נידה וטבילה

אבל אל תגידי לעצמך שכך את שומרת על דיני טהרה
אני לא לגמרי בטוחה מה פירוש המשפט הזה... אני לא נשואה, אבל יש לי בנזוג יחיד, קבוע ואהוב מזה מספר שנים. אני מאוד מתחברת לכל מה שקראתי על נידה וטהרה, ברמה האישית, הרבה לפני הרמה הדתית. אם מנקודת המבט הדתית אין טעם להקפיד בנושאים כאלו כשממילא אני לא נשואה, אני יכולה לקבל את זה, אבל שוב, ברמה האישית, הייתי שמחה לעשות את הדברים האלו למען עצמי.

אבל אל תגידי לעצמך שכך את שומרת על דיני טהרה
במחילה, משפט שטותי.
דאורייתא מותר לקיים יחסי מין גם בלי להנשא.
דאורייתא אסור לקיים יחסי מין בזמן נידה.
לכן ברור, לגבי רווקה שמקיימת יחסי מין, שעדיף (הלכתית) לטבול מאשר לא לטבול, ולא משנה מה היא "תגיד" לעצמה או לא "תגיד לעצמה". וטבילה כזו היא בהחלט "לשמור על דיני טהרה".
מה שכן, נשאר עדיין הענין של קיום יחסי מין בלי להנשא. שזה, לכל הדעות, איסור פחות חמור מאשר קיום יחסים בזמן נידה.
מצרפת קישור העוסק בדיון בנושא בחברה הדתית-לאומית.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/844/763.html

ואגב, מי שנמצאת בזוגיות קבועה, כמו שתיארת
בנזוג יחיד, קבוע ואהוב מזה מספר שנים., אז יש הנוטים להתיר דרך המוסד ההלכתי שנקרא "פילגש"- בת זוג קבועה שלא דרך נישואים. היה לא מזמן מאמר מרתק בענין הזה באקדמות, כתב עת למחשבה יהודית, שעסק באפשרות ההלכתית הזו. אין את אקדמות ברשת אבל כתבו על זה כאן:
http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/059/986.html

אני מתחברת מאד לספר "איש ואשה" של הרב אלישיב קנוהל (היה לי קשה מאד עם "דרכי טהרה") שכולל את הלכות טהרת משפחה. אצלי הוא שינה את היחס להלכות האלה לגמרי- האופציה לא לקיים את ההלכות לא הייתה קיימת בשבילי, אז ההבדל היה בין לקיים אותן בכוח לבין לקיים באהבה.

אני מתחברת מאד לספר "איש ואשה" של הרב אלישיב קנוהל
איפה אפשר למצוא את הספר?

כמה שאלות-

קראתי בכל מיני מקומות שלטבול לפני הנישואים זה כמו "טובל ושרץ בידו", ובכל זאת, אם אני אישה לא נשואה שמקיימת יחסי מין ורוצה לשמור על דיני נידה וטהרה, האפשרות היחידה שלי לטבול היא בים?

את יכולה ללכת למקוה, זה לא עניינה של הבלנית אם את נשואה או לא, וזו גם לא גניבת דעת.

איפה אפשר לקרוא בצורה מדוייקת על ההלכות האלו?

גם אני ממליצה על הספר של הרב קנוהל אפשר לקנות אותו כאן או בחנויותץ של ספרי קודש.

במידה וזה רלוונטי, אשמח לקבל המלצות על מקווה באיזור השרון

המקוה ברעננה אמור להיות בסדר, אבל אולי עמוס (אומר שצריך ללחכות הרבה).

אני אשמח לענות לך על שאלות באופן אוהד, את מוזמנת לכתוב "לי" [email protected]

יעלפו מהמושב- לולה ו-מ י צודקות. זו לא גניבת דעת, מותר לך ומבחינת הדת גם רצוי.
אבל אל תגידי לעצמך שכך את שומרת על דיני טהרה
אבל היא כן שומרת.

תודה רבה, בנתיים הזמנתי את הספר ואני מקווה שהוא יעזור לי ללמוד עוד על הנושא... התמיכה שלכן מאוד מחממת את הלב ומשמחת- תודה.

שלום בנות יקרות,
אני כלה לפני חתונה ומחפשת מקווה מחוץ לעיר תל אביב,אם יש משהו בטבע ושזה יהיה מיוחד בליווי של בלנית וגם בנות משפחתי.
יש למישהי אולי המלצהאיפה אפשר למצוא כזה מקום או אולי מישהי שמעבירה טקס התחדשות וטיהור לפני החתונה?
תודה.שיר

תסתכלי קצת יותר למעלה על ההודעות של בלהה...

לפלונית אלמונית,

טקס התחדשות וטיהור לפני החתונה
את יכולה קבל רעיונות immersion]מכאן Samples[/po].asp?page=immersion יש טקס מיוחד לכלה.

ברכות,

נמרה

יש מקווה חדש בגבעת שמואל. עבריה. ספא בוטיק. לא הצלחתי למצוא את פרטיו אבל אני יודעת שהוא כבר נפתח. לא טבע אבל פינוק...

פלוני אלמונית קודם כל מזל טוב! המקווה הראשון היה בשבילי חוויה עצומה ומרגשת! תהני! אני יודעת שיש ברמת גן את הקהילה של הישיבה (אמור להיות באיזור רמת עמידר ,אני לא בטוחה שככה קוראים לזה..) ויש שם מקווה טוב, אם תרצי אשמח לברר לך יותר במדויק, הבלניות שם מקסימות ! בהצלחה, אני בדף בית שלי...

אמא נמרה אתר עם רעיונות יפהפיים
תודה

שליחה על ידי בלהה* » 10 מרץ 2008, 05:22

שלום שיר
אני מלוה נשים לטבילה במקוה, ואני עוסקת גם בטקסים.
טבילה של כלה לפני חתונה היא חויה מדהימה.
אני חוווה בכל חודש את הירידה למים כמעבר ממצב אחד למצב שני.
חוויה כזו עוצמתית מאוד לפני חתונה, שהמעבר בין מצבים הוא כ"כ חזק ומשמעותי.
אפשר לבנות יחד טקס שתומך במעבר, ושמשתף את נשות המשפחה, שיהיה מופלא ומרגש.

אני מטבילה בד"כ במקוה ליד הבית שלי בשוהם שזה מקוה חדש ויפה.
אפשר גם בטבע אם מדובר בקיץ.
שיהיה בשעה טובה ובשמחה
בלהה
[email protected]

שליחה על ידי מ_י* » 10 מרץ 2008, 15:57

אני אוספת סיפורים (ספרותיים) שעוסקים בטבילה
האם יש פה מישהי שכותבת וכתבה על הנושא? או רוצה לכתוב סיפור על הנושא?

מצרפת קישור אינפורמטיבי
http://toratemetfreeware.com/TahoraBook/Tahora.htm

ותוהה- האם מישהי מכירה את המקווה באבן יהודה או יכולה להמליץ על אחד המקוואות בסביבה?

http://www.mikve.net/default.asp
תחפשי באתר הזה

עבר חודש ושוב אני כאן. כנראה שאני זקוקה לאיזה דחיפה כדי למצוא את עצמי בתוך המקווה

אשמח אם יש כאן מישהי שתוכל לסייע בעניין...

יעלפו מהמושב את יכולה לכתוב לי בדף בית ונדבר.
חג שמח בינתיים!

ראיתי בתחילת הדף את הדיון על מקור המילה "נידה" והועלו כל מיני השערות
ובכן המילה היא משורש נ.ד.ד. , "נידה" עם דגש מכפיל באות ד'.

אני מתחתנת בקרוב ושואלת כאן את מי שמתמצאות בהלכות טבילה:
אם אהיה בהריון לפני החופה, האם יהיה "לא חוקי" מצידי לטבול במקווה?

חוקי לגמרי וגם רצוי הלכתית, אבל אם ההיריון יהיה בשלב שהוא כבר גלוי לעין עלולה להיות אי-נעימות עם הבלנית. כדאי לפני כן לברר על מקווה מאיר פנים להגיע אליו.
מזל טוב!

בטח חוקי כפרה, אם את מחפשת מקום ראוי לטבול בו באזורך או משהי שתלווה אותך בעיניין ( לאו דווקא פיזית). תאמרי לי מאיפה את ואנסה לקשר אותך

לא שאני רואה סיכוי שזה יקרה, אבל נניח, רק נניח, שבאורח פלא הפעם הלוכיה תימשך פחות משישה-שבעה שבועות.
האם טובלים גם לפני שחוזרים ליחסי אישות (כלומר לפני פחות משישה שבועות אחרי הלידה)?
האם מחכים?
האם לא נורא מבאס לטבול ו... לחכות שבוע שבועיים?!

לי יצא ב"ה לטבול חמישה שבועות אחרי לידה. יחסי אישות מלאים זה לא הדבר היחיד שהטהרה וההיתר מביאים איתם...
לא זוכרת אם חיכינו (גם לא ממש משנה)
אבל החיבור המשולש הראשון שלנו, היה מרגש מעין כמוהו.
קיצר, זה לא נורא מבאס לטבול ו... לחכות שבוע שבועיים

בחיבור התכוונתי לחיבוק. פליטת מקלדת פרוידיאנית.

גם לי שאלה בענייני טבילה וחתונה:
אני אמורה להיות בוסת עד יומיים לפני החתונה, האם מותר לטבול ביום שלפני החתונה למרות שלא נספרו שבעה נקיים?
אני יודעת שלפי ההלכה אסור אבל כמה נורא יהיה לעקוף אותה?
מה עושות כלות שומרות שמתחתנות בזמן נידה?
ואם באמת לא אטבול מה לומר לרבי שמבקש אישור לטבילה?

שליחה על ידי שוקה* » 29 מרץ 2009, 09:21

ממליצה לך להתקשר למכון פועה אם מעניין אותך לפי ההלכה
הם פתוחים רציניים ומביני עניין1599-505022
אני התחתנתי עם שני ילדים (ז"א לא בדיוק בתולה) ושאלתי ....

האם מותר לטבול ביום שלפני החתונה למרות שלא נספרו שבעה נקיים? אני יודעת שלפי ההלכה אסור
נכון.

אבל כמה נורא יהיה לעקוף אותה?
השאלה היא מה מטרת הטבילה מבחינתך... אם זה כדי לרַצות את הרבנוּת, לקבל את הפתק כדי שהרב יקדש אתכם בלי עניינים, אז מה זה משנה? את לא חייבת להגיד לבלנית כלום (אם כי סביר שהיא תשאל אותך :-\ כי בתור כלה את נחשבת טירונית).
לעומת זאת, אם את רוצה לטבול כדי להיטהר - אז אני לא בטוחה אבל זה נראה לי קצת בעייתי.
באיזה יום למחזור יוצא יום הטבילה המתוכנן (כלומר היום שלפני החתונה?)
אם לפני היום השביעי (כלומר הערב השמיני), זה קצת כמו לטבול עם שרץ ביד :-\ (ויש מי שיגיד שזה ככה בכל מקרה, כל עוד לא ספרת 7 נקיים)
אבל אני לא לגמרי סגורה על זה.

