משתלטת על הבית ועל עצמי

[בלבוסטע*]

יום 131
טיאטתי קצת בכל חדר כמעט בבית. ניקיתי את שולחן האוכל. למעשה סידרתי והבן שלי קרצף וניגב טוב ממני.
רחצתי חצי מ-הר הכלים ומקונת כביסה שלא קשורים לאתגר אבל מזכירים לי על מה הוצאתי אנרגיה.
העייפות שלי נמשכת.

[בלבוסטע*]

מהר רושמת מה הכנסתי לבלנדר שלא אשכח
עלי מנגולד מבושלים בערך חצי כוס
3 תמרים - היה אפשר לוותר על אחד
חצי בננה קפואה
3 קוביות מלון קפוא
שליש כוס ג'לטין מהסיר של כנפי עוף שבישלתי שעה אחרי שהתחלתי ושפכתי מים (כןןןןןן ג'לטין מבישול ממושך מלא קולגן מינרלים ושומן בריא וחשבתי כבר שבוע כמה יהיה קל להכניס לבלנדר אחרי שדרך מרק לא הצלחתי לתת להם וככה ישירות בטח שלא)
3 כפות אוכמניות
מים


יצא טעם ככה ככה. לא בגלל הג'לטין והמנגולד שלא הורגשו בכלל אלא יצא כבד. אחד דווקא אהב. השני סרב אבל גם ככה לא רעב.
רושמת לעצמי פחות תמר, בעצם פחות מהכל. מנגולד אפשר רק רבע כוס. הכל פחות ויותר מתוק ויותר פרשי תפוח נגיד.

[בלבוסטע*]

אני במיטה ואין לי שום רצון לעשות משהו.
בישלתי
כלים
ארוחות
אני חולה
ולילה טוב

[בלבוסטע*]

גיליתי ושכחתי והשבוע גיליתי שוב.
כשאני רק אם ילד אחד לא משנה מי זה שאני אחראית רק על אחד - אני רגועה.
אז אני אמא מושלמת. קודם כל אני רגועה. רוגע אמיתי מבפנים. אני מספקת את הבקשות שלו בכיף רוב הזמן בלי להתמרמר. גם קל. אין בקשות מכל כיוון. נטו אחד.
אני מוצאת את עצמי יושבת איתו מעמיקה, לא משנה מי מהם, תמיד כשאני רק עם אחד פתאום יש לי סבלנות ואני לא חושבת קפיצה דרוכה חסרת סבלנות.
יצאמלי השבוע להיות עם אחד מהם יום שלם לבד. אמנם הוא גם הקל מביניהם. הוא עדין, פחות דברן. אני יכולה לשמוע את המחשבות שלי בלי טירטורים.

יש בזה תמיד גילוי מפתיע. איך בשניה שנאי השני יצטרך וכאמור לא משנה מי - האיזון מופר. אני הופכת עצבנית בגוף. אני מרגישה מותקפת. אני מרגישה כמו משקל עליי.
זה מוזר. כי מצד שני כשהם שניים אז הם גם משחקים הרבה מורידים ממני את הצורך למצוא לאחד תעסוקה לעיתים קרובות.

אבל יש משהו בשניים שזה יותר רעש, ריבים, יותר צרכים להיענות להם, יותר הפרעות לקו המחשבה שלי.

אני מבינה עכשיו ששניים יחד כשאני לא במיטבי כלומר רוב הזמן - זה מכניס אותי להפרעת קשב. באמת שלא מפריע לי לבשל להכין לתת אפילו לשחק או לקשקש יחד.

מפריע לי העומס החושי הזה. אני מותקפת.

לא יודעת לאן זה יוביל רק פורקת שהיה לי יום שהרגשתי אדם אחר, כאמא. הרגשתי נגישה, משתפת, אוהבת, מלמדת. וכשהבן השני שלי הצטרף בבת אחת חטפתי עצבים, כעס, אולטימטומים, בבת אחת ראיתי איך אני רושפת אש, דרקון נובח יורק לכל עבר.
ורז מגיע הרגע שאני פורשת. אני ממהרת להגיש אוכל מים לתקתק וללכת לחדר אחר. בורחת. הם מגיעים אליי אני צועקת שיתפזרו.

מאמא מושלמת לסמרטוט.

[בלבוסטע*]

הכנסתי את השטיחים אמבט ומטבח למכונת כביסה. טיאטתי מטבח וסלון.
סידרתי את הכיסויים הספה.

[פלוני_אלמונית*]

מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב.
מאחלת לך יום נעים!

[בלבוסטע*]

מרגישה עייפה אבל בריאה, תודה

---

יום 134 לאתגר
רוקנתי חצי מקרר לפח.
לא טיאטתי אבל העברתי סמרטוט בחדר ילדים.

[בלבוסטע*]

יום 135 לאתגר
ניקיתי ושטפתי את חדר השירותים
העברתי סמרטוט גם בחדרים ממש מעט ובפרוסדור

[בלבוסטע*]

יום 136 לאתגר
הרמתי יחד עם הילדים משחקים מריצפת הסלון וטיאטתי.
סידרתי חלק מארון הילדים.

[מומינאמא*]

קפצתי לרגע להגיד שלום.
את אלופה שככה ממשיכה באתגר. מחזקת אותך!

[קרן_שמש_מאוחרת*]

מזדהה עם כל מילה לגבי האתגר הקשבי באימהות.. לא פשוט בכלל..

[קרן_שמש_מאוחרת*]

וגם בקושי לשמור על בית מסודר בשילוב הזה של הפרעת קשב וילדים

[בלבוסטע*]

שבוע טוב
היום סידרתי את שולחן האוכל
ניגבתי בסמרטוט ריצפה כתמים נקודתיים

[בלבוסטע*]

תודה בנות, כיף לראות אתכן כמו תמיד.

[בלבוסטע*]

הבן שלי בגלל עומס תרופות כבר נגעל ומסרב לקחת.
מהלתי בכל דבר אפשרי
רעיון מה עוד אפשר לעשות... ?

[יולי_קו]

אולי להפסיק למהול ולהסביר לו מה התרופות עושות ולמה הוא מקבל אותן, ומה אמור לקרות לדעת הרופאים אם לא יקח.
ואז לשאול אותו מה הכי יעזור לו ויקל עליו לקחת אותן.

[בלבוסטע*]

עשיתי גם את זה בכל דרך אפשרית מנעימה מכילה וכו'
ועד לטם לא תיקח נצטרך בעירוי.
בכל פעם שהוא כן שותה (לאט לאט קצת קצת במשך שעות) אני אומרת לו שאני גאה בו שהוא התגבר וככה הוא מטפל בעצמו

הבעיה שהטא כמעט מקיא אותן אז הוא צודק זה מעורר אצלו את זה וקרה שהקיא אז איך אפשר לעקוף את זה.
היום היה צריך פעמיים אנטיביוטיקה פעמיים תרופה כרונית ופעמיים סירופ נגד שיעול שהוא הכי חשוב כי כשהוא מסתכל אז הוא בקושי שותה אוכל ובטח לא צרופות.
מכל זה הצלחנו רק פעמיים.

וגם כל הבית מיצים שיקויים עירבובים שידולים פתאום ביקש מדבקה ושמחתי אבל אז כבר היה לו יותר מדי ובכה

אלוהים תעשה בריאות.

[בלבוסטע*]

יום 137 לאתגר
סידרתי את המזנון
טיאטתי קצת במבואה

[בלבוסטע*]

יום 138 לאתגר
טיאטתי חלק קטן בסלון
ניקיתי מסביב לגז

קיבלתי לבית קופסאות אחסון מזכוכית למזון, שרציתי מזמן והזמנתי השבוע. במטרה לשכלל הכנת ארוחות מראש.

המקרר שלי בלגן בלגן, צריכה לטפל בו בהקדם.

[בלבוסטע*]

אני חולה אחרי חודש שכולם היו חולים בבית.
יום 139
לא עשיתי את האתגר

[יולי_קו]

החלמה מהירה (האתגר אתמול היה אולי לנוח כשחולים).

[בלבוסטע*]

גם היום 140 לאתגר
אני חולה והבלגן לא יברח לשום מקום

---

יוליקו לגמרי

[פלוני_אלמונית*]

החלמה מהירה!

[יולי_קו]

עניתי לך בדף שלי. החלמה מהירה.

[לאורה*]

יופי, תנוחי לך ותקבלי כוחות מחודשים. הכי חשוב לטפל בעצמך!

[בלבוסטע*]

תודה פלוני ולאורה
יום 141 לאתגר
סידרתי את הספה מהבלגן של משחקי הילדים ופרשתי כיסוי
סידרתי את שולחן האוכל
ניקיתי את השירותים

[בלבוסטע*]

משהו שמסתובב לי בראש תקופה ארוכה וקלטתי שלא הבעתי אותו כי לא היה בפני מי.
אני לא מוקפת חברות עם יונקים.
אני בכלל לא מוקפת עם חברות אם כבר לשמחתי במובנים רבים כנראה.

בכל מקרה, במרחק הזמן אני רוצה לומר שמה עשו מהנקה. זו סהכ הנקה. ביג דיל. זה טוב יופי. זה מזין אחלה. זה בונדינג, זה טבעי בלה בלה.

אבל זה מה שזה. סהכ הנקה. תמל זה אחלה תחליף והכל טוב.

