום חוץ מתחושה פנימית אישית) שאהבה עצמית (הרבה אהבת הורים אם מדובר בילדים שלנו) ותזונה מאוזנת ובריאה.

[ציפ_ציפ*]

כבר שנים שאני כוססת ציפורניים.
אמא שלי כססה ציפורניים.
שתי אחיותיי הגדולות כססו ציפורניים.
נדמה לי שגם סבתא שלי כססה ציפורניים.
ולכל אחת היה איזה פרק זמן בו הצליחה להפסיק לכסוס והיתה מראה בגאווה את הציפורניים הארוכות.
אבל כמעט תמיד גם זו הייתה רק אפיזודה חולפת.
היו לי גם כמה אפיזודות כאלו במשך השנים, אבל אצלי הן תמיד קצרות. מאוד.
ניסיתי כבר שיטות שונות ומגוונות להפסקת כסיסת ציפורניים. כלום לא עובד.
ואז כמובן שמגיע כל השכנוע העצמי הזה שאולי אני פשוט לא רוצה. וכיף לי ככה. לכסוס. ובעצם למה לא? מה רע בזה? זה בכלל לא נוח ציפורניים ארוכות, הן כל הזמן מתלכלכות ואז צריך לנקות אותן. ונתקעות בדברים, ואני בכלל לא טיפוס של לקים.
וזה גם לא נעים למי שמקבל מסאז'!
ובכל זאת מידי פעם אני חושבת הלוואי והייתי מסוגלת להפסיק
בעיקר כי זה לא כ"כ נעים למי שמסביב.. לפעמים אני ממש מסוגלת להכנס לאטרף של כסיסה.
אובססיה שחזקה ממני.
ובעיקר כי הבנזוג ממש שונא את זה. שנים שמעיר לי להפסיק איך שאני מתחילה, לא מבינה איך הוא עדיין לא התייאש.
אז פונה אליכם, גם בשאלה - למי עוד יש את הצרה הזו? אם בכלל זו נראית לכם צרה?
ורעיונות להפסקה יתקבלו בברכה..

[ואאל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לזה פשוט אין טיפול או פתרון אני בן 25 ועדיין כוסס ציפורניים , זה משהו תורשתי ולפי האבחנות זה משהו פסיכולוגי ( מחלה פסיכולוגית) הטיפול בזה אך ורק הרצון ולאורך מעבר לחצי שנה זה נגמר

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בן 60 ! כוסס צפרניים כבר 60 שנה, לפני שבוע החלטתי להפסיק סתם ככה, בנתיים מחזיק מעעמד ונהנה מהצפרניים שגדלות.

[איילת*]

אחרי שנים של כסיסה ונסיונות גמילה,הצלחתי לבודד את הרגעים (או הסיטואציות) שבהן כססתי,
סתם כמה דוגמאות:נהיגה במכונית-במיוחד בפקקים,חברת אנשים מסוימים,ספסל הלימודים.. מה שהבנתי שזו התניה של הגוף והפתרון שלי למצב הוא -לעיסת מסטיק! אם זה במכונית אני לועס בטירוף אם זה בספסל הלימודים ,ביקשתי רשות מהמרצה , אחרי הסבר קצר , וזו נתנה הסכמתה ,וכן הלאה והלאה, מסתמן כדבר יעיל מאוד בינתיים (חודשיים וחצי!) היום כמו הלעיסות ירדו פלאים וההתניה לאט לאט נעלמת,בהתחלה גם צירפתי דיקור סיני באצבעות שמאוד הקל על הדחף ,
מומלץ מאוד !זה המקום גם לומר תודה לניר גליקמן המפל שעודד אותי הרגיע ודיקר את האצבעות ,תודה! ותודה לעצמי על הציפורניים החדשות שלי הרוגע והסבלנות ,
מומלץ מאוד !!

[אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני כמעט בת 12, וכולם אומרים לי שיש לי ציפורניים פיציות והפסקתי לכסוס לשלושה ימים ובשלושה ימים האלו כל זמן שתיתי כדי לא לכסוס סגרתי את השיניים חזק כדי לא לכסוס
ואז נשברתי , ויש למישהו דרך לעזור לי איך להפסיק? ויש לי עוד חודש בת מצווה
ועוד שבוע בוק בת מצווה!

[כפיר*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראים לי כפיר ואני כוסס. החלטתי לאחר 33 שנים של כסיסה לנסות ולהבין למה אני כוסס וחיפשתי ברשת... הגעתי לפורום הזה בלחיצה ראשונה. ממש הצחיק אותי להבין שאני כוסס לא במודע בכלל... התת מודע שלי לחוץ? חרד? אני סתם משועמם? חוסר של משהו בילדות? אף אחד במשפחה שלי לא כוסס. ילדות יפה עם משפחה מהממת... אני כוסס מול הטלוויזיה בחיי הבוגרים לא זוכר בילדות מתי אבל יודע שתמיד כססתי.

