מה שרופאים לא מספרים על ניתוח קיסרי

תלוי מה חשוב לך בלידה/אחרי.
אני מכירה הרבה שילדו שם ופרט לכך שצפוף לא היו להם שום תלונות.
אני לא ילדתי שם כי היה לי חשוב שלא יקחו לי את התינוק אח"כ
יש גם את האתר של זוהר כבר בדקה, הוא לא הכי אמין אבל יש שם קצת מידע.

פלונית, האם את שואלת לגבי התנאים והנהלים בתל השומר? (אם כן, שווה לבדוק ב מדור לידה , יש שם כמה דפים עם מידע על בתי חולים שונים)
או שאת מתלבטת בין לידה וגינלית לניתוח קיסרי?

אני שלושה שבועות אחרי קיסרי חירום, ומזדהה מאוד עם מכלול הרגשות שתואר כאן. כל כך שמחה שילדתי בברלין הבנויה, וכאן:

קראו לבעלי 10 דקות לאחר שנלקחתי בבהילות לניתוח, כדי שיניח את הילד על חזהו החשוף
העירו אותי אחרי שעה ונתנו לי את הילד בידיים וליוו אותי בהנקה הראשונה
הודיעו לי שחשוב מאוד שאחזיק אותו עור לעור כמה שאני רק יכולה
הנחו אותי להניק ולהניק כמה שיותר, ובכל שעה שהיא במהלך האשפוז יכלתי לקרוא לאחות שתעזור לי להניח את התינוק על הפטמה
כאשר רציתי להניח אותו לכמה שעות בצד ורק להניח עליו יד (משום מה... חשבתי שככה עושים...) האחות סירבה לתת לי אותו לפני שתסביר לי בפירוט כמה חשוב שאחזיק אותו במיטה שלי קרוב קרוב (לא נדרש הרבה כדי לשכנע אותי)

ועדיין, אני לא יכולה לקלוט שיש נשים שבוחרות ללדת כך, וכואב לי שיש נשים שמנותבות ללדת כך בלי הסבר... ואת הסיוט שאתן, אחיותי הישראליות עוברות אחר כך קשה להכיל. מקווה שחזון אחרית הימים שתיארתי יגיע למחוזותיכן במהרה.

התחושה שהתינוק הזה לא שלי, האבל על אבדן הלידה וכדומה - לא נחסכו לי, ולצערי גם לא הנזקים לרצפת האגן והטחורים. אבל לפחות לא היתה לי טראומה על טראומה.

ועכשיו שאלה: יש לי הרגשה שאולי נוצרה לי הידבקות - כמו שתואר מעלה, יש מקום במעי שכשהצואה עוברת בו מאוד כואב לי. אני מקווה שזה יחלוף עם הזמן. האם יש משהו שאני יכולה לעשות בשלב מוקדם זה על מנת לסייע להידבקויות הללו להשתחרר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קרם-קרמל
הניתוח קיסרי גרם לך לפגיעה בריצפת האגן ולטחורים? האם הכאבים היו נסבלים?

קרוב לוודאי שהתופעות לא נגרמו מהניתוח אלא מההריון בכלל, והניתוח הקיסרי לא מנע אותן (כפי שהוצע כאן איפשהו בתחילת הדף). כאבי הניתוח נסבלים אבל אני חלשה מאוד וכנראה יעברו כמה שבועות לפני שאוכל ללבוש ג'ינס או כל מכנסיים שלוחצים על הבטן.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קרם: קראתי ובכיתי. רוצה לספר את הסיפור שלי על ביות מלא אחרי ניתוח, אבל כרגע זה מציף מדיי וגם אין זמן (תינוקצ'יק). לגבי ההדבקויות אני לא יודעת אם יש מה לעשות. בלידה הזו הגעתי לקיסרי חירום ואכן היו הדבקויות רבות מהקיסרי הקודם שהקשו מאד הפעם.

שליחה על ידי יעל* » 02 ינואר 2014, 12:11

להידבקויות מאוד עוזר דיקור סיני.
לא חושבת שיש טעם להתחיל אחרי 7 שבועות. האזור עוד בהחלמה טבעית.
אפשר לחכות כמה חודשים (נגיד, 4).

פלונית, שולחת לך

. ויעל, תודה על ההמלצה.

שליחה על ידי רעות* » 23 מרץ 2014, 18:40

היי בנות, תודה עבור המידע שאתן חולקות. לפני שנתיים וחצי ילדתי בקיסרי בסוף חודש שמיני את בתי הבכורה. הילדה הייתה במצג עכוז ולכן נותחתי בלי דין ודברים בכלל. הגעתי לבית החולים עם פתיחה 4 ומחיקה 90. הכאבים אחרי הניתוח היו- תופת! !!!! איומים!!!! לא היה לי מושג מה זה ניתוח קיסרי ובטח לא מה ההשלכות. היו כאבים איומים הקשורים לעיכול כשבועיים עד שחזרה המערכת לתפקד. מלא "אוויר" שנעול בבטן, שעות בשירותים.. שנה וארבעה חודשים לאחר מכן ילדתי בת נוספת בדיוק בתאריך המיועד, סוף תשיעי. ההיריון היה תקין, קל, בריא. הכל היה מושלם ללידה עד שהייתה ירידת דופק והריצו אותי בלי שאלות לקיסרי כי זו סכנה של ממש לתינוקת. בניתוח גילו את הצלקת פעורה לחלוטין. כשיצאה התינוקת היא הונשמה. זה כל מה שאני יודעת. אף אחד מהצוות לא ידע ממש לעדכן מה היה וגם הייתי אומללה ממש בימי האשפוז. ילדתי ברמב"ם רחוק ממשפחתי ומכריי. בעלי היה עם הבת הגדולה וחמותי ובא לבקר מעט בכל יום. היה לי חשוב שלפחות הוא יהיה איתה כמה שאפשר כי היא אפילו לא הייתה בפעוטון, אלא צמודה אליי. גם לחמותי היא לא הייתה רגילה. הכי נורא היה כשאבד לי הפל' ביומיים האחרונים לאשפוז ואז הבדידות הייתה ממש ממש איומה. את התינוקת החדשה כמעט לא יכולתי להוציא מחדר התינוקות כי היו לי כאבי תופת בבטן ובמיוחד בכל הקשור לעיכול(ומי ישגיח אם פתאום אני צריכה לרוץ לשירותים??). נהייתי תת משקל.. משהו מפחיד, הרגליים היו מקלות של ממש. ניסיתי להניק ובחסדי השם זה הצליח ועד היום היא יונקת מלא(הראשונה זה סיפור בפני עצמו איך הרסו לי את ההנקה, הפחידו, הטעו ובלבלו אותי, הנחו אותי בצורה מזעזעת כשביקשתי הנחייה ולבסוף התינוקת התרגלה למטרנה ועד היום אני מצרה על זה. עד היום המגע בינינו הוא לא משהו. הבדל עצום בין הבת היונקת לבכורה... ההתפתחות הרגשית והפיזית שונה לאין ערוך, רק איתה הרגשתי "אמא" באמת ולא חברה/מטפלת). ההשתקמות שלי מהניתוח השני הייתה קשה בהרבה!! ארוכה יותר. מבחינת העיכול היה איום הרבה יותר. בחמשת ימי האשפוז הלכתי כפופה, מקופלת, קשיי נשימה, מתח איום, הרבה בכי.. כחצי שנה אחרי הניתוח יש לי כל שבועיים בערך כאבי תופת באזור הטבור. הבטן מתנפחת ומתקשה, כמו צירים כואבים ממש. בטן וגב. אי אפשר לזוז בכלל! זה גם לוחץ קצת על הריאות. הבטן כמו נחלקת לשניים באזור הטבור. זה מופיע פתאום, נמשך
כמה שעות(נגיד מ7 בבוקר עד 3 אחה"צ) ופתאום נעלם ואז יש גם יציאת מעיים. זה מרגיש לי כמו גזים כלואים, אוכל תקוע או משהו כזה. מרגיש לי כמו חסימה. בדקו(חוץ מהבדיקה החודרנית של הגסטרו) גם וגינלית ולא מצאו כלום חוץ מחיידק הליקובקטר ודלקת בשלפוחית השתן. לקחתי בלי ברירה אנטיביוטיקות. זה לא העביר את הדלקת, לא בדקתי מה עם החיידק. כרגע אני כחודשיים עם חוסר נוחות במ.העיכול. שיניתי תזונה לטבעונית לחלוטין וטבעית עוד יותר(על אף שהייתה בריאה גם לפניכן). ברור לי שזה קשור לניתוח. באינטואיציה שלי זה קשור. זה החזיר אותי לכאבים שהיו לי אחרי הניתוח. הצילו.. מה יהיה אחרי הניתוח השלישי?? והצילו.. זה כל כך עצוב לי שאאלץ מעתה ללדת רק כך בלי שום זיק של תקווה.. אם הצלקת לא הייתה נפתחת אז אולי היה סיכוי שמישהו עוד היה מנסה ליילד אותי טבעי. אגב הצלקת נפתחה כנראה עוד במהלך ההיריון, מהצד שבו תמיד הייתי מרימה את בתי הגדולה והרופאה סברה שזה בקע מפסעתי.. איך היא לא חשבה על הצלקת??? טוב יש פה לחץ עם הבלגן בבית והבנות.. ביי:)

