אבא שלי נפטר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה מוזר שהמוות חלק מהחיים ורק שזה קורה אנחנו מבינים כמה חשוב לחיות ,מאחל לכם שתחיו חיים שלמים!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא היקר ואהוב שלי נפטר לפני ארבעה חודשים מהמחלה הארורה, הרופאים אמרו שיש לו ימים ספורים ,אך לא האמנתי נכנסתי לשאננות ,כול כך הרבה דברים היו צרכים להיאמר, כול כך הרבה דברים היינו צרכים לעשות יחד, כול חייך חיית לבד אנחנו עם אמא, הייתי צרכה כאשר נישאתי לגור לידך לנסות להחזיר לך את השנים האבודות, תסלח לי אבא שלא זיכתי אותך לכך. אבא אני מתגעגעת נורא לא מאמינה שאתה לא איתי ,מרגישה חוסר ביטחון כאלו אין מי שישמור עלי, לפעמים אני חושבת שאני אגואיסטית חושבת רק כמה לי אתה חסר, אך מה אם חייך שלך ,נפטרת בגיל 54 בזמן כול כך מהר, אבא אני אוהבת אותך תסלח לי אם טעתי,הרופאים אמרו שאין יותר מה לעשות ולא חיברנו אותך להנשמה אני מקווה שלא טעיתי אבאאאאאא

לכואבת,
מה שהכי הפחיד את הורי ז"ל, זה שיאריכו את הסבל שלהם באמצעים מלאכותיים.
לא היה צורך בכך בסופו של דבר.
אני מאמינה שטוב עשית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מקווה שיום יגיע ואהיה שלמה עם ההחלטה .אם היו שואלים אותי לפני שאבי נפטר מה היית עושה במצב כזה .האם היית מאשרת לא להנשים את אביך לא היתי מצליחה לענות על כך החיים מובילים אותנו להחליט החלטות לא פשוטות.באותו הרגע רצתי לשאול את אבא מה לעשות .אבא תמיד היה מייעץ לי בשאלות קשות.אני מרגישה כמו ילדה קטנה שצריכה חיבוק מאבא .לא מאמינה עדיין שזה קרה לי.יום יבוא אבא וניפגש מקווה שאגיע לשיבה כדי שבנותי לא ירגישו את הכאב העצום שאני מרגישה.אלמוניתא תודה על ההתיייסות

שלום לכולם אני ממש מתגעגעת לאבא שלי אני ממש רוצה לראות אותו בסינינס לקבל אומץ עיקר שאני אראה אותו וצובט לי הלב שכול בעולם יש אבא נלי אין זה מצבן אותי אני מקנאה שיש להם אבא שדואג שרואה אותם כול היום אבל לי אין את זה אני הולכת ברחוב וכולם מסתכליים עליי הם לא יודעים שהם גם ימתו הם חושבים שמשכו לחיות אז אמרתי להם אתם נמצאים בתוך מבבוך שאתם לא יודעים שממות יגיע לכולם אפשאר לשחחק ממות הוא לקח זה שהכי משגע אותי בעולם אוומרים אוומרים עברתי את ממות קליני אני מרגשה שזה סתם המצאוות של אנשים וגם רבנים ממצאים הכול ממצאים רק מדען יוכל להגיד את אמת אבל מה אני רוצה להגיד לכם שאני לא מאמינה ממות קלני וגם לא מאמינה שיש עולם נצחי אני לא מאמינה בחראטות האלה כן עברתעי את ממות קלני זה משגע אותי אני לא יודעת מה אמת אני לא רוצה לחיותל באשליות מה אמת מה לא אמת בלי שקרים אני פעם היתי דתיה הכרחו אני כבר שונאת שאוומרים מבה לשעות כי לא ילדה וגם שהיתי אנורקסית כולם הסתכלו עליי אמרו לאבא זכרנו לברכה תשפז את הבת שלך ווו אני מתחילה לחשןד בכולם אני לא מאמינה לא בחברות לא בדודים לא אף אחד אני סומכת על אנשים רק לעצמי כול בנאדם שמאבד את אבא אז הוא מבין את הכאב י שאנשיםם שהם שמחים שרע לי אני רואה את זה אבל משחקת שאני לא רואה נהם חושבים עליי שאני תמימה אבל זה לא נכון זהו

היי הודיה,אבא זה מקור לביטחון ,להישענות ולהרגשה שיש מי שידאג לנו,אני דתייה ולקח לי חצי שנה להבין כאשר אגיע למעלה אבין שטוב שם ולאבא שלי טוב שם ,לפעמים אני רוצה שהחיים יעברו מהר וכבר יגיע זמני לפגוש את אבי למעלה ,אך אני חושבת על מי שאוהב אותי בעולם הזה ירגיש מה שאני מרגישה כרגע ואז אני מסלקת את המחשבה הזאת,סבתא שלי חלמה שפגשה את אבי והוא אומר לה שהוא מרגיש טוב ,אבל תמסרי לבת שלי שתפסיק לבכות.....אני מאמינה שהם מרגישים למעלה את הכאב שלנו ואולי כדאי לנסות ,לא יודעת מה המילה הנכונה ,אבל הכוונה לשחרר אותם למעלה מהכאב שלנו,כול הורה רוצה שלילד שלו יהיה רווחה נפשית ונשמע שהיה לכם קשר קרוב ושעברתם דברים יחד,מנסה לומר שתהי חזקה,זה מצב שאין לנו מה לעשות,רק לחשוב על הדברים הטובים שהשאיר לנו.מאחלת לך ולי ללכולם להתחזק וכן גם אני מקנאה באנשים עם שני הורים אבל יודעת שאבא שלי היה מיוחד במינו וכול מי שאני מכירה אין את אהבה והדאגה שאבא שלי העניק ל.אבא שלי אוהבת אותך כו כךי

תודה באמת תודה שהקשבת לי לכואבת את הכי מבינה אותי לכולם דואגים לי ולא מקשבים לי אפלו בני דודים לא אווהבים כול זה משחקים אני מרגישה את זה אני ממש רוצה לתנק מדודים למצוא אנשים אחרים כי אני לא סומכת עלהם ממש השתנו לרעה אני יותר מדי טובה זה לא מגיע לי היחס הזה הזילזול הזה אני מרגישה שכולם נצלו את אבא את יודעת שהמצאו על אבא שלי שהוא נפטר א5בל הוא לא המצאו עליו שקר לא נראה לי שאהבו אני אמרתי לו שאנשים רכלנים אני לא חיבית לאף אחד אני לןא חמור

