להאכיל את השכונה

[קמצ_נית*]

רוצה להתייעץ, לשמוע איך זה אצל אחרים, לקבל תמיכה ואישור ואולי גם רעיונות.
כמו כל משפחה בחינוך ביתי הכנסותינו מצומצמות.
כמו כל משפחה באופנית אנחנו קונים אוכל טוב, מעט ממתקים והרבה פירות וירקות.
כמו כל משפחה בחינוך ביתי אנחנו שמחים לראות את ילדינו מתרועעים עם חברים.
אני לא יודעת איך זה בבתים של אחרים, אבל אני מרגישה שחברים של הילדים אוכלים אצלנו המון! לאו דווקא ארוחת צהריים או ערב, אבל כל הזמן ניגשים למקרר ולוקחים פירות או אוכל וזה מוציא אותי מהדעת. הלב שלי מתכווץ תחת המחשבות והחישובים של העלויות.
ההרגשה שלי היא שהילדים שלי לא אוכלים כל כך הרבה אצל החברים שלהם. הם לא מגיעים לכאן עם שאריות מזון, בעוד חברים של הילדים יוצאים מכאן הרבה פעמים עם אוכל בידיים (אולי לא ישר הביתה, אבל סטטיסטית היה אמור להגיע משהו מתישהו. הם גם יודעים שלא לקחת או לבקש, אלא לאכול רק אם מציעים להם. החברים של הילדים ניגשים חופשי ולוקחים.
אולי אני טועה בהרגשה שלי? אם להרבה אנשים כאן יש הרגשה דומה לשלי, הרי שאני טועה. בבקשה תשתפו אותי.
אני רוצה גם לקבל רעיונות איך לעצור את ההשתוללות הזו. אני לא רוצה לדבר על זה עם הילדים, כדי שלא יעבור הלאה. לא נעים שישמעו שאני קמצנית.

[פלוני_אלמונית*]

בני כמה הם?

בעוד חברים של הילדים יוצאים מכאן הרבה פעמים עם אוכל בידיים
אני לא מתביישת להגיד לילד אורח, שנניח אמא שלו צריכה לקחת אותו ברבע לשבע, ומבקש משהו בשש שלושים וחמש: "חכה, תיכף אמא תבוא ותקח אותך לארוחת ערב".
זה לאו דווקא משיקולי קמצנות, אלא כדי לעזור לאמא השנייה לשמור על הלו"ז שלה (שהילד לא יגיע שבע כשהיא הכינה לו כבר משהו לאכול).

גם לגיטימי להקדים רפואה למכה ולהוציא להם צלחת פירות או נשנושים לחדר שבו הם משחקים - הנה קחו זה בשבילכם. כל מה שתרצו מעבר לזה, בקשו ואביא לכם. כך זה יצטרך לעבור דרכך.

חוץ מזה, סתם נקודה צדדית, ממתקים לא עולים פחות מפירות. כלומר אם קונים אותם בסיטונות אז כן. אבל שקיות חטיפים הן דבר יקר.

[קמצ_נית*]

תודה רבה לך פלונית. הרעיון להוציא מראש הוא מעשי וגם יפה.
שקיות חטיפים הן דבר יקר.
ביסלי עולה 5 ש"ח ל-100 גרם, כאשר פירות עולים 8-10 ש"ח לק"ג! את צודקת מאוד ואני שותפה להערכה שלך. חטיפים עולים בערך פי שתיים מפירות והתרומה שלהם לתזונה היא כמעט אך ורק שלילית.
בכל זאת, אוף, לראות שכן אוכל כאן מנגו שלם או יורד על קערת תמרים ושקדים... :-\ מבינה?
שוב תודה על הרעיון היפה. הולכת ליישם בזה הרגע.