צריכה עזרה. יש לנו ילדה אחת. לצערי בלידה הבאה אהיה חייבת קיסרי. לאור כל ההפחדות שלעיל אני מתלבטת האם להסתפק בילדה+ אמא בריאה או ללדת (בקיסרי) עוד תינוק/ת. מה דעתכם? אין לי כח סבל והגוף והנפש שלי שלי לא מתאוששים מהר באופן כללי. מפחדת מהקיסרי מאוד ובייחוד מהכאבים שאחרי ומנזקים מתמשכים. האם להסתפק בילדה אחת?

מה יותר חזק אצלך הרצון לילד או הפחד מהניתוח?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מאוד מאוד מפחדת מהניתוח. ולכן נמנעתי עד עכשיו. עכשיו הילדה שלי גדולה והגעתי לגיל שאני חייבת להחליט. כאמור, אני ממש מפחדת אבל מצד שני אני חוששת שבגיל מבוגר אני אחשוב שעשיתי טעות שאין לי עוד ילדים. במקור אם לא היתי יולדת בבלינסון ששם עשו עלי רשלנות ובגלל זה אצטרך קיסרי - אז תכננו 4 ילדים... . אני ממש ממש בבעיה עם עצמי מה לעשות.. והזמן עובר. אחרי שקראתי את הדף הזה קיסרי נראה לי עוד יותר נורא ומשהו שאי אפשר להתמודד איתו.

רעות
שולחת לך חיבוק

לא פרטת למה את חייב קיסרי בלידה הבאה
אבל מציעה לך להתייעץ עם רופא מומחה נוסף
ויש גם קבוצה בפייסבוק ויבק ישראל ששם יש נשות מקצוע שעונות
עדיף להתייעץ עם אנשי מקצוע ולא להסתפק בקריאת חוויות אישיות באינטרנט

ניתוח זה לא פיקניק ויש לו השלכות
אבל גם להצטער כל החיים על הפיספוס שאין עוד ילד זה לא תענוג
התיעצות עם איש מקצוע רפואי וגם אולי תהליך של עיבוד הלידה הקודמת יעזרו לך להחליט מה עדיף על מה.

ניתוח זה לא פיקניק ויש לו השלכות, אבל זה גם לא אסון (בדרך כלל), ולא תמיד ההתאוששות נוראית, וגם אם פעם אחת היתה לך התאוששות קשה זה לא אומר שתמיד יהיה ככה.

גם להצטער כל החיים על הפיספוס שאין עוד ילד זה לא תענוג.

מצטרפת להמלצה לקבל חוו"ד שנייה.

ואם בכל זאת חייבים חייבים ניתוח, ממליצה להתכונן טוב טוב, אולי לחסוך כסף וללכת על ניתוח פרטי, ולדאוג מראש לאפשר התאוששות קלה כמה שניתן (איך? יש דפים אחרים בנושאים האלה).

תודה רבה על ההתייחסות. קבר קיבלתי חוות דעת שניה ושלישית. אני אצטרך קיסרי. ברור שזה יהיה פרטי. ועדיין מרגישה תקועה בהחלטה. הדף פה למעלה מאוד מפחיד.

שליחה על ידי עדי_א* » 24 מרץ 2014, 23:20

לא יודעת אם זה אותו דבר ילד שני ושלישי, אבל לי ברור שאני בשניים עוצרת כי ככול הנראה אם היתה לידה באה, אם היתה, היתה קיסרי.
מבחינתי, מדובר בסבל, ולא אעבור את זה שוב. מצד שני, יש לי כבר שניים, בן ובת. לא יודעת איך הייתי מרגישה אם היה לי רק אחד.

בתור פותחת הדף, נורא עצוב לי לראות לכמה פחד הוא גורם.
חברות, המידע הזה חשוב ואסור שיוסתר, אבל חבל לפחד. חבל לקחת את זה ככה.
החיים נורא מסוכנים. אז מה, לא נחיה?
באמת לא תעשו עוד ילד רצוי בגלל סיבוכים שאולי לא יקרו?

<גילוי נאות: מאז הדף הזה עברתי קיסרי שני, ואני מתכננת עוד ילד אחד לפחות>

חשוב לי להוסיף ענייני הרגעה:
הדף הזה לדעתי חשוב כדי לקחת בחשבון את הדברים אם מישהי רוצה להחליט בקור רוח על ניתוח קיסרי מסיבות של "נוחות" שלא מאפיינות את קוראות האתר הזה.

אך אם יש צורך ואכן יש ניתוח, אפשר לקחת אותו גם בטוב...
לשמחתי, התאוששתי במהירות משני ניתוחים קיסריים. בתוך יומיים כמעט בכלל לא הורגש שעברתי ניתוח.
הניתוח בכלל לא מה שהיה לי קשה.
הרבה יותר קשים עבורי היו הרגשות של הכישלון שלי כיולדת מן הטבע...
וההרגשה שאולי זה לא היה הכרחי, לפחות בלידה השניה.
ובמיוחד זה שלא ציפיתי לזה.

אני עברתי 3 קיסריים, האחרון באמת שהיה הכי קל. כי גם ידעתי כבר למה לצפות, וגם הוא היה מתוכנן, אז הגעתי אליו מוכנה גם פיזית וגם נפשית.
לא כמו השני שעברתי 42 שעות צירים עד לניתוח. ואז ההתאוששות הייתה גם מהשעות הארוכות של הצירים וגם מהניתוח.
לא הייתי נותנת לרעיון הניתוח להפחיד אותי מלהביא עוד ילד לעולם. אבל זו רק דעתי.

