משפחות שאינן מבקשות אישור ממשרד החינוך

אז אם את מקבלת דחיה, הם חייבים לנמק.
הם לא חייבים לנמק. עובדה שבכמה מקרים הם לא נמקו, ואף אחד לא יכול לחייב אותם (אלא בבית משפט, אבל הרי אנחנו לפני השלב הזה).

אולי תסכימי איתם?
מה פתאום שתסכימי איתם? אם הדחייה היתה בגלל ש "הבית קטן מידי" - אולי תעברי לבית גדול יותר? אם הדחייה בגלל שאתם משפחה משוגעת שישנים עם הילדים באותה מיטה - אולי תסכימי להעביר את הילדים למיטה אחרת? אם הדחייה בגלל שאת לא מוכנה לעשות מבחנים לילדים שלך - פתאום תסכימי?

_אם לא, תערערי.
ברוב המקרים ערעור = אישור._
על כמה מקרים מדובר? כמה משפחות קיבלו אישור לאחר ערעור? יש לך מידע (אולי פנימי?)

השופט פסק לטובתך? (ברוב המקרים) - הבעיה נפתרה.
היה מקרה אחד לפחות ששופט פסק לטובת משפחה בחינוך ביתי? כמה משפחות כבר היו במשפט?
נאוה - יש לך מספרים או שאת סתם זורקת משפטים של "ברוב המקרים".

השופט פסק נגדך? - אולי יש דברים בגו....
אילו דברים אמורים להיות בגו'? אולי אני לא מתאים להיות הורה בחינוך ביתי? אולי ארד מכל העניין ואשלח את הילד שלי לבית-ספר?
נאוה, את מוכנה לפרט מה הכוונה ב"יש דברים בגו'"?

_מי שלא רוצה להיות לבד,
אני כאן לשמוע ולעזור כשיש בעיות._
המשפחות לא לבד. יש כאן הרבה משפחות שיכולות לעזור.
מצד שני, מניסיון של משפחה אחת לפחות - אני לא בטוח שהעזרה שלך, נאוה, לא מזיקה.

רני, אתה מתקיף?
אני לא חייבת לאף אחד כלום.
בהנחה שזה רק נראה כך, אגיב.
כמובן שאם תמשיך לתקוף כאילו אני האוייב - אניח לך להשתולל לבד.
העובדה שאתה מתקיף לא הופכת אותך לצודק, רק לתוקפני.
והרופאה שלי אומרת שתוקפנות לא טובה לבריאות שלי.

ולעניין עצמו:
הם לא חייבים לנמק. עובדה שבכמה מקרים הם לא נמקו, ואף אחד לא יכול לחייב אותם
כל הגורמים שדיברתי איתם כעסו שהגיעה דחיה ללא נימוק ואמרו שיש לדרוש הנמקה.
למרות הנהלים שנכתבו ב- 2002, הנוהל של הועדות השונות במשרד החינוך הוא לתת נימוקים לדחיה
ולאפשר ערעור תוך X זמן (לא זוכרת כמה בדיוק... 10 ימים עד 3 שבועות)
לפחות המשפחות שדובר בהן במחוז צפון - קיבלו הנמקה בכתב - גם אם באיחור.

על כמה מקרים מדובר? כמה משפחות קיבלו אישור לאחר ערעור? יש לך מידע (אולי פנימי?)
לא הרבה קיבלו דחיה לבקשה מסודרת
ועד היום - כל מי שערערו קיבלו אישור לאחר דיון נוסף (לא יודעת מה קורה עם רותי קליין ו זוטא לבנה)
מי שלא מגישים את הניירת או מחליטים לריב עם משרד החינוך על חלקים שונים של הליך הבקשה - אינם נחשבים כמקבלים דחיה
יש דחיות שהן על בסיס חוקים אחרים
כמו: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות
משרד החינוך אינו דן בבקשות שאין עליהן הסכמה חד משמעית של שני בני הזוג
במקרים כאלו - רק בית משפט יפסוק - על פי הראיות המונחות בפניו.

נאוה - יש לך מספרים או שאת סתם זורקת משפטים של "ברוב המקרים".
המשפטים בהם מדובר (עד כמה שאני יודעת) אינם על חינוך ביתי אלא על בעיות שקשורות לביקור הסדיר.
מדובר בעימותים בין משרד החינוך לבין ההורים - מסיבות שונות.
ברוב המקרים - השופט מצדד בהורים או קונס קלות ונוזף במשרד החינוך.
המקרים של החינוך הביתי הרבה יותר קלים.
המידע מגיע אלי מאנשים במשרדי הביקור הסדיר - בצורה שיטתית מאז שאני עצמי הייתי מועמדת להיות נתבעת.
אתה מוזמן לשאול את מוטי בנאו באופן ישיר ביום שני: פגישה עם מוטי בנאו

אגב, לידיעתך, התובע ברוב המקרים בהם מדובר הוא: הרשות המקומית ולא משרד החינוך (למרות שהוא מעורב)

אילו דברים אמורים להיות בגו'?
אני לא יודעת, אבל בעולם שאני חיה בו - לא הכל לבן כל כך
והורים רבים כן פוגעים בילדיהם - בדרכים שונות ומגוונות, במיוחד כשהם בריב אחד עם השני או ביחד מול גורם אחר.
ושים לב שכתבתי "אולי" - וגם על משפט אפשר לערער
וסליחה שיש לי דעה שונה משלך - לא צריך להרוג אותי על זה.

מניסיון של משפחה אחת לפחות - אני לא בטוח שהעזרה שלך, נאוה, לא מזיקה.

אין לי מושג על מה אתה מדבר ולכן זה "מילים באוויר".
יש מקרה אחד שאני חושבת שאתה אולי יכול להתייחס אליו -
אם אני צודקת, התערבותי היתה לאחר שכבר קרו כל מיני דברים (כמו למשל: הוגשה תביעה משפטית ע"י הרשות המקומית).
והיו עוד כל מיני דברים שסביר להניח שאתה לא יודע עליהם וממהר להאשים - אני יכולה לעבוד עם מה שיש לא עם מה שאין..

המשפחות לא לבד. יש כאן הרבה משפחות שיכולות לעזור.

נכון, וכל אחד עוזר לפי דרכו.
יש כמה רמות שאני פועלת בהן.

_מי שלא רוצה להיות לבד,
אני כאן לשמוע ולעזור כשיש בעיות._
הכוונה מול המערכת, וזו עזרה שאני מציעה למי שפונים אלי.
יש לי קשרים ואני משתמשת בהם מדי פעם - לקבלת מידע, להפנייה לגורמים המתאימים,
או להתערבות מלמעלה לטובת ההורים.
עד כה, חזרו אלי הרבה אנשים ואמרו שהעזרה שהגשתי להם הקלה עליהם מאוד.
גורמים רבים במחוזות ננזפו בעקבות העברת המקרה לירושלים והמשפחות קיבלו את שלהן.
אז זה שהם לא אומרים את זה כאן באתר, אולי מעיד על האוזן שנמצאת כאן

ברמה של הפעילות האישית שלי מול המשרד - אני מקדמת רק את האינטרס שלי - כי ככה ביקשתם.
תפסיקו לבלבל את המוח על הנזק שזה עושה לכם
כי כל זמן שלא ביקשת ממני לשמור על האינטרס שלך - הוא לא ממש מעניין אותי כשאני מקדמת את ענייני.
אני כן פותחת לכם במה לומר למשרד החינוך את דבריכם - לא באמצעותי.
ואם לא תשתמש בבמה - זה עניין שלך בלבד.

לידיעתך,
יש הרבה אנשים נוספים שמדברים עם המשרד.
להם אתה יכול להודות למשל, על העברת החינוך הביתי מידי הביקור הסדיר לידי הפיקוח הכולל.
העברה שלגמרי אינה לטובתנו, כי הפיקוח הכולל יתחיל להתערב בתכנים - דבר שהביקור הסדיר לא יכול בכלל.

נאוה, אני בטוחה שאת רוצה לעזור, אבל נראה לי שאת רואה רק חלק מהדברים, ורני ראה דברים שאת כנראה לא ראית, וכך גם אני. לא פלא שאצל כל אחד מצטיירת תמונה שונה.

לא הרבה קיבלו דחיה לבקשה מסודרת
אני מכירה כמה שקיבלו דחיה לבקשה מסודרת. וזאת על אף שבשנים אחרות אותן בקשות מסודרות דווקא אושרו. אין חוקיות לגבי מתן האישורים -- זה משהו כמעט אקראי.

מי שלא מגישים את הניירת או מחליטים לריב עם משרד החינוך על חלקים שונים של הליך הבקשה - אינם נחשבים כמקבלים דחיה
ומי שמשרד החינוך מחליט לריב איתו או לדרוש ממנו דברים שלא כלולים בנהלים? אי אפשר לדרוש ציות עיוור לגחמות של פקידים. ומה לעשות, לפקידים האלה יש גחמות ומי שמבקש אישור נעשה תלוי בהן.

יונת,
פקידונים שמבקשים את מה שלא כתוב בנהלים - Been there, Done that!

אני חושבת שאת, יותר מרבים אחרים, יודעת שעברתי הרבה עם המערכת.
סופו של דבר, למדתי למי יש איזה כוח / סמכות בתוך המערכת ואני פותרת את בעיית הפקידונים מלמעלה.

היו לי המון בעיות עם שולה בוחבוט - מי שהיתה המפקחת המחוזית של הביקור הסדיר.
כל פעם שהיא הרגיזה אותי - כתבתי למשרד המנכל"ית והפעלתי אישית לוחצת.
טרטרתי את המחלקה המשפטית, שאלתי שאלות מעצבנות, אמרתי אמירות קשות.
עשיתי הכל כדי להבהיר לה שאי אפשר להתעסק איתי.

נעזרתי הרבה גם במשרד הביקור הסדיר הארצי - למרות שהתלונה במשטרה (זוכרת? בשנה הראשונה?)
זו היתה הוראה חד משמעית של מוטי - עם איום על הבחורה מהרשות המקומית שאם לא תתבע אותי - יתבעו אותה.
היום כידוע, אני ביחסים טובים עם מוטי והוא מאוד עוזר כשצריך
נכון שלפעמים זה לוקח זמן, אבל אני יודעת איזה עומס יושב עליו - מתוך שיחות עם אנשי משרדו ואיתו.
אז אני קצת יושבת על הזנב כשצריך אבל הוא שם - בסופו של דבר.

ולפני שנה וחצי, כשהגעתי אל זיילר גיליתי למעשה קשר ישיר למי שאחראי על הנהלים.
ביקשתי אז ממנה ערוץ חופשי וישיר. היא היססה לרגע והכימה.
כל חריגה מהנהלים, כל מה שנראה לי לא הולם - אני פונה אליה.
כשזה לא דחוף אני מתקשרת מדי פעם...
כשזה כן דחוף - אני שולחת מייל - היא תמיד מתייחסת.
פעמים רבות היא מבקשת שאערב בעניין מישהו אחר ואבקש שידווחו לה,
לא פעם היא בעצמה נוזפת (או דואגת שינזפו) בגורם הבעייתי.
בעיות עקרוניות - עולות לדיון בועדה.

עוד משהו חשוב:
המון דברים משתנים כל שנה.
יש הבדל עצום בין מה שהיה לפני 4 שנים לבין מה שקורה היום - מהרבה בחינות...
יש גם הבדל בין השנה לשנה שעברה.
יש שיפור עצום באחידות המחוזות וביחס.
ירדה הדרישה להכניס ילדים למערכת עד לקבלת האישור, למרות שלפעמים היא עוד נאמרת בקול רפה.
למה רפה? - כי יש ירידה משמעותית באיומים, וכבר לא מנהלים במקביל להליך האישור מאבק משפטי על חוק חינוך חובה.
וכשאמרתי לזיילר ששמעתי שמשפחות במחוז מרכז נדרשו לשלוח ילדים למבחני בי"ס (את סיפרת לי)
היא הזדעקה ולא היו לי פרטים מדוייקים לתת לה.