מה עושות כלות שומרות שמתחתנות בזמן נידה?
לא מתחתנות בזמן נידה. נראה לי שבהרבה מקרים קובעים את התאריך לפי זה.
יש לי למשל בת דודה חרדית עם מחזור לא סדיר, שהתחילה לקחה גלולות חודשיים לפני החתונה והפסיקה שבועיים לפני, כדי לוודא שלא תהיה נידה בחופה. הבנתי ממנה שזה מאוד מקובל אצל חרדים

ואם באמת לא אטבול מה לומר לרבי שמבקש אישור לטבילה?
שאיבדת את הפתק?

לא יודעת, אולי הוא לא יבקש? שלנו לא ביקש...

מה באמת חשוב לך יותר, העניין הפורמלי מול הרבנות או להיות טהורה בחופה? אם העניין של הטהרה משמעותי בעינייך, דעי לך שקראתי באיזה ספר על הלכות טהרה ש{{}}האשה מטמאת ומטהרת את עצמה במחשבתה (ממש ככה במלים האלה). זה תכלס מה שקובע.

מה באמת חשוב לך יותר, העניין הפורמלי מול הרבנות או להיות טהורה בחופה?
בצער מסוים אני מודה שחשוב לי יותר העניין הפורמלי, ולא כי אין לטבילה משמעות בעיני (דווקא ממש רוצה לטבול) אלא כי זה כרגע מה שעומד על הפרק.
בתולה כבר לא אצעד לחופה הזאת ואין לי כרגע כוונות להמשיך לטבול טהרה לאחר הנישואין אבל זה אחד התנאים "כביכול" של הרב (חברה שהתחתנה איתו אמרה שהוא דרש ממנה ללכת אבל בסוף באמת לא ביקש אישור), אני לא מאמינה שהוא לא יערוך את החופה אם לא יהיה לי פתק מהבלנית אבל גם לא אוהבת לשקר.

גם אני מאמינה ש{{}}האשה מטמאת ומטהרת את עצמה במחשבתה ואם הבחירה היתה בידי (היא היתה בידי ויכולתי גם להנשא בטקס לא דתי וכמעט עשיתי את זה בדיוק בגלל הדברים האלה), אבל לגבי הטבילה, הייתי טובלת בים או במקום שאני מתחברת אליו באופן אישי כדי להעצים את התחושה הזאת.
בקיצור, בתור אשה לא דתיה, שלא שומרת אף מצווה, שצועדת לחופה עם מי שחי איתי כבר מזה זמן ולא שמרנו כל כך נגיעה (-: ולפניו היו עוד כמה שנגעתי בהם בטעות (-; אני לא יכולה לטעון שאני נכנסת טהורה כפי שההלכה מצפה ממני.

הבנתי ממנה שזה מאוד מקובל אצל חרדים
לתדהמתי, השאלה הראשונה ששאלה אותי בטלפון מדריכת הכלות היא אם סידרתי את המחזור עם הגלולות כדי שאוכל לטבול, כשאמרתי לה שאני לא לוקחת גלולות היא שאלה אותי אם אני בהריון ופשוט לא האמינה שיש מצב שאני לא זה ולא זה.
זה מופרך בעיני ליטול גלולות רק בשביל זה (ואח"כ לטעון ששמירת נידה שומרת על בריאות האישה P-:)
ובכלל, אותה רבנית אולי יודעת דבר או שניים על חיי נישואין אבל בענייני גוף האשה, המחזוריות שלה והבריאות שלה היא יודעת רק מה שהאכילו אותה ואני הקשבתי והזדעדעתי מהבורות.
יש בהלכות נידה באמת דברים חכמים מאוד ולכווץ אותם רק לזה שהבדיקה בבד היא חשובה ויכולה להתריע על כל מיני בעיות זה פשוט מגוחך.

אני לא יכולה לטעון שאני נכנסת טהורה כפי שההלכה מצפה ממני.
אין לזה שום קשר לבתולין... המטרה של זה היא שבליל הכלולות היחסים יהיו בטהרה. כל ההיסטוריה לא רלוונטית.

גם אני מאמינה שהאשה מטמאת ומטהרת את עצמה במחשבתה
עכשיו בלי שום קשר להלכות ועניינים, עצה חברית:
בבוקר החתונה (יותר כיף מאשר בחושך, וגם מוריד לחץ מהיום המלחיץ הזה) קחי חברה טובה, סעי לאיזה מעיין מגניב ומבודד, תטבלי שם ותחשבי שזה מטהר אותך.

אני התחתנתי עם שני ילדים
חברה שהתחתנה איתו
יצאו משפטים חמודים
(-:

אני אמורה להיות בוסת עד יומיים לפני החתונה, האם מותר לטבול ביום שלפני החתונה למרות שלא נספרו שבעה נקיים?
אני מציעה לך להתייעץ עם צהר . תבקשי לדבר עם רחל או עם מי שאחראית על הדרכת הכלות, או ישירות עם הרב קנוהל, תגידי שאת כלה ויש לך שאלה בנושא. את לא חייבת להזדהות בשם. אם את רוצה את יכולה לכתוב לי "מייל" [email protected] ואני אשאל בשבילך. יכול להיות שתוכלי לטבול והטבילה תתפוס הלכתית, אך צריך לשאול רב שמבין בנושא עם כל הפרטים, ולכן אי אפשר לתת לך תשובה כאן ועכשיו.

אני יודעת שלפי ההלכה אסור אבל כמה נורא יהיה לעקוף אותה?
כאמור כדאי לך לשאול לפני את מחליטה מה מותר ומה אסור, ובכל מקרה זה תלוי בך ובדרך שבה את מקיימת מצוות.

מה עושות כלות שומרות שמתחתנות בזמן נידה?
ישנה "חופת נידה" שעושים אותה בשינויים קלים, שהאורחים (אלא אם כן הם יודעים את כל דקדוקי ההלכות וחטטניים) אפילו לא שמים לב אליהם. אם מדובר בזוג חילוני, החופה בדרך כלל היא אותו הדבר בדיוק.

ואם באמת לא אטבול מה לומר לרבי שמבקש אישור לטבילה?
תגידי שעוד לא יכולת ללכת למקוה כי את עדין נידה. עיקר העניין הוא לטבול בזמן ולא להביא פתק. הרב לא מעוניין שתטבלי כשאת עדין נידה. מותר להתחתן כשהכלה נידה. זה לא המצב הכי רצוי, אבל אפשר וזה קורה הרבה, גם לדתיות שחישבו את התאריך עם הרבנית לפי כל הכללים

.

דעי לך שקראתי באיזה ספר על הלכות טהרה שהאשה מטמאת ומטהרת את עצמה במחשבתה (ממש ככה במלים האלה).
נכון, אבל לא זה מחליף טבילה וגם קשור לעניין קצת שונה, אז מה שכתבת עלול להטעות.

לטליה,
האם טובלים גם לפני שחוזרים ליחסי אישות (כלומר לפני פחות משישה שבועות אחרי הלידה)?
כן.

האם מחכים?
מחכים למה?

לדעתי מאד קשה לחכות (וגם רפואית לא חייבים לחכות, אבל זה משתנה מאשה לאשה), ואפשר להקדים את הבדיקה אצל רופא נשים.

האם לא נורא מבאס לטבול ו... לחכות שבוע שבועיים?!
מאד מבאס, ובעיני גם כמעט לא אפשרי. מצד שני יש וגות ומחדשים פעילות מלאה רק כמה חודשים אחרי הלידה, כך שהטווח רחב מאד ואישי מאד.

שלום רב,

ילדתי את ביתי השניה לפני כמעט שנה. את הווסת הראשונה קיבלתי כבר לאחר שישה שבועות מיום הלידה (ניתוח קיסרי ליתר דיוק) , מאז היו בערך שלוש פעמים אם אינני טועה, ובפעם האחרונה הווסת היתה ב 9 באפריל כלומר למעלה מחודש וחצי. העניין הוא שאני מניקה הנקה מלאה (ולא מתכוננת להפסיק בקרוב) כך שאני מניחה שהשיבושים הם בעקבות כך.(ואני בטוחה שאני לא בהריון כרגע).
העניין העיקרי הוא שהחלטנו בעלי ואני לשמור נידה מתוך אמונה במצווה (וגם משום שבעבר נהגנו כך) ומתוך כל הסיבות הנכונות הנלוות. אני יודעת כי עלי להמתין להופעת הווסת להמתין 7 ימים ואז עוד 7 נקיים ושאר הבדיקות העצמיות הנלוות (שאני יודעת אותן) ושאלתי היא האם עלי להמתין גם אם הווסת תתאחר במשך שבועות ארוכים ואף חודשים (בגלל ההנקה) ?

אודה על תשובה מהירה

למיטב ידיעתי את לא צריכה לחכות לווסת כדי להיטהר.
מספיק שתשמרו עכשיו 12 יום (5 + 7) ואז תטבלי. לא צריך דימום בשביל לפרוש...
אולי הכי טוב, ליתר ביטחון, לדבר עם יועצות ההלכה של נשמת. את מכירה את הארגון הזה?

הו,אני רואה שכבר ענו לך ,לא משנה...
<לרפרש לפני שעונים,לרפרש לפני שעונים לרפרש...>

אמא נמרה , לדעתי טעות בידך - לפני הפסק טהרה יש צורך בארבעה / חמישה ימי פרישה (שיטות הלכתיות שונות) גם כשאין דימום - זה נלמד משלושת ימי ההגבלה לפני מתן תורה.

סגו לה
את לא רואה את לא נידה
היא כן, כי היא לא נטהרה מאז הראייה הקודמת.

תודה לכן על התשובות המהירות הן גם תואמות את התשובה שקיבלתי באתר אחר (הידברות) וזו לשונה:

שלום וברכה
אשריכם!!!.
אינך צריכה להמתין כלל עד להופעת הווסת הבא, בכדי לשמור כעת על איסור נידה, את יכולה להתחיל תיכף בהכנות לקראת הטהרה.
תפסיקי כעת בקיום יחסי אישות, ותתחילי למנות מהיום חמש ימים ללא קיום יחסי אישות, [זאת אומרת - שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי], ביום שישי הבא לפני הדלקת הנרות תעשי הפסק טהרה, בדיקה לוודא שהמקום נקי מדם. אחר כך תתחילי למנות שבעה נקיים, [שבת, ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי] שבכל אותם ימים את ממשיכה בבדיקות, וכמובן נמנעת מקיום יחסי אישות, ובליל שבת [זה יהיה במוצאי חג השבועות החל ביום שישי בשבוע הבא] תלכי לטבול, ותטהרי לבעלך.
בהצלחה רבה - מנשה ישראל .

מתרגשת ....

שתהיה לכם התחדשות מופלאה.
מוזמנת לספר חוויות ותובנות בדף מכתב אהבה להלכות נידה .

איזה כיף:-)
באמת אשריכן שתראו רק ברכה ושמחה

< זאת המצווה שאני הכי אוהבת>

שליחה על ידי נועה* » 16 יוני 2011, 12:52

היייי....
קראתי את הדף כאן בדמעות, ואני כותבת על סף בכי...

אני אימא למלאך קטן בן 8 חודשים.
אחרי הלידה שהינו אצל הורי שם התאוששתי ואספתי כוחות.
כעבור חמש שבועות חזרנו הביתה בהתרגשות עצומה. הלילה טבילה בעז"ה.
אולם למקווה הגעתי רק שלושה חודשים אחרי..
. שעות ספורות לפני האיחוד המשותף התחיל לי דימום.
משאירה לכם לדמיין את כמות הדמעות שנשפכה, ההלם , הצער, האכזבה, הלחץ- מה פתאום דימום???
כעבור מספר ימי דימום כבד התברר לי שלמרות ההנקה המלאה ולמרות שאני זמן כה קצר אחרי הלידה המחזור חזר, ובכל עוצמתו...
הדיכאון, הדיכאון...