רציתי לכתוב את זה פה באתר היכן שנשים דיממו עצמן כמעט למוות בשם ההנקה ואני הייתי בטוחה שיצרוב לי שלא הנקתי הרבה או וואט אבור.
סהכ הנקה. ישנם גאונים שצמחו על תמל ואפילו מהזן הנחות ביותר לפני עשורים, ישנם אפילו זוכי פרס נובל שגדלו על חלב פרה מדולל וישנם קשישים שגדלו על חלב עיזים.

והיום התמל מהמם סופר פוד הכל מהכל יש שם.

אצלי התמל הציל את כולנו תודה לאל, הקפיץ את הילדים אחוזונים כמו פופקורן תענוג. וגם ישנו טוב בהרבה מאשר סביב הנקה ומי שמכירה אותי קצת מהבלוג הזה יודעת שאני מקדשת שינה. שינה זה בריאות. בשינה גדלים. שינה זו אהבה ושלוות נפש ואני מוכנה לישון חצי יום אבל גם שליש טוב. עם תמל יצא גם יצא שליש מה שבהנקה אי אפשר לחלום.

גם הנקה זה יופי לא אומרת, מלא יתרונות על אמת.

בקיצור זהו. קראתי מאמר מרתק של פסיכולוג חינוכי שכתב שהנקה הפכה לגאווה, זיקפה נשית. זה נכון. כמה אגדות סביב זה... עשו מה בראש שלכן מה שנעים ונכון לכן וכל השאר שטויות.

[בלבוסטע*]

יום 142 לאתגר
יכולתי המון כי נשארתי בבית חולה אבל לא עשיתי מה שתיכננתי. כיבסתי שמיכה ענקית קצת בישלתי וכאלה
נחתי כמעט כל הזמן

[בלבוסטע*]

יום 143 לאתגר
סידרתי שני מדפים בארון בגדי הילדים
טיאטתי חצי בית
כיבסתי את שטיחי האמבט והמטבח
סידרתי את שולחן האוכל

[בלבוסטע*]

יום 144 לאתגר
כבר תקופה שאני משתרכת בקושי
אם בגלל מחלות של כולנו
אם בגלל מצב רוח שפוף

הערב אחרי כמה ימים שבהם ניסיתי באמת לגייס יותר כח ולא הצלחתי, הערב הצלחתי.
הסתכלתי על הבלגן שחוגג בבית. ברמת חוגג. הבית שלו ואנחנו אורחים פה. ערמות של בלגן בכל פינה.
החלטתי 7 דקות לכל אזור, מטבח, סלון, שירותים וםינת אוכל שעמוסה בברדק.
סרקתי את פח האשפה והתקנתי שקית חדשה לקיבולת ראויה.

התחלתי בסלון, כל שבע הדקות הלכו על גריפת אשפה מהרצפה, רק מהריצפה, הצעצועים והבלגן על השטיח חרגו מהזמן. אז גרפתי אשפה והעברתי לפח. פיניתי את שולחן הסלון מכמה חפצים וזהו נגמר הזמן. ספות עמוסות בבגדים והמשחקים, מזנון מבולגן, ושטיח עמוס בקישקושים יחכו.

עברתי למטבח. רחצתי כמה כלים, בערך עשירית. אין מה לומר כלים הם זוללי זמן. ניקיתי מסביב לגז כי לגז לא היה זמן. טיאטתי קצת. נגמר הזמן.

עברתי לפינת האוכל. הצלחתי לרוקן דתי שקיות מפיקניק שזרקתי בכניסה לפני יומיים. העפתי לפח והנחתי כובעים במקום. ארגז בצלים שנשאר הוא רק בצל אחד והרבה זבל הוסב לכניסה ולתוכו הכנסתי עוד זבל מהריצפה.

את עגלת התינוקות שלי שמשום מה עוד לא מסרתי - והילדים שיחקו איתה, קיפלתי והכנסתי את שקית נייר הטואחט שהיתה בתוכה לארון. קיפלתי כמה בגדי בנים שהיו זקוקים על כיסא ובכך סידרתי רבע מהבלגן שם - ונגמר הזמן.

עברתי לשירותים, שם פיזרתי חומר עוד בתחילת הערב, קירצפתי שטפתי. האמת שירותים אפשר לנקות בשלוש ארבע דקות כולל ריצפה. מאוד מהיר.

וא פניתי לשטוף את ריצפת השירותים ופה נגמר האתגר.

שבע דקות אגב לא היו, כל חדר לקח יותר לכיוון ה-10 דקות כי צריך ללבוש כפפות ולהעביר את הפח ולהרטיב סמרטוט וכל מיני מעברים.

אז יצא ש-הקדשתי 40 דקות לבית יותר ממה שעשיתי כל השבוע במצטבר.
אבל אם כבר כפפות ואם כבר סמרטוט אז המשכתי ושפכתי מעט מים עם חומץ וסבון בסלון. בלי להזיז רהיטים ובלי לגלגל שטיח - רק בריצפה. שיפשפתי עם סמרטוט חדש טבול במים, גם בפרוסדור ובמטבח, גרפתי והעברתי שוב סמרטוט נקי. בסוף גם העברתי סמרטוט בשירותים שהיו מוצפים במים עם סבון.
לאחר מכן, חזרתי לשטוף עוד קצת כלים, וחששתי שהבנים יתעוררו אז הפסקתי, וקירצפתי את שולחן הסלון.

והריצםה מבריקה, השירותים נקיים, בפינת האוכל הבלגן קטן ברבע, וכך גם הכלים במטבח. הפח אשפה עולה על גדותיו, עדות לכמות החפצים שזרקתי.
אני טובה בלזרוק.

סהכ שעה ועשר דקות.
נזכרת בבשמת שדרכה הכרתי את שיטת החמש דקות לכל חדר.

[בלבוסטע*]

יום 145 לאתגר
טיאטתי כמה מטרים בסלון
וסידרתי את שולחן הסלון.

---

השבוע התחדשנו בבית מכל מיני, קצת כלי מטבח, וקצת מצעים ומגבות סופר איכותיים אחרי 20 שנים שלא קניתי (20 בדיוק לא הגזמה), ובגדי ילדים בדיוק כמו שרציתי בכמות שסוגרת לי את מה שהיה חסר לקיץ הזה (אני בררנית מאוד - רק כותנה, רק גומי לא לוחץ, רק מחיר טוב, רק יפים, רצוי בלי הדפסים דביקים וכו' ובשלב הזה בקיץ לא תמיד יש מידות והנה הצלחתי ללקט), וכריות שינה פשוטות אבל חדשות, חומרי ניקוי חדשים שגיליתי (ידעתן שיש טבליה של יעקובי שזורקים לאסלה והיא מנקה בלי להתאמץ?! ויש נייר שמכניסים למכונת כביסה והוא סופח צבע?! ויש מעין חומר הדברה בתושבת שתוקעים בכל מיני מקומות בבית נגד ג'וקים?אז זכרתי לקנות - נפלאות הקידמה).
התחדשות ממש בקטן בכל תחום. עלויות סבירות במבצעים. וכמה שמח זה עושה! תחושה של בית מלון.
תמיד קונים מין הסתם ומתחדשים אבל בשבוע אחד באמת שמחה גדולה -ממליצה בכל פה, עכשיו מבצעים אש, המרכזים המסחריים עוד לא עמוסים כמו ביולי אוגוסט ועוד יש מידות.

[בלבוסטע*]

יום 146 לאתגר
ניקיתי את אסור מתקן הכלים איפה שמצטבר גועל למטה.
העפתי לכל אסלה טבלייה שמנקה את התחתית. בפעם הבאה אשאיר לילה שלם כי חצי שעה לא הספיקה.
סידרתי קניות במקרר העמוס.
הכנתי שניצלים לפי המתכון האגדי של אודטה. חזרתי אליו אחרי שנים ואין עליו בעולם. מה שטוב שזה בלי ביצים אז הקפאתי חלק מהחתיכות עם הבלילה ופירורי הלחם לטגן בפעם הבאה ישר אחרי הפשרה. הלוואי וזה יהיה מוצלח. בגירסה הרגילה של קמח, ביצים פירורי לחם לא אהבתי את השניצלים שהקפאתי לפני טיגון, הורגש פחות טעים. מקווה שיעבוד ויהיה פתח לעתיד ורוד יותר

חוץ מזה חזרתי להדק את ענייני התזונה של הילדים אחרי תקופת מחלה. חזרנו לשייקים בריאים ועתירי שומנים טובים. לארוחות מסודרות ולקצת פחות ג'אנק.

[פלוני_אלמונית*]

ממש מרשים איך הרמת את עצמך אחרי תקופת המחלות!
אני אוהבת לקרוא את כל הפרטים הקטנים שאת כותבת (:

[בלבוסטע*]

בגיזרת המזונות החדשים - אני עומדת בהחלטה להוסיף לפחות פריט אחד שמעולם לא נכנס אלינו לקניית סופר.

אז לאחרונה ניסיתי -
סוכר קוקוס. טעם כמו של קרמל שרוף. מגיע בצבע חום כמו קליפת הקוקוס. טעימה ראשונה הרגיש לי בעיקר שרוף. בטעימות הבאות הרבה יותר מעניין! קניתי לנסות תוספות המתקה שונות לשייקים כשצריך חוץ מתמר מייפל וסוכר. יש בו אשלגן וכמה דברים נוספים טובים.

