לפשפש עם חיתולים

טוב.

מדור בלי חיתולים
דף עם חיתול
דף תמיכה

אני עדיין תוהה אם לקרוא לדף הזה לפשפש עם חיתולים או פשוט מודעות פיפיקקי. כמו מודעות וסת.

למה דף חדש? כדי שיהיה דף אחד שבמוצהר פונה לכל המפשפשים והמפשפשות שאוהבות לפשפש, אבל משאירות את החיתול בין פשפוש לפשפוש, בין אם זה "רק להתחלה" ובין אם זה "זמני אבל לפרק זמן שסופו מי ישורנו" ובין אם זה פשוט מתוך הכרה שהחיתול ירד רק בשלב שבו חיתולים בדרך כלל יורדים בתרבותנו. אולי קצת קודם.
כדי שיהיה דף אחד עם המילה "עם" בתוכו.
כדי שנגלה איך זה עובד כשסיסטמטית מפשפשים עם חיתול.
כדי להרגיש עוד יותר טוב עם מה שאנחנו עושות, בלי "פחיתות" כלשהי לעומת הפיוריסטים חשופי השת, ובלי איזשהו צורך להתנצל על זה שהחיתול עדיין שם.
כדי לחסוך לעצמנו כל מיני התפתלויות לשוניות תמוהות כמו "אני בלי חיתולים עם חיתולים. כלומר, נו, את יודעת"

אני משתמשת בחיתולים לא מתוך אידיאולוגיה כלשהי, אלא כי אני גרה בדירה שכורה עם שטיחים מקיר לקיר.
כמובן שזה רק תירוץ. אם כי תירוץ סיבתי ואמיתי ביותר.

. אבל סיבה עוד יותר אמיתית היא, שרק המחשבה על להוריד את החיתול עושה לי חלושעס. זה לא הולך, אני מורידה אותו ונהיית פקעת עצבים תוך שניה. אז אני לא מורידה אותו.
בשבוע הבא אינשאללה נבדוק איך זה עם חיתולי בד. כן, גם המחשבה על זה עשתה לי חלושעס בהתחלה. אז לא השתמשתי. נצמדתי לחיתולים אקולוגיים נטולי כלור, והסתפקתי בזה.
אבל זה לא הנושא המרכזי. הנושא המרכזי הוא לפשפש עם חיתול.

וואללה, כיף לפשפש. אני ממש נהנית מזה.

א-פרופו אמא רגועה או אמא מפשפשת.

כן כן כן

בדיוק ככה.
הרגשתי לא שייכת לשומדף כי הבלי חיתולים שלנו הוא עם חיתולים. בד בדר"כ, ח"פ לפעמים.
לפעמים יש כמה שעות טובות עם חיתול יבש. כלומר, פשפושים מוצלחים שמשאירים אותו יבש.
לפעמים קקי באמצע הנקה או אחרי שניסינו ונשברו לי הידיים ואז יצא בחיתול (עם ה"ידעתי שאת צריכה, בפעם הבאה קצת יותר סבלנות מעל הכיור").

וואללה, כיף לפשפש. אני ממש נהנית מזה.
גמני!
אתמול לא פשפשתי בכלל. רוב היום לא הייתי בבית, והמשך היום היה עסוק ביותר. החלטתי שלאפות עוגת שוקלד חרובים עם אחיותיה הגדולות יותר חשוב מלפשפש. אבל היה חסר לי, ונראה שגם לה.
בכלל, בגיל הזה (7 וחצי שבועות), נראה לי בלתיאפשרי לפשפש מחוץ לבית. למרות סימנים ואיתותים מובהקים לקקי...

אני לא מצליחה לפשפש עם חיתולים. כאילו שהמודעות שלי כבויה כשהוא עם חיתול, ואני מאבדת את התקשורת הזו.
האם זה בגלל שאני מוותרת לעצמי כי זה-בטח-לא-סימן-לפיפי-וגם-אם-כן-לא-נורא-יש-חיתול או שהוא מרגיש שיש עליו מתקן נייד לקליטת פיפיקקי ואפשר לשחרר אם צריך בלי לסמן בקול רם? אולי גם וגם.

גם אני הייתי ככה, וזה מאד נוח ומקל כשיש עוד ילדים שצריכים תקשורת ומודעות ותשומת לב. עבד מצויין, ממליצה על הדרך הזו בעיקר עם חיתולי בד שהם בסך הכל עוד סוג של בגד.

אני התחלתי בלפשפש עם חיתולים- אבל איכשהו זה פשוט לא עבד. אולי כי כאילו שהמודעות שלי כבויה כשהוא עם חיתול. וגם כי לא היה לי את המשוב המיידי של- הנה הוא התבכיין- הנה שלולית על הרצפה- (אה... אז זה היה סימן פישפוש...). גם כשעברנו לחיתולי פלנל פושטיים שמונחים ככה סתם בלי כיסוי ויכולתי לראות את כתם הפיפי מתפשט- זה לא הצליח, ומצאתי את עצמי מחליפה לו הלוך ושוב מיליון חיתולים כאלה ביום. כנראה בתת מודע הרגשתי שיש מה שיספוג אם אני מפספסת.

אופציה מעולה.

מלשינה על תמר מתחילה שזו השיטה שלה בד"כ, אולי יש לה כמה תובנות לתרום.

זה בדיוק מה שעושה אבא של פוצ' חלק ניכר מהזמן שלו איתה לבד.
החיתול נשאר יבש, והאבא רגוע.
בשתי מלים: שלום בית.

אני לא מצליחה לפשפש עם חיתולים. כאילו שהמודעות שלי כבויה כשהוא עם חיתול, ואני מאבדת את התקשורת הזו.
אני נוטה להתעצל כשפוצ' מחותלת, וגם קשה לי יותר לשים לב. מצד שני, כשאבא נושא אותה במנשא עם חיתול, אני מוציאה אותה משם ומפשפשת בהצלחה.
למעשה, נדמה לי שכאשר היא מחותלת היא בעצמה מסמנת פחות. זה הכי בולט בלילה: בלי חיתול היא מתפתלת וגונחת, ועם חיתול - ישנה (גם כן ישנה...).

תודה תמרוש רוש, אכן יציאה מכובדת מהארון

אני עם הראשונה עשיתי בלי חיתולים חלקית - בקיץ היא היתה ממש רב היום בלי.

ועכשו עם השני - החלטתי שאין לי כוח. ואז הוא גילה לי את האפשרות הזאת. הוא פשוט רטן ובכה (עוד לפני שהיה בן שבוע) וברגע שפושפש - נרגע.
אז עכשו אנחנו מפשפשים בכיף. קקי עושים מאמץ לתפוס תמיד, פיפי - רק כשיש כוח או כשהוא ממש מבקש (והוא עושה זאת. בגיל חצי שנה. לא להאמין. השיטה הזו לא מפסיקה להדהים אותי.). בכז להוריד כל חצי שעה חיתול ולפשפש גדול עלינו בשלב זה. (ואז כמובן לזרוק את החיתול כי יש בו טיפת פיפי...לא ממש איכותי לסביבה).

ידעתי שצריך דף כזה.
מי מתנדבת לקטלג אותו ב מדור בלי חיתולים?

כמובן לזרוק את החיתול כי יש בו טיפת פיפי...לא ממש איכותי לסביבה
בבשביל זה יש לי רפידות בד שגזרתי ממגבת ישנה, ואני שמה אותם כשהחיתול רק קצת מפושפש, בשביל תחושת היובש עם העור, ומחליפה אותו בפספוס הבא.

וואלה,
כל הכבוד על פתיחת הדף. סוף כל סוף יש לי דף שאני ארגיש בו נוח עם ה"בלי חיתולים-אבל עם חיתול" שלנו.
אני מפשפשת את הקטון שלנו בעיקר כשמתעורר משינה(כי זה די וודאי שיש לו),או כשברור לי שצריך קקי(בדר"כ רק פעם ביום) חוצמזה,בשאר היום,אני בדר"כ עסוקה מדי ואין לי זמן/סבלנות לנסות לפשפש מול הכיור ולחכות שיואיל בטובו לעשות את צרכיו. בכל זאת,עם 4 ילדים בבית,זה לא קייטנה (לא יודעת מאיפה נכנס לי הביטוי הזה לראש.אין שוקו ,ולחמניה מקמח מלא רק פעמיים בשבוע...)
פה ושם,כשאנחנו בחצר/בים/בטבע,מורידה את החיתול לגמרי.
אגב,יש לי סידור מעולה שהציעה לי _חניתה בדרך -לגזור את הגומי של אחד מזוגות המכנסיים שאתם לא צריכים (ואתם הרי לא צריכים,נכון?) ולשים אותו על המותן. אני משתמשת בו כדי להחזיק את חיתול הבד הפשוט שמתקפל בפנים (חיתול טטרא הכי פשוט שיש.). זו אחלה שיטה.רוב היום הוא איתו.זה לא חםהחיתול הרטוב יורד בשניה,ביד אחת אם צריך. נשטף בקלות ביד בכיור וזהו. חסל סדר מכונות כביסה. רק כשיש כתמים צהובים-ירוקים מהקקי אז אני שמה במכונה. זה מדהים.
קניתי בשוק מחנה יהודה סבון ענקי כזה, של פעם,ובשניה שהחיתול מתלכלך,אני מייד משפשפת ותולה לייבוש. מתייבש מהר, בטיל.

הגזמת. יונת קטלגה כבר אתמול...

מה???

מה???
הגבתי לתמרוש?

כתבנו יחד בערך.
הרעיון עם הגומי משובח.

לגזור את הגומי של אחד מזוגות המכנסיים שאתם לא צריכים (ואתם הרי לא צריכים,נכון?) ולשים אותו על המותן. אני משתמשת בו כדי להחזיק את חיתול הבד הפשוט שמתקפל בפנים
את מתכוונת שהחיתול עובר דרך הגומי מלפנים, יורד, עובר בין הרגלייים, עולה על התוסיק ועובר דרך הגומי מאחור? זה עובד גם אצל תינוקות זוחלים? זה נשאר יציב גם כששולפים תינוק מהמנשא בד האלסטי?

הגזמת. יונת קטלגה כבר אתמול

יד1, נו.
(אוהבת את ה- יד1 כדרך ביטוי יותר מאשר את האייקון המוזר שיוצא ממנו)

עובד גם אצל זוחלים וגם עם מנשא

עובד גם אצל זוחלים וגם עם מנשא
מה עם דו-חיים עם רצועה?

(מצטערת, הייתי חייבת. סליחה על ההפרעה.

)

פשוט מודעות פיפיקקי?. כמו מודעות וסת.
ואני בכלל חשבתי על התנסויות במודעות פיפיקקי על אותו משקל. בזמן האחרון, כדי לדבר על זה, או שכותבים ב לגדל ילדים בלי חיתולים או שפותחים בלוג בנושא. שזה די אישי ולא תמיד רלוונטי.
או שפספסתי ויש כזה דף? <או שאולי צריך עוד אחד, כי זה גם לא ממש מתאים>.
טוב נו, בלבלתי את עצמי.