שליחה על ידי מצ'רה* » 25 מרץ 2014, 09:27

ילדתי את בכורתי בקיסרי
זה בכלל לא היה שיקול כשרצינו עוד ילד (לשמחתי הוא נולד בלידה רגילה)
הילדים, האנשים שהם גדלים להיות, כל כך יותר חשובים מהטכניקה של הלידה!
לא הייתי נותנת לרעיון הניתוח להפחיד אותי מלהביא עוד ילד לעולם.
ההורות בכלל מפחידה. אם פועלים מתוך פחד אי אפשר לעשות כמעט כלום.

מצטרפת לגמרי למרגיעות
לי היה קיסרי חירומי ראשון, עם התאוששות קלה ביותר
השנייה נולדה רגיל, כשכל הלידה הקיסרי עמד שם ברקע, מה שנחווה לרגעים כאיום, לרגעים כמרגיע
ובגדול פשוט כעוד משהו שאולי יצטרף לסיפור שלי ואולי לא

חייבת להעלות תהיה, אם היתה לכן אפשרות לעוד ילד, אבל בלי יכולת להניק אותו, והייתן יודעות על כך מראש, הייתן רוצות עוד ילד?
לידה זאת חלק מחווית ההורות, לוותר עליה, או שזאת תהיה חוויה קשה זה בעיני שיקול. אשמח לשמוע את דעתכן על ההשוואה ועל העניין עצמו.

הנקה לוקחת יותר זמן מלידה...
והורות לוקחת יותר זמן מהנקה...
לשאלתך -- בשני המקרים אין לי תשובה חד משמעית. זה תלוי מאד בעוד גורמים בסיטואציה. בתנאים שאת מתארת -- אני מניחה שהייתי יולדת ראשון ושני, ומוותרת על הבאים. אבל זו התשובה שלי עכשיו והיא יכולה להשתנות מחר.

בשני המקרים, אם הייתי רוצה עוד ילד, הייתי עושה את זה
לדעתי זאת השאלה
גם אני דמיינתי הרבה ילדים לפני שהיו לי ילדים. המציאות לפעמים משנה את הפנטזיות. אני תוהה, אולי השאלה על ילד נוסף הייתה עולה בכל מקרה גם בלי העניין של הקיסרי

שליחה על ידי מצ'רה* » 27 מרץ 2014, 12:01

אם היתה לכן אפשרות לעוד ילד, אבל בלי יכולת להניק אותו, והייתן יודעות על כך מראש, הייתן רוצות עוד ילד?
אני כן. אם הייתי רוצה עוד ילד, הייתי עושה את זה

_אם היתה לכן אפשרות לעוד ילד, אבל בלי יכולת להניק אותו, והייתן יודעות על כך מראש, הייתן רוצות עוד ילד?
אני כן. אם הייתי רוצה עוד ילד, הייתי עושה את זה_
בלי ספק בכלל.

בלי ספק בכלל.

ממשיכה- השאלה על ילד נוסף היא רק בגלל פחד עצום מקיסרי. שהדף הזה רק העצים אותו בעשרות מונים.

במקור פתחתי את הדף הזה, כי פגשתי (מציאותית ו-וירטואלית, כולל אני עצמי לפני לידתי הראשונה) יותר מדי נשים שלא היה להן מושג כמה הניתוח הזה רציני, שלא ידעו בכלל מה ההשלכות שלו, שלא פחדו ממנו כמעט בכלל. (לפני שנותחתי התייחסתי לזה בערך כמו לטיפול שורש)
הדף לא נועד לזרוע פחד אלא להעלות מודעות לאינפורמציה שהיתה די מושתקת קודם.
נשים שמראש מפחדות מניתוח - הדף הזה מיותר לכן לגמרי...

בכלל, לפחד זה מיותר.
אגב, אני מניחה שאשה שתיכנס לניתוח מלאת פחד תתאושש ממנו פחות טוב ממי שנכנסה אליו בשמחה.
(אני הצלחתי להיכנס לניתוח השני שלי בשמחה למרות כל מה שידעתי כבר על ניתוח קיסרי... ככה שזה אפשרי

)

יעלי- האם התאוששת יותר מהר מהניתוח השני? בגדול הדף הזה די מלחיץ... אשמח לשמוע עצות קונקרטיות לא לסיבוכים אלא למה לעשות לטובת התאוששות מהירה ומזעור נזקים...האם בחרת מנתח?

האם התאוששת יותר מהר מהניתוח השני?
כן.
אני מייחסת את זה לכמה דברים. אבל יותר מהכל, לעובדה שהפרידה מהתינוק שלי היתה מינימלית, ושבשעתיים שלא היינו יחד הוא היה על אבא שלו עור לעור, ליד סבתא שלו והדולה שליוותה אותנו, ולא שכב לבד בין אחיות ותינוקות זרים. בשעתיים הראשונות שבהן כל כך חיכיתי לראות אותו, לא דאגתי לו, הייתי רגועה, ידעתי שעוד מעט אראה אותו, והייתי כל כך שמחה שהוא נולד, לא ירד לי החיוך מהפנים. זו היתה חוויה מתקנת במלוא מובן המילה. וכשקיבלתי אותו והנחתי אותו עלי עור לעור, זה היה כל מה שקיוויתי לו, היה לנו בונדינג מקסים, לא היה חסר שם כלום.
שונה בתכלית מהחוויה של הניתוח הקודם עם הבן הגדול (אותו חטפו ממני לתינוקייה ל-8 שעות).

האם בחרת מנתח?
לא, זה היה ניתוח חירום. כנראה מוצדק. אבל בפעם הבאה, אם זה יהיה ניתוח (ורוב הסיכויים שזה יהיה, תכלס), אני מתכוונת לעשות את זה פרטי (חוסכת...)

אשמח לשמוע עצות קונקרטיות לא לסיבוכים אלא למה לעשות לטובת התאוששות מהירה ומזעור נזקים
יש לי כמה, אבל לא יכולה להישאר על המחשב כרגע, אח"כ

אוקיי, חזרתי.

קודם כל, אם זה ניתוח אלקטיבי, אני חושבת שכדאי לעשות את זה פרטי. זה אמור לעלות בסביבות 13-15K ₪ (נכון ל2013). להיפגש עם המנתח מראש לשיחה. לדסקס את דו"חות הניתוח/ים הקודמ/ים (אה, כן. להשיג את הדו"חות האלה). ליצור היכרות ואמון, במידת האפשר.

אופציה שאני חושבת עליה אבל עוד לא בדקתי אותה לעומק: יש תכשירים שהרופא יכול להשתמש בהם בניתוח כדי למזער הידבקויות (חדשות. לא חושבת שזה משפיע על הידבקויות קיימות). לדסקס את זה עם המנתח הפרטי, או עם מנהל המחלקה שבה יבוצע הניתוח הלא-פרטי, לבקש להשתמש בזה, להתייעץ איזה תכשיר כדאי, ולשלם על כך (אפשר לנסות אח"כ לקבל החזר כלשהו מהקופה / הביטוח).

יש מקומות שמאפשרים הנקה בחדר ניתוח (קראתי סיפור של אשה שאפשרו לה את זה בלניאדו).
לדאוג מראש, במידת האפשר, שהפרידה מהתינוק תהיה כמה שיותר קצרה, אם בכלל. להיניק, להיניק, להיניק, ובכלל להיות עם התינוק כמה שיותר.

לדאוג מראש לליווי באשפוז, יום ולילה (אפשר בנזוג ביום, אמא / אחות / דולה פ"פ בלילה. למלוָוה-אשה יעשו פחות בעיות).