רבים עדיין מתייחסים למשרד כאוייב.
אני יודעת שלפחות חלק מהאנשים שמתווים את המדיניות מחפשית איך לעשות את זה בצורה נעימה ועם שיתוף פעולה.
הם כמובן מחפשים גם דרך חוקית.
הפקידונים - ממשיכים לנסות להרגיש חשובים. זה קיים בכל מקום.
המידע על הבעיות במחוזות צריך להגיע לאנשי הועדה כי הם אלו שמעבירים את ההנחיות.
דעי,
שלמרות שלא יצאו נהלים חדשים,
אנשי הועדה מחדדים את ההנחיות למחוזות - שיהיו ברורות יותר (תיקונים נעשים כדי למנוע הישנות בעיות)
המסר החד משמעי שעבר השנה היה: להקפיד על יחס טוב כלפי אנשי החינוך הביתי.
בשטח? - יש הרבה מטומטמים.
אז מה?

זה תהליך וצריך להיות סובלניים כלפיו.

יחסית להדרדרות שקורית בתוך מערכת החינוך - נושא החינוך הביתי במשרד החינוך מקבל תאוצה חיובית.

להזכירכם -

הדף הזה עוסק במי שאינם מבקשים אישור לחינוך ביתי.

יש לי קצת הרגשה שאנחנו מחפשים את המטבע מתחת לפנס.
אישור חוקי לחינוך ביתי הוא סוגיה שולית בנושא החינוך הביתי. העיסוק הזה שלעיתים נכפה עלינו מטעם משרד החינוך ולעיתים אנחנו נשאבים אליו באובסיסיביות המעידה שמשהו אחר יושב שם מתחת לכמיהה לאישור, רק מרחיקים אותנו מלגעת בשאלות המהותיות של הבחירה באורח החיים הזה.

הבחירה בחינוך ביתי ממילא מוציאה לאור סוגיות רחבות הקשורות לחיים, מעמידה במבחן את תפיסת העולם שלנו בהרבה מאד היבטים - מהי הוראה, מהי למידה, מה נחוץ על-מנת לחיות, יחסי גומלין בין הפרט והחברה, בחירה בדרכים צדדיות לא סלולות לצד בחירה במסלולים המוכרים ו"הבטוחים". ועוד עולות כאן שאלות של פרנסה, של היבטים כלכליים רחבים, של מימוש עצמי, של תפקידים במשפחה, של הורות.... והיריעה קצרה.....

העיסוק בסוגית החוק ממקד משאבים רבים לנושא הזה וזה מסתיר את האפשרות לבחון באופן אמיתי וכנה את ההתיחסות שלנו - של כל אחד ואחד מאיתנו, לשאלות הגדולות.
ואפשר להבין זאת - הרבה יותר מפחיד להתעמת לעומק באופן אישי עם אמונות יסוד של חיינו, מאשר להתעסק עם משרד החינוך ולהישאר תחת כנפיו המגינות של החוק, גם אם בתור "עושה הצרות" הקטן שיכול לזכות ליחס "אוהד" - קצת כמו הילד מהכיתה הטיפולית.

אני חושבת שכדאי לכל אחד שהשאלה הזאת של אישור חוקי לחינוך ביתי מטרידה את מנוחתו, לבדוק היטב בתוך עצמו ולנסות לראות ממי הוא מבקש אישור, על מה הוא מבקש אישור, לשם מה הוא מבקש אישור. כי ברוב המקרים כשאנחנו זקוקים לאישור חיצוני (היות מאושר), האישור מפקיד עלום ממשרד החינוך הוא בעצם כיסוי על צורך הרבה יותר עמוק שלנו לקבל אישור מסביבתנו הקרובה, האינטימית והתומכת.

שם נמצא המטבע!!

את יודעת אורנה,

כן - חלק מהסיבה שנוח לנו (לי) שיהיה לנו פתק כזה ממשרד החינוך זה האפשרות להגיד לחברים והורים שלנו - "יש לנו אישור", בלי צורך להסבירתצמינו.
כמו עם לידת בית "המילדת מוסמכת, בטח!" (ואפילו - "היא עברה בבי"ח גדול!"), בלי לספר (להם) שהסיבה שאנחנו אוהבים את המילדת שלנו היא שהשילה מעליה כל סממן ביתחולימי...

למה אנחנו במערכת יחסים כזאת עם סביבתנו? אפשר להתעמק בשאלה. אפשר גם להשאיר את המצב כך, להשקיע מעט מאמץ בכתיבת בקשה לאיזור ביתי, ולהשקיע את שאר המרץ בנו ובילדים.

תבשיל, (ככה זה הקיצור?)

אפשר גם להשאיר את המצב כך, להשקיע מעט מאמץ בכתיבת בקשה לאיזור ביתי, ולהשקיע את שאר המרץ בנו ובילדים.

נכון. אבל אם לא תטפלי במערכת היחסים שלך עם הסביבה, את תמשיכי להיות בעמדה הזאת ותצטרכי להטריד את עצמך בכל מיני ענינים שאינם קשורים לחייך, בכל מיני תחומים. שם יתבזבז המרץ שלך. וזה כמובן עניין שלך ובחירה שלך. (וצפריר היה אומר על כך שבכל מקום בו אנחנו מבקשים אישור מבחוץ, סימן שאנחנו לא נותנים לעצמנו אישור)

אבל אני רוצה לתקן את הרושם שעולה מדברי כאילו אף פעם אין צורך לבקש אישור, או שצריך בכל מקרה לא לדבר עם משרד החינוך -

אף פעם לא אמרתי דבר כזה.
אני כן חושבת שראוי לזכור שמי שצריך את האישור הזה הוא משרד החינוך, ולא המחנכים בבית, ומתוך עמדה כזאת לפעול.
ברור לי שכל משפחה צריכה לבחור את הדרך המתאימה לה ביותר. לאלה שרוצים לעגל פינות, ולאלה שרוצים לנקוט בדרך אחרת - לכל אלה יש מקום וחשיבות לסלילת הדרך של החינוך הביתי.

אבל שוב,
אני רוצה להבהיר פה עניין שלעיתים מתוך שקיעה בסיפור הביורוקרטי נעלם מעיננו (וכבר כתבה על כך פלונית אחת באחד הדפים וזכתה לתגובות נזעמות מרבים וטובים). בעצם על מנת לבקש אישור, או לקבל אותו אנו נאלצים להשתמש בכלים שאליהם אנחו מתיחסים בביקורתיות ולפעמים מתוך השימוש בכלים האלה אנחנו שוכחים שהם לא קשורים לחיים שלנו. ואז חלילה אנחנו יכולים למצוא את עצמנו משתמשים בהם במקומות הלא נכונים. (ואני לא מדברת באוויר - אני, כמו כל אחד אחר שנמצא במסע הזה של החינוך הביתי, יודעת כמה קשה להשיל את "הנכון הוא", את "כך צריך", את "זה חשוב", ואת "בלי זה אי-אפשר להסתדר")

בואו לא נשכח שמי שצריך לתת אישור לחינוך הילדים אלה ההורים שצריכים ליפות את כוחה של המדינה לחנך את ילדיהם.

אני יודעת שזו גישה מהפכנית. אני יודעת שהיא מעוררת התנגדות גדולה, אני יודעת שהיא מעלה את הפחדים העמוקים מתהו, מהעדר תמיכה, מלהישאר לבד.
אני גם יודעת שעמדה כזאת יכולה מיד לגרור אחריה ויכוחים על מדינת חוק. אבל בואו לא נשכח שחוקים נועדו לבני אדם ולא להיפך. שהמדינה נועדה לשרת את אזרחיה ולא להיפך, ושטובתה הגדולה של המדינה והחברה שחבריה יהיו אנשים חושבים שיכולים להפעיל שיקול דעת ולקחת אחריות מלאה על חייהם.

נניח שאני רוצה מאד להיות שומרת חוק בהקשר של חינוך ביתי. נניח שאני מכינה תכנית לימודים ומגישה את כל האישורים אבל אז נתקלת בתשובה שלילית מצד המשרד. מה אז ?

רסיסים, אני זוכרת שיחה שהיתה לי עם אורנה כאשר ילדי היו קטנים. טענתי בחום שכאשה שומרת חוק וסדר ארצה בעתיד שהענין יהיה מוסדר בחוק, ולא אעשה חינוך ביתי אם לא ינתן לי אישור.
היום לאחר שנים בהם ילדי מתחנכים בבית ללא אישור, אני חושבת שזו היא "פקודה בלתי חוקית בעליל" לחייב אותי לשלוח את ילדי, לא משנה לאן, ללא רשותי.
הילדים הם באחריות הבלעדית של שני הוריהם, ולא של אף אחד אחר. אם לא מתבצעת בבית התעללות לשמה, אין לאף אחד זכות להחליט לגבי ילדי. ואני לא נכנסת כאן לעיניני ההתעללות בבית הספר.
צביקה הלפרן זכרו לברכה, בעומדו אל מול השופט אשר דן האם לאשר לו חינוךביתי, שאל אותו של מי הילדים שלי או של המדינה? ומה ענה לו השופט? של המדינה! אם כך ענה לו צביקה, שתקח אותם המדינה, תאכיל אותם, תפרנס אותם, תתן להם מקום מגורים וכו'.
כמו שהמדינה לא מחליטה אם אשלח את ילדי לזרם חינוכי זה או אחר, אין לה זכות להחליט אם אעשה חינוך ביתי או לא.

אני כן חושבת שראוי לזכור שמי שצריך את האישור הזה הוא משרד החינוך, ולא המחנכים בבית, ומתוך עמדה כזאת לפעול.

כשהעברתי את הדיון לדף תחת הכותרת הזו לא תיארתי לעצמי אילו הדים הוא יעורר (בסוף חזרתי בי).
רועי, האם אתה אחראי להעברה בפועל?

הקבסית התקשרה לפני יומיים וביקשה (שלא לומר התחננה) שנמלא את הטפסים ונגיש אותם מיד
אנחנו, כך אמרה, משפחה שהם רוצים לאשר לה חינוך ביתי לא משנה מה נכתוב, כי היא יודעת שאנחנו כן דואגים להקנות לילדים מיומנויות בסיסיות (כאילו שהם לא רוכשים אותן לבד רק מעצם העובדה שאנחנו איתם)
אמרתי לה שאני לא מתכוונת למלא את הטפסים מכל מיני סיבות אלא להודיע שהחלטנו גם השנה להשאיר את ילדינו בבית.

ועכשיו נדמה לי שגם להודיע זה לא נכון ...

היא כמובן מתעטפת בעובדה שאני עוברת על החוק יש אנשים שלא משלמים מס הכנסה...
שאת המשפחות שלא מאשרים להן היא פוגשת ושלא נדע איזה מקרים יש
שנאוה עושה עבורינו עבודה טובה בעניין
אמרתי לה שאני חושבת שנאוה פועלת כאילו מתוך המערכת שלהם
ובשורה התחתונה אני לא מתכוונת לוותר
הם זקוקים לזה יותר מאיתנו ושיעשו מה שהם רוצים

<מיכל חושבת שלפעמים צריך להצביע ברגליים >

מיכל, מי הקב"סית שמכירה את שמי?