בענייני תזונה... אני עומדת על אותו משקל שהגעתי אליו, כלומר פחות 5 קילו בערך. אוכלת כרגיל, לא שומרת בכלל. בתקופת המחלות שתיתי הרבה שתיה מתוקה. כנראה שהיה לי צורך באנרגיה זמינה. או סתם פריקת רסן.

בכל מקרה בהחלט השהיתי את מאמצי התזונה עבורי וזה ניכר. אני מרגישה כבדה, נפוחה, ענקית.
מקווה לחזור בקרוב ולהמשיך לרדת.

[בלבוסטע*]

פלוני אלמונית אני גם אוהבת את הפרטים הקטנים

[פלוני_אלמונית*]

סוכר קוקוס

בא לי לכתוב משהו לא מאוד פופולרי... כל הסוכרים האלה שבאים באריזות נחמדות ונמכרים במלא כסף, כמו סוכר קוקוס ואגבה וכל אלה, נראים לי כמו בזבוז כסף משווע והונאה
עצמית.
סוכר זה סוכר זה סוכר. אז אולי לאחד לוקח דקה להתפרק בגוף, ולשני דקה ועשרים שניות... אבל בס"כ אלה מוצרים שעיבדו להם את הצורה בדיוק כמו לסוכר לבן.
אני מוציאה דבש מהמשוואה, כי הוא כאמור מוצר גולמי.

חשוב לציין שאני לא מבינה בזה שום דבר, ויכול מאוד להיות שאני טועה, אבל זאת ההרגשה שלי.

[בלבוסטע*]

סוכר קוקוס פחות מעובד מסוכר לבן שעובר תהליך הלבנה כימי. ויש בו כמויות זניחות של אבץ אשלגן וכל מיני.

מחבד זה אני לא באמת מנסה כל מיני כי הם בהכרח יותר בריאים אלא כי הם שונים.
הגעתי למסקנה שהכל מוצר ובכל מזון אפילו גזר יש טוב ויש רע. ולכל צריך לאכול כמה שיותר מגוון. אם נאכל הרבה מלפפונים אורגניים גם שם בטוח יש איזה שמן או סבון שמתיזים כדי למנוע חרקים וזה לא בריא בכמות גבוהה. אז כדאי לגוון. כרוב או פלפל או חסה במקום כל יום מלפפון ועגבניה.

רק דוגמא לגבי ממתיקים יש כל כך הרבה חבל לא לנסות.

[רוזמרין*]

הכנתי שניצלים לפי המתכון האגדי של אודטה. חזרתי אליו אחרי שנים ואין עליו בעולם.
או, אני שמחה שאני לא היחידה בעולם ששומרת אמונים למתכון הזה
אני רק הורדתי במהלך השנים את התיבלון של אבקת המרק (אין לי כבר מזמן בבית) ונשארתי עם מלח וחרדל.
מטגנת, מקפיאה לשעה על מגש, מכניסה לשקית זיפלוק (אחרי הקפאה ראשונית כבר לא נדבקים אחד לשני) ומוציאה את רוב האוויר. מחממת בתנור.
כשניסיתי להקפיא לפני הטיגון, יצא פחות מוצלח. המעטפת נפרדה מהבשר בטיגון.

העפתי לכל אסלה טבלייה שמנקה את התחתית. בפעם הבאה אשאיר לילה שלם כי חצי שעה לא הספיקה.
אצלנו משתמשים בבקבוקים ריקים ושטופים של סבון ידיים - מערבבים שליש אקונומיקה ושני-שליש מים, שמים בקבוק על כל ניאגרה ומנקים היטב אחרי כל יציאה גדולה. שפריץ בתוך אסלה (וניקוי זריז במברשת) ושפריץ על נייר טואלט מקומט (שאיתו עוברים במהירות על הקרש ומכסה האסלה).

[בלבוסטע*]

יום 147 לאתגר
מה הצרה עם מודעות - שאתה מתחיל להבין במספרים את עומק הנזק בהרגלים ישנים.
זה לא שלא ידעתי שאנחנו אוכלים רק חצי בריא. אבל כשמתחילין להקפיד ולהתנער מהכחשה מבינים לעומק את ההיקף וההשלכות...צבעי מאכל... הדברה... שומנים לא בריאים.... מעובד... יותר מדי סוכר... יותר מדי חלב... יותר מדי טיגון... יותר מדי תעשייתי...
פחות מדי אומגה 3... פחות מדי ברזל... פחות מדי ירקות מבושלים...

עוד לא גיבשתי דרך בבית. אני שונאת לגדל ילדים בבית שבו מותר אסור די לא יותר מדי זה רע זה רעיל
לא גדלתי ככה

מצד שני - זה העולם היום מזון כבר לא רק מזון.יש לגביו הרבה ידע והרבה מזיקים

איך לא יודעת 'להנחיח להם הרגלים נכונים בלי להיכנס לזה רע זה לא טוב.


--
סידרתי את שולחן הסלון
קצת ניקיון בשירותים
מיליון פעם כלים
ועוד יום שדילגנו מעל המכולת בלי ממתק כי באתי עם פירות לקחת אותם מהגן

[בלבוסטע*]

רוזמרין אני תמיד חוזרת לדף על השניצל וקוראת את המתכון שלה שאת כתבת כי אני לא זוכרת!
אגב לדעתי אפשר לוותר על הפירורי לחם, רק את הבלילה ויאללה למחבת, נדמה לי שפעם ניסיתי.
אין זו רמה אחרת של ציפוי!

אקונומיקה אני לא משתמשת בבית רק במקרה קיצוני של זוועה עובש וכזה.

[רוזמרין*]

אקונומיקה אני לא משתמשת בבית רק במקרה קיצוני של זוועה עובש וכזה.
אצלי היא נועדה לחיטוי השירותים ופעם בחודש להלבנת הכיור במטבח. בשאר הזמן אני משתמשת בחומרי ניקוי פשוטים כמו סבון כלים או נוזל כביסה לשטיפת רצפה, מלח לימון לקומקום וחומץ לימון (שאני הכנתי!) לניקוי חלונות וברזים.
אני משתדלת לא להיות פנאטית מדי, אקונומיקה בשימוש נכון ומועט היא סבבה לגמרי (והכלור מתפוגג מהר).
לדעתי אפשר לוותר על הפירורי לחם, רק את הבלילה ויאללה למחבת
אף פעם לא ניסיתי, נדמה לי שזה מפספס את רעיון הקרנצ'יות של פירורי הלחם, לא?

[לאורה*]

מאוכל צריך להינות!
וזה אומר גם להינות כשאוכלים, וגם כשמכינים, וכשחושבים עליו... שיהיה משהו שעושה טוב, עושה שמחה.
אם יש אוכל שגדלת עליו והוא עושה לך הרגשה של בית ומשפחה וחום אמהי, תמשיכי להכין אותו לילדים שלך גם אם הוא קצת פחות בריא. כי זה מחבר אותם לשורשים שלהם, לסבתא שלהם, לארץ המוצא. ויש בזה המון.
ואם כל העניין של הבריאות מכניס אותך לסטרס זה לא שווה את זה... כי סטרס זה הרעל הכי גרוע שיש.

[בלבוסטע*]

אני לא זוכרת כי עשיתי את זה מזמן אבל תנסי בכמה אחדים. מנסיוני זה היה הכי טעים שיש. הקרנצ'יות היא לא מהפירורים אלא מהבילה כמו קראנץ' של לחם וממה לחם עשוי, מקמח מים בעיקר.
הבעיה של השניצלים האלה שאי אפשר להפסיק לאכול אותם.

[בלבוסטע*]

לאורה מסכימה עם כל מילה אבל ממש!!!
אני חייבת לומר שגדלתי בבית בריא אוכל ביתי נהדר.
הבעיה שאני לא מצליחה לתת לילדים את הבית הבריא המסורתי שלי כי זה כבר עולם אחר, גלובלי. של פסטות בורקסים, סלטים משונים, שייקים וכו'.
ומצד שני הולכת לאיבוד באג'נדה שלי. בעולם אידיאלי לא הייתי רוצה ללמד אותם שאוכל יכול להסיק. פשוט להגיד בריא ולמעט הוא בריא אבל איך אפשר.

[לאורה*]

אני יכולה להעיד שאצלנו בבית התזונה השתנתה ממש לאורך השנים. תזונה זה משהו חי וזורם ומתפתח... כשהייתי ילדה אכלנו בלי שום מודעות לבריאות, אבל כן הרבה בישולים בבית, לא מוכנים וקפואים. אח"כ דודה שלי חלתה בסרטן ובעקבותיה עברנו למזון אורגני, אבל חוץ מזה התפריט לא השתנה, פשוט הכל היה אורגני במקום רגיל. בגיל ההתבגרות הפכנו כל האחים לצמחונים, אז כל הבית נהיה צמחוני, אבל לא היתה אז שום מודעות אז פשוט הורדנו את הבשר ואכלנו לפעמים חיקויים כמו שניצל סויה וכאלה אבל לא הוספנו קטניות וחלבונים אחרים. תמיד הרגשתי חוסר. אחרי כמה שנים בגיל 19 הלכתי לנטורופתית כי השיער שלי לא התארך והיא נתנה לי תפריט של מלא ירקות, סלטים, טחינה, דגנים מלאים, קטניות... הרבה יותר מאוזן, ובגלל שאני בישלתי הרבה כולנו התחלנו לאכול ככה.
אחרי זה היה עוד מקרה של סרטן של שני ההורים שלי והתחילו להוריד סוכר ומוצרי חלב בצורה משמעותית...
ועכשיו אני סובלת מאיזו מחלה והולכת הרבה לפי הרפואה הסינית, אוכל חם מבושל קל לעיכול בשעות קבועות.

