לאכול מול הטלויזיה

[אמא_נחה*]

אז זה המצב: הגדול שלי (בן 4) לא מסכים בשום פנים ואופן לאכול בשר/עוף ליד השולחן. את שאר הדברים הוא אוכל מצויין ליד השולחן אבל עוף/בשר (לכל צורותיו) אין מצב!!!!! א-ב-ל: אם אני אשים קלטת של דורה ואאכיל אותו תוך כדי!!!! שלושה כדורי בשר בלי למצמץ. אני יודעת שזה נשמע נוראי (להאכיל מול הטלויזיה........), אבל האם עדיף שלא יאכל את זה בכלל. בבקשה על תענו לי על תחליפים כמו קטניות וכו' - כי על זה הוא בכלל לא מוכן להביט... וחסר לו ברזל בתזונה ומבחינתי אני מאוד מאוד רוצה שיאכל את מנת הבשר היומית הזו. בשולחן -אין סיכוי. ממש רחמים לראות אותו מול הצלחת לא מצליח ללעוס ביס בלי כמעט להקיא. מול "דורה" (לדוג') - עם חיוך! זו לא מינופילציה שלו.... זה פשוט - לא יודעת מה זה....
אציין שהוא בקושי רואה טלווייזיה (אולי רבע שעה ביום ולא כל יום - יש לנו רק די וי די - אין טלויזיה רגילה....).

האם זה ממש נוראי להאכיל אותו מול הטלויזיה.
אני מדגישה: בשאר הארוחות אין שום עניין הילד טורף מול השולחן.

תודה

[ילדת_טבע*]

הנה תכף יבואו להכניס לך באבי אביך... אבל אני פה להגיד לך שזה בסדר כל עוד את מרגישה שזה בסדר. את אמא שלו ואת תחליטי מה סדר העדיפויות שלך. לגבי החוסר בברזל, יש מזונות אחרים המכילים ברזל (לא רק קטניות) כמו מולסה למשל, אצלנו הילדה מטורפת על מולסה ודורשת שתי כפיות גדושות בכל בוקר, זה מתוק ואפשר לשלב את זה עם איזה פרי הדר אחר כך כדי שהספיגה תהיה אופטימלית ולהניח לו בעניין הבשר מה גם שבטח יגידו לך עוד מעט שערכי הברזל שלו זניחים לעומת מקורות אחרים. לא כולם קרניבורים ולא כולם אוהבים בשר. אם אפשר בלי מניפולציות זה הכי טוב, לא? ככה גם המצפון שלך יהיה רגוע יותר.

[טרה_רוסה*]

יש גם תוספי ברזל טבעיים (פלורדיקס, טננבלוט). הבת שלי מתה על זה ומבקשת כל יום. לפעמים נקי בכפית, ולפעמים מעורבב במים (מיץ ברזל ), מה שבא לה. יש המון מזונות עשירים בברזל שאינם בשר או עוף, כמו גרעיני דלעת, שומשום (אנחנו שמים להם גרעינים טחונים בדייסה, אפשר גם בסלט), תפוח אדמה אפוי בקליפתו, ברוקולי ויש עוד המון. עדיף לצרוך עם משהו שמכיל ויטמין סי (בדכ כל מה שחמוץ - מיץ לימון, עגבניה, פרי הדר וכו).
מה שגרוע בעיני היא לא הטלוויזיה, אלא זה שאת גורמת לו לאכול משהו שהוא בעצם לא רוצה לאכול. הרי את שאר האוכל הוא אוכל בלי בעיה, אז זה כנראה לא טעים לו (או שהוא יודע שזה חשוב לך, ולכן לא מסכים לאכול - אולי אם תתני לו תוסף תזונה ותהיי שקטה שקיבל ברזל, יתחיל לאכול בעצמו את הבשר?).

[אמא_נחה*]

קודם כל: תודה על התשובות העדינות. (-:

ועדכון מהדקות האחרונות: את ההודעה הראשונה כתבתי לפני כמה דקות כשהוא ישב מול הצלחת ובכה שהוא לא יכול לאכול. הוא באמת ניסה לקחת ביס וממש לא אהב. האמת שלא נראה לי שזה עניין של לא טעים לו אלא משהו במראה של זה, אחרת איך אפשר להסביר שבעשר דקות של d.v.d "פרפר נחמד" הכל נטרף. הוא אמר לי: "אמא, הפרפר נחמד עוזר לי לאכול....."