אמרתי לה שאני חושבת שנאוה פועלת כאילו מתוך המערכת שלהם
אני לא, אבל מותר לך לחשוב ככה....
חבל שאת לא יכולה לדאוג שישלמו לי על העבודה שאת חושבת שאני עושה עבורם

_ובשורה התחתונה אני לא מתכוונת לוותר
הם זקוקים לזה יותר מאיתנו ושיעשו מה שהם רוצים_
כל הכבוד, מיכל. אני חושב שבסוף זה יעבוד.
למעשה משרד החינוך הוא זה שצריך לבקש אישור, אבל לא רק מהורי החינוך הביתי, אלא מכל ההורים כולם.
המצב צריך להיות כזה, שהורים שמחליטים לשלוח את ילדיהם לבי"ס, צריכים לקבל ממשרד החינוך תוכנית לימודים, פירוט כל התנאים הפיזיים והנפשיים בהם ישהו ילדיהם, וכן הבטחה מפורשת שמה שמבטיחים להם הם אכן יקבלו. כלומר, שתכנית הלימודים אינה סתם "תכנית" אלא שאם הילד לא ידע את מה שמשרד החינוך יבטיח (וההורים יהיו זכאים לעשות לו מבחנים

), צריך יהיה לשקול מחדש את העסקתם של עובדים מסויימים במשרד (מפקחת? מנהל? מורה?) או אילי לסגור בתי ספר שאינם מצליחים לעמוד בהתחייבויותיהם. רק אם הכל ייראה להורים, הם יתנו למשרד החינוך את האישור לחנך את ילדיהם.
כך, הורי החינוך הביתי לא יהיו בכלל בעסק (כי משרד החינוך לא צריך יהיה את האישור שלהם) ושאר ההורים יוכלו לשקול אם ולאן לשלוח את ילדיהם.
חזון אחרית הימים?
אולי, אבל לפחות לגבי משפחות החינוך הביתי, זה צריך להיות ברור שאנחנו לא צריכים אותם.

לגבי העניין החוקי - הוא לא רלבנטי כלל. היות שלא ניתן בכל מקרה, גם למי שרוצה מאד, לעמוד בכל חוק וחוק, הרי שניתן לבחור גם באילו חוקים לעמוד ובאילו לא.
אי אפשר להשוות אי-תשלום למס הכנסה (שפוגע בשאר האוכלוסיה) לבין אי-שליחת ילדים למערכת החינוך (שלא רק שאינה פוגעת בילדים, אלא אף מקלה על המערכת החינוכית המקומית).
בנוסף, החוק הזה אינו יכול להיות תקף משום שהוא מוכל על ההורים בהתנייה שהילדים ילכו לבי"ס. כלומר, אם הילד שלי לא מוכן ללכת לבי"ס - איך אוכל לכפות עליו זאת? ומדוע אני צריך להענש על כך שהילד שלי אינו עושה משהו, ובעיקר אינו עושה משהו רע לאף אחד?

לגבי העניין החוקי - הוא לא רלבנטי כלל. היות שלא ניתן בכל מקרה, גם למי שרוצה מאד, לעמוד בכל חוק וחוק, הרי שניתן לבחור גם באילו חוקים לעמוד ובאילו לא.

מה רני אתה לא שומר שבת? (-:
אם ירדפו אותי ואני אצטרך עורך דין שירושש אותי אני אגיד שאתה שיכנעת אותי (-: (בצחוק בצחוק )

תגיד אתה לא מת כבר שמישהו יתבע גם אותך כדי שתוכל כבר להתחיל להתמודד בחיים???

נאוה,
אני חושבת שהמהלך שאת מובילה טוב לטווח הקצר
כלומר, לצלול לעומק הכוונות של המשרד, לנסות לדאוג שכמה שיותר משפחות יגישו ויקבלו אישור ולשמור על החוק היבש והבלתי הגיוני הזה ובמעט לנסות לשכנע ולשוחח עם מי שצריך כדי להיות "בסדר"
המהלך של רני ואחרים (אני ביניהם) הוא ארוך טווח שאומר רבותי אנשי המשרד,
אנחנו לא מבקשים מכם אישור להכנס להריון,
ללדת, להניק
לגדל עד גיל שנתיים
וכו'
מדוע לעזאזל נבקש מכם אישור כעת?
אתם רוצים למען הסדר הטוב (או שאתם כבר יודעים ) שמשפחה זו וזו לא שולחת את ילדיה מסיבות אידאולוגיות
אבל מכאן ועד להגיש בקשה לאישור כל שנה?
מה אנחנו עובדים אצלכם?
וגם האם אנחנו מקבלים ציון על הסטנסילים האלה שאנחנו ממלאים?

קוראים לקבסית שולה שמאי

רועי, האם אתה אחראי להעברה בפועל? -- לא. אבל זה אכן דיון מעניין וחשוב.

שתקח אותם המדינה, תאכיל אותם, תפרנס אותם, תתן להם מקום מגורים וכו'.
זה בדיוק הענין. שמקרים מסוימים אנשים הופכים לעול על המדינה. מדובר בתקציבים גבוהים, בדאגה למוסדות ועוד ועוד.
לפעמים ה"מדינה" היא זו שאחראית למצב הזה. למשל "פשלות" בבתי ילודים שגורמות לנכות לכל החיים. אבל גם למשל במקרים אחרים, שההורים אחראים להם. זכותה של ה"מדינה" לוודא שילדים שלא הולכים לבית הספר לא יהיו לנטל על המדינה.
נכון שזה קורה גם כשהילדים בבתי הספר. נכון שאנחנו דואגים לילדנו. נכון שהשבוע התאבד נער שלמד בבית הספר, ואפילו פנה ליועצת לבקש עזרה. אבל הגיוני בעיני שה"מדינה" רוצה לוודא את מהלך העניינים אצל ילדים שאינם נמצאים במסגרות שונות.

אבל הגיוני בעיני שה"מדינה" רוצה לוודא את מהלך העניינים אצל ילדים שאינם נמצאים במסגרות שונות.

האם אנחנו חושביםשהילדים שלנו נמצאים בסכנה כזאת?
זה שפקידי המדינה ניתלים בבעיות הרווחה על מנת להציק לאנשי החינוך הביתי, לא אומר שבאמת יש קשר בין השניים.
אם כבר בעיות רווחה, אז בדף משרד החינוך דואג לילדנו ישנה דוגמא מצויינת לאופן בו המדינה דואגת לילדים.
ואלה האנשים שאמורים לפקח על האופן בו אנחנו דואגים לילדינו????

למדינה לא אכפת מהילדים - אכפת לה מעצמה. לפקידי המדינה לא אכפת מהילדים שלי או של אף אחד אחר, יותר ממני או מכל הורה אחר, הם דואגים למשרה שלהם, אולי לתקציב שבאחריותם, והם יעשו ככל יכולתם כדי לשמר את תפישת העולם שלהם, גם במחיר הטרדת אזרחים תמימים שאינם מזיקים לאיש.

אם יש למדינה בעיית רווחה, שתמצא את הדרך לפתור אותה.
זה לא תפקידנו. אנחנו לא צריכים לפתור את הבעיות הללו. הן לא שלנו!!!! בשביל לפתור את בעיות הרווחה של המדינה אנחנו משלימים מיסים כמו כל אזרח אחר.

שאת המשפחות שלא מאשרים להן היא פוגשת ושלא נדע איזה מקרים יש

לא צריך להאמין להם. אנחנו מכירים לפחות סיפור אימה אחד (על ילדים אנלפבתיים) שמסתובב במחוז צפון שכל קשר בינו ובין המציאות מקרי בהחלט. כל שימוש שלנו, אנשי החינוך הביתי בטעונים השקריים הללו, רק מחזק אותם ומקבע אותם כאמת. הפצת הסיפורים הללו, (כמובן שתמיד הם בלי שמות כדי לשמור על חסיון,) זאת עוד אחת מהדרכים לייצר פחד ופניקה אצל האזרחים מאימת העתיד המאיים מחד, ומצד מוסדות המדינה מאידך. (במערכת הבריאות הם כבר היגיעו עם טכניקת ההפחדה למדרגת שלמות)

במערכת הבריאות הם כבר היגיעו עם טכניקת ההפחדה למדרגת שלמות
לא נכון, עובדה: נשים יולדות בבית

אורנה,

מיכל,
אני בטוחה שגם אם תשלחי לקב"סית הודעה נחמדה שאתם ממשיכים בחינוך ביתי השנה, זה משהו שיעזור לכולנו בטווח הארוך. תשמרי עותק של הבקשה ועותק של האישור\דחיה שאת מקבלת, ותשלחי לקדרה (שהתנודבה לשמור על הניירות של כולם).

אורנה,
אנחנו מכירים לפחות סיפור אימה אחד (על ילדים אנלפבתיים) שמסתובב במחוז צפון שכל קשר בינו ובין המציאות מקרי בהחלט.
אולי נכתוב את השמות ונשמוט את השטיח מתחת לשקר נטול הרגליים הזה? ובהזדמנות אולי כדאי גם לפרסם באינטרנט מה שחלק מהאנאלפביתים האלה כתבו לבאופן?

כל הכבוד לכם! אני ממש מאושרת לקרוא את מה שאתם כותבים. כל מילה בסלע.

מיכל,
אני חושבת שהמהלך שאת מובילה טוב לטווח הקצר

אני לא מסכימה איתך.
אני מובילה מהלך שיאפשר לי ולך להירשם לחינוך ביתי כמו שהיום הורים רושמים את ילדיהם לבי"ס זה או אחר.

יש הבדלים בינינו:

אני חושבת שמשרד החינוך צריך לדעת איפה נמצא כל ילד בישראל, וצריך להכיר את משפחות החינוך הביתי.

אם לא, יכולים ליפול בין הכיסאות ילדים שלמעשה נושים מהמערכת (לרוב לפשע, הזנחה והתעללות)

אם זה יהיה חופשי לגמרי, אני מאמינה שינצלו את הפתח משפחות פחות חיוביות שיסתירו הזנחה והתעללות.

אני מאמינה בהידברות.

אני יוצאת מנקודת הנחה שמשרד החינוך זקוק לזמן כדי לעכל ולהכיל את החינוך הביתי

אני מאמינה שלאחר תהליך הידברות ממושך, ולאחר הסתגלות ולאחר חילופי שרים, משרד החינוך יפנה לועדת החינוך בכנסת כדי לשנות את החוק.

יכול להיות שמה שאני רואה לא מדוייק, וסביר להניח שכמו במשחק פינג-פונג הכדור ימשיך לרוץ בינינו לבין המשרד.
אני רואה בבג"ץ תשובה תוקפנית שיכולה להיות כחרב פיפיות.

בהתנסות שלי, מצאתי במשרד אנשים שמסוגלים להקשיב ואפילו להיות אמפתיים.
נכון, אנשי משרד החינוך הם אנשים מערכתיים.
זה מביא אותם לחפש פתרונות מערכתיים לנושא החינוך הביתי.
לדעתי זה עניין של זמן ושל שר מתאים שיוביל את המשרד לחינוך טוב ומגוון יותר.

אפשר להציע למשרד החינוך לאמץ את החוק שקיים באריזונה שבארצות הברית. החוק יאפשר להם לפנות את המשאבים המועטים שלהם לאלו שבאמת זקוקים להם (אלו שמצויים כבר בתוך המערכת העמוסה לעייפה שאינה יכולה אפילו לספק שירותי שמרטפות הולמים). החוק אומר שהמשפחה נדרשת לחתום לפני נוטריון ולהודיע למפקח המחוזי שהילדים בחינוך ביתי. החוק מוסיף ואומר שנדרש מהמשפחה גם להודיע כשהילד כבר לא בחינוך הביתי. וזהו. עובד גם למפקחים וגם למשפחות. אם זה עובד באריזונה זה יכול לעבוד גם בישראל (מזג האויר די דומה וגם כאן יש פרויקטים כמו המוביל הארצי...)!

אורנ ה,
מדינת ישראל משתמשת במשרד החינוך (מורים, גננות, יועצות) כ"אנשי קשר" לכל הילדים, שרואים אותם כל בוקר, ויכולים להתריע על מקרים שראוים לעבור לטיפול רשויות הרווחה.

מיכל, אני חושבת כמו יונת -
סביר שאם תעבירו איזה צעטאלע נוסח "אנחנו, דני ומיכל, מתכוונים להמשיך לחנך את ילדינו בבית, בברכה", הקב"סית תוכל לסמן אצלה

, ואתם תקבלו מכתב שכתוב עליו "אישור".
לדעתי, הצורה "אנחנו רושמים את הילדים" להבדיל מ "אנחנו מחכים לאישור שלכם, בינתיים אנחנו לא מחנכים" הוא המקום אליו אנחנו רוצים להגיע.

