מה אמרתי בלידה

[מיצי_פיצי*]

קראתי פה כמה סיפורי לידה והצחיק אותי לקרוא מה אמרנו לבן הזוג/מיילדת/מלווה בזמן הלידה אז אני מתנדבת לתרום ראשונה את הפנינים שלי (כמובן בין ציר לחץ אחד למשנהו) : "ילדה אחת זה בהחלט היה מספיק אבל אם כבר אז שגם השני יצא כבר ואני מבטיחה שהוא אחרון בהחלט!" ואחרי הציר הבא : "שמישהו יחתים אותי עכשיו על מה שאמרתי קודם!"
וגם : המיילדת (בהתלהבות ובמרץ) "יופי, את מסוגלת, את יולדת" אני (קצת פחות במרץ) : "יש לי ברירה?"
ואחרון : אני עם תינוק טרי בידיים, המיילדת : "ועכשיו את צריכה ללדת את השילייה" אני: " אין מצב שאני מוכנה ללדת עכשיו עוד משהו!" ויולדת שיליה בריאה במשקל 940 גרם!

[רוקדת_לאור_ירח*]

(-:
איזה רעיון מקסים לדף...

[שרה_לה*]

אני תכננתי בלידה הראשונה לצעוק "מה עשית לי?" . במקום זה זעקתי באומללות את שמה של המיילדת שוב ושוב, והיא צעקה לי "תלחצי" "את לא לוחצת טוב" ואני רציתי לחנוק אותה.

[ריח_מנטה*]

שאלתי אחרי הלידה:"דוקטור מה ממשיך לזרום שם?"
והוא ענה לי באדישות וברצינות נפט

[נועה*]

באמצע צירי לחץ הייתי עייפה בטירוף ואמרתי "אני רוצה לישון". המיילדת מיכל "תישני, את יכולה לישון, אתן צריכות לנוח"

[אישה_אחת*]

לקראת סוף הלידה, אמרתי לשרהלה, "אני לא יכולה יותר. תגידי שזה עוד מעט נגמר"
שרהלה אומרת משהו שאני לא כ"כ זוכרת
אני: תגידי לי שזה עוד מעט נגמר"
שרהלה: " זה עוד מעט נגמר"
אני: " את סתם אומרת"

[אמא_אדמה*]

חצי שעה לקחה לי להגיע מפתיחה של 5 לפתיחה מלאה וזה בדיוק הזמן שלקח לבריכה להתמלא..
אני זוכרת שביקשתי מהמיילדת שלי שתבטיח לי שבמים פחות יכאב.. ממש התחננתי.

כמה דקות אחרי זה ואחרי כמה לחיצות צעקתי לבן שלי : "בוא אליי" תוך כדי הלחיצה. שיא האקסטזה.
לא יודעת מאיפה זה בא לי.. אפילו עכשיו זה מרגש אותי להיזכר...

[עלי_מרווה*]

ביקשתי מיהודית, דולתי הטובה, "רק חצי מנה של טישטוש" (יש בכלל דבר כזה?) והיא מבטיחה לי: "בציר הבא". בברית הזכרתי לה שאולי כבר הגיע הזמן...

[Manty_T*]

אפשר לכתוב מה אחרים אמרו?

סיטואציה: אני (דוברת אנגלית במקרה זה) בבית חולים יפני עם בעל יפני (שמגמגם אנגלית, במקרה זה) ועם מיילדת יפנית שמחזיקה פנקס עם משפטים באנגלית.
מקום: חדר לידה

7 דקות ט.ל. (טרום לידה).
מיילדת: בייבי ניד אוקיגן.
בעל: ??
אני: ??
מיילדת: אוקיגן, אוקיגן
(מראה לבעל את הפנקס)
בעל: אה, אוקסיג'ן...
(מכסים את פני במסכת חמצן).

2 דקות ט.ל.
מיילדת: %$$$#@& (יפנית)
בעל: Push from your kaki place, emm, I mean, pipi place....

0 דקות ט.ל.
מיילדת: %&$%$^ (
בעל: <חושב לשניה איך לנסח> the head is coming out
באותו רגע מונחת על ביטני תינוקת (!!!)

[מיצי_פיצי*]

היי שרהלה, באמת אמרתי את כל הדברים הללו או שאילו היו דיאלוגים בראשי?
ועוד תוספת לפנינים שלי : המיילדת "יופי, את נהדרת!" אני בתגובה "את בטח אומרת את זה לכולן"

[ה_עוגיה*]

אני ביקשתי אקמול.

<לא קיבלתי>

[אורית_אוקו_ערוסי*]

בין ציר לחץ אחד לאחר צעקתי ביואש גדול "ה-צי-לו!!!"
שרה לה לא הפסיקה לצחוק עלי על זה אחרי הלידה...

[גלית_ועמרי*]

באוטו עם צירי לחץ אני צועקת על בעלי שנוהג במהירות הכי גבוהה שאפשר "נו תיסע כבר, אני תכף יולדת"
ושניה אחרי זה כשהוא מנסה להגיד לי שהוא נוסע הכי מהר שהוא יכול אני צועקת עליו "תתעלם ממני ותתרכז בנהיגה"

[יוחננ_ית*]

אוקיגן, אוקיגן
D-:

[דרומזרח*]

מתוך ערפילי הטישטוש שקיבלתי (אפידור עוד לא היה מקובל לשמחתי)
חשבתי על חווה, למה עשתה את השטות הזאת ודיברה עם הנחש.
ובגללה כולנו "בצער תלדי בנים".

נשבעת ביקר לי שזה מה שעבר לי בראש.

[איבי_כ*]

אני אמרתי את הקלאסיקה: "this is the last time I'm having a baby!"
והמיילדת:"that's what they all say".

[בת_ההרים*]

אני פצחתי בווידוי אל בעלי לגבי מידת שביעות רצונינו מהציצים שלי p-: מה שנקרא שמנו את הקלפים על השולחן. זה היה אי שם בשלב המעבר.

