מודעות לגוף וטהרת המשפחה

אנונימי

ראו גם: מודעות וסת נידה וטבילה מכתב אהבה להלכות נידה נידה וכניסה להריון

שלום.
לא הייתי כאן מזמן.
נכנסתי כי אני רוצה מאוד לחלוק משהו (ולא יודעת כמה זה מעניין אנשים...)
במשך שלוש שנים אחרונות אני מנסה להיות מודעות למחזוריות של הגוף שלי ומכיוון שאני דתייה ושומרת טהרת משפחה הייתי רוצה לספר על ההשפעה ההדדית של שני העניינים. יהיה לי זמן לפרט קצת במוצ"ש, למרות שנורא בא לי לכתוב הכול כבר עכשיו, אבל אני חייבת לעבוד. אז בינתיים תובנה:
טהרת המשפחה נבנתה עבור נשים שמודעות לגופן (ככה היו כל הנשים בתקופה ששבה זה ניתן לנו). הן לא הכירו מספרים ולוח שנה. עבור נשים מודרניות שיודעות לקרוא אבל לא להקשיב לגוף היא אמורה להיות די סיוט. משהו מבולבל ולא ברור עם המון סעיפים וריצות לשאול רב.
מודעות לגוף לא רק משפרת פלאים את הידע שלך בנושא, ואת התחושה שלך בקשר אליו, אלא שהיא בעצם מאוגדת בכל העיקרונות של טהרת המשפחה, שאין לה למעשה שום קשר (או כמעט שום קשר) ללוח שנה, כפי שאנו רגילות לחשוב.
סליחה שאני ככה כותבת בשחצנות, אני פשוט גאה בעצמי, אני יודעת שזה לא כל-כך יפה... אבל עד שהצלחתי להתחבר לכל העניין עבדתי קשה מאוד וזה שהגעתי לתוצאות כאלה ממש מפעים מבחינתי. זהו, סליחה על בלבולי מוח. אפרט במוצ"ש. מי שיש לה מה לומר, יותר ממוזמנת לכתוב כאן, אני מבטיחה לקרוא הכול הכול, רק לא היום! ביי!

נשמע שגילית את הגוף שלך. נפלא (-:
מחכה למוצש.

אהמ... תודה, אבל למה זה נשמע מפיך כמו משהו שהייתי צריכה לעשות בגיל שנתיים והחמצתי.

אולי כי גם אני בגיל שנתיים לא הייתי שם?
(ולדעתי גם עכשיו - עדיין לא.)

שליחה על ידי .מי* » 13 ינואר 2005, 20:57

טוב שחזרת. מחכה למוצ"ש.
בזמנו כשקראתי כאן באתר על מודעות לביוץ בשיטה של מעקב אחרי ההפרשות היתה לי תחושה שזה מתקשר לענין של שבעה נקיים, של הבדיקות היומיומיות, של מודעות למה שקורה שם בפנים.

מחכה למוצ"ש.
נשמע מעניין נורא.

מחכה בסקרנות רבה מאוד!
>בשמת אוהבת תובנות וגילויים<

מי שיש לה מה לומר, יותר ממוזמנת לכתוב כאן,
טוב, זו הזמנה לבנות, אז אני משתתף בשם הבצקייה. היא ישנה עכשיו..

למה לנשים הקדומות בניגוד לנשים בימינו נחסכה הריצה לרב?

למיטב ידיעתי תמיד לרב היתה המילה האחרונה בנושא איזה צבע אומר מה.

ראית את הסרט 'טהורה' ? (סרט בן שנתיים בערך)

הסרט הוא של יוצרת דתיה ואיפושהוא מה שכתבת למעלה הותיר בי רושם שונה לגמרי מהרושם שהותיר בי הסרט.

מאוד מחכה לשמוע את דבריך.
מאוד מעניין ומעסיק אותי.
לפני 12 שנה גיליתי שהנרתיק שלי נורא מכווץ יומיים לפני הווסת, בזמן הווסת ושבוע לאחר שהיא מסתיימת. וכל חדירה בזמן הזה נורא כואבת לי. לכן אנו "שומרים" לא פורמלים , על הזמן הזה.

ראית את הסרט 'טהורה'
לא ראיתי. לא כל-כך רואה טלוויזיה.
אבל שמעתי עליו.
ממה שהבנתי, הגישה ההתחלתית שם פשוט בדיוק הפוכה ממה שאני עכשיו מרגישה. למרות שאני יכולה להבין מהיכן התחושות נובעות.
אני לא רוצה להתעמת כאן בנושא הזה לא אתן ולא אתך. יש בשביל זה דפים אחרים. אני כלל לא מדברת על "טהרת משפחה, כן או לא". השאלה הזו כרגע ממש לא מעניינת אותי, אז סליחה.
למיטב ידיעתי תמיד לרב היתה המילה האחרונה בנושא איזה צבע אומר מה.
אז זהו, שלא.
גם היום יש נשים שמתמחות בכך (מכון נשמת) ופעם ודאי ש"אישה הייתה אמונה על הרגשתה". יש על כך המון מקורות. לא, אני מתארת לעצמי שהיו מקרים שבהם אישה לא ידעה מה נחת עליה, במיוחד במקרים של מחלות (ואז יש את הרב). אבל זה כמעט ולא קורה כשיש מודעות אמיתית. את פשוט יודעת בדיוק איפה את עומדת. (אגב, המילה "תמיד" בנוגע ליהדות היא קצת יומרנית. יהדות היא פחות או יותר בת 4000 שנה. מה אנחנו בכלל יודעים על מה שהיה שם אז? אני, למשל, גיליתי בספר בראשית את "האוהל האדום", בפסוק תמוה ולא מפורש שפתאום חיבר אותי מאוד לאחת האמהות שקודם לא התחברתי אליה, אבל על כך אספר בפעם אחרת).

הפיכת העולם לגברי בעיקרו גרר את הפיכתו של עניין זה לגברי. מאז מחשבים את זה לפי ימים, לוח שנה, ולפי צבעים שכאילו "רק הרבנים יודעים אותם" (לפחות זה מה שכל הזמן מלמדים אותנו), אבל בהלכה עדיין שמורה ומתבטאת גם הגישה ה"נשית" שקוראים לה "וסת גוף סימן" ו"ההרגשה". יש לה לגיטימיות מלאה, אגב, פשוט 99.9% נשים לא יודעות איך להשתמש בזה. כי הן לא מודעות לגוף שלהן (פעם נוכחתי בהרצאה שבה טענו שאין דבר כזה היום "ההרגשה", וכנראה שזה משהו שהיה "פעם". פשוט מצחיק). אין לנשים מושג מתי הווסת אמורה לבוא, אלא אם הן לוקחות גלולות או שהן בין המאושרות שהווסת שלהן תמיד מגיעה ביום הנכון בחודש, ואני אישית מכירה מעט מאוד כאלה. אך פעם הנשים ידעו תמיד מתי הווסת באה, בלי להכיר שום לוח שנה שעוד לא היה קיים אז.
טוב, אני צריכה לחזור לעבוד, אז במוצ"ש, כמו שהבטחתי.

לפני 12 שנה גיליתי שהנרתיק שלי נורא מכווץ יומיים לפני הווסת, בזמן הווסת ושבוע לאחר שהיא מסתיימת. וכל חדירה בזמן הזה נורא כואבת לי. לכן אנו "שומרים" לא פורמלים , על הזמן הזה
מדהים.

חבצלת, שמחה שחזרת! מחכה להמשך!
מעניין אותי אם תגליותיך הביאו אותך להבין שחלק מסייגי הסייגים הם מיותרים כשיש מודעות גוף 'כמו פעם'? כלומר, מי שהרגשת הוסת שלה מהימנה, יכולה לא לפרוש מבעלה ביום ה 30 וביום החודש?

ממש לא התכוונתי להתעמת וממש לא לעסוק ב'כן או לא'.
צר לי שכך השתמע.
לא אפריע עוד.

אני לא ממש מתמצאת בחוקי הטהרה, מלבד בבסיסיים שבהם, אבל הבנתי שהם מכוונים ליצירת הריון.
לכן, הבנתי שהקושי הגדול של שומרות הטהרה הוא במניעת הריון מתוך מודעות גוף. אשמח אם תפרטי בנושא הזה.

