סימני התעללות בזוגיות

שליחה על ידי עודד* » 20 יוני 2017, 17:47

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ןמה אני אמור לעשות אם המתעלל היא למעשה מתעללת?
כן כןכ מתעללת?
חרדות הילדות שלה צפו ישר לאחר הלידה הראשונה... וזה מובן לי ... אבל ההכחשה...?
היא כל כך אינטלגנית אבל כשזה דורש ממנה חשבון נפש... אוי ואבוי!
והילדים הקטנים... הם הפכים להיות הקורבן..
אני חסר אונים כי גם אני קורבן! אבל אני למדתי לתרגל ולעשות הפרדה, למדתי להציף להרגיש ולהפעיל חוסר אונים בכדי לקבל את האונים בדרך רכה.
15 שנים אנו ביחד ומעולם לא נתתי לה להרגיש שהיא אדם זר, מעולם לא אמרתי משהו שיתן לה להרגיש שהיא לא חלק מבשרי.... אז למה היא מתנהגת אלי כך?
-
כי אמה הייתה חד הורית שם באוקריינה, אביה עזב את אמא כשהייתה תינוקת, עזב למן מישהי אחרת, והאמא קראה לילדה על שם אותה מישהי אחרת.. שאבי הילדה שלה עזב אליה... (קורבנות טהורה)
כבר היה לה ילד בן12 מנישואין קודמים ... ועכשיו ילדה תינוקת שאביה נטש.
ואתם יכולים לדמיין את הילדות שלה עם אמא כזו ... (בתיאור קצר: הילדה לא הייתה בראש מעייניה או בסדרי העדיפויות של אמה)
אני מבין את כל זה , אני רואה את הפעולות שלה! _ אני לא כועס ולא שופט!
התגרשנו לפני שנתיים. היא רצתה הגירושין והיא דחפה אליהם. (ולפני שבועיים טענה בפני שאני זה שרצה להתגרש)

איך אני יכול להסביר לה או להראות לה שהיא מתנהגת בצורה לא ... אכפתית כלפי עצמה?
איך היא תבין שהפעולות שלה נובעות מכל הדברים הללו?
היא פוגעת בכל מה שטוב.
כל מי שמעיר לה ... היא לוקחת מאד אישי ומאד קשה.

אתם לא מבינים כמה אני נזהר בלשון לי.
הייתה לי תקופה שכל מה שהיא אמרה אמרתי לה "אמן" "נכון"... רק בכדי לתת לה הרגשה טובה.. (זה היה טעות כי זה תרם לאיבו בועה שהיא דמיינה לעצמה) (אבל מה יכולתי לעשות.. היה לי מאד קשה)

אנא מכם חברים וחברות....
אני זקוק למילה מכוונת... לעידוד קל, רק מישהו שידע עליי.
מעולם לא כתבתי או ספרתי זאת למישהו...
אני ב:
[email protected]

אני יעריך כל ביקורת או תמיכה.
תודה רבה חברים וחברות.

עודד שלום,
בהחלט יש גם נשים מתעללות!
שתף כל מי שאתה יכול, ספר לאנשים, חזק את עצמך מאוד מאוד, שמור על גבולות מאוד ברורים בלי לתת לה לעבור אותם.
העיקר, לחשוב ברצינות אם יש סיכוי שהיא תשתנה. אם המנגנון המתעלל נטוע בה עמוק ואין לה כל מודעות עצמית, הסיכוי שהיא תשתנה הוא קלוש.
יש פה כמה דפים בנושא. כדאי לקרוא את כולם לעומק וגם ספרים וחומר על העניין. קודם כל, יש לברר אם היא אכן מתעללת.
אם התגרשתם, אז כדאי לא להתעסק בפתולוגיה שלה, אלא לפתוח בחיים חדשים ובריאים.
חזק ואמץ

איך אני יכול להסביר לה או להראות לה.
אתה לא. אי אפשר להסביר לאדם משהו שהוא לא רוצה להבין.

אני הייתי ממליצה לך במקום להזהר עם הלשון ואל לשפוט ולא לכעוס, לעשות ההפך: לא להזהר עם הלשון, את הל אחייב ללכת על ביצים. לכעוס ולשפוט. מותר לך. אתה לא קדוש. ולהציב גבולות ברורים.

אני לא חושבת שקודם כל לברר אם היא אכן מתעללת. מה זה משנה? אתם גרושים, וברוך שפטרנו! ואופן הצבת הגבולות לאדם מתעלל, לעומת סתם אדם מגעיל, לא שונה מהותית.

שליחה על ידי עודד* » 22 יוני 2017, 13:54

קודם כל תודה על התגובות.
אני בהחלט לא שופט ולא כועס.
המחשבה שלי היא על הילדים.
לדאוג להם שיתפתחו הכי טוב שאני יכול, הערך והכבוד העצמי שאוכל לכוון אותם אליו. _ (זה מאד קשה כשבצד השני יש מישהו שלא מבין את זה ותפיסת עולמו היא ... (בעיניי) כנועה (ולא באופן חיובי).
תודה חברים.

המחשבה שלי היא על הילדים.

היא מתעללת גם בילדים? אם כן, זה חמור מאוד ודורש עבודה מיידית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איום ברצח

שליחה על ידי אפרת* » 28 יוני 2017, 00:14

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפעמים אין עוד מה להוסיף הסוף ידוע יש גברים חולים שמסוגלים לרצוח ברגע

שליחה על ידי דנית* » 31 יולי 2017, 10:25

הי בנות, התגעגעתי..
אני רואה שהקבוצה לא ממש פעילה ואני מקווה שמסיבות טובות..
כמעט שנה מאז שכתבתי, וכ"כ הרבה עבר ומעט השתנה.
אז היינו בטיפול אחרי ששוב איימתי להיפרד. אחרי כ-6 מפגשים איתו המטפלת פתאום ביקשה ממני סליחה.
כי בהתחלה לא האמינה שהוא מתעלל. המקסים הזה. רק אחרי כמה שיחות איתו וכשכלום לא השתנה ביחס שלו אלי. הבינה.
כנראה קראה קצת על דפוסים של מתעלל והציעה לי לעזוב . היא לא מאמינה שהוא ישתנה. הוא לא יכול לתת אהבה וזה מה שאני צריכה.
יום אחד המנקה הייתה בבית וכשראתה באיזה טון וזלזול שהוא מדבר אלי אמרה לי שהוא לא ראוי לי. התחלתי לבכות.
אז אחרי שקיבלתי עוד אישור.. עדיין נשארת.
אבל היום כבר הוא לא מעיז להעיר לי, לרדת עלי, להעביר ביקורת. כשהבין שאין לו על מי לשלוט הוא פשוט אדיש. מונע ממני יחס של אהבה והערכה. מידי פעם הוא מגיב בצעקות ואז אני שוב מתרחקת.
אבל האמת שאני גם לא אוהבת אותו אז גם לא צריכה יחס של אהבה ממנו. חידשתי קשר עם חברות ואני יוצאת איתם מידי פעם.
אני רוצה אהבה חדשה. אבל נשארת. אין לי אומץ לפרק. פוחדת שלא אמצא זוגיות שאשאר לבד עם הילדים. שהילדים יכעסו עלי..
חוץ מזה הוא לא עושה רושם שרוצה לעזוב. מצפה לי מאבק . כשרבים אומר לי תעזבי את.
כשאני כועסת עליו מרוב תסכול , משחק אותה קדוש מעונה ליד הילדים ושואל למה את עושה את זה?
כשאני אומרת לו שאי אפשר להמשיך ככה אז פתאום הוא מתחיל להיות סבלן מבשל, משקיע.
היום אני מרגישה שגם אני קצת מתעללת. לפעמים צועקת בבית מרוב תסכול. ואז הוא שואל אותי בתמימות: מה קורה לך? למה את צועקת על הילדים?
אני שותקת ויכולה לא לדבר איתו בכלל שבועיים שלושה.
השאלה איך יוצאים מהפלונטר הזה? אוף......

השאלה איך יוצאים מהפלונטר הזה? אוף......