[תמר_ס*]

ואני אחרי שעתיים של צירי לחץ שאלתי את שרה לה "זה כבר צירי לחץ?" ממש מפגרת. שרה לה ו אם פי 3 חשבו שאני פסיכית לגמרי(מה שכנראהה היה נכון שאותו רגע).

[ה_עוגיה*]

אני אמרתי את הקלאסיקה: "this is the last time I'm having a baby!"
לא אמרתי אבל בהחלט חשבתי: "איזה בעסה שיהיו לי רק שתי בנות".

[נועה*]

בלידה הראשונה שלי המיילדת הגיעה מאוחר מאד (התחילו לראות את הראש)
כשהיא נכנסה לבית חשבתי, "עכשיו היא תגיד לי כמה פתיחה יש לי"

[סלעית*]

ועוד תוספת לפנינים שלי : המיילדת "יופי, את נהדרת!" אני בתגובה "את בטח אומרת את זה לכולן"
ואני חשבתי שאני מקורית....

[אמא_נמרה*]

אני צעקתי : "זה לא כואב" כשהיה ציר, והקול היה נשבר לי באמצע, כי כן כאב לי...
כל כמה זמן שאלתי את הדולה שלי "זה צירים של הלידה? יהיה יותר כואב, יותר חזק?"
והיא הייתה אומרת "כן, כן, זה קורה עכשיו".



בלידה השניה (שהייתה הפלה) אמרתי לאמא שלי "ואת בכלל לא אמרת לי כלום על התסרוקת החדשה שלי!"
והיא הייתה בהלם שזה מה שעובר לי בראש באותו הרגע.

[אם_הבנים_שמחה*]

שורףףףףףףףףףףףףףףף לייייייייייייייייייייייייייייי

[פשוט_אני*]

אני ילדתי בקומה השניה של הבית, ובעלי חיכה למטה. ככה רצינו. אני נלחצתי מזה שהוא אולי ידאג לי יותר מדי, כי במשך כל הלידה צעקתי בקולות כאלה מהבטן (מה שאגב, מאד עזר).
באמצע צירי הלחץ, צעקתי לו: "זרובבל (נגיד שככה קוראים לו), אני מה-זה בסדר!"

[תמר*]

תוציאי אותו ממני !!!!!!!!!!

[תות_שדה*]

כאשר התחילו הצירים ביקשתי מבן זוגי שיכוון את השעון שלו. (התחלתי לידת בית).
כאשר תומר יצא (בניתוח בסוף), צעקתי אל המילדת: "הוא בסדר? וכשנהנתיבחיוב צעקתי: מה השעה?

<לא יודעת למה, אבל חשוב לי לזכור את הפרט הזה - אולי בשביל לדעת את המזל באופק?>

[רוח_על_המים*]

"זרובבל (נגיד שככה קוראים לו), אני מה-זה בסדר!" D-:

הדבר היחיד שאני זוכרת זה שבעלי כל הזמן שאל אותי "את בסדר? את בסדר?"
לכן הייתי עסוקה כל הזמן להגיד "כן, אני בסדר" "הכל בסדר" (מה בסדר? אני בלידה פעילה? זה בסדר??? זה הרבה יותר מורכב מבסדר, זה מצוין, כואב, מתיש, מרגש... בסדר??? מחשבות שעברו לי בראש בלבד ומעולם לא נאמרו בקול)

[חגית_ו*]

ואני יבבתי "אמממממממממממממממממממממא"

[מאזינה_ברקע*]

לידה ראשונה - בבית החולים, אני לבד בחדר בצירי לחץ, מדי פעם נכנס מישהו לחדר.
באיזשהו שלב נכנסת מיילדת אקראית לחד.
האקראית בזעף: "למה את צועקת?"
אני: "מה את חושבת???"

ובהמשך, כשזה נהיה בלתי נסבל ועדיין המיילדת שאמורה להיות "שלי" לא טורחת להגיע, שואלים אותי בעלי ואמא שלי אם אני רוצה שהם יקראו למיילדת.
אני עונה: "זה בסדר, אני אשאר לסבול לי פה בשקט..."

[אורלי*]

הדף הזה אדיר!!!
תספרו עוד, קמצניות... תנו לצחוק קצת!

[פלונית*]

אני מסכימה עם אורלי! דברו דברו!

[מיצי_פיצי*]

_"למה את צועקת?"
אני: "מה את חושבת???"_
פעם ראשונה שהיא נתקלת ביולדת...

[מאזינה_ברקע*]

אפשר לצטט גם את המיילדת?

לידה מס' 2, מגיעים לבית החולים, הלידה כבר מתקדמת במהירות.
בגלל שעת הלילה הכניסה היא דרך חדר המיון, מה שמחייב לעשות סיבוב דרך חצי בית חולים.

השומר בכניסה: "למה באתם מפה? יכולתם לדפוק בכניסה, היו פותחים לכם"
המיילדת (מצביעה עלי): "זה בסדר, היא אוהבת ללכת הרבה"

אהההההההההההההה

[מרב_א*]

הצירים כואבים, אני הרוסה על דופן הבריכה, שיין מתבוננת בפנס במיים, מגלה חתיכה מהפקק הרירי ומספרת לי. אני נאנקת- לא מצאת במקרה גם תינוק במיים?

[פיצה_והתוספות*]

לידה ראשונה, לידת בית, 17 שעות של טרוף חושים. ממש ממש בסוף, אחרי צרחות של שעתיים במהלך שלב המעבר, אני (באיפוס כוחות) למיילדת: "תצילי אותי!!!!!" ככה כל ציר, עד הלידה. וגם שאלתי אותה כל הזמן עוד כמה נשאר לי. לא זוכרת את התשובות.
במהלך הצירים לפניכן משום מה חשבתי שאני מסתובבת עם המיילדת ברחוב ביום שמש (היה לילה) ורבה איתה ריב עסיסי וקולני.
וגם- בין ציר לציר באמבטיה, חשבתי שבלידה הבאה אקח אפידורל. לא יודעת למה לא חשבתי על הנוחכית אלא על הבאה. כנראה שזה ניחם אותי.

יופי של דף!