רואים אותי חלשה אז דיי תעזבו אותי לנפשי תסתכלו על עצמכם על הקבר מה האם חשבו שהם אשרו לכול החיים כל מי שצוחק צוחק אחרון

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי מבינה את העניין של הדודים,גם אני הרגשתי שנכון, כואב לכול שאר המשפחה אבל מי שבאמת ישאר עם הכאב זה אנחנו הילדים שלו ,כולם ימשיכו הלאה ורק המשפחה הגרעינית תישאר עם החוסר,אבל אלו החיים ,יכאב להם ויחסר אבל לנו זה הטרגדיה ולנו יהיה חסר כול דקה ,כול שעה, כול יום, כול שבת, וכול חג,הכאב הוא עצום וחוסר אונים ובקשה מהשם רק תחזיר לי את אבא שלי,לא פשוט,אומרים שהמשפחה שנפטרה מקבלת את הנפטר ,מתנחמת שאבא שלי נמצא עם ההורים שלו גם הוא איבד את אימו בערך בגיל שלי אז לפחות הוא מתנחם בזרועותיה.שנהיה חזקים

לכואבת אני שומעת שיר על אבא של גילי ארגוב כזה ממש מרגש אותי אני גם צריכה לעבור ניתוח אני מפחדת כול כך יש חור בלב אני לקחתי את המוות קשה מאווד אני לא יודעת האם אני יעשה כי אני רגישה ויש לי הרבה דברים מציקים למשקל המשקל אני חושבת שאני שמנה אני רוצה להיות רזה כל כך לא שירחמו גינסים יכנסו עליי כי זה פחות ממידה 0

תודה לך כואבת על זה שאת עונה

היי גם לי זה עוזר לספר על הכאב והגעגועים לאבא שלי,לא פשוט לעבור עוד משהו בלי שאבא יהיה בסביבבה במיוחד בהתחלה ,אך הכי חשוב שתשמרי על עצמך,תחשבי מה אביך היה מייעץ לך והיה מאוד רוצה שתשמרי על עצמך ותחיי חיים מלאים ומאושרים,אני יודעת אלו מילים שלא נראות קשורות למצב שלנו עכשיו ,אחרי אובדן כול כך גדול,אני כותבת לך הודעה שאבי כתב לנו בזמן שנלחם במחלה-בסיעת דשמאי.מאין באת ולמה זה עתה הגעת?מה באת לבשר ומה באת לאשר ומי אתה רוצה שישאר.אני לא אלך איתך וכאן אשאר .על החיים שלי אני לא רוצה לוותר אנו ניאבק עד אור הבוקר ותגיד לי מהו שמך ?הטעות היא שלך .לא אלי נשלחת ולאחר לא תלך .אני אותך אכניע ובמצולות אטביע ושם לנצח תישאר .עוד יאיר השחר על חיינו אוהב אותכם ומודה לכם על כל פעלכם ,אזכה לגמול לכם בטוב .אמן
כשאני ביאוש נזכרת כמה נלחם על חייו אפילו אםזה למען האנשים שאוהבים אותו.

לכואבת נכון רק לנו כואב באנשעם פה אין להם לב אני זוכרת שנצלו אותו הרבה אני כועסת על זה קשה לי מאוד לתקדם אני עצובה אף אחד לא מבין אותי אני לא רוצה שיסתכלו עליי ויגדו אווי איזה מסכנה אני רוצה שלא יסתכלו וירחמו כי זה מחליש אותי הם בכלל לא אבדו אף אחד כולם חיים אצלם הרבה חיים ארוכים אני רוצה שגם אבא היה פה היתי כי קשה לי אני מתפרקת לפעמיים יש ימים שאני לא ממש בזה ויש ימים שאני רוצה שהןא יבוא אבל הוא לא יעובא בחיים הוא באדמה התעולים אוכלים אותו זה מביא לי צמוממרצת אני לא יוכלה אפלו להנות מחיים לאכול חברה שלי לא מבינה בכלל שקשה לי היא אוומרת לי תהני מחיים אמרתי ממה איפשר להנות בכלל שאבא שלי באדמה שתעולים אוכלים אותו אין לי כלום בחיים אלה חיים שלי בזבל אני בוכה אני שמה שירים דיכאונים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא פשוט,הכול עולה רגשות אשם,אךהחיים שלו היו ,אך התייחסו אליו,אך הרגיש לפני המוות,אך הרגיש בחיים,האם הרגיש בדידות,האם הבין שאהבנו אותו,האם האם והאם,מבינה כול מילה ונכון יש גם כעסים על משפחתו ועל ההתייחסות שלהם ,אנחנו עוברות תקופה קשה מאוד כואבת מאוד ואני מרגישה שמחה בחלקי אך לעולם לא ארגיש מאושרת ,החיים מתחלקים לשניים לפני ואחריי.אך אין לנו מה לעשות רק לנסות להרים את רוחו במה שאנו יכולים אני קורא תהילים ביום שבת ומקווה שיותר .אבא שלי היה לו זיהום קשה וזיהום לדברי הרופאים המשיך גם לאחר המוות ,זה לא פשוט אבל הבנתי שזה רק הגופ הנשמה ממשיכה להתקיים ומתפללת שטוב לו ,שהוא מרגיש את הכאב שאני חווה על אובדנו.אוהבת אותך אבא ומתגעגעת מאוד.

אבדתי את אמונה כאלו זה שקר זה נראה סתם הכול סתם אין אלוקים סתם אוומרים אנשים עוברים מוות קליני כולם שקרנים לא מאמינה בבשוליט הכול המצאה לא מאמינה

גיליתי שאני צריכה את אלוקים יותר מאשר הוא צריך אותי ,יש לנו עוד אנשים יקרים שנתפלל למענם שהם יהיו בריאם והשם ישמור עליהם,לא יודעת אך אעבור את החג ללא אבי כבר עברנו את פסח בלעדיו אבל החג הזה יותר קשה,כאילו להתחיל שנה בלעדיו.