לרדת מהמיטה כמה שיותר מוקדם וללכת הרבה.
אחרי הניתוח האחרון עשיתי כל יום 3 סשנים של הלוך-חזור במסדרון של המחלקה 10 פעמים לכל כיוון (בזמן שהתינוק ישן בחדר כשאמא שלי לצדו).
עוזר מאוד.

יש את הכאבים במעיים. (אגב, מישהי קצת התווכחה אתי על זה פה בדף, ושאלתי את הרופא על זה, אז מסתבר שזה קשור פחות בהרדמה ויותר בטראומה של איברי הבטן. וזה קורה בכל סוגי ההרדמה, גם ספינאלית / אפידורלית וגם בהרדמה כללית.)
גיליתי שבקבוק חם עוזר יותר מכל החוקנים. כמה פשוט. כמה מעצבן שאף אחד לא מכיר את האופציה הזאת באשפוז ולא מציע אותה.

אה, ארניקה כמובן. לא זוכרת מינון. להתחיל כמה שיותר מוקדם.

אם אזכר בעוד משהו, אוסיף.

נדמה לי שיש דף או אפילו דפים על התאוששות מניתוח קיסרי או טיפים לקיסרי חוזר או משהו כזה, כדאי להעתיק את זה לשם (שיופיע גם פה וגם שם).

יש מקומות שמאפשרים הנקה בחדר ניתוח (קראתי סיפור של אשה שאפשרו לה את זה בלניאדו){{}}
עכשיו גם בבי"ח העמק (בעפולה) מאפשרים.

מצטרפת ל לרדת מהמיטה כמה שיותר מוקדם וללכת הרבה_
הבן שלי היה בטיפול נמרץ בפגייה אחרי הקיסרי שלי ולכן התרוצצתי די מהר אחרי הניתוח וההתאוששות היתה ממש קלה

לא הבנתי האם זה יהיה קיסרי ראשון או שני? אם זה ראשון, ויחיד אולי, אני חושבת שאת עוד יותר יכולה להרגע.. הדברים המפחידים רלבנטים יותר אחרי כמה ניתוחים
וגם ממליצה לדעת כמה שיותר פרטים קטנים מראש, אפילו אם הם מבאסים (כמו למשל קשירת הידיים, הגילוח, דברים של המסביב).
לפני הלידה השנייה, הדולה עבדה איתי על האפשרות שהלידה תסתיים בקיסרי. היא ממש תיארה איך זה נראה ומתרחש (בראשון הייתי תוך שנייה בהרדמה מלאה והבעל מחוץ לחדר) והרגשתי שהידע וההכנה מראש מאד מרגיעים אותי

שליחה על ידי דנה_ה* » 30 מרץ 2014, 22:10

בדף שלי בלוג מיילדת מתחילה ב- 25.8.11 יש פוסט על הניתוח שלי שמצאתי בו כמה תובנות..
למי שמתעצלת לקרוא, הנקודות המשמעותיות שהיו לי היו:

לבקש הרדמה מסוג ספינל-אפידורל עם מורפין בסיום הניתוח לקטטר האפידורלי.
להכין את התינוק לניתוח לפני (אם הניתוח אלקטיבי).
"לגייס" את הצוות לטובתך מראש.
למצוא את ביה"ח שיאפשר לך מלווה בכל שעות היום והלילה כדי לאפשר ביות אם את רוצה.
לקום מן המיטה וללכת כמה שיותר.
לזכור מה באמת חשוב.

לזאת שמתלבטת אם להביא עוד תינוק בגלל שצריכה קיסרי. תשמעי, לא קראתי את הדף פה, אבל אני עברתי שני ניתוחים קיסריים בזה אחר זה בהפרש של שנה ורבע, אלה הלידות היחידות שעברתי : ניתוח קיסרי זה לא פיקניק ולא כיף גדול, אבל גם לידה ווגינאלית זה לא פיקניק ולא כיף גדול. אני לא חושבת אפילו לא בקצה המחשבה שלי, שהייתי מוותרת על ילדיי בשביל לא לעבור קיסרי. אז כואב מאוד להתרומם בפעם הראשונה ואחרי זה כואב בבטן תקופה מסוימת. נו, אז מה??. נראה לי יש פה יותר מידי הפחדות, זו לא כזו חוויה נוראה מבחינה גופנית. התהליך של ההכנה והלידה לא נעימים - כי זה מאוד לא טבעי לפתוח את הרגליים בפני כל כך הרבה אנשים... אבל בחיאת - אחרי זה יש לך את המתנה הכי מדהימה בעולם!! לגמרי לגמרי שווה

תודה לכולן. החלטתי לא לוותר ולנסות להיכנס להריון. אני אעדכן בהמשך..

שיהיה בהצלחה

אני עובדת במחלקת ילודים בבית חולים שהרבה חרדיות יולדות בו. אני רואה נשים שילדו ב 5-6-7-8-9 ניתוחים קיסריים. כן, גם 9 ואני חושבת שהיתה גם יולדת בניתוח קיסרי עשירי. יש כאלו שיולדות בין לבין בלידות רגילות. בבית החולם שבו אני עובדת מנסים לידה רגילה גם לאחר שני קיסריים.
ואני רוצה להפנות אתכן לפוסט הזה. אמנם באנגלית, אך מדגים שהמחשבה שכל הרופאים הם נגד הנשים והאמהות לא תמיד מוצדקת או תורמת.
#21: Doulas and Don’ts: My Cautionary Tale | Journey to 30: My Countdown
http://greatminuseight.wordpress.com/20 ... nary-tale/

פלונית - בהצלחה. אני בטוחה שאת תצחקי אחר כך שבגלל זה חשבת לא להיכנס להריון...

אני מאוד מקווה...

אחרי הניתוח הקיסרי הזוועתי שעברתי, הידיעה שבלידה הבאה ככל הנראה זה יקרה שוב, ובעיה תורשתית שמנעה ואולי גם תמנע ממני גם הנקה לאורך זמן החלטתי לסגור את הבאסטה אחרי הילד הראשון וללכת לכיוון של אימוץ ולא של לידה.
אלו אמנם לא כל השיקולים אבל בהחלט השיקולים העיקריים.
יש גם את הדאגה לגוף שלי. והדאגה ילד שבבית במידה וניתוח יסתבך. וגם העובדה שההריון היה קשה.
אבל כל אחד והבחירה שלו...
מה שחשוב לזכור זה שהעיקר הוא תשומת הלב, הקשב ובניית קשר חברות עם הילד

פלונית- זה היה קיסרי חירום?

מפלונית הקודמת... אולי אכנה את עצמי שלומית מעכשיו כדי להבדיל בין הפלוניות...

אני בהריון.
עדיין חוששת מקיסרי.

יש לך סיבה, או שכמו כולנו?

כמו כולם+ טראומה מבית חולים+ סף כאב נמוך.

באיזה שבוע את?
סליחה שאני שואלת הרבה, חשוב לי לנסות לעזור

. אני לא בעלת מקצוע, אבל קראתי המון המון בכל המדיות ויש לי כמה מכרות שעברו גם את הניתוח וגם את הלידה הרגילה. אני עצמי עברתי רגילה, ברוך השם.