בכל מקרה שמחה לראות שיש עוד מפשפשות חלקית. ידעתי שצריך דף כזה

בזמן האחרון, כדי לדבר על זה, או שכותבים ב לגדל ילדים בלי חיתולים או שפותחים בלוג בנושא. שזה די אישי ולא תמיד רלוונטי.
נראה לי שלגדל ילדים בלי חיתולים זה בדיוק התנסות במודעות פיפיקקי, לא?
וגם (וזה כבר ממש אוף-טופיק, אז אפשר למחוק אחר כך): אני שותפה לדעתה של סלט פירות. גם אני מרגישה באחרונה שדפי הבלוג גורמים להסתרה של דיונים שיכולים להיות מועילים לציבור הרחב (מה זה רחב, עצום!!

).
מצד שני, לוקח זמן וכמה תגובות עד שמפיקים תובנה משמעותית מהחוויות הבנליות של הפשפוש היומיומי.
אני שוקלת להעביר לדפים הציבוריים תובנות חשובות שעלו בדף הבלוג שלי, אבל חוששת מהצפה (לא רוצה למחוק אותם מהבלוג, כי נחמד לראות איך הדיון נובע מהרשומות המקוריות).

תמרוש רוש , אני איתך באותה סירה או לפחות באותו הנהר- בית שכור, ריהוט אנגלי עתיק של בעלי הבית וקומה עליונה עם שטיחים מקיר לקיר עבים שיכולים לספוג יופי של פיפיקקי לתוכם בקלות

והכי חשוב- מזג אויר שלא מאפשר לתת לו להסתובב ערום בבית כל הזמן.

אז התחלתי עם חיתולים ח"פ בפשפושי והיום אני או מלבישה לו מכנסיים בלבד בלי שום חיתול תחתיו או חיתול בד המעוצב כמו תחתונים עבים שאפשר להוריד וללבוש די בקלות. בלילה לפעמים אני שמה לו כיסוי לחיתול בד כדי לא להרטיב את המיטה (אחותו גדלה עם חיתולי בד והיתה יבשה בגיל יחסית צעיר בלילה) .
בשתי הפעמים הבודדות בהן הספה התלכלכה מטיפות של קקי ניקיתי היטב עם מגבון לח ואין שום זכר לתקרית.

לענייני השטיחים...
ראשית, אפשר לנקות את זה בקלות רבה אם יש ציוד מתאים (אצלנו - שפריצר של חומר טבעי אקולוגי לניקוי תקלות כלבים מכל משטח כולל שטיחים, מטליות קטנות לספיגה ראשונית ומגבות קטנות לייבוש סופי.) הניקוי? סופגים במטלית על ידי הצמדתה לחלק הרטוב, משפריצים חומר ניקוי, ומשפשפים עם מגבת יבשה. חצי דקה. (הגיסים שלי גרים עם שתי כלבות, אחת מהן לא לגמרי TOILET TRAINED בשתי הסעיפים... בבית שכור עם שטיחים מקיר לקיר. זו שיטתם בכלל. ולא נודע כי בא אל קרבו.) חשוב לנקות מיד אחרי הפשפוש.
שנית, מניעה. לנו היה משטח גדול לזחילות ומשחקים. קל לניגוב. גם כאלה אפשר לקנות בחנויות לחיות מחמד. עד שהם מתחילים לזחול במרץ, לא מדובר בשלוליות בכל הבית, אלא רק איפה שמניחים אותם. אז אפשר להוריד חיתול עד גיל חצי שנה לפחות

כמו שכבר אמרתי, פה באמריקה זו הגישה הרווחת. פגשתי מעט מאד אמהות (במפגשי בלי חיתולים) שהן ממש בלי חיתולים. הרוב משתמשות בח"פ אקולוגי, המיעוט בבד, המיעוט האזוטרי בתחתוני ספיגה מבד, ואני ועוד איזה שתיים הולכות קומנדו.

לדעתי יש לזה הרבה יתרונות והרבה חסרונות. מטבע הדברים, אני אתמקד בחסרונות שלדעתי יש

(ברוח טובה, אחיות. באמת...) ובאמת במה שחזיתי פה, לא יודעת מה אתן עושות.

החסרון המרכזי? הילד לא מאוורר רוב היום. התוסיק המתוק לא מקבל מגע כמו שאר אברי הגוף, שלא לדבר על הג'ניטליה. מאופסנים היטב וארוזים בתוך בדים או ניירות או פלסטיקים.
חסרון שני? זה לוקח יותר זמן. לא שלקח כל כך מעט זמן אצלנו להיות לגמרי בשליטה ובתקשורת, זה לוקח חודשים ארוכים ואף שנים, אבל ממה שראיתי, המערבבות בקלות נגררו להסתובבות עם פעוטות בני שנתיים עם חיתולים ח"פ. ואז, אני שואלת את עצמי, מה רבותא? (אשמח לתשובה. אני אוהבת שמאירים את עיניי.)
חסרון שלישי? ממה ששמתי לב, גם עם זערורים, כשאפשר להתעלם מפספוסים, אז מתעלמים. זה קורה בעיקר בחברה, ובאורח אירוני, גם כשהחברה היא חברה "בלי" חיתולים, או "עם" קשב. כששלי היתה צריכה לחרבן והייתי עסוקה, אז ביאושה היא עשתה עליי, על הדשא, ועל החיים בערך... ונאלצתי לעזוב הכל ולהתייחס לזה שיש לה בעיה של ממש אם היא לא הצליחה להחזיק קקי (זה מאד נדיר) לא כל אחת רוצה להיות במצב שבו אין ברירה אלא להתייחס לסיטואציה, ולקבל קצת אורך נשימה ומרחב תמרון זה בהחלט מפתה גם אותי, אבל פשוט מבחינת האישיות שלי, ואני חושבת ששל הרבה אנשים, אם יש מרחב תמרון, אני נוטה לנצל אותו..

אז איכשהו העדפתי שבכל הנוגע לטיפול מיטבי בבתי, הוא יהיה.. איך לומר?.. קיים, אך מצומצם. פשוט כדי שיהיה לי מרחב מינימלי, אבל שהדחיינות הכרונית שלי לא תבוא על חשבונה.

מקווה שזה עושה איזשהו הגיון.
<ומנסה להקדים תרופה למכה:
אני מבקשת, מה מבקשת, מפצירה ומתחננת לאפשר דיון גם עם מישהי שהיתה בלי חיתולים מגיל צעיר מאד.
זה שמישהו עשה את השיקולים האישיים שלו ובחר X, לא אומר שהוא מיד הופך לשולל-לא-X, או לאוונג'ליסט של X. אפילו אם כנראה מתאים לו באופן אישי להיות X וימשיך להיות X גם עם הילדים הבאים

>

מטבע הדברים, אני אתמקד בחסרונות שלדעתי יש
למה?
אני באמת חושבת שלהפוך את זה לדיון על חסרונות ויתרונות או בעד ונגד זה ממש פספוס של הדף הזה, שהוא מבורך בעיני. בואו נצא מנקודת הנחה שיש אמהות שבוחרות לפשפש עם חיתולים, והמטרה היא לא למצוא בשבילן פתרונות או לשפוט את הבחירה שלהם כטובה יותר או פחות מבחירה אחרת, אלא פשוט לדבר על זה. וללמוד אחת מהשנייה ולהציע עוד אפשרות למי שלא מכירה בכלל את התחום. ולהרחיב את גווני האפור בתוך העניין הזה של מודעות לצרכים.
אני מניחה שכמו שיש חוויות שמשותפות למי שמגדלת לגמרי בלי חיתולים וטיפים ורעיונות, אז ככה גם כאלה שמפשפשות עם חיתולים חוות דברים שהם לא בדיוק זהים לבלי חיתולים, כי זה משהו קצת אחר. וזה נהדר שיהיה מקום לדון בדברים האלה. כשאנחנו התחלנו לא עלה על דעתי שנהיה בלי חיתולים בכלל, ובאמת הרגשתי שאין ממש איפה לקרוא על ניסיונות כאלה. הרגשתי שאני קוראת את הדפים של הבלי חיתולים ומנסה לגזור מהם כל מיני דברים שיהיו רלוונטים לאיך שלי מתאים לעשות את זה עכשיו, אבל זה לא ממש זה.
היום אנחנו בערך חצי חצי, בשעות שאני מרגישה פחות מפוקסת או שאני מטפלת בו זמנית גם בגדולה אז היא מחותלת, ואני מפשפשת אותה. בחוויה שלי לפחות בינתיים אין הרבה הבדל בין בלי חיתול לעם, בשני המצבים יש הרבה פספוסים

כרגע היא זזה הרבה אבל עוד לא ממש זוחלת ככה שאם יש פספוס זה על החיתול שהיא שוכבת עליו, ואני פשוט מחליפה אותו מתחתיה. אבל בקרוב לדעתי היא תתחיל לזחול וגם אנחנו עם שטיח בכל הדירה, וממש אין לי מושג מה נעשה. כשנגיע לגשר....
אני חושבת שכל העניין הזה של מודעות ועיסוק עם צרכים הוא כל כך חדש לחשיבה שלנו, שנורא חשוב להיות מאד קשובות לעצמנו, וכל אמא או משפחה מוצאת לה את הדרך שבה נוח ונכון לה לעשות את זה.

אני באמת חושבת שלהפוך את זה לדיון על חסרונות ויתרונות או בעד ונגד זה ממש פספוס של הדף הזה, שהוא מבורך בעיני. בואו נצא מנקודת הנחה שיש אמהות שבוחרות לפשפש עם חיתולים, והמטרה היא לא למצוא בשבילן פתרונות או לשפוט את הבחירה שלהם כטובה יותר או פחות מבחירה אחרת, אלא פשוט לדבר על זה. וללמוד אחת מהשנייה ולהציע עוד אפשרות למי שלא מכירה בכלל את התחום. ולהרחיב את גווני האפור בתוך העניין הזה של מודעות לצרכים.

|Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y|

האם רשמתי מספיק Y?

בשביל לקרוא את מה שאת כתבת פה, ניצני, יש את כל דפי הבליחיתולים, שמספרם בערך כמספר ה-

שלמעלה. הדברים ידועים. את חושבת שאני לא זוכרת אותם יום יום ושעה שעה? אבל בשביל לא לקרוא את כל אלה, יש לנו את הדף הזה.
אמהות מפשפשות עם חיתולים צריכות מרחב דיון משל עצמן.

(())(())(())

להרחיב את גווני האפור בתוך העניין הזה של מודעות לצרכים.
עוד

אני מתה על אפורים.

ושוב תודה, תמרוש רוש{{}}, על פתיחת דף "בדיוק בשבילי" (-:
(עוד אחד שאני לא אוכל שלא להתעדכן מה נכתב בו, למרות השעה...)