אם אפשר בלי מניפולציות זה הכי טוב, לא? ככה גם המצפון שלך יהיה רגוע יותר.
זהו, שזו לא כ"כ מניפולציה, כי זה לא שהוא לא שם לב למה שהוא אוכל, הוא בהחלט שם לב (אני אפילו דואגת להראות לו כל פעם את הפרגית שעומדת להיכנס לו לפה) - ואיך שהוא הכל נהיה מאוד קל.... על השולחן הוא לועס ולועס ולועס ולא מסוגל לבלוע - ממש רחמים עליו....


תפוח אדמה אפוי.
עם כל הכבוד לתפוח אדמה (ויש כבוד!) אין מה להשוות את זה לסטייק אדום, זה בערך פי 10 ברזל.....
שאת גורמת לו לאכול משהו שהוא בעצם לא רוצה לאכול.
מסכימה שהוא לא רוצה לאכול את זה, אבל כשהוא אוכל מול הטלויזיה אין שום התנגדות, הוא מחייך תוך כדי ואומר שככה יותר קל לו לאכול. אני מסבירה לו את החשיבות של אכילת בשר, וגם אני לפעמים אוכלת דברים שאני לא משוגעת עליהם רק כי אני יודעת שאני צריכה לבריאות שלי. אני די בנאדם של "קנדילנד" אבל לא נוגעת מתוך מודעות לזבל שזה מכניס לי לגוף, ולא מתה על ירקות ואוכלת כי מודעת לחשיבות של זה..... נכון שאני לא ממש סובלת מזה אבל אני לא רואה עליו שהוא סובל כשהוא אוכל את זה מול הטלויזיה (ד"א: את השמן דגים אני אכן לוקחת למרות הסלידה העזה......וד"א 2: הילד מת על שמן דגים.....)
הנה תכף יבואו להכניס לך באבי אביך...
מתחילה לרעוד כבר מעכשיו....

[ילדת_טבע*]

מצד אחד את אומרת:
האמת שלא נראה לי שזה עניין של לא טעים לו אלא משהו במראה של זה ומצד שני את אומרת:
כי זה לא שהוא לא שם לב למה שהוא אוכל, הוא בהחלט שם לב (אני אפילו דואגת להראות לו כל פעם את הפרגית שעומדת להיכנס לו לפה)
אולי העניין הוא באמת הצורה ואולי לא אולי הוא יאכל את זה בצורת קציצה (יש לי תיאוריה כזו שואמרת שכל מה שמקוצץ לקציצה ילדים בולעים בלי לדעת בכלל ממה זה עשוי ולא אכפת להם גם, ככה אני מאכילה את הקטנה שלי ברגעי משבר אוכל, היא יכולה לפעמים לא לגעת באוכל כלל אבל אם זה קציצה היא תאכל טופו, ירקות ומה לא). בכל אופן לא הייתי עושה מזה ענינים, כדי להרגיע את עניין הברזל הייתי קוראת כאן כמה דפים על ברזל (בטח כבר עשית את זה) ומנסה דרכים חלופיות. ועוד משהו, הייתי מנהלת איתו שיחה כנה, מסבירה לו את עניין הברזל בגוף ומקשיבה לנימוקים שלו לגבי הסיבה שהוא לא רוצה לאכול את העוף או מה שזה לא יהיה, לכי תדעי, אולי תגלי בסוף שכן מדובר במניפולציה כלשהי (גם שלך, כשכתבתי פה מניפולציה קודם בכלל לא התכוונתי אליו, אולי כשזה מגיע מהאמא צריך לקרוא לזה מניפולניה ).
אגב, עוד תיאוריה שאני ממש הדוקה בגינה, הגוף יודע מה הוא זקוק לו בעיקר בגילאים צעירים ועדיין לא מקולקלים, הנה היה לי חשש שלקטנה שלנו גם יש חוסר בברזל ואז יום אחד היא דרשה אגוזים טחונים, המון אגוזים טחונים, אכלה שומשום בכמויות ולגמה מולסה כאילו אין מחר, אחרי שבוע שכזה חזרה לתזונה רגילה שלה וגם הסימנים האלו שנתנו לי תחושה שאולי חסר לה ברזל קודם לכן-נעלמו. אולי כדאי להקשיב לו ולגוף שלו, יש אנשים שמוצרים מהחי לא עושה להם טוב או אולי עכשיו זה לא עושה לו טוב וכן, טלויזיה ממתיקה את הגלולה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