פסוק תמוה ולא מפורש שפתאום חיבר אותי מאוד לאחת האמהות שקודם לא התחברתי אליה, אבל על כך אספר בפעם אחרת).
אל תשכחי, אה?

יוחנן, חבצלת, לא נראה לי שיש ביניכם ויכוח. הלא גם חבצלת אומרת שהגישה של מרבית הנשים הדתיות שונה משלה (כלומר, הגישה שלה כיום - זו התגלית שהיא באה לספר לנו עכשיו).

יוחנן, אל תלך. גם אני לא ראיתי ביניכם ויכוח. חבצלת פשוט הבהירה שהיא הולכת לדבר על ידע שאבד, ושלכן לא קיים היום בחברה הדתית (ולכן ברור שלא התבטא בסרט שראית).
אבל הידע הזה היה קיים וידוע לנשים יהודיות בעבר, בתקופה שחוקי הנידה התגבשו (טוב, חבצלת בטח תחליף את "התגבשו" בניסוח אחר (-; ).

מעניין אותי אם תגליותיך הביאו אותך להבין שחלק מסייגי הסייגים הם מיותרים כשיש מודעות גוף 'כמו פעם'? כלומר, מי שהרגשת הוסת שלה מהימנה, יכולה לא לפרוש מבעלה ביום ה 30 וביום החודש?
כן, בדיוק...
יפורט בערב.

_ממש לא התכוונתי להתעמת וממש לא לעסוק ב'כן או לא'.
צר לי שכך השתמע.
לא אפריע עוד._
אתה יכול "להפריע"

בשמחה, רק אמרתי במה הדיון יתמקד:-)

טוב, חבצלת בטח תחליף את "התגבשו" בניסוח אחר
חבצלת לא, כי דיני נידה אכן התגבשו, יותר מזה, כנראה שמי שגיבש אותם היו הנשים

אז ככה...
בדיני טהרה נודעת חשיבות עצומה למושג "קביעות הווסת". מי שהווסת שלה אינה קבועה (רוב הנשים) נכנסת למין סחרחורת סיוטית של רשימות וחישובים שאף פעם לא נגמרים, אבל מילא... מה שהיא מרגישה, זה מה שחשוב. ואני הרגשתי שהגוף שלי, שסירב תמיד להסתדר לפי לוח השנה, הוא לא נאמן לי, לא מאוזן ולא בריא מספיק.
אני לא זוכרת בדיוק מתי, בערך לפני 3 שנים, קראתי על המעקב אחרי ההפרשות כשיטת מניעת הריון. ניסיתי להפעיל אותה על עצמי (במקביל עם הנקה כמעט מלאה וקוטל זרע) והתוצאה כרגע בן שנתיים. בדיעבד אני מבינה שזה קרה כי לא התאמנתי מספיק ולא ידעתי על עצמי מספיק.
בכל אופן, איכשהו זה הביא אותי למקום של לבדוק, האם אני יכולה לסמוך על הידע הזה כדי להפוך את חיזוי הווסת למשהו שאינו תלוי-לוח-שנה. חפרתי היטב בספרי ההלכה ומצאתי דבר שמעולם לא שמעתי עליו, ואני מסופקת אם נשים רבות שמעו עליו. קוראים לזה "ווסת גוף סימן". כלומר, אם לאישה יש די ידע על הגוף שלה והיא יודעת מתי תבוא הווסת, זו נחשבת ווסת קבועה, וכפי שכתבה עין הסערה, זה חוסך כמה וכמה סיבוכים הלכתיים מיותרים לחלוטין. בשביל זה צריך ללמוד דבר אחד קטן ופעוט, ללמוד לחזות מתי תבוא הווסת בדיוק של עד 12 שעות, ולעשות זאת 3 חודשים רצופים בלי טעויות.
טוב, אז איך לומדים?

עוקבים אחרי כל שינוי בגוף שיש לו מחזוריות על פני החודשים. כולל הפרשות, כולל כאבים וכולל אפילו מצבי רוח. רואים שינויי שתלויים בתזונה ובמצבי מתח, כלומר, ממש לומדים את הגוף. זה לקח לי כמעט שנה וחצי, ובהתחלה לא סבלתי את זה. בתור אישה מודרנית שהתרגלה בזמן הווסת לדחוף טמפון, לקחת אקמול ו"לא לראות לא להרגיש, כמאמר התשדיר, כל ההתעקסות הזו הייתה לי נורא מעצבנת. עד שהתחלתי לראות דברים נפלאים. תחילה הבנתי שהגוף שלי פשוט עובד כמו שעון, אם לא מסתכלים על השעון. השינויים שחלים בכל חודש הם קטנים ותלויים בעיקר בתזונה ובמתח, אבל לרוב, הכול פשוט אותו הדבר ואפשר לראות את הדפוס כבר אחרי 2-3 חודשים! זה היה גילוי מרעיש. בשלב הזה סיפרתי על כל העניין לבעלי והוא בדק שוב בהלכה וגילה שאכן אני לא ממציאה את הקטע הזה של "ווסת גוף סימן" ו"הרגשה"

. יותר מזה, לא משנה כמה זמן נמשכת הווסת, אחריה תמיד באים שבעה ימים של "שטיפה" ככה אני קוראת לזה. לא אלאה אתכם בפרטים טכניים, אבל יש מין הפרשה שמגיעה ביום האחרון של הווסת ושוטפת את כל האזור, והיא מצביעה על אי-פוריות, לדעתי. לקראת הטבילה היא משתנה מאוד ואז יודעים שהביוץ קרוב. מה שבא אחריו יכול להיות באורך שונה, אבל תמיד, תמיד 36 שעות לפני הווסת מתחילים להרגיש שעוד מעט היא באה, והיום אני יכולה לחזות ווסת בדיוק של 6 שעות! שזה הרבה יותר טוב ממה שהתכוונתי בכלל שיהיה. כלומר, לא רק ש"התוכנה עובדת", אלא שהיא פשוט עובדת בצורה מחזורית מדויקת להפליא, ואין לכם מושג כמה שזה משנה את דימוי הגוף. ברור לחלוטין שבהתחלה בדיוק כך נקבעו הווסתות של הנשים, לפחות של רובן, וזה שהידע אבוד היום, פשוט עושה רע למי ששומרת טהרת משפחה.
לגבי הפוריות, לי יצא שאכן כל ימי הפוריות בחודש נופלים על תקופת-המותר. אני מתארת לעצמי שזו הייתה המטרה של הנשים שקיבלו על עצמן את "שבעת הנקיים" בשלב מסוים.

מענין.
ספרי עוד על הדברים עליהם הסתכלת, ואיך עשית את המעקב בשלה הלמידה.

אה,
"לא אפריע" לא היה היעלבות בפולנית.
התרגום כאן של לא אפריע זה אקשיב בשקט בלי לדבר.
<האשמה בכרומוזום מסוים שלא מאפשר הקשבה סבילה (ללא עצות או קושיות) ללא מאמץ..>

מעניין.
אני לא מגיעה לרמה כזאת של מודעות, למרות שעוקבת כבר כמה חודשים, אבל כן גיליתי כמה דברים מעניינים, שמתחברים לי יפה.
יש לי שאלה לוותיקות שיטת המודעות (וסליחה חבצלת שזה לא קשור לדיני טהרה. אפשר גם להעביר למקום אחר. בעצם צריך לייצר דף חדש בנושא, עם הסבר על השיטה, והכל, אבל לא כרגע):
אני יודעת שרשמית אחוזי המניעה של השיטה הם 98.5%, שזה מצוין. אבל יש לי הרגשה שחלק מהילדים ש"מתרוצצים" באתר (-; הם לא בדיוק מתוכננים (וזה לא קשור בכלל לעובדת היותם רצויים). האם יש פה מישהי (אפילו בעילום שם), שמצליחה במשך תקופה ארוכה באמת, למנוע הריון (כל עוד לא רוצים בו באופן מודע) בעזרת השיטה? האם היא עובדת באמת, בחיים האמיתיים? (אני משתמשת בה, אבל חוששת למדי, כי כל מי שאני מכירה שהשתמשה בשיטה, מצאה את עצמה בשלב זה או אחר בהריון, ומבחינתי, כרגע לפחות, זה לא בא בחשבון).

