לבשל בשיתוף הפעוט

שמעתי על הרבה נשים שמבשלות בשיתוף עם הפעוטות, וכך קל יותר לבשל בחינוך הביתי.

אני מודה שקשה לי לדמיין את זה כי באתי מבית שונה לחלוטין.

אשמח לקבל שפע טיפים, רעיונות, בעיות ופתרונן, מחשבות, הרהורים והגיגים בעניין.

שיתוף ילדים בעבודות הבית

דווקא נראה לי שיש מקום ספציפי לבישול (הדף השני עוסק הרבה בכביסות..)
אצלנו מתעוררות כל הזמן שאלות (אצלי) ספציפיות לבישול בנושא בטיחות בלי גבולות - שימוש באש, בגז וכדומה. את שלב ה"לתת לו לחתוך ירקות בסכין" כבר עברנו, הוא רוצה יותר.

הומלץ בדף אחר לעשות פעולות במטבח בגובה דשא....
1)לתת להשתמש בסכינים(סלט, וכל מאכל אחר....)
2)לשים כלי אוכל של הילדים בגובה שלהם - שיקחו לבד
3)בצק-מאד אהוב ואין בעיה להכין על הרצפה\על משטח מתאים
4)לקטוף עשבי תיבול מעדנית
5)לברור עדשים
6)לקלף שום

כל דבר כמעט שמבוגר עושה.... אני לא נותנת להשתמש בכיריים , אבל חוצמיזה כמעט כל דבר.תלוי בגיל וברצון כמובן.

מונו נוקי, מאיזה גיל אפשר להתחיל את הדברים שכתבת?

בן כמה הפעוט שלך?
אני פשוט הייתי מכינה מה שאני רגילה או רוצה להכין והפעוט היה מגלה עניין בדברים מסוימים באופן טבעי . אז הבנתי שאפשר להקים טיפת חלב אלטרנטיבית ובמקום: הוא מצייר עיגול? הוא מוחא כפיים? הוא עושה שלום? אפשר לשאול: הוא מחזיק אפונה ביד? הוא לש בצק? הוא בורר עדשים? הוא אוכל מקל מלפפון? הוא "שוטף" כלים? אני חושבת שמגיל 7-8 חודשים הבת שלי היתה לוקחת מגבת נייר/סמרטוט ו"מנקה" ללא הרף.
הדבר היחיד הוא שצריך לדעת שהבישול לא בהכרח לינארי: אני מכינה עוגה והבת שלי נגשת למטבח לארון הירקות ומקלפת שום....

לקלף שום עם הגליל פלסטיק ההוא.
לשים שמן במחבת (ולצעוק "קצת, קצת")
להכניס מלח למיים של הפסטה
לראות איך המים בסיר רותחים
לשפוך את הירקות שחתכנו לתוך הסיר תוך כדי בישול
להכניס למדיח
להוציא מהמדיח
לקלף בצל
לגרד גזר על פומפיה

מגיל שנה וחצי ~ הבכורה משתתפת בבישול וזה מתפתח
בהתחלה אני מלאתי את כלי המדידה והיא שפכה לקערה (בעיקר בצק)
היא עירבבה את מה שבקערה

עכשיו היא כבר מוזגת נוזלים לכוס מדידה ומשם לקערה
שוברת ביצים (טוב נותנת מכה ואני "פותחת")
שטפה כלים כמה פעמים (בעיקר את הפלסטיק) (בונוס - שטיפת רצפה)
חותכת בסכין כבר כמה חודשים אתמול נחתכה פעם ראשונה ודווקא מסכין פלסטיק.
לש חתיכה מהבצק הכללי (אני מקפידה לאפות את זה למרות שבד"ככ זה גוש יבש כי היא מאוד אוהבת להוסיף קמח .

מה זה דורש ממך?
סבלנות ללכלוך (הקמח נשפך לייד הקערה ועל הרצפה...)
סבלנות לקצב איטי
נכונות לוותר על שלמות - ז"א יכול להיות שבאמצע היא מאבדת עניין ואז אני גומרת את המשימה לבד - לא מתעקשת איתה שאם התחילה צריכה להמשיך.
לפרק את הפעולות שלנו לגורמים גם בעשיה וגם בהסבר - לימדתי אותה שצריך יד אחת מחזיקה את הקערה ויד שניה מערבבת / יד אחת מחזיקה את הכלי ויד שניה מוזגת
אני לא עובדת בגובה הרצפה - לא נוח לי אז היא עולה על כסא לידי - בטיחות לשים לב משענת הכסא צריכה להיות קרובה לשיש אחרת הם עלולים להשען עליה ולהתהפך.
אני מסבירה את השלבים - ככל שהיא גדלה יותר הסברים בתחלה זה היה "עכשיו חלב , עכשיו ביצה) היום אני מסבירה קודם יבשים אח"כ רטובים נערבב נשים בסיר ננקה ...