_האם זה ממש נוראי להאכיל אותו מול הטלויזיה.
אני מדגישה: בשאר הארוחות אין שום עניין הילד טורף מול השולחן.
תודה_
נראה לי כמו מניפולציה לא טובה בכלל.
אנחנו כולנו צימחונים ולא חסר לנו ברזל...
יש תוספים טבעיים (פלוריויטל למשל) שאת יכולה לתת
אם חסר לו ברזל.
בכלל חוסר ברזל זה הרבה פעמים עניין של ספיגה ולא בשר.
למה להתעקש איתו לאכול משהו שהוא לא אוהב.
לא מובן לי בכלל ומתכון להפרעות אכילה בעתיד (מניסיון).

[ביליק*]

את ההודעה הראשונה כתבתי לפני כמה דקות כשהוא ישב מול הצלחת ובכה שהוא לא יכול לאכול
סליחה על הקטנוניות, אבל אם את יושבת מול המחשב בזמן שמתנהלת ארוחה (גם אם היא לא שלך), אז זה נותן לגיטימציה לאכילה מול הטלויזיה. אם זה באמת חשוב לך, תקפידי שארוחות מתנהלות רק סביב השולחן (או מקסימום בזמן שאת בעיסוקי מטבח אחרים).
ומה שלא טעים לילד לאכול סביב השולחן - הגוף שלו פשוט לא צריך. אין שום דרך אחרת להסביר את זה. אולי הגוף שלו יודע מה יש בתוך העוף והבקר ופשוט לא מסוגל לאכול את זה ללא הסחת דעת משמעותית.

ושוב - מצטערת על הנימה הביקרותית, אבל הדברים האלה ממש קפצו לי מול העיניים.

[אילה_א*]

האם עדיף שלא יאכל את זה בכלל
כן
מתוך הנחה שטרם הספקת לדפוק לילד לגמרי את המערכת המופלאה שעימה הוא נולד שיודעת לגרום לו לבחור לעצמו בדיוק את המזון הנכון
בהחלט עדיף שלא תדחפי לו שום מאכל שהוא לא מעוניין בו
סביר להניח שבגלל שהוא מהמגדר הנכון (או החזק) לא תיהיה לו הפרעת אכילה . אבל הנזק הוא עדיין חמור לגמרי .
או כמו שאמר לי הרופא ילדים וכלבים יכולים לצום שבוע ורק לשתות מים והיחיד שזה יכאב לו זה המטפל שלהם .
אל תכריחי אותו לאכול שום דבר שהוא לא רוצה .
תדמייני את המאכל שאת הכי שונאת ותדמייני שבא מישהו שגדול ממך פיזית פי ארבע ומנטלית פי ארבעים ומכריח אותך לאכול אותו.נכון לא ?

[יעל*]

אמא נחה, מפאתי חוסר זמן לא קראתי את הדף כולו, אבל רציתי להגיד לך שהניק שלך מקסים ומשעשע
(מעלה על דעתי את המשפט המופלא מילדותי "אין אמא! אמא נחה!..)
וחוצמיזה שאם היה לי ילד ששונא בשר הייתי נהנית רק מהשמחה לאיד אל מול אישי הקרניבורי!!
אל יאוש!

[בשמת_א*]

אילה, היא לא מכריחה לאכול.
זאת רק דרך לעקוף את אי הרצון שלו.
אבל האמת שנשמע לי שעדיף לעזוב. שלא יאכל בשר. לא נורא. תנסי מתכונים עד שתמצאי בשר שהוא כן יאהב לאכול, לא בעזרת הטלביזיה. משהו מרגיש לי מאוד מאוד לא טוב בזה.
וגם לך. אחרת לא היית פותחת את הדף.
עדיף לוותר על האוכל הזה, ולא להיגרר למניפולציות, אפילו אם הילד מקבל אותן ברוח טובה.

