משתלטת על הבית ועל עצמי

תוהה למה זה אוסף אותי הכתיבה
נזכרתי פעם בלימודים שדיברנו על הבית מול החוץ
איך ענייני הבית נבלעים ממודרים מהשיח הציבורי "החשוב"
יש משהו בכתיבה אצלי שאם זה כתוב זה חשוב
זה קיים
בהרבה תחומים. אני מנהלת רשימות.
ואז אני מסתכלת אחורה פתאום באיזה יום ורואה את אורך היריעה. אני כמעט אף פעם לא ממש קוראת אבל המראה של הרבה מלל מנקודת ההתחלה ועד הסוף הוא מראה של הישג.
ממליצה לכל מי שמתמודדת עם שינוי הרגלים למצוא את הכלי עזר.
קראתי גם על מדריך ספורט שכתב שאנשים שונים ניזונים מוטיבציות שונות. האחד תיעוד לדיווח לשיתוף, האחר מחיבור לקבוצה וכן הלאה
זה עוזר לי בדיאטה, כשאני עושה, גם פה, גם בעניינים אחרים.

יום אחד עשר לאתגר
הלכתי לסדר מדף אחד בארון הבגדים שלי. של החולצות. אני לא אוהבת הרבה בגדים אז המדף הזה מכיל פחות או יותר את כל החולצות. טריקו כותנה ואחת וחצי חגיגיות.
קיפלתי וסידרתי, הוצאתי משם תרופות שאיכשהו איחסנתי שם ומצאתי להם מגירה.
מצאתי שני מכנסי טרנינג מהסוג שכבר יש בו חורים מרוב שהוא בלוי אבל כמה בלוי ככה נעים ורך על הגוף ואני הולכת לתפור אותם ביד.

בנוסף סידרתי את השידה ליד המיטה שלי.
פרשתי מצעים.
העברתי ניגוב בשירותים.
הכל בערך רבע שעה.

סחטיין !

יום שנים עשר לאתגר
הבן שלי התעורר משינה הגיע אליי בוכה מפחד דרמות
אמרתי לו שלא יקרה שאני חזקה
דאג שכוחות רפאים יקחו אותי
אמרתי לו שכוחות רפאים יש רק באגדות ושאמא חזקה מהכל.
אח''כ אמר לי שהוא רוצה להתחתן איתי הנשמה שלי
ושאני יותר מדי יפה
אח''כ צייר ציורים עם לבבות
ואם זה לא מספיק גם סידר בחזרה כמה כלי תחבורה מהריצפה

אז אני עשיתי את שלי היום
גם הילד מאוהב
גם רגוע

פתאום קלטתי שהוא ביקש שאבוא לישון אותו והייתי עסוקה בהזמנת קניות אז מסיימת והולכת.מקווה לא לשכוח שזו תקופה של פחדים כי אני שוכחת כשאני עייפה ומותשת

ואנחנו בבידוד לא חגגנו ואני באמת באמת מרוקנת
אז הבן יקיר לי רומם את לבי
נשמה אהובה שלי

לילה טוב

יום שלושה עשר לאתגר
סידרתי מעט את השידה שלי ליד המיטה
ו...זהו

יום ארבעה עשר לאתגר
מצב רוח שפוף
הצוות שלנו בבידוד מהגן ובכן יחד איתו כמה ימים
תחושה של שפל

סידרתי רבע מהסלון... החזרתי את כל המכוניות והמשחקים מהריצפה לארגז טיאטתי את הרבע הזה וזהו

לא היה לי כח לשום דבר היום
וכאבים
ובידוד
דכאון
דילגתי על האתגר היום

מה שלומך? שבת שלום.

אני בסדר, שורדת איכשהו
עובר עליי גם איזה עניין רפואי שמקרקע אותי לבית
כבר חודשים
פתאום נלחצתי שזה לא סתם ולמה אני לא בודקת לעומק

יום שישה עשר לאתגר
הכרחתי את עצמי לעשות משהו
בתוך הבלגן בבית
סידרתי וקירצפתי את השולחן אוכל שהיה מלא לכלוך מכל היום
וזהו

שבוע טוב!
יום שבעה עשר לאתגר, ניקיתי את הגז

(וזרקתי זבל שלוש פעמים ושתי כביסות ומלא כלים ואפיתי ובישלתי אבל היי זה השוטף לא חלק מהאתגר אבל מאתגר... )

שבוע טוב ובריא ושמח לכולנו
אמל

יום שמונה עשר לאתגר
הקרטונים והשקיות שעוד לא פרקתי ממעבר הדירה כבר מכבידים עליי כל כך שאולי אתגבר עליהם בקרוב.
כל דחיין כרוני מכיר את זה
שיש נקודה שמשהו מעיק כל כך שזה מצמיח מוטיבציה שקודם לא היתה. יש גם דברים אחרים מאוד שלא מזיזים נים ואי אפשר לצפות מראש מה מהשניים יקרה במקרה מסויים.

אז הקרטונים וכל ערימות הדברים שהערמתי עליהם כאמור ממש מעוררים בי אפילו כעס וכעס זה אחלה דלק.
אז היום ניגשתי ופירקתי כמה שקיות מהאזור. האחת היו חבילות מי עדן שכל הזמן תקועות בכניסה למטבח ומצאתי להן מקום. האחרת קצת קניות מההזמנה האחרונה שנכנסתי לארון.
כמה שקיות קרטון היו פשוט... ריקות והכנסתי לשקית המיחזור. היו כמה בגדים שמיינתי לארון ולכביסה. גם חבילות של כוסות חד פעמיות שגם מצאתי להן מקום.
הקטע של למצוא מקום - זה כיף גדול. יש בדירה הרבה מקומות אחסון. המון. וצריך רק להתאים. אני גם יודעת שאני מתאימה מקום למוצר - מאותו רגע פתרתי את הבעיה איתו ועם חבריו לאורך זמן, וזה מה שיקרה עם פירוק הבלגן שם.
היו כמה חפצים שפשוט זרקתי וכרגיל דווקא כשאני זורקת משהו וחצי של הילדים הם גם קולטים את זה.
לאט לאט נהיה יותר ריק ועדיין קרטונים ענקיים שם ומלא שטויות.

לקח רבע שעה בערך

שוקלת להוסיף לאתגר היומי גם הקצבה הכי מינימלית של שלוש דקות מהירות של שקית ביד ולעבור בחדרים מהר לזרוק את הדברים הכי בולטים, ניירות זרוקים, אריזות חטיף, שארית מזון, חולצה ישנה שסתם תקועה בארון, צעצוע שבור, מסכה ישנה, גליל נייר טואלט ישן שהשארתי בשירותים, אפילו וואלה וילונות ישנים שאני לא סובלת והשאירו בדירה וסתם תקועים לי מול העיניים. פשוט לעשות סיבוב להכניס לשקית ויאללה לפח.

גם ככה כל הזמן בעיקר אמהות מחזירות, סורקות, זורקות, מרימות למטבח. אבל אני צריכה עוד אתהשלוש דקות האלה, תפי הכמות בבית. בטח כשאנחנו הסגר, בידוד, סגר...

נראה אם זה לא יהיה לי יותר מדי בתפיסה שזה לא ירגיש לי תוספת מכבידה. ננסה.

יום 19 לאתגר
מוזר כמה מהר עובר הזמן
היום ניגבתי בסמרטוט קצת בסלון בפרוזדור ובשירותים

יום 20 לאתגר
סידרתי את המשטח מימין לגז. לקח שלוש דקות...

שליחה על ידי פלוני* » 09 מרץ 2021, 17:41

קוראת את העדכונים שלך בהתמדה
לפחות זה ...

פלונית D-:

כמה אני צריכה להתחיל דיאטה?
שיקרתי לרופא פנימאי על המשקל שלי, הפחתתי 9 ק''ג...
ועדיין נחשבתי אוביס

צריכה להתחיל דיאטה
צריכה להתחיל דיאטה
צריכה להתחיל דיאטה

לא רוצה אווף
זה רע לי עבד לי מכוער לי מסורבל לי עצוב ומעייף לי.
למה אוכל הוא כזה טעים למה.
אין היגיון.
אם אלוהים היה רוצה אותנו רזים הוא לא היה נותן לנו שכל להמציא גם טלויזיה מחשבים וכורסאות, וגם אוכל טעים טעים טעים מאוד טעים אפילו
זה שילוב לא טוב
מה הקטע

הפער בין מה שצריך לאכול כדי לשמור על גוף נאמר סביר, לבין אכילה רגילה של אוכל טעים שיש בו גם שמן וגם לחם וגם קינוח וגם שומנים - זה פער לא נתפס

אני מוחא בתוקף אבל מה זה יעזור לי ולבטן שלי

אני צריכה לרזות וזה אומר שאוכל של בית טעים אוכל משפחתי של אמא ממתקים מטוגנים - הכל מחוץ לתחום

איזה הגיון יש לסיפור הזה
ולאכול קצת צ'יפס או ביס מהסלט חצילים של אמא זה לא שהאורחים באהבה או לא אוכלים בכלל

ועוד לא דיברתי על ספורט. זה נחמד. ספורט.
רק למה כל המאמץ הזה למה.
זה סותר את חוק שימור האנרגיה
לעשות ספורט רק בשביל ספורט
לרוץ כדי לרוץ
מילא לרוץ כי מישהו רודף אחריך.

לא אוהבת אבל אין ברירה
מנסה לייאוש את עצמי עד התחתית של התחתית כדי לגייס כוחות ומוטיבציה להתחיל בזה
מתאים לי או לא - אני חייבת דיאטה וחייבת ספורט

פשוט אלופה שאת ממשיכה עם האתגר! באמת מעורר השראה.

סתם שואלת, אם לא מתאים לך זרקי ישר לפח ברוח הדף (:
מה עם אתגר ספורט 21 יום? כל יום משהו, לא חייבת לצאת מהבית ולא צריכה ללבוש בגדי ספורט (אלא אם כן את עם נעלי עקב בשוטף, אז אולי כדאי לחלוץ). לי זה עוזר אם אני לא נותנת כותרת של "מעכשיו אני בדיאטה ועושה ספורט ולא אראה יותר גלידה בחיים" אלא נגיד עושה 10 דקות עם יוטיוב ואם לא בא לי גם את זה אז נגיד 20 חזרות של תרגיל כלשהו וזהו. לפעמים אחרי זה בא לי להמשיך ולפעמים ממש לא.

מצטרפת לדברי כשאת נהר.
בדיוק היתה כתבה לפני כמה ימים על כך שלא צריך להקדיש זמן ו״לעשות ספורט״, אלא לשלב כמה דברים מינימליים ביומיום - להגביר קצב כשאת ממילא הולכת בעלייה, ללכת ברגל או לרכב על אופניים כשאפשר, לעלות במדרגות במקום במעלית, לדחוף איזה קיר כשעוברים לידו (שרירי זרוע), להשתולל בריקוד או לשחק תופסת עם הילדים, לעשות קצת מתיחות לפני שקמים מהמיטה וכו׳.
נתנו עוד כל מיני טיפים, לצערי לא זוכרת... בטוח תוכלי למצוא משהו פיזי שפחות מעיק עלייך.

אבל לסיכום: ״לעשות ספורט״ זה תיק. למי יש כוח? אין סיכוי. ברגע שזה יוצא מתחום ה״לעשות ספורט״ - בלי ביגוד וציוד וזמן שמוקדש נטו לטובת העניין - הסיכוי עולה.

