לבנה במילואה תק' חדשה

[לבנה_במילואה*]

שלב חדש בחיים (כבר חודש וחצי)
אני אמא והוא אבא:-)
לתינוקת מדהימה, תפארת שלנו.

[לבנה_במילואה*]

חשבתי שאהיה בהלם מהאמהות, שיהיה קשה, שיהיו לי המון מצבי רוח.
כולם הכינו אותי להתכונן לרע ביותר, ללחץ, ללילות בלי שינה, לבכיות...
השבוע הראשון היה קצת טעון רגשית.
וחוץ מזה ברוך ה'!
אנחנו מודים להית' על השפע, על ילדה רגועה, מקסימה ומתוקה.@}

טוב לי, ולנו. אנחנו משפחה!!!

אני עם תפארת בבית, אנחנו קמות מאוחר,בנחת.
היא אוכלת מצויין, לי כיף להניק.
האיש מאוהב בה.

לאט לאט אני חוזרת לשגרה, היא באה איתי ללימודים.
מתרגלים לאוטובוסים וטרמפים.
כיף להתרגל, לא להיות כבדה איתה.

אנחנו מחפשים לעבור דירה למקום חברתי יותר.
מקום שאמהות בבית.
חסר לי פה חברות (יותר נכון, אין לי פה חברות).

למרות כל החסד שה' עושה איתי אני מרגישה רחוקה ממנו.
מנותקת.
לא מצליחה להתפלל, להתכוון, לחיות אותו.

למדתי שאשה לא מחוייבת במצוות הזמן כדי שיהיה לה זמן ופנאי להתחבר לקב"ה דרך הבית, דרך היום יום.

אולי המצב שלי לא כזה גרוע.
אולי אני צריכה ללמוד שעכשיו עבודת ה' שלי זה החיים. האמהות.

אני מתגעגעת לה'.

עם כל הריחוק אני מודה לו שנתן לי ילדה טובה, מתוקה. אין לי מילים.
א"א לתאר כמה אפשר לאהוב אותה@}

(רוצה לכתוב יותר)

[ענ_בר*]

לא זוכרת אם כבר יצא לי להגיד מזל"ט ושכוייח אחרי הסיפור לידה,
מאחלת לך ימים יפים, רגועים, נינוחים, מלאים בהנאה של רגעים קטנים...
ה-7 חודשים האחרונים, מאז שסיני שלום הפך אותנו לאבא ואמא היו היצירתיים ביותר, המלמדים והמפרים ביותר שהיו לי כבר מזמן.
אני מרגישה שה' יתברך מסתכל עלי מלמעלה, מקווה שגם הוא מתגעגע אליי קצת, אבל בטח מה-זה גאה במה שיצא ממני...

ביום כיפור נשארתי רוב היום בבית. בלתי אפשרי בשבילי לצום, להניק ולהתפלל. אישי האהוב יצא לתפילה בבוקר, ולחש לי באוזן :"וכיפר בעדו ובעד ביתו". תחושת השליחות של שנינו. הוא בבית הכנסת, ואני עם סיני בבית.
יש לך תפקיד חדש עכשיו. את אמא של תפארת. ועוד המון דברים אחרים, אבל זה החדש, הטרי, שלומדים אותו. תני לעצמך את הזמן ללמוד על עצמך בתור אמא, ותראי איך שאר הרבדים של האישיות שלך משתרגים פנימה, איך ה' מאיר לך את עצמך, ואת הצלם אלוקים שבך, דרך היומיום הטרי...

אגב,
אצלינו יש אמהות בבית, ועומד להיפתח פעוטון מקסים -רב גילאי - וב"ה יש קליטה. אם מתאים לכם להתרחק קצת מירושלים (בעיקר גיאוגרפית, רוב האנשים פה עדיין מחוברים בעיקר לשם ונוסעים המון, למרות שב"ש וערד יותר קרובות) דברי איתי!

ועוד אגב, אפשר מילה או שתיים על השם שלה?

בהצלחה לך בג'אגלינג של לאט לאט אני חוזרת לשגרה, היא באה איתי ללימודים. מתרגלים לאוטובוסים וטרמפים.
ימים טובים!

[לבנה_במילואה*]

תודה ענ בר על התגובה המחממת:-)
בקשר למקום מגורים, לי מתאים קצת להתרחק, לאיש פחות...וגם אין לנו רכב.
(אתם מדרום הר חברון? נראה לי שהזכרת את זה מתישהו..) אנחנו נוסעים השבת לבדוק את עתניאל (יש לנו דודים קרובים שם).
בכל מקרה, אנחנו בודקים גם באיזור של תקוע/ נוקדים...
מקווה לסיעתא דשמיא...

תפארת-
תפארת (עפ"י הקבלה) מייצגת את האמת, אחדות ההפכים וההרמוניה.
מידת האמצע שבין הדין- צמצום והגבלה
לבין החסד- נתינה ללא גבולות.
איזון נכון בנפש:-)
מה שאנחנו צריכים,
מה שכל אדם צריך בתוכו,
מה שעם ישראל צריך...

(נשמע מפוצץ...)
אבל לא, זה ממש בפשטות...

ת'אמת שזה לא שם שחשבנו עליו, ולא היה פשוט לבחור (בסוף שאלנו את הרב אליהו).

עכשיו אנחנו מרגישים שממש מתאים לה תפארת. @}
ברוך ה'!!!

[מתחדשת*]

קוראת אותך (וחושבת שאת מקסימה).

[לבנה_במילואה*]

תודה, כיף לשמוע@}

[יער_ה*]

כיף לקרוא אותך @}

[ימים_יגידו*]

קוראת ונהנת
ומרגישה החמצה על זה שמרגישה מאד רחוקה מאבא שלנו יוצר הכל

[לבנה_במילואה*]

איזה כיף להיות בבית.
להיות עמוסה בטיפול בתינוקת שלי,
המקסימה שלי.

לקום בנחת, לעשות אמבטיה לקטנה,
להניק.
היא ישנה - אני ב'מרטון' להספיק דברים בבית (סוף סוף להספיק משהו)
הספקתי לנקות את המטבח ולהכין לשטיפה
ואז היא התעוררה הפשושה,
הצלחתי לפשפש אותה (פעם ראשונה), היא עשתה קקוש' בקערה:-), מי היה מאמין שאפשר להיות מאושרים מקקי, ועוד בקערה:-)
שוב ציצי, גראפס, נסיון שוב לפשפש, אין לה..
עוד ציצי, אנחנו קצת שרות ומשחקות.
תפארת עייפה, עוד קצת ציצי ולישון @}
שוב מרטון,
שטפתי את הבית והכנתי מרק לקוסקוס...
היא מתעוררת, איזה כיף!
אני הולכת לטפל באהובה שלי...