בקיצור איך שאת מגדלת אותם עכשיו זה לא הסוף... כשהם יגדלו יהיה להם המחקר והדרך שלהם בעניין. לא שאני ממעיטה בחשיבות של בסיס בריא, נגיד אצלנו תמיד היה ברור שמבשלים אוכל בבית, 3 ארוחות ביום, ושכולם יושבים לאכול ביחד. לעומת בתים אחרים שהילד חוזר הביתה ומפשיר לעצמו שניצל ואוכל לבד, לדוגמא... אז זה כן בסיס ממש בריא וחזק שנשאר אצלי. גם מאכלים שגדלתי עליהם נשארו ולפעמים אני מוצאת דרך טיפה יותר בריאה להכין אותם.

[בלבוסטע*]

יום 148 לאתגר
ניקיתי את פח הזבל (אגב אקונומיקה שהזכרת לי רוזמרין).

מעבר לזה בישלתי עוף שלם
טיגנתי שניצלים
עשיתי שייקים
אחרי יום מטורף של עבודה
עייפות קשה אני עדיין חצי חולה

[בלבוסטע*]

יום שישי
לא היתה ברירה ידעתי שהיום גם עייפה מהתרופות חייבת לנקות יותר מסיבית את הבית.
הילדים בגן עד 12
כבר ניקיתי שלושה מדפים במקרר. שזה בעיקר לזרוק את הרוב. קירצפתי באמבטיה והנחתי להתייבש. שתי ביצים קשות ששכחתי במקרר הסריחו את החיים.
באוםן רשמי נמאס לי מקודש במקרר.
אני כותבת הרבה על זה שאני רוצה סדר הארוחות.מבנה ברור הכנה מראש ואיכשהו מגיעה לזה חלקית מאוד. מבשלת סיר כל פעם לאומיים מבשלת פסטות ליומיים שוכחת המון במקרר. כמויות של ירקות ופירות ממרחים ומוצרי חלב נמקים במקרר.

יהיה פה סדר אני צריכה תוכנית.

בכח מקרה עכשיו יש לי שעתיים שותה קצת קפה ואמשיך.

[בלבוסטע*]

לאורה נכון, לא הכל תלוי בכאן ועכשיו, אבל הבסיס חשוב כל כך, גם אצלך נראה ככה.
אבל לא פתרתי אצלי את האמביוולנטיות ובכלל כל כך קל להנהיג הרגלים לא טובים כשאני בעצמי חצי מהמזון שלי לא בריא.

אגב בריאות כמו שציינת בעצמך יש לה פרשנויות רבות. קמח לבן ודגנים לא מלאים זה בריאות מבחינתי. כל המלאים והעתירי סיבים כבדים לנו לעיכול. גם מחקרים היום מצביעים על כך שאצל חלק גדול מהאנשים קמח מלא גורם לקשיים עיכול. ואצל כולם לקושי בספיגה של מינרלים כמו ברזל אבץ ועוד.


לחם מקמח לבן זה בסדר לנו סוכר זה לא רע. הבעיה אחרת, אלה כמויות המתוקים, חטיפים, מעובדים. אלו שקל לפתוח ולאכול - שם בלגן....

[בלבוסטע*]

יום 149 לאתגר
לסיכום היום הזה
ניקיתי שלושה מדפים במקרר
ניסיתי להגיע לנקות את שאר הבית אבל שעה וחצי על הכלים (!) גמרו לי את הזמן לפני שהלכתי להחזיר את הילדים מהגן
כביסה ובישולים ועוד כלים
שירותים גם ניקיתי
בסדר.
העיקר שחצי מקרר נקי. כשהמקרר והכלים נקיים הפח מרוקן והשירותים נקיים גם בית מלא אנדרלמוסיה נעים בהחלט.

[בלבוסטע*]

אתמול בלילה קמתי התיישבתי ובניתי תפריט שבועי חלקי.
כשרכי הקודש - לא מחייב אבל סוג של מורה דרך.
לא פלא שאני מרגישה כאוס.
רק כשרושמים מבינים כמה התארגנויות יש סביב אוכל.
כל יום כמעט צריך להפשיר או לציין בצד שיש כבר קפוא או במקרר מוכן.
כל יומיים בערך יש השלמה הקנייה למשל כדי שיהיו גבינות ולחם - לרשום לקנות.
ואני יושבת מול הדף ולא זוכרת כמעט מה יש במטבח.
אפילו לכתוב איזה שייק אני רוצה להודות כל יום- שוב מלון? תפוח? תמר? 3 ימים ברצף... קמתי למקרר ומדהים איך שכחתי קניות מלפני 3 ימים - כל במגירה מלאה שזיפים, אפרסק, מנגו, אבטיח מחוץ למקרר. במקפיא בננות קפואות ואבוקדו בשל בסלסלה. אז איך איך איך שכחתי...

וזכרץי מצד שני שקניתי דלעת ערמונים, מנגולד, וכל מיני ומשון מה הם לא במקרר. חיפשתי הפכתי את המטבח ומצאתי שקית קניות מיום שלישי עם הירקות. האלה על סף התחלה של עובש.

זה לא שאני מ א ו ד ברדקיסטית. כי על כל פאשלה כזו יש 100 שאני מתקתקת.

ועל כל סיר ששכחתי שיש במקרר - זכרתי 4 אחרים.
אבל זה לא מספיק. מקווה מאוד שרישום של תפריט שבועי ותכנון לקראתו מה להפשיר מה במקרר מה לקנות מתי להכין מראש אפילו ירקות לסלט או תבשיל - יגדילו קודם כל את כמות האוכל הבריא שאנחנו אוכלים על חשבון אילתורים פחות בריאים
שניצ, יצמצמו עבודה שלי על אוכל וביזבוז מיותר, וגם מלא ניקיון וסחיבות שלדעתי יכולים להתקצר בחצי.

[רוזמרין*]

קמח לבן ודגנים לא מלאים זה בריאות מבחינתי.
גם אצלי, ומאותן סיבות. ובעלי אוכל בעיקר לחם מלא, אז יש לנו במקפיא את 2 סוגי הלחם.
כל יומיים בערך יש השלמה הקנייה למשל כדי שיהיו גבינות ולחם - לרשום לקנות.
למה? תקני את כל הלחם שאת צריכה לשבוע בקניה הגדולה, ותקפיאי פרוס. בשופרסל דיל יש מכונת פריסה אז קונים לחם לבן שלם ופורסים. אם את עושה קניות באון-ליין ואי אפשר לבקש פרוס - אפשר לחלק כל כיכר לכמות יומית נדרשת, להקפיא, וכל לילה להוציא למקרר את החלק בשביל מחר. וגם גבינות מחזיקות שבוע לפחות.
ואת כל זה אני מפרטת כי אנחנו כבר מזמן שמנו לב שכל קפיצה למכולת מובילה לאחוז מסויים של קניות אימפולסיביות וכדאי לצמצם אפשרות כזאת.
בניתי תפריט שבועי חלקי.
אני מבינה אותך לגמרי, רק שאצלי זה אף פעם לא עבד.
במקום זה, למדתי לבשל לפי מה שיש זמין ולפי מה שצריך ללכת ראשון מבחינת תפוגה. לגבי בשרים שצריך להפשיר מראש, אולי תנסי להכניס הרגל שכל ערב, לפני שאת סוגרת את היום, לקחת 2 דקות של מחשבה מה בא לך למחר ופשוט להוציא. אם צריך יותר זמן להפשרה, אפשר להכניס את ההרגל לשתי דקות בבוקר שלפני.

[לאורה*]

תפריט שבועי זה אחלה רעיון, במיוחד אם הוא חוזר על עצמו (לכל יום בשבוע יש את הארוחה הקבועה שלו). לדעתי זה יפתור לך את הבעיות. כשגרתי בקיבוץ עם חדר אוכל ככה זה היה שם ואז באמת בכל יום יש את ההכנות של היום למחרת (למשל אם צריך להשרות או להפשיר משהו מראש) והכל מסודר. ככה גם הרשימת קניות שלך פחות או יותר קבועה והכמויות הרבה יותר מדויקות. זה גם נותן איזשהו שקט נפשי שיודעים מה הולכים לבשל ולאכול כל יום ולא צריך להמציא ולאלתר (מקסימום לגוון את המרכיבים\תיבול) וגם הילדים כבר יודעים שהיום זה יום שניצלים\קוסקוס\קציצות וכו' ומחכים לזה...

[לאורה*]

ולגבי הבעייתיות של חטיפים וממתקים - פשוט לא לקנות זו אופציה?

[בלבוסטע*]

האידיאל זה ארוחות קבועות לפי ימים.

באופן כללי ככל שמקבלים יותר הרגלים בימים ושעות קבועות ככה יותר קל בהכל. להתמיד, להיערך אליהם, לקנות. הרי במילא הארוחות חוזרות על עצמן.

אבל זה כרגע לא על הפרק. צעד ראשון זה בכלל לייצר מסגרת תבנית לראות איך אנחנו בתוך זה.