נכון זה בטוח יותר טוב מכלום
הקצת הזה
האמת לא חשבתי על זה בכיוון של ספורט למרות שכתבתי פה על ההוא שעשה את זה בדיוק
ספורט זה יותר גרוע מלנקות את הבית

אבל רציתי לרוץ בפארק כדי להרגיש מאמץ סיבולת, תנועה, ובינתיים התפתחה לי בעיה רפואית שמקרקעת אותי ברמות. אין מצב לריצות גם לא של שלוש דקות.

אבל כן עבודות נקיון עוד יותר מתחברות לספורט מבחינתי כי יש לזה תועלת

והמ... הסגר האחרון ירדתי עם הבנים לשחק כדורגל מתחת לבית במגרש. הם שיחקו אבל מדי פעם גם אני (כן...)
ממש בקטנה אבל יותר טוב מכלום.

וגם הגיל. אמרה לי הרופאה על הגיל שזה גיל שצריך להפחית המזון ולהגדיל פעילות כי משמינים בו גם אם הכל כרגיל רק מטבוליזם לא כרגיל.

יום 21 לאתגר
למרות שאני מעיפה מהמקרר פגי תוקף ושאריות היום הקדשתי ספציפית זמן לעניין הזה וזה אכן התבקש.
עברתי מדף מדף וזרקתי.
קעריות שרוקנתי מהן כל מיני הכנסתי לכיור.

שליש מתכולת המקרר מסתבר היתה כבר לא אכילה או ממש בדרך לשם.

האמת, שלזרוק בזמן או רגע לפני שנרקב/עולה בעובש/ מגיר נוזלים זה חוסך גם לכלוך.

לקח הרבה זמן הרגיש נצח, כל הנבירה הזו והבדיקה וחילוץ הבררה. עשר דקות בערך.

איך רצתי על הבוקר
התנשפתי עד לכליות
כמו שנאמר "היזהרי במה שאת מאחלת לעצמך"

מה שכתבת מעלה בי זיכרון.

כשאני עשיתי פעילות גופנית שהיתה קשה לי (נסיעה באופניים בירושלים

זה היה מזמן, ונגזר מהחלטה למכור את הטוסטוס שלי ולעבור לנסיעה בכח השרירים, כלומר- לא ספורט, אלא תחבורה, בדרך ל... ומ...), אז הקפדתי לרווח את המאמץ, ועשיתי יום כן יום לא, בשביל לאפשר לגוף (שרירים, מפרקים, עצמות) להתאושש לפני הפעם הבאה. חשוב לעשות מספיק. חשוב מאוד לא לעשות יותר מדי.

היום ניקיתי את השירותים
יום 22 לאתגר
אני מנקה כמעט כל יום שם מה נהיה

יוליקו את נותנת לי יותר מדי קרדיט

לא רצתי למען הספורט וגם לא מדי. רצתי כדי לא לאחר לדעתי אולי חצי דקה והתנשפתי בטירוף

יום 23 לאתגר
בצהריים מיפיתי עוד מוצרים מהמקרר
העפתי רטבים ישנים וכאלה

בערב סידרתי את הספות בסלון שהיו גדושות קישקושים
אחכ את החלק העליון במזנון
ניגבתי אבק
ואפילו חלק קטן ממסילות התריסים בסלון
קירצפתי את שולחן האוכל בסלון
בערך עשרים דקות הכל

היום גם שרפתי כל סיר בישול משיכחה ומחשבות מטרידות מחר מצפים לי כלים מבאסים...
מעניין שעוד לא המציאו סיר חד פעמי כזה שמתכלה

לילה טוב

יום 24 לאתגר
חוץ מהכלים הבישולים, ארוחת בוקר וצהריים לקטנים, שתי מכונות כביסה וריקון האשפה שעשיתי על הבוקר במרץ רב, ניקיתי גם את הכיור יסודי ומסביב לו מתחת למתקן כלים.
בנוסף העברתי ארגז ענק מהמבואה לארון. כי למה למיין אם אפשר לאפסן

לאט אבל בטוח אני רוצה לפנות שם הכל.

כל הכבוד! השראה!

שבוע טוב קרן ותודה
נזכרתי שרציתי להוסיף לאתגר סבב בבית עם שקית של דברים לזרוק ושכחתי מזה...
ננסה השבוע
אולי זה מוקדם מדי להוסיף משהו

יום 25 לאתגר
סידרתי את האזור של המראה והכיור באמבטיה
העפתי בעיקר שטויות לפח
אח''כ במבואה למטבח לקחתי קופסא קטנה עם פיצ'פקעס, מיינתי אותם למקומם והנחתי אותה בכיור
לקחתי מהמבואה גם את שקית הציורים של הילדים מהגן ותליתי בבית
אח''כ סידרתי את הגז. לא ניקיתי אלא סידרתי- הוצאתי מעליו שטויות... צלחת מיותרת, מגבונים, מסננת מלוכלכת שהכנסתי לכיור
אח''כ גם פיניתי את ארוחת הערב מהשולחן והקפאתי מה שנשאר (פיצות)

אני מסתכלת... הבית בבלגן... מי שייכנס לא יידע שמישהו כאן באתגר של שליטה על הבית, אבל אני יודעת שמההתחלה ועד היום יש שיפור של כ-30 אחוז במראה הכללי המבואה למטבח כבר מרוקנת בשליש. וגם בסדר הפנימי - המקרר, הארונות, הכביסות, הגז, הריצפה מבולגנת אבל רחוק ממה שהיה, הכלים שהם לא חלק מהאתגר, אבל הפכתי נמרצת וגם הם מתוקתקים והכיור נראה כמעט תמיד בסדר. החדרים, עדיין מבולגנים ולא מטופחים - אבל נראים יותר טוב. השירותים מנוקים כל יום כמעט וכמה פעמים ביום לפעמים.

ועדיין 70 אחוז בלגן ולכלוך וערימות. חדש וישן.
והסדר, אני אגיע גם לזה.

החלטתי שביום המאה לאתגר בכללותו אני אעשה משהו משמח עבורי. לא החלטתי מה.משהו שידרבל אותי וייתן לי השראה.
אם אני מצרפת את האתגר הראשון בן 21 הימים ואת האתגר הנוכחי אני עומדת על 48 ימים כולל היום.
מחצית הדרך.

אז יום 48 לאתגר.
לקחתי שקית עם בגדים יד 2 ששכבה במבואה - וזרקתי לפח. אין כמו לזרוק קללללל

מאוחר יותר טיאטתי חלק מהסלון (כמויות של ניירות ועטיפות ומדבקות). את הגז והשירותים מנקה עוד מעט אבל אותם אני כבר מכניסה ל"שוטף". הם כבר לא יהיו חלק מהאתגר כי הם הפכו להרגל יומיומי כמו כלים וכביסה ואשפה.

משהו השתנה ככה בהרגלי הקניות בעקבות האתגר הזה. משהו שניסיתי שנים לשנות בכל מיני דרכים ולא הצלחתי ועכשיו השתנה.

אני כבר יכולה להבחין אמיתי שהפסקתי לקנות כמויות.

תוצאה של כמה גורמים שהשתלבו יחד.

הניקיון והסדר התכופים במקרר שמבהירים לי בזמן אמת מה קורה שם וכמה הולך לפח.

גם חוסר הרצון להתמודד עם כמויות ענק שמגיעות מהסופר (רק לסדר זה זמן) רק כדי אח''כ לזרוק אותן כמו שהן.

תורמת לכך העובדה שיש גם שתי חנויות מכולת קרובות לבית החדש הזה שבקודמים לא היו, ויש לשתיהן ירקות ופירות מעולים. הם זמינים למשלוח יומיומי בתקופות האלה וכאמור קרובים.

האגירה ההיסטרית מהסופר נרגעה - תמיד יש אלטרנטיבה.

למרות שדרך המכולת יותר יקר עדיין שווה בתמונה הכוללת (וזה גם לתמוך בעסקים קטנים). הרשתות הגדולות קונות בעיקר מטורקיה ואחרים. הירקות והפירות מאוחסנים זמן רב בכמויות ענק עד שמגיעים אלינו. אצל הירקונים, בשוק ובמכולת - התוצרים מגיעים מהארץ. מרגישים את ההבדל. למרות שאני רוצה בכלל להזמין ישירות מחקלאים אורגניים וגם לזה נגיע.

אז אני קונה בסופר אחת ל... קנייה גדולה של יבשים פסטות שמן, מוצרי ניקיון כאלה ומעט ירקות פירות חלב ובשר.

ובין קניה אחת לשניה אני עושה השלמות במכולת.
יתרון נוסף זה שאני קונה מלפפון בדיוק ביום שהוא מגיע למכולת מהחקלאי. לא כמו בסופר - שחצי ממה שאני מקבלת לא אכיל.

גם הפסקתי לקנות לפי קילוגרמים בפעם הראשונה בחיי. ואם חסר בדרך מהגן קונה לחם חלב ועוד שני מלפפונים וחבילת תותים.

עדיין זורקת המון. עדיין מבשלת יותר מדי או שוכחת שיש במקרר מזון מאתמול. עדיין קונה לא מדוייק. אבל הרגלי הקניה השתנו וזו התחלה.

שברתי פה הרגל של שנים איזה כיף.

יום 49 לאתגר
פיניתי 80 אחוז מהבלגן על שולחן הפעילות של הילדים בסלון. אני צריכה אותו לסלון כי הנוכחי מתפרק.
היו שם ערימות של ספרים משחקים צבעים וכו'. מיינתי ואפסנתי.

יאללה חצי דיאטה.
לא ממש.
בדרך אל.
מוטב משהו מכלום.
הזמנתי הזמנת סופר בלי ג'אנק. ככה זה מתחיל.
למרות שבבית יש עוד כל מיני ובכמויות מהזמנות קודמות.
ואמרתי לעצמי גיברת.
את לא חייבת עכשיו הכל הכל להוריד.
וגם לא להוריד משהו קבוע. או מה.
רק תתחילי במשהו.

והתחלתי. קודם קניה אחת בלי ממתקים, חטיפים, משקאות ממותקים, בלי עוגיות ועוגות.
זה לא שאני לא אוכל מהם אבל כרגע להפסיק את הנגישות בבית.

דבר שני להתחיל. התחלתי. במקום לקנות בחוץ כריך או בורקסים וקפה עם קצפת כי הייתי היום בפגישה כזו שכאילו הייתי אמורה לעשות את זה - הכנתי כריך בבית עם גבינה לבנה ונס קפה פשוט.

זו לא דיאטה. ואני יכולה בכל רגע נתון לאכול ארוחת שחיתות או גלידה ענקית או שוקולד. למעשה אני מתכננת על סטייק שיגיע טרי בהזמנה כבר הערב.

אבל אני מחליטה כל יום לקום ולהתחיל נקי. מה שלא ממש נחוץ ובוער בי - להסתפק בבחירה הקלה יותר.

אני לא בטוחה שזה יוביל לירידה במשקל אבל זה ידלל את כמויות המתוקים והשומנים שנכנסים לבית ולגוף.
המטרה היא לגרום לי לאורך הזמן אוטומטית לקחת את מה שקל ודל במקום כבד ומתוק ומשמין. גם אם המאזן הקלורי יהיה גדול או דומה לכרגע.

