לאכול בכיף

שליחה על ידי מצ'רה* » 22 מאי 2013, 10:30

אבישג, תכתבי כאן כמה פתגמים, בחייאת

שליחה על ידי ירוקה* » 22 מאי 2013, 11:41

הי טל
כתבת שאת קונה ממגדל אורגני במחירים שפוים מאוד
אשמח אם תשתפי מהיכן את קונה ואיך יוצרים קשר
תודה

שליחה על ידי אביבה* » 22 מאי 2013, 14:46

טל, נשמע מדהים! עושה חשק ללכת על זה (חשק שגם ככה מתחיל להיווצר אצלי במחשבה וגם בפועל בימים האחרונים).

שליחה על ידי אביבה* » 22 מאי 2013, 14:57

טל, האם את אוכלת דגנים ללא גלוטן כגון תירס, קינואה וכוסמת?

האם את אוכלת קטניות (חומוס... עדשים... שעועית ירוקה...)?

מציעה לך את הגישה שלי, שלפחות לעת עתה נראית שעובדת בשביל הילדים שלי - להפריד בין מזון לבין משמעות באופן טוטאלי ולהשאיר את המזון להזנה בלבד
וואו גוגוס הצלחת לנסח משהו שהוא חשוב בעיני. אני לא יכולה להגיד שאני רואה את זה כמוך ממש - בשבילי מזון הוא לא הזנה בלבד אלא בהחלט גם כיף כיף כיף - אבל אני הצלחתי ליצור הפרדה בין הסוגים המסוימים של אוכל שנתפסים אצלי כביתיים (אוכל חם ומבושל בעיקר, בשר, תפוחי אדמה) לבין אהבה ביני לבין הילדים וגם בין כיף לאוכל. אז ככה שאצלנו (במיוחד בחודשים החמים) מרכיב גדול בכל ארוחה כמעט הוא שייקים קרים/קפואים, גלידות וארטיקים - הכל על טהרת הפירות כמובן

וגם סלטים ופירות טריים והילדים מאוד מאוד אוהבים את זה, ואני אוהבת את זה, וזה כבר הפך ל"בית" בשבילם. אפילו שהתחלנו עם זה רק לפני שנה בערך והם כבר היו בני 6,9. אפילו בכוון הרומנטי - פעם בשבילי היה רומנטי לשבת בערב, אחרי שהקידס ישנים, עם תה ועוגיות, וכבר שנים שזה הפך הרבה פעמים ללשבת עם פומלית, אבטיח, אנונה, מנגו...
אני אוהבת תהליכים איטיים וגם לא סגורה על זה שטבעונות מלאה היא התשובה, לכן אצלנו כן יש גם מרק עוף לפעמים, או עוף, או ביצה (חלב לא). אבל המינון של זה הרבה יותר נמוך ממה שאני גדלתי בו. ואני רואה שהילדים שמחים ואפילו מתגאים להביא חברים לאכול אצלנו את הארוחות הפירותיות שלנו.
חלק מהתהליך שלי היה לבדוק את כל המקומות שבהם אני אוכלת אוכל לא בריא בשבילי מתוך משמעות רגשית. אצלי שוקולד היה מקושר חזק לחגיגה של השגים. ואני מאוד אוהבת לחגוג כל השג קטן. כבר כמה חודשים שגם זה הולך ונעלם, ודווקא ההשגים לא והכיף לא

טל - בעצם השינוי שלך היה לוותר על הדגנים ולהוסיף בשר? אם אני משווה בין מה שאכלת קודם לבין מה שעזר לך כל כך?

שליחה על ידי גוגוס* » 22 מאי 2013, 19:28

לא סגורה על זה שטבעונות מלאה היא התשובה
כנ"ל. הילדים שלי אוכלים חיה פעם בשבוע וביצים פעם בשבוע. חלב לא. וגם אני, כשיש לי צורך עז, אוכלת חיה. זה קורה לעתים רחוקות מאוד וברמה המוסרית, שרק בה מפריעה לי אכילה של בעלי חיים, זה נראה לי בסדר גמור כשזה בכמויות כאלה.