גילה
פשוט על הכול, כולל דברים כמו חשק מיני, יכולת פיזית, עייפות, רגישות למגע, כמות החלב... חלק מהם הסתברו כלא רלוונטיים, חלק ככן רלוונטיים. למה אני לא מפרטת יותר? כי נראה לי שזה אינדיווידואלי, וזה רק יסבך את העניין.
המעקב היה בעיקר בתוך יומן.

כרמית
אני מאמינה שכשבאמת יודעים הכול, זה כמעט אף פעם לא יתפקשש. רק שלגבי זה לא רלוונטי, כפי שאמרתי, כמעט כל ימי ההיתר אני פורייה...

איזה דף מעניין. תמשיכי בבקשה!

בשביל מי שהמצווה הזו קשה לה אני מחפשת דרכים להתחבר איתה יותר. הבדיקות תמיד נראות לי פרימיטיביות, ואני עושה את המינימום האפשרי כדי להחשב עדיין בסדר. חיבור עם הגוף זה ממש לא אני, כרגע לפחות. בכלל, החינוך הדתי עושה הכל כדי לנתק אותנו מהגוף עם כל מושגי הצניעות ששמים עליהם דגש גדול כל כך בחינוך הדתי לבנות במיוחד, ומצפים שאחרי החתונה נתאהב בגוף בחזרה. מוזר.

אני חושבת שזה נהדר שאת הגעת לרמת מודעות כזו.
ואולי תוכלי לפרט איך את מרגישה לגבי 7 הנקיים בתור תוספת מאוחרת להרחקה שגם כך קשה כל כך?

זה באמת מדהים כשמתחילים לעקוב אחרי זה. גם אצלי זה התחיל בערך לפני שנה וחצי. כשחזר המחזור בהנקה (שנעלם לשנה ו-3 חודשים).
הייתי כ"כ להוטה להיכנס להריון וביודעי שאני נוטה למחזורים קצרים קיויתי להכנס מהר להריון לפני שהמחזור יסתדר ויתקצר. וזה באמת קרה אבל נגמר נורא מהר

. אח"כ נכנסתי להיסטריה של לדעת ביוק מתי הביוץ כדי לבדוק שהוא לא יוצא בדיוק בימים האסורים, מה שכמובן קרה לי. ודי ברור לי היום שחלק מזה הוא מרוב ההתעסקות שלי בזה והפחד שזה יקרה. ואז התחלתי לקחת כדורים שיאריכו טיפה את המחזור (אסטרוגן) ומה שעבד אצל הפשפש בחודש אחד ועזר לי להכנס להריון, פשוט לא עשה כלום במשך 3 חודשים. לא הזיז כלום למחזור שלי לשום כיוון. אז הלכתי סופסופ להומאופטית שלי ובאותו חודש ידעתי שהביוץ יוצא לי יום אחרי המקווה.
מה שברור, אצלי לפחות, זה שביום-יום וחצי שלפני המחזור אני מתכנסת לעצמי לשתיקה נוראית שעוברת כשאני רואה שהוא באמת הגיע (ואז זה הופך לבכי). ועוד לא קרה שהיתה לי הפתעה. תמיד ידעתי שזה יגיע וידעתי גם בפעם היחידה שלא.

ואולי תוכלי לפרט איך את מרגישה לגבי 7 הנקיים בתור תוספת מאוחרת להרחקה שגם כך קשה כל כך?
בשבילי הם איומים. זה משאיר כ"כ מעט זמן. מה גם שאצלי אלו תמיד ימי הביוץ. ואם אני לא טועה (חבצלת, יש לנו את מי לשאול, את יודעת) זה משהו שלא תמיד היה. סתם תוספת.

אני יודעת.
לא שיש כרגע מה לעשות בנדון...

ולגביי, ההרגשה האישית שלי היא "הכנה". ככה הגוף שלי מכין את עצמו למה שיבוא אחר-כך, והנפש אתו. ולא משנה אם זה הריון או "סתם" חיבור זוגי. אלה ימים של התנקות, היטהרות מיוחדת, גם גופנית וגם נפשית. והמקווה זה רק הסיום הסמלי שלהם.
ודאי שזה קשה, ואוי ואבוי למי שזה לא קשה לה...
אבל כרגע זה מאוד חלק מחיי. חלק חשוב, אם כי אולי לא אהוב במיוחד.

בכלל, החינוך הדתי עושה הכל כדי לנתק אותנו מהגוף עם כל מושגי הצניעות ששמים עליהם דגש גדול כל כך בחינוך הדתי לבנות במיוחד, ומצפים שאחרי החתונה נתאהב בגוף בחזרה.
לא שהתחנכתי בחינוך הדתי, אבל לדעתי חייבים דחוף להפריד בין מה שטבעי ליהדות וטבעי לאישה לבין מה שנלקח מהמוסר הויקטוריאני.

אבל לדעתי חייבים דחוף להפריד בין מה שטבעי ליהדות וטבעי לאישה לבין מה שנלקח מהמוסר הויקטוריאני
את חושבת שאת יכולה לעזור לבתך להבדיל בין צניעות לניכור מהגוף שלה-עצמה?
איך?

בכלל, החינוך הדתי עושה הכל כדי לנתק אותנו מהגוף עם כל מושגי הצניעות ששמים עליהם דגש גדול כל כך בחינוך הדתי לבנות במיוחד, ומצפים שאחרי החתונה נתאהב בגוף בחזרה. אני מסכימה. זה לא רק הלבוש, זה מה שמשדרים. לפחות בסביבה שאני התחנכתי בה. שלא תבלטי יותר מדי בשום צורה. איך אני אמורה בדיוק לאהוב את עצמי? טוב, זה לא קשור לדף. ואולי בעצם כן. כי כדי לרצות להכיר את הגוף שלי אני צריכה איכשהו לאהוב אותו. (ומזל שהתחתנתי. אין מה לומר. רק אחרי החתונה התחלתי לאהוב אותו).

גילה
"איני קוסם, אני רק לומד" (בטח הורייך יודעים מאיפה הציטוט;-))

התכוונתי, שאולי אם אני אהיה כזו, גם היא תוכל ללמוד להיות כזו.

את חושבת שאת יכולה לעזור לבתך להבדיל בין צניעות לניכור מהגוף שלה-עצמה?

אצל הבת שלי בעודה בגן היתה תקופה שהיא היתה משמרת הצניעות ועשתה לנו פאדיחות (האשה הזו עם גופיה! זה לא צנוע!). כרגע היא לגמרי לא "צנועה" ומרגישה בנוח להתפשט בכל מצב, לא משנה כל כך מי בסביבה. וגם זה מוגזם בשבילי.

אני מניחה שבגיל ההתבגרות ה"צניעות" תחזור. ממה שאני רואה בנות צעירות דתיות - הן הרבה פחות מסתירות את הגוף ממה שאנחנו היינו, ובכלל, יותר "בולטות בסביבה".

בקיצור אין לי מושג איך לחנך אותה לצניעות עם אהבת הגוף..

התכוונתי, שאולי אם אני אהיה כזו, גם היא תוכל ללמוד להיות כזו

אולי.

חבצלת השרון - הדף הזה מרתק, פעם ראשונה שאני שומעת על האפשרות להבין את הגוף, הרציונאל של ההלכות, ולדעת לצפות למחזור. בתור מישהי עם מחזור ממש לא סדיר, וממש לא צפוי, (לכן אני בהריון עכשיו (-;) זה נשמע לי כמעט לא אפשרי, אבל זה נותן חשק לבדוק את הנושא כשיהיה רלוונטי.

תמיד הרגשתי בימים של המחזור, שאני רגישה למגע בימים אלה, ובטח שלא רוצה מגע מגבר (אבא, אחים, ובעיקר הבעל) גם אם זה רק מגע קל ללא שום רמיזות, טפיחה על השכם, או נגיעה במרפק, כך שלי זה מאוד הסתדר עם כל הנושא של טהרת המשפחה והרצון לריחוק.

