ניתוק מחברה ללא סיבה

אשמח לשמוע מכן, האם מישהי גם חוותה ניתוק ממישהו קרוב, ללא סיבה לכאורה או הסבר?

בדרך כלל יש סיבות ל"ברוגז"...כמובן שלא תוכלי לדעת אם היא לא תשתף.....
נראה לי שכדאי לך לחכות שבוע שבועיים ואם במצב לא ישתנה לפנות אליה בעצמה ולומר משהו בסגנון אולי אני אשמה כלפייך אבל לא אוכל לדעת איך אם לא תשתפי....
אם היא עדיין ממשיכה בשלה מוטב להרפות ולתת לזמן לעשות את שלו.

שליחה על ידי מירב* » 27 יולי 2017, 15:43

לפעמים זה בכלל לא קשור אליך - יש אנשים שמרגישים מאויימים על ידי קשר קרוב מידי - יש אנשים המשפיעים כוחות לתוך מפגש ומרגישים רק כשהם במצב סופר שהם יכולים להגיע לאינטרקציה

הי,

תודה על תגובתכן, המקרה אוטוטו סוגר שנתיים, וכן, כן ניסיתי לבוא מהמקום שחפציבה הציעה, אך נתקלתי בדלת אטומה...מסכימה עם מירב שיש מקרים שלא הכל תלוי בך..מפריעה לי העובדה שמפריע לי, שאני לא משחררת את הכעס, עלבון , בגידה....

לי קרה משהו דומה, אבל לא עם חבר אלא מכר. אחרי כמה זמן הוא התחיל להגיד לי "שלום" כאילו כלום לא קרה. אני החלטתי לשחרר את זה. לפעמים יש דברים בעולם הזה שאני לא אדע. זה בסדר. ואני לא חייבת את שיתוף הפעולה של אנשים אחרים כדי לשחרר את העבר. אז השלמתי עם זה שאני לא אבין לעולם, ושחררתי.

תודה על תגובתכן, המקרה אוטוטו סוגר שנתיים, וכן, כן ניסיתי לבוא מהמקום שחפציבה הציעה, אך נתקלתי בדלת אטומה...מסכימה עם מירב שיש מקרים שלא הכל תלוי בך..מפריעה לי העובדה שמפריע לי, שאני לא משחררת את הכעס, עלבון , בגידה....

בעיני, זה כל כך מגעיל לנתק קשר עם חברה או כל אחד בלי להגיד מילה זמן כל כך רב, שלא הייתי רוצה להיות חברה שלה בכל מקרה. להתעלם מנוכחות מישהי (שלא פשעה או משהו כזה) זה לאיין אותה ולא לתת לה כבוד בסיסי כאדם. זכותה של כל אחת להפסיק חברות, אבל אם היא היתה בנאדם, היתה אומרת מתישהו איזו מילה או הסבר.

שאלת על מקרים. פעם שתי חברות עשו לי את זה. היינו לקראת גיל 30. זה כאב לי נורא. אי הידיעה גם הציקה לי מאוד. אבל אחרי שנתיים בערך, כשאחת מהן רצתה שנדבר ונחזור להיות חברות, היה לי ברור שאני לא מעוניינת יותר בצורה עמוקה להיות חברה של מישהי שלא חשבה שאני ראויה למסר הכי קטן אפילו, או של מישהי שבכלל מתנהגת כך. אולי זה יעזור לך עם זה שזה מפריע לך.

אני הייתי מהצד המנתק בלי להסביר.

מישהו כל-כך הרגיז אותי בהתנהגות שלו כלפי חברה קרובה שלי שהיא גם בת דודה שלו (הוא התנהג בצורה בלתי נסלחת לדעתי, כולל חוסר כנות וגם גזלה) ובמקביל גם ניסה לעבור מידידות איתי לקווים יותר רומנטיים, בצורה די אגרסיבית.
ניתקתי בלי להסביר וגם בלי לענות לטלפונים. הוא הבין אחרי קצת זמן, ואני לא התחרטתי על הדרך הזאת, שבעיקרון אני מאוד לא בעדה, כי באמת למה לא לדבר. אבל לא רציתי לדבר איתו יותר בכלל. גם כשנפגשנו והוא פנה אלי ובקש הסברים אמרתי לו רק שאני מעדיפה לא להיות בקשר ולא הסברתי כלום. גם אחר שבת הדודה סלחה.