רוזמרין קפוא לא טעים לנו. לחם אני קונה טרי טרי משתמשים בו יומיים וחצי גג בימים נעימים.

אני מבלה לפחות 4 פעמים בשבוע בחנויות חוץ מפעם בשבועיים קניה מהסופר. זה לא נורא הכל קרוב.

[בלבוסטע*]

אגבב כשאני חושבת על זה גם לגדול בבתים שלנו בילדות, גם בלי לגדול בקיבוץ - גם אצלנו היתה קביעות.
אני בטוחה שברוב הבתים ארוחת שישי היתה דומה, והרוב הבתים היה חמין או מעין ארוחה קבועה בשבת בבוקר.
היה מן קבוע להריון יסודי.
יום קבוע לקניות.
ארוחות פחות או יותר דומות בימי השבוע.
קינוחים קבועים. אצלנו לשמחתי בעיקר פירות בשפע ופירות יבשים ובחגים עוגיות ביתיות.
אני אפילו חושבת שזה היה הסוד להשתלטות על כמויות בישולים כאלה מושקעות.
אצלי בבית הורים שלי בישלו הכל מאפס. ארטישוק טרי שצריך לקלף אחד אחד כדי למלא ולנקות פולים ושעועית, וקוסקוס ביד וכו' וכו'. השקעה אדירה בכל ארוחה.
אנמ חושבת שהסיסטמטיות הקלה פה.
הידע מה עושים מה לפני מה, מה קונים, אילתורים מועטים.

אני מאלתרת המון, ממש הזוי כמה.

[בלבוסטע*]

לאורה קראתי בדף אחר על התשישות הכרונית. תוכלי להרחיב איך את מתמודדת? בדף משלך או כאן. כמובן אם תרצי

---

יום 150 לאתגר
מספר עגול
של סיכומים.
חמישה חודשים.
מסתכלת על הבית - אם מישהו היה נכנס עכשיו היה בטוח שהבית במצב הכי גרוע שיכול להיות. בלגן כמעט בכל מקום, ריצפה כמעט מלאה בקישקושים, מטבח גדוש כמעט ברובו, עדיין שקיות שקיות קרטונים במבואה. הלכו הקודמים הגיעו חדשים. שירותים ואמבטיה קומסי קומסה. והחדרים - ברדק גדול.


אבל, אני ביחס לעצמי יודעת כמה שיפור יש פה. כמה בחמישה חודשים שמתוכם נטו 3.5 שהינו בבית כל הזמן - זה הישג מכובד:
הריצפה כמעט מלאה בקישקושים - כמעט. חלקים גדולים ריקים, והיא מרבית הזמן נקייה. הסמרטוט עובר פה פי חמש מאי פעם.

השירותים - מעולם לא ניקיתי כמו עכשיו, בממוצע 3 פעמים בשבוע. וזה נהיה אוטומטי.

הצטבח - כן בלגן, אבל מעולם לא קרה שבחמישה ימים מתוך שישה הכיור ריק מכלים - לפחות פעם ביום. וזה בית כאמור שאוכלים בו כמעט את רוב הארוחות בבית באין מסגרות.

מעולם המקרר וארון הבגדים של הילדים לא שמרו על מצב צבירה נעים וידידותי רוב הזמן.

מבחינת תזונה - מעולם לא התמדתי ככה בהכנסת מרכיבים חדשים ובריאים לבית, ומעולם לא אכלנו ברצף חודשים רבים והדגש הוא על ר צ ף - שפע ירקות ופירות. אמנם יש כל הזמן ג'אנק וטיגונים וכל הזמן יש גם אוכל פחות בריא, אבל השיפור קיים ויציב.

אז מתוך 100 אחוז יש שעות שהבית והתזונה בשיפור של 60 אחוז ויש בשיפור של 15 אחוז, אנחנו בכללי בשיפור יציב של 30 אחוז מנקודת ההתחלה. היציבות משמעותית גם אם השינוי לא דרמטי במבחן התוצאה וכיף שיש עוד לאן לשאוף!!!

---

ולאתגר היומי-
המשכתי לנקות במקרר ופיניתי לפח חצי מדף עליון.
הילגים שברו אבטיח כששיחקו איתו כדורגל.. כן.. לא שמתי לב... וכששמתי לב גם העצבים שלי השתחררו. אז היתה שטיפה קלה באזור.
כלים רחצתי היום לדעתי 3 פעמים והכיור מלא. כן. יהיה פה מדיח. לא יעזור זה לוקח אותי אחורה. אני צריכה לדבר עם טכנאי.

מעבר לזה שיש פה מכת ג'וקים. מה שניסיתי עד עכשיו לא עזר.אם למישהי יש המלצה טובה לחומר הדברה אשמח.

שבוע טוב ומבורך לכולנו

[בלבוסטע*]

רצתי בין פגישות לקנות עלי דפנה
קניתי שקית ענקית, חצי ביקשתי לטחון
נפזר בבית בתקווה שהג'וקים יירתעו
אם מישהי גם מעוניינת לדעת אם יעיל תזכירו לי עוד כמה ימים ואעדכן

מחזיקה אצבעות, הבן שלי שאילצתי אותו אתמול להתקלח באמבטיה אחרי שראה ג'וק בכיור והבטחתי לו שאין עוד, כי הנחתי מלכודות יקרות משכנתא עם חומרי הדברה וכל מיני.... בדיוק כשיצאתי הופיע מגה ג'וק על תקרת האמבטיה!!!

כל האמון שבניתי עם הבן שלי אי פעם התנפץ
ממש ממש מדכא.
וזה אחרי שהוא ישן כבר שבועיים בסלון.

אחיו פשוט עייף מדי נכנס למיטה בפחד.

בקיצור מיצינו!

[בלבוסטע*]

יום 151 לאתגר.
בימים זה נראה הרבה. בחודשים זה ממש קצת. חמישה חודשים. עברו מהר.
היום נגעלתי אין לתאר את מיצבור הג'וקים שמצאתי בארון מתחת לכיור אמבטיה. לא המונים, אבל חמישה ככה חצי מתים רציתי בעצמי להקיא.
מההלם זרקתי שם כמויות של עלי דפנה וקיי 300 סגרתי. אטמתי כל יציאה מהארון הזה ומחר שאלוהים יעזור לי איך אני פותחת את זה. אמיתי - נכנסתי ליד שתים לחפש דירה. להסדיר את הנשימה מהשיט הזה.
אני לא פוחדת מג'וקים. אין לי שום בעיה שאחד שניים מתרוצץ לי בחדר. אני אפילו לא מנידה עפעף.
כן יש לי בעיה שהם מפחידים את הילדים ושהם פורצים לי לבית מחור בקיר מתחת לכיור. זה לא מקובל עליי.
באמת האתגר נהיה מאתגר :-------0

בנוסף טיאטתי את המטבח
החלפתי סדינים בחדר ילדים.
כביסה וכלים בנוהל.
אני לא מסתכלת על הטבלה שבה כתבתי מה נאכל כל יום אבל עצם זה שבניתי אותה רענן לי מה יש מה אין מה להפשחיר מה לקנות. ואכן קניתי היום השלמות. הפשרתי דגים בישלתי דברים אחרים אבל יש בזה עוגן.

[לאורה*]

יפה לך
כשבונים הרגלים לאורך זמן ומתמידים בהם, מגיעים להישגים מדהימים... זה תמיד מפתיע אותי.

לגבי הג'וקים - אצלנו היתה ממש מכה של ג'וקים במשך שנים, ולא עשינו כלום חוץ מלצוד אותם אחד אחד עם כפכף, כי אמא שלי לא רצתה להזמין מדביר בגלל רעלים וכאלה. בסוף אחי (שמפחד מג'וקים יותר מכולנו) אמר שהוא לא יכול לחיות ככה יותר והזמנו מדביר, נכנסנו אח"כ לבית שנראה כמו שואה של ג'וקים, יותר ממאה ג'וקים שפשוט זחלו מהחורים שלהם ומתו. ככה שכל יום ראינו רק 3-4 אבל בעצם היו המונים... זה היה לפני שנתיים ומאז לא היה אף ג'וק בבית וזה הרבה יותר נעים לחיות ככה כי הם באמת צצו בכל מקום.
אז אם זה ממש בעיה אצלכם אני ממליצה על זה, אחרי יום כבר אפשר לחזור לדירה.
ואני באמת לא בעד הדברה ורעלים והרג חיות אבל לפעמים זה קיצוני...

לגבי התשישות הכרונית - אשמח לפרט, מה מעניין אותך?

[בלבוסטע*]

יום 152 לאתגר
הערב גייסתי את הבנים לסידור הסלון. הריצפה היתה מלאה בכמויות של משחקים ניירות ושטויות.כ מ ו י ו ת. למרות שאני לא מתה על מעורבות שלהם כשהמצב זוועה ומעדיפה לבד, חשבתי שעדיף לי לנשום עמוק ולשחק איתם משחק סביב זה מאשר להתכופף בערך מאה פעם.
אז היום קניתי בלי קשר מלא מדבקות ויש לי ילד שנגנב מידבקות כפרס.
אמרתי להם - אני סופרת עד עשר כפול שלוש משימות סיימתם את כל השלוש תקבלו מדבקה איזו שתבחרו!
העיניים שלהם בטרוף.
משימה ראשונה הבן היתה לאסוף צעצועים כל אחד סוג אחר ולהניח במקום אחד.
משימה שנייה היתה להרים את כל החפצים שנשארו שהם לא צעצועים - האחד ביקשתי שירים נעליים והשני קלפים.
להניח במקום.
משימה שלישית - להרים ניירות שקיות וזבל - כמובן שספרתי לאט כי היו כמויות - הם הסתובבו עם שקית משותפת ובשלב מסויים הציעו להתפצל כדי להספיק

בינתיים טיאטתי אחריהם וקיפלתי אוהלים מהסלון למבואה.

