אוי, נשמע קשה עם המכתב...
ואני חושבת שבדרישה הזו שלה לכבוד זו סוג של דרישת "תאהבי אותי".
אולי היא גם הרגישה קצת כמו ילדה נזופה? חשבתי על זה בגלל האיזכור של אמא שלה, ש"תמיד צריכה להיות צודקת" (גם זה משפט הגיעו לקצה הדברים בעלי הטעם שהיו להם לומר. זה מצב שיכול להחוות נורא קשה, אם הלב גואה אבל אין מילים לגבות את זה. ).
זה נורא מצחיק התיאורים על איך חמותך מתארחת, כי זה כל כך מוכר לי (-: אבל ממש מבינה איך זה יכול לשגע. בכלל אני תמיד אומרת שהאורחים הכי כיפים הם אלה שפשוט מרגישים בנוח.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הלוואי שאוכל להגיב בסגנון כזה בזמן אמת...
זה לא בהכרח נחוץ. זה יותר כיוון של סטייט אוף מיינד שיש בו חמלה לצד אותנטיות, שאפשר להיכנס אליו עוד לפני שהיא מגיעה ולבדוק מה קורה לך כאשר המפגש מתחיל ככה.
זה תהליך, זה לא משהו שאפשר פשוט לשנן, וזה רק כיוון של מחשבה על הדברים.
לפעמים אני לא בטוחה שאני אוהבת אותה
הא! זה ממש ממש חשוב. אם את לא בטוחה, אז תשכחי ממה שאמרתי, כי הדבר האחרון שאת צריכה זה עוד צרימה.
מה שכן, פשוט קחי בחשבון שהיא יודעת את זה. את זה שאת בעצמך לא בטוחה. ושיש מצב שזה מוציא ממנה כמיהה בלתי נגמרת למשהו שאולי לא יהיה.
היא מתנהגת אליך נורא ואיום, כי אולי היא בעצמה במצב נורא ואיום. אין לך דרך לפתור לה את זה וזה ממש לא אחריותך, אבל אולי זה עוזר להסתכל למציאות המורכבת הזו בעיניים ופשוט לדעת שאמא שלך במצוקה כי בתה לא בטוחה שהיא אוהבת אותה ואין לה רעיון אחר איך לקבל פירורי אהבה.
הכל הכל ב"אולי" גדול, אבל זה חתיכת אולי אם הוא אפילו קרוב למציאות.
אני יודעת שזה נשמע קיצוני, אבל אם הייתי חושבת שילד שלי לא בטוח באהבתו אלי סביר שהייתי רוצה למות ומרגישה כישלון נוראי. לא בטוחה שבמצב הזה משהו מהתגובות שלי היה מעורר בי גאווה.
שולחת לך חיבוק חם מאוד.
זה לא בהכרח נחוץ. זה יותר כיוון של סטייט אוף מיינד שיש בו חמלה לצד אותנטיות, שאפשר להיכנס אליו עוד לפני שהיא מגיעה ולבדוק מה קורה לך כאשר המפגש מתחיל ככה.
זה תהליך, זה לא משהו שאפשר פשוט לשנן, וזה רק כיוון של מחשבה על הדברים.
לפעמים אני לא בטוחה שאני אוהבת אותה
הא! זה ממש ממש חשוב. אם את לא בטוחה, אז תשכחי ממה שאמרתי, כי הדבר האחרון שאת צריכה זה עוד צרימה.
מה שכן, פשוט קחי בחשבון שהיא יודעת את זה. את זה שאת בעצמך לא בטוחה. ושיש מצב שזה מוציא ממנה כמיהה בלתי נגמרת למשהו שאולי לא יהיה.
היא מתנהגת אליך נורא ואיום, כי אולי היא בעצמה במצב נורא ואיום. אין לך דרך לפתור לה את זה וזה ממש לא אחריותך, אבל אולי זה עוזר להסתכל למציאות המורכבת הזו בעיניים ופשוט לדעת שאמא שלך במצוקה כי בתה לא בטוחה שהיא אוהבת אותה ואין לה רעיון אחר איך לקבל פירורי אהבה.
הכל הכל ב"אולי" גדול, אבל זה חתיכת אולי אם הוא אפילו קרוב למציאות.
אני יודעת שזה נשמע קיצוני, אבל אם הייתי חושבת שילד שלי לא בטוח באהבתו אלי סביר שהייתי רוצה למות ומרגישה כישלון נוראי. לא בטוחה שבמצב הזה משהו מהתגובות שלי היה מעורר בי גאווה.
שולחת לך חיבוק חם מאוד.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
וואו, כל כך הזדהיתי עם כל מה שכתבת. מאז שהתינוק נולד אני כל הזמן צריכה להתמודד עם הדבר הנהדר הזה (באמת) של בני משפחה שרק רוצים לתת ולהעניק ולעזור אבל עושים את זה בדרכים ובצורות שמעיקות עלי, מפריעות לי, יוצרות טרחה בשבילי, פולשניות ולא נעימות. אצלנו זה לא הגיע לעימות גלוי בכלל, רק לאמירות חוזרות של לא צריך כלום, לא צריך כלום והתעלמות גורפת מהן. מהצד של משפחת בן זוגי זה בא בעיקר בצורת מתנות (כעורות בצורה שאת לא מאמינה) ועצות ממיטב ספרי ההדרכה הסובייטים של הסבנטיז, מהצד שלי זה יותר מסובך כי חלק מהעזרה רצויה ונדרשת אבל היא באה עם איזה מחיר של פולשנות שקשה לי לקבל.
אוף, כותבת את זה ומרגישה כל כך כפוית תודה וחוצפנית ואנוכית, כל הדברים שאמא שלך אמרה ):
אוף, כותבת את זה ומרגישה כל כך כפוית תודה וחוצפנית ואנוכית, כל הדברים שאמא שלך אמרה ):
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח, את יודעת שמותר לך להיות במקום שבו את לא בטוחה האם את אוהבת את אמא שלך? כי לפעמים נורא קשה לשמר בפנים משהו מן הידיעה הזאת, במיוחד אם את מרגישה שאולי מאחורי חלק מהדרישות שלה מה שעומד בעצם הוא הדרישה "תאהבי אותי".
מותר לך לגמרי לאהוב אותה, להיות בטוחה שאת לא אוהבת אותה, לא להיות בטוחה האם את אוהבת או לא ומותר לך לגמרי גם שזה ישתנה ויהיה דינאמי גם כי מותר וגם כי הנפרדות שלך ממנה וההיווצרות של תא משפחתי חדש שהוא רק שלך הם בהתפתחות וזה טבעי ומתאים. זה היה מותר לך גם אם זה לא היה "תואם על פי הספר" לשלב מסויים בחיים, אבל זה נשמע לי כל כך מתאים..
מהניסיון שלי במצבים דומים, מה שעזר היה שני דברים:
להמליל את ההתנהגויות הגלויות למסרים הלא מוצהרים: נגיד, היא שולחת לי מכתבים עם דרישה לכבוד ובעצם היא רוצה לדרוש ממני בכוח שאוהב אותה.
בהתחלה זה היה רק אחרי או לפני האינטראקציה, בסימולציה עם עצמי. לא און ליין. היום זה כבר רץ.. בסיטואציה עצמה יש לפעמים משהו משתק.
ולזכור שמותר. גם לא לדעת. לבחון ולבדוק דברים.
מותר לך לגמרי לאהוב אותה, להיות בטוחה שאת לא אוהבת אותה, לא להיות בטוחה האם את אוהבת או לא ומותר לך לגמרי גם שזה ישתנה ויהיה דינאמי גם כי מותר וגם כי הנפרדות שלך ממנה וההיווצרות של תא משפחתי חדש שהוא רק שלך הם בהתפתחות וזה טבעי ומתאים. זה היה מותר לך גם אם זה לא היה "תואם על פי הספר" לשלב מסויים בחיים, אבל זה נשמע לי כל כך מתאים..
מהניסיון שלי במצבים דומים, מה שעזר היה שני דברים:
להמליל את ההתנהגויות הגלויות למסרים הלא מוצהרים: נגיד, היא שולחת לי מכתבים עם דרישה לכבוד ובעצם היא רוצה לדרוש ממני בכוח שאוהב אותה.
בהתחלה זה היה רק אחרי או לפני האינטראקציה, בסימולציה עם עצמי. לא און ליין. היום זה כבר רץ.. בסיטואציה עצמה יש לפעמים משהו משתק.
ולזכור שמותר. גם לא לדעת. לבחון ולבדוק דברים.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
צילי, גם אני הייתי מרגישה דומה מאוד אילו הייתי חושבת שהילד שלי לא בטוח באהבה שלו אלי.
זה גורם לי לחשוב, שאולי יש משהו מותאם יותר החל מגיל מסויים בלהמיר את הציפייה לאהבה בציפייה לכך שגם בגילאים מאוחרים יחסית של ראשית החיים העצמאיים הילד שלי ירגיש ויגלה חמימות אלי, סוג של קשר, מידה מסויימת של אינטימיות, יחבב חלקים בי, אבל לאו דווקא התנייה לציפייה לאהבה במובן המלא והעמוק שלה.
פשוט כי לעתים הילדים שלנו מתפתחים ליותר ממה שהיינו יכולות לדמיין, ולא בהכרח הצורך לאהוב את אמא שלו באופן מלא ועמוק בכל שלב ישרת את הילד.
נכון שאני מניחה מראש שאהבה אצלך פירושה התאמה הדדית ועם מחוייבות רבה יותר מצד ההורה להתאמה לצרכי הילד, שמשתנים. אבל בעומק של כל העומקים, להאמין שתמיד אני צריכה להתאים את עצמי לצרכי הילד הבוגר ככה שתתאפשר אהבה במובניה המלאים זה קצת לספר לעצמי סיפור שיש לי באופן פוטנצייאלי את היכולת להיות קרוב למושלם בתפקידי ההורות שלי. וזה בפני עצמו לפעמים עלול להיות מתחם ומגביל.
נראה לי שיש משהו ברצון לאהבה, ובנכונות המלאה להיות במצבים של חמימות וקשר שמאפשרים לילד שגדל לשים את מי שאנחנו קצת בצד, מן מקום אהוב ישן שבאים אליו לפעמים לצרכים מסויימים.
יש משהו מאוד מעייף בצורך של אמא להישאר צעירה, עדכנית, רלבנטית לחיי ילדיה תמיד.
לעצמי אני נותנת פטור מלא כרגע מהניסיון לעבור מציפייה לאהבה לציפייה לחמימות. הבן שלי הוא בן המשפחה הקרוב היחיד שלי כרגע. ועמדתי מספיק זמן בפינת ההלקאה העצמית על כך שאני לא מסוגלת לשחרר ולהיות האמא שהייתי רוצה להיות.
ניחוח, זה לא ממש קשור לדף שלך, קשור אבל לא מתמקד בך. אז אפשר אולי להעביר אחר כך.
וצילי, אם מה שאני כותבת מפספס את מי שאת, אז.. שחררי... מדגישה שאני מתכוונת לגילאים בוגרים ולמשהו שקורה בהדרגתיות רבה. (:
זה גורם לי לחשוב, שאולי יש משהו מותאם יותר החל מגיל מסויים בלהמיר את הציפייה לאהבה בציפייה לכך שגם בגילאים מאוחרים יחסית של ראשית החיים העצמאיים הילד שלי ירגיש ויגלה חמימות אלי, סוג של קשר, מידה מסויימת של אינטימיות, יחבב חלקים בי, אבל לאו דווקא התנייה לציפייה לאהבה במובן המלא והעמוק שלה.
פשוט כי לעתים הילדים שלנו מתפתחים ליותר ממה שהיינו יכולות לדמיין, ולא בהכרח הצורך לאהוב את אמא שלו באופן מלא ועמוק בכל שלב ישרת את הילד.
נכון שאני מניחה מראש שאהבה אצלך פירושה התאמה הדדית ועם מחוייבות רבה יותר מצד ההורה להתאמה לצרכי הילד, שמשתנים. אבל בעומק של כל העומקים, להאמין שתמיד אני צריכה להתאים את עצמי לצרכי הילד הבוגר ככה שתתאפשר אהבה במובניה המלאים זה קצת לספר לעצמי סיפור שיש לי באופן פוטנצייאלי את היכולת להיות קרוב למושלם בתפקידי ההורות שלי. וזה בפני עצמו לפעמים עלול להיות מתחם ומגביל.
נראה לי שיש משהו ברצון לאהבה, ובנכונות המלאה להיות במצבים של חמימות וקשר שמאפשרים לילד שגדל לשים את מי שאנחנו קצת בצד, מן מקום אהוב ישן שבאים אליו לפעמים לצרכים מסויימים.
יש משהו מאוד מעייף בצורך של אמא להישאר צעירה, עדכנית, רלבנטית לחיי ילדיה תמיד.
לעצמי אני נותנת פטור מלא כרגע מהניסיון לעבור מציפייה לאהבה לציפייה לחמימות. הבן שלי הוא בן המשפחה הקרוב היחיד שלי כרגע. ועמדתי מספיק זמן בפינת ההלקאה העצמית על כך שאני לא מסוגלת לשחרר ולהיות האמא שהייתי רוצה להיות.
ניחוח, זה לא ממש קשור לדף שלך, קשור אבל לא מתמקד בך. אז אפשר אולי להעביר אחר כך.
וצילי, אם מה שאני כותבת מפספס את מי שאת, אז.. שחררי... מדגישה שאני מתכוונת לגילאים בוגרים ולמשהו שקורה בהדרגתיות רבה. (:
ניחוח אדמה אחרי הגשם
לב יקרה,
הכוונה שלי היתה יותר למשהו כללי. לילד שלי מותר גם היום (מותר במובן של - לי לא תהיה בעיה עם זה, כי ברור שבכל מקרה הכל מותר לו רגשית) לשנוא אותי, לחשוב שאני אמא גרועה, סתם לא לאהוב או לא להרגיש את האהבה וכו'.
אבל בבסיס העמוק יש בינינו ברית של אהבה. כאשר אנחנו פועלים אחד מול או לצד השנייה הזרם בינינו הוא של אהבה.
אם לא הייתי בטוחה בזה, היה לי מאוד מאוד קשה.
אני לא באה פה לסנגר על אמא אחרת או להציע מה צריך להרגיש כלפיה. ההתנהגות שלה ממש קשה לעיכול.
אני רק מסמנת שלפעמים הבנה של האחר במצב כזה מקלה על הצד המבין ומקדמת התנהגות שמועילה ליחסים. ולפעמים לא
הכוונה שלי היתה יותר למשהו כללי. לילד שלי מותר גם היום (מותר במובן של - לי לא תהיה בעיה עם זה, כי ברור שבכל מקרה הכל מותר לו רגשית) לשנוא אותי, לחשוב שאני אמא גרועה, סתם לא לאהוב או לא להרגיש את האהבה וכו'.
אבל בבסיס העמוק יש בינינו ברית של אהבה. כאשר אנחנו פועלים אחד מול או לצד השנייה הזרם בינינו הוא של אהבה.
אם לא הייתי בטוחה בזה, היה לי מאוד מאוד קשה.
אני לא באה פה לסנגר על אמא אחרת או להציע מה צריך להרגיש כלפיה. ההתנהגות שלה ממש קשה לעיכול.
אני רק מסמנת שלפעמים הבנה של האחר במצב כזה מקלה על הצד המבין ומקדמת התנהגות שמועילה ליחסים. ולפעמים לא
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
להאמין שתמיד אני צריכה להתאים את עצמי לצרכי הילד הבוגר ככה שתתאפשר אהבה במובניה המלאים
אני חושבת שזה לא הכרחי, כלומר זה שתתאימי את עצמך. אהבה יכולה להתקיים גם כשיש צרימה בהיבטים האלו. בייחוד כשיש היסטוריה של אהבה. לי היה מאוד קשה אם הילד שלי היה לא בטוח שהוא אוהב אותי בבגרותו בעיקר אני חושבת בגלל שהמשמעות היא שלא ביססתי איתו, בכל השנים שהוא היה "תחת חסותי" את הברית הזו שצילי מדברת עליה. אני חושבת שזה מצב מאוד מאוד מצער, זה אובדן עצום, לשני הצדדים. זה כמובן לא אומר שאפשר ליצור אותו יש מאין כשהוא לא קיים, מה שיש זה מה שיש.
יש משהו מאוד מעייף בצורך של אמא להישאר צעירה, עדכנית, רלבנטית לחיי ילדיה תמיד.
אני חושבת שזה גם מעייף לילד הבוגר, כשאמא שלו ממש צריכה לעשות את כל אלה (להבדיל ממצב שזה פשוט קורה בלי קשר אליו). נדמה לי שאולי פה יש גם איזה הד לעניין הזה של נתינה משתלטת.
אני חושבת שזה לא הכרחי, כלומר זה שתתאימי את עצמך. אהבה יכולה להתקיים גם כשיש צרימה בהיבטים האלו. בייחוד כשיש היסטוריה של אהבה. לי היה מאוד קשה אם הילד שלי היה לא בטוח שהוא אוהב אותי בבגרותו בעיקר אני חושבת בגלל שהמשמעות היא שלא ביססתי איתו, בכל השנים שהוא היה "תחת חסותי" את הברית הזו שצילי מדברת עליה. אני חושבת שזה מצב מאוד מאוד מצער, זה אובדן עצום, לשני הצדדים. זה כמובן לא אומר שאפשר ליצור אותו יש מאין כשהוא לא קיים, מה שיש זה מה שיש.
יש משהו מאוד מעייף בצורך של אמא להישאר צעירה, עדכנית, רלבנטית לחיי ילדיה תמיד.
אני חושבת שזה גם מעייף לילד הבוגר, כשאמא שלו ממש צריכה לעשות את כל אלה (להבדיל ממצב שזה פשוט קורה בלי קשר אליו). נדמה לי שאולי פה יש גם איזה הד לעניין הזה של נתינה משתלטת.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
מה היא אהבה במובניה המלאים ?
כי במובן אחד, בברור אין לי אותה, את הברית הזו. ובמובן אחר, אני אוהבת את אימי ובטוחה באהבתה אליי.
כי במובן אחד, בברור אין לי אותה, את הברית הזו. ובמובן אחר, אני אוהבת את אימי ובטוחה באהבתה אליי.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
כן, התכוונתי שזה מעייף לילד.
לשאת את האמא הזו על גבו.
אתן מפתיעות אותי.
אתן לא חושבות שישנה איזו התפתחות טבעית עם הגיל, שרצוי לאפשר לה מקום, בה אמא הופכת להיות משהו שהוא לא במרכז חייו של הילד?
אני לא מתכוונת לרשות לילד לא לאהוב, לשנוא אותך עכשיו ועוד, צילי.
אני בטוחה שהרשות הזו ניתנת אצלך באופן מלא. ואני מניחה גם על בסיס ההיכרות שלי איתך, שאם זה יקרה באופן מתמשך את תתני רשות לילד אבל לא לסיטואציה, במובן שתבדקי את עצמך מה את עושה לא נכון. וטוב שכך, ונראה לי חיוני שכך, בגילאים האלה.
אותה ברית של אהבה, לא נראה לכן שייתכן שהיא תלבש פנים אחרות, שמאפשרות סוג של התרחקות?
אמא שהיא לא מאוד חשובה לילד לה בגיל עשר זה נשמע לי דבר מאוד עצוב.
אדם צעיר בגילאי העשרים ו שאוהב את אמא שלו במובן שאיכפת לו ממנה, הוא זקוק לעצם היותה קיימת, אבל לא מצפה שהיא תבין את כל עולמו וגם יעיק עליו שהיא תנסה - לא נשמע לכן טבעי?
זו אהבה שיכולה ללבוש פנים מאוד אחרות.
של היכולת להיות רק חלק מסויים מעולמו של אדם אחר.
לא, זה לא אותו דבר בעיני בגיל שלוש, גם אם יש קווים מקבילים.
לשאת את האמא הזו על גבו.
אתן מפתיעות אותי.
אתן לא חושבות שישנה איזו התפתחות טבעית עם הגיל, שרצוי לאפשר לה מקום, בה אמא הופכת להיות משהו שהוא לא במרכז חייו של הילד?
אני לא מתכוונת לרשות לילד לא לאהוב, לשנוא אותך עכשיו ועוד, צילי.
אני בטוחה שהרשות הזו ניתנת אצלך באופן מלא. ואני מניחה גם על בסיס ההיכרות שלי איתך, שאם זה יקרה באופן מתמשך את תתני רשות לילד אבל לא לסיטואציה, במובן שתבדקי את עצמך מה את עושה לא נכון. וטוב שכך, ונראה לי חיוני שכך, בגילאים האלה.
אותה ברית של אהבה, לא נראה לכן שייתכן שהיא תלבש פנים אחרות, שמאפשרות סוג של התרחקות?
אמא שהיא לא מאוד חשובה לילד לה בגיל עשר זה נשמע לי דבר מאוד עצוב.
אדם צעיר בגילאי העשרים ו שאוהב את אמא שלו במובן שאיכפת לו ממנה, הוא זקוק לעצם היותה קיימת, אבל לא מצפה שהיא תבין את כל עולמו וגם יעיק עליו שהיא תנסה - לא נשמע לכן טבעי?
זו אהבה שיכולה ללבוש פנים מאוד אחרות.
של היכולת להיות רק חלק מסויים מעולמו של אדם אחר.
לא, זה לא אותו דבר בעיני בגיל שלוש, גם אם יש קווים מקבילים.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
לב, בוודאי שאני רואה את הדברים לגמרי כמוך.
הברית הזו שדיברתי עליה בכלל לא קשורה להתנהגות. היא הרובד התחתי של הלב, של הפעימה הזו המשותפת, והיא לא נוגעת לפנים המשתנות של היחסים בפועל.
היא לא קשורה כלל למרחק, היא מאיכות אחרת לגמרי בשבילי.
אני אומרת לאמי באופן די קבוע, גם אם במרווחים גדולים, שאני אוהבת אותה.
כאשר אני אומרת לה את זה כולי עולה על גדותיי, וגם היא.
המחשבה שהרגש שלי כלפיה יהיה רק חמימות, ולא אהבה של ממש (או של הילד שלי כלפיי) תעציב אותי מאוד.
כאמור, זה לא קשור בכלל למה שאני נותנת לה ברבדים מילוליים או התנהגותיים, שאכן משתנה עם השנים והתקופות.
מקווה שיצא לי יותר ברור הפעם.
הברית הזו שדיברתי עליה בכלל לא קשורה להתנהגות. היא הרובד התחתי של הלב, של הפעימה הזו המשותפת, והיא לא נוגעת לפנים המשתנות של היחסים בפועל.
היא לא קשורה כלל למרחק, היא מאיכות אחרת לגמרי בשבילי.
אני אומרת לאמי באופן די קבוע, גם אם במרווחים גדולים, שאני אוהבת אותה.
כאשר אני אומרת לה את זה כולי עולה על גדותיי, וגם היא.
המחשבה שהרגש שלי כלפיה יהיה רק חמימות, ולא אהבה של ממש (או של הילד שלי כלפיי) תעציב אותי מאוד.
כאמור, זה לא קשור בכלל למה שאני נותנת לה ברבדים מילוליים או התנהגותיים, שאכן משתנה עם השנים והתקופות.
מקווה שיצא לי יותר ברור הפעם.
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
מה שצילי כתבה (-:
-
פרח_בית*
- הודעות: 1350
- הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
- דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הדיון פה העלה בי כמה מחשבות לגבי אהבת הורים. התלבטתי אם לכתוב פה, אלו דברים אישיים שלי אבל אולי ידברו אלייך. אם זה מרגיש לך לא מתאים תמחקי.
היחסים ביני לבין אבא שלי תמיד היו קשים, היינו רבים המון, הוא היה מרגיז אותי והייתי נעלבת ממנו. כשהייתי ילדה הוא היה מתעצבן, מגיב בצורה שמאוד פגעה בי ואף פעם לא היה מתנצל.
אני חושבת שרוב הזמן הרגשתי שאני לא אוהבת אותו. לא הרגשתי בנוח להגיד את זה אף פעם, אבל בתוכי זה מה שהרגשתי. בשנים האחרונות זה פחת (כי לא גרתי בבית והיינו נפגשים פחות, ואז המפגשים היו יותר רגועים), אבל עדיין לא הרגשתי מאוד קרובה אליו, בטח לא כמו שאני מרגישה כלפי אמא שלי.
אבל כשהוא נפטר, האבל שלי היה לחלוטין אבל על אדם אהוב. לא כי ככה צריך והוא אבא שלי וכו', אלא כי באמת הרגשתי עצב עמוק על זה שהוא לא נמצא בעולם הזה יותר, היה לי עצוב שאיבדתי אותו.
בהתחלה היה לי קשה להבין את מה שאני מרגישה, כי לא הצלחתי להיזכר בשום זיכרון חיובי, רק בריבים וחוסר הסכמות. אבל ככל שעבר הזמן, ושמעתי אנשים אחרים מדברים עליו, ודיברתי על היחסים בינינו עם אמא שלי, וחשבתי הרבה, והסתכלתי על תמונות – זה כאילו בנה לי דמות חדשה שלו בראש.
נכון שבינינו היה איזה פער, היו הרבה דברים שלא הסכמנו עליהם, האופי שלנו היה מאוד שונה.
אבל ראיתי גם את כל הדברים שטובים שבו, הדברים שאני כן מעריכה.
למשל יחסים בינו לבין חברים שלו, תחומי העניין והידע הרחב שלו (גם אלו שלא בהכרח מעניינים אותי), השמחה שלו, כמה אנשים אוהבים אותו, הדרך בה הוא הלך בחייו.
וגם – חשבתי על הדברים שלמדתי ממנו, שקיבלתי ממנו ואני מודה לו עליהם. ולצד זה – הדברים שלמדתי ממנו ואני לא אוהבת, ורוצה לשנות בעצמי – וזה עוזר לי להתקדם ולנסות לשנות אותם.
לאחותי למשל הוא היה ממש חסר ביום יום, התגעגעה להתייעץ ולדבר איתו. לי זה פחות היה, כי הוא אף פעם לא היה הכתובת שלי ללבטים ושיחות נפש. אבל אני כן מתגעגעת ומרגישה שהוא חסר לי.
היום למשל מאוד עצוב לי שהוא לא יכיר את הילדים שיהיו לי, כי גם אם אני לא תמיד הסתדרתי איתו, אולי הם היו דווקא ממש מתחברים אליו? אחיין שלי למשל, שהכיר אותו רק בשנתיים הראשונות לחייו, מאוד דומה לו בכל מיני דברים. הוא בטח היה יכול להרוויח המון מקשר עם הסבא הזה.
מה שאני מנסה להגיד בכל ההשתפכות הזאת – אני לא מנסה לשכנע אותך שאת כן אוהבת את אמא שלך, או להגיד שמה שאת מרגישה לא לגיטימי.
אבל כל עוד אתן בקשר (ונשמע שאין לך איזו כוונה לנתק קשר), אולי את יכולה להרוויח מכך שתנסי "להכיר" אותה מחדש. זה לא חייב להיות מולה, אולי רק עם עצמך - לחשוב איזה דברים בה את כן מעריכה. או אילו דברים למדת ממנה ואת כן מודה לה עליהם. גם אם זה לא יגרום לך לאהוב אותה, אולי זה יכול לעזור להביא איזו הבנה, רכות ליחסים ביניכן.
אני אישית מצטערת שאת הדברים האלה עשיתי רק אחרי שאבא שלי נפטר, ולא הייתה לי הזדמנות להיות ביחסים יותר רגועים ושמחים איתו. להצליח להסתכל על הדברים שמכעיסים אותי בצורה יותר סלחנית, ולהבין שזה פשוט מי שהוא. ולזכור שלצדם יש בו גם המון דברים טובים, שאני כן מעריכה והייתי רוצה ללמוד ממנו.
היחסים ביני לבין אבא שלי תמיד היו קשים, היינו רבים המון, הוא היה מרגיז אותי והייתי נעלבת ממנו. כשהייתי ילדה הוא היה מתעצבן, מגיב בצורה שמאוד פגעה בי ואף פעם לא היה מתנצל.
אני חושבת שרוב הזמן הרגשתי שאני לא אוהבת אותו. לא הרגשתי בנוח להגיד את זה אף פעם, אבל בתוכי זה מה שהרגשתי. בשנים האחרונות זה פחת (כי לא גרתי בבית והיינו נפגשים פחות, ואז המפגשים היו יותר רגועים), אבל עדיין לא הרגשתי מאוד קרובה אליו, בטח לא כמו שאני מרגישה כלפי אמא שלי.
אבל כשהוא נפטר, האבל שלי היה לחלוטין אבל על אדם אהוב. לא כי ככה צריך והוא אבא שלי וכו', אלא כי באמת הרגשתי עצב עמוק על זה שהוא לא נמצא בעולם הזה יותר, היה לי עצוב שאיבדתי אותו.
בהתחלה היה לי קשה להבין את מה שאני מרגישה, כי לא הצלחתי להיזכר בשום זיכרון חיובי, רק בריבים וחוסר הסכמות. אבל ככל שעבר הזמן, ושמעתי אנשים אחרים מדברים עליו, ודיברתי על היחסים בינינו עם אמא שלי, וחשבתי הרבה, והסתכלתי על תמונות – זה כאילו בנה לי דמות חדשה שלו בראש.
נכון שבינינו היה איזה פער, היו הרבה דברים שלא הסכמנו עליהם, האופי שלנו היה מאוד שונה.
אבל ראיתי גם את כל הדברים שטובים שבו, הדברים שאני כן מעריכה.
למשל יחסים בינו לבין חברים שלו, תחומי העניין והידע הרחב שלו (גם אלו שלא בהכרח מעניינים אותי), השמחה שלו, כמה אנשים אוהבים אותו, הדרך בה הוא הלך בחייו.
וגם – חשבתי על הדברים שלמדתי ממנו, שקיבלתי ממנו ואני מודה לו עליהם. ולצד זה – הדברים שלמדתי ממנו ואני לא אוהבת, ורוצה לשנות בעצמי – וזה עוזר לי להתקדם ולנסות לשנות אותם.
לאחותי למשל הוא היה ממש חסר ביום יום, התגעגעה להתייעץ ולדבר איתו. לי זה פחות היה, כי הוא אף פעם לא היה הכתובת שלי ללבטים ושיחות נפש. אבל אני כן מתגעגעת ומרגישה שהוא חסר לי.
היום למשל מאוד עצוב לי שהוא לא יכיר את הילדים שיהיו לי, כי גם אם אני לא תמיד הסתדרתי איתו, אולי הם היו דווקא ממש מתחברים אליו? אחיין שלי למשל, שהכיר אותו רק בשנתיים הראשונות לחייו, מאוד דומה לו בכל מיני דברים. הוא בטח היה יכול להרוויח המון מקשר עם הסבא הזה.
מה שאני מנסה להגיד בכל ההשתפכות הזאת – אני לא מנסה לשכנע אותך שאת כן אוהבת את אמא שלך, או להגיד שמה שאת מרגישה לא לגיטימי.
אבל כל עוד אתן בקשר (ונשמע שאין לך איזו כוונה לנתק קשר), אולי את יכולה להרוויח מכך שתנסי "להכיר" אותה מחדש. זה לא חייב להיות מולה, אולי רק עם עצמך - לחשוב איזה דברים בה את כן מעריכה. או אילו דברים למדת ממנה ואת כן מודה לה עליהם. גם אם זה לא יגרום לך לאהוב אותה, אולי זה יכול לעזור להביא איזו הבנה, רכות ליחסים ביניכן.