שרק בה מפריעה לי אכילה של בעלי חיים, זה נראה לי בסדר גמור כשזה בכמויות כאלה.
גם לי. לי בעיקר מפריע העניין האקולוגי, שהתעשיות האלה יוצרות בעיות קשות. לא מתה על הסבל של החיות, אבל מודה שזה שזה גומר לנו את האדמה, המים והאויר מפריע לי יותר. עדיין חושבת שכמויות קטנות מאוד של מזון מהחי (אורגני) הוא בסדר. אני מרגישה שאם כולם יפחיתו אפילו חצי או 80% מהצריכה מהחי רוב הבעיות יפתרו, ונוכל להמשיך ליהנות מזה מדי פעם. בעצם כמו שפעם היה. אכלו מהחי, רק כמויות קטנות מאוד.

שירה
יש עצות גם לזה?או העיקר להעביר את התקופה הזו?

אני שוב אנסה לענות. למיטב זכרוני מהדף. לפעמים חור אכילה גורר חוסר אכילה במעיין מעגל סגור. ולפעמים להיות במקום בו יש הרבה מאכלים שונים מונחים על השולחן יכול לגרות למצוא מאכל שאולי מעורר תאבון.

אבישג א
אני חושבת שילד צריך לגדול על סירים וניחוחות תבשילים, זה חלק מהחום של הבית.
מכימה עם גוגוס. לדעתי הקשירה בין מזון לאהבה זה אחד הקשרים בעייתיים יותר שאני הייתי רוצה לבטל.

שליחה על ידי טל* » 23 מאי 2013, 00:23

בתשובה לשאלות: אנחנו לא אוכלים קטניות, ולא אוכלים דגנים נטולי גלוטן.
אוכלים ירקות, פירות, ביצים, בשר ודגים.

שליחה על ידי ירוקה* » 23 מאי 2013, 07:46

הי טל
אשמח אם תוכלי לענות
היכן את קונה אורגני במחיר סביר?

הי טל,
אהבתי מה שעתבת על התזונה שלך ואני רוצה ברצינות לנסות
יש לי כמה שאלות: מה עם קטניות? חומוס, עדשים, כאלה?
מה עם קטניות טריות - אפונה ירוקה, פול ירוק, שעועית למיניה?
ומה עם אבוקדו? ועם דבש?
ואיך מכינים שוקולד?
תודה רבה,
מציפורי.

שליחה על ידי טל* » 23 מאי 2013, 16:29

קטניות לא טובות לי במערכת העיכול ולא לרוב האנשים שאני מכירה.
אבוקדו בטח שאוכלים כמו כל ירק ופרי.
אורגני אנחנו מזמינים מערן אורגני. כיוון שלא קונים אוכל מוכן בקופסאות הוצאות המזון סבירות.
דבש אנחנו ממעטים, גם תמרים- זה מתוק לי מדי ועושה לי חשק לסוכרים (פירות לא).
שוקולד- ממיסה מסת קקאו יחד עם חמאת קקאו, ומערבבת עם מעט סטיביה. ממליצה בחום על מתכונים וגם הסברים שמופיעים ב״בלוג דל פחמימות״, יש שם רעיונות מצוינים.