[סיקסק*]

אני ממש מבינה אותך
(אפילו שאין לי ילדים)
לפעמים כשאני מארחת בהפתעה, אני מרגישה כאילו... ה"משאבים" של הבית שלי מתבזבזים...
במיוחד אם יש אורחים שהחינוך שלהם הוא יותר קליל משלי
(גם אותי לימדו לא לפתוח את המקרר אצל אחרים ולא לקחת בלי רשות) אז אני מתכווצת טיפה מבפנים ...
<ובמקביל טיפה מקנאה בקלילות הזאת>
אני לא מרגישה ככה כשאני יודעת שבאים אורחים ואז אני מכינה מראש ארוחה, נגיד סיר של תבשיל, או עוגה, או קונה פירות יבשים טעימים ויקרים...
אבל כשבאים אורחים "לכוס תה" ואז פותחים את המקרר ומחפשים מה לאכול...
אז זה תופס אותי לא מוכנה וקצת מעצבן. או שמצטרפים במפתיע לארוחת צהריים כשבישלתי משהו קטן יחסית שמספיק בדיוק...

אולי יעזור לך אם תרגישי שיש לך שליטה מסויימת על זה? למשל...
תקציבי מראש סכום מסויים בחודש לקניות של אוכל ש"מוגדר" (רק בשבילך, בשקט) ככיבוד לאורחים
וכמו שפלוני אלמונית מעליי הציעה, תביאי כיבוד מפתה לחדר שהילדים משחקים בו...
או אפילו, אם הם לוקחים מהמקרר, תקחי את זה בחשבון כשאת עושה קניות
כי אם זה ממילא קורה, פשוט תכיני את עצמך לזה ותתייחסי לזה כשהשקעה באירוח.

[לי_צ'י*]

אני מבינה אותך לגמרי, הילדים שלי אוכלים מעט מאוד ולעיתים רחוקות, ויש באמת ילדים שאוכלים המון.
ויש כאלה שרק נכנסים וכל הזמן מבקשים לאכול.
אני עושה קניות מחושבות והן יכולות להגמר ביום אם יש ילדים אכלנים

היחס שלי לזה משתנה תלוי ילד ותלוי מצב רוח,
מה שהיה הכי מעצבן אותי זה אמהות שחוסכות בקנייה של דברים יקרים ואז שבאים אלי ישר מבקשים להכין לילד צלחת, זה היה קורה לי עם בשר או עוף.
לפעמים אני מארחת בשמחה וברוחב לב ולפעמים בוחרת בפתרון הפשוט הזול והממלא- מפשירים פיתות ועושים טוסט או פיתה זעתר.

[עדיין_ילד*]

כשהייתי קטן אמא תמיד לימדה אותנו שלא נכנסים עם חברים למטבח על ידי זה שהיא הייתה מוציאה לנו צלחת אוכל אחרי בערך שעתיים של משחק.
זה עבד, אם היינו רוצים אוכל כשהיו פה חברים היינו מבקשים ממנה והיא הייתה מכינה לנו צלחת, מקפידה שנרחוץ ידיים ומגישה, אף אחד לא היה נוגע במקרר.

[אורגניקה*]

אוף, כל כך מזדהה.
אמנם שלי קטנה עדיין וחבריה עוד לא ניגשים למקרר עצמאית,
אבל מה לעשות כשבאות חברות על טפן, ומנשנשים כל אחה"צ (זה גיל כזה...)
ואצלנו הכל אורגני והפירות י ק ר י ם נורא! ועל מחיר הפירות היבשים בכלל אין מה לדבר.
זו ממש בעיה והזוגי (שהוא הרבה יותר חשבונאי ממני) כבר טוען שאנחנו לא צריכים להאכיל באורגני אף אחד,
ושיהיה לנו סטוק לא אורגני לאורחים... לי זה נראה הזוי, אבל אין לי פתרון אחר בינתיים.

[קמצ_נית*]

תודה לכולן (/ם?)
הילדים המשמעותיים לצורך הדיון הם בני 6-10.
אנחנו מתגוררים ביישוב קהילתי. לא מקובל שהחברים משחקים בחדר, או שיש מסגרת זמן מוגדרת לביקור עם איסוף הורים בסופו. זו חבורה של ילדים שדוהרת בכל רחבי הבית ואז החוצה למגרש או לבית אחר (בנים מה לעשות).
תודה גם על הרעיון לשמור פיתות לארוחה משביעה מהירה וזולה.
אני שמחה שבאתי לשפוך כאן את הלב!