אני אישית מצטערת שאת הדברים האלה עשיתי רק אחרי שאבא שלי נפטר, ולא הייתה לי הזדמנות להיות ביחסים יותר רגועים ושמחים איתו. להצליח להסתכל על הדברים שמכעיסים אותי בצורה יותר סלחנית, ולהבין שזה פשוט מי שהוא. ולזכור שלצדם יש בו גם המון דברים טובים, שאני כן מעריכה והייתי רוצה ללמוד ממנו.
-
מיכל_בז*
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
פרח, כל כך ריגשת אותי.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
צילי יקרה, כן.
משום מה באופן לא איפשר לי להיכנס לדף הזה אתמול.
אני צריכה לסדר קצת את מחשבותי כדי להשאיר כאן עוד משהו, בעניין.
משום מה באופן לא איפשר לי להיכנס לדף הזה אתמול.
אני צריכה לסדר קצת את מחשבותי כדי להשאיר כאן עוד משהו, בעניין.
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
תודה לכן, אני קוראת בעניין רב והקלה...
ניחוח, את יודעת שמותר לך להיות במקום שבו את לא בטוחה האם את אוהבת את אמא שלך?
תודה לב שומע זה ממש טוב לי לשמוע את זה
לא יכולה להגיב על הדיון על אהבה כי זה מורכב לי מדי כרגע אבל בהחלט מעניין...
פרח בית לגמרי מתאים מה שכתבת ותודה ! אני הרבה פעמים בהלך רוח הזה של ללמוד לקבל את אמא שלי כבר עכשיו, להסתכל עליה בעיניים אחרות ועוד ועוד
אבל זה נורא קשה וקשה שבעתיים מול ההתנהגות שלה לפעמים ועם המטענים של הכל
אמא שלי כרגע נראה לי מקבלת חוויה מתקנת עם קרובת משפחה שילדה לא מזמן תינוק ראשון ואמא שלה נפטרה לא מזמן...
אז אמא שלי מדברת איתה לעתים קרובות, תומכת ומייעצת (והיא באמת אישה טובה אמא שלי...)
והקרובת משפחה הזו זקוקה לתשומת לב הזו ולקשר הזה והן נהנות מזה מאוד (כולל מתנות שאמא שלי מביאה לה והיא שמחה עליהן)
לצערי המטענים האלו כל כך קשים ומורכבים שממש קשה לי אפילו סתם להיות עם אמא שלי גם כשאין שום תאקל או חיכוך. פשוט להיות איתה בחדר,
יש לי ממש תחושה לא נוחה איתה... וקשה לי איתה, ודברים לא הגיוניים בעליל מעצבנים אותי פשוט באיך שהיא. אני יודעת שזה לא באמת מעצבן אלא זה בגלל הקשר בינינו.
וכן, אני יודעת שהיא מרגישה את זה והיא גם אומרת את זה לפעמים.
ועצוב לי ואני כבר שנים מנסה לשנות משהו ותקועה. אולי יש התקדמות אבל היא כל כך קטנה שהיא לא נראית לעין.
ואני בטוח לא רוצה שום טיפול משפחתי או משהו שיערב שיחות איתה על היחסים בינינו...
אז מנסה לעשות ביירון קייטי ועוד כל מיני עבודה פנימית... לפעמים זה עוזר, אבל ברגעים של חיכוך אני שוכחת הכל ומגיבה לא טוב.
חזרנו לירושלים יום לפני שתכננו כי פשוט היה לי בלתי נסבל שם,
וכל כך כיף לי להיות בבית...
אתמול הוצאתי מהארון שקית ענקית ענקית ענקית של בגדים
והצלחתי להוציא גם כמה פריטים שהיו תקועים בארון מלא זמן בתוך גוש של רגשות אשם
(לדוגמא משהו שחמותי תפרה לי לפי בקשתי אבל לא כמו שביקשתי
... וזה לא היה לי יפה ונוח... וכמה שנים לא העזתי לזרוק את זה. )
ניחוח, את יודעת שמותר לך להיות במקום שבו את לא בטוחה האם את אוהבת את אמא שלך?
תודה לב שומע זה ממש טוב לי לשמוע את זה
לא יכולה להגיב על הדיון על אהבה כי זה מורכב לי מדי כרגע אבל בהחלט מעניין...
פרח בית לגמרי מתאים מה שכתבת ותודה ! אני הרבה פעמים בהלך רוח הזה של ללמוד לקבל את אמא שלי כבר עכשיו, להסתכל עליה בעיניים אחרות ועוד ועוד
אבל זה נורא קשה וקשה שבעתיים מול ההתנהגות שלה לפעמים ועם המטענים של הכל
אמא שלי כרגע נראה לי מקבלת חוויה מתקנת עם קרובת משפחה שילדה לא מזמן תינוק ראשון ואמא שלה נפטרה לא מזמן...
אז אמא שלי מדברת איתה לעתים קרובות, תומכת ומייעצת (והיא באמת אישה טובה אמא שלי...)
והקרובת משפחה הזו זקוקה לתשומת לב הזו ולקשר הזה והן נהנות מזה מאוד (כולל מתנות שאמא שלי מביאה לה והיא שמחה עליהן)
לצערי המטענים האלו כל כך קשים ומורכבים שממש קשה לי אפילו סתם להיות עם אמא שלי גם כשאין שום תאקל או חיכוך. פשוט להיות איתה בחדר,
יש לי ממש תחושה לא נוחה איתה... וקשה לי איתה, ודברים לא הגיוניים בעליל מעצבנים אותי פשוט באיך שהיא. אני יודעת שזה לא באמת מעצבן אלא זה בגלל הקשר בינינו.
וכן, אני יודעת שהיא מרגישה את זה והיא גם אומרת את זה לפעמים.
ועצוב לי ואני כבר שנים מנסה לשנות משהו ותקועה. אולי יש התקדמות אבל היא כל כך קטנה שהיא לא נראית לעין.
ואני בטוח לא רוצה שום טיפול משפחתי או משהו שיערב שיחות איתה על היחסים בינינו...
אז מנסה לעשות ביירון קייטי ועוד כל מיני עבודה פנימית... לפעמים זה עוזר, אבל ברגעים של חיכוך אני שוכחת הכל ומגיבה לא טוב.
חזרנו לירושלים יום לפני שתכננו כי פשוט היה לי בלתי נסבל שם,
וכל כך כיף לי להיות בבית...
אתמול הוצאתי מהארון שקית ענקית ענקית ענקית של בגדים
והצלחתי להוציא גם כמה פריטים שהיו תקועים בארון מלא זמן בתוך גוש של רגשות אשם
(לדוגמא משהו שחמותי תפרה לי לפי בקשתי אבל לא כמו שביקשתי
... וזה לא היה לי יפה ונוח... וכמה שנים לא העזתי לזרוק את זה. )-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
חייבת להוסיף פה...
ההורים שלי תמיד הגבילו הבעת רגשות קשים - כעס, עצב... גם כשהייתי ממש ילדה ובכיתי קצת "יותר מדי" על איזה משהו, אז אמרו שאני בכיינית.
ולכעוס בכלל לא היה מצב - לא להרים את הקול ולא לזרוק משהו בכעס ולא לטרוק דלת... גם לא לרקוע עם הרגליים ואיכשהו להוציא את הכעס מהגוף. ישר השתיקו את זה בצעקה.
לא היה מקום להבעת כעס.
וכשניסיתי כבר באזור גיל ההתבגרות לדבר איתם על משהו, להסביר את עצמי, להסביר מה חשוב, מה קשה לי, מה אני מבקשת וצריכה, אז נורא התרגשתי בשיחות האלו
ודיברתי מהר ולא ברור מרוב התרגשות וניסיון לא להתחיל לבכות ואז אמא שלי הייתה אומרת לי בזלזול "הנה עוד פעם את עם ה100 מילים בדקה" ולא הייתה רוצה לשמוע.
ואני בטוחה בטוחה שזה קשור לזה שאני סובלת מ הלך רוח כנוע וגם שאני לא מסוגלת כרגע להביע שום רגש מול ההורים שלי. גם לא רגש חיובי.
לא נוח לי לצחוק לידם, כמובן שלא לבכות, אני לא מסוגלת לצפות בסרט עצוב/מרגש/נוגע ביחד איתם וכו' וכו'.
כשאני איתם אני פשוט מישהי אחרת.
יש לי אפילו תמונה שאמא שלי צילמה לא מזמן די בהפתעה כשהחזקתי את הקטן, ואני פשוט נראית שם מדוכאת. וזה היה ביום מוצלח איתם.
ההורים שלי די בטוחים שאין לי חוש הומור, לא שאני מנסה לספר בדיחות או סיפורים מצחיקים לידם אבל אם זה קורה אז לרוב זה יוצא עקום.
ואם הם מספרים משהו מצחיק (שאני מבינה בלי שום בעיה) תמיד לפי התגובה שלי חושבים שלא הבנתי ומסבירים את הפואנטה המצחיקה...
וסיפור נוסף על תווית האגואיסטית שכל כך נמאסה עליי כבר...
לפני כמה שנים, הגעתי לבקר ביום מאד מתוח ועצוב, כשגילו שהחתול שלנו חולה ועומד למות ובעצם באתי להפרד ממנו.
קצת אחרי שהגעתי, ישבתי ליד המחשב וכל השאר גם עסקו בענייניהם בבית.
אמא שלי אמרה בקול רם (מחדר אחר או מהמסדרון) משהו על זה שהיא חושבת להכין לביבות.
בעצם היא פנתה לאבא שלי או אח שלי אבל לא ראיתי אותו ולא הבנתי שהיא מדברת אליו,
אז אמרתי (בכוונה להקל עליה ושלא תטרח גם ביום כזה) שאני לא רעבה כל כך ושלא צריך
ואז היא אמרה לי "את לא לבד בבית הזה" גם בטון מגעיל כזה של "ברור שהאגואיסטית הזו חושבת רק על עצמה" <אני יודעת שיכול להיות שזה לגמרי הסיפור שלי בראש אבל ככה הרגשתי ופירשתי באותו רגע>
וכל כך רתחתי שדפקתי אגרוף בשולחן וצעקתי עליה שזו לא הייתה הכוונה ושתפסיק להתייחס אליי כמו לאגואיסטית
אז תגובתה הייתה לצרוח עליי שאיך אני מעזה לצעוק ושאין לי שום כבוד ונמאס לה והיא דורשת כבוד
כאילו... אין מצב לכעוס. אם אני כועסת אני צריכה להעביר את זה בצורה הכי דיפלומטית ועקיפה שיש ואז גם לא בטוח שיתייחסו למה שביקשתי.
אז בקיצור הכל טעון ופשוט מתפוצץ מפעם לפעם ... וזה קשה !
כתבתי פה לפני שנים את הדף שנים של בעיות עם ההורים ואותם דברים חוזרים שוב ושוב בשינוי אדרת ואפילו לא נעים לי לכתוב כאילו שאני חוזרת על עצמי...!
אז אני קצת מיואשת כבר...
בא לי הפסקה מהם... בא לי לעבור למדינה שאני אוהבת ולא לבוא לבקר.
ואחת הסיבות שאני לא באמת חושבת על לעבור לשם זה כי הם יתגעגעו נורא. אבל אולי אני צריכה לצפצף על זה ולהיות באמת אנוכית ולחשוב רק על עצמי.
<טוב ממילא זה לא יקרה כי בן הזוג לא בעניין אבל... מותר לחלום>
ומצד שני אני שמחה שאני כן איכשהו מביעה את מורת הרוח שלי, גם אם זה לא יוצא טוב וגם אם זה מוציא שדים נוראיים.
כי אני רואה לדוגמא את בת דודה שלי עם אמא גם סופר שתלטנית אבל בסגנון אחר...
והיא לא מעזה להתעמת ועושה את רוב הדברים שאמא שלה דוחפת אותה לעשות כולל החלטות מאוד גדולות בחיים.
ואני נחשבת במשפחה המורחבת כזאת שהולכת בדרך שלה ועושה מה שהיא רוצה...
ההורים שלי תמיד הגבילו הבעת רגשות קשים - כעס, עצב... גם כשהייתי ממש ילדה ובכיתי קצת "יותר מדי" על איזה משהו, אז אמרו שאני בכיינית.
ולכעוס בכלל לא היה מצב - לא להרים את הקול ולא לזרוק משהו בכעס ולא לטרוק דלת... גם לא לרקוע עם הרגליים ואיכשהו להוציא את הכעס מהגוף. ישר השתיקו את זה בצעקה.
לא היה מקום להבעת כעס.
וכשניסיתי כבר באזור גיל ההתבגרות לדבר איתם על משהו, להסביר את עצמי, להסביר מה חשוב, מה קשה לי, מה אני מבקשת וצריכה, אז נורא התרגשתי בשיחות האלו
ודיברתי מהר ולא ברור מרוב התרגשות וניסיון לא להתחיל לבכות ואז אמא שלי הייתה אומרת לי בזלזול "הנה עוד פעם את עם ה100 מילים בדקה" ולא הייתה רוצה לשמוע.
ואני בטוחה בטוחה שזה קשור לזה שאני סובלת מ הלך רוח כנוע וגם שאני לא מסוגלת כרגע להביע שום רגש מול ההורים שלי. גם לא רגש חיובי.
לא נוח לי לצחוק לידם, כמובן שלא לבכות, אני לא מסוגלת לצפות בסרט עצוב/מרגש/נוגע ביחד איתם וכו' וכו'.
כשאני איתם אני פשוט מישהי אחרת.
יש לי אפילו תמונה שאמא שלי צילמה לא מזמן די בהפתעה כשהחזקתי את הקטן, ואני פשוט נראית שם מדוכאת. וזה היה ביום מוצלח איתם.
ההורים שלי די בטוחים שאין לי חוש הומור, לא שאני מנסה לספר בדיחות או סיפורים מצחיקים לידם אבל אם זה קורה אז לרוב זה יוצא עקום.
ואם הם מספרים משהו מצחיק (שאני מבינה בלי שום בעיה) תמיד לפי התגובה שלי חושבים שלא הבנתי ומסבירים את הפואנטה המצחיקה...
וסיפור נוסף על תווית האגואיסטית שכל כך נמאסה עליי כבר...
לפני כמה שנים, הגעתי לבקר ביום מאד מתוח ועצוב, כשגילו שהחתול שלנו חולה ועומד למות ובעצם באתי להפרד ממנו.
קצת אחרי שהגעתי, ישבתי ליד המחשב וכל השאר גם עסקו בענייניהם בבית.
אמא שלי אמרה בקול רם (מחדר אחר או מהמסדרון) משהו על זה שהיא חושבת להכין לביבות.
בעצם היא פנתה לאבא שלי או אח שלי אבל לא ראיתי אותו ולא הבנתי שהיא מדברת אליו,
אז אמרתי (בכוונה להקל עליה ושלא תטרח גם ביום כזה) שאני לא רעבה כל כך ושלא צריך
ואז היא אמרה לי "את לא לבד בבית הזה" גם בטון מגעיל כזה של "ברור שהאגואיסטית הזו חושבת רק על עצמה" <אני יודעת שיכול להיות שזה לגמרי הסיפור שלי בראש אבל ככה הרגשתי ופירשתי באותו רגע>
וכל כך רתחתי שדפקתי אגרוף בשולחן וצעקתי עליה שזו לא הייתה הכוונה ושתפסיק להתייחס אליי כמו לאגואיסטית
אז תגובתה הייתה לצרוח עליי שאיך אני מעזה לצעוק ושאין לי שום כבוד ונמאס לה והיא דורשת כבוד
כאילו... אין מצב לכעוס. אם אני כועסת אני צריכה להעביר את זה בצורה הכי דיפלומטית ועקיפה שיש ואז גם לא בטוח שיתייחסו למה שביקשתי.
אז בקיצור הכל טעון ופשוט מתפוצץ מפעם לפעם ... וזה קשה !
כתבתי פה לפני שנים את הדף שנים של בעיות עם ההורים ואותם דברים חוזרים שוב ושוב בשינוי אדרת ואפילו לא נעים לי לכתוב כאילו שאני חוזרת על עצמי...!
אז אני קצת מיואשת כבר...
בא לי הפסקה מהם... בא לי לעבור למדינה שאני אוהבת ולא לבוא לבקר.
ואחת הסיבות שאני לא באמת חושבת על לעבור לשם זה כי הם יתגעגעו נורא. אבל אולי אני צריכה לצפצף על זה ולהיות באמת אנוכית ולחשוב רק על עצמי.
<טוב ממילא זה לא יקרה כי בן הזוג לא בעניין אבל... מותר לחלום>
ומצד שני אני שמחה שאני כן איכשהו מביעה את מורת הרוח שלי, גם אם זה לא יוצא טוב וגם אם זה מוציא שדים נוראיים.
כי אני רואה לדוגמא את בת דודה שלי עם אמא גם סופר שתלטנית אבל בסגנון אחר...
והיא לא מעזה להתעמת ועושה את רוב הדברים שאמא שלה דוחפת אותה לעשות כולל החלטות מאוד גדולות בחיים.
ואני נחשבת במשפחה המורחבת כזאת שהולכת בדרך שלה ועושה מה שהיא רוצה...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
טלי ב אם לחלוק את הניסיון שלי עזר במשהו, אני שמחה מאד
ואז אמא שלי הייתה אומרת לי בזלזול "הנה עוד פעם את עם ה100 מילים בדקה" ולא הייתה רוצה לשמוע
אויש. איזו חוויה קשה. לנסות שוב ושוב לתקשר עם הורים ולהיתקל בדבר כזה...אם מוציאים מהמשוואה הפרעות אישיות (ויש לי היכרות מקרוב עם אחת כזו) אני פשוט לא מצליחה להבין איזה סוג של נזק רגשי אנשים צריכים לספוג כדי שיגיבו כך לילדים שלהם.
ואז אמא שלי הייתה אומרת לי בזלזול "הנה עוד פעם את עם ה100 מילים בדקה" ולא הייתה רוצה לשמוע
אויש. איזו חוויה קשה. לנסות שוב ושוב לתקשר עם הורים ולהיתקל בדבר כזה...אם מוציאים מהמשוואה הפרעות אישיות (ויש לי היכרות מקרוב עם אחת כזו) אני פשוט לא מצליחה להבין איזה סוג של נזק רגשי אנשים צריכים לספוג כדי שיגיבו כך לילדים שלהם.
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
תודה מאי @}
אני חושבת הרבה לאחרונה על נושא ההתערבות בחיים של אחרים,
לי נשבר לגמרי מההתערבות הגסה והשתלטנית של ההורים בחיים שלי ומצד שני קשה לי לראות מודל אחר כי אני לא ממש מכירה כזה מהבית.
המודל במשפחה שלי (גם סבא וסבתא מצד אמא שלי אז זה כבר כמה דורות) הוא:
אם אנחנו, המשפחה, האנשים הכי קרובים, לא נגיד את זה (משהו רע ולא נעים) אז אף אחד לא יגיד לך. אנחנו נותנים ביקורת/עצות/הערות
כדי לשפר לך את החיים
אני סבלתי מזה מאד ומצד שני אני מתלבטת, כי לפעמים יש מקרים שאני גם רוצה מאד לעזור לחברות למשל, או לבן הזוג, ואני עומדת מול דילמה -
להגיד או לא. זה ענייני או לא,
מנסה להיות רגישה ומצד שני לפעמים מרגישה שאני ממש יודעת משהו חשוב שהצד השני צריך לדעת.
ואז מנסה להגיד את זה פעם אחת ולא להגיד יותר מדי, לא להציק עם זה.
ואז עולות לי שאלות -
עד כמה להתערב ? עד כמה זה ענייני? עד כמה זה נושא קריטי? רגיש? אישי?
נגיד עם ההורים שלי, אחת הבעיות הייתה שהם דרשו להגיד את דעתם שוב ושוב ושוב ומבחינתם אם לא השתנה כלום אז הם יחזרו על ההרצאה אחרי תקופה לא ארוכה,
ואם אני מבקשת לא לדבר יותר על הנושא התשובה היא המוטו המוזכר למעלה או "את צריכה לשמוע מה יש לנו לומר, זכותנו להשמיע את הדעה שלנו"
ואני לא רוצה להיות ככה כשהקטן שלי יהיה יותר גדול ויעלו נושאים יותר מורכבים מ"הקומקום חם".
אבל מה אם... הוא יעמוד בפרשת דרכים בלימודים/זוגיות/החלטה חשובה בחיים ואני אהיה ממש ממש בטוחה שהוא עומד לעשות את הבחירה הלא נכונה ?
ואם הוא לא ירצה לשמוע את דעתי ?
ומה אם מרוב ניסיון לא להיות כמו ההורים שלי אני אהיה אדישה מדי והוא ירגיש שלא אכפת לי ?
מה האמצע?
אוף, מבולבלת.
אני חושבת הרבה לאחרונה על נושא ההתערבות בחיים של אחרים,
לי נשבר לגמרי מההתערבות הגסה והשתלטנית של ההורים בחיים שלי ומצד שני קשה לי לראות מודל אחר כי אני לא ממש מכירה כזה מהבית.
המודל במשפחה שלי (גם סבא וסבתא מצד אמא שלי אז זה כבר כמה דורות) הוא:
אם אנחנו, המשפחה, האנשים הכי קרובים, לא נגיד את זה (משהו רע ולא נעים) אז אף אחד לא יגיד לך. אנחנו נותנים ביקורת/עצות/הערות
כדי לשפר לך את החיים
אני סבלתי מזה מאד ומצד שני אני מתלבטת, כי לפעמים יש מקרים שאני גם רוצה מאד לעזור לחברות למשל, או לבן הזוג, ואני עומדת מול דילמה -
להגיד או לא. זה ענייני או לא,
מנסה להיות רגישה ומצד שני לפעמים מרגישה שאני ממש יודעת משהו חשוב שהצד השני צריך לדעת.
ואז מנסה להגיד את זה פעם אחת ולא להגיד יותר מדי, לא להציק עם זה.
ואז עולות לי שאלות -
עד כמה להתערב ? עד כמה זה ענייני? עד כמה זה נושא קריטי? רגיש? אישי?
נגיד עם ההורים שלי, אחת הבעיות הייתה שהם דרשו להגיד את דעתם שוב ושוב ושוב ומבחינתם אם לא השתנה כלום אז הם יחזרו על ההרצאה אחרי תקופה לא ארוכה,
ואם אני מבקשת לא לדבר יותר על הנושא התשובה היא המוטו המוזכר למעלה או "את צריכה לשמוע מה יש לנו לומר, זכותנו להשמיע את הדעה שלנו"
ואני לא רוצה להיות ככה כשהקטן שלי יהיה יותר גדול ויעלו נושאים יותר מורכבים מ"הקומקום חם".
אבל מה אם... הוא יעמוד בפרשת דרכים בלימודים/זוגיות/החלטה חשובה בחיים ואני אהיה ממש ממש בטוחה שהוא עומד לעשות את הבחירה הלא נכונה ?
ואם הוא לא ירצה לשמוע את דעתי ?
ומה אם מרוב ניסיון לא להיות כמו ההורים שלי אני אהיה אדישה מדי והוא ירגיש שלא אכפת לי ?
מה האמצע?
אוף, מבולבלת.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
_אם אנחנו, המשפחה, האנשים הכי קרובים, לא נגיד את זה (משהו רע ולא נעים) אז אף אחד לא יגיד לך. אנחנו נותנים ביקורת/עצות/הערות
כדי לשפר לך את החיים_
את יודעת, זה עובד לכל הכיוונים. כי גם את זה המשפחה שלהם ונשמע שיש לך משהו להגיד שאף אחד אחר לא יגיד להם. יש לך בשבילם אחלה ביקורת.
אבל זה בטח עובד רק מלמעלה למטה, נכון? והמשמעות האמיתית של זה היא - את קטנה, אני גדול ואת תכבדי אותי כי ככה.
אחד הפתרונות לזה, בעיקר אם מדובר במשהו שקורה רק כל כמה חודשים ולא בכל מפגש הוא לתת לשני לדבר, להקשיב בנחת בלי להוציא מילה ואז להגיד - תודה רבה, אני אחשוב על זה.
אני אספר לך איך זה נמשך אחרי פעם או פעמיים שזה קורה. הצד השני יגיד לך - אמרת את זה בפעם שעברה גם. אז את גם תעשי או שרק תחשבי שוב?
ואת עונה - אני אמשיך לחשוב על זה, תודה.
אלה סיטואציות שלדעתי עדיפות בהן כמה שפחות מילים כי הצד השני רק מחפש איפה להיכנס לעימות ולהתרגז או להיעלב או לחפור במה שממילא לא עניינו. כשאין מילים אין במה לנעוץ שיניים.
זה בהנחה שלא מתחשק לך על פתרונות עומק שנכנסים לעובי הקורה של היחסים.
מה אם... הוא יעמוד בפרשת דרכים בלימודים/זוגיות/החלטה חשובה בחיים ואני אהיה ממש ממש בטוחה שהוא עומד לעשות את הבחירה הלא נכונה ?
את תשאלי אותו אם הוא רוצה לשמוע את דעתך בנושא, ואם הוא יאמר לך שכן אז את תגידי אותה כמו שהיא וזהו. פעם אחת.
ואם הוא לא ירצה לשמוע את דעתי ?
אז לא תשמיעי אותה.
ומה אם מרוב ניסיון לא להיות כמו ההורים שלי אני אהיה אדישה מדי והוא ירגיש שלא אכפת לי ?
אם תהיי אדישה הוא ירגיש את האדישות שלך.
אם לא תהיי אדישה אין סיבה שהוא ירגיש מצדך אדישות.
אם תהיי מבוהלת מלשוחח איתו על דברים כי אולי זה לא יהיה מדויק לו אז הוא ירגיש את הבהלה שלך, אבל לא אדישות.
וכו' וכו' וכו'
אחד הדברים הנפלאים שקיבלתי מחברה אהובה במיוחד זו את האבחנה המוחצת - זה שלה, לא שלי.
כאשר היא היתה נתקלת בתכונה של אמא שלה שמורידה אותה מהפסים והיא הרגישה איך היא נהיית כמותה בדיוק היא היתה לוחשת לעצמה - זה שלה, זה לא שלי.
ועם הזמן היא פרמה את עצמה מחלק לא מבוטל מהדברים האלה ככה. אולי גם את יכולה לנסות.
כדי לשפר לך את החיים_
את יודעת, זה עובד לכל הכיוונים. כי גם את זה המשפחה שלהם ונשמע שיש לך משהו להגיד שאף אחד אחר לא יגיד להם. יש לך בשבילם אחלה ביקורת.
אבל זה בטח עובד רק מלמעלה למטה, נכון? והמשמעות האמיתית של זה היא - את קטנה, אני גדול ואת תכבדי אותי כי ככה.
אחד הפתרונות לזה, בעיקר אם מדובר במשהו שקורה רק כל כמה חודשים ולא בכל מפגש הוא לתת לשני לדבר, להקשיב בנחת בלי להוציא מילה ואז להגיד - תודה רבה, אני אחשוב על זה.
אני אספר לך איך זה נמשך אחרי פעם או פעמיים שזה קורה. הצד השני יגיד לך - אמרת את זה בפעם שעברה גם. אז את גם תעשי או שרק תחשבי שוב?
ואת עונה - אני אמשיך לחשוב על זה, תודה.
אלה סיטואציות שלדעתי עדיפות בהן כמה שפחות מילים כי הצד השני רק מחפש איפה להיכנס לעימות ולהתרגז או להיעלב או לחפור במה שממילא לא עניינו. כשאין מילים אין במה לנעוץ שיניים.
זה בהנחה שלא מתחשק לך על פתרונות עומק שנכנסים לעובי הקורה של היחסים.
מה אם... הוא יעמוד בפרשת דרכים בלימודים/זוגיות/החלטה חשובה בחיים ואני אהיה ממש ממש בטוחה שהוא עומד לעשות את הבחירה הלא נכונה ?
את תשאלי אותו אם הוא רוצה לשמוע את דעתך בנושא, ואם הוא יאמר לך שכן אז את תגידי אותה כמו שהיא וזהו. פעם אחת.
ואם הוא לא ירצה לשמוע את דעתי ?
אז לא תשמיעי אותה.
ומה אם מרוב ניסיון לא להיות כמו ההורים שלי אני אהיה אדישה מדי והוא ירגיש שלא אכפת לי ?
אם תהיי אדישה הוא ירגיש את האדישות שלך.
אם לא תהיי אדישה אין סיבה שהוא ירגיש מצדך אדישות.
אם תהיי מבוהלת מלשוחח איתו על דברים כי אולי זה לא יהיה מדויק לו אז הוא ירגיש את הבהלה שלך, אבל לא אדישות.
וכו' וכו' וכו'
אחד הדברים הנפלאים שקיבלתי מחברה אהובה במיוחד זו את האבחנה המוחצת - זה שלה, לא שלי.
כאשר היא היתה נתקלת בתכונה של אמא שלה שמורידה אותה מהפסים והיא הרגישה איך היא נהיית כמותה בדיוק היא היתה לוחשת לעצמה - זה שלה, זה לא שלי.
ועם הזמן היא פרמה את עצמה מחלק לא מבוטל מהדברים האלה ככה. אולי גם את יכולה לנסות.
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
_מה אם... הוא יעמוד בפרשת דרכים בלימודים/זוגיות/החלטה חשובה בחיים ואני אהיה ממש ממש בטוחה שהוא עומד לעשות את הבחירה הלא נכונה ?
את תשאלי אותו אם הוא רוצה לשמוע את דעתך בנושא, ואם הוא יאמר לך שכן אז את תגידי אותה כמו שהיא וזהו. פעם אחת.
ואם הוא לא ירצה לשמוע את דעתי ?
אז לא תשמיעי אותה._
מוסיפה רק דבר קטן: בתחושה שלי, המצב המנטלי שמקדם את זה באמת הוא אמון. פשוט אמון בילד שלך שהוא יהיה בסדר גמור. שיש לו כלים מצוינים לקבל החלטות טובות, ואם הוא יעשה טעויות בדרך יש לו כלים מצוינים גם לקום מהן וללמוד מהן.
<ונדמה לי שחלק ממה שמעצבן בלקבל את הביקורות וההערות ה"בונות" האלו כל הזמן זה שזה פשוט הבעת חוסר אמון>
את תשאלי אותו אם הוא רוצה לשמוע את דעתך בנושא, ואם הוא יאמר לך שכן אז את תגידי אותה כמו שהיא וזהו. פעם אחת.
ואם הוא לא ירצה לשמוע את דעתי ?
אז לא תשמיעי אותה._
מוסיפה רק דבר קטן: בתחושה שלי, המצב המנטלי שמקדם את זה באמת הוא אמון. פשוט אמון בילד שלך שהוא יהיה בסדר גמור. שיש לו כלים מצוינים לקבל החלטות טובות, ואם הוא יעשה טעויות בדרך יש לו כלים מצוינים גם לקום מהן וללמוד מהן.
<ונדמה לי שחלק ממה שמעצבן בלקבל את הביקורות וההערות ה"בונות" האלו כל הזמן זה שזה פשוט הבעת חוסר אמון>
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
משאירה כאן המון אהבה.
מבינה אותך מאוד מאוד.
מבינה אותך מאוד מאוד.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
כבר אמרתי שההורים שלך מעצבנים? השיטה של בשמת לאי קבלת התנהגות אלימה נראית לי עדיפה תיאורטית.