החלטתי שעכשיו שקראתי על זה , זה קצת זה מטריד אותי יותר... ואני מפסיק עכשיו. תודה לכולם על העזרה.

[אלמונית*]

אני בת 12 וקצת וכוססת ציפורניים מאז שאני קטנה...
כשהייתי יותר קטנה ניסינו מרה, אבל זה לא עזר, מהר מאוד התחלתי להתעלם מהמרה ופשוט המשכתי לכסוס ציפורניים...
קראתי כאן כמה רעיונות שמאוד מצאו חן בעיניי...
עדיין לא הספקתי ליישם...
מקווה לטוב...
אם יש למישהו עוד רעיונות (אפילו אם כבר הושמעו כאן בעבר) אני מאוד מאוד מאוד אשמח לשמוע!!!

[אלמונית*]

קוצצת מגיל 5 בערך, עכשיו אני בת 16 והציפורניים שלי נראות נורא...אני תמיד מנסה להסתיר אותן בכך שאנילובשת שרוולים ארוכים עד קצה היד או מקפלתלאגרופים. כשמישו רוצה לראותתיד שלי אני לא מוכנה ודיי נמאס לי, רק כשאני עסוקה או בטיול ארוך אני לא כוססת ואז חוזרת כשמשעמם לי....יצא טיפול חדשני ששמים שכבה דקה ושקופה על השניים שמונעת ממך לכסוס. זה בסביבות ה500 שח אך מעל ל90% הצלחה, נראלי שווה לנסות אם כלום לא עוזר

[אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רוצה להפסיק לכסוס לקראת שנה הבאה
הפסקתי לפני שבוע לכסוס ואז שוב כססתי
מה לעשות ?

[פלוני_אלמונית*]

מנסיון, המרה לא עוזר.. מה שכן הצליח לי, למרות שאני בנסיון גמילה זה מסטיק. זה מעסיק את הפה.

[פלוני_אלמונית*]

מישהו ניסה את הפרינייל ?

[פלוני_אלמונית*]

אני כוססת מגיל ממש צעיר וזה יכול להיות שזה פשוט הרגל שמחליף מציצת אצבע או יניקה.. אני כיום בת 14 ואין דרך שלא ניסיתי להפסיק לכסוס את הציפורניים האלו (עם מרה שגם אכלתי אותה, עם התעסקות בידים שסתם עייפה אותי, עם לק מחזק שלא עשה כלום...) לפני שבוע הצלחתי לגדל ציפורנים והם גדלו במילימטר לפחות וממש התגאתי ואז ברגע קטן של שעמום פשוט אכלתי את כולם וזה ממש עצבן אותי כי זה מעניק לי תחושת כיף וסיפוק עצמי רגעית ואז זה פשוט גורם לי לרגשות אשם מאוד רציניות. אני גם בן אדם יחסית מאוד חרדתי וזה אפילו עוד יותר משפיע לי על כסיסת הציפורניים- אני אוכלת אותן עד שיורד לי דם ואז הן כואבות ואדומות כמה ימים עד שהן צומחות מחדש וחוזר חלילה... אני ממש לא יודעת מה לעשות!! תעזרו לי!

[-מישהי-*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כיום אני בת 14
מאז שאני זוכרת את עצמי אני כוססת ציפורניים, פשוט לא יכולה להפסיק כל הזמן שאני יושבת בחוסר מעש אני איכשהו מגיעה למצב של אצבעות בפה וציפורניים קסוסות ואחרי זה הרגשות אשם הורגות אותך מבפנים
ליפני חודש החלטתי שאני מפסיקה וגדלו לי ציפורניים , אומנים לא גדולות כל כך ויפות אבל בסדר זה גם משהו כל הזמן חברות שלי מעודדות אותי ואומרות לי להפסיק לקסוס אבל הם אפילו לא מבינות מה פשר הדבר וכמה זה קשה להפסיק. זה גם ממש מבייש שחברות אומרות תראי תראי תציפוניים שלך ואז שואלות למה הם כאלה קצרות. זה ממש יושב לי על הלב

כל סדק או קילוף קטן מגרה אותך ואת פשוט לא יכולה להפסיק
אבל שקמים בבוקר ורואים שהציפורן גדלה באפילו חצי מילימטר זה משמח ממש וזה מחזק .
אני כל הזמן משווה את הציפורניים שלי לציפורניים של החברה הכי טובה שלי יש לה ציפורניים גדולות ויפות והלוואי והיה לי כאלה.
אני ממש משתדלת אבל זה ממש קשה

[יוקלילי*]