זה ממש עצוב אני צריכה לעבור ניתוח אני רוצה לממות לא טוב לי אני לא יפה אני שמנה אני שוקלת 46 כולם ישמחו אותי הדודים שלי שונאים אותי כולם איזה חיים רעים אני רוצה למוות צעירה בת 21 שקברו אותי שמאלכים יקחו אותי אף אחד לא יעודע מה זה לאבד מישהו קרוב הלב שלי סכינים בא לי למוות

שלום לכואבת תודה רבה שאת עונה לי פשוט קשה כבר אין לי כוח לבכות אני מרגישה רע כי תמיד אני יזכור את אבא שלי

אבא קשה לי בלדיך אני מרגישה שאתה נקלחתה ממני וזה עצוב לי אתה הכי חשוב בעלום הזה רע לי פה נמאס לי פה מאנשים שרק רואים את הבעיות שלי די מה האם רוצים ממני אני פשוט מעבירה אותם כמו דף האם אווהבים לשמוע דברים רעים איו להם לב אבא אני קרועה יש לי חור בלב אני צריכה לעבור ניתוח תעזורררררררררררררררררררר לי אני מרגישה שכולם שונאים אותי לא טאוב לי ויש מה שבטוח כולם מתים יש גאווה יש טינה ויש שנאה ויש וכו הרבה אני לא מבינה מה יש בי לק'נאות אני כמו כולם

צריך להנות בחיים עד ש שנמוות אנשים חיים באשליות האם חושבים שהם החיו והאם טועים מאוד כי כוטל אחד מת בעולם הזה

אבא אני מספיקה לכואב נכאב חוזר לא יוכלה יותר בלילות אני בוכה אבדתי אותך נמאס לי להיות עצובה לבכות כי אתה באדמה לי עצב נורא קשה לי שעזבתה אותי המחלה ארוארוה הזאת נמאס לי מרחמים כי זה לא יחזיר אותך אתה חסר לי אין מי מישהו שיהיה איתי נקרע לי הלב ממש מרגישה מוזר היתי ילדה קטנה שאותי פנקתה אתה רק עזבתה אותי אתה צעיר כל כך את אח הקטן הדמעות זלגות לקבר אין לי כוח להיות באיוש בדיכאון יש ימים שאני בוכה האם היתי חי לא היתי נכסנסת לדיכאון לעצב אני לא מראה שאני בוכה רק בלילה שמה שיר שמזכיר אותך שיר על אבא גילי ארגוב ורק אתמול אחזקתי ביידים אוווהבות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי הלך לעולמו ב20.09.13 האחרון מסיבוכי סכרת אחרי קטיעת שתיי הרגליים בייסורים קשים
אבל אבא שלי לימד אתנו שמלאך המוות נשבע שלא יקח בלי סיבה ולכן יש הרוגים בתאונות,מלחמות,אסונות טבע,ומחלות....באמת קשה לבוא לקבר שהוא אבן קרה אבל לפחות יש לו מקום קבורה יש כאלו שגם את זה אין להם...בשורות טובות לכם ולכל עם ישראל

מצאתי את הדף הזה במקרה וחייבת להגיד שמיד הרגשתי שכולם פה יכולים להבין אותי ואני אותם. איבדתי את אבי היקר לפני כמעט חודשיים, וואו אני לא מאמינה שבכלל החזקתי מעמד חודשיים בלעדיו. הוא נפטר לאחר מאבק קשה מאוד במחלת לב, הוא עבר הרבה קשיים בריאותיים בשנים האחרונות אבל תמיד הצליח לנצח אותם ולחזור לחייך ולחבק אותי והפעם הוא לא הצליח לנצח. היו לו עוד כל כך הרבה תוכניות שזה באמת הרגיש כאילו הוא יחיה לנצח. והוא רצה לחיות, הוא אהב את החיים וקיבל אותם בחיוך רחב כל בוקר ויותר מזה הוא רצה להיות בריא בשבילי בשביל אחי ובשביל אימי, כדי שלא נכאב את אובדנו.
אבא יקר שלי אני אוהבת אותך כל כך ומנסה כל יום להבין איך אני אמורה לחיות עוד כל כך הרבה שנים בלעדייך.

משתפת בצערך ממש עצוב לשמוע את אני מבינה אותך מאוד זה מפחיד עולם הזה יש הרבה עצבות בעולם דיכאון קנאה אני מרגישה שאין לי שמחהה בלב גליתי שיש לי חור בלב אני לא יחיה הרבה זמן היה לי שקט קצת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי היקר והאהוב הצדיק והחכם והנדיב עזב פתאום , לפני שבועיים בשעות הבוקר שבין שבת לראשון , שבץ מוחי , פתאומי באופן מזעזע , ולאחר מכן יומיים של תרדמת
ובצהריי יום שלישי עלתה נשמתו השמימה לחדרי וי איי פי של גן עדן כפי שנאמר בהספד ,וכואב כל כך ובלתי נתפס.
אני יודעת שאם הייתי יכולה לשאול אותו ,מה עכשיו ? היה עונה : קדימה להמשיך.
אבא היקר שלי.

אני נהיתי בדיאון אבדתי את אבא שלי מסרטן הוא נפםטר אני כועסת על החיים אני שונאת את עולם הזה אני אווהבת את השיר ילדתי זוהר ארגוב

ככולם מסתכלים לא מבינה מה הם מסתכלים עליי זה מצבן אותי הם כאלה מפגרים אני שונאנת אותם בוא נראה אותם שאבא שלהם ימוות בוא נראהכ איך הם ירגשו

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי עזב בפתאומיות את חיי, ביום אחד ולא הספקתי להפרד ממנו.
אני רק בת 16 וקשה לי מאוד. הוא היה הכוח שלי, דחף אותי בכל הקשור ללימודים והיחיד שתמך בי.
חסר לי מאוד- היה האור בחיי.
רק רוצה לראות אותו עוד פעם אחת להגיד לו כמה שאני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו.. קשה, קשה.

משתתפת בעצרך העולם אכזר אני בת 19 וגם אני אבדתי את אבא שלי אני יודעת שעצוב לך גם לי עצוב אבל ביחד נתגבר זה לא פשוט הזמן מרפא אני מבינה אותך מאודד כי גם אני אבדתי את אבא שלי אני יודעת מה לאבד אני מרגישה את זה סבל זה לא נעים את לא לבד

אבא היקר בחיים אני לא אראה אותך בחיים אף אחד לא מבין אותי אני מתגעגעת עלייך כול יום שעובר הלב שלי כואאב בליידך
אף אחד לא מבין אותי כולם מסתכלים כמ טמבלים שהם קטנים במוח שלהם אני לא אני מבינה את החיים כול כך עצוב לי הלב שלי נשבר לחתיכות רק היתי יוכלה לראות אותך לבר איתך כולם חושבים שזה קל אני חושבת שזהה קשה יש להם הורים זקניםמ הם לא מביונים שמישהו צעיר נפטר זה יותר כואב מה שרציתי להגיד לך אבי היקר שעולם זה זמני צדקתה א6ין על מי לסמוך רק אבינו שבשמיים

אבא אני מתגעגעת עלייך אתה הכי חשוב לי בעולם אני לא אראה אותך בחיים אתה היחיד אבא זה אתה אני לא יוכלה יותר אני מתגעגעת אלייך אין לי חיים בלדידך

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איבדתי את אבא. זה תופס אותי ברגעי לחץ, שנה וחצי מאותה פרידה. איך מתמודדים? איך מקבלים את החוסר? איך מתקדמים הלאה..? אשמח לעצות..
בן 67 במותו, סרטן ארור שאכל לו את הגוף ולי את הנשמה.