שליחה על ידי אביבה* » 23 מאי 2013, 19:38

טל, תודה על כל התשובות. ועוד שאלה אם אפשר:
אני מוצאת (למרות אהבתי הרבה לחסה למשל) שאני זקוקה למשהו "סותם" (מה שנקרא "משביע").
במה את משתמשת על מנת לשבוע ולהתמלא בהעדר הדברים הסותמים הרגילים (דגנים, קטניות, כמות גדולה של תפוחי אדמה)?
נראה לי שאפשר להתמלא עם בשר, אבל רק כשזה בכמויות ממש ממש גדולות, ואני לא בטוחה שבא לי לאכול כל-כך כל-כך הרבה בשר כמו שאצטרך כדי לשבוע אם אין תפוחי אדמה למשל.
נכון שיש גם בננות ובטטות, אבל המגוון נראה קצת קטן כדי לשבוע באמת.
מתיאורך עולה כי את שבעה ומרוצה, ולכן אשמח לשמוע טיפים.

וואי מצ'רה, אני לא זוכרת כלום, רק כשאמא שלי מדברת אני נזכרת מעט (ממש מעט)
איי ירידת הדורות

גוגוס ואישה אני ממש לא מסכימה אתכן בעניין האוכל כאווירה ביתית, ואין הכוונה לאכילה כפיצוי או נחמה אלא שהאוכל כשמו כן הוא : תקרובת - מלשון קירבה בין אנשים.
גם אני גדלתי בבית חם, וחלק מהחום בהחלט קשור לבישולים וניחוחות, לא רק ולא בעיקר אבל אני מוצאת קשר. מעבר לכך שאני רואה בכך חשיבות, אני גם מאמינה במסורת אז אם אתן גדלתן בבית חם בלי קשר לתבשילים אשריכן, אני חושבת שאם אוותר על הבישול והאפייה אוותר על משהו מהותי וחשוב למשפחה שלי, מכיוון שאצלנו בהחלט לאוכל היה מקום ביצירת האווירה הביתית אני כן רוצה להמשיך במסורת הזאת.
אז בעניין הזה כנראה לא נסכים (צר לי גוגוס, היה לי ממש קשה לחלוק עלייך, קושי נפשי, אחר כך אמרתי לעצמי, תחושה כזאת, שנראה לי שיש עוד נושאים בעולם שיש סיכוי שאנחנו לא ממש מחזיקות באותה דעה, אז אני אתגבר על צער המחלוקת ואקבל את העובדה שייתכן מצב שבו לא נסכים)

שליחה על ידי גוגוס* » 24 מאי 2013, 08:27

אם אוותר על הבישול והאפייה אוותר על משהו מהותי וחשוב למשפחה שלי, מכיוון שאצלנו בהחלט לאוכל היה מקום ביצירת האווירה הביתית אני כן רוצה להמשיך במסורת הזאת.
כתבת יפה, אבישג. וזה אפילו קצת מרגש לראות ככה את המילים האלה. אני מכבדת את זה מאוד. אני גם בטוחה שזה לא בהכרח מייצר תסביכים אלא שהם נוצרים אם מסבכים את זה. כלומר, אם בשבילך יהיה שם רק יופי ומסורת וקירבה אז אלו הדברים שייווצרו (שני יודים? שני ווים? גם וגם? אוף, המילים האלה... מיכ------ל....).
מעבר לזה, מסורת לא עושה לי את זה, בלשון המעטה, ולך כן. בשבילי, זה שמישהו עשה משהו לפניי זו לא סיבה אפילו לבדוק אותו. אם זה יסקרן אותי אני אבדוק, אבל אני מודה שמעולם לא הבנתי את הצורך לעשות משהו כדי לשמר החלטות של אנשים אחרים בזמנים אחרים.
אז כן נסכים. נסכים שיש אנשים שלהם זה מתאים ויש שלא, ונקווה ביחד שכל אחת תצליח, בדרך שלה, לא לשרוט את הילדים שלה בענייני אוכל. תשמרי על כתובת המייל שלך ונדבר שוב בעוד עשרים שנה ונראה מה יצא לנו. אם באופן עוד יהיה כאן נפתח ביחד דף של זקנות השבט שייקרא לאכול בכיף שלב המסקנות