כמו שכבר נאמר בדף זה על ידי פלוני אלמוני לא כאן המקום לשוחח על בג"ץ.
ובכל זאת ברצוני להעיר כי:
הדברים שנאמרים פה בנוגע להיבטים המשפטיים של החינוך הביתי בארץ הם מאוד מאוד לא מדויקים.
כפי שידוע לרוב חברי הקהילה אנו מובילים מהלך למען חוקיות החינוך הביתי.
לא כאן כאמור המקום לפרסמו ולדון בו (לפחות לא בשלב הזה) אבל מי שמעוניין לקבל מידע נוסף (כולל חוות דעת של צוות משפטנים המתמחה בתחום החינוך אשר עובד מספר חודשים בנושא החינוך הביתי) מוזמן ליצור אתי קשר.
סשה
054-7776459
zinigrad at netvision dot net dot il

_אני חושבת שמשרד החינוך צריך לדעת איפה נמצא כל ילד בישראל, וצריך להכיר את משפחות החינוך הביתי.
אם לא, יכולים ליפול בין הכיסאות ילדים שלמעשה נושים מהמערכת (לרוב לפשע, הזנחה והתעללות)
אם זה יהיה חופשי לגמרי, אני מאמינה שינצלו את הפתח משפחות פחות חיוביות שיסתירו הזנחה והתעללות._
אני מאמינה, שאלה הפחדים שהמערכת נוטעת.
אין להם שום קשר לחינוך הביתי.

משפחות מזניחות ומתעללות יכתבו מכתב חתום למשרד החינוך שבו הם מצהירים שהם עושים חינוך ביתי? זאת הזנחה דה-לוקס, תסלחו לי.
ושוב אני אומרת: מי שיעשה את זה, לא שונה ממי שרושם את הילד לבית הספר ומזניח אותו ומתעלל בו. ואנחנו באמת ראינו איך שומרים על הילדים בגנים ובבתי הספר <יש אייקון ללעג?>.

כל הקישור של משפחות "מזניחות ומתעללות" לסוגיית החינוך הביתי הוא זריית חול בעיניים. זה לא קשור אלינו, זאת לא הבעיה שלנו, זאת לא בעיה של חינוך ביתי.

ואני מוכרחה להגיד, שאני מטילה ספק ענקי, ענקי זה לא מלה, ב"יכולת" של עובדות סוציאליות לזהות באמת הזנחה והתעללות, אחרי שקיבלתי עדויות על כמה פנינים מהסקירות והמסקנות שלהם.
הקריטריונים שלהם מטורפים, משוחדים, חוצפניים, חסרי בסיס, ואסור לתת להם דריסת רגל אצלנו.
לא מאמינה להם, לא מאמינה בהם, לא מקבלת את זה שמישהו פתאום לוקח לעצמו זכות לבדוק איך אני מגדלת את הילדים שלי רק משום שהגיעו לגיל X - הרי כמו שנאמר כאן לפני יותר מפעם אחת, מישהו שלח אלי הביתה עו"סית כדי לבדוק איך אני מגדלת את בני בן השלוש???? אולי אני אמא לא טובה פתאום וצריך לקחת ממני את הילד????
מה זה הדבר הזה?!
<רותחת>

לעניין אחר:
החוק אומר שהמשפחה נדרשת לחתום לפני נוטריון
נוטריון לוקח על זה ה-מ-ו-ן כסף.
כמה חביב: מישהו יעשה קופה על גב משפחות החינוך הביתי.
יש דרכים יותר זולות להציע למדינת ישראל: אפשר גם לחתום על מסמך משפטי אצל כל עורך דין, ואז שולחים את המקור למשרד החינוך ואת ההעתק שומרים בתיק.
זה הרבה יותר זול ופשוט.
כוונתי, שיהיה מסמך משפטי סטנדרטי לגמרי, שאפשר יהיה להוריד באינטרנט, פשוט חותמים עליו בפני עו"ד שמאשר את החתימה, כמו שעושים בהרבה מאוד מסמכים שמגישים למשרד ממשלתי (נגיד: הצהרה על מסירת דירה במתנה מהורה לילד. מסמך בן שתיים וחצי שורות שעיקרו שמות, מספרי זהות, וחתימות).
יכול להיות שזאת אפשרות שתהווה מחסום מסוים בפני הפחד שנאוה מעלה, על "ניצול של החופש ע"י משפחות מזניחות ומתעללות". הרי אם ההצהרה שקרית, יש דרך ברורה וידועה בחוק לתבוע אדם שהצהיר דבר שקר.
מציעה להעלות את הרעיון הנ"ל בפני מוטי בנאו (לטפטף טיפה, להכניס רעיון לראש, אולי בסוף זה יהיה הנוהל הרשמי).

אישור חוקי לחינוך ביתי הוא סוגיה שולית בנושא החינוך הביתי.

_לא כאן כאמור המקום לפרסמו ולדון בו (לפחות לא בשלב הזה) אבל מי שמעוניין לקבל מידע נוסף (כולל חוות דעת של צוות משפטנים המתמחה בתחום החינוך אשר עובד מספר חודשים בנושא החינוך הביתי) מוזמן ליצור אתי קשר.
סשה._
סשה, למה לא?
זה מדיום פתוח ורחב.
בשמת, באופן מאד כללי, את צודקת. מצד שני, אני חושבת שצריך להיות פיקוח על משפחות שאינן שולחות את ילדהן למערכת החינוך. אני חושבת שדרישות משרד החינוך בילדי חינוך ביתי הן לא רלוונטיות. אני חושבת שילדי חינוך ביתי אינם צריכים להבחן במבחן מיצ"ב, למשל. לא בטוח ש"תוכנית לימודים" היא משהו שצריך להיות אצל ילדי חינוך ביתי. יכול להיות שצריך להחליף את ביקור הקב"ס בהשתתפות במפגשי חינוך ביתי. אבל פיקוח, בכללותו, הוא לא רעיון גרוע.
אישור חוקי לחינוך ביתי הוא סוגיה שולית בנושא החינוך הביתי.
ועבירה על החוק היא סוגיה שולית או מרכזית? ונתינת עדות במשטרה, איזה סוגיה זו? ודיון בבית משפט? ותשלום לעו"ד? ולחץ על ההורים? זו סוגיה שולית או מרכזית?

החוק אומר שהמשפחה נדרשת לחתום לפני נוטריון

בשמת, מי אמר? (לא הצלחתי לאתר את המשפט המקורי) - זה לגמרי לא נכון!!!!!

ההורים צריכים לחתום בפני הקב"ס או נציג רשמי אחר
למניעת זיוף החתימה של ההורה השני שגם אם לא מתנגד, לא משתף פעולה,
ולמניעת מצב בו הורה נסוג מחתימתו בטענה שלא חתם.
ואם באיזשהו מחוז מישהו נדרש לכזה דבר, זה בדיוק המידע שצריך לעבור לזיילר ולמוטי

זה בדיוק הדברים שעליהם אני מדברת כל הזמן.
תעבירו לי מידע על כל דבר שאינו כשר על פי הנהלים
הדברים הללו מטופלים מיידית ע"י ירושלים.

_החוק אומר שהמשפחה נדרשת לחתום לפני נוטריון
בשמת, מי אמר?_

נאוה,
בשמת רק ציטטה מדבריה של רחלי מ שסיפרה על המצב ב- אריזונה.
ראי: רחלי מ? (11.09.2005 09:18):

באריזונה - לא כאן

כבר חשבתי שבעוד מחוז עלה למישהו השתן לראש

נאוה, הנוטריון זה בכלל מאריזונה ולא דובר לרגע על כך שזה משהו שחל גם בארץ...

נאוה, ציטטתי את רחלי מ לעניין רעיון ליישום בארץ.
הנה חלק יותר מלא מהציטוט:
אפשר להציע למשרד החינוך לאמץ את החוק שקיים באריזונה שבארצות הברית. החוק יאפשר להם לפנות את המשאבים המועטים שלהם לאלו שבאמת זקוקים להם (אלו שמצויים כבר בתוך המערכת העמוסה לעייפה שאינה יכולה אפילו לספק שירותי שמרטפות הולמים). החוק אומר שהמשפחה נדרשת לחתום לפני נוטריון ולהודיע למפקח המחוזי שהילדים בחינוך ביתי.

בתגובה לרעיון שנאמץ את הנוהל של אריזונה, התייחסתי לעניין הנוטריון והצעתי רעיון דומה להציע (כרעיון, כחומר למחשבה, כטיפטוף טיפה שאולי יום אחד תהיה לים) לנציגי משרד החינוך.

אישור חוקי לחינוך ביתי הוא סוגיה שולית בנושא החינוך הביתי.
גם עבורי, האישור החוקי הוא שולי. שולי במובן זה שעל-פי צו מצפוני, ההחלטה על חינוך ילדיי נמצאת לחלוטין בידי (וכמובן בידי חדוה, אמם של ילדיי, ששנינו מהווים אפוטרופוסים משותפים עבורם). לכן, בין אם דורשים ממני אישור, בין אם יתנו או לא יתנו, זה לא ישנה את העובדה שאני בחרתי בחינוך ביתי.
וכך אני חושב שכל הורה צריך להתחיל - החלטה בינו לבין עצמו על סדר העדיפויות - האם העובדה שזכות יסוד בסיסית נמצאת במצב חוקי כזה או אחר במקום בו אני חי צריכה להשפיע על מצפוני?
וזה הולך גם למקומות אחרים - גם אם לידה בבית תהיה בלתי חוקית, לא בטוח שחדוה תסכים לללד בבית חולים.
וגם אם המדינה תחליט שאנחנו צריכים לחסן את ילדינו - לא בטוח שנסכים לכך.
כל אלו נוגעים לשאלה, שעלתה כבר (והוזכרה, נדמה לי בדף זה) ע"י צביקה הלפרן ז"ל - "של מי הילדים האלו - שלנו או של המדינה?"
וכאשר התשובה המוחלטת היא שלנו - כל הסוגיה של האישור החוקי נעשית שולית.

אני יודע, א ילת, שכאשר אין הסכמה בין בני זוג, או כאשר ההורים חיים בנפרד, הדברים נראים אחרת. אבל עדיין, זה לא אומר שבגלל זה הזכות העקרונית והבסיסית לגבי החלטות שנוגעות לילדים אינה של ההורים (שניהם ביחד או כל אחד לחוד).

ובאותה רוח, אני לא חושב שבגלל חשש כלשהו מבעיות רווחה, כגון התעללות או הזנחה, צריכה המדינה לבדוק בציציות את אנשי החינוך הביתי. זה כאילו אומר שא-פריורי - המשפחות פוטנציאליות לעברינות או הזנחה, וזה לא רק שלא נכון אלא הפוך. שהרי הורים שמחליטים להשאיר את ילדיהם בבית עושים זאת מתוך אחריות יתרה, ולא מתוך חוסר אחריות.

כאילו אומר שא-פריורי - המשפחות פוטנציאליות לעברינות או הזנחה.
מבחינת המדינה, א-פריורי, כל אזרח הוא, פוטנציאלית, עבריין. וכל משלם מיסים הוא פוטנציאלית, מעלים מס וכו' וכו'

האם העובדה שזכות יסוד בסיסית נמצאת במצב חוקי כזה או אחר במקום בו אני חי צריכה להשפיע על מצפוני?
רני, זה לא קשור למצפון.

בין אם יתנו או לא יתנו, זה לא ישנה את העובדה שאני בחרתי בחינוך ביתי.
וגם זה לא קשור.

צריכה המדינה לבדוק בציציות את אנשי החינוך הביתי
תגדיר ציציות. רישום מסודר הוא בעיני סביר.

רישום מסודר הוא בעיני סביר
גם בעיני, נוהל שבו משפחה שבוחרת בחינוך ביתי שולחת מכתב למשרד החינוך ובו היא מודיעה על כך, ומקבלת הודעה מהמשרד שהמכתב התקבל והם רשומים, ממש כמו שמודיעים למשרד הפנים על שינוי כתובת, סביר.

זהו.
לא התערבות, לא ביקור סדיר, לא תוכנית, לא בחינות, לא רישום לבי"ס (אלא אם כן המשפחה מעוניינת בשת"פ עם ביה"ס) ולא נעליים.
כמו שמשרד הפנים לא שולח אנשים אלי הביתה כדי לבדוק שאני באמת גרה בכתובת החדשה שמסרתי, אלא פשוט רושם בהליך מסודר, ככה אני רוצה שיהיה הרישום של החינוך הביתי.