מממממ זה קשה לי לענות לך על שאלה כזאת זה לא קל בכלל זה מצבן צריך לתמודד בן דוד שרק בן 5 נפטר מסרטן יש הרבה אנשים שלא מבינים מה זה לאבד בנאנאדם גם אבא שלי לצערי אני כל יום בדיכאון אין רגע שאני לא חוששבת עליו איין לי מצב רוח גם לי קשה אבל צריך לההיות חזקים

זה מציחק מאוד

אני מרגישה רע מאז שאבדתי את אבא אף אחד לא מבין אותי כולםפ אווהבים שרע לי מורדים לי את הבטחון

אני לא יפה אני רוצה למוות

אני מכארת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום. חקרתי על מוות קליני. שמו סם הזיה אפלו הןרפא אמר אז אין אלוהים
הכול אשליות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תנחומי
הורי שניהם נפטרו לפני פחות משנה ואני סה'כ בת 19
ה יעזור ונזכה לתחיית המתים בקרוב אמן!!

לפלונית האלמונית היקרה,
אכן איבדת את הורייך בגיל צעיר מאד.
אני מאמינה שהם איתך ובתוכך. ומלווים אותך בכל מקום בו את נמצאת.

אבא שלי נכי יקר בעולם עקב רשלנות רפואית בתרדמת קשה לנו מאוד

יש עודכאלה במצבי אולי אפשר להשאיר טלפון קשה להתמודד לבד כל היום בוכה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היתי בספינה היה שם אישה שעברה מוות קליני בלי סם מוות קליני שמעה מה הם דברו עלייה אז.אולי זה אמיתי אבל .לי קשה לאמין אני מקווה שזה אמיתי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בלי סם שמזרקים לא מאמינה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק טבעי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל גם לי קשה לאמין

שלום לכולם יש איזה מישהי שכול הזמן מתגרה בי בעיניים שלה לא אני לא רוצה לרדת לרמה שלה היא מתנהגהת כאילו שהיא בת 12נ ניא נורא גדולה אני קשווחה איתה אני לא מבינה מה כולם רוצים ממני זה מציק לי מאווד

לא רק אני

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היום אבא שלי נפטר לאחר שנתיים שסבל מסרטן בלבלב הוא היה יחסית צעיר בן68 והוא תמיד היה אופטימי ושמח והוא לא רצה שנדע שהוא הולך למות. אני לפני חודש חגגתי בת מצווה ואני אמא שלי ואחותי הקטנה מאוד סובלות כרגע. אני יודעת שאולי עכשיו זה קשה להתמודד אבל צריך לדעת להתמודד ולחיות עם זה וכל מי שחווה פרידה כזו מאמא מאבא מאח מאחות ומכל מישהו קרוב אחר רק שידע שהזמן זה התרופה הכי טובה להכל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבי היקר נמצא במצב קריטי והמשפחה הקטנטנה שלנו מכינה את עצמה לגרוע מכל
אני הקטנה בבית (43) נשואה ואמא לשניים. משפחתי מאד קשורה להורי ואני ממש מעריצה אותם
ההתמודדות עם המצב קשה לי מאד אך אני משתדלת לא לבכות בנוכחות הורי ו מיוחד לא ליד אבי שאני מעריצה אותו

לא יכולה לחשוב על הרגע שיגיע. הייתי רוצה לומר לאבי שאני שמחה שזכיתי להיות ביתו. הייתי רוצה להודות לו על כל הטוב והדאגה שלו אלי ואל משפחתי אבל פשוט איני מסוגלת.
אני יודעת שגם אבי לא רוצה לבכות על ידי כדי להקל עלי ומאד קשה לי עם זה. מה שמאד מדאיג אותי זה מה יהיה עם אימי. כמובן שכמו שעד עכשיו היינו יחד כך נמשיך אך עדיין היא תישאר לבדה והבדידות זה נורא ואיום

אני יודעת

לרונית,
זה אכן מצער שכך דרך העולם.
אם יש לך משהו חשוב לומר לו, אולי כדאי ...

גם אני אבא שלי נפטר לפני 4 חודשים ממחלת סרטן תוך חודש וחצי וסרטן אכל לו את כל הגוף והוא נפטר והוא היה צעיר מאוד בן 37 וכיאלו אני לא יודעת איך להסתדר עם זה כללל החיים שלי השתנו מאז קשה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי ניפטר אני מרגישה שהכול הלך לי הצחוק השמחה הכול הלך אני במצב של חרדה לא רוצה לעשות שום דבר הכול הלך לי הוא היה העולם שלי החיים שלי השהיתי מרגישה שהוא נותן לי כוח לחיות אבל היום כלום הכול הלך תמיד עצובה לא שמחה הכול הלך

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי ענת אני משתתפת בצערך גם אני חוויתי את אותו דבר בדיוק והעצה שלי שאין מה לעשות החיים ממשיכים והכל עובר הוא מת ואת חיה אני יודעת שקשה לשמוע את זה אבל זה האמת . גם לי היה קשה לשמוע אבל באמת שזה העמה היחדיה שיכולה לעזור כי אין אחרת .אני יודעת שזה מאוד כואב ואני יודעת שזה שובר אותך מביפנים אסל...אין מה לעשות תני לזמן לעשות את שלו