מאז ומעולם היו קשים ומרים לי ימי האיסור, הלוואי והייתי בדרגת הכותבות כאן, וכל כך חיכיתי לתקופת הנקה משמחת לבב, והנה...
היה קשה לי עד דמעות - "מדוע זו המתנה שמעניקה התורה ליולדת שבייסורי תופת מקיימת את תפקידה בבריאה..."

כמו כן, נכנסו ללחץ מעשי ממש, רצינו מאוד הפסקה בהרחבת המשפחה והתברר שאני כבר פורייה לגמרי, ואין ברירה אלא לקחת מיד מניעה.
וכאן התחיל פרק חדש, של לילות ארוכים מלאי דם ודמע...
כל מה שניסיתי גרם לדימומים, ואלו התחילו תמיד בסביבות יום המקווה.
נשברתי לגמרי...
חודשים חודשים של הרחקות, געגועים שורפים, תקווה נואשת לחיבוק של תודה ונחמה על ייסורי הלידה שעברתי...
חודשים חודשים של מתח בלתי פוסק, של תשוקה בוערת לסתם ליטוף, החזקת ידיים, עיסוי מרגיע לעצמותי הדואבות...
חודשים חודשים של מבט פצוע מהמיטה המרוחקת..
זה היה נורא.
לא מאחלת לאף אחת סיוט כזה...

בסופו של דבר הגעתי למקווה.
התחלתי להשתמש במשהו שעזר מעט.
אוקיי, אתן יכולת לתאר, להתרגש, להרעיד מיתר מעוצמת האיחוד המפעים שהיה לנו...
אבל את האמת, זה לא הקהה את הכאב...
החוויה המיוחדת של המגע אחרי כ"כ חודשים לא שווה את הצער האינסופי שממש השאיר בי משקעים...

לצערי הסיפור לא נגמר...
אני עדיין מקבלת מחזור, מתקשה מאוד להתנקות, ההנקה גורמת לאינסוף כתמים, ואמצעי המניעה, אם אני מנסה לצרפו פעמיים, מוביל מייד לדימומים..

ריבונו של עולם, אבא יקר ורחמן,
אתה רואה את שפתי נחשקות בימים, שומע את בכיי בלילות ואוסף את דמעותי בנאדך להיות...
אני בטוחה
אבל גם מתחננת,
אנא, גם אני רוצה תקופות ארוכות יותר של אהבה ואחווה עם בעלי...
שבוע וחצי בחודש זה פשוט כלום... כלום...
מה אני אשמה שההנקה לא פעלה עלי? בגלל זה מגיע לי כ":כ הרבה לסבול מצער הנידות?
אנא, האר את עייני מה לעשות.
אני יכולה להחליף לגלולה משולבת חזקה ולקוות שאיתה אצליח להאריך טהרה...
אבל אני כל כך פוחדת.
פוחדת מכמויות ההורמונים שמתרוצצים אצלי
וחוששת מאוד מפגיעה בהנקה. אומנם בני כבר אוכל נהדר מוצק, אבל... זה קשר מדהים בינינו... והקשר הזה קריטי עוד יותר בימים הארוכים של הריחוק מבעלי...

לנצח אנגנך,
קראתי את דברייך... כתבת נפלא.. אבל את האמת,
את חושבת שהיית מצליחה לשמוח ככה עם המצווה גם אם המחזור היה חוזר אחרי 5 שבועות ולא אחרי שנה ו- 3 חודשים?

בנות, דרושות לי כל המילים הטובות והמנחמות שיש לכן להציע...
אני בתהליך אמיתי לשינוי התפיסה. לא רוצה ח"ו להתריס כלפי שמייא, לא רוצה לחיות בכאב של החמצה, אז עזרו לי...

מחכה...

אני קוראת אותך והלב נחמץ. אני התכתבתי אתך גם קודם בדף על אמצעי מניעה. מודה ומתוודה שלא קלטתי אז כמה שהמצב קשה. המסירות שלך להלכה היא מופלאה ממש, ועקדת-יצחק שלך בוודאי מתקבלת לפניו יתברך כאלף קורבנות.
הכאב שלך עצום ונוגע. נאלמו המילים מפי.
מה דעתך על הדרכים שהמלצתי לך לקיצור הווסת? משהו מזה מדבר אלייך, מצלצל לך מתאים?
אולי רצפת האגן שלך חלשה ומכאן הדימום הרב. אולי המתנה הכי גדולה שתוכלי לתת לעצמך, שתשפיע (אולי! הלוואי!) גם על הנושא הכאוב הזה וגם על עוד בעיות שעלולות לצוץ בהמשך היא חיזוק רצפת האגן.
אם זה הכיוון אז שוב יש כמה אפשרויות. הייתי מתחילה ב{{}}מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן{{}}. ובלי קשר (או עם) גם מודעות וסת שהזכרתי נשמעת לי צעד מאוד נכון.
לבי אתך.

שליחה על ידי נועה* » 16 יוני 2011, 13:37

תודה, פלונית!
כל כך מקל לפרוק ולהשתפך כאן וגם לקבל מילים חמות כל כך מהר.
הרעיון של חיזוק ריצפת האגן מצא חן בעייני. לא יודעת אם יש שם כרגע בעיה והיא אשמה במצב, אבל זה יהיה מעולה אם אדאג לה על הדרך... זו באמת מתנה נהדרת לעצמי ולגופי.
את התרגיל של הרמת הסל אני עושה כבר הרבה...
לדף של מודעות ווסת אכנס בקרוב...

שליחה על ידי נועה* » 16 יוני 2011, 13:43

ותודה על החיזוק ועל ההקבלה לעקדת יצחק,
כלומר, לא הייתי משווה לניסיונו של אברהם שום דבר, אבל אני בפירוש מרגישה שנדרשת ממני מסירות נפש עצומה...
וזה באמת מחזק כשמצליחה לעמוד בכך...
וזו הרגשה טובה שעוד מישהי חושבת ככה...

לנועה

. מאד מבינה כמה קשה לך.
מציעה לך למצוא דרכים לחזק את גופך (לפעמים חוסר ברזל גורם לדימום רב), אבל לפעמים קשה מאד לגלות למה הגוף ככה. בעיני זה באמת בגדר הבלתי אפשרי לשאת את מה שאת מתארת. סליחה שאני לא יכולה לכתוב יותר.

זו באמת מתנה נהדרת לעצמי ולגופי
בהצלחה!

את התרגיל של הרמת הסל אני עושה כבר הרבה...
גם אני צריכה כבר להכניס את זה לשגרה ולא להיזכר פעם בחודשיים /-:

בקשר לעקדת יצחק - הרב שרלו משתמש במוטיב הזה הרבה, להעביר את הנקודה שלמרות שדרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, לכל אדם יש גם הנקודה שבה הוא צריך להיקרע מבפנים כדי לקיים מצווה כהלכתה. וזה חלק מעבודת ה'. אבל אצלך נראה שהחלק הזה השתלט על כל החלקים האחרים )-:
אני ממש מקווה שמבין הכיוונים שעלו תמצאי משהו שייטיב אתכם. אנא עדכני.

נזכרתי: מוכנה לכתוב את שם אמך?

שליחה על ידי נועה* » 16 יוני 2011, 19:39

אהמממ... השם שכתבתי כאן בדוי אז לא יודעת אם שם אמי יעזור...
קשה לי להיחשף... מאוד... תודהההה

כנראה שבאמת זו הנקודה שבה אני נבחנת.
עד שקראתי את זה נקרעתי כל הזמן ממחשבות מייסרות שזה בא דווקא עלי כעונש משמיים על כך שמצווה זו וחוקותיה תמיד היו קשים לי מנשוא והרביתי לשאול ולהרהר עליה...
כמובן שאיננו יודעים ומבינים חשבונות שמיים אבל ראיתי סביבי שכל אלו שזרמו עם העניין, חוגגות על תקופות הנקה ארוכות ומאושרות. ואני ....

אולי להפך, אולי זה לא עונש אלא דווקא ניסיון והזדמנות לקידוש שם שמיים בתוכי פנימה...
אולי...
הלוואי...

שליחה על ידי נועה* » 16 יוני 2011, 19:42

אמא נמרה, באמת חוסר ברזל יכול להיות אשם בזה?
בתחילת ההיריון היה לי הרבה מאוד ברזל בדם, גבוה מהרגיל... אבל בהחלט יתכן שזה השתנה...
אני באמת עייפה וחלשה הרבה יותר מתמיד

שליחה על ידי למ* » 16 יוני 2011, 20:58

נועה את בקשר עם רב/יועצת טהרה?
אני יודעת שבמקרים כאלו מתירים פשוט לא להסתכל על הכתמים גם כשהם קיימים (מגן תחתון שחור לדוגמא) ויש המון הקלות משמעותיות.
זה לא יעזור בזמן מחזור, אבל יכול להאריך משמעותית את הזמן המותר

שליחה על ידי נועה* » 16 יוני 2011, 22:07

לצערי בימים האחרונים לא השגנו את הרב אתו התייעצנו עד עתה...
אני אכן משתמשת במגן תחתון שחור.
אבל רב אחר ששאלנו אמר שהיות ויש סבירות שאקבל דימומים ברצף אמצעי מניעה עלי לשים לב שאם רואה פעמיים ביום כתם גדול מגריס על שחור, עלי להחליף ללבן עמ"נ לבדוק מה קורה...
זה מה שאסר אותנו השבוע

קשה לי להיחשף
טוב, את לא באמת צריכה להתנצל על זה בפני פלוני אלמונית (-: כך או כך התפללתי עלייך וממשיכה להתפלל ולקוות שתמצאו מוצא.

שליחה על ידי נועה* » 19 יוני 2011, 00:07

פלוני אלמונית,
תזכי למצוות אין מילים!!!
אני מתפללת בלי סוף כי צריכה להגיע להחלטה וממש נקרעת בין כמה עולמות.
ישבתי בשבת ועשינו חשבון מצמרר למדי, בשמונה החודשים האחרונים היינו מותרים שמונה וחצי שבועות.
מזעזע...
לכאורה, זה הזמן לעבור לגלולה משולבת חזקה ולקוות ולייחל שהיא תביא לנו שלווה.
אבל אני נקרעת...
ישנו העולם, המקדש מעט, שלי ושל בעלי, שעבר כ"כ טלטלות ואכזבות וחסכים בחודשים הארוכים הללו. ויתכן וימצא לו בכך מוצא.
ישנו העולם של המלאך שלי, שההנקה שכ"כ אהובה עליו והיחידה שמרגיעה אותו, עלולה להיפגע ולהיגמר... איך אסלח לעצמי אם אמנע את זה ממנו?
וישנו העולם שלי... כן, העולם שלי. דיממתי בלי סוף, פשוט טירוף, מאז הלידה, וזה גמר אותי פיזית ונפשית. ואולי גלולה תעזור. ומצד שני, לא קל לי בכלל להעלות ולהגביר את המינון ההורמונלי, בעיקר כי ראיתי עד עכשיו כמה נזק ההורמונים עלולים לגרום...
בקיצור, אני נקרעת...