[רוקדת_לאור_ירח*]

רוקדת מחליטה לקחת עניינים לידיים ולנסוע לבית חולים מהבית, אחרי אי אילו שעות בלי התקדמות. הבית מתחיל להתארגן, אחרים אורזים תיק בזריזות ורוקדת בין ציר לציר: "איזה כיף נלך לבית חולים סופסוף יתנו לי קצת אינפוזיה..."

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אחרי אי אילו שעות בלי התקדמות

הא? גם את? P-:
באמת לא קראנו סיפור לידה..

[אמא_בננות*]

בלידה בבריכה בבית
בין ציר לחץ אחד לשני מבקשת משיין (יותר נכון מתחננת....): תוציאי לי אותו תמשכי אותו כבר...
ואז כשהיד שלה אי שם למטה אצלי לבדוק את הראש - מגיע עוד ציר
ואני בתדהמה (וזה מונצח בוידאו למרבה הפאדיחה...) שואלת את שיין אם היא דחפה אותו בחזרה פנימה.....

<נשבעת שככה זה הרגיש.... >

[רוקדת_לאור_ירח*]

שואלת את שיין אם היא דחפה אותו בחזרה פנימה.....
ענק D-:

באמצע צירי לחץ הרופאה נכנסת וממלמלת משהו על ואקום. רוקדת צועקת עליה: "שום ואקום". עשרים דקות אחר כך היא תיכנס לחדר שוב ותגיד מזל טוב.

[רוח_על_המים*]

הנה משהו שבעלי הזכיר לי,
ירידת מים, צירים לא סדירים, הגעה לביה"ח, פיטוצין, כמעט מוכנה להודות שכואב לי, ציר עולה על ציר אין לי מנוחה תוך כדי, במשך הרבה זמן אין התקדמות, אין לי אפשרות לזוז.
שואלים אותי אם אני רוצה אפידורל, ובתוך כל הכאב המחשבה על דקירה נוספת בגב פשוט לא נראה לי מה שאני רוצה.
במקום זה אני אומרת תוך כדי ציר "אאאאאאאאההההה... אני נאנחת , אולי יש לכם אקמול?"

(בחיי, לא יכולה להכחיש שזה קרהP-:)

[שרון_ח*]

D-:
הדף הזה נפלא.
ממש טראפיה בצחוק.


בלידה הראשונה שלי משום מה דברתי באנגלית וזאת בכלל שפה שלישית שלי.

• המיילדת- " או-קיי, בואי נשים לך את המחט לאפידול"
• " no,no"
• "את בטוחה? אחר כך תרצי וכבר אי אפשר... וכו'"
• " yes "

המיילדת היתה בטוחה שהתחרפנתי, מזל שהאיש שלי איפס אותה,וידע שאני לא רוצה.
אני פשוט הייתי מרוכזת מדי בצירים שהיו כמעט בלי הפסקה ומשום מה היה נדמה לי
שאנגלית היא שפה יותר תמציתית |-: go figure...

[טליה_אלמתן*]

בלידה הראשונה היה לי מיילד גבר (באסף הרופא).
מתישהו נכנס הרופא של המשמרת, ובא בטבעיות לבדוק אותי. אני סירבתי בטיעון ש"אני אישה של גבר אחד".

[תמר_מתחילה*]

בכל שלב הלחיצות: אבל כואב לי... (טוב, אז אם כואב לך אז אל תלדי?!)

[ענבל*]

בשניה אחרי הלידה (בכריעה בבריכה) מסתובבת ואומרת לבעל בפליאה: תראה, יש פה תינוקת.

[נבט_חיטה*]

ברגע שיא המיילדת אומרת לי להרגיש את הראש ואומרת "הנה, רואים את הראש!"
אני, באסוציאציה מיידית, מתחילה לשיר בזיוף אדיר "ואני ראיתי ראש! שניצב בתוך שדה מול פני השמש. בחמסין, בקרה ומול פני הסערה."
המיילדת: "וואלה היא מזייפת..." אני בוכה וצוחקת גם יחד. וזה בא אחרי זעקות "הצילו" שלא ידעתי שיכולות לבקוע מתוכי.

בשניה אחרי הלידה (בכריעה בבריכה) מסתובבת ואומרת לבעל בפליאה: תראה, יש פה תינוקת.
מעולה D-:

[רעננית*]

אני בכיתי " אני רוצה הביתה, די מספיק כבר..." (ומסתבר מזה שזאת לא היתה לידת בית... בבית בטח הייתי צועקת שאני רוצה לביה"ח)

[שרה_ק*]

בלידה הראשונה:
tell me, is it the transition? really? so if its tranisition its not so bad! take your hand out from here!! I will give you a karate kick if you are going to give me an episiotomy!!!!! why did you break my waters? you told me you will not do it! leave me alone, let me birth in the position I choose... etc etc
תרגום למאותגרים: תגידי לי האם זה הצירי לחץ? באמת? אז אם זה צירי לחץ אז זה לא נורא! תוציאי את היד מפה! תעיפי את היד מפה!! אתן לך בעיטת קראטה אם תעיזי לעשות לי אפיזיוטומיה!!!!! למה את פקעת לי את המים? סיכמנו שלא תעשי לי את זה! תעזבו אותי, תנו לי ללדת בתנוחה שרציתי... ועוד ועוד...

בלידה השניה:
grrrrrr o-o-pen! grrrrr o-o-pen! yes baby come out now, don't be afraid come now!
אאאאאאאהההההההה אאאאאאהההההההההה אאאאאההההה!!! yes baby is coming!!!

[שרה_ק*]

הנה סיפור לידה שהיולדת אמרה דברים מצחיקים מאד

אני לא יכולה יותר, תעשי משהו!!!! או איזה חומר שמגמיש את השרירים ואולי יסייע קצת בפתיחה. אני לא יודעת
כשהמיילדת הציעה אפידורל היא צעקה:
"אבל זה מטשטש את העובר, אני לא רוצה תינוק מטושטש"
ובסוף היא צרחה "תני לי גם אפידורל, גם פטידין, אני לא יכולה, זה לוחצליכואבליתוציאיאותו!!!!" תוציאייייי אותוווווו!!!!!!!