אבא האהוב שלי סבא שפם עם העיניים הטובות והלב הרחב
כבר חודשיים עבר ליקום אחר.. אני כאובה ועצובה ומרגישה כאילו החיים נעצרו מנסה כל הזמן להעסיק את עצמי עם הילדים בעל חברות אבל זה תוקף אותי
בסופר אם אני רואה משהו דומה לו ברחוב בנהיגה באמצע פגישת עבודה פשוט מתחילה לבכות בלי שליטה הכאב שלי הוא ענננק ובור גדול
אבא היה חולה במחלות רבות ובשנתיים האחרונות לכל המחלות נוסף גם הסרטן בורא עולם נתן לנו שנה ושמונה חודשיים להפרד מלב המשפחה ראש השבט!!
יום יום ידענו שאנחנו לקראת הפרידה הנצחית ואז בשביעי של פסח ערב שישי ממש בכניסת השבת אבא הצדיק והאהוב שלי עלה להתייחד עם שוכן מרומים.. אני יודעת בכל נימי ליבי וגופי
שאבא עדיין כאן מביט בנו ואוהב אותנו אבל עדיין הכאב הוא בלתי נתפס .. צריך ללמוד לחיות לצד הכאב לעולמי עד...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קשה מאוד איבדתי אבא ןזה הכי קשה בעולם עצב נוראי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם,
אבי נפטר לפני חודשיים וחצי בגלל דום לב, הוא היה בן 50 !!
זה כל כך נורא לחשוב על זה במיוחד בגלל שלא הכרתי את אבי מספיק כי הוריי התגרשו וכיום אני בת 14
זה נורא קשה... לאט לאט אני מבטיחה שהכאב פוחת ואין מה לעשות ממשיכים הלאה..
לכל מי שמרגיש כרגע את הכאב העז הזה- על תדאגו!!!!
החיים יפים אי אפשר לבכות כל היום , חייבים להמשיך הלאה.
תחשבו על האדם נפטר האם הוא היה רוצה שתהרסו את החיים שלכם? ברור שלא!!
תהיו אופטימים הכל יסתדר ויפחת בסוףףף!

גם אבא שלי נפטר לפני שנתיים וחצי ומאז חיי אינם חיים. אני מרגישה שעולמי חרב עליי כי אבא היה כל עולמי. הוא נפטר מסרטן בגיל 66 וסבל מאוד גם כי בנוסף הייתה לו סוכרת שבגללה קטעו את שתי רגליו והוא לקח מזה ללב מאוד ולמרות שהוא כבר לא סובל אני סובלת מאוד בלעדיו ולא יודעת מה לעשות. למרות שיש לי אמא יקרה שתיבדל לחיים ארוכים וילדים זה לא מנחם אותי. אבא חסר מאוד מאוד מאוד.... ורק מי שמכיר אותו יודע על מה אני מדברת. לא היה ולא יהיה כמותו לעולם. אחד יחיד ומיוחד במינו. אני הרוסה!

רק שתדעו שהכי עצבן אותי בעולם שהרופאים אמרו שאבא שלי "חולה סופני" ואני לא רציתי להאמין בזה כי תמיד האמנתי ש"יצא מזה" ובסוף זה הגיע בבום ואני בוכה כל יום גם כשאף אחד לא יודע אני מדברת איתו כל הזמן. מה עושים? זה לא עובר והזמן לא מרפא שום דבר. אני ממש צריכה אותו. אפילו רק לרגע כדי להרגע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יום רביעי אבא שלי נפטר לאחר הרבה מאוד יסורים וסבל
קשה מאוד בלי אבא ז״ל
שישמור עלינו מלמעלה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי מת לפני שלוש שנים ועדיין כואב לי ומחר אני בת 12 ועצוב לי שהוא לא היה איתי ההורים שלי התגרשו וזה היה לי נורא קשה ולא רק זה ואז המשפחה של אבא שלי סיפרה לי שקרים נוראים אל אימא שלי ומאז אני בריב אם המשפחה שלו והייתי הכי מחוברת אליהם
ואז זה נעלם אהבה הפכה לישנא ואז אחותו גנבה לנו את הירושה אבל לא אכפת לי מה שכן אכפת לי שאני מתגעגעת אליו מאוד מה שנישאר לי מימנו רק הטבעת שלו וזיכרונות יפים הייתי נורא מחוברת אליו היה לי חלום שהם יחזרו אבל הכול יתנפץ לי בפנים לאימא שלי יש חבר שאני לא הכי אוהבת אותו הוא בסדר אבל קשה לי עם זה עדיין לא השלמתי עם המוות שלו ארבע שנים עברו ועדיין קשה לי הייתי בת שמונה שזב קרה זה היה סיוט בישבילי שלחו אותי לפסיכולוגים דיברתי אם אנשים וזה לא עזר הוא היה בן שלושים משמונה והוא חסר לי מאוד מאוד מאוד ואסור לי גם לומר את זה בגלל זה כתבתי את זה זה כי הייתי חייבת לשחרר את זה פעם בחיים שלי אני יודעת שהוא שומר אליי מלעמלה אבל מה שכן אני שמחה שטוב לו למעלה ושהוא בסדר כי בסך הכול אני רוצה שהוא היה מאושר ואני מתנחמת בזה שהוא מאושר אני בטוחה שכול מי שבאתר הזה קשה וזה ניראה שזה סוף העולם אני מבינה אותכם אבל תחשבו ככה שלפחות טוב לו מלמעלה שהוא מוגן לומרות שהוא חסר מאוד גם אני הרוסה קשה לי כול כך אבל צריך להמשיך הלאה תמיד היה לו מקום בלב שלי הוא הבן אדם הכי מדהים שהכרתי ואני בטוחה שכול מי שמכיר אותו חושב ככה אני בטוחה שהוא היה רוצה שאני ימשיך ככה אני נלחמתי ואבל לא הצלחתי ואז הבנתי שזה לא מה שהוא רצה הוא רצה שאני היה מאושרת ושאני ימשיך בחיי וכך עשיתי ואני בטוחה שזה מה שגם האבות שלכם רוצים שתיהו מאושרים ושמחים תחשבו על זה רציתי לשחרר את זה ועכשיו אני לא מרגישה עוד שאני בודדה ושיש עוד ילדים כמוני ןאני שמחה שכתבתי את זה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכלום רציתי להגיד לכם שאני עושה,סיאנס לאסאהשלי לדעת תאמת האם זה נכון

אבא שלי.....עד היום 12 שנים...ולא מוסגלת לומר תמילה הזו......נפטר......בהקשר לאבא היקר שלי שחייך תמיד וחינך אותי להיות טובה עם כולם ולא ללכת בדרך רעה וסלוח תמיד ותמיד קנה לנו מכל טוב וכיבד תמיד את אמא שלי....יד היום זה כואב זה פצע מדמם...אבא מתגעגעת אליך כלכךךךךך אתה חסר לי חבר נפש שלי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד יעט אזכרה של אבא שלי מתגיגעת עליו

אבא שלי היה האבא הכי טוב בעולם תמיד חייך ונתן לי ולכולם הרב. אהבה וחום קשה לי להתמודד עם האובדן שלו אני מתגעגעת אליו קשה לי להתמודד עם המציאות של להיות בלעדיו איך אחיה בללה בלעדיו

אבא שלי היה אדם מלא חיים שאהב את החיים אהב לחיות לבלות לקנות לבזבז להתלבש להתבשם לראות עולם היו לו תכונות מיוחדות של נתינה אין סופית לבני מישפחתו ולאנשים שהכיר ובקושי הכיר הוא היה אדם נדיב וטוב לב יש לו חנות דגים באשדוד כול התושבים הכירו אותו כי הוא היה רחמן. ונותן לאנשים שלא היה באפשרותם לקנות דגים לשבת אבא היה האדם הכי מיוחד וטוב שיש בעולם כולם אהבו אותו וכיבדו אותו אני מתגעגעת אליו. אבא יוסף חיים שלי.