שוכרים עורכת דין מאוד חזקה (זה שווה את הכסף, זה יחזור אלייך).
פונים לבית המשפט לענייני משפחה.
מודיעים לו לעזוב את הבית. אם זה ממש לא אפשרי, שוכרים דירה ועוזבים עם הילדים.

זה סדר הדברים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי בנות, חזרתי
כבר הרבה זמן שיצאתי מהקושי הזה של אקס עם אופי מתעלל.
יצאתי לחיים, החיים יפים ברוך השם.
יש לי חבר, חודש וחצי בסך הכל, אבל זה מרגיש מצוין.
ןאז- פתאום הפחדים.. יום אחד הוא יגלה... והוא עדיין יש לו פנטזיה בראש שאולי נחזור..
כי אתן יועות, זה גבר עם ראש אחר.
ומה יקרה כשיגלה? כבר קראתי כמה וכמה כתבות בחדשות
האם מישהי יכולה לחלוק מנסיונה? על זוגיות שנייה בצל גבר עם עבר מתעלל?
האקס שלי מעולם לא היכה אותי אם איים להכות אותי כשהייתי בחודש ה 7 להריוני, והוא ידע שהוא מפחיד אותי עד אימה...
אשמח לשומע חוויות.
תודה

ברוכה הבאה סוזן סוזן?

סוזן סוזן,

איזה יופי לשמוע שטוב לך.
אני יכולה לחלוק איתך מידע אבל כגורם צד ג'.
אני נמצאית במערכת עם מתעלל ואני יכולה לשתף לגבי מערכת היחסים שלו עם גרושתו.

מנקודת מבטי ההתעללות לא מסתיימת ובהרבה מקרים הוא איים עליה שלא ישלם מזונות כי ...
או שאם לא עושים משהו לפי איך שהוא מסביר אז לא מעניין אותו שתעשה לבד וכו'
וזה עוד כשאני מנסה לאזן ותמיד מעודדת אותו ללכת, לעזור, לתת לילדים וכו'

זה יסתיים בדיוק כמו בנישואים אם לא תאפשרי לו למנפט אותך.
לשלוט בך דרך הילד או דרך המזונות.

אבל שוב, אני לא חוויתי את זה ממקור ראשון מקווה שמישהי נוספת תצטרף לדיון.

היי דנית,

מה שלומך.
אני מזדהה עם חלק ממה שאת כותבת.
זה שאת בנתק רגשי ממנו זה מצויין ומהווה כר פתיחה מצויין לשלב הבא.
את צריכה לעבוד על עצמך ולהתחזק ולשנות את התפיסה שחובה להיות בזוגיות ו/או את התפיסה שיהיה קשה למצוא בן זוג אחר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בימים האחרונים אני מתעוררת... נראה לי... עדיין לא ברור לי כלום.. קראתי פה מלא . מלא מלא...
ונראה לי שהוא המתעלל אם כי יש בי חשדות שאולי אני זו האלימה....
גדלתי בבית מאוד אלים. מלא מכות ופחד שמשהו לא יהיה בסדר ויעורר את השד.
אני יודעת שיש בי צד אלים.. הייתי אלימה לאחים שלי.
אבל מאז שהתחתנתי ובפרט מאז שנולדו הילדים אני בעבודה נונסטופ על המקום הזה.
לא צועקת על הילדים. לא מרימה יד..
והוא??
הוא מבקר על כל צעד שלי. יש לו הערות על כל דבר. שום דבר לא מספיק לו.
אני לא מספיק מסודרת.
אני לא מספיק דתייה.
אני לא מספיק נאמנה.
אני לא חכמה... כי חכמת נשים בנתה ביתה .. וכל החרא הזה.. כי אם הייתי חכמה הייתי יודעת ללטף אותו ולתת לו את מה שהוא צריך כמו שהוא אומר לי ...
לאט לאט הביקורת שלו הרבה אותי והפכתי לאדם עצבני וביקורתי גם... אני מעירה לו בחזרה.. נלחמת על המקום שלי...
כל דבר שאני אומרת הוא עונה לי : איזה שטויות...
כשאני נעלבת הוא טוען שאין לי חוש הומור...
זה החריף בחודשים האחרונים. כי נולד השני ןמטבע הדברים יש לי פחות פנאי להתייחס אליו ולהקשיב לו וכו'...
אני מודה בלב כבד שהביקורת שלו מוציאה ממני אלימות... כלפי הילד ... בי לי לפעמים להטיח אותו אחרי שהבעל יורד עלי ...
הייתי מרדימה אותו באגרסיביות. מטלטלת את העגלה ... עד שקלטתי שאני פשוט זורקת לפח עבודה של שנים עם הגדולה... שאני נותנת פתח לאלימות שלי לצאת...
עובדת על זה .. עדיין...
כבר לא מתנהגת לילד כך.. רק רוצה...
עם הבעל המצב מחמיר מיום ליום...
היה משבר חמור אצלי במשפחה לפני זמן מה... המשבר גרם לזה שבמשך תקופה ארוכה לא הייתי מסוגלת להיות האשה המושלמת שהוא רוצה...
דיכאון. חוסר תפקוד...
ביקשתי ממנו שיבין.שיחבק.שיעזור. שיקשיב...
הוא רק נטרף עוד יותר.
העיר והעיר והעיר.
וכשרבנו הוא קרא לי זונה...
ואז מזדיינת.
ואז שרמוטה.
ואבא שלך פדופיל...

איבדתי שליטה לגמרי מהקללות שלו והיכיתי אותו.....
זה נתן לו לגיטימציה לומר שאני זו שאלימה...
אולי הוא צודק בעצם...
אמשיך עוד...

ברגע שהפתח של הקללות נפתח הוא חזר לקלל כל פעם שרבנו וכל פעם שעמדתי על שלי... כל פעם שהבהרתי לו שאני רוצה שידבר אלי בכבוד .. שיקשיב למה שיש לי לומר בלי לזלזל... קללות.
ואז בעיטה.... באחת מהפעמים...
ושוב אני האשמה כי לחצתי לו על הנקודות...
ואז לפני שבוע אחרי ביקורת בלתי פוסקת ללא סיבה. ואחרי שביקשתי בנועם שוב ושוב ושוב שזה לא נעים לי הדרך שבה הוא מדבר אלי ...
נכנסתי למיטה בדיכאון... לא רציתי לטפל בילדים לא רציתי לראות אור יום. הביקורת שלו כיבתה אותי....
הוא ניגש אלי : מה את עושה במיטה??? יש לך ילדים!!
אמרתי לו , עזוב אותי...אין לי כוח לכלום יותר...
בתגובה הוא פשוט משך אותי בכח עם השמיכה ...
השמיכה שפשפה חמורות את הצוואר שלי... כאב לי בטירוף... וכל הכאב והצעקות והביקורת שלו התנקזו לי בבת אחת לידיים והרבצתי לו... שוב ושוב ושוב...
ואז הוא סגר את הדלת כדי שהגדולה לא תראה ודפק לי את הבוקס של החיים...
ועכשיו הוא ממשיך לומר לי ... כבר שבוע.
שאני האלימה...
אולי..
באמת אני מתלבטת...
אני באמת אלימה...
אבל אני יודעת את נפשי ויודעת את העבודה שאני עושה עם עצמי כל שניה ושניה עם הילדים.. חינוך ביתי. בלי פשרות. ואני לא צועקת ובחיים לא הרמתי יד. ( או שהטלטול נחשב בעצם... אבל גם אם כן... אני עובדת על זה כל יום מחדש!!!)
התעזרו לי להבין????

יקירתי,
את פגועה.
כן, יש בך אלימות. כרגע האלימות היא הדרך שלך להגן על עצמך (כשאת מתקיפה את בעלך), והדרך שלך לנקז את הכאב (כשאת מטלטלת את העגלה).
וכן, באותו זמן את סובלת מהאלימות וההתעללות שלו. לפי מה שסיפרת, אין ספק שאת חיה במערכת יחסים מתעללת.
שני הדברים נכונים.
ואלימות אחת לא מבטלת את חברתה. ולא מהווה לגיטימציה.
אין לך מושג כמה אני מעריכה את היכולה שלך לכתוב את זה.
ואת הרצון שלך לעבוד על זה ולהחלים.
עשית דרך ארוכה - אבל יש לפנייך עוד הרבה לעשות. קחי נשימה עמוקה.