פלוני התגובה שלך נעלמה כנראה כשערכתי ולא הצלחתי לשחזר, לא בכוונה

שליחה על ידי שקטה* » 17 מרץ 2021, 19:59

כל הכבוד בלבוסטה!! שינוי מאוד משמעותי ויעיל, לא לקנות הבייתה ג'אנק. וגם אני נוקטת בגישה שאם ממש בא לי ובוער בי זה בסדר לאכול משהו פחות מוצלח, אבל מצמצמת את הפעמים שבהן אני אוכלת דברים כאלה רק כי הם שם או מכל מיני סיבות אחרות. בלי איסורים והגבלות מבאסות, רק צימצום הנגישות של זה והקשבה לחשק שלי בצורה יותר מכוונת.

שליחה על ידי שקטה* » 17 מרץ 2021, 20:01

אגב זה אולי לא יוביל לירידה במשקל ועדיף לא לצפות לזה ולהתמקד בזה, אבל זה בטוח יעזור לך לא לעלות עוד יותר ויאפשר לפחות לשמור על הקיים. וכמובן יותר בריא מכל הבחינות.

ריספקט! לגמרי מזדהה עם לא לקנות הביתה. ככה כשאני ממש רוצה משהו ומחליטה לקנות אותו אני צריכה לקפוץ למאפייה או למכולת וזה גם יוצא כמו חגיגה קטנה לכבוד הרצון הזה במקום הטיולים המציקים ומעוררי הבושה למגירת השוקולד לחתיכה קטנה ואז עוד אחת ואז עוד אחת ועוד אחת אחרונה...

תודה יקרות. זה צריך להתחיל איכשהו כי אחרת זה הפך בלתי נסבל.

היום היה יום טוב. עשיתי מה שתיכננתי.

ובינתיים ממשיכה באתגר. יום 50 לאתגר (!)
היום חיפשתי מכנסיים יפים לילדים ג'ינס או מחויט מה שנקרא, אךביומיום כולנו חזק בטרנינגים. אז הלכתי ופתחתי את אחד מהקרטונים שאיפסנתי מאז המעבר דירה בארון. בחיפושים אחרי מכנסיים בתוכו, כבר מיינתי חצי ממנו. בעיקר בגדים שלי ששכחתי שיש לי.

בנוסף כשניקיתי כלים גם ניקיתי את אדן החלון בתחתית. הבית הזה אני חושדת בו שהוא אוגר המון אבק. יתר על המידה. אז הקטנות האלה כל פעם בחלון או תריס אחר מועילות.

אני הולכת לאט
כמו בהריון
מרגישה מחנק
יותר מדי
מרגישה שגם כשאני רעבה ולא אכלתי כלום הבטן מכבידה
מעולם לא שקלתי ככה
מ ע ו ל ם

כבר ירדתי קילו ביומיים האלה
אולי פחות
יכול להיות כמעט קילו ביום?
או שעליתי על המשקל אחרי ארוחה ושתיה
בכל מקרה צריכה לרדת עד סוף החודש 4 קילו
קודם כדי להקל על עצמי

יום 51 לאתגר
היום זה קרה. סופסוף פרץ מוטיבציה ואנרגיה.
סיימתי לפנות את דברי היצירה והנשחקים מהשולחן בסלון. מצאתי מקום לכל דבר.
נשאר להעיף את השולחן הקיים כשמישהו עם כח ייכנס לבית הזה ולהחליף אותו בזה.

בעשר בערב עוד רבצתי בספה קראתי בפייסבוק של מישהי... התמלאתי קנאה. בלי להיכנס לפרטים עסיסיים, זו מישהי שיש לי איתה חשבון עמוק ומר - והיא כל כולה פורחת.

אין כמו קנאת נשים כדי לנוע קדימה.
קיבלתי דרייב לקדם את השינויים שאני רוצה בחיים. עם הילדים. איתי. עם הבריאות שלנו אותם שינויים שרציתי מזמן ודחיתי התנעלתי לא היה לי כסף לא התמדתי. זה בדיוק מה שאני צריכה, זריקות אדרנלין לעיתים קרובות במעלה ההר. ועוד ביום הזה שאני מוצאת את עצמי מתהלכת לאט כבדה, עייפה, אבודה.

ובכל זאת החלטות בעשר בערב כשכל הגוף אנדרנלין. מה נעשה איתן? קפצתי ראש לתוך המבואה ולמטבח שם כידוע ישנם כמויות של ארגזים שמחכים לפירוק.

פשוט התחלתי להעיף.
12 פעם, שתים עשרה פעמים (!) ירדתי לחדר האשפה עמוסה בכמויות של שטויות. זרקתי בעיקר המון קרטונים, ניירות, שקיות שהצטברו למיחזור ואיכשהו נטמעו על ארגזים עם הזמן.
זרקתי גם סתם חפצים ישנים שהבנתי שלא צריך. בגדים גם ואחרים.
זרקתי שני ארגזים שהתרוקנו אחרי שמיינתי את הקישקושים שם.
הכנסתי ערימה של סט צלחות לארון.
הכנסתי מארז מים לארון ושתייה קלה.
הרמתי כמויות של טושים שהתפזרו על הריצפה למקומם.
מצאתי וילונות שקניתי פעם והנחתי לתלייה.
מצאתי קישקושים שקניתי פעם לילדים בלונים וכאלה והנחתי למחר.
שלפתי מחבת מארגז הסירים שחיפשתי כל כך.
הורדתי לרחוב על ספסל בגדים ונעלי ילדים למסירה.

צימצמתי את כמות החפצים במבואה ב70 אחוז. נשארו שלושה ארגזים שאני צריכה למיין אחד אחד ועוד כמה שטויות על הריצפה ביניהם.

פיזרתי חומר ניקוי (הג'ל ההוא לניקוי כלים במדיח) על כל הריצפה שהתגלתה כמלאה בכתמים וכל מיני.
פיזרתי אותו גם על שולחן היצירה בסלון (אותו אתמול והיום רוקנתי מכל ערימות החומרים והמשחקים) שם מלא כתמי גואש ודבק.

לקחתי צמר פלדה וקירצפתי את השולחן כמה פעמים ממש עבודה סיזיפית ניסיתי בכל דרך עד שהכל היה נקי.

את אותו הדבר עשיתי לריצפה רק בלחץ של הרגל כתם אחרי כתם.
אח''כ שטפתי את הריצפה במטבח ובמבואה כמה פעמים מכמויות חומר הניקוי שירותי מסתבר בנדיבות רבה מדי... זה גם ככה מרוכז לא צריך להשתולל. גם נחנקתי

ניקיתי היטב את שולחן היצירה באופן סופי עם סמרטוטים נקיים.

ניקיתי גם את האסלה על הדרך אבל זה כבר הפך חלק מהרוטינה היומית (יחד עם הגז, כלים, כביסה, ריקון אשפה).

אני מסתכלת על השעון - חצות... לקח לי סהכ שעתיים. כמה הספקתי בשעתיים! ואפילו התנשפתי.

שחר חדש בבית הזה.

כבר יום שלישי שאני לא מכניסה שטויות לגוף.
היום גם קניתי לחם קל ואני נכנסת למוד של דיאטה.
מרגישה קצת קצת הקלה.
עליתי על המשקל לפני 3 ימים שקלתי קילו וחצי יותר.
זה לא נראה לי הגיוני אבל בסדר.

אומרים שאם יש בשביל מה מוצאים את האיך.
אני מדמיינת לעצמי את הבנים ואותי בתמונה משפחתית כשאני חטובה ומצודדת. כמו שהייתי פעם (היו ימים).
אין לי כמעט תמונות יפות איתם. אני נראית ענקית ולא נעים לי.
ואני גם מדמיינת אותנו עושים ספורט יחד או הולכים לים כשאני קלילה ולא מסורבלת.
יש לי עוד תמונות בראש.
צריכה לראות את עצמי פחות עשרים קילו כדי לממש.

אני פה קוראת כל עידכון. מחזקת אותך ומתחזקת איתך! שתדעי לך שאת מפזרת טונות של מוטיבציה.
יש עוד לכתוב, אבל זמן אין.

איזה כיף. תודה!

מכירה את זה מעצמי שאני קוראת אחרות ומקבלת אנרגיה.

היום בהמשך לזריקת הקנאה והמוטיבציה שקיבלתי אתמול, הנעתי כמה שינויים שכבר שנים אני מתכננת ולא מוציאה לפועל (!!!).

נרשמתי להזמנת ירקות אורגניים ישירות מהחקלאי. לשם שינוי עברתי את כל השלבים בלי להתייאש מהסיסמא לא נכונה עדכן סיסמא קישור נשלח למייל 4 פעמים. מה יש להם לחקלאים האורגניים שכל רישום באתרים שלהם עובר בדם יזע ודמעות? הרי ניסיתי בעבר וכל פעם סיפור.

אז הפעם החזיק. סיימתי את ההליך. נקבע לי תאריך השבוע לקבלת משלוח. עד עכשיו הזמנתי משופרסל מהמחלקה האורגנית ולא חושבת שזה תמיד אמין או טרי.

הזמנתי בלנדר נינג'ה (!!!) שזו חתיכת הוצאה ודחיתי אותה שנים (!) אבל הלו שייקים וגלידות בריאים לא יגיעו מהמקרר בסופר

החלטתי שכל שבת אנחנו יוצאים לאנשהו. לא משנה לאן. יוצאים. הבריאות שלי לא משהו לאחרונה אז אני חוששת להתחייב לנסיעה אפילו למקום קרוב, אבל להתלבש לצאת מהבית - נצא

שליחה על ידי פלוני* » 19 מרץ 2021, 17:57

מעריכה את ההתמדה שלך
את הנחישות
מלאת הערכה.
תהנו מטיול שבת !

תודה פלוני יקרה!

יום 52 לאתגר
קיפלתי מחדש בלגן בארון הילדים.
הוצאתי בגדים שכבר קטנים למדף של המסירה בארון ליד.
מכל עבודות הבית - להתעסק עם בגדים אני יותר אוהבת. זה באמת לי מאמא שלי שגם בילדותי אהבה לכבס לקפל לצבוע לתפור לתלות להוריד וכו'. זה משהו שהיא עדיין עושה בחדווה.
איך פעם לא היה מייבש ולא היו חומרי ניקוי ככה מתקדמים. עבדו מאוד קשה על כל דבר.

אני אמנם מפעילה 7 מכונות בשבוע
אבל סהכ עם מייבש זה לא ביג דיל. מין התעסקות כזו אבל לא משהו היסטרי.

יש לי חברה שמפעילה 3 מכונות ביום.
מדהים. עסק קטן. מה שכן כאילו הכל עליה היא לא מתלוננת אבל מוזר לי שיש לה בנות ובנים גדולים שבשיגרה לא אחראים על משהו וכביסה זו אחלה אחריות.

יש לי דודה מהממת עם שישה ילדים. הקטן כבר בן 25. כשהייתי נוסעים אליה, תמיד בתה שהיתה בגילי והיינו חברות נראתה לי כל כך יותר אחראית ממני. היא ואחותה היו אחראיות על הכביסות. אבל ממש. היה לנו טקס, מין יום כביסה כזה כמו פעם - הן היו מרורקות את סלי הכביסה מהאבטיה במרוכז. ממיינות בערימות גדולות, מכניסות ומפעילות מכונה בזו אחר זו, תולות על חבל הכביסה בחצר מורידות מתקפלות וממיינות לחדרים.