ושמי שאחראי לטפל בילדים מוזנחים ופגועים ימשיך לעשות את עבודתו. זה לא קשור אלינו בשום צורה , ולא אנחנו האוכלוסייה להשקיע בה מאמצים מיוחדים לזהות מתעללים שמתחפשים כביכול לחינוך ביתי (באמת!!!! אפשר לחשוב שיש טיפול ראוי ומקיף בכל הילדים המוזנחים והפגועים במדינת ישראל! קודם שיטפלו במה שיש להם כבר בצלחת).

גם בעיני, נוהל שבו משפחה שבוחרת בחינוך ביתי שולחת מכתב למשרד החינוך ובו היא מודיעה על כך, ומקבלת הודעה מהמשרד שהמכתב התקבל והם רשומים, ממש כמו שמודיעים למשרד הפנים על שינוי כתובת, סביר.
מסכים, ואולי אף מעבר לכך.
כפי שכתבתי כבר למעלה, אולי צריך לתת למדינה "פטור" מחינוך ילדינו. בדיוק כמו שאנו חותמים על ניירת כשאנחנו יוצאים מבית החולים "לפני הזמן", או כמו שלאחר הלידה בבית החולים (פעם גם אנחנו עשינו כאלו דברים) חתמנו על מסמכים הפוטרים את המדינה מאחריות בשל בחירתנו שלא לחסן וכד'.
נכון שה"פטור" הזה לא באמת תופס, אבל הוא אומר שאנחנו מודעים לאחריות שאנו לוקחים מהמדינה, ושלא נוכל לבוא אל המדינה בטענות בעתיד על רקע זה.
יש תביעה/משפט של מספר חרדים שתובעים את המדינה על כך שאפשרה להוריהם לשלוח אותם לבי"ס שלא לימד אותם מיומנויות מסוימות.

וכמובן, כפי שכתבת בשמת, לא התערבות, לא תכנית, לא לימודים, לא רישום לבי"ס וכד'.

ושוב, כל ענייני הרווחה, כל ההפחדות והחששות - להרחיק מהעניין בכלל. זה לא קשור כלל לחינוך ביתי. וכל מי שדואג לילדים המסכנים החשופים להתעללות - שימצא דרך למצוא אותם כבר היום, כי גם אלו שהולכים לבית הספר לא ממש בטוחים.

גם בעיני, נוהל שבו משפחה שבוחרת בחינוך ביתי שולחת מכתב למשרד החינוך ובו היא מודיעה על כך, ומקבלת הודעה מהמשרד שהמכתב התקבל והם רשומים, ממש כמו שמודיעים למשרד הפנים על שינוי כתובת, סביר.

כל ענייני הרווחה, כל ההפחדות והחששות - להרחיק מהעניין בכלל. זה לא קשור כלל לחינוך ביתי. וכל מי שדואג לילדים המסכנים החשופים להתעללות - שימצא דרך למצוא אותם כבר היום, כי גם אלו שהולכים לבית הספר לא ממש בטוחים.

מסכים עם בשמת ועם רני.
אין לי מה להוסיף.

סשה, למה לא?
זה מדיום פתוח ורחב.

א ילת, לדעתי דיון בשאלות אסטרטגיות וטקטיות צריך להתקיים במדיום פחות פתוח ופחות רחב (דפים אלה זמינים לא רק לחברי הקהילה).
אבל,
כמו שאמרתי אפשר להתעדכן אצלי:
054-7776459
zinigrad at netvision dot net dot il

_גם בעיני, נוהל שבו משפחה שבוחרת בחינוך ביתי שולחת מכתב למשרד החינוך ובו היא מודיעה על כך, ומקבלת הודעה מהמשרד שהמכתב התקבל והם רשומים, ממש כמו שמודיעים למשרד הפנים על שינוי כתובת, סביר.
כל ענייני הרווחה, כל ההפחדות והחששות - להרחיק מהעניין בכלל. זה לא קשור כלל לחינוך ביתי. וכל מי שדואג לילדים המסכנים החשופים להתעללות - שימצא דרך למצוא אותם כבר היום, כי גם אלו שהולכים לבית הספר לא ממש בטוחים._

גם בעיני זה מצוין.

גם בעיני יש להודיע שהילדים ימשיכו בחינוך ביתי עד שנודיע אחרת. כלומר לשנה הקרובה, לזו שאחריה, ולזו שאחריה וכו'.

אם זה יהיה חופשי לגמרי, אני מאמינה שינצלו את הפתח משפחות פחות חיוביות שיסתירו הזנחה והתעללות.

נאוה,
עולה על דעתך שמשפחה שמזניחה את ילדיה תבחר בחינוך ביתי באופן אידאולוגי?
כלומר תבחר באופן מודע להשאיר את ילדיהם בבית בזמן שהיו יכולים להיפטר מהם לכיוון בית הספר?
אני לא מדברת על גיל שבו הם כבר יכולים לצאת לעבוד ואז הם כבר קשורים היטב למערכת ומשם גם יעקבו אחריהם.
אני מדברת על משפחות שלא ישלחו לגן חובה או כיתה א' במטרה להתעלל. כמה משפחות כאלה יהיו? עשרים למליון?
זאת סיבה מספקת לדעתך לטרטר את כל שאר חברי החינוך הביתי?
וכמה משפחות שעושות חינוך ביתי מתעללות יש היום בארץ?
וכמה משפחות ששולחות לבית הספר מתעללות או מזניחות?
בוודאי תגלי שהפערים עצומים גם אם נדבר באחוזים.
אני לא נהנית לכתוב את הבקשה כל שנה ואני לא רואה דרך אחרת להפסיק לעשות זאת חוץ מאשר פשוט להפסיק
ושהם ירדפו אחרי
ויתחננו
ובסוף הם ישנו את החוק (בלי שאני אתאמץ במיוחד) כי העם הצביע אחרת.
המאבקים השקטים המתחילים מלמטה עקב צורך של האזרחים הם מאבקים מוצלחים למדי ולא אלימים.
פשוט הצביעו ברגליים
<אפילו במצרים של לפני הבחירות פחדו מאחוז הצבעה נמוך>

מיכל, את ואני כבר הסכמנו שלא הסכים - או כך לפחות חשבתי.

אני מאוד מתעייפת מויכוחים עקרים.

את מתעלמת מהמון מידע כדי להרגיש צודקת - וזה בסדר, אם זה עושה לך טוב.

אני רוצה פתרונות מעשיים!
מדיניות בת יענה, או התנהגות יהירה מול המערכת לא תשיג לי את זה.

כל בי"ס נדרש לבקש אישור לקיומו כל שנה - הידעת?
בתי הספר נתונים לפיקוח מאוד מחמיר ואינטנסיבי - את זה אני בטוחה שאת יודעת.

את לא נהנית לכתוב את הבקשה כל שנה? - מה לעשות?!?
את יודעת כמה דברים אני עושה כל הזמן שאני לא אוהבת לעשות?
אני בטוחה שגם את....
את אוהבת להדיח כלים? לכבס? לזרוק את הזבל? לנקות את השירותים?
להכין דו"חות מס הכנסה ומע"מ? לשלם ביטוח לאומי? לעמוד בתור? להיבחן?
לעשות טסט לרכב? לאסוף את הקיא של הילד שלך מהריצפה או הרהיטים?
לחבוק ילד אפתי עם 40 מעלות חום כשהרופא לא יודע מה יש לו?
לאבד חברים או בני משפחה לטרור או מחלות או תאונות דרכים?
אני בטוחה שאת יכולה להוסיף לרשימה עוד הרבה דברים שאת ואני ואחרים עושים שלא בא לנו.

אז לא בא לך! - השמים לא יפלו.

זה לא אומר שאת צריכה לעשות את מה שלא בא לך,
אבל....
זהו טיעון ילדותי שאינו מתחשב במציאות שאת חיה בה.
גם אני כעסתי 2-3 שנים - והיו לי את כל הסיבות לכעוס, תאמיני לי!

אני לא מדברת מעמדה של מי שהכל היה לה קל.
עברתי את רוב מה שכולם מדברים עליו ואני יודעת איך אחרים יכולים להימנע מזה.
אני כאן לעזור לאחרים כי רמות החרדה שעברו עלי בשנה הראשונה מספיקות לכמה משפחות.
אני כאן כי יש לי את הכוח והיכולת לאפשר לאחרים לעבור את התהליך ברגיעה.

תאמיני לי שהיה לי קשה מלאחרים.
כי כשאת מדברת עם פקיד ומתרגזת,
דני יכול לקחת את השפופרת או להרים טלפון שעה אחרי ולדבר בטון אחר בעוד את ממשיכה להתרגז.
אני עברתי את זה לבד! ממש לבד!
משרד החינוך מצד אחד, באופן מנגד וההורים שלי כל הזמן משדרים את חרדותיהם.
ולא היה לי הידע ולא היה לי הביטחון שאני יודעת מה אני עושה - כמו שיש לי עכשיו.
ורוב האנשים כאן עוברים את זה עם ילדים שמחים וביתיים.
אני עברתי את זה תוך כדי מאמצים לשקם את בני שבגן החובה שלו "שברו את רוחו" תוך חודשים ספורים.
אני התחלתי את הדרמה כשהוצאתי את הבן שלי מגן חובה אחד ושמתי אותו באחר (מעולה! שעזר בצעדים הראשונים לשיקום)
וכולם התייחסו אלי כאילו אני האימא המשוגעת והילד בסדר גמור "הבעיה היחידה של הילד היא שהוא אוהב את אימא שלו יותר מדי".
וכשהוצאתי לחינוך ביתי ורציתי לכתוב בקשה,
בבאופן אמרו לי לא לדבר איתם!!
במקום לעזור, דיווחו עלי "משפחה עם ילד בסיכון", עברתי חקירה משטרתית,
והשארתי ילד בן 6 במצב נפשי קשה לבד בתקופת התחלת האינתיפאדה.
אני מדברת כמו שאני מדברת כי חיפשתי ומצאתי דרך נעימה וחיובית ובונה להתמודד עם הדברים.

אז אנחנו יכולות להמשיך לא להסכים.
את תמשיכי לכעוס עליהם, ואני אמשיך לקדם את המהלך שלי לשביעות רצוני המלאה.

ולידיעתך, אם ילד אחד יינצל - כן! שווה לטרטר 1000 משפחות חינוך ביתי, גם 10,000...
אבל זה כבר נושא אחר :
עד כמה ילד חשוב כשהוא לא שלך...

אני רוצה חינוך ביתי כאופציה חוקית קלה לביצוע
אבל אני רוצה גם מערכת חינוך טובה לכלל ילדי ישראל.
צר לי אם זה לא ראוי בעינייך להיות "אזרח אכפתי" אבל כך אני רואה את עצמי.
התמונה הגדולה חשובה בהרבה מהפרטים.
למה?
תנסי פעם להסתכל על ציור שמדהים אותך ביופיו, ולדמיין אותו בלי הצבע השחור.

אוףףףף!
שוב נסחפתי

מלחמה עקרה מתוך בורות קצת מרגיזה אותי.
אולי כי הייתי בה בעצמי, ואני יודעת כמה זה עלה לי - להיות צודקת.
אני גם מרגיזה את עצמי כשאני נסחפת לויכוח כזה.

נאוה, אני בטוחה שכוונותייך טובות ושכל מה שאת עושה הוא ממניעים של עזרה הדדית, אבל השיפוטיות והדמגוגיה בדברייך זועקות לשמיים:

מדיניות בת יענה, או התנהגות יהירה מול המערכת לא תשיג לי את זה. אני לא רואה בהתנהלות של מיכל ודני התנהגות יהירה או כשל בת יענה (שכידוע, בכלל לא טומנת את ראשה בחול כשמתקיפים אותה, אלא משתדלת לתת בעיטה הגונה... ). מיכל ודני מכירים את המערכת, כתבו אישורים במשך זמן מה, עשו חושבים עם עצמם והגיעו למסקנות אחרות משלך. מדוע לא להחליט שההחלטה שלך, להרים טלפונים אישיים לבכירי משרד החינוך אין בה יהירות ?

