לא רוצות ילדים

[תמרוש_רוש]

_בא לי לכתוב פה וידוי... אני לא רוצה ילדים
אני בת 30
כל פעם שאני רואה זוגות עם ילדים אני מודה על זה שאני עדיין חופשיה.
רוצה להיות חופשייה לחיות את חיי, לעשות מה שבא לי, מה שטוב לי... להיות קשובה לילדה שבתוכי ולא לילד תובעני שאני צריכה לתת את כולי בשבילו._
|Y||Y|


<אני לא חושבת שהקפאת ביציות זה רעיון כזה טוב בדיפולט, ואני לא חושבת שזה יביא בהכרח לרגיעה. בטח שלא הייתי כותבת "תעשי טובה לעצמך" :-\ למה מי אני שיודעת מה טוב בשבילך?>

[פלוני_אלמונית*]

לאורה היקרה,
את לא חייבת להביא ילדים וגם לא חייבת לרצות את זה.
בוודאי גם לא חייבת להקפיא ביציות בשביל להרגיע את אמא שלך או את פלוני או את עם ישראל.
את תמיד מוזמנת לבקר פה, בגרמניה, ולראות מסביבך כל כך הרבה נשים שמחות, מאושרות, מלאות חיים ועסוקות שלא היו ולא יהיו להם ילדים ולמזלן גם אין להם משקולת של 9 מיליון אנשים בעלי ציפיות על הראש.

[א*]

לאורה היקרה,
מה שאמרה בלבוסטע נכון - הקפאת עוברים נותנת תוצאות טובות יותר, מצד שני אם תרצי בעתיד הרחוק ילדים עם בן זוג מסויים, העוברים לא יהיו ממנו. הייתי אומר אם כך שכדאי להקפיא גם וגם.

לתמרוש רוש ולפלוני אלמונית - אני לא מבין איך אפשר לשלול מעשה שיכול רק להועיל בעתיד ומשמר את האפשרות להיות אימא.

על איזה אינטרס אתן מגינות עכשיו עם העצה שלא להקפיא ?? איזו מין יפיפות נפש שאין לה מקום.

זה דיני נפשות של ממש

[יולי_קו]

מתוך ויקיפדיה:

הקפאת עוברים היא טכניקה לשימור עוברים עודפים, שנותרו לאחר טיפול הפריה חוץ-גופית. במקרה בו ההיריון נכשל, ניתן להשתמש בעוברים אלה מבלי לעבור מחדש את כל מחזור טיפולי ההפריה, הכולל מתן הורמונים ושאיבת ביציות. לחלופין, לאחר הריון מוצלח אפשר לחזור ולהשתמש בעוברים שהוקפאו על מנת להיכנס להריון נוסף. ניתן להקפיא עוברים גם למטרות של שימור פריון, למשל, טרם תחילת טיפולים העלולים לפגוע בפוריות האישה כמו כימותרפיה או הקרנות. באמצעות שימור העוברים אפשר למעשה להאריך את תקופת הפריון הטבעית של האישה ולהגדיל את סיכוייה להרות גם בגיל מבוגר יותר.

———————————————

כלומר האשה משלמת מחיר גופני ובריאותי גבוה, כי תהליך זה מחייב החדרת הורמונים בכמות גבוהה, בשביל לגרום לביוץ של כמה ביציות בו״ז במקום אחת. יש הרבה מחקרים שמראים עליה של פי ארבע או חמש בסיכוי לסרטן השחלות או הרחם לעומת קבוצת ביקורת, ואחרים שמראים יותר משישים אחוז ללקות בסרטן כזה.

יש ויכוחים בין הרופאים וכותבי המאמרים, אבל אחת המסקנות שניתן להפיק מהמידע הקיים כרגע הוא שזה לא הליך פשוט ותמים, ויש לו מחיר שעלול להיות כבד. לכן כדאי לשקול בכובד ראש אם רשת הביטחון הזאת שווה את הסיכון לחלות. זה לבטח לא מתאים לכל אחת.