ואפילו עכשיו אני במעין מהלך כזה, עם מישהו שאני מכירה המון שנים, ובזכותו אני עם יקירי (יצאנו קצת בהתחלה, אבל קלטתי די מהר שזה לא זה, ואחר כך הוא הכיר לי את היקיר).
הוא מתארח אצלנו לא מעט (אנחנו גרים בחו׳׳ל, והוא ויקירי חולקים אהבה לפעילות ספורטיבית מסויימת, אז הוא מגיע אלינו כמה פעמים בשנה).
הקטע הוא שלא עזר כמה ביקשתי בשני תחומים: יש לו קטע שאי אפשר לעבור עליו שלא מכבד את גבולות הגוף של הילדים ואת הבקשות שלהם על עצמם, וגם (זה קטן אבל מפריע) הוא משאיר אחריו כלים מלוכלכים לא משנה כמה אני מדגישה את רצוני (בעיניו וגם בעיני יקירי זה לא נורא), ואני מנקה אם בא לי שיהיה נקי בבית.
ביקשתי מיקירי שיפגשו במקום אחר. לא רוצה להסביר ולא לנמק.
פעם כבר התקשרתי כשיצאו לכמה ימים ואחריהם נשארה הכוס על השולחן ואמרתי להם שאני כועסת, ושהוא לא מוזמן יותר. בסוף אותה יציאה הוא אמנם לא חזר הביתה, אבל לא בגללי... הוא נפצע וחזר בהטסה ישר לבי׳׳ח.
מאז הוא כבר היה אצלנו כמה פעמים, והכל נשאר אותו הדבר.
במיוחד קשה לי שהוא משחק עם הילדים וקצת מציק פיזית, וכשהם מבקשים להפסיק הוא ממשיך ומנסה להכריח אותם לראות שזה מצחיק. ולא עזר להסביר לו.
לא רוצה להסביר יותר כלום. רק שלא יהיה פה.

אני אף פעם לא ניתקתי בלי להסביר. מה שלא מפתיע, בהתחשב בנטייה שלי לכתוב ולדבר הרבה. בזמן האחרון זה משתנה, ואני לומדת לא לענות, לתת לדברים לעבור, לשתוק.

אני לא בטוחה מה אני חושבת על זה. במקרים בהם נתקו ממני קשר (לא ברמה כזו, ולרוב באופן זמני, ועדיין) זה נחווה אצלי גרוע מכל תקשורת אפשרית, כולל הבעת כעס בצעקות. אבל היתרונות שיש עבורי באפשרות של להפסיק דיון או שיחה כל כך ברורות. ואני עדיין לא יודעת איך לאזן את זה עם הפגיעה באחרים.

אז ניתוק יכול להיות הגנה עצמית. ואני לא יכולה להתעלם מהחלק הזה. למשל, עכשיו אני מנסה לקטוע ולנתק כל שיחה שיש בה גזענות. נמאס לי להתווכח עם קרובי משפחה גזענים, זה חסר תועלת. ולשמוע גזענות עושה לי רע. אז אני פשוט קוטעת את השיחה בדרכים שונות.

מצד שני, ברורה לי התחושה הלא נעימה של הצד שהתנתקו ממנו, הפסיקו לענות לטלפונים, בלי לתת שום הסבר.

אני לא יודעת איך לאזן את זה. מצד אחד, הפגיעה שיש בזה. מצד שני, יש מקרים בהם באמת אין טעם לדבר. קרובי המשפחה הגזענים שלי? לולא הם היו משפחה, הייתי מנתקת קשר איתם. והם לא היו מבינים למה. הם אף פעם לא הבינה שזה באמת חשוב לי, וזאת בעצם הבעיה מלכתחילה...

אבל יולי קו, את מתארת ניתוק בעקבות התנהגות תוקפנית של אותו אדם. כלומר, הוא ממש עשה מעשים לא נעימים, ובמקרה השני אפילו הסברת מראש, ויותר מפעם אחת.
זה מקרה הפוך למקרה המתואר.

הרי גולן, לי שני דברים ברורים פה:

מה שמציק לך הוא שאת לא יודעת אם הבעיה היא בה או בך. את דואגת שקרה משהו חמור, שאת לא יודעת עליו - שאולי את פגעת בה בלי כוונה ולא היית ערה לזה, או שאולי הילד שלך או בעלך עשה משהו שפגע בה או בילד שלה, ואולי היא חושבת שאת שותפה לכך בעוד שלך אין כל מושג. ייתכן שהיא נפגעה מאוד ומרגישה שלדבר איתך על זה יפגע בה (ובך?) יותר מאשר לשתוק, ומצד שני ייתכן שהיא הוזה דברים ושהיא מתנהגת בצורה מכוערת ללא כל סיבה.

בכל מקרה, גם אם ייושרו ההדורים אי פעם ותיוודע לך הסיבה, היא לא תוכל להיות חברה שלך כי היא לא מסוגלת לתקשר איתך בכנות וכי היא מתעלמת מהמצוקה שלך.