מעשית הייתי מתחילה מטא-ריב במקרים כאלו. או, בזמן האחרון, עוזבת את החדר. <נראה שלא לשווא קראתי את מילותיה החכמות של בשמת>
אני לא הייתי מוכנה לקבל את ההתנהגות הזו כלפיי (כמו גם הרבה התנהגויות של הורייך)
ואם הוא לא ירצה לשמוע את דעתי ?
מה שמשנה זה לא אם הוא ישמע, אלא אם הוא יקשיב. אפשר לנסות לכפות שמיעה, עם הקשבה זה מסובך הרבה יותר...
מעשית הייתי מתחילה מטא-ריב במקרים כאלו. או, בזמן האחרון, עוזבת את החדר. <נראה שלא לשווא קראתי את מילותיה החכמות של בשמת>
אני לא הייתי מוכנה לקבל את ההתנהגות הזו כלפיי (כמו גם הרבה התנהגויות של הורייך)
ואם הוא לא ירצה לשמוע את דעתי ?
מה שמשנה זה לא אם הוא ישמע, אלא אם הוא יקשיב. אפשר לנסות לכפות שמיעה, עם הקשבה זה מסובך הרבה יותר...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
המצב המנטלי שמקדם את זה באמת הוא אמון. פשוט אמון בילד שלך שהוא יהיה בסדר גמור
נדמה לי שבשביל לתת את האמון הזה צריך שלב מקדים שבו אני מאמינה בעצמי. שהייתי אמא טובה, שעשיתי מה שנדרש וכו'.
ואם אין לי אמון בעצמי שהייתי אמא טובה (גם אם הייתי אמא אדירה, כמובן, זה לא קשור למציאות זה קשור לאמונה) אז יהיה לי קשה לתת אמון בילד שהוא יהיה בסדר.
אז אולי אם מחפשים לחזק אמון, וזה דבר ממש חכם, אז הוא צריך להיות קודם כל של האמא בעצמה ובאימהות שלה, ולפעמים זו חתיכת דרך. לדעתי שווה ביותר, אבל דרך...
השיטה של בשמת לאי קבלת התנהגות אלימה נראית לי עדיפה תיאורטית.
הי, כנראה פספסתי משהו מעניין. איפה בשמת כתבה על זה? אפשר הפנייה?
מעשית הייתי מתחילה מטא-ריב במקרים כאלו
אני חושבת שאם מתחילים ריב צריך לדעת איך להתנהל בתוכו כי אחרת הוא מפרק לגמרי והנזק עולה על התועלת.
ועם אנשים מסוימים, לצאת מהחדר זה גם להתחיל ריב
נדמה לי שבשביל לתת את האמון הזה צריך שלב מקדים שבו אני מאמינה בעצמי. שהייתי אמא טובה, שעשיתי מה שנדרש וכו'.
ואם אין לי אמון בעצמי שהייתי אמא טובה (גם אם הייתי אמא אדירה, כמובן, זה לא קשור למציאות זה קשור לאמונה) אז יהיה לי קשה לתת אמון בילד שהוא יהיה בסדר.
אז אולי אם מחפשים לחזק אמון, וזה דבר ממש חכם, אז הוא צריך להיות קודם כל של האמא בעצמה ובאימהות שלה, ולפעמים זו חתיכת דרך. לדעתי שווה ביותר, אבל דרך...
השיטה של בשמת לאי קבלת התנהגות אלימה נראית לי עדיפה תיאורטית.
הי, כנראה פספסתי משהו מעניין. איפה בשמת כתבה על זה? אפשר הפנייה?
מעשית הייתי מתחילה מטא-ריב במקרים כאלו
אני חושבת שאם מתחילים ריב צריך לדעת איך להתנהל בתוכו כי אחרת הוא מפרק לגמרי והנזק עולה על התועלת.
ועם אנשים מסוימים, לצאת מהחדר זה גם להתחיל ריב
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אני לא חושבת שתמיד זה נדרש כשלב מקדים. לפעמים פשוט יורשים "אמיתות" מסוימות לגבי המציאות, נגיד שילדים צריכים המון הכוונה ועצות אחרת תתרחש קטסטרופה כלשהי. או שהעולם הוא מקום מאוד לא סובלני לטעויות ולכן אפשר וצריך למנוע אותן בכל מחיר. ואז מספיק לפעמים פשוט לבחון מחדש במודע אם אכן זה משהו שאנחנו מאמינים בו.
אבל בכל מקרה ובלי קשר, זה תמיד מצוין להתחיל מעצמנו בדברים כאלו.
אבל בכל מקרה ובלי קשר, זה תמיד מצוין להתחיל מעצמנו בדברים כאלו.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
טלי, את מה זה צודקת
ואישה במסע, רק עכשיו שמתי לב שכתבת "מטא-ריב" ולא "ריב".
מה זה מטא-ריב?
ואישה במסע, רק עכשיו שמתי לב שכתבת "מטא-ריב" ולא "ריב".
מה זה מטא-ריב?
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
_אחד הדברים הנפלאים שקיבלתי מחברה אהובה במיוחד זו את האבחנה המוחצת - זה שלה, לא שלי.
כאשר היא היתה נתקלת בתכונה של אמא שלה שמורידה אותה מהפסים והיא הרגישה איך היא נהיית כמותה בדיוק היא היתה לוחשת לעצמה - זה שלה, זה לא שלי.
ועם הזמן היא פרמה את עצמה מחלק לא מבוטל מהדברים האלה ככה. אולי גם את יכולה לנסות._
לגמרי ! אני באמת נלחצת כשאני רואה אצלי כל דמיון לאמא שלי... אני אנסה !
_מוסיפה רק דבר קטן: בתחושה שלי, המצב המנטלי שמקדם את זה באמת הוא אמון. פשוט אמון בילד שלך שהוא יהיה בסדר גמור. שיש לו כלים מצוינים לקבל החלטות טובות, ואם הוא יעשה טעויות בדרך יש לו כלים מצוינים גם לקום מהן וללמוד מהן.
<ונדמה לי שחלק ממה שמעצבן בלקבל את הביקורות וההערות ה"בונות" האלו כל הזמן זה שזה פשוט הבעת חוסר אמון>_
זה ממש מדוייק הנושא של האמון ! אני חושבת שזה כיוון נהדר לעבוד עליו בשבילי
_ואם אין לי אמון בעצמי שהייתי אמא טובה (גם אם הייתי אמא אדירה, כמובן, זה לא קשור למציאות זה קשור לאמונה) אז יהיה לי קשה לתת אמון בילד שהוא יהיה בסדר.
אז אולי אם מחפשים לחזק אמון, וזה דבר ממש חכם, אז הוא צריך להיות קודם כל של האמא בעצמה ובאימהות שלה, ולפעמים זו חתיכת דרך. לדעתי שווה ביותר, אבל דרך..._
נפלא !
לב שומע תודה ! את משאירה שובל נעים בדף שלי @}
_מעשית הייתי מתחילה מטא-ריב במקרים כאלו. או, בזמן האחרון, עוזבת את החדר. <נראה שלא לשווא קראתי את מילותיה החכמות של בשמת>
אני לא הייתי מוכנה לקבל את ההתנהגות הזו כלפיי (כמו גם הרבה התנהגויות של הורייך)_
אישה במסע אם אני מבינה נכון את כוונתך, מטא-ריב במקרה הזה הוא ריב על כל היחסים בערך? או ריב על איך שחילוקי דעות בבית הזה מתנהלים ?
בכל מקרה כמו ש ציל צול כתבה
ועם אנשים מסוימים, לצאת מהחדר זה גם להתחיל ריב
זה בדיוק ככה עם ההורים שלי
בשבוע האחרון עלו לי מלא כעסים על כל השתלטנות שלהם ואני בעיקר כועסת על עצמי שלא הצלחתי כל השנים האלו באמת לעשות משהו מעשי (בסגנון שאת מתארת, אישה במסע)
ולהפסיק את זה דרסטית.
ובמקביל לא דיברתי עם אמא שלי כל השבוע, לא בקטע של ברוגז או דווקא, פשוט כי אני לא מסוגלת ורוצה לנוח ממנה. אבל אני לא באמת רגועה...
כאשר היא היתה נתקלת בתכונה של אמא שלה שמורידה אותה מהפסים והיא הרגישה איך היא נהיית כמותה בדיוק היא היתה לוחשת לעצמה - זה שלה, זה לא שלי.
ועם הזמן היא פרמה את עצמה מחלק לא מבוטל מהדברים האלה ככה. אולי גם את יכולה לנסות._
לגמרי ! אני באמת נלחצת כשאני רואה אצלי כל דמיון לאמא שלי... אני אנסה !
_מוסיפה רק דבר קטן: בתחושה שלי, המצב המנטלי שמקדם את זה באמת הוא אמון. פשוט אמון בילד שלך שהוא יהיה בסדר גמור. שיש לו כלים מצוינים לקבל החלטות טובות, ואם הוא יעשה טעויות בדרך יש לו כלים מצוינים גם לקום מהן וללמוד מהן.
<ונדמה לי שחלק ממה שמעצבן בלקבל את הביקורות וההערות ה"בונות" האלו כל הזמן זה שזה פשוט הבעת חוסר אמון>_
זה ממש מדוייק הנושא של האמון ! אני חושבת שזה כיוון נהדר לעבוד עליו בשבילי
_ואם אין לי אמון בעצמי שהייתי אמא טובה (גם אם הייתי אמא אדירה, כמובן, זה לא קשור למציאות זה קשור לאמונה) אז יהיה לי קשה לתת אמון בילד שהוא יהיה בסדר.
אז אולי אם מחפשים לחזק אמון, וזה דבר ממש חכם, אז הוא צריך להיות קודם כל של האמא בעצמה ובאימהות שלה, ולפעמים זו חתיכת דרך. לדעתי שווה ביותר, אבל דרך..._
נפלא !
לב שומע תודה ! את משאירה שובל נעים בדף שלי @}
_מעשית הייתי מתחילה מטא-ריב במקרים כאלו. או, בזמן האחרון, עוזבת את החדר. <נראה שלא לשווא קראתי את מילותיה החכמות של בשמת>
אני לא הייתי מוכנה לקבל את ההתנהגות הזו כלפיי (כמו גם הרבה התנהגויות של הורייך)_
אישה במסע אם אני מבינה נכון את כוונתך, מטא-ריב במקרה הזה הוא ריב על כל היחסים בערך? או ריב על איך שחילוקי דעות בבית הזה מתנהלים ?
בכל מקרה כמו ש ציל צול כתבה
ועם אנשים מסוימים, לצאת מהחדר זה גם להתחיל ריב
זה בדיוק ככה עם ההורים שלי
בשבוע האחרון עלו לי מלא כעסים על כל השתלטנות שלהם ואני בעיקר כועסת על עצמי שלא הצלחתי כל השנים האלו באמת לעשות משהו מעשי (בסגנון שאת מתארת, אישה במסע)
ולהפסיק את זה דרסטית.
ובמקביל לא דיברתי עם אמא שלי כל השבוע, לא בקטע של ברוגז או דווקא, פשוט כי אני לא מסוגלת ורוצה לנוח ממנה. אבל אני לא באמת רגועה...
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
מטא ריב זה ריב על איך שחילוקי דעות בבית הזה מתנהלים
רק לא בבית, אלא עם אנשים מסויימים.
אני לא מצליחה לדמיין מצב בו מישהי אומרת לי אמירה חצופה כל כך ואני עוברת על זה לסדר היום, ולא סותרת את האמירה שלה בעקשנות, ומפסיקה אותה כל פעם שהיא אומרת אותה (או מתחילה שוב את ההרצאה).
אני לא טוענת לעליונות מעשית של השיטה הזו, זו פשוט השיטה שאני השתמשתי בה, והיא עבדה לי. גם השיטה של לצאת מהחדר (צילי, בשמת רשמה עליה בכל מיני דפים על התעללות ומערכות יחסים בתור תגובה למה לעשות כשצועקים עלייך. בהמון מקומות).
גם פשוט לריב עובד לי.
והשיט השל לא להגיד כלום אף פעם לא עבדה לי. אני חושבת שניסיתי בערך את כל השיטות שנתקלתי בהן בבאופן לפחות פעם אחת, והשיטה הזו אומנם מספקת צורת התמודדות יעילה במובן מסויים עם אנשים שרק מדברים, אבל היא לא מציבה גבולות ברורים. ולכן, היא לא מונעת מעשים לא רצויים.
ובנוגע לנזקים של ריבים - לא מסכימה. בטווח הקצר ריבים מזיקים. אבל בטווח הארוך, מצבם של אלו שמציבים גבולות להורים - עדיף בעיניי. ויש הורים שכל הצבת גבולות הם הופכים לריב. אז אין ברירה, פשוט רבים איתם, או מנתקים קשר במידה כלשהי.
אם להסתכל על זה מנקודת מבט של תמריצים, הם לא מפסידים כלום מההתנהגות הלא ראויה שלהם. אם אני רוצה שהיא תשתנה, עליי ליצור מצב בו הם יפסידו משהו.
חוץ מזה, אני מאמינה שחולשה מעודדת אנשים אחרים לתקוף, והתנהגות שכזו היא חולשה, שמעודדת את ההורים להתנהג בצורה כזו. ההורים שלי לא מרשים לעצמם להתנהג ככה כלפיי, ואני גרה אצלם בבית! וזה לא שפעם הם לא הרשו לעצמם. אבל רבתי איתם.
וזה לא היה פרידיקטיבי במיוחד בטווח הקצר. אבל בטווח הארוך - לדעתי זה חשוב.
בהקשר הזה אקשר שוב למאמר של בשמת, שצץ לעיתים קרובות בהקשר של ברית מילה: http://www.leida.co.il/page.asp?id=99015
רוב ההורים בימיהו לא משחררים את שליטתם על ילדיהם מרצונם החופשי. על הילדים להבהיר, וכמה שיותר מוקדם - יותר טוב, שהם לא מקלבים את ההתנהגות הזו ולהציב גבולות. להציב את הגבולות זה לפעמים מלחמה. אבל היא מסתיימת. ההורים מבינים שהם לא מחליטים על החיים של הילדים שלהם, ולכולם יש חיים קלים יותר.
כך שלדעתי המצב בדיוק הפוך מהטעה של צילי: אני חושבת שאם מתחילים ריב צריך לדעת איך להתנהל בתוכו כי אחרת הוא מפרק לגמרי והנזק עולה על התועלת.
אני חושבת שאם לא מתחילים ריב מנציחים ומעודדים התנהגות מגעילה, ללא מגבלת זמן. אומנם אפשר לחיות ככה לנצח, וזה נזק קטם יחסית, אבל קבוע. ריבים, לעומת זאת, יוצרים נזק קצר טווח, אבל מאפשרים לכונן מערכת יחסים בריאה, או לפחות בריאה יותר.
לא לריב זה כמו לא לעשות ספורט. ולריב זה כמו להתחיל לעשות ספורט - זה יכול להיות כואב וקשה בהתחלה, ומסתכנים בפציעות. ומי שעושה ספורט באופן קבוע כנראה יפצע לפחות פעם אחת בחייו. אבל עדיף לעשות ספורט על לא לעשות, בגלל הנזק המצטבר.
ובנוגע ללצאת מהחדר - איך אפשר לריב עם מנתקים קשר? השיטה של בשמת, מהותה - לא לאפשר התנהגות אלימה או סתם לא מקובלת. אמא של ניחוחח צועקת על ניחוח - ניחוח מנתקת את שחת הטלפון, יוצאת לחדר אחר, או נוסעת חזרה לביתה. עוזבת את המקום. לא בתור התנהגות חד פעמית, בתור תבנית התנהגות. איך אפשר לריב עם מי שמסרב להיות נוכח בריב?
אני לא עושה את זה תמיד, אבל בזמן האחרון התבנית הזו צצה בחיי. יש לה יתרונות על פני המטא-ריב. אבל לפעמים היא לא נוחה או לא פרקטית.
רק לא בבית, אלא עם אנשים מסויימים.
אני לא מצליחה לדמיין מצב בו מישהי אומרת לי אמירה חצופה כל כך ואני עוברת על זה לסדר היום, ולא סותרת את האמירה שלה בעקשנות, ומפסיקה אותה כל פעם שהיא אומרת אותה (או מתחילה שוב את ההרצאה).
אני לא טוענת לעליונות מעשית של השיטה הזו, זו פשוט השיטה שאני השתמשתי בה, והיא עבדה לי. גם השיטה של לצאת מהחדר (צילי, בשמת רשמה עליה בכל מיני דפים על התעללות ומערכות יחסים בתור תגובה למה לעשות כשצועקים עלייך. בהמון מקומות).
גם פשוט לריב עובד לי.
והשיט השל לא להגיד כלום אף פעם לא עבדה לי. אני חושבת שניסיתי בערך את כל השיטות שנתקלתי בהן בבאופן לפחות פעם אחת, והשיטה הזו אומנם מספקת צורת התמודדות יעילה במובן מסויים עם אנשים שרק מדברים, אבל היא לא מציבה גבולות ברורים. ולכן, היא לא מונעת מעשים לא רצויים.
ובנוגע לנזקים של ריבים - לא מסכימה. בטווח הקצר ריבים מזיקים. אבל בטווח הארוך, מצבם של אלו שמציבים גבולות להורים - עדיף בעיניי. ויש הורים שכל הצבת גבולות הם הופכים לריב. אז אין ברירה, פשוט רבים איתם, או מנתקים קשר במידה כלשהי.
אם להסתכל על זה מנקודת מבט של תמריצים, הם לא מפסידים כלום מההתנהגות הלא ראויה שלהם. אם אני רוצה שהיא תשתנה, עליי ליצור מצב בו הם יפסידו משהו.
חוץ מזה, אני מאמינה שחולשה מעודדת אנשים אחרים לתקוף, והתנהגות שכזו היא חולשה, שמעודדת את ההורים להתנהג בצורה כזו. ההורים שלי לא מרשים לעצמם להתנהג ככה כלפיי, ואני גרה אצלם בבית! וזה לא שפעם הם לא הרשו לעצמם. אבל רבתי איתם.
וזה לא היה פרידיקטיבי במיוחד בטווח הקצר. אבל בטווח הארוך - לדעתי זה חשוב.
בהקשר הזה אקשר שוב למאמר של בשמת, שצץ לעיתים קרובות בהקשר של ברית מילה: http://www.leida.co.il/page.asp?id=99015
רוב ההורים בימיהו לא משחררים את שליטתם על ילדיהם מרצונם החופשי. על הילדים להבהיר, וכמה שיותר מוקדם - יותר טוב, שהם לא מקלבים את ההתנהגות הזו ולהציב גבולות. להציב את הגבולות זה לפעמים מלחמה. אבל היא מסתיימת. ההורים מבינים שהם לא מחליטים על החיים של הילדים שלהם, ולכולם יש חיים קלים יותר.
כך שלדעתי המצב בדיוק הפוך מהטעה של צילי: אני חושבת שאם מתחילים ריב צריך לדעת איך להתנהל בתוכו כי אחרת הוא מפרק לגמרי והנזק עולה על התועלת.
אני חושבת שאם לא מתחילים ריב מנציחים ומעודדים התנהגות מגעילה, ללא מגבלת זמן. אומנם אפשר לחיות ככה לנצח, וזה נזק קטם יחסית, אבל קבוע. ריבים, לעומת זאת, יוצרים נזק קצר טווח, אבל מאפשרים לכונן מערכת יחסים בריאה, או לפחות בריאה יותר.
לא לריב זה כמו לא לעשות ספורט. ולריב זה כמו להתחיל לעשות ספורט - זה יכול להיות כואב וקשה בהתחלה, ומסתכנים בפציעות. ומי שעושה ספורט באופן קבוע כנראה יפצע לפחות פעם אחת בחייו. אבל עדיף לעשות ספורט על לא לעשות, בגלל הנזק המצטבר.
ובנוגע ללצאת מהחדר - איך אפשר לריב עם מנתקים קשר? השיטה של בשמת, מהותה - לא לאפשר התנהגות אלימה או סתם לא מקובלת. אמא של ניחוחח צועקת על ניחוח - ניחוח מנתקת את שחת הטלפון, יוצאת לחדר אחר, או נוסעת חזרה לביתה. עוזבת את המקום. לא בתור התנהגות חד פעמית, בתור תבנית התנהגות. איך אפשר לריב עם מי שמסרב להיות נוכח בריב?
אני לא עושה את זה תמיד, אבל בזמן האחרון התבנית הזו צצה בחיי. יש לה יתרונות על פני המטא-ריב. אבל לפעמים היא לא נוחה או לא פרקטית.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הי ניחוח, נכנסתי לבדוק מה שלומך, לא כתבת כבר הרבה זמן, מקווה שהכול טוב. 
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי אוליב @} תודה שבאת להתעניין בשלומי, זה ממש מחמם את הלב !
כן, הכל טוב
הקטן כבר אומר המון מילים וזה ממש חמוד !
היה לנו עכשיו רצף של 2 חתונות+2 מסיבות רווקות של חברות טובות, זה היה כיף אבל עמוס בשבילי
היה מאתגר להשאיר את הקטן פעם ראשונה עם בייביסיטר לחתונה ועוד בערב
ובמסיבת רווקות נסעתי ל12 שעות שזה הזמן הכי ארוך שהייתי בלעדיו מאז ההריון
אכתוב עוד בהמשך..
אוליב, איך את ?
כן, הכל טוב
הקטן כבר אומר המון מילים וזה ממש חמוד !
היה לנו עכשיו רצף של 2 חתונות+2 מסיבות רווקות של חברות טובות, זה היה כיף אבל עמוס בשבילי
היה מאתגר להשאיר את הקטן פעם ראשונה עם בייביסיטר לחתונה ועוד בערב
ובמסיבת רווקות נסעתי ל12 שעות שזה הזמן הכי ארוך שהייתי בלעדיו מאז ההריון
אכתוב עוד בהמשך..
אוליב, איך את ?
ניחוח אדמה אחרי הגשם
טוב, 12 שעות נשמע לי המון. כאן ארבע שעות זה השיא והוא נשאר עם אבא שלו.
שמחה לשמוע על העומס הטוב ומקווה שהטוב הזה ימשיך.
כאן גם טוב, אני נהנית מהשהייה עם התינוק, הוא חמוד וגדל כל כך יפה, לומד כל הזמן דברים חדשים, משתנה ומתפתח. הוא כבר לא ניובורן קטנטן יותר... אני די עסוקה ומרגישה רוב הזמן שאני מנצלת יפה את ההזדמנות הזו של לקחת הפסקה כזאת מהחיים וללמוד להיות אמא. עוד מעט כבר חוזרת לעבודה ומנסה להתכונן לזה ולהפיק בינתיים את המקסימום מעכשיו.
שמחה לשמוע על העומס הטוב ומקווה שהטוב הזה ימשיך.
כאן גם טוב, אני נהנית מהשהייה עם התינוק, הוא חמוד וגדל כל כך יפה, לומד כל הזמן דברים חדשים, משתנה ומתפתח. הוא כבר לא ניובורן קטנטן יותר... אני די עסוקה ומרגישה רוב הזמן שאני מנצלת יפה את ההזדמנות הזו של לקחת הפסקה כזאת מהחיים וללמוד להיות אמא. עוד מעט כבר חוזרת לעבודה ומנסה להתכונן לזה ולהפיק בינתיים את המקסימום מעכשיו.
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
כאן גם טוב, אני נהנית מהשהייה עם התינוק, הוא חמוד וגדל כל כך יפה, לומד כל הזמן דברים חדשים, משתנה ומתפתח. הוא כבר לא ניובורן קטנטן יותר... אני די עסוקה ומרגישה רוב הזמן שאני מנצלת יפה את ההזדמנות הזו של לקחת הפסקה כזאת מהחיים וללמוד להיות אמא. עוד מעט כבר חוזרת לעבודה ומנסה להתכונן לזה ולהפיק בינתיים את המקסימום מעכשיו.
איזה יופי ! את נשמעת ממש בטוב !
בן כמה כבר הקטן ? 4 חודשים בערך?
טוב, 12 שעות נשמע לי המון. כאן ארבע שעות זה השיא והוא נשאר עם אבא שלו.
כן גם אצלנו במסיבת רווקות הארוכה הוא נשאר עם בן הזוג (הבייביסיטר רק באחת החתונות ובשנייה הוא נשאר עם סבא וסבתא)
היה כיף לצאת לכל האירועים האלו אבל כן הייתי שמחה אם הם היו מתפרשים על פני זמן רב יותר.
אנחנו כבר חצי שנה בדירה הזו וסוף סוף סיימנו לפרוק את 2 הארגזים האחרונים (ספרים ומסמכים) כי הבאנו ארון ספרים קטן מקרובי משפחה !
זה ממש נחמד, החדר ארגזים לשעבר הפך לחדר אורחים מרווח ונעים !
אירחנו את ההורים של בן הזוג ל-2 לילות כשהם באו לשמור על הקטן בחתונה והרגשתי שזה פשוט הבדל של שמים וארץ האירוח מבחינתי,
לעומת האירוח בדירה הקודמת שהיינו צריכים לפנות את השולחן אוכל מהסלון לתוך המטבח הפיצי כדי לארגן שם מזרון מתנפח (ולנפח אותו מלא זמן...) !
אז בעבר חשבתי שאולי אני קצת אנטיפתית שלא בא לי לארח קרובי משפחה ללילה אבל עכשיו אני מבינה שזה באמת באמת משפיע -
כשיש לי תחושה של חוסר פרטיות, כל הבית הפוך, אין מקום לזוז, כדי ללכת לשירותים בלילה אני צריכה לעבור בסלון שאנשים ישנים בו וכו' - זה לא נעים, מחניק ומעייף מאד.
עכשיו ממש לא הרגשתי ככה והייתי הרבה יותר רגועה.
גם זה שהמצעים סוף סוף קיבלו מקום גדול בארון וקניתי 2 כריות פשוטות במיוחד לאירוח ולא הייתי צריכה לשבור את הראש על מה הם יישנו
(משום מה בעבר זה היה מאוד מלחיץ אותי, היה בלאגן במצעים, הם היו דחוסים בתוך שידה ואי אפשר היה לראות את כל מה שיש בה, תמיד דאגתי שלא יהיו מספיק שמיכות, שאין סדינים בלי כתמים וכו').
עכשיו החלטתי להקצות סט מצעים שיהיה רק לאירוח, לצרף אותו לכריות ולארוז ביחד (בתוך תיק ניילון כזה עם רוכסן) וככה כל פעם שיש אורחים אני אוציא אותו בקלילות !
איזה כיף
איזה יופי ! את נשמעת ממש בטוב !
בן כמה כבר הקטן ? 4 חודשים בערך?
טוב, 12 שעות נשמע לי המון. כאן ארבע שעות זה השיא והוא נשאר עם אבא שלו.
כן גם אצלנו במסיבת רווקות הארוכה הוא נשאר עם בן הזוג (הבייביסיטר רק באחת החתונות ובשנייה הוא נשאר עם סבא וסבתא)
היה כיף לצאת לכל האירועים האלו אבל כן הייתי שמחה אם הם היו מתפרשים על פני זמן רב יותר.
אנחנו כבר חצי שנה בדירה הזו וסוף סוף סיימנו לפרוק את 2 הארגזים האחרונים (ספרים ומסמכים) כי הבאנו ארון ספרים קטן מקרובי משפחה !
זה ממש נחמד, החדר ארגזים לשעבר הפך לחדר אורחים מרווח ונעים !
אירחנו את ההורים של בן הזוג ל-2 לילות כשהם באו לשמור על הקטן בחתונה והרגשתי שזה פשוט הבדל של שמים וארץ האירוח מבחינתי,
לעומת האירוח בדירה הקודמת שהיינו צריכים לפנות את השולחן אוכל מהסלון לתוך המטבח הפיצי כדי לארגן שם מזרון מתנפח (ולנפח אותו מלא זמן...) !
אז בעבר חשבתי שאולי אני קצת אנטיפתית שלא בא לי לארח קרובי משפחה ללילה אבל עכשיו אני מבינה שזה באמת באמת משפיע -
כשיש לי תחושה של חוסר פרטיות, כל הבית הפוך, אין מקום לזוז, כדי ללכת לשירותים בלילה אני צריכה לעבור בסלון שאנשים ישנים בו וכו' - זה לא נעים, מחניק ומעייף מאד.
עכשיו ממש לא הרגשתי ככה והייתי הרבה יותר רגועה.
גם זה שהמצעים סוף סוף קיבלו מקום גדול בארון וקניתי 2 כריות פשוטות במיוחד לאירוח ולא הייתי צריכה לשבור את הראש על מה הם יישנו
(משום מה בעבר זה היה מאוד מלחיץ אותי, היה בלאגן במצעים, הם היו דחוסים בתוך שידה ואי אפשר היה לראות את כל מה שיש בה, תמיד דאגתי שלא יהיו מספיק שמיכות, שאין סדינים בלי כתמים וכו').
עכשיו החלטתי להקצות סט מצעים שיהיה רק לאירוח, לצרף אותו לכריות ולארוז ביחד (בתוך תיק ניילון כזה עם רוכסן) וככה כל פעם שיש אורחים אני אוציא אותו בקלילות !
איזה כיף
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אתמול היינו בג'ימבורי במתנ"ס השכונתי,
הוא פתוח פעמיים בשבוע, לשעתיים כל פעם. והוא מאד פופולרי, יש שם המון ילדים.
היינו שם כבר 6-7 פעמים, הקטנצ'יק ממש נהנה, זה מעניין בשבילו, הוא מאוד מתלהב לפגוש ילדים
לי קצת קשה, אני לא מצליחה לתקשר עם ההורים האחרים כמו שהייתי רוצה...
יש שם סה"כ הרבה הורים קבועים ויוצא לי להגיד שלום אבל איכשהו לא הרבה מעבר לזה,
ויוצא שאני מרגישה שוב די אאוטסיידרית.
ההורים שם מכירים מהגן ואין שם כנראה אף ילד שלא הולך למסגרת...
לשמחתי יש הרבה מניקות (אני ממש מרגישה שההנקה נכנסת למייןסטרים, ממש הרבה אמהות מניקות... אני לא בטוחה אם זו רק התרשמות מקרית שלי, או שבאמת מצב ההנקה בשנים האחרונות השתפר...)
בכל מקרה המניקות הן בדרך כלל עם תינוקות קטנים הרבה יותר, אז עדיין זה קצת שונה, אבל אם הקטן מבקש לינוק אני מתיישבת ליד מישהי אחרת שמניקה ולפעמים קצת מדברת איתה.
בקיצור קצת קשה לי בג'ימבורי, מלא רעש ובלאגן אבל סה"כ אני רואה תקשורת די נעימה ומכבדת של ההורים עם הילדים אז זה מעודד...
אבל עדיין מביך לי וקצת עצוב שאני לבד כזאת.
אני יוצאת איתו גם לגני משחקים בבוקר אבל הם ממש שוממים, כל הילדים במסגרת !
אתמול פגשתי בגן לשמחתי סבתא עם תינוקת בדיוק בגיל של הקטנצ'יק ושאלתי אותה אם היא איתה בבית, אז היא אמרה לי שכן אבל עד ספטמבר... אוף.
אפילו אמא שלי, ששלחתי לה סרטון של הקטנצ'יק משחק בחוץ (אגב... צורת התקשורת העיקרית בינינו כרגע),
שאלה אם יש לפעמים ילדים בגן משחקים (רואים ברקע שאין אף אחד...)