[א*]

יולי קו אין מחקרים שמראים עליה של פי ארבע או חמש בסיכוי לסרטן, ואין מחקרים שמראים יותר משישים אחוז ללקות בסרטן.
הכוונה למחקרים אמיתיים שנערכים לפי הכללים לעריכת מחקרים.
נכון לעכשיו אין מחקרים שמצביעים על קשר בין טיפולי פוריות לסרטן.
אכן מדובר בהתערבות ושימוש בהורמונים וכו' אבל גם בהיריון רגיל כמות ההורמונים גדולה עשרות ומאות מונים מההורמונים שבהם משתמשים להפריה חוץ גופית, ודווקא מסתמן שלהיות בהיריון וללדת מפחית סיכון לכמה סוגי סרטן.

[לאורה*]

תודה, אבל אני לא מתכננת להקפיא לא ביציות ולא עוברים זה המון כסף והליך רפואי לא פשוט, למשהו שלא נראה לי שאשתמש בו.
אם היה לי כ"כ הרבה כסף, הייתי מעדיפה לעשות טיול בעולם...
מה שכתבתי לא היה בגלל שאני צעירה ורוצה לדחות את זה בעוד כמה שנים, פשוט באמת לא מרגישה את הטעם בלעשות ילדים, אין לי תשוקה לזה. זה מרגיש קצת כמו מאסר עולם עם עבודת פרך...
ודווקא אהבתי את התגובות של פלוני ותמרוש, תודה!

[פלוני_אלמונית*]

_איזו מין יפיפות נפש שאין לה מקום.
זה דיני נפשות של ממש_

לא הבנתי את כל ענייני הנפש פה, אבל מילא.

לאורה, מאחלת לך אמונה בעצמך ובהמשך דרכך.

[תמרוש_רוש]

לתמרוש רוש ולפלוני אלמונית - אני לא מבין איך אפשר לשלול מעשה שיכול רק להועיל בעתיד ומשמר את האפשרות להיות אימא.

א. אני לא שוללת הקפאת ביציות בעיקרון. אני חושבת שלהציג כך הקפאת ביציות זה מאוד פשטני.
הקפאת ביציות זה לא כמו לדחוף ככר לחם לפריזר, שיהיה. זה הליך רפואי רציני ומתמשך.
"יכול רק להועיל בעתיד" - לא בהכרח. אולי זה דווקא יכניס את האשה למערכת לחצים נוספת, מיותרת, עכשיו או בעתיד, שתכניס אותה לסחרור רגשי, שהיא לא רצתה מלכתחילה?
אז יש מצבים ויש מצבים, והקפאת ביציות יכולה להיות רעיון נפלא ונהדר, או רעיון רע מאוד. תלוי בסיטואציה.

ב. אני כן שוללת היעדר הקשבה מינימלית.
מישהי נכנסת לדף לא רוצות ילדים בשביל לשתף את מחשבותיה ורגשותיה, אומרת שכבר עשר שנים בוגרות היא לא רוצה ילדים באופן עקבי, וטוב לה עם זה, והדבר הראשון שהיא מקבלת פה זה עצה מה לעשות בניגוד לעמדתה, מתוך הנחת יסוד שהיא עוד תתחרט.
סליחה, אבל לדעתי זה חסר כבוד.
בלי קשר לביציות עצמן, להגיד למישהי "תעשי לעצמך טובה גדולה" ולייעץ לה את הדבר ההפוך ממה שהיא רוצה, בלי להקשיב, בלי לברר אם אכן יש פה דילמה, זה חצוף ופטרוני. בלשון המעטה. איך אתה יודע שזה כזה טוב לה?

אז, אני כן מרשה לעצמי להגיד שאני לא יודעת מה טוב לה. שאני יודעת שאלה החלטות מעצבות-חיים, כך או אחרת, ושאני סומכת על רגשותיה ושיקוליה כאדם בוגר.

לחברות שלי שלא רוצות ילדים אני תמיד אומרת שהעולם זקוק לדודות טובות, לא רק להורים טובים.