[אליה_דור_כהן*]

בלידת בית, ביקשתי בשלב כלשהוא משרה לה שתבדוק לי פתיחה,
אז היא אמרה - יאללה ופתחה לי בקלפים (טארוט של אושו).
<כמובן שיצא קלף מדהים שבזמן אמת ובדיעבד התחבר לכ"כ הרבה מקומות> @}

וגם באמצע צירי הלחץ, רציתי שניב ישים לי שיר עם הרבה אנרגיות ושמחה של סיום.
הוא לא ידע איפה ממוקם השיר הספציפי ואני חצי מסטולה אחרי 29 שעות ארוכות של לידה צועקת לו:
"נראה לי שזה טרק 5 או 9"
<מישל אודנט היה אומר על זה משהו...>

[מור_וקנמון*]

לידה שלישית -
צירי לחץ ואני צריכה להתגבר עליהם, לנשום... לנשום.... אין בעולם דבר קשה מזה!!! לאחר כמה כאלה, אני מקווצ'צ'ת למיילדת שלי את היד בכל הכח ומתחננת בדמעות כמעט:" אני לא יכולה יותר..... בבקשה, בבקשה תרשי לי ללחוץ כבר..."

לידה שנייה-
לקראת הפתיחה המלאה, שיא הצירים: " אני מתה לישון כבר.... אני כ"כ כ"כ עייפה..."

לידה ראשונה-
לא אמרתי אבל בראש עברו לי כל הנשים שאני מכירה ושהכרתי אי פעם שיש להן ילדים, וחשבתי לעצמי: איך, לעזאזל, הם היו מסוגלות לעשות את זה שוב??????
ו-12 שעות אח"כ כשבני בכורי עליי אמרתי שאם זה מה שמקבלים בסוף אני מוכנה לעשות את זה שוב ושוב ושוב.....

[יפעת_ו*]

"אפידורל!!!!!!!!!!! (14:02)
מה עם האפידורל??? (14:03)
מאמי, לך לתחנת אחיות ותשאך מה עם ה#$%& אפידורל??? (14:05)
אולי הם שכחו שביקשתי אפידורל? (14:06)
אולי תזכיר להם??? (14:06)

<יפעת מתמודדת עם הזירוז בדרכה ללידת ואקום>

[אמא_חדשה*]

אני בלאסיקה : "אני עומדת למות!" והמיילדת המדהימה "את לא" , אני: " את לא יודעת מה אני כן ומה אני לא אני אומרת לך שאני עומדת למות!" , "את לא, תראי איזו מוזיקה נעימה בעלך שם לך..." , " מה קשור המוזיקה ה @$*%#@ הזאת עכשיו אני אומרת לכם שאני עומדת למות!!!!" , וככה במשך חצי שעה עד שהמלאך הגיח...

[חוט_השני*]

בין הצירים בזמן שנראיתי על סמים טובים מאד בכל זאת הצלחתי לשלוף כל כמה זמן:
"תעביר כביסה למייבש "
"העברת כביסה למייבש?"
"הכביסה"
<זה מה שקורה למי שלוקה ב דחיינות כרונית ונאלצת לקנן וללדת באותו הזמן:-) >

[''צפונית''*]

אחרי ציר לחץ צפוף כשבמהלכו בן זוגי דיבר אלי, והפריע לי להתרכז, הצלחתי לסנן "שששש...."
והוא ממשיך "כן 'שששש' 'שששש' לנשום.... 'ששששש' ננשום ביחד 'שששש'...."
ואני מצליחה לאסוף את שארית כוחותי למילה אחת: "ששששש...שששתוק כבר!!!"

ועוד משהו שאחר כך המיילדת וחברתי צחקו עלי על זה:
באחד מצירי הלחץ האחרונים מיששתי להרגיש את הראש (אחרי כל ציר לחץ וידאתי שהוא שם...)
וצעקתי "אוי לאאאא הוא חוזר פנימה!!!!" (נשבעת שככה זה הרגיש לי!)

[מיכל_צמות*]

לידה ראשונה - "לא רוצה אפידורל. אני אהיה נכה אם אקבל אפידורל." צירי לחץ - אני נשברת - "במילא אני הולכת למות, אז לפחות שלא יכאב..." לוקחת אפידורל.

לידה שניה - נכנסת לבית חולים לחדר לידה (מגיעה בצירי לחץ) מסתכלת על האחות בקבלה וצועקת - "אפידורל". (היה מאוחר מדי...). בעלי הולך לרשום אותנו בקבלה - אני מתחילה ללדת. כשחוזר האחות אומרת לו אם אתה רוצה לראות לידה - תכנס. נכנס ואני בדיוק צועקת - יוצא החוצה (בלידה הראשונה לא הוצאתי הגה, חשב שזו לא אני) האחות דוחפת אותו חזרה - הראש כבר בחוץ. אחות - תפסיקי לצעוק ותתחילי לדחוף. "אני לא דוחפת עם הפה".

לידה שלישית - מגיעה שוב לחדר לידה בצירי לחץ בתחינה לאחות "אפידורל...??... ). פחות מחמש דקות בעלי בחזרה - האחות - צריך לרשום. הוא - סיימתי. אני רוצה להיות בלידה. שוב אין מצב לאפידורל.

לידה רביעית - מגיעה לבית חולים הרבה לפני צירי הלחץ (שעתיים ללידה). יש זמן. אני משמיעה קולות ליולדת "סליחה, הקולות עוזרים לי עם הכאב". מגיעים צירי הלחץ - "אפידורל... נו, מה קורה עם האפידורל? תגידו לו כבר שיתן לי אפידורל!" כשאי - אפשר בתחינה לרופא "אני לא רוצה ללדת..." אחרי הלידה: "תודה שעזרתם לי לא לקחת אפידורל". מיד אחרי הלידה - "אני לא יולדת יותר". מספר שעות אחר כך מניקה את התינוקת - "היתה לידה מדהימה. בלידה הבאה..."