אתמול ברגע שהאיש הגיע הבייתה הכנתי כמות כפולה של עוגיות טעימות ובריאות,
מי יודע מתי שוב אספיק להכין:-)

[אורגנית_מתחילה*]

בנחת בנחת
פשוט תהני
עזבי אותך ממרתונים.

איזו אמא נפלאה את

[ימים_יגידו*]

הי. ראיתי שאתם מחפשים איפה לגור.
גם אנחנו..
מצאתם משהו מעניין?

[לבנה_במילואה*]

אנחנו מצליחות קצת לפשפש:-)
איזה תענוג זה! ישתבח שמו!
אני משוויצה לכל מי שמוכן לשמוע שהתינוקת שלי מפשפשת לא בחיתול@} היא מדהימה!
החלטתי שבתור התחלה נפשפש רק אחרי שינה, אבל זה קצת ממכר:-)
אנחנו עדיין עם החיתול וכל פעם שאני מרגישה מורידים ומפשפשים.

תאחלו לי בהצלחה!!
דורש הרבה השקעה העניין הזה...

[פלוני_אלמונית*]

תפארת, אהובה שלי-
אני אוהבת אותך ילדה יקרה לי
הסתכלתי עלייך היום, התחלת לצחוק עם קול, זה הדבר הכי חמוד ששמעתי.
הסתכלת עלי חזרה, החזרת לי אהבה.
העינייים שלך חייכו אלי, בשמחה.
פרץ התרגשות ותודה עלה בי.
תודה לבורא עולם שנתן לנו אותך.
זה לא מובן מאליו בכלל שזכינו בילדה.
טובה, מתוקה, נעימה, יפיפיה כמוך.
תודה שה' עוזר לי להקשיב לך,
לזהות ולהכיר אותך,
אוי מתוקה שלי,
יש לי דמעות בעיננים מרוב אהבה אליך,
רוצה להיות לך אמא טובה.
לדעת אותך, מה טוב לך.
ללמוד לכוון אותך לדרכך שלך.
כולי תפילה שתיהיה לנו, לאבא שלך ולי סיעתא דשמיא בגידול שלך.
בכל שלב ושלב.
שנזכה שלושתנו יחד לגדול ולצמוח מהתהליכים שנעבור.
בשמחה גדולה:-)

אוהבת וגאה בך ילדה שלי
שלך- אמא@}

[לבנה_במילואה*]

כמובן שאני כתבתי את זה...

[ניצה_פורחת*]

הי! שלום לך! איזה יופי לקרוא אותך! כל כך מזדהה עם התחושה של ריחוק מהשם. במיוחד אחרי לידה. אבל הניחי לזה. את איתו בכל רגע שאת מטפלת בילדה ובבית. זה משהו. ואני כל כך מזדהה עם כל מילה שאת אומרת, כל מילת אהבה שלך לילדה. כאילו אני כתבתי.
אגב, איזה יופי עם הפשפושים! את אומרת ששווה לנסות? אף פעם לא חשבתי על זה כעל אופציה בכלל, אבל איך שאת כותבת את זה, זה נשמע כל כך פשוט וטבעי, ש..למה לא בעצם?
אבל זה כבר יחכה לתינוק הבא....

שנזכה שלושתנו יחד לגדול ולצמוח מהתהליכים שנעבור.

[לבנה_במילואה*]

שמתי לב שיש לי הרבה עבודה בלהכיר טוב, בלהגדיר את הטוב,
בעצמי, באיש שלי וכו'
אז רציתי לצרף לפה תרגיל שעשינו בהכרת הטוב על הבעל:


@}האיש שלי,

מתמסר אלי, קשוב לי.

עוזר לי, אם אני מבקשת שיעשה משהו, שישאר ער עם הקטנה כי אני צריכה לישון טוב, הוא תמיד יעשה את זה בשמחה
הוא מאמין בי שאני אמא טובה (כמעט כתבתי ´שאהיה´ אמא טוב- נזכרתי שאני כבר אמא).

תמיד רוצה שיהיה לי טוב, שאפגוש חברות, שאעשה דברים שמשמחים אותי.

דואג לי, שאהיה בריאה (באוכל).
שאקפיד על דברים שחשובים לי, שאתמיד בבחירות ובהחלטות שלי...

אוהב אותי איך שאני! לא מעיר לי. תמיד אומר לי שאני יפה בעיניו

בהיר במחשבה, עוזר לי כשאני מלאת רגש ולא מצליחה להגדיר לעצמי דברים.

הוא חכם האיש שלי. יודע לכוון אותי בלי פחד לנקודות עמוקות. להתמודדות.

הוא מאמין בי.

הוא מנהל את הבית בצורה כ"כ נכונה ומדוייקת. אני סומכת עליו.

הוא מאוהב בבת שלנו, זה כ"כ כיף להסתכל עליהם יחד!
והיא מאוהבת בו.

הוא מתוק כזה, האיש שלי.

אהבה גדולה שלי...
שמחה להיות איתך...
טוב לי איתך!

אני כ"כ אוהבת אותך איש יקר שלי.

[פלוני_אלמונית*]

היא גדלה הקטנה שלי,
מדהימה.
אני אמא מאוהבת@}
מתפללת שאצליח בשליחות שהי'ת הציב בפני
לגדל את תפארת
לחנך אותה.
וואו.
איזו אחריות.
קצת מפחיד אותי, אבל אני לא נותנת לעצמי לפחד.
היא נולדה דווקא לנו לא סתם!
רק אנחנו יכולים לגדל אותה בצורה נכונה
רק היא, הבכורה שלנו, יכולה לסלול לנו את הדרך,
להורות,
לעבודה עצמית.
נועדנו אחת לשניה:-)
צריך המון אמונה, המון תפילות לבורא עולם.
שאאמין בעצמי, שאראה את מה שהוא מראה לי דרכה לתקן.