בכלל, אני כל הזמן עם תחושה שאני לא "יוצאת" איתו מספיק, שהוא לא פוגש מספיק ילדים... הוא ממש אוהב ילדים, כשהוא שומע ילדים צועקים בחוץ הוא ישר מצביע החוצה ועושה קול של התמוגגות/התלהבות
מצד שני, אני קוראת פה את ההתכתבות ב למה לא גן וגם אני עבדתי בגן (של ילדים גדולים יותר, מגיל 3) ואני אומרת לעצמי, שנכון שיש לי חסרונות, אבל זה לא שבגן יהיה בהכרח יותר טוב.
נכון שיהיה יותר טוב חברתית אבל לא בהכרח יותר טוב בשאר הדברים.
למזלי, אם אפשר לקרוא לזה ככה
,
אין לי מקצוע ממש, ואם אעבוד אז לא ארוויח הרבה ולכן אין "טעם" כלכלי להכניס למעון, אז זו הסיבה הרשמית והנוחה להסביר לסביבה...
טוב, האמת שאני לא מתביישת להגיד שזה נראה לי מוקדם מדי בשבילו ו בשבילנו
ואני לא נכנסת לדיונים לגבי החשיבות של חברה וכו', פשוט מעבירה נושא...
אבל אני באמת חושבת שיהיה לו טוב לפגוש יותר ילדים.
לשמחתי בן הזוג תומך וכשהעליתי את החששות שלי והתחושה שהוא זקוק ליותר חברה, הוא אמר שאולי זה נכון אבל זה לא אומר שהוא צריך ללכת בשביל זה לגן ב"משרה מלאה".
לפעמים אני מרגישה מפונקת ועצלנית...
שאני מקפידה ללכת לנוח עם הקטן בצהריים... שאני לא רוצה לצאת לעבוד, שמספיק מאתגר בשבילי הטיפול בתינוק אחד
ואפילו את זה אני לא עושה בצורה הטובה ביותר, לא יוצאת מספיק, לא תמיד הארוחות מאוד מסודרות... (למרות שאני מרגישה שהשתפרתי בזה קצת)
הרי יש אמהות להרבה יותר ילדים, לתאומים, שגם עובדות... ואני בקושי בקושי מסתדרת, הבית לא מבריק בכלל (אבל האמת במצב לא רע!)
וסה"כ הימים עוברים בנעימים ובשמחה !
הוא פתוח פעמיים בשבוע, לשעתיים כל פעם. והוא מאד פופולרי, יש שם המון ילדים.
היינו שם כבר 6-7 פעמים, הקטנצ'יק ממש נהנה, זה מעניין בשבילו, הוא מאוד מתלהב לפגוש ילדים
לי קצת קשה, אני לא מצליחה לתקשר עם ההורים האחרים כמו שהייתי רוצה...
יש שם סה"כ הרבה הורים קבועים ויוצא לי להגיד שלום אבל איכשהו לא הרבה מעבר לזה,
ויוצא שאני מרגישה שוב די אאוטסיידרית.
ההורים שם מכירים מהגן ואין שם כנראה אף ילד שלא הולך למסגרת...
לשמחתי יש הרבה מניקות (אני ממש מרגישה שההנקה נכנסת למייןסטרים, ממש הרבה אמהות מניקות... אני לא בטוחה אם זו רק התרשמות מקרית שלי, או שבאמת מצב ההנקה בשנים האחרונות השתפר...)
בכל מקרה המניקות הן בדרך כלל עם תינוקות קטנים הרבה יותר, אז עדיין זה קצת שונה, אבל אם הקטן מבקש לינוק אני מתיישבת ליד מישהי אחרת שמניקה ולפעמים קצת מדברת איתה.
בקיצור קצת קשה לי בג'ימבורי, מלא רעש ובלאגן אבל סה"כ אני רואה תקשורת די נעימה ומכבדת של ההורים עם הילדים אז זה מעודד...
אבל עדיין מביך לי וקצת עצוב שאני לבד כזאת.
אני יוצאת איתו גם לגני משחקים בבוקר אבל הם ממש שוממים, כל הילדים במסגרת !
אתמול פגשתי בגן לשמחתי סבתא עם תינוקת בדיוק בגיל של הקטנצ'יק ושאלתי אותה אם היא איתה בבית, אז היא אמרה לי שכן אבל עד ספטמבר... אוף.
אפילו אמא שלי, ששלחתי לה סרטון של הקטנצ'יק משחק בחוץ (אגב... צורת התקשורת העיקרית בינינו כרגע),
שאלה אם יש לפעמים ילדים בגן משחקים (רואים ברקע שאין אף אחד...)
בכלל, אני כל הזמן עם תחושה שאני לא "יוצאת" איתו מספיק, שהוא לא פוגש מספיק ילדים... הוא ממש אוהב ילדים, כשהוא שומע ילדים צועקים בחוץ הוא ישר מצביע החוצה ועושה קול של התמוגגות/התלהבות
מצד שני, אני קוראת פה את ההתכתבות ב למה לא גן וגם אני עבדתי בגן (של ילדים גדולים יותר, מגיל 3) ואני אומרת לעצמי, שנכון שיש לי חסרונות, אבל זה לא שבגן יהיה בהכרח יותר טוב.
נכון שיהיה יותר טוב חברתית אבל לא בהכרח יותר טוב בשאר הדברים.
למזלי, אם אפשר לקרוא לזה ככה
,אין לי מקצוע ממש, ואם אעבוד אז לא ארוויח הרבה ולכן אין "טעם" כלכלי להכניס למעון, אז זו הסיבה הרשמית והנוחה להסביר לסביבה...
טוב, האמת שאני לא מתביישת להגיד שזה נראה לי מוקדם מדי בשבילו ו בשבילנו
ואני לא נכנסת לדיונים לגבי החשיבות של חברה וכו', פשוט מעבירה נושא...
אבל אני באמת חושבת שיהיה לו טוב לפגוש יותר ילדים.
לשמחתי בן הזוג תומך וכשהעליתי את החששות שלי והתחושה שהוא זקוק ליותר חברה, הוא אמר שאולי זה נכון אבל זה לא אומר שהוא צריך ללכת בשביל זה לגן ב"משרה מלאה".
לפעמים אני מרגישה מפונקת ועצלנית...
שאני מקפידה ללכת לנוח עם הקטן בצהריים... שאני לא רוצה לצאת לעבוד, שמספיק מאתגר בשבילי הטיפול בתינוק אחד
ואפילו את זה אני לא עושה בצורה הטובה ביותר, לא יוצאת מספיק, לא תמיד הארוחות מאוד מסודרות... (למרות שאני מרגישה שהשתפרתי בזה קצת)
הרי יש אמהות להרבה יותר ילדים, לתאומים, שגם עובדות... ואני בקושי בקושי מסתדרת, הבית לא מבריק בכלל (אבל האמת במצב לא רע!)
וסה"כ הימים עוברים בנעימים ובשמחה !
-
פרח_בית*
- הודעות: 1350
- הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
- דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
_לפעמים אני מרגישה מפונקת ועצלנית...
שאני מקפידה ללכת לנוח עם הקטן בצהריים... שאני לא רוצה לצאת לעבוד, שמספיק מאתגר בשבילי הטיפול בתינוק אחד_
לא נשמעת לי עצלנית בכלל, תחשבי שיש נשים שהעבודה שלהן זה לטפל בילד (של מישהי אחרת). אז מה, מישהו חושב שהן עצלניות?
הייתה תקופה שהייתי מטפלת בבן דוד שלי (כשהיה בן חצי שנה בערך), ולרוב הייתי ישנה איתו צהריים, זה היה ממש כיף, ובלי זה הייתי מאוד עייפה. וזה עוד כשהיו לי אחרי צהריים ולילות פנויים...
גם עכשיו כשאני עובדת עם ילדים, כל יום בסביבות 2 אני מרגישה את העיניים נעצמות (ולא יכולה ללכת לישון..). להיות עם ילדים זה מעייף.
אולי את יכולה למצוא מישהי עם תינוק בבית, בכיכר השוק או קבוצות בפייסבוק או משהו, שתוכלי להיפגש איתה נגיד פעם-פעמיים בשבוע לכמה שעות? אפילו אם זה לא בשכונה אלא במרחק נסיעה באוטובוס/רכבת, אולי זה שווה, לא? קצת להתאוורר בשבילך, וקצת חברה בשביל הקטן.
שאני מקפידה ללכת לנוח עם הקטן בצהריים... שאני לא רוצה לצאת לעבוד, שמספיק מאתגר בשבילי הטיפול בתינוק אחד_
לא נשמעת לי עצלנית בכלל, תחשבי שיש נשים שהעבודה שלהן זה לטפל בילד (של מישהי אחרת). אז מה, מישהו חושב שהן עצלניות?
הייתה תקופה שהייתי מטפלת בבן דוד שלי (כשהיה בן חצי שנה בערך), ולרוב הייתי ישנה איתו צהריים, זה היה ממש כיף, ובלי זה הייתי מאוד עייפה. וזה עוד כשהיו לי אחרי צהריים ולילות פנויים...
גם עכשיו כשאני עובדת עם ילדים, כל יום בסביבות 2 אני מרגישה את העיניים נעצמות (ולא יכולה ללכת לישון..). להיות עם ילדים זה מעייף.
אולי את יכולה למצוא מישהי עם תינוק בבית, בכיכר השוק או קבוצות בפייסבוק או משהו, שתוכלי להיפגש איתה נגיד פעם-פעמיים בשבוע לכמה שעות? אפילו אם זה לא בשכונה אלא במרחק נסיעה באוטובוס/רכבת, אולי זה שווה, לא? קצת להתאוורר בשבילך, וקצת חברה בשביל הקטן.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
איזה יופי שבסך הכול הימים עוברים בנעימים ובשמחה.
אני חוזרת לעבודה בקרוב אבל אשמח להיפגש איתך בינתיים. כנראה שזה לא יענה על הצורך החברתי של בנך כי התינוק שלי קטן עדיין מכדי לספק חברה מעניינת. אבל אולי יהיה נחמד לנו
אני חוזרת לעבודה בקרוב אבל אשמח להיפגש איתך בינתיים. כנראה שזה לא יענה על הצורך החברתי של בנך כי התינוק שלי קטן עדיין מכדי לספק חברה מעניינת. אבל אולי יהיה נחמד לנו
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
פרח בית תודה, האמת שלא חשבתי על זה ככה.. או שחשבתי ושכחתי שוב, אז תודה על התזכורת !
גם אני עבדתי בגן ילדים תקופה וזה בהחלט מתיש...
אני מחפשת מישהי בבית, האמת שאין לי פייסבוק אבל אני כן קוראת בקבוצות... ויש לבן הזוג. אני יכולה לכתוב ממנו אבל זה קצת מוזר...
הייתי היום בגן שעשועים ודיברתי קצת עם אמא אחת שהיא מאד חברותית, ראיתי שהיא מדברת עם כולן אז זה היה נחמד אבל עדיין אני מרגישה המון מאמץ כשאני יוצאת לגינות האלו או לג'ימבורי...
אוליב בשמחה, תשאירי לי מייל או מספר
גם אני עבדתי בגן ילדים תקופה וזה בהחלט מתיש...
אני מחפשת מישהי בבית, האמת שאין לי פייסבוק אבל אני כן קוראת בקבוצות... ויש לבן הזוג. אני יכולה לכתוב ממנו אבל זה קצת מוזר...
הייתי היום בגן שעשועים ודיברתי קצת עם אמא אחת שהיא מאד חברותית, ראיתי שהיא מדברת עם כולן אז זה היה נחמד אבל עדיין אני מרגישה המון מאמץ כשאני יוצאת לגינות האלו או לג'ימבורי...
אוליב בשמחה, תשאירי לי מייל או מספר
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
זה מוזר...
אני חושבת שבסה"כ אני עושה עבודה נפלאה כאמא
ואני גם נהנית להיות בבית, אני נהנית מהרוגע, מזה שיש זמן באמת להיות ביחד, אני אוהבת את הבית שלנו, וסה"כ טוב לי @}
אבל ... אני כל הזמן מפקפקת בעצמי, חושבת שאני לא עושה את זה מספיק טוב, ולכן לא באמת מצליחה פשוט להנות ולהיות שמחה במה שיש. כלומר, יש רגעים שאני ממש שמחה וגאה בעצמי אבל ...
כל הזמן מתחת לפני השטח יש לי ספקות וביקורת עצמית...
כמו שכתבתי - לא יוצאת איתו מספיק, לא מבשלת מספיק, לא נוכחת מספיק ברגע (נגיד שמה לעצמי הרצאות מעניינות בזמן שאנחנו משחקים על השטיח...)
וזה מוזר כי אני תופסת את עצמי כמאד רכה לעצמי ולא ביקורתית, אבל אני בעצם כן ביקורתית ואפילו כועסת על עצמי קצת ומאוכזבת. ומפחדת שאני לא עושה טוב ומה יהיה...
מצד שני...
איך מאזנים ? הרי זה טוב שאני אהיה קשובה למה שקורה ואם אני רואה שאני לא יוצאת מספיק - אז זה טוב שאני אשים לב לזה ואז אפעל לשנות את זה.
הבעיה שיש קשיים שאני לא מצליחה כל כך לשנות ואז אני תקועה בלראות אותם ולא ממש לפעול או לא להצליח לפעול ואז אני מרגישה רע
אני חושבת שבסה"כ אני עושה עבודה נפלאה כאמא
ואני גם נהנית להיות בבית, אני נהנית מהרוגע, מזה שיש זמן באמת להיות ביחד, אני אוהבת את הבית שלנו, וסה"כ טוב לי @}
אבל ... אני כל הזמן מפקפקת בעצמי, חושבת שאני לא עושה את זה מספיק טוב, ולכן לא באמת מצליחה פשוט להנות ולהיות שמחה במה שיש. כלומר, יש רגעים שאני ממש שמחה וגאה בעצמי אבל ...
כל הזמן מתחת לפני השטח יש לי ספקות וביקורת עצמית...
כמו שכתבתי - לא יוצאת איתו מספיק, לא מבשלת מספיק, לא נוכחת מספיק ברגע (נגיד שמה לעצמי הרצאות מעניינות בזמן שאנחנו משחקים על השטיח...)
וזה מוזר כי אני תופסת את עצמי כמאד רכה לעצמי ולא ביקורתית, אבל אני בעצם כן ביקורתית ואפילו כועסת על עצמי קצת ומאוכזבת. ומפחדת שאני לא עושה טוב ומה יהיה...
מצד שני...
איך מאזנים ? הרי זה טוב שאני אהיה קשובה למה שקורה ואם אני רואה שאני לא יוצאת מספיק - אז זה טוב שאני אשים לב לזה ואז אפעל לשנות את זה.
הבעיה שיש קשיים שאני לא מצליחה כל כך לשנות ואז אני תקועה בלראות אותם ולא ממש לפעול או לא להצליח לפעול ואז אני מרגישה רע
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הייתי היום בגן שעשועים ודיברתי קצת עם אמא אחת שהיא מאד חברותית, ראיתי שהיא מדברת עם כולן אז זה היה נחמד אבל עדיין אני מרגישה המון מאמץ כשאני יוצאת לגינות האלו או לג'ימבורי...
את לפחות יוצאת ומתחילה לדבר עם אימהות.
אני כמעט לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה והיום (עם שתיים כשכל כך חם) אני פשוט לא יוצאת.
הקטנטונת אמנם במשפחתון אבל גם בחופשים ובשבתות אני לא מצליחה להביא את עצמי לצאת איתה(או איתן) אז או שהאיש יוצא איתה או שאנחנו הולכים לסבתא (ושם תמיד יש כל מיני משפחה אבל לא ילדים בגילה) או שאנחנו פשוט בבית.
להגיד לך את האמת, אחת הסיבות המרכזיות שהחלטתי להפסיק להיות עם הקטנטונת בבית זה שהרגשתי שאני לעולם לא אצליח לספק לה את היצר החברתי (החזק פי מאה משלי בערך) ושתמיד תמיד ארגיש אשמה ואמא לא מספיק טובה עבורה כי אני פשוט לא מסוגלת לצאת כל כך הרבה ולייצר, ממש ליזום, כל כך הרבה קשרים חברתיים, זה מכניס אותי לסטרס עצום.
אחרי חודשים של לבטים התחלנו משפחתון קטן כשהיתה בת שנה וחמישה חודשים ואין לתאר כמה זה הרגיע אותי. זו קבוצה של ארבעה ילדים עם מישהי מדהימה שהיא הרבה יותר ממטפלת, הקטנטונת שלי נקשרה אליה כמו לאמא שניה ועכשיו אני יודעת שבאופן קבוע היא חווה אינטראקציה טובה ומשמעותית עם ילדים (פלוס הפעילויות המגניבות שהם עושים שם שאני עם האנרגיות המועטות שלי בחיים לא הייתי מצליחה לעשות עבורה גם אם לא הייתי בהריון ואחר כך עם תינוקת קטנה).
אני יודעת שכאן אלה ממש אבל ממש דברי כפירה, שאולי יהיו כאלה שאפילו יחשבו שצריך למחוק. אבל אולי אם זה ממשיך לאורך זמן ההרגשה הזו שלך שאת לא מספקת את הצרכים שלו אולי אפשר לחשוב על משהו כזה. אפשר אפילו פחות נוקשה וקבוע נניח מטפלת שמטפלת בעוד ילד או שניים, אז לצרף אותו לפעמיים שלוש בשבוע לכמה שעות כל פעם. או אפילו אמא אחרת שנמצאת בבית עם הילד/ים ואפשר לצרף אותו למספר שעות מועט. ואז את יכולה להיות רגועה שגם אם לא הצלחת לצאת מספיק יש איקס זמן שהוא כן חווה אינטראקציות עם ילדים אחרים ובכלל חווה חוויות אחרות ממה שהוא חווה איתך. זה יכול להיות איוורור גם עבורו וגם עבורך.
מאוד התלבטתי אם לכתוב את זה, תמחקי אם זה לא מתאים או מחליש אותך. פשוט בסוף חשבתי שאני אולי הייתי שמחה לשמוע מן חיזוק כזה או לגיטימציה כזו כשאני הייתי בתוך ההרגשה הזו והמצב הזה. מקווה שזה בסדר.
את לפחות יוצאת ומתחילה לדבר עם אימהות.
אני כמעט לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה והיום (עם שתיים כשכל כך חם) אני פשוט לא יוצאת.
הקטנטונת אמנם במשפחתון אבל גם בחופשים ובשבתות אני לא מצליחה להביא את עצמי לצאת איתה(או איתן) אז או שהאיש יוצא איתה או שאנחנו הולכים לסבתא (ושם תמיד יש כל מיני משפחה אבל לא ילדים בגילה) או שאנחנו פשוט בבית.
להגיד לך את האמת, אחת הסיבות המרכזיות שהחלטתי להפסיק להיות עם הקטנטונת בבית זה שהרגשתי שאני לעולם לא אצליח לספק לה את היצר החברתי (החזק פי מאה משלי בערך) ושתמיד תמיד ארגיש אשמה ואמא לא מספיק טובה עבורה כי אני פשוט לא מסוגלת לצאת כל כך הרבה ולייצר, ממש ליזום, כל כך הרבה קשרים חברתיים, זה מכניס אותי לסטרס עצום.
אחרי חודשים של לבטים התחלנו משפחתון קטן כשהיתה בת שנה וחמישה חודשים ואין לתאר כמה זה הרגיע אותי. זו קבוצה של ארבעה ילדים עם מישהי מדהימה שהיא הרבה יותר ממטפלת, הקטנטונת שלי נקשרה אליה כמו לאמא שניה ועכשיו אני יודעת שבאופן קבוע היא חווה אינטראקציה טובה ומשמעותית עם ילדים (פלוס הפעילויות המגניבות שהם עושים שם שאני עם האנרגיות המועטות שלי בחיים לא הייתי מצליחה לעשות עבורה גם אם לא הייתי בהריון ואחר כך עם תינוקת קטנה).
אני יודעת שכאן אלה ממש אבל ממש דברי כפירה, שאולי יהיו כאלה שאפילו יחשבו שצריך למחוק. אבל אולי אם זה ממשיך לאורך זמן ההרגשה הזו שלך שאת לא מספקת את הצרכים שלו אולי אפשר לחשוב על משהו כזה. אפשר אפילו פחות נוקשה וקבוע נניח מטפלת שמטפלת בעוד ילד או שניים, אז לצרף אותו לפעמיים שלוש בשבוע לכמה שעות כל פעם. או אפילו אמא אחרת שנמצאת בבית עם הילד/ים ואפשר לצרף אותו למספר שעות מועט. ואז את יכולה להיות רגועה שגם אם לא הצלחת לצאת מספיק יש איקס זמן שהוא כן חווה אינטראקציות עם ילדים אחרים ובכלל חווה חוויות אחרות ממה שהוא חווה איתך. זה יכול להיות איוורור גם עבורו וגם עבורך.
מאוד התלבטתי אם לכתוב את זה, תמחקי אם זה לא מתאים או מחליש אותך. פשוט בסוף חשבתי שאני אולי הייתי שמחה לשמוע מן חיזוק כזה או לגיטימציה כזו כשאני הייתי בתוך ההרגשה הזו והמצב הזה. מקווה שזה בסדר.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
איך מאזנים ? הרי זה טוב שאני אהיה קשובה למה שקורה ואם אני רואה שאני לא יוצאת מספיק - אז זה טוב שאני אשים לב לזה ואז אפעל לשנות את זה.
נניח אני פותרת תרגיל ארוך ומעצבן במתמטיקה, שכולל כל מיני חישובים מעצבנים. ונניח, אחרי שפתרתי, החלטתי לבדוק ומצאתי שעשיתי טעות חישוב. אני לא אבקר את עצמי, ובאפן כללי לא אתייחס לזה בצורה רגשית. הכל מאוד טכני. כלומר, אין ביקורת. רק שימת לב לטעות. ואני עדיין אתקן אותה.
אפשר לשים לב לטעויות ולתקן אותן בלי ביקורתיות
נניח אני פותרת תרגיל ארוך ומעצבן במתמטיקה, שכולל כל מיני חישובים מעצבנים. ונניח, אחרי שפתרתי, החלטתי לבדוק ומצאתי שעשיתי טעות חישוב. אני לא אבקר את עצמי, ובאפן כללי לא אתייחס לזה בצורה רגשית. הכל מאוד טכני. כלומר, אין ביקורת. רק שימת לב לטעות. ואני עדיין אתקן אותה.
אפשר לשים לב לטעויות ולתקן אותן בלי ביקורתיות
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
פשר לשים לב לטעויות ולתקן אותן בלי ביקורתיות
אישה במסע האמת שזה ממש פשוט ככה... נכון !
רק צריך לדעת להפריד... לראות את זה טכנית יותר ולא ישר להאשים את עצמי
גוונים , תודה שכתבת ! אני חושבת שאנחנו די דומות ב"טיפוס" ובאנרגיות אז זה בהחלט טוב לשמוע את הסיפור שלכם
זה מעודד אותי (ואני מאד שמחה בשבילך ובשביל הקטנה) שמצאתם מסגרת כל כך נעימה ומעשירה עבורה
מצד שני אני עכשיו גם טיפה חוששת שאני אמצא את עצמי מרגישה אשמה עוד יותר בהמשך...
אני חושבת אולי בכיוון של למצוא איזושהי חברה קטנה באמת כמה פעמים בשבוע, עדיין חושבת איך לעשות את זה...
כתבתי מתישהו שחשבתי לעשות בארטר עם אמא אחרת אבל אני לא יודעת איך לגשת לזה בכלל (וגם חוששת)
היום היינו בגן העצמאות, שהאמת שאני לא מתה עליו בכלל, אבל היינו במרכז העיר והחלטתי ללכת לשם, הקטן ממש התלהב מהמזרקות וה"נחל" שזורם שם,
וחשבתי כמה חבל שאנחנו לא גרים במקום עם יותר טבע... ופארקים יותר זמינים ונעימים.
ואז חשבתי כמה אנחנו רחוקים מהחיים באופן טבעי ומנסים ליישם כמה שיותר אורח חיים טבעי ונעים ובריא אבל יש פשרות שנאלצים לעשות,
גם לשלוח למסגרת זו פשרה שלפעמים זה באמת לטובה במצב הזה שחיים בעיר ולא קל לצאת ואין משפחה מסביב עם עוד ילדים בכל מיני גילאים.
בכל זאת אני עדיין לא חושבת על משפחתון לשנה הבאה, רוצה לשים לב ולראות איך הולך לנו ואילו עוד אופציות יש...
אבל באמת זה מעייף כל הזמן לבחון את עצמי...
אני עוד לא בטוחה מה הצורך החברתי של הקטן אבל הוא בהחלט מאד מאד אוהב לצאת מהבית
אישה במסע האמת שזה ממש פשוט ככה... נכון !
רק צריך לדעת להפריד... לראות את זה טכנית יותר ולא ישר להאשים את עצמי
גוונים , תודה שכתבת ! אני חושבת שאנחנו די דומות ב"טיפוס" ובאנרגיות אז זה בהחלט טוב לשמוע את הסיפור שלכם
זה מעודד אותי (ואני מאד שמחה בשבילך ובשביל הקטנה) שמצאתם מסגרת כל כך נעימה ומעשירה עבורה
מצד שני אני עכשיו גם טיפה חוששת שאני אמצא את עצמי מרגישה אשמה עוד יותר בהמשך...
אני חושבת אולי בכיוון של למצוא איזושהי חברה קטנה באמת כמה פעמים בשבוע, עדיין חושבת איך לעשות את זה...
כתבתי מתישהו שחשבתי לעשות בארטר עם אמא אחרת אבל אני לא יודעת איך לגשת לזה בכלל (וגם חוששת)
היום היינו בגן העצמאות, שהאמת שאני לא מתה עליו בכלל, אבל היינו במרכז העיר והחלטתי ללכת לשם, הקטן ממש התלהב מהמזרקות וה"נחל" שזורם שם,
וחשבתי כמה חבל שאנחנו לא גרים במקום עם יותר טבע... ופארקים יותר זמינים ונעימים.
ואז חשבתי כמה אנחנו רחוקים מהחיים באופן טבעי ומנסים ליישם כמה שיותר אורח חיים טבעי ונעים ובריא אבל יש פשרות שנאלצים לעשות,
גם לשלוח למסגרת זו פשרה שלפעמים זה באמת לטובה במצב הזה שחיים בעיר ולא קל לצאת ואין משפחה מסביב עם עוד ילדים בכל מיני גילאים.
בכל זאת אני עדיין לא חושבת על משפחתון לשנה הבאה, רוצה לשים לב ולראות איך הולך לנו ואילו עוד אופציות יש...
אבל באמת זה מעייף כל הזמן לבחון את עצמי...
אני עוד לא בטוחה מה הצורך החברתי של הקטן אבל הוא בהחלט מאד מאד אוהב לצאת מהבית
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הולכת לקרוא ב מדור חינוך ביתי ...
צריכה השראה...
נהיה איכשהו יותר קשה בימים האחרונים.
אבל גאה בעצמי - היום יצאנו פעמיים, גם לטיול קטן בשכונה בבוקר, של שעה - הלכנו לראות את ה"גדים" (בריכת נוי קטנה עם דגי זהב ברחוב ליד, בגינה של אחד הבניינים)
ואחה"צ לג'ימבורי...
מצד שני הסבלנות שלי נמתחת ונמתחת כמו מסטיק... היום פספסתי לרגע והפיצפון זרק תפוח אדמה לשירותים... זו לגמרי אחריותי שלא תפסתי בזמן אבל עדיין כעסתי...
(הותקן מנעול חיצוני לשירותים היום באדיבות בן הזוג )
ואם כבר אז אכתוב מין סיכום כזה של - מה היה טוב היום ומה היה קשה, אולי אלמד מזה משהו.
החלקים הטובים של היום היו כשהחלטתי לסדר את הבית ויחד עם הקטן סידרנו - הוא אוהב לאסוף כרגע, אז הוא מאד שמח לעזור לי לאסוף את הצעצועים לארגז, הלך לזרוק בגדים לסל כביסה,
החזיר קופסאות לארון במטבח וכו', והיה מאד נלהב וחדור מוטיבציה (ומטרה).
גם בטיול בבוקר היה מוצלח.
בג'ימבורי משום מה היה פחות מוצלח, הוא כל הזמן רצה לצאת מהמתחם של המשחק וללכת לשירותים (אחרי ששטפתי לו שם ידיים בפעם הקודמת הוא נדלק על המקום וכל הזמן רץ לשם...
ומניסיון אני יודעת שאם הייתי הולכת איתו לשם זה לא היה מספק אותו אלא כל הזמן היה ממשיך לנסות לרוץ לשם... אז חצי מהזמן בג'ימבורי פשוט החזרתי אותו בחזרה לאזור המשחק וזה היה מתסכל ומעצבן בשבילי... והלכנו משם מוקדם).
והכי קשה היה סתם בבית, במיוחד כשניסיתי לשבת במחשב - הוא כמעט לא שיחק לבד (יכול להיות שנמאס לו מהמשחקים שלו, למרות שאני כל הזמן מחליפה ושולחת משחקים לנוח בארון לתקופה)
וה"אבטחה" של הבית כבר לא מספיקה, הוא יותר גבוה ומגיע כבר לכל דבר שיש על השולחן במטבח, שופך מים אם נשארת כוס על השולחן,
התחיל לנסות לטפס על השיש (נתלה עם הידיים ומטפס עם הרגליים) ואני מוצאת את עצמי כל פעם קופצת ומפסיקה כל מיני דברים מסוכנים שהוא עושה...
כמובן שאני מכוונת אותו לדברים אחרים וכו' אבל הוא חוזר לזה שוב ושוב...
ואם אני יושבת ליד המחשב, שוטפת כלים או מקפלת כביסה (ובזה אני משתפת אותו) כשנמאס לו הוא מיילל ומושך לי בבגדים ורוצה לידיים/לינוק...
וההנקות קצת מעצבנות גם כן.
בקיצור יום מעצבן.
תוהה אם לנסות לארגן לו יותר פעילויות ויצירות למיניהן...
אבל שוב, זה מספיק ל-15 דק' מקסימום ואני ממש לא רוצה לקפוץ כל היום מפעילות לפעילות...
צריכה השראה...
נהיה איכשהו יותר קשה בימים האחרונים.
אבל גאה בעצמי - היום יצאנו פעמיים, גם לטיול קטן בשכונה בבוקר, של שעה - הלכנו לראות את ה"גדים" (בריכת נוי קטנה עם דגי זהב ברחוב ליד, בגינה של אחד הבניינים)
ואחה"צ לג'ימבורי...
מצד שני הסבלנות שלי נמתחת ונמתחת כמו מסטיק... היום פספסתי לרגע והפיצפון זרק תפוח אדמה לשירותים... זו לגמרי אחריותי שלא תפסתי בזמן אבל עדיין כעסתי...
(הותקן מנעול חיצוני לשירותים היום באדיבות בן הזוג
)ואם כבר אז אכתוב מין סיכום כזה של - מה היה טוב היום ומה היה קשה, אולי אלמד מזה משהו.
החלקים הטובים של היום היו כשהחלטתי לסדר את הבית ויחד עם הקטן סידרנו - הוא אוהב לאסוף כרגע, אז הוא מאד שמח לעזור לי לאסוף את הצעצועים לארגז, הלך לזרוק בגדים לסל כביסה,
החזיר קופסאות לארון במטבח וכו', והיה מאד נלהב וחדור מוטיבציה (ומטרה).
גם בטיול בבוקר היה מוצלח.