מקווה שתמצאי פה עצות טובות, ובעיקר הפנייה לעזרה טובה מבחוץ.

וואוו איזו כנות...
כל הכבוד לך שהיית מסוגלת לכתוב את זה.

ההתנהגות שלו כלפייך היא אלימה ואת מגיבה באלימות כי אלו הכלים שברשותך נכון לכרגע.
אם תצליחי להביא את עצמך לרמת מודעות של ההתעללות שלו בך אני מאמינה שתרכשי עם הזמן כלים כיצד להגיב בצורה אחרת למרות התסכול הרב ואז תגלי שאת יכולה לצאת מהמקום הזה שמשליך את חוסר האונים שלך על ילדייך.

איך יוצאים מהמצב?
להתגרש רק?

הי ליאת, תודה על תגובתך
ת'אמת עברו לי סרטי אימה יותר רציניים בראש מאשר כמה איומים על מזונות
מקווה שהכל יעבור בשלום

ליאת- סליחה על השאלה, אבל אם את לא נשואה לו (ואין לכם ילדים משותפים אני מתארת לעצמי), אז מה מחזיק אותך להשאר איתו? למה לא למצא גבר נחמד ומתחשב? למה לחיות בעונש?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סוזן יקרה, כמו בכל התמודדות עם מתעלל: להתנהג עם המתעלל בשיא הלקוניות, הקרירות, הביטחון. להתנהג כך שזה שיש לך חבר חדש זה מובן מאליו ושמה שהמתעלל חושב על זה ממש לא מעניין אותך.

סוזן,

האמת היא שאת צודקת. זה מתבקש מאליו לעזוב כפי שאת עשית.
מספר הפעמים שרציתי שהוא פשוט יתאדה רב מספור.

אצלי זה פשוט פעל אחרת אולי כי הייתי חלשה/מלאת חששות (גם ממנו) הרבה יותר ממה שיכולתי להפנים.
אני עברתי תהליך התנתקות בשלבים.
בכל שלב התחזקתי התייצבתי ועליתי עוד שלב.
אצלי היה סיפוק אדיר מהשינוי שאני עוברת ובמיוחד מולו.

היה לי חשוב לשנות את עצמי. להבין מאיפה אני פועלת ולשנות את התפיסות שלי.
למשל ללמוד איפה ומדוע אני נופלת למניפולציות רגשיות וכו'.

בגלל שעברתי שינוי מאד מהותי זה השפיע גם על המערכת הזוגית.
והוא בחר ללכת לטיפול כי הגעתי לשלב שבו זאת היתה דרישתי "או שאתה הולך (לטיפול) או שאתה הולך ..."

כרגע הוא בטיפול על רקע אלימות לבד מול מטפל ואנחנו גם הולכים יחד לטיפול זוגי שרובו נסוב על נושא התפיסות שלו ומדוע הוא עדיין ממשיך לחשוב כמו גבר אלים.

רחוקה הדרך לשינוי התפיסתי אם בכלל ימים יגידו ....
מבחינה טכנית חל שיפור גדול
בסך הכל במשוואה - זה לא שווה את המאמץ

ככה זה התגלגל אצלי אז בינתיים אנחנו יחד במצב ביניים שכזה
אין לי את הרצון לחתוך עדיין כי הוא מתאמץ וגם אין לי את היכולת לחזור ולאמין בו.
נראה מה ילד יום.

כרגע הוא בטיפול על רקע אלימות לבד מול מטפל ואנחנו גם הולכים יחד לטיפול זוגי שרובו נסוב על נושא התפיסות שלו ומדוע הוא עדיין ממשיך לחשוב כמו גבר אלים.

זה באמת צעד מאוד רציני ואף נדיר בקרב מתעללים. מעטים מאוד מוכנים בכלל להודות שהם אלימים באמת וללכת לטיפול בדיוק בזה (אין הכוונה להתנצלויות אחרי התפרצויות או לטיפול שבעצם לא מכיר בכך שהוא מתעלל, אלא להודאה של ממש ולטיפול שמיועד לאלימות), ולכן אני מבינה מדוע נתת לזה צ'אנס.

וגם אין לי את היכולת לחזור ולאמין בו.

נשמע לא פשוט, לי את היקרה! מעניין שלמרות הטיפול את מתקשה להאמין. בוודאי סבלת מאוד.

בכל מקרה, הדרך שעשית מדהימה ומעוררת השראה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאז שהתעוררתי שהוא משפיל אותי ומוריד אותי ומאשים אותי בכל כישלונותיו. התחלתי להתנגד...
התחלתי ממש לכעוס...
הוא נהיה מסוכן....
אלים מאוד . מקלל בטירוף!!!
אני רוצה להתגרש ממנו מהר. מהר מהר.
רוצה לחזור לחיות כבר!!!

נראה שהמצב חמור

מתעוררת , הייתי ממליצה לך על ליווי בחיים האמיתיים
שיוכל לעזור לך לעשות את הצעד הזה בצורה נכונה וטובה
אם תרצי תוכלי לכתוב פה איזור ובטח תהיינה המלצות טובות.

מתעוררת תפני לייעוץ משפטי בדחיפות.

קוראת היקרה,

תודה רבה על התייחסותך.
אכן סבלתי רבות וקשות ולא רק אני לצערי.

אכן זה שינוי של ממש אבל המכשולים רבים וקשים ויום יומיים ולכן גם קשה להאמין.
חוץ מזה שאמון שנפגע כמעט שאי אפשר להחזיר כי מי שפגע צריך לבקש סליחה אמיתית ולא מן הפה לחוץ וזה בדיוק שורש הבעיה עם מתעללים שקשה להם להתמודד עם עצמם ולכן הם משליכים הכל על האחר. אני חושבת שאצלי הוא כבר מסוגל לעבד חלק מהחוויות תוך לקיחת אחריות אבל עדיין זה קשה וגם אצלו זה מאבק יום יומי.

מה שחשוב זה שאני כבר לא מאפשרת לחזור אחורה ודוחפת רק למקום הזה של לקיחת אחריות ומודעות לפעולות הפוגעות.

בבקשה בבקשה מכל מי שקוראת ונמצאית במערכת מתעללת אני מתחננת להזהר מאד אין כאן סיפור סינדרלה.
הוא לא היה עובר אחוז אחד מהתהליך אם אני לא הייתי משתנה ואם אני לא הייתי מעבירה מסר שאני רוצה לסיים את מערכת היחסים.
זאת אומרת, לא מספיקה מודעות לא של הקורבן ולא מודעות חלקית שלו לסבל שהוא גורם. הראשון במעלה זה הרצון להתנתק.

מי שרוצה שינוי בחיים שלה חייבת לרצות להתנתק בכל מחיר. אחר כך הדינמיקה תשתנה בהתאם לכל אחד בצורה אינדיווידואלית או שזה ילך לכיוון הזה ויהיה נתק או שדברים יזוזו לכיוון השני. בכל מקרה אני עדיין עוברת ייסורים דבש לא מלקקים בתהליך הזה למעט דבר אחד חשוב - השליטה על חייך עוברת אליך באופן שלא היה קיים קודם לכן.

אני למדתי בתהליך הזה דברים על עצמי וזה הסיפוק שלי מהחוויה - אני משלמת עבור החוויה הזאת שלא יהיה ספק.

אנא העבירו את הדיון לדף המקביל באתר התמיכה והשיתוף (קישור בצד הדף המרכזי של באופן). שימו לב בבקשה גם לבקשה למעלה.
תודה

יש למעלה גם קישור

אתמול הוא קרא לי
זונה
פרוצה
שרמוטה
מסריחה
אתמול הוא שלח לי הודעה " אני שונאת אותך".

והיום???
היום הוא ביקש סליחה. הבטיח שזה לא יקרה שוב שהוא ישתנה . שיעבוד על עצמו
שלח לי הודעות אהבה.
אמר שאני נסיכה .. שהוא רוצה לזכות שוב בליבי...