אבא יקר, אנא,
תוביל אותי,
שניהיה ראויים לפקדון שהבאת לנו,
שנזכה לגדל אותה לאהוב אותך,
לחיות אותך, לדעת שאתה הוא זה שמוביל הכל,
שנאמין שבלעדיך אין לנו כלום.
ה', עזור לי להתחבר אליך
להתפלל אליך
להודות לך
לא חסר לי כלום - הודות לך!
איש שאוהב
תינוקת שמכניסה בי אושר גדול
תודה
תודה על השפע
שלא אשכח לעולם שהכל ממך
אמן!
@}

[לבנה_במילואה*]

למה זה עלה ככה?

[לבנה_במילואה*]

[ענ_בר*]

וואו.
אמנם לסיני שלום יש כבר מיועדת, אבל אפשר לשקול שנית..
איזו בחורה מתוקה.
זכית.

[שירת_הים*]

בלי עין הרע, איזו תינוקת מקסימה שתזכו לגדל אותה בהרבה נחת, שמחה ואהבה.

[לבנה_במילואה*]

הייתי חייבת לעלות את התמונה של הבובה שלנו:-)
היא אכן מקסימה, מהממת וכל התשבחות@}

גרה רחוק יקרה, זה לא הולך בפשטות היא צריכה תלמיד חכם, רציני וחמוד:-) ייחוס כבר יש:-)

[ימים_יגידו*]

כן הייתי..
היית עם מטפחת בורדו ומנשא בד ארוך בורדו..?
מי אני?
(אני כותבת לך כאן כי משום מה אני לא מצליחה להכנס לדף הרגיל שלך)

[יער_ה*]

איזו מתוקה!!! @} @}

(הקטע יצא בשני טורים בגלל שהשורות קצרות - אפשר לסדר את זה מלאכותית אם את רוצה)

[ימים_יגידו*]

אם זיהית למה לא הצגת את עצמך?? )-:
את יודעת איך זה לא הייתי בטוחה מאה אחוז..
על הזיהוי.
בכל מקרה אתם נראים ממש מתוקים.
מצאתם כבר איפה לגור?
חשבתם על האזור הצפוני לירושלים? (בנימין,שומרון)

[טרוש_קה*]

היא כל כך מתוקה! והיא ממש דומה לך לדעתי (מחמאה רצינית לשתיכן ).

נשיקות יקירה!

[לבנה_במילואה*]

כבר הרבה זמן שאני רוצה לספר את הסיפור שלנו.@}

[לבנה_במילואה*]

אני תמיד ידעתי מי הוא, הוא גר ליד סבא וסבתא שלי,
מהביקורים הכרתי קצת את שכבת הגיל שלי.
הוא היה מוכר בקרב הבנות.
ראיתי אותו כמה פעמים אבל תמיד התביישתי לגשת.
לא הייתי בקשר עם בנים.
תמימה הייתי (ועדיין).
כשהגעתי לתיכון הייתה לי חברה טובה שגרה גם באותה שכונה, (היא הייתה חברה שלו בעבר)
ערב אחד נפגשנו אצלה, הוא,עוד חברה ואני,
ראינו 'מוצאים את נמו' (חובב קולנוע האיש)
כל הסרט אני מתפדחת מתכנסת ם עצמי, שלא ישים לב אלי.
בדרך חזרה הלכנו ארבעתנו ללוות כל אחת לדרכה.
נזכרתי ששחכתי מברשת שיניים,
הוא ברוב נחמדותו הציע לי שנעבור דרכו והוא יביא לי חדשה.
(לא הייתה חדשה, הוא הביא לי את שלו)

עברו כמה ימים, חשבתי עליו אבל לא יותר מידי.
הוא שאל עלי, ביקש את הטלפון. הסכמתי.

באותה תקופה למדתי צילום. היינו נפגשים ויוצאים יחד לצלם
הוא היה מכיר לי מעיינות ומקומות יפים ואני הייתי משתפת אותו בלימוד של הצילום.
כמובן שהשיחות שלנו היו על דברים ברומו של עולם
על אלוקים, על זוגיות, על אמת.

התחלתי להתאהב בבחור, כמו שאמרתי - הייתי תמימה.
הוא האיש היחיד שאיתו דיברתי, שאותו שיתפתי.
היה כיף.
שלחתי לו הודעה 'אני חושבת שאני מתחילה להתאהב בך' (אני ממש זוכרת את זה)
הוא לא הגיב:-(

[לבנה_במילואה*]

המשכנו את הקשר.
היינו מדברים ונפגשים די הרבה.

הוא יצא לטייל עם חבר לכמה ימים,
לא דיברנו.
שבת אחרי הטיול שלו חברה (שהכירה אותו) שאלה אותי אם אנחנו יוצאים,
אמרתי שאני חושבת, לא רשמי.
אהה, כי ח' אמרה שהיא הכירה מישהו ממש חמוד... בלה בלה בלה.

מוצ"ש, כולי פגועה, מתקשרת, כועסת.
הוא מבחינתו, לא היה כלום.
(לא רוצה להרחיב בעניין הזה...)

צעקתי, ניתקתי. וזהו. לא דיברנו תק'.

אחרי כמה זמן נפגשנו כשהייתי אצל סבתא.
החלטתי שיש בי הרבה כעס כלפיו שאני צריכה להוציא.
הוצאתי את כל מה שצברתי ואת כל מה שאני חושבת עליו.
הוא הבין (אני זוכרת שהוא אפילו בכה קצת, הוא לא יודה:-)) ונפרדנו כידידים.

הבנתי עד כמה הייתי תמימה, מבחינתי זה היה קשר רציני,
מבחינתו הייתי בחורה לתק' אחרת.
(כשאמא שלו שאלה אותו עלי הוא אמר שאני - בשביל קשר רציני, לחתונה)

[נהלל_במעגל*]

תינוקת פשוט יפיפיה!
וואוו.
יש לה אף כמו כפתור.
תהנו מכל רגע איתה!

[יער_ה*]

קוראת אותך @}

[לבנה_במילואה*]

ככה חלפו להם בערך שנתיים וחצי
מאחר ושנינו גרנו באותו איזור יצא לנו להפגש מידי פעם.
כשנפגשנו היינו יושבים כמה שעות, מדברים עמוקות על אהבה, אלוקים וכו...
מתעדכנים, אני על החברות שלו, הוא על הדייטים שלי. (תמימה כבר אמרתי??)