הן עשו את זה בלי להתלונן, לפחות לא ששמענו, הן גם לקחו חלק שוטף בניקיון הבית, וגם בשאר הדברים,למשל ללוות את הקטנים לגן לבית הספר, אפילו ללכת לאסיפות הורים כשהיו כפילויות עם ההורים.

זה רק הפך אותן לנערות בוגרות אחראיות יוזמות ותרם לבטחון שלהן. לי זה נראה גם תחושת שייכות.

דווקא חברה שלי רואה את זה אחרת, כאילו שחינוך לאחריות על מטלות בבית עם הרבה ילדים זה לגזול להן את הילדות.

אני כילדה זה מוזר. מצד אחד כן ציפו ממני לנקות ביום שישי לעשות ספונג'ה נגיד. ובפסח כן היה ברור שכולם מתגייסים לנקות כל יום עד ליל הסדר. כאילו הציפיות היו ברורות אבל בפועל השקעתי כאלה מאמצים בלברוח מזה.
אני עד עכשיו זוכרת את גודל המירמור שלי כל יום שישי בסוף יום לימודים מזה שמחכה לי ספונג'ה בבית
והייתי מתחמקת, מגיעה מאוחר...

מוזר. למה את המעט הזה לא יכולתי לעשות וזהו. ביומיים לא ציפו ממני לדבר. לא כלים לא כביסות לא קניות כלום. עזרתי לפנות שולחן מדי פעם וזהו.
אני לא יודעת אם ההתנגדות שלי רק לנקות בשישי נבעה מזה שבכללי הורגלתי להתעצל או שההיפך - זה לא אני ולא מתאים לי ושום כלום לא יעזור גם לא המינימום.

אני בינתיים לא ממש מחנכת. את היחדים. פעם בשעה אני נובחת למה זרקו על הריצפה, למה לא אספו, תרים את זה עכשיו, אם לא אז....
אבל אין פה רוטינה של סדר שהם חלק ממנה. או שאני נוקטת בה. אין רוטינה ועד שאין רוטינה אין לי דרך לחנך. הדוגמא מגיעה מלמעלה.
צריך להתחיל. לא כרגע... לא בראש שלי בייחוד שזה לא בא לי טבעי, ובייחוד שאני נובחת על כלום לפעמים, כן אני מנסה לחדש רוטינה של רחיצת ידיים כשנכנסים הביתה, וחליצת נעליים וגם זה יש פה ויכוחים כאילו הסכם שלום במזרח התיכון.

אבל זה יגיע. חשוב לי שסדר ובעיקר שיטתיות יהיו חלק מחייהם.

יום 53 לאתגר
מיינתי את מגירת הגרביים של כולנו
העפתי איזה 20

האמת שבניגוד לרוב האנשים אין לי בעיה להעיף יחסית

מינוס 2 קילו
מתחילה לנשום

לקרוא אותך לפני השינה מרחיב את הלב ומעודד. בהצלחה בהכל!

שמש את מאירה פה את העמוד בכל פעם מחדש, תודה

יום 54 לאתגר
סידרתי את המזנון העליון... לקח דקה וחצי

שליחה על ידי פלוני* » 21 מרץ 2021, 22:24

משהו בדברים שאת כותבת
או באופן בו את כותבת , לא יודעת בדיוק מה
מזכיר לי במשהו את
הספר פרויקט האושר....

עשיתי גוגל על הספר, נשמע טוב!
הרעיון בבסיס באמת דומה
מעניין יהיה לקרוא אותו

בטוח נותן השראה.

נראה לי שזה עניין של התקופה הזו שאנחנו מנסים לשנות הרגלים בעצמנו כל הזמן.
חיפוש של שליטה טובה יותר ושיפור מתמיד.

יום 55 לאתגר
פתאום נזכרתי שאוטוטו פסח ובהרבה בתים מתגייסים לנקיון יסודי
אצלי אני מתקדמת לאט אבל בטוח ובכלל לא לכיוונים יסודיים
היום גרפתי ערמות של קישקושים מהסלון המבואה הפרוזדור. מתחת לשולחן מתחת לשטיח. מתחת לספות לא העזתי.
בכל ערימה יושבת ממיינת. הבן שלי גם שיתף פעולה בשלוש ערמות. אמרתי לו תיקח משם מה שאתה לא רוצה לזרוק וכל השאר אני זורקת. הוא שמח להציל משחקים. זה הקל עליי כי זה החלק השנוא עליי.
לפני זה סידרתי את הספות. הבן שלי תלה בהצלחה מעילים וכו'
החזרתי שוב מלא משחקים, קישקושים למקומם.
את השטיח הענק קיפלתי לשניים הצידה עד שאשאב אבק
ביום אחר
את השולחן גררתי ליד הדלת כדי להעיף הוא שבור
ואת שולחן היצירות זה שקירצפתי עד זוב דם לפני כמה ימים - העמדתי במקומו
הריצפה זקוקה לשטיפה וקרצוף יסודיים אבל אני רצה לגן
וגם מספיק לי פורשת בשיא להיום.

זה לקח שעתיים בערך.
לא ציפיתי שזה מה שיהיה. עדיין לא פיתחתי את התעלומה למה מגיעים אצלי כל כך הרבה דברים לריצפה כל הזמן.
או שזה אצל כולם רק שצריך להרים כל הזמן ולא אחת ל...
בפעמים שניסיתי לשמר ריצפה נקיה לאורך זמן נאלצתי להתכופף עשר פעמים ביום בכל חדר.

או שזה אצל כולם רק שצריך להרים כל הזמן ולא אחת ל...

לא יודעת איך אצל כולם, אבל כן, מרימה כל הזמן. כל הזמן.
ואין מצב שהולכת מהסלון לחדר ילדות מבלי לקחת משהו ביד ולהחזיר למקום על הדרך, ומשם לחדר אמבטיה וחוזר חלילה...

אני כל כך עצבנית
ממש בגוף.

אז חוץ מהסגרים שכולם סובלים מהם.
שנייה הבן שלי צריך משהו

אז השעה אחת עשרה וחצי בערב והבן שלי ער ושרף לו משהו והייתי צריכה למרוח משחה
והנה התמצית למה אני עצבנית
כי אחרי שנה שלמה תכלס שכולנו היינו עמוק בחרא של הקורונה יכולנו ספגנו סגרים ובידודים
אחרי כל זה אני היום רשמית סוגרת 80 ימים רצופים עם הבנים שלי שניהם או עם אחד מהם, להוציא יומיים של חסד.

זה כי היה את הסגר ההוא של 5 שבועות בערך
ואני לא יצאתי מפתח הבית בסגר ההוא
בגלל המוטציה הבריטית וגם העיר שלי הפכה כתומה וואט אבור וגם צריך להודות פשוט נכנסתי לדיכאון עמוק
ואז עם הלשון והקרביים בחוץ חזר הגן והילדים הלכו איזה יומיים וחזר לי חצי חיוך לקלסתרון
ואז טראח בידוד כמעט שבועיים
שהתחלתי אותו זוחלת על שש בוכה מבפנים רותחת מבחוץ
ואז הו רגע עכשיו הקצפת. ביום שנגמר הבידוד, יותר נכון בלילה שבין סיום הבידוד לחזרה למסגרות הבן שלי חלה (לא בקורונה).
לא יומיים. שבוע.
שבוע שאני מטפלת בילד חולה.
ואז הודיעו שגם אין גן בימי שישי. אז גם הבן שלי הסתובב לי בין הרגליים
ואני בשלב הזה כבר כמעט 70 ימים רצופים נמצאת 24/7 עם מי מילדיי.
ואז הוא הבריא המתוק. והלך לגן. ליומיים. ביום אחד מהם לקחתי את הבן השני שלי לבדיקה וכבר לא חזרנו לגן. ביום האחרון אני הייתי במיון כי כמעט התעלפתי וכאלה. רצו לאשפז אותי להמשך בירור - ואמרתי להם היה נחמד היה לנו נחמד. באמת כמה שעות רחוק מהבית ועוד לבד פעם ראשונה מזה כמעט שלושה חודשים. אפילו קניתי לעצמי ארטיק וקוראסון וקפה ישבתי בלובי המתנה לסיטי ראש, שתיתי באהבה נהניתי חשבתי כמה כיף לשמוע בכריזה "סניטר סניטר לחדר מיון חדר 7".

באמת היה נחמד. כשהרופא הציע אשפוז כדי לסיים את הבירור מהר במקום בקהילה, צחקתי. ממש צחקתי. שאלתי אותו אם יש לו ילדים. והוא אמר שלא.
ואז הוא אמר "אבל את יודעת שיש סיכוי קטן אבל ממשי שתיכנסי למיטה ולא תקומי".
אמרתי לו בסדר אני אקח את הסיכון הזה דוק.

אח''כ הגיעה רופאה מעט יותר מנוסה ואמרה שאני יכולה ללכת הביתה בחדווה ולהשלים בירור בקהילה.
גם הפעם צחקתי.
ברור. אני אשלים. בעולמות מקבילים.

וחתמתי על שחרור בצער יש לציין.
לא כי חששתי למות.
כבר אז הרגשתי שאני הולכת להתגעגע.
לא חיכיתי לסיכום שלה.
מי ששמרה לי על הילדים חיכתה לי עם עיניים רצח
מה שלא הורג מחשל
חבל שהדוק לא מכיר את זה. זה היה מוסיף לו בריאות. והוא באמת היה מתוק. אמר לי שהיתה לו מטופלת בדיוק כמוני שזילזלה והיא מתה.
אמרתי לו שאין לי כוונות כאלה בקרוב ובכל מקרה זה לא מתאפשר לאור הלוז הצפוף.

עכשיו הבנים שלי הם באמת מהסוג המתוק והמעסיק את עצמו זה לא שאני אמא כזו שכל היום יושבת איתם על משחקים וכל היום סביבם.
אבל עדיין אני כל הזמן איתם. כל הזמן כל הזמן כל הזמן. מאכילה ומנקה ומתווכת טעונה ומעניקה ומשחקת ומסיחה את הדעת ברבאק

וביום שבת טראח שוב חולה הבן השני.
והיינו במוקד.
ומאז שבת ועד היום הוא שוב איתי בבית.

ומה לעשות שזה הילד היותר דברן. דברו אמרתי? חפירות עומק. הילד יצא עליי. כן זה מתוק ומקסים וכו'. אבל אלוהים אני חייבת לא לשמוע הד אחרי כל מילה שלי. לפעמים זה אחרי מחשבה.

אני בערב התפוצצתי. גם במוקד הסתובבתי עצבנית.
וזה לא רק זה.
הוא ישן איתי והוא מנג'ס שאבוא לישון איתו בזמן שאני מחכה לשקט הזה של הלילה

הנה שוב אני שומעת אמא בואי תשני איתי. בזה הרגע.
די
די

הם בגלל הסיר לחץ נהיו מאוד בווליום גבוה. הקול המשחקים הכל בצעקות שמחה או כעס אבל הכל בווליום.

80 יום!!!
80 יום מסביב לעולם בין ארבע קירות ושני ילדים.

בחיי שאני אפילו לא בוכה.
זה מין קהות חושים כזו.