אם את פוחדת בגלל מנח, אפשר לדאוג כמה שניתן שיהיה במנח הנכון
אם את פוחדת מסיבוכים- אפשר לקחת רופא פרטי/ מיילדת פרטית/ דולה ששרופה על לידה וגינלית, כך שהיא תעשה כל מאמץ שזה יקרה, ועם זאת היא חייבת להיות אחראית למעשיה, כי תמיד עלול לקרות מקרה חרום אמיתי (לעומת עומס בחדרי הלידה)
את יכולה לנסות לבצע מדיטציות/ הרפיה/ להתפלל (גם אם את לא מאמינה. אני לא רוצה להישמע מטיפה, אבל זו גם אופציה)
או ללכת על טיפול מרגיע חיצוני - או טיפול שירגיע אותך באופן אישי כמו מסג' מקצועי לבעלת ידע ונסיון לנשים בהריון, דיקור, הומאופטיה ועוד מהרפואה המשלימה

את יכולה לברר על סטטיסטיקות, מצד שני תמיד קיים החשש שהיא תפול עלי

לכל בית חולים יש סטטיסטיקה משלו שאומרת כמה סבלנות ואומץ יש לרופאים שבו כדי למנוע ניתוח, וזה אומר המון גם לגבי ההתנהלות באופן כללי.
סף כאב נמוך - לידה ניתוחית יש בה משהו יותר קל מהבחינה הזו, אבל כמובן שהיא הרבה פחות מומלצת (ואני מדברת רק על נושא הכאב) כי ההחלמה מורכבת מאוד.

לגבי לידה וגינלית- את בונה על משככי כאבים? אם יש לך סף כאב נמוך, אולי תשקלי לקחת דולה טובה או מכשיר טנס (אפשר לשכור בקופת חולים) או פרטנר טוב שידע לעזור לך (בעלי עמד לצאת מדעתו, לשיקולך

ילדתי בלי משככי כאבים בכלל וצרחתי עד לב הקוסמוס

אמא שלי חשבה בשלב מסויים שאני כבר לא פה D-: ) דיקור סיני אמור לעזור גם ללידה קלה ומהירה יותר, ואני בטוחה שיש עוד דברים (מכל הנ"ל באופן אישי השתמשתי (?) רק בדולה. כל השאר לא מגיע מנסיון אישי)

אם יש לך עוד שאלות, אני פה חלק גדול מהיום D-:
תהיי חזקה!!
אחרי הלידה תגידי שהכל היה שווה!! בשביל ילד בידיים

שבוע 14.
"מיילדת" מתלמדת פעילה מאוד וגרועה מאוד מאוד בלידה הקודמת. בגללה היו לי הרבה קרעים שמחייבים אותי כנראה בניתוח כעת.

דחיתי את ההריון הזה עד לדקה ה- 90 (גיל) כי אני כל כך מפחדת מקיסרי.

שלומית, זאת את שכתבת פה - מה שרופאים לא מספרים על ניתוח קיסרי (2014-03-23T21:37:15) - בניק פלוני אלמונית?
בכל מקרה כדאי לך לקרוא את הדיון שמתחיל בהודעה הזאת.

ממליצה מאוד לעבד את הפחד ולהשתחרר ממנו, להבין שזה כל מה שהוא - פחד. אפשר לא להתנהל דרכו.
עדיף להגיע ללידה - כל סוג של לידה - כמה שפחות מוּנעת ע"י פחד.

כן. זאת אני.

יש משהו מסוים בקשר לניתוח קיסרי שמפחיד אותך במיוחד? או שזה פחד כללי?

הכל- קודם כל שיהיה לי צוות מקצועי.
הכל זה אומר- חיטוי הכלים, ההרדמה, דימום, זיהום, פגיעה באיברים פנימיים, כאב חזק, הידבקויות, פגיעה בריצפת אגן, צורת הבטן אחרי, חוסר יכולת לטפל בתינוק מיד, תינוק בתינוקיה, פגיעה בהנקה . או במילים אחרות הצילו אותי מהפחדים.

מישהו?

יעלי?

הי, רק עכשיו ראיתי.
נשמע לי שכדאי לטפל בפחד הזה כשלעצמו, בתור מה שהוא - פחד.
כלומר להתמקד בשחרור מהפחד, ולאו דווקא לנסות לשלוט במשתנים ש"מזמנים" את הפחד.
ברור שכדאי לשוחח עם הצוות לפני, לשקול לידה פרטית אם זה ריאלי כלכלית, לדאוג לתמיכה מספקת מסביב כדי למזער את זמן התינוקייה וכו' וכו'.
אבל יש לי הרגשה, ותקני אותי אם אני טועה, שזה לאו דווקא ירגיע את הפחדים (אולי אפילו להפך?!)
בקיצור הייתי הולכת על דמיון מודרך ו/או פרחי באך, ואני בטוחה שתמצאי עוד רעיונות מהסוג הזה בדפים כמו חרדות ופחדים, פחדים בהריון ודומיהם.

היי יעלי
את צודקת שבכל מיקרה צריך להרגיע את הפחד בלי קשר לכלום - כי פחד במצב זה לא יועיל אלא אם כן הוא מניע לפעולה - כגון לבחור רופא פרטי (אשמח להמלצות על מי?) וכד'
אבל הפחד שלי הוא באמת ממוקד בניתוח והשלכותיו . דף הבית הזה לא הרגיע אותי בנושא. אלא להפך.
אני כן חושבת שאם היתי מפרקת אותו בנושאים שציינתי ורואה איך להקטין סיכונים בכל אחד מהתחומים- זה היה עוזר לי מאוד.
את יכולה לעזור לי ?

הי,
אין לי המלצה על רופא.
ניתוח פרטי אפשרי במעט מאוד בתי חולים בארץ (אני יודעת ספציפית על לניאדו, ויודעת שיש עוד אבל לא יודעת איזה).
הצעד הראשון והחשוב מכולם בעיניי, הוא לקבוע פגישה עם מנהל מחלקת יולדות בבית החולים הרלוונטי, לפרוש בפניו את כל הדאגות שלך ולהתייעץ אתו.
אני יודעת שיש איזה רשת נגד הידבקויות שאפשר לקנות באופן פרטי ולבקש שישתמשו בה בניתוח פרטי. אז כדאי להעלות גם את זה בייעוץ - לשאול אם יש להם ניסיון בשימוש בזה, איך ואיפה אפשר להשיג, וכו'.
לגבי רצפת האגן, תתייעצי עם פיזיותרפיסטית של רצפת אגן (או אפילו עם מדריכת יוגה נשית) מה אפשר לעשות כבר במהלך ההריון וגם אחרי הניתוח כדי למזער את הטראומה לשרירי הבטן ורצפת האגן כתוצאה מחיתוך הבטן. ההיגיון אומר שככל שהשרירים האלה יגיעו חזקים יותר לניתוח, ככה הטראומה תהיה להם קשה פחות (בדיוק כמו בכל לידה).

הי שלומית - אני עברתי שלושה ניתוחים קיסריים. הראשון חירום והשניים האחרים אלקטיביים. מאיפה את בארץ? אשמח להמליץ לך על הרופא שניתח אותי. יכולה להגיד לך שזו פרוצדורה מאוד קצרה - משהו כמו חצי שעה - ונחשבת לא מסובכת. וגם, כבונוס, בסוף הניתוח יש לך תינוק/ת. אצלי ההרדמה היתה ספינלית ולא הרגשתי כלום - לא בעת ההרדמה ולא בזמן הניתוח. בעלי היה איתי בשלושת הפעמים עד השלב שבו מוציאים את התינוק לתינוקייה. בשעות הראשונות אחרי הניתוח את באמת לא יכולה לטפל בתינוק אבל יביאו לך אותו אם תבקשי. אני הנקתי את שלושת ילדיי למרות הניתוחים. גם הגוף חזר לעצמו - לא מייד אמנם - אבל זה נכון לגבי כל לידה לדעתי. בפעם השלישית היה לי זיהום בתפר שחייב אנטיביוטיקה, אך חוץ מזה לא היו לי סיבוכים אחרים.
בקיצור, מודה שזו לא הדרך שהייתי בוחרת ללדת בה אך אצלי לא היתה ברירה ובסוף מה שמשנה זה שאת והיילוד בריאים.
וזה באמת לא נורא. שיעבור בקלות.