אספר סיפור על בני וכסיסת הציפורניים שהייתה לו למשך תקופה של כחודש, אולי זה יכול לתת השראה למישהו:
הוא בן שלוש וחצי, ינק עד גיל 3, לא היה מעולם עם מוצץ וישן במיטה משפחתית. עם זאת, בעקבות משבר נקודתי הוא החל לכסוס את ציפורניו, עד למצב של קילוף הציפורן מהאצבע ויצירת מצב דלקתי. הוא כסס את כל ציפורניו באחת הידיים, והייתי מאוד מודאגת ולחוצה. השארתי אותו בבית לכמה ימים, כי הפצע הפתוח לא נראה טוב, ואז אמרתי לו שאנחנו צריכים לתת לאצבע לינוק. שאבתי חלב ושמתי את האצבע שלו בכוסית קטנה- כך הוא קיבל חומר אנטי-דלקתי וגם הרעיף אליה חיבה ואהבה. האצבע הפצועה הפכה לתינוקי שלו, ובמשך כמה ימים עטפנו אותה באהבה רבה, ממש כמו שתינוק צריך. לאחר מספר ימים הציפורן החלה להשתקם, וכיום, חודשיים אחרי, אין זכר לכסיסת הציפורניים ולפצע הפתוח.
בהצלחה לכל הנגמלים

[יוסייי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כסיסת העור מסביב לציפורניים- אני לא נוגע בציפורניים אבל כל הזמן כוסס את העור מסביב עד מצב שיורד לי דם ופשוט לא מצליח להפסיק. לא חושב שזה בעיה נפשות כי דווקא כשאני לחוץ או מפחד אני לא כוסס. זה יותר נובע מתוך שיעמום וחוסר עניין. שיטות מומלצות לטיפול?

[פלונית_אלמונית1*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני כוססת עם הבשר ועם העור והמון פעמים עד שיורד דם וזה ממש כואב לי..אני לא בן אדם חרדתי בכלל אבל בכל זאת.. אני הפסקתי לכסוס לפני כמה שנים ואז ראיתי סרט מפחיד וחזרתי לכסוס..אבל כיום זה פשוט נובע משיעמום..אני בתחילת התהליך אבל מה שעשיתי היה ככה..שייפתי את הציפורניים והחלטתי שאני לא כוססת יותר כי זה יהרוס את השיוף והיופי...אני לא משתמשת במרה בקטע שהיא תגרום לי להפסיק אני כי אני רגילה לטעם אלא כדי שהם יהיו יותר יפות..אני טובלת את הציפורניים בשמן זית פעם ביום כי זה בונה אותם חזק יותר ויפה..וכל יום שעובר עוזר לי להפסיק לכסוס כי אני רואה שאני מצליחה והציפורניים שלי נהיות יותר יפות..

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מצאתי טריק לא רע שאשמח לשתף פה -
בכל פעם שבא לי לכרסם ציפורן,
אני משייפת אותה בפצירה במקום.
ואז לפעמים אני אפילו נותנת לעצמי פרס- שמה לק שקוף כזה, או ורדרד..
בהתחלה הייתי משתמשת בפצירה המון ועכשיו לאט - לאט - כבר פחות

[נגמלתי_השבוע*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הפסקתי השבוע אחרי עשרות שנים של כסיסה ( בתקופות עם הפוגה של ציפרניים מסודרות באמצע ) כל משבר קטן החזיר אותמ לכסוס. השחטה החדשה שלי שונה . בגלל שהציפרניים היו מוחלשות וקצרות ומלאות בסדקים שגרמו דחף בלתי נשלט לכסוס, אז מרחתי קודם #דבק ציפרניים בקצה שלהן, ואחרי שהתייבש מרחתי לק שקוף. ברגע שלא היו לי סדקים בציפרניים לא היתה לי מוטיבציה למשש אותן כי תמיד הסדקים והפיצול שלהם דחף אותי לכסוס . עכשיו אחרי שבוע בלי לכסוס הן לחלוטין חלקות ולא מפוצלות ויחסית אליי גם ארכות ( יש עוד דרך ארוכה עד שוהיו מטופחות ) והרצון לכסוס נגמר . ואני עוברת למחזק ולמניקור על בסיס קבוע כדי לחזק את הרצון . חשוב לציין שבימים הראשונים נלחמתי עם דחף עצום לכסוס את הלק והדבק אבל מרחתי מחדש עשרות פעמים ( גילוי נאות... ) ואכן הרצון לכסוס עבר לחלוטין .
מצאתי חומר לבנייה שאולי אשתמש בו שהוא #גמיש ופחות מזיק שנקרא פוליג'ל ויש גם סיליקון לבנייה כנראה שאעבור לבנייה תוך הקפדה על תוספים וחיזוק שלהן.