[פלוני_אלמונית*]

גם אני שמחה שכתבת, ולו כדי לדעת שאני לא היחידה שעושה חישובים שכאלה.
מאידך, אני מרגישה מחסור בחברה דוקא, אז אני מקנאה בך... (-:

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

האמת שזה נראה לי ממש מוזר שילד יפתח מקרר אצלי בבית. ממש לא מתאים.
הבנות שלי מעולם לא יפתחו מקרר אצל אחרים. מקסימום יבקשו או יגידו שהן רעבות.
לגבי שקדים, לפחות אורגנים עולים ברמה של שבעים שקלים לקילו.
למה לארח עם שקדים??? (אצלנו אגוזים זה מזון על. אנחנו טבעונים בבית וזה לחלוטין
חלק מהתזונה אבל אני ממש לא מציעה את זה...)
את לא קמצנית לדעתי. אוכל עולה כל כך הרבה כסף שזה אבסורד לחשב אבל אין ברירה...
תמיד אפשר להכין פופקורן או פשוט ארוחת ערב בזמן המתאים.
גם לבנות שלי אני מסבירה שהמטבח "סגור" בין הארוחות כי הרבה פעמים ילדים מבקשים
לאכול כשהם לא מוצאים את עצמם ואני יכולה למצוא את עצמי כללללל היום רק מכינה ומגישה.

[טליה_אלמתן*]

אפשר להכין פופקורן
אני אלופת הפופקורן.
כך תכינו פופקורן שאין בו אף שרוף, ומאידך כולם פתוחים!
לוקחים סיר בעל תחתית רחבה (ייתכן שהוא יישרף בנסיונות הראשונים, אז קחו סיר בלי סנטימנטים), ומודדים בעזרת כוס, כמהפופקורן צריך בשביל שיכסה את תחתית הסיר, בלי שכבה שניה. אצלנו זה טיפה יותר מחצי כוס.
על האש הכי גדולה מחממים הרבה שמן (בשביל הטעם), ומפזרים את הפופקורן. אפשר לנער קצת את הסיר כדי שתהיה באמת רק שכבה אחת.
מתחיל הקונצרט: "טק... טק... טק..." מחכים "ט..ט..ט.." "מחכים ררררררררטטטטטטטטטטטט" מנמיכים את האש.
כאשר שומעים רק "טק" יחיד כל כמה שניות, מכבים את האש. כדאי לפתוח את הסיר במהירות ולהעביר לכלי אחר ולהמליח.
בתאבון!

[ה_עוגיה*]

פופקורן זה מעולה.
שכלול של הרעיון של טליה - מכונת פופקורן.
זה חשמלי ומספק מלבד פופקורן גם כמה דקות של בידור
אחרי שמוכן מוסיפים חמאה מומסת (אפשר להחליף בשמ"ז אבל זה לא אותו הטעם), ממליחים קלות ומתפסים במלא פתיתי שמרי בירה.

(ברור שעכשיו אני הולכת להכין פופקורן. גירו אותי הדיבורים האלה)

[ע_ע_ע*]

רק אני זוכרת שכבר היה דף שעסק בזה, או שהיה דיון (די ארוך) על זה באיזה דף על חינוך ביתי?

[אהבת_עולם*]

רק אני זוכרת שכבר היה דף שעסק בזה

לדעתי לא היה דף ספציפי על הנושא, אבל למיטב זכרוני באחד מדפי האוכל האורגני או באחד מדפי ה'כמה זה עולה לנו' (או שילוב של 'אוכל אורגני כמה זה עולה לנו'), מישהי אמרה שהם קונים רק אוכל אורגני, אבל כשבאים חברים - אז מה, הם לא יפתחו שולחן? בעיה....
אני אפילו חושבת שראיתי את זה באחד הגריינים.
לזה אולי התכוונת?

[ע_ע_ע*]

לא, לא לזה התכוונתי.
היה דיון שפתחה אמא (נדמה לי בחנ"ב) על חברים מסוימים של הילדים שתמיד מרוקנים לה את המקרר.