את מסתובבת כבר שנתיים עם פצע פתוח, וזה מסוכן לך. בלי קשר ליחסים איתה או למה שקרה, מה שעולה פה הוא גם צורך טבעי שלך בהבנה וב"סגירת מעגל" אבל גם צורך באישור, בריצוי ובערך עצמי. לו היה לך בטחון עצמי מאוד חזק, אהבה עצמית שלמה וערך עצמי בלתי מעורער, היית מושכת בכתפייך אחרי שגילית איך היא מתנהגת אלייך ואומרת לעצמך: "וואללה, היא לא שווה אותי" ומשחררת אותה ליקום.

זה שאת לא מסוגלת לשחרר, אומר שאצלך הופעל טריגר של חוסר ערך מסוג כלשהו.
זה מה שהייתי הולכת לרפא.

מסכימה עם בשמת, כמעט.

אני לא בטוחה שהפצע הוא "לא שווה". במקרה שלי, מה שהפריע לי לשחרר זה הסקרנות והרצון לדעת הכל, כלומר הרצון לשלוט, ומה שהייתי צריכה לשחרר זה את הרצון לשלוט במציאות.

היא לא תוכל להיות חברה שלך.
לדעתי היא גם לא הייתה. אבל זה כבר סיפור אחר.

בשמת, חזק ונגע לי בול בנקודה שהייתה צריכה מזור. הולכת לתת לזה לשקוע.

הי בנות,
נפעמת כל פעם מחוכמת ההמון שרצה כאן...זו הפעם הראשונה שאני מעיזה לכתוב כאן, אחרי שנים של קריאה סמויה עם קבלת תובנות רבות מאוד, אז תודה על חוכמתכן.

בשמת,
_את מסתובבת כבר שנתיים עם פצע פתוח, וזה מסוכן לך. בלי קשר ליחסים איתה או למה שקרה, מה שעולה פה הוא גם צורך טבעי שלך בהבנה וב"סגירת מעגל" אבל גם צורך באישור, בריצוי ובערך עצמי. לו היה לך בטחון עצמי מאוד חזק, אהבה עצמית שלמה וערך עצמי בלתי מעורער, היית מושכת בכתפייך אחרי שגילית איך היא מתנהגת אלייך ואומרת לעצמך: "וואללה, היא לא שווה אותי" ומשחררת אותה ליקום.
זה שאת לא מסוגלת לשחרר, אומר שאצלך הופעל טריגר של חוסר ערך מסוג כלשהו._

זה כל כך נכון...עד כי החסרתי פעימה כשקראתי את זה ...הצורך הזה בריצוי, באהבה מהאחר..נובע לחלוטין מהדימוי העצמי הבעייתי שלי, אין לי חוסר של ממש בנוכחותה בחיי, מעולם לא הייתה מיי קאפ אוף טי ולמען האמת לולא החברות של הילדים, אין סיכוי שהיה ביננו קשר של ממש (עולמות תוכן שונים בתכלית)...ונכון, גם אני כמו עוקבת
כשאחת מהן רצתה שנדבר ונחזור להיות חברות, היה לי ברור שאני לא מעוניינת יותר בצורה עמוקה להיות חברה של מישהי שלא חשבה שאני ראויה למסר הכי קטן אפילו, או של מישהי שבכלל מתנהגת כך.
קשה לי בכלל לדמיין סיטואציה שאני חוזרת לדבר איתה למרות שכשאני מגלגלת מחשבות בראש , דווקא הייתי שמחה כן לסלוח או להעביר מה שנקרא , לאנשים שפגעו בי ולא לשקוע בעלבון, כי דווקא התנהגות כזאת בעיניי מסמלת חוסן נפשי וערך עצמי גבוה.

שהפצע הוא "לא שווה"
הפצע שווה ועוד איך. ה"חברה", לא חברה (ניסחתי את זה בתור "לא שווה").

כן לסלוח או להעביר מה שנקרא , לאנשים שפגעו בי ולא לשקוע בעלבון, כי דווקא התנהגות כזאת בעיניי מסמלת חוסן נפשי וערך עצמי גבוה.
נכון, סליחה אמיתית מסמלת חוסן נפשי וערך עצמי גבוה (לפעמים אפילו אין "סליחה", זה ממש עובר ישר לידיעה המוחלטת שהכל בסדר גמור, מה שהיה - היה הדבר הנכון והמדוייק ברגע זה לשני הצדדים, ואין שום צורך להתבחבש בתוך זה).
אבל לא "להעביר", כי לא פעם אין זה אלא טיוח. כלומר, במקום לנקות ולטהר את זה מאיתנו - אנחנו מורחים שכבת טיח על כל הלכלוך והעובש ומעמידים פנים שעכשיו הכל חלק ויפה P-:

אם עדיין אין לנו ערך עצמי גבוה ואהבה עצמית שלמה ("עדיין אין" = נולדנו עם ערך עצמי מוחלט ואהבה עצמית שלמה, פשוט איבדנו אותם בילדות כתוצאה מהרבה פעולות של אחרים)ף
אז נדרש "ניקוי וטיהור".
בניקוי אמיתי יש סליחה אמיתית, כשאת מבינה דברים כמו:
שאין התאמה ביניכן וזה שהיא ניתקה את היחסים היה הדבר הנכון,
שהיא עשתה את הכי טוב שהיתה מסוגלת באותו רגע,
שגם עבורך, היא עשתה לך בעצם שירות, כי זה היה לטובתך הנעלה ביותר, בעצם היא ממש חסכה לך מצוקה רבה יותר בהמשך הדרך. וגם חסכה לך לנתק את היחסים עקב זה ש
אין לי חוסר של ממש בנוכחותה בחיי, מעולם לא הייתה מיי קאפ אוף טי

בתור אחת שעשתה את זה ועשו לה, אני רואה את זה חלק טבעי מההתנהלויות החברתיות שלנו. לא צריך להפוך אותה ל"לא חברה" או "לא שווה".
לפעמים צד אחד מיצה אבל לא רוצה לשוחח על כך, לפעמים מישהו נפגע ולא מסוגל לראות את הפרצוף שלנו, לפעמים הפגיעה נמשכת כמה חודשים וכן חוזרים להיות חברים (יש לי 2 חברים שזה קרה לי איתם). לפעמים בכלל הבעל של אחת החברות יוצר את הפגיעה ואת לא רוצה לספר לה ולהביך אותה או לפגוע לה בזוגיות. יש המון סיבות ונסיבות.
לכן גם אני בעד לשחרר ולהמשיך הלאה בטוב. לפעמים כשמשחררים אז יש סיכוי שהחברות תחזור וגם אם לא- לא סוף העולם.

_בניקוי אמיתי יש סליחה אמיתית, כשאת מבינה דברים כמו:
שאין התאמה ביניכן וזה שהיא ניתקה את היחסים היה הדבר הנכון,
שהיא עשתה את הכי טוב שהיתה מסוגלת באותו רגע,
שגם עבורך, היא עשתה לך בעצם שירות, כי זה היה לטובתך הנעלה ביותר, בעצם היא ממש חסכה לך מצוקה רבה יותר בהמשך הדרך. וגם חסכה לך לנתק את היחסים עקב זה ש_

מרגישה שאת קוראת את שורותיי עוד טרם נכתבו...מבינה שעוד דרך ארוכה לפניי לנקודה בו אהיה "נקייה ומטוהרת" כך שדברים מסוג זה לא יגרדו לי את קצה הקליפה...אני עושה עבודה יומימיות רצופה ומתמשכת כבר למעלה משנה, מרגישה שיש שינוי, השינויים נמדדים בצעדים קטנים כשבכל פעם שאני מדלגת על "משוכה" קטנה שפעם נראתה בעיניי כמכשול עצום, אני מתמלאת בתחושת סיפוק מדהימה, אני לא רוצה לטייח ואין לי שום יומרות גם להחזיר דברים לקדמותם במקרים של אנשים שפגעו או עלבו, זה בסדר לגמרי ונכון אפילו מבחינתי לשחרר אותם ליקום ולהתקדם הלאה, אבל!! ממקום נקי, בלי טינה , בלי כעס, פשוט להסתכל על אותו אדם כעל מישהו שהוא חסר משמעות בעיניי, כמו מישהו שרק עתה הכרתי. האפשרות שדברים מסוג זה יכולים בכזאת קלות לסדוק את שכבת ההגנה הטבעית שלי, ולערער אותי באופן כזה, בלתי נסבלת בעיניי ואת זה אני רוצה לשנות. היום, אני כבר יודעת מאין זה בא...כשגדלים למשפחה בה הביקורת, חוסר הפירגון, הלגלוג התמידי היו דיירי קבע, הרבה טוב לא יכול לצמוח מזה., אבל את שלב ההאשמות והרחמים העצמיים כבר עברתי ופניי קדימה, אני בהחלט מאמינה שכל אחד יכול לרפא את עצמו בדרך זו או אחרת, אם רק יתמסר לתהליך. אני זוכרת שבתחילת נישואיי הייתי נעלבת המוןמבעלי, היום כבר לא. הספר "בוחרים להרגיש טוב" שהפך לסוג של תנ"ך עבורי..נתן לי כמה כלים משמעותיים להבין שלא כל דבר שנאמר קשור או נכון ביחס אליי, כמו "את הרי דלת לא מסוגלת לסגור.." ברגע שהבנתי את זה והפסקתי להיעלב...משהו השתנה גם אצל הצד השני ...הפך להיות יותר מכבד..מאחלת לי לעבור את השינוי הזה גם בהיבטים אחרים ...