[תמרוש_רוש]

וכל מה שלאורה אמרה בפוסט האחרון

[א*]

תמרוש רוש אין פה שום עניין של פטרונות.
לי ולך וגם ללאורה בעצמה אין שום דרך לדעת מה היא תרצה ואיך היא תרגיש עוד 15 שנה.
היום יש לה בחירה אך בעתיד לא תהיה לה שום בחירה כי היא לא תוכל יותר ואם היא תתחרט זה יהיה בלתי הפיך.
ואכן אלו החלטות מעצבות חיים ולכן חשוב שהבחירה תישמר לה ובגיל 30 לא חושבים ולא יודעים את זה
אז אני ממרום שנותיי ומקצת ניסיון שיש לי מציע למנוע מצב בלתי הפיך
אין פה שום דבר חסר כבוד יש פה הרבה כבוד לחיים שלה.
העולם היום נראה לי אחרת לגמרי ממה ש"ידעתי" בגיל 30 (רמז - לא ידעתי הרבה, וגם אחרים לא יודעים הרבה בגיל 30)

[בלבוסטע*]

א - אני מסכימה איתך.
יש דבר אחד שלא הצלחנו לנצח - ביולוגיה.
בעניין כל כך בלתי הפיך בהחלט ראוי לשמור עתודות בשלב מסויים
בכל מקרה חבל לבזבז אנרגיה במקום שהיא לא מתבקשת. כל אדם הטוב בעיניו יעשה.


רותי ברודו אגב היא דוגמא מאלפת לאישה שהיתה איתנה בדעתה עשרות שנים להיות אל הורית. השקיעה בקריירה שספק אם היתה אפשרית כיזמית בעלת עסקים ושפית - עם ילדים.
כבר עשור שהיא חולקת את שברון הלב מכך, אין כמעט ראיון שלה שהיא לא מדממת כאב.מספרת על קריסה וכאב למרות שיש לה חיים מלאים ועשירים.
אני גם מכירה כמה אמהות שבדקו לוחשות שהיו מעדיפות לא להיות אמהות.

שיהיה בהצלחה בכל בחירה. רק כדאי לזכור שאת הביולוגיה לא מנצחים.

[שקטה*]

_רותי ברודו אגב היא דוגמא מאלפת לאישה שהיתה איתנה בדעתה עשרות שנים להיות אל הורית. השקיעה בקריירה שספק אם היתה אפשרית כיזמית בעלת עסקים ושפית - עם ילדים.
כבר עשור שהיא חולקת את שברון הלב מכך, אין כמעט ראיון שלה שהיא לא מדממת כאב.מספרת על קריסה וכאב למרות שיש לה חיים מלאים ועשירים.
אני גם מכירה כמה אמהות שבדקו לוחשות שהיו מעדיפות לא להיות אמהות_

נכון וזה בדיוק העניין. שאי אפשר לדעת מה היה אילו היינו בוחרים אחרת.

אולי זה יותר מעיד על אופי מאשר על עצם הבחירה - יש אנשים שתמיד ישוו לאחרים, יתהו מה היה אילו, יחשבו שהיה יכול להיות טוב יותר אחרת, ואפילו יתחרטו. ויש אנשים שפשוט זורמים יותר עם מה שקורה בחיים שלהם ולא מהרהרים יותר מדי באופציות אחרות. ואולי הסוג הראשון של האנשים היה נכנס לאותו לופ גם עם הבחירה ההפוכה? לא מכירה אישית את רותי ברודו אבל נראה לי די סביר שאם היא הייתה מביאה ילדים וכתוצאה מכך הקריירה שלה לא הייתה מתפתחת כפי שהייתה רוצה היא הייתה מתחרטת ומצירה גם על זה מאוד. ואולי הייתה אחת מאלה שמשתפות וכותבות טורים על כך שהן מתחרטות שהביאו...

ולגבי האימהות שלוחשות שהיו מעדיפות שלא - לא מכירה גם אותן, אבל כנראה שזה לא כזה שחור ולבן גם אצלן. להגיד לך שאף פעם לא חלפה לי בראש המחשבה "למה אני צריכה את זה? מה היה חסר לי לפני כן שהכנסתי את עצמי למחוייבות הבלתי נגמרת הזו ולמצב הזה שבו החיים שלי לא שייכים לי חלק גדול מהזמן?" כן המחשבה עוברת בראש, זה קורה בעיקר ברגעים הקשים עם הילדים כשפשוט מציק ומעיק ונמאס ושוחק. וגם סתם כשאני לא איתם באותו רגע אבל מתבאסת שאני לא יכולה X Y Z ומתגעגעת לסתם לקרוא ספר בשקט שלי אחה"צ בלי לדבר עם אף אחד ובטח שבלי לטפל באף אחד ולהקשיב לבכי וצרחות. אבל כמובן שזו לא כל התמונה. כמובן שיש אהבה ענקית שלא דומה לשום דבר אחר וגם הבנה שהקושי הוא זמני וזה לא תמיד יהיה ככה.