[אילה_א*]

היא מכריחה בדרכי נעם לא נכון שלא באלימות ועדיין עדיף להניח אולי ההסבר שלי היה אגרסיבי אבל המסר שלי ושלך זהה לעזוב את הילד לאכול מה שטעים לו בלי עזרה מנולי ובץ

[ג'ינ_ג'ית*]

אני קוראת ואוכלת בכל מקום. במיטה, בספה, מול הטלויזיה, בנסיעה... למה לילד אסור?
כל עוד לא מדובר על התנייה של אוכל לטלויזיה, אלא על מקרה ספציפי של בשר מה הבעיה?
כמה פעמים אנחנו מקשיבים למוזיקה בשביל לטשטש מועקות, וכמה פעמים אנחנו אוכלים כדי לברוח ממתח, או מדברים בנייד עם חברה בשביל להפיג שיעמום. הטלויזיה היא הגורם המקל/ המסיח בשבילו. מותר ויפה שהוא זיהה את זה בעצמו.
כל עוד הדברים מאוזנים, אין התנייה של טלויזיה לארוחות, אין טלויזיה שמחליפה את החיים - אלא גורם מסיח, נעים כייפי כמו שלכולנו יש בכמה וכמה תחומים - למה לא?

אני לא הייתי מהססת לרגע: לילד יותר קל מול הטלויזיה? בכיף. מחר יהיה לו יותר קל להכין שיעורים על המיטה במקום על השולחן, או לישון על מזרן במקום מיטה (נשמע מוכר?) - ב כ י ף.

יתרה מכך, אני מאמינה שטעמים מתפתחים ולאו דווקא שהגוף יודע מה טוב לו. יכול להיות שאם הוא יאכל פרגית סתם ליד הטיוי, בעוד כמה שבועות/חודשים הוא יתרגל לטעם ויתחיל לאכול או להסתקרן מעוף יותר מבעבר גם לא ליד הטיוי.. מה שנקרא "לפתוח את הטעם". כמו שקורה לנו עם סושי למשל או מאכלים זרים יחסית שלוקח לנו זמן להתרגל אליהם. כמובן ששום דבר לא צריך להעשות בכח ולא קראתי שיש משהו כזה. זה בטח ובטח עדיף מבכי ליד השולחן, והימנעות טוטאלית מבשר/ עוף למשך תקופה.

לגבי הדבר השני, הטלויזיה- לא כל מה שהוא טלויזיה הוא רע, כמו שלא כל מה שמסיח את הדעת הוא מוקצה. כשילד מקבל מכה ומפנים את תשומת לבו לציפור, המכה פחות כואבת. בדוק. אחת כמה וכמה כשלא מדובר על מכה, אלא על מזון.

נ.ב. פרפר נחמד אחלה תוכנית

[אמא_נחה*]

ג'ינג'ית - כ"כ כ"כ מתחברת לתשובה שלך! תודה!!!! אני חושבת שזו בדיוק התשובה שאני מרגישה איתה הכי נכון.
כל עוד לא מדובר על התנייה של אוכל לטלויזיה
ממש לא - כל השאר על יד השולחן. והוא באמת בקושי רואה טלוויזיה... ממש לא בכיוון של להיות מכור או משהו...

נ.ב. פרפר נחמד אחלה תוכנית.

עמלתי קשות כדי להשיג איכשהוא שניים וחצי פרקים שלהם על די וי די (כפי שכתבתי - אין לנו אף ערוץ - אפילו לא 1).

בקיצור - תודה לך ולכל העונות (-:

[ג'ינ_ג'ית*]

ג'ינג'ית - כ"כ כ"כ מתחברת לתשובה שלך! תודה!!!!
שמחה לקרוא

[לי_אורה*]

הנה הרבה סרטוני פרפר נחמד
http://www.youtube.com/results?[po]search query[/po]=%D7%A4%D7%A8%D7%A4%D7%A8+%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%93

[אמא_נחה*]

לי אורה תודה רבה!!!!!! אי אפשר להוריד את זה למחשב שלי, הא??

[סיגל_ב*]

לא בעזרת הטלביזיה. משהו מרגיש לי מאוד מאוד לא טוב בזה.