אני למשל לימדתי אותה שסכין מחזיקים רק בידית שלו (כבר כשהיתה ממש פיצית) ולא מנעתי ממנה לגעת בסכינים.
כשאני אומרת "להיזהר" אני מסבירה איך צריך להזהר (להחזיק בשתי ידיים, להניח על המשטח ורק אז לרדת מהכסא / לעלות עליו, להסתכל לאן שהולכים ולא על מה שמחזיקים וכו')

נק' חשובה: שמתי לב שאני ממש לא טובה כשאני ממוקדת מטרה וממהרת, אז אני לא משתפת אותה! כי כשניסיתי לשתף זה נגמר בהתעצבנות שלי עליה ועל התקלות שקרו לה וזו לא אשמתה וזה גם פוגע בה, בחדוות המטבח, ובזכות שלה לטעות - מסרים מאוד בעייתיים.

חייבת להפסיק

תודה רבה על כל הפירוט, באופן לייט.
מאוד עזרת לי.
יש לי פעוט בן שנה וארבעה חודשים ואני מרגישה שאפשר להתחיל.
מתכננים ילד נוסף ולא רוצה שיחזרו על עצמן טעויות שעשיתי עם הראשון.
לכן שואלת כבר עכשיו -
מה עושים עד גיל שנה וחצי??
אני שואלת ברצינות.

בשמחה : -) - נחמד לי לחשוב על השאלה שלך

מה עושים עד גיל שנה וחצי??
במטבח?
או באופן כללי עם מלאכות הבית ?

מטבח - אני מבשלת כי אני אוהבת אז היא ישבה בכסא תינוק כשבישלתי, ואח"כ כשזה עניין אותה היא הצטרפה.
אח שלה (בן 10 חוד') פחות מתעניין במה שאני עושה על השיש והרבה יותר נמשך לתנור...

אותה לימדתי מאוד מוקדם "חם" על כוס קפה וגם על התנור והיא נזהרת (נתתי לה לגעת בכוס חמה במידה לא נעימה אך לא מזיקה )
עליו זה לא עושה רושם כל כך וגם אני פחות מקפידה (שניים לא דומה לאחד

)

באופן כללי:
האם לשכנע פעוט לסדר אחריו (לא קראתי בקפידה אך זוכרת שיש הדף הזה)

אני מסודרת כפייתית אז הקטנה היתה שותפה בסידור כי ... אמא שלה מסדרת כל הזמן
תוך כדי אני פשוט אומרת "עכשיו אוספים" לא ביקשתי ממנה לאסוף או משהו כזה כי נראה היה לי מוקדם מידי
מתישהו אחרי שהקטן נולד (לפני 10 חוד' היא היתה בת שנתים) התחלתי להגיד שאחרי שמשחקים אוספים. או לפעמים אם הבלאגן היה גדול מאוד ביקשתי שתאסוף לפני שעוברים לדבר הבא.
לפעמים אני מבקשת איסוף כי "לא נעים לי שיש כל כך הרבה בלאגן"
בגדול - אני לא משחקת איתה כל כך במשחקי ילדים כי זה משעמם לי (אין איזו אידיאולוגיה מאחורי זה , אם כבר, רגשות אשמה

) בכל מקרה אני משתפת אותה במלאכות הבית כי זה משהו שאני אוהבת לעשות
ובאמת אני רואה שהיא יצאה די מסודרת בעצמה
אני מסבירה לה ששמים דברים במקום כי אח"כ קל למצוא אותם.
כשלא מוצאים משהו במקום אני מדברת על זה ובפעם הבאה שמוצאים משהו במקום שלו אני עושה מזה חגיגה

ומסבירה שמצאנו משהו בקלות כי יש לו מקום קבוע והוא נמצא בו .

עוד טיפ - אני תולה כביסה על מתקן כשה בתוך הבית והיא "עוזרת לי" (זה יותר מאוחר שלי גבוהה יחסית וזה עדיין קצת גבוה לה) בכל מקרה זה מאפשר לי להיות בסלון איתם וגם לתלות / להוריד כביסה

עוד דף שלא קראתי

איך מנקים בחינוך הביתי

ולא רוצה שיחזרו על עצמן טעויות שעשיתי עם הראשון
אל תדאגי! עם השני עושים טעויות חדשות

וברצינות - איזה דברים את מרגישה שהיו טעות?

ילד שני זה מאד אחרת, אם הוא יצטרף למשפחה שילד אחד כבר מעורב בבישול הוא יצטרף מעצמו.

