מרגיש לי שנהייתי סנובית , זה מפחיד אותי. הרי זו החברה היום , עם זה צריך להסתדר , לא?
כן ולא
עם זה צריך להסתדר, ואת זה צריך להוביל קדימה.
כל חברה צריכה אנשים שמוכנים להשקיע מזמנם וממרצם כדי להוביל את השינוי. לספר לאנשים רעיונות חדשים, לעמוד שם כשהם מתווכחים, לדון, לעניין, לשכנע אולי, להדגים...
זה יכול להיות בקטן - הורי הגן שלך, חברים, בני משפחה, וזה יכול להיות בגדול, ברמה של הגשת הצעות חוק פרטיות.
_החברה בגן היא לא אחד מהיתרונות של הגן. החברה היא אחד החסרונות של הגן.
יותר מדי פעוטות באותה שכבת גיל, עם פחות מדי מטפלות, פחות מדי אהבת אמת ופחות מדי אינטימיות.
כל אחד ואחת מהילדים מופשט ומנותק ממקורות התמיכה הטבעיים שלו.
ביחד הם יוצרים חברה שכמעט ואין לה ברירה אלא להיות אלימה, תחרותית ונוקשה מדי._
אהבתי את הניסוח החד
ואני מסכימה מאוד, כשזה בגיל צעיר.
אבל בגיל גדול יותר - סביב ה - 4 והלאה - אני מבינה שזה מאוד נפוץ, אבל אני חייבת לציין שזה לא תמיד כך, או לא תמיד ממש כך.
אולי אלמנטים של זה נמצאים בכל גן. אבל בתור מי שיצא לה לחוות דרך ילדיה מסגרות ממש טובות, זה יכול להיות ממש לא כך.
יש גננות שממש אוהבות את הילדים, ורואות אותם, לפחות חלקים מהזמן. יש ילדים שהם ממש שמחים עם החברים בגן, והפעילויות בגן ממש מעניינות אותם. זה כיף להם לעשות את הדברים הללו בחברה הזו של הילדים. ויש להם שם חברים טובים. הם יכולים להסתדר בלי תמיכה של ההורים 5 שעות.
הבת שלי סיימה כיתה א', היא ממש לא רצתה לצאת לחופש. רצתה להמשיך את בי"ס. הם 19 ילדים בכיתה, רוב הזמן עם מורה פלוס סטודנטית. רוב הילדים ממש מאושרים שם.
ברכות @}
) אצלנו בבית ועדיין אני לא לגמרי מרוצה ולכן החלטנו על חינוך ביתי לתקופה בלתי מוגבלת (מצד בעלי לנצח וצידי עד מסגרת שפויה).
אבל גם לא קל.