[מיכל_צמות*]

עוד בלידה השניה - המיילדת יוצאת לקרוא למרדים לתת אפידורל - נשארת מתלמדת - אני בלחץ "התינוקת יוצאת" המתלמדת - "יש זמן" אני "היא מחליקה לי" המתלמדת מסתכלת וצועקת: "לידה, לידה..."

[מיכל_צמות*]

ובלידה הרביעית לתינוקת סיננתי בין השיניים "תצאי כברררר!"

[מירי_של_שקד*]

לידה ראשונה, חדר לידה, מיילדת פרטית, אווירה פסטורלית, שקטה, הכל תחת שליטה. אני רגועה ושלווה, נושמת, וכשממש כואב (פתיחה של 8 ) מקבלת אפידורל שפועל היטב. בסיום הלידה הקלה והמדהימה אני שואלת את בעלי: "זאת לידה? לא יאומן, זה די פשוט. אני מוכנה לעשות את זה שוב!!"
לידה שניה, חדר המתנה של בית חולים, הפעם-טבעי, הרבה יותר סוער, כאוטי, מרגש, כואב, מתיש. הרבה צרחות של "אני הולכת למות!!!" בצירי הלחץ האינסופיים. אחרי הלידה הזו אני כבר לא חושבת שכל כך קל ופשוט ללדת...

[הילה*]

לידה שניה. קצרצרה אבל כואבתתתתתתתת. צירי לחץ שלא מהעולם הזה <בלי משככי כאבים, כמובן>. המיילדת מודיעה לי שהתינוקת כבר בדרך החוצה ממש, וזה אוטוטו נגמר.
אני (מעולפת מכאבים):
"לא! לא יכולה כבר! בבקשה! תכניסו אותה חזרה פנימה! אני חייבת לנוח קצת! את יכולה לדחוף את הראש חזרה?".
(היא לא הסכימה )
כמה שניות אח"כ היפהפיה הקטנה והצרחנית כבר ינקה בשקיקה .

[תולעת_חיים*]

בהתחלת הלידה רק שאפתי ונשמתי ללא כל קול מלבד הוראות לאישי היקר: "תכבה את המאוורר" "תדליק את המאוורר" יותר מאוחר נעשיתי ממש מעונינת/מודאגת במצבן של היולדות הצורחות בחדרים הסמוכים אז שאלתי כל אחות/מיילדת שנכנסה לחדר למה הן צורחות כל כך (כיאלו דה......עוד שניה תדעי גם את....) ונעניתי "כי הן בלי אפידורל" ואז רק התחננתי
שאני רוצה אפידורל וכמובן שקיבלתי. בצירי הלחץ ניהלתי וויכוח עיקש עם המיילדת, זה התחיל בהתארגנות שלי להתנתק מכל מכשיר שחובר אלי וכלה בלנסות להתרומם מהמיטה ...כן....בצירי הלחץ...המיילדת שחשבה שאני עומדת לעזוב את המקום שאלה: "מה את עושה??...." עניתי "אני חייבת לשירותים"....המיילדת: "אה...טוב אני אביא לך סיר". אני: "מה סיר...אני חייבת קקי !!!!" (מנסה ללחוש כמה שאפשר אבל צועקת) המיילדת: "זה לא קקי, את יולדת!!!!" אני ממשיכה להתעקש: "לא, לא, לא את לא מבינה אני חייבת עכשיו לשירותים לפני שבורח לי" המיילדת: "אל תדאגי". אני:"טוב אני עושה
ומה שיותא משם - באחריותך !!!!" ואכן...קקי לא יצא משם...למזלי.....(-:

ועוד....בשיא הכאבים אני מבקשת מבעלי שיקרא לרופא המחלקה....הרופא מגיע (לא מבין בכלל למה הוא נקרא לחדר
יולדות) ואני בשיא הרצינות אומרת לו: "תקשיב....אני לא יכולה יותר...תנתק אותי מכל העסק הזה ותכניס אותי לניתוח קסרי"
הרופא המום עד היום אני זוכרת את הפרצוף שלו, חושב בינו לבין עצמו מה לענות על זה ואז לאחר דקות (או שניות שנראו
כדקות) עונה: "אבל חמודה...את בלידה פעילה עכשיו...." ויוצא/ בורח לפני שאבקש ממנו עוד בקשות "מוזרות" כאלו.
אח"כ הוא נכח ביציאתה לעולם של הנסיכה ואפילו תפר את הקרע (אוח....) בלי שום הרדמה נוספת, לבקשתי ואז כשסיים
ניגש אלי ואמר: "ואת עוד רצית לעשות ניתוח קיסרי..." <לא מצחיק, אבל מי תוותר על תיאור הלידה שלה עוד פעם (-;>

[פלוני_אלמונית*]

חייבת גם להוסיף את ה"פנינים" שלי...
לידה ראשונה - מיילדת: רואים את הראש! אני (צורחת מכאבים): רוצה ניתוח קיסרי ע-כ-ש-י-ו!!!
לידה שניה (לפני שבוע, בסוף שבוע 35 בלניאדו, מה שלא אפשר לי ללדת במרכז הלידה הטבעי והיפה שלהם בטענה שרק משבוע 37 "מתקבלים" לשם) - אני בעיצומם של צירי לחץ, אומרת למיילדת בין שאגה לשאגה: את רואה, זה לא באמת צירי לחץ, אנחנו נחכה עוד שבוע ואז אני אלד במרכז לידה הטבעי שלכם! (המיילדת: כן, כן, מה שתגידי...)

[יולדת*]

בערך 20 דקות אחרי שבדקו פתיחה - 5.5 ס"מ אני חושבת על הנוסחא:
לידה ראשונה = בערך שעה לכל ס"מ...
רוצה להתקדם ומבקשת ללכת לשירותים
המיילדת: אני רוצה לבדוק קודם - אולי את יולדת
אני: מה אולי??? בשביל זה באתי!!

אחרי ציר לחץ ראשון (לא דחפתי טוב)...
בעלי: אוף היא נכנסה פנימה...