כואב לי שאבא שלי שהיה אדם חולה ניפטר בבית חולים קפלן ביומו האחרון 25 בינואר 2016 בטו בשבט נתנו לו לסבול הכניסו לו מחטים בכול הגוף

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי החיים שלי הבן אדם שהכי אהבתי בעולם נפטר לפני חודש וחצי. לא יודעת איך ממשיכים.. אין בשביל מה לקום בבוקר

אני מצטערת לשמוע, זה בטוח מאד מאד קשה. בת כמה את?

חלמתי על אבא שלי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי נפטר ב-30.6.2016.
אבא המדהים שהיה לי נפטר בן 81 ממחלת הסרטן. אין יום שאני לא חושבת עליו.
הספקנו להיפרד היה חולה 3 חודשים ולשמחתנו צלול לגמרי.
המלווה הרוחנית בהוספיס ששהה ספרה לי שאבא אמר לה שהיה מרוצה מחייו וסיכם אותם בהנאה וסיפוק.
אז למה לי כל כך קשה ?! למה?!
אני מתגעגעת לדברים הקטנים : השעות לפני כניסת שבת/חג..ללכת איתו לקניות ..לצפות בתכנית שאהב..לדבר על אימא שאיננה כבר 33 שנה...לשאול אם בא לו סמבוסק..כאלה דברים קטנים שמרכיבים חיים עם אנשים אהובים.
לא היה מישהו שלא זכה לחיוך מאבא..לשלום..לבוקר טוב.
שמחה שזכיתי לאבא כזה !
והכי שמחה שזכיתי שבמשך כמעט חודשיים לא היה יום שלא אמר לי או לאחי ואחותי כמה אוהב אותנו.
תנצב"ה
אמן !

שליחה על ידי אדם* » 23 מרץ 2017, 11:46

אבא שלי נפטר לפני זמן רב. מהחוויות שלי אחרי מות אבי, שמתי לב וראיתי במשפחות אחרות, כמה קווים דומים חוזרים במשפחות שונות.

לפני כשנתיים, נפטר חבר שלי. המתחים והיריבויות הסמויות בין האחים, פרצו החוצה, והילדים של האלמנה באו בטענות אליה וזה על זה. הטענות היו לכאורה על כסף, או משהו כזה. לדעתי, המניע האמיתי היה אהבת ההורים.

זה היה לפני פסח, ופרץ ריב אצל מי יעשו את הסדר, ואם זה יהיה כאן, אז הוא לא יבוא, ואם זה יהיה שם, אז ההיא לא תבוא. כי זה לא סובל את אשתו של זה, וזאת לא סובלת את הילדים של ההוא. האלמנה, שאני ביחסים טובים מאוד איתה, אמרה לי בטרוניה: לאבא שלהם הם לא היו מעיזים לעשות את זה.

אמרתי לה את דעתי, שזה משבר שנוצר בחיי המשפחה, בהרבה משפחות, עם מות אחד ההורים. זה לא בגלל שהם מזלזלים בה, ואותו הם כיבדו. כי גם אותה הם כיבדו והם מכבדים. אמרתי גם את דעתי על מהות משבר כזה. שבעקבות מותו של הורה, וברוב המקרים זה האב, כמו בתיבת פנדורה, יוצאים החוצה שדים שעד המוות נשמרו בבקבוק. נפתחים פצעים, ומתפרצים כעסים שנאות ויריבויות סמויות, ושנאות פחות סמויות, מקבלות ביטוי עוצמתי יותר. למעשה יוצאים החוצה יריבויות וקנאות על הדבר המשמעותי ביותר בחיינו - אהבת ההורים.

הצעתי לה, לא להתערב, ולא להעיר כל הערה על הדברים הנאמרים, אלא להגיד לילדיה שלא אכפת לה אצל מי יהיה הסדר, ואיפה. שמצידה זה יכול להיות בבית מלון. שידברו ביניהם ויחליטו, ומה שהיא מבקשת, זה רק שכולם יהיו ביחד. שכל המשפחה תהיה ביחד. היא לא קיבלה את עצתי, התערבה בכל זאת ביחסים בין הילדים, כי יש לה את העדיפויות שלה. וגם לה המוות היה משבר שפתח פצעים והוציא שדים מהבקבוק. התוצאה, שיותר אין מפגשים משפחתיים מלאים. אפילו לאירוע חתונה של נכד, לא כולם הגיעו.

המשלתי את כל העימותים המשפחתיים האלה, למים שמחלחלים דרך התיקרה, או דרך הרים, ואי אפשר לדעת איפה הם ינבעו, ואיפה תהיה הנזילה. כי למים יש את הדרכים שלהם לחלחל דרך האבנים, עד למקום בו יבקע 'המעיין'. אי אפשר להסיק שאם יש נזילה במקום אחד, זה המקור למים, המים יכולים להגיע ממקום אחר לגמרי, ולנזול רחוק מהמקור.

הנמשל הוא שהעימותים יכולים להיות על נושא אחד, אבל המקור שלהם הוא אירועי הילדות הלא מודעים וההשפעות שלהם. ובעיקר תשומת הלב והאהבה שקיבלנו מההורים. אנחנו לא יכולים לדעת מה בדיוק, וזה יהיה בשל התנאים הלא שווים שנולדו וגדלו האחים. שהם תמיד הם תנאים שונים מאוד. אם לא תנאים סובייקטיביים, לפחות הנסיון של ההורים. ולאח צעיר יש אח גדול ממנו, ולאח הגדול אין. כמעט תמיד היה נדמה לנו שהאח קיבל יותר. לכן עימותים בין אחים, או בין הורה לילדים, הם העימותים הקשים ביותר, כי הכעסים הם עמוקים ביותר.