נהייתה לי אלרגיה לדרישות. אמא שורף לי פה. אמא כואב כואב. אמא נחתכתי. אמא רטוב לי. אמא מתי את באה. אמא אני צמא. אמא עשיתי קקי. אמא אני רעב. אמא אני עייף.
אמא תפתחי לי. אמא הוא הרביץ לי. אמאאאא אני לא מוצא את... אמא תחפשי את.... אמא לא פייר אמא עכשיו.
אמא יצא לי פצע
אמא מגרד לי
אמא אני מפחד מהג'וק צרחות צרחות
אמא זה לא טעים
אמא אני רוצה מתוק. אבל אין לי. אבל אני רוצה מתוק בכי בכי בכי
אמא הוא אמר שאני תינוק
אמאאאאאא בכי בכי בכי קורעים אחד את השני במכות
אמא הרטבתי כולי
אמא עירבבתי שוקו עם פטל לא טעים
אמא נשפכה לי התרופה
אמא
אמא
אמא תראי איך בניתי
אמא תראי איך עשיתי
אמא תראי משהו
אמא אני לא מצליח ל...
אמא אפשר להגיד לך משהו
אמא אפשר סרט
אמא אני רוצה טאבלט
אמא אני אוהב אותך מלא נשיקות נשיקות נשיקות
אמא נכון סבא שלנו מת אני מפחד שאת תמותי שלא יקחו אותך רוחות רפאים בכי בכי בכי
אמאאאאאא דבורהההההההה
אמאאאאאא הוא קפץ לי על הגב בכי בכי בכי
אמא
אמא אמא
אמא יש לי פיפי
אמא הוא זורק עליי כדור
אמא תגידי לו
אמא
אמא
אמא האור מפריע לי
אמא למה אני חולה
אמא למה אני סובל
אמא כואבבב לי

שוב הבן שלי צועק אמא עכשיו תבואי. מאה פעם הסברתי שאני אצטרף אח''כ ולא - עכשיו

הוא גם בשלב שמאוהבים באמא. האדיפלי.
כן זה מתוק. אבל למה עכשיו
כל היום נשיקות והשתפכויות והלב שלי ואת ואני ולעולם
ואני גם איך אפשר שלא
מחמל נפשי
נשמה טובה שלי
הצחיק את כל מי שבדק אותו במוקד
סקרן וחכם ורגיש ועדין ולא מגיע לו החרא הזה של המחלות כל ההתקפות האלה מה לו ולחרא הזה שתוקף אותו

יכמה שאני מקטרת על התנהגויות
אם אני הייתי סובלת כמוהו הייתי קורעת שערות והוא מתוק דווקא נושא בגבורה כאב גבורה אמיתית

ובאמת שאסור לי להתלונן
העיקר הבריאות
ושאנחנו בסדר
באמת

ואני מסתבר בגיל המעבר
לא אמרו לי לא ידעתי הגיע ככה במפתיע
כן חטפתי את זה מוקדם ביי ביי מחזור
שלום לך עצבנות של גיל ההתבגרות סחרחורות השמנה עייפות גלי חום נדודי שינה ורבאק

ואני מנסה לשמח
ולטפל
ולשמור על בית נעים
ובין לבין בעיות רפואיות גם אצלי
והשמנה חונקת בכל מובן

ואני עצבנית
עצבנית
עצבנית

לילה טוב
מחר יום חדש
ומעצבן
אולי פחות אולי יותר
אני לא בוחרת מחר בקלפי
לא שלא רציתי או רציתי
בתכלס -
איבדתי את תעודת הזהות והדרכון בחודשים האחרונים

יחד עם הזהות שלי כולה

הנה הבן שלי בא אליי לסלון. עם השמיכה.
אין לי כח
פשוט אין לי
שחרר אותי

כלום

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא
גם כשהיא מרוסקת
לחתיכות

יהיה בסדר
לא לדאוג לי
אני פורקת
כן אני יודעת עזרה וזה

הכלבים נובחים והשיירה עוברת והסוסים בועטים ויום עסל יום בסל ועם ישראל חי יחד לב אל לב הללויה לעולם עוד יבוא שלום עלינו לילה טוב

אני חושבת על זה עכשיו
שאני מנותקת לגמרי מעולם המבוגרים
ניתוק הרמטי

סגר ובידוד ומחלת ילד
ואין אפילו עוד מבוגר אחר בבית
ואני מקפידה על הסגרים והבידודים
זה רק אני עם שני ילדים
ואני כבר לא רגילה לשיחה נורמלית

לא יודעת איך אצל כולם, אבל כן, מרימה כל הזמן.

מעודד האמת
לדעת שככה זה ולא עוד הרגל דפוק ספציפית אצלי
שדברים מגיעים לריצפה
וכן גם העניין שכל הזמן מחזירים חפצים למקומם
אני מניחה שעם ילדים זה בכלל כפל כפליים

יום 56 לאתגר
האתגר הזה אתמול עלה מדרגה
ברמת התוצאות
אחרי הסלון שטיאטתי היטב אבל באמת ערמות ומיינתי וסידרתי חפצים והעפתי שולחן אחד, הוצאתי את השטיח והעברתי לאמצע הסלון
פתאום נראה שהסלון מסודר מאוד
המרחב נפתח
עוד לא נקי כי צריך לשאוב ולשטוף ריצפה
ומתחת לספות לא נגעתי בכלל מי יודע כמה
אבל נראה בבת אחת יפה ומסודר בהרבה
בנוסף למטבח ולמבואה שנראים הרבה הרבה יותר טוב
פשוט רואים יותר ריצפה יותר סדר

היום טיאטתי שוב בסלון במבואה ובמטבח.

בלבוסטה כל הכבוד לך באמת. עם כל הדברים שאת מתמודדת איתם. את מדהימה. מקווה שירווח בקרוב. ותקבלי רגעים של אוויר לנשימה עבורך. נשמע לי חיוני. וחייבת להוסיף שגם אצלי זה סידור בלתי פוסק ותהייה איך הבתים המתוקתקים (יש כאלה. גם עם ילדים) עושים את זה

קרן תודה אהובה, יש ימים ויש ימים. בסהכ אני מבורכת בכל כך הרבה ואני מזכירה את זה לעצמי בימים קשים.
וכן סדר בלתי פוסק זה מה שזה גם בבית גם בראש כנראה.

יום 57 לאתגר
קיפלתי את הרמה בגדים ומעילין שהיו זרוקים במבואה וחלקן תליתי המתמחה. לקח כמה דקות.

היום גם קיבלנו את הבלנדר נינג'ה איזה כיף! כמה רציתי כזה שיהיה לנו להכין מלא אפשרויות בריאות
זה שינוי אמיתי המכשיר הזה
בתקווה ושאיפה שיקזז את כמויות הזבל שאנחנו מכניסים לגוף. שיחליף את רוב הגלידות, המעדנים והארטיקים הקנויים.
אני ממש ממששש מקווה ללמוד לארגן כאלה טעימים ללא חלב או עם מעט כדי להפחית גם את זה משמעותית מהתפריט שלנו
אני לא נגד מוצרי חלב אבל אנחנו מגזימים ויש פה חוסר ברזל לכולנו אז בכלל גם מהזווית הזו מקווה לתגבר ברזל דרך שייקים

גם המשלוח האורגני הטרי טרי טרי יגיע עוד מעט

איזה כיף. צריכה יותר לממש רצונות שלי ולא להישאב למוכר.

אוטוטו פסח.
ואיך יודעים שבא אביב?
כשהמכנסיים של הילדים מחוררים או קטנים עליהם מסביב
ואז את רצה לקנות כמה בסייל ומתקמצנת לקנות את המידה הנוכחית כשעוד שבועיים כבר ילבשו קצר
אז את קונה שתי מידות יותר לשנה הבאה
ובבקרים את בדילמה אם לשלוח אותם לגן כמו עלובי החיים או עם מכנסיים חדשים דנדשים שמחליקים מהטוסיק
ואם שומעים יותר מדי קולות של מכונות כביסה מקירות הבתים,
זה רק כי מכבסים צפוף יותר את השניים וחצי המכנסיים שעוד מתאימים

11 מיליארד
הלכו על ארבע מערכות בחירות
והחמישית בדרך
אני מצביעה רק במערכות אי זוגיות
הראשונה בשלישית ובואכה החמישית
על זו ויתרתי
קטפנו פיטנגו שיחקנו כדורגל והסברתי להם מה זה בחירות
הבנים הציעו שאני אבחר בהם
וואלה אין לי ספק שיש להם רמת בגרות גבוהה פי כמה מקברניטי המדינה
ואני לא ממתנגדי ביבי (בסדר מושחת אבל יש יותר טוב כרגע?)

הלוואי ולא תהיה עוד מערכת בחירות
לא מגיע לנו.
חג שמח
ובריא
חמלה עלינו ועל עצמנו
אמן

קיבלנו משלוח של סל אורגני מובנה.
יש שם דברים שאני לא מכירה
כרוב סיני למשל - הבנתי שהוא טוב לממולאים, מישהי יודעת מה הטעם שלו? נאמר ביחס לכרוב רגיל?

קיבלנו גם חסה סלנובה בכמות של עדר
ושום ירוק מה עושים איתו?
אני אוהבת הפתעות
מעניין כמה אני מקובעת על מה שאני מכירה מהבית וטוב שנכנסים לי בדלת דברים חדשים

שליחה על ידי שקטה* » 25 מרץ 2021, 14:51

כרוב סיני ממש טוב למוקפץ, אפשר להכין איתו בקר מוקפץ עם ירקות בתיבול של סויה, שום, ג'ינג'ר ומירין (מירין זה רוטב אסייתי שמוסיף מתיקות, בדרך כלל בשילוב עם סויה וליים). לא בטוחה שהייתי מתעסקת איתו לממולאים כי העלים נראים לי פחות גמישים משל כרוב רגיל ויותר פציחים כאלה, אבל אני לא מומחית.

שקטה אפשר לאכול אותו חי? כלומר הוא בסדר בבטן או שחייבים חימום? תודה!
קיבלתי גם צנון סיני ארוך שנראה כמו שורש פטרוזיליה לא יודעת אם אפשר לבשל.

שליחה על ידי שקטה* » 25 מרץ 2021, 20:09

אין לי מושג האמת... תמיד בישלתי.

יום 58 לאתגר
הרמתי כמה קישקושים ומשחק מריצפת הסלון

שליחה על ידי שקטה* » 25 מרץ 2021, 21:36

וואו, עוד מעט 60 יום! כל הכבוד בלבוסטה

יס אינדיד

תודה יקרה!

-- אני מינוס 2.200 ק''ג במשקל.
שלושה ימים ראשונים שמרתי במקסימום בלי ברירה, פשוט הרגשתי מחנק.
בשלושה ימים האחרונים די חגגתי על ארוחת שחיתות פעם ביום (יש לי חולשה לבשרים). אבל גם בתוך השחיתות במסביב שמרתי.
הזכרתי לעצמי בלילה כששוב חזרה לי תחושת הכובד והמחנק והבחילה.
הזכרתי שכמו בענייני הבית. לאט לאט. לא משנה כמה פחות בדיוק כמו הבית יש יום שאני מזיזה שני ניירות במזנון וזהו עשיתי את שלי ויש יום שאני מרימה חצי בית שעות. העיקר שהכיוון הוא קדימה. בהפחתה. בתחליפים בריאים לקיים.
המחשבה שלי בדרכ זה שאם אוכלים המון בדיאטה או נאמר אוכל שחורג ממגבלת הקלוריות (אין מה לעשות בסוף זה כמה מכניסים לעומת כמה מוציאים) אז הרסתי הכל ירד לטמיון או לפחות אותו שבוע.
יש פה גרעין של אמת כמובן אבל אני מסתכלת עכשיו מעט אחרת, לפחות בנקודה הנוכחית. אני מסתכלת על כמה הורדתי מהיומיום ביחס לקודם שלא אכלתי שטויות כבר רווח. קולה לא נכנסה הביתה- יופי. ויתרתי על טיגון והלכתי על ביצה רכה - מעולה. מרחתי גבינה במקום מיונז - טוב.
ולאו דווקא רק על כמה ירדתי בארוחה ספציפית או ביום ספציפי.
אני גם זזה יותר. לא ספורט חלילה

אבל זזה יותר.
טיולים כמה פעמים בשבוע עם הילדים מסביב לשכונה.

עכשיו אני רוצה להבין איך להפוך את התזונה של הילדים לבריאה יותר.
כבר הצלחתי להטמיע את הצלחת ירקות הענקית בארוחת הערב לפני הארוחה והם אוכלים בהנאה כבר חודשים. משהו שקודם היה לא שיטתי.
גם פירות כמובן אחרי ארוחות תמיד היו.
קיבלנו את הבלנדר ואני לומדת מתכונים שיהיו בהם מרכיבים שביומיום הם פחות אוכלים ( נאמר פירות יער סלרי פטרוזיליה שמנים טובים) אבל כרגע אנחנו על השייקים הרגילים על בסיס חלב שזה לא נורא הבננה מלון וכאלה - כי עוד לא התארגנתי על מוצרים מתאימים אבל גם פה אני צריכה קו מנחה ולהוריד את החלב.

אני רוצה להפחית להם את כמות מוצרי החלב. אני לא נגד אבל זה יותר מדי וזה מתחרה בברזל שיש חוסר ממנו לכולנו.
להפחית את כמות הממתקים והחטיפים.
להגדיל מעט את כמות הירק והפרי, לא בהרבה כי הם אוכלים מספיק ויותר מדי גם מכביד על הבטן (אני קוראת המון על כמה פצצות ויטמינים וסיבים וכו' לא בנויות למערכת העיכול בכמויות שלנו וכדאי במינון סביר) ואת הפינה יסגור הבלנדר.
להוסיף אומגה 3 דרך דגים ותוספי מזון למרות שאני כבר לא בטוחה שתוספים זה בריא. כותבים שהכל מעופש וגורם ליותר נזק מתועלת. וגם גורם לכאבי בטן ממה שניסינו.
ברזל - כל מה שניסיתי כולל אקוסאפ וגרמזה וספאטון יש לו תופעות לוואי. אז להגביר ברזל התזונה או לתת מעט מעט מתוסףי המזון לא יודעת.

איפה שאני לא מיידית זה בדרכ כי אני מבולבלת ויש אי ודאות אז אני חוזרת להרגלים ישנים.

ואני לא יודעת איך מתחילים. לגבי הילדים זה כאילו אני מכבה שריפות. גם איתם צריך להתחיל לאט לאט. וזה תלוי רק בי. אני זו שקונה אני זו ששולפת במבה כדי לקבל לפעמים שקט, אני זו שמבטיחה שנקנה ארטיק ביציאה מהגן כדי לא להתווכח וכן הלאה. אני מערבבת את התרופה הקבועה של הבן שלי בחלב או פטל אחרת זה חריף לו. אני נותנת כריכים עם שוקולד לפני הגן לבן השני שלי אחרת הוא יילך לגן בלי לאכול (הוא לא מבקש אבל בבוקר אין לו תאבון ואני לא רוצה שירעב עד לארוחת בוקר בגן שמוגשת מאוחר). אני בעצמי משוגעת על מתוקים וזה בבית כל הזמן ועכשיו פחות בגלל הדיאטה
זה שהם איתי בקניות - נורא ואיום. אז הזמנתי מהסופר בלי ממתק אחד מצד אחד - אבל במכולת כשקנינו ארטיק אזהם מבקשים גם ואפלים עוגיות. וקניתי.

אני צריכה להחליט בקטן. מה יקרה פה בקטן אבל קבוע.

משהו שאצליח לעמוד בו. וגם סדר. הם מגיבים טוב לכללים. אני פחות עומדת בכללים.

שליחה על ידי שקטה* » 26 מרץ 2021, 10:48

לגבי הילדים, נשמע שכבר יש כמה הרגלים מעולים אצלכם כמו צלחת ירקות לפני האוכל שזה נהדר.

אני תמיד נצמדת לכלל של מספר ארוחות קבוע ביום ובלי נישנושים בין לבין כי זה הורס את התיאבון וכי לא טוב בעיני שמערכת העיכול תעבוד כל הזמן. אז 3 ארוחות קבועות ועוד שתי ארוחות קטנות (ארוחת עשר וארוחת ארבע) בזמנים כמעט קבועים ולא נותנת פתאום שקית במבה שעה לפני ארוחת ערב או צהריים למשל כי זה ממלא ממש והורס את התיאבון לארוחה (האמת אין אצלי במבה בכלל אבל גם לא אתן נישנוש אחר קרוב מדי לארוחה). בגן יש את הארוחות שלהם שבעיני לא הגיוניות אבל בשעות של הבית אני ממש משתדלת שזה יהיה מאורגן. לא בטוחה איך זה אצלך מהבחינה הזאת ואם זה לא ככה כרגע אז יהיה קצת קשה להרגיל אותם למשהו פחות מאפשר אבל הייתי מנסה לאט לאט להגיע לכיוון הזה.

ולגבי זה שאין לו תיאבון בבוקר - אולי להעיר אותו קצת קודם כדי שיספיק לפתח תיאבון? אפילו רבע שעה לפעמים יכולה לעשות את ההבדל. בכלל אני נזהרת מאוד מאוד מהמלכודות האלה של - לא רעב בזמן הארוחה אז ניתן לו עוגה כדי שיאכל משהו בכל זאת וכאלה, כי זה מדרון תלול כשילד מבין שאם הוא לא אוכל אוכל מזין הוא יקבל משהו מתוק במקום. אז הייתי מנסה להעיר אותו קודם ולהגיש משהו שהוא אוהב אבל יותר בריא. להבטיח את השוקולד אחרי הגן במקום. כדי שאם כבר אוכלים ממתקים ושטויות שלפחות זה יהיה מרוכז באותו זמן ביום (אחרי הגן נראה לי פחות נורא מבמקום ארוחת בוקר) ואז אחרי שיתרגלו שזה רק בזמן הזה לנסות לפורר גם את ההרגל הזה בהדרגה. הם אוהבים תמרים? כי תמר זה מתוק ממש כמו ממתק אבל הרבה יותר בריא אז לפעמים אפשר אולי להחליף ממתק בזה.

שליחה על ידי שקטה* » 26 מרץ 2021, 10:55

עכשיו קראתי שוב וראיתי שכתבת שהוא לא מבקש את הכריך עם השוקולד לפני הגן. אז הייתי מנסה כמו שהצעתי להעיר קודם כדי שיספיק להרגיש רעב ולאכול משהו אחר. ואם גם זה לא עוזר אז אולי לשים לו בתיק כריך קטן לארוחת בוקר ולנסות לבקש מהגננת שתיתן לו לאכול אותו לפני שהם יושבים לארוחת בוקר? סביר להניח שהיא לא תאהב את זה אבל אפשר לנסות להסביר לה את המצב ואולי היא תסכים, יהיה לה יותר קל להתמודד עם ילד שבע מאשר עם ילד רעב ועצבני. בכל אופן לדעתי אסור שהפיתרון יהיה כריך עם שוקולד כל בוקר, זה הרגל נורא.

עוד אפשרת שמישהי כתבה כאן פעם (צילי, נדמה לי) זה לשלוח את הילד לגן עם פירות ולומר לגננת להרשות לו לאכול אותם ברגע שמתעורר אצלו התאבון, גם אם זה לפני שמגישים ארוחת בוקר בגן.

ברזל - כל מה שניסיתי כולל אקוסאפ וגרמזה וספאטון יש לו תופעות לוואי.
את יודעת שלספאטון יש שני סוגים, כן? כי ספאטון תפוח אמור להיספג יותר טוב ולכן אולי יהיו לו פחות תופעות לוואי. ויש גם פלורדיקס.

יום 59 לאתגר
סידרתי את ארון בגדי הילדים
והרמתי קשקושים מריצפת הסלון

סדר כלשהו מבחינת תזונה חשוב שיהיה שקטה זו באמת הדרך הכי מהירה לאכילה מסודרת. אבל לא כזה מאוד מסודר כמו שתיארת שקטה כי אני חושבת שהרעב ושובע משתנה כל הזמן ופחות בהתאם לשעות קבועות מראש. נגיד פעם הם יוצאים מורעבים מהגן ופעם שבעים עד שבע. פעם הולכים לגינה עם חטיפים או אוטו גלידה ואז ארוחת הערב מתאחרת.
אנחנו גם מתעוררים וישנים בשעות משתנות. בטח בימי סגר חגים בידוד בכל בלגן כזה גדול. וכשחולים בכלל.

אני כן צריכה לשנות נקודתית טקסים שנוצרו ומורגלים לממתקים שם. למשל אחרי הגן אנחנו תמיד קונים משהו מתוק. צריך לשבור את זה אבל זה לא פשוט. המכולת בדיוק מתחת לבית זה גם מאוד נח כי זה מדרבן אותם להגיע לבית במקום ויכוחים.

לגבי הגן אין שום אפשרות לארוחות פרטניות. הימים הכי טובים מבחינתי היו אלו שהיה צריך להביא ארוחות מהבית. שלחתי אותם עם כל טוב מלא ירקות ופירות חתוכים וכריכים. זו הייתה העסקות כל בוקר אבל כל היום. הם אכלו שם מה שהם לא היו אוכלים כל היום ואפילו שמנו קצת והכל בריא בריא. אבל כרגע יש הזנה בגן ולא מביאים מהבית. וארוחת הבוקר מתחילה מאוחר ולא כולם יושבים מיד אלא בתורות ואני לא יכולה שהם יהיו רעבים ככה.

לגבי ברזל ניסיתי פלורדיקס שגרם לכאבים וגם בלתי נסבל במזיגה שלו תמיד מטפטף ותמיד נשארת כמות ענקית בבקבוק שהיא פגת תוקף. אבל בעיקר גרם לאי נוחות בבטן.

הספאטון לי אישית מנפח את הבטן. היום ש
מזגתי להם קצת בשייק פירות ממש חצי מהשקית לשניהם ונראה שבסדר. אם כן רז נמשיך עם זה.

האקוסטאפ ממש גרם לכאבי בטן. לדעתי בגלל הויטמין סי.

אגב מישהי יודעת אם אפשר להשתמש בשקית פתוחה של ספאטון... כי אני מחלקת את המנות

אני חושבת עכשיו שהדבר הראשון זה להוסיף. פחות להתמקד בלהוריד.

נאמר שייקים כל יום זה מתוק ומשביע ובריא וכשאלמד לייצר ארטיקים וגלידה מזה ואוטוטו קיץ אז זה יכול להיות תחליף מטריף שאפשר לאכול קבוע במקום ג’אנק

הדבר השני זה לא להכניס מתוקים וחטיפים הביתה. אני שוב ושוב לא עומדת בזה. כי זה מקל עליי. אני ממש לא יכולה באופן גורף להעיף במבות או שוקולד. זה הצלה פה. עוד לא הבנתי איך להגביל את זה בבית. נכון לרגע עש בבית גם בייגלה פופקורן במהות שוקולד למריחה וטבליות מרציפן חלבה ארטיקים במקרר ומעדנים.

וזה בלי להזכיר נשיקות קרמוגית ועוגיות עם ריבה פתי בר וקרקרים שבגלל שהם פתוחים אני זרקתי שלשום רובם טובים.

אני צריכה שיהיה לי משהו בשליפה לתת ולא רק ההתעסקות הזו בארוחות וירק ופירות חתוכים וכאלה. לפעמים במהלך כששניהם באטרף נהיה שקט.

שליחה על ידי שקטה* » 26 מרץ 2021, 21:35

משהו לשליפה יכול להיות גם תמרים, פריכיות תירס או אורז (אצלי הם מאוד אוהבים), צימוקים, פירות יבשים אחרים. או פירות שלא חייבים לקלף או לחתוך או שהם יכולים לקלף בעצמם. הילדים שלי עוד קטנים אבל מצליחים כבר לקלף קלמנטינה בעצמם וזה מעסיק אותם ולא מצריך ממני להכין. יש ילדים שמאוד אוהבים חטיף אצות מיובשות. בקיצור, לא חייב להיות דווקא במבה ושוקולד.
הבעיה עם אלה שהם ממכרים נורא וקשה להסתפק במשהו אחר כשמתרגלים.

אני חושבת שבשלב ראשון דווקא הייתי מנסה להיפך, למקד את האכילה של המתוק אחרי הגן כדי שיהיה לזה זמן ברור שבו זה קורה במקום בהרבה רגעים שונים ביום. הזמן הזה ביום גם לא צמוד לארוחת ערב כך שזה פחות גרוע בעיני מלנשנש קרוב לארוחה. ולדאוג שבארוחות לא יהיה את זה ושלא יהיו נישנושים קרוב מדי לשעת הארוחה. נכון שסדר היום משתנה לפעמים אבל איך שאני מגיבה לזה זה יותר על ידי כך שאני נותנת פחות או יותר בארוחות הביניים לפי המצב, ולפעמים אפילו מדלגת על ארוחת ביניים. למשל אם קמו מאוחר בבוקר ואכלו ארוחת בוקר מאוחר, אני עדיין אגיש צהריים באותה שעה פחות או יותר אבל לא אתן ארוחת עשר בכלל או שאתן משהו יותר קטן ולא ממלא.

אני גם לא נותנת קינוחים כמעט אף פעם (חוץ מבארוחות משפחתיות עם הסבים וכאלה) כי לא רוצה ליצור הרגל שתמיד חייבים מתוק אחרי ארוחה וגם לא רוצה שידלגו על האוכל או לא יתעניינו בו כדי להגיע לקינוח.

שליחה על ידי שקטה* » 26 מרץ 2021, 21:42

בקיצור אני מאוד במודעות לגבי זה וחד משמעית מאפשרת להם פחות מתוקים משאני מאפשרת לעצמי וכשאני אוכלת משהו לא בריא זה לרוב כשהם לא בסביבה. אני עושה את זה כי אני יודעת שלילדים אין שום ריסון עצמי ושום הבנה של מידה או של מה בריא ומה לא, הם מונחים אך ורק על ידי ההנאה והחשק שלהם ואם רק אאפשר להם את זה הם ידרשו כל הזמן את הדברים האלה וזה יבוא על חשבון אוכל אמיתי וגם יהפוך למשהו שצריך להיאבק איתם עליו כל הזמן. אז אני באמת מצמצמת את זה למינימום ומשתדלת שכשהם אוכלים משהו לא בריא זה כי קיבלו את זה בגן או אצל סבתא או כי כולם מסביב אוכלים. משתדלת שזה יבוא כמה שפחות ממני ובשגרה רגילה של הבית כשאין אף אחד מסביב או אירוע כלשהו. וככה זה לא הרגל מושרש אלא משהו שקורה לפעמים ושלא אני יזמתי כך שלא מבקשים ממני יותר מדי.

אני אראה מה אני יכולה ליישם
כל מה שכתבת נכון וטוב
אבל היישום כמו בכל הרגל הוא הבעיה
זה איבד לגמרי שליטה אטן לך מושג גם אוכלים בגן וגם במשפחה וחבל חבל. הם כן ילדים שאוהבים ירקות וםירות.
הבן שלי מסתובב בבית מחפש מתוק

לגבי פריכות אורז לא מומלץ בכלל ולילדים קטנים בפרט. תעשי חיפוש בגוגל פריכיות אורז מתחת לגיל שש. אני לא מצליחה להעתיק קישור

שליחה על ידי שקטה* » 27 מרץ 2021, 07:59

אוקיי תודה על האזהרה! אני נותנת במילא רק פריכיות תירס האמת. אולי תנסי איתן.

יום 60 לאתגר
יוצאים מעבדות לחרות
ועל כן ביקשתי מהבן שלי לטאטא את הבית
הוא מאושר
הביצוע אחלה
שוקלת להאציל סמכויות בקביעות

חג שמח וכשר ובעיקר שפוי לכולם

יום 61 לאתגר
כבר בלילה תיכננתי לנקות את הסלון.
בצהריים הילדים הלכו לחבר. שעות יקרות ונדירות של שקט ומזג אויר מופלא.
החלטתי להתלבש ולנקות.
בהתחלה הכנסתי את שמיכת הפוך של הבן שלי לכביסה.
שאבתי אבק מהשטיח ומהמסילות בתריסים
גילגלתי אותו לצד.
טיאטתי והרמתי את כל המשחקים והקישקושים מהריצפה בסלון פינת אוכל ומטבח.
בפינת האוכל פיניתי את הבלגן שהצטבר זמן רב. כסא שבור ושולחן מפורק זרקתי לזבל למטה
שוולחן שני שאני זורקת החודש.
סידרתי את הכסאות אחד על השני והעפתי לפח שטויות שהיו בכל מקום שם, בגדים צעצועים כאלה.
פיזרתי חומר ניקוי בשירותים והרמתי את השטיח מהמטבח ואת שטיח האמבטיה הכנסתי אותם למכונת כביסה.

מילאתי דלי עם מים רותחים וחומץ. בריצפת הסלון והמטבח עברתי עם ברזל כלים מתחת לרגל טבול בסבון כלים לנקות כתמים ולגרד מדבקות מהריצפה. היו יותר כתמים מריצפה...

אחכ שפכתי את המים והחומץ וקירצפתי בסלון (בלי להזיז ספות), במטבח באמבטיה ובשירותים.
גרפתי מים מהכל פעמיים ובסוף ניגבתי בסמרטוט אחר רטוב ונקי.
זה לקח 3.5 שעות
כ 60 יום מתחילת האתגר הבית נראה משמעותית אחרת וגם היומיום נעים יותר.

נהדרת את @}

תודה רבה

שקטה אני חושבת שיש בעיה עם פריכיות באופן כללי.
אבל כן יש את ההם שמרגישים כמו קלקר עגולים נזכרתי עכשיו שהבן שלי מאוד אהב אותם.

בכל מקרה לא משנים ביום הרגלים וילד שאוהב ורגיל לשוקולד מעדנים ותפוציפס לא יסכים לתמר וקלקר במקום. א ב ל כן אני חושבת לכאן סדר יום תזונתי נראה לי שיהי נכון לייצר מבנה כלשהו בעיקר בשבילי שאדע מתי להפשיר מתי לקצוץ באיזה יום אוכלים מה בעיקר כי מתמסמס לי ואני לא מארגנת מראש וכל עניין הויטמינים למשל ברזל ואומגה 3 שאני צריכה לתת לנם אז לא ביחד וברזל ספבכלצ צריך לתת אותו במרווח מחלבונים ומוצרי חלב וצמוד לויטמין סי ושומן...

והאמת שאת צודקת שאפשר לתכנן סדר ומקסימום לחרוג ממנו.זה מראש אני יודעת שאם אצליח בתור התחלה לעמוד ב30 אחוז ממנו זו הצלחה.

נהיה לי בלגן. וכשיש בלגן פונים למה שהכי זמין וחבל.גם השייקים מכניסים פה רוח חדשה, אני מכניסה לתוכם ירקות שהם לא נוגעים בהם בדרכ כל אחד ומה שהוא לא אוהב ואני מכניסה לשם וזה נהדר וגם את זה צריך לתכנן שיהיו פרודוקטיים מראש ( פירות קפואים קרח שמנים מיוחדים שבדרכ לא אוכלים) ושיהיה שייק שמתאים לספיגת ברזל למשל לא חלבי ובלי ירוקים וביום אחר בעיקר ירוקים וכן הלאה. גם ההזמנה האורגנית היא עסק יקר וחבל לזרוק...

ככה שאני מאמצת את ההצעה שלך לסדר יום תזונתי אפילו ברזולוציה גדולה יותר כדי לייצר לי כמה שיותר אפשרות לתכנן כשאוכל לעבוד בזה. זה יכול להניע תזונה בריאה יותר

רק שתדעו שאתמול הכנתי שייק מפתיע אחד הטובים שיצא לי לטעום ולא להאמין ממה
קיבלנו דלעת ואנחנו לא אוכלים פה את זה אולי. מרק ולמי יש חשק למרק
אז חשבתי שדלעת הרי מתוקה טעם סביר שהולך גם עם מתוקים ומקסימום תיתן צבע לשייק

אז עירבבתי

חתיכות בננה קפואות
קוביה של דלעת מבושלת רכה בלי קליפה
קצת חלב קוקוס
נדמה לי שגם תמר
ומי הבישול של הדלעת משהו כמו רבע כוס

יצא טעיםםםםם כאמור מאילוצים יוצא הכי טוב

שליחה על ידי ענ_בל* » 29 מרץ 2021, 08:05

נשמע ממש ממש טעים.
בלבוסטה, כל הכבוד על ההרגלים החדשים. את ממש השראה.

ענבל תודה רבה יקרה

יום 62 לאתגר

הבנתי מה אני רוצה לתת לעצמי כשאגיע ל100 ימים לאתגר

הקצבתי סכום גבוה ביחס לעצמי כזה שלא הייתי מוציאה אחרת.
שמשקף את החסכון במנקה פעם בשבועיים - אם הייתי לוקחת ב100 הימים האלה במקום להתגייס לזה לבד

.

בסכום הזה אני רוצה לקנות כלים ומכשיר או שניים שרציתי לבית ולמטבח ולא העזתי לקנות. למשל סיר יקר יקר מזכוכית שמתאים גם לגז וגם לתנור, ומחבתות נון סטייק לא רעילות של חברות טובות ויקרות. גם כלי אחסון מחוסמים רציתי שניתן להשתמש בהם מהמקפיא לתנור שקניתי פעם ונעלמו במעברי הדירות, מכשירים יש כל מיני שאשמח לקנות אחד או שניים כולל אולי תנור בילטאין או טוסטר אובן חדש ואולי להתקין סופסוף את המדיח. יש עוד כמה שאבחר מהם.

בקיצור הפרס הזה סוגר לי פינה כשאני נמנעת מלהוציא על דברים כאלה ביומיום כסף והם אלה שמקלים ומאפשרים התנהלות בריאה ומהנה יותר במטבח ובבית.