שבת אחת הייתי אצל סבתא, הוא אמר שיקפוץ אחרי האוכל (הוא תמיד אמר ואף פעם לא קיים...)
הוא בא, טיילנו דיברנו.
הרגשנו ששנינו כבר בשלב אחר, בוגר יותר, מוכן יותר.
צחקנו על זה שבסוף אנחנו נתחתן:-)
בצאת שבת הוא ליווה אותי,
ואז הוא שאל בפרצוף מבוייש משהו אם אני רוצה שננסה ביננו ! ! !
כדי לוודא שהוא רציני (הפעם) שאלתי אותו במבוכה,
'מה, אתה רוצה לצאת איתי'???
הוא ענה בחיוב (בראש מושפל, אני מדגישה שהאיש שלי לא מהיוזמים ככה שזה די ריגש אותי:-))

זה היה מוזר, הרגשנו שאנחנו מכירים אחד את השניה טוב מידי בשביל לצאת,
לא ידעתי מאיפה מתחילים...

[לבנה_במילואה*]

עברו יומיים-שלשה,
החלטתי שזה לא בשבילי עכשיו.
הרגשתי שכל אחד צריך לעבור תהליכים עם עצמו...

עברו שלשה חד בערך.
אני המשכתי לצאת והוא - אין לי מושג - המשיך בצבא, שבוז במקצת...

פגשתי חברה משותפת, היא שאלה לשלומו ועניתי שבאמת אני לא יודעת.
החלטתי להתקשר.
במקרה (אין מקרה) הוא היה בבית.
קבענו להפגש. הייתה שיחה טובה.
הלכנו יחד לשיעור של חב"ד.
תוך כדי השיעור אני מרגישה ממש חזק שיש ביננו משהו שחבל לפספס, שיש כאן פוטנציאל לאהבה גדולה.
הפעם אני יזמתי, שלחתי לו הודעה שאני מרגישה שיש כאן משהו חזק שחבל לפספס.

בסוף השיעור החלטנו שמנסים

• הפעם ברצינות -

אני לא מתייאשת באמצע.
אנחנו יודעים שהקשר הזה דורש עבודה קשה.
אנחנו מגיעים מעולמות שונים.

חשוב לי לכתוב שכשיצאתי לדייטים תמיד היה מצב נתון, היה מולי בן אדם שאני (או הוא) אומרת כן או לא. לא היה מקום לעבודה,קצת קשה לי להסביר את זה (מי שהייתה שם יודעת...)
הפעם ידעתי שהולכת להיות עבודה, שאני הולכת להכיר אותו לעומק, שאנחנו הולכים לבנות בסיעתא דשמיא בית מיוחד,
ביחד. שהוא ואני מגיעים מנק' אמון בשני/ה. בנכונות לבירור עמוק.
מבחינתי זה היה ממש שינוי גישה למציאת חתן. זה היה קשר מיוחד,
יצאנו שלשה וחצי חדשים,
של בירורים, של שיחות עמוקות. נוקבות.
לא היה לי פשוט.

[לבנה_במילואה*]

החלטנו שהגיע הזמן להחליט.
עשינו לעצמנו רשימה של דברים חשובים לפני שמודיעים.
לאט לאט עשינו וי על הרשימה. נשאר רק להיות אצלו בשבת.
כמובן שלפני אותה שבת היינו בהתרגשות.
הרגעתי אותו ואת עצמי שלא חייבים שום דבר,
שאם נרגיש שצריך עוד זמן אז יהיה עוד זמן.

למרות שידעתי שאיתו אני רוצה להתחתן.

השבת עברה בנעימים.
הגיעה עת סעודה שלישית.
יצאנו לטייל.
הוא היה קצת לחוץ.
שנינו היינו בהתרגשות.
ידענו שנועדנו זה לזו.
לא היה שום דבר שאמר לנו שלא להחליט.
(חוץ מהפחד מההחלטה עצמה)

אז החלטנו. 'יאלה, אז מתחתנים, מודיעים היום להורים:-)'
איזה כיף זה היה.
(כיף להזכר@})

בדיוק התארגנו לקריאת מגילה, מצאנו את ההורים שלו מסדרים, הוא פשוט נכנס ואמר שאנחנו מתחתנים.
אני בפתח החדר.
מתמלאת דמעות. מתרגשת. שמחה!!!

משם נסענו להורים שלי הודענו. שמחנו. שתינו.

היה פורים שמח!!!

ישתבח שמו!!

[לבנה_במילואה*]

רוצה להוסיף משהו שכתבתי אחרי שהתארסנו:

הירח מצד אחר, גדול, מלא, זורח. מאיר אותנו.
מצד שני השמש שוקעת.
שעת עת רצון של שבת קודש.
אנחנו יושבים באמצע, ביניהם.
חושבים שוב, בפעם הסופית האחרונה,
אנחנו רוצים לחיות יחד, לשמוח יחד, לכאוב יחד, לגדל ילדים יחד
אנחנו יכולים??
מתאימים??
לעבוד את ה' יחד? להתקדם יחד?
להתחתן???
אני יכולה להכיל אותו, את כל כולו - את אהובי?
אני רוצה? הוא רוצה? לחיות איתי, עם השגעונות, עם העקשנות, עם החולשות?
הוא יכיל אותי? הוא אוהב אותי?

כן. אני רוצה. בסיעתא דשמיא. אני יכולה לחיות איתו לנצח.
לרקוד יחד, לטייל יחד, לריב איתו, לחבק אותו, לאהוב אותו. רק אותו...
אני בוכה משמחה, מהודיה לה'ית שנתן לי אותו. שגילה לי אותו...
זה מדהים עד כמה רק ה' באמת יודע ומכוון למה שנכון לנו. הוא המוביל אותנו במסלול החיים האין סופי.
תודה לה' הטוב על כל השפע. הלוואי שאזכה לעבדך באמת. באהבה.

(נכתב ביח' אדר התשס"ז)

[שלוות_חולין*]

מאד מרגש לקרוא אותך!
@}

[לבנה_במילואה*]

היה לי מאוד טוב לכתוב את הסיפור:-)

[לבנה_במילואה*]

נקרעת הין הרצון להיות בבית עם תפארת לבין יום אחד קצר ועוד חצי יום של לימודים.
נשמע כ"כ קצת, נשמע פשוט.
אבל זה קשה מנשוא, אני מוצאת את עצמי לא משקיעה,
מגיעה שבוע כן שבוע לא (לרוב לא)
שנה שניה ללימודי שיאצו.
לא פשוט.
וגם קשה לי עם המקצוע עצמו.
אני יודעת שבעזרת ה' אני רוצה לטפל. חשבתי להתחיל עם שיאצו ופתאום אני לא מבינה את העומק, לא מתחברת כ"כ.
אבל זה לא העיקר.
לפני הלידה היה לי רצון ללמוד ולהעמיק.