את יודעת כמה דברים אני עושה כל הזמן שאני לא אוהבת לעשות? זה ממש משפט שמתאים לאנשים מחוץ ל חינוך ביתי להגיד לאנשים שבפנים בהקשר של למה לשלוח ילדים לבית ספר. נעים לך לעשות דברים שאת לא אוהת, עשי אותם, אבל אל תתבעי זאת מאחרים. ואיך אהבה קשורה לכל זה ???

לאבד חברים או בני משפחה לטרור או מחלות או תאונות דרכים? נו באמת...

_אני רוצה חינוך ביתי כאופציה חוקית קלה לביצוע
אבל אני רוצה גם מערכת חינוך טובה לכלל ילדי ישראל.
צר לי אם זה לא ראוי בעינייך להיות "אזרח אכפתי" אבל כך אני רואה את עצמי.
התמונה הגדולה חשובה בהרבה מהפרטים._
זה נשמע כמו הצדקה להמון דברים נוראיים וקשים שנעשו בשם: "המטרה מקדשת את האמצעים". אני בטוחה שבמבחן המציאות לא היית מסכימה שבנך יהיה אחד הפרטים בתמונה הגדולה. ובכלל, אם לך מתאים לפעול למען "כל ילדי ישראל" וכו' וכו' עשי זאת, בלי להטיף לאחרים.

ומעבר לכל זה, הייתי היום קצת מחוץ לבית ונזכרתי פתאם מה זה ילד מוזנח והורה מתעלל, כל המושגים האלו בכלל לא צריכים להיות בדף הזה או בכלל. איך אפשר בכלל להכליל אותם באותה נשימה עם אנשים שמתחבטים באאיך וכמה לתת ולהעניק מעצמם למשפחתם ?? וחוצמזה, אנחנו לא נעלמים מהמדינה. עדיין יש לנו שכנים ובני משפחה שחלה עליהם חובת הדיווח מתוקף "חוק הנוער" וכו'. וכמו שאמרו רבות וטובות לפניי, יש במדינה כל-כך הרבה הזנחה ברורה ובלתי ניתנת לערעור ועדיף, גם בתור מי שדואג לרווח "כלל ילדי ישראל" להפנות את המשאבים למקום הנכון ולא לחפש מחט (שכנראה לא קיימת) בערמה של שחת.

רסיסים

מיכל דנקנר*

מדיניות בת יענה, או התנהגות יהירה מול המערכת לא תשיג לי את זה.
האמנם?

_את לא נהנית לכתוב את הבקשה כל שנה? - מה לעשות?!?
את יודעת כמה דברים אני עושה כל הזמן שאני לא אוהבת לעשות?
אני בטוחה שגם את....
את אוהבת להדיח כלים? לכבס? לזרוק את הזבל? לנקות את השירותים?
להכין דו"חות מס הכנסה ומע"מ? לשלם ביטוח לאומי? לעמוד בתור? להיבחן?
לעשות טסט לרכב? לאסוף את הקיא של הילד שלך מהריצפה או הרהיטים?
לחבוק ילד אפתי עם 40 מעלות חום כשהרופא לא יודע מה יש לו?
לאבד חברים או בני משפחה לטרור או מחלות או תאונות דרכים?
אני בטוחה שאת יכולה להוסיף לרשימה עוד הרבה דברים שאת ואני ואחרים עושים שלא בא לנו._
אני לא נהנית, אני לא רוצה ואני לא מאמינה בזה. כל מילה שאני כותבת להם זה שקר.

נאוה, פשוט נסכים שאנחנו לא מסכימות.
הכח של לא לעשות כלום מול המערכת במקרה הזה גדול יותר מלנסות להזיז הרים וגבעות (לדעתי כמובן).
ואולי אנחנו שתינו גם יחד בדעותינו השונות נתרום "להצעיד את החינוך לאלף הבא" D-:

לא כל-כך ברור לי הויכוח למעלה.
יש משפחות, כמונו, ש אידיאולוגית חושבות שלא צריך לבקש אישור ממשרד החינוך לחינוך ביתי, בדיוק כמו שלא צריך (כיום) אישור ללדת בבית, לא לחסן, לא לשים מזוזה, לא לעשות ברית מילה או כל דבר דומה אחר (שוב, העניין החוקי הוא עניין אישי לחלוטין - מי שמחליט שהחוק לא נכון או לא צודק או אפילו לא חוקי בעליל - זו זכותו הבלעדית).
הדף הזה מיועד לאלו שמחליטים לא לבקש אישור לחינוך ביתי.
מי שחושב שזה מסוכן/סוציומטי/לא סוציאלי/לא נכון או כל סיבה שהיא - אני מזמין לפתוח דף בשם מדוע כדאי לבקש אישור לחינוך ביתי, ולהשאיר את הדיון כאן קצת יותר נקי, אולי אפילו כ _דף תמיכה.

הכח של לא לעשות כלום מול המערכת במקרה הזה גדול יותר מלנסות להזיז הרים וגבעות.
וגם במקרים אחרים - הרי רוב מה שאנחנו עושים באופן טבעי זה למעשה לא לעשות כמו כולם - לא לשלוח ילדים לבי"ס, לא ללמד, לחסן, לא למול, לא לאכול ג'אנק פוד וכו'.
וגם אני חושב שכאן נמצא הכוח האמיתי שלנו!

ולהשאיר את הדיון כאן קצת יותר נקי, אולי אפילו כ דף תמיכה?

גם לדעתי הדיון כאן צריך לעזור ולתמוך במי שאינם מסכימים ל חזקה של משרד החינוך על חינוך הילדים.
אנו לא צריכים לדאוג איך משרד החינוך ידאג למי שצריך לעזור לו, זאת עבודתם של אני משרד החינוך ובאמתלה של דאגה לכלל הם מרשים לעצמם לטרטר את כלל האוכלוסיה.

אם הם יפנו ויבקשו עזרה בגיבוש דרכים להדרכת משפחות אשר לא רוצות להשתמש בשרותי משרד החינוך, ניתן לעזור להם.

אבל קודם שידאגו למי שצריך ולא למי שקל להם להגיע עליו.

לאחר התלבטויות החלטתי לשלוח מכתב (שביתי כתבה בכתב יד) בזו הלשון:
לקבס"ית שלום,
אני (השם המלא ות.ז.)
ואחי (כנ"ל)
ממשיכים ללמוד בחינוך ביתי גם השנה (ועד להודעה חדשה) כלומר גם בשנים הבאות.
בשנה הבאה תצטרף אלינו ב"ה גם אחותינו (שם ות.ז.)
רצ"ב כמה ציורים שציירנו כדי לשמח את ליבך וכדי לשים בתיק שלנו.
בברכה,

אם אקבל אישור על כך זה כבר פותח פתח ענקי לכולם.
אם לא אקבל עוד תשמעו ממני...

אח, חמוד!

איזו מקסימה!
(אפשר לומר שהיא עוברת את מבחני המיצ"ב "בצבעים מתנופפים"?

)

השתדלתי שתוכן ההודעה יתאים לילדה בת שמונה וחצי והאמת שזה התחיל במילים: "לקבסית הכי מקסימה באזור שלום"
אבל לא היה לי נעים לכתוב כי יחשבו שאני מתחנפת.
ככה זה כשמנסים להיות בסדר עם כולם

הריני מודה למשרד החינוך.
מודה על העבודה ההכרחית שמערכת החינוך עשתה בעבר, בעת קיבוץ גלויות והתגבשות של אומה מחדש.
מודה על האפשרות הזו לגדול תחת המערכת הזו - שכן בעבורי בית הספר היה מקום של מפלט, או מקלט, או נסיבות סבירות להתפתחות והבשלה שבדרכה באה לידי ביטוי היום, בבגרותי.
מודה אני למשרד החינוך על כישלונו בהענקת חינוך ראוי לילדים ולהוריהם כיום.
מודה אני למשרד החינוך שיצא למלחמה כנגדי. מלחמה זו שמופנית נגדי מצביעה על הכבוד שהממסד רוחש לדרך חיי. מלחמה זו מאפשרת לדרך חיי להתפרש ביתר שאת.
שללא המלחמה הזו לא היתה נקרית ההזדמנות בדרכי להיות חלוץ בהחזרת המפתחות האלה של החינוך לידי.
מקום זה, מתוקף הקשר שבין הורים וילדיהם, מניח בידי, כאב, כהורה וכאדם לעמוד מול המערכת הזו כשנדרש, ולהאיר את שורש החינוך - החינוך בבית - שלעולם החינוך של הילד בא לו מביתו ומשפחתו. השורש הזה הוא עיקר דרך החיים של החינוך הביתי ומכאן מעשה החינוך הביתי מאיר את החינוך בבית או במובן הזה את המשפחה כולה מחדש.

תודתי אף עולה לנוכח ההד שעולה למעשה החינוך הביתי. הד זה איננו נראה ואין לשער את גודלו. שכן הדברים חודרים ללב רבים. אין הורים שנשארים אדישים לנוכח רעיון החינוך הביתי.
מתוך אוזלת היד של מערכת החינוך בוחנים הורים רבים את רעיון החינוך הביתי, או אלטרנטיבטות למערכת הקיימת - זו הקופאת על שמריה, ומתפלאה כל פעם מחדש מדוע הבצק לא תופח. כאשר נושא זה של איך להעניק את החינוך הראוי לילדיהם עולה לדיון מחודש - כולם, ללא יוצא מהכלל, ממלאים את חובתם - לדאוג לטובת ילדיהם.

איני מבקש אישור ממשרד החינוך על דרך חיי. גם ממשרד החקלאות לא. איני מבקש כל שנה אישור ממשרד הבריאות לבריאות ילדי.
עם זאת, התבדלותי ממשרד החינוך איננה מתבקשת כלל ועיקר, אלא ככלי שיעמיד את המשרד במקומו. במילים אחרות "לחנך את משרד החינוך".

אלא, שדרך החינוך, כפי שלמדתי מילדי, ודרך זו הופנמה היטב, איננה כפיה שרירותית ללא כל קשר של אכפתיות. דרך זו שמה את ההקשבה למתחנך, הילד או במקרה זה משרד החינוך, כסמן ימני.
מכאן שעלי להקשיב למשרד החינוך ולשמוע את מצוקותיו. שכן, ככל שהרודן מתהדר בעריצותו ומשתמש בשררתו יותר - ניתן להבין מכך את הבהלה בה הוא אחוז. והמערכת הזו מבוהלת מרעיון החינוך הביתי מכיון שבפועל דרך חיים זו איננה נדרשת לממסד כלל וכלל. ומכאן שעולה איום על המערכת, איום שלמערכת אין כלים להתמודד איתו. אפילו ינסה משרד החינוך בכל כוחו לכפות את שררתו על הורים אלה - לא יצלח הדבר בידיו.
המדינה אינה יכולה ליטול אפטרופוסות של הורה על ילדו אלא בנסיבות מחמירות שענינן אינו החינוך הביתי. נושא זה של הגנה על חסר הישע בהחלט מוטל על המדינה. במקרים רבים חסר הישע נמצא בחצר בית הספר או כשהוא נכלם נוכח מורה בלתי מיומן, כי אינו יודע לענות נכון על שאלות לא רלוונטיות לחייו.
כאן יש לזכור כי הרוח האנושית חזקה מכל רודן או ממסד. יש לזכור כי אלה הצעירים יכולים להתבגר ולהתפתח ולדעת את ידיעותיהם למרות מערכת החינוך, חרף משרד החינוך ושיטותיו ואפילו חרף או למרות השגיאות של הוריהם. אוכל אני עצמי להתהדר בכך.