אני רוצה לחיות שוב...
אני רוצה להתגרש...

מגיע לך לחיות

מתעוררת,

ליבי איתך.
כמה זמן אתם ביחד ?

אנחנו חמש שנים ביחד...
כשאני חמודה ושמחה ומתייחסת אליו. ומחבקת.. גם הוא חמוד...
יחסית...
"רק" מעיק על כל דבר שאני עושה... ורק הוא יודע איך צריך לעשות את הדברים.
ואני לא מסודרת.
והוא זה שילמד אותי...
אבל כשאני מרימה את הראש....
הוא הופך למפלצת!!! מקלל.. מאיים.
מרים יד אם אני ממש "מתחצפת" או מחזירה...

מעיר...
כתבתי בטעות מעיק!!

התת מודע שלי כתב ...
הוא אכן מעיק לי על הנפש...
ועכשיו כשהוא נחמד הלב שלי לא מתרפק שוב.
השכל שולט סוף סוף!!!!
כן...
אני רוצה להעיף אותו!!!!!
מתה מפחד..
איך אגדל את שני הילדים לבדי???
ומה יקרה אם הוא ירצה משמורת עליהם גם???
הוא יהרוס לכם את הנפש עם הביקורת הבלתי פוסקת שלו!!!

חמש שנים אני בבית... לא עבדתי. הפסקתי את הלימודים .
איך אצא לעבוד???
איך אשלם לעורך דין שיעזור לי להעיף אותו...???

סיפרתי לאמא שלי שהוא היכה אותי...
היא הבטיחה שתהיה לצידי...
מה זה אומר???
היא אף פעם לא הייתה לצידי.
תמיד דאגה רק לעצמה ואני לא מאמינה שהיא תשתנה בגלל שאני צריכה עזרה..
אוף

הכל התחיל לפני שלושה שבועות בערך. כשהוא היכה פעם ראשונה על אמת...
זו לא היתה פעם ראשונה.
אבל זו היתה פעם ראשונה שלא האשמתי את עצמי ....
הגעתי לדף סימני התעללות בזוגיות ופתאום התחילו האסימונים לרדת...
לא יודעת איך שמים קישורים אבל בשנת כתבה שם על סימני התעללות...
ואלן הסימנים שאני מזדהה:

מתעלם מהרגשות שלך?
מתנהג בחוסר כבוד כלפייך? (לא מכבד אותך)
לועג לך או מעליב אותך ואז אומר לך ש"זה רק בצחוק", או שאין לך חוש הומור?
עושה צחוק מהאמונות שלך, מהדת שלך, מהגזע/העדה, המורשת או המעמד שלך?
מונע ממך אישור, הערכה או חיבה?
מבקר אותך, קורא לך בשמות גנאי (או באופן מפורש: מקלל אותך), צועק עלייך?
משפיל אותך בבית או בציבור?
אומר לך שאת יותר מדי רגישה?
פוגע בך במיוחד כשאת חלשה?
נראה כאילו המריבות מכניסות בו מרץ, בעוד שאותך הן מעייפות?

נראה נהדר כלפי העולם ואנשים "מבחוץ" מחבבים אותו מאוד?
"מסובב" את המלים שלך, איכשהו משתמש במלים שאמרת, נגדך?
מנסה לשלוט בהחלטות, בכסף, אפילו בבגדים שאת לובשת או בתספורת שלך?
מתלונן על היחס הרע שלך אליו?

אומר דברים שגורמים לך להרגשה טובה, אבל עושה דברים שגורמים לך להרגשה רעה?

אי פעם איים לפגוע בך
אי פעם הכה או דחף אותך, אפילו "לא בכוונה"?

מחמיא לך מספיק בשביל שתהיי מאושרת, אבל מבקר אותך מספיק בשביל שתהיי חסרת בטחון?
מבטיח שלעולם לא יפגע בך שוב?
כל הזמן חושד בך שאת בוגדת בו?
מתפעל אותך בעזרת שקרים וסתירות בדבריו?

מתנהג בצורה ילדותית ואנוכית, ומאשים אותך שאת מתנהגת בצורה ילדותית ואנוכית?

מטיל ספק ומפקפק בכל פעולה ומניע שלך, 36.איכשהו תמיד מטיל ספק ביכולת שלך או בכישורים שלך?

משסע אותך בדברך; שומע אבל לא באמת מקשיב?

(זה מה שקוראים בעברית: לדבר אל הקיר? או בגירסא אחרת: לדבר אל הלמפה?)

גורם לך להרגיש שאת לא יכולה אף פעם לצאת בסדר? לא משנה מה תעשי, הוא יבקר אותך? (בעברית זה כמו במשל על האבא, הבן והחמור: לא משנה מה הם עשו, ביקרו אותם ואמרו שצריך לעשות משהו אחר ממה שהם עשו)
משתמש בסמים? צורך אלכוהול? המצב יותר גרוע כשהוא משתמש?
מעורר אותך לחמת זעם, וזו "ההוכחה" שאת האשמה?
מנסה לשכנע אותך שהוא (היא) "צודק" בזמן שאת "טועה"?
לעתים קרובות אומר דברים, שאחר כך הוא מכחיש, או מאשים אותך שלא הבנת אותו?
מתייחס אלייך כמו לאובייקט מיני, או כאילו שאת אמורה לספק לו סקס לא משנה איך את מרגישה?

את מבטאת את דיעותייך פחות ופחות בחופשיות.
את מוצאת את עצמך הולכת על ביצים, נזהרת וחושבת פעמיים מתי ואיך להגיד לו דברים?
את מצפה ומייחלת להופעתו של צד יותר רך ויותר פגיע בבן זוגך.
את מוצאת את עצמך ממציאה תירוצים להתנהגות של בן זוגך?
את מרגישה לא בטוחה רגשית?
את מרגישה שזה איכשהו לא בסדר לדבר עם אחרים על היחסים שלכם.
את מקווה שהדברים ישתנו... במיוחד בעזרת אהבתך והבנתך.

את מוצאת את עצמך מטילה ספק בזכרונך או בתפיסת המציאות שלך.
את מטילה ספק בשיקול הדעת שלך.
את מטילה ספק בכישורים שלך/ביכולת שלך.
את מרגישה פגיעה וחסרת ביטחון.
את נעשית יותר ויותר מדוכאת.
את מרגישה יותר ויותר לכודה וחסרת אונים.
את מפחדת מבן הזוג שלך, עכשיו או כבר זמן מה.
בן הזוג שלך פגע בך פיזית, אפילו פעם אחת.

כמובן שהיו דברים שהאשמתי את עצמי...
אבל ככל שהעמקתי בקריאה פתאום מצאתי עצמי מתעוררת...

הוא חולה נפש...
מנסה להגיד לו את זה ... שילך לטיפול...
הוא רק מתעצבן עוד יותר ואומר שאני זו שצריכה טיפול...
אבל אני הולכת לטיפול?!!! הוא זה שלא מוכן להסתכל על המציאות בעיניים!!!

אז במוצאי שבת הוא השלים איתי. וביקש סליחה...
והבטיח להשתנות!!!
אבל אני כבר התעוררתי.
רק צריכה כוח בשביל העתיד לבוא.
וגם מפחדת ליפול בקסמו שוב!!!

מתעוררת,

איזה קטע זה שאנחנו בוחרות בשמות שממש מאפיינות את הההרגשה שלנו במודע ולדעתי יותר מזה גם בתת מודע.
את בהחלט מתעוררת לגילוי של המציאות שבה את חיה. קודם לא ראית את המציאות נכונה כי האשמת את עצמך ועכשיו את "מתעוררת".

אני בחרתי לי את השם "לי-את" כי זה סימל בעיני את המעבר מהקורבניות (והלתת מעצמי והלהבין את האחרים כל הזמן) להקדשת הזמן לי לעצמי לחקור את עצמי ומדוע אני משתפת פעולה במציאות ההזויה הזאת שבמודע כבר התעוררתי אליה קודם לכן.

את אכן בשלב שבו התעתוע מתחיל להסדק ואת מבינה שמשהו אחר ממה שחשבת קורה.