< לכי תדעי, אולי עד אז יהיה שלום ונסכים על עוד כמה דברים

>

מעניין הקשר בין אוכל וקירבה.
אני גדלתי בקיבוץ. אוכלים בחדר-אוכל. בבית אין ריחות בישול. פעם-פעמיים בשבוע יש ריחות של אפיה, בכל הקיבוץ (בעיקר יום חמישי).
כשאמי התחילה לבשל בבית, אני כבר לא גרתי בקיבוץ.
ובכל זאת, יש מאכלים שגורמים לי להרגיש "בבית". אולי מאכלים שמזכירים לי את הילדות.
קראתי פעם איפה שהוא שריחות וטעמים הם החושים שמפעילים הכי טוב את הזכרונות. אז אולי הקשר הוא בין אוכל וזכרון ולאו דוקא אוכל וקירבה. אם הזכרון הוא של ילדות טובה ושמחה, אז זה מה
שנרגיש כשנאכל אותם, לא כך? ואם אני מוצאת את עצמי מכינה בעיקר אוכל שלא מחובר לילדות, אולי זה כי אני לא כל-כך רוצה להיזכר בה?

שליחה על ידי טל* » 24 מאי 2013, 23:11

מה אוכלים כדי לשבוע? ראשית,: סלט גדול עם הרבה עלים, שמן זית, לעיתים טחינה ואגוזים בתוכו. וגם- ירקות בתנור: כרובית, חצילים, קולורבי, בצל, קישואים. ואפשר לאכול ביצים ובשר. לא צריך הרבה בשר, צריך בדיוק כמה שהגוף רוצה.
אני גיליתי שכשמפסיקים לגמרי סוכר וגלוטן, וכל אוכל מתועש, המצב ההורמונלי משתנה וקל הרבה יותר לחוש שובע וסיפוק. אגב אנחנ כמעט לא אוכלים תפוחי אדמה, בננות ובטטות.

שליחה על ידי אביבה* » 25 מאי 2013, 22:58

תודה, נשמע מעניין

בכמה מילים אני אשמח לשמוע על הקשר בין חלבונים לשומנים

תודה ויום טוב

הערה לא קשורה -

מכל הדף הזה הכי מתחשק לי שתהיה לי סבתא מרוקאית עם צמידים מזהב.

תפילה_לאם

אני בטוחה, שאם תחפשי - תוכלי למצוא...

המשיכי ישירות לדף מחפש סבתא או סבא

תפילה_לאם

בכמה מילים אני אשמח לשמוע על הקשר בין חלבונים לשומנים.

גם אני.

ואהבתי מאוד את הדו-שיח היפה, הכן והמכבד, שהתפתח בינך, אבישג, לבין גוגוס.

הייתי שמחה לענות, אבל אני לא מבינה את השאלה. רוצה לנסח בצורה שונה?

מכל הדף הזה הכי מתחשק לי שתהיה לי סבתא מרוקאית עם צמידים מזהב.
גם הסבתות הג'רביות שוות (תוניס)
וגם הסבתות הסופיות (אלג'יר)
אבל הכי שווים זה הצמידים

הייתי שמחה לענות, אבל אני לא מבינה את השאלה. רוצה לנסח בצורה שונה?
הבנתי ששומן משביע ומונע צורך במתוק
אני זוכרת במעומעם שאמרו לי משהו דומה על חלבונים, וחשבתי שאולי יש קשר ביניהם - אז אני תוהה מה הקשר

ואהבתי מאוד את הדו-שיח היפה, הכן והמכבד, שהתפתח בינך, אבישג, לבין גוגוס.
כן, גם אני אהבתי את התשובה של גוגוס וגם תכננתי להגיב וכהרגלי הדרדרתי אל מחוזות אחרים ומיותרים.