אנחנו מפשפשים ממש ממש מההתחלה, אבל די מהר הבנתי ש(באורח לא "אמא מושלמת"י) דווקא חשוב לי "לערבב".
זה אולי נשמע רע מאד, אבל חשוב לי שהוא יוכל לעשות גם בחיתול, כיוון שלא תמיד אני פנוייה במלואי לפשפושים, וכיוון שאני רוצה לאפשר גם לאמא שלי להיות איתו בדרכה (המחתלת), כי אחרת אני נגררת לסוג של עודף שליטה ועודף לחץ מהמצב.
ובשביל לאפשר לעצמי את ה"שחרור" מהתפקיד מדי פעם, אני מגלה שאני צריכה "לשחרר" גם בימים של פשפוש מלא (ימים כפישפושם) חלק מהזמן, כי להרגשתי אם אני מלמדת אותו שאני לוקחת אותו תמיד{{}}, אז הוא לפעמים מתאפק (קקי) [למשל בבתים של אחרים, או כשלא המתנתי מספיק בתנוחה בפעם הקריטית] - גם שעות ארוכות עד כאב בטן מצווח, ו{{}}את זה אני פשוט לא מוכנה לגרום לו. אז מבחינתי שילמד שלגיטימי לעשות איפה שיוצא, אם לא נענתה בקשתו לאורך זמן.

הנוסחא שלי: רוב היום עם חיתול בד "פושט" (3 שכבות פלנל, מספיק ל-2/3 פיפי) או בלי כלום, לעתים (בעיקר ביאמו, למניעת סימנים על הרגליים) עם מכנסיים בלבד, ולעתים עם אקולוגי (בעיקר כשמתארחים).

<ודווקא עם בדים מעליו - הרבה יותר מבקש מאשר בלי כלום (או עם חד"פ)>

לא צריך.

אבל תצטרכי פשוט להאמין לי שלא היתה שם שיפוטיות.
מאמינה לך בשמחה

יכולה לנסות להסביר לך את נקודת המבט שלי (בלי להתחייב בשם "אחוות האפורות"

). אני פשוט לא מתחברת לדיוני בעד ונגד. לא מרגישה שאני לומדת מהם, ולפחות בשבילי זה לא ממש רלוונטי כרגע (היתרונות, החסרונות, השקלול, מערך ההחלטה. כל צורת הדיון הזאת לא מדברת אליי). ולכן בשבילי לעסוק בשאלות של למה והאם כדאי לפשפש עם חיתול לעומת לגדל בלי חיתולים, פשוט מסיט את הדיון מהנקודות שמעניינות בשבילי. שהן איך זה בשביל אמהות אחרות שעשו בחירה דומה לשלי, מה אני יכולה ללמוד מהניסיון שלהן (כמו נגיד, אם כי ברור שזאת השוואה לוקה אבל רק לצורך הדוגמא, איך זה בשבילי ובשביל התינוקת שלי להניק ולשלב בקבוקים (איזה קטע. מוזר לי אפילו לכתוב את זה בדוגמא היפוטתית), בלי קשר ובלי השוואה לאמהות שמניקות מלא או אמהות שלא מניקות בכלל. אלא פשוט איך זה מתנהל בחיים שלנו, מה המשמעויות של זה, וכו'). אני מצליחה להבהיר את ההבדל בין שני סוגי הדיון?

בכל מקרה, אני אחת פה. ומן הסתם, אם יהיה עניין בדיון על יתרונות וחסרונות אז יתפתח דיון כזה, ואם לא אז יתפתחו דיונים על דברים אחרים

ברוכות היוצאות מהארון או שמה עלי לאמר ברוכות היוצאות משידת ההחתלה?
אני בעד לפשפש וגם מודעות פיפי-קקי.
עדיין לא הבנתי את מטרת הדף, אבל אם הוא גורם לאמהות מפשפשות להרגיש טוב עם עצמן (יש דבר כזה?) - כבר טוב.
מודה שמקפיץ אותי לשמוע שמישהי מגדלת את הילד שלה "בלי חיתולים" אבל זורקת לפח 5-6 חיתולים חד פעמיים בכל יום.
נראה לי קצת לחיות בסרט.
יחד עם זאת... יש גם יש דבר כזה לפשפש עם חיתולים, והדבר הזה מבורך לגמרי!!

יישר כוח!
שלא נדבר על זה שלכולנו דרך יחודיות המשלבת בין תיאוריות ונסיבות,
כמספר התינוקות כך יכול להיות מספר "השיטות".

מצטערת שלא הבהרתי את עצמי כהלכה בהודעת הפתיחה.
זה דף תמיכה למי שרוצה או חושבת לפשפש עם חיתולים.

מי שרוצה לערער או להתווכח או לדון על עצם הקונספט - תתכבד ותפתח לנו דף וכחני בנושא. כמו שאני מכירה את "באופן", זה יהיה דף עסוק ושוקק ביותר

. אני אישית לא אהיה שם כרגע. אין לי חשק להסביר, להגן על עמדתי, לקבל תזכורות משובבות נפש על העוולות המחניקות שאני מעוללת לתוסיק של התינוק שלי, ואין לי כוח להתווכח עם טהרנים. אני פה כדי להיות יותר ממוקדת על הצורך שהביא אותי לדפי הבליחיתולים האחרים - ולא נענה שם במלואו:
לגלות איך זה בשביל אמהות אחרות שעשו בחירה דומה לשלי, מה אני יכולה ללמוד מהניסיון שלהן, איך זה מתנהל בחיים שלנו

למי שמגדלת לגמרי בלי חיתולים
אין דבר כזה בישראל.

אני מוכרחה להגיד, שקראתי את כל הדף, ואני מצדי הרגשתי שהוא מיותר. בכל דף על הבלי חיתולים ובכל סדנה שלי אני כותבת שוב ושוב שאפשר לפשפש את התינוקות בלי שום קשר למה שהם לובשים. זה מודגש בכל הצורות והניסוחים.

אבל, קראתי וראיתי, שיש אמהות שלא משנה מה אני אגיד, הן מלאות ברגשי אשמה וחושבות שהן "שונות" וחריגות ובעייתיות, וזקוקות לדף תמיכה נפרד, שבו יוכלו "לצאת מהארון" שהכניסו את עצמן לתוכו ביוזמתן ובלי קשר לשום דיון על הפישפושים, ולחבק זו את זו ו"לדבר על זה". אז אוקיי, הבנתי, יש כאלה שיש להן פשוט צורך שיהיה דף כזה עם כותרת כזאת. אז תתפרצו לדלת פתוחה, זה בסדר, חשבתן שיש דלת זכוכית ובעצם אין שם כלום, לא נורא, הדף תומך בכן, זה חשוב. אז חזרתי בי ממחשבתי שהדף מיותר: הוא לא מיותר. יש באמת אמהות שזקוקות לו. אז תבורכי תמרוש רוש שהבנת שיש צורך בדף כזה, אחלה.

_ברוכות היוצאות מהארון או שמה עלי לאמר ברוכות היוצאות משידת ההחתלה?
אני בעד לפשפש וגם מודעות פיפי-קקי.
עדיין לא הבנתי את מטרת הדף, אבל אם הוא גורם לאמהות מפשפשות להרגיש טוב עם עצמן (יש דבר כזה?) - כבר טוב._
נו, יופי, עכשיו שהגעתי לדברי קט קטית, אז היא כמובן כותבת הכל יותר טוב ממני ולפני... (-:

מודה שמקפיץ אותי לשמוע שמישהי מגדלת את הילד שלה "בלי חיתולים" אבל זורקת לפח 5-6 חיתולים חד פעמיים בכל יום.
ואני מזכירה לך שבכל חוג-בית שאני עושה, אני תמיד תמיד תמיד נותנת את הדוגמא של משפחה שגידלה עם חיתולים חד פעמיים רגילים 24/7 ונפטרו סופית מהחיתולים רק אחרי שהיו בטוחים לגמרי לגמרי לגמרי (ועוד כמה לגמרי-אים) שלא יהיו שום פיספוסים בשום פנים ואופן.
במלים אחרות, דרגת היסטריה שלא תתואר.
ובכל זאת, לקחו את הילדה לכיור כל יום כל יום, חיתלו באופן מיוחד בטיטולים שאפשר לפתוח ולסגור את הדבק שלהם (או הסקוטש) שוב ושוב בלי שצריך לזרוק את החיתול, כך שפעמים רבות היא היתה עם אותו הטיטול כל היום, כי לא היה שום פספוס - הכל היא עשתה בכיור, אז לא היה צריך 5-6 טיטולים.
הם כן הקפידו לקחת אותה.
כלומר, לא היה מצב כזה שיגידו לה, במלים או במסרים טלפאתיים, "תעשי בחיתול".
החיתול נועד לספוג פספוסים של ההורים, לא לשמש בית שימוש. והיא לא ילדה ראשונה, כך שסדר היום הוכתב לעתים קרובות על ידי צרכים של אחרים, ובכל זאת.
הם גם לקחו איתם בתיק במשך שנים סיר מתקפל (עם שקיות ניילון מהסופר - האבא היה ממיין את השקיות שהגיעו הביתה, וכל שקית שלמה בלי חור, שמר בתיק של הסיר המתקפל...), כדי שבאמת אפשר יהיה לפשפש בכל מקום.
אני זוכרת שפעם הילדה היתה איתנו בלונה פארק ואני לקחתי איתנו את הסיר והייתי מאוד מרוצה להשתמש בו גם לה וגם לילד שלי, כל אחד בשקית אחרת, כי לא היה שם "חיק טבע" (היו עצי פלסטיק ופיסות דשא מלאכותי... אי אפשר לפשפש על זה...) והשירותים הציבוריים היו כל כך מגעילים שלא רציתי אפילו להיכנס לשם כדי להחזיק מעל אסלה באוויר.

אני מביאה את המשפחה הזאת כדוגמא מובהקת לכך שאפשר לגדל לחלוטין עם חיתולים (חד פעמיים לא אקולוגיים 24 שעות ביממה), ובכל זאת להיות קשובים לצרכים, מה שהשאיר את הילדה הזאת במודעות לצרכים שלה, ועם שליטה הולכת וגוברת בסוגרים שלה (כך שהיא באמת התרוקנה כל פעם שעשתה, וגם בהדרגה, באופן טבעי, גדלו הרווחים בין הפישפושים, ולא המשיך הטיפטוף כל "מה שגולש" כמו שקורה למי שגדל בחיתולים בלי קשב).

יתר על כן, כיוון שאפשר להשוות אותה לילדים קודמים באותה משפחה, שכן גדלו לגמרי עם חיתולים ובלי קשב, אז:

ללא כל ספק השתמשו לגביה בהרבה הרבה הרבה פחות חד פעמיים, בהשוואה.
היא בילתה בחיתולים חצי ממשך הזמן, בהשוואה (כשנה וחצי לעומת כשלוש שנים).
כשהורידו לחלוטין את כל החיתולים, לא היו פספוסים. היא היתה מודעת לצרכים שלה. בהשוואה, אנחנו מדברים על עוד שנים של פספוסים, כולל בעיות עם קקי.