אני ממליצה לך מאד לקרוא את הספר "למה הוא עושה את זה"
תדעי לך שאת חזקה הרבה יותר ממה שאת מרגישה ועם הזמן וחיזוק העצמי שלך תוכלי לעשות הכל גם להתגרש ולהתנהל לבד עם הילדים.

חיבוק חזק חזק

לגבי הטיפול של בן זוגך,

קחי בחשבון שעד שלא תחליטי לצאת מהמערכת באמת לא יקרה כלום.
לאנשים האלה יש את היכולת ללכת עד הקצה ורק כשהדבר קורה באמת הם מתקפלים.

קחי בחשבון עוד דבר, מדובר בטיפול ארוך ומתיש והזגזוגים של המתעלל מוציאים מהדעת.
זאת לא בהכרח האופציה המועדפת.
כל אחת לעצמה כאן לעניין הרווח / הפסד.

לי את
האמת... שאני כבר החלטתי... אני לא רוצה טיפול ... אני רוצה להיפרד!!!!
הוא לא מוכן ללכת לטיפול וזה חסר טעם מבחינתי להכריח אותו!!!!
אם הוא לא מוכן להודות . לפחות בינו לבין עצמו שמשהו לא בסדר היחס שלו כלפי , אין לי למה לחכות!!!!!

מוסיפה...
מעבר להכל... הוא פרץ את הגבול והיכה אותי במודע, בקור רוח מוחלט ...
מה יקרה בפעם הבאה שארים את הראש?? הרי זה כמו גדר שנפרצה. אי אפשר לחזור אחורה!!
בפעם הבאה שאתחצף אליו לפי דעתו או אדרוש בתקיפות קצת יותר מידי, שידבר אלי בכבוד הוא מיד יחטיף לי כהוגן!!!!
ומעניין מה שכתבת לגבי השמות ..
כי זה באמת מה שאני מרגישה..
התעוררות..
הכל מתעורר בי.
ההבנה.
הרצון לחיות.
נזכרת מי הייתי לפני שש שנים כשהכרנו.

טוב מאוד! תיצמדי לזיכרון הזה של מי שאת לפני שמה שקורה ישכיח לך אותו. ולגבי הילדים, חששותיך ברורים לגמרי, אך חשש גדול יותר הוא שהם יגדלו לתוך אוירה כזאת ויספגו אותה כנורמלית

וואוו מתעוררת,

מצויין, מצויין, מצויין
את חוסכת לעצמך המון יסורים.

אני עברתי תהליך אחר ואני שמחה בשבילך שאת לא זקוקה לזה ומסוגלת לחתוך ולצאת לדרך חדשה.

לפעמים אני מצטערת שלא יכולתי לעשות את הקאט הזה.
אבל לא יותר מידי, כי אני זאת אני, ויותר מכולם חשוב שאני אסלח לעצמי.

בכל מקרה, לעניות דעתי, אם את לא זקוקה ל"חיפוש תשובות" כמוני אזי שפר עליך גורלך.

בכל מקרה, לעניות דעתי, אם את לא זקוקה ל"חיפוש תשובות" כמוני אזי שפר עליך גורלך.

לי את יקירה, אם איני טועה, בן הזוג שלך לא נקט באלימות פיזית, נכון? לא שאלימות רגשית היא פחות גרועה....

מעבר להכל... הוא פרץ את הגבול והיכה אותי במודע, בקור רוח מוחלט ...

לעזוב מיד. לא להשקיע דקה באדם שמרביץ לך. חיים רק פעם אחת.

תודה בנות..
הייתי עכשיו אצל עורך דין ..
מתחילים בתהליך.
הבטן שלי מתהפכת מפחד והתרגשות
הוא המליץ לי להגיש קודם בקשה ליישוב סכסוך כדי שאולי נצליח להגיע להסכם ... זה הרבה יותר זול אם נצליח להגיע להסכם!!!!
הבטן מתהפכת מהפחד מה יקרה שבוע הבא כשיגיע המכתב מבית המשפט...
וגם מתחילה לחשוב איך אחיה... וממה אשלם לעורך דין...
הוא ממש בסדר... אמר לי שמבחינתו לא אשלם עכשיו כלום עד שיהיה לי וגם אז שאחלק לכמה תשלומים שארצה!!!

אני עברתי תהליך אחר ואני שמחה בשבילך שאת לא זקוקה לזה ומסוגלת לחתוך ולצאת לדרך חדשה.

אני לא מסוגלת לחיות בחצי דרך... ברגע שמבינה משהו אני הולכת עליו עד הסוף...

למרות שיש רגעים שאני תוהה לעצמי אם אני עושה טעות ואולי כן צריכה לעשות תהליך כמוך... אבל זה נראה לי אכן שונה כשהגבול נחצה לאלימות פיזית!!!

כל הכבוד לך מתעוררת.. כמה שנים וכמה סבל הייתי חוסך אם הייתי מתנהג כמוך.

פלוני..
מבינה שעברת התעללות מהאשה...
יש בי עדיין מקום שתוהה האם אולי אני זו שמתעללת...
כי הוא כל כך מעצבן אותי עם ההאשמות והביקורת שלו שלפעמים הייתי צורחת עליו!!!!
אבל אני שומעת את מה שהקלטתי .. איך הוא מקלל אותי ואת אמא שלי ואת הפסיכולוגית שלי שגרמה לי לחשוב דברים מטופשים כאלה...
וגם עכשיו כשהוא מנסה לזכות בליבי שוב הוא לא מסוגל בלי להאשים
היום בבוקר הוא ביקש משהו ולא שמעתי ...
" למה אני צריך לבקש ממך כל דבר 10 פעמים??? את יודעת שזה מטריף אותי שאת לא מתייחסת אלי!" וכדומה..
ואז אני מבינה שאין סיכוי שהוא הקורבן . כי אני שותקת רוב הזמן ולא באמת עושה משהו שאפשר להאשים שבגללי הוא מתנהג ככה!!!!

זה יכול להיות מאוד מבלבל מי המתעלל ומי הקרבן כאשר הקרבן מתנגד ומגיב למתעלל, ואני גבר ככ חזק ומוצלח בכלל לא עלה בדעתי שאני נתון להתעללות.

וככל הנראה ההתנגדות שלי להתעללות לא היתה לא "אפקטיבית" כך שכולם סבלו.

רק אחרי קריאה ממושכת פה באתר נפלו לי האסימונים והבנתי מה קורה (אגב, היינו בייעוץ זוגי ממושך מאוד שלא עזר)

וכן גם אישה יכולה להתעלל בבן הזוג שלה ולמרר את חייו.

בסוף התגרשנו.

וואו!! חתיכת מסע!!!!
כמה זמן אתה אחרי כבר???
תעודד אותי...
אני כל כך מפחדת מהמסע ועם זאת כל גופי צורח שזה הדבר הנכון!!
אני מפחדת להיות לבד על אף שאני אדם כל כך חברותי!!! פעם היו לי מלאאאאאא חברות אבל מאז שהתחתנתי איתו ואולי קצת לפני... הוא הכניס לי לראש שאני זאב בודד ולא צריך חברים , צריך רק אחד את השני... האמנתי לו והתחלתי באמת להרגיש ככה ועכשיו צריכה לאסוף את השברים, לחדש קשרים. למצוא אנשים חדשים ... אז אולי אני בעצם לא מפחדת... רק מתרגשת...

רק אחרי קריאה ממושכת פה באתר נפלו לי האסימונים

זה קורה פעמים רבות.

(אגב, היינו בייעוץ זוגי ממושך מאוד שלא עזר)

כמו שכותבים פה הרבה, ייעוץ זוגי שלא מבוסס מלכתחילה על ההכרה בכך שאחד מבני הזוג הוא מתעלל, הוא רק מזיק!

וכן גם אישה יכולה להתעלל בבן הזוג שלה ולמרר את חייו.

ברור שגם נשים יכולות לעשות את זה ועושות. סטטיסטית יש יותר גברים כאלה בגלל החלוקה המעמדית המגדרית הוותיקה, שבה גברים בשלטון ומפרנסים ומחזיקים בכוח משום כך. אבל אני אישית מכירה לפחות אישה אחת מתעללת, וגם היה פה מישהו חרדי שסיפר על אישה מתעללת. בטח שיש.