ולאתגר היומי, הפעם התפרש על כל היום כי כשנקי ומסודר כל קשקוש על הריצפה מפריע בעיניים אז כל היום הרמתי והחזרתי למקום וטיאטתי.
גם שקעתי בקדחת בישולים ואפיה וביליתי לפחות 4 פעמים בשטיפת כיור מלא כלים.
למחר יש מלא אוכל מה שבטוח

אהמ שיניתי את הניק
אחרי שזרקתי חצי בית
והתמדתי באתגר הבית בסגר, בידוד, ומחלות
ושינויים חדשים נוספים
עם שני פיצים איתי 24/7
מרגישה לא בלבוסטה
אלא
בעלבוסטע
על אמת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יום 63 לאתגר
טיאטתי את הסלון והמטבח
כל היוםםם הרמתי קשקושים מהריצפה
סידרתי קצת בכיריים ליד הגז

הי בלבוסטית,
גם אני באתגר מתמשך ודי מקביל לשלך

מאה ימים ברצף של תירגול צ׳י קונג, שכולל הפעם חצי שעה של מדיטציה ועשרים דקות עמידה סטטית ׳עץ׳. אני עכשיו ביום השבעים.
בהצלחה לכולנו!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואוו מהממת!
נשמע מטורף
מדיטציה אחד הדברים הקשים אם לא ה-.
על עמידת עץ אני לא יודעת רק מדמיינת לא לזוז עשרים דקות... כל הכבוד!
בהחלט בהצלחה ותעדכני!

תיראי איך הכל משתנה!

פעם לא יכולתי בכלל לשבת ולמדוט. פשוט הייתי חייבת לקום בשביל לא להשתגע. גם כשמאוד רציתי. כלומר- בקורסים כן הצלחתי, אבל לא בעצמי באופן יומיומי. כיום זה משהו שנעים לי להתחיל איתו את היום.

ולעמוד בתנוחה זה דבר מעניין ומאתגר, ואני לומדת המון על עצמי דרך זה (פיזית ונפשית). מה שחשוב זה לקבל הנחיה, ומדי פעם משובים, כי דרך עמידה נכונה יש שיפור ביציבה והזנה מעולה של הגוף והנפש בחיוניות, ומצד שני עמידה גרועה יכולה להזיק לאורך זמן. מה שמעניין הוא שהקושי הפיזי מתמעט מאוד עם הניסיון (הגוף לא מתאמץ, הוא למד להרפות ולנוח בתנוחה). כלומר האתגר והלמידה הם בעיקר במישור נפשי ורגשי.

פעם את לא תיארת לעצמך שתוכלי לנקות ככה ברצף, ושמצב הבית שלך ישתפר ככה, שתחליטי להעביר את בני הבית לתזונה בריאה יותר, שתסכימי להתחלק עם הבן שלך בניקיון, והנה לך!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הנה לנו

אגב לגבי עמידה שמתי לב שאני לא מסוגלת פשוט ל-ע-מ-ו-ד זה או לשבת או להיות בתנועה
אם אני עומדת וצריכה גם למשל לכתוב הודעה בטלפון או לחפש משהו בתיק - אני מחפשת קודם לשבת
תמיד
יש משהו בעמידה גם פיזית גם מנטלית שדורש איסוף עצמי וגם כח.
זה המון לעמוד ככה ועוד כל יום
באמת שאפו
ולםנות זמן יומיום למדיטציה, כמה קל הרי לוותר וכמה דרוש לגייס כדי גם ביום מדכא לאסוף את עצמך ולעמוד בזה

לגבי ההרגלים החדשים אני עוד מרגישה שזה התחלה של ההתחלה. הלוואי וזה ימשיך. זה הרבה יותר מסדר בבית. זה להחזיר לעצמי את האמון ביכולת להתמיד ולשנות גם בתחומים אחרים שהם מאוד משמעותיים ומאתגרים - למשל בהורות.

אני חד משמעית יודעת שזו מלחמה בגנטיקה, בחינוך, בהרגלים. יש לי חברה מתמידנית בהגדרה. למרות שעישנה עשור וחצי ביום שהחליטה שדי - הפסיקה! למרות שגדלה בבית שאכלו בו כמויות של פחמימות ויתורים בצורה קיצונית - איך שהתגייסה לצבא ולמדה שאפשר אחרת טראח - רזתה 15 קילו ועד היום שני עשורים שומרת באדיקות על תפריט דל ולא מפסיקה ללמוד ולשפר (מתאמנת כל בוקר וכו').
גן חה יש נפילות וכו' אבל זה נראה שהיכולת להתמיד לראות את התוצאה מול העיניים ולא את הנוחות העכשווית ועוד כמה יכולות - יש לה את זה בגדול.

אז היא אולי בקצה כי רובינו לא כאלה, אבל יש כאלה שהם בקצה השני. רובינו איפשהו באמצע. אני ב א מ ת חושבת שזו מלחמה לא רק נגד הרגל אלא נגד כוחות חזקים של גנטיקה (גן ההתמדה או ההתמכרות) ונגד ערכים וחרדות עמוקות (מה יקרה אם באמת ארזה ולא יהיה לי תרוץ יותר לכשלונות מסויימים, מה יקרה אם נתחיל תזונה בריאה והאימה לגלות לעומק שמה שעשיתי עד עכשיו לא היה סתם לא בריא אלא מזיק מדי מכדי שאוכל להכיל את זה, מה אם הבית יהיה מבריק ולא יהיה לי תרוץ יותר לא לארח מה זה אומר עליי האמא לילדים חברותיים ממני פי אלף וכן הלאה... ) ואמונות ושדים מהעבר.

לא פשוט בכלל.

אז כל הכבוד לנו

נכון להרגע אני שמחה פשוט לשבור את האמונה שקשה ללמד סוס זקן טריקים חדשים

אההה... מי אמר שקל לי

זה ממש לא פשוט, ויש המון למידה סביב זה.

דוגמאות:

תירגול דבר ראשון בבוקר? במשך היום? לתרגל בערב לפני השינה? לפצל לשתי פעמים?....
מה עושים כשמממש עייפים, כשלא מתחשק, כשמישהו צריך אותי באמצע,...
תשומת לב לגוף שמשתנה (ממש פיזית מבחינת הרפיה, שיווי משקל, חלוקת משקל בין הרגלים, זקיפות), לתחושת הזמן שמשתנה, למודעות שמשתנה, ועוד ועוד.
זו הזדמנות להכיל כל רגש, לרכך את המסביב (שרירים), ולהתרווח על המרכז (שלד).
לפתח חמלה וסבלנות לעצמי: יום אסל יום בסל- לפעמים אין ריכוז ואין סבלנות, וגם עם זה נמצאים. גם זה תרגול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה יופי
יוליקו ממש ממש ממש
תמשיכי לעדכן אה?!

נכנסתי לכתוב שאני שונאת את ביבי לא על שום על מעלליו המושחתים כבר כתבתי פעם כותבת שוב,
כולם מושחתים ביג דיל אחד אחד כולם מושחתים והוא איש חזק עם מיליון שעות טיסה בפוליטיקה, לא יהיה מושחת?
לא על זה.

וגם לא על הכלכלה המעאפנה שחנקה אותנו חנקה כבר הפכנו או עשירים או עניים כבר כמעט שאין אמצע
ואני לא שונאת בגלל הטיפול ברורונה
ובגלל ארבע מערכות בחירות שמונעות מאגו ותאוות כח
ולא אל מול ההתרפסות מול מגזרים ספציפיים

על כל אלה אני מקסימום מעבירה ביקורת, אבל אני שונאת אותו ממש ממש ממש על חופשת הפסח הזו שיכלה היתה להימנע אם לא היו בחירות. אם לא היו בחירות גלנט היה נעמד על שתי רגליים ודורש מהגננות ללמד בגנים ומעמיד בתי ספר פתוחים כי לא נשמע הגיון כלכלי, מנטלי כזה של חופשה אחרי שנה ארורה כזו.

עכשיו סוגרים? כשהתחלואה בירידה חדה לרגע לפני עוד כל גל מוטציות?

אז כן, כשיש בחירות בדיוק לפני הפסח אף אחד לא יסתכסך עם מורים וגננות ומשפחותיהם. יותר מדי קולות לאבד.

אז אני שונאת את ביבי כי בגללי איבדתי את האמהות שלי והפכתי צל אדם אבל בגללו הפכתי ממש לאמא רעה. רעה. רעה.

אני לא יכולה לתפקד כאמא סבלנית ומכילה ומלמדת ואוהבת כשהילדים איתי כל הזמן כל היום. אני לא יכולה לפרנס ולא יכולה לטפל בפרוצדורות, אני לא יכולה.
אני עצבנית וכועסת ושמחת החיים שלי דחה. ויש לה קשר ישיר לכמות הזמן האינסופית שאני נאלצת להיות גננת לילדים. כ
ולא רק אני. נכון שאני יחידנית וזה. ב ס ד ר.
אני לא הכי נמוכה בשרשרת המזון של המסכנות. השרשרת הזו התרחבה יותר מדי. כבר לא ברור מי ומה ומי יותר מימפחות.

גם האמא אחרי לידה שמחזיקה עסק עצמאי מוצאת את עצמה עם שני ילדים בבית ובן זוג עובד חיוני מיואשת.
גם מי שלא יכולים להיעזר בסבא וסבתא אבל עובדים למרבה המזל מוציאים ממש ברגע זה כמו בכל השנה הזו אלפי שקלים כל חודש על בייביסיטר או משחקים או טיפולים פסיכולוגיים לילדים.

אני רואה סביבי הורים מיואשים. אמר לי אבא אחד "מה שלא הורג מחשל" אמרתי לו "אתה בטוח?"
הוא צחק
בטח צחק
יש לו סבתא צמודה חמותו
והוא בכלל גבר
יסלחו לי הגברים
אבל נשמות.
זה עדיין לא שם.

אני חושבת שמה שלא הורג יכול להשאיר אותך גוססת
ומדממת ומרוקנת

אני שונאת את ביבי כי אני אחראית על עצמי והבריאות שלי בידיי ומה לי ולו - אבל הוא אחראי על המדינה הזו ועכשיו בישורת האחרונה - בגלל פוליטיקה סוג ד' הרס לי ולעמוד הרבה מאיתנו את היש מיש.
אין כבר מאיפה להמציא את עצמנו מחדש.
אין לנו כח להיות הכל כל הזמן

ואולי אני בכלל שונאת את שרה
פעם חשבתי שנטפלים אליה סתם
אבל לא היום
היא אחראית על הפוליטיקה בשקל
האמא ששולחת לבנה יאיר סושי ב400 שח לצבא
ושפתיתים לא נאה לה
וכביסה היא מוציאה לגויים
היא עומדת מאחטרי כל הסכמה או דליה של ביבי פרטנרים לקואליציה
היא זו שמחליטה מי מקורב ומי היאורה ישליכוהו
רשעות מזוקקת
מכל מה שקראתי בשנים האחרונות היא מונעת מתאוות נקם ובנט הוא הו בנט אם רק היתה פחות שונאת אותו כבר לא היינו במקום הזה היום

בן כספית אמר שאילולא היא ביבי לא היה מגיע להישגים הללו מבחינה אישית שרק כשהיא נכנסה לחייו ועוד יותר לפוליטיקה הוא דהר קדימה ועל פיה יישר דבר ושום מילה על בתו הבכורה שחברי משפחה העידו שהיה נפגש איתה במחבוא בתרוץ שנפגש עם חבר עד שגם זה לא
ושום מילה על נכדיו שראו אותו פעמים בודדות בחייהם מקרוב.

שרה אימנו מתהפכת בקברה
11 מיליארד שקל על ארבע מערכות בחירות
ושר חינוך מטומטם בלי כח שכל או מנדט
וגנים ובלי ספר סגורים
יאוש
אמיתי