אני לא יודעת אם זה מתחבר לשם ולמטרת הדף
אבל כדי להוסיף למילות ההרגעה -
הלידה הראשונה שלי היתה בקיסרי חירום (שהתחילה כלידת בית), ואחריה התאוששתי במהירות, התחברתי לתינוק באופן מדהים, הכאבים עברו תוך ימים ספורים, ואין לי (ככל הידוע לי) תופעות לוואי של הניתוח.
הלידה השניה היתה רגילה, מהירה וטבעית, בדיוק כמו שרציתי, ואחריה היו לי תפרים כואבים נורא שלקח לי יותר מחודש להתאושש מהם, ההנקה היתה פחות מהנה, ולקח לי יותר זמן להתחבר לתינוק.
בפירוש היה לי יותר קל להתאושש מהקיסרי מאשר מהלידה הטבעית. (לא שאני מתחרטת על הלידה הטבעית, כמובן)
אז יכול להיות גם קל ופשוט.

היי
אמא קיסרית- תודה על תגובתך. מאוד מעודד. אני מתל אביב. אשמח לשמוע מי המנתח.
מישהי- תודה רבה על מילותיך המעודדות. זה מה שרציתי לשמוע - שיכול להיות פשוט וקל

בטח. אחותי הלכה לניתתוח בגלל מצג עכוז, ופתיחה שהחלה מוקדם מדי, את כל הקשיים שלה (לא היו גדולים, רק זה שצריך לרחוץ את התפרים כמה שיותר והיא גורבת גרביון אז מה עושים, וקושי קטן בהנקה בגלל הגיל הקטן והמשקל (שבוע 36+ משקל 2,600 כמדומני. כבר שכחנו, הוא בן חצי שנה מתוק מדבש, אפילו אני מודה

) ודברים מהסוג הזה. את הכל היא תלתה בצורה זורמת ב"טוב, זה היה ניתוח, אז לא נורא.." היא התמודדה מקסים, ואני הייתי בטוחה שהיא תכנס ללחץ, לא הולך לי זה ולא זה...
אלא, היא לקחה מראש בחשבון שניתוח הוא קצת יותר קשה מלידה רגילה מבחינת ההתמודדות שלה, הלידה בכל מקרה הייתה מתרחשת גם אם הייתה טבעית במשקל הזה ובגיל הזה, כך שהיא לא שינתה את גורלה בגלל הניתוח. היום הוא ילד חמד, עולה כמו שצריך במשקל מגיל חודש+, ברית בזמן, התפתחות תקינה+ וכבר עכשיו רואים שיש לו חוש הומור

אם תצליחי לזרום להרגיש את התחושות הקשות ולתת להן לעבור- יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד

שתי בנות דודות שלי ילדו גם כן בניתוח, לא נצפה אצל אף אחת מהן -כולל אחותי קושי מהניתוח, הידבקויות, קושי בקשר, זיהום וכו.
תצליחי!!
זה מתקרב, מה?
תלכי בשמחה להביא עוד ילד לעולם!! חיים חדשים

איזה אושר!!

זה מה שרציתי לשמוע - שיכול להיות פשוט וקל
זה מה שרצית לשמוע??
בטח שזה יכול להיות פשוט וקל!!!
לא פתחתי את הדף הזה כדי לטעון או להפיץ טענה שניתוח קיסרי חייב להיות קשה ונורא... חבל שיש נשים שלוקחות את זה ככה...
פשוט להציף ידע שהיה מושתק. שהסיכונים קיימים.
זה שהם קיימים לא אומר שהם יקרו!
רוב הניתוחים עוברים ממש בשלום!
הרבה מאוד נשים מתאוששות בקלות!
את תהיי בסדר גמור

בהצלחה @}

גם אני למודת קיסריים(4!).
אחד היתרונות בעיני לפני קיסרי, הוא הידיעה המוקדמת.
מסיפורים של חברות שהחלו לידה רגילה וסיימו בקיסרי, היה שוק וקושי לקבל את המצב ולעיתים גם רגשי אשם שמא הן לא התאמצו מספיק וכו'.
כאשר יודעים מראש שיהיה ניתוח אפשר להתכונן ולהיערך
(לברר על אופציית ביות אחרי קיסרי, להשיג עזרה לאחר מכן וכו')
וגם לנסות להשלים עם כך שזו המציאות והכי חשוב שהאם והתינוק/ת בריאים.
לקראת הניתוח גם דיברתי עם העובר וסיפרתי לו על שעומד להתרחש.(בכל זאת, זה קורה לו בהפתעה.)
אפשר לפני כן גם לדבר עם הצוות ולומר שחשוב לך להיות עם התינוק כמה שיותרמהרגע שאפשר
לזכור שב6 שעות הראשונות לא חייב לינוק ולבקש שלא יתנו תחליפים
ולהכין את אבא שילווה את הקטן לבדיקות ויחזיק אותו קרוב אליו כמה שיותר, כשאת עדיין לא יכולה.
(אצלי ההרדמות היו כלליות, לכן ההתאוששות ארוכה יותר)
וגם הנקתי מלא וללא קושי.
וראיתי יולדות לאחר לידה רגילה שלקח להן יותר זמן ממני להתאושש.
בהצלחה!!
אגב, גיסתי גם עברה 3 ניתוחים. לאחרון הגיעה בכושר ממש טוב
וזה ניכר בהתאוששות. היא מעידה שזו היתה ההתאוששות הכי קלה שלה.

הי שלומית - אני עברתי את הניתוח בירושלים. פעמיים מתוך השלוש עם אותו רופא, פעם בציבורי ופעם בפרטי. אם מעניינת אותך המלצה מאזורנו השאירי כתובת מייל ואשלח לך פרטים ברצון. לא מרגיש לי נוח בפומבי.

גרה בתל אביב ...

את יודעת מה אני חושבת עכשיו?
אולי תשקלי ללכת מראש לבית חולים שמנתח הרבה, אם את אומרת שאת צריכה ניתוח, כיוון שמסתבר שיש להם נסיון טוב עם הנושא, והם יותר מנוסים?

נקודה למחשבה....?

חשבתי על זה. קרוב לי איכילוב או תל השומר. מישהו יודע איפה כדאי לעבור קיסרי מביניהם?
או לניאדו ניתוח פרטי.... (יש לי ביטוח בריאות)

מישהו יודע משהו על מניעת הידבקויות?

עברתי קיסרי באיכילוב. היה נפלא. הרבה פחות טראומטי לגוף מלידה רגילה.
אחרי 6 שעות קמתי מהמיטה ולמחרת כבר התרוצצתי במחלקה.

הרבה פחות טראומטי לגוף מלידה רגילה.
שכחת את מילת המפתח: לך ניתוח קיסרי היה הרבה פחות טראומטי מלידה רגילה .
סטטיסטית, זה הפוך.
שמחה בשבילך.