בג'ימבורי משום מה היה פחות מוצלח, הוא כל הזמן רצה לצאת מהמתחם של המשחק וללכת לשירותים (אחרי ששטפתי לו שם ידיים בפעם הקודמת הוא נדלק על המקום וכל הזמן רץ לשם...
ומניסיון אני יודעת שאם הייתי הולכת איתו לשם זה לא היה מספק אותו אלא כל הזמן היה ממשיך לנסות לרוץ לשם... אז חצי מהזמן בג'ימבורי פשוט החזרתי אותו בחזרה לאזור המשחק וזה היה מתסכל ומעצבן בשבילי... והלכנו משם מוקדם).
והכי קשה היה סתם בבית, במיוחד כשניסיתי לשבת במחשב - הוא כמעט לא שיחק לבד (יכול להיות שנמאס לו מהמשחקים שלו, למרות שאני כל הזמן מחליפה ושולחת משחקים לנוח בארון לתקופה)
וה"אבטחה" של הבית כבר לא מספיקה, הוא יותר גבוה ומגיע כבר לכל דבר שיש על השולחן במטבח, שופך מים אם נשארת כוס על השולחן,
התחיל לנסות לטפס על השיש (נתלה עם הידיים ומטפס עם הרגליים) ואני מוצאת את עצמי כל פעם קופצת ומפסיקה כל מיני דברים מסוכנים שהוא עושה...
כמובן שאני מכוונת אותו לדברים אחרים וכו' אבל הוא חוזר לזה שוב ושוב...
ואם אני יושבת ליד המחשב, שוטפת כלים או מקפלת כביסה (ובזה אני משתפת אותו) כשנמאס לו הוא מיילל ומושך לי בבגדים ורוצה לידיים/לינוק...
וההנקות קצת מעצבנות גם כן.
בקיצור יום מעצבן.
תוהה אם לנסות לארגן לו יותר פעילויות ויצירות למיניהן...
אבל שוב, זה מספיק ל-15 דק' מקסימום ואני ממש לא רוצה לקפוץ כל היום מפעילות לפעילות...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
נראה לי שהתינוק הופך לו לפעוט...
גם אצלנו בשלב הזה בערך כבר לא יכולתי לשבת מול המחשב, היא פשוט לא נתנה לי יותר (ועד היום לא נותנת...)
הוא גדל, הצרכים שלו משתנים. לא מובן מאליו בכלל שהוא יצליח להעסיק את עצמו לפרק זמן ארוך.
לי באמת נהיה הרבה יותר קשה בסביבות גיל שנה (בן כמה הוא כבר?) התחלתי להרגיש שאני לא מספקת את כל צרכיה. ימים טובים היו תמיד ימים שבהם היה עוד מישהו איתנו. אבא או סבתא או חברה (שלי) וכמובן לצאת שאני מתרשמת שאת עושה הרבה יותר ממה שאני עשיתי וזה ממש מצוין.
עובד טוב גם להכין אוכל יחד, את בטח יודעת.
באופן כללי נשמע שהכל ממש בסדר שניכם מתפתחים לכם יחדיו, אמא וילד חיים את החיים:-) (שזה ממש לא אומר שזה קל!!)
גם אצלנו בשלב הזה בערך כבר לא יכולתי לשבת מול המחשב, היא פשוט לא נתנה לי יותר (ועד היום לא נותנת...)
הוא גדל, הצרכים שלו משתנים. לא מובן מאליו בכלל שהוא יצליח להעסיק את עצמו לפרק זמן ארוך.
לי באמת נהיה הרבה יותר קשה בסביבות גיל שנה (בן כמה הוא כבר?) התחלתי להרגיש שאני לא מספקת את כל צרכיה. ימים טובים היו תמיד ימים שבהם היה עוד מישהו איתנו. אבא או סבתא או חברה (שלי) וכמובן לצאת שאני מתרשמת שאת עושה הרבה יותר ממה שאני עשיתי וזה ממש מצוין.
עובד טוב גם להכין אוכל יחד, את בטח יודעת.
באופן כללי נשמע שהכל ממש בסדר שניכם מתפתחים לכם יחדיו, אמא וילד חיים את החיים:-) (שזה ממש לא אומר שזה קל!!)
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אצלנו בשלב הזה בערך כבר לא יכולתי לשבת מול המחשב, היא פשוט לא נתנה לי יותר (ועד היום לא נותנת...)
אבל... אני רוצה לשבת מול המחשב (סמיילי מאוכזב...)
טוב, האמת שאני יושבת יותר מדי אבל ממש קשה לי שמישהו יגרום לי להפסיק בניגוד לרצוני
גוונים הוא בן שנה ו4 , כבר אומר המון מילים, רץ, מבין הכל, באמת כבר ממש פעוט.
איכשהו ציפיתי שדווקא כשיהיו לו יותר מסוגלות והבנה הוא ישחק טיפה יותר לבד
(אני לא מצפה לחצי שעה אבל 15 דקות... 10 דקות. האמת שזה כן קורה, ודי הרבה, אבל לא בימים האחרונים)
באמת כשאנחנו בחוץ אז הוא מאד עצמאי יחסית, חוקר את הסביבה, כמעט לא מבקש לינוק...
אני ממש משתדלת לצאת כל יום ואם אני במצב אנרגטי טוב אז אפילו פעמיים (נדיר... או שבערב בן הזוג יוצא איתו לטיול זמן איכות קטן)
וזה גם טוב לי לצאת, פשוט קשה לי ממש לשכנע את עצמי שלצאת יהיה יותר קל מלהישאר.
באופן כללי נשמע שהכל ממש בסדר שניכם מתפתחים לכם יחדיו, אמא וילד חיים את החיים (שזה ממש לא אומר שזה קל!!)
תודה @} זה כיף לשמוע איך זה נראה מבחוץ
אבל... אני רוצה לשבת מול המחשב (סמיילי מאוכזב...)
טוב, האמת שאני יושבת יותר מדי אבל ממש קשה לי שמישהו יגרום לי להפסיק בניגוד לרצוני
גוונים הוא בן שנה ו4 , כבר אומר המון מילים, רץ, מבין הכל, באמת כבר ממש פעוט.
איכשהו ציפיתי שדווקא כשיהיו לו יותר מסוגלות והבנה הוא ישחק טיפה יותר לבד
(אני לא מצפה לחצי שעה אבל 15 דקות... 10 דקות. האמת שזה כן קורה, ודי הרבה, אבל לא בימים האחרונים)
באמת כשאנחנו בחוץ אז הוא מאד עצמאי יחסית, חוקר את הסביבה, כמעט לא מבקש לינוק...
אני ממש משתדלת לצאת כל יום ואם אני במצב אנרגטי טוב אז אפילו פעמיים (נדיר... או שבערב בן הזוג יוצא איתו לטיול זמן איכות קטן)
וזה גם טוב לי לצאת, פשוט קשה לי ממש לשכנע את עצמי שלצאת יהיה יותר קל מלהישאר.
באופן כללי נשמע שהכל ממש בסדר שניכם מתפתחים לכם יחדיו, אמא וילד חיים את החיים (שזה ממש לא אומר שזה קל!!)
תודה @} זה כיף לשמוע איך זה נראה מבחוץ
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
בכלל אני חושבת ובוחנת הרבה את ה"תפקיד" שלי כרגע במשפחה...
בן הזוג עובד מחוץ לבית ואני עובדת בתוך הבית...
לפעמים אני שוכחת שאני "עובדת" כי אני פשוט חיה
אבל אז יש לי מין תחושה כאילו אני ב"חופש" ו"אמורה" לנוח כמה שיותר.
וכל מטלה שאני עושה היא (בתפיסה שלי, לא תמיד במודע) קצת "חובה מעצבנת" שאני דוחה ומנסה כמה שיותר לנוח ולעשות דברים כיפים או לא לעשות כלום (=לשבת מול המחשב...)
ובעצם המנוחה היא לא המהות של החיים שלי אבל אני כאילו על אוטומט שואפת לעשות כמה שפחות (?)
יוצא לי קצת מבולבל כי הנושא הזה עדיין בחקירה ומחשבה...
ניסיתי לחשוב מה בעצם אני רוצה להספיק ולעשות בעבודה הביתית היומיומית שלי
אני רוצה/צריכה לבשל, אני אוהבת שהבית נקי ומסודר, אני אוהבת לאכול אוכל מזין ורוצה שגם בן הזוג והילדון יאכלו טוב.
אני רוצה לדאוג לעצמי ולטפח את עצמי וגם זה משהו שצריך לקבל עדיפות בסדר יום.
כרגע אני משתדלת שעד שבן הזוג חוזר הבייתה (מבחינתי "סוף היום" בערך)
יהיו כמה דברים בסיסיים שאני מסיימת במהלך "יום העבודה" שלי - כביסה, סידור בסיסי, בישול (בקושי...), קניות קטנות לפעמים וכמובן במקביל או לפעמים במקום כל זה - כל הטיפול השוטף בילדון כולל לצאת איתו לטייל וכו'.
הבנתי (נראה לי כבר כתבתי על זה ) שככל שאני אעשה יותר במהלך היום - בערב יישאר לנו זמן זוגי ולא נצטרך להתעסק בכביסות (או שנעשה פרוייקטים של עומק ולא של "שוטף")
נראה לי שאני צריכה להקדיש גם זמן לטיפוח שלי באמצע היום וגם לתנועה...
הבעיה שאני לא מצליחה לאזן, או שאני מתרכזת בניקיון, או בבישול, או ביוגה/פלדנקרייז...
אין הרבה ימים "מאוזנים" ואם יש לפעמים אז הם עצמם "מתאזנים" על ידי ימים זרוקים שמרגישים חסרי תועלת לגמרי
בן הזוג עובד מחוץ לבית ואני עובדת בתוך הבית...
לפעמים אני שוכחת שאני "עובדת" כי אני פשוט חיה
אבל אז יש לי מין תחושה כאילו אני ב"חופש" ו"אמורה" לנוח כמה שיותר.
וכל מטלה שאני עושה היא (בתפיסה שלי, לא תמיד במודע) קצת "חובה מעצבנת" שאני דוחה ומנסה כמה שיותר לנוח ולעשות דברים כיפים או לא לעשות כלום (=לשבת מול המחשב...)
ובעצם המנוחה היא לא המהות של החיים שלי אבל אני כאילו על אוטומט שואפת לעשות כמה שפחות (?)
יוצא לי קצת מבולבל כי הנושא הזה עדיין בחקירה ומחשבה...
ניסיתי לחשוב מה בעצם אני רוצה להספיק ולעשות בעבודה הביתית היומיומית שלי
אני רוצה/צריכה לבשל, אני אוהבת שהבית נקי ומסודר, אני אוהבת לאכול אוכל מזין ורוצה שגם בן הזוג והילדון יאכלו טוב.
אני רוצה לדאוג לעצמי ולטפח את עצמי וגם זה משהו שצריך לקבל עדיפות בסדר יום.
כרגע אני משתדלת שעד שבן הזוג חוזר הבייתה (מבחינתי "סוף היום" בערך)
יהיו כמה דברים בסיסיים שאני מסיימת במהלך "יום העבודה" שלי - כביסה, סידור בסיסי, בישול (בקושי...), קניות קטנות לפעמים וכמובן במקביל או לפעמים במקום כל זה - כל הטיפול השוטף בילדון כולל לצאת איתו לטייל וכו'.
הבנתי (נראה לי כבר כתבתי על זה ) שככל שאני אעשה יותר במהלך היום - בערב יישאר לנו זמן זוגי ולא נצטרך להתעסק בכביסות (או שנעשה פרוייקטים של עומק ולא של "שוטף")
נראה לי שאני צריכה להקדיש גם זמן לטיפוח שלי באמצע היום וגם לתנועה...
הבעיה שאני לא מצליחה לאזן, או שאני מתרכזת בניקיון, או בבישול, או ביוגה/פלדנקרייז...
אין הרבה ימים "מאוזנים" ואם יש לפעמים אז הם עצמם "מתאזנים" על ידי ימים זרוקים שמרגישים חסרי תועלת לגמרי
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
חוזרת קצת לכתוב @}
חזרתי לעבודה - יום וחצי בשבוע שבהם סבא וסבתא (ההורים של בן הזוג) שומרים על הקטנצ'יק
הספקתי לעבוד רק שבועיים לפני שהתחילו החגים ובינתיים היה נחמד ומרגש לחזור
<לא מדובר באותה עבודה שעבדתי בשנה שעברה אלא בעבודה השנייה שלי, שעבדתי בה חצי משרה במשך שנתיים עד הלידה>
הפעוט החמוד בדיוק בתקופה מאד נצמדת אמא, אז חששתי מאד מהפרידה הפעם, אבל הוא נפרד כמעט ללא בכי ובילה יום מפנק עם סבא וסבתא
וכשחזרתי, אחרי קבלת פנים שמחה והנקה ארוכה הוא כמעט ולא נצמד אליי והמשיך לשחק הרבה עם סבא וסבתא אז זה מרגיש לי טוב בשבילו (וגם טוב בשבילם, הם נהנים ממש!)
יש לי עוד מה לכתוב ובכלל הרבה על מה לעבוד...
היה יום כיפור מעניין פה בשכונה, שונה מבעיר שגדלתי בה ושונה גם מנחלאות...
מרגישה שלא כתבתי לעומק, ייקח לי זמן להתחמם ולכתוב אם מישהי קוראת אשמח לכיוונים/שאלות/רעיונות/סיפורים ובכלל מה שלומכן @}
חזרתי לעבודה - יום וחצי בשבוע שבהם סבא וסבתא (ההורים של בן הזוג) שומרים על הקטנצ'יק
הספקתי לעבוד רק שבועיים לפני שהתחילו החגים ובינתיים היה נחמד ומרגש לחזור
<לא מדובר באותה עבודה שעבדתי בשנה שעברה אלא בעבודה השנייה שלי, שעבדתי בה חצי משרה במשך שנתיים עד הלידה>
הפעוט החמוד בדיוק בתקופה מאד נצמדת אמא, אז חששתי מאד מהפרידה הפעם, אבל הוא נפרד כמעט ללא בכי ובילה יום מפנק עם סבא וסבתא
וכשחזרתי, אחרי קבלת פנים שמחה והנקה ארוכה הוא כמעט ולא נצמד אליי והמשיך לשחק הרבה עם סבא וסבתא אז זה מרגיש לי טוב בשבילו (וגם טוב בשבילם, הם נהנים ממש!)
יש לי עוד מה לכתוב ובכלל הרבה על מה לעבוד...
היה יום כיפור מעניין פה בשכונה, שונה מבעיר שגדלתי בה ושונה גם מנחלאות...
מרגישה שלא כתבתי לעומק, ייקח לי זמן להתחמם ולכתוב
אם מישהי קוראת אשמח לכיוונים/שאלות/רעיונות/סיפורים ובכלל מה שלומכן @}-
תפילה_לאם
- הודעות: 3287
- הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
- דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אני קוראת
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
איזה כיף תודה !
טוב אז...
אתמול חשבתי על הנושא של זמן פנוי... יש לי כל הזמן מחשבה איפשהו ברקע של "אני צריכה יותר זמן פנוי" ואתמול ניסיתי לחקור אותה בשיטת ביירון קייטי
לא סיימתי את החקירה אבל כבר עלו לי כמה מסקנות
המחשבה הזו גורמת לי להיות ממש לא מרוצה מהחיים שלי, מיואשת, מתוסכלת, להתעצבן על הקטן ודרישותיו, לעשות בחירות לא טובות...
המחשבה הזו גוררת "החלטות" חצי מודעות של - גם ככה אין לי זמן אז מה הטעם ? (שזה לגמרי בניגוד לעקרון המוצהר שאני כביכול מאמינה בו של לא להיות פרפקציוניסטית, מספיק לעשות גם קצת וכל הפלייליידיות הזו )
מעבר לזה הבנתי (אבל עוד לא ממש מצליחה "להרגיש את זה", זה די התחלתי ) שאולי בעצם יש לי מספיק זמן פנוי, שאולי מה שאני מספיקה לעשות זה מה שצריך להיות לי בחיים כרגע
ואני חושבת שיותר מאשר זמן פנוי אני צריכה מחשב כבוי
===
נושא הבא בקצרה - לא אוהבת את כל הבגדים שלי, את איך שאני נראית בכל מה שאני לובשת, את איך שאני נראית בכלל, מרגישה זקנה בלה !
בא לי להעיף מלא מלא בגדים ואני נתקעת לאחרונה כי אין לי מקום טוב למסור אותם אליו (מעדיפה שיבואו לקחת ממני... אין לי כח להסחב עם שקיות לשום מקום יחד עם הילדון)
הצלחתי להתקשר לגמ"ח (מצחיק אולי ש"הצלחתי להתקשר" אבל זה לקח לי מלא זמן למצוא לזה כח) והיא הייתה ממש חמודה, בא לי ללכת לגמ"ח בעצמי, הבעיה שהיא מקבלת רק דברים חדשים עם "טיקט".
מצאתי טלפון של עוד גמ"ח, דוברי אנגלית, ואין לי כח להתקשר.
השכונה פה יחסית אמידה אז להוציא סתם שקיות לרחוב ייגמר פשוט במזבלה וזה מפריע לי...
כן יש פה מיכל מחזור של ויצו ...
יש לי כרגע 3 שקיות של בגדי תינוקות למסירה, ועוד מלא דברים שאני בטח אוציא מהארון שלי.
[במאמר מוסגר.. מנסה ממש לא להתעסק בכמות הבגדים של הבן זוג ולעזוב את זה, זה מציק לו והוא לא בקטע של להעיף כמוני...]
בא לי גם להעיף מלא מצעים ומגבות ולקנות כמה מגבות חדשות.
לא הגיוני... אבל שמעתי על מגבות טורקיות מגניבות - מסורתיות - שהן ממש דקות, סופגות מעולה ומתייבשות במהירות, וטוב לקחת אותן בתיק לבריכה/חדר כושר (שאני כמובן לא הולכת לאף אחד מהם כרגע ;-P אבל זה גם טוב נגד מגבות לא לגמרי יבשות ומסריחות)
ובכלל יש לי wish list רבות בכל מיני אתרים ובא לי לקנות מלא דברים ...
בן הזוג מתבדח שאני כל הזמן זורקת ומצד שני גם קונה... למרות שאני חושבת שהמאזן הוא בכל זאת שלילי - כלומר לכיוון הפשטות (או שאני משלה את עצמי ...)
אני משתגעת מכל הבגדים בבית, כל היום יש בגדים מפוזרים בכל מקום,
אני רק אוספת אותם לתוך סל שוב ושוב, מקפלת את תוכן הסל
ואז כשנדמה לי שסיימתי להיום מוצאת פה ושם עוד ועוד גרביים בודדות (שלא ברורה רמת הרעננות שלהן), חולצות, צעיפים, כל מיני בגדים שהקטן הוציא מהמגירה ואני עייפה מזה
אני חושבת שאם אקטין דרסטית את כמות הבגדים יהיה לי הרבה פחות התעסקות איתם אבל זה ממש קשה.
קראתי באיזה אתר רעיון פשוט [אולי גם מובן מאליו לאחרים...] שממש השפיע עלייֿ -
כמות הבגדים אמורה להיות מתאימה לתדירות הכביסה, כלומר אם מכבסים פעם בשבוע תאורטית מספיק שיהיו 7 זוגות גרביים (וכך עם כל שאר הבגדים בערך)
ואנחנו מכבסים כל יומיים !
ו... הילדון הזה ממש מתוק ומדהים, איזה כיף שהוא מדבר והוא כבר יכול להגיד "אמא חמודה, אבא חמודי, חיבוקי אמא" (והוא מחבק חזק ומכל הלב ! איזה מזל שהוא אוהב מגע כמוני וכמו בן הזוג)
וגם התחיל בימים האחרונים עם "לבד" - רוצה לעשות מלא דברים לבד ואני מנסה לאפשר
כל יום הוא מפתיע אותי עם חוכמות חדשות, מילים שלא ידעתי בכלל שהוא הספיק ללמוד
(לדוגמא, בהנקה כבר מלא זמן הוא מכיר את המושג "צד שני" והיום הפתיע אותי כשאחרי שינק מצד שני אמר "צד ראשון" ואני ממש לא זוכרת מתי אמרתי לו דבר כזה !),
הוא מכיר את המושג "דומה" ומפתיע אותי בהשוואות חכמות ומדויקות שהוא עושה
ובכלל אני יכולה לכתוב עליו ספר שלם אבל אעצור קצת כדי להשאיר לעצמי מקום שהוא יותר שלי ופחות שלו
תודה !טוב אז...
אתמול חשבתי על הנושא של זמן פנוי... יש לי כל הזמן מחשבה איפשהו ברקע של "אני צריכה יותר זמן פנוי" ואתמול ניסיתי לחקור אותה בשיטת ביירון קייטי
לא סיימתי את החקירה אבל כבר עלו לי כמה מסקנות
המחשבה הזו גורמת לי להיות ממש לא מרוצה מהחיים שלי, מיואשת, מתוסכלת, להתעצבן על הקטן ודרישותיו, לעשות בחירות לא טובות...
המחשבה הזו גוררת "החלטות" חצי מודעות של - גם ככה אין לי זמן אז מה הטעם ? (שזה לגמרי בניגוד לעקרון המוצהר שאני כביכול מאמינה בו של לא להיות פרפקציוניסטית, מספיק לעשות גם קצת וכל הפלייליידיות הזו )
מעבר לזה הבנתי (אבל עוד לא ממש מצליחה "להרגיש את זה", זה די התחלתי ) שאולי בעצם יש לי מספיק זמן פנוי, שאולי מה שאני מספיקה לעשות זה מה שצריך להיות לי בחיים כרגע
ואני חושבת שיותר מאשר זמן פנוי אני צריכה מחשב כבוי
===
נושא הבא בקצרה - לא אוהבת את כל הבגדים שלי, את איך שאני נראית בכל מה שאני לובשת, את איך שאני נראית בכלל, מרגישה זקנה בלה !
בא לי להעיף מלא מלא בגדים ואני נתקעת לאחרונה כי אין לי מקום טוב למסור אותם אליו (מעדיפה שיבואו לקחת ממני... אין לי כח להסחב עם שקיות לשום מקום יחד עם הילדון)
הצלחתי להתקשר לגמ"ח (מצחיק אולי ש"הצלחתי להתקשר" אבל זה לקח לי מלא זמן למצוא לזה כח) והיא הייתה ממש חמודה, בא לי ללכת לגמ"ח בעצמי, הבעיה שהיא מקבלת רק דברים חדשים עם "טיקט".
מצאתי טלפון של עוד גמ"ח, דוברי אנגלית, ואין לי כח להתקשר.
השכונה פה יחסית אמידה אז להוציא סתם שקיות לרחוב ייגמר פשוט במזבלה וזה מפריע לי...
כן יש פה מיכל מחזור של ויצו ...
יש לי כרגע 3 שקיות של בגדי תינוקות למסירה, ועוד מלא דברים שאני בטח אוציא מהארון שלי.
[במאמר מוסגר.. מנסה ממש לא להתעסק בכמות הבגדים של הבן זוג ולעזוב את זה, זה מציק לו והוא לא בקטע של להעיף כמוני...]
בא לי גם להעיף מלא מצעים ומגבות ולקנות כמה מגבות חדשות.
לא הגיוני... אבל שמעתי על מגבות טורקיות מגניבות - מסורתיות - שהן ממש דקות, סופגות מעולה ומתייבשות במהירות, וטוב לקחת אותן בתיק לבריכה/חדר כושר (שאני כמובן לא הולכת לאף אחד מהם כרגע ;-P אבל זה גם טוב נגד מגבות לא לגמרי יבשות ומסריחות)
ובכלל יש לי wish list רבות בכל מיני אתרים ובא לי לקנות מלא דברים ...
בן הזוג מתבדח שאני כל הזמן זורקת ומצד שני גם קונה... למרות שאני חושבת שהמאזן הוא בכל זאת שלילי - כלומר לכיוון הפשטות (או שאני משלה את עצמי ...)
אני משתגעת מכל הבגדים בבית, כל היום יש בגדים מפוזרים בכל מקום,
אני רק אוספת אותם לתוך סל שוב ושוב, מקפלת את תוכן הסל
ואז כשנדמה לי שסיימתי להיום מוצאת פה ושם עוד ועוד גרביים בודדות (שלא ברורה רמת הרעננות שלהן), חולצות, צעיפים, כל מיני בגדים שהקטן הוציא מהמגירה ואני עייפה מזה
אני חושבת שאם אקטין דרסטית את כמות הבגדים יהיה לי הרבה פחות התעסקות איתם אבל זה ממש קשה.
קראתי באיזה אתר רעיון פשוט [אולי גם מובן מאליו לאחרים...] שממש השפיע עלייֿ -
כמות הבגדים אמורה להיות מתאימה לתדירות הכביסה, כלומר אם מכבסים פעם בשבוע תאורטית מספיק שיהיו 7 זוגות גרביים (וכך עם כל שאר הבגדים בערך)
ואנחנו מכבסים כל יומיים !
ו... הילדון הזה ממש מתוק ומדהים, איזה כיף שהוא מדבר והוא כבר יכול להגיד "אמא חמודה, אבא חמודי, חיבוקי אמא" (והוא מחבק חזק ומכל הלב ! איזה מזל שהוא אוהב מגע כמוני וכמו בן הזוג)
וגם התחיל בימים האחרונים עם "לבד" - רוצה לעשות מלא דברים לבד ואני מנסה לאפשר
כל יום הוא מפתיע אותי עם חוכמות חדשות, מילים שלא ידעתי בכלל שהוא הספיק ללמוד
(לדוגמא, בהנקה כבר מלא זמן הוא מכיר את המושג "צד שני" והיום הפתיע אותי כשאחרי שינק מצד שני אמר "צד ראשון" ואני ממש לא זוכרת מתי אמרתי לו דבר כזה !),
הוא מכיר את המושג "דומה" ומפתיע אותי בהשוואות חכמות ומדויקות שהוא עושה
ובכלל אני יכולה לכתוב עליו ספר שלם אבל אעצור קצת כדי להשאיר לעצמי מקום שהוא יותר שלי ופחות שלו
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
תאורטית מספיק שיהיו 7 זוגות גרביים
לא ריאלי בכלל. גם אם להתעלם מהעוביים השונים של הגרביים, יוצא לי לפעמים להחליף גרביים יותר מפעם ביום. פעם לאנשים היה סט לבוש אחד, או שניים. וזה הספיק. כל השאר זו מותרות, זו באמת מותרות, וכדאי להיות מודעת לזה. אבל כדאי גם לנסות לבחור רמת נוחות מקסימלית. ומבחינתי זו רמה שלא שולחת אותי לכבס בגדים כי אין לי כבר מה ללבוש. או להתבאס וללבוש בגדים לא ממש מתאימים כי המתאימים בכביסה. זו גם התעסקות, והיא לא כייפית (קרה לי לא מזמן).
לא ריאלי בכלל. גם אם להתעלם מהעוביים השונים של הגרביים, יוצא לי לפעמים להחליף גרביים יותר מפעם ביום. פעם לאנשים היה סט לבוש אחד, או שניים. וזה הספיק. כל השאר זו מותרות, זו באמת מותרות, וכדאי להיות מודעת לזה. אבל כדאי גם לנסות לבחור רמת נוחות מקסימלית. ומבחינתי זו רמה שלא שולחת אותי לכבס בגדים כי אין לי כבר מה ללבוש. או להתבאס וללבוש בגדים לא ממש מתאימים כי המתאימים בכביסה. זו גם התעסקות, והיא לא כייפית (קרה לי לא מזמן).
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
יוצא לי לפעמים להחליף גרביים יותר מפעם ביום
ואני בדרך כלל גורבת את אותו הזוג במשך יומיים שלושה!
ואני בדרך כלל גורבת את אותו הזוג במשך יומיים שלושה!
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
גם אני, משנה אילו גרביים ומתי...
יש לי גרבי בית חמים שאני לובשת בחורף כי קר לי נורא, ואותם אני יכולה להמשיך ללבוש כמה ימים. ויש גרביים שאני לובשת כשאני יוצאת החוצה עם נעליים מסוג כלשהו, ואותם אני לא אוהבת ללבוש שוב.
וזה בלי להזכיר את האפשרות שהגרביים ירטבו בחורף. ובמקרה שמדובר בגרביים של ילדים קטנים, אני חושבת שסיכויי ההתלכלכות שלהם גדולים יותר.
<בכל מקרה, העקרון נשאר אותו עקרון. אפשר להסתפק בשתי ערכות בגדים לכל מזג אוויר. אפילו גרביים הם מותרות, בצבא הרוסי עדיין משתמשים במה שהיה לפני גרביים. אפילו אין לזה מילה בעברית... ואפשר וכדאי שיהיו יותר בגדים - כמה שנוח. ולכל אחד נוח משהו אחר. אני למשל אוספת בגדים לכביסה לבנה במשך חודש בערך...>
יש לי גרבי בית חמים שאני לובשת בחורף כי קר לי נורא, ואותם אני יכולה להמשיך ללבוש כמה ימים. ויש גרביים שאני לובשת כשאני יוצאת החוצה עם נעליים מסוג כלשהו, ואותם אני לא אוהבת ללבוש שוב.
וזה בלי להזכיר את האפשרות שהגרביים ירטבו בחורף. ובמקרה שמדובר בגרביים של ילדים קטנים, אני חושבת שסיכויי ההתלכלכות שלהם גדולים יותר.
<בכל מקרה, העקרון נשאר אותו עקרון. אפשר להסתפק בשתי ערכות בגדים לכל מזג אוויר. אפילו גרביים הם מותרות, בצבא הרוסי עדיין משתמשים במה שהיה לפני גרביים. אפילו אין לזה מילה בעברית... ואפשר וכדאי שיהיו יותר בגדים - כמה שנוח. ולכל אחד נוח משהו אחר. אני למשל אוספת בגדים לכביסה לבנה במשך חודש בערך...>
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
האמת שאני חושבת <לאחר מחקר אינטרנטי מקיף> לקנות גרבי צמר איכותיות (ויקרות) - התכונה הייחודית של צמר היא שהוא לא מתלכלך ולא צובר/סופג ריח גוף (ולכן משתמשים בו ככיסוי לחיתולי בד - אין צורך לכבס אותו אם יש עליו רק פיפי, רק לאוורר והוא חוזר להיות נקי. רק אם הוא מתכלכלך ממש מקקי אז צריך לכבס)
זה לא צמר מגרד ועבה אלא צמר דק ונעים שמרגיש כמו כותנה נעימה
וממה שהבנתי שעם גרביים כאלו אפשר ללכת כמה ימים, משתמשים בזה הרבה בטיולים וכו'
בכל מקרה, מפה לשם כבר הוצאתי היום שקית של בגדים לרחוב עם פתקית - בגדי נשים במצב טוב
קשה לי לעשות את זה עם בגדי תינוקות לעומת זאת, כי ממש בא לי שזה יגיע למי שצריך את זה...
ועוד כמה מחשבות על כמות בגדים - אם היו לי רק 4 זוגות גרביים (איכותיות ואהובות, נניח), אולי הייתי יותר שומרת עליהן, כרגע אני לא מצליחה להבין מה הסיבה והמסובב - אבל המצב הוא שיש גרביים פזורות בכל מקום,
ומרוב גרביים לא תמיד אני מוצאת זוגות בקלות. כנ"ל עם הבגדים של הקטן.