" לי יש ראיה רחבה ולך יש ראיה של גרגר חול" הוא אמר לי מקודם...
כשביקשתי שיפסיק להשפיל הוא אמר
" בסדר, לא אדבר על עצמי...
יש ראיה רחבה ו יש ראיה של גרגר חול ו את לא מבינה"
בסדר...
תסיים את דבריך...
מחכה כבר להתגרש ממך ....
מחכה לחופש

חלפו מס' שנים וכנראה שמדובר במקרה "קל" כי הכול הסתדר לאחר הגירושין

מה שהיה זה בעיקר טרוניות קולניות ובלתי פוסקות בכל שעות היממה ועל כל דבר (ובאמת שלא היה על מה), הרחקת חברים, מכרים ומשפחה וכל אדם בערך בהתנהגות נוראית ומביכה כלפיהם (מביכה אותי ואותם), וכמובן מניעה כמעט מוחלטת של יחסי מין (יודע שיכול לנבוע מכל מיני סיבות שכבר קראתי פה - לי נראה שנהנתה יותר לראות אותי סובל מזה לפחות בתקופה שלפני שהיחסים התדרדרו שאז באמת לא היה לזה מקום).

כל ההתנהגויות האלה פסקו או הופסקו או שכבר לא היתה להן השפעה ולכן לא היה לה טעם להמשיך בהן מיד כאשר הופרדו המגורים המשותפים, ובא לציון גואל.

קוראת,

האלימות אצלי חגגה על כל גווניה. כולל אלימות פיזית.
לא קטע של להכניס מכות פתאום אלא דחיפות אלימות מאד שגם הפילו אותי. היו מריבות שהוא הצמיד אותי לקיר תוך שהוא אוחז בגרוני.
היתה גם פעם אחת שהוא ממש חבט בי וזה היה בחו"ל.
כנראה שהייתי כל כך מוחלשת אז שבמקום לקחת מטוס באותו יום ולחזור הביתה השלמנו יומיים אחרי.

אבל כמו שנאמר זה החלק ה"קל" את זה קל לבודד. אצלי זה היה מובלע מאד ביחס לשאר ההתעללויות.
שבירת חפצים, הקטנה, התשה, איומים מרומזים וגלויים, מניפולציות ועוד ועוד.

המסע שלי היה קודם כל להבין מה קרה לי שהגעתי לשם ושינוי שלי דוקא במקום הכי עויין בשבילי מול מי שבגללו הגעתי למקום האומלל הזה.
זה משפט מאד מתעתע כי זה לא שזאת היתה המטרה שלי מלכתחילה זה הניתוח שלי בדיעבד.
לקח לי המון זמן לחבר נקודה לנקודה ולחתוך חוט חוט כדי לראות את התמונה בצורה ברורה כפי שאני רואה אותה היום.
המון תהליכים. פרידה מרגשי אשמה, פרידה מרחמנות, לשים את עצמי ואת ילדי לפני הכל, לראות את המניפולציות, לדרוש דברים ולעמוד מאחוריהם, לבנות גבולות לאני שלי וכו' וכו'

מתעוררת,

את עושה את הדבר הנכון.
אם זה בא מתוכך אז את מסוגלת לעמוד בזה.

יהיה לך טוב מאד כשזה יהיה מאחוריך אין לי ספק.

לי את יקירה ומקסימה, מה שעברת לא יאומן ושובר לב. זה הרבה יותר קשה ממה שאני עברתי, ועדיין יצאתי מצולקת. הבן זוג המתעלל מעולם לא פגע בי פיזית. הוא כן בעצמו נתן מכה לקיר ולתמונה, ועשה דברים כמו להשאיר אותי לבד בשכונה לא כל כך נעימה בחו"ל או לעזוב באמצע כביש מכונית שבה נהג והסיע את שנינו. איזה קטע, אני פתאום לא זוכרת כל מיני דברים שעשה ורציתי לציין פה, אלא במעורפל... נזכרת חלקית בעוד אפיזודה בחו"ל שבה הלכנו למלון והעזתי להתלונן כנראה על משהו או להביע דאגה ממשהו, והוא עצר את הכול וסירב להמשיך ואני לא ידעתי לאן ללכת ואיך נגיע בכלל למלון (כי הוא הרי שלט בכול). נבהלתי והייתי צריכה לשכנע אותו "להתחיל מחדש". כמובן שהכול בבכיות ובתחנונים מצדי.

רמזורית אמרה שאם בן הזוג שלה היה מכה אותה, זה היה יותר קל לעזוב אותו.

לי את, זה מרשים שאת ממשיכה לתמוך בנשים רבות על אף שאת בעיצומה של התמודדות. כל הכבוד!
_היו מריבות שהוא הצמיד אותי לקיר תוך שהוא אוחז בגרוני.

היתה גם פעם אחת שהוא ממש חבט בי וזה היה בחו"ל._
מפחיד

מה שהיה זה בעיקר טרוניות קולניות ובלתי פוסקות בכל שעות היממה ועל כל דבר (ובאמת שלא היה על מה), הרחקת חברים, מכרים ומשפחה וכל אדם בערך בהתנהגות נוראית ומביכה כלפיהם (מביכה אותי ואותם)

בהחלט לא פשוט, פלוני. ביקורת בלתי פוסקת, השפלה בציבור והרחקת חברים ומשפחה הן התנהגויות אופייניות להתעללות בזוגיות.

כן... סימנתי 18 סעיפים ברשימה, וגם גיליתי למרבה האימה שיש שם סעיפים שהיא היתה יכולה לסמן, ומיד נמנעתי מהתנהגויות אלה, ואז שקלתי רבות ובחנתי ומצאתי לשמחתי שההתנהגויות האלה היו ברובן המכריע בתגובה

זו היתה חוויה מאוד קשה "לקרוא לילד בשם" כי מה זה אומר עלי שמתעללים בי ? ומה זה אומר שגם לי יש התנהגויות כאלה ועוד ועוד - טלטלה קשה.

כל החקירה והבחינה הזו נעשתה בסמוך לפני ותוך הליך של גירושין שכבר התחיל משום שגם אם לא ידעתי לקרוא לדברים בשם המצב היה בלתי אפשרי מבחינתי, וכאמור אחרי שהתגרשנו זה עולם אחר...

רק שעכשיו כל הנושא הזה ממש צרוב בי ואני מוצא את עצמי עוקב פה באתר אחרי כל מילה, כשלי ברור שחייבים להיפרד ממתעלל וגם שזיהוי העניין והלקרוא לילד בשמו זה שלב מאוד חשוב, ממש מציל חיים (והאתר הזה ממש עושה מלאכת קודש ואין לו תחליף בכל המרשתת ומי יודע כמה קוראים/קוראות אלמונים יש עוד).

לי את תודה על השיתוף. מה שאת עברת ועוברת זה בלתי נתפס.
תודה על הנוכחות החכמה והרגישה שלך בדיונים האלה. זה מאד משמעותי לי.

_יו מריבות שהוא הצמיד אותי לקיר תוך שהוא אוחז בגרוני.
היתה גם פעם אחת שהוא ממש חבט בי וזה היה בחו"ל._

אמאל'ה....

בכנות אשאל עכשיו...
את חושבת שזה היה שווה את זה? להישאר ולעבור תהליך הכוונה...
את רואה שינוי של ממש?
אפשר לשנות אדם כזה בכלל?????

אצלי אני רואה שאין סיכוי לשינוי כי כל פעם שאני מנסה להראות לו מה הוא עושה עם המילים והמניפולציות הוא טוען שאני משוגעת,
ואני זו שמאשימה אותו כל הזמן ומה פתאום טיפול.. השתגעת לגמרי וכדומה...
אוף.
כנראה שעוד יש בי מקום פצפון פצפון שחושב שהוא טוב ושהוא אוהב אותי ושהוא ישתנה.

אבל הוא לא אוהב אותי..
לא אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר...
הוא אוהב לשכב איתי.
הוא אוהב ללכת איתי ברחוב ולהתרברב בינו לבין עצמו שאני שלו, ואני יפה...
הוא אוהב לשנות אותי לדמות שהוא רוצה שאהיה, והדמות הזו זו לא אני....