אני לא הייתי מהססת לרגע: לילד יותר קל מול הטלויזיה? בכיף

הסיבה שטלוויזיה ואוכל לא צריכים לדעתי ללכת יחד, היא אותה הסחת דעת. ברגע שהדעת מוסחת, אין קשב לגוף. ולאכול בלי להקשיב לגוף זה הרגל רע מאוד לחיים, לטעמי, ואולי אפילו מתכון להפרעות אכילה בהמשך.

כשאתה לא קשוב לגוף אתה עלול לאכול דברים שלא מתאימים לך, ואף לאכול בכמויות שלא מתאימות לך ולא לוקחות בחשבות שכבר שבעת. כי כשאוכלים תוך כדי פרפר נחמד או קומדיה רומנטית - מי בכלל יכול לשים לב שהגוף שבע או שרוי באי נוחות?

עדיף לוותר על האוכל הזה, ולא להיגרר למניפולציות

ובכלל עדיף לטעמי להשאיר את ההעדפות הקולינריות של הילדים שלנו, בתחום אחריותם. זה שלהם.

[אילה_א*]

תודה אורלי התחלתי להרגיש שלא מבינים אותי פה רק בגלל שאני לא יודעת להתנסח

[אחת*]

אצלנו אוכלים די הרבה עם טלויזיה. העניין הוא בהסחת הדעת הבריאה דווקא במקרה שלנו. גילינו שכשיש משהו שמתנגן ברקע (ומדובר בעיקר במוזיקה וצלילים) קל לה יותר להתמקד בארוחה. אם הטלויזה/מערכת כבויה היא מתחילה לטייל הולכת, באה, חוזרת, מסתובבת ובתוך כל זה לא מתפנה לישיבה מול הצלחת. פיזית היא כלל לא יושבת מול הטלויזה כי אם הטלויזיה היא רק סוג של רקע ואם זה לא טלויזיה אז זה מוסיקה כלשהי. היא קשובה למה היא אוכלת וכמה ולא "תוקעת" מעבר לרעב שלה או דברים שהיא לא אוהבת לאכול. בהקבלה זה עובד אצלנו כמו ציצי בהרדמה, מן צינור שכזה שמנקז את תשומת הלב שלה לעיקר. אם היתה לנו אפשרות לאכול כל יום או כל ארוחה בשדה אז היה לה הרבה יותר פשוט לנקות את כל ההפרעות ולא היינו זקוקים לנטרול שכזה. סוג של פילטר. יכול להיות שאצלנו יש איזה משהו שעשוי להיות מוגדר כהפרעות קשב אבל אנחנו לא הולכים להגדיר הגדרות שכאלה ופשוט מתמודדים עם מה שיש בדרכים הכי יצירתיות שיש. לדעתי התניה של עגלה-אוכל או כסא רכב-אוכל היא התניה הרבה יותר גרועה כי אז האוכל בא כפיצוי על משהו שהילד לא אוהב כל כך או שרוצה לעשות משהו אחר. במקרה כזה אצלנו למשל אין אוכל באוטו אם לא רעבים או לחילופין בעגלה. לא סותמים פה מתלונן ומקטר עם אוכל ולא משנה כמה בריא.

[רחל_ברמן*]

כמה פעמים אנחנו אוכלים כדי לברוח ממתח
לא, לא כולנו עושים את זה. למעשה, זה סממן של הפרעת אכילה ברמה נמוכה, זו שכבר הפכה לסטנדרט במערב. זה לא אומר שזה בריא או רצוי או טבעי לנו, וזה ממש לא משהו שכדאי לעודד.

ובלי קשר, אני מסכימה עם כל מי שאמר שכדאי לתת לגוף של הילד לדרוש את מה שהוא רוצה. את מעידה על עצמך שאת די בנאדם של "קנדילנד" אבל לא נוגעת מתוך מודעות לזבל שזה מכניס לי לגוף - כל הכבוד על המשמעת העצמית! עכשיו תני לו את ההזדמנות לגדול כך שהוא לא יצטרך לפתח אותה כדאי לאכול את מה שטוב ובריא לו.

[ג'ינ_ג'ית*]

לא, לא כולנו עושים את זה.
לא מכירה אחד שלא. בעצם אולי אצל אנורקסיות זה עובד הפוך.