כל מה שכותבים נכון לכותב... לי היה קל לעבור ניתוח קיסרי ביחס לכאבים ולנזקים המתמשכים אחרי לידה רגילה.

פחדתי פחד מוות לפני הניתוח. דחיתי את ההריון ב- 4 שנים עד שכבר לא היה לאן לדחות בגלל פחד מהניתוח.

שליחה על ידי ללו* » 12 אפריל 2015, 17:27

כתבה מהבוקר: ארגון הבריאות העולמי קורא לצמצם ניתוחים קיסריים ללא צורך
הקריאה עצמה טובה וחשובה (והנה עוד מקרה שהרופאים כן מספרים על ניתוח קיסרי...), אבל מרפרוף על הכתבה - ההתמקדות נשמעת לי לא במקום הנכון. ראיתי הרבה דיבורים על כן או לא לאפשר לנשים שבוחרות בניתוח מסיבות לא רפואיות. נראה לי שבארץ זה לא אחוז כל כך גבוה, ולא שם הבעיה הגדולה. אם העוסקים בתחום יתמקדו בסיבות שנחשבות כן רפואיות, ויחשבו איך אפשר לצמצם ניתוח קיסרי בבטחה במצבים כאלה - נראה לי שאחוז הקיסריים יצטמצם מאוד, בלי להתבחבש יותר מדי בדילמות אתיות. שיעודדו יותר לידות עכוז ולנל"ק, שיצמצמו שימוש בפיטוצין, לא חסרים דברים שאפשר לשנות בהתנהלות היום.

שליחה על ידי ללו* » 12 אפריל 2015, 17:28

שלומית - זה לא היה בתגובה אלייך, זה פשוט התפרסם עכשיו. שמחה מאוד בשבילך על החוויה החיובית!

תודה

יודעת שיש מה לעשות כדי למנוע הידבקויות. לא יודעת מה.(לצערי שמעתי על כך מאוחר מדי)
שווה לשאול רופאים לפני

מה יש לעשות נגד הידבקויות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לאחר ניתוח קיסרי של תאומות רצועות הרחם ניקרעו אני כרגע בכסא גלגלים התאומות בפגיה מוגבלת חסרת אונים שבעה ימים אחרי הניתוח הקיסרי לאחר פיזיוטרפיה אין שיפור לא מקבלת תשובות אומרים שההחלמה היא אינדיבידואלית אין שום הערכה מה הזמן שאוכל ללכת כרגע אני יכולה ללכת אחורה אבל לא קדימה מה זה אומר אין לי מושג מה קרה לא מקבלת תשובות מטריד מאוד

החלמה מהירה!
מקווה שבקרוב את ובנותייך תתאחדו בבית ותוכלי לטפל בהן.

שליחה על ידי מיכל* » 12 יוני 2015, 00:20

חלקכן פשוט מזעזעות!!

ההודעות כאן לא פחות גרועות מההפחדות של הרופאים ונבואות הזעם שלהם.

מעטות מאוד מאוד הנשים שהולכות לניתוח קיסרי כי בא להן. מאוד מאוד.

רוב מי שהולכת לקיסרי - עושה את זה בלית ברירה.

ילדתי וגינלית לידה קשה ולצערי (למרות הדולה והמיילדת הפרטית) נקרעתי קרע דרגה שלישית (מהנרתיק לפי הטבעת..)

בהיריון הבא התלבטתי והתלבטתי, בדקתי, חקרתי, שאלתי. קראתי כעשרה מאמרים, התייעצתי עם אנשי מקצוע רבים (רופאים, פיזיותרפיסטיות ואחיות) ובסופו של דבר הבנתי שאין מנוס מלבד ניתוח. מאוד לא רציתי ללכת לקיסרי אבל הבנתי שהאלטרנטיבה עבורי (לידה וגינלית) היא כנראה מסוכנת הרבה יותר.

ילדתי בניתוח לפני חודש והדף הזה פשוט מכניס לחרדות (שגם ככה קיימות אחרי ניתוח! וגם ככה קיימות כאם). הוא לא באמת תורם מלבד - "אל תעברי ניתוח קיסרי". הרופאים מכסתחים. הרופאים שקרנים.
תנו מינימום קרדיט לנשים היולדות - שהן לומדות וחוקרות ולא הולכות כ"צאן לטבח" ולא מבינות מהחיים שלהן.
אז יש לי חדשות בשבילכן - אף אחת לא עוברת קיסרי כי בא לה וכי היא רוצה שזה יסתדר לה בלוח שנה. עוברים ניתוח קיסרי כשאין שום ברירה אחרת.

וגם לידה רגילה היא לא פיקניק - עובדה - אני התכוננתי היטב ללידה ועדיין נקרעתי באופן שעלול ליצור נזקים בלתי הפיכים. יכול להיות שהקיסרי שלי (ואלו שעוד יבואו) יצרו פחות נזקים מהלידה הוגינלית.

ועדיין - קיסרי זה מלחיץ. ומבאס.

אבל לפעמים. פשוט. אין. ברירה.

אז די.
אתן רק זורות כאן מלח על הפצעים.

שליחה על ידי מיכל* » 12 יוני 2015, 00:25

ועוד נקודה -
את הראשון, שנולד בלידה וגינלית, היה לי קשה מאוד להניק. וגם לקח לי הרבה מאוד זמן להתחבר ולהתאהב.
את השני, שונלד בקיסרי אלקטיבי, הנקתי כמה שעות אחרי הניתוח. הוא התחבר תוך שניות לשד והיה נהדר.

בקיצור - די כבר.

שליחה על ידי ללו* » 12 יוני 2015, 05:20

מזל טוב @} מה שלומך, חודש אחרי? נחה? יש מי שעוזר לך?
זה הכי חשוב, ויכוחים בדרגה שנייה (-:

לעצם העניין: הנה ציטוט מכתבה שקישרתי כאן לפני כמה שבועות:
מאז 1985, קהילת הבריאות הבינלאומית מחשיבה את "השיעור האידיאלי" לניתוחים קיסריים ככזה העומד על בין 10% ל-15% מסך הלידות. על פי המסמך, מחקרים חדשים מגלים כי כאשר שיעורי ניתוח קיסריים מהווים עד 10% ממספר הלידות, מספר מקרי מוות של היולדות והעוברים אכן יורד. אולם כאשר שיעור הניתוחים הקיסריים מטפס מעל 10%, אין ראיות לכך שהוא מפחית את שיעורי התמותה. כך שלפחות בעיני ארגון הבריאות העולמי, שיעור הניתוחים הקיסריים האידיאלי עומד על כ-10% מכלל היולדות

על פי הכתבה, ארגון הבריאות העולמי מודאג מאוד ממגמת העלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים. בארצות הברית מדובר בכשליש מהלידות. יש מדינות שעברו גם את ה50%. ישראל עוד לא שם, ב"ה, אבל גם כאן השיעור גבוה מהמומלץ (כ-20%), והמגמה שרואים מול העיניים מדאיגה.

יש הרבה סיבות לניתוחים קיסריים. חלקן מוצדקות יותר, חלקן פחות. ולא מדובר דווקא על הקצה, על אלה ש{{}}כי בא לה וכי היא רוצה שזה יסתדר לה בלוח שנה (שדווקא כן קיימות, אבל לא משנה - הן לא קוראות כאן (-; ). מדובר במצבים מורכבים, שכדי לקבל בהם הכרעה מושכלת כדאי להכיר את הנתונים. לא לעצום עיניים מהידע שקיים.