אני תוהה אם האימהות שהזכרת הן אימהות לילדים קטנים? כי אני מכירה גם כאלה שהיה להן מאוד קשה בשנים הראשונות וכשהילדים גדלו קצת התחושה שלהן מאוד השתפרה והתחילו ממש ליהנות מהאימהות. לכל אחת קל יותר או פחות בשלבים שונים. כי השלבים הם באמת מאוד שונים בכל גיל.

[תמרוש_רוש]

הצגת את עמדתך יפה מאוד, ואני עדיין לא מקבלת אותה.
ארחיב מאוחר יותר, לכשיהיה לי זמן @}

[תמרוש_רוש]

(תגובה לא.)

[פלוני_אלמונית*]

שהקושי הוא זמני וזה לא תמיד יהיה ככה.
לא יודעת לגבי זה.
הקושי של חוסר שעות שינה ועודף שעות בישול ונקיון, ובכלל, חיים שיושבים בצד בסבלנות ומחכים לי, עלול להיות, בשבילי לפחות, יותר פשוט מלהתמודד עם האנשים הבוגרים שהילדים שלי יהפכו להיות.
אמא נשארת אמא גם בגיל 80. נכון שאין התעסקות עם הילדים ואנשים בוגרים מחליטים את ההחלטות על עצמם, ובכל זאת.
אני הייתי ילדה חמודה, מתבגרת נוראית ובגיל 20 יצאתי לטיול שממנו לא חזרתי 6 שנים.
אם אני מדמיינת ככה את הבת שלי - בא לי למות וזהו.
6 שנים שתסתובב לבד בעולם?!? מיד אני חותמת על חוזה ניגוב טוסיקים ושלוש שעות שינה שבועיות עד יומי האחרון.

אח שלי למשל לא רוצה ילדים. אחת ממיני הסיבות היא שהוא לא רוצה להתמודד עם מכאובי הלב שלהם. אני מבינה אותו מאוד מאוד.

אני לא חושבת ש"סקרים" שבודקים כמה אמהות מרוצות יש מול כמה שלא הם רלוונטיים פה.
לאורה נשמעת בחורה אינטליגנטית מאוד ואני מניחה שהיא יודעת שאמהות כרוכה בקשיים וגם באהבה שאין כמותה (ושניהם יהיו שם עד יום מותנו).

לאורה, אני לא מכירה אישית אבל יודעת שיש קבוצות אל-הורות בפייסבוק, ויש גם את אורנה דונת שכתבה ספרים והרצאות. אולי את כבר מכירה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ןאולי פשוט הבעיה בהיתנסחות?
אישית אני מסכים עם תמרוש.
אבל אם במקום -לכתובתעשי לעצמך טובה,היה נכתב - במידה ואת חושבת שיש סיכוי שתתחרתי, ניתן לעשות א ו ב,
הכל היה נראה אחרת

[למ*]

הסולידית שינתה את דעתה הנחרצת על אלהורות ורוצה ילדים (עדיין בזמן נראה לי).
זה יכול לקרות. אפשר לקחת את זה בחשבון השיקולים.
אולי לתכנן נקודת "בדיקה" בגיל הרלוונטי לשקול אם עדיין מתאים לך בלי ילדים לפני שהצעד לא הפיך.
(גילוי נאות: לא אובייקטיבית. בעיני ילדים הם החיים עצמם..)

[פלוני_אלמונית*]

הסולידית שינתה את דעתה הנחרצת על אלהורות ורוצה ילדים

לא הבנתי את המשפט הזה, את מדברת על אורנה דונת?!

גילוי נאות: גם אני בצד השני...
בעיני ילדים הם החיים עצמם..
נחשפתי לנושא מאח שלי שכאמור לא רוצה ילדים (גם אישתו לא), וגם בגלל סלידתי העזה מהלחץ שמופעל על האנשים, ובעיקר על נשים כמובן, בישראל.
ראבק, צאו מזה, לא כל אחת חייבת!