ואני שוב חוזרת, זה לדעתי מקרה קיצוני של "בלי חיתולים עם חיתולים". בלי שום הפסקות איוורור ובלי שום שילוב של חיתולי בד, אקולוגיים או כל דבר כזה.
וגם קיצוני בגלל שהשאירו אותה לפחות עוד ארבעה חודשים בחיתולים אחרי שהיא כבר אמרה תמיד וביקשה במלים, רק בגלל החרדה מהסכנה האיומה שאולי בכל זאת פעם אחת היא לא תבקש ואז יהיה פיפי במכנסיים ואוי ואבוי!!!

ובכל זאת, הנתונים מדברים בעד עצמם.
הילדה הזאת הרוויחה בגדול.
קט קטית, אני לא משווה אותה לילד שגדל בלי חיתולים ובאמת גם לא הרגיש חיתול על הגוף מגיל כמה חודשים.
אני משווה אותה לילד שגדל בחיתולים - ורואה ייתרון גדול ועצום לזה ש"פשפשו" אותה. הבדל ענק!

וגם, בואו נדבר גלויות:
כשאמא או אבא היסטריים או לחוצים בנושא הפשפושים, עדיף לחתל ולהיות רגועים ולקחת לשירותים מתוך רגיעה, מאשר להעביר לתינוק את ה"אולי אתה צריך? בוא נראה אם אתה צריך. רק אל תעשה פה! אוי, תיכף הוא יעשה עלי. אתה צריך? אולי אתה צריך? בוא אני אקח אותך. אה, אתה לא צריך? רגע, אולי עוד כמה רגעים? הוא לא היה צריך לפני חמש דקות, אולי עכשיו הוא צריך? בוא. אתה צריך?"

לכן אני חוזרת ואומרת להורים: תחתלו לפי מידת הלחץ שלכם. עדיף שתחתלו ותפשפשו, מאשר שתחתלו ולא תפשפשו.
זה היתרון הגדול של הפשפושים: אני לא מאמינה ב"טהרנות" פה.
אני מאמינה בהקשבה.
ההקשבה, כמו שכתבתי ואמרתי כבר אלף פעם, היא לא רק לתינוק.
היא גם להורים.
לתינוק יש צרכים. תרתי משמע.
גם לאמא יש צרכים.
לאמא יש צורך בכוחות. לא להישחק. לא להיגרר ללחץ, ייאוש, היסטריה, תשישות מוגזמת.
כמו שאמא מקשיבה לתינוק (כשהוא צריך לינוק, כשהוא צריך לישון, כשהוא צריך פיפי, כשהוא צריך קקי, כשהוא צריך תנועה ונידנוד, כשהוא צריך גרעפס),
ככה גם אמא צריכה להקשיב לאמא (כשהיא צריכה לאכול, כשהיא צריכה לישון, כשהיא צריכה פיפי, כשהיא צריכה חיבוק, כשהיא צריכה מנוחת אחריות).

מצטרפת. טוב, חלקית. אנחנו פה קומנדו בלילה (למרות דף ה"גם בלילה", החלק הזה היה לנו הכי קל ועדיין הולך הכי חלק), וביום שילוב של בלי, טוטס-בוטס (מהבמבוק, בלי כיסוי), וחד"פ כשמבקרים אנשים אחרים, כשמידי פעם קורה שכל הבד בכביסה (למרות שאז אנחנו בד"כ משתמשים בטטרה), וכשמאיזושהי סיבה התקשורת או תשומת הלב קורסות (אתמול היה יום כזה. מין מיני שביתת פשפושים, ובנוסף כולנו היינו קצת חולים, ואחרי שעשו עלי קקי בפעם המי-יודע-כמה החלטתי שאין לי אנרגיה לזה). לתחושתי אנחנו רוב הזמן עם הבד, אבל האיש טוען שאנחנו דוקא די הרבה בלי כלום, ושאני סתם מניחה שאנחנו לא עושים "באמת" בלי חיתולים ולכן מתייחסת לפעמים האלו בתור אנומליה.

אני גם שמה לב שאצלנו התקשורת עובדת הכי טוב דוקא כשהיא מחותלת בבד. כנראה כי שתינו תופסות את זה בתור בגד יותר מכל דבר אחר, וכשהיא בלי כלום אני בד"כ ממגנת את הסביבה והיא יכולה לעשות חופשי בלי תוצאות כמעט (מבחינתה). ועוד לא מצאתי לה תחתונים/מכנסיים שיחליפו את התחושה הזו בלי תפרים מעיקים... טוב, יש על זה כבר דיון איפשהו אחר. זה גם עניין של תקופות, וכמובן של מזג אויר.

אפשר להיות עם חיתולים עם פשפושים גם בלי היסטריה, איסטניסטיות ופרפקציוניזם. פשוט - עם חיתול, ועם קשב וכבוד לרך הנולד.

וכמו שאמרתי, בעיני עם חיתולים דווקא דורש הרבה יותר קשב, תשומת לב ונחישות מאשר בלי (שפחות או יותר מכריח את ההורים לפעול ומיד, ולכן הרבה יותר מתאים לדחיינות הכרונית שלי).

אפשר לקרוא לדף הזה גם עם פשפושים עם שטיחים

אבל אולי זה מחמיץ את הפואנטה.

לי זה נראה כמו סתירה בין הדברים שהיא אומרת וגם בדיוק מה שלא רוצים פה, ובדיוק מה שמעורר רגשי אשמה בדפים של בלי חיתולים

אינדיאנית, כשתרצי להבין מה היא אומרת, תפני אליה בגוף שני.
כשלא תרצי, את מוזמנת להרגיש טוב/רע עם עצמך בכל דף שבא לך, אין לזה שום קשר אלי.

בשמת,
אין לי ספק שאפשר לפשפש כל ילד, בלי שום קשר לסוג הבגד שהוא לובש,
והרי אם החיתול נמצא שם כ"מגן" ולא משמש כבית שימוש כימי - הרי זהו בסה"כ סוג של בגד.
מה שאני אומרת הוא שהמונח של "בלי חיתולים" שמשתמשות בו אמהות לעתים קרובות מטעה,
ובפועל זה לגמרי עם חיתולים, עם כמה פישפושים באמצע.
אני לא אומרת מה טוב מה רע, רק בואו נקרא לילד בשמו.
כשהפח בשירותים מפוצץ מחיתולים, כנראה שבבית הזה משתמשים בחיתולים.
תקראו לזה קשב, תקראו לזה פישפושים, תקראו לזה גמילה מוקדמת, תקראו לזה מודעות הפיפי-קקי,
תמציאו לזה שם חדש.
מבחינת הגיון לא מסתדר לי "בלי חיתולים עם חיתולים".
כי זה עם חיתולים.
המקרה שנתת עם הילדה שלא אווררה כלל וכלל והייתה בקשב מלא לצרכים שלה (מצד הוריה ומצד עצמה)
רק מוכיח שהעניין הוא לא בחיתול, או בהעדרו, ולכן אין סיבה לקרוא לזה "בלי חיתול".
קשב? טוב לי.
פישפושים עם חיתולים ? מלא חן והגיון.
בלי חיתולים עם חיתולים? כשל לוגי

בשמת, אני לא מרגישה רע עם עצמי בשום צורה שאני מחתלת עם חיתולי בד בבית וח"פ מחוץ לבית ועדין מה שכתבת בהודעתך האחרונה עשה לי ממש טוב על הלב

.

אני מוכרחה להגיד, שקראתי את כל הדף, ואני מצדי הרגשתי שהוא מיותר. בכל דף על הבלי חיתולים ובכל סדנה שלי אני כותבת שוב ושוב שאפשר לפשפש את התינוקות בלי שום קשר למה שהם לובשים. זה מודגש בכל הצורות והניסוחים.
בשמת, ידעתי שתכתבי את זה

ואני מסכימה אתך. הדלת היתה פתוחה כל הזמן. ובכל זאת היה צורך להתפרץ אליה. ככה זה בחיים. במקרה שלי, לא בגלל רגש "אשמה", אלא גם כדי לקרוא לילד בשמו, וגם כדי להרגיש יותר ביחד עם אמהות אחרות מאותה "שכונה". וגם, שוב, כמו שאמרתי בהתחלה, שיהיה דף אחד בנושא הזה (שני, למעשה) בלי המילה "בלי" בתוכו. ולכן אמרתי בהתחלה:
כדי שיהיה דף אחד שבמוצהר פונה לכל מי... שמשאירות את החיתול
דגש על "מוצהר".
כל הדפים האחרים עשו זאת לא במוצהר, לא בכותרת, וזה כן.
@}

סופסוף הפשוש נרדם ויש קצת זמן לשתף.

אנחנו מתפשפשים לנו מגיל כמה שבועות.

בהתחלה חשבתי שהחיתול מוסיף המון סרבול לפשפוש. מדהים כמה התרגלתי לזה... עכשיו אני מורידה אותו רק מלפנים, כשהרצועות הצדדיות שלו עדיין תפוסות בין הירכיים לבטן של התינוק. את החלק הקדמי אני מקפלת ותוקעת מאחור, בין הגב שלו לבטן שלי, שלא יפריע, ואז גם קל להעלות אותו בחזרה, בעמידה בכל מיני פינות רחוב.
מלבורן פשוט אידיאלית לפשפושים, זה מדהים. פיסות דשא ועצים על כל צעד ושעל.
בהתחלה בחוץ הייתי מפשפשת בחוץ בכריעה, ומהר מאוד הברכיים התחילו להתלונן לי, ואז ראיתי סרטון בשם NAPPY FREE, ופתאום ראיתי אנשים מפשפשים בעמידה! וואללה? אז ניסיתי גם.

ניסיתי להוריד את החיתולים כמה פעמים וזה היה ממש לא זה, הייתי במתח אטומי ומה מאוד שמחתי כשבא הפספוס הראשון ונתן לי סיבה להחזיר את החיתול.