אמשיך אח"כ...

[ענ_בר*]

איזה יופי הסיפור...
גם אנחנו התארסנו באדר ב' בתשס"ז...
זמן שמסוגל, כנראה.
אולי יומחד גם אני אכתוב פה את הסיפור.
(זה יהיה בשורה ורבע, לקח לנו 6 שבועות מהרגע שהכרנו, כולל שבוע שפעת...)
יש לי מה לומר לגבי הלימודים,
אבל צכה לכתוב 1000 עבודות...
בהזדמנות.
מבינה אותך מ-מש.
ימים טובים!
|פרח|

[פלונית*]

(אני כותבת מהנסיון שלי אחרי 2 לידות, שאחרי שתיהן הרגשתי כך)
אני חושבת שאחרי הלידה הרבה פעמים אין ראש ללימודים/עבודה. אפילו נושאים שמאד עניינו אותנו לפני... כאילו כל דבר בחוץ מעיק כזה...לא קשור לחיים עכשיו.
האימהות כ"כ ממלאה, חזקה, תובענית ונפלאה וכאילו אין לנו ראש למשהו אחר. הכל נראה שטחי לעומתה... וגם-הרבה נשים מספרות שאחרי הלידה הראשונה(מאז שנהיו אמהות) אין להן סבלנות ללמוד ולהעמיק בלימודים, כאילו המח מעורפל ואי אפשר לחשוב מידי לעומק. אני חושבת שאולי זה בגלל שבתור אימהות הצד של תחושת הבטן כ"כ חזק ומוביל ביומיום, כך שאי אפשר לחשוב יותר מידי לעומק.(אצלי, לפחות זה ככה)
זה משתנה, מתאזן, התינוקת גדלה, את מתאוששת, מצליחה להיות גם אמא וגם אישה עם עוד תחומי עניין. ואז מגיע עוד תינוק...והכל חוזר על עצמו! (חיוך)
אני חושבת, שאם זה תחום שהרגשת שמעניין אותך ומתאים לך, תמשיכי (אפילו לא עכשיו, אולי אחרי שתגדל הקטנטונת.)
בהצלחה! (מקווה שלא הפרעתי לך בדף היפה שלך. עם הכתיבה הלא כ"כ מוצלחת שלי)
את נשמעת בחורה מיוחדת וחיובית מאד!

[לבנה_במילואה*]

ח"ו. לא הפרעת פלונית! כיף לי לראות שקוראים אותי

[לבנה_במילואה*]

מרגישה אמא בכל רמ"ח איברי:-)

טוב לי. אני רגועה. כרגע החלטנו להשאר בקראוון (סבא של האיש קורא לו מעברה:-)). החלטנו קצת להשקיע בו. נשאר כאן בערך עוד שנה ואז נחשוב שוב. בנחת אני מקווה!

יש משהו שתוקע אותי כבר המון שנים. בכל תחום.
אני לא מאמינה בעצמי, במי שאני, במי שה' ברא.
הרי אם הוא ברא אותי ככה אז זה טוב. לא סתם טוב. מושלם.
הרי יש לו כוח לשנות אותי.
הוא ברא אותי עם כלים, עם תכונות, עם חולשות לא סתם. ככה אני הכי טובה!

הלכנו לראיון עבודה (משהו זוגי, התפקיד שלי הוא העיקרי)
יצאתי בהרגשה שאני משדרת שאני לא שווה כלום >מקצינה כמובן<.
זה גרוע.

אם יש בי כוחות מסוימים. וכן, אני חושבת שאני מתאימה לעבודה הזאת.
אני יודעת - בס"ד- שהיא תעשה לי טוב. שאהיה טובה בה.
זה מתאים לי כ"כ בשלב הזה.
אני מרגישה שאני נבלעת ביום יום.
העבודה הזאת תאפשר לי להיות עם תפארת בבית ולהתקדם לאן שאני שואפת.
(אני רוצה להיות מטפלת, להקשיב לאנשים, לעזור לכוון והכל בדרך התורה. חלק גדול מהתפקיד זה בדיוק זה, להיות אוזן קשבת, להיות 'אמא')

מתאים לי.

למה כ"כ קשה לי עם זה??

זה תוקע אותי, רודף אותי,
בלימודים, בזוגיות, מול כל מערכת, מול עצמי.

חבל.
אני עוברת עכשיו טיפול קינסולוגיה. אני מקווה מאוד שתיהיה לי סיעתא דשמיא ואפתור את הבעיה הזאת מהשורש.

מגלה שהיא עמוקה מאוד.

חייבת לפתור אותה. אני לא מוכנה שהבת שלי תרגיש גם 'לא יוצלחת'.

אני אוהבת אותה בלי גבולות. בלי תנאים. (טוב, היא עדיין קטנה:-))
אומרת לה מלא שהיא מקסימה, טובה, מתוקה, צדיקה.

אוי, א"א לתאר כמה אני אוהבת את הילדה הזאת!
איזו זכות גדולה זאת.
זה כביכול טבעי, הריון - לידה- היא גדלה.
זה נס כ"כ עצום!

איזו אמונה הקב"ה נותן בי (בנו) כשהוא מביא לנו את הנשמה הזאת לפקדון.
הוא סומך עלינו שנגדל ונחנך אותה.
הוא מאמין בנו שאנחנו, דווקא אנחנו טובים ונכונים לה.
שדווקא איתנו יהיה לה טוב ( א-מ-ן )
שאנחנו מסוגלים לכוון אותה ליעודה.

אז איך אני לא מאמינה בעצמי??
מאיפה הגאווה הזאת?
אני בסך הכל כלי להעביר פה דברים בעולם.

צריכה להתחזר בזה. באמונה הזאת. בהי'ת.

ה' - בורא עולם יקר.
עזור לי להתחזק. להתקרב אליך.
להאמין שבראת אותי לא לחינם.
לראות את הטוב שטמנת בי, להאמין בו.
להיות כלי לשליחותך!
להיות אמא,
רעיה,
אשה.
שמחה.