מכאן שיש לפעול בשתי רמות. מחד לעמוד בתוקף על הזכות למלא את החובה ההורית כלפי הילד - לדאוג לטובתו. מאידך להסכים להיות חלק ממערך החינוך בישראל כמיישמים של חינוך ביתי.
אין זה פשוט למצוא את הגשר בין שני אלה, במיוחד שהרגש הוא השולט, הוא השולל. עם זאת, זה בהחלט אפשרי.
האפשרות הזו לא יכולה לבוא בכפיה, אלא בהתרה.

<שלם>

מיכל דנקנר*

גם אני מודה
למשפחות שרון כשר ושיפרון שהראו לי את הדרך האחרת בה השמים הם הגבול.

לא שלחתי את ההודעה למשרד החינוך (בה אנחנו מודיעים על כך שנמשיך לחנך את ילדינו בבית)
שולה שמאי הקב"סית התקשרה ואמרה שהיא כמובן היתה מאד שמחה אם היינו מגישים בקשה לאישור חינוך ביתי
ואני אמרתי שאין לי כוונה לשקר בנוגע לתוכנית הלימודים ועל כן אינני מגישה.
מאחר והיא לא מעוניינת בהודעה אני לא שולחת כלום.
התלונה הועברה למועצה המקומית

למה לשקר?
אין לך יעדים לשנה? לשנתיים? לשלוש?

אין לך יעדים לשנה? לשנתיים? לשלוש?
לי אין יעדים, אבל אני גם לא משקרת (עד כה, תכף נראה מה הם יגידו על הנייר הלא-משקר שלי).

אין לך יעדים?
אין לך ציפיות שעד גיל שש הילדים יגיעו לרמה מוטורית מסוימת?
אין לך ציפיות שעד גיל שמונה הילדים יכירו את כל האותיות?
אין לך ציפיות שעד גיל תשע הם יהיו מסוגלים להתקלח לבד?
שעד גיל ארבע יצליחו להרדם גם לא על השד?
שעד סוף השנה תגמרו את כל פרשות השבוע?

שעד סוף השנה תגמרו את כל פרשות השבוע?
אפילו זה לא - מדלגים.

ציפיות (רצון) - אולי. תחזיות (קלה) - בהחלט. יעדים (חתירה למטרה) - לא.

אין לך יעדים?
לי? לא אין לי יעדים לגבי ילדי - (רק לגבי עצמי)

ואם היו לי יעדים מה זה עניינו של מישהו שם במשרד?

פעם שאלו אותי בועדה המאיימת הזו של שמונה עשרה אנשים (שהילדים שלי ממש לא מעניינים אותם) אם אין לי יעדים
אמרתי להם: מאיפה אני יודעת מה הם יבחרו ללמוד או לדעת או איפה הם יהיו בעוד שנה מהיום
מה הם ימציאו, מה הם יאהבו או לא יאהבו לעשות וכו'
אני רק יודעת מה לא הייתי רוצה שהם יהיו (לכן הם בחינוך ביתי)

אבל מי שלא מבין את הקונספט הזה של חינוך ביתי חושב שזה מטורף לחלוטין
מה אין לך תוכנית? מה את לא רוצה שהם ילמדו לקרוא? לכתוב? חשבון? אנגלית?
אין לי ולא היתה לי תוכנית והנה הם למדו. מה זה אומר?

נו טוב,
אתם שם בבועה שלכם, חושבים שילדים לומדים דברים לבד, כי הילדים שלכם כאלה מושקעים, וחכמים;
אתם שם בבועה שלכם, עם היהירות שלכם, מסתכלים על משרד החינוך ועל הורים ששולחים את ילדיהם לשם כעל כאלה שלא אכפת להם מהילדים בעצם ושמטרתם היא להעניק שירותי שמרטפות בזול;
אם תביטו מסביב לרגע, אולי תציצו למטה ממרומי העץ שטיפסתם עליו, ותראו שיש גם אנשים קשי יום, שצריכים לפרנס את עצמם, ובו זמנית לאפשר לילדים שלהם לקבל השכלה מינימלית, לדאוג להם שלא יהפכו לפושעים או מסוממים או גם וגם...

ותחשבו על זה.

פלוני אלמוני יקר,
אין קשר בין גובה פרנסה לחינוך ביתי.
ילדים באמת לומדים דברים לבד. הם חכמים. זה לא קשור למושקעים, אם התכוונת לרמת החיים. זה כן קשור לתשומת לב וזה דבר שלא קונים בכסף.
אנשים קשי יום רבים היו יכולים להעלות את איכות חייהם אם לא היו שולחים את ילדיהם למסגרות והיו מוותרים על מפרנס אחד. זה לא נכון לגבי כולם אבל זה נכון לגבי רבים מאד. אתה צודק, יש כאן הרבה יהירות. אבל בחיים האמיתיים מעבר למחשב אנשים פשוטים יכולים לעשות חינוך ביתי. עושים את זה בארץ ובכל העולם אנשים מכל שכבות האוכלוסיה, עשירים, עניים, בורים ומשכילים, וגם סתם אנשים בינוניים.
השכלה מינימלית לא מגינה מפני פשע וסמים. ילדות מאושרת עם מיעוט צער מאבקים ותיסכול, יתכן שכן.
שיהיה לך בהצלחה ושנה טובה בכל דרך שתלך. אם הכותבים כאן מעצבנים אותך זה לא סיבה לעשות איקס על החינוך הביתי. בטוח תוכל לקרוא עליו בעוד מקומות ולקבל זוויות אחרות.

אולי תציצו למטה ממרומי העץ שטיפסתם עליו, ותראו שיש גם אנשים קשי יום, שצריכים לפרנס את עצמם, ובו זמנית לאפשר לילדים שלהם לקבל השכלה מינימלית, לדאוג להם שלא יהפכו לפושעים או מסוממים או גם וגם...
וזה יעזור להם אם נשלח את הילדים שלנו לבי"ס???

יונת, נראה לי שפלוני אלמוני התכוון שזה לא הוגן שכאן כביכול מטיפים לדרך אולטימטיבית כאשר היא בעצם לא מתאימה לרוב האנשים. .
לא שזה לא מצחיק מה שכתבת- חייכתי כהלכה כאן מאחורי המחשב- אבל הנה רגע בו נוצר הרושם אצל מישהו שחינוך ביתי הוא רק למורמים מעם או למורמים על עץ. וזה הרי לא כך. על העץ ומתחתיו וגם בנפילה ממנו- חינוך ביתי לא קשור למעמד כלכלי.
(זה גם לא נושא הדף, אבל חבל לפספס את הנקודה.)

אתם שם בבועה שלכם, עם היהירות שלכם, מסתכלים על משרד החינוך ועל הורים ששולחים את ילדיהם לשם כעל כאלה שלא אכפת להם מהילדים בעצם ושמטרתם היא להעניק שירותי שמרטפות בזול;

חס וחלילה,
אין כל כוונה להמעיט בערך הורים אחרים או דרכים אחרות. לעולם החינוך ניתן מהבית, לעולם הורים מאפשרים את התנאים הטובים ביותר לטובת ילדיהם לדעתם.
חינוך הילדים הוא חינוך המשפחה הוא דרך החיים של המשפחה. שכן, החינוך מתקיים מאליו עשרים וארבע שעות ביממה, תפישת העולם אם כך נמצאת מתואמת עם אותה דרך חיים - תהא זו אשר תהא.

משרד החינוך איננו מתייחס לילד. משרד החינוך אינו יכול להתייחס לילד, זה לא מעניינו ולא מתפקידו - לתפישתו. משרד החינוך לעולם רואה מסה של ילדים ועיקר עניינו הוא חינוך ההורים. חינוך זה נדרש שכן ללא שיהיו ההורים נוהגים כפי כללי משרד החינוך, אין כל סיכוי שיצליח להתמודד עם התלמידים עצמם.

מכאן מנסה משרד החינוך או נכון יותר מחנך משרד החינוך את ההורים כך שאלה ישתפו איתו פעולה ויהיו כלים בידיו לשם קיומו ולשם מילוי משימותיו.

אילו היה אכפת למשרד החינוך מהילד. זה הילד האחד - לא היה מצליח לייצר שירותי שמרטפות מתקבלים על הדעת לפי הקריטריונים שלו עצמו.

שכן עיקר תרומתו של משרד החינוך לחינוך ולהענקת תנאים אופטימלים לילדים החוסים בצל קורתו היא בהיעדר תרומה משמעותית ובהחזרת המנדט על חינוך הילד להורים בפועל. שכן הורים רבים לוקחים את מפתחות החינוך לידיהם מחדש ומוצאים מסגרות אחרות לילדיהם. אחרות ממוסדות משרד החינוך.

אלטרנטיבות אלה שעלו ועולות וימשיכו לעלות כוללות בתוכן מגוון של אפשרויות.
אחת מהן היא החינוך הביתי, ממנו עולה האפשרות ליישם את לקיחת המפתחות של החינוך (והבריאות) חזרה לידי ההורים ברמה הזו של הקשבה לילד. אז, גם אם הולך למוסדות כאלה או אחרים מקבל הילד את את הגיבוי ממשפחתו, והחינוך שכאמור לעולם בא מהבית, נמצא מודע.

אין כל פסול בדרך חיים כזו או אחרת. כל עוד אנו שלמים עם הנתיב בו בחרנו, ובתוכנו אנו יכולים לחוש שהנתיב הזה פועם ומכאן ליבתו מהלב.

<שלם>

אין כל פסול בדרך חיים כזו או אחרת. כל עוד אנו שלמים עם הנתיב בו בחרנו, ובתוכנו אנו יכולים לחוש שהנתיב הזה פועם ומכאן ליבתו מהלב.

זה העיקר והשורה הראשונה ותאמצעית והאחרונה. מי שכותב כאן, באתר על חינוך ביתי, בחר, שבלשב זה בחייו בחינוך ביתי - הבחירה שלו ושלנו לא אומרת דבר על הבחירה של מישהו אחר. היא אומרת רק משהו עליו, על מה טוב לו ותו לא.
"איש באמונתו יחיה" ולא מתוך מקום יהיר ומזלזל. כל אחד מאתנו עשוי לשנות את אמונותיו בנוגע לשלל דברים בחיים, בעקבות כל מיני דברים שיקרו ושקרו לנו. העיקר הוא להיות שלם בליבך עם העשיה הנוכחית שלך. אין דרך אחת טובה יותר / נכונה יותר עבור כולם. אין כולם. יש אתה ואני.
שנה טובה

קיבלנו מכתב (העתק) מהקבסית שמיועד לראש המועצה

לראש המועצה שלום רב,

הנדון: משפחת ד- חינוך ביתי

בימים אלו התברר לנו כי משפחת ד נמצאת בארץ (למרות שבסוף שנת הלימודים נאמר לי כי הם עוזבים לחו"ל ומשום כך אינם מבקשים חינוך ביתי לשנה"ל תשס"ו)
ההורים לא הגישו בקשה להמשך חינוך ביתי לילדיהם.
עפ"י חוזר מנכ"ל היה עליהם לרשום את ילדיהם למוסדות חינוך ולהגיש בקשה מחודשת לחינוך ביתי במועד הרישום.
אי לכך אבקשך לדאוג שהילדים ירשמו כחוק ויגיעו לבית הספר.
כבר עתה עוברים ההורים על חוק לימוד חובה סעיפים 3,4 (חובת רישום וחובה ביקור סדיר) ויש לפתוח בהליכי אכיפה כמצויין בחוק.
לטיפולך אודה.

נווווו.... ו.....
אני עוקבת כאן מרחוק על כל ההליכים שכולם עוברים.
מכתב שכזה היה מלחיץ אותי.
ואותכם?
אנא עדכנו.

האמת ששנינו התפוצצנו מצחוק...
ראש המועצה שבדיוק התחלף ביקש ממני לקבוע פגישה (בלשון רפה).
אנחנו מתכוונים למסמס את הקביעה עד לאחרי החגים ואחר כך עד אמצע השנה
ואחר כך נגיע לשנה הבאה ללא אישור ממשרד החינוך...

כל העניין מגוחך לחלוטין והם כנראה מתחילים להבין את זה.
לא אותפע אם אגלה בתיבת הדואר שלי אישור ביום מן הימים (אף שלא ביקשנו)
מה שאותי מדהים זה שהם בכלל טורחים להתכתב איתנו
אין משפחות מזניחות/מתעללות / המגדלות ילדים בסיכון הזקוקות באמת ובתמים לעזרת המשרד?
לא חבל להם על הזמן?
בקיצור, לא נראה לי שמישהו שם מתכוון לתבוע אותנו, ואם כן שיתפדלו.

מיכל, אני לא מצליחה להבין אתכם. נראה שעברתם מאידיאולוגיה למשחק לא ברור.
משרד החינוך מנסה ליצור עמכם דיאלוג.
יחס סביר מצד משרד החינוך היה מביא משפחות רבות לבקש ולקבל מהם אישור. אתם דוחים את את ההצעה הזו לדיאלוג. אני עדיין לא מבינה איך בדרך זו אתם עוזרים לעצמכם או למשפחות אחרות.
משרד החינוך הוא משרד ממשלתי. עם כל הכעס, אי ההסכמה וכו' וכו' צורם לי הזלזול בהם.

אילת, תסתכלי על זה ככה:
מה היית עושה, והאם היית מזלזלת במשרד הבריאות, אילו היו דורשים ממך להגיש בקשה לפטור ממתן חיסונים?

והבקשה היתה נבחנת ע"י ועדה של רופאי עיניים ושיניים...

תודה על התשובה, מיכל. ותודה למסבירות.
אני כנראה לא מספיק בעיניינים.שמרחוק זה נראה מלחיץ.
שמחה שמקרוב זה מקבל זוית מגוכחת.

והבקשה היתה נבחנת ע"י ועדה של רופאי עיניים ושיניים...
D-:

לפעמים יש כח גדול למי שפאסיבי (יש המכנים זאת פאסיב אגרסיב):
החלטתי לא לעשות כלום וכבר קיבלתי שלושה טלפונים ומכתב
כמו שצפריר אמר המשרד המצוקה...
יש הרבה מאד הורים במערכת שלא פגשו רבע מהדמויות "המחכנות" שבאו איתי במגע
כי הם נחשבים לכאלה שלא עושים צרות, המערכת לא רואה אותם, הם שקופים.
אני לא שם, לא מתייחסת אליהם ובכל מקרה לא שקופה.
אילת,
אם המהלך שלי יצליח, (כמו של עוד משפחות אחרות שלא מבקשות אישור) במשרד יהיו בדרך להבין שהתקנות מגוחכות.
כבר עכשיו משנים אותן, וימשיכו לשנות עד שיישרו קו עם משפחות החינוך הביתי.
לכן אני לא מעוניינת בדיאלוג, לא עכשיו. אולי בעתיד כשהם יתחילו להבין במה מדובר
ואולי גם יהיה להם איזה יועץ לענייני החי"בה (ר"ת- חינוך ביתי היום) יש מתנדבים? (-:

מיכל, יישר כוח.

אילו היו דורשים ממך להגיש בקשה לפטור ממתן חיסונים? D-:

או לבקש ממשרד המסחר והתעשיה פטור מקניית מיטת תינוק? D-:

מיכל ודני, איזו שלווה, איזה בטחון בעצמכם ובדרך שלכם. כל כך נעים לשמוע אנשים לא היסטריים!
זה פשוט הדבר הנכון לעשות כדי להראות את האבסורד שיש בפוזה הזאת של המתחננים לאישור.
ועוד כל שנה מחדש! תודה רבה.

זה פשוט הדבר הנכון לעשות כדי להראות את האבסורד שיש בפוזה הזאת של המתחננים לאישור.
אנחנו למודי "התחננויות" שנתיים ברציפות (איזה טימטום) עוד שלחנו להם קורות חיים שלנו...
מה שמעניין זה שבינתיים כלום לא קורה והילדים בבית

וסיפור משעשע מיום כיפור: אחד המכרים של הילדים אמר להם שהם (הילדים שלי) בחינוך ביתי כי אין להורים שלהם (כלומר לנו) כסף לקנות להם ספרי לימוד.
ולי מתחשק להגיד לו ולאמא העשירה שלו שהוא בבית ספר ואחותו בגן כי להורים שלו אין חשק לטפל בהם ויש להם המון כסף להחזיק מטפלת עד הערב.

לפלוני אלמוני
זכיתי לראות המון משפחות "קשות יום" בינהם - ההורים שלי ....
רובם - מעשנים סיגריות שעולות כסף ועולות בתרופות לנזקים הפיזיים להם ולילדים!!!!!! הורים שהולכים עם גורמטים ושרשראות זהב ולא שולחים את הילדים אפילו לפעילות אחרי הצהריים!!!! אימהות שהולכות למספרה ולסידור ציפורניים כל שבועיים......

אנחנו בכלל לא עשירים !!! ואין לנו ירושה משום מקום!!!! לא מקבלים סיוע מאף אחד ולא טובות !!! ואני לא מטפסת על עצים !!! (למרות שלפעמים זה ממש כיף)

אני מעדיפה לשהות בבועה שלי ולא להיות חשופה יותר מידי...

ולי מתחשק להגיד לו ולאמא העשירה שלו שהוא בבית ספר ואחותו בגן כי להורים שלו אין חשק לטפל בהם ויש להם המון כסף להחזיק מטפלת עד הערב.

אוי, זה מזכיר לי שפעם בגינה שאלה ילדה את סבתא שלה "למה אין לו סנדלים"? והצביעה על הבן שלי. הסבתא ענתה: "אולי אין להורים שלו כסף"? אז אני הזדרזתי לתקן: "אני מעדיפה ללכת למספרה במקום לקנות לו סנדלים".
(מה שנכון. עדיף לו ללכת יחף - וגם יותר בריא ולי יהיה אחלה פן שבעולם).
אותי זה מצחיק, לא מעצבן בכלל.

D-: מי חשב שדף עם שם כזה כבד, יהיה כל כך מהנה?

הוא מהנה כשכותבים לא על נושא הדף.

חודשיים וקצת ללא אישור. עדיין סופרים. אף אחד לא מציק חוץ ממדי פעם טלפון מהקב"סית

איפה זה עומד עכשיו?
מיכל, זוטא, תבשיל, ועוד משפחות שנשכחו מזכרוני אי-שם במעלה הדף...

<אולי עדיף כבר לשאול באופן אישי בכנס ביום ראשון>

במחוז צפון (בפרט במשגב) המצב נראה טוב.
השנה (תשס"ו) כל מי שביקש אישור קיבל אותו, ולקראת השנה הבאה יש רושם שהאנשים איתנו - ביקשו שנירשם מוקדם, כדי שיספיקו לאשר לפני תחילת השנה, וגם במועצה הזמינו אותנו - ביוזמתם - להעזר בשירותי המרכזיה הפדגוגית.

אבל תשאל, תשאל באופן אישי בכנס ביום ראשון

~אממם...
"כל" לא כולל את מי שבמשרד החינוך לא הסתכלו על הבקשה שלה, מפאת היותה גרושה~

ואגב, למה שאלת פה ולא בדף אי קבלת אישור או איך שהוא נקרא?

לא יודע. אולי כי זה הדף שקראתי, וזה היה כמו סיפור ארוך שנגמר בלי לדעת את הסוף.

טוב לשמוע שהמצב משתפר.

לנו הפסיקו להציק.
פשוט התייאשו מאיתנו.
שמתם לב שמשרד החינוך יוזם פניה להורים בחינוך הביתי כדי שיגישו אישור?
אולי כדאי כבר שנאשר למשרד שזה בסדר, יש מי שדואג לילדים. אין צורך להגיש אישור כל שנה.

וואי, קראתי בדף הזה עד כמה שיכולתי, ואני מבולבלת ומוטרדת. כלומר אם יתקבל הרעיון שלבשמת, ונצטרך רק להודיע זה מעולה בעיני. אבל כל זמן שזה לא יקרה אז כן מגישים מראש בקשה "לאישור" או לא מגישים מראש (לקראת השנה הראשונה, שאני מבינה שהיא הכי בעייתית וקריטית) ואז נדרשים לכך ומגישים. אז מה אם אנחנו לא משפחה עשירה והבית שלנו לא ממש טוב אז עלולים לפעול כנגדנו?
ומה אם שני ההורים מסכימים לחינוך ביתי, אבל ... אחד מוכן להלחם עבור זה והשני מוכן רק אם זה לא ידרוש מלחמות, ובנוסף המשפחה המורחבת משני הצדדים מאוד לא תומכת? מה אם למשפחה אין אמצעים חומריים להלחם ולאחד ההורים גם לא את הכוחות הנדרשים?

עוד אמא
קודם כל העיקר הוא לא לפחד כלל. תפסיקי לפחד!!!!
נניח שתגישי בקשה והם ידחו אותה. את חושבת שתיצטרכי לשלוח אותה למסגרת? מה פתאום?
בדיוק לפני כמה חודשים שלחו עו"ד שמייצגים כמאה משפחות מכתב לשרת החינוך בנושא זה.
אפשר לא להגיש בקשה, להראות לקבסית את המכתב ולומר שככל הנראה יוגש בג"ץ בקרוב.
ואפשר להגיש בקשה שככל הנראה לא תדחה. ברוב המכריע של המקרים הם מאשרים. רק לא צריך לצעוק חזק מדי שיש חילוקי דעות בין ההורים. ובאמת בלי לחץ.

מיכל יקרה, (אוף רק עכשיו הצלחתי להכנס לדף הזה כל היום קבלתי בו הודעת שגיאה), ממשרד החינוך אני ממש לא חוששת. כבר קראתי הרבה דפים כאן באתר ואני מבינה את המצב. החשש שלי הוא מחוסר העמידות בענין זה של האיש שלי וביחוד אם יהיה אחד מהשניים: או שהוא ימשיך לא להיות שלם עם נכונות החלטתנו או בגלל לחץ מכיוון אחותי (היא מסייעת לנו כלכלית ואולי עלולה לאיים שאם לא יהיה לנו אישור ולא נשלח את הילדה למערכת אז הסיוע יפסק, ולצערנו אין לנו אפשרות לוותר על הסיוע שלה). אז מבעלי ומאחותי אני חוששת באם נגיש בקשה לאישור ונדחה. מול המערכת אצליח לעמוד. אבל איך אעמוד מול הקרובים ביותר במשפחתי?

אגב, את אומרת ברוב המכריע של המקרים הם מאשרים. אז רק לסבר את אוזני. מהם המקרים בהם שני ההורים אומרים שזה רצונם ובכל זאת הם מתעקשים לא לאשר (טוב קראתי כאן את המקרה עם העולים, אבל מה עם שני ההורים ילידי הארץ מה בכל זאת עלול להכשיל? לפחות שאם נגיש בקשה שנדע להכין את עצמו עם מענה לכל דבר).

עוד אגב, מלבד אידיאולוגיה, מה בכל זאת נחשבים בעיניהם כסיבות מצדיקות (אמנם גם אצלי זו כבר אידיאולוגיה, אבל מעט שונה משלכם, חוץ מזה שלא רק אידיאולוגיה מנחה אותי בענין ויש לי שיקולים נוספים - חלקם נובעים שלמידתי את בתי וחלקם מכל מיני שיקולים טכניים, הבעיה לגבי השיקולים הללו האם הם כאלה שיעזור לציינם או ישמשו מכשלה). בקיצור, גם אני מעדיפה בלי "אישור" ונכון לעכשיו אנחנו הולכים על זה. אבל מה אם בעלי ואחותי יתעקשו על אישור ואם לא יכריחו לשלחה לבית הספר (לגבי הגן לא ילחצו), איך אז אבטיח שיהיה בידינו אישור? טוב, אשמח אם תתקבל לזה תשובה, אבל גם אם לא, מעדיפה לקוות שבדרך זו או אחרת העניינים יסתדרו בשנה שלפני שנגיע לכן או לא בית ספר.

אה, למשל, מיכל, ניקח את בנך והידע שהוא הפגין בכתבה. נניח שהייתם מבקשים אישור עבורו ולא בגלל אידיאולוגיה אלא בגלל שהוא כה מתקדם. מה היו סיכוייכם?