אפשר רק לשאול על האוהל האדום לא קראתי את הספר. מי המחבר/ת? זה נכתב במקור בעברית?
עשיתם לי חשק לקרוא...[-:

ליאורה ו - היה לי עצוב לקרוא את הדברים שלך, גם אני התחנכתי בחינוך הדתי, לא הרגשתי שהחינוך לצניעות גרם לי להפסיק לאהוב את הגוף.
אני רואה את החינוך לצניעות דווקא כמשהו מאוד יפה ועדין (ואני הולכת עם מכנסיים). הצניעות זה משהו הרבה יותר כולל, מאורך השרוולים.
צניעות בדיבור, צניעות בסגנון החיים, צניעות במעשים, לכן גם הבגדים והלבוש והיחס לגוף צריך להיות כזה. לכל דבר יש את הזמן והמקום המתאים.
הלבוש צריך להיות כזה שלא מושך תשומת לב, ולא בולט, כחלק של גישה רחבה הרבה יותר.
לכן אני לובשת גם מכנסיים, כי אני לא חושבת שזה עניין של אורך, אלא של מה בולט. אפשר להיות מכוסה מכף רגל ועד ראש, ללבוש חצאית ארוכה וגרביונים בשיא חום הקייץ, ועדיין הבגד יכול לשבת בצורה כזאת שמושך המון מבטים ותשומת לב, בגדר מכסה טפח ומגלה טפחיים, זאת לאו דווקא צניעות (לפחות בעיניי) ואפשר להתלבש בצורה יפה, אך לא כזאת שצועקת שימו לב אני כאן .
יש בגדים ולבוש, שפשוט נראים לי זולים וצועקים מיניות! מיניות זה דבר יפה ואינטימי. ביני לבין בעלי, לא ביני ובין כל הרחוב.

אני חושבת שהיחס של ההלכה, או של רוח ההלכה לאשה הוא מאוד אוהב ועדין, דווקא משום שיש את ההכוונות לא למשוך ולא לבלוט. אני יכולה לאהוב את הגוף שלי גם בלי לנסות להתבלט, כי אהבת הגוף זה משהו פנימי, לא צריך אישורים מבחוץ, ועל כן אין צורך להתבלט.
אהבה לגוף ומשיכת תשומת לב ע"י הגוף , הם שני דברים שונים. זה מה שרציתי לומר, קצת נסחפתי.

ובקשר לחנך את הילדות לדעתי, כל עוד את מרגישה שצניעות גורמת לניכור ולניתוק מהגוף, ופוגע באהבה לגוף, את אולי מעבירה לבת שלך בדרך כלשהי, את אותו היחס.

אם תצליחי לראות בצורה שונה את עניין הצניעות, אם תרגישי שאת מתחברת לזה, עושה את זה כי זה מרגיש לך טוב, גם תשדרי לה יחס אחר.

(סליחה יצא ארוך, נסחפתי...)

הבטחתי לגילה ואני מקיימת.
כולכן מכירות (טוב, לפחות אלה שדתיות;-)) את הסיפור הבא:
רחל, בת לבן, גנבה את הטרפים של אביה כאשר יעקב ומשפחתו ברחו מביתו של לבן. לבן רודף אחריהם, מדבר עם יעקב מה שמדבר, אבל כשהוא מאשים אותו בגניבת הטרפים, יעקב שלא יודע מכלום מזמין את לבן לעשות חיפוש מדוקדק. רחל מתיישבת על הטרפים וכשאבא שלה בא לאוהלה לחפש אותם, אומרת לו שאינה יכולה לקום כי היא במחזור, אוקיי, הוא מקבל את התירוץ והולך.
אף פעם לא הבנתי את זה. מה היא, נכה? מה זה הפינוק הזה? כולה מחזור! מה, היא לא יכולה לקום בפני אבא שלה?

טוב, עכשיו הערת ביניים. מעולם לא התחברתי לדמותה של רחל. היא דרמטית מדי בשבילי. תמיד חשבתי שאם הייתי השכנה של משפחת יעקב אבינו, הייתי חברה של לאה, ולא של רחל.

אבל אז הבנתי משהו. האמהות חיו בתקופה שהנשים בזמן המחזור היו כורעות ומדממות לאדמה, כמו שנהוג היה ב"אוהל האדום" כדי להחזיר לאדמה את הכוחות שאנו לוקחים ממנה. לכן רחל , לכאורה, לא יכולה לקום, ואביה לא דורש זאת ממנה. לא יודעת למה, אבל זה גרם לי להבין ש אמהות היו קודם כל... אמהות. נשים, עם ילדים... ממש כמונו. וזה גורם לי להרגיש הרבה יותר קרובה אליהן והרבה יותר מזדהה אתן.
סליחה מראש אם מישהו חושב שזה ביזארי...

מדהים ונכון מאוד. לאחר הלידה הרביעית החלטתי להמנע מהריון בשיטה טבעית כלומר להקשיב לגוף וכמו חבצלת גיליתי דברים מדהימים :
כמו שבועיים בדיוק לפני המחזור מתחולל הביוץ ואותו הרגשתי בכאבים עזים באחד מצידי הבטן התחתונה, כל חודש בצד אחר , בנוסף לכך הכאב היה מלווה בהפרשה צלולה שונה מההפרשה שהיתה כמה ימים קודם לכן ... לא אלאה אתכן אך תוך מס' חודשים ידעתי לחזות את התהליך שעובר בגופי וידעתי לזהות בדיוק את הופעת המחזור ותאת יום הביוץ ומכך את הימים ה"מסוכנים" ובהתאם לכך ערכתי את הבדיקות הפסק טהרה ושבעה נקיים ופועל יוצא מכך את ההליכה למקווה והכל על פי ההלכה בלי כל הקלות .
כיום לאחר 4 שנים שבהן לא הריתי בעזרת מודעות והקשבה לגופי , התחלתי לקחת גלולות פשוט כי זה הקל עלי את תסמיני המחזור שהיו לי תמיד קשים לפני ( מתח ,רוגז ,תאבון מוגבר וכו' ) ותוך כדי המחזור ( כאבי בטן עזים, דימום מוגבר ,כתמים וכו' )
בקיצור - התבוננות פנימית וערנות לתחושות ולמחזוריות של הגוף עוזרת רבותתתתתתתתתתת לחיות את חיי האישה מתוך נינוחות וביטחון.
כל הכבוד חבצלת על הפתיחות והשיתוף הלוואי שנשים רבות תצלחנה לדעת את עצמן וגופן ולו יהא זה שכרך

המשך - נכון בחינוך הדתי אין כל נסיון או העזה להתמודד עם תחום זה . זכור לי שבאחד משיעורי גמרא ( באולפנא היינו כתה ניסיונית ל 5 יחידות גמרא בהעמקה וזה היה לפני הרבה שנים ...) הרב שלימד אותנו החל לדבר על ענינים שבינו לבינה וכל הבנות היו בהלם ובאלם !
פרט לכך לא היה שום דבור על הענין כל ההבנות שלנו היו מחוברות מעריב לנוער (אז החוברות היו סבירות ) ומשיחות בינינו לבין עצמנו .
מה שברור הוא שככל שאישיותה של הבת סקרנית וככל שהבת פתוחה וערנית ברגע שהיא נישאת ומודעת לעצמה היא לומדת להכיר את גופה דרך הקשר עם בעלה וכו' . כמו כן קריאה בספרות ההלכה הרעיונית וההלכתית תורמת רבות לפיתוח המודעות .

אני אם למס' בנות בגילאים שונים ועם כל אחת מהן פתחתי שפה פתוחה וטבעית בעניני המחזור ,צניעות ובינו לבינה והכל בחופשיות בטבעיות בלי להראות שום סימני התרגשות וכך הן מתיחסות כאשר הנושא עולה לדיון .

הנשים בזמן המחזור היו כורעות ומדממות לאדמה
חבצלת, ראית את הדפים שעוסקים ב- מודעות ווסת לפי שיטת מירב שרמן?

שליחה על ידי .מי* » 16 ינואר 2005, 16:55

צניעות עם אהבת הגוף..
אין סתירה בין השניים.
צניעות במובן של הסתרה, של כיסוי, יכולה לבוא מבושה אבל גם ממקומות אחרים, כמו:
הכרת ערך (כמו שמסתירים כסף וחפצי ערך)
כבוד עצמי (דברים מכובדים תמיד מכוסים יותר מאשר הוריציות הפחות מכובדות שלהם: שולחן חגיגי יהיה מכוסה מפה, מנה במסעדה מכובדת מגיעה מכוסה בפעמון כסף, ראשי ממשלה לא יופיעו בציבור בחולצות קצרות ומלכים יוסיפו מלמעלה גם גלימה, תכשיט יקר יימכר בתוך קופסה)
אינטימיות (זה פרטי שלי ואני לא רוצה לחלוק את זה אלא עם מתי מעט)

לא פעם מנסים ללמד ולחנך באמצעות בושה והפחדה, וגם החינוך לצניעות נשען לא פעם על האמצעים האלה, במקום על הכרת ערך

ובקשר לחינוך לצניעות - הואיל ואני מאמינה ברעיון לפיו עיקר החינוך הוא בדוגמא אישית ובחינוך-עצמי, כל שנחוץ הוא לדעת בעצמי שאני צנועה לא מפני שאני מתביישת בגופי אלא מתוך הכרת ערכי כאדם וכאשה

ואז גם מתבהר הקשר לצניעויות אחרות שאינן קשורות לגוף (למשל: להתרחק מסממני הנובו-רישיות, מוולגריות, מצעקנות, וכדומה, שכן אם הצניעות מתבססת על בושה לכאורה מה הטעם להיות צנוע ולא להראות שאתה עשיר? הרי בזה לא מתביישים. אבל אם הצניעות מתבססת על הכרת ערך, ברור מאיפה בא ההצנע-לכת הכללי.)

_צניעות עם אהבת הגוף..
אין סתירה בין השניים._
נכון. אני רק חושבת שבחינוך הדתי (שלי לפחות) לא ממש הצליחו בזה. בכל מקרה תפקידנו כאמהות להעביר את זה לבנות שלנו. ולהתחיל קודם כל בעצמנו.

_צניעות עם אהבת הגוף..
אין סתירה בין השניים._
כל מילה.

_אני רואה את החינוך לצניעות דווקא כמשהו מאוד יפה ועדין (ואני הולכת עם מכנסיים). הצניעות זה משהו הרבה יותר כולל, מאורך השרוולים.
צניעות בדיבור, צניעות בסגנון החיים, צניעות במעשים, לכן גם הבגדים והלבוש והיחס לגוף צריך להיות כזה. לכל דבר יש את הזמן והמקום המתאים.
הלבוש צריך להיות כזה שלא מושך תשומת לב, ולא בולט, כחלק של גישה רחבה הרבה יותר_

אני מאד מזדהה עם רעיון הצניעות כערך, יחד עם ענווה, אי צעקנות וכו'. אני דווקא מתלבשת צנוע על פי ההלכה ולא מרגישה כל כך צנועה - כיסוי ראש בולט הרבה יותר משיער פזור, וכל ישותי בחברה הכללית אומרת - תראו! אני צנועה! שימו לב!..
לא שהפתרון הוא להיות "כמו כולם" כדי להיבלע בהמון, אבל בכל זאת..

_צניעות עם אהבת הגוף..
אין סתירה בין השניים_
מסכימה. אבל גם בחינוך הדתי שלי לא הצליחו. זה יותר היה בסגנון "הגוף כפיתיון שעלול לגרום לגברים להרהורי עבירה וצריך לעזור להם לא להגיע לכך", או משהו כזה..
וזו גישה כל כך לא נכונה וגם מזיקה.

וזו גישה כל כך לא נכונה וגם מזיקה.
לכן יש להמנע ממנה.
ומי שימנע, מן הסתם ימנע "קומפליקציות".
כשהבן שלי שאל אותי מדוע אני אפפם לא לובשת מכנסים קצרים ולמה "אצלכם הדתיים" מתביישים בגוף, עניתי לו שאנחנו בכלל לא מתבישים. להפך, אוהבים את הגוף שלנו וחושבים שהוא מיוחד ואישי.
וכמו סוד מיוחד, אוהבים לשמור לעצמנו ולא לספר לכולם.

אני דווקא מתלבשת צנוע על פי ההלכה ולא מרגישה כל כך צנועה
אז את יכולה לשנות. מדברייך עולה שלהתלבש צנוע לפי ההלכה זה לא צנוע במובן של הצנע לכת.

דף מדהים. אני חדשה באתר, בת 31 כמעט, ולפני חודש וחצי החלטתי להפסיק גלולות ולראות איך המחזור שלי מתקיים ( בהפסקה קודמת שעשיתי לא קבלתי מחזור כמעט שנה, ואז בבדיקה התגלו שחלות פוליציסטיות, ורופאת הנשים אמרה שרק גלולות יסדרו את המחזור, אז חזרתי לקחת גלולות). לא הייתי שקטה עם הגלולות- הם מדכאות את החשק המיני עד כמה שזה נשמע מוזר.
הפעם הזאת החלטתי לכתוב יומן מחזור ולעקוב אחרי תחושות, הפרשות וכו'. ואחרי 4 שבועות קיבלתי מחזור!! בלי גלולות. אני ממשיכה ללמוד את עצמי, ובמקביל התחלתי לקרוא את האוהל האדום, ולעבוד על לא להתבייש בנשיות ובמיניות. לדעתי הרבה מבעיות המחזור הלא סדיר הם נפשיות וקשורות לעד כמה אנחנו מקבלות את הנשיות/ המיניות שלנו וכו'.

חבצלת, מה עם כתמים ממש של דם?
הרי היום על כל דימום מחכים 7 נקיים, גם אם זה לא מחזור (למשל אני דיממתי אחרי בדיקה וגינלית לא ממש נעימה, והרב פסק שאני צריכה לספור).

וואו. איזה דף נפלא.
לקח לי הרבה זמן להכנס אליו- השם קצת הרתיע אותי.
ועכשיו כשנכנסתי...

ספרי עוד!

לחבצלת, רציתי לומר לך שהתובנה שלך לגבי רחל מאוד מעניינת.
גם אני קראתי את האוהל האדום- ולא כ"כ הבנתי על מה כל ההמולה.
הוא ספר מעניין- אבל לא נראה לי שאפשר להסיק ממנו דבר ממשי לגבי מה שבאמת קרה לאבותינו.
בכל אופן, מה שנראה לי הוא שהכריעה של רחל והסכמת אביה לא להזיז אותה, לא בהכרח מורים שהיא מחזירה את דמה ל"אמא אדמה"- יתכן שגם אז, כמו היום, גברים היו נרתעים מדם ומתקופת המחזור- פשוט לא נשמע לי הגיוני הפירוש שלך.
אני צריכה לקרוא שוב (בתורה) ולחשוב על זה.

אני דיממתי אחרי בדיקה וגינלית לא ממש נעימה, והרב פסק שאני צריכה לספור הוא שלח אותך למישהי? יש נשים שזאת המומחיות שלהן. לבדוק אם הדימום הוא מהרחם, הצוואר או סתם פצע.

בתגובה לפלוני אלמוני
כמי שמאד סבלה במשך שנים רבות מכאבים, מצבי רוח ועוד לפני ותוך כדי המחזור רוצה לספר לך סיפור שעבורי היה משמעותי ביותר.
בתרבות המערבית קבלת המחזור מלווה במילות גנאי: בעברית זה הולך כמו: קיבלתי את ה"מתנה" "התחרבנתי" יש לי נשיטיס (מלשון מחלה) ועוד כהנה וכהנה. בתרבות הטיבטית כאשר אישה מתחילה את הדימום ואף מספר ימים לפני היא בעצם נמצאת בשיא עצמתה הנשית עם יכולות נוספות לאלו היא רגילה. דברים שהאישה תעשה בימים אלו יצלחו במיוחד ועוד ועוד.
החלטתי לנסות לאמץ גישה זו, שכן אמרתי לעצמי שאם מדובר בגישה תרבותית אז צריך לעשות שינוי חשיבה ולא להמשיך ולדחוף לגוף רעלים מרעלים שונים. הצלחתי!!! היום אני יודעת שאם יש לי פגישה חשובה, מבחן, או כל דבר שחשוב לי להצליח בו- אם זה כשאני במחזור אני יודעת שאצליח וזה אכן כך.
מקווה שאוכל לעזור למי מכן.