תודה אבא טוב.
כמה שפע! כמה אור!
לילה טוב@}

[רונה*]

את מדהימה
קוראת אותך כבר המון זמן
את מרגשת אותי כל פעם מחדש
שיהיה לך בהצלחה בתהליך שאת עוברת
אני בטוחה שבע"ה תצליחי

חבל שכשאני הייתי בגילך, אמא צעירה, כמוך
לא היו לי המודעות והאומץ שיש לך
אני היגעתי לכל אלה בשלבים הרבה יותר מאוחרים (כנראה שזה מה שהיה נכון למהלך חיי, ובכ"ז...)

איזה כיף לתפארת שיש לה אמא כמוך!

[פלוני_אלמונית*]

לגמרי מדהימה. בהצלחה גדולה לך!! מאמינה שיהיה רק טוב.
את נשמעת אמא נהדרת לתפארת שלך...
תהני תהני..

[לבנה_במילואה*]

@}

[סגו_לה*]

ואם את מחליטה למחוק,את מוזמנת למחוק גם אותי

[לבנה_במילואה*]

נשמה,תודה על החיזוק המהיר@}
כן???
זה נכון?
זה לא רק ססמאות?

[סגו_לה*]

בשמחה !
ברור שזה נכון ! (הייתי שם אחותי...)
זה נכון וזה טבעי וזה בסדר גמור.
שחררי את כל המודלים שפינטזת עליהם-הדגם מיושן ולא מתאים יותר.
עכשיו תזרמי בשמחה עם מה שיש,תגלי שמה שיש זה הכי נכון והכי מדויק.

[ענ_בר*]

כל מה שסגולה אמרה. אני כל כך מעריכה את הכנות שלך...
נראה לי שהנסיון הקצר שלנו יכול לשמש מודל, לכמה צריך להשקיע כל רגע נתון בללמוד לאהוב מחדש, כל יום ורגע.
אנחנו מתחילים סדנה של אימגו ביום ראשון. אם יהיה לי במה, אשתף.
רק אומר לך, ש{{}}שחררי את כל המודלים שפינטזת עליהם.
החיים זה כאן ועכשיו. הוא האיש שלך, נכון? תתחזקי בזה.
<אומרת גם לעצמי>.
שבת של שלום.

[לבנה_במילואה*]

נרגעתי קצת.
אני מבינה ומקווה שההבנה תשאר,
שבאמת כל העבודה היא התבוננות ומאמץ אצלי פנימה!!
ברור שיש דברים שמרגיזים אותי באישי, ברור שלא תמיד אני מרגישה אהובה. זה כ"כ פשוט שככה היא המציאות.
הרי אנחנו איש - אשה
כ"כ שונים. נבראנו בצורה שונה. לא סתם. וזה בהחלט לא פשוט.
אבל לא יעזור לי להתלונן עליו.
אני מבינה את האמירה שכשאני אשתנה יהיה טוב יותר אבל אני חשבתי אני אשתנה=הוא ישתנה
ולא!!
אני אשתנה - אני אעבוד על עצמי = אני אקבל אותו כפי שהוא. במקום להפוך אותו למי שאני רוצה שיהיה.

דיברנו על זה. הוא חושב (בהתחלה התעצבנתי, עכשיו אני מבינה) שבגלל שאני כל היום בבית אז אני משתגעת, הוא אומר שאני חייבת לצאת.
התעצבנתי כי מה זאת אומרת?? טוב לי בבית עם תפארת. מבחינתי 'לצאת' היה משהו קבוע - לעבוד ו'לשלוח' את תפארת.
לצאת זה פשוט לקבוע לעצמי פעם בשבוע / חודש - כמה שאראה לנכון פשוט ללכת, לבקר חברה/ לכותל/ להסתובב. לא משנה אבל לא להיות עם עצמי (ועם תפארת) ועם המחשבות כל היום בבית שהיציאה הכי גדולה שלנו היא למכולת (שקרובה מאוד...)

אנחנו גרים במקום שאין לנו חברים, אין לי חברות להפגש איתן במשך היום (אנחנו עדיין מחפשים לעבור) ככה שכל היום אני מרוכזת בעצמי,
כל ה'רע' שבי צף, כל ה'רע' שבו צף, כל ה'רע' והבלאגן שבבית צף...
וכשהוא מגיע מיום ארוך בחוץ אני ישר מצפה ממנו ל100% יחס, 100% נחמדות, סבלנות, אהבה, אכפתיות ועזרה.
והוא בסה"כ רוצה קצת לנוח, קצת לקרוא, וכו'...

נראה לי זה לגיטימי:-)
אני צריכה להניח לו קצת. לתת לו באמת מקום.

כבר הצעתי לחברה שנצא השבוע לכותל עם הבנות,
אני רוצה למצוא לי מטפלת זוגית (יראת שמיים ובמחיר סביר- אם אתן מכירות...) שתעזור לי לחזור לתלם העבודה,
אני לא רוצה לוותר ככה לנישואים (היחסית טריים) שלנו!

הלוואי שלא יהיות לי מניעות.
שריבונו של עולם יכוון אותי.
שאזכה לצאת לחרות מתוך כל המחסומים.

תודה לכן על התמיכה! תבורכו!
שבוע טוב!
טוב לכתוב!
אני אוהבת את האיש שלי מאוד מאוד@}

[רוני_ושו''ת*]

כשאתן בכותל (או בכלל) את מוזמנת גם למוזיאון אסירי המחתרות שנמצא במגרש הרוסים, יכול לענין אותך? וחוץ מזה, אני באמת חושבת שכדאי לך לצאת. אולי גם לאיזה חוג שיכול להעשיר ולעניין אותך, אולי ליזום משהו בייושב שאתם גרים שיפתח לך גם אפשרויות חברתיות? מה עם לסוע לבקר את המשפחה (הורים אחיות?) ככה סתם באמצע השבוע - לשנות אווירה?

_אני יודעת שאני מצפה כי אני בבית כל היום. אני מצפה שכשהוא יגיע הוא יהיה איתי קצת (ולא עם המחשב)
אני מצפה שהוא יתקשר קצת במהלך היות, ואם הוא עמוס שישלח הודעה. שיראה קצת שהוא אוהב, שהוא חושב עלי_

אני חושבת שאת צודקת שאת מצפה לדברים האלו ומקווה ש
אני אשתנה - אני אעבוד על עצמי = אני אקבל אותו כפי שהוא. במקום להפוך אותו למי שאני רוצה שיהיה.
לא מתכוון לדברים האלה.