השבוע נתקלתי במקרה דומה של מוות שאירע לאחרונה. על כך רציתי לשתף קצת מהרהורי, ואשמח לשמוע מכם תגובות ותובנות.

2.17 יום האהבה, ואבא שלי נפטר, חייכן, צדיק וחרוץ. כל חייו עבד קשה, ספורטאי, הולך קילומטרים ברגל ורוכב על אופניים, בהתקף לב הראשון שלו הוא נפטר, לאחר 6 שבועות של יסורים בבית החולים, לא מעשן אפילו פעם אחת. למה דווקא אבא שלי? זה שעטף אותי בהגנה! זה שפתח את ביתו לכולם. זה שאהב את אלוהים והאמין בו עד הסוף, מאיפה ההתקפה? אבאאאא!!!!

עוד מעט שנה, וכל הבית התפרק, אף אחד לא מצליח לתפקד, הזדקנו, לא מפסיקים לבכות, לא יכולתי להציל אותך אבא. עמדתי לידך כמעט כל היום, מנקה אותך, מדברת אליך, משמיעה לך את המוזיקה שאתה אוהב, יצאתי בצהריים בשביל לחזור בערב, כי אמרו לי שלא ניצחת, אתה רק בן 70, בריא וחי, ואני כועסת על הרשעים שעוקפים אותך בגיל. זה לא נשלט שאני נוטרת להם. אין לי אבא, הכל התפרק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי נפטר לפני שבועיים מסרטן לבלב היינו בטוחים שיכולנו להתגבר על זה ולנצח ובסוף הוא מת מזיהום אפילו שהטיפול עבד ולא הייתה לו אפילו גרורה אחת!! הייתה לי אמונה חזקה שבורא עולם יעזור לי אפילו הופיע לי באגרות קודש שיהיו לנו בשורות טובות ובסוף הוא מת רק בן 61 אני לא יודעת איך להמשיך הלאה איך לחזור למכללה לימודים אני תכננתי חתונה ילדים שהוא ילווה אותי ויהיה איתם הכל התנפץ לי הפנים איך ממשיכים לחיות איך משככים את הכאב הזה אני לא יודעת מה לעשות סביבי כל החברות מתחתנות ויולדות לכולם הכל שמח ורק אצלי הכל נובל אני לא רואה טעם להמשיך אני כועסת אני כואבת איך יוצאים מזה? יש טעם בכלל אחרי שמבינים שהוא לא יהיה שם בחתונה בלידות בחגים יש טעם להמשיך?

פלונית יקרה
שולחת לך

גדול על פטירת אביך
משתתפת בצערך

גם אבא שלי נפטר בן 61. גם הוא מת אפילו שהטיפול עבד
מבינה כל מילה שאת כותבת, ואם את רוצה מזמינה אותך לכתוב עוד
אולי יהיה נוח יותר אם תבחרי לעצמך כינוי, אם את רוצה.

אין לי מילים. באמת שאין מילים
רק

וים של דמעות

רק אומר שאני ממש ממש יכולה להבין את

אני לא יודעת איך להמשיך הלאה איך לחזור למכללה לימודים אני תכננתי חתונה ילדים שהוא ילווה אותי ויהיה איתם הכל התנפץ לי הפנים איך ממשיכים לחיות איך משככים את הכאב הזה אני לא יודעת מה לעשות סביבי כל החברות מתחתנות ויולדות לכולם הכל שמח ורק אצלי הכל נובל אני לא רואה טעם להמשיך אני כועסת אני כואבת

מציעה לך, פשוט ככל שזה ישמע, להשתהות קצת בתוך זה
להשאיר את איך יוצאים מזה? לעוד מעט
שבועיים זה מעט מאוד זמן, בקושי עברה השבעה, בקושי אפשר להפנים, להקל
ופתאום חושבים על היבט נוסף והדמעות שוב מציפות

תרשי לעצמך לבכות
זה בסדר

אם את רוצה תשתפי אותנו עוד
אני פה כדי להקשיב

אם את רוצה אני גם יכולה לספר לך שאחרי שנתיים אני בוכה, עדיין, לפעמים, אבל לא כל יום

הכל בסדר
יש לך אמונה חזקה
אבל זה כואב
אז תבכי
מותר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי נפטר לפני שלושה שבועות מסרטן ראות. היה נראה שהכל בסדר והוא מגיב לטיפול וביום אחד המצב התדרדר בבית חולים. נתתי לו נשיקה. אמרתי לו שאני אוהבת אותו. בעלי ואני יצאנו מהבית חולים כשאחי התקשר להגיד לנו שהוא נפטר. כואב לי שלא הייתי לידו כשנפטר.
אבא יקר ואהוב שלי. כמה שהוא חסר. מנסה בשביל הבת הקטנה שלי ובעלי להאחז בחיים ולהמשיך אבל יש התקפי בכי וגעגועים . במיוחד כשעכשיו פסח באמצע והוא כל כך חסר. מנסה להתנחם שהוא לא סבל מהמחלה הארורה. נפטר כחודש וחצי לאחר גילוי המחלה. הוא עכשיו עם סבא וסבתא משני הצדדים, גיסו ושתי אחיותיו. לפעמים כועסת על הקב"ה אבל מבינה שכל אדם בא לעולם לעשות תיקון . העולם הזה זמני. כל כך עצוב וכואב.

ממש עצוב.
לבי איתך.
גם לי כאב מאוד שלא הייתי ליד אבא שלי כשנפטר. היה לידו המטפל ההודי, שלא סבלתי אבל כן היה אהוב על ידי אבא שלי.
אני יכולה להגיד לך שזה לא סתם קלישאה כשמודים לאל שיקירכם לא סובל.
הסבל הוא קשה קשה קשה ואת יכולה לצד הבכי והכאב להודות לאל שלא השאיר אותו לסבול בבית חולים כשאתם ישובים ליד שולחן הסדר. ההיתדרדרויות קשות ומהירות ואכזריות והסבל במחלות האלה ובגילאים האלה הוא לא יתואר. וכל מה שעושים מסביב זו רק קוסמטיקה. את באמת צריכה לחוש הקלה עבורו שלא עבר יסורים וגיהנום.

יש געגועים ויש כאב ויש תחושה של מה לא עשינו שיכולנו לעשות.

איבדתי את אבא שלי לפני כשנה וחצי. גם לי קשה מאוד. כן י ש לחיים כח חזק בייחוד לילדים קטנים בבית. חיבוק גדול ממני.