ולענייני אהבת הלכות נידה,
אני מאוד ( ! ) רוצה לדעת ולהבין איך בנות מתחברות ואף כותבות מכתב אהבה להלכות נידה. אני מקיימת עד הסוף אבל לצערי קשה לי לאהוב הלכות שכל כך פוגעות בי ומצערות אותי על כל צעד ושעל...
מאיפה אתן שואבות כוחות ומה נותן לכן תעצומות לשמוח עם זה?

נועה היקרה, אני ממש ממש אשמח אם תכתבי לי מייל, את לא צריכה להיחשף, את יכולה לכתוב מכתובת מייל שלא כוללת את השם שלך.
אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתך - מה שאת עוברת ממש אבל ממש לא אמור להיות כך - משהו שם שגוי ואני בטוחה שאפשר היה להתיר חלק גדול מהפעמים שחשבתם שאת אסורה
בבקשה בבקשה תצרי איתי קשר באיזושהי צורה, יש לי בדפבית מייל וגם מספר טלפון (בתמונה של הכרטיס ביקור)

נועה,
מחזקת אותך.
מתפללת איתך.
ברור לי כשמש שהאסור שלנו הוא דוגמית קטנה.
עצם זה שבחרת לכתוב דווקא כאן, בדף הזה את שכתבת מעיד על הקשר שלך לעומק העניין.
אני עם קצה הקרחון. בדקי את עצמך, חזקי את גופך.
שיעבור בשלום...

זו הייתי אני..

שליחה על ידי נועה* » 19 יוני 2011, 13:27

לנצח אנגנך

החלטתי באמת לבדוק כמה אופציות כדי לברר האם גופי חסר משהו...

מעניין אותי באמת אם התחושות החיוביות והשמחה עם האיסור המשיכו גם במחזורים שאח"כ, לא רק במחזור הראשון.
אני בהחלט מבינה שמשהו שונה וחדש יכול לעורר צחוקים ועליצות מסוימת. חברה שגם הייתה מותרת תקופה מאוד ארוכה סיפרה לי שהיא ובעלה משתעשעים לפעמים ב-"בואי נשחק אסורים..."
השאלה היא איך היה אחר כך.
ואם היה כמו בראשון, ספרי לי- איך? מה משמח? אני רוצה גם לא להיכנס לעצבות כזו כל פעם מחדש...

שליחה על ידי שרה* » 19 יוני 2011, 16:55

נועה יקרה
סיפרו לי פעם שבספר בישול מרוקאי כתוב בהתחלה: קודם כל תרגעי. אפשר לצחוק מזה אבל בעיני זה גם מאד נכון, לפני שאת מתכוננת לעשות משהו, לנשום רגע ולהתבונן על הדברים קצת ממרחק כמו התבוננות באופק שמעבר לים ואת רואה גם את הים, גם את השמים וגם את האופק. מציעה לך להתבונן קצת אל העתיד ולתאר לעצמך איך היית רוצה שיראה, חלוקת החודש לימים של מותרת ונידה ומאותו רגע תתחילי להאמין שכך באמת יהיה, ותאמרי לעצמך יום יום שכך באמת יהיה. וכן הכל לטובה, את נמצאת עכשיו בבילבול כדי שתתאפסי מחדש וזה יכול להיות רק ע"י רגיעה מאותו רצון של להיות מותרת וקבלה שעכשיו זה כך וזה הדבר שיוביל אותך למקום טוב. וברגע שאת תחליטי שאת במקום טוב, אתם כמשפחה תהיו במקום טוב - זה מהדהד.

באופן אישי אני חדשה בענייני נידה ועוד יש לי הרבה ללמוד. בזמן ההתרחקות הפיזית אני משתדלת ליצוק לתוך הזמן הפרטי שלנו אפשרויות של שיחה מרוכזת או פשוט התבוננות בבעלי, מה אני רואה בעיניו בתווי פניו ומתוך ההתבוננויות הללו אהבתי אליו שופעת והאהבה הזו מאכילה את נפשי שכביכול חסרה את הצורך הגופני של החיבוק, שאני יודעת שיבוא בשעתו ויהיה נפלא, ואני מסופקת.

מזכירה לעצמי שהריחוק זה לא ריחוק מהאדם אלא מצורת תקשורת מסוימת ויש צורות תקשורת אחרות שהן נפלאות ותורמות לקשר ביננו מאד.

תודה שאת מעלה את הנושא לדיון, אשמח גם לשמוע עוד על הנידה באהבה וללמוד.

שליחה על ידי נועה* » 19 יוני 2011, 20:53

שרה,
את צודקת בזה שדבר ראשון צריך להירגע.
אבל בעצם זה מה שעשינו כל החודשים האחרונים ותראי לאיזה מצב זה הביא אותנו. לפעמים צריך להבין שזה לא זמן לרוגע, שלווה, להפך, צריך לקום ולעשות מעשה, וטובה שעה אחת קודם!
וכדי לא לחזור על שגיאות העבר יש להתייחס לסוגיות מאוד ברצינות.

שאלה לי, וסליחה על כך, את חוזרת בתשובה? כך היה נשמע מדברייך, "חדשה בענייני נידה.."
(או שבעצם את רק נשואה טרייה?)
בכל אופן, חוזרים בתשובה זכו ויש להם כזו הארה מדהימה. הם מצליחים לשמוח עם כל מצווה ורואים בכל קושי דרך לקידום ועלייה.
אשריהם. במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
ואני כל כך רחוקה מלהיות צדיקה גמורה אז על אחת כמה וכמה..

קראתי את מה שאמרת שהריחוק הוא לא מאדם אלא מצורות תקשורת מסוימות ולא ממש מסכימה עם זה.
ההרחקות בהחלט נוגעות לריחוק מהאישה.
ואני לא רואה אפילו אחת מהן שמכבדת אותה או את רגשותיה.
וזה כל כך מכאיב לי.
הנה, החלטתי היום להישאר במצב רוח עליז ויהי מה ופצחתי בשיר ואז... הופה, גם זה אסור לי... בבית שלי, במטבח שלי, אסור לי לשיר...
קול באישה ערווה...
כמו בהלכות אבלות על חורבן ביהמ"ק, אסור לשיר בתשעת הימים...
אז הנה, אני באבל, אסור לי לשיר. ולא 9 ימים בשנה, ולא כי חרב המקדש, אלא כי מדמם לי איבר בגוף...

אני מאוכזבת מעצמי מאוד מכך שלא מצליחה לראות כאן את האור הגדול.
לכן, תבינו, לא כותבת מתוך התרסה חס ושלום, אלא מתוך בקשת עזרה...

נועה,

האם את בקשר עם מדריכת עלות או יועצת הלכה?
אני לא מכירה אישית את קצה הקרחון , אבל כיוון שהיא הציעה, אני מציעה חלך לפנו אליה כדי לקבל עזרה וכיוון.
_הופה, גם זה אסור לי... בבית שלי, במטבח שלי, אסור לי לשיר...
קול באישה ערווה..._
מה פתאום? מאיפה הבאת את זה?

ואני לא רואה אפילו אחת מהן שמכבדת אותה או את רגשותיה.
אני מזמינה אותך גם לשוחח אתי (בטלפון או במייל) על הנושא הזה, כי זה ממש לא חייב להיות ככה.

אבל, בכל מקרה, המצב שאת מתארת, שאתם אסורים כל כך הרבה זמן הוא ממש לא טוב (לך, לו, לזוגיות שלכם) וצריך שינוי.
אין כאן שום אור גדול במצב הזה, זה סיוט.
התיאורים האוהבים שנכתבו בתחילת הדף מדברים על מצב רגיל ובריא של ריחוק וקירבה לסירוגין, ולא על שבועות ארוכים וחודשים.
אני לא רוצה לפרט מניסיוני נאישי, אבל אני מכירה את המצב שאת מתארת, ואני מציעה לך:

למצוא רופא/ת נשים אחראי/ת ולבקש לעשות בדיקת דם של פרופיל הורמונלי.
לברר ולבחור שיטת טיפול שאת מתחברת אליה שיש לה מענה לבעיה שלך - רפואה סינית, הומאופטיה (מניסיוני הומאופטיה עוזרת),
למצוא רב פוסק מומחה לנושא, להציג לו את המצב שלכם על כל היבטיו - רפואי, רגשי, זוגי ולהגיע לפיתרון הלכתי ואנושי.

אם יש דרך שאת חושבת שאני יכולה לעזור ולתמוך בך, תכתבי. אני רוצה לעזור לך.

שליחה על ידי שרה* » 19 יוני 2011, 22:49

אני מרגישה שאת כועסת, שהיגעת אל המצב שבו את נמצאת, ומרגישה את חוסר האונים שלך, אם זה כך, מהו המקור לכעס שלך?
איך היציגו בפנייך את נושא הנידה לראשונה?
איך את מבינה את הנושא?
אם היתה לך אפשרות לבחור וליצור בעצמך את היחסים בינך ובין אישך בזמן נידה איך היית עושה זאת?
כשאת קוראת לעזרה, למי בעצם את קוראת, מי היית רוצה שיעזור לך? רופא/ רב/ אשה מאמינה/ אמא/ אחות?
מאחלת לך אומץ לב ולא אוסיף עוד
מאמינה שהתשובות והעזרה שאת מחפשת נמצאות בידייך
ומאחלת לך עוד שתלכי בדרך בה את מאמינה

באשר אליי, מכיוון ששאלת, אינני יכולה אפילו להגדיר עצמי כחוזרת בתשובה
אבל כן אני רואה במקום הזה אור מסוים ואני מעוניינת להיפתח אליו

כל טוב

שליחה על ידי נועה* » 19 יוני 2011, 22:49

אמא נמרה,
בהלכות נידה כתוב שעל האישה להיות צנועה לגמרי עם בעלה בעת נידתה. וכיון שקול אישה ערווה אסור לה לשיר בנוכחותו.
זוהי אחת ההלכות הכי בלתי אפשריות בעיני.

אשמח מאוד לשוחח איתך במייל, אבל עכשיו אני עפה למיטה. אוטוטו הנסיך שלי קם להנקת הלילה שלו... ואני רוצה לתפוס שינה לפני...
אודה לך מאוד מאוד אם תרחיבי לי מעט על הרעיונות שהעלית לי... כגון מענה אלטרנטיבי לבעיה, בדיקת דם של פרופיל הורמונלי וכו'...

לילה מעולה ומשובח בינתיים

בהלכות נידה כתוב שעל האישה להיות צנועה לגמרי עם בעלה בעת נידתה. וכיון שקול אישה ערווה אסור לה לשיר בנוכחותו.
את מודעת לכך שממש לא כל הרבנים פוסקים כך לגבי קול באשה בזמן נידה?

שליחה על ידי נועה* » 20 יוני 2011, 08:15

את מודעת לכך שממש לא כל הרבנים פוסקים כך לגבי קול באשה בזמן נידה?
האמת, לא. אני לא מודעת לכך. מה שאני כן יודעת זה שאם היא רוצה לשיר בשביל להרגיע את ילדיה מותר לה ועל בעלה להשתדל שלא לשמוע.
אני מנצלת את זה לגמרי...

ואגב, לא מבינה למה זה לא כך בשאר ההלכות. מדוע רק האישה צריכה לעשות עד הסוף?
האם לא שייך שהבעל יתאמץ, ויעלים עיניו ויעסיק את מחשבותיו בדברים אחרים? עובדה שההלכה כן מכירה בזה שזה שייך...