לדעתי כל הסיפור לקח גג 8 דקות ולא להאמין איך הסלון תפס צורה.
נתתי להם לבחור מדבקה וזה נגמר בחמש מדבקות לכל אחד ובכי על שטות ואולטימטום שלי שילכו עכשיו לחדר כי אני חייבת לנקות. האמת שהייתי חייבת שקט. אני משתדלת לדלל את כמות הפעמים שאני מבקשת שקט כי זה מעליב. מה, הם- רעש?

[בלבוסטע*]

יום 153 לאתגר - הרגתי ג'וק
יום 154 לאתגר - הרגתי ג'וק קטן
טסידרתי את הסלון והעפתי מלא זבל של ניירות וקרטונים שמצטברים אצלנו

איכסה על ג'וקים
הבן שלי אמר "אני קורא לבית הזה בית הזוקים"

[פלוני_אלמונית*]

איך הצחקת אותי...
באסה עם הג'וקים.

[בלבוסטע*]

יום 155 לאתגר
לא התעסקתי עם נקיון סתם עייפות.

[בלבוסטע*]

נכנסתי לעמוד מטורף בפייסבוק של עצות על ניקיון.
רוב השאלות נוגעות לנזקים של מוצרי ניקיון.
מרככים ומסירי כתמים שרק הרסו והסריחו
שפריצרים שהזיקו למשטחים
ויש כמויות של התעסקות בכביסה. וואו.
כאלה שמשפריצות רסס כבד על כל כתם ומכניסות אבקה ומרכך וחומץ ומפרידות תחתונים לחוד ומגבות לחוד וכו' וכו


כמה כיף כמה אני שמחה שאני בבסיס סולדת מכימיקלים, מריחות מלאכותיים, מעדיפה פשוט ונקי.
מה שאני עושה מקל על החיים מוציא בדרכ כביסה נהדרת.

אני מכבסת על אותה תוכנית את הכל - תוכנית ארוכה של שעתיים וחצי על 60 מעלות לפעמים על 40 מעלות של שעה וחצי אם אני ממהרת.

אני מכניסה רק אבקת כביסה הכי בסיסית של תינוקות או קלין וכו'. כמות מכובדת כלומר כמה שמומלץ.

אני מפרידה רק לבהירים וצבעוניים.
אני משלבת סדינים ומגבות בכל כביסה. ככה שחצי מהכביסה זה בגדים וחצי זה מגבות וסדינים. אני תולה לייבוש על החבל את המגבות והסדינים או בגדים כבדים כמו ג'ינסים או כאלה שעדינים למייבש. זה בעצם קל כי מדובר רק בכמה פריטים גדולין לתלות.
אבל היתרון זה שזה משאיר מעט כביסה שנותרה - למייבש מבחינת נפח. רק פריטים קטנים כמו חולצות וכו' - ואז המייבש גם עובד מעט זמן וגם הבגדים נשמרים יחסית.

בגדים חדשים אני משתדלת לכבס לבד פעם ראשונה בכביסה מהירה. אני מאוד רוצה לנסות להשרות במים וחומץ בגדים חדשים כדי לקבע את הצבע לפני כביסה ראשונה ולמנוע דהייה ותמיד לא מספיקה. אבל מומלץ לעשות זאת ורק אז לכבס.

בגדים חגיגיים לבנים, למשל חולצות לבנות של הילדים אחרי מסיבה - אני זורקת לבד איך שמתפשטים או למחרת - לכביסה קצרה של 20 דקות
זה מונע כתמים ושומר על הבגד צחור.

מאחר ואני לא משתמשת במסירי כתמים - לפעמים כתמים בעיקר בחולצות של הילדים יורדים רק לאחר כמה כביסות ובינתיים הם לובשים אותם רק בבית. זה נהדר כי כשיש חולצות רק לבית אין לחץ כשהם אוכלים או צובעים הדורש וכאלה. במילא חולצות אני קונה בכמויות ובזול. שמתי לב שככל שהחולצה יותר איכותית אפילו יד שניה פשוטה אבל איכותית - ככה היא סופגת פחות כתמים. יש חולצות ששניים הכל עבר עליהן ובלי מסיר כתמים הכל ירד ויש כאלה עבות נראות כאילו איכותיות אבל מוכתמות מכלום.


עד כאן השני גרוש שלי. אין טעויות אין כתמים מוזרים על בגדים צבע לא הורס שום דבר אין ריחות אלימים של מרככים למות פחות כימיקלים ונקי מצוחצח

[בלבוסטע*]

יום 156 לאתגר
טיאטתי קצת במטבח
סידרתי חלקית את שולחן האוכל
החלפתי מצעים בחלק מהמיטות
הר הכלים שמתעצם כבר יומיים... היום אופנה אליו. המון כלים.

[בלבוסטע*]

לאורה, תשישות כרונית אני חושדת שיש לי. למעשה כמעט כל כמה שנים צץ רופא שממליץ על בירור כזה ואין לי כח כי מה הטעם. זה פשוט להוריד הילוך אז לא הבנתי למה חשובה אבחנה.

אני בטוחה שיש הרבה נשים שסובחות מה ולא מודעות ואחרות שמודעות אבל לא בטוחות.
לכן אני אשמח לשמוע ממך איך זה מתבטא ביום יום ואיך את מתמודדת. זה נשמע מאתגר. כמובן מה שמתאים לך לשתף.

[פלונית*]

כמעט כל כמה שנים צץ רופא שממליץ על בירור כזה.
אפשר לשאול איזה בירור?

[פלונית*]

(למקרה שלא יצא ברור, התכוונתי - איזה בירור הציעו לך לעשות כדי לבדוק אם יש לך תשישות כרונית)

[לאורה*]

לגבי בירור - אין בדיקה שמאבחנת תשישות כרונית, רק אלימינציה של כל השאר. כלומר בודקים את כל מה שיכול לגרום לתשישות כרונית - ברזל, בלוטת התריס, B12, וירוסים למיניהם, אי תפקודי איברים שונים בגוף, בקיצור עושים בדיקה מקיפה כי זה יכול להיגרם מהמון דברים. לחלקם יש טיפול תרופתי.
אם אין שום דבר פיזי אז יש חשד שזה נפשי, למשל דיכאון, ואז יתנו לך תרופות שמעלות סרוטונין כי סרוטונין נמוך גם יכול לגרום לתשישות כרונית, אפילו אם את לא בדיכאון פרופר.
ואם בדקת הכל הכל בצורה מקיפה והכל תקין.. אז כנראה שזה תסמונת התשישות הכרונית. שהיא נגרמת בד"כ משילוב של וירוס, עבודה קשה וסטרס (כלומר לא נחים עד שהוירוס עובר אלא ממשיכים בחיים ומתישים את הגוף עוד יותר), וסרטונין נמוך. לתסמונת הזאת אין ממש טיפול קונבנציונלי אבל דברים כמו דיקור, פורמולת צמחים, טיפולים אנרגטיים וציפרלקס לי אישית השילוב הזה עוזר.

ממה שאת מתארת פה את שגרת יומך, נשמע שאם יש לך את תסמונת התשישות הכרונית את יחסית במצב טוב, כי את עובדת קשה לאורך כל היום, משהו שעבורי לא היה אפשרי בשום דרך. אם אני עוברת את מכסת האנרגיה של הגוף שלי - נגיד יום שלם בפעילות על הרגליים אני פשוט מותשת ברמות, כאילו נגמרה לי הבטרייה ולא מסוגלת לזוז, בקושי לעלות את המדרגות לחדר שלי. תשישות שקשה להסביר וחייבים לנוח ולעצור הכל עד שהבטרייה נטענת מחדש. חוץ מזה שום מנוחה לא מרעננת אותי, אני קמה אחרי שינה של 10 שעות עייפה וחלשה כמו בשפעת. נשמע לך מוכר?

בקיצור, בירור יכול להועיל, במקרה ומשהו ספציפית צריך עזרה. וגם להוריד הילוך זה מעולה, וכן כל הדברים שציינתי.

[לאורה*]

מוסיפה משהו שאולי לא ברור: תשישות כרונית לא מושפעת מהחיים. כלומר, אפשר לנוח חודשים על גבי חודשים, בלי שום מחויבות, וזה עדיין לא משפיע על רמת העייפות והחולשה. בניגוד לתשישות רגילה, שאולי היא כרונית, אבל בגלל שהמצב שיוצר אותה הוא כרוני: עומס יתר.

[בלבוסטע*]

לאורה תודה. מה שתיארת דומה אצלי.
זה ממש לא פשוט מה שאת מתארת. בעיקר האין תרופה.
אני ממש לא כל היום על הרגליים. איך הגעת למסקנה הזו? זה אפילו מחמיא לי למרות שכנראה לא הבהרתי מדויק את הרשומות פה.
הלוואי. בחבוסט מצטיירת לי כמישהי חרוצה שמתרוצצת ומתקתקת מהבוקר עד הערב.