בתור אחת שעשתה את זה ועשו לה, אני רואה את זה חלק טבעי מההתנהלויות החברתיות שלנו.
פלונית יקרה...

אז זהו...שקשה לי לקבל את זה כחלק טבעי מההתנהלות החברתית שלנו...מסכימה איתך לחלוטין שיש אכן קשרים שממצים עצמם ומתפיידים עם הזמן, גם אצלי זה קרה ועדיין קורה, מה שלא מבינה זה את האנשים שבוחרים לסיים קשרים ממצים אלה בצורה כל כך מכוערת...פשוט לקום בבוקר ולהחליט שלא מדברים איתך יותר ומתעלמים מקיומך וקיום בנך שעד אתמול היה בן בית אצלכם...

אבל כמו שאמרת...מניחה שיש את הסיבות והנסיבות ויש גם את האדם עצמו ודרכי ההתמודדות שלו עם מצבים מסויימים, בטוחה שמבחינתה הסיבה שבחרה לסיים את הקשר היא הכי לגיטימית בעולם ובכך גם האמינה שהיא עושה לעצמה טוב...אני מאמינה שהיא נתנה לי מתנה יקרה מפז , מבלי להתכוון, שיעור לחיים שממנו אני צריכה לצמוח ולהתנהל בסיטואציות שכאלה. החיים מזמנים לנו בכל פעם אתגרים כאלה ואם זה כבר קרה...יכול להיות שזה יקרה בשנית, עם מישהו אחר, אבל אז..זה כבר יהיה אחרת. תודה על התגובה וההתייחסות...זה בהחלט מחזק אותי

אבל לא "להעביר", כי לא פעם אין זה אלא טיוח. כלומר, במקום לנקות ולטהר את זה מאיתנו - אנחנו מורחים שכבת טיח על כל הלכלוך והעובש ומעמידים פנים שעכשיו הכל חלק ויפה

אני רואה את זה חלק טבעי מההתנהלויות החברתיות שלנו.
אני רואה את זה בתור חלק לא טבעי בעליל (במיוחד בהתחשב בטבעיות החיים בקרב קבוצה קטנה של בני אדם) מהחיים החברתיים. למרבה המזל, למעט המקרה היחידי של המכר, שלא היה אפילו ידיד, זה לא קרה לי. מה שרק מוכיח שאפשר לבחור אנשים שלא מתנקים קשר בלי להודיע, ושווה להתאמץ (אם יש צורך, כי אני לא התאמצתי) ולבחור סביבה חברתית בה לא מתנהגים ככה.

לדעתי, כמובן. הייתה לי מכרה שקיללה את החברות שלה וצעקה עליהם באופן קבוע, והן עליה, ולדעתה זה היה טבעי ולא בעיה. אני לא מסכימה איתה... אפשר אחרת, ולדעתי מאוד כדאי. קללות זה לא חלק טבעי מהתנהגות חברתית. ולנתק קשר זה לא חלק טבעי מהתנהגות חברתית.

מה שרק מוכיח שאפשר לבחור אנשים שלא מתנקים קשר בלי להודיע, ושווה להתאמץ
לא תמיד אנחנו בוחרים..לפעמים בוחרים אותנו ובכלל..החיים מזמנים אלינו אנשים וסיטואציות שלא בהכרח היינו במודע נקלעים אליהן או לחילופין בוחרים אותם, אני מאמינה גדולה שלכל אדם שנכנס לחייך יש תפקיד מסוים שהוא ממלא בזמן הנתון בו את את נמצאת, התפקיד או המשבצת עליו הוא יושב מאוד מוגדרת ולאחר זמן מה, כשהתפקיד אותו מילא בחייך מסתיים, עוברים הלאה. יש כמובן את אלה שמגיעים בשביל להשאר והם כמובן האנשים המשמעותיים בחיינו. מתוך כך, הייתי רוצה למלא את ליבי בהוקרה דווקא לכל האנשים האלה, שנכנסו ויצאו מחיי ונתנו את אשר נתנו בפרק הזמן הזה.

לא תמיד אנחנו בוחרים..לפעמים בוחרים אותנו ובכלל..החיים מזמנים אלינו אנשים וסיטואציות שלא בהכרח היינו במודע נקלעים אליהן או לחילופין בוחרים אותם
אני מאמינה בכל שהכל צפוי והרשות נתונה. ואני בחרתי באמצעות הרשות שלי להפוך כל מי שמנתקת קשר ל"לא חברה", ולא לקבל התנהגות מגעילה כזו בתור חלק מההתנהלות הטבעית.
כי אומנם תמיד החיים יכולים לזמן לפתחנו אתגר לא צפוי, אבל הבחירה איך להתמודד איתו תמיד נתונה.

להפוך כל מי שמנתקת קשר ל"לא חברה", ולא לקבל התנהגות מגעילה כזו בתור חלק מההתנהלות הטבעית.
על המשפט הזה יש לי להוסיף רק נקודה, סימן קריאה! כי גם אני מרגישה ומתנהגת כך..

ב"לא תמיד אנחנו בוחרים.." התכוונתי למשפט
שאפשר לבחור אנשים שלא מתנקים קשר בלי להודיע.

הלוואי שהייתה לי את היכולת שלך בלזהות את אלה ולא להתחבר, ייתכן והצורך לריצוי ולמצוא חן מטשטשים לי לפעמים את יכולת השיפוט והברירה הטבעית

הלוואי שהייתה לי את היכולת שלך בלזהות את אלה ולא להתחבר.
אני לא בטוחה שזו יכולת מסויימת. החברויות שלי מבוססות קודם כל על תקשורת ואפשרות לדבר על הכל, לא על פעילויות משותפות עם ילדים. זה מצב שונה מאוד. חוץ מזה, יש דברים שפשוט לא קשורים אלייך. אני מתכוונת, אם מישהי חושבת שלנתק קשר זה בסדר ואפילו לא סיבה לקטוע חברות, יש יותר סיכויים שהיא תנהג ככה כלפייך, מאשר מישהי שלדעתה זה מעשה בל יעשה. וזה בלי קשר למה שאת עשית, נטו היחס שלה לעולם.

אז לוותר על חברות עם אנשים כאלו? לשים לב לזה? אבל זה רעיון כל כך מוזר, שלא היה עולה בדעתי לשאול. לבנות רק חברויות שמבוססות על הכרות טובה ושיחות נפש?

אני אישית פשוט מקבלת את האפשרות שלעיתים רחוקות, דברים רעים קורים. ככה זה. לפעמים אפשר היה למנוע את זה מראש, לפעמים לא.

אני לא מודה לאנשים מגעילים על השיעור, או על זה שחסכו לי לנתק קשר, ושאר הדברים שאמרה בשמת. אני פשוט לא חושבת עליהם. זו גם אפשרות, ולדעתי תובענית פחות מסליחה. לפחות, לסלוח זה לא משהו שאני יכולה או רוצה לעשות, אבל אני יכולה לשחרר, וזה מספיק לי.

אם אני קוראת את הטקסט שלך בתחילת הדף כמו למשל יצירה ספרותית אז מה שהכי יבלוט לי זה: אם חד הורית , קשר אינטנסיבי ובעל שמתנגד. ואז ההנחה שלי תהיה שהשבר קשור למשולש הזה. אבל כמובן שזה לא יצירה אלא החיים.
אני מסכימה שהדרך הכי בריאה להתמודד אם הסיטואציה זה כמתנה שניתנה לך לטובתך ולהתחזק מזה כמו שכתבו פה כבר.
את מתארת קשר מאוד אינטנסיבי שנראה שלא נשמרו בו גבולות. גם את זה הייתי בודקת עם עצמי

את מתארת קשר מאוד אינטנסיבי שנראה שלא נשמרו בו גבולות.
מה רע בקשר אינטנסיבי? אנשים חייבים להיות מרוחקים, או ש"לא נשמרו גבולות"? מה שהיא מתארת נשמע לי כמו קחיי קהילה בריאים, הייתי שמחה לחברה כזו.

השהות יחד הייתה אינטנסיבית מאוד (למורת רוחו של בעלי יצויין) ארוחות משותפות, מקלחות, בילויים אחר הצהריים ושבתות ועוד ועוד.
אנשים ממש לא חייבים להיות מרוחקים. אבל לדעתי , כפי שמתואר פה זה נשמע מאוד מאוד צפוף. בעיקר שמדובר בישוב קטן. אני הייתי נחנקת מקשר כזה. זה מקיצוניות לקיצוניות

אני הייתי נחנקת מקשר כזה.
לכן זה לא מתאים לך - אבל להסיק מזה שלמישהי יש גבולות ששונים משלך שנראה שלא נשמרו בו גבולות. זה לדעתי לא הוגן. זה רומז שהגבולות שלה, ששונים משלף לא בסדר ולא לגיטימיים.