[אהבת_עולם*]

אה, הנה, אפילו מצאתי את המשפט הנ"ל בגריינים (כמובן שחיפשתי בכל ה-9 הקודמים לפני שהחלטתי לחפש בנוכחי ):
לא רשמי, סתם חברים שקופצים- מה, אני לא אציע להם להישאר לארוחת ערב בגלל שהירקות שלי אורגניים?
גברת פלפלת מתוך כמה אתם מוציאים על מזון בחודש

[אהבת_עולם*]

היה דיון שפתחה אמא (נדמה לי בחנ"ב) על חברים מסוימים של הילדים שתמיד מרוקנים לה את המקרר.

אופס, ענית לי לפני שכתבתי.
לא, דיון כזה אני לא זוכרת....

[דגנית_ב*]

אבל כל הזמן ניגשים למקרר ולוקחים פירות או אוכל
לא הגיוני משום בחינה וללא קשר לסוגי המזון ועלותו.
היי יוזמת - הכיני צלחת של משהו שאת מוכנה לשתף בו - גזרי ירקות ופרוסות לחם נניח וקנקן של מים עם כוסות - והניחי על השולחן.
מי שרעב, יאכל.
ברגע שהילדים נכנסים, אמרי להם שכל מה שהם צריכים נמצא על השולחן והמקרר מחוץ לתחום כי זהו ארון המזון הפרטי שלכם. עמדי על כך מספר ימים בשלווה ומאור פנים ולדעתי שלום על ישראל.

[אמא_בבית*]

אני מסכימה עם דגנית. מוסיפה שאפשר להכין עוגיות שיהיו בקופסא בארון לביקורים מזדמנים, אפשר כמו שהציעו כאן פופקורן שמצד אחד נתפש כחטיף ומצד שני בריא יחסית וזול מאוד.
אין שום סיבה שתרשי לחברים של הילדים לפתוח את המקרר כרצונם ולקחת ממנו דברים.

[קמצ_נית*]

המקרר מחוץ לתחום כי זהו ארון המזון הפרטי שלכם
אין שום סיבה שתרשי לחברים של הילדים לפתוח את המקרר כרצונם ולקחת ממנו דברים.
"אין שום סיבה שארשה לחברים של הילדים לפתוח את המקרר כרצונם ולקחת ממנו דברים. המקרר מחוץ לתחום. זהו ארון המזון הפרטי שלנו. אין שום סיבה שארשה לחברים של הילדים לפתוח את המקרר כרצונם ולקחת ממנו דברים. המקרר מחוץ לתחום. זהו ארון המזון הפרטי שלנו. אין שום סיבה שארשה לחברים של הילדים לפתוח את המקרר כרצונם ולקחת ממנו דברים...."

(משננת)
תודה רבה!

[גם_קצת_קמצנית*]

אני מכירה את הנושא מקרוב. עברתי תהליך עם זה.
בהתחלה גם כאב לי הלב כשילדים שבבית שלהם אוכלים את האוכל הכי זול וגרוע, אוכלים אצלי את האוכל האורגני שלא רק שהוא יקר, גם לפעמים קשה לי להשיג אותו.
והילדים שלי מאוד אוהבים שיש אצלם אורחים והם אוהבים מאוד לאכול יחד איתם.
כשראיתי שזה ממש מפריע לי, מצאתי כמה פתרונות.
חלק זה מה שאמרתן. אני חותכת תפוחים ושמה בחדר שלהם. זה קודם כל להתחלה.
את מה שאני ממש לא רוצה שהם יאכלו אני מחביאה. למשל אם קניתי מנגו שעלה לי הון וגם בשאר השבוע לא בטוח שאשיג אותו, אני פשוט מחביאה אותו. מה שלא רואים לא רוצים.
בנוסף אני משקיעה בדברים שהם לא אוכל, כלומר למשל משחקים מעניינים או בכלל לשבת איתם לשחק.
לגבי האוכל עשיתי לעצמי החלטה (לא קלה אבל זה עזר) שאני מוכנה לכבד את האורחים מכל הלב. אולי לא בכל דבר, אבל בדברים הבסיסיים של הבית - כן. ובכיף. לא בשבילם, יותר בשביל הילדים שלי שיהנו. אז במקום לחכות שיבקשו נשנושים אני מכינה ארוחת ערב - ביצים קשות לכולם, לחם, חותכת ירקות (יותר זול מפירות...) ואם יש קצת טונה, וכולם מרוצים.

בקיצור, את לא לבד, ממש לא. אבל זה די פתיר.

[אמא_ללי*]

עוד הצעה, למרות שזה נשמע מצחיק - יש פירות וירקות כמו גזר ותפוח, שלוקח יותר זמן ללעוס אותם. כך שזה גם מעסיק לאורך יותר זמן (בניגוד למנגו נגיד שהוא ממש נימוח ומתחסל בשנייה), וגם יותר מאוזן ומאזן מבחינה גליקמית.
גם אני משתדלת להוציא בתחילת האירוח צלחת של כל מיני חתוכים....

[אחרת*]

בי מעורר הדף הזה רגשות לא קשים

אני מארחת תמיד ברוחב לי והיה כאב לי מאד לחשוב שמישהו בשכונה חושב כך כלפי הילדים שלי. אני מאמינה שאם אתה מארח ונותן אתה גם מקבל.
אני מקבלת את מה שפותחת הדף כותבת , אבל היה לי ממש קשה לשמוע שיש בית של חברים של הילדים(ואולי אתם חברים שלנו, הי!) כך מסתכלים עלהם

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

תראי, גם לילדים שלי אני שמה גבול.
אם יש 6 מנגו לכל השבוע או אפילו 10 מנגו, ויש לי ארבעה ילדים...מה לעשות? לא מתאים לחסל אותם בפעם אחת. או אם קניתי חצי קילו קשיו לשבוע ואצלנו אוכלים כל השבוע אחרי הפירות בבוקר אגוזים,
אני לא יכולה לשים את זה על השולחן ולחסל את זה בפעם אחת.
אבל לעומת זאת, אם האירוח מתרחש בזמני ארוחות - אני אכין ארוחה בשמחה ואזמין את כולם.
חוצמזה אני משתדלת להאכיל את הילדים שלי טוב טוב לפני שהם הולכים למישהו אחר.
לא תמיד זה עוזר, ילדים אוהבים לאכול אצל אחרים משום מה...(-:

לפני שבוע התארחו אצלנו חברים טובים עם חמישה ילדים. חשבון פשוט - ביחד 9 ילדים.
ממש לא הזיז לי שכל העוגה נגמרה וכל הממתקים נגמרו (וממתקים טיבעונאים שאני מכינה עולים
המוןןןןן כסף) - אולי כי אלו חברים מאוד נדיבים שמאכילים אותנו ביד רחבה כשאנחנו אצלהם.
אז אולי יש עניין של הדדיות פה.
זה פחות מפריע כשזה הדדי ומאוזן.

[חברה_של*]

גם אני כמו קוסמת.

ועכשיו, ממש עכשיו, מתארחים אצלנו ילדים של חברים טובים. הם כל הזמן נמשכים לפירות. הם ישנו אצלנו, כך שאני יודע שכבר אכלו ארוחת בוקר, וצהרים ובין הארוחות, אבל הם מבקשים, גם אם לא במפורש עוד פרי ועוד. כי אפילו שעל הנייר הם עשירון עליון (אבא עובד הייטק) אין מספיק בבית (והם ממש לא בזבזנים). קונים רק פירות זולים, אז עכשיו הם חוגגים על ענבים ותפוחים ואפרסקים.
וזה כל כך עצוב לי, שהם רוצים את הפירות האלה מתוך הרגשה של מחסור, ולא אכפת לי שכמעט כל מה שקניתי אתמול הולך להיגמר, אני יודעת שאני יכולה לקנות עוד היום הרבה, ומה שאני רוצה. אשרי. עצוב לי. שיבוא משיח!!

[אחרת*]

התכוונתי שזה מעורר בי רגשות קשים .
לא אוהבת לארח ולספור מה כל אחד אוכל. מה שיש, כולם אוכלים.
אגב אני למשל לא קונה ענבים בגלל הריסוס, לא בגלל מחזור בכסף.
הדף הזה ממש קשה לי.

[טליה_אלמתן*]

הדף הזה ממש קשה לי.
אז תפסיקי לחזור אליו D-:
כאב לי מאד לחשוב שמישהו בשכונה חושב כך כלפי הילדים שלי
חושב איך? הכותבת כואבת את חסרון הכיס שלה. לא כתוב שהיא רוצה להרעיב ילדים של אחרים.

[פלוני_אלמונית*]

חושב איך? הכותבת כואבת את חסרון הכיס שלה. לא כתוב שהיא רוצה להרעיב ילדים של אחרים.

זה נכון, אבל הלך המחשבה הזה מביא למקומות לא טובים, לכעסים. אני מכירה אישית מישהי מהכותבות כאן ויכולה להגיד שזה לא מביא אותה למצבים נעימים, וגם לא את הסביבה.
זה נכון לחשוב על פתרונות לעניין, על איך להיות יותר הדדיים, על מה אפשר לתת במקום, ואני חושבת שגם פותחת הדף עשתה זאת כי התחושות האלו גרמו לה להרגיש לא טוב. לא רק הכאב של חסרון הכיס, אלא הכאב על הכאב של חסרון הכיס.

[אמא_אינקובטור*]

התחושות האלו גרמו לה להרגיש לא טוב. לא רק הכאב של חסרון הכיס, אלא הכאב על הכאב של חסרון הכיס.

אבל למה להניח מראש שכל אחד מייעד את התקציב הביתי לאותה מטרה כמוך? אולי היא חוסכת לטיול סביב לעולם? אולי היא לא ניידת, ואם ייגמר מוצר חיוני לא תהיה לה דרך לקנות אחר?
אני שואלת ברצינות - יש באותה חבורה שדוהרת דרך הבית ילד מבית שאין בו אוכל? (אם כן, שיאכל כמה שרוצה). יש ילד חולה במחלה כרונית שחייב לאכול כל שעה? (כנ"ל) ילדים בריאים שגדלים בחברת שפע לא חייבים לאכול כל הזמן. מצטרפת לאלו שמציעים להצטייד מראש בכיבוד שמקובל עלייך (פופקורן, אבטיח, בייגלה לא אורגני...), ובשאר הזמן להשאר במטבח, לקרוא ספר או לעסוק בעניינייך, וכשמישהו בא לפתוח את המקרר (ורוב הסיכויים שהם מגיעים לשם משעמום ולא מרעב), לכוון אותם בנחמדות למקום אחר, לומר שכרגע לא אוכלים והמטבח סגור, ואם מישהו רוצה אוכל אמיתי שיפנה אליך. היו מצבים שבהם היו אצלי חברות עם בנים שהשתעממו כי לא היה להם עם מי לשחק, ובאו כל עשר דקות לבקש אוכל. הפניתי אותם לאיזה עיסוק, או שמזגתי כוס מים קרים, והפלא ופלא, הרעב הגדול פסק.

אני יודעת שאפשר להסתכל על זה כ"איזה כיף, נחמד להם בבית שלי ואיזה מזל שאני יכולה להרשות לעצמי להאכיל את השכונה", אני אישית רואה בפתיחת מקרר חופשית אצל אחרים חוסר גבולות וחוסר התחשבות. ברור לי שהם ילדים והתחשבות לא תמיד באג'נדה שלהם, ולכן מתפקידי להזכיר להם. לא בכעס, אלא באסרטיביות.

[עוד_אחרת*]

אני מסכימה עם אחרת.
אולי צריך להפריד - בין לארח ברוחב לב שזה ערך חשוב בעיניי לכשעצמו, וגם כצורת חינוך לבין לשים גבולות לחוצפה.
ברוחב לב זה לדאוג ל ילד שאני מארחת כאילו היה הילד שלי, ולא רק אם הוא רעב מת. ילדים שונים מחזיקים בהרגלי אכילה שונים ולנסות להדוף "בזבוז" של אוכל על אורח ע"י הצעה של כוס מים זה משהו שלא הייתי רוצה שילד שלי יחווה. גם לא הייתי רוצה שיתארח במשך שעות ויקבל צלחת של גזר או תפוח. או מארחת שמתפקדת על תקן שוטר.
ולמען האמת ילדים, בדיוק כמונו ואולי יותר מרגישים מהר מאוד והיטב מתי הם או רצונותיהם לא רצויים ולא הייתי רוצה לארח אף אחד בביתי ולגרום לו להרגיש לא רצוי. אגב, חלק מההצעות בדף נשמעות מניפולציות שלא בטוח שמישהי היתה מציעה לעשות למבוגרים, כאילו שלילד מותר. לא הייתי מציעה כוס מים לחברה שנכנסת למטבח ורוצה לאכול.