אבל אני המון שוכבת במיטה בין לבין. למעשה מתי שאפשר - אני בשכיבה. אפילו לא יושבת. אני אף פעם לא יושבת בבית.או שאני העשייה או שוכבת. השנה הזו למשל ברובה הייתי בחל"ת אז הילדים היו בבית רוב שזה באמת המון התעסקויות בבית באוכל בהם. אבל רוב הזמן לא יצאנו הרבה בצורה קיצונית הייתי אומרת. אם אנשים ירדו בסדר של חודש כל יום למטה לשעה אנחנו ירדנו פעמיים בשבוע לסיבוב סביב הבית. כלומר הפעילויות הקטנות בבית גילו את כוחותיי.

ואני נגיד מכינה אוכל ואז שוכבת במיטה. קמה לפנות כלים ולמזוג להם מים ואז שוב... שוכבת במיטה. לא ישנה סתם גולשת בטלפון או עונה למיילים או מנסה לעצום עיניים.

גם העבודה שלי - היא בישיבה ברובה ועם הרבה הפסקות.

יש ימים שהם אינטנסיביים בהחלט. זה קורה כשיש כמה שעות רצופות של אינטנסיביות זה יכול להיות פיזי או נפשי ואחריהן- אני קורסת למיטה. לא נרדמת אלא כל הגוף כואב.

אחן לי כח לביקורים במילא זה לא יוביל לתרופה.
בדעקטת דם וכאלה במילא אני עושה ומצאו כל מיני ואז הגעתי לרופאה המטולוגית שאמרה לי בסוף נדע מה זה המדדים הבעייתיים בבדיקות דם זו כנראה איזו מילה אוטואימונית או כנראה משהו בלי הגדרה ולא בהכרח יהיה פתרון נגיד לכאבי פרקים שלי. אז מה הטעם.

לפלונית שהשאלה - כל כמה שנים כשאני מגיעה באפיסת כוחות לרופאה נאמר אחת לעשור אומרים לי ללכת חראומטולטג או המטולוג והם אומרים שייתכן שזה משהו מהמשפחה הזו או מאחרות.

[בלבוסטע*]

יש רק דבר אחד שאצלי אחר. אם אני ישנה טוב אני קמה בסדר לא רעננה אבל גם לא מרגישה חולה- אבל אחרי רבע שעה אני מאוד עייפה שוב. אני מסוגלת לחזור למיטה ולישון בלי הפסקה תיאורטית כמובן.
אז אני לא יודעת אם ההגדרה לזה היא שאני קמה כמו בשפעת.

בכל מקרה ציפרלקס עזר לי לפני עשור וחצי אחד הדברים הטובים בעולמנו אבל הוא גם גרם לי להשמנה מכובדת. כיום אני לא יכולה להרשות לעצמי השמנה כזו אבל כל אישה שלא ניסתה ציפרלקס וסובלת או מתשישות, דכאון, חרדה, תלישות, חייבת לנסות ציפרלקס. כאמור זה כמו הממ כאילו מישהו צבע לי את החיים פתאום. לא שהם אפורים אבל וואלה הכל יותר יפה.

[מומינאמא*]

קופצת לרגע להגיד שלום. אני עוד כאן מידי פעם אך בדממה... עדיין עוקבת, כל כך שמחה לקרוא שאת מתמידה גם כשיש קשיים. נותן לי קצת כוח להתמודד גם עם הקשיים הנוכחיים אצלי. וגם רצון לכתוב (במהרה בימינו אמן). שולחת עוד כוחות התמדה והרבה בריאות (ככה שיהיה למתי שצריך )

[פלוני_אלמונית*]

בלבוסטע, האם בדקת תפקודי לב?

[בלבוסטע*]

שבוע טוב לכולן

מומינאמא איזה כיף מקווה שטוב לך בימים האלה אחרי הלידה

אלמונית לא בדקתי. אני לא מתעלפת או משהו סתם עייפה. זה קשור ללב ?
מה זה תפקודי לב, איזו בדיקה?

יום 157 לאתגר
ערימת הכלים בוצעה על הבוקר ברובה
וגם עשיתי מה שתמיד רציתי ומעולם לא הגעתי לזה - לקחתי ערימת מצעים חדשים וצחורים השקעתי באמבטיה עם מים וחומץ לכמה שעות ותליתי ככה לייבוש. אומרים שזה מקבע את הצבע ככה שהוא לא יורד. זה חשוב לי לא מבחינה אסתטית אלא בריאותית שהצבע יישאר בבד ולא יתפזר לגוף לעור ולסביבה שלנו.

בנוסף קיפלתי כביסה, וטיאטתי קצת בסלון ובמטבח.

משהו צריך פה באתגר להשתנות. משהו אחר. מובנה.
צריכה לחשוב איך להתאים אותו שוב מחדש לשלב הזה.

[לאורה*]

זה תיק לעשות את הבדיקות (כי למי יש כח...) אבל יכול לעזור במקרים מסוימים.
ושוב ממליצה על דיקור קבוע פעם בשבוע עם מישהו מנוסה ומומחה שאת מתחברת אליו + פורמולת צמחים. זה באמת מאד מאד תומך.

[פלונית*]

תודה בעלבוסטע ולאורה על התשובות.

[בלבוסטע*]

אלמונית ששאלה אותי על בדיקות ללב תודה יקירה בזכותך אני פונה לבדיקת אקו ומה שצריך!
הלוואי והכל יחזור תקין אבל כן קוצר נשימה עייפות מותשות, סחרחורות, תחושה של נוזלים כבדים בגוף - זה בהחלט מחייב בדיקה של אי ספיקת לב, בדיקות דם וכו.
לא הייתי חושבת בכיוון בכלל.
תודה

[פלוני_אלמונית*]

בלבוסטע יקרה, הקדמת אותי (זו אני שהעתה את נושא בדיקות תפקודי לב).
הסימפטומים שאת מתארת מתאימים למגוון גורמים. בוודאי שלא מתיימרת וחושבת שבכלל אסור לאבחן דרך האינטרנט! אבל אקו לב+א.ק.ג+בדיקת מאמץ הייתי בהחלט מבצעת במצב כזה. קוצר נשימה, סחרחורות, עודף נוזלים מעידים בעיני על שיבוש כלשהו. זה לא סימפטום בודד או שניים, יש פה מה לבדוק. בדיקות דם כשלעצמן פחות עוזרות לגילוי בעיות לבביות, אבל הייתי שמה דגש על תפקודי כליות, כולסטרול-את זה כן אפשר לגלות בבדיקות אלו.
המון בהצלחה ובריאות רבה. אוהבת את כתיבתך ומקבלת ממך הרבה השראה.

[פלוני_אלמונית*]

בלבוסטע-ובדיקה לגילוי סוכרת. לא בדיקת סוכר רגילה-בקשי בדיקת Hba1c. חלק מהסימפטומים שלך בהחלט מתאים לזה.

[בלבוסטע*]

עשיתי לפני כמה חודשים בדיקות דם גם לסוכרת, גם שומנים וכו'- יצא הכל תקין למרות שאני אמא דובה.
תודה!

---

אוווף אוווף אוווףףףף
אני צריכה לחזור לדיאטה
נשארתי מינוס 5 ק''ג מאז שירדתי אבל זו תקופה שכיף לי להתענג על אוכל כל כך
והנה שוב ההבנה ההכרה והידיעה
.. ולא סתם דיאטה

נוחתת עליי הבנה שאני לא ילדה וגם לא נערה,
עם משקל עודף מאוד
וסימםטומים כאמור לא משהו
שזה אומר שאם גם הדיאטות אכלתי חופשי רוטב סויה וחמוצים וכל מה שיש בו טען חזק כדי לחפות על היעדר השמן והטיגון - אז גם זה לא ולא
מלח אאוט
ושמן - פחות
ומעובד ביג נו נו

בקיצור מי אני בלי מתוקים ובלי לאפות עם בשרים אני אפילו לא יודעת להגדיר את עצמי בלי אוכל רחוב ישראלי משובח, איפה הסביח, הפרגיות בלאפה, הכריכים הענקיים, הבורקס עם ביצה ועגבניה, איפה קפה עם הר קצפת איפה איפה איפה איפה
העוגה....


שוב שיר פרידה מכל מה שטעים ונעים.
עם bmi גבוה כמו שלי זו כבר לא בחירה
זה הכרח

קיבינימיני על הכל.

רק לומר שמרוב שנפלה עלי ההכרה המחיצות השינוי הלכתי בהפסקה לאכול לאפה עם שני שיפודים צ'יפס וקולה.
בעצם דיאט קולה
זה אף פעם לא מפתיע אותי לסיים לאפה כזו לאט אבל בטוח.

בעולם אידיאלי,הפתרון הכי טוב עבורי זה לעבוד בשיפודייה. שלושה ימים - ויעביר לי לשנה החשק אפילו לראות עמבה.

פעם כשהשחררתי מהצבא עבדתי בפיצרייה טלפני זה בגלידרייה. אני חושבת שבאמצע היום השני כבר נגעלתי מהעסק וביום השלישי ביקשתי לעבוד רק בקופה כדי להתרחק כמה שאפשר.