אז כן נסכים. נסכים שיש אנשים שלהם זה מתאים ויש שלא, ונקווה ביחד שכל אחת תצליח, בדרך שלה, לא לשרוט את הילדים שלה בענייני אוכל. תשמרי על כתובת המייל שלך ונדבר שוב בעוד עשרים שנה ונראה מה יצא לנו. אם באופן עוד יהיה כאן נפתח ביחד דף של זקנות השבט.
ומוסיפה שנזכה לא לשרוט את הילדים שלנו בכלל (או שיהיה לנו מספיק כסף לממן להם את הפסיכולוג שישמע על ההורים הלא מכילים שיש להם (-8 ).
חברה אמרה לי פעם שחברה שלה, מנהלת אולפנא (תיכון לבנות), אמרה לה שהיא מתפללת על דבר אחד - שהם לא יגרמו נזק לתלמידות (יש לי חברות שהן לא חינוך ביתי אבל איכשהו מהשיחה איתן אני תמיד משתכנעת בצדקת דרכי)

אז נתראה ב"ה ב - 28/05/33 יהיה מעניין לשמוע בכלל תובנות על החיים שלנו בעוד עשרים שנה.

_הבנתי ששומן משביע ומונע צורך במתוק
אני זוכרת במעומעם שאמרו לי משהו דומה על חלבונים, וחשבתי שאולי יש קשר ביניהם - אז אני תוהה מה הקשר._

אה, הבנתי. זו קצת הכללה, כלומר, באופן כללי זה נכון אבל יכולות להיות חריגות. שומנים מביאים להפרשת הורמון שמאותת על שובע אצל רוב האנשים, ולכן רובנו מפסיקים לאכול די מהר אם האוכל שמן. אבל יש אנשים (בדרך כלל שמנים) שהתפתחה אצלם תת-רגישות להורמון הזה, ככה שאצלם המנגנון הזה לא עובד.

לגבי חלבון, כשבודקים כמה קלוריות אנשים אוכלים עד שהם מרגישים שבעים, בדרך כלל חלבון מביא לשובע על כמות קטנה יחסית של קלוריות לעומת שומן או פחמימות.

פחמימות אפשר להמשיך ולאכול די הרבה בלי לשבוע, אלא רק להתמלא. או בניסוח של אמא שלי: גם כשהקיבה מלאה לגמרי מהארוחה, לקינוח יש קיבה נפרדת.

המסקנה היא, לדעתי, שאם הבעיה היא תחושת רעב או שובע, אז כדאי לוודא שהארוחות יכללו חלבונים ו/או שומנים, ולשים לב לא להגזים עם הפחמימות.

וואו, המון זמן לא הייתי פה, עכשיו נאלצתי להשלים טונה הודעות בבת אחת... (-:

המשפט "היחס בין אומגה 3 לאומגה 6" הביא לי את ויקיפדיה ואתר קופ"ח כללית.
אוקיי, שני מקורות שלא הייתי נוגעת בהם בקילשון. הם בפיגור של שנים, וכמובן נשלטים ע"י אינטרסים שלא ממין העניין.

כן ממליצה על ווסטון פרייס (עכשיו לקרן ווסטון פרייס יש אתר חדש באינטרנט, כמובן ממליצה לקרוא את הספר שלו), על גארי טאובס, למשל Good Calories, Bad Calories, אם רוצים בעברית תגגלו גיא בן צבי, אומגה 3 גליל. ועוד.

מה אני רוצה? לשאול אם העיסוק באוכל ובמשקל באמת עוזר לנו לרדת/להיות בריאות או אולי משמש לנו דרך להלקות את עצמנו כדי להבריק את המצפון השמנמן...ורוצה לנסות לכוון לאופציה הראשונה.
אני לא בכיוון השמנמן, הייתי בתת משקל כל חיי ועכשיו מצליחה כבר כמה שנים להיות יותר בריאה וגם הצלחתי לעלות במשקל

. אז כן, זה באמת עוזר לי. תיכף אפרט.