היי מתעוררת,

איך אפשר להגדיר "שווה את זה" ?
כל אחת זה אינדיווידואלי.

מנקודת מבטי :
מבחינת הזוגיות - לא שווה את זה בכלל. את כל כך מתרוקנת כדי שבכלל תוכלי להוביל למהלך של טיפול שזה כבר לא משנה לך אם התהליך מצליח או לא.
מבחינתי - שווה מאד. אני רכשתי מליון כלים שלא היו בארסנל שלי קודם. למדתי שיש דבר כזה נצלנות מתוך נצלנות, שיש אנשים שאומרים דבר אחד ומתכוונים לדבר אחר לגמרי (ואני לא מדברת על שקרים לבנים כדי להחליק משהו או כדי לא להביך מישהו) ולמדתי שלראות את העולם בוורוד זה טוב מאד לנפש שלי אבל גם מאפשר לאחרים למנפלט אותי.

חוץ מזה יש לי גם סיפוק אדיר של לאמר את כל הדברים שלא יכולתי לאמר בשיחות ביננו כי מיד נחסמתי כפי שאת עצמך חווה. מיד אני הלא נורמלית, אני מחפשת, אני חושבת שאני פסיכולוגית ...
אז עכשיו בשיחות עולים דברים שהוא חייב להתמודד איתם כי המטפלת לא מאפשרת לו שלא להתייחס. כמו האמון שנפגע, כמו ההקטנות שלו, כמו הדרישות המופרזות שלו, כמו הלגיטימיות של התשובות שלי ועוד מלא דברים.

בסך הכל הכללי, הטיפול זאת חוויה קשה ולא מומלצת. אני לא רואה את האופק אם בכלל. יש שינוי גדול מאד מאד מאד אבל הוא כבר ממש לא מספק. אולי פעם זה היה טוב לי למי שהייתי קודם כשהסיפוק שלי היה לראות את המשפחה שלי מסופקים. אולי זה בגלל שנפגעתי כל כך ועכשיו קשה אולי בלתי אפשרי לתקן. אולי כי עכשיו בגלל המודעות שפיתחתי כבר לא מתאים לי ואני רוצה משהו אחר. אולי הכל ביחד.

בכל מקרה אני כבר בתהליך ולי יש מזה ערך מוסף אז כל זמן שהוא מחזיק מעמד גם אני מחזיקה מעמד.

מתעו_ררת*

כשלי ברור שחייבים להיפרד ממתעלל

וואלה...
מעניין.
זה הקונפליקט הפנימי שלי.
צד אחד אומר לי שזה הדבר הברור כי מתעלל לא יכול להשתנות..
בטח לא אם הוא לא מודע ולא חושב שצריך לעשות שינוי מהותי ויסודי, ולא רק קוסמטי לצורך השעה.

אבל יש צד שכל הזמן מנקר בי שאולי אני עושה טעות ולא נותנת לו הזדמנות לשנות...
אולי בכלל אני המתעללת והוא באמת מסכן שנדפקו לו החיים מאז שהוא הכיר אותי

כמעט בודאות את לא המתעללת !!!!!

הוא מרים עליך יד.
הוא אומר שיש לו ראיה רחבה ולך של גרגר חול.
בדרך כלל מתעללים הם מה שהם בגלל חוסר ביטחון ההיפך ממה שהם מנסים לשדר ולכן הם לא אלו שיוזמים את הגרושים.
הוא גרם לך להפרד מהחברות שלך.

לא. אל תלכי לשם. גם אם את נוטה לקחת על עצמך אשמה ולחפש מה את לא עושה בסדר. גם אם את מרגישה שיש לך "רשלנות תורמת" לפעמים. זה עדיין לא הופך אותך למתעללת.
האם את משתמשת במניפולציות רגשיות כדי להשיג עליו שליטה, על המחשבות שלו על התגובות שלו ?
האם את טוענת שרק הדרך שלך נכונה ?
האם את מדובבת אנשים כדי לדעת מה הוא אומר או חושב עליך ?
האם את נתפסת על נקודה מסויימת ומטיחה בו כמה הוא לא יעיל או לא יוצלח או לא יודע להתנהל מבלי ששמת לב להקשרים שגרמו לו לעשות משהו מסויים ?
האם את מקטינה אותו ?
האם יש לך מצבי רוח שמשתנים מ"היי" ל"דאון" תוך שניות כי משהו לא מצא חן בעיניך (ואני לא מדברת על מצבים שהוא פגע בך) ?
שימי לב האם מצב הרוח שלך משתנה לפי מצב הרוח שלו. את שמחה בדרך כלל וכשהוא נעשה מצוברח את נעשית מצוברחת ומתוחה גם כן ?
מי מתחיל במריבות ועימותים ?
כמה פעמים את מרגישה שהוא עושה לך דוקא כדי להעניש אותך ?
כמה פעמים קרה לך שהתנצלת ובמקום שהוא ירגע זה רק הגביר אצלו את התוקפנות ?

אולי בכלל אני המתעללת והוא באמת מסכן שנדפקו לו החיים מאז שהוא הכיר אותי

ממה שכתבת, הדינמיקה ביניכם מזכירה במידה זו או אחרת את היחסים שלי עם הבן זוג שלי.
גם אני מגיבה בצורה שהיא חסרת פרופורציות שנראית לי לא פעם כמתעללת ונוראית ואלימה והדבר מעורר בי המון ספקות שאני הבעייתית אבל תסתכלי על השאלות שליאת העלתה,לדעתי הן קולעות בול ללב העניין.
ממה שכתבת, כן גם את נוהגת באלימות, ואין להקל בכך ראש!
יחד עם זאת, אני אשער שהאלימות שמתפרצת ממך היא לרוב תגובתית.
הוא משתלט/מקלל /מבקר/מקטין אז את צועקת, ולפעמים התגובה לא בהכרח נראית רציונלית, נגיד צרחות אימים על "רק אמרתי" שאת לא יודעת לנהוג/ טובה רק בלבכות לי/ לא עושה שום דבר.
זה ממש לא גורע מהאחריות שלו להתעללות שלו.זה לא המקרה של שני מינוסים שהופכים לפלוס, זה שאת גם "לא בסדר" לא הופך אותו ל"כן בסדר".

אני גם כזו, ואישית חשוב לי להבין למה התגובות שלי הן כמו שהן ולכן זה אחד הנושאים שהעליתי בטיפול שלי ואני מקווה לשנות את הדפוס הזה.

אני כן אציין שלמרות כל מה שאני כותבת, אני עדיין בזוגיות עם בן הזוג שלי. במידה זו או אחרת, אני בשלב אחד לפניך - עוד לא באמת התעוררתי

מתעו_ררת*

אני רןצה להגיב על כל מה שכתבתן... אבל...
יאבא
הוא היה אלים עכשיו
איים. צעק. דחף.
והזמנתי משטרה....
ועכשיו פתאום אני מתחרטת שעשיתי את זה...
זהו .
אבוד לי...
הוא בחיים לא יסלח לי על דבר כזה.
אין לי יותר אפשרות ללכת אחורה ולהתחרט....

מתעו_ררת*

בא לי ללכת לתחנה ולהגיד להם שהמצאתי הכל...
שהוא לא דחף
לא איים
לא בעט
לא חנק
לא סתם לי את הפה
לא נתן לי בוקס
לא שבר את הטלפון כי רציתי להתקשר למשטרה.
כלום
הכל המצאתי...
שימחקו את זה...

מתעו_ררת*

גם את הקללות שימחקו
לא זונה
ולא שרמוטה
ולא מזדיינת
ולא מסריחה
ולא מתנשאת
ולא "שכבת עם כל העיר".... "בתשלום"
כלום...
המצאתי הכל...
אני אמק את ההקלטות ואשכח הכל

מתעו ררת על אלימות כזו אי אפשר להבליג ולהמשיך.

זה חייב להתפוצץ ויתפוצץ בכל מקרה.

טוב מוקדם מאשר מאוחר. תהיי אמיצה ויהיה מפה רק יותר טוב.