אז מה נחוץ לנו? עבודה בשיפודייה בבוקר, עבודה בעלית על פס היצור לשוקולד בצהריים ולקינוח - עבודה בקונדיטוריה
הכל כדי לעבוד על חשקים גדולים

ולא הבנתי. למה, עם העליה בגיל חלה האטה בחילוף החומרים. ירידה במסת השריר, סיפורים הורמונליים שמקשים לרזות, צרבות להתחרפן,
לא מבינה מה הרמז.
מה קורה.
נתנו את חיינו גדלנו ילדנו - לא מגיע לנו שיקרה ההיפך? שלאפה תמלא אותנו באנרגיה במקום בדאגות?
שאלכוהול ישמח במקום ישמין,
שההורמונים יקלו על חיינו אחרי שגרמו לנו טלטלות כמה עשורים...
לא הבנתי.
לא הבנתי.


מחפשת קבוצה מאמנת דרך.
הפעם לא לבד.
40 שנה הספיק לי. קצת תמיכה בדרך הזו נחוצה פה.

[בלבוסטע*]

יום 158 לאתגר
סידרתי חלק מקניות הסופר
כביסות כלים אוכל כאלה
סתם יום לא פרודוקטיבי
מצב רוח עצבני עצבני עצבני
וזה עוד בלי דיאטה
פלאשבקים של גלידת פרוזן יוגורט עם כמויות של פקאן מסוכר וקצפת שכה יהיה לי טוב
תמיד לפני דיאטה אני עושה את הסעודה האחרונה שכוללת גלידה כזו
צריכה להודות להורים שלי שחינכו אותי לא להתקרב לסיגריות, סמים ואלכוהול כי אם להסתמך על מסירותי לאוכל טעים - אבוי אם היתה מתועלת למקומות אחרים...

מחפשת קבוצת תמיכה לדיאטה לא מתחברת לאף אחת. את מי מעניין לספור נקודות כשאני כבר יודעת לספור קלוריות.
ובמילא עוד שניה קורונה ושוב נהיה ספונים בביתנו.


אני לא הייתי ילדה שמנה, גדלתי בבית עם אוכל טוב ביתי מצוין לא רדפו אחריי עם אוכל כולנו גדלנו רזים או מעט מלאים.

מה קרה לי חוץ מנטיה יש פה כל כך הרבה בין הקפלים. ובעיקר צער על הסיבוב הנוסף של הדיאטה עכשיו. במקום להניע את המשק ולקנות שווארמות הזמנתי חסה לקצוץ לבד בחושך.
באנלי לבכות אמיתי

[פלונית*]

אם את אוהבת פקאן אז אפשר לשים אותו בשייק עם החסה ועם עוד דברים שבא לך.

[בלבוסטע*]

טוב זהו כבד לי.
מיום חמישי דיאטה. צריכה עוד יום לעכל תרתי משמע וגם להתארגן באוכל.
עשור חמישי לחיים
גיל ארבעים פלוס
ביי ביי סטייק בקר
וולקאם סטייק פורטבלו

[בלבוסטע*]

פלונית אני אוהבת פקאן מסוכר שזה פחות מומלץ אבל נכון אפשר למצוא דרכים אחרות.

---

יום 159 לאתגר
סידרתי את ארון הבגדים של הילדים
אירגנתי להם תיקים למסיבה שיש להם מחר
אני מאוד עצבנית
כל הזמן
החום והלחות מבעירים בי פי כמה עצבים
זה ככה שנים
איך נולדתי לאש המזרח תיכונית

בכל מקרה מתגבשת אצלי הבנה שככל שאצור טקסים קבועים ולא רק התחייבויות קבועות - ככה סיכוי טוב יותר שאתמיד.

בונה דיאטה לעצמי של מינימום חשיבה והתעסקות ועצירה על מה בא לי .
כריכים/חצי פיתה עם משהו. שלוש פעמים ביום.
ארוחה חמה אחת מבושלת.
ואם מתחשק בין לבין נישנושי ירקות פירות סלט שתייה חמה.

[יולי_קו]

לתוך הפיתות אפשר להכניס חוץ מירקות גם ביצים, גבינות, דגים, אגוזים.
חצי פיתה זה מרגיש לי נורא מעט את נכנסת לדיאטת הרעבה. כבר ראית מניסיון של שנים שזה לא מצליח לטווח ארוך, והתוצאה הסופית היא עליה במשקל. השיטה היחידה שהצליחה לך לאורך זמן היתה לאחרונה הירידה של ה-5 קילו הללו, והמשקל הזה די מתמיד לך. מה עשית אז בשביל לרדת אותם?

[בלבוסטע*]

יוליקו בדבר אחד יש ודאות מוחלטת אצלי - אין סיכוי בעולם שארעב, גם לא במקרה אני כל כך אוהבת אוכל שלא יקרה.

כתבתי 3 כריכים לאורך היום או חצי פיתה במקום כריך כלומר שלושה חצאי פיתה נאמר ביום במקום כריכים לחם. כשהם יהיו מלאים בכל טוב. גבינות, ביצים, פסטרמה גם פיצה אפשר לעשות על פיצה או טורטייה.
וארוחה חמה אחת רגילה לא סלט ובולגרית, ארוחה נורמלית של עוף ותבשיל.
ונישנושים ירקות/פירות/ חטיף פה ושם
זה המון יקירה.

אני רוצה מסגרת. יוצא שכל כריך כזה נע בין 150-200 קלוריות. סהכ בין 450-600 קלוריות
ארוחה חמה בין 500-800
ונישנושים ינועו בין 100 ל-300 קלוריות תלוי ביום.

בגילי גם לא כדאי לרדת מהר כדי שהעור לא יאבד אלסטיות מהר וידלדל. אני מכוונת לירידה של קילו וחצי בחודש. מנסיון העבר אני מסוגלת לרדת קילו וחצי בשבוע אבל לא רוצה.

האמת אם יש משהו טוב בקיץ זה שבאמת התשוקה לאוכל כבד מתמעטת.

[בלבוסטע*]

יום 160 לאתגר
כיבסתי את נעלי הספורט של הילדים
תיקנתי את המדיח (יותר נכון אחרי שהטרדתי לפני חצי שנה איזה חלק חישבתי שקילקלתי קלטתי רק היום כמה פשוט להחזיר, ועל זה נאמר - אין שכל יש דאגות). לא בטוח שהוא כזה טוב, זה מדיח של דיירים קודמים הכנסתי כמה כלים נראה מה מצבו.
טיאטתי את המטבח
זרקתי הר אשפה

ולמרות שתיכננתי להתחיל דיאטה מחר, הקדמתי. כבד לי ורע לי אז התחלתי היום
יום ראשון לדיאטה, אתגר חדש יוצא לדרך.
היעד - מינוס 10 ק''ג בשמונה חודשים. שזה אומר שינוי קידומת.
הפעם האחרונה הורדתי 10 ק''ג בשלושה חודשים והעליתי אותם בערך באותו זמן.
בהצלחה לי.

[פלונית*]

למרות שתיכננתי להתחיל דיאטה מחר, הקדמתי. כבד לי ורע לי אז התחלתי היום.
וואו, כל הכבוד!

בהצלחה!

[לאורה*]

יפה לך
בגלל שאת מתכננת לטווח ארוך, אולי כדאי לשנות את הגישה לא לדיאטה אלא לשינוי אורח חיים. כי כמו שאת אומרת הורדת והעלית באותה מהירות... וחבל על כל המאמץ הזה. הרי לא תפסיקי לאהוב שווארמה ועמבה ופרוזן יוגורט וגם לא צריך להוריד אותם לגמרי מהחיים שלך. אם נגיד תאכלי שווארמה בצלחת עם סלטים לא חושבת שיש בזה משהו משמין יותר מעוף וסלט אצלך בבית. או פרוזן יוגורט עם פירות טריים ופקאנים טריים. שינויים קטנים...
בכל מקרה יש לי כמה המלצות בשבילך:

1. לא להסתכל על החוסר (מה אי אפשר לאכול) אלא על איך את אוכלת 3 ארוחות טעימות ומשביעות ביום, כולל מתוק, כולל הכל, שיהיה כמה שיותר טרי, בריא ומזין אבל רק מה שבאמת טעים לך.
2. לאכול ארוחת ערב בין 17-19, משהו קל יחסית וחם כמו מרק ירקות או כל צורה של ירקות מבושלים עם דגן כלשהו, לא דברים כבדים כמו קטניות או בשר. בערב העיכול נחלש משמעותית ואכילה מאוחרת גורמת להשמנה ועייפות.
3. להכניס הרגל של פעילות גופנית כמו הליכה או שחייה. זה ה-דבר. אם דיאטה גורמת לתחושת חוסר, פעילות גופנית (אחרי תקופת הסתגלות של חודש בערך אם לא רגילים) עושה בדיוק ההיפך. ממריצה, מעלה מצב רוח, עושה חשק לחיים, מעלה מסת שריר ומטבוליזם. לדעתי זה הדבר שהכי שווה להתמקד בו, יותר מהתזונה ולספור קלוריות.
4. לא לקנות בכלל חטיפים וממתקים לבית, לא רק בזמן התקופה של הדיאטה. אם הילדים אוהבים תקני להם מדי פעם בחוץ שיאכלו באותו רגע וכנ"ל גם את. שיהיה בבית כמה שפחות דברים כאלה, מקסימום איזה שוקולד מריר איכותי עבורך.

כמובן שאלה המלצות מנקודת מבטי בלבד, ותזרמי עם מה שמרגיש לך נכון