[רחל_ברמן*]

לא מכירה אחד שלא.
נעים מאד לפגוש אותך, אני רחל, לא אנורקסית ולא אוכלת כדי לברוח ממתח. אה, וכשהייתי ילדה היה אוכל בריא בבית, ארוחות מסודרות של כל המשפחה יחד, וחוץ מזה אפחד לא נכנס לי לצלחת. חושבת שאולי זה קשור?
אני מהמרת שגם האחיות שלי לא נוהגות לעשות את זה, כמו שיחסית דימוי הגוף של כולנו טוב, אבל אני לא בטוחה. פעם הבאה שאני אדבר איתן אני אשאל, באמת מעניין.

[ג'ינ_ג'ית*]

וכשהייתי ילדה היה אוכל בריא בבית, ארוחות מסודרות של כל המשפחה יחד, וחוץ מזה אפחד לא נכנס לי לצלחת. חושבת שאולי זה קשור?
גם אצלי, אז? אני שוב חוזרת על זה שאני אישית לא מכירה אף אחד שאוכל רק מהסיבות "הנכונות" כלומר אכילה לשם הזנה. כל מי שאני מכירה אוכל גם כי זה חלק מטקס חברתי, משעמום, ממתח, מעייפות, מהרגל, כי זה טעים(שזה לכשעצמו יופי, אבל הרבה "טעימים" לא בריאים ובטח לא מזינים), כי זה מרגיע, כי זה מעורר (קפה למשל) .לא מכירה אחד שאוכל רק לשם ההזנה. ואני גם לא מאמינה שאת כזו. אני חושבת שזה עניין תרבותי שמושרש עמוק מדי מכדי שמישהו ייתחמק ממנו. אם זה טוב או רע זו כבר שאלה אחרת.

[רחל_ברמן*]

לא מכירה אחד שאוכל רק לשם ההזנה.
ברור שלא! אבל א. אכילה כדי לברוח ממתח היא מזיקה במיוחד, וממש קשורה להפרעות אכילה, וב. יש הבדל בין לאכול כי זה חלק מטקס חברתי, משעמום, ממתח, מעייפות, מהרגל, כי זה טעים... כי זה מרגיע, כי זה מעורר כשלגוף שלך יש מנגנוני רגולציה עצמיים ובין לאכול מהסיבות האלה כשהמנגנונים האלו נשחקו. כשיש מנגנונים טובים, הדחפים לאכילה באים לרוב בתיאום עם הצרכים של הגוף שלך ולא הולכים נגדו - נניח דוגמא פשוטה, גם אני וגם אחותי לא יכולות לאכול כשאנחנו שבעות, כי אז כואבת לנו הבטן נורא, ומיד. אז זה לא עניין של "להחזיק את עצמך" לא לאכול כשאת שבעה, אלא שאין סיכוי שיבוא לך לאכול.

אישית, אני אוכלת באופן נורא קפריזי, וזו בדיוק הנקודה שלי - אם את לא שוחקת את מנגנוני הרגולציה של הגוף, אז יבוא לך לאכול - ממליון ואחת סיבות - פלוס מינוס את מה שאת זקוקה לו. ואם את מניחה שהמצב הקיים בחברה שלנו, שבו אנשים לא יכולים לסמוך על הדחפים שלהם שישקפו צרכים אמיתיים, הוא המצב האנושי הבסיסי, אז את לא תאפשרי למנגנונים האלה לשרוד, כי כל הזמן תתייחסי לדחפים בקשר לאוכל בתור משהו לא אמין.

[בת_אל*]

כל כך לא נכון לאכול מול הטלויזה, לא פיזית, לא נפשית ולא רוחנית, כשאוכלים בחוסר ריכוז אנחנו לא מתרכזים בלעיסה, חוץ מחשש לחנק גם מיצוי האוכל לא מספיק, קשה מאוד לקבל תחושת שובע כשלא רואים כל ביס שלוקחים או שלא מתרכזים בצלחת, מבחינה רוחנית, חשוב מאוד להעריך ולכבד את המזון שאנחנו אוכלים, כמובן גם בלי קשר לדת חשוב שנבין ונכבד את אימא אדמה, את הגשם או החיה שאנחנו אוכלים.