גם אני אולי הייתי נחנקת מקשר כזה - לא יצא לי לבדוק. וחבל לי על זה. כי אנחנו, בתור חברה, מנותקים אחד מהשני ומחיי קהילה בריאים. זה לא "קיצוניות" - זה הדבר הטבעי למין האנושי. לחיות בקשר צפוף מאוד עם קבוצה של כמה עשרות עד כמה מאות אנשים. להכין אוכל ביחד, לאכול ביחד, ללכת לנהר ביחד.

שליחה על ידי מיכל* » 28 יולי 2017, 13:19

לא הספקתי לקרוא את כל מה שנכתב כאן, רק רציתי לספר שאני עברתי משהו כזה, ממש לפני שנה...
זו היתה חברה שלאט לאט התרחקה, עד שפתאומיות אמרה לי משהו כמו שהחברות "לא המריאה" מבחינתה, או משהו כזה...
זה היה מאוד מביך ומכאיב, אבל זה היה לטובה.
היה לי מאוד קשה, ואפילו עברתי טיפול קצר מועד, כדי להתמודד עם הכאב, דבר שעזר לי וחיזק אותי מאוד מאוד.
אני בעיקר מצטערת על הדרך הבוטה שהיא בחרה לנתק קשר, אבל לא קיבלתי שום הסבר.
רק הרבה אחרי הבנתי שהייתי בתוך "חברות" שהיו בה יחסי תלות לא בריאים (שלי בה) אחרי בחינת הדברים תוך כדי טיפול, הובהר לי שהיא עשתה דברים כדי לעודד את התלות הזו בה.
מלבד אותו טיפול עשיתי עוד מספר דברים כדי לעזור לי להשתחרר מאותו כאב ומתחושת העלבון הצורב:

כתבתי מכתבים דמיוניים שלא התכוונתי לשלוח אליה, בו אני שוטחת מולה את כל הטענות שלי מולה. (הסתפקתי ב 2-3 מכתבים כאלה)
מידי יום במשך 90 יום אמרתי בלב שאני סולחת לה, ולעיתים אפילו כתבתי את זה במחברת.
דמיינתי אותה באופן בהיר מתנצלת ולוקחת אחריות על הצורה שבה התנהלה מולי.
בכל פעם שעלה לי משפט מקטין עליה (למשל: איזה אדם פוגעני היא, או איך היא לא אחראית) עצרתי והפכתי את זה למשפט מעצים עלי, למשל כמה אחראית אני, או כמה טוב שאני אדם רגיש ... וכיוב'...

ולאט לאט לאט... הכל הלך ונמוג, כרגע אין לי שום כעס כלפיה, להיפך אני מודה על כך שאני לא בקשר איתה כי הקשר היה רע בשבילי.
אני מודה על כך שבזכות הדרך החדה (והכואבת) שבה ניתקה קשר מולי, למדתי דברים חשובים וטובים עלי, והתחזקתי מבפנים.
והחיים שלי במקום אחר , במקום מעולה ממש .
אני בספק אם הייתי יכולה להיות במקום זה לו הייתי נשארת בקשר איתה.

אישה במסע,
בהחלט זו רק הפרשנות שלי ואולי זה לא נכון להגיד שלא נשמרו גבולות. זו ההתרשמות שלי לנוכח בחירת המילים ותיאור הדברים של הרי גולן וכמובן למול התוצאה.
נכון שאני מפרשת את הדברים דרך העינים שלי

וכמובן למול התוצאה.
לדעתי לא נכון לפרש דברים מול התוצאה. אני חושבת שאם הייתה בעייתיות, היא הייתה עם הבעל ולא עם החברה.

ובעיקר, אני לא יכולה להתעלם מהזווית האנתרופולוגית-חברתית. היא עשתה משהו שחורג מהנורמה החברתית, לכן יניחו שזה לא בסדר, ואם משהו רע יקרה - יאשימו את זה. אפשר לראות את זה בכל תחום.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם חד הורית, קשר אינטנסיבי ובעל שמתנגד. ואז ההנחה שלי תהיה שהשבר קשור למשולש הזה.

הי אופיר וכולן,

יש פרט נוסף בעלילה או במשולש הזה שבחרתי להשמיט מפאת פרטיות וחשש שיחשוף את הנפשות הפועלות, ייתכן והוא גם קשור לעניין, חודש לפני הניתוק, התבשרתי כי אני בהריון, יצויין כי גם היא ניסתה, אך לא צלחה...מאז הגילוי, חל הנתק, אינני יודעת אם קשור..אבל...