זה נכון ש{{}}לפעמים. פשוט. אין. ברירה.{{}} ואף אחת מהכותבות כאן לא חלקה על זה. ההתקוממות היא על מצבים שבהם כן יש ברירה, ואין מי שנותן את המידע הזה ליולדת. ואין מי שמספר לה שלניתוח קיסרי עלולים להיות מחירים, ושתעשה חושבים מה עדיף לה. למשל מצג עכוז{{}}. כמה רופאים יגידו לאישה במצב עכוז שיש מה לברר, במקום להפנות אותה ישר לקיסרי? מתי-מעט.

אתן רק זורות כאן מלח על הפצעים
בשבילך זו זריית מלח, וטוב שאת מודעת לכך, וממליצה לך בחום לחסוך מעצמך טקסטים שעושים לך רע.
במעלה הדף יעלי לה העידה על עצמה שבשבילה זה עיבוד לתחושה המרומה שהיא נושאת איתה מאז הניתוח, שנשלחה אליו במצב שלא הייתה מספיק כשירה לשפוט.
כל אחת ודרך ההתמודדות שעושה לה טוב @}

קראתי כעשרה מאמרים, התייעצתי עם אנשי מקצוע רבים (רופאים, פיזיותרפיסטיות ואחיות){{}}
ו---?
כל אלה לא הזכירו את הסיכונים שבניתוח? אז זו ההוכחה שהנושא מושתק. אם חקרת כל כך הרבה ובכל זאת מה שנאמר כאן חדש לך. אלו דברים אמיתיים, שקורים לנשים אמיתיות. כמו שאנטיביוטיקה מגיעה עם עלון לצרכן ורשימת תופעות לוואי - גם כשהיא מצילה חיים - כך ניתוח קיסרי צריך להגיע עם כל המידע. זכות בסיסית של המטופל לדעת.
ואם הם כן הזכירו, אז התמיהה שלי יותר גדולה - למה לא בסדר שגם כאן הסיכונים האלה מוצגים? מה ההבדל?

מינימום קרדיט לנשים היולדות - שהן לומדות וחוקרות
אני בעד מקסימום קרדיט. לאפשר לכל מי שרוצה ללמוד ולחקור, כמו שאת עשית @} לכך נועד הדף הזה - לתת מידע למי שמחפשת אותו.

ללו, אהבתי את מה שכתבת.
@}

שליחה על ידי מיכל* » 12 יוני 2015, 10:18

_מזל טוב מה שלומך, חודש אחרי? נחה? יש מי שעוזר לך?
זה הכי חשוב, ויכוחים בדרגה שנייה_
שלומי די גרוע. עדיין מאוד מאוד כואב לי. אבל היי - גם אחרי הלידה הוגינלית כאב לי. פשוט כאבים מסוג אחר.
מאז 1985, קהילת הבריאות הבינלאומית מחשיבה את "השיעור האידיאלי" לניתוחים קיסריים ככזה העומד על בין 10% ל-15% מסך הלידות.
אוקיי. ובישראל יש כ20% של ניתוחים קיסרים. ההפרש לא קטן. אבל עדיין - יש די הרבה נשים שצריכות ללדת בקיסרי. ולא מבחירה. וקחי בחשבון שהילודה בישראל גבוהה מבמקומות אחרים ובישראל מתווספים הילד השלישי (או אפילו הרביעי) שצריכים קיסרי לאחר שני קיסריים. ישראל היא גם מעצמת תאומים ושיעור התאומים בה הוא הגבוה בעולם, מה שעוד מעלה את הסיכוי לקיסרי. צריך להסתכל גם על זה.

ההתקוממות היא על מצבים שבהם כן יש ברירה, ואין מי שנותן את המידע הזה ליולדת. ואין מי שמספר לה שלניתוח קיסרי עלולים להיות מחירים, ושתעשה חושבים מה עדיף לה.
הרופאים לא מספרים כלום ובאופן כללי לא נדיבים במידע. זה לא ספציפית לקיסרי. מי שרוצה לשמור על גופה - צריכה ללמוד לגבי נושאים רבים לבד. זה ממש לא ספציפי לקיסרי. קרה לי די הרבה עם רופאים.

כל אלה לא הזכירו את הסיכונים שבניתוח? אז זו ההוכחה שהנושא מושתק.
שוב. זה לא ספציפית לקיסרי. גם הסיכונים הרבים בלידה בכלל מושתקים. מי אמר לי שיש לי סיכוי של 1% להיקרע קרע דרגה שלישית, לפגוע בשרירי רצפת האגן פגיעה אנושה ולסבול מסיכוי לאיבוד שליטה על הסוגרים?
אף אחד.
וודאי שהם הזכירו את הסיכונים. אבל במקרה שלי הסיכונים בוגינאלית היו גבוהים הרבה יותר.

לכך נועד הדף הזה - לתת מידע למי שמחפשת אותו.
לא ממש. כי הוא לא נותן מידע מאוזן. הוא בעיקר עסוק בהפחדות ונבואות זעם. ממש כמו נבואות הזעם של הרופאים כשהם לוחצים על התערבות.
יש כאן פשוט דמוניזציה של קיסרי. כש10% מהנשים (לפחות) יאלצו לעבור קיסרי כדי להציל את חייהן או את חיי התינוק או לפחות למנוע סיכון גדול עבורן/עבור התינוק.
הדף כאן ממש לא מעודד מחקר ולמידה. הוא בעיקר מעודד - קיסרי זה רע (בבולד). זה אובדן. (בסימני קריאה). זה פוגע בהנקה (בלי לינק לשום מחקר). את עלולה להישרף בחדר ניתוח בשיבא. רופאים הם שקרנים.
והדמוניציה לניתוח יוצרת דהאבלואציה ליולדות הקיסריות. שכן חטאן היה שהגוף שלהן לא הצליח ללדת וגינלית. פעם או שחלק מהנשים הללו היו מתות או שחלק מהתינוקות היו מתים או שהאם/תינוק היו נותרים עם נזקים בלתי הפיכים.

אז די.

גם הסיכונים הרבים בלידה בכלל מושתקים.
אז???? הפיתרון הוא "השתקה סימטרית"?
ונניח שהיית קוראת דף שמסביר את כל הסיכונים האלה, זה היה נראה לך כמו הפחדות?

מי שרוצה לשמור על גופה - צריכה ללמוד לגבי נושאים רבים לבד.
שוב, בדיוק בשביל זה הדף. את העדפת ללמוד בצורה מסוימת, יש נשים שמעדיפות את הדרך הזו. לא מתאים לך? סבבה, לא חובה לקרוא.
והדמוניציה לניתוח יוצרת דהאבלואציה ליולדות הקיסריות.
ממש לא מרגישה כך (כיולדת קיסרית). רוב הכותבות כאן הן גם נשים שילדו בקיסרי. אני מצאתי פה הרבה אמפתיה לחוויה.

לא מתאים לך? סבבה, לא חובה לקרוא.
רק מדגישה שזה לא נכתב בעוקצנות. לפעמים האווירה בדף מסוים פשוט לא מתאימה למישהי, בתקופה מסוימת או בכלל. יש למעלה הפניות לדפים אחרים באתר שעוסקים בניתוח קיסרי, אולי תמצאי שם משהו שידבר אלייך יותר ויהווה גורם מחזק ומעודד.
יש אחרות שהדף הזה הוא כזה בשבילן, ולכן לא מתאים להגיד אז די