תאורטית זה נכון, אבל בפועל אני מרגישה שהאינסטינקטים שלי כבויים או מוחלשים וגם ממוסכים בהרבה עובדות והשערות שצברתי במהלך שנותיי.
כן, גם אני הרגשתי את זה. אי אפשר לדעת מה באמת מתאים לך כשכל התזונה בעצם לא מתאימה. צריך להתחיל איפשהו ואז להתחיל להקשיב. ככל שמצליחים יותר לזקק, כך מצליחים יותר להקשיב.

אני חושבת שילד צריך לגדול על סירים וניחוחות תבשילים, זה חלק מהחום של הבית.
בתור רזה בת למשפחת רזים, אמא לרזים - ככה בדיוק גם אני מרגישה.
אני הכי מרוצה מעצמי כשכל המקרר מלא סירים ויש המון אוכל וכל ילד יכול למצוא לו משהו (יותר מאחד) שהוא אוהב וטעים לו. אז אני מרגישה אמא אמיתית. אולי זה מפני שאין לנו תפיסה של "האוכל כנחמה". יותר בכיוון של בררנים איומים, מעדיפים לרעוב ורק לא לאכול משהו שלא רוצים/לא מתחשק/מגעיל אותנו/לא אוהבים...
וכל מה שלמדתי מסבתא, אלה הדברים שהכי קל לי רגשית לבשל

אפילו שהם הכי מסובכים (חביתיות ממולאות פירה עם בצל מטוגן נגיד... מממממממ).

אז באתי לשתף בכמה טריקים שלמדתי בחודשים האחרונים על ירקות, איך להוסיף המון ירקות לתפריט בלי להרגיש:

אני מאדה תרד ומגישה סתם מאודה
עושה המון לביבות ירקות בכל מיני שילובים
מגישה ירקות חתוכים בצורה חמודה: למשל, עיגולי מלפפון מסודרים בצורת פרח שבמרכזו של כל אחד מהם חתיכת זית. או רצועות פלפלים צבעוניות שמונחות שתי וערב באי סדר אלגנטי, מזכיר קצת דוקים, או:

סלט כרוב וגזר עם מיונז ביתי
סלט גזר וצנונית/צנון עם שמן זית
סלט מעגבניות חתוכות דק עם בצל לבן קצוץ דק, קצת נענע מהעציץ וקצת זיתים חתוכים, והמון שמן זית טעים
פסים של גזר, מלפפון, וכדומה על צלחות קטנטנות
טחינה עם המון פטרוזיליה וגם שום
עלי חסה רעננים שטופים
סלט עגבניה מלפפון בצל חסה

ירקות כמו עלי מנגולד וכדומה אני הרבה פעמים קוצצת בלביבות ירקות, או עושה מרק ירקות עשיר.

סלק:
הכי אהוב עלי - מבושל בקליפתו. אחר כך מקלפים, חותכים לקוביות, מוסיפים שיני שום קצוצות, וסוחטים לימון מעל. אלוהי.
כמו כן - מרק סלק קר: מבשלים סלקים מקולפים. בלי כלום. כשמתקרר, מגררים בפומפיה, שמים מלח וסוחטים חצי לימון. נפלא קר, עם שמנת למשל.

טוב, יאללה, הרעבתי את עצמי. הולכת להכין לביבות ירקות (-:

מכירות (או מכירים) מתכון ללביבות ירקות בלי קמח או דגנים לסוגיהם, ובלי מוצרי חלב?
האם הביצה מצליחה לשמור על כל העסק מהתפוררות, או שבעצם מקבלים מעין חביתת ירק?

שלום,
מכירות (או מכירים) מתכון ללביבות ירקות בלי קמח או דגנים לסוגיהם, ובלי מוצרי חלב?
בטח!
אני מכינה לביבות עם ירקות ובהן ירקות חיים מגוררים (גזר, סלק, בטטה וחברים), וכל השאר משתנה: קטניות מונבטות (מבושלות או חיות, תלוי), קינואה מבושלת או מה שיש במקרר.
לפעמים אני מוסיפה קמח תירס או אורז, לפעמים קמח רגיל, לפעמים קוואקר. קצת שמן. עלים ירוקים (נענע, פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום, מה שאוהבים). על כל העיסה - ביצה אחת, אם אני מרגישה צורך. אם לא אז לא.
בדרך כלל אופה, אם אני ממהרת, אז מטגנת.