מצד שני, כרגע יש לו למשל זוג נעליים אחד שמתאים בול, כל השאר קטנות/גדולות מדי, ואז קשה לי למצוא אותן כשצריכים לצאת. מצד שני... כשהיו כמה זוגות בשימוש במקביל הרבה פעמים הייתה נעל בודדה מתחבאת מתחת לספה וגם אז היה לי קשה למצוא זוג. אז אולי עדיף שיהיו פחות חפצים...
וואו, אני בלאגניסטית...
צבא הרוסי עדיין משתמשים במה שהיה לפני גרביים. אפילו אין לזה מילה בעברית
אני יודעת על מה את מדברת
זה לא צמר מגרד ועבה אלא צמר דק ונעים שמרגיש כמו כותנה נעימה
וממה שהבנתי שעם גרביים כאלו אפשר ללכת כמה ימים, משתמשים בזה הרבה בטיולים וכו'
בכל מקרה, מפה לשם כבר הוצאתי היום שקית של בגדים לרחוב עם פתקית - בגדי נשים במצב טוב
קשה לי לעשות את זה עם בגדי תינוקות לעומת זאת, כי ממש בא לי שזה יגיע למי שצריך את זה...
ועוד כמה מחשבות על כמות בגדים - אם היו לי רק 4 זוגות גרביים (איכותיות ואהובות, נניח), אולי הייתי יותר שומרת עליהן, כרגע אני לא מצליחה להבין מה הסיבה והמסובב - אבל המצב הוא שיש גרביים פזורות בכל מקום,
ומרוב גרביים לא תמיד אני מוצאת זוגות בקלות. כנ"ל עם הבגדים של הקטן.
מצד שני, כרגע יש לו למשל זוג נעליים אחד שמתאים בול, כל השאר קטנות/גדולות מדי, ואז קשה לי למצוא אותן כשצריכים לצאת. מצד שני... כשהיו כמה זוגות בשימוש במקביל הרבה פעמים הייתה נעל בודדה מתחבאת מתחת לספה וגם אז היה לי קשה למצוא זוג. אז אולי עדיף שיהיו פחות חפצים...
וואו, אני בלאגניסטית...
צבא הרוסי עדיין משתמשים במה שהיה לפני גרביים. אפילו אין לזה מילה בעברית
אני יודעת על מה את מדברת
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
לקנות גרבי צמר
משהו שבחיים לא חשבתי עליו... לא כי אין לי גרבי צמר - יש לי, מעשי ידיה של סבתי ז"ל. ואפילו יש לי התחלה של גרב שהתחלתי לסרוג. גרבי צמר זה משהו שנכנס אצלי לקטגוריית הדברים שמכינים בבית. אולי כי אף פעם לא ראיתי בחנויות גרבי צמר?
מצד שני, אני לא בטוחה שאלו גרבי הצמר שאת מדברת עליהן. הן עבות ומצמר דוקר ובלאו הכי לובשים אותן רק על גרביים אחרות. כי הן חמות. מאוד!
הנטייה לשמור על הבגדים לא אצל כולם ולא תמיד קשורה לכמותם. כמו שהדגמת בעצמך בדוגמת הנעליים.
משהו שבחיים לא חשבתי עליו... לא כי אין לי גרבי צמר - יש לי, מעשי ידיה של סבתי ז"ל. ואפילו יש לי התחלה של גרב שהתחלתי לסרוג. גרבי צמר זה משהו שנכנס אצלי לקטגוריית הדברים שמכינים בבית. אולי כי אף פעם לא ראיתי בחנויות גרבי צמר?
מצד שני, אני לא בטוחה שאלו גרבי הצמר שאת מדברת עליהן. הן עבות ומצמר דוקר ובלאו הכי לובשים אותן רק על גרביים אחרות. כי הן חמות. מאוד!
הנטייה לשמור על הבגדים לא אצל כולם ולא תמיד קשורה לכמותם. כמו שהדגמת בעצמך בדוגמת הנעליים.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
בצבא הרוסי עדיין משתמשים במה שהיה לפני גרביים.
וואו, ממש מעניין אותי מה זה הדבר הזה... אפשר לקבל הסבר קצר?
וואו, ממש מעניין אותי מה זה הדבר הזה... אפשר לקבל הסבר קצר?
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אפשר לקבל סרטון, לדעתי זה ברור יותר מכל הסבר
https://www.youtube.com/watch?v=DX-H8a5SB6s
והערך בויקיפדיה (באנגלית): https://en.wikipedia.org/wiki/Footwraps
בויקיפדיה האנגלית נרשם שב-2013 בטלו את השימוש בזה גם בצבא הרוסי, ובוקיפדה הרוסית נאמר שזה בגלל המעבר לסוג אחר של נעליים. יש שם גם רשימה ארוכה של יתרונות לזה, ושני חסרונות - שצריך ללמוד לעטוף את הרגל, ובשימוש לא נכון זה גורם לשלפוחיות ופצעים, ושזה עבה יותר. בין היתרונות נמנה שיש שתי שכבות עיטוף לכן בידוד החום טוב יותר, ושהבד הגס שורד טוב יותר את המגף הגס, בעוד שגרביים לא שורדות אותו היטב. מה שמסתדר עם כל שהמעבר לגרביים היה יחד עם המעבר לנעליים מסוג אחר.
לא יכולה להתחייב על נכונות המידע בוקיפדיה, מה שאני יודעת רלוונטי לימי השירות הצבאי של אבא שלי, וזה היה די מזמן...
https://www.youtube.com/watch?v=DX-H8a5SB6s
והערך בויקיפדיה (באנגלית): https://en.wikipedia.org/wiki/Footwraps
בויקיפדיה האנגלית נרשם שב-2013 בטלו את השימוש בזה גם בצבא הרוסי, ובוקיפדה הרוסית נאמר שזה בגלל המעבר לסוג אחר של נעליים. יש שם גם רשימה ארוכה של יתרונות לזה, ושני חסרונות - שצריך ללמוד לעטוף את הרגל, ובשימוש לא נכון זה גורם לשלפוחיות ופצעים, ושזה עבה יותר. בין היתרונות נמנה שיש שתי שכבות עיטוף לכן בידוד החום טוב יותר, ושהבד הגס שורד טוב יותר את המגף הגס, בעוד שגרביים לא שורדות אותו היטב. מה שמסתדר עם כל שהמעבר לגרביים היה יחד עם המעבר לנעליים מסוג אחר.
לא יכולה להתחייב על נכונות המידע בוקיפדיה, מה שאני יודעת רלוונטי לימי השירות הצבאי של אבא שלי, וזה היה די מזמן...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
איזה כיף שחזרת לכתוב. אשמח להיפגש שוב אם מתאים לכם.
לגבי הבגדים, בעקבות (גם) המלצה שלך קנמרתי את הארון שלי לאחרונה וזה היה די מוצלח. מאז הלידה הארון שלי כמעט לא שמיש, כי היו בו המון בגדים שלא מתאימים להנקה או כבר לא מתאימים לי, בגדי היריון שגדולים עלי, בגדי טרום היריון שקטנים עלי, בגדים שלא מתאימים לעבודה. ארון גדוש ומבולגן ולא פרקטי. לא לגמרי הצלחתי לשמור רק מה שאני אוהבת (להרבה בגדים היו לי רגשות מעורבים וגם השתלבו כל מיני מחשבות פרקטיות כי יש כל כך מעט בגדים שאני כן לובשת שגם אם אני לא מתה עליהם לא יכולתי לזרוק) אבל נפרדתי מהמון המון בגדים, חלקם כמעט חדשים, חלקם ליוו אותי שנים, זה היה קשה וטוב. לא הייתה לי סבלנות לקפל ולסדר כמו שהיא מציעה והבגדים שכבו בבלגן אחרי המיון די הרבה זמן אז פשוט קיפלתי רגיל ושמתי רגיל בארון, בערימות. אולי אנסה בהמשך לעשות עוד מעבר ואז גם לקפל יפה ולסדר בשורות.
ולגבי בגדי תינוקות, אם יש לך דברים נחמדים שמתאימים לתינוק בן חצי שנה והלאה אנחנו נשמח לבוא לקחת כשהוא רק נולד דגלנו במדיניות הלקנות כמה שפחות ומאז היא קצת התערערה לנו כי ככל שהוא גדל נתקענו כל פעם בלי בגדים במידה, אז נשמח לקבל.
לגבי הבגדים, בעקבות (גם) המלצה שלך קנמרתי את הארון שלי לאחרונה וזה היה די מוצלח. מאז הלידה הארון שלי כמעט לא שמיש, כי היו בו המון בגדים שלא מתאימים להנקה או כבר לא מתאימים לי, בגדי היריון שגדולים עלי, בגדי טרום היריון שקטנים עלי, בגדים שלא מתאימים לעבודה. ארון גדוש ומבולגן ולא פרקטי. לא לגמרי הצלחתי לשמור רק מה שאני אוהבת (להרבה בגדים היו לי רגשות מעורבים וגם השתלבו כל מיני מחשבות פרקטיות כי יש כל כך מעט בגדים שאני כן לובשת שגם אם אני לא מתה עליהם לא יכולתי לזרוק) אבל נפרדתי מהמון המון בגדים, חלקם כמעט חדשים, חלקם ליוו אותי שנים, זה היה קשה וטוב. לא הייתה לי סבלנות לקפל ולסדר כמו שהיא מציעה והבגדים שכבו בבלגן אחרי המיון די הרבה זמן אז פשוט קיפלתי רגיל ושמתי רגיל בארון, בערימות. אולי אנסה בהמשך לעשות עוד מעבר ואז גם לקפל יפה ולסדר בשורות.
ולגבי בגדי תינוקות, אם יש לך דברים נחמדים שמתאימים לתינוק בן חצי שנה והלאה אנחנו נשמח לבוא לקחת
כשהוא רק נולד דגלנו במדיניות הלקנות כמה שפחות ומאז היא קצת התערערה לנו כי ככל שהוא גדל נתקענו כל פעם בלי בגדים במידה, אז נשמח לקבל.-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
משהו שבחיים לא חשבתי עליו... לא כי אין לי גרבי צמר - יש לי, מעשי ידיה של סבתי ז"ל. ואפילו יש לי התחלה של גרב שהתחלתי לסרוג. גרבי צמר זה משהו שנכנס אצלי לקטגוריית הדברים שמכינים בבית. אולי כי אף פעם לא ראיתי בחנויות גרבי צמר?
גם אני לא נתקלתי בחנויות רגילות בגרבי צמר מהסוג הזה, זו ליגה אחרת (גם במחיר), וממש הופתעתי לגלות על זה.
אני חושבת לקנות זוג או שניים אבל ממש מוזר לי לקנות זוג גרביים במחיר של ג'ינס שלם... ואני עוד קונה בעיקר יד שנייה אז אני רגילה למחירים נמוכים במיוחד.
http://darntough.com/women/womens-lifestyle
בכל אופן זה צמר לא מגרד, זה לא 100% צמר אבל מספיק כדי שיהיה מחמם ממש - צמר מרינו וחוט דקיק כך שהגרביים דקיקות מאד (אולי יותר עבות מכותנה אבל בהחלט לא הגרביים העבות עבות האלו (שאני מתה עליהן ויש לי גם כמה זוגות כאלו שאני אוהבת לישון איתן בחורף, בלי גרביים מתחת. הגירוד הצמרירי הזה כיפי לי וגם קראתי שהצמר מחמם הכי טוב ישר על העור, אבל אני מבינה שזה לא לכל אחת
(יש לי 2 כדורי צמר מרינו שקניתי בחו"ל ועוד לא החלטתי מה לסרוג מהם מרוב שזה נעים ועדין... )
===
קראתי בעבר על שיטת הגרביים הרוסיות וגם שמעתי על זה מסבא שלי וחשבתי שיהיה מגניב לנסות את זה אבל זה כנראה לא ריאלי
היי אוליב גם אני אשמח להיפגש שוב
אני צריכה לפשפש בשקיות שהכנתי כשסידרתי את הארון בגדי תינוק לאחרונה (כלומר לפני איזה 3 חודשים... או יותר)
כי אני פשוט לא זוכרת לאילו גילאים הבגדים שם יכול להיות שיותר קטנים... אבל אם בא לך לקפוץ ולהסתכל ביחד זה יכול להיות מעולה
הארון שלי לא מסודר לפי קונמארי אבל הבגדים של הילדון כן (בערך) - זה יותר קל עם בגדים קטנים, יש לו בכל זאת קצת פחות בגדים ממני והם מסודרים בסלסילות שעומדות על המדף
אני חושבת שבחו"ל יש להרבה אנשים בעיקר שידות עם מגירות ולא מדפים בארון וגם המון מקום תלייה וצריך לעשות את ההתאמות למה שמקובל כאן (או לעבור לשידות עם מגירות אם רוצים לגלגל/להעמיד ולא לקפל)
בכל מקרה זה מעולה שזרקת מלא... ואני מזדהה עם הדילמה הפרקטית מול משהו שאת פחות אוהבת. קראתי באיזה פורום שבו מארי קונדו ענתה על שאלות ומישהו שאל על זה והיא ענתה (אני בטח מסלפת את זה אבל אנסה בכל זאת) - שאם החפץ הזה שימושי ומשרת אותך ואין לך כרגע משהו אחר, אז זה חפץ שנחשב ל"מוסיף לאושר" כי בלעדיו יהיה לך פחות טוב. אם וכאשר תוכלי להחליף אותו במשהו יותר מוצלח, יופי, ואם לא אז עדיין את יכולה להודות לאותו חפץ ולהעריך אותו)
גם אני לא נתקלתי בחנויות רגילות בגרבי צמר מהסוג הזה, זו ליגה אחרת (גם במחיר), וממש הופתעתי לגלות על זה.
אני חושבת לקנות זוג או שניים אבל ממש מוזר לי לקנות זוג גרביים במחיר של ג'ינס שלם... ואני עוד קונה בעיקר יד שנייה אז אני רגילה למחירים נמוכים במיוחד.
http://darntough.com/women/womens-lifestyle
בכל אופן זה צמר לא מגרד, זה לא 100% צמר אבל מספיק כדי שיהיה מחמם ממש - צמר מרינו וחוט דקיק כך שהגרביים דקיקות מאד (אולי יותר עבות מכותנה אבל בהחלט לא הגרביים העבות עבות האלו (שאני מתה עליהן ויש לי גם כמה זוגות כאלו שאני אוהבת לישון איתן בחורף, בלי גרביים מתחת. הגירוד הצמרירי הזה כיפי לי וגם קראתי שהצמר מחמם הכי טוב ישר על העור, אבל אני מבינה שזה לא לכל אחת
(יש לי 2 כדורי צמר מרינו שקניתי בחו"ל ועוד לא החלטתי מה לסרוג מהם מרוב שזה נעים ועדין... )
===
קראתי בעבר על שיטת הגרביים הרוסיות וגם שמעתי על זה מסבא שלי וחשבתי שיהיה מגניב לנסות את זה אבל זה כנראה לא ריאלי
היי אוליב גם אני אשמח להיפגש שוב
אני צריכה לפשפש בשקיות שהכנתי כשסידרתי את הארון בגדי תינוק לאחרונה (כלומר לפני איזה 3 חודשים... או יותר)
כי אני פשוט לא זוכרת לאילו גילאים הבגדים שם
יכול להיות שיותר קטנים... אבל אם בא לך לקפוץ ולהסתכל ביחד זה יכול להיות מעולה הארון שלי לא מסודר לפי קונמארי אבל הבגדים של הילדון כן (בערך) - זה יותר קל עם בגדים קטנים, יש לו בכל זאת קצת פחות בגדים ממני והם מסודרים בסלסילות שעומדות על המדף
אני חושבת שבחו"ל יש להרבה אנשים בעיקר שידות עם מגירות ולא מדפים בארון וגם המון מקום תלייה וצריך לעשות את ההתאמות למה שמקובל כאן (או לעבור לשידות עם מגירות אם רוצים לגלגל/להעמיד ולא לקפל)
בכל מקרה זה מעולה שזרקת מלא... ואני מזדהה עם הדילמה הפרקטית מול משהו שאת פחות אוהבת. קראתי באיזה פורום שבו מארי קונדו ענתה על שאלות ומישהו שאל על זה והיא ענתה (אני בטח מסלפת את זה אבל אנסה בכל זאת) - שאם החפץ הזה שימושי ומשרת אותך ואין לך כרגע משהו אחר, אז זה חפץ שנחשב ל"מוסיף לאושר" כי בלעדיו יהיה לך פחות טוב. אם וכאשר תוכלי להחליף אותו במשהו יותר מוצלח, יופי, ואם לא אז עדיין את יכולה להודות לאותו חפץ ולהעריך אותו)
-
תפילה_לאם
- הודעות: 3287
- הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
- דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
מוקדם לי מדי לדבר על גרבי צמר. עדיין מתהלכת לי בסנדלים.
ולכן חוזרת למעלה ומדגישה את האפשרות המעניינת-ומקורית-עד-כדי-כך-שהיא-בלתי-נתפסת:
שאולי בעצם יש לי מספיק זמן פנוי, שאולי מה שאני מספיקה לעשות זה מה שצריך להיות לי בחיים כרגע
מתאים לך להרחיב קצת, ניחוח?
אני קוראת את הניסוח שלו ומוציאה ממנו מעין משוואה, אבל אני לא בטוחה בדיוק מה להציב בצד של מה שאני מספיקה לעשות - מטלות? פעילות מהנה? אולי צריך להאחיד את שני אלה?
תבנה דומה למה שכתבת נרקמה אצלי לאחרונה, אבל בין השאר אני לא בטוחה אם אני בוחרת נכון את מה שאני עושה, בדומה למה שכתבת -יותר מאשר זמן פנוי אני צריכה מחשב כבוי , כלומר, לבחור למלא את הזמן שלי אחרת.
ולכן חוזרת למעלה ומדגישה את האפשרות המעניינת-ומקורית-עד-כדי-כך-שהיא-בלתי-נתפסת:
שאולי בעצם יש לי מספיק זמן פנוי, שאולי מה שאני מספיקה לעשות זה מה שצריך להיות לי בחיים כרגע
מתאים לך להרחיב קצת, ניחוח?
אני קוראת את הניסוח שלו ומוציאה ממנו מעין משוואה, אבל אני לא בטוחה בדיוק מה להציב בצד של מה שאני מספיקה לעשות - מטלות? פעילות מהנה? אולי צריך להאחיד את שני אלה?
תבנה דומה למה שכתבת נרקמה אצלי לאחרונה, אבל בין השאר אני לא בטוחה אם אני בוחרת נכון את מה שאני עושה, בדומה למה שכתבת -יותר מאשר זמן פנוי אני צריכה מחשב כבוי , כלומר, לבחור למלא את הזמן שלי אחרת.
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
תפילה, תודה על ההזמנה להרחיב, אני גם צריכה לחשוב על זה עוד, אז אנסה פה תוך כדי כתיבה.
זה יצא לא ברור אולי גם כי לי לא לגמרי יש אג'נדה למה אני רוצה לעשות ב"זמן הפנוי" - כלומר ברירת המחדל היא שאני כנראה רוצה אותו לתחביבים, מנוחה ופעילויות "פנאי" לא ברורות (לי) וגם לעשות דברים שאני כביכול לא מגיעה אליהם (דחיינות של משימות מעצבנות אך חשובות).
ובעצם, דחיינות לא קשורה לחוסר זמן פנוי בכלל, דחיינות זה משהו של חוסר רצון...
ולגבי התחביבים, השאלה היא מה אני בכלל רוצה לעשות, ואם אני לא עושה אותו - מהי הסיבה האמיתית ?
הגעתי לרעיון שאולי בעצם יש לי מספיק זמן פנוי, שאולי מה שאני מספיקה לעשות זה מה שצריך להיות לי בחיים כרגע
דרך ההיפוכים בשיטת ביירון קייטי - כלומר, הופכים את המחשבה המקורית ומחפשים נימוקים לזה. לא תמיד זה מצליח אבל הרבה פעמים זה אכן מהפכני במחשבה.
אבל אי אפשר ישר לקפוץ להיפוך, צריך לעבור את כל החקירה של המחשבה, אחרת זה נשמע לנו סתם מעצבן ולא קשור למציאות בשום צורה
אז התחלתי לכתוב את מה שעלה בחקירה - ואני אמשיך עוד קצת :
מה אני מרגישה כשאני חושבת ומאמינה שאין לי מספיק זמן פנוי -
אז כמו שכתבתי המחשבה עצמה גורמת לי להרבה תסכול וכעסים, גם כלפי חוץ וגם כלפי עצמי (למה אני לא מספיקה יותר... מחשבה לחקירה בפני עצמה)
ולהתנהגות והחלטות לא בהכרח מטיבות.
עוד תת שאלה למחשבה -- מה אני מרוויחה מלחשוב שאין לי מספיק זמן פנוי (או בניסוח אחר - מה אני חוששת שיקרה אם אפסיק להאמין למחשבה הזו) -
אני חושבת שאצטרך להתמודד עם שאלת סדר העדיפויות, מה אני רוצה לעשות בכלל, מה חשוב לי וכו'. זה לא שאני לא חושבת על זה, אני חושבת על זה המון,
אבל התירוץ שאין לי מספיק זמן הוא משהו שמפסיק את כל התהיות האלו...
השאלה הבאה של ביירון קייטי -
מי אהיה ללא המחשבה (באותה המציאות בדיוק) -
נראה לי שאהיה יותר רגועה, לא אנסה "למדוד" זמן כל היום, אולי אפילו אהיה יותר יעילה בלי להתעסק בניסיונות להספיק יותר ולסיים כבר את מה שאני עושה כדי להגיע ל"זמן הפנוי",
בלי המחשבה ההרגשה שלי יותר רגועה ונינוחה, אני יותר ברגע במקום לחשוב מתי כבר יהיה לי "זמן פנוי", אני פחות עסוקה בלחלק את מה שאני עושה ל"עכשיו זה זמן פנוי ועכשיו זה זמן "לא פנוי" (יעני מבאס...)
אולי אני יותר אהנה גם ממה שאני עושה בלי לדאוג שעוד מעט ייגמר לי הזמן
וההיפוכים:
אני לא צריכה יותר זמן פנוי
ב. אני צריכה לארגן את הזמן הקיים שלי יותר טוב, אני באמת מבזבזת כמויות אדירות של זמן על שטויות
ג. כמו שנוכחתי הרבה פעמים וגם שמעתי מאחרים, דווקא כשאני עסוקה אני מספיקה יותר, גם מטלות וגם דברים של פנאי, ולכן אני לא צריכה יותר זמן פנוי אלא יותר זמן עסוק... הרי אני רוצה זמן כדי להספיק דברים ולא בשביל ה"זמן עצמו"
ד. אני לא צריכה זמן, אלא את התחושה שיש לי זמן , כלומר מה שחסר לי יותר מכל זו תחושת החופש, שאני יכולה לעשות מה שבא לי, בעצם... מתגעגעת לתחושה ש"לפני הילד" ועדיין לא השלמתי עם האספקט הזה באמהות.
<נראה לי שזו התובנה החשובה ביותר בשבילי ומזל שכתבתי בפירוט אחרת לא הייתי מגיעה לזה>
עוד היפוכים בקצרה - אני צריכה יותר זמן כבוי (מסכים כבויים, פחות קריאה, רדיו, פודקאסטים, פחות תוכן), אני צריכה חשיבה יותר פנויה, הזמן הפנוי שלי צריך אותי (כדי שאשתמש בו ולא אבזבז אותו על שטויות)
@}
זה יצא לא ברור אולי גם כי לי לא לגמרי יש אג'נדה למה אני רוצה לעשות ב"זמן הפנוי" - כלומר ברירת המחדל היא שאני כנראה רוצה אותו לתחביבים, מנוחה ופעילויות "פנאי" לא ברורות (לי) וגם לעשות דברים שאני כביכול לא מגיעה אליהם (דחיינות של משימות מעצבנות אך חשובות).
ובעצם, דחיינות לא קשורה לחוסר זמן פנוי בכלל, דחיינות זה משהו של חוסר רצון...
ולגבי התחביבים, השאלה היא מה אני בכלל רוצה לעשות, ואם אני לא עושה אותו - מהי הסיבה האמיתית ?
הגעתי לרעיון שאולי בעצם יש לי מספיק זמן פנוי, שאולי מה שאני מספיקה לעשות זה מה שצריך להיות לי בחיים כרגע
דרך ההיפוכים בשיטת ביירון קייטי - כלומר, הופכים את המחשבה המקורית ומחפשים נימוקים לזה. לא תמיד זה מצליח אבל הרבה פעמים זה אכן מהפכני במחשבה.
אבל אי אפשר ישר לקפוץ להיפוך, צריך לעבור את כל החקירה של המחשבה, אחרת זה נשמע לנו סתם מעצבן ולא קשור למציאות בשום צורה
אז התחלתי לכתוב את מה שעלה בחקירה - ואני אמשיך עוד קצת :
מה אני מרגישה כשאני חושבת ומאמינה שאין לי מספיק זמן פנוי -
אז כמו שכתבתי המחשבה עצמה גורמת לי להרבה תסכול וכעסים, גם כלפי חוץ וגם כלפי עצמי (למה אני לא מספיקה יותר... מחשבה לחקירה בפני עצמה)
ולהתנהגות והחלטות לא בהכרח מטיבות.
עוד תת שאלה למחשבה -- מה אני מרוויחה מלחשוב שאין לי מספיק זמן פנוי (או בניסוח אחר - מה אני חוששת שיקרה אם אפסיק להאמין למחשבה הזו) -
אני חושבת שאצטרך להתמודד עם שאלת סדר העדיפויות, מה אני רוצה לעשות בכלל, מה חשוב לי וכו'. זה לא שאני לא חושבת על זה, אני חושבת על זה המון,
אבל התירוץ שאין לי מספיק זמן הוא משהו שמפסיק את כל התהיות האלו...
השאלה הבאה של ביירון קייטי -
מי אהיה ללא המחשבה (באותה המציאות בדיוק) -
נראה לי שאהיה יותר רגועה, לא אנסה "למדוד" זמן כל היום, אולי אפילו אהיה יותר יעילה בלי להתעסק בניסיונות להספיק יותר ולסיים כבר את מה שאני עושה כדי להגיע ל"זמן הפנוי",
בלי המחשבה ההרגשה שלי יותר רגועה ונינוחה, אני יותר ברגע במקום לחשוב מתי כבר יהיה לי "זמן פנוי", אני פחות עסוקה בלחלק את מה שאני עושה ל"עכשיו זה זמן פנוי ועכשיו זה זמן "לא פנוי" (יעני מבאס...)
אולי אני יותר אהנה גם ממה שאני עושה בלי לדאוג שעוד מעט ייגמר לי הזמן
וההיפוכים:
אני לא צריכה יותר זמן פנוי
- נימוקים :
ב. אני צריכה לארגן את הזמן הקיים שלי יותר טוב, אני באמת מבזבזת כמויות אדירות של זמן על שטויות
ג. כמו שנוכחתי הרבה פעמים וגם שמעתי מאחרים, דווקא כשאני עסוקה אני מספיקה יותר, גם מטלות וגם דברים של פנאי, ולכן אני לא צריכה יותר זמן פנוי אלא יותר זמן עסוק... הרי אני רוצה זמן כדי להספיק דברים ולא בשביל ה"זמן עצמו"
ד. אני לא צריכה זמן, אלא את התחושה שיש לי זמן , כלומר מה שחסר לי יותר מכל זו תחושת החופש, שאני יכולה לעשות מה שבא לי, בעצם... מתגעגעת לתחושה ש"לפני הילד" ועדיין לא השלמתי עם האספקט הזה באמהות.
<נראה לי שזו התובנה החשובה ביותר בשבילי ומזל שכתבתי בפירוט אחרת לא הייתי מגיעה לזה>
עוד היפוכים בקצרה - אני צריכה יותר זמן כבוי (מסכים כבויים, פחות קריאה, רדיו, פודקאסטים, פחות תוכן), אני צריכה חשיבה יותר פנויה, הזמן הפנוי שלי צריך אותי (כדי שאשתמש בו ולא אבזבז אותו על שטויות)
@}
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
ואני אוסיף עוד על הרעיון של "המציאות תמיד צודקת" - אם המציאות היא שיש לי X זמן פנוי - אז זה מה שצריך להיות. כך ע"פ ביירון קייטי. ואני לא אמורה "להשלים" עם זה אלא לאהוב, אשכרה לאהוב את המצב הזה
וזה עוד רחוק ממני, אבל הרעיון הזה פותח אפשרויות חשיבה והתנהגות חדשות וגם זה טוב
וזה עוד רחוק ממני, אבל הרעיון הזה פותח אפשרויות חשיבה והתנהגות חדשות וגם זה טוב
-
פרח_בית*
- הודעות: 1350
- הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
- דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
בא לי להעיף מלא מלא בגדים ואני נתקעת לאחרונה כי אין לי מקום טוב למסור אותם אליו
לפי מה שאני זוכרת במרכז המסחרי בגבעה יש איזו חנות יד שניה בקומה השניה, אולי את יכולה לנסות לקחת לשם?
הניתוח של המחשבות על הזמן הפנוי מעניין מאוד.
מתחברת ל האמת שמאיך שאני מכירה את עצמי, יותר מדי זמן פנוי לא עושה לי טוב, אנ.י הולכת לאיבוד והמצב רוח שלי יורד.
ולעניין כיבוי המסכים.
ביום כיפור אמא שלי הייתה פה ויצא שכמעט ולא התקרבתי לפלאפון או למחשב. לא מטעמי דת, פשוט יצא ככה... לרוב כשאני רוצה לנוח אני יושבת מול המחשב וגולשת בבאופן, רואה סדרות וכו'. אבל אמא שלי הביאה ספר וחשבתי שיהיה נחמד לקרוא קצת. אז נחתי, קראתי, דיברנו. היה מאוד נחמד. וזו הרגישה מנוחה הרבה יותר נעימה מאשר לשבת על המחשב... מקווה לזכור את זה....
לפי מה שאני זוכרת במרכז המסחרי בגבעה יש איזו חנות יד שניה בקומה השניה, אולי את יכולה לנסות לקחת לשם?
הניתוח של המחשבות על הזמן הפנוי מעניין מאוד.
מתחברת ל האמת שמאיך שאני מכירה את עצמי, יותר מדי זמן פנוי לא עושה לי טוב, אנ.י הולכת לאיבוד והמצב רוח שלי יורד.
ולעניין כיבוי המסכים.
ביום כיפור אמא שלי הייתה פה ויצא שכמעט ולא התקרבתי לפלאפון או למחשב. לא מטעמי דת, פשוט יצא ככה... לרוב כשאני רוצה לנוח אני יושבת מול המחשב וגולשת בבאופן, רואה סדרות וכו'. אבל אמא שלי הביאה ספר וחשבתי שיהיה נחמד לקרוא קצת. אז נחתי, קראתי, דיברנו. היה מאוד נחמד. וזו הרגישה מנוחה הרבה יותר נעימה מאשר לשבת על המחשב... מקווה לזכור את זה....
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
וזו הרגישה מנוחה הרבה יותר נעימה מאשר לשבת על המחשב... מקווה לזכור את זה....
נכון ! אין דין מנוחה אחת כדין מנוחה אחרת... המנוחה במחשב היא מוזרה ולא ממלאת איכשהו
מצד שני זה כל כך מושך ומהפנט
===
היום עבדתי ובן הזוג היה בבית עם הילדון, הוא בחופש כל החג שזה נחמד.