אספר על המתנהל בביתנו,
הבן שלנו, בן השנתיים ושלושה חודשים מאוד אוהב לעבוד איתנו במטבח ועושה זאת כבר כמה חודשים טובים.
אנחנו פשוט מסדרים כיסא לידנו והוא עומד עליו (אם מרגיש לך לא בטוח, אפשר להוריד את משטח העבודה לגובה שמתאים לו).
הוא מחזיק איתנו את הסכין כשאנחנו חותכים, תוך כדי הקפדה על כמה כללי זהירות ברורים (הסכינים חדים...),
שופך איתנו תוכן מרכיבים לכוס ואח"כ קערה (אם זו עוגה/פשטידה/בצק למשל), שוטף ירקות/פירות במים, מביא שמן/תבלינים (כבר יודע להבדיל בין כמה מהם), לש ועובר עם מערוך (כותבים ב-א' או ע'?), למעשה כל דבר שאנחנו עושים אנחנו נותנים לו לעשות איתנו (כל עוד הוא מעוניין כמובן).
פעולות כמו ניקוי עוף/בשר, אני לא עושה איתו, כיוון שאין לי אפשרות לוודא שהוא שטף אח"כ ידיים כראוי.
גם באש הוא לא נוגע.

לאחרונה בן זוגי נתן לו פעולה מורכבת למדי, והוא עשה אותה מקסים- הוא הוציא את החרצנים מהזיתים בשביל הפיצה הביתית (יש בכלי שכותש שום, אביזר שגם מוציא את חרצני הזיתים), קלט את הטכניקה ונהנה מזה מאוד.

צריך כמובן סבלנות לבלגן ולכלוך, אבל זה באמת יכול להיות כייף גדול

.

בהצלחה!

שפן בן שלוש. אנחנו מרדדים בצק ביחד, עושים עוגות יחד - שפן מוזג בקפדנות מכלי המדידה לקערת המערבל, וסופר כמה כוסות קמח כבר הכנסנו (למשל). מביא ביצים מהמקרר.
אנחנו גם מכינים ביחד מרק ירקות - אני מקלפת ושפן זורק את הקליפות לפח (בקפדנות וזהירות. ממש תענוג להסתכל עליו עובד).
אחר כך שפן אומר לי לאיזה צורות לחתוך את הירקות - עיגולים או ריבועים או משולשים.
אני לא נותנת לו לחתוך. יש לי סכיני שפים גדולים כבדים ומשובחים, וזה לא מרגיש לי נכון. אבל הוא מכניס בזהירות מהקרש לסיר, ובוחש בסיר על האש (אך ורק כשאני צמודה אליו כמובן).
אני גם נותנת לו מגיל צעיר להחליט החלטות - אבל בין כמה בחירות שכולן לגיטימיות - כמו האם לשים קישואים או דלעת במרק (ולא לבחור ירק למרק כי אז הוא בחר מלפפון וחסה והמרק יצא נורא), האם לשים אורז או פסטה וכו'. כמו כן הוא מאד אוהב להמליח ולפלפל.

מצטרפת להמלצה על בישול ביחד. בני בן שנה וחמישה חודשים. אין לי שרפרף אבל הוא יושב על השיש (של ההכנות - שיש רחב מאוד שאינו מחובר לשיש של התנור) ו"עוזר" לי. להכניס חומרים לקערה, לזרוק דברים לפח, לתבל במלח ופלפל. הוא גם אוהב מאוד לשחק במקרמים של הבצק וכל החומרים היבשים והרטובים אבל זה לא ממש לבשל זה יותר לעשות יצירה עם חומרי בישול בזמן שאני מבשלת.... אבל הוא גם אוהב לנגב עם המטלית.
בקיצור - הכלל הראשון לדעתי הוא שצריך להתכונן לבלאגן וכמו שכבר כתבו לא לצפות שזאת תהיה עזרה "אמיתית" אלא יותר התנסויות עבורו.
גם אני לימדתי אותו מה זה חם, והוא יודע לבחוש בסיר בזהירות.
דבר אחד שהוא עושה לעצמו כל בוקר זה מיץ תפוזים. אני חותכת לחצי, הוא שם כוס, שם חצי תפוז במסחטה, לוחץ, מוציא את הכוס ושותה. הוא עושה את זה כבר חודשיים לפחות. אני חושבת שכשחוזרים על תהליך מסויים הרבה, גם תינוקות יכולים לבשל.

אנחנו מכינים ביחד פסטה (מבצק, במוכנה...) . אם לא לחוצים בזמן ולא רעבים מידי, זה כיף אמיתי. לכל אחד יש את בצק משלו, וכל אחד לפי תורו מעביר את בצק במכונה, והא תמיד זה שמסובב...
זה גם הזמן למשחק בבצק, הכי באופן טבעי.