הטעם משתנה לפי המרכיבים בכל פעם. חברים ובני משפחה מספרים שהם מרגישים הרבה פעמים טעם של בשר, בעיקר אם יש קטניות כמו עדשים או מש בפנים (לא טעמתי בעשרות השנים האחרונות, אז לא יודעת).

הנה מתכון מהרשת שדגתי עכשיו (לא ניסיתי את זה ספציפית).

אנחנו אוכלים לביבות המון, בן השלוש מאד אוהב גם.

ומוסיפה על בשמת - מש מונבט (פשוט מש, בקערה עם מים, להפוך ולערבב על השיש במשך יממה או שתיים) הופך לנבטוטים נפלאים שאפשר להוסיף לסלט ירקות פשוט, סלט כרוב, להפוך לסלט בעצמם עם לימון ושמן זית, לבשל וכו'.
פשוט וטעים גם כחטיף.
בתאבון!

מכירות (או מכירים) מתכון ללביבות ירקות בלי קמח או דגנים לסוגיהם, ובלי מוצרי חלב?
אני מגררת את הירקות בפומפיה,
סוחטת את הנוזלים היטב,
מוסיפה תבלינים (לרוב כורכום+פלפל שחור כדי שהכורכום ייספג+מלח)
מוסיפה 2-3 ביצים (לפי הכמות)
אני מוסיפה גם 2-3 כפות קמח כוסמין אורגני מלא אבל אפשר פשוט לגרר טיפה יותר תפוח אדמה, שעוזר להדביק, או להוסיף משהו מדביק כמו קצת קינואה מבושלת או קצת קטניות מושרות/מונבטות כמו שכתבה טנא מלא כוכבים.

ניסיתי להכין את המלאווח (אחרי 3 חודשים... מרגישה יותר טוב עם ההריון)
מה הכוונה להכין עם הילדים ? זה לא בצק לעוגיות- מה הם יוכלו להכין ?
הכנתי עם הילדים. היה להם כיף לא נורמאלי.
הם שפכו את החומרים לקערה איתי, הם לשו את הבצק, הם חילקו לכדורים קטנים, הם החביאו את קוביות החמאה בפנים בהתלהבות גדולה (ולא הסכימו לגלות לאבא את הסוד מה הם החביאו בפנים), הם רידדו בחדווה רבה והשתפרו מאחד לאחד.
הם הכינו עגבניות מרוסקות עם פומפיה עם אבא אחרי שהוא חזר, כשאני הייתי עם המחבת
(הטיגון לקח שעות וטוב שאבא כבר חזר,אחרת אין סיכוי שהייתי מצליחה בזה, הם קטנים הילדים שלי).
הם היו מאושרים.
מרוב אושר הקטן נהיה שבע רק משלב ההכנה ובקושי טעם בפועל (כמה אופייני)

בקיצור, אם יש לאמא כוח,זה ממש כיף להכין עם ילדים (וסיים לנו את הערב בכיף ובחיוך,אחרי שצהריים היה מלא מריבות ביניהם ואיתי).
הבעיה היא שלאמא ממש נגמר הכוח אחרי כל זה, לעמוד ליד מחבת ולטגן זה לא בשבילי, מזל שזה גם לא בריא, אז לא נראה לי שנעשה את זה שוב בזמן הקרוב לפחות.. נסתפק בדברי פשוטים יותר

תודה על המתכון

יו שירה איזה סיפור נחמד
העיקר שנהניתם...

באופן טבעי

באופן טבעי