כלומר, זו גם תשובתי לשרה ( לפחות על אחת השאלות )
אם היתה לך אפשרות לבחור וליצור בעצמך את היחסים בינך ובין אישך בזמן נידה איך היית עושה זאת?
לא הייתי פגועה כל כך אם לא כל ההלכות היו נוגעות רק לאישה ורק אותה מגבילות, במקום הפרטי שלה. וכן, אם ההלכות לא היו קיצוניות כל כך.
ברצינות, ההרחקות הללו הן גדרות מחמירות שזה לא יאמן.
הגברים שלנו, בעלינו היקרים, אינם בהמות ח"ו!!! והיצרים שלהן נשלטים בהחלט!!!
מדוע מתייחסת אליהם ההלכה כאל יצורים שאם ישבו ליד האישה בשולחן ללא היכר או יעבירו לה חפץ גדול (!) ליד או יגישו לה כוס שתייה מייד תתלקח תאוותם והם יכשלו?
שאלתי את בעלי אינספור פעמים. מסכן שלי... הוא תמיד עונה שאין לו מושג, שום דבר מן הגדרים הללו לא היה מביא לחטא... ומצידו שאקל על עצמי בכל מה ששייך...
מגע, חיבוק, נישוק, עם כל הכאב שבדבר, מובן שהם אסורים. הם עלולים מאוד לגרות.

דבר נוסף שאני לא מצליחה להשלים עמו זה ה"פירוסומא ניסא" שנעשה למצבי האינטימי ובהחלט כתוב בהלכה ש"גם אם האישה מתביישת אין להקל ולמסור לה חפצים ליד..." למה??? איפה כבוד מינימלי לצניעותה של האישה???? ובכלל, איך זה מכשיל את הגבר? הם נמצאים בחברת אנשים נוספים, מה יכול כבר לקרות?

זהו שרה, שלושה דברים אלו לא מובנים לי מדוע חייבים להיכנס תחת הכותרת "להרחיקם מהחטא" ומדוע מצאו חז"ל לנכון להורותם.
מי אני שאומר מה דעתי על פסקיהם... אני רק מנסה להסביר אילו נקודות חורות לי ומקשות עלי לשמוח במצווה..

איך הייתי רוצה שיראה? שנקיים את מאמר התורה, לא נקיים שום מגע פיזי, נרחיק את המיטות, נהיה צנועים בגבול ההגיוני ונצניע מה שעלול להוביל לחטא, לא יותר, נשאיר את זה בינינו ולא נספר בכל תנועה על זה שאני מדממת, וזהווווווווווווווו
לא הייתי רוצה שום הרחקה שאין בה הגיון.
אבל זה לא עובד ככה.
וב"ה שמיראה אני כן מצליחה לקיים את כל ההלכות, גם הלא רצויות...
מקווה מאוד, שבעבודה מתמדת, ובעזרתכן האדיבה, אצליח גם מאהבה.

נועה, האם את חרדית? הרב שלך חרדי?

אני פשוט מתפלאת על הדברים שאת כותבת.
בהלכה שאני מכירה, כאשר בני הזוג נמצאים בחברת אנשים אחרים, אסור להם לנהוג בצורה שחושפת את מצבה של האשה.
סייגי ההרחקות האלה לא שייכים כשהם לא לבד, כי עצם נוכחות אנשים אחרים כבר מורידה לגמרי את פוטנציאל הגירוי.
כמו כן, הרבנים שאני מכירה לא מטילים את כל האחריות על האשה. מותר לנו לחיות ולנשום ולהרגיש טוב, והגברים בהחלט צריכים לקחת אחריות על עצמם.

יקירה, אני קוראת אותך כאן כבר כמה זמן ולא מגיבה, כי לא כ"כ יודעת מה לומר. הלב כואב. עד כה לא התייחסתי לטענות העקרוניות שלך, כי העיקר מבחינתי הוא ש-
_אבל, בכל מקרה, המצב שאת מתארת, שאתם אסורים כל כך הרבה זמן הוא ממש לא טוב (לך, לו, לזוגיות שלכם) וצריך שינוי.
אין כאן שום אור גדול במצב הזה, זה סיוט.
התיאורים האוהבים שנכתבו בתחילת הדף מדברים על מצב רגיל ובריא של ריחוק וקירבה לסירוגין, ולא על שבועות ארוכים וחודשים._
כלומר בעיניי הדף הזה בכלל לא רלוונטי למצוקה הגדולה שאת שרויה בתוכה, וכרגע הכיוון צריך להיות מאוד מעשי - איך לצאת מהמצוקה הזאת.
אבל אני רואה שלמרות המציאות הקשה הדורשת מענה מעשי, חשוב לך גם בהזדמנות זאת לדון על המכלול, ואני מכבדת ומעריכה זאת. בע"ה אכנס בהמשך היום ואגיב על כמה דברים.

שליחה על ידי נועה* » 20 יוני 2011, 09:32

נועה, האם את חרדית? הרב שלך חרדי?
כן.
וככה כתוב בספרים של הפוסקים שלנו. וזה תמוה מאוד כי בדיוק מה שכתבת עצם נוכחות אנשים אחרים כבר מורידה לגמרי את פוטנציאל הגירוי
אז מה המקור לקיצוניות הבלתי מפשרת הזאת? אמרו לי שבהחלט לא חסרים אצלנו רבנים שיתירו לי את זה כי ההרחקות לא כולן מעיקר הדין הן... אני מחפשת רב כזה... אספר לכן אם אמצא.

בעיניי הדף הזה בכלל לא רלוונטי למצוקה הגדולה שאת שרויה בתוכה, וכרגע הכיוון צריך להיות מאוד מעשי - איך לצאת מהמצוקה הזאת
מצד אחד נכון מאוד, מצד שני, הוא נותן לי כח. אספתי כאן משפטים, רעיונות, דעות, כיווני מחשבה יפים, וזה נתן לי כח! אז אשריכן...

למרות המציאות הקשה הדורשת מענה מעשי, חשוב לך גם בהזדמנות זאת לדון על המכלול
כן. בהחלט. דווקא כי אני חיה את המציאות הזו כל כך הרבה.
אני לא רוצה לחיות בסתירה פנימית.
רוצה לקיים מתוך קצת יותר הבנה, אהדה, קבלה, פיוס.

נועה, מאד כואב לקרוא אותך.
אני חושבת שאם אתם במצב כל כך נואש, אולי כדאי לשבת לשקול ברצינות לזרוק לזבל את כל אמצעי המניעה... שאין ספק שהם אלה שיצרו את הבלגן הגדול.
אפשר ללמוד את שיטת המניעה הטבעית, איך קוראים לה כאן? שיטת המודעות?
בהתחשב בכך שאת לא רוצה למנוע למשך שנים רבות, ובכך שהבן שלך כבר לא כל כך קטנטן, ובכך שאמצעי המניעה גורמים לכם לבלגן כל כך גדול (הם אלה שגורמים לכתמים הקטנטנים, לא ההנקה לבדה), אני הייתי מנסה ללמוד את שיטות המניעה הטבעית, וגם להשאיר טיפטיפה מקום למזל (או להשגחה, אם תעדיפי).
סורי אם הייתי ממש חצופה.

דבר נוסף שאני לא מצליחה להשלים עמו זה ה"פירוסומא ניסא" שנעשה למצבי האינטימי ובהחלט כתוב בהלכה ש"גם אם האישה מתביישת אין להקל ולמסור לה חפצים ליד..." למה??? איפה כבוד מינימלי לצניעותה של האישה????
גם אני מכירה רבנים שפוסקים שממש צריך להיזהר שלא לפרסם את עובדת היותם של בני הזוג אסורים ומתירים להעביר מיד ליד בציבור (להשתדל בלי מגע, אבל להעביר)
אני מאד ממליצה לך על הספר של הרב אלישיב קנוהל "איש ואשה". כל הטרמינולוגיה שלו היא שיוויונית ונותנת כבוד לאשה. הוא פחות רואה את האשה כ"נידה" ויותר את בני הזוג כ"אסורים" או "מותרים". הספר הזה מאד עזר לי לקבל את ההלכות האלה.

אז הנה ההתייחסות שלי לנושאים העקרוניים שעלו, ואני מצטערת מעומק לבי שאין לי איך לסייע באופן מעשי במצב הבוער כרגע. אני ממש מקווה שחלק מהרעיונות שעלו כאן יועילו לך.

_עד שקראתי את זה נקרעתי כל הזמן ממחשבות מייסרות שזה בא דווקא עלי כעונש משמיים על כך שמצווה זו וחוקותיה תמיד היו קשים לי מנשוא והרביתי לשאול ולהרהר עליה...
כמובן שאיננו יודעים ומבינים חשבונות שמיים אבל ראיתי סביבי שכל אלו שזרמו עם העניין, חוגגות על תקופות הנקה ארוכות ומאושרות. ואני .... :(_
אני מציעה לך להזיז מעט את נקודת המבט, ולראות את הקושי הגדול שאת חווה כרגע כהזדמנות ללבן בינך לבין עצמך את הקשיים הגדולים שהמערכת הזאת באופן כללי מעלה בך. לא עונש - הזדמנות. (שוב - לא במקום השתדלות מעשית לצמצם את ימי האיסור.)

_כמו בהלכות אבלות על חורבן ביהמ"ק, אסור לשיר בתשעת הימים...
אז הנה, אני באבל, אסור לי לשיר. ולא 9 ימים בשנה, ולא כי חרב המקדש, אלא כי מדמם לי איבר בגוף..._
גם בעיניי בולט מאוד הדמיון בין חלק מההרחקות להלכות אבלות (אבלות אישית ולאומית). בשבילי הקישור הזה נכון מאוד. אני מרגישה שההלכות האלה נותנות מקום לאבל של הגוף, של הנפש, באובדן כוחות החיים שברחם. דבר דומה לזה אמרה עירית לוי באחד הדפים: "אם ניתן לעצמנו מדי פעם להיות עצובים, עצובים ממש, הגוף שלנו יצטרך פחות פעמים להיות חולה".

_ברצינות, ההרחקות הללו הן גדרות מחמירות שזה לא יאמן.
הגברים שלנו, בעלינו היקרים, אינם בהמות ח"ו!!! והיצרים שלהן נשלטים בהחלט!!!
מדוע מתייחסת אליהם ההלכה כאל יצורים שאם ישבו ליד האישה בשולחן ללא היכר או יעבירו לה חפץ גדול (!) ליד או יגישו לה כוס שתייה מייד תתלקח תאוותם והם יכשלו?_
אני חושבת שאם רואים את הקשר הגופני בין איש לאשתו לא כחטא אלא כשיא רוחני, אז גם דיני ההרחקות נתפסים אחרת. זה לא חשש שהבהמות האלה יחטאו - זו ידיעה שהקשר בין איש לאשה הוא הכוח הכי חזק שפועל בעולם, ובמערכת יחסים תקינה ואוהבת החיבה תבצבץ מכל תנועה ומכל מבט. אין פעולה סתמית ויום-יומית בין איש לאשתו. לא אמורה להיות. השאיפה היא שלא תהיה אחת כזאת. גם למזוג לו כוס מים זה מעשה מלא אהבה ויצריות נכונה ומתאימה לשעתה. גם את המעשים הכאילו סתמיים האלה צריך לסייג כשרוצים ליצור מרחק.

***

ועוד כמה סוגיות הלכתיות:

דבר נוסף שאני לא מצליחה להשלים עמו זה ה"פירוסומא ניסא" שנעשה למצבי האינטימי ובהחלט כתוב בהלכה ש"גם אם האישה מתביישת אין להקל ולמסור לה חפצים ליד..." למה??? איפה כבוד מינימלי לצניעותה של האישה???? ובכלל, איך זה מכשיל את הגבר? הם נמצאים בחברת אנשים נוספים, מה יכול כבר לקרות?
הרב יובל שרלו פוסק בדיוק לכן שאין לחשוף את האישה בציבור ע"י העברה מסורבלת ו"חובה להחמיר מאוד בכבוד האישה". כשאין איך להסתיר את ההרחקה, כשיש חשש שמישהו יראה ויבין - מעבירים מיד ליד. זה נמצא באחד מספרי השו"תים שלו (סביר שב"רשו"ת היחיד"). אני מצטערת שאני לא יכולה להפנות אותך למקור מדויק. בכל מקרה אני בטוחה שהוא לא היחיד שפוסק כך.

_ואגב, לא מבינה למה זה לא כך בשאר ההלכות. מדוע רק האישה צריכה לעשות עד הסוף?
האם לא שייך שהבעל יתאמץ, ויעלים עיניו ויעסיק את מחשבותיו בדברים אחרים? עובדה שההלכה כן מכירה בזה שזה שייך..._
אני חושבת שלרוב ההלכה לא מתערבת בזה וזו בחירה זוגית. אם ההלכה היא שאסור לבעל לראות אזורים אלו ואחרים בגוף אשתו - האיש והאישה יחליטו איך יפעלו כדי שלא יראה אותם. אצלנו למשל ההכרעה היא שאני מיניקה חופשי והוא לא מסתכל, מחליפה בגדים בחדר והוא לא מסתכל, ובשאר הזמן אני לוקחת את האחריות עליי לא לחשוף את מה שאסור - והוא מסתכל חופשי. כל זוג יכול ליצור לו את חלוקת האחריות שנוחה לו.

_הנה, החלטתי היום להישאר במצב רוח עליז ויהי מה ופצחתי בשיר ואז... הופה, גם זה אסור לי... בבית שלי, במטבח שלי, אסור לי לשיר...
קול באישה ערווה..._
אכן יש עמדות שונות בהלכה. מהרב יוסף צבי רימון שמעתי שמותר לאיש ואשתו לשיר ביחד כשהיא נידה - אך אסור לאישה לבדה לשיר באוזני בעלה. מה שאת כתבת (כולל ההסתייגות לגבי שיר ערש) דומה מאוד למה שכתוב בספר "דרכי טהרה" של הרב מרדכי אליהו. בספר "שערי אורה" של הרב שלמה לוי מובאות דעות רבות, והוא חותם בדעתו של הרב עובדיה יוסף: "ודאי ניתן להתיר לאיש לשמוע את שירת אשתו במסגרת משפחתית". בספר "איש ואשה" הרב אלישיב קנוהל כותב בקצרה "יש שהחמירו בדבר, אך מעיקר הדין, יש מקום להקל" - ומפנה לספר "טהרת הבית" חלק ב' עמ' קסז.

***

_אפשר ללמוד את שיטת המניעה הטבעית, איך קוראים לה כאן? שיטת המודעות?
בהתחשב בכך שאת לא רוצה למנוע למשך שנים רבות, ובכך שהבן שלך כבר לא כל כך קטנטן, ובכך שאמצעי המניעה גורמים לכם לבלגן כל כך גדול (הם אלה שגורמים לכתמים הקטנטנים, לא ההנקה לבדה), אני הייתי מנסה ללמוד את שיטות המניעה הטבעית, וגם להשאיר טיפטיפה מקום למזל (או להשגחה, אם תעדיפי)._
תכנון הריון באופן טבעי יגרום לרוב שומרות הנידה לשבוע אחד 'מותר' בחודש. אני מבינה שזה המצב כרגע, ולי אישית זה נשמע די מעט. (יש לי גם בטן מלאה על צמד המילים באופן טבעי ביחס לגישה הזאת, אבל אני מניחה שזה לא לכאן.)
והמרחק בין ההריונות הוא לא השיקול היחידי אצל רוב הזוגות. נשמע שאתם מאוד זקוקים לתקופת שיקום הקשר הגופני ביניכם לפני שתוכלו להרשות לעצמכם את המשימה התובענית של גידול תינוק נוסף (ו{{}}סורי אם הייתי ממש חצופה{{}})

שליחה על ידי נועה* » 20 יוני 2011, 13:24

גם אני מכירה רבנים שפוסקים שממש צריך להיזהר שלא לפרסם את עובדת היותם של בני הזוג אסורים ומתירים להעביר מיד ליד בציבור (להשתדל בלי מגע, אבל להעביר)
נשמע כל כך הגיוני, כך כך אנושי... מאיזה חוג הרבנים?
לא שאני ח"ו מטילה דופי!
אבל זה מגוחך שאני הולכת תמיד לפי פוסק מזרם מסוים וכשזה לא נח או מסתדר לי אעבור לפוסק מזרם אחר... זה לא עובד ככה...
אני צודקת כשחושבת שצריכה רב חרדי? רב מבין, קשוב ואכפתי, רגיש, ולא חסרים כאלה. לא שהם משחקים עם ההלכה לפי רגשותיהם והבנותיהם אלא שכשרואים מצוקה, מקלים בכל מקום בו יש מקום הילכתי להקל.
רק שלמצוא אותם זה לא ממש קל...
ניסינו אחד שבוע שעבר והוא לא ממש הבין מה בעלי רוצה ממנו...
וזה מביך אותי לפנות לנשים ולבכות להן שקשה לי ואם הן יודעות על רב כזה או אחר..
ובעלי פשוט נבוך לגמרי, הוא לא מכיר, בא מרקע קצת שונה ולא יודע את נפשו...

אבל מה, צודקות, זה כבר לא הזמן או המקום לביישנות. היום, עם כל אי הנעימות שלי, אחזור למדריכת כלות שלי ואבקש שתפנה אותי לכתובת הנכונה.

הרב אלישיב קנוהל "איש ואשה" היכן ניתן להשיגו?

שליחה על ידי נועה* » 20 יוני 2011, 13:27

כינור לשירייך,
וואו...
אני אחזור להגיב בקרוב...

בפסיקות שציטטתי, אם את צריכה מספרי עמודים או ציטוטים מלאים ומדויקים רק תגידי. את רוב הפסקים שהזכרתי אני יכולה להביא בפירוט יותר גדול אם יש צורך.

שליחה על ידי נועה* » 20 יוני 2011, 19:45

אני מציעה לך להזיז מעט את נקודת המבט, ולראות את הקושי הגדול שאת חווה כרגע כהזדמנות ללבן בינך לבין עצמך את הקשיים הגדולים שהמערכת הזאת באופן כללי מעלה בך.
יפה... זה בערך הכיוון שלי כרגע ולכן אני מבלה פה כ"כ הרבה

אני מרגישה שההלכות האלה נותנות מקום לאבל של הגוף, של הנפש, באובדן כוחות החיים שברחם. דבר דומה לזה אמרה עירית לוי באחד הדפים: "אם ניתן לעצמנו מדי פעם להיות עצובים, עצובים ממש, הגוף שלנו יצטרך פחות פעמים להיות חולה".
מעניין... לי קצת קשה להתחבר לזה... אני מרגישה שדווקא כיון שהגוף באבל על חיות הרחם שאבדה, הנפש צריכה לנחם אותו. בנעורי, כשראיתי את טיפות הדם הראשונות ומין דיכאון נפל עלי ( מוכר, לא? ) רציתי קירבה, חום, חיבוק, מאימא, מאחות, ממי שהיה לידי...
והיום זה כל כך חסר לי...
לפעמים אני משתעשעת, "הלוואי והיה מותר לספר לו שקיבלתי מחזור, לבכות על כתפיו שכואב לי, שאני בדיכאון, ככה חמש דקות, וזהו, אז להתרחק.." דמיונות, הא? אבל זה היה כל כך מנחם אותי...
ודבר נוסף, איך את חשה כלפי טומאת היולדת? למה אז צריך אבלות? הרי להפך! יצאו ממני חיים! אני נתתי חיים! והחיים הללו ילכו ויתחדשו בכוחות עצמם! שמחה, אושר, בריאה, יצירה, הכל חוץ מאבל!!

זה לא חשש שהבהמות האלה יחטאו - זו ידיעה שהקשר בין איש לאשה הוא הכוח הכי חזק שפועל בעולם, ובמערכת יחסים תקינה ואוהבת החיבה תבצבץ מכל תנועה ומכל מבט.
אהמממ.. ככה את חושבת? ובעצם, גם אם צצה חיבה, מה הבעיה? לבני הזוג מותר לגלות חיבה אחד כלפי השני, לתת מתנות, מחמאות וכו'...
לא יודעת, אני לא אוהבת את המחשבה שכוס מים שנותן בעל לאשתו מובילה לאותו למחשבות יצריות על חדר שינה... דווקא לא נשמע לי נכון... אינני גבר ולעולם לא ארגיש מה עובר לאחד כזה בראש, אני יכולה רק לשאול, והגבר שלי אומר שזה רחוק מהלביא הרהורים...
ואפילו להפך. דווקא העיסוק האינסופי בהרחקה, על כל צעד ושעל, בגלל מצבה של אשתו, עלול לגרום להרהורים. .
אולי זה באמת שונה מזוג לזוג?? לא יודעת...
אבל נשמע מהגישה שבאמת אין זוגיות בימי האיסור כי אין פעולה סתמית ויום-יומית בין איש לאשתו. לא אמורה להיות. השאיפה היא שלא תהיה אחת כזאת. נראה לי שלהפך. בימים האלה אמורים לחזק את הקשר הנפשי. לא לפגום בו על ידי הפיכת כל פעולה פשוטה לפעולת אהבה ייצרית ואז ממילא היא בעייתית ואסורה...
אני קצת מגמגמת את המשפט האחרון, אולי אצליח אח"כ לנסחו טוב יותר... פשוט מרגיש לי שזה לא טוב לחשוב ככה...

הרב יובל שרלו פוסק בדיוק לכן שאין לחשוף את האישה בציבור ע"י העברה מסורבלת ו"חובה להחמיר מאוד בכבוד האישה"
מרגש מאוד. מאוד.
אני מאמינה שאשיג היתר מרב לעשות את זה גם. רק חבל לי שזה ייקרא "קולא" ושלא לפי חומרת הדין, ושלא מהדרים במצווה, בעוד שיש כאלו שאצלם זה הדין ממש. ..

אם ההלכה היא שאסור לבעל לראות אזורים אלו ואחרים בגוף אשתו - האיש והאישה יחליטו איך יפעלו כדי שלא יראה אותם.
כמובן. כך זה גם אצלנו. גם אני מניקה ושואבת חופשי ובעלי כל הזמן מרגיע, אני לא מסתכל, תעשי מה בא לך. רק שלפעמים עדיין אני כבולה וזה קשה מאוד לפעמים.
למשל חם לי מאוד בלילה, וכשאני מניקה אז בכלל... בימים כתיקונם הייתי מהר מאוד מעיפה את הפיג'מה... .אבל זה באמת שונה מההרחקות. זו הלכה מובנת, למרות שקשה... ובכלל, בעלי היקר נשאר לבוש גם הוא מתוך השתתפות... אז בסדר... נעבור את זה...

כיוון נועז,
הנה, ענו לך בשמי
תכנון הריון באופן טבעי יגרום לרוב שומרות הנידה לשבוע אחד 'מותר' בחודש. אני מבינה שזה המצב כרגע, ולי אישית זה נשמע די מעט
בהחלט. זו הבעיה הראשונה שנוצרת. הבעיה השנייה היא שזה גורם להרבה מתח ולחצים בעת קיום יחסים, רע מאוד לזוגיות! הבעיה השלישית היא שזו שיטה "יעילה" מאוד, ואלו הימים הבטוחים לילדים חמודים... ( הגדרת מכון פועה, חחח )
כינור לשירייך ממשיכה כל כך יפה, פשוט מוציאה לי את המילים מהפה: המרחק בין ההריונות הוא לא השיקול היחידי אצל רוב הזוגות. נשמע שאתם מאוד זקוקים לתקופת שיקום הקשר הגופני ביניכם לפני שתוכלו להרשות לעצמכם את המשימה התובענית של גידול תינוק נוסף
דווקא בגלל התקופה המטורפת הזאת אנחנו זקוקים לזמן משלנו! ולא שלא מתחשק לי לפעמים להעיף הכל לפח ולומר כפרה, אבל אני יודעת שזה נובע מייאוש רגעי, לא מתוך דעה צלולה.
ו.. לא, נשמות, שתיכן לא הייתן חצופות... חחחח....

הבעיה השלישית היא שזו שיטה "יעילה" מאוד, ואלו הימים הבטוחים לילדים חמודים... ( הגדרת מכון פועה, חחח )
אני מניחה שמכון פועה (ואת) מתייחסים לשיטת "הימים הבטוחים". זה לא אותו דבר. (לא מתנגדת להסתייגויות שלך, סתם מוסיפה לידע כללי.)

_מעניין... לי קצת קשה להתחבר לזה... אני מרגישה שדווקא כיון שהגוף באבל על חיות הרחם שאבדה, הנפש צריכה לנחם אותו. בנעורי, כשראיתי את טיפות הדם הראשונות ומין דיכאון נפל עלי (מוכר, לא?) רציתי קירבה, חום, חיבוק, מאימא, מאחות, ממי שהיה לידי...
והיום זה כל כך חסר לי..._
וואו. אני דווקא לא מכירה את התחושה. נשמע כמו חיבור חזק מאוד בין גוף לנפש!
אולי זה כן אפשרי גם היום? ממש ללכת לקבל קירבה, חום, חיבוק, מאימא, מאחות{{}}? או לחילופין לשבת מול הבעל ולדבר, לתת לו להאזין לך ולהרגיש אתך?

בקשר ללידה - גם בעיניי זה פלא, וגם בלי קשר להלכות נידה. שמחה, אושר, בריאה, יצירה, הכל חוץ מאבל!! - ובכל זאת הנפש גם בוכה קצת. דכדוך אחרי לידה לא היה לך בכלל? אז את באמת בת מזל. לי ולרוב מי שאני מכירה, היו גם היו דמעות. ולא פלא. אם אני מבינה נכון את העניין, כל המערך ההורמונלי המפואר שהגוף בנה כדי להחזיק את ההיריון נופל. כבר אין בו צורך. התפקיד של הרחם לתקופה הקרובה נגמר. רירית הרחם סיימה את תפקידה ומשתחררת. החיים החדשים האלה שהיו בתוכך - יצאו ממנו. יש גם אבלות במארג הרגשות הלא-נורמלי הזה של אחרי הלידה. כך היה אצלי.

אין פעולה סתמית ויום-יומית בין איש לאשתו. לא אמורה להיות. השאיפה היא שלא תהיה אחת כזאת
אני רוצה לתקן את המשפט הזה. כבר תוך כדי שכתבתי סייגתי, אבל עדיין זה יצא מוגזם. את ואני הרי יודעות שזה לא באמת פועל ככה כל הזמן. נראה לי שהדבר המדויק יותר להגיד יהיה שהרחקות הנידה מסמנות לנו כיוון - לתת משמעות של קרבה ותשוקה לכל המגע היום-יומי בינינו. לשאוף לחזור למצב הכלולות, שבו גם העברת כוס מים מיד ליד היא מעשה מרגש מאין כמותו.
אני מנסה להגיד שזה לא שהרחקות נידה מניחות מראש שזהו המצב, אלא שהרחקות נידה מכוונות אותנו למצב כזה. מה דעתך?

_הרב יובל שרלו פוסק בדיוק לכן שאין לחשוף את האישה בציבור ע"י העברה מסורבלת ו"חובה להחמיר מאוד בכבוד האישה"
מרגש מאוד. מאוד._
גם אותי. באמת.

בעלי היקר נשאר לבוש גם הוא מתוך השתתפות
איזה חמוד (-:

לפעמים אני משתעשעת, "הלוואי והיה מותר לספר לו שקיבלתי מחזור, לבכות על כתפיו שכואב לי, שאני בדיכאון, ככה חמש דקות, וזהו, אז להתרחק.." דמיונות, הא?
מעניין אותך לשמוע מה הדמיונות שלי? שהבעל יוכל לתת לי יד בלידה. "ואחר-כך מצדי שנהיה אסורים חצי שנה!"

כתוב בהלכה ש"גם אם האישה מתביישת אין להקל ולמסור לה חפצים ליד..."
אני חייבת להבין איפה זה כתוב??
ב"דרכי טהרה" של הרב מרדכי אליהו זצ"ל כתוב במפורש (ממש הלכתי לבדוק מרוב שהזדעזעתי!)
"אם אירע ושכח הבעל והושיט חפץ לאשה בפני רבים, לא חייבות לומר לו "אני נדה" כי גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה" (עמוד מ"ב)
"ואין צריך להיות שינוי זה ניכר לעין זרים אלא להיפך, ראוי להצניע דבר זה." (הכוונה לשינויים וסימני הכר באכילה על שולחן אחד)
ועוד לגבי אכילה באותו שולחן וסימני היכר: "אבל אם אוכלים איתם זרים או בני הבית, אין צריכים שינוי או הכר ויכולים לאכול על שולחן אחד, אך לא בצלחת אחת." (עמוד מ"ד)

ודרך אגב, הרב אליהו נחשב מאוד מחמיר בדיני טהרה. והוא רב שהיה מקובל גם בעולם החרדי, לא רק בקרב הכיפות הסרוגות.

ועוד דבר שהקפיץ אותי:
אני מאמינה שאשיג היתר מרב לעשות את זה גם. רק חבל לי שזה ייקרא "קולא" ושלא לפי חומרת הדין, ושלא מהדרים במצווה, בעוד שיש כאלו שאצלם זה הדין ממש. ..
חבל מאוד מאוד לחשוב על זה כ"קולא" שהיא לא הידור מצווה. ההיפך הגמור! מסתבר שלפעמים חושבים שמחמירים ומהדרים כאשר בעצם ההחמרה מביאה להקלה גדולה וכמעט לאיסור -
מצב של חודשים ארוכים כמעט ללא זמנים מותרים הוא חמור מאוד מכל הבחינות.
איך מצב כזה של צער גדול לאישה וגם לבעל יכול להיות הידור?? שלא לדבר על החשש להגיע לאיסור של ממש לגבר שאשתו אסורה עליו כל כך הרבה זמן

ולגבי אמצעי מניעה - האמצעים הכי שפויים שאני מכירה הם התקן (אבל רק מסוג GyneFix) או דיאפרגמה+ג'ל/נרות.

נועה, אני מאמינה שאת בזינוק חזק בכיוון למעלה ביציאה מהתקופה הקשה הזו.. בעזרת ה' ובעזרת השליחים שהוא שולח לך

שליחה על ידי נועה* » 21 יוני 2011, 08:59

קצת. דכדוך אחרי לידה לא היה לך בכלל?
וודאי שהיה לי ולא חסרו גם דמעות. אבל זה היה בגלל תחושות אחרות לגמרי. אבל לא היה בכלל!!!
כל המערך ההורמונלי המפואר שהגוף בנה כדי להחזיק את ההיריון נופל
לא חשתי אבל על כך . זהו מערך הורמונלי שלא קל לאישה להתמודד אתו בכלל. הוא נהדר לעובר. לא לאימא.
מה שכן הרגשתי זה שהגוף נחלש, כאוב, וכמו במחזור, הרגשתי שהנפש שצריכה למלא את החסר בגוף, לא מצליחה לעשות זאת.

מעניין אותך לשמוע מה הדמיונות שלי? שהבעל יוכל לתת לי יד בלידה. "ואחר-כך מצדי שנהיה אסורים חצי שנה!"
בדיוק אלו גם היו שלי. חלמתי תשעה חודשים שהלוואי והוא היה יכול לחבק אותי תוך כדי. חצי מהפחד שלי מהלידה היה נעלם. כי אין דבר מרגיע בעולם יותר מזרועותיו וכפות ידיו החמימות של בעלי. אין.
וגם הוא פחד נואשות מכך שיעמוד לידי ולא יוכל לעשות מאומה כדי לעזור לי.
ובעצם דמיינתי טיפה יותר. פינטזתי נואשות על חיבוק ענק של אחרי הלידה. חיבוק ארוך, לכמה דקות ארוכות בו אוכל לבכות, לפרוק הכל, לחלוק עם השותף שלי למעשה את כל המתח, הפחד, הכאבים, הלחצים, ולהיות אתו מאושרת על המתנה הנהדרת, על הילד החבוק בזרועותינו, על זה שהכול עבר, מאחורינו... ואז ניפרד.
זה הרגיש פשוט משו לא הגיוני, לא נורמלי ולא תקין שהוא עמד לידי, הביט בי ובתינוק במבט מצועף ולא יכל לתת לי כלום חוץ מאמירת "מזל טוב" .
יש לי תמונה של חברה ( שלא בדיוק שמרה אז על ההלכה...), ממש אחרי הלידה של הבן שלה. והתמונה הזו לא יוצאת לי מהראש. היא מתרפקת על בעלה שחובק אותה ואת התינוק. תמונה משפחתית מדהימה ומרגשת.
למה, למה זה לא מגיע לבנות ישראל? מגיע להן עונש על החוויה הכל כך לא פשוטה שעברו?
שאלה קשה. יבוא תשבי ויתרץ.

שהרחקות נידה מניחות מראש שזהו המצב, אלא שהרחקות נידה מכוונות אותנו למצב כזה. מה דעתך?
צריכה לחשוב על זה...

_כתוב בהלכה ש"גם אם האישה מתביישת אין להקל ולמסור לה חפצים ליד..."
אני חייבת להבין איפה זה כתוב??_
בספר "מראה כהן" של הרב רובין, הספר בו לומד הזרם הליטאי החרדי. בפרק החמישי בסעיף ו' עמוד ס'ד.
הוא טוען שאין להתיר משום כבוד הבריות ואין בכך חסרון צניעות. שבזמן חז"ל לבשו נשים בגדי נידות לכן אין בכך חוסר צניעות. ושגם אין עניין של כבוד הבריות כי כולם יודעים שנשנים בנידותן יב' יום בחודש.
ככה הוא כתב. מזעזע בעייני שככה הוא כתב. בעיקר בעניין כבוד הבריות.
כולם גם יודעים שכל אדם נדרש לצרכיו. אז אולי שיעמדו ויחרבנו ברחוב? הרי כולם יודעים...
מרגיש לי כאילו לגבר אין מושג עד כמה אישה בושה בדמה... "הרי זו לא צואה או משו, רק דם..."

טוב, אחזור בהמשך. יש לי עוד מה להגיב, חחחח

וגם הוא פחד נואשות מכך שיעמוד לידי ולא יוכל לעשות מאומה כדי לעזור לי.
גם אצלנו. כשנאסרתי בלידה - זה מבחינתו היה המשבר. מאותו רגע הוא החל לחוש את הלידה כ"קשה מאוד". מזדהה מאוד עם כאבך. מנסה לפעמים להתנחם בדברי מישל אודנט שהנוכחות הגברית בלידה משבשת את הפרשת ההורמונים התקינה ושעדיף בכלל בלי, אבל וואללה - את בעלי הוא לא מכיר (-: שאלה קשה. יבוא תשבי ויתרץ. (ואולי כדאי לך גם להציץ בדף נוכחות הבעל הדתי בלידה{{}}.)

מזעזע בעייני שככה הוא כתב. בעיקר בעניין כבוד הבריות.
לאחרונה אני מתלבטת בנושא הזה. בפועל אני מסתירה ומצניעה כמיטב יכולתי, ולא נראה לי שזה ישתנה אי-פעם, אבל רעיונית אני לא בטוחה לגמרי מה היחס היותר "נכון". היותר "מכבד". גם בהלכה וגם במחשבה אני מוצאת התייחסויות מנוגדות, שמושכות לשני קטבים שונים. הנה page]משהו id[/po]=300 שכתבה מ י ומעורר מחשבה.

שליחה על ידי נועה* » 21 יוני 2011, 09:28

ובכלל, זה באמת לא מובן ההסבר של "מראה כהן" שבעבר לבשו בגדי נידות. מכאן שאין בכך חוסר צניעות שידעו.
בעבר זה היה אחרת לגמרי כל נושא הטומאה והטהרה. היה בית מקדש והיה הכרח לדעת מי טמא לגבי אלו שרצו להגיע למקדש. (כך הסבירה לי המדריכת כלות כשהזדעזעתי כשלמדנו הלכה זו...)
אני מאמינה שאז גם היחס של האישה היה שונה ולא התביישה כמו שמתביישות היום. הגישה הייתה שונה, כל ילד בן חמש ידע את ההלכות הללו.
כיום, זה אחרת!!! ולא שח"ו מתאימים את התורה לפי ראות עיננו אלא שהמציאות אחרת!!! אין יותר טומאה וטהרה בחיי היומיום!!!
כמו שבטל הקורבן יכולים להתבטל נושאים אחרים שהיו קשורים במקדש!!!
היחיד שצריך לדעת על טומאת אישה הוא בעלה!!!
רק הוא אסור עימה במגע!!!
משגע אותי העניין הזה.
שמצד אחד אומרים שאין פה חוסר צניעות ושידעו כולם, ולמה לא...
אבל מצד שני, כשאני צריכה ללכת למקווה פתאום זה חוסר צניעות ועלי לשקר אפילו להורי ולהמציא אלף סיפורים למה אני לא יכולה לבוא לפה ולשם ולמה לא עניתי לטלפון....
ומצד שלישי, אם יוצא מקווה בחג למשל, כל המשפחה תדע כי אגיע לא מאופרת. אז זה לא בעיה בעייני ההלכה, חובה שתלך לטבול ואלף אזהרות על החומרה שבדחייה...
לא יודעת. צריך להיות ברור והוגן- צנוע או לא צנוע??????

בדיוק בשאלות האלה אני מתלבטת. לא יודעת אם נכון לשאוף לחזור למצב שהיה בזמן אבותינו (אמותינו (-;{{}}), או שההסתרה של היום היא ה"מתוקנת" והאידיאלית.
כשרחל אומרת ללבן שהיא לא יכולה לקום מפניו כי דרך נשים לה - אין בפשטות הזאת משהו מתוק באוזנייך?

שליחה על ידי נועה* » 21 יוני 2011, 10:14

כשרחל אומרת ללבן שהיא לא יכולה לקום מפניו כי דרך נשים לה - אין בפשטות הזאת משהו מתוק באוזנייך?
אהמממ...
באמת בא לך לומר לכל גבר בסביבה, "סליחה, אתה יכול לעזור לי להוריד את הסלים מהאוטובוס? פשוט אני באמצע מחזור ואין לי כח..." ?!?
או "תראה בוס יקר, מחר לא נוח לי אסיפת הורים, אני אקבל מחזור ועלולה להיות מאוד לחוצה, כאובה ועצבנית"?!?
כלומר, אני לא יכולה לדמיין את עצמי בסיטואציה הזאת...
ומצד שני, אולי באמת היה עדיף במקום ההסתרה הנואשת והניסיונות המתישים לתפקד לרגיל לומר לציבור הסובב: "חברים יקרים תניחו לי היום, אורח לי כנשים..."
ואז לא נצטרך להתנצל ולגמגם למה אני מגיבה בעצבים ולמה העבודה היום לא כרגיל ולמה אני עוזבת באמצע הסעודה ולמה ולמה ולמה...

כשרחל אומרת ללבן שהיא לא יכולה לקום מפניו כי דרך נשים לה - אין בפשטות הזאת משהו מתוק באוזנייך?
סליחה שאני נטפלת לקטנות, אבל אני לא חושבת שזו דוגמה טובה למה שהיה נהוג פעם.
הרי היא לא קמה כי היא ישבה על התרפים, הווסת היתה סתם תירוץ...

שהרחקות נידה מניחות מראש שזהו המצב, אלא שהרחקות נידה מכוונות אותנו למצב כזה. מה דעתך?
אני מאוד מתחברת לזה באופן אישי.

מרגיש לי כאילו לגבר אין מושג עד כמה אישה בושה בדמה...
ולא התביישה כמו שמתביישות היום
לא הבנתי. מה ז"א בושה? במה את מתביישת?

נועה, ראית את ההודעה הקודמת שלי שנשלחה בערך יחד עם שלך (ב9:27)?

הרי היא לא קמה כי היא ישבה על התרפים, הווסת היתה סתם תירוץ...
בעיניי זה לא רלוונטי. האמירה הזאת מעידה על נורמה תרבותית שהייתה, ואכן מעוררת בי מעט ערגה לנורמה כזאת (וגם רתיעה. איכשהו ביחד).

שליחה על ידי נועה* » 21 יוני 2011, 12:17

לא הבנתי. מה ז"א בושה? במה את מתביישת?
מה זאת אומרת "מה זאת אומרת בושה?" כולנו נשים וכולנו מכירות את אי הנעימות שבעניין, הפדיחה בכך שאנחנו מסתובבות שותתות דם, לחוצות מכך שהחצאית/ הסדין, משו יוכתם...
זו פדיחה מאוד ברורה, לא?

נועה, ראית את ההודעה הקודמת שלי שנשלחה בערך יחד עם שלך
כן. ראיתי. וגם קאתי כמה סיפורים... רק תרשי לי להסס, למה את מקשרת את זה? כלומר, מה הקשר לטבילה?

שליחה על ידי נועה* » 21 יוני 2011, 12:46

אני מניחה שמכון פועה (ואת) מתייחסים לשיטת "הימים הבטוחים". זה לא אותו דבר.
צודקת. ממש סליחה על חוסר שימת הלב. וגם חוסר הידע.
אבל עכשיו שקראתי על השיטה הטבעית אני עוד יותר מבינה שאינה שייכת באישה ששומרת טהרה. ( נשמע יותר יפה משומרת נידה, לא? ) כי חוץ מכל מה שאמרתי לעיל:
כל ההתבוננות היום יומיות הזו בהפרשות הנרתיק לא כדאית בכלל כי עלולה לגרום לאינסוף שאלות, תהיות ( הי, זה לא דם ההפרשה הזו? מה זה הצבע הזה? וכו' )ואפילו מצב של איסור לא נחוץ.
סותר את כל העלמת העין המכוונת בימי הטהרה. הלבוש השחור וכו'...

_כולנו נשים וכולנו מכירות את אי הנעימות שבעניין, הפדיחה בכך שאנחנו מסתובבות שותתות דם, לחוצות מכך שהחצאית/ הסדין, משו יוכתם...
זו פדיחה מאוד ברורה, לא?_
ממש לא.
אני לא מרגישה שאני "שותתת" דם (אמאלה, איזה ביטוי מפחיד!), מאז גיל 14 לא הוכתם לי שום בגד ושום סדין, ואני ממש לא לחוצה וגם לא מתביישת.

שליחה על ידי נועה* » 21 יוני 2011, 14:10

מאז גיל 14 לא הוכתם לי שום בגד ושום סדין
גם לי.אני טיפוס מאוד אחראי, מסודר ונקי.
אבל מספיק שראיתי כמה שפישלו או שמעתי מבנות חוויות לא משו בשביל להלחיץ.
ואני משתמשת בטמפונים כדי להיות בטוחה שלא תהיינה פדיחות.
ובכלל לא לובשת חצאיות בהירות.
מוותרת על התענוג....

אני מסכימה אתך לגבי הבעייתיות של תכנון הריון באופן טבעי{{}}. ולגבי באישה ששומרת טהרה. ( נשמע יותר יפה משומרת נידה, לא? ) - את לא הראשונה שמעירה לי על זה. לי אין רתיעה מהמילה נידה - זו ממש חלק מהסיבה שפתחתי את הדף הזה (-: כדי לא לפחד כלל מהמילים האלה. וזה מתקשר ישירות לנושא הבא:
הדברים שכתבה מ י בפתיח, יחד עם עוד כמה דברים שקראתי מסביב, יחד עם ידיעה של המצב הגלוי והנינוח שהיה בתקופות קודמות ביחס לווסת (וגם בתקופות קרובות מאוד - כגון אוהל הנידה ביהדות אתיופיה), יחד עם גישתם של חלק מהפוסקים שאינם מוטרדים כלל מ'חשיפת' האישה - כל אלה גורמים לי לחשוב שאולי התחושות האינטואיטיביות שעולות בי - שהן דומות לשלך ({{}}באמת בא לך לומר לכל גבר בסביבה, "סליחה, אתה יכול לעזור לי להוריד את הסלים מהאוטובוס? פשוט אני באמצע מחזור ואין לי כח..." ?!?_{{}}) - אולי התחושות האלה בעצם לא מגיעות ממקום בריא. אולי היה מכבד יותר כלפינו להיות במקום שבו היינו פעם פעם ({{}}_במקום ההסתרה הנואשת והניסיונות המתישים לתפקד לרגיל לומר לציבור הסובב: "_חברים יקרים תניחו לי היום, אורח לי כנשים..."{{}}). אולי דווקא תרבות נוצרית של שלילת הגוף הובילה אותנו להצנעה הזאת?
אישית, אני לא מרגישה שאני מסוגלת לחזור לתרבות שבה וסת היא דבר גלוי. בחיי המעשה אני ממשיכה להסתיר מהסובבים אותי את הנידות ואת הטבילה. אך מבחינה רעיונית יש לי הרבה תהיות בעניין.
דבריו של הרב שרלו ריגשו גם אותי, אך מה שציטטת מבעל מראה כהן לא מזעזע אותי - אלא מעורר בי השתאות והרבה מחשבות על אורחות חיי.