מתעו_ררת*

אוף... אני יודעת...
אוף
אוף
אוף

הוא מחוץ לעיר...
הספיק לברוח להם
אני אמורה להתקשר אליהם בשניה שהוא יחזור הביתה בלי לפתוח את הדלת כמובן...
מקווה שרק יהיה לי אומץ מספיק לא לפתוח את הדלת ולהתקשר אליהם שוב

יהיה לך. את תעשי את זה. את שומרת על עצמך. את דואגת לעצמך למקום מוגן. זה הדבר הנכון.

אני אמק את ההקלטות ואשכח הכל
את יכולה לעשות את זה, אבל את המציאות, את מה שקרה את לא יכולה למחוק.
ולכן, אסור לך לבטל את התלונה, אסור לך למחוק כלום.
כתבת שכבר נגשת לעו"ד. כל הדברים האלה יכולים לשמש אותך מאוד בעתיד. אל תסתכלי רק על הרגע הבא. נסי לראות את השבוע הבא, את השנים הבאות.
את רואה בעצמך: זה לא משתפר, להיפך, זה רק מתדרדר.
הדברים שאת מתארת אופייניים כל כך למתעלל, שאני קוראת את מה שעבר עלי (למרות הבדלים גדולים: ללא אלימות פיזית, ללא קללות, למרות ש"מתנשאת"- בודאי), ושוב בועטת בעצמי: איך לא ראיתי? איך לא שמתי לב?
אי מציעה לך מאוד לגשת גם למרכז שמטפל באלימות במשפחה: ויצ"ו או אחד דומה. בדף שהתחלת בו סימני התעללות בזוגיות באתר הראשי יש רשימה מפורטת.
את צריכה תמיכה ואת צריכה תעוד.
האם אמך יכולה לתמוך בך? באמת להיות לצידך ולהאמין לך? אחותך?

מה נהיה ?

מתעו_ררת*

וואו.
אכתוב יותר בפירוט בדף שפתחתי בימים הקרובים..
אבל בתמצות ממש.

הוא התקשר ב2 לפנות בוקר ובכה והרשיתי לו לחזור.
ב6 בבוקר שוטר דפק ולקח אותו לחקירה... כנראה ראו את הרכב...
כרגע הוא במעצר עד יום שני.
אני צריכה להגיע לחקירה במוצאי שבת ולהתעמת איתו ביום ראשון עלהבוקר...
הוא טוען שאני זו שפוגענית ואלימה...

אני רוצה להתייעץ עם העורך דין שלי אבל הוא שבר לי את הטלפון ואני לא מצליחה להשיג את המספר שלו...
ממש ברוך רציני....

מתעו_ררת*

ואני כותבת בתמצות בגלל שאין לי טלפון ואינטרנט...
כרגע כותבת מהטלפון של אחי...
מקווה שאצליח לתקן או שאקנה חדש בימים הקרובים ואז אחזור לפה...

עשית את הדבר הנכון, וגם להבא את תעשי אותו.

הרצאה בנושא אלימות בזוגיות, המיועדת לצוותים חינוכיים, צוותים רפואיים, בני נוער, הורים ואנשי מקצוע.
לא הייתי בהרצאה אבל מכירה את המרצה ואת סיפורה האישי.
https://lp.vp4.me/g13s

זה לא באמת סימני התעללות בזוגיות - אבל אין דפים על דגלים אדומים במערכות יחסים אחרות, אז החלטתי לשים את זה פה.

דגל אדום: אני לא רוצה שתראה אותי בתור דמות סמכות מהאתר "כישורים חברתיים אמיתיים"

אם בוס או מנחה באקדמיה או דמות סמכות אחרת כלשהי אומרת שהיא לא רוצה שיראו אותה ככזו, זה דגל אדום. כי כנראה, הדמות רוצה לעשות דברים שלא בסדר לדמות סמכותית לעשות. למשל, לבקש בקשות שבסדר לבקש מחבר, אבל להתעלם מכך שלחבר אפשר לסרב בצורה שאי אפשר לסרב לבוס.

המאמר לא ממש מתייחס למצבים בהם אנשים אל מרגישים בנוח עם הכוח שיש להם, הוא מציין את זה רק בקצרה. אבל זה לא מבטל את המסקנה הכללית של המאמר - אם מי שיש לו כוח לא מכיר בכוח שיש לו, הוא כנראה לא יוכל להשתמש בו באחריות ובחוכמה.

כותבת כאן, כי אני רואה שדפי השיתוף והתמיכה לא עובדים כרגע.
כותבת כאן, למרות שאולי זה לא כל כך קשור לנושא הדף, אבל ההקשר של הסיפור שלי נראה לי רלוונטי, וזה מרגיש לי שהכותבות כאן מכירות אותי.
אז ככה, אני בטיפול פסיכולוגי כבר כ-4 שנים. להרגשתי, זה מאוד עזר לי ותמך בי ביציאה מהקשר המתעלל שהייתי בו. כמובן, אין לי דרך לדעת האם הייתי מצליחה לעשות זאת גם בלי זה. כי גם אתן כאן עזרתן מאוד!
שעת הטיפול מאוד לא נוחה לי, אבל הסכנתי איתה, כי לטענת המטפלת אין לה מועד אחר אפשרי מכל מיני סיבות שהיא נתנה, ויש בהן היגיון.
השבוע אחרתי לטיפול, כמו גם בשבוע הקודם, בכ-8 דקות. בדרך מהדלת אל השולחן שבו אני משלמת ומקבלת קבלה, היא אמרה: "זה כבר הפך להרגל". בשבוע הקודם היא הכינה את העודף, כדי לקצר בזמן. לאחר שאמרה לי זאת, שאלתי אם ככה, למה לא הכינה את העודף- ענתה: "כדי שזה לא יעודד אותך להמשיך לאחר" (לא זכור לי הניסוח המדוייק. משהו כזה). בשלב זה כבר התחלתי להתרגז, אבל ניסיתי לשמור על נימוס. כמוובן, שלא הגעתי בשיא הרוגע, הרי היתה סיבה שאחרתי. אבל במקום לבדוק קודם מהי, היא התחילה איתי ככה. לקח לי כמה ימים להבין למה המשפט הזה, שאחר כך היא אמרה שהוא משפט סביר ביותר, כשאני טענתי שהוא מקנטר ולא ענייני- כ"כ הקפיץ אותי, ביחד עם הסיפור סביב הכנת העודף (יאמר כאן, מובן שהיא לא חייבת להכין עודף)- ניסיון לחנך אותי, או למשטר אותי, במקום שאמור לא רק להכיל, אלא גם לברר סיבות - אם יש כאלה- להתנהגות מסויימת. זאת, על פני משפטי קינטור (כמו שאני תפסתי את זה. מוזמנות להאיר אם אני רגישה מדי) ומשחקי כוח.
כלומר, גם אם בסיטואציה אחרת איחור של שבועיים רצופים יכול להכעיס את הממתין, יחסים טיפוליים הם שונים. מדגישה, אם זה לא ברור, שהטיפול מסתיים באותה השעה, כלומר זה לא שזה "דופק" לה את המשך התורים.
ועוד דבר לגבי האיחורים- זה דווקא לא שכיח אצלי. היא עצמה אפילו ציינה זאת, כי פעם מזמן כשאחרתי היא חששה שקרה משהו, כי בדרך כלל אני לא מאחרת. שבועיים קודם (וזה עד לאן שזכרוני מגיע) אפילו הקדמתי. כחד הורית במשרה כמעט מלאה ומתניידת באוטובוסים, היא יודעת כמה קשה לכוון בדיוק בזמן. וכשאני מקדימה, זה רק בינינו כי בא לי לכתוב את זה, אני מתבאסת על הזמן שמתבזבז לי: יכולתי לשטוף כלים, לקפל כביסה, לקפוץ לסופר.
עד כאן לטריגר.
המשך השיחה הלך והסלים. אני כבר הרגשתי מאוד פגועה ונסערת. כזכור, כבר נכנסתי עם "חבילה", וזה בדרך כלל המקום לפרק חבילות כאלה, