מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן

אני גם ממש ממליצה להגיע ליעל עוד בהריון.
היא לימדה אותי המון! ועשתה לי הכנה מעולה ללידה.

גיליתי דרך מעולה להכין ירקות מוקפצים. זה עובד ככה: עשרה כיווצי-רצפת-אגן - ניעור מחבת - עשרה כיווצים - ניעור. ככה כמה פעמים - הירקות יצאו סוף הדרך! הייתי חייבת לשתף.

אפשר שאני אכווץ ומיהו אחר יקפיץ?
(ויקלף, ויחתוך, ויתבל...)

ממליצה על יוגה נשית עם איילה גרוסמן הנהדרת

מי יכולה להמליץ על אורוגניקולוג(ית) טובה, עדינה, שיודעת את המקצוע שלה, בירושלים, קופ"ח כללית או פרטית.
אני אחרי טיפול אצל פיזיוטרפיסטית ופאולה.
מיואשת ממצבי הצנוח לגמרי.
לקראת ניתוח?

לצערי יכולה לתת רק אי המלצה- רויטל ארבל. היתה אצלה חויה קשה מאוד.
תנסי בדף המלצות רופאי נשים

פלונית- כמה לידות היו לך?

שלוש בשלוש שנים.
סביב גיל 40.
שני הרופאים שראו אותי אמרו שאני נראית מהזוית הזו כמו בת 70. או 80....

דר מני אלקלעי מומלץ. צריך לראות איפה מקבל. אני פגשתי אותו בתא אבל יש לו עוד מרפאה

תיזהרי מכל מיני פיזיוטרפיסטיות שמכניסות אצבעות..

תעדכני בהמשך.

לצערי יכולה לתת רק אי המלצה- רויטל ארבל. היתה אצלה חויה קשה מאוד.
גם לי!!! זה היה לפני שבועיים, אני עדיין בטראומה. שושנה, אשמח לדבר איתך בטלפון. אני כותבת לך בדף הבית.

ההודעה למעלה ממני מיכל ע

הלכתי לפי המלצות של נשים מכאן לקלודין הטב.
כל הפיזיוטרפיסטיות של רצפת האגן בודקות מבפנים את היכולת ללחוץ. שתי אלו שאני מכירה היו אדיבות ועדינות.
משהו אחד חשוב למדתי היום: יש נסיון של הפיזיוטרפיסטיות לקבל הסמכה להתאים טבעות פסרי לנשים, במקום שרופאים יעשו זאת. זה טוב כי רופאים מעדיפים לנתח ולא אוהבים את הפסרי. להפתעתי הרבה, רק מישהי אחת בכל הדף הזה המליצה על פסרי. והיא לא גרה בארץ.

רק מישהי אחת בכל הדף הזה המליצה על פסרי
מה זה? פעם ראשונה שאני שומעת את המונח...

פסארי זו טבעת שמכניסים לגוף והיא מחזיקה את הרחם במקום.
שני רופאים שאיתם דיברתי אמרו לי שאני ממש לא רוצה אותה כי היא יוצרת כל מני הפרשות לא נעימות, ורק זקנות שלא יכולות לעבור את הניתוח משתמשות בזה.
אחד הרופאים אמר לי שאם אני רוצה לנסות את זה כדי לדעת שעשיתי הכל לפני החלטה על ניתוח אמר שאני צריכה לקנות מידה כך וכך. אתמול התברר לי שיש לא רק מידות שונות אלא כל מני סוגים, צורות, וכו'. התאמה של הפיסארי זה לא רק עניין של גודל, אלא התאמה ונוחות.
כנראה שזה עדיין מאוד לא אהוד ולא נפוץ בארץ. אני עדיין מחפשת את הרופא שמבין בזה וגם ממליץ על זה.... אם מישהי מכירה - אשמח לשמוע.

ממליצה על ד"ר בני פיינר הוא התאים לי אחת כזאת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מומלצת סדנה לשיקום רצפת אגן , מורה בכירה ומנוסה ליוגה נשית עינת מלכה

מחקו את אי ההמלצה שלי.
רויטל ארבל.
נהגה כלפי בגסות ובפוגענות.

רויטל ארבל - ממליצה להתרחק!! עברתי אצלה בדיקה אלימה ויחס משפיל. מיכל ע

קיבלתי המלצה לעשות עמידות נר כדי למתן את הוורידים במפשעה.
ניסיתי, אחרי איזה עשרים שנה שלא עשיתי דבר כזה, ואני בכלל לא בטוחה שאני עושה נכון.
אבל הרגשתי שאולי אני דוחסת את שרירי רצפת האגן, והחלטתי לעצור ולבוא לשאול אם זה אמנם כך, והאם עדיף להימנע מעמידת נר, או שאולי יש הדרכה איך לעשות נכון, או אולי רק נדמה לי ובעצם אין שום בעיה באיך שאני עושה... ממש אודה למי שתוכל לעשות לי סדר.
ועוד - בתנוחה ההפוכה הזאת הייתה לי משיכה לעשות תרגילי קגל. מומלץ?
ואחרון - מה חשוב בעמידת נר? התדירות? המשך? במה להתמקד?
אלפי תודות @}

בוקר טוב
מציעה לך להסתכל באתר היוגה הנשית של מירה ארצי פדן- תומכת ומיטיבה מאוד עם רצפת האגן. יש שם גם כתבות ומאמרים ורשימת מורות
שמלמדות בקבוצה או פרטני- יכול להיות ששניים שלושה תרגולים פרטניים יועילו.
בהצלחה...

תודה לך.

היי כולן, אז גם לי יש צניחה. אחרי לידה 1 בגיל 34 דרגה 2-1.5.
פיזיותרףיה משפרת מעט. לאחרונה התאמתי טבעת פסרי אצל ףרופסור אוסנת גרץ שעובדת באיכילוב. מומלצת ביותר למתעניינות.
אם יש כאלה עם צניחה ומשתמשות בפסרי אשמח אם תספרו על החוויות כי בינתיים יש הקלה אבל לא לגמרי..
החלמה מהירה לכולנו;)

דלום..בת 39.ילדתי רק פעם אחת לפני שלוש שנים ובניסיונות להריון נוסף.צריכה להתייעץ...
האם צניחת אגן יכולה להוביל לחולשה או תחושת הרדמות של הגפיים? בחודש האחרון חווה מיחושים מותניים .הם משתנים ובימים האחרונים נדדו גם לאזור השלפוחית. נשלחתי לאולטרסאונד כליות ויצא תקין ובקרוב יש אולטרסאונד בטן. לכיוון של צניחת אגן אפשרית הגעתי כשהבחנתי בניראות שונה של הנרתיק כלמיני "דברים חדשים מבצבים."רופא הנשים והמשפחה אמרו שאלו לא אותם המכאובים שאני אמורה לחוש בצניחת אגן. אבל אני לא שוללת...מה שמדאיג אותי זה ש לא מצאתי נשים המתלוננות על השפעה שיש לזה לרגלים או לידיים ..לא הגיוני שזה לוחץ על משו עצבי? אני מרגישה שכל הפנים שלי בוער. תור לפיזיוטרפיסטית של הקופה יש רק בעוד חודש וחצי ושוקלצ לפנות למישהי שהמלצתן כאן בפרטי.

נואשת יקרה,
אם יש לך כל מני דברים חדשים מבצבצים מתוך הנרתיק, כנראה שיש לך צניחה של אברי האגן - זה יכול להיות הרחם, קירות הנרתיק, שלפוחית השתן (האגן לא צונח).
ובזה צריך לטפל.
אפשר בפיזיותרפיה או בשיטת פאולה או להשתמש בטבעת פסרי.
עד כמה שאני יודעת צניחה לא גורמת לתחושת הרדמות של הגפיים. יתכן, כמו שהרופאים אומרים, שיש לך משהו נוסף, אותו הם מחפשים.
בהצלחה

לידה שקטה, שבוע 17. האם צריך משכב לידה?
תודה.

אוי, כל כך מצטערת בשבילך, דפנה.
בשבוע 17 זה סוג של לידה לא מאוד מאומצת, כלומר מבחינת הלחיצות, והראש לא גדול ולא מרחיב את הנרתיק, ולכן המנוחה לא קשורה לדעתי לרצפת האגן.
עם כי מבחינה רפואית את זקוקה למשכב לידה בוודאי. לתת לגוף לנוח ולמערכת החיסונית לחזור לעצמה.
בהצלחה ופעם הבאה בידיים מלאות.

אני דווקא חושבת שכן צריך, אולי חצי משכב, כי בכל זאת היה פה הריון, היתה סחיבה של נשקל על הרצפה ושינוי בשרירי הבטן, אם כי לא כזה גדול כמו בהריון של 40 שבועות.

ממליצה לשאול את השאלה בפורום של פיזיו של רצפת אגן, ולהקשיב לגוף ולנפש

תודה לשתיכן.

תודה לשתיכן.

שלום,
קראתי את הדף הזה בעיון, מתחילה ועד תום
ולאט לאט התמונה מתבהרת.
ברור שיש לי איזושהי צניחה, ברור, עכשיו צריך ללכת לאבחון כדי להבין עד כמה המצב גרוע.
אני בירושלים
פניתי לפזיותרפיה של רצפת האגם דרך קופ"ח, הם קבעו לי תור בשמחה, לספטמבר. תודה רבה
רופאת נשים בקופה אמרה לאחותי שאפשר לטפל בהדסה, אך צריך הפנייה והתחייבות מקופ"ח.
התורים אצלם זמינים יותר, ויאפשרו לי להבין מה קורה שם בפנים מוקדם יותר.
השאלה היא האם מישהי מכירה את הפורצדורה שם, ואת הגישה שלהם. האן היא נעימה? פולשנית?
אני חוששת שאם לא אצליח לקבל המלצות על הצוות בהדסה אוותר על התענוג כי זה ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית בלי להבין מה הגישה של הצוות, ואם הם יריצו אותי לניתוח?

יש גם את האפשרות של פניה פרטית לקלודין הטב בלום שהומלצה פה מעל.
הבעיה - היא רחוקה ממני מאוד, מה שיקשה על התמדה ברמה הטכנית, ואינה ממומנת ע"י קופ"ח - כך שזה קשה גם כלכלית.
אולי שווה ללכת אליה לאבחון ולהמשיך משם.

תובנות? נקודות לבדיקה? הצעות? המלצות?

ותודה רבה לכל מי שפתחה פה את ליבה, ושיתפה בעיניה האישיים. שיתוף זה הינו יקר ערך בעבוריף ואני מודה לכולכן, על הכל.

קרן שמש, בהצלחה!

כמה רעיונות לא מחייבים:

אני חוששת שאם לא אצליח לקבל המלצות על הצוות בהדסה אוותר על התענוג כי זה ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית בלי להבין מה הגישה של הצוות
כאן, את מדברת על אבדן שליטה מול צוות רפואי.
(זה נושא רגיש אצלי בימים אלה... כמשתמע מהבלוג שלי

אז אני ישר מגיבה לו)
ואני אומרת לך: את יכולחה להיות בשליטה בסצנריו הזה.
למשל:
א. את לוקחת הפנייה וקובלת אצלם תור.
ב. את מגיעה לתור הזה מתוך כוונה לקבל ייעוץ ראשוני. זה מה שאת רוצה מהם: לשבת ולדבר עם מישהו, לפרט את הבעיה שלך, לשאול אותם שאלות, לקבל התרשמות על האנשים, היחס שלהם, הגישה המקצועית שלהם, האני-מאמין בהקשר שלך, ולעכל את זה.
שום בדיקה פנימית בשלב זה. את זו שבודקת אותם.
ג. אחרי שאת עוברת את השלב הזה, יכול להיות שתמצאי אותם אומרים "בואי נראה מה קורה שם" ואת עצמך אומרת "יאללה".
ויכול להיות שתגידי "לא, אני לא בטוחה שהגישה שלכם מתאימה לי. אני הולכת הביתה לישון על זה". ואז את קמה והולכת.

תזכרי שאת המטפלת הראשית של עצמך והאפיטרופוס של עצמך, ואת יודעת מה טוב לך בכל רגע נתון.

עוד מחשבה:

_יש גם את האפשרות של פניה פרטית לקלודין הטב בלום שהומלצה פה מעל.
הבעיה - היא רחוקה ממני מאוד, מה שיקשה על התמדה ברמה הטכנית, ואינה ממומנת ע"י קופ"ח - כך שזה קשה גם כלכלית._
אם את מוכנה לשקול אופציה פרטית, אז אני בטוחה שקלודין היא לא אשת המקצוע המשובחת היחידה בארץ. שווה לחפש עוד המלצות, בשאיפה שאחת מהן תהיה נגישה יותר, ולשקול. אפשר גם לטלפן אליה לקליניקה ולבקש המלצה ממנה. אנשי מקצוע מוכנים בשמחה להפנות זה אל זה.

תודה, תמרוש רוש על המילים שלך,
נתת לי חיזוק שאני כל כך צריכה.

תזכרי שאת המטפלת הראשית של עצמך והאפיטרופוס של עצמך, ואת יודעת מה טוב לך בכל רגע נתון.
תודה על המשפט הזה, גריינתי

בינתיים אמא שלי החמודה נחלצה לעזרתי והבטיחה לדאוג להפניה+התחייבות מקופ"ח.

אני חושבת שנסה ללכת בכיוון של לקבל ייעוץ ראשוני....

כל כך שמחה

השורה שלך ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית בלי להבין מה הגישה של הצוות נתקעה לי בגרון.
כל כך הזדהיתי.

כל כך הזדהיתי.
תודה,
נעים להרגיש שלא רק אצלי ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית...

נעים להרגיש שלא רק אצלי ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית...
אוי, הרסת אותי

מה את חושבת, שכל השאר האנשים בעולם נהנים מזה?
אנחנו לא מוכרות את עצמנו בזול. מי שרוצה לחדור ככה למרחב האישי שלי צריך להרוויח את זה ביושר.
ולא מספיק שיש לו תעודה על הקיר...

קרן,
אני כרגע בבית חולים הדסה עין כרם, אחרי ניתוח של הרמת צניחת רחם. אני משערת שאספר כאן את הסיפור שלי עוד כמה ימים.
רק אגיד לך משהו מאוד חשוב שאמר לי הרופא המקסים ד"ר דוד שויקי: טיפול בצניחה זה עניין של איכות חיים. זו לא בעיה רפואית שחייבים לטפל בה בדחיפות!

רוצה לעוף,
אני משערת שאספר כאן את הסיפור שלי עוד כמה ימים - אני ממש מחכה בסבלנות
אני שמחה לשמוע ש טיפול בצניחה זה עניין של איכות חיים. זו לא בעיה רפואית שחייבים לטפל בה בדחיפות!
כי אני בדיוק בתקופה לחוצה מאוד מבחינת העבודה ושאלתי את עצמי מה יקרה אם נידחה את הבירור הזה לאחרי פסח, נניח.
לא מדברת על דחיה ארטילאית אלא על קביעת תורים מסודרים בצרוה שתאפשר לי לבצע את הבירור בצורה נוחה יותר.
למה אני בכל אופן בהולה? כי כואב לי בחדירה, ופתאום כשאני חוזרת אחורנית אני קולטת כמה זמן לא נפגשנו...
הריון בסיכון - נמנענו, אחרי הלידה - חיכינו, ועכשיו - בפעם או פעמיים שניסינו זה כאאאאב, ולקח לי זמן לברר ולבדוק מה זה יכול להיות.
מרגישה כבר לא בנוח לדחות, לפחות בשבילו. שירגיש שאכפת לי וזה חשוב לי, ולא רק העבודה במקום ראשון...

תמרוש רוש,
מי שרוצה לחדור ככה למרחב האישי שלי צריך להרוויח את זה ביושר
צריכה להגיד את זה לעצמי קצת יותר, במיוחד להפנים ש לא מספיק שיש לו תעודה על הקיר...

טיפול בצניחה זה עניין של איכות חיים. זו לא בעיה רפואית שחייבים לטפל בה בדחיפות!
טוב, הדבר האחרון שבא לי עכשיו זה לערער על רופא מקסים (בדיוק חזרתי עכשיו מפגישה עם אחד כזה), אבל אני שואלת את עצמי, האם זה באמת ככה?
כי מהזוית והנסיון שלי עם חולשת רצפת אגן, בגלל שהרצפה היא כל כך... רצפתית, נו, מסד שרירי-מבני שעליו מושתת כל שאר הגו והגוף, אני הייתי אומרת שחולשה שם צריכה כן לקבל עדיפות גבוהה.
לא דחוף-חירום, כמובן, אבל עדיפות וחשיבות.
סליחה אם הכנסתי ספקות מיותרים

אז ביקרתי אצל פיזיותרפיסטית של רצפת האגן בעין כרם
היא היתה ממש נחמדה.
אני חושבת שבזכות הדברים שכתבת לי פה, תמרוש רוש היתה לי חוויה הרבה יותר טובה.
הגעתי, נכנסתי, היא חייכה עלי בנעימות תוך כדי שהיא מסדרת את המיטה...
אני מיד הרגשתי משהו כמו "יאללה, בואי לבסטה" ונחרדתי
אז גייסתי את הטון הכי נעים שמצאתי ואמרתי "אני רוצה שקודם נדבר"
היא מיהרה להציע לי כיסא והתיישבה בעצמה,
הציגה את עצמה בשם ובתפקיד, וגם אני הצגתי את עצמי
ואז, רגע לפני שהיא עברה לשאלה המסורתית של "למה באת"
נזכרתי שאני פה השואלת ושאלתי אותה קצת על הניסיון שלה ומה היא עושה בשנים האחרונות בנושאים של רצפת האגן ובכלל
היא סיפרה קצת ובינתיים חזר לי הביטחון בעצמי וההרגשה הטובה
אז סיפרתי לה
סיפרתי שכואב ושקשה לי להתאפק ובורחים לי גזים
והיא הקשיבה ושאלה שאלות ענייניות כמו איזה סוג כאב, כמה קשה ועוד.
אחרי איזה רבע שעה טובה של פטפוט היא הסבירה מה נישמע לה אבל הדגישה שהיא צריכה גם לראות בשביל לקבוע.

אז לקחתי לי נשימה עמוקה ושאלתי את עצמי "רוצה?"
הרגשתי את ההתנגדות הזו בגוף. להתפשט. לא בא לי. ונתתי לה רגע מקום
ואז עלתה הסקרנות לדעת מה באמת קורה לי שם, והרצון להבין, ואולי אפילו לפתור את התסמינים שמציקים לי שם
התלבטתי עוד שניה, ו... לבדיקה

היא היתה סבלנית ועדינה
חוץ ממשפט אחד אומלל שהיא זרקה לעברי ברגע שהיה ניראה לי ממש מיותר.
כשסיימנו, היא התחילה לדבר, ואז אמרתי באסרטיביות: אני רגע אתארגן ואז נמשיך לדבר
כאילו, את לא קולטת שזה לא הכי נוח כך???

אולי בהזדמנות (אם זה יעניין) אמשיך לתאר מה בדיוק הרגשתי, אבל בינתיים אני ממש רוצה להודות לתמרוש רוש

המסקנות:
ישנה חולשה, בעיקר באזור פי הטבעת. יכול להיות שהקרע בלידה היה קצת יותר גדול ממש שחשבו והוא כן פגע ברקטום
היא מפנה אותי לאולטראסאונד לבדיקה.
הציעה לי תרגילים לבינתיים, עכשיו אני צריכה למצוא את הכוחות או את המקום שהם ייכנסו בלוז באופן טבעי,
ולהתמיד

אחר כך אבוא לביקור נוסף (אחרי שאסתדר גם עם קופת החולים) ונמשיך...

לא דחוף-חירום, כמובן, אבל עדיפות וחשיבות.
התכוונתי לומר, שניתוח להרמת הצניחה הוא לא ניתוח חירום. חיזוק ותרגילים - עדיף להתחיל אתמול ולא מחר!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, רוצה לעוף
אשמח לקרא איך עבר הניתוח, ההתאוששות וכו׳

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,
לאחר קריאה ממושכת משתפת את סיפורי.
אני בת 49, אמא לארבעה ילדים, הקטנה בת שמונה.
לפני כשלוש שנים הרגשתי משהו שצנח לי למטה. נלחצתי ביותר, רצתי לרופאת הנשים הכי זמינה והיא איבחנה צניחה, והמליצה על ניתוח. ככה פשוט...
כשהבנתי שזה לא משהו מסוכן- נרגעתי, עשיתי ביטוח משלים בדרגה הכי גבוהה בקופת חולים והמשכתי להסתובב ככה...
אבל זה לא עבר לבד (כמובן...) ובגלל שזה היה לי לא נעים ולא נח קראתי על הנושא (גם פה) והלכתי דרך קופת חולים מאוחדת לפיזיותרפיה של רצפת האגן.
בחורה מקסימה ועדינה בסניף בני ברק.
הצלחתי להתמיד שלוש פעמים...
הנסיעות באמצע יום עבודה שברו אותי.
לתרגל הצלחתי קצת יותר אבל לצערי לא התמדתי.
וכך המשכתי להסתובב באי נעימות.
גם רופאת הנשים האישית שלי המליצה על ניתוח בגלל שהצמיחה מאד חזקה (שלב 3) השלפוחית מטיילת לה בין הרגליים, ולדבריה - לא תעזור פיזיוטרפיה היות ומדובר ברצועות חלשות שלא מצליחות לאחוז את כל העניינים שם בפנים.
מפה לשם הגעתי לד״ר שרית ברק, אורוגניקולוגית בבית חולים מעייני הישועה בבני ברק שהייתה מאד נחמדה ועדינה, וזרמה איתי בדיעה שלי שלא בא לי ניתוח בשלב זה של חיי.
הלכנו על פסרי (לבקשתי). היא התאימה. אני קניתי.
היה נחמד בדיוק חמש דקות ואז זה פשוט זז, ובזמן יציאות החליק החוצה, והתייאשתי.
אחרי כחודש ניסיתי שוב, הפעם החזיק לי טוב, אבל התחלתי להסריח !!!
כל ההפרשות נשארו בפנים (למרות החורים שיש בפסרי) והריח היה איום ונורא !
אז ויתרתי גם על זה.
לאחרונה דודה שלי, אשה בת 70 פלוס עברה ניתוח כריתת רחם והרמת שלפוחית ואמרה לי: אל תפחדי! חבל על כל יום שעובר ! לכי על זה !

החלטתי שככל הנראה אלך על האופציה הזו. אוציא ככל הנראה את הרחם בהמלצת הרופאים אבל אשאיר את השחלות (אני עדיין מקבלת מחזור)
החלטתי להתחשב קצת בעצמי ולשפר את איכות חיי !!!
אמשיך לעדכן.
תודה לכולן על השיתופים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מציעה לך לא להוציא את הרחם. יש הבדל ענק בין ניתוח הרמת השלפוחית להוצאת הרחם מבחינת ההשלכות. הוצאת הרחם בגילך תגרום למנופאוז מואץ.
לדודה שלך בגיל 70, שהיא מזמן אחרי המנופאוז זה לא הפריע, אבל לך זה יכול לעשות נזק איום ונורא. אני מציעה לך לקרוא הרבה בפורומים דיווחים של נשים בגמילך שהוציאו להן את הרחם, ולהבין מה זה אומר. זה יכול לדרדר את איכות החיים שלך באופן שאת לא משערת (יובש בנרתיק ברמה שמשגעת אותך כל הזנן, נדודי שינה כרוניים, השמנה, דיכאון ועוד). ולשאול כמה שיותר רופאים כמה שיותר שאלות. אם כי ממה שאני רואה מהמטופלות שלי - רופאים לא תמיד יודעים, ולא תמיד משתפים במידע, כי במבחינתם הניתוח הצליח - אין בעיה בשלפוחית, ולא אכפת להם שלך אין יותר יחסי מין.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לך אחת מהג׳ונגל
ומה אם משאירים את השחלות ?
הבנתי שהן אחראיות על הפרשת ההורמונים.

משתפת עוד קצת מנסיוני:
לא אובחנה אצלי כל צניחה
רק חולשה של השרירים בפי הטבעת שגוררת בריחה של גזים
וכן רגישות גבוה בפתח הנרתיק, באזור הצלקת, ובנתריק בכלל.

בשביל הגזים - קיבלתי המלצה להשמש באלקטרודה, עלי לשכור מכשיר ל-3 חדשים ולתרגל 3 פעמים בשבוע
טרם הזנתי את המכשיר מאוד קשה לי עם הריעון של אימון בדרך הזו.
ניסיתי לבדוק עם פיזיותרפיסטית האם יש סיכוי תוצאה ברמה דומה בלי הפולשנות,
לדבריה לא כי המכשיר מסייע בבנית מסת שריר.

בשביל הנרתי - רכשתי מאמני נרתיק שנקראים 'סט ברמן' ועלי לתרגל מידי יום כרבע שעה
הרעיון של המאמנים הינו שהגודל שלהם הינו הדרגתי כך שמוסיפים כל פעם ''כובע'' גדול יותר, כדי להרגיל את האזור.

כמובן שקיבלתי גם הנחיות לתרגילים, טלפון זמין לשאלות, והזמנה לקבוע תור עוד כחדשיים כדי לבצע הערכה להתקדמות

הבשורות הטובות:

זו הרגשה טובה לדעת שאני משקיעה בשיפור איכות חיי
הפיזיותרפיסטית היתה נחמדה מאוד, ובהשראת דברים שלמדתי פה אני לא הייתי רק נחמדה אלא גם אסרטיבית, שואלת לא מעט, מבקשת להבין עד הסוף וגם להיות מובנת. זה חיזק בי את תחושת הביטחון

הבשורות הרעות:
זה ממש קשה לי, ריגשית וטכנית, להתאמן עם האביזרים הפולשניים הללו
את התרגילים הלא-פולשניים דווקא הכנסתי לרוטינה ואני זורמת איתם
מחפשת דרך להכניס את כל התרגול לרוטינה נעימה של תדרוש יותר מידי מאמץ...

ב{{}}מדור רצפת האגן מפורטות כל מיני שיטות. יש תרגילים אחרים, לא פולשניים, ושיטות אחרות. שיטת פאולה מומלצת למקרים כאלו, למיטב זכרוני. לדעתי אם לא מתאים לך תרגילים פולשניים, אז חפשי תרגילים אחרים.

לי אישית מה שאומרת הפיזיותרפיסטית <שאי אפשר בלי מכשירים> נשמע שטויות. נתקלתי לא מעט בנושא בבאופן. שמעתי על המכשירים פעם ראשונה, ועל מסת שריר פעם ראשונה. אה, ומהידע שיש לי על מסת שריר במשמעות המקובלת של המונח - מתחום הכושר הגופני - אני יכולה להגיד לך שאפשר לבנות מסת שריר גם בלי מכשירים. לא שברור לי למה צריך אותה ברצפת האגן - את לא מתכוונת להרים איתה משקולות P-:

אז המלצה שלי - חפשי חוות דעת שניה. ממליצים פה לעיתים קרובות על יעל שורוקי, יש גישות רבות ושונות, ולא כדאי להתחיל במשהו שלא מוצא חן בעינייך, לפני שבדקת אפשרויות אחרות.

לי אישית מה שאומרת הפיזיותרפיסטית <שאי אפשר בלי מכשירים> נשמע שטויות.
לדעתי:
זה לא שטויות, אבל זו כן אמירה גורפת שאפשר לפרק.

_קיבלתי המלצה להשמש באלקטרודה, עלי לשכור מכשיר ל-3 חדשים ולתרגל 3 פעמים בשבוע
טרם הזנתי את המכשיר מאוד קשה לי עם הרעיון של אימון בדרך הזו.
ניסיתי לבדוק עם פיזיותרפיסטית האם יש סיכוי תוצאה ברמה דומה בלי הפולשנות,
לדבריה לא כי המכשיר מסייע בבנית מסת שריר._

אני כן קניתי אלקטרודה שמיועדת לנרתיק, והתאמנתי אתה במשך תקופה מסוימת.
ההבנה שלי בנושא היא כזאת:
האלקטרודה יעילה יותר מאשר שיטות אחרות, כי היא מגרה ישירות את השרירים הנכונים, וכך מוודאת שאת באמת מפעילה אותם, ולא רק את השריר ליד, או את שרירי הבטן או הרגליים.
האלקטרודה יעילה גם כי היא בעצמה עושה חלק מהעבודה - מכווצת את השריר - ואת עושה את השאר. כך שכל כיווץ הוא יותר אפקטיבי (לפחות בתיאוריה) מכיווץ שאת עושה בלי האלקטרודה. הפיזיו שלי אמרה לי שזה משמעותי במיוחד אם השרירים פגועים - לא רק חלשים - ולא כל כך מצליחים להתכווץ רצונית.

אז זה לא שאי אפשר בלעדיה - אבל יש לה כמה יתרונות.

לגבי אלטרנטיבות: הפיזיותרפיסטית שלי אמרה לי שיש מין אביזר לא-חשמלי, עם ידית מעוקלת, שאת מכניסה לנרתיק ואז הידית שלו בולטת החוצה בזוית מסוימת, וכשאת מכווצת את השרירים הנכונים, הידית עולה (קצת כמו בזיקפה של גבר), וכך את יודעת שאת עושה את הפעולה הנכונה. זה נשמע לי מצחיק, פרקטי, ובסופו של דבר בחרתי באלקטרודה.

מה היה קורה אם הייתי צריכה אלקטרודה אחורית...? :-\ לא יודעת. מזדהה לגמרי עם הרתיעה מהעניין.

אבל זו כן אמירה גורפת
במילון שלי, אמירה גורפת כזו זה שטויות. היא לא הייתה שטות אילולא היה בה "תמיד" מובנה ולולא הייתה תשובה לשאלה אם חייבים. זה לא שהיא בדקה אם אפשר אחרת בכלל, או משהו.

אני נוטה להעדיף דברים שעובדים על כאלו שלא. יש כל מיני דברים שהצלחתי להכניס לשגרה רררררררררררררררררררררררררררק אחרי שמצאתי גרסא שלהם שתהיה נחמדה לי. לא חייב להיות כייף, אפשר נייטרלי. אבל אם היחס שלי שלילי, זה לא עובד. אז עדיף משהו פחות יייייייייייייייייייייייעיל שאני אעשה, על משהו יותר יעיל שאני פשוט לא אתמיד בו.

אולי אפרט יוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווותררררררררר מחר. המקלדת שלי החליטה להתחרפן מסיבה לא ברורה. או שזה הדפדפן, או המחשב. אכתוב את השאר כשאצליח לללללללללללללללללגגרום להםםםםםםםםםםםם ללעבוד נורמלית. וללללאאאאאא לשכפל לי אותיות.

אוי, המקלדת שלך הצחיקה אותי! בהתחלה חשבתי שעשית את זה בכוונה...

לעניין:
אבל אישה, שימי לב למקור האמירה הזאת:
_ניסיתי לבדוק עם פיזיותרפיסטית האם יש סיכוי לתוצאה ברמה דומה בלי הפולשנות,
לדבריה לא, כי המכשיר מסייע בבנית מסת שריר._
השאלה היתה ספציפית, האם אפשר להשיג תוצאות דומות באופן אחר.
לא ברמה של "האם חייבים, האם אין אלטרנטיבה".
אז בהקשר הזה, לדעתי זה לא "שטויות".
למרות שמבינה את העמדה שלך.

אני גם מסכימה שתרגול עם מכשור כזה קשה יותר להכניס לשגרה. צריך לעצור, להתארגן, לפנות זמן ומרחב... זה לא טריוויאלי. ובהקשר הזה, ברור שעדיף משהו נגיש (גם אם הוא עובד פחות טוב), על משהו שאמור להיות אופטימלי יותר מבחינת התוצאות, אבל לא מגיעים לליישם אותו.

השאלה למה הכוונה ב"רמה דומה". אם הפיזיותרפיסטית התכוונה ללהגיע לאותן תוצאות באותו פרק זמן, אז זה פשוט ניסוח גרוע, וכישורי תקשורת גרועים. כי לי אישית ברור שב"רמה דומה" הכוונה לרמה אליה מגיעים השרירים בסוף. ובשיטות עדינות יותר יקח יותר זמן. ומה שיש לי להגיד על זה זה - נו אז מה? כשהמצב רע וצריך לעשות הכל דחוף, אז אולי יש היגיון (אבל רק אולי. כי היעילות של השיטה שלא מיישמים היא תמיד אפס) להשתמש בשיטה ההתערבותית יותר.

אני לא רואה לאן קרן שמש צריכה למהר, ונראה לי הגיוני בהרבה במצבה קודם לבדוק שיטות עדינות יותר, וגם כמה. לאן למה?

לי אישית נשמע שהשאלה של קרן שמש נשמע כמו "אני חייבת לעשות את זה? יש אפשרויות אחרות?". לא בניסוח <בלאו הכי רוב הסיכויים שזה לא הניסוח המילולי של השאלה. מי זוכרת ניסוחים מדוייקים? לא אני>, אלא במהות. ובמהות התשובה של הפיזיותרפיסטית היא תשובה סוגרת ולא יעילה. ומי יודעת כמה נשים יצאו ממנה, ואחר כך לא תרגלו את התרגול הפולשני, אבל גם לא ניסו למצוא משהו שמתאים לחיים שלהן - כי אמרו להן שאין! - ולכן הוסיפו את תרגול רצפת האגן לאותה קטוגריה כמו להכנס לכושר" - דברים שתמיד דוחים למחר".

העניין מבחינתי הוא לא החלק הפרקטי, אלא החלק הנפשי. אני חושבת שסיפרתי את זה בדף כוח פיזי באופן טבעי - הצלחתי להכניס מתיחות לשגרה, רק אחרי שקניתי בלוק יוגה. כי לעשות תנוחות לא מושלמות היה לי לא כייף. ומתיחות באופן כללי זה לא כייף. וחוסר הכייפיות מנע מהן להכנס לשגרה. ברגע שהעלמתי את אלמנט אי השלמות והחלקיות (שמנע ממני להתרכז במתיחה כמו שצריך), המתיחות הפכו ללא כייף ולא לא כייף. ולכן אני עושה אותן. כבר כמה חודשים - לא זוכרת כמה.

קודם כל - לעשות מה שעובד. היעילות היא בעדיפות אחרונה. כי בטווח הארוך, מה שאני אעשה עדיף על מה שאני לא אעשה. וזה כולל גם את הגורמים הרגשיים, וגם לחפש אפשרויות שנעימות לי. גם אם הסיבות שלא נעים לי לא הגיוניות ו"לא לגיטמיות" ואפשר להתגבר עליהן. אחרי שכבר יש שגרה ותחושת נעימות, אפשר לבדוק אם יש אפשרויות אחרות, שמתאימות יותר. אבל השגרה הזו, היא חשובה. וכל מה שתורם לה, הוא בעדיפות גבוהה.

כי אני חושבת קדימה לשנים, לעשרות שנים. וברור שלי שתרגול קבוע כל יום במשך שנים יותר יעיל מתרגול שלושה חודשים שנטשתי (במקרה הטוב. במקרה הרע, תרגול של שלושה ימים( במכשיר הכי יעיל בעולם. וזה גם כי אני לא חושבת במונחים של "לפתור את הבעיה" בשלושה חודשים ולהפסיק, אלא במציאת שגרה מוצלחת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממשיכה לעדכן עם עניין הצניחה שלי.
ביקרתי אצל דר׳ לוי גילי, אורוגניקולוג ממאוחדת.
לאחר זיהוי הצניחה של השלפוחית וצניחה חלקית של הרחם, גם הוא הציע ניתוח.
אבל !!!!
למרבה ההפתעה !!!
הוא היחיד מתוך 4 רופאים אצלם ביקרתי שאמר שאין צורך לכרות את הרחם אם הוא לא בעייתי !
ובמידה וכן - הוא אמר שכל עוד לא מוציאים את השחלות - אין הפרעות הורמונליות !
הופתעתי לטובה !
סוף סוף רופא שהתמקד בפתרון הבעייה הספציפית ולא בקצירת איברים מסביב.
מלבד זאת הוא היה מאד נעים, סבלני, מסביר, ענה על כל השאלות הרבות שלי בענייניות ונתן הרגשה שהבחירה ביידים שלי !
מבחינת התאוששות - כשבוע עד 10 ימים לאחר הניתוח, וכשישה עד שמונה שבועות עד שהתפרים נספגים.
בתקופה זו אין להתאמץ ולהרים משקל מעל חמש קילו.
אחרי שהכל נרפה - אפשר לחזור לכל פעילות, אפילו רכיבה על סוסים...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מתרפא (ולא נרפה...)

לפני 4 חודשים הבטחתי שבעוד כמה ימים אכתוב את הסיפור שלי.... אז עברו כמה ימים ואני שוב כאן.
סליחה שמפריעה באמצע דיון, אבל מרגישה שהסיפור שלי מוכן כבר לצאת, אז הנה:
אני בת 46, ילדתי 3 ילדים ב 3 שנים סביב גיל 40. הרופא הזהיר אותי שזה לא בריא. אז מה? שאוותר על בתי השלישית בגלל זה? סוג של אזהרה שאין לה שום משמעות.
מיד אחרי הלידה הראשונה הלכתי לפיזיותרפיסטית בזכות 'באופן', וגם התחלתי לכרוע ועשיתי עוד כל מני שינויים מוזרים וחשובים בחיים שלי בזכות המקום הזה. אבל לא התמדתי, כיוון שהפיזיותרפיסטית אמרה שהכל בסדר.
אחרי הלידה השניה היתה לי צניחה בדרגה 2. אחרי הלידה השלישית כבר בדרגה 3. כלומר, משהו יותר גדול מכדור פינג-פונג בלט לי החוצה בין הרגלים והציק מאוד. לשמחתי זה לא הפריע בשום דבר, אבל הציק. קצת כמו ללכת עם אבן קטנטונת בתוך הנעל. כל הזמן. מציק ומעצבן. אבל אפשר לחיות איתו.
אז המשכתי כאילו כלום.
מתי שהוא תרגלתי פאולה. וזה קצת בעייתי, כי אם יש איברים בחוץ אסור לתרגל. וגם כשהצניחה כ"כ רצינית צריך משהו יותר קיצוני מפאולה (אולי פאולה + דמיון מודרך + המון אמונה בהצלחה?). תכל'ס, באתי כל שבוע לתרגול, ולכאורה נהנתי גם מהתרגול וגם מהשעה וחצי חופש מהמשפחה (אנחנו בחנ"ב, ובזכות פאולה הייתי לבד שעה וחצי! זה המון!) אבל הייתי בדיכאון קל... ולקח לי זמן לקשר בינו לבין פאולה. ככל שהתמדתי עם התרגילים של פאולה ככה הייתי יותר עסוקה בצניחה ולכן יותר מדוכאת. כך שדי סבלתי בתקופה הזו.
המטרה שלי היתה לדחות כמה שאפשר את הניתוח שהיה ברור שאני צריכה, כדי שבתי הקטנה תגדל ולא תסבול יותר מדי מאמא שלא מרימה אותה על הידיים בתקופת ההחלמה.
ואז, בשלב מסויים הרגשתי שה"אבן בנעל" מציקה לי יותר מדי והגיע הזמן לטפל בעניין.
כבר הייתי בעבר אצל שני רופאים שאמרו לי שאני צריכה ניתוח להרמת הרחם ולא חשבתי שיגידו לי משהו אחר, אז הגעתי לקדם ניתוח בשערי צדק בהנחה שאני יודעת בדיוק לקראת מה אני הולכת.
אבל בשערי צדק בדקה אותי רופאה צעירה שלא ידעה כלום. כלום. כלום. ואחרי שבדקה אותי בדיקה פנימית, לא ידעה מה השלב הבא... אז היא התקשרה לרופאה ותיקה שביקשה לראות אותי. אז נבדקתי שוב. הפעם ע"י רופאה שהוגדרה כאן (עי" מישהי אחרת) כמכשפה. ואכן היא מכשפה. היא אמרה שאני חייבת לעבור כריתת רחם והרמה של שלפוחית השתן. לשאלתי למה לא להרים את שני האיברים, הרי הרחם שלי בריאה לגמרי. אמרה שאין לה אוסף של רחמים על החלון במטבח שלה, וזה לא שסתם בא לה לכרות, אלא שזו דעתה הרפואית וזה מה שצריך לעשות. והכי טוב אם אני אעשה את הניתוח באופן פרטי אצלה. כי היא לא מפשלת, אבל לא יכולה להבטיח את איכות הניתוח של רופאים אחרים. וצריך למהר כי מצבי לא טוב.
ברוב טפשותי ביקשתי חוות דעת נוספת.
אז ראיתי רופא שלישי, שבדק אותי בדיקה פנימית נוספת, פעם שלישית באותו יום! ולא היתה שום משמעות לבדיקה שלו, כי הוא ראה את מה שכתבה הרופאה הנ"ל, ולא היתה לו שום דעה אישית. תוך כדי הבדיקה שלו הבנתי שאין שום משמעות לחוות דעת נוספת בתוך אותו בית חולים, כי כולם מכירים את כולם ויש היררכיה ברורה שאם רופאה בכירה כבר כתבה את דעתה אין סיכוי שרופא אחר יביע דעה אחרת.
יצאתי מבית החולים בוכה ומיואשת.
לשמחתי פגשתי ביציאה מבית החולים את דודתי הנפלאה שהבינה ללבי והזכירה לי שהכל בידיים שלי. ואם אני לא רוצה כריתה - לא תהיה כריתה.
אחרי כמה חודשים הלכתי לבדיקה פרטית אצל ד"ר שוויקי בהדסה עין כרם. הפגישה התחילה באמירה שלי שאני לא רוצה כריתה. ותשובתו, עוד לפני הבדיקה - אם זה מה שאני רוצה, זה מה שיהיה.
דבר נוסף שהוא אמר, שמבחינה קלינית אין לאן למהר, זה לא יותר בריא או פחות בריא לנתח עכשיו או בעוד שנה או שנתיים.
אז חיכיתי עוד שנה עד הניתוח.
וכשהרגשתי ממש מוכנה הגעתי.
לניתוח קצר וקל.
דובר על אשפוז של יומיים שלושה, עשרה ימים של הבראה הדרגתית בבית, וחודשיים שאסור להרים כלום ואז בריאים לגמרי.
לא תמיד הכל הולך לפי התכניות.
הניתוח עבר מצויין. רק לילה אחד בבית חולים וחזרתי הביתה. בבית כל יום הרגשתי יותר טוב, אבל אחרי 5 ימים התרסקתי. החום עלה. הרופא אמר להגיע מהר לבית חולים. תכנן לתת לי אנטיביוטיקה בכדורים ולשלוח אותי הביתה, אבל כשראה אותי מקופלת וסובלת הבין שמצבי רע יותר ממה שחשב בהתחלה. ואושפזתי שוב. קיבלתי אנטיביוטיקה מ 3 סוגים 5 פעמים ביום לווריד. כשהחום לא ירד החליפו את הסוגים שוב ושוב עד שמצאו את הסוג הנכון. בכל מקרה המשיכו עם 3 סוגים במטרה להפציץ את כל החיידקים שלי, בהנחה שאם יש זיהום הוא לא מסוג אחד ויחיד אלא מגוון. אחרי 10 ימי אישפוז חזרתי הביתה שבר כלי. כולם אמרו לי שתוך יום יומיים הגוף יתנקה ואחזור לעצמי. אבל זה לא קרה. הייתי חלשה בטירוף. שכבתי 22 שעות ביום ולא הצלחתי להחזיק את עצמי. אחרי שבוע הרופא חשש שלא התגברתי על הזיהום, אבל הבדיקות הראו שהכל בסדר. הייתי מותשת והרופא חשב שהבעיה בתזונה שלי. אז התחלתי לאכול בשר (בד"כ אני טבעונית-לייט). וגם זה לא עזר. הייתי מיואשת וחלשה המון המון זמן. לקח לי חודש להבריא מהאנטיביוטיקה או אולי מהניתוח. קשה לדעת.

כמה מחשבות בכיוונים שונים:

משהו אחד חיובי מההחלמה האיטית שלי: תרגלתי המון פאולה מיד אחרי הניתוח. המון. רוב היום....
פעם אחרונה שקיבלתי אנטיביוטיקה היה בגיל 10, לפני 35 שנה!! זה אומר שאצלי בגוף חייו להם בשלום מושבות רבות של חיידקים באיזון מושלם. מה הסיכוי שהליך פולשני כמו ניתוח לא ישבש את האיזון הזה? למה לא שואלים את החולה לגבי ההרגלים של נטילת אנטיביוטיקה? אולי זה עשוי להשפיע על ההחלטה לגבי כמות וסוג תרופה שנותנים??
כתוב כאן איפה שהוא שהחלמה נפשית מניתוח של כריתה עלולה לקחת תקופה ארוכה מאוד. יתכן שגם החלמה מניתוח של הרמה לוקח זמן? ככה אמרה לי רופאת המשפחה שעודדה אותי להפסיק לדאוג ולא לחפש מה הבעיה.
מה שהכי עזר לי להבריא: מגע עדין של חברה ששמה את ידה על הכתף שלי ושאלה מה שלומי.... בתשובה בכיתי וסיפרתי לה על החולשה והייאוש. למחרת הייתי אדם חדש. מגע הקסם של האמפתיה וההקשבה....
בתי הקטנה עקבה באופן מושלם אחרי לוח השנה ובדיוק חודשיים אחרי הניתוח חגגה את החג הפרטי שלה "עכשיו אמא יכולה שוב להרים אותי".
איזה כיף זה לדלג, לקפוץ, לרוץ. בלי שום דבר שמפריע בין הרגלים.
קניתי מון קאפ. פעם ראשונה בחיים. אחרי שכבר 7 שנים אני משתמשת בתחבושות כי לא יכולה להשתמש בטמפונים. פעם ראשונה בחיים שאני מצפה בקוצר רוח למחזור שיבוא כבר!
יצא ארוך. מתנצלת. אבל כנראה שהיה צריך להכתב. זה נשפך ממני.

סליחה שמפריעה באמצע דיון
את לא מפריעה. את רצויה מאוד @} והסיפור שלך מאוד מעניין, ומעלה הרהורים רבים.

יש לי כל מיני דברים לרשום עליו, ארשום את הכי קצרצר. מעניין לראות איך נשים שונות הן שונות... יש לי גביעונית, אבל היא בעיקר למקרים בהם תחבושת לא נוחה. גביעונית מרגישה לי כמו חסימה, מונעת ממני לרוקן בנוחות את דם הווסת ובכלל להרגיש את הצורך הזה כמו שצריך, ובכלל - מבאסת. כך שבמובן הזה אני הפוכה ממך. ולא כי אני לא יכוהל להשתמש בגביעונית. מעניין לראות איך מישהי יכולה להסתכל על אותו הדבר הפוך לחלוטין...

אני גם לא חושבת שזה הי הטיפשי לבקש חוות דעת שנייה. מאיפה לך לדעת מראש שהמערת שם כל כך מלאה בהעדפת מקורבים וכל כך לא מקצועית? למען האמת, אם היית מראש חושדת בזה, כנראה שהייתי אומרת שאת חושבת על אנשים דברים רעים בלי הצדקה, ושזו גישה לא בריאה לחיים. אל תגידי ברוב טיפשותי על זה שלא חזית מראש שחיתות של אחרים. זה רק אומר שהקפת את עצמך אנשים טובים, ולא בכאלו שמוכנים להזיק לבריאות של אחרים בשביל בצע כסף, ולכן את לא מצפה להתנהגות כזו מסובבייך...

אני רוצה להמליץ לך ללכת ליעל שוראקי. היא אוסתיאופתית שמתמחה ברצפת אגן, מה שאומר שהיא לפעמים יכולה להחזיר חלק מהאיברים למקום. שמעתי על הרבה נשים שהיא עזרה להן כך.

מצטרפת להמלצה על יעל שורקי, ועל שיטת פאולה.

אצלי, אחרי לידת בית שלישית, היתה צניחה בדרגה כמעט 3, וטיפול אצל יעל וטיפול עצמי בשיטת פאולה, הביא את המצב לכמעט רגיל (דרגה 1 ופחות).

היום אני עושה סטאז' בשיטת פאולה, אם מישהי רוצה להתנסות במחיר סמלי ברחובות.

לגבי הטיפול באלקטרודות, יכולה לספר שפוגשת נשים שהתנסו בזה בלי שעזר. והטיפול בשיטת פאולה עזר להן מאוד.
בשיטה אנחנו מלמדות, להפעיל את הסוגר הקדמי בנפרד, הנרתיק בנפרד והסוגר האחורי.
זה תהליך, אבל כל אחת יכולה ללמוד את זה.

ממש לא חייבים שימוש במכשור פולשני.

מאוד מאוד מסכימה לגבי ההבדל בין מה שמוחדר או חודר אלי על ידי אחרים לבין מה שאני עושה בעצמי.
אני קניתי עכשיו מכשיר שנקרא Elvie. הוא יוצרר תרגול יומי של חמש דקות בעזרת אפליקציה.
חלק אחד שלו מוחדר לנרתיק (הוא רך ונעים ומאוד קטן) ומשדר לנייד את העוצמה והמהירות של הלחיצות האוספות שלי. על המסך מופיעים התרגילים בייצוג ויזואלי מאוד של מה שאני עושה.
הוא כמובן שולח תזכורת לתרגל ונותן פידבק מעודד וכו' וכו'.
זה יקר אבל יש לזה סיכוי יותר גבוה לשרוד אצלי

כל המשקולות למיניהן לא שרדו יותר מכמה ימים, לצערי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לך, רוצה לעוף יקרה !
תוך כמה זמן לאחר הניתוח הצלחת לחזור לעצמך ? לפעילות שגרתית (כולל הרמה של סירים/ סל כביסה וכדומה).

ההוראות שקיבלתי היו להמנע מהרמה של 3 ק"ג במשך חודש ו- 5 ק"ג במשך חודש נוסף. תכל'ס אין הבדל בין שניהם, נמנעתי מהכל חודשיים. העניין הכי משמעותי היה העגלות בסופר, כי הדחיפה שלהן דורשת הרבה מאמץ של שרירי בטן, ובחודש השני, כשכבר הרגשתי טוב, היה קשה להמנע. במרחק של זמן (יחסי), העובדה שהרגשתי כ"כ חלשה במשך חודש, עזרה לי להמנע מהרמה ולהתמקד בתרגילי פאולה, אין רע בלי טוב...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שני איך יוצרים איתך קשר לגבי טיפול בהיפרדות ביטנית אחרי לידה?

_שני צו (02.06.2017 19:56):
מצטרפת להמלצה על יעל שורקי, ועל שיטת פאולה.
אצלי, אחרי לידת בית שלישית, היתה צניחה בדרגה כמעט 3, וטיפול אצל יעל וטיפול עצמי בשיטת פאולה, הביא את המצב לכמעט רגיל (דרגה 1 ופחות).

היום אני עושה סטאז' בשיטת פאולה, אם מישהי רוצה להתנסות במחיר סמלי ברחובות.

לגבי הטיפול באלקטרודות, יכולה לספר שפוגשת נשים שהתנסו בזה בלי שעזר. והטיפול בשיטת פאולה עזר להן מאוד.
בשיטה אנחנו מלמדות, להפעיל את הסוגר הקדמי בנפרד, הנרתיק בנפרד והסוגר האחורי.
זה תהליך, אבל כל אחת יכולה ללמוד את זה.

ממש לא חייבים שימוש במכשור פולשני._

פלונית,

מוזמנת לפנות אלי בטלפון 0508313532,

שני

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מעדכנת:
מתעתדת בעוד שבוע לעבור ניתוח הרמת איברי אגן, ללא הוצאת רחם (היא בריאה, ואין סיבה לגעת בה, אמר הרופא!) לקראת הניתוח עושים את הדברים באים:
אולטראסאונד אגן,
בדיקות דם
בדיקת שתן כללית ותרבית,
א.ק.ג
ופגישה עם רופא מרדים.
יש להיות בצום ביום הניתוח
ו...
המשך יבוא.
Wish me luck !

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוסיף כי הניתוח ייעשה ע״י רופא קופת החולים (מאוחדת) המתמחה באורוגניקולוגיה.
בהזדמנות זו יבוצע גם טיפול למניעת דליפת שתן.
הניתוח יבוצע בבית חולים אסותא.
עלותו 1560 שקלים (בסבסוד הביטוח המשלים/מושלם ״שיא״ של הקופה)
אשפוז צפוי: לילה אחד לפחות.
המשך יבוא ...

בהצלחה!

תמי, בהצלחה רבה!
|פרח|

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבטחתי ולכן אקיים ...
עברתי השבוע ניתוח להרמת השלפוחית באמצעות רשת ותיקון דלף שתן.
משך הניתוח כשלושת רבעי שעה (משוער)
הרדמה מלאה.
הכנה לניתוח: מה שכתבתי מעלה + צום.
חוקן וגילוח לא נדרשו.
אבל - ממליצה מאד על חוקן כדי להקל על התרוקנות וסיכויי עצירות גבוהה אחר כך !
(אני לא עשיתי וסבלתי מהנושא לאחר הניתוח)
לאחר ההתאוששות הועברתי למחלקה מחוברת לאינפוזיה, קטטר, וכשטמפון פולידין הוכנס לנרתיק.
בדיעבד התברר לי שהטמפון הזה הוא למעשה תחבושת של כמטר שדחוסה שם.
לי אישית הייתה בחילה כמה שעות טובות אחרי הניתוח כך שלא יכולתי לאכול ולשתות כלום.
כאבים: בדרגה חמש עד שמונה מתוך עשר
סוג הכאב: כמו בצירים -כאבי גב תחתון חזקים ובטן תחתונה עם לחץ לכיוון הרקטום.
כמה זמן ? : עד שהוציאו את הטמפון והקטטר. (אצלי כ-18 שעות לאחר הניתוח).
מתן שתן : לקח זמן. אולי חמשה נסיונות לא יצא ולבסוף, כשכמעט החזירו לי את הקטטר - יצא.
אחרי כל מתן שתן נבדקה התרוקנות השלפוחית באולטראסאונד חיצוני ( לא כואב).
לאחר כשלוש התרוקנויונת - השלפוחית תפקדה מצויין.
המלצה : במידת האפשר (אם אין סחרחורת וחולשה) להסתובב טיפה (בהשגחה !) בחדר או במחלקה. זה מעודד את הגוף לחזור לתפקוד תקין.
המלצה: לשתות הרבה, להביא שתייה שאוהבים. לשתות מיץ שזיפים, וכדומה כדי לעזור ביציאה קלה.
אני סבלתי מעצירות קשה, והתרוקנות הראשונה של המעיים הייתה סבל נוראי שהוקל רק לאחר חוקן (2) והחלפת מים חמימים על הגב התחתון.
אני חושבת שמלבד הפעולה הניתוחית -עצם דחיסת הטמפון - גרם לפקק במעי. ולכן המלצתי על חוקן לפני הניתוח.
אינטואיציה שלי לגמרי.
כאבים לאחר השחרור: בעיקר של לחץ למטה.
קיבלתי הסבר שיש בצקת, תפרים ומתח של הרשת שהושתלה שגורם זאת.
הפתרון: משככי כאב, מנוחה ופעילות מתונה מאד, ו...סבלנות !!!
כמובן לא להתאמץ.
ביקורת אצל הרופא : בעוד שבועיים.

זהו בינתיים. היום יום שישי, והניתוח היה ביום ראשון, כך שהמשך ודאי יבוא.
מוזמנות לשאול, אשתדל לעקוב כאן.
(אינני יודעת אם ואיך אפשר לקבל התראות למייל)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תיקון: היום יום שלישי.. יומיים אחרי

רפואה שלמה!

מעדכנת אחרי שבועיים:
השבוע-שבוע וחצי ראשונים לא נעימים כלל מבחינת החלמה, ואף קשים לעיתים מבחינת כאבים.
אך מיום ליום מורגש שיפור קל.

אצלי התחילו לכאוב הוורידים ברגלים מהם אני סובלת.
בסופו של דבר - אחרי ניתוח צריך לנוח הרבה ולהתאזר בהמון סבלנות !
התאוששות לוקחת זמן.

קראתי את כל הדף וקצת נחרדתי מהנזקים הפוטנציאליים... ממש לשכב רוב היום? 4 שבועות? גם כל הלינקים שניסיתי לפתוח (האתר הישראלי של רצפת האגן, יעל שוראקי, מנשאים ותינוקות ושמירה על רצפת האגן) לא פעילים. אני מודה שאחרי הלידה הקודמת בקיסרי זה כנראה היה רעיון גרוע לגרור עגלה במעלה המדרגות 3 קומות, אבל עד כדי כך?

אבל עד כדי כך?
לדעתי, כן. ואני לא אומרת את זה על סמך הניסיון האישי שאין לי, או הידע הרפואי שעוד יותר אין לי. אני אומרת את זה על סמך קצת ידע באנתרפולוגיה והיסטוריה, ועל סמך סטטיסטיקות פשוטות. בעיות ברצפת האגן הן הנורמה כרגע, וזה ממש לא סביר. לדעתי זה מעיד כאלף עדים שמה שנחשב נורמיל בהקשר הזה בחברה שלנו, פשוט שגוי פיזיולוגית. הגוף האנושי לא מתוכנן לעמוד בזה.

אבל מה עם העובדה שגוף בריא צריך לזוז? לעזור לחילוף חומרים, להזרים את הדם? מה עם כל הקוזאקיות שילדו בשדה והמשיכו לקצור חיטה? לכולן היה רחם צנוח?

אבל מה עם העובדה שגוף בריא צריך לזוז?
אה... למה בדיוק החלטת שלאישה אחרי לידה יש גוף בריא? כל העניין של משכב לידה זה לתת לגוף אפשרות להחלים.

מה עם כל הקוזאקיות שילדו בשדה והמשיכו לקצור חיטה?
לא יודעת. תכלס? יש כל כך הרבה הבדלים ביניהן לבינינו. לדעתי יש כל מיני גורמים שמחזקים או מחלישים רצפת אגן, וברובם החברה המודרנית לא נמצאת במקום טוב. נניח, מבחינת כושר גופני וכח פיזי, אני בטוחה שהן היו במקום יותר טוב ממך. גם בכמות הזמן ביום שבה הן כורעות. גם מבחינת יציבה נכונה.

לדעתי נקודת המוצא של נשים בימינו היא בלאו הכי לא מוצלחת. והמספרים מראים שמצבנו לא טוב. ולא חייבים להגיע לרחם צנוח - דליפת שתן למשל, היא גם לא משהו מוצלח במיוחד לדעתי. ובאופן כללי, אני בעד להשאר בריאה.

קראתי את כל הדף וקצת נחרדתי מהנזקים הפוטנציאליים... ממש לשכב רוב היום? 4 שבועות? גם כל הלינקים שניסיתי לפתוח (האתר הישראלי של רצפת האגן, יעל שוראקי, מנשאים ותינוקות ושמירה על רצפת האגן) לא פעילים. אני מודה שאחרי הלידה הקודמת בקיסרי זה כנראה היה רעיון גרוע לגרור עגלה במעלה המדרגות 3 קומות, אבל עד כדי כך?
כשילדתי אי אז המליצו על שבועיים לנוח ממש ועוד ארבעה שבועות להיות פעילה אבל בעיקר לטפל בתינוק. באמת אחרי שישה שבועות יש ממש הקלה, פתאום םהרגשתי שאני מתחילה לחזור לעצמי.
אני חושבת שכדאי לנוח את השבועיים ואז ארבעה לא רק בגלל רצפת האגן, אלא כי תינוק זה מאד אינטנסיבי, וצריך את הבונדינג השקט הזה, ולא ישר לחזור למחוייבויות של לשטוף רצפה וכאלה.

ועוד דבר: בשישה שבועות הראשונים התינוק יונק באינטנסיביות, כל היום וכל הלילה. אם את גם "צריכה" לעשות דברים, זה מכניס לחץ ואז זו נקודה שאמהות נלחצות מכמה זמן ההנקה גוזלת, כי זה לא מאפשר להן לעשות את שאר הדברים שהן צריכות.
אם ברור לך שאת נחה, כלומר, אין לך מחוייבויות אחרות, אז ההנקה יכולה להיות כל הזמן, והכל בסדר.

אבל מה עם העובדה שגוף בריא צריך לזוז? לעזור לחילוף חומרים, להזרים את הדם? מה עם כל הקוזאקיות שילדו בשדה והמשיכו לקצור חיטה? לכולן היה רחם צנוח?
אפשר להמשיך לזוז, אבל שוב, שאין לך מחוייבויות, את יכולה לזוז כמה שנכון לך, ולא כמה שצריך. זה יכול להיות ללכת לטיול איטי ברחוב, אבל אולי לא מתאים לך להרים את העגלה שלוש קומות. אולי אם את סרינה וויליאמס, תוכלי להרים את העגלה והתינוק ולטפס על ההר הסמוך לביתך והכל יהיה בסדר

אבל רובנו לא בכושר כזה... אז ממש חשוב להקשיב לגוף.

קראתי את כל הדף וקצת נחרדתי מהנזקים הפוטנציאליים... ממש לשכב רוב היום? 4 שבועות? גם כל הלינקים שניסיתי לפתוח (האתר הישראלי של רצפת האגן, יעל שוראקי, מנשאים ותינוקות ושמירה על רצפת האגן) לא פעילים. אני מודה שאחרי הלידה הקודמת בקיסרי זה כנראה היה רעיון גרוע לגרור עגלה במעלה המדרגות 3 קומות, אבל עד כדי כך?
הולכת, אם זה הרושם שנוצר אצלך אז כנראה פספסת משהו בקריאה.
אני, לכל הפחות, לא אמרתי שום דבר על "לשכב כל היום".
בפוסט הזה: מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן (2012-10-30T13:23:29) דיברתי על מנוחה מוחלטת, אבל ממש לא התכוונתי לשכיבה מוחלטת. יש הבדל.
כן דיברתי, ובתוקף רב, על להגביל עמידה רציפה. (כולל הליכה)
ולא לסחוב או להרים שום דבר חוץ מהתינוק.
ולראות את עצמך פטורה מכל עול שאיננו הנקה ותחזוקה עצמית בסיסית.
יש הבדל ענק בין זה לבין שכיבה בלי לזוז.

מה עם העובדה שגוף בריא צריך לזוז? לעזור לחילוף חומרים, להזרים את הדם?
בדיוק. שכיבה מוחלטת של ארבעה שבועות תחליש אותך עוד יותר. זה רעיון גרוע. צריך לזוז וטוב לזוז, לקום, ללכת, לצאת מהבית אם את רוצה, לנשום אויר צח, לנוע בפרקי זמן קצרים שאחריהן את מפרגנת לעצמך מנוחה בשכיבה. כל אלה טובים בסיסית. אבל עמידה ממשוכת והליכה ממושכת והרמת משאות והתחושה שאת צריכה לדאוג בעצמך לעצמך ולבית ולתינוק פוגעים בתהליך ההחלמה, וזו עובדה פיזיולוגית חדמשמעית.

מה עם כל הקוזאקיות שילדו בשדה והמשיכו לקצור חיטה? לכולן היה רחם צנוח?
או, זה פותח המון שאלות.
א. באמת היו קוזאקיות כאלה? איפה העדויות לפרקטיקות ההריון, הלידה ואחרי-הלידה שלהן? אני לא יודעת שום דבר על שום קוזאקיות, אז אין לי יכולת להגיב בכלל לטענה כזאת.
ב. ברוב התרבויות המסורתיות כן יש מנהגים של משכב לידה. הם משתנים ממקום למקום, אבל יש הרבה מן המשותף בבסיסן: האם זכאית למנוחה, האכלה וטיפול כולל. בחלק מהתרבויות היא מוגבלת יותר בכל מיני דברים, חלקם נראים לנו תמוהים (למשל, חפיפת ראש), ובאחרות פחות.
ג. לא יפתיע אותי לשמוע שהיו (ויש) תרבויות, ישנות יותר וישנות פחות, שבהן לא היו מנהגי משכב לידה. יש כל מיני תרבויות מסורתיות בעולם, ולא כולן "צודקות". ואולי באמת היו לכך השלכות חמורות על הנשים. ואולי היו מנגנוני פיצוי מסוימים שאפשרו את זה וצמצמו את הנזק. לכי תדעי... צריך לבחון את הסיטואציה הזאת בעין מאוד מעמיקה וזהירה. לכי תדעי מה בחינה כזאת תגלה לנו.

אולי אם את סרינה וויליאמס, תוכלי להרים את העגלה והתינוק ולטפס על ההר הסמוך לביתך והכל יהיה בסדר
לא, לא, לא.
גם אם את בכושר נפלא, ההריון והלידה מעמיסים על רצפת האגן, שרירי הבטן מורחבים עד כדי גיחוך ולא תפקודיים כל כך עד שהם חוזרים למקום, והמצב הזה מחייב החלמה כלשהי.
אולי, כמו שאשה במסע אמרה, בקונטקס תרבותי אחר המצב של נשים הוא בסיסית אחר. אבל ב"תרבות המערבית", על שלל גבווניה, לא הייתי סומכת על רק "להיות בכושר".

אבל ב"תרבות המערבית", על שלל גבווניה, לא הייתי סומכת על רק "להיות בכושר".
האמת היא שחלק משמעותי של ה"כושר" המערבי הוא ממש לא מסורתי ופוגע בגוף במגוון דרכים. ספורט מקצועי, בטח ובטח. כך שלא הייתי מניחה שלסרינה יש פחות סיוכיים לבריחת שתן. אם כבר, בדיוק ההפך.

<לא שזה איכשהו קשור לדף. פשוט נתקלתי בכמה התנהלויות... תמוהות בלשון המעטה בהקשר הזה בספורט מקצועי>

מסכימה שספורט "מערבי" אינו ערובה לתקינותם של האיברים הפנימיים. יש לי מטופלות שרצות קבוע, שמרימות משקולות, יש להן סיבולת לב-ריאה מצוינת, ובריחת שתן.

קראתי איפשהו לאחרונה שלמעלה משישים אחוז של הספורטאיות המקצועיות סובלות מבריחת שתן.
נכתב שזה קשור לפעילות שלהן.

נכתב שזה קשור לפעילות שלהן.
לזה התכוונתי. ספורט מקצועי, כמו שהוא כיום, פוגע בגוף הוא דוחק בגוף מעבר לקצה גבול היכולת שלו, וגורם למגוון פציעות. זו אחת התוצאות, אבל רק אחת. למשל, שחקני פוטבול נוטים למות צעירים ולסבול מאלצהיימר. כל פגיעות הראש שלהם לא עוברות ללא השלכות שליליות...

כמו שהרמת משקולות לא עוזרת לסיבול לב ריאה, והפוך, כך גם ריצה לא עוזרת לשרירי רצפת האגן. זה פשוט לא קשור, ויכול אפילו להחמיר בעיות.

בעיני, בעיות ברצפת האגן זה בסך הכל תת קטגוריה של להתעלם מצרכי הגוף שיש בכל התרבות שלנו. במיוחד, הנטייה לדחוף את הגוף לעשות דברים שעוד לא מתאים לו לעשות בתור הדרך "להתקדם" לאנשהו או כי צריך. או כי הוא אמור להיות מסוגל לעשות אותם.

זה נשמע לי יותר הגיוני. וגם נעים לי לרבוץ בינתיים. היות וכל רצפת האגן שלי אחרי מסע כומתה הפעם, להבדיל מאחרי הקיסרי ( ניסיתי לכווץ, והבנתי ש...אין משם שום פידבק) אנימאקח את זה בזהירות. חוץ מניסיונות יצירת קשר חוזר עם האיזור על ידי כיווצים לכמה שניות, יש עוד מה לעשות בשלב הזה?

כן. להמשיך עם הכיווצים, בעיקר בשכיבה, לנוח הרבה לפי הספר, וללכת לפיזיו של רצפת אגן.
היי, ומזל טוב! @}

שלום לכן, לפני שנה וחצי עברתי ניתוח הרמה, ולפני שנה וחודשיים כתבתי כאן סיכום ארוך על הניתוח וההבראה ממנו.
עכשיו אני רוצה לספר כמה דברים שנשארו לי מאז, ויכולים לעזור לנשים נוספות:

עניין הכריעה בשירותים הוא ממש ממש חשוב, אבל קשה למי שלובשת ג'ינס ביום-יום. אז אני אישית מתחילה כל יום בכריעה כשאני במקלחת, לשתן של הבוקר. וזו התחלה מצויינת של היום. אין ספק שכל הערוצים נפתחים ככה הרבה יותר טוב מאשר בשירותים.
בשאר היום, יש לי שרפרף ואני מניחה עליו את הרגלים בקביעות כשאני בשירותים.
בתי התיישבה על השירותים בכריעה בפעם הראשונה שעברה מסיר לשירותים. אני מעודדת אותה להמשיך ככה. כדי שלה זה יהיה טבעי, לא כמו אצלי.
יום אחד, בזמן הישיבה בשירותים, הפניתי את הגוף שלי ימינה בתנועה סיבובית, וגיליתי שהשתן יוצא בזרם חזק שמעולם לא היה לי. יתכן שהצניחה (ואולי גם כשאין צניחה) יוצרת כל מני "קשרים" לא טבעיים של המערכות, וסיבוב הגוף עוזר להם להשתחרר.

מהבדיקות שעברתי לפני הניתוח, הבנתי שלעתים יש דליפה של שתן לא מורגשת כי הוא נשאר ב"כיס" חבוי בתוך הגוף, משיחות עם נשים הבנתי שלעתים יש שאריות של שתן שנשאר ב"כיס" כזה ואז הן יוצאות בכל מני מצבים, ויש תחושה של דליפה כשבעצם מבחינה רפואית אין דליפה. לכן כדאי לכל אחת לנסות כל מני תנוחות ולגלות מה התנוחה שעוזרת לגוף שלה להיות במצב הכי פתוח וזורם.

במרחק של זמן אני יכולה לומר בבירור: כשהיתה לי צניחה רצינית, הייתי בדיכאון. מאז שהבראתי מהניתוח והכל חזר למקומו, גם מצב הרוח חזר לאיתנו.

מקווה ומאמינה שזה עשוי להועיל למישהי במצב דומה.

עניין הכריעה בשירותים הוא ממש ממש חשוב, אבל קשה למי שלובשת ג'ינס ביום-יום
אני לובשת ג'ינס כמעט כל הזמן וכורעת כל הזמן. מניסיון - אלה פרטים טכניים שאפשר ללמוד להתגבר עליהם. אולי ג'ינס טיפה פחות הדוק או יותר סטרצ'י יפתור את הבעיה... או לנסות להפשיל אותו יותר או פחות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמיד אני מקווה שהדף הזה לא יעלה למה חדש
ויאלץ אותי להודות
קודם כל מול עצמי
שהשתפרתי ממש ממש רק במעט
יותר משנה מאז שכתבתי פה
ולא התקדמתי

בכל ישותי אני מתנגדת לעזרים שהוצעו לי, אז איך אכריח את עצמי?\
זה פשוט לא קורה

ברור לי שזה חבל
לא בטוחה על מה...
אין לי שמץ איך להניע את עצמי
אז אני לא זזה
ומחשבות על הריון חדש מטלטלות אותי בהקשר הזה
היה הרבה יותר חכם לשקם קודם
למה אני לא פשוט עושה את זה

במרחק של זמן אני יכולה לומר בבירור: כשהיתה לי צניחה רצינית, הייתי בדיכאון. מאז שהבראתי מהניתוח והכל חזר למקומו, גם מצב הרוח חזר לאיתנו.
רוצה לעוף תודה שאמרת את זה
נותן לי בוסט רציני לתנועה
קדימה

זה ממש ברור לי שלפעמים אני מתפנה אבל ממש לא מתרוקנת\לפני חצי שעה הייתי בשירותים ועכשיו השלפוחית מרגישה מלאה
לא שתיתי כמעט כלום בינתיים
איך יכול להיות? בימים מחוץ לבית זה ממש סיוט...

בתי התיישבה על השירותים בכריעה בפעם הראשונה שעברה מסיר לשירותים. אני מעודדת אותה להמשיך ככה. כדי שלה זה יהיה טבעי, לא כמו אצלי
אשמח שתפרטי יותר, אם נוח לך
הבת שלי מתפנה בסיר, היא בת שנתיים
לאחרונה התארחנו בשבת, ובהיעדר הסיר, הצעתי לה לעמוד עם כפות הרגליים על האסלה, וכך לכרוע ולהתפנות
כמובן שתמכתי בה בשביל היציבות
זה הצליח יופי

אחרי כמה ימים היא ניסתה לשבת בסיר והתלוננה שזה 'אי' ו'קשה'
היא ביקשה לנסות בשירותים והתפנתה בקלות יחסית, בכריעה, תוך כמה דקות
אחרי שה'פקק' הקשה השתחרר היא המשיכה בסיר בחדווה...

(מקווה שאני לא מפרטת יותר מידי)
אז בגלל שאין לי כל כך מושג איך ניראית כריעה אצל אחרים אשמח ממש להסבר

ו...אולי אני צריכה גם להוסיף שרפרף בשירותים, בשבילי.
הענין הוא שהחדר כך כך צפוף גם ככה.
אז נוסף הסיר ועכשיו גם שרפרף, לא יהיה מקום לזוז...

יציאה בכריעה
יש שם גם תמונות.
מאז שקראתי אותו לרוב אני כורעת (לפעמים מתעצלת לטפס על האסלה, אבל ברור לי שכמעט תמיד זה עדיף לי).
מחוץ לבית לצערי כמעט ולא כי מסתבכת בגלל הנעליים והמכנסיים (כמעט שברתי מושב אסלה ככה פעם...בבית הוא מחזיק אותי סבבה).