אחר כך, אחרי שנכנסנו לעניינים יצא לי מדי פעם להשאיר אותו קצת בלי חיתול, ומה מאוד הופתעתי כשבפעמים אלה הוא עשה עלי פיפי ללא היסוס, ובלי לסמן כלל. בניגוד מוחלט למה שקראתי. לקח לי כמה פעמים כאלה וקצת חשיבה כדי להבין, שככל הנראה הוא התרגל לחיתולים, ומבחינתו הורדה של החיתול היא מתן אישור קטגורי לפשתן. אלא אם כן אני מבקשת ממנו במפורש לחכות קצת, עם ה"רגע רגע רגע" הידוע.
כך שבפעם הבאה, הורדתי את החיתול אבל מיד במקומו שמתי תחתונים.
ואז כמובן אמרתי לעצמי "אולי תרגעי כבר תנשמי עמוק אל תקפצי לפשפש על כל עפעוף מתוך פאניקה בלה בלה בלה", וכל כך הצלחתי בזה עד שהתעלמתי גם מאיתות מפורש ביותר.
חזרנו לחיתוילם.
אבל כל התנסות כזאת מלמדת משהו.
אני מתחילה לחשוב על יצירת תחתוני פשפוש ומכנסי פשפוש, שיכילו את החריץ לפשפושים נוחים, אבל שיהיה עליו גם שכבת ריפוד עבה סטייל חיתול בד, כדי שהפספוסים יישארו מקומיים, פחות או יותר. ושגם השכבה הזאת תהיה מאוד קלה להסרה. אני רוצה שהיא תהיה תפורה מאחור, נניח, ומוצמדת מלפנים עם תיקתק או שניים. או שתהיה ניתנת להסרה משני הצדדים, ואז אפשר להחליף רק אותה ולא א המכנסיים, או לשים אחרת כשהיא עוד רטובה וכשהמכנסיים מתייבשים יותר מהר, משהו מודולרי כזה. אהבתי מאוד את ההגדרה שנכתבה פה למעלה, שחיתולים רב פעמיים הם סוג של בגד. זו אמירה שאיכשהו פותחת לי את הראש. כשניסיתי בהתחלה להשתמש קצת בטטרה, לא יכולתי להתמודד עם הכביסה. החיתולים נשארו בדלי המיועד להם במשך... כמעט שבועות. אבל עכשיו כל הבית מתוקתק טוב יותר, ואפשר לתת לבגד הזה (חיתולי בד על כל צורותיהם) צ'אנס נוסף.

אני לא מאמינה! זה נקלט!!!!

(כתבתי וכתבתי ושלחתי ואז האינטרנט נפל. הייתי בטוחה שהכל הלך)

אולי חיתולי גמילה מבד, עם גומי, שבנויים כמו תחתונים?
למאדר איז יש כאלה כבר ממשקל 9 קילו אני חושבת.

שבנויים כמו תחתונים?
המממ... זהו, שכרגע אני לא אוהבת את המבנה של תחתונים.
אבל עוד חזון למועד.

_אולי חיתולי גמילה מבד, עם גומי, שבנויים כמו תחתונים?
למאדר איז יש כאלה כבר ממשקל 9 קילו אני חושבת_

לנו יש חיתולי סנדיז של מאדר איז שיש להם אמנם כפתורים בצדדים אבל הגזרה שלהם היא כמו חיתולים (אפשר ללבוש ולפשוט אותם כמו תחתונים). הם במידה עד כ- 10 ק"ג.

אני מלבישה עם זה גרבים בלבד כי זה כבר נהיה מסורבל להוריד את שניהם יחד.

אני מלבישה עם זה גרבים בלבד כי זה כבר נהיה מסורבל להוריד את שניהם יחד.
התכונתי שזה מסורבל להוריד גם חיתול וגם את המכנסים, גם אם החיתול עם גומי.

בדיוק הזמנתי מקרייגס ליסט מכנסי פוקיטו יד שניה. עוד כמה ימים אדווח איך זה עובד.
בעקרון כמו חיתול בד אבל מחזיק רק פיפי אחד.

ואצלינו, עם חיתולים ופשפושים אקראיים.
טוב, לא ממש אקראיים, אבל לא באופן עקבי.
אני מתארת לעצמי שזה מבלבל אותה, אבל אני לא תמיד פנויה (בעיקר כשאני עם שלושתן, ובעיקר כשהאמצעית זקוקה לצומי. למרות שלפעמים מפשפשים יחד), וגם לא תמיד מבינה.
רוב הקקי הולך לכיור או לקערה, וזה משמח אותי (ואת הכביסה

), אבל פיפי קשה לי לזהות בלי לנסות לפשפש כל חצי שעה. מתוך שינה. באמצע היום או הלילה.

אני מקווה שעם הזמן אפשר יהיה להשאר עם חיתול יבש רוב הזמן, אבל כרגע (אוטוטו בת חודשיים), זה עוד לא המצב.
מעניין אם הפוקיטו האלה יעזרו לשתינו להבין מתי זה קורה. ידווח בקרוב...

היי סלט ךפירות, תני לזה זמן.
היה שלב שפתאום התחלתי לזהות פיפיים, ואז כמובן זה בא על חשבון המון פספוסי קקי. ואז גם זיהויי הקקי חזרו לקדמותם. כרגע לזהות פיפיים עדיין יותר נוח, מבחינת האיתות שהוא מאותת.

הנה שאלה שמציקה לי לפחות פעם ביום:
מתי מחליפים את החיתול???

אשמח לשמוע איך אתן מחליטות בסוגיה הרת הגורל הזאת, גם עם חיתולי בד וגם עם ח"פ.

מתי שהיית מחליפה תחתונים או מכנסיים. לא?

אני מקייקת בעיקר עם חד"פ (לא לסקול אותי בבקשה).
תופסת הרבה פיפי גם, אבל לא ממש מנסה (ניסיתי את זה עם הגדולה וזה גדול עלי)
אז כל פעם שאני שמה לב שיש פיפי בחיתול אני מחליפה לו.
זה קורה בעיקר כשאני קולטת סימון ולוקחת אותו לשירותים ואז כבר מחליפה חיתול, אבל לפעמים גם סתם ככה רואה שיש פיפי בחיתול ומחליפה,
אם הוא עם בד אז ברגע שנרטב אני מחליפה.

לא לסקול אותי בבקשה
לא סוקלת, גם אני ככה, אבל לרוב עם בד. ח"פ לפעמים בלילה ובמקרה שהתעכבתי עם הכביסה.
תופסת בעיקר קקי, ומזהה פיפי לעתים רחוקות.

וגם עם קקי זה לא תמיד מצליח. הקקי בא בכמה נגלות ולא תמיד היא עושה את כולן מעל הכיור או הקערה. אז אחרי שנדמה לי שהיא גמרה, או אחרי שכמעט נשברו לי הידיים, אני מחתלת ומניקה ובאמצע ההנקה - שארית הקקי פורץ ללא סימנים מוקדמים.
אותו הדבר עם הגזים. יש לנו קצת חוסר נוחות לאחרונה ותנוחת פשפוש עוזרת לשחרר אבל לא תמיד, ויש טפטופים והחיתול מוכתם אם יוצאים גזים כשהיא מחותלת.

בהחלט דף חשוב!

קודם כל, לשאלה של ניצן:
אני מפשפשת לא כי זה אקולוגי, ולא כי זה חוסך לי כביסות, וגם לא כדי שתגמל בגיל צעיר.

אני מפשפשת כי הבת שלי מאותתת לי שיש לה פיפי, ומבקשת ממני לפשפש אותה.
נראה לי שלבחור לא לפשפש זה כמו לבחור לא להניק לפי דרישה (רגע, לא לסקול!!! הנה מגיע ההסבר) :

אם אני מבינה מה הבת שלי רוצה אני משתדלת להענות לבקשה שלה.
נכון, קורה לפעמים שהיא רוצה לאכול ואני חושבת שיש לה פיפי, או שהיא רוצה שיפשפשו אותה ולי נדמה שאיזה זבוב מציק לה,
אבל תמיד (תמיד!) אני מנסה להבין מה מציק לה, ולהקל עליה.

אז אני מלבישה אותה בחיתול ר"פ, ובמקרים מסויימים מחתלת בח"פ, אבל גם עם חיתול, אם אני מבינה מה הצרכים שלה, אני נענית להם.

וכן, קורה, למשל בשמחות, שקשה לי למצוא מקום מתאים לפשפושים, כמו שיכול לקרות שיהיה לי קשה למצוא מקום להניק בו (מממ... אולי נגיד בחדר מלא בגברים חרדים?) אז לפעמים אני מושכת טיפה במודע.

ושאלה לשומרות המצוות בדף הזה (יש כאן עוד כאלה?) :
גם אצלכן כמות הפספוסים בשבת עולה?
אני לא יודעת אם הקשב שלי יורד בשבת (גם המודעות נחה) או שמרפי עובד שעות נוספות כשאני לא מכבסת, אבל כמעט תמיד במוצ"ש או ביום ראשון אנחנו נזקקים לחיתול ח"פ אחד...

גם אצלכן כמות הפספוסים בשבת עולה?

ענק!!!
ואני חשבתי שזה חוק מרפי בכך שבדיוק שיש לי אורחים אנגלים מתורבתים לצהרים (אשר בהלם מהפשפושים) חיבים להגיע כל הפספוסים (ואלו לא פספוסים של חוזר קשב- הוא פשוט לא מסמן! ).

אשמח לשמוע איך אתן מחליטות בסוגיה הרת הגורל הזאת, גם עם חיתולי בד וגם עם ח"פ.
אני מחליפה מייד. ואז בימים של שביתה מוחלטת, כמו עכשיו, זה אומר הרבה, הרבה חיתולים לכביסה. אנחנו משתמשים בשני סוגים של חיתולי בד - פריפולד "פושטים" עם כיסוי, ובכאלה הפיפי הוא ממש על הגוף שלה אז מייד מחליפים. הסוג השני (שממנו יש לנו פחות) הוא חיתולי כיס שבהם הבד שנוגע בגוף שלה הוא פליס, ואותם אני שמה בלילה. לפעמים קורה בלילה שהיא עשתה קצת פיפי בחיתול אבל היא ישנה לגמרי ובמצב כזה אני בדרך כלל לא אחליף מייד. אבל אם זה יוצא כשהיא חצי מתעוררת לינוק או שזה כמות גדולה יותר אני כן אחליף. תלוי גם בעד כמה אני אפופה כמובן....
הסטוק שלנו לא בנוי לכזאת שביתה מסיבית, עוד לא היה לי דבר כזה

אבל, נראה לי שבח"פ השיקולים הם קצת אחרים, גם כי החיתול מרחיק את הרטיבות מהגוף יותר טוב וגם משיקולים אקולוגיים. כשהיינו בטיול של שבוע והיא היתה עם ח"פ (ופשפושים כמיטב היכולת) ניסתי להחליף כמה שיותר, אבל פה ושם כן יצא שהיא נשארה עם חיתול שהיא עשתה בו קצת פיפי.

אני מפשפשת לא כי זה אקולוגי, ולא כי זה חוסך לי כביסות, וגם לא כדי שתגמל בגיל צעיר.
אמא'לה, זה מה שאני שאלתי?

אצלי דווקא קקי אין כמעט פספוסים אבל האמת שהוא כבר כמעט בן 7 חודשים (מתי מתי נהיית בן 7 חודשים?)
עכשיו הוא המון פעמים קם יבש בבוקר וזה כזה כיף שהוא לא ישן רטוב בלילה.
לדעתי בחד"פ דווקא כן דחוף להחליף גם פיפי כי זה נהיה מין רטוב ולך שם..אבל נראה לי שמראש מרגישים שיש בטיטול פיפי אחרי יותר זמן.

ניצן:
המערבבות בקלות נגררו להסתובבות עם פעוטות בני שנתיים עם חיתולים ח"פ. ואז, אני שואלת את עצמי, מה רבותא?

זה נשמע כאילו המטרה בלפשפש היא לא להגיע להסתובבות עם פעוטות בני שנתיים עם חיתולים ח"פ

אישית הבנתי שלא זה מה שהתכוונת לכתוב, והאמת שיותר משעניתי לך עניתי לשלל קרובותי שמספרות לי חדשות לבקרים על ילדים שפושפשו מגיל 0 ונשארו עם חיתול עד גיל 3.
חבל שאין סיכוי שהן יראו את הדף הזה

הקקי בא בכמה נגלות ולא תמיד היא עושה את כולן מעל הכיור או הקערה. אז אחרי שנדמה לי שהיא גמרה, או אחרי שכמעט נשברו לי הידיים, אני מחתלת ומניקה ובאמצע ההנקה - שארית הקקי פורץ ללא סימנים מוקדמים.
סלט פירות, אני מכירה את הדפוס הזה. הפשוש שלי מקשקש איזה 4-6 פעמים ביום, והקקי של הבוקר (ולפעמים גם קקיים אחרים) בא בשתיים-שלוש נגלות. ומה לעשות שאני ממש היפר-אקטיבית ואין לי סבלנות להחזיק אותו על הסיר יותר מ- 10-20 שניות?
אז בזמן האחרון פיתחנו דפוס פעולה ממש יפה, שהוא מסמן לי, אני מקשקשת אותו, ואז במקום להמשיך להתייבש על הסיר או להלביש את החיתול, אני פשוט מנגבת אותו, ומחזיקה אותו שכוב עלי, ומנדנדת אותו בעדינות, בעיקר את אזור האגן והירכיים, גם כדי להעביר את הזמן בכיף וגם כדי לעזור לקקי לצאת, ואז מרימה לעוד נגלה של קקי, ואז מנסה להלביש את החיתול, ואם הוא מוחה או מסמן - נשארת שוב ומחכה ומנדנדת, ומנצלת את הזמן לקצת פירצופים וחיוכים הדדיים, עד שמגיע תור הנגלה השלישית.
איכשהו, ובעיקר כיוון שהשיטה הזאת עובדת לי, אני ממש נגד להשאיר אותו על הסיר פרקי זמן ממושכים, כלומר ייותר מ- 30 שניות. מרגיש לי ממש לא טוב, גם מהצד שלו וגם מהצד שלי.

הפשוש שלי מקשקש איזה 4-6 פעמים ביום
אצלינו הרבה יותר. ממש מכונת קקי. בגלל זה יש פספוסים, כי קורה שהיו שתי נגלות או יותר בכיור או בקערה (עם הפסקות). וחיתלתי, והנקתי, והופה - עוד קקי. בלי לסמן. משהו הילדה הזאת...

מה שמדהים בכל הפשפושים האלה, שכל כך מהר היא לומדת את העסק. לא חשבתי שכשאני מציעה ציצי (וברור לי שהיא רעבה), היא תסרב כי יש לה פיפי. ורק אח"כ תינק. כנראה שאין דרך חזרה

ופריצת דרך השבוע - הצלחנו לפשפש (ואפילו לקשקש) בשרותים ציבוריים. בישיבה הפוכה, הכי נוח. איזה יופי!

אצלינו הרבה יותר. ממש מכונת קקי. בגלל זה יש פספוסים, כי קורה שהיו שתי נגלות או יותר בכיור או בקערה (עם הפסקות). וחיתלתי, והנקתי, והופה - עוד קקי. בלי לסמן. משהו הילדה הזאת...
המממ. זה קצת מעורר חשד. המון קקי, ובלי לסמן - חשד לאלרגיה או וירוס או משהו אחר. זה אופייני למצבים האלה. לא אופייני לקקי נורמלי.

חשבתי על זה, כשהיתה לה פריחה. ואז עברה. לא היה ברור ממה.
היינו אצל הנטורופתית והיא לא מצאה שומדבר.
היום (כבר יוצאים) יש עוד תור אצלה. אני אתייעץ.

מצד שני אני לא בטוחה עד כמה זה לא אופייני. עוד שבוע תהיה בת 3 חדשים. הגיוני שיהיה הרבה קקי בשלב הזה.

מה זה המון קקי עם לסמן? נורמלי בגיל 5 חודשים לעשות כ-8 פעמים ביום (בסיר)?
הילד אוכל המון והוא אחוזון 90, אבל בכל זאת...

השאלה היא מה זה 8 פעמים. אולי חלק מהם בעצם נגלות של אותו קקי? אצלי עוד לא ממש הצלחתי לזהות איזה קקי שייך לאן. אם בכלל.
זכור לי מהבכורה שהיתה עושה (בחיתול. ח"פ) כל הנקה. נדמה לי שהיה ככה עד תחילת המוצקים.

כנראה שהכל נורמלי. גם מכונות קקי כמו שלנו

יוטי, לא יודעת אם זה "נורמלי", אבל האם יעזור חל חדעת שגם אצלנו היו הרבה ימים כאלה? קקי ענקי בשש בבוקר (בשלוש נגלות), עוד אכד בשמונה, אולי עוד אחד לפני היציאה מהבית ושניים-שלושה סביב הצהריים ואולי עוד אחד לקראת הערב.
<מקלדת נטולת עברית>

איכשהו, ובעיקר כיוון שהשיטה הזאת עובדת לי, אני ממש נגד להשאיר אותו על הסיר פרקי זמן ממושכים, כלומר ייותר מ- 30 שניות. מרגיש לי ממש לא טוב, גם מהצד שלו וגם מהצד שלי.
גם אצלי היה ככה. ונקטתי בגישה מאד דומה. החזקות קצרות.
עוזר להבין שכל "קקי" כזה שהם עושים זה כמו קק אחד שלנו. כלומר, אם אנחנו עושים שלושה גללים בפעם, למה אנחנו מצפות מהם לעשות גלל אחד? ולפעמים יש אנשים שלוקח להם הרבה זמן עד שמתקבלת הכרעה שלמה...

אז הגישה של פ"א מלמעלה נשמעת לי בול לעניין (לא פלא

)

אני מדברת על הרבה קקי אחרי שכבר יש "נגלה" רצינית ב-7 בבקר.
א"כ כמעט אחרי כל ארוחה יש לו קצת (יחסית לבקר) אבל לא יכולה להשאיר אותו הרבה על הסיר כל פעם כי הוא לא רוצה. לאחרונה הוא פיתח שיטה לומר לי שהוא גמר: הוא מסובב אלי את הראש ומישיר אילי מבט בעיניו העגולות והיפות שממש אומר "זהו".
זה אחרי שהתחלתי לבקש ממנו לפני הרבה הרבה זמן שיסתכל אלי כשהוא מסים, א"כ מספר שבועות כבר לא אמרתי כלום ופתאום הוא התחיל עם המבטים המתוקים האלה בסוף הפשפוש.
מ-ד-ה-י-ם!

על כל מקרה, אני לא מוטרדת מזה רק תהיתי אם זה נורמלי כשקראתי על זה עכשיו בשרשור

.

אני לא מוטרדת מזה רק תהיתי אם זה נורמלי
שאלתי אתמול את הנטורופתית. היא אמרה שאם הצבע כרגיל, הריח בסדר - כנראה שהכל בסדר.
אם היה משהו שמפריע, אז הריח היה נוראי.
אישרתי שהריח חמוץ-מתוק, כיאה לקקי של יונקים. אני לא מודאגת.

בן כמה המפושפש שלך?

אם היה משהו שמפריע, אז הריח היה נוראי.
אוי! לפעמים הריח מוזר , לא טוב במיוחד. אבל רק לפעמים.

בן כמה המפושפש שלך?
5 חודשים.

אולי כדאי לבדוק מה אכלת ביום שיש ריח מוזר ולראות אם יש עקביות. ויכול להיות שזה כלום. נזלת. whatever.

מרפי כנראה שמע, והבוקר קקי ראשון היה רק בסביבות 10, אחרי כמה נסיונות כושלים. והיה ענקי עם כמה נגלות (רצופות), לקערה. היא בטח תתפוס קצב בהמשך היום

(אה, אני הפלונית-אלמונית מלמעלה, זו שלא מסוגלת להחזיק את הפשפוש על הסיר יותר משלושים שניות

)
<יצא לי פ"א והתעצלתי לתקן או להזדהות>

וואלה, ניצן, לא חשבתי על זה כעל "גללים"! ממש קולע.
אני מאוד אוהבת את הנענועים העדינים האלה שאני עושה לו בין שפריץ לשפריץ. שאבתי את זה מעוצמת הרכות, אני חושבת.

אוי, אני חייבת לשתף (יש פה דף תגובות של אנשים לתינוק מפשפש?):
הלכתי לבקר חברה שלי בבית חולים אחרי ניתוח, ובדיוק היה יום של שיניים והוא ביקש קקי כל רבע שעה בערך. אז באחת הפעמים נכנסה אחות וראתה אותי בשירותים, ואמרה על זה משהו אז סנדרה (החברה שלי) אמרה לה שלא, לא מחליפים לו, הוא אשכרה עושה באסלה, אז האחות מסתובבת אלי בתדהמה ושואלת אותי: "Are you psychic?!?!?"

וגם שאבתי את זה ממשהו שהייתי עושה לעצמי כשיש לי איזה גלל גדול ואיטי ואני לא רוצה ללחוץ אותו בכוח: מרעידה את הישבנים שלי מעלה-מטה וזה ממש עוזר לו לצאת.

וואלה, ניצן, לא חשבתי על זה כעל "גללים"!
הנקודה שחשוב לי לדייק פה, ותודה שאת מזכירה לי, זה שאם נספור כל גלל שלנו בתור "קקי" אז יכול להיות שגם אנחנו נגיע לספירה של עשר פעמים ביום.
זה כמובן לא כדי לגרום לשאננות יתר במצבים שבאמת יש רגישויות, אלא כדי לחדד את ההבנה של האנטומיה של הקקי

ממש קולע
תודה מותק @}

שמחה מאוד על הדף הזה!
קטני עם חיתולי בד כל הזמן (דירה שכורה עם בלטות ישנות שהמים של השטיפה יורדים דרכן... לא רוצה שירד לשם פיפי!), ואנחנו מפשפשים בעיקר אחרי שינה או מחוץ לבית. בבית קשה לי להשאר בקשב... והוא לא מסמן. מחוץ לבית הוא יותר מסמן, או שאני יותר מנחשת שזה מה שהוא רוצה, והוא יותר מחכה שאני אקח אותו... בבית אני לא זוכרת שזאת אופציה (ולא רק משעממם לו/רעב/צמא/וכו')! קורה גם לכן? אני בעיקר חושבת על זה כשאני מזהה שמציק לו להיות רטוב... ואז כמובן מאוחר מדי לקחת אותו. מבאס...
חשבתי לנסות לשים טיימר ולקחת אותו לפי זמנים קצובים פחות-או-יותר, אבל עוד לא הגעתי לזה...
מה שכן - אנחנו מפשפשים מגיל 5 שבועות כך שהוא מבין את המילים והתנוחה, וגם מסמן אם אין לו/סיים ורוצה להמשיך הלאה. לפחות זה

אני רוצה להעלות את בעיית ההלבשה. הקטנה ממש טריה(כמעט 3 שבועות),ואני לא רוצה להשאיר אותה ערומה(רוב הזמן זה די קר בשבילה)גם לא ברגליים. מה עושים? זה ממש מסורבל כל פעם-במיוחד עם כל החליפות תינוקות האלו-עם האלף כפתורים...ועוד החיטול אח"כ...אפילו שהיא ממש מסמנת יפה כל פעם-והולך לנו ממש טוב,אבל קשה לי להיות לגמרי קשובה,כאני חושבת כמה פעמים-"זה זה? זה לא זה?" כי אני מתעצלת לפתוח-לסגור כל פעם...
שמעתי על ה"בייבילגס"-חוטלות כאלו-כמו גרב שמכסה את כל הרגל.זה נראה לי כמו פיתרון נהדר,אבל מה-זוג כזה,עולה 60 שח'...מבאס. יש למישהי רעיונות בנושא?...

אני התחלתי עם קטני כשהוא היה בן 5 שבועות, בשיא החורף בניו יורק. הלבשתי בחליפות עם תקתקים או רוכסן מלמטה... מהר מאוד למדתי לפתוח את כל התקתקים ביד אחת תוך שאני מחזיקה אותו צמוד אלי ביד השניה. את גם לא חייבת לסגור את כל התקתקים - הבגדים לא יפלו ממנה כ"כ מהר... וזה עושה הבדל גדול. תנסי ותראי אם זה מקל עליך.

יש לנו גם כמה בייבי-לגס אבל האמת? בקושי השתמשנו בהם... רק כשהוא לבש חליפות שהיו קצת קצרות למטה, ורגליו היו חשופות. רוב הבגדים שלו היו עם רגליות ותקתקים לאורך רגל אחת, כך שכולו היה עטוף.

שמעתי על ה"בייבילגס"-חוטלות כאלו-כמו גרב שמכסה את כל הרגל.זה נראה לי כמו פיתרון נהדר,אבל מה-זוג כזה,עולה 60 שח'...מבאס.
לא חייבים לקנות, אפשר לאלתר חותלות מגרביים שלך, שלא אכפת לך לגזור

יש המון הצעות טובות ב- בלי חיתולים בחורף.

הקטנטונת שלנו בת כשבועיים, ואנחנו מפשפשים ומקשקשים עם חיתולים מגיל שלושה ימים בערך. לפעמים זה עובד -- אחרי השינה כמובן, וגם קצת אחרי הנקה, עם הסימנים הברורים של קקי -- ולפעמים לא. בינתיים אני מתייחסת לזה כאל למידה שלנו את הנושא, מתוך תקווה שלאט-לאט הנהלים יסתדרו, הסימונים יתבררו, הרווחים יגדלו וכן הלאה. ובינתיים היא רוב הזמן עם חד-פעמיים, ואני רוצה לומר לכל מי שזה מקפיץ אותה, שאני לא יודעת מה יותר גרוע, לזרוק חיתולים חד-פעמיים או לכבס כל כך הרבה (הרי רובנו מפעילות וכונה ולא רק שוטפות קצת מתחת לברז) באזור השחון שלנו (אמנם מצוקת המים היא גלובלית אבל אצלנו מרגישים את זה יותר), או לייבא כל מיני חיתולים מחו"ל. בקיצור -- כך או כך זה לא מציאה. הבה נקווה אם כך שעם המודעות, הקשב או איך שלא תקראו לזה, נצליח לגדל את ילדינו עם הרבה פחות חיתולים ולאורך הרבה פחות זמן -- לטובתם ולטובת הפלנטה.

אני קצת מבואסת...
קטני לא מסמן, ולא אכפת לו לעשות איפה שהוא נמצא - על הרצפה, על הספה שלידה הוא עומד, וכולי - רק לא כשאני מפשפשת אותו. בד"כ החלפת מקום עובד, והוא מיד מפשפש במקום החדש ("אה, לא בא לך באסלה? בוא למקלחון" ושם הוא עושה מייד). ביומיים האחרונים הוא מסכים לפשפושים רק אחרי שינה.
אתמול הוא היה בלי חיתול לכמה דקות (מחזה נדיר אצלנו, לצערי יש לציין) ועשה פיפי על הספה, בעמידה לידה... היום ניסיתי לתת לו קצת זמן בלי חיתולים והוא שוב עשה פיפי, בדיוק באותו מקום ליד אותה ספה. קלטתי אותו באמצע אבל שלולית כבר הייתה

מה שמבאס אותי הן הנסיבות... אני לא מתרגשת מפספוסים והייתי כן רוצה לגדל אותו בלי חיתולים, לפחות באופן חלקי. אבל אנחנו בדירה שכורה, ישנה, ויש חריצים בין הבלטות כך שכל הפיפי מייד ירד מתחתן, וזה פשוט אסור שיקרה. אז הוא נשאר מחותל... (בבד) ואני מתנחמת בכל מה שטוב בחיתולי בד, ומקווה שלפחות זה ישאיר אצלו קצת מודעות, ויוביל אולי לגמילה יותר מוקדמת מגיל שלוש. ואם לא, אז נמשיך לכבס

וזה פשוט אסור שיקרה
מה זאת אומרת?

יש לי שאלה, מה אתן עושות בלילה?
אישית, אני לא מתפקדת בלילה. גם אם נדמה לי שיש לה, אני שולפת ציצי וממשיכה להניק בשכיבה כי העפעפיים שלי נדבקים אחד לשני ואין סיכוי לפשפוש בלילה.
וגם, להוריד חיתול ולפשפש בלילה (נגיד לקערה), יעיר אותה לגמרי.
בינתיים רק פעם אחת היא קמה יבשה בבוקר, אז אי אפשר להגיד שהיא לא עושה בלילה (בת 3.5 חודשים)... למרות שהיא לא יונקת המון, פעם-פעמיים.

_וזה פשוט אסור שיקרה
מה זאת אומרת?_
נדמה לי שהיא התכוונה לדליפת הפיפי דרך הרצפה לכיוון השכנים.

יש לי שאלה, מה אתן עושות בלילה?
היא נשארת יבשה מתחילת הלילה עד 3-4 (אבל כן מתעוררת לינוק), והחל מהשעות האלה אני מניקה בישיבה, פותחת לה את החיתול תוך כדי הנקה, כשהיא מסיימת לינוק בד"כ נותנת לה את המוצץ ואז מפשפשת אותה מעל הקערה.
אבל
השינה שלי קלה ומאד קל לי לעשות את זה
אנחנו בשביתה כמעט מוחלטת במהלך היום ככה שהלילה זה מה שנשאר, מה שמאד מגביר את המוטיבציה שלי להמשיך לפשפש בלילה
בלילות שאני עייפה מידי אני פשוט מידי פעם מכניסה אצבע לחיתול לשים לב אם היא עשתה פיפי ומחליפה לה.

מה שמבאס אותי הן הנסיבות...
מזדהה מאד. אנחנו בדירה שכורה עם שטיח מקיר לקיר. אבל עושים מה שאפשר

טוב, אז אחרי שקראתי פה ובדפים אחרים הרגשתי שאני עושה משהו חלקי מדי והחלטתי לעשות מעשה. היום הפיצפונת ללא חיתול מהבוקר (קצת עם מכנסיים כי עם החום הנורא המזגנים והמאווררים עובדים חזק). פספוס אחד על המכנסיים שלי לא ריגש אותי במיוחד, ועוד אחד על המזרן שלה כשהיא ישנה שם לצד אבא שלה שהיה גמור מכדי לקום אף ששמע איזה איתות לדבריו. רק לשם ההשוואה, היום אחה"צ היא הביאה עלי משהו בין פליטה להקאה שמיד שלח את כל הבגדים שלי ושלה לכביסה...
אבל בלילה!? כן, שמתי את הגיגית הקטנה ליד המיטה, אבל I couldn't be bothered. אני אפילו לא מחליפה לה, אלא אם כן היא עושה קקי בלילה, וזה נדיר, אז לפשפש? הסיפורים על ילדים יבשים בני שלושה חודשים מאוד מעוררים קנאה, אבל בינתיים זה גדול עלי. אשתף אם יהיו התפתחויות בנושא.
אז זה היה רק כדי להגיד שעשיתי את הצעד הכביכול בלתי אפשרי הזה, והתברר שזה יותר פשוט ממה שחשבתי. לכל מי שמתלבטת ורוצה אך לא מעזה: ביום פנוי יחסית, כשיש עוד מישהו בבית גם כדי להתעסק עם הגדול/ים אם צריך.
וגם שתי שאלות: 1) איפה מוצאים הוראות לחיתול בחיתולי בד, כמו שחיתלו אותנו? אני לא מאמינה שאמא שלי תזכור, ואני ניסיתי ללא הצלחה. 2) האם חיתול טטרה רגל תופס פיפי שלם בלי להרטיב את הסביבה?

_וזה פשוט אסור שיקרה
מה זאת אומרת?
נדמה לי שהיא התכוונה לדליפת הפיפי דרך הרצפה לכיוון השכנים._
בדיוק... הרי רצפה עשויה מחול שעליו בטון ועל זה מרצפות. בד"כ בין המרצפות יש חומר אוטם. אצלנו החומר האוטם מלא חורים ולא אוטם... אז הפיפי ידלוף למטה, אל הבטון, החול והשכנים בדירה למטה. לא טוב.

לגבי הלילה, אני הייתי לוקחת אותו כשהייתי מתעוררת מספיק בשביל זה. בגיל 4 חודשים בערך הוא התחיל להיות יבש יותר ויותר שעות בלילה, ובמקביל החליט שהוא לא רוצה שאקח אותו לעשות פיפי - היה מתעצבן ובוכה ורוצה לחזור לישון (או לינוק). אז היום, בן 8 חודשים, הוא יבש מ21:00-22:00 בערך ועד 7:00-7:30 כשהוא קם. אם אני מתעוררת מספיק ולוקחת אותו לפיפי, הוא נשאר יבש. אם אני עייפה מדי ומשכנעת אותו לחזור לישון לעוד שעה - הוא הרבה פעמים עושה המון פיפי בחיתול, ואז לא נוח לו והוא מבקש שאחליף לו ורק אז נרדמים. ובכל זאת אני הרבה פעמים ישנונית מדי לקום לפשפש אותו... וקולטת מה הוא רוצה רק כשהוא כבר רטוב

אתכן הסליחה שאני משתמשת בדף הזה כמעין בלוג (אל דאגה, לא אמשיך בזה עוד), אבל רציתי לעדכן שאתמול, אחרי כך וכך פספוסים קלאסיים יותר או פחות ומכונת כביסה מלאה אחת (טוב, לא רק מזה אבל בכל זאת), נשברתי והחזרתי אחר כבוד את החיתול. והמסקנה שלי בינתיים היא שאם את אמא שיכולה לשים לב לתינוק/ת בכל רגע ורגע -- זה עובד ועוד איך; אבל אם במקרה יש לך עוד כמה דברים לעשות, להכין ארוחת ערב ולהקדיש תשומת לב לעוד אדם או שניים בבית -- הלך עלייך. כלומר, אם אני תופסת אותה ממש כשהיא מתחילה לזוע ולהתעורר ולוקחת אותה - טוב ויפה. פשפוש ארוך ובזמן. אבל אם במקרה הייתי עסוקה ושמעתי רק כשהיא צייצה -- טו לייט. יאללה להחליף סדין, בגד גוף רטוב וכל מה שבסביבה.
אז אני אומרת לעצמי שהיא עוד נורא קטנה, נמשיך לפשפש ולקשקש עם החיתול (בתחום הקשקושים נדירים הפספוסים) וננסה להוריד שוב את החיתול בעוד שבועיים-שלושה ונראה אם יש יותר סימונים. בינתיים זה ודאי שאם היא ערה ושוכבת איפשהו צריך להציע פשפוש כל חמש-עשר דקות, וגם אז לא חיסנתי את עצמי נגד סירוב שדקה אחריו נרטבים מכנסיי... גדול עלי בשלב זה.

היום קטני עשה את הסימן המוסכם הראשון שלו! אני מלמדת אותו שפת סימנים לתינוקות והסימן הראשון הוא כמובן "פיפי" (סימן שהמצאתי כי הוא נראה לי הכי קל לילדון לעשות, והכי ברור ושונה מתנועות ידיים אחרות - סימן

מנופף כזה). עכשיו כשלקחתי אותו לפיפי שלפני השינה הוא עשה את הסימן יחד עם הפיפי. איזו התלהבות!

גם אצלכם מתעקשים לעשות פיפי לפני שנרדמים? או לפחות להחליף חיתול...

היי אנדלוסיה,
1) איפה מוצאים הוראות לחיתול בחיתולי בד, כמו שחיתלו אותנו? אני לא מאמינה שאמא שלי תזכור, ואני ניסיתי ללא הצלחה. 2) האם חיתול טטרה רגל תופס פיפי שלם בלי להרטיב את הסביבה?
אני אישית לא הייתי מחתלת בטטרה כמו שחיתלו אותנו, הייתי הולכת על כיסוי חיתול "מודרני", מאלה שיחסית אטימים למים אבל נושמים אויר, ובתוכו ריפוד עשוי מחצי חיתול טטרה, או מגבת קטנטנה 30X30 ס"מ. בלילה - חיתול טטרה שלם, מקופל, תלוי בגודל של התינוקת. אני קניתי ארבעה כיסויי חיתול ועוד מלאן מגבות קטנות, ויצא גם בד וגם נוח וגם יחסית מאוד בזול.

ובקשר להודעה השניה שלך - היא נורא קטנה!

ואת נורא לומדת!!

:-) תני לעצמך כמה חודשים בכיף כדי ללמוד את כל העסק, וכל פעם (תוך כדי התהליך) תנסי בלי חיתול מתי שבא לך. תני לעצמכן ללמוד זו את זו. יש זמן, הכל בסבבה.

היום קטני עשה את הסימן המוסכם הראשון שלו!
איזה כיף לשמוע! אני בדיוק התחלתי ללוות את השאלה "אתה רוצה פיפי?" בסימן. אני משתמשת בסימונים של auslan, שפת הסימנים האוסטרלית, אבל המצאתי וריאציה שלו שתתאים ל"קקי". הוא מסתכל על הידיים שלי בעניין, אבל לדעתי עדיין צעיר מכדי לחקות - עוד אין לו שליטה כזאת על הידיים. היום הוספתי גם את הסימן ל"גמרתי", כדי שהוא יוכל בעתיד להוריד אותי מהגב שלו במקרה של פשפושי סרק או השתהויות מיותרות שלי.

אוי, איזה עולם אחר ומשודרג זה לעבור מחיתולי נייר לחיתולי בד, חבל על הזמן. כל כך הרבה מתח ירד ממני, זה פשוט לא יאומן.
קודם היה לי כל כך נאחס עם החיתולים, והייתי כל הזמן מחשבת חישובים של בכמה חיתולים השתמשתי היום, ומשתדלת גם להחליף כמה שפחות (כי חראם על הסביבה) וגם להשאיר אותו יבש כמה שיותר (דוחפת לשם כל מיני פיסות בד שיחצצו בינו לבין הרטוב, פצ'קריי לא נורמלי), וכל החלפה זה התלבטות - רטוב או לא רטוב?
מי צריך את כל הברדק הזה?
עד שתפסתי אומץ, ועברתי ל"חיתולי" בד (רפידות פושטיות בתוך כיסוי חיתול) בתזמון מופלא בדיוק כשהוא התחיל גם לזחול וגם להוציא שיניים, כלומר - פספוסים מהיום ועד הודעה חדשה, ומצד אחד זה היה מבאס, כי כל חמש דקות - רטוב! להחליף! אבל מצד שני: יאללה, זורקים את המגבונת ולוקחים אחת חדשה בלי להסס ובלי לדפוק חשבון. ואם נגמרות המגבות הולכים לסופר וקונים עוד שתיים! גם הכביסה היא קלי קלות: זורקת את כל הרטובים לאמבטיה, ולמחרת בבוקר עומדת עליהן, מדשדשת ומתקלחת. המים שוטפים, וכל מה שנשאר לי זה לסחוט ולתלות. קקי צריך לנקות ביד, זה נכון, אבל קטן עלינו... החומר המנקה הכי טוב הוא סבון כלים. אז יש בקבוק קטן שלו באמבטיה באופן קבוע.

בלילות השארתי את הח"פ, כי הרבה זמן לא היתה לנו שום התקדמות בעניין פשפושי לילה, והוא השתין בכמויות... הייתי צריכה להחליף חיתול באמצע הלילה כדי שלא ידלוף. אבל עכשיו גיליתי שלקפל טטרה בתוך כיסוי הבד עובד נהדר. זה גם יוצא משהו מאוד עבה שם בין הרגליים, לא הייתי מעזה לתקוע דבר כזה לתינוק זוחל במשך היום, אבל ללילה זה פחות נורא.
וכמובן, במצבי משבר ומקרי חירום ולפעמים גם ביציאות ארוכות עם אבא הולכים על ח"פ. אבל שיעורי השימוש בו הולכים ויורדים, בהדרגה אך בנאמנות ובעקביות

.

עכשיו, עם התחממות מזג האויר, אימצתי את הפטנט שהוצע פה בראש הדף, על חגורת מותניים (גומי גזור של מכנסיים) שתופסת חיתול טטרה מקופל לאורכו, כמין אזור חלציים. יוצא מן הכלל! קל ואוורירי, ופשוט לפשפושים, וממש מתקרב יותר ויותר לתחושה של "בגד". אין לי מכנסיים עם גומי שאני יכולה לגזור (או רוצה לבזבז), אז אני מלבישה לו מכנסי חריץ, ועל המותניים שלהם מלבישה את החיתול. הוא ארוך, ויש המון זנב שיוצא מלפנים ומאחור, אבל זה לא מפריע לאף אחד. בינתיים זה רק לשהיה בבית

וכמובן, רק אחרי שעברתי לחיתולי בד, אני רואה עד כמה ההתייחסות שלי לחיתולי נייר היא כאל בית שימוש נייד. אפילו אם אני ממש מנסה להיפטר מהגישה הזאת, איך שאני מלבישה לו ח"פ אני ישר אחר כך חושבת "יאללה, שיעשה בחיתול"

. אז נכון שלפעמים זה קורה בגלל הנסיבות - אני מלבישה ח"פ בגלל שאני הרוגה וחולה ואין לי שמינית כוח לפשפש, אבל לפעמים זה בפירוש בגלל עצם העובדה שזה חיתול חדפעמי ולא "בגד מיוחד עם ריפוד".
מסקנה שלי: כשתרבות שלמה הולכת על ההבנה שחיתול ח"פ הוא בית שימוש נייד - קשה מאוד להיפטר מזה וליצור אצל עצמך גישה חדשה ("לא, לא, זה בגד, לא עושים בתוכו קקי, אבל בכל זאת הוא עשוי מתערובת סיבים מיוחדת, ו, אהה, זורקים אותו לפח". לא הולך). כבר יותר קל להיפטר מהחיתול.
עם חיתולים ר"פ - מי כבר סביבי משתמש בהם? כמעט אף אחד. אז לכן קל לי ליצור אצל עצמי את המוסכמה ש"זה בגד" (בייחוד אחרי שקראתי אותה כאן בדף הזה

), ולכן לא משתינים בו חופשי, אלא רק בטעות.

(חודשים רציתי להיכנס לדף הזה ופשוט לא היה לי זמן)

כשאפשר להתעלם מפספוסים, אז מתעלמים... כששלי היתה צריכה לחרבן והייתי עסוקה, אז ביאושה היא עשתה עליי, על הדשא, ועל החיים בערך... ונאלצתי לעזוב הכל ולהתייחס לזה שיש לה בעיה של ממש אם היא לא הצליחה להחזיק קקי (זה מאד נדיר). לא כל אחת רוצה להיות במצב שבו אין ברירה אלא להתייחס לסיטואציה, ולקבל קצת אורך נשימה ומרחב תמרון זה בהחלט מפתה גם אותי, אבל פשוט מבחינת האישיות שלי, ואני חושבת ששל הרבה אנשים, אם יש מרחב תמרון, אני נוטה לנצל אותו.

זה מעניין. מקריאה בדף אני חושבת שיש פה שתי "אסכולות". אסכולת ה"בלי" מגלה מתוך הניסיון שאם יש חיתול (=מרחב תמרון) אז מנצלים אותו, כי מה-כבר-קריטי-עשתה-בחיתול ואז הולך הקשב. אסכולת ה"עם", (שאני שייכת אליה), מגיבה הפוך: אם אין לי מרחב תמרון אני כל כך מתעצבנת על זה שאין לי, ושכל פספוס "ייענש" וצריך לטפל בו מיידית, שאני תיכף יוצרת את המרחב הזה על אפי ועל חמתי, דווקא ודווקא, ומורידה קשב כדי שהוא ישתין לי על השטיח. כי למה מה. מי פראיירית!!
אז עדיף לי עם חיתול

("אסכולות" במרכאות, כי זה לא עניין של אידיאולוגיה, אלא של אופי)

<ואז כשאני כבר נכנסת לדף אני מגיבה להכל בבת אחת, בצרורות. אבל אני מקווה עכשיו לשמור על טיפה יותר המשכיות מצידי>