לדעתי אפשר להגיש באופן שוטף מטעמים שנוחים להכנה ולכיס אבל גם עושים טוב ללב של האורח, הרי זו כל המטרה, להנעים את השהות שלהם ולתת להם להרגיש כמו בבית.
הצעה שלי - עם הכניסה שלהם להגיש צלחת עם חטיף או פופקורן או בייגלה או פירות וכוסות מיץ.
אחרי שעה, לומר שאת מכינה טוסט או פיתה עם שוקולד עם משהו, מישהו רוצה? הכוונה לתת שתיים שלוש אפשרויות שקלות לך וטעימות להם.

מעבר לכמה שעות שהם מתארחים - ארוחה של ממש עם כולם.
כמו כן לדאוג לשתייה טעימה לכולם בקנקן גדול לאורך השהות (מים עם קרח, פטל, חצי לימון'/תפוז סחוט עם קרח וסוכר)
יש גם ילדים עם צרכים מסויימים, רגישים לגלוטן, או מוצרי חלב אם הם חברים שמבקרים בתדירות גבוהה. כדאי לדאוג ללפחות מוצר או שניים ייחודיים להם.
זה סוגר את רוב הפינות להתרוצצות בענייני אוכל, צמא וכו' לאורך הרבה שעות. מצד שני זה לא הופך את הבית המטבח והמקרר לבופה שאפשר לנזול אליו כל רגע כל שעה.
לגבי סגירת מקרר או מטבח, זה באמת אישיו. גם לי יש אלרגיה לפתיחת מקרר או ארונות בבית לא שלך, של מבוגרים ושל ילדים. אפשר להגיד ברגע שהילד פותח, "חמוד מה אתה רוצה? אני אביא לך". ודגם - אםתרצו משהו תבואו אליי - עם ההגשה של המיץ והחטיפים בהתחלה. פעם פעמיים שלוש, הם ילמדו להגיע כבר אליכן במקום למקרר. הם ילמדו שזה לא מקובל גם בלי להגיד מפורשות ובלי לפגוע.

[דגנית_ב*]

או מארחת שמתפקדת על תקן שוטר.
שוטר? בכיף!
לא שוטר כרך מפוחד ואלים, אלא השוטר המקומי המהלך לאיטו, ידיו מאחורי הגב, בשבילי השדות וברחוב הראשי של העיירה. הוא מכיר את כולם וכולם מכירים אותו. הוא מסייע לכל דכפין למצוא אווז שנעלם, את אימא, לחצות כביש, עם סלי הקניות, את הדרך למרפאה.. מדי פעם הוא מעיר בצורה אבהית למאן דהוא שכאן אסור לזרוק לכלוך ואין לצפור בין שתיים לארבע.
שוטר כזה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

_

_הצעה שלי - עם הכניסה שלהם להגיש צלחת עם חטיף או פופקורן או בייגלה או פירות וכוסות מיץ.
אחרי שעה, לומר שאת מכינה טוסט או פיתה עם שוקולד עם משהו, מישהו רוצה? הכוונה לתת שתיים שלוש אפשרויות שקלות לך וטעימות להם.
מעבר לכמה שעות שהם מתארחים - ארוחה של ממש עם כולם.
כמו כן לדאוג לשתייה טעימה לכולם בקנקן גדול לאורך השהות (מים עם קרח, פטל, חצי לימון'/תפוז סחוט עם קרח וסוכר)
יש גם ילדים עם צרכים מסויימים, רגישים לגלוטן, או מוצרי_

יש לי תחושה שאת לא מארחת הרבה.
(אם טעיתי - סליחה).
אנחנו לפעמים מארחים כל יום חברים. נראה לך שהייתי עומדת בסוג כזה של שירות??
לא כלכלית, לא פיזית.

[מיכל_בז*]

_לא שוטר כרך מפוחד ואלים, אלא השוטר המקומי המהלך לאיטו, ידיו מאחורי הגב, בשבילי השדות וברחוב הראשי של העיירה. הוא מכיר את כולם וכולם מכירים אותו. הוא מסייע לכל דכפין למצוא אווז שנעלם, את אימא, לחצות כביש, עם סלי הקניות, את הדרך למרפאה.. מדי פעם הוא מעיר בצורה אבהית למאן דהוא שכאן אסור לזרוק לכלוך ואין לצפור בין שתיים לארבע.
שוטר כזה._

http://www.youtube.com/watch?v=[po]AM3ZIq1 XDk[/po]

[לוטם_מרווני*]

אני מארחת הרבה. האורחים מתאימים את עצמם לחוקי הבית, ולסדר יום הביתי. אוכלים 3 ארוחות מסודרות- וביניהן אם מתעורר הצורך- תפוחים חתוכים, גזרים, ביגעלה, פופקורן, קרטיבים. שמתי לב שיש ילדים שתמיד רעבים ויש שתמיד לא. זה מתאזן. אני משתדלת לכוון את התשוקה לנשנש לארוחות המסודרות. אז כן, בארוחה עם חברים "יורד" יותר אוכל, הרבה יותר. אבל כולם נהנים. גם אני.
האוכל יותר טעים כשיש אורחים שאוהבים:-] ויש לי מוזה נהדרת לבישולים טעימים.

[גילית_ט*]

אנחנו שמחים שאוכלים איתנו, זה תמיד מעודד את ילדינו לאכול, גם מה שלפעמים הם לא אוכלים שאנחנו לבד, זה חלק מהכיף באירוח והחברה, לראות איך כולם אוכלים (פולניה אמיתית), נכון לפעמים הגבולות נמתחים, יש כאלה שבאים גם עם אוכל ויש כאלה שבאים בלי כלום, והכל טוב.
בקיץ הכי הולך אבטיחים מלונים פוקפורן, הצעת מיץ נשמעת אולי אטרקטיבית אך אצלנו אין, וגם שיש זה הופך לסיוט שכולם רוצים עוד ועוד (וזה לא זול, ובטח שלא בריא) וכולם אח"כ עם באזזזז בלתי נסבל.
את המקרר אף אחד לא פתח לנו, אולי רק בכמה פעמים בודדות. (למרות שזה סימן שהילד מרגיש בבית ולא בהכרח חוצפן).
אם זה מפריע אז כדאי לשים את הגבול מיד, ולשאול מה הם מחפשים, ולתת אופציות ממה שרוצים להתחלק ולא מהחמוציות והקשיו האורגני.
מניסיוני, ילדי איך שהם יוצאים מהבית או מגיעים לאיפשהו, הם מיד צמאים ורעבים ואני משתדלת תמיד להיות עם כמה מאכלים וירקות שיענינו אותם ושהם יאכלו, כדאי לזכור שמה שהשכנה מבשלת תמיד יותר טעים, כמו למשל הפאנקייקים ורוטב המייפל של אחת פה למעלה, אז ברור שיאכלו הרבה.
וכן יצא לי לצאת מהבית עם צידנית מלאה בתבשילים, שכולם במפגש חיסלו , חוץ מהילדים שלי שבחרו לאכול פסטה לבנה יבשה בלי רוטב מהחברה למפגש, או לחמניה מקמח לבן או אפילו כלום.
זה מתאזן,ומה שלא מוכנים להכיל, כדאי לדבר על זה או לשים גבול ברור , גם שלא נעים להגיד לא, זה לא מתאים.
לחילופין גם יצא לי שלא היה למישהו מתאים להאכיל אותנו שהיינו אצלו בשעת הארוחה,משיקול כלכלי ועם אי הנעימות, אמרתי שלום פיניתי את ילדי לאוטו.