אבא לא בא לבקר

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום אני ובעלי נפרדנו והוא עזב את הבית לפני שבועיים יש לנו ילדה בת 5 שנים ומזה שבועיים הוא ניתק כל קשר לא מתקשר לא מבקר לא מתעניין בילדה בכלל והיא לעומת זאת תמיד שואלת עליו "מתי הוא בא לבקר " ומתי הוא יתקשר" ואני לא מצליחה לענות על השאלות האלה אני פשוט נשברת בעצמי ... מה להסביר לה איך לומר לה שלאבא לא אכפת מימנה בכלל ושהוא לא מתעניין בה בכלל (אחרי נישואין של 8 שנים משותפים)
אנא עזרו לי המלצות עצות דחוףףףףףףף

[לי_אורה*]

איך לומר לה שלאבא לא אכפת מימנה בכלל ושהוא לא מתעניין בה בכלל
גם אם זה נכון, בשום פנים ואופן, בשום ניסוח שהוא לא לומר לה שלא אכפת לו ממנה ושהוא לא מתעניין בה בכלל.

[ענת*]

עברו רק שבועיים.
תהיי סבלנית. זה מאוד קשה לאבא לעזוב את הבית ולהתרחק מהילדים ולפעמים הם לא באים בגלל הקושי של המצב החדש.

ואז, ברוב המקרים, נרגעים, מתרגלים, ומתחילים לבקר להתקשר ולשמור על קשר.
את יכולה להסביר לה שאבא מארגן את המקום החדש שלו ומתרגל, וצריך קצת זמן לבד, ואחר כך יהיה בסדר.
אל תתחייבי מה יהיה בסדר. אבל בטוח יהיה בסדר, כשדברים ירגעו, אז תזכרי את זה גם את: יהיה בסדר.

[א*]

לפני חודש הבן שלי חווה איזה ארוע לא נעים במיוחד.אני לא יכולה לומר שנעשה לו עוול או משהו,אבל הוא התאכזב וזה לא היה לו נעים.
אפשר לומר שזה בערך 0.5%.מהבעיות שיש לעומת שכשההורים מתגרשים.

ובכל זאת , אני יודעת שמה שהקל על הבן את העינין זה שישבתי לידו ,בחדר שלו,ליטפתי לו את הגב .אמרתי את אותם הדברים שאמרתי קודם,הקשבתי לביטוי שלו לרגשות ושיקפתי לו.אפשר לחשוב שבעצם לא עשיתי כלום ולא אמרתי כלום.

את לא יכולה לעשות שום דבר מעבר לזה.
אני ממליצה לך לנסות להכיל את הצער שלה ולשבת איתה כמה שיותר.

עם זאת נראה לי שאת לא ממש יכולה להיות המאזינה הקשובה והרגועה .אולי אני טועה, אבל עושה רושם שאת במצב בלתי אפשרי: בעצם גם את חווה עכשיו כאב וטלטלה.כמה פניות יכולה להיות לך?

אולי את יכולה לארגן איזו עזרה -מישהו שיהיה עם הילדה בנוסף?

אני מצטרפת פה להצעה שלא להגיד לילדה שום דבר לגבי האבא.גם אם היא תדרוש את זה ממך.
תנסי להיות כמה שיותר אוביקטיבית בקשר אליו.זה קשה , אולי בלתי אפשרי.בטח מדי פעם זה יפלט לך בלי שתתכווני.אבל לא נורא.

אני לא מכירה אתכם ואיני יודעת על רקע אילו בעיות נפרדתם.
הורי נפרדו כשהייתי קטנה ואני חושבת שמההתחלה היתה תהום ביני ובין אבי.
לאימי , היו בה הרבה כעסים ודאגות מהמצב -שקשורות אליו וגם שלא .הזדהתי איתה וחייתי איתה.קיבלתי על עצמי את 'הצד' שלה.

מבחינתו של אבי הפער רק הלך וגדל ,כי עם השנים היו לו הרבה יסורי מצפון על כך שהוא לא בא-לא בשבוע שעבר,לא בחודש שעבר ולא בשנה שעברה..
אבל זה לא משהו שיכולתי לעזור לו איתו , בתור ילדה.
היום, אני יכולה לומר,שאבות צריכים לחזר אחרי הילדים שלהם.ממש כך.
להתגבר על כל חשש מדחיה,להכיל כל כעס ולהתעקש להיות בתמונה.להיות בתמונה של הילד ,היות כתובת שהילד מכיר ומחשיב.לצור מפגשים, להציע כיופים ,להציע תשומת לב.
אבל יכול להיות שהאקס שלך ,פשוט לא נמצא במקום שהוא יכול לעשות את זה וגם יכול להיות שהוא לא מבין את ההשלכות הללו.כדאי לברר איתו את זה.וגם יכול להיות שענת צודקת.

[שיר*]

אפשר להגיד שאבא אוהב אותה ובטח גם הוא מתגעגע ויקח לו זמן לבוא ובינתיים בואי נעשה דברים שאת אוהבת.
אפשר להגיד שקשה לו לבוא בתקופה הקרובה אפילו שהוא אוהב אותה בלי קשר אליה הוא צריך לפתור משהו וכשהוא יצליח הוא יבוא.
מה משיגים בזה?
שהיא תדע באופן ברור שזה לא קשור אליה או לאהבה שלו אליה .
שהיא לא תצפה אלא תשחרר.הוא יגיע כשיפתור מה שצריך
היא תדע שהיא מעולה בכל מקרה
ואת גם תשחררי ולא תזדקקי לעבד רגש דרכה.
יהיה לו המרחב והוא ירגיש בטוח אז הוא יבוא בזמן הכי מתאים ופשוא תסמכי על זה ממש ותאמיני בזה ואז הילדה תהיה בטוחה בעצמה.
כך זה היה לי כשאבא נעלם ...

בענינ לא צריך להאדיר את האבא אלא לשמוא עליו אנושי אוהב ובתהליך עם עצמו...
ההפרדה הזו עוזרת לילד לדעת שהוא לא הסיבה והוא לא אשם!!!!

אם תצליחי זה מאד יאזן את כולם!
בהצלחה