לפני כמה שנים הצטרפתי ללידת בי"ח טבעית של חברה קרובה וחד הורית בתור המלווה היחידה והבלעדית. לא הכרתי את הנושא, לא ידעתי היטב מה עמדותיה באשר לשלל התערבויות, רק ידעתי שהיא רוצה "לנסות ללדת בלי אפידורל".
הלידה היתה מהירה ביותר, טבעית, מעצימה, משחררת, מלמדת, ועוד שלל סופרלטיבים. היתה לה מיילדת מקצועית ומיומנת, היא לא נקרעה, לא נזקקה לשום תרופה או משכך כאבים. בתום הלידה, בעוד היולדת במצב של ריחוף ברקיע השמיני, ניגשה אליה המיילדת ובידה מזרק והתכוונה להזריק לה משהו בלי לשאול ובלי להתייעץ. עצרתי אותה ושאלתי מה זה? היא אמרה שזו זריקה לכיווץ הרחם שהם נותנים באופן רוטיני לכל היולדות, שהיא נורא עוזרת וחשובה במניעת דימומים. שאלתי אם היא הכרחית (לא ידעתי כלום על זריקות לכיווץ רחם, ולא מה עמדתה של היולדת) היא אמרה שלא "הכרחית" אבל חשובה ושנותנים אותה לכולן. לפני שהספקתי לחשוב או לשאול או להתלבט, היא הנהנה והזריקה לה. הייתי קצת חסרת אונים. יש לציין שהמיילדת היתה סימפטית והשרתה בטחון לכל אורך הלידה.
היום דיברנו על זה, אני והיא. היא אמרה שהיא בכלל לא הרגישה שהזריקו לה, ושעד היום היא בכלל לא ידעה שהזריקו לה פיטוצין. היא היתה קצת דהומה, זה מאד לא שימח אותה, בלשון המעטה, והיא דימתה את זה לזה שיעשו לך פרוצדורה רפואית מתוך שינה, מבלי לשאול לדעתך ומבלי לספר לך אח"כ.
בתור מי שמתקרבת ללידה בעצמי, ולא מוציאה מכלל אפשרות שאגיע ללדת בסופו של דבר בבי"ח (הגם שמבכרת שלא להזדקק לאיפורמציה שאני מתכוונת לבקש מכן...

ובתור מי שהנסיון שלה בתור מלווה הוכיח לה כמה שחשוב שהמלווה יהיה מיודע, מעודכן ואסרטיבי, אני רוצה לנסות ולאסוף אינפורמציה שמופיעה בכל מיני מקומות באתר בדיונים מדיונים שונים ולארוז אותה בפורמט הבא:




ובנימה יותר אישית:

כשהמטרה היא לתת כלים למלווים ולבני הזוג לתקשר את רצונה של היולדת אל הצוות הרפואי גם ברגעים שבהם היא לגמרי לא מרגישה ובכלל לא מודעת לכך שמזריקים לה.
עוד אני רוצה לחדד ולהדגיש שאני לא מדברת על מצבי חירום חד משמעיים (תסחיפים, צניחות, קריעות ועוד כאיילה מין רחמנא ליצלן), אלא במקומות שיש מקום לשיקול דעת כשהצוות הרפואי מציג את זה כמצב שחור ולבן (אפיזיוטומיה, מוניטור, זירוז, פקיעה, חיסון, חימום, ועוד ועוד)