בעניין האינטסיביות, אני אוהבת את זה !! אם יכולתי הייתי חיה בקומונה, אני אוהבת אדם , אוהבת חברה והעובדה שבני עד אז , היה ילד יחיד רק העצימה את היופי של הביחד
בפרט אחר הצהריים והערב, כשבעלי עדיין היה בעבודה. היום , בדיבעד כמובן, אני יודעת שיש לשמור יותר על גבולות ולאזן מינונים קצת יותר. עם כולם, לא רק עם כאלה..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_לאט לאט לאט... הכל הלך ונמוג, כרגע אין לי שום כעס כלפיה, להיפך אני מודה על כך שאני לא בקשר איתה כי הקשר היה רע בשבילי.
אני מודה על כך שבזכות הדרך החדה (והכואבת) שבה ניתקה קשר מולי, למדתי דברים חשובים וטובים עלי, והתחזקתי מבפנים.
והחיים שלי במקום אחר , במקום מעולה ממש_

מיכל, את גדולה!

התבשרתי כי אני בהריון, יצויין כי גם היא ניסתה, אך לא צלחה...מאז הגילוי, חל הנתק, אינני יודעת אם קשור..אבל...
אומנם ניחושים כאלו לא מועילים, אבל לי זה בולט לעין, ונשמע כאילו היא לא יכולה לסבול את הכאב שבלא להצליח להכנס להריון. ויכול להיות שמתוך הכאב שלה היא ניתקה את הקשר. ומה היא כבר יכולה לומר לך? כואב לי לראותל את האושר שלך כי הוא מזכיר לי את הכאב שלי ואני מקנאת בך מאוד ומתמרמרת? זה לא שאת יכולה לגרום לה להכנס להריון בדרך פלא...

קראתי פה בבאופן דברים שכתבו נשים שמנסו להכנס להריון, וקרובות משפחה וחברות של נשים כאלו, שרואות איך החברות ביניהן נפגעת ולא יכולות לעשות כלום.

אין מה לעשות, לרצות להכנס להריון ולא להצליח זה קשה מאוד. ואמרה עוד חנה - "הבו לי בנים, ואם אין, מתה אנוכי".

שמחה על הדף הזה...כל מה שכתבתן הוסיף לי עוד חוליה לתצרף...מלבד העובדה שיכולתי כאן לפרוק את העול הזה ( עם בעלי זה לא יכל להיות, הוא לא מבין למה אני בכלל סופרת אותה..) כל זה מבלי להטיל בי ספק בכלל, נתתן גם קשת זויות הסתכלות על המקרה, כאשר בכל זוית אני מגלה עניין ושואבת תבונה מכל תגובה כאן. תודה!

הריון חדש שלך יכול לשפוך אור נוסף על התעלומה.
אני מאוד מבינה את הרצון שלך להבין ולקבל תשובות.
מה שהכי יפה פה שהתהליך הזה מתחיל בלנסות להבין אותה ולפרש את ההתנהגות שלה ולאט לאט את מגלה את עצמך ולומדת על עצמך. מכירה את זה על עצמי.

אמרה עוד חנה - "הבו לי בנים, ואם אין, מתה אנוכי".
רק תיקון קטן... וסליחה
רחל אמרה ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי..." -
על חנה נאמר : "וחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל-לִבָּהּ--רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ; וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי, לְשִׁכֹּרָה. יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי, עַד-מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת-יֵינֵךְ, מֵעָלָיִךְ. טו וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי, לִפְנֵי יְהוָה. טז אַל-תִּתֵּן, אֶת-אֲמָתְךָ, לִפְנֵי, בַּת-בְּלִיָּעַל: כִּי-מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי, דִּבַּרְתִּי עַד-הֵנָּה....."

וואו כמה כיף לבקר כאן שוב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קרה לי עם ידיד לפני הרבה שנים שניתק קשר בפתאומיות ודחה כל נסיון שלי ליצור איתו קשר. לקח לי הרבה זמן לצאת מזה ואני חושבת שהסיבה היא כסף. בזמנו מצבי הכלכלי היה קשה וקרה שיצאנו לבית קפה והזמנתי מבלי לשלם. ביקשתי ממנו שישלם עלי. לו לא היתה בעיה כלכלית אך כנראה הוא לא אהב את זה. לפני שנה וחצי ניתקתי קשר עם חברת ילדות כי הקשר בנינו עשה לי רע. היא היתה משקרת ומסתירה ממני דברים ומספרת לי עליהם בדיעבד. נמאס לי מהקטעים האלה. אך אני בניגוד לידיד כן קיימתי איתה שיחה והסברתי לה שזה לא מתאים. אני לא קונה את זה שאין מושג למה מנתקים קשר. תמיד קודם לזה ארוע או שניתן להסיק מסקנות לפי טיב הקש. בן אדם שלא יודע למה ניתקו איתו קשר אחרי תקופה ארוכה הוא מנותק.