[ימים_יגידו*]

הי לבנה.
אנחנו גרים ממש ממש קרוב
ומאד מאד נשמח שתבואו אלינו במשך השבוע
זה יכול להיות ממש כייף

[לבנה_במילואה*]

מרגישה שאני מתלוננת יותר מידי, מתעסקת במיותר במקום להגביר את הטוב.
התחלתי ב"ה ללמוד ימימה, מרגישה שכל ה'רע' שבי צף. מרגישה חסרת סבלנות, ביקורתית, קשה, לא כיף להיות איתי.
במיוחד לאיש שלי....
מסכן...
במקום לשמוח, להודות, להאיר לו פנים אני כועסת, מאוכזבת...

למה אני שלילית? איך יוצאים מזה?

ה' תראה לי, באמת לא חסר לי כלום. למה אני מייסרת את עצמי?

[סבתא_בדרך*]

יקירה,
אני מרשה לעצמי לכתוב לך, כי אני מרגישה קצת מכירה... קוראת את הבלוג שלך כבר חדשים רבים, ומתפעלת ביותר מהדרך שלך, מהמודעות שלך, מהאמונה שלך. ממי שאת.

אל תבקרי את עצמך בצורה קשוחה כל כך.
אולי את עכשיו בתקופה קצת "שלילית" של חוסר סבלנות ואי נחמדות. קורה. אנחנו רק בני אדם. יש גלים כאלה. (בטח מי שמבין בדברים האלה יותר ממני יוכל לכתוב לך על מצב גרמי השמים, חלקיקים באטמוספרה , הורמונים ושלל דברים נוספים שמשפיעים גם הם).

איך יוצאים מזה?
יש הרבה דרכים, אני יכולה לחלוק איתך כמה שעוזרות לי נקודתית:
שיר שעושה לי טוב. שומעת אותו שוב ושוב. לפעמים גם רוקדת.
בכלל - תנועה. תנועה עוזרת להניע הכל גם מבפנים. שלא יהיה תקוע. שתהיה זרימה.
אז לרקוד, או ללכת, או לרוץ...
והכי עוזר לי - לתרגל קצת תנוחות של יוגה, עם בקשה מבפנים להתמיר את השלילי.

לראות סרט שעושה לי טוב. יש לי כמה כאלה שעוזרים לי כשאני בדאון.

לדבר. עם מישהו שאפשר לשפוך עליו קצת... שיקשיב.
או לחילופין - לכתוב פה.

להיות מודעת, אפילו באופן מלאכותי - להחליט- היום אני מחייכת. לשים לב לזה. להיות עם חיוך. היום אני נעימה לעצמי ולאחרים.

להתכוונן מאד בהודיה של "מודה אני" בבוקר. תודה על שאני חיה. ולהתכוונן גם להודות על היום הזה שמתחיל עכשיו.
ולהודות גם שהולכים לישון. להוסיף לקריאת שמע את ההודיה שלך על מה שיש. על מה שהיה טוב היום.

יש עוד... אבל אני לא רוצה להציק. אולי זה בכלל לא בכיוון שלך.

זכרי גם, שכשמתחילים שיטת מודעות חדשה (הבנתי שהתחלת ימימה),
כל ה'רע' שבי צף כמו שכתבת.
מישהו פעם אמר לי שתהליך כזה בעצם מנער את כל הג'יפה שהיתה שקועה ומעלה אותה למעלה - אבל
זה מה שגורם לה לנוע, ולהשתחרר. אז כן, זה שלב כזה. ידוע ומוכר. זו לא את שלא בסדר חלילה.

מקווה שיהיו לך ימים טובים יותר. בקרוב.

[יער_ה*]

מקווה שיהיו לך ימים טובים יותר. בקרוב
מצטרפת לאיחול וגם זה ממש נכון זה שלב כזה. ידוע ומוכר
@}

[סגו_לה*]

מחמם את הלב מה שכתבת,סבתא.

[לבנה_במילואה*]

סבתא בדרך יקרה, את מתוקה!!
תודה רבה@} חיממת לי את הלב, באמת. אקרא מחש שוב את שכתבת, בקריאת שמע היום אנסה בעז"ה להתרכז בטוב, בתודה. וגם מחר במודה אני.
אני צריכה יותר להאמין שה' אוהב אותי איך שאני!

הרעיון על השיר מדוייק מאוד, תודה. {בזמן האחרון אני שומעת את הדיסק של אתי אנקרי (-שירים של ריה"ל) כל הזמן, הוא כ"כ מרגיע וטוב לי.}



אל תבקרי את עצמך בצורה קשוחה כל כך.
את כ"כ צודקת. הביקורת הזאת עוצרת אותי מלהתקדם (ושוב אני מבקרת על הביקורת:-) אני מצחיקה את עצמי)

תודה לך! דווקא אשמח לשמוע מה עוזר לך לשמוח

[אגב, את מכירה אותי?]

[לבנה_במילואה*]

היום נסעתי לעיר הקודש עם אחותי ותפארת, היה ממש נעים וכיף.

אני מאוהבת בתינוקת שלי, היא כזאת רגועה, מתוקה, איזה שפע זה לקבל תינוקת בריאה ושלמה.
יותר מזה, תינוקת אהובה, מתוקה, כזאת ילדה טובה.
זה לא ברור מאליו.

תודה לך ה' על המתוקה הזאת. אני אוהבת אותה כל כך!

הולכת לישון, סיימתי לבשל לשבת@}

שנזכה להודות על הטוב!
לשמוח!
לעבוד!
לאהוב!
לראות טוב!

תודה על כל השפע!

[סבתא_בדרך*]

התכוונתי מכירה וירטואלית...
מרוב שאני קוראת אותך הרבה זמן, מרגישה כאילו מכירה...


איזו מופלאה את, ביום חמישי גמרת לבשל לשבת!
הלוואי שהייתי מצליחה להתארגן ככה!

מקווה שהיתה לך שבת נעימה
ושיהיה לך שבוע טוב
עם הרבה אהבה
שלווה
הכרת הטוב

[לבנה_במילואה*]

קצת על סבא

[לבנה_במילואה*]

בס"ד

סבא שלי היקר והאהוב,
הצדיק,
התמים,
מכניס אורחים,
מכבד כל אחד באשר הוא,
אוהב אדם,
אוהב ה',
אוהב תורה,
אוהב את סבתאל'ה,

אוי, סבאלה שלי היקר הרב אהרן פנחס בן חיה מינה נפטר בערב שבת קודש בין השמשות.

קשה לי להכניס את דמודו העצומה למילים
מי שהכיר אותו מבין למה.

יונתן היה איתו בשבועות האחרונים- סבא אהב אותו מאוד ושמח שהוא זה שמטפל בו. הוא טיפל בו בכזאת מסירות ואהבה כאילו היה סבא שלו עצמו.

ביום שישי קראו לכל הילדים להגיע לבי"ח,
סבתא אמרה שזה בסדר שנגיע גם.
סבא היה בבידוד ,כבר לא תקשר.
היינו, בכינו אבל עודדנו את עצמנו שזה לא אומר שזה הסוף
והלוואי שזאת הייתה הזעקה לחינם.
נפרדנו- אמרתי לו שבת שלום סבא (לא העזתי יותר מזה)
תכננו לבוא בשבת להיות איתם.

כשיצאנו לרכב לחזור להכנות אחרונות לשבת הקפיצו אותנו חזרה-
סבא נשם את נשימותיו האחרונות.
כשהגענו הילדים אמרו איתו שמע ישראל, וידוי.
מילות אהבה ופרידה אחרונות.
סבתא נפרדה ממנו- ליטפה אותו כאילו היה אהוב בימי צעירותם
בסוף הוידוי נשמתו עלתה למרומים.
משאירה פה רעיה- ילדים- המון נכדים ונינים
מלאים אהבה, הערכה, הערצה - געגוע עצום.
לברכות שלו בערב שבת,
לסיפורים,
לראות איך הוא מדבר עם סבתא בכזאת אהבה עצומה,
לאיך שסבא בירך על החלות,
בעיקר מרגישים זכות גדולה שהוא היה סבא שלנו ושזכינו לספוג ממנו
המון.

אני אוהבת אותך סבא,
תודה על הכל- שאזכה להדבק במידותך

תהי נשמתך צרורה בצרור החיים

[לבנה_במילואה*]

עוד משהו שאחותי כתבה

[לבנה_במילואה*]

סבא-
איזה זכות נפלה בחלקנו?
סבא שלנו.
כולו טוהר,אצילות, אמת, עדינות.
שורש כ"כ חזק.

סבא-
כמה רצינו להיות לידכם, לספוג- ממך ומסבתא.
לדבוק במידותכם.
בבית שכולו מאיר אור תורה...

סבא-
השבת הזו החזירה אותי אחורה.
לשבת שהיינו אצלכם אני, בתאל, זקו, רעות, יונתן ושירה.
ישבנו בארוחת שבת, היתתה רוממות עצומה.
קמת להביא יין וכשחזרת אתה פשוט דילגת למקומך.
כ"כ שמחת!
אני זוכרת איך ליבי התמלא גאוה.
על שהענקנו לך נחת.
אחרי כל הטוב שהענקת לנו אתה.

סבא-
כל דקה לצידך כמו לטעום ממעיין חיים.
הסיפורים המרתקים, החכמה, האהבה, העצות, האור בעיניים, החיבוק.
כ"כ מילאו אותנו, אותי.

והשבת, שבת אצלכם, קידוש של סבא, חלות של סבא...

בפרשת השבוע קראנו על דרכו של יצחק להיפרד מבניו לפני מותו.
יצחק מברך אותם.
זכיתי, אני ונתנאל לקבל ממך ברכה,
ברכה של שבת.
בשבת האחרונה שלך איתנו.

סבא-
תהיה איתנו, אתה והקב"ה תשמרו עלינו מלמעלה.
כ"כ רציתי שתלווה אותי בהמשך חיי ובבחירות שאני עתידה לעשות.
אני מתפללת שארגיש אותך איתי.
תודה לך על שזכינו בך.

אוהבת ומתגעגעת.

[לבנה_במילואה*]

עוד אחות

[לבנה_במילואה*]

ב"ה

לסבא אהרון

רק רציתי לומר בשם כל הנכדים- תודה לה'
שזיכה אותנו לגדול עם סבא צדיק- שהיה מסור כל חייו אל התורה הקדושה ואהבת ה'.
תודה על הבית שתמיד פתוח לקבל כל אחד באשר הוא.
תודה על מאור הפנים
תודה על אהבה ללא תנאי.

ותודה- שזכיתי לגור אצלכם- בבית שכולו אהבה ושלום
כמה כיף היה לקום בבוקר לקול מילמוליי לימוד התורה.
ותודה סבא- שזכיתי ללמוד איתך בשנים האחרונות חברותא בר' צדוק
וללמוד מהרעיונות שלך ומחידושיי התורה ומהגאונות שלך להכיר בבורא עולם בכל פרט במציאות
ולתרגם את כל השפות- לשפת הקדושה..
ואיך התורה היתה כ"כ חיה.. מרתקת.. מאירה..
ותמיד נכנסת עד לעומק, פתחת את כל המקורות, שאלת את כל השאלות..

ותודה- שתמיד היה לי למי להתקשר בכל שאלה בהלכה או במחשבה.

ותודה סבא- שהקשבת לניגון שלי
ותמיד אחרי השיעור פסנתר שהיה אצלכם בבית היית שואל- איך היה,
ואיך בלימודים ואיך אני מתקדמת עם המוסיקה
ואפילו כשכבר היית ממש חלש המשכת לשאול ולהתעניין
וכ"כ שמחת שאני ממשיכה ללמוד מוסיקה ותמיד עודדת אותי להמשיך ולהתפתח בדרכי, והאמנת בי.

תודה סבא- שידעת להקשיב גם לניגון שבליבי.

תחסר לי כלכך.

אוהבת –מוריה.

:

וכמה תפילות התפללתי
שלא יכבה נרו
שלא ייחדל מלפעום לבבו
שלא יחדלו שפתיו
את ניגון המיית תורתו

ויידום אהרון
ואדום- רק אזכור
בין כתליי לבבי
תורתו
לא תחדל מלפעום.

[תמר_ס*]

[סגו_לה*]

איזו זכות זה להיות נכדים של איש מלא אהבה,
הוא עוד איתכם וימשיך ללוות אתכם.
אהבה לא נגמרת.
ברוך דיין האמת.
)-:

[אהבת_עולם*]

נשמע שהיה לכם סבא שאין כמוהו.

[לבנה_במילואה*]

איזה מתוקות!
תודה
תמר. אני מתגעגעת!