אני לא שלמה עם הסידור שההורים של בן הזוג מגיעים פעם בשבוע לשמור על הקטן כשאני עובדת -
זה דורש מהם לנסוע בתחבורה ציבורית כ-3 שעות, לישון אצלנו, זו נסיעה מתישה... וכמובן לבלות יום וחצי עם הנכד האהוב שזה כיף גדול בשבילם והם נהנים מאד אבל מצד שני זה גם מעייף
הם אומרים שזה טוב להם והם שמחים לעשות את זה, אבל הלב שלי לא שקט. מרגישה שזה יותר מדי.
בן הזוג אמר לי להניח להם להחליט את זה, הם אנשים מבוגרים ואם הם אומרים שזה בסדר אז מי אני שאחליט עבורם שזה יותר מדי ?
אבל ...
אני מרגישה שיש לי יותר אחריות, בעיקר בגלל האופי של חמותי - היא כל כך ששה לעזור שהיא שמה את עצמה במקום האחרון באופן קבוע ולכן אני מרגישה שאני אחראית על מה שאני מבקשת ממנה,
כי הסיכוי שהיא תסרב הוא כמעט אפסי.
מצד שני אני רואה שזה גם עושה להם טוב לצאת מהבית, להרגיש שהם באמת עוזרים לנו וההנאה שלהם מהקשר עם הנכד (והוא גם מאד אוהב אותם) היא עצומה ונותנת להם המון.
אני גם שמחה לראות את הפיצי מפתח קשר משמעותי עם עוד אנשים ונפתח אליהם
אני חוששת גם מהחורף - הכל יותר מסורבל, גשם, קר מאד בירושלים, הדירה שלנו די קרה (נצטרך אולי אפילו לקנות עוד שמיכות כי אין לנו שמיכות חורף רציניות לאורחים)
ומה אם מישהו חולה חלילה ?
מרגיש לי סידור בעייתי...
מה האלטרנטיבות -
מטפלת
משפחתון
מבחינה כלכלית, כמובן שזה יוצא שאני אעבוד כמעט בהתנדבות (במיוחד האופציה של מטפלת, אם כי אני לא יודעת כמה עולה משפחתון)
ובכלל פתאום לחשוב על משפחתון מדאיג אותי, למרות שכמובן זה יהיה חלקי ולא המון שעות ביום ולא כל יום,
(זו מחשבה די רחוקה... אני רק מתחילה להעלות את זה...)
חשבתי למצוא סידור עם אמא נוספת אבל בינתיים לא יודעת איך לחפש ולא בטוחה שמסוגלת לזה. חשבתי על החלפת אמהות. דיברתי גם עם מישהי בגינה שאמרה שאולי תבדוק לי עם מכרה שלה, בינתיים לא יצא מזה כלום.
אולי אני צריכה להתחיל לחפש יותר ברצינות...
אשמח לדעות/כיוונים/רעיונות
בדיוק היום בעבודה דיברתי עם מישהי שאני מחבבת, פנסיונרית וסבתא וסיפרתי לה על ההתלבטות הזו והיא אמרה לי שלדעתה זה לא סידור כל כך טוב עבורם ושעדיף שיבואו בזמנם החופשי, אפילו פעם בשבוע אבל בלי הלחץ הזה של להגיע בשעה מסויימת ושממש "בונים" עליהם. ואני מסכימה איתה ב-100%
נכון ! אין דין מנוחה אחת כדין מנוחה אחרת... המנוחה במחשב היא מוזרה ולא ממלאת איכשהו
מצד שני זה כל כך מושך ומהפנט
===
היום עבדתי ובן הזוג היה בבית עם הילדון, הוא בחופש כל החג שזה נחמד.
אני לא שלמה עם הסידור שההורים של בן הזוג מגיעים פעם בשבוע לשמור על הקטן כשאני עובדת -
זה דורש מהם לנסוע בתחבורה ציבורית כ-3 שעות, לישון אצלנו, זו נסיעה מתישה... וכמובן לבלות יום וחצי עם הנכד האהוב שזה כיף גדול בשבילם והם נהנים מאד אבל מצד שני זה גם מעייף
הם אומרים שזה טוב להם והם שמחים לעשות את זה, אבל הלב שלי לא שקט. מרגישה שזה יותר מדי.
בן הזוג אמר לי להניח להם להחליט את זה, הם אנשים מבוגרים ואם הם אומרים שזה בסדר אז מי אני שאחליט עבורם שזה יותר מדי ?
אבל ...
אני מרגישה שיש לי יותר אחריות, בעיקר בגלל האופי של חמותי - היא כל כך ששה לעזור שהיא שמה את עצמה במקום האחרון באופן קבוע ולכן אני מרגישה שאני אחראית על מה שאני מבקשת ממנה,
כי הסיכוי שהיא תסרב הוא כמעט אפסי.
מצד שני אני רואה שזה גם עושה להם טוב לצאת מהבית, להרגיש שהם באמת עוזרים לנו וההנאה שלהם מהקשר עם הנכד (והוא גם מאד אוהב אותם) היא עצומה ונותנת להם המון.
אני גם שמחה לראות את הפיצי מפתח קשר משמעותי עם עוד אנשים ונפתח אליהם
אני חוששת גם מהחורף - הכל יותר מסורבל, גשם, קר מאד בירושלים, הדירה שלנו די קרה (נצטרך אולי אפילו לקנות עוד שמיכות כי אין לנו שמיכות חורף רציניות לאורחים)
ומה אם מישהו חולה חלילה ?
מרגיש לי סידור בעייתי...
מה האלטרנטיבות -
מטפלת
משפחתון
מבחינה כלכלית, כמובן שזה יוצא שאני אעבוד כמעט בהתנדבות (במיוחד האופציה של מטפלת, אם כי אני לא יודעת כמה עולה משפחתון)
ובכלל פתאום לחשוב על משפחתון מדאיג אותי, למרות שכמובן זה יהיה חלקי ולא המון שעות ביום ולא כל יום,
(זו מחשבה די רחוקה... אני רק מתחילה להעלות את זה...)
חשבתי למצוא סידור עם אמא נוספת אבל בינתיים לא יודעת איך לחפש ולא בטוחה שמסוגלת לזה. חשבתי על החלפת אמהות. דיברתי גם עם מישהי בגינה שאמרה שאולי תבדוק לי עם מכרה שלה, בינתיים לא יצא מזה כלום.
אולי אני צריכה להתחיל לחפש יותר ברצינות...
אשמח לדעות/כיוונים/רעיונות
בדיוק היום בעבודה דיברתי עם מישהי שאני מחבבת, פנסיונרית וסבתא וסיפרתי לה על ההתלבטות הזו והיא אמרה לי שלדעתה זה לא סידור כל כך טוב עבורם ושעדיף שיבואו בזמנם החופשי, אפילו פעם בשבוע אבל בלי הלחץ הזה של להגיע בשעה מסויימת ושממש "בונים" עליהם. ואני מסכימה איתה ב-100%
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הי ניחוח, אני אכתוב את דעתי , כמי שהייתה במצבים דומים מאוד מצד אחד, אבל מצד שני גם לא באמת מכירה את האנשים וכל הנסיבות וכו' אצלכם -
אני חושבת שבעיקרון אם הם רוצים בזה אז כדאי ללכת על זה. נכון שזה מאמץ, אבל מצד שני זה מעמיק את הקשר שלהם עם הנכד שלהם וגם איתכם. ויום אחד הם יתבגרו וגם אתם והילד שלכם תהיו בצד שעוזר להם...
אבל, הייתי משקיעה בלהפוך את הסידור הזה לנוח להם יותר. למשל - לארגן את הבית ככה שיהיה להם נוח ונעים לישון בו. שמיכות חורף ומה שצריך.
אם מעייף להם להיות איתו יום וחצי ברצף, לסדר להם הפוגות - אולי שיצאו לבד בערב או עם אחד מכם, אם את עובדת ימים ממש ארוכים אז אולי שתהיה בייביסיטר לשעתיים, אפילו ביחד איתם.
לסדר להם פעילויות ודברים לעשות ועוד כאלה דברים שיהפכו את זה לנוח יותר. אולי יעזור להם גם אם הבית יהיה במצב מעולה לפני שהם באים? הם נשמעים כמו הטיפוס שגם ינסה לעזור לכם בתיחזוק הבית תוך כדי (-:
האמת שהדבר היחיד שנשמע לי ממש קשה זו הנסיעה אליכם. אולי אפשר מדי פעם לנסוע אליהם? או שהעבודה שלך היא כזו שזה לא מתאפשר?
אם יש לכם רכב אולי לאסוף אותם מדי פעם? אפשר גם להיפגש באמצע הדרך אם הם מחליפים אמצעי תחבורה וזה מקשה עליהם.
חלק מהדברים יעלו לכם כסף וזמן, אבל זה כנראה פחות כסף ממה שיעלה לכם מטפלת/משפחתון ויותר כיף מהם (בעיניי לפחות, ובגיל הזה).
וגם כדאי להיות עם אצבע על הדופק לגבי מתי הם אולי נשחקים או שקשה להם מדי. אפשר למשל לשאול את האחד לגבי השני (נגיד את הסבא אם הסבתא מתעייפת) אם הם כאלה שלא נעים להם להגיד לא.
בהצלחה. זו דרך קצת פחות סלולה בימינו (-: אבל לי היא הייתה מתגמלת מאוד. אנחנו קיבלנו עזרה מסיבים משני זוגות ההורים שלנו בשנתיים הראשונות ואח"כ עוד שנה וחצי של עזרה פחות אינטנסיבית אבל משמעותית עדיין. בסה"כ אני מרגישה היום שיש קשר מאוד מיוחד ועמוק בין הבן שלי לכל הסבים והסבתות שלו, ואני זוקפת חלק מזה לזכות כל הזמן שהם טיפלו בו. גם מבחינתו, הוא מרגיש ממש מוקף בשבט וזה נותן איזה סוג אחר של ביטחון.
אני חושבת שבעיקרון אם הם רוצים בזה אז כדאי ללכת על זה. נכון שזה מאמץ, אבל מצד שני זה מעמיק את הקשר שלהם עם הנכד שלהם וגם איתכם. ויום אחד הם יתבגרו וגם אתם והילד שלכם תהיו בצד שעוזר להם...
אבל, הייתי משקיעה בלהפוך את הסידור הזה לנוח להם יותר. למשל - לארגן את הבית ככה שיהיה להם נוח ונעים לישון בו. שמיכות חורף ומה שצריך.
אם מעייף להם להיות איתו יום וחצי ברצף, לסדר להם הפוגות - אולי שיצאו לבד בערב או עם אחד מכם, אם את עובדת ימים ממש ארוכים אז אולי שתהיה בייביסיטר לשעתיים, אפילו ביחד איתם.
לסדר להם פעילויות ודברים לעשות ועוד כאלה דברים שיהפכו את זה לנוח יותר. אולי יעזור להם גם אם הבית יהיה במצב מעולה לפני שהם באים? הם נשמעים כמו הטיפוס שגם ינסה לעזור לכם בתיחזוק הבית תוך כדי (-:
האמת שהדבר היחיד שנשמע לי ממש קשה זו הנסיעה אליכם. אולי אפשר מדי פעם לנסוע אליהם? או שהעבודה שלך היא כזו שזה לא מתאפשר?
אם יש לכם רכב אולי לאסוף אותם מדי פעם? אפשר גם להיפגש באמצע הדרך אם הם מחליפים אמצעי תחבורה וזה מקשה עליהם.
חלק מהדברים יעלו לכם כסף וזמן, אבל זה כנראה פחות כסף ממה שיעלה לכם מטפלת/משפחתון ויותר כיף מהם (בעיניי לפחות, ובגיל הזה).
וגם כדאי להיות עם אצבע על הדופק לגבי מתי הם אולי נשחקים או שקשה להם מדי. אפשר למשל לשאול את האחד לגבי השני (נגיד את הסבא אם הסבתא מתעייפת) אם הם כאלה שלא נעים להם להגיד לא.
בהצלחה. זו דרך קצת פחות סלולה בימינו (-: אבל לי היא הייתה מתגמלת מאוד. אנחנו קיבלנו עזרה מסיבים משני זוגות ההורים שלנו בשנתיים הראשונות ואח"כ עוד שנה וחצי של עזרה פחות אינטנסיבית אבל משמעותית עדיין. בסה"כ אני מרגישה היום שיש קשר מאוד מיוחד ועמוק בין הבן שלי לכל הסבים והסבתות שלו, ואני זוקפת חלק מזה לזכות כל הזמן שהם טיפלו בו. גם מבחינתו, הוא מרגיש ממש מוקף בשבט וזה נותן איזה סוג אחר של ביטחון.
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
טלי ב
תודה רבה ! סליחה שאני עונה רק עכשיו, האמת שחשבתי על מה שכתבת ובכלל על הנושא כל החג.
האמת שהדבר היחיד שנשמע לי ממש קשה זו הנסיעה אליכם. אולי אפשר מדי פעם לנסוע אליהם? או שהעבודה שלך היא כזו שזה לא מתאפשר?
בהחלט הנסיעה זה החלק הבעייתי בסידור הזה, עם כל השאר אפשר להסתדר. אין לנו רכב ואין לי אפשרות לעבוד מרחוק, אני צריכה להיות בעבודה פיזית
אולי יעזור להם גם אם הבית יהיה במצב מעולה לפני שהם באים? הם נשמעים כמו הטיפוס שגם ינסה לעזור לכם בתיחזוק הבית תוך כדי happy
זה בדיוק מה שאני עושה, קניות, בישולים וניקיון לפני שהם מגיעים, וקלעת בול - הם אכן מביאים אוכל ומסדרים ומנקים וזה בדיוק מה שאני מנסה למנוע...
החדר אורחים נוח ונעים, הבאנו רדיאטור מחברים במיוחד לחדר הזה ובאמת נשאר לקנות שמיכות
אבל עדיין, יש לי תחושה "לא שלמה" עם זה, גם העבודה שלי היא לא ממש רווחית ובתכלס זה בעיקר כדי שאני אצא ואנוח קצת שם (זו עבודה נעימה עם אנשים טובים ובטבע)
ומרגיש לי לא הוגן שאנחנו בחרנו לגור רחוק, אני בוחרת ללכת לעבודה "בשביל הנשמה" והם צריכים להיגרר באוטובוס עד לכאן כל פעם...
משהו בסידור הזה כל כך מסורבל ו overkill
מצד שני הילדון פשוט לא מוכן להישאר עם אף אחד... ואני נחרדת מלחשוב על תגובתו למשפחתון.
זה ממש תלוי באופי, יש לי חברה שהתינוקת שלה נכנסה למשפחתון בגיל 1.3 בשמחה ונהנית מאד (וטפו טפו שתמשיך ככה) והיא גם הייתה בבית עד אז...
זה בטוח לא משהו שאני עושה "לא נכון"...
עכשיו חזרתי מהעבודה, כשהייתי שם היה לי טוב וזה הרגיש כמו הדבר הנכון בשבילי... אבל כשאני לא שם פתאום כל הדבר הזה מרגיש לי לא נכון ולמה בכלל חזרתי לעבוד
תודה רבה ! סליחה שאני עונה רק עכשיו, האמת שחשבתי על מה שכתבת ובכלל על הנושא כל החג.
האמת שהדבר היחיד שנשמע לי ממש קשה זו הנסיעה אליכם. אולי אפשר מדי פעם לנסוע אליהם? או שהעבודה שלך היא כזו שזה לא מתאפשר?
בהחלט הנסיעה זה החלק הבעייתי בסידור הזה, עם כל השאר אפשר להסתדר. אין לנו רכב ואין לי אפשרות לעבוד מרחוק, אני צריכה להיות בעבודה פיזית
אולי יעזור להם גם אם הבית יהיה במצב מעולה לפני שהם באים? הם נשמעים כמו הטיפוס שגם ינסה לעזור לכם בתיחזוק הבית תוך כדי happy
זה בדיוק מה שאני עושה, קניות, בישולים וניקיון לפני שהם מגיעים, וקלעת בול - הם אכן מביאים אוכל ומסדרים ומנקים וזה בדיוק מה שאני מנסה למנוע...
החדר אורחים נוח ונעים, הבאנו רדיאטור מחברים במיוחד לחדר הזה ובאמת נשאר לקנות שמיכות
אבל עדיין, יש לי תחושה "לא שלמה" עם זה, גם העבודה שלי היא לא ממש רווחית ובתכלס זה בעיקר כדי שאני אצא ואנוח קצת שם (זו עבודה נעימה עם אנשים טובים ובטבע)
ומרגיש לי לא הוגן שאנחנו בחרנו לגור רחוק, אני בוחרת ללכת לעבודה "בשביל הנשמה" והם צריכים להיגרר באוטובוס עד לכאן כל פעם...
משהו בסידור הזה כל כך מסורבל ו overkill
מצד שני הילדון פשוט לא מוכן להישאר עם אף אחד... ואני נחרדת מלחשוב על תגובתו למשפחתון.
זה ממש תלוי באופי, יש לי חברה שהתינוקת שלה נכנסה למשפחתון בגיל 1.3 בשמחה ונהנית מאד (וטפו טפו שתמשיך ככה) והיא גם הייתה בבית עד אז...
זה בטוח לא משהו שאני עושה "לא נכון"...
עכשיו חזרתי מהעבודה, כשהייתי שם היה לי טוב וזה הרגיש כמו הדבר הנכון בשבילי... אבל כשאני לא שם פתאום כל הדבר הזה מרגיש לי לא נכון ולמה בכלל חזרתי לעבוד
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
משהו בסידור הזה כל כך מסורבל
לדעתי בהתחשב בתנאים הסביבתיים הלא נחמדים, זה הרע במיעוטו.
הבעיה מערכתית, ולכן כל פתרון פרטי יהיה בעייתי בדרך זו או אחרת. פתרון מערכתי יהיה למשל אפשרות לעבוד עם התינוק, או גן ילדים בעבודה. או משהו אחר לחלוטין...
ובסך הכל, לדעתי הזמן שהם מבלים עם הנכד הוא דבר חיובי בהחלט, ונדיר בימינו.
ובנוגע לפתרונות מערכתיים, ראיתי דוגמא ממש יפה לזה פה: https://tlv1.co.il/2016/07/23/%d7%99%d7 ... %99%d7%9d/
זה לא קשור ישירות למה שכתבת, אבל זה מדגים יפה מאוד את ההבדל בין באמת מערכת שחיי הילדים הם העדיפות העליונה שלה, לבין מערכת שהעדיפות העליונה שלה היא נוחות הנהגים (ובעצם, זה מתאים לדיון מככר השוק)
לדעתי בהתחשב בתנאים הסביבתיים הלא נחמדים, זה הרע במיעוטו.
הבעיה מערכתית, ולכן כל פתרון פרטי יהיה בעייתי בדרך זו או אחרת. פתרון מערכתי יהיה למשל אפשרות לעבוד עם התינוק, או גן ילדים בעבודה. או משהו אחר לחלוטין...
ובסך הכל, לדעתי הזמן שהם מבלים עם הנכד הוא דבר חיובי בהחלט, ונדיר בימינו.
ובנוגע לפתרונות מערכתיים, ראיתי דוגמא ממש יפה לזה פה: https://tlv1.co.il/2016/07/23/%d7%99%d7 ... %99%d7%9d/
זה לא קשור ישירות למה שכתבת, אבל זה מדגים יפה מאוד את ההבדל בין באמת מערכת שחיי הילדים הם העדיפות העליונה שלה, לבין מערכת שהעדיפות העליונה שלה היא נוחות הנהגים (ובעצם, זה מתאים לדיון מככר השוק)
ניחוח אדמה אחרי הגשם
מצד שני הילדון פשוט לא מוכן להישאר עם אף אחד... ואני נחרדת מלחשוב על תגובתו למשפחתון.
הי ניחוח, לגבי המשפט הזה. זה בול משפט שאני יכולתי להגיד כשהקטנטונת היתה בגיל הזה ואיתי בבית.
והיא לא הסכימה להישאר עם אף אחד חוץ מעם אבא וסבתא אחת (וגם איתה זה לקח זמן).
אבל העובדה היא שבגיל שנה ו-5 היא נכנסה למשפחתון (קטנטן ומדהים) עם גננת (לא פחות ממדהימה) ואחרי תהליך הסתגלות הדרגתי מאוד ועדין וקשוב מאוד היא קמה בשמחה כל בוקר ללכת לגן.
נכון, זה לא היה נטול בכי לחלוטין, אבל גם ההישארות עם סבתא בהתחלה היתה כרוכה במעט בכי, אבל זה היה מעט מאוד. רק ברגעי הפרידה (בכי שהוא הכי לגיטימי בעולם בעיני, עצוב לה כשאני הולכת והיא מבטאת את זה) וממש שתיים שלוש דקות אחר כך היא חזרה להיות הילדה השמחה והעליזה שהיא. זה כל כך הצליח שלפעמים היא היתה קוראת לי בשם של הגננת ולה היתה קוראת אמא....
אני גם לא האמנתי שזה יצליח לקרות והייתי מבועתת מהמחשבה על זה במשך חודשים רבים. ואני לא אומרת שזה הפתרון הרצוי או הטוב עבורכם. רק אומרת שאפשר לשים סימן שאלה על המשפט הזה ולא סימן קריאה.
אולי יש אי שם איזו מטפלת, או מסגרת קטנטנה וחמימה שעם הסתגלות נכונה ותהליך הדרגתי כן יהיו לו טובים...
הי ניחוח, לגבי המשפט הזה. זה בול משפט שאני יכולתי להגיד כשהקטנטונת היתה בגיל הזה ואיתי בבית.
והיא לא הסכימה להישאר עם אף אחד חוץ מעם אבא וסבתא אחת (וגם איתה זה לקח זמן).
אבל העובדה היא שבגיל שנה ו-5 היא נכנסה למשפחתון (קטנטן ומדהים) עם גננת (לא פחות ממדהימה) ואחרי תהליך הסתגלות הדרגתי מאוד ועדין וקשוב מאוד היא קמה בשמחה כל בוקר ללכת לגן.
נכון, זה לא היה נטול בכי לחלוטין, אבל גם ההישארות עם סבתא בהתחלה היתה כרוכה במעט בכי, אבל זה היה מעט מאוד. רק ברגעי הפרידה (בכי שהוא הכי לגיטימי בעולם בעיני, עצוב לה כשאני הולכת והיא מבטאת את זה) וממש שתיים שלוש דקות אחר כך היא חזרה להיות הילדה השמחה והעליזה שהיא. זה כל כך הצליח שלפעמים היא היתה קוראת לי בשם של הגננת ולה היתה קוראת אמא....
אני גם לא האמנתי שזה יצליח לקרות והייתי מבועתת מהמחשבה על זה במשך חודשים רבים. ואני לא אומרת שזה הפתרון הרצוי או הטוב עבורכם. רק אומרת שאפשר לשים סימן שאלה על המשפט הזה ולא סימן קריאה.
אולי יש אי שם איזו מטפלת, או מסגרת קטנטנה וחמימה שעם הסתגלות נכונה ותהליך הדרגתי כן יהיו לו טובים...
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
גוונים זה ממש מעודד לשמוע, אני יודעת שבשלב כלשהו הוא בכל מקרה ייכנס לגן (או לבית ספר...)
איזה כיף שהיא נהנית ככה במשפחתון, זה נשמע נפלא !
גם אצלנו כשהוא נשאר עם סבא וסבתא או אפילו עם אבא כשאני יוצאת, הוא בוכה קצת ומתגעגע...
אולי אשאל אותך עוד שאלות על
תהליך הסתגלות הדרגתי מאוד ועדין וקשוב מאוד
אם וכאשר זה יהיה רלוונטי
איזה כיף שהיא נהנית ככה במשפחתון, זה נשמע נפלא !
גם אצלנו כשהוא נשאר עם סבא וסבתא או אפילו עם אבא כשאני יוצאת, הוא בוכה קצת ומתגעגע...
אולי אשאל אותך עוד שאלות על
תהליך הסתגלות הדרגתי מאוד ועדין וקשוב מאוד
אם וכאשר זה יהיה רלוונטי
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
_הבעיה מערכתית, ולכן כל פתרון פרטי יהיה בעייתי בדרך זו או אחרת. פתרון מערכתי יהיה למשל אפשרות לעבוד עם התינוק, או גן ילדים בעבודה. או משהו אחר לחלוטין...
ובסך הכל, לדעתי הזמן שהם מבלים עם הנכד הוא דבר חיובי בהחלט, ונדיר בימינו._
את צודקת אישה במסע ותודה על הפרספקטיבה הזו
זה עוזר לי לחשוב על זה ככה
הקישור שהבאת מעניין מאד
ובסך הכל, לדעתי הזמן שהם מבלים עם הנכד הוא דבר חיובי בהחלט, ונדיר בימינו._
את צודקת אישה במסע ותודה על הפרספקטיבה הזו
זה עוזר לי לחשוב על זה ככה
הקישור שהבאת מעניין מאד
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
הקישור שהבאת מעניין מאד
אני הולכת ללמוד אצלו קורס בתכנון ערים לגיל הרך
הקישור שהבאת מעניין מאד
אני הולכת ללמוד אצלו קורס בתכנון ערים לגיל הרך
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
ממליצה בחום על הפודקאסט The lively show
וגם... פודקאסט לאמהות, עם גישה נוצרית אומנם (אבל לי קל לסנן את זה... לא מפריע לי) עם ראיונות טובים, ממש למדתי משם המון ואני שואבת משם עידוד
מאזינה לזה בלילה כשמרדימה את הקטנצ'יק
The power of moms
הייתי שמה קישור לפרק שאהבתי במיוחד... אבל צריכה ללכת לשטוף כלים.
ובכלל יש לי דברים לכתוב אבל לא יודעת ממה להתחיל אז בינתיים רק ההמלצות
וגם... פודקאסט לאמהות, עם גישה נוצרית אומנם (אבל לי קל לסנן את זה... לא מפריע לי) עם ראיונות טובים, ממש למדתי משם המון ואני שואבת משם עידוד
מאזינה לזה בלילה כשמרדימה את הקטנצ'יק
The power of moms
הייתי שמה קישור לפרק שאהבתי במיוחד... אבל צריכה ללכת לשטוף כלים.
ובכלל יש לי דברים לכתוב אבל לא יודעת ממה להתחיל אז בינתיים רק ההמלצות
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הי ניחוח יקרה, חזרתי אחרי הרבה זמן (-: פשוט פחות גולשת פה מבעבר ולא שמתי לב שענית לי.
אשמח לשמוע מה החלטתם ואיך הולך.
אשמח לשמוע מה החלטתם ואיך הולך.
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי טלי
תודה על ההתעניינות !
כרגע אנחנו ממשיכים עם הסידור שההורים של בן הזוג מגיעים פעם בשבוע
דאגנו לשמיכות טובות ורדיאטור עכשיו כשהתחיל החורף, ואני משתדלת שיהיה להם נוח ונעים
כמובן מסדרים ומנקים ומבשלים לקראת הגעתם...
ומנסים לתאם איתם שלא יביאו שום דבר (הם נוטים לסחוב איתם בתחבורה ציבורית גם אוכל, למרות שאני אומרת להם בדיוק מה הכנתי ומה יש בבית.. בפעם האחרונה עשינו איתם עוד שיחה בנושא)
יש לי קושי עם הקורבניות של חמותי ואני כל הזמן מתעסקת בזה, מוודאת שהיא לא עושה יותר מדי כשהיא אצלנו, כשהיא כל הזמן רוצה לעשות דברים ולהרגיש מועילה (זה על קצה המזלג...)
הם מאד מאד מאד נהנים ואני רואה שזה עושה להם טוב, להגיע, לשחק, לטייל איתו, והקטן אוהב אותם ומביע את זה וגם נהנה ומרוויח מאד, נוצר ביניהם קשר קרוב וזה משמח מאד
יחד עם זאת זה באמת קשה מבחינת הנסיעה הארוכה ואני עדיין לא מרגישה עם זה 100% בנוח
והאמת שגם לי קשה,
ההכנות לביקור שלהם מתישות אותי (אני משתפרת משבוע לשבוע בהורדת סטנדרטים ועשייה רק של מה שממש ממש חובה כדי שיהיה להם נעים ונוח, לא מנסה להרשים בניקיון הזוהר פה..)
וקשה לי עם הבישולים וגם פה למדתי להתפשר ולא להשקיע במיוחד, אני אפילו מפשירה תבשילים מהמקפיא ...
(לפני כן זה הרגיש לי מביך, מה אני לא אבשל? אפשיר דברים שאמא שלי הכינה ?)
כרגע אני ממשיכה להתלבט מעט מה טוב לקטן, מבחינת חברה וזה...
אני מנסה לחשוב לאן ללכת איתו כדי שיהיה לשנינו כיף ומעשיר, כרגע בחורף נהיה לי קשה יותר מתמיד להוציא אותנו מהבית
יש לי מחשבות לארגן קבוצת אמהות בשכונה שנעשה מפגשים עם הפעוטות... אני מכירה רק מישהי אחת עם ילדה בגיל של הילדון שלי, שלא הולכת לגן
אני מפחדת לפרסם ולהתחייב, פוחדת שאני לא אצליח להרים משהו כזה, ומצד שני אני ממש חושבת לעצמי - אולי ממש פה ברחוב השכן יש עוד מישהי כמוני ? אפילו אם נהיה 3 אמהות זה כבר מעולה...
חוצמזה הילדון נורא נורא חמוד ואני יכולה סוף סוף להגיד שאני באמת נהנית מהאמהות חלק גדול מאד מהזמן, בערך מאז שהוא התחיל לדבר, הוא גאון ומצחיק בטירוף טפו טפו חמסה
תודה על ההתעניינות !
כרגע אנחנו ממשיכים עם הסידור שההורים של בן הזוג מגיעים פעם בשבוע
דאגנו לשמיכות טובות ורדיאטור עכשיו כשהתחיל החורף, ואני משתדלת שיהיה להם נוח ונעים
כמובן מסדרים ומנקים ומבשלים לקראת הגעתם...
ומנסים לתאם איתם שלא יביאו שום דבר (הם נוטים לסחוב איתם בתחבורה ציבורית גם אוכל, למרות שאני אומרת להם בדיוק מה הכנתי ומה יש בבית.. בפעם האחרונה עשינו איתם עוד שיחה בנושא)
יש לי קושי עם הקורבניות של חמותי ואני כל הזמן מתעסקת בזה, מוודאת שהיא לא עושה יותר מדי כשהיא אצלנו, כשהיא כל הזמן רוצה לעשות דברים ולהרגיש מועילה (זה על קצה המזלג...)
הם מאד מאד מאד נהנים ואני רואה שזה עושה להם טוב, להגיע, לשחק, לטייל איתו, והקטן אוהב אותם ומביע את זה וגם נהנה ומרוויח מאד, נוצר ביניהם קשר קרוב וזה משמח מאד
יחד עם זאת זה באמת קשה מבחינת הנסיעה הארוכה ואני עדיין לא מרגישה עם זה 100% בנוח
והאמת שגם לי קשה,
ההכנות לביקור שלהם מתישות אותי (אני משתפרת משבוע לשבוע בהורדת סטנדרטים ועשייה רק של מה שממש ממש חובה כדי שיהיה להם נעים ונוח, לא מנסה להרשים בניקיון הזוהר פה..)
וקשה לי עם הבישולים וגם פה למדתי להתפשר ולא להשקיע במיוחד, אני אפילו מפשירה תבשילים מהמקפיא ...
(לפני כן זה הרגיש לי מביך, מה אני לא אבשל? אפשיר דברים שאמא שלי הכינה ?)
כרגע אני ממשיכה להתלבט מעט מה טוב לקטן, מבחינת חברה וזה...
אני מנסה לחשוב לאן ללכת איתו כדי שיהיה לשנינו כיף ומעשיר, כרגע בחורף נהיה לי קשה יותר מתמיד להוציא אותנו מהבית
יש לי מחשבות לארגן קבוצת אמהות בשכונה שנעשה מפגשים עם הפעוטות... אני מכירה רק מישהי אחת עם ילדה בגיל של הילדון שלי, שלא הולכת לגן
אני מפחדת לפרסם ולהתחייב, פוחדת שאני לא אצליח להרים משהו כזה, ומצד שני אני ממש חושבת לעצמי - אולי ממש פה ברחוב השכן יש עוד מישהי כמוני ? אפילו אם נהיה 3 אמהות זה כבר מעולה...
חוצמזה הילדון נורא נורא חמוד ואני יכולה סוף סוף להגיד שאני באמת נהנית מהאמהות חלק גדול מאד מהזמן, בערך מאז שהוא התחיל לדבר, הוא גאון ומצחיק בטירוף
טפו טפו חמסה -
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
ואני עדיין לא מרגישה עם זה 100% בנוח
רק למקרה ששכחת, מזכירה לך ש הבעיה מערכתית, ולכן כל פתרון פרטי יהיה בעייתי בדרך זו או אחרת. ולכן אולי אפשר לוותר על הציפייה שזה יהיה 100% נוח.
אני מפחדת לפרסם ולהתחייב
אפשר להתחיל ממפגש חד פעמי, ואז עוד אחד, ועוד אחד, ואם תראי שכבר יש רצף מפגשים דה פקטו, להכריז על זה רשמית.
רק למקרה ששכחת, מזכירה לך ש הבעיה מערכתית, ולכן כל פתרון פרטי יהיה בעייתי בדרך זו או אחרת. ולכן אולי אפשר לוותר על הציפייה שזה יהיה 100% נוח.
אני מפחדת לפרסם ולהתחייב
אפשר להתחיל ממפגש חד פעמי, ואז עוד אחד, ועוד אחד, ואם תראי שכבר יש רצף מפגשים דה פקטו, להכריז על זה רשמית.
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
איזה כיף לשמוע שאת נהנית מהאמהות חלק גדול מאד מהזמן !
אני זוכרת באמת איך בחורף העניין החברתי מתאתגר עוד יותר, אבל נשמע שאת בכיוון הנכון...
אני מאוד מזדהה עם הרבה מהתיאורים שלך סביב הסבים (-:
זה כמובן נכון ש הבעיה מערכתית, ולכן כל פתרון פרטי יהיה בעייתי בדרך זו או אחרת. ולכן אולי אפשר לוותר על הציפייה שזה יהיה 100% נוח.
ואני חושבת (ויותר יותר משתכנעת בכך עם הזמן) שיש גם ערך לגמרי עצמאי, מראש ולא כפיתרון בדיעבד, לזה שיש לילד כזה סוג של קשר עם עוד מישהו חוץ מההורים שלו (וכמובן שגם לסבים זה חשוב). זה בונה לו שבט, מעבר למשפחה הגרעינית.
אבל כמובן שזה לא מוחק את הקשיים - גם בהתארגנות (טוב שאת מורידה סטנדרטים!) וגם מול התנהגות קורבנית וגם מול כל מיני קולות פנימיים מציקים שעולים בסיטואציה...
אני זוכרת באמת איך בחורף העניין החברתי מתאתגר עוד יותר, אבל נשמע שאת בכיוון הנכון...
אני מאוד מזדהה עם הרבה מהתיאורים שלך סביב הסבים (-:
זה כמובן נכון ש הבעיה מערכתית, ולכן כל פתרון פרטי יהיה בעייתי בדרך זו או אחרת. ולכן אולי אפשר לוותר על הציפייה שזה יהיה 100% נוח.
ואני חושבת (ויותר יותר משתכנעת בכך עם הזמן) שיש גם ערך לגמרי עצמאי, מראש ולא כפיתרון בדיעבד, לזה שיש לילד כזה סוג של קשר עם עוד מישהו חוץ מההורים שלו (וכמובן שגם לסבים זה חשוב). זה בונה לו שבט, מעבר למשפחה הגרעינית.
אבל כמובן שזה לא מוחק את הקשיים - גם בהתארגנות (טוב שאת מורידה סטנדרטים!) וגם מול התנהגות קורבנית וגם מול כל מיני קולות פנימיים מציקים שעולים בסיטואציה...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
ההכנות לביקור שלהם מתישות אותי (אני משתפרת משבוע לשבוע בהורדת סטנדרטים ועשייה רק של מה שממש ממש חובה כדי שיהיה להם נעים ונוח, לא מנסה להרשים בניקיון הזוהר פה..)
מזדהה עם זה! גם לי יש ביקור שבועי של חמותי....
חורף בירושלים בהחלט מאתגר מבחינת היציאה מהבית... גם אני בקושי מצליחה להזיז אותנו החוצה.... בעיקר כשיש כל כך מעט שעות נעימות ותוך שניה נהיה חזרה קר....
מזדהה עם זה! גם לי יש ביקור שבועי של חמותי....
חורף בירושלים בהחלט מאתגר מבחינת היציאה מהבית... גם אני בקושי מצליחה להזיז אותנו החוצה.... בעיקר כשיש כל כך מעט שעות נעימות ותוך שניה נהיה חזרה קר....
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
כיף שאתן פה !
@}
@}
-
תפילה_לאם
- הודעות: 3287
- הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
- דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
גם אני פה !
וגם לי כיף לשמוע שאת נהנית מהאמהות חלק גדול מאד מהזמן !
וגם לי כיף לשמוע שאת נהנית מהאמהות חלק גדול מאד מהזמן !
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
בזמן האחרון אני חושבת הרבה על החשיבות של השהייה בחוץ
וכמובן יש פער ענק בין מה שאני שואפת אליו למציאות שלי כרגע.
יש ימים, כמו היום, שרק ב16 יצאנו לשעה לטיול קטן+סופר (כך שלא היינו בחוץ כל הזמן של הטיול...)
אני מנסה לחשוב על מקומות טבעיים יותר לצאת אליהם - הגינות משחקים עם המתקנים והמשטח הפלסטי זה ממש לא טבע, אפילו לא קרוב, וגם ככה הן ריקות מילדים רוב שעות היום
השכונה לא קרובה לאזורי טבע ... ומצד שני יש אזור יחסית טבעי אבל הוא מאד ריק וקרוב לכפר ערבי עויין
לפעמים אני מתמלאת אופטימיות ותחושה שאני יכולה להכיר אנשים בשכונה, ליצור משהו, לעשות קפיצה לאורח חיים טוב יותר - ודי מהר המצב רוח הזה עובר, לפני שאני נוקטת בפעולה כלשהי
ואז אני ממשיכה כרגיל בלי לשנות כלום
וכמובן יש פער ענק בין מה שאני שואפת אליו למציאות שלי כרגע.
יש ימים, כמו היום, שרק ב16 יצאנו לשעה לטיול קטן+סופר (כך שלא היינו בחוץ כל הזמן של הטיול...)
אני מנסה לחשוב על מקומות טבעיים יותר לצאת אליהם - הגינות משחקים עם המתקנים והמשטח הפלסטי זה ממש לא טבע, אפילו לא קרוב, וגם ככה הן ריקות מילדים רוב שעות היום
השכונה לא קרובה לאזורי טבע ... ומצד שני יש אזור יחסית טבעי אבל הוא מאד ריק וקרוב לכפר ערבי עויין
לפעמים אני מתמלאת אופטימיות ותחושה שאני יכולה להכיר אנשים בשכונה, ליצור משהו, לעשות קפיצה לאורח חיים טוב יותר - ודי מהר המצב רוח הזה עובר, לפני שאני נוקטת בפעולה כלשהי
ואז אני ממשיכה כרגיל בלי לשנות כלום
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
לעשות קפיצה לאורח חיים טוב יותר
לא צריך קפיצה. עדיף שינוי קטנטן, שאת יכולה לעשות ברגע שבו יש לך את מצב הרוח. מה לגבי לפתוח את החלון בבית? או לצאת החוצה לחמש דקות? יש יתרונות לחשיפה לטבע, אבל גם לסתם יציאה החוצה.
לא צריך קפיצה. עדיף שינוי קטנטן, שאת יכולה לעשות ברגע שבו יש לך את מצב הרוח. מה לגבי לפתוח את החלון בבית? או לצאת החוצה לחמש דקות? יש יתרונות לחשיפה לטבע, אבל גם לסתם יציאה החוצה.
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אישה במסע \ בעקבות הודעתך באמת נזכרתי שיש לנו פה חורשה ממש בקצה הרחוב שלנו, והלכנו לחקור אותה עם הקטן. לא היה משהו אבל לפחות קצת גיוון ואופציה. (זו מין גבעה די לא נוחה וגם לא הכי נקייה...)
וגם פתחתי יותר חלונות
סיפור קטן -
אתמול בחדר מדרגות פגשנו (אני והילדון) שכנה חביבה אך טרחנית שלרוב אין לי יותר מדי מפגשים איתה, אז היא שאלה מה נשמע ואם הוא לא בגן ?
אמרתי לה - לא, הוא איתי בבית
ותגובתה (פונה לילדון) - אה, אז לא למדת על חנוכה...
(והאירוניה שדווקא במיוחד השנה בשביל חווית חנוכה ביתית קנינו סוף סוף חנוכיה ונרות והדלקנו ושמתי שירי חנוכה וכו')
אחר כך חשבתי על זה - כמה דחוף לסביבה "לחברת" כמה שיותר מהר את הילדים...
וגם - למה חושבים שרק בגן לומדים על העולם ועל המנהגים שלנו ?
וגם פתחתי יותר חלונות
סיפור קטן -
אתמול בחדר מדרגות פגשנו (אני והילדון) שכנה חביבה אך טרחנית שלרוב אין לי יותר מדי מפגשים איתה, אז היא שאלה מה נשמע ואם הוא לא בגן ?
אמרתי לה - לא, הוא איתי בבית
ותגובתה (פונה לילדון) - אה, אז לא למדת על חנוכה...
(והאירוניה שדווקא במיוחד השנה בשביל חווית חנוכה ביתית קנינו סוף סוף חנוכיה ונרות והדלקנו ושמתי שירי חנוכה וכו')
אחר כך חשבתי על זה - כמה דחוף לסביבה "לחברת" כמה שיותר מהר את הילדים...
וגם - למה חושבים שרק בגן לומדים על העולם ועל המנהגים שלנו ?
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
תובנות על קושי לקום בבוקר
כבר שנים ממש ממש קשה לי לקום בבוקר, פשוט לא בא לי, זה מאבק כל יום מחדש...
ממש הרגע הזה של לקום מהמיטה קשה לי, אחר כך אני מתאוששת ומרגישה טוב וסה"כ אפשר לומר שאני אדם של בוקר
אבל ה"לצאת מהמיטה" פשוט קשה נורא נורא נורא
ואני מבינה שזו לא רק עייפות פיזית, כי זה לא רק מאז שאני אמא וישנה פחות טוב בלילות
אז שנים ייחלתי לקום בקלילות בבוקר, בשמחה ובאנרגיות כמו שהיו לי כשהייתי ילדה קטנה
וגם ניסיתי להבין למה זה קורה - וחשבתי שהסיבה העיקרית היא שאין לי מספיק שמחת חיים וגם לא מספיק אנרגית חיים, שזה הלך לאיבוד קצת מאז שהייתי ילדה
אבל לאחרונה התחלתי לכתוב מכתבים לאינטואיציה שלי (פשוט על דף שאלה ואז תשובה שמגיעה מהאינטואיציה)
והחלטתי לשאול על הנושא הזה, ועלתה תובנה חדשה בשבילי, אפילו שחשבתי שאני מבינה את הנושא בצורה עמוקה יחסית,
שבעצם, אני עייפה נפשית, עייפות שהמקור שלה בביקורת חיצונית ובביקורת פנימית שלי כלפי עצמי,
והשינה היא הדרך (הלא ממש יעילה) לנסות למלא ולנוח מהעייפות הזו, השינה לא טוענת את הסוללה עד הסוף, זו אשליה
<ובאמת שינה זה משהו שאני ממש לא מוותרת עליו בשום פנים ואופן! אני תמיד מרגישה שזה חשוב למנוחה הנפשית שלי לפחות כמו לפיזית...>
ושעצם הציפייה לקום בשמחה, שכבר שנים לא מתגשמת, מכבידה עליי עד מאד ועוד יותר מקשה על הרגעים האלו של הקימה בבוקר
ומה שכדאי לי לעשות זה לא לצפות לכלום, לקום בקושי ולהתייחס לעצמי בחמלה רבה, כאילו אני מחלימה לאט לאט ממחלה קשה של ביקורת ולא להגיד לעצמי שום ביקורת בכלל
===
מעניין... כי אני כל הזמן חושבת שאני לא מאד ביקורתית כלפי עצמי. אבל הרבה אנשים שקרובים אליי אומרים שאני כן
ואני יודעת שאני ביקורתית לאחרים...
אז יש עוד דרך ללכת בה @}
כבר שנים ממש ממש קשה לי לקום בבוקר, פשוט לא בא לי, זה מאבק כל יום מחדש...
ממש הרגע הזה של לקום מהמיטה קשה לי, אחר כך אני מתאוששת ומרגישה טוב וסה"כ אפשר לומר שאני אדם של בוקר
אבל ה"לצאת מהמיטה" פשוט קשה נורא נורא נורא
ואני מבינה שזו לא רק עייפות פיזית, כי זה לא רק מאז שאני אמא וישנה פחות טוב בלילות
אז שנים ייחלתי לקום בקלילות בבוקר, בשמחה ובאנרגיות כמו שהיו לי כשהייתי ילדה קטנה
וגם ניסיתי להבין למה זה קורה - וחשבתי שהסיבה העיקרית היא שאין לי מספיק שמחת חיים וגם לא מספיק אנרגית חיים, שזה הלך לאיבוד קצת מאז שהייתי ילדה
אבל לאחרונה התחלתי לכתוב מכתבים לאינטואיציה שלי (פשוט על דף שאלה ואז תשובה שמגיעה מהאינטואיציה)
והחלטתי לשאול על הנושא הזה, ועלתה תובנה חדשה בשבילי, אפילו שחשבתי שאני מבינה את הנושא בצורה עמוקה יחסית,
שבעצם, אני עייפה נפשית, עייפות שהמקור שלה בביקורת חיצונית ובביקורת פנימית שלי כלפי עצמי,
והשינה היא הדרך (הלא ממש יעילה) לנסות למלא ולנוח מהעייפות הזו, השינה לא טוענת את הסוללה עד הסוף, זו אשליה
<ובאמת שינה זה משהו שאני ממש לא מוותרת עליו בשום פנים ואופן! אני תמיד מרגישה שזה חשוב למנוחה הנפשית שלי לפחות כמו לפיזית...>
ושעצם הציפייה לקום בשמחה, שכבר שנים לא מתגשמת, מכבידה עליי עד מאד ועוד יותר מקשה על הרגעים האלו של הקימה בבוקר
ומה שכדאי לי לעשות זה לא לצפות לכלום, לקום בקושי ולהתייחס לעצמי בחמלה רבה, כאילו אני מחלימה לאט לאט ממחלה קשה של ביקורת ולא להגיד לעצמי שום ביקורת בכלל
===
מעניין... כי אני כל הזמן חושבת שאני לא מאד ביקורתית כלפי עצמי. אבל הרבה אנשים שקרובים אליי אומרים שאני כן
ואני יודעת שאני ביקורתית לאחרים...
אז יש עוד דרך ללכת בה @}
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
לאחרונה אני מרגישה שאני אומרת המון "לא" לקטן וזה מבאס. יותר מאתגר, מבחינת שיתוף הפעולה איתו
מצד אחד הוא מבין המון המון ונלהב להשתתף במה שאני עושה , ואני כן מנסה לשתף אותו
אבל נגיד, אתמול ניקיתי את האמבטיה (הוא עזר לי - החזיק יחד איתי בדוש ושפכנו מים), אחר כך טיטאתי עם המטאטא הגדול והוא עם הקטן שלו, ואז הוא חזר לאמבטיה וטאטא בתוכה עם המטאטא שלו ומילא אותה בשערות ולכלוכים
אז מצאתי את עצמי אומרת לו "לא, מה עשית?! לא מטאטאים פה" בטון לחוץ
וזו לא האווירה שבא לי שתהיה
ויש עוד המון דוגמאות כאלו, גם שטיפת כלים הפכה לעניין... הוא רוצה לשטוף איתי ופעם זה עבד טוב, הוא עמד לידי על כסא, גרף עם המגב מים מהשיש לתוך הכיור, "שטף" כפית וכו'
אבל עכשיו הוא כל הזמן מנסה להוציא דברים מהכיור, זורק לתוך הג'יפה בכיור את הסקוטצ' הנקי ובקיצור שוב מצאתי את עצמי עצבנית וממצה את כל האופציות היצירתיות לשיתוף
אז פשוט עכשיו נוצר מצב שהוא כבר לבד גורר את הכסא אל השיש כשהוא רואה אותי מתחילה לשטוף ואני לא מוכנה שיעמוד לידי... אז נוצר מאבק כוח מעצבן
חוצמזה כיף לי בעבודה... ועדיין קשה לי עם הסידור מול ההורים של בן הזוג
גם נהיה לי יותר קשה במערכת יחסים מולם, נראה לי שאני עייפה מהתקשורת בינינו ויוצא שכל דבר שהם עושים מעצבן אותי. ואני מנסה לא להגיד אבל רואים עליי הכל ואני נראית כמו לימון כנראה
מצד אחד הוא מבין המון המון ונלהב להשתתף במה שאני עושה , ואני כן מנסה לשתף אותו
אבל נגיד, אתמול ניקיתי את האמבטיה (הוא עזר לי - החזיק יחד איתי בדוש ושפכנו מים), אחר כך טיטאתי עם המטאטא הגדול והוא עם הקטן שלו, ואז הוא חזר לאמבטיה וטאטא בתוכה עם המטאטא שלו ומילא אותה בשערות ולכלוכים
אז מצאתי את עצמי אומרת לו "לא, מה עשית?! לא מטאטאים פה" בטון לחוץ
וזו לא האווירה שבא לי שתהיה
ויש עוד המון דוגמאות כאלו, גם שטיפת כלים הפכה לעניין... הוא רוצה לשטוף איתי ופעם זה עבד טוב, הוא עמד לידי על כסא, גרף עם המגב מים מהשיש לתוך הכיור, "שטף" כפית וכו'
אבל עכשיו הוא כל הזמן מנסה להוציא דברים מהכיור, זורק לתוך הג'יפה בכיור את הסקוטצ' הנקי ובקיצור שוב מצאתי את עצמי עצבנית וממצה את כל האופציות היצירתיות לשיתוף
אז פשוט עכשיו נוצר מצב שהוא כבר לבד גורר את הכסא אל השיש כשהוא רואה אותי מתחילה לשטוף ואני לא מוכנה שיעמוד לידי... אז נוצר מאבק כוח מעצבן
חוצמזה כיף לי בעבודה... ועדיין קשה לי עם הסידור מול ההורים של בן הזוג
גם נהיה לי יותר קשה במערכת יחסים מולם, נראה לי שאני עייפה מהתקשורת בינינו ויוצא שכל דבר שהם עושים מעצבן אותי. ואני מנסה לא להגיד אבל רואים עליי הכל ואני נראית כמו לימון כנראה
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אז מצאתי את עצמי אומרת לו "לא, מה עשית?! לא מטאטאים פה" בטון לחוץ
שימי לב - הבעיה היא לא ב"לא", הבעיה היא בטון הלחוץ. אולי במקום לנסות לוותר על ה"לא", תנסי לוותר על הלחץ?
זה כמו עם ההורים - זה לא משנה אם לא תגידי, מה שמשנה זה מה שאת מרגישה ומשדרת.
שימי לב - הבעיה היא לא ב"לא", הבעיה היא בטון הלחוץ. אולי במקום לנסות לוותר על ה"לא", תנסי לוותר על הלחץ?
זה כמו עם ההורים - זה לא משנה אם לא תגידי, מה שמשנה זה מה שאת מרגישה ומשדרת.
-
תפילה_לאם
- הודעות: 3287
- הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
- דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
לא לצפות לכלום, לקום בקושי ולהתייחס לעצמי בחמלה רבה
זה ישר העלה לי את "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך."
זה ישר העלה לי את "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך."
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
זה ישר העלה לי את "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך."
וואו, תפילה, זה לגמרי ככה, ולא במקרה, כי עוד דבר (שלא כתבתי) שעלה מהאינטואיציה כמפתח ופתרון לנושא הזה זה להגיד בבוקר את "מודה אני" @}
אישה במסע
את לגמרי צודקת, הבעיה היא בלחץ ובתחושה הפנימית שלי שאין לי כח ל"סיבוכים" שהקטן מייצר (לא תמיד כמובן אבל בימים עייפים ועצבניים שלי בעיקר)
ובכלל הנושא הזה של - מה, מעכשיו הכל הכל יותר מסובך ?
עוד לא התרגלתי לזה... יותר נכון עוד לא השלמתי עם זה ועוד יותר לא למדתי "לאהוב את מה שיש",
עדיין הסרבול הזה של התנהלות עם פעוט, התחושה שאני לא יכולה לפעול מהר ובקלות ובספונטניות כמו ש(עאלק...) הייתי לפני שהייתי אמא
וואו, תפילה, זה לגמרי ככה, ולא במקרה, כי עוד דבר (שלא כתבתי) שעלה מהאינטואיציה כמפתח ופתרון לנושא הזה זה להגיד בבוקר את "מודה אני" @}
אישה במסע
את לגמרי צודקת, הבעיה היא בלחץ ובתחושה הפנימית שלי שאין לי כח ל"סיבוכים" שהקטן מייצר (לא תמיד כמובן אבל בימים עייפים ועצבניים שלי בעיקר)
ובכלל הנושא הזה של - מה, מעכשיו הכל הכל יותר מסובך ?
עוד לא התרגלתי לזה... יותר נכון עוד לא השלמתי עם זה ועוד יותר לא למדתי "לאהוב את מה שיש",
עדיין הסרבול הזה של התנהלות עם פעוט, התחושה שאני לא יכולה לפעול מהר ובקלות ובספונטניות כמו ש(עאלק...) הייתי לפני שהייתי אמא
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
ניחוח אדמה אחרי הגשם
יותר נכון עוד לא השלמתי עם זה ועוד יותר לא למדתי "לאהוב את מה שיש",
אני לא חושבת שצריך באמת לאהוב. לקח לי זמן להבין מה העניין פה. יש מקרים בהם אני (ולא רק אני, למען הנוחות נכתב בגוף ראשון) מתווכחת עם המציאות. המציאות היא ככה. היא מה שיש. אני יכולה לחשוב שהיא טובה או רעה, אבל היא קיימת! אבל אני מתווכחת איתה. אני אומרת שהיא לא ככה. כי ככה לא נוח לי. כי אני לא רוצה שיהיה ככה. כי לימדו אותי מילדות שלא ככה.
לדעתי לא חייבים לאהוב את זה. אבל ממש חשוב פשוט להבין - לא רק בהיגיון, בלב - שזו המציאות. שזה מה שיש. ולפעול בהתבסס על המציאות, ולא על תמונה המחשבתית השגויה שלי של המציאות.
אומרים שטירוף זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. לדעתי ז בדיוק מה שקורה כשמתווכחים עם המציאות. אבל התוצאה אמורה להיות כזו! ומה זה משנה שהמציאות כבר הוכיחה מאה פעמים שהתוצאה היא אחרת. זה צריך להיות ככה! ומישהו מנסה בפעם המאה לעשות משהו שתשעים ותשע פעמים לא עבד...
אני לא חושבת שצריך באמת לאהוב. לקח לי זמן להבין מה העניין פה. יש מקרים בהם אני (ולא רק אני, למען הנוחות נכתב בגוף ראשון) מתווכחת עם המציאות. המציאות היא ככה. היא מה שיש. אני יכולה לחשוב שהיא טובה או רעה, אבל היא קיימת! אבל אני מתווכחת איתה. אני אומרת שהיא לא ככה. כי ככה לא נוח לי. כי אני לא רוצה שיהיה ככה. כי לימדו אותי מילדות שלא ככה.
לדעתי לא חייבים לאהוב את זה. אבל ממש חשוב פשוט להבין - לא רק בהיגיון, בלב - שזו המציאות. שזה מה שיש. ולפעול בהתבסס על המציאות, ולא על תמונה המחשבתית השגויה שלי של המציאות.
אומרים שטירוף זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. לדעתי ז בדיוק מה שקורה כשמתווכחים עם המציאות. אבל התוצאה אמורה להיות כזו! ומה זה משנה שהמציאות כבר הוכיחה מאה פעמים שהתוצאה היא אחרת. זה צריך להיות ככה! ומישהו מנסה בפעם המאה לעשות משהו שתשעים ותשע פעמים לא עבד...
-
באתר כעתניחוח אדמה אחרי הגשם
- הודעות: 849
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אישה במסע התכוונתי ב"לאהוב את מה שיש" לשיטה של ביירון קייטי, היא אומרת מה שאת אומרת בדיוק על המציאות שאין טעם להתווכח איתה, אבל היא לוקחת את זה עוד צעד - לחקור את המחשבה ואחר כל לאהוב את המציאות הזו
אז אני מנסה לעשות חקירה מהירה -
היציאה מהבית צריכה להיות לי יותר קלה - האם זו האמת ?
לא, האמת היא שקשה לי לצאת מהבית.
איך אני מגיבה כשאני חושבת ומאמינה למחשבה הזו -
אני מוותרת על יציאות מהבית מעבר למינימום רק מעצם המחשבה שזה קשה לי ובעצם זה אמור להיות קל, אני מתייחסת לזה כמשהו קשה ומטלה, אני מאוכזבת מעצמי שזה כל כך קשה לי,
אני מקנאה בכאלו שזה קל להן יותר, אני מדמיינת שפעם זה היה יותר קל, אני חושבת שהכל בגלל שיותר קשה עם ילד
מה אני חוששת שיקרה אם אפסיק להאמין למחשבה הזו -
אני אצטרך להשלים עם זה שהחיים יותר מאתגרים ממה שיש לי כח אליו כרגע
מי אהיה ללא המחשבה שאמור להיות קל לצאת החוצה ?
אני אהיה יותר רגועה, פחות רגשית בנושא הזה, יותר יעילה, פשוט אעשה את מה שצריך כדי להתארגן, אתייחס לארגון הזה כמשהו שהוא חלק רגיל מהחיים ולא משהו שהוא עול נוסף
<נראה לי שטמון לי פה רמז - הארגונים האלו מרגישים לי כמו משהו ש"לא אמור להיות" ואז אני מתבאסת כשהם נדרשים,
אבל זה הרי קורה כל הזמן... ולא שמתי לב עד עכשיו כמה זה מרגיש לי כאילו "לא הוגן"
שיש את הכביכול "עול" הזה של לארגן, לתכנן, להכין תיק, להלביש, להחליף חיתול עם קקי אחרי שכבר עמדנו בדלת לצאת, לעלות בעגלה עם המדרגות
כל הדברים האלו שאני עושה אותם טוב סה"כ, נתפסים אצלי בראש כ"אוף החיים קשים" ולא כ-אלו החיים
יש מטלות אחרות שאיכשהו לא מכבידות עליי רגשית, נניח כביסה, לא קשה לי איתה (גם אם אני לא "עומדת בעומס" ויש ימים של ערמות לא מקופלות שכן מעצבנות וכו', אבל אין לזה מטען רגשי)
היפוכים:
להיות בבית זה יותר קשה מלצאת
זה לגמרי נכון הרבה פעמים... ואני יודעת את זה בראש אבל לא מצליחה להפנים ברגש
אז אני מנסה לעשות חקירה מהירה -
היציאה מהבית צריכה להיות לי יותר קלה - האם זו האמת ?
לא, האמת היא שקשה לי לצאת מהבית.
איך אני מגיבה כשאני חושבת ומאמינה למחשבה הזו -
אני מוותרת על יציאות מהבית מעבר למינימום רק מעצם המחשבה שזה קשה לי ובעצם זה אמור להיות קל, אני מתייחסת לזה כמשהו קשה ומטלה, אני מאוכזבת מעצמי שזה כל כך קשה לי,
אני מקנאה בכאלו שזה קל להן יותר, אני מדמיינת שפעם זה היה יותר קל, אני חושבת שהכל בגלל שיותר קשה עם ילד
מה אני חוששת שיקרה אם אפסיק להאמין למחשבה הזו -
אני אצטרך להשלים עם זה שהחיים יותר מאתגרים ממה שיש לי כח אליו כרגע
מי אהיה ללא המחשבה שאמור להיות קל לצאת החוצה ?
אני אהיה יותר רגועה, פחות רגשית בנושא הזה, יותר יעילה, פשוט אעשה את מה שצריך כדי להתארגן, אתייחס לארגון הזה כמשהו שהוא חלק רגיל מהחיים ולא משהו שהוא עול נוסף
<נראה לי שטמון לי פה רמז - הארגונים האלו מרגישים לי כמו משהו ש"לא אמור להיות" ואז אני מתבאסת כשהם נדרשים,
אבל זה הרי קורה כל הזמן... ולא שמתי לב עד עכשיו כמה זה מרגיש לי כאילו "לא הוגן"
שיש את הכביכול "עול" הזה של לארגן, לתכנן, להכין תיק, להלביש, להחליף חיתול עם קקי אחרי שכבר עמדנו בדלת לצאת, לעלות בעגלה עם המדרגות
כל הדברים האלו שאני עושה אותם טוב סה"כ, נתפסים אצלי בראש כ"אוף החיים קשים" ולא כ-אלו החיים
יש מטלות אחרות שאיכשהו לא מכבידות עליי רגשית, נניח כביסה, לא קשה לי איתה (גם אם אני לא "עומדת בעומס" ויש ימים של ערמות לא מקופלות שכן מעצבנות וכו', אבל אין לזה מטען רגשי)
היפוכים:
להיות בבית זה יותר קשה מלצאת
זה לגמרי נכון הרבה פעמים... ואני יודעת את זה בראש אבל לא מצליחה להפנים ברגש
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח, איזו עבודה מעולה 
<בדרך כלל אני לא אוהבת דוגמאות של אנשים לעבודה עם העבודה של ביירון קייטי, מרגיש לי איפהשהו כמו אלימות עצמית או הכרחה עצמית כזאת. שלך כזאת עגולה ורכה וחלקה ומדוייקת - ככה היא מרגישה לי, באוזניים - שממש הרגשתי צורך לעצור ולהשאיר כאן משפט>
<וסליחה ממש אם זה נשמע כמו הערה חיובית בעט אדום מהמורה, פשוט לא הצליחו להתארגן לי מלים אחרות בראש (: >
<בדרך כלל אני לא אוהבת דוגמאות של אנשים לעבודה עם העבודה של ביירון קייטי, מרגיש לי איפהשהו כמו אלימות עצמית או הכרחה עצמית כזאת. שלך כזאת עגולה ורכה וחלקה ומדוייקת - ככה היא מרגישה לי, באוזניים - שממש הרגשתי צורך לעצור ולהשאיר כאן משפט>
<וסליחה ממש אם זה נשמע כמו הערה חיובית בעט אדום מהמורה, פשוט לא הצליחו להתארגן לי מלים אחרות בראש (: >