בציר לחץ שני: תעזרי לי להוציא אותה

שעתיים אחרי הלידה המיילדת מסכמת: תודה אני נהניתי

כמה שעות אחרי הלידה אני בסידורים במחלקה, בעלי והתינוקת ישנים
רופא שעובר ליד: ששש... לבעלך והילדה היתה לידה קשה. הם עייפים

והפנינה האחרונה לא ממש מהלידה אבל אני חייבת לשחרר את זה ממני
בלילה התינוקת איתי (רק 3 תינוקות בביות בכל המחלקה) אני במסדרון
אחות שעוברת: חבל היא מפריעה לך לישון...
לצערי לא עניתי לה.

[ענת_קדם*]

לפני הנסיעה שלחתי את בעלי להגיד לאמא שלי שאני בצירים- אחרי איזה רבע שעה הוא חזר אמר שלא היה לא נעים להגיד לה אז הוא סתם ישב ודיבר איתה אבל טען שאמר בסוף. פתאום אמא שלי נכנסת שואלת יש לך ביצים? ואני בצרחות ביצים?? מה ביצים עכשיו אני יולדת ואת רוצה להכין חביתה???!
בנסיעה לבית החולים הייתי מסטולית לגמרה מכל ההורמונים או מה שמשתחררר שם- זמזמתי ושרתי לעצמי יש לי שיר שמעצבן אנשים...99 תפוחים על העץ אחד נפל והתפוצץ...
אה ועוד אחד.עליתי וירדתי איזה שלושת רבעי שעה במדרגות ואיזה פצלוחה למטה צטועקת תראי היא יולדת. ואני ממלמלת יש לך מזל שאני יורדת חרת הייתי נותנת לך אגרוף... אה ואז צעקתי "לבריאות" לאלה שעישנו במסדרון (ליד השלט אסור לעשן) אכן היה משעשע.

[עוגה_צ'קה*]

לידה ראשונה, בבית, עם בעלי, אחותי ואילנה המיילדת. צירי לחץ והראש כבר ממש מציץ החוצה. אני לוחצת ועם כל לחיצה משמיעה נהמת לחיצה בווליום גבוהה, ונהנת מזה מאוד, מרגישה שזה עוזר לי ללחוץ. אילנה חשבה אחרת... ואמרה לי "תירגעי.. תירגעי..." פתאום קלטתי שבאמת יכול להיות שאני נשמעת לחוצה וסובלת כשהאמת היא שפשוט נהניתי לנהום. אז הרמתי את הראש ודיברתי בקול הכי רגיל ונונשלנטי שיכולי לגייס ואמרתי " אה.. אבל אני די רגועה אני פשוט ממש נהנית לעשות קולות..." בעלי ואחותי התפוצצו מצחוק. אילנה בכל זאת ביקשה שאני יעשה את זה יותר בשקט כדי שאוכל לשמוע ממנה מתי להפסיק ללחוץ...

[שטויות_בלידה*]

לידה טבעית ומהירה מאוד. מקבלת את הילדה (טופלה אחרי ששאפה מים מקוניאליים) ואומרת למיילדת: "אני לא מזוכיסטית אבל זה היה מהר מדי". מתחילת הצירים עד אחרי הלידה חלפה טיפה יותר משעה ובחדר לידה הייתי אולי 7 דק' כך שעוד לא הספקתי לעכל שאני יולדת וכבר הייתי אחרי והנקתי.
בלחץ עצמו תפסתי את מיסעדי המיטה. מילדת נוספת רצתה לתת לי יד לעידוד אז הסברתי לה שלא כדאי לה כי אמחץ לה את היד ואכאיב לה. גם זכרתי להגיד יפה תודה.
בין לבין אמרתי עוד כמה שטויות כמו "לא ידעתי שזה כל כך כואב"

[טליה_אלמתן*]

אני לא מזוכיסטית אבל זה היה מהר מדי
באמת שמעתי שאומרים שלידה קצרה מ-3 שעות היא טראומתית לאם ולתינוק

[רוני_בלוני*]

דף מקסים! רעיון מעולה!
לאיש "איפה אמא שלי, לך תקרא לאמא שלי"
לאמא "מה שלחת לי את החלשלוש הזה, הוא כמעט התעלף, תישארי איתי את, אמא"
למיילדת "כשהיא תצא שימי לי אותה על הבטן, ככה כמו שהיא, אני רוצה להרגיש אותה עלי"

[רוני_בלוני*]

את יכולה לדחוף את הראש חזרה?".
חחחחחה! חחחחחחה! קטע טוב!!!

[שטויות_בלידה*]

באמת שמעתי שאומרים שלידה קצרה מ-3 שעות היא טראומתית לאם ולתינוק

לא טראומטית אבל היה חסר זמן הסתגלות. בגלל המהירות (והקלות גם אם כואבת מאוווווד) לקח לי כמעט יומיים להבין שילדתי והתינוקת שלי.

[אמא_טריה*]

5 שעות בחדר לידה והעסק לא זז. צירים צירם כל הזמן אבל המוניטור זז ממני ולא רושם אותם כך שעבור הצוות הלידה "נפסקה".
אני מודיעה לבעלי באמצע שלב המעבר יאללה הביתה .נמאס לי ללדת.
5 דקות אח"כ -צירי לחץ.
עוד 5 דקות -נולדה המלאכית הנהדרת שלנו

[הולכת_את_מעימי*]

במהלך ציר: "כל ציר עובר בסוף, כל ציר עובר בסוף" (אם כי בגלל הפיטוצין זה לא תמיד הוכיח את עצמו")
במהלך הלידה: רק תתנו לי רבע שעה הפסקה ואני יכולה להמשיך כמו חדשה, רק רבע שעה, בבקשה

[מיכל_שץ*]

במהלך הלידה: רק תתנו לי רבע שעה הפסקה ואני יכולה להמשיך כמו חדשה, רק רבע שעה, בבקשה
כל כך מוכר.
עבר לי בראש בדרך לבי"ח באוטו, וגם "די, די, נמאס לי, אני רוצה הביתה"
אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לדבר כל הלידה ולמרות זאת, כשהתחילו צירי הלחץ צרחתי "אני לא יכולה יותר לא ללחוץ!"
אחרי שהיא היתה כבר בחוץ: שרה לה : "תנשמי, תנשמי" אני: "אבל אין לי אויר!" (או לפחות רציתי להגיד, יש סיכוי שזה נשמע כמו סתם עוד התנשפות)

[אמא_בגובה_דשא*]

אחרי שבכל מהלך הלידה ניסו (ללא הצלחה) לשכנע אותי לקחת אפידורל...

בפתיחה מלאה: "יופי. עכשיו גם אם אני ארצה אפידורל לא יתנו לי. הצלחתי בלי אפידורל!!"

ובלידה הראשונה, כשהתחילו לדבר איתי על ניתוח, בכיתי.
המיילדת: "למה את בוכה?"
אני: "כואב לי"

[ציפ_ציף*]

"תלך לשים צדקה!!! עכשיו!!!!!!!"

• הוא הלך ותוך זמן קצר הגוזל היה בחוץ,

השיליה לא,אבל זה כבר סיפור לדף אחר...

[מיכל_צמות*]

לא טראומטית אבל היה חסר זמן הסתגלות. בגלל המהירות (והקלות גם אם כואבת מאוווווד) לקח לי כמעט יומיים להבין שילדתי והתינוקת שלי. מזדהה. קרה לי גם בלידה השנייה (התעוררתי בצירי לחץ ונולדה 20 דק' אחרי שהגענו לבית חולים). נראה לי שגם היא הייתה בהלם מזה ולקח לה זמן להתרגל לעולם. (עד היום היא בהלם, ואני לא בטוחה שזה לא קשור...).

[אקרוקתא*]

בבית: אמרתי שוב ושוב "אלי אתה ואודך, אלוקי וארוממך" כמו מנטרה.
במקלחת: עברתי להמהם את המנטרה בניגון של חב"ד והוספתי גם את "אני מאמין" במנגינה שחוברה באחת מהרכבות בדרך לטרבלינקה. אין לי מושג מאיפה זה בא לי. לא תכננתי מראש...
בפתיחה של 9 ס"מ: פיזמתי את פס-הקול של הארי פוטר (לפחות כך נראה לי. לא בטוחה מה באמת יצא)
מוזר, לא חשבתי שאני כ"כ אהנה לשיר.

[עשב_השדה*]

לידה ראשונה פיטוצין ללא אפידורל שש שעות נאדה......ועם כל ציר כואב אני צועקת
'תסבירו לי איךזהשעושים מלחמות בעולם,צריך לשלוח גברים למילואים בחדרי לידה,',

[נועה*]

באמצע צירי לחץ הייתי עייפה בטירוף ואמרתי "אני רוצה לישון". המיילדת מיכל "תישני, את יכולה לישון, אתן צריכות לנוח"
את זה כתבתי אחרי הלידה השניה שלי.
מעניין, זה בדיוק מה שאמרתי גם בלידה השלישית לפני 3 חוד'.
ילדתי בחדר השינה.
ביום הלידה החפלתי מצעים, והם היו מתוחים ונקיים וכ"כ רציתי לשכב עליהם ולישוווווווווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןן

[סירופ_מייפל*]

בלידה השניה, לא אני, זוגי שיחיה פונה אלי כ10 דקות לפני שהפיצית צצה לאויר.
"רוצה גבינה צהובה"? עד היום אני לא מבינה איפה הוא היה.

ובראשונה, (גם) בלידת בית אבל במקום שלא אהבתי, ולא הרגשתי בנח. כל כך כואב ואפחד לא מתייחס. מה נשאר לי להגיד:
"תביאו תסכין אני רוצה קיסרי". עצוב.

נועה, מלמעלה זה ממש מגניב!

[פלוני_אלמונית*]

גדולות,כמה צחקתי עכשיו
כמה משלי-
בלידה הראשונה פשוט צרחתי...הייתי בהיסטריה,לא התכוננתי בכלל,שום דבר לא הלך כמו שחשבתי...ביקשתי מבעלי שיזכיר לי שאני יכולה ללדת בלי אפידורל ושהשם עוזר לי ללדת,כשהוא הזכיר אמרתי לו-"נכון,והוא גם ברא את האפידורל!"
וגם צעקתי עליו-בורא עולם מה אתה דפוק??זה לא נורמלי!די די די,אני לא יכולה וכו',הרגילים אתן יודעות.....

בשניה,הגעתי מוכנה ונינוחה יותר,ניגנתי לי ניגונים בדרך ובמקלחת.
שעה לפני הלידה אני אומרת לדולה (לא בדקנו אם זה בן או בת)

• אני מקווה שאני אלד לפני כניסת שבת,אני לא רוצה ברית בשבת.זה יהיה סיפור.
• בחדר לידה,אני יוצאת מהמקלחת,נאנחת.המיילדת בודקת,פתיחה מלאה!

בלחיצה השניה או שלישית,תצא כבר!בורא עולם תעזור לי!....
ואז,היא יוצאת והמיילדת אומרת לה-שלום ילדה יפה!
ואני (שילדתי בכריעה על הברכיים,על המיטה עם הגב כלפי המיילדת) בהלם,לא זזה,ואומרת לה-מה?הייתי בטוחה שיש לי בן!
ואחרי שהסתובבתי-השעון הזה עובד? אני מרגישה כאילו אני פה רבע שעה,מה השעה?
המיילדת-את פה רבע שעה.אני אוהבת יולדות כמוך,בואי נעשה לך קבלה לחדר לידה
(וכל זה לפני שנה בדיוק! מזל טוב לנסיכה שלי)

[יסכו_נט*]

לקראת הציר לחץ האחרון צעקתי: השם----- אני לא רוצה לפחד
איזה כיף של עוצמה, הלואי ששוב

[ג'וניפר_והמשפחה*]

ילדתי בלניאדו, בחדר הלידה הרגיל. שכבתי על המיטה באלכסון, כשהראש של נופל למטה והיד שלי על בנזוגי, כרוכה באלגנטיות השמורה רק ליולדות מסביב לצוואר שלו.
כשהוא ניסה לשכנע אותי להחזיק לו את החולצה או את היד, או כל דבר אחר שקצת פחות יכאיב לו, אמרתי לו שאני הולכת עכשיו לשבור לו את המפרקת.
ניסיתי גם לדבר לילד. זה נע בין "בוא אליי, בוא" לבין "צא, מניאק, צא!".
הייתי ממש מלאת אהבה.