הרי היום על כל דימום מחכים 7 נקיים, גם אם זה לא מחזור (למשל אני דיממתי אחרי בדיקה וגינלית לא ממש נעימה, והרב פסק שאני צריכה לספור).

קודם כל, בקשר לרופא, את צריכה לשאול אותו בכל פעם מה בדיוק הוא עשה! כדי שתדעי אם הוא פתח את הרחם. אם לא, למשל בבדיקת PAP, הדימום אינו מטמא!
שנית, איך את בכלל יודעת שיש כתם? תחתונים שחורים ואין שום בעיה... אם לא רואים זה לא קיים...
אה, ושכחתי לציין שאני משתמשת בחת"מ של צפריר שפרון, אז אין כתמים, בעצמם, זה ממש מסדר את העסק.

_לחבצלת, רציתי לומר לך שהתובנה שלך לגבי רחל מאוד מעניינת.
גם אני קראתי את האוהל האדום- ולא כ"כ הבנתי על מה כל ההמולה.
הוא ספר מעניין- אבל לא נראה לי שאפשר להסיק ממנו דבר ממשי לגבי מה שבאמת קרה לאבותינו.
בכל אופן, מה שנראה לי הוא שהכריעה של רחל והסכמת אביה לא להזיז אותה, לא בהכרח מורים שהיא מחזירה את דמה ל"אמא אדמה"- יתכן שגם אז, כמו היום, גברים היו נרתעים מדם ומתקופת המחזור- פשוט לא נשמע לי הגיוני הפירוש שלך.
אני צריכה לקרוא שוב (בתורה) ולחשוב על זה._
בבקשה:-) אבל אני לא מבינה למה לפי דברייך היא לא יכולה לקום. לא לקום בפני אבא, זה משהו בזמן ההוא שהיה טעון נסיבות מאוד מיוחדות.

מקסים הדף הזה

ובדיוק עכשיו אני לומדת מעקב הפרשות וכל כך נהנית...!!! (לא יכולה כרגע להאריך, אשמח בהמשך)

לגבי רחל, הנה המקור:
"ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל, ותשב עליהם
וימשש לבן את כל האהל ולא מצא
ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי" בראשית לא, פסוקים לד'- לה'

גם לי קשה לדעת איך לפרש אותו, קראתי כמה פירושים, ובכלל נראה לי קשה ובטח לא מדיוק לבנות משהו על דרך התנהלותן בווסת כשיש כל כך מעט מקורות לכך, למרות שברור לגמרי איך אני ארצה לדמיין זאת

חזרתי כדי לשתף ממה שאני חווה במעקב ההפרשות שלי, שמחה על הדיון בנושא, חבצלת, מאוד אהבתי את התיאור של התהליך שאת עוברת, מדבר אלי מאוד.
לגבי טהרת המשפחה, אני רק בתחילת הדרך. זה מענין אותי ונשמע לי נכון, מעבר לבדיקת השבעה נקיים ואשמח להעמיק בענין.

מעקב ההפרשות עבורי הוא הזדמנות נהדרת להכיר את גופי, את העליות, הירידות, לקשר מצבי רוח למחזוריות שלי, שיש בכך מתן לגיטימציה רחבה יותר לכל קשת התחושות שלי. כמו ש(על משקל אחד הגריינים שאהבתי) סקס זה לא רק לרביה והנקה זה לא רק הזנה, אז גם ווסת זה לא רק סימן לכך שלא התרחשה הפריה, והבנת המחזוריות שלי היא הרבה מעבר לידיעה מתי אני פוריה ומתי לא.
איכשהו יש בזה עבורי חיבור מאוד חזק לאדמה. כמו נגיד מפעל שלי שאני לומדת להכיר את עובדיו...אההם..P-:...משהו כזה. משהו מחבר ומקרקע.
ועוד משהו, כחלק מהמעקב, אני לומדת להכיר (במישוש) את ההשתנות של צוואר הרחם. זה ממש מרגש עבורי. אני זוכרת איך לפני שילדתי נרתיקית, ההרגשה שלי היתה שיש נרתיק, ויש רחם, ולא הצלחתי לדמיין את המעבר ביניהם.
ולחשוב שזה כל הזמן היה מתחת לאף שלי...פשוט להכניס אצבע ולהרגיש... היום אני לומדת את השפה של צוואר הרחם, את ההשתנות שלו לאורך המחזור, וזה כל כך כיף שזו א-נ-י "רואה" אותו ולא רופא שמדווח לי על מצב גופי, בעוד אני שוכבת פרושת איברים. יש עוד הרבה...אבל מרוב שזה ממלא אותי, אני מרגישה שחסרות לי מילים. טוב, הולכת לבקש אותן, ואחזור בסיבוב הבא.

השיטה, עובדת ועוזרת לחיבור עם הגוף.
ולגבי התסמינים הקדם ויסתיים לא צריך לקחת גלולות, אפשר לקבל טיפול הומאופתי וזה עוזר.
דרך אגב גלולות, מורידות את החשק המיני - ראו הוזהרתן...ואל תתנו לאף רופא נשים להגיד שזה לא נכון.

אכן כן, גלולות מורידות את החשק המיני. זה מנסיון אישי. שאלתי רופא נשים שהוא מתברר גם סקסולוג (בבוקר נותן גלולות, בערב פוגש את אותן לקוחות עם בעיות של חשק מינ י......) . הוא אמר שלפי הספרות 20% מהנשים שלוקחות גלולות מדווחות על ירידה בחשק המיני. הפתרון של הרופאים: לנסות גלולות מסוג אחר. .

גם אני משתמשת בהפרשות הגוף כאמצעי מניעה, ואכן כל העסק של וסת הגוף נהיה לי הרבה יותר ברור. יש תהליכים הורמונלים שהגוף עובר ואני חשה בהן היטב.

לגבי שאלת כרמית - אני מכירה אשה שמשתמשת בכלי הזה כבר 6 שנים בהצלחה.

איך אפשר להמנע מהריון ע"י הפרשות? הרי את חוזרת מטבילה ולוץ מהענין של מצוות עונה יש גם משהו טבעי געגוע של זוג אוהבים למגע,אז עד שהביוץ לא עובר את ממשיכה בהתנזרות? מגע ללא חדירה אסור (בטח עם גבר שהתנזר שבועיים זאת ממש התעללות) קונדום מחוץ לתחום אז איך כן?

היתה לי חברה שטענה בפניי ובפני בעלי שהיא ובעלה שומרים "נידה" יום אחד באמצע ארוחת צהריים היא התקשרה וקישקשנו , שהסתיימה השיחה המשכתי לאכול ולפתע פרצתי בצחוק . בחישוב מהיר ופתאומי גיליתי לפתע שהיא כל הזמן בהריון ומניקה ובן כל ילד יש אצלם מקסימום שנה וכמה חודשים ולפיכך אין הרבה מקום לשמור שום "נידה"

בקשר לביוץ יש שיטה של מדידת חום הגוף כל יום באותה השעה (כדאי לפנות ערב) ומסתבר שחום הגוף משתנה בימי הביוץ !
בקשר למניעת הריון : אפשר ללמד את הגבר "לגמור" בחוץ . זה עובד באחוזים ממש גבוהים . מבחינת הסיכון זה באותם אחוזי פיקשוש כמו שאר השיטות הנחשבות לכאורה "בטוחות" .

חבצלת וכל המצטרפות לשיטה...
א. אני מכירה את השיטה כבר מהשלב בו למדתי לקראת החתונה על טהרת המשפחה עם מדריכת כלות...ואף היה שלב בו הצלחתי "לקרוא" את הגוף שלי.איכשהו, אחרי הלידה הראשונה- הנקה- הריון שני-לידה שניה...שהיו די קרובים, המודעות קצת התמוססה.(יש לי כיום מס' סימנים שאני מזהה, אך מאוד הייתי שמחה לקבל טיפ ספיציפי איך להכנס לזה חזרה.
ב. האם באמת השיטה עובדת גם על מניעת הריון? כיום אני עם גלולות למניעה.האם זה עובד גם כך??

המשך... ואיך באמת השיטה עובדת במניעת הריון אם שיא המצווה היא בשיא הביוץ??(כמו ש"מישהי" שאלה) וגם שיא הטבע שאחרי שבועיים...זה פשוט לא פרקטי??

לגמור בחוץ? לפחות לפי ההלכה אסור

לא הבנתי מה העניין הזה שאסור לפי ההלכה מגע בלי חדירה. ממש לא. איך הבנת את זה?

לא הובנתי נכון. בטח שמותר חיבוק בלי חדירה.
הכוונה היתה לכך שאחרי שבועיים של התנזרות אף אחת (אפילו המניקות בעלות החשק הירוד) ובטח אף אחד, לא מסתפק בחיבוק הכוונה שמה שנקרא"משחק מקדים" שמשאיר את הגבר בחצי תאוותו עלול להביא אותו להוצאת זרע מחוץ לגוף האשה וזה לא הלכתי

הדף הזה מרתק.ממש חבל לי שלא הייתי כאן כשהוא התחיל, אבל אני גם רואה שזה לא כל כך מזמן.
לפני קצת פחות משנה, בזמן שהנקתי את הבת שלי, החלטתי שנמאס לי מגלולות. גלולות הפמולן הן מאוד עדינות והיה צריך לקחת אותן בדיוק באותה שעה, או שיש דימומים, ולי זה לא הסתדר. חודש הייתי בסדר, וחודש הייתי עם דימומים, אז החלטתי לנסות את שיטת המודעות לפריון כשיטת מניעה. השתמשתי בספר Taking Charge of Your Fertility של Toni Wechsler, והתחלתי לשים לב, ולכתוב איך הימים עוברים. התפלאתי עד כמה זה התחבר לי לעניין של שמירת נידה, ושל שבעה נקיים, מבחינת הבדיקה ששימשה לשני הדברים. הדף הזה ממש משמח אותי, לראות שאני לא היחידה שחשבה על זה. אני לא מכירה את השיטה שהזכרת, אבל הכרת הגוף בהחלט חוסכת חישובים של שמירת היום השלושים ויום החודש, כי בכלל לא בטוח שהם רלוונטיים. משהו בקשר להרגשה, ההלכה כן מתייחסת לעניין ההרגשה בכל נושא הנידה. הרי מחזור לא נחשב כקיים עד שהאשה לא מרגישה אותו, כך לפחות אני למדתי. צריך להרגיש את הדימום יוצא, וזה גם מאוד מתחבר לשיטה של מירב שרמן .
אין ספק אבל, שהשיטה מאוד קשה לזוג ששומר נידה, וצריך לבוא לזה מוכנים, וששני בני הזוג יהיו מוכנים להתאים את עצמם, כי היא למעשה מצמצמת את הימים המותרים למינימום, אצלנו זה יוצא בין שבוע ל-10 ימים (שכחתי, כי הפסקנו ורק החודש חזרנו לזה, ניסיתי לחזור לגלולות, לא הלך)

אני מנסה להתייחס לכל הדיון בהודעה אחת, אז סליחה על המעברים החדים. בקשר לצניעות, אני בהחלט רואה בעיה בחינוך הדתי לצניעות מתוך צורך להסתיר כי אסור לראות, ולא להסתיר כי זה יפה/מיוחד/פרטי. רואים את זה באופנה בחוגים דתיים נרחבים (בעיקר ביישובים, אבל לא רק) של בגדים רחבים וחסרי צורה, המון חצאיות שלוך, שמסתירות הכל. אני אמנם לובשת מכנסיים, אבל עד לא כל כך מזמן, הייתי לובשת בעיקר דברים רחבים ולא מחמיאים. רק אחרי שהתחתנתי גיליתי את הגוף שלי, וההריון וההנקה בכלל גרמו לי להתייחס אליו אחרת.

ודבר אחרון, הסרט "טהורה", הוא קצת בעייתי. הוא מציג דברים בצורה די מגמתית, ולא מעט נשים דתיות לא אהבו אותו בכלל, וקצת נפגעו מהצורה בה הן הוצגו. יוצרת הסרט באה עם הדעה המגובשת שלה על איך הדברים, ולא נתנה ביטוי להרבה קולות שונים.

שליחה על ידי אורית* » 25 מרץ 2005, 04:11

מאז התבגרותי הנשית פיתחתי מודעות גבוהה במיוחד לגופי , לאיזורים האינטימיים , הפרשות , צבע וכו .
בדיקת הבד בתקופת הנידה גורמת לי לכאב רב ולאי נוחות מבחינות רבות .
לפי כך החלטתי לפסוח על כך , ולהסתמך על מראית עין , הכרות עם גופי על מנת לספור 7 ימים נקיים .

כמובן שבעת הטבילה במקווה לא גיליתי הסוד לבלנית בעת ששאלה האם בדקתי 7 ימים נקיים עם הבד .

הדף הזה מרתק. (וזיהיתי אותך חבצלת:-))
חייבת לשאול שתי שאלות הלכתיות:
א. האם ההתבוננות בהפרשה היא לא בעייתית הלכתית? מה שמטריד אותי במיוחד, הוא האפשרות של דימום עם הביוץ. אם אני מסתכלת, אני בעצם דופקת את עצמי.
ב. בדיקת צוואר הרחם - לא בעייתית ג"כ? הרי דורשת הרחבה של יותר משתי אצבעות של הנרתיק?!

א. האם ההתבוננות בהפרשה היא לא בעייתית הלכתית? מה שמטריד אותי במיוחד, הוא האפשרות של דימום עם הביוץ. אם אני מסתכלת, אני בעצם דופקת את עצמי.

היא בהחלט יכולה ליצור בעיות ולכן ההמלצה ללבוש תחתונים בצבעים ש"לא מקבלים טומאה" בימים הנקיים (כמו שחור).

היא בהחלט יכולה ליצור בעיות ולכן ההמלצה ללבוש תחתונים בצבעים ש"לא מקבלים טומאה" בימים הנקיים (כמו שחור).

נכון, אבל זה לא רלוונטי למי שמשתמשת בשיטת המודעות לפריון. הרי בשיטה הזו בודקים את ההפרשות עם האצבע, כך שגם אם את לא רואה את זה בתחתון, את רואה את זה פיזית על האצבע. לי אין דימום בביוץ, אז אף פעם לא היתה לי בעיה עם זה. אני בטוחה שזה נושא שנדון איפשהו, דימום בביוץ, והאם הוא נחשב לדימום מטמא כמו וסת.

לא יודעת לגבי בדיקת צוואר הרחם, כי לא עשיתי את זה. אפשר לבדוק רק הפרשות ומדידת חום בבוקר.

לי אין דימום בביוץ
הבעיה היא לא רק דימום - יש מגוון של כתמים שדורשים "שאלת רב".
שזה דבר מעצבן כשלעצמו כי בכל הנוגע לכתמים רוב הנשים הדתיות מנועות מלהחליט בעצמן, צריך לערב גורם שלישי.

ההמלצה ללבוש תחתונים בצבעים ש"לא מקבלים טומאה"
לא רק שלא כדאי לבדוק עם האצבע, אלא בכלל ללבוש תחתונים שלא תוכלי להתייחס להפרשות.
התנתקות מוחלטת.

_לא רק שלא כדאי לבדוק עם האצבע, אלא בכלל ללבוש תחתונים שלא תוכלי להתייחס להפרשות.
התנתקות מוחלטת._
אבל זה בדיוק ההפך ממה שאנחנו מדברות עליו. מודעות לגוף . חלק מהמודעות לגוף היא זיהוי ההפרשות, כדי שנדע מתי אנחנו מבייצות, וכך אפשר לדעת מתי להימנע ממין, אם לא רוצים להיכנס להריון ומתי כן, אם כן רוצים. מציעה לך לקרוא את תכנון הריון באופן טבעי אם עוד לא קראת, ואם לא קראת את הדף הזה מתחילתו, גם מומלץ.

השיטה הזו יכולה בהחלט להיות בעייתית למי ששומרת נידה, אני מסכימה. אבל היא שימושית כשבאמת רוצים להיכנס להריון.

אבל זה בדיוק ההפך ממה שאנחנו מדברות עליו

אין סתירה בין נושא הדיון להערותי, זו השלמה שבאה בעקבות שתי שאלות הלכתיות: ששאלה אמא לביבה

אני יודעת, ולכן אמרתי
השיטה הזו יכולה בהחלט להיות בעייתית למי ששומרת נידה, אני מסכימה

אבל גם מכיון שהשאלה נשאלה דווקא בדף הזה, על מודעות לגוף,הערתי על זה שהתשובה שלך אכן נכונה הלכתית, אבל את למעשה אומרת שאי אפשר לשמור על טהרת המשפחה ולהיות מודעים לגוף, שהאיזון ביניהם הוא הדבר שעליו נסוב הדיון בדף הזה.

אז אולי אין סתירה בין נושא הדיון להערותי אבל ההערות שלך מבטאות את הצד השני של הדברים שממנו לפחות אני מחפשת להתרחק.

<יצאתי מובנת?>

אבל אם מחליטים לוותר על גלולות והתקן אני לא מכירה ברירה אחרת

דווקא יש - דיאפרגמה, שהיא בעצם "קונדום" נשי: כיפת גומי שמכניסים לנרתיק.
הרופאים אומרים שצריך להשתמש בנוסף בקוטל זרע, אבל מניסיון זה לא הכרחי. (אין פקשושים כבר 10 שנים, לא ברציפות...)
וסליחה על הסטיה מנושא הדף

אבל את למעשה אומרת שאי אפשר לשמור על טהרת המשפחה ולהיות מודעים לגוף, שהאיזון ביניהם הוא הדבר שעליו נסוב הדיון בדף הזה.

אני חושבת שאני אומרת שזה קשה

מסכימה שמומלץ לקרוא דף זה מתחילתו.

מאד מעניין
מי שמתעניינת בללמוד על המודעות לפוריות גם יכולה לבקר בדף בית אישי שלי
חוץ מזה, נשאלה למעלה השאלה הם מישהו משתמש בזה למניעת הריון בהצלחה לאורך זמן
כן. אני

מי מכן יודעת לומר יותר על "ווסת גוף סימן ?" אולי חבצלת השרון... מאילו ספרים מצאת את העניין ?
תודה. תמר רוט.

זה מוזכר למשל ב"דרכי טהרה" של הרב אליהו. לא נראה לי שזה משהו סודי....

חבצלת, דבר ראשון תודה. קראתי את הדף שלך כבר לפני כמה חודשים, ועד עכשיו לא הגבתי, אבל הוא השפיע עליי עמוקות, באמת. (ניסיתי גם ליישם, ומה קרה? הופ - נכנסתי להיריון.)

רציתי לשאול משהו (וסליחה אם השאלה הזאת כבר עלתה, הדף הזה כל-כך ארוך... לא קראתי את כולו): אני מבינה שהרבה מהדימומים שנתפסים אצלנו כווסת הם בעצם הפלה מוקדמת מאוד. האם לדימום כזה יש סימנים שונים מאשר לווסת?

אני חושבת שאני אומרת שזה קשה

ועכשיו אני חושבת שאני לגמרי טועה. כשכתבתי את ההודעות זה היה בתקופה שלא עשיתי הרבה בדיקות.
בכל אופן, לאחר הפסקת הדימום יש צורך לעשות הפסק בטהרה, ולאחר מכן 14 בדיקות במשך 7 ימים, כלומר על הבוקר ובזמן השקיעה לבצע בדיקה פנימית באמצעות פיסת בד כותנה לבן ולבדוק שאין כתם כלשהוא, נהוג ללבוש תחתונים לבנות כדי לוודא שכל הפרשה שהיא נקיה מדם. תוך כדי הבדיקות אי אפשר שלא לשים לב לשינויים במרקמים ובהפרשות, כך שלומר שיש ניתוק זה כל כך לא נכון ומעיד על חוסר הבנה (שלי, שלי).

אחרי הטבילה (בסמוך לביוץ) מומלץ מאוד ללבוש תחתונים כהות, סדינים כהים ולא לבצע שום בדיקה שהיא כדי לא לבוא לידי ראיה שאוסרת את בני הזוג מיד. בכ"ז אפשר ללבוש תחתוניות או תחתונים בצבע שלא מקבל טומאה (כמו ורוד) או מחומר שלא מקבל טואמה (כמו תחתוני רשת) כדי לעקוב אחרי ההפרשות.

אני לא יודעת איך זה מסתדר עם שיטות מודעות לפריון/ווסת, אבל נראה שבעצם אין מנוס מכן להיות מודעת מאוד לגוף.

שלום לכולם.
אני חושבת שזה דבר מציון להכיר, להבין, ולנשום את הגוף.
אני ניסיתי את השיטה הזו למניעת הריון אחרי שעברתי סדנא בנושא.
ונכנסתי להריון אני חייבת להגיד שלא דייקתי ברישומים ואכן חשוב לדייק.....
יש לי בן מקסים....

_ראית את הסרט 'טהורה' ? (סרט בן שנתיים בערך)
הסרט הוא של יוצרת דתיה ואיפושהוא מה שכתבת למעלה הותיר בי רושם שונה לגמרי מהרושם שהותיר בי הסרט._

לא, לא ראיתי את הסרט.
אך מכתבה שקראתי עליו בעיתון עשה עלי רושם שהוא לא כ"כ בעד טהרה....

כתגובת נגד פתחה אישה חמודה בשם נחמה אתר נפלא ושמו מקווה

מומלץ בחום למתחילות ומתקדמות.

גם לי (12 שנים נשואה וטובלת כשצריך) עושה חשק מחודש לטבול.

לפני 12 שנה גיליתי שהנרתיק שלי נורא מכווץ יומיים לפני הווסת, בזמן הווסת ושבוע לאחר שהיא מסתיימת. וכל חדירה בזמן הזה נורא כואבת לי. לכן אנו "שומרים" לא פורמלים , על הזמן הזה

אכן, חשוב לשמור על פרישה בימים אלו וכבר עשיתם את צעד הראשון.
אך כל עוד לא טבלת, עדיין לא יצאת מכלל טומאה ואתם מפסידים את כל היופי והטוב נלווה לטהרה.

בכלל, החינוך הדתי עושה הכל כדי לנתק אותנו מהגוף עם כל מושגי הצניעות ששמים עליהם דגש גדול כל כך בחינוך הדתי לבנות במיוחד, ומצפים שאחרי החתונה נתאהב בגוף בחזרה. מוזר.

תרשי לי לדייק בדברייך,

החינוך לצניעות נועד לשמור על היופי והעצמה האנרגטית המיוחדת של גופך, ולתעל אותה לאפיקים המאפשרים צמיחה אישית לך ולבן זוגך

חבל מאד שאת תופסת את הצניעות כהתנתקות מהגוף.
שימי לב, אולי מי שחינך אותך לצניעות ערבב בושה או סלידה במושג זה?

7 נקיים זה משהו שלא תמיד היה. סתם תוספת.

נידה,הייתה מחכה שהדימום ייגמר וטובלת בסיומו.
אח"כ, נוספו 7 נקיים למקרה שאשה גם זבה (אינני יודעת את ההסטוריה הזו בדיוק)
מה שבטוח שאת יכולה לשמוח בימים אלו כי:

הרחם מתחדש ובונה רירית חדשה.
את חוסכת מעצמך ומבן זוגך מחלות קשות (סרטן צוואר הרחם ועוד...)
את מתכוננת נפשית לקראת מפגש מחודש עם בעלך "להתחתן כל חודש מחדש..."
את מקיימת רצונו של בורא עולם שנתן את האפשרות לחכמים להוסיף גדרים וסייגים לפי צורך הזמן והמקום (לא סתם "החלטה של רבנים" שרירותית ובלתי מתחשבת, יש לכך כללים ברורים ולא כ"כ פשוטים על מנת להוסיף סייג)