אבא שלי נפטר לפני חודשים מהמחלה הארורה מאז לא מצליחה לתפקד מרגישה כמו טראומה פתאום אני נזכרת בדברים שעשינו יחד ולא מצליחה לעכל שאני לא אראה אותו יותר אף אחד לא מבין אותי אני כל-כך לבד איך אפשר להבין שמישהו שהוא כל-כך משמעותי בחיים שלך פתאום מת הרי הוא כל-כך חי בתוכי הוא חלק כל-כך חשוס מכל מה שאני מכל הזכרונות שלי איך אני לא אראה את הפנים שלו יותר . אני לא מצליחה לתפקד לא מצליחה לראות עתיד הכל נראה לי שחור פתאום יום אחד החיים שלי השתנו לחלוטין לאין שום דבר שיכול לתקן את זה הם נשברו לנצח! איך מתמודדים עם זה איך ממשיכים הלאה אני מרגישה אין טעם שבא לי למות גם הרי מה הטעם להמשיך בחיים הוא לא יהיה שם יותר בבקשה מישהו שעבר את זה לפני הרבה זמן ויכול להסביר לי איך ממשיכים הלאה אני מרגישה שאני משתגעת

אני אכתוב ממש בקיצור:

מה שהכי כדאי לעשות זה ללכת. פשוט לצאת ולצעוד ולצעוד. ללכת וללכת, ולהסתכל קדימה. אפילו שעות.
להקשיב לנשימה.
ההליכה עוזרת להניע תהליכים גופניים וגם נפשיים.
הליכה ונשימה.

טוב לדבר, לצייר, לשיר, לצעוק, לפסל, להכות בגוש חימר רך, לבכות, להזכר בדברים טובים ולצחוק.
לא להעלים את האבל והכאב וגם לא להאחז בהם.
מה שעולה, עולה, ולהמשיך ללכת.

כמה ללכת? לפחות 20 דקות, אפילו 3 פעמים ביום.
הליכה מהירה, נמרצת, עם מבט לעבר האופק (המבט קדימה ולא למטה ליד הרגלים).
חשוב ידיים פנויות לתנועה, אם אין ברירה תיק גב זה בסדר.

חיבוק

לי עזר לכתוב
המון
כמויות של מלל מגובב במחברת גדולה
נכס שנישאר בעבורי
לעד

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי נפטר לפני כשבועיים מדום לב בגיל 52. הוא היה אדם זהב, תמיד נותן בלי להסס. מצחיק ברמות על, חברמני, ופשוט האדם שהכי כיף להיות בחברתו. נפטר ביום של צדיקים, יום שישי, ולא סתם - היה מלאך משמיים. המוות שלו היה כלכך מפתיע. אלוהים נתן לו כליה ואז לקח לי אותו אחרי חמישה ימים. אני עדיין לא קולטת שזאת המציאות. זה מרגיש כאילו הוא נסע לחו"ל והוא יחזור עוד כמה ימים. אני רק בת שש עשרה למה זה מגיע לי? מה כבר עשיתי שזכיתי לקבל כזה עונש? הכאב רק הולך ומתגבר, הריקנות גוברת והוא חסר לי. אתה כלכך חסר לי. לא משנה כמה סיפורים דומים אני אקרא..הכאב לא יפחת. רוצה להתעורר מהסיוט הזה כבררר . אין לי כוח לכלום . אין לי כוח לחיים האלה. שום דבר לא מובטח. אפילו שיעורי נהיגה עוד לא זכית לראות אותי לוקחת ומה עם כל התכניות שהיו לנו כמשפחה ביחד? . לראות כל יום את אמא בוכה זה שובר אותי לרסיסים. כואב לי עליה יותר מעל עצמי. המציאות עכשיו קשה ביותר. פתאום אני חושבת פעמיים אם להדליק מזגן כי זה עולה כסף..פעם לא ידעתי מה זה צרות בכלל, היום נזרקתי לעולם של הגדולים.

שליחה על ידי יעלי* » 22 יוני 2018, 01:33

חיבוק גדול, אנונימית.ק יקרה

זה טוב שאת כותבת, חשוב לבטא ולהוציא.

אבא שלי נפטר באופן פתאומי. בבית. רגע אחד הוא היה חי וברגע הבא מת.
לא נתפס ולא מתעכל.
גם אמא נפטרה.
וזהו.
אין הורים.
וחיי הנישואין הם חרא.
נשואה לאדם אטום שלא איכפת לו מכלום חוץ מעצמו.
מרגישה בודדה כל כך.
לא מוצאת טעם בחיים האלה.

מצטערת מאוד לשמוע. הכל נשמע ממש קשה.
מתלבטת האם להציע, או שתרצי בעיקר לפרוק ולספר.
תכתבי, שנדע איך לעזור

_מצטערת מאוד לשמוע. הכל נשמע ממש קשה.
מתלבטת האם להציע, או שתרצי בעיקר לפרוק ולספר.
תכתבי, שנדע איך לעזור_

ממש חבל.
נשמע שהוא היה אדם נהדר ושהיה לך קשר טוב אתו.
חשבי מה הוא באמת היה רוצה בשבילך מתוך האהבה שלו אלייך, ולכי על זה.
תאהבי את עצמך כפי שהוא אהב אותך.
אל תוותרי!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא שלי נפטר ואני לא מאמינה שאני כותבת את זה. לפני 4 חודשים ואני לא יכולה לעכל את זה. לדבר עליו בלשון עבר ולהגיד זל .הוא היה מבוגר לפי הסטראוטיפים של היום אבל הוא אבא שלי והיינו מחוברים טלפתית הוא תמיד קרא אותי והבין אותי כמו שאף אחד לא . והיה קולט אם משהו הטריד אותי וידע תמיד להרגיע ולנחם ועכשיו אין לי נחמה

אבא שלי היקר לי מ אוד קשה לי לקבל שהוא איננו . כל דבר קטן מזכיר לי אותו ומציף בי זכרונות .
אפילו מספר טלפון שהוא כתב.
חיה רק בשביל אמא שלי
אחר כך כבר לא אהיה קיימת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משתתפת בצערך ויודעת שזו אולי קלישאה אבל החיים באמת חזקים מאיתנו וחשוב לבחור בחיים ולחיות אותם במלואם כמיטב יכולתנו .
תתחזקי למען מי שנשאר איתך ואוהב אותך - "תעשי כל מה שאת אוהבת ויהיה לך טוב..