אני זוכרת שגם תהיתי איפה כל אלו שאמרו שתוך שתי לחיצות התינוק היה בחוץ.

[מלכת_השלולית*]

היתה לידה יחסית זריזה עם צירים מאד צפופים מההתחלה. ואני פינטזתי לפני הלידה שבין הצירים אני אנוח ותיכננתי כל מיני דמיון מודרכים למינהם והימרחויות בבריכת לידה. וכך בלידה סיננתי " אין לי זמן ללדת בלידה הזאת"

כשהמיילדת הגיעה אלינו הביתה קיווית שתגיד לי לפחות פתיחה 5-7. כשבדקה ואמרה פתיחה מלאה שאלתי " ומה עם מחיקה?" ##?@. עד שלא היה כיתור לא ממש קלטתי שאני בכלל יולדת

[אמא_של_נוקי*]

בלחיצה האחרונה, אחרי 36 שעות איומות-" דבוץ' בואי אליי" (דבוץ' הוא שם הבטן, כמובן) והיא מיד יצאה אלי. רק הייתי צריכה לקרוא לה, חבל שלא חשבתי על זה יומיים לפני כן (-:

[אדהמאמא*]

לבעלי, כשמסכת חמצן על פני, כעבור עשרים ושמונה שעות, משוכנעת לגמרי בדברי:
"אני הולכת למות. זמ מה שקורה כאן. אני הולכת למות".

כעבור שמונה חודשים: מעולם לא חייתי כל-כך!

[פלוני_אלמונית*]

פלונית מלמעלה-
עוד מהלידה הראשונה,המיילדת אומרת לי,תנשמי ככה...........(נשימות איטיות וארוכות....)
ואני בתגובה-
אני לאאא יכולה לנשששששום!!!!!!!!!!

[שלגיה*]

לידה ראשונה,אני שעה עם פיטוצין, ישנה עמוק, ומתעוררת בצירי לחץ.
מבקשת ללכת לשרותים, אף אחד לא חלם שאני בלידה נתנו לי ללכת בלי לבדוק כלום,
בשרותים מנסה ללחוץ, אני ממש צריכה קקי.. לא הולך, טוב, אני חושבת לעצמי בטח איזה עצירות, מקוה שיעבור מהר..
נכנסת חזרה לחדר, המילדת בודקת, פתיחה מלאה.. אני צורחת אני רוצה אפידורל!! לא יכולה ללדת בלי אפידורל. המילדת צוחקת - את בלידה!!
ובעלי מודאג באמת, ואומר לי מה? תצליחי לעשות את זה בלי אפידורל, יואו מסכנה..
המילדת אומרת ללחוץ, אני לוחצת ועם כל לחיצה אני עושה קולות כאלו מהבטן אוווווווו.. המילדת אומרת את יכולה לעשות קולות, זה בסדר.. אני אומרת לה, אה בכלל לא שמתי לב שיוצא לי קולות..
התינוק בחוץ. שוכב עלי ובוכה. אני שואלת את המילדת בלחץ, למה הוא בוכה כזה חלש? את בטוחה שהוא בסדר? הוא צריך לבכות חזק לא? ואז אני מחבקת אותו , ואומרת לו, די די מותק תפסיק לבכות, למה אתה בוכה.. ואז אני נזכרת בסיפורים, שהתינוקות חיבים לבכות, אחרת צריך להפוך אותם, ולתת קצת מכות ומי יודע מה, ואז אני אומרת לו, תבכה, תבכה חזק, זה טוב...
פסיכית שכזאת...

[סאלוש*]

ואני אמרתי, בלידה הראשונה, תוציאו לי את התינוקת הזו ואני אהרוג אותה!!!!

אתם חושבים שיש לזה משמעות כלשהי???

[נעמה_סלע*]

לידה ראשונה,בית החולים האיטלקי בנצרת.
פתיחה מלאה, טיפה לפני צירי הלחץ עושה מוניטור בעמידה על הברכיים. על הקיר מיכל שקוף עם נוזל ורדרד.
בעלי: "תראי, יש פה מיץ פטל"
אני: "אם כבר זה מי ורדים"
בצירי הלחץ הארוכים (שעתיים ורבע) -
"מתי כבר הזמן שמרגישים שיוצא קקי אבל בעצם יוצא תינוק" (הקקי אכן יצא, ליובל היה עוד זמן)
בין הצירים, שכובה על הגב בחוסר כוח לקראת הסוף. מעיפה מבט אל החלון ורואה את הכביש בין נצרת לנצרת עילית עם אזור התצפית על העיר העתיקה ואוטובוס וממנו יורדים הרבה תיירים.
"תראו כמה אנשים באים לראות אותי יולדת" תוך כדי חיוך עייף ונפנוף ביד לכיוונם.

[נבט_חיטה*]

אוי זה דף מושלם!
מאוד קרובה ללידה, משחזרת מה אמרתי בשתי הלידות הקודמות.
הקולות הלא אנושיים שיצאו ממני, האמירות, היבבות, הצחוק, האקסטזה, השיכנוע העצמי שלא כואב לי בזמן שהרגשתי שהנה וסוף העולם הגיע והכאב הזה לא דומה לשום כאב.
זוכרת את הנוכחות השלווה והמרגיעה (והנורמלית) של בעלי וכמה טוב לנשוך אותו, הוא תמיד יוצא חבול מכל לידה. אבל תומך ואוהב (-:
מחכה כבר ללדת ושזה יקרה בצ'יק הפעם. ללא זירוז ופקיעת מים. ועוד לפני ליל הסדר.