[לאורה*]

תודה שאתן מגיבות, כיף לקרוא את הדיון פה

בעניין ההתחרטות, יכול להיות שזה יקרה, ואני בטוחה שלא משנה מה אבחר, ברגעים מסוימים ארגיש שאני מתחרטת שלא בחרתי אחרת (גם אם אביא ילדים וגם אם לא). השאלה באמת כמה מקום תהיה לחרטה הזו בחיים שלי וכמה חוסר זה יביא.
ממה שחוויתי בעבר, היו הרבה דברים שהיו מאד חשובים לי ורציתי מאד וחלק מהם לא התממשו. דברים שקשורים לזוגיות, לבריאות, לקריירה, שהיו מאד מהותיים עבורי בזמנו ונראו כחזות הכל. כשהדברים שרציתי לא קרו, תמיד היתה תקופה של שבירה, לפעמים של כמה שנים, ולפעמים יותר (הכי ארוך היה קשר של 15 שנה שלא התממש כמו שרציתי) וזה היה מאד כואב וקשה לראות את ההתנפצות של החלום. תמיד הרגשתי אבודה וכועסת שהדברים לא קורים כמו שרציתי ולא הבנתי למה זה קורה לי ואיך אני ממשיכה לחיות משם (למשל במשברים שקשורים לבריאות שמשפיעים גם על הקריירה, או בסדרה של מערכות יחסים שגרמו לי להרגיש רע, ופשוט מגנטתי אלי גברים לא נכונים). בסופו של דבר החיים והלב התגמשו לפי הנסיבות החדשות וקיבלתי את המגבלות שנחתו עליי, שיניתי כיוון והמשכתי לזרום משם. אז אני לא שוללת שאולי תהיה לי תקופת אבל מסוימת ואפילו ארוכה אם לא יהיו לי ילדים, אבל אני מאמינה שאם אני לא רוצה אני לא אעשה את זה סתם לביטוח ואם ארצה בגיל מאוחר ואנסה ולא אצליח אז אין מה לעשות... לא כל מה שרוצים מקבלים וזה בסדר. יש הרבה דרכים וצורות להכניס ילדים לחיים. וגם אם כן אביא ילדים אני בטוחה שאתאבל על הרבה דברים שישללו ממני בגלל זה.

[למ*]

והזכרת לי מה שאומרת ביירון קייטי, כשנלחמים עם המציאות מפסידים רק ב 100% מהמקרים..
בהצלחה ובשמחה בכל מקרה ושתקבלי מה שתרצי!

פלוני אלמונית חפשי הסולידית בגוגל. בלוגרית. שווה להכיר את השקפותיה בנושא יציאה לחרות כלכלית.

[בלבוסטע*]

הסולידית רוצה ילדים. הפתעת. היא מאוד מאוד שכלתנית ונשמעה משכנעת כשעקבתי אחריה.

שקטה אני מכירה שתי אמהות לילדים בבית ספר שמתחרטות.
גבר אחד נהג מונית שץבן 60 בערך ילדיו גדולים והוא דאג להם לחיים נוחים אמר לי - זה לא שווה את זה. אם הייתי מתחיל מהתחלה לא הייתי מביא.

והאמת שיש מספיק סיפורים על אמהות ואבות שנטשו.

[רוזמרין*]

הסולידית שינתה את דעתה הנחרצת על אלהורות ורוצה ילדים (עדיין בזמן נראה לי).
והיא הסבירה את זה יפה, שעקב הטיפול המתמשך באמא שלה (ועקב זוגיות מוצלחת כנראה) היא מבינה את החשיבות של משפחתיות ועזרה הדדית. לפני כן היא היתה בטוחה שלהסתדר לבד בחיים זה הדבר הכי חשוב.
בעניין ההתחרטות, יכול להיות שזה יקרה, ואני בטוחה שלא משנה מה אבחר, ברגעים מסוימים ארגיש שאני מתחרטת שלא בחרתי אחרת (גם אם אביא ילדים וגם אם לא).
לאורה, את צודקת לגמרי ומאד בוגרת בחשיבה שלך. בכלל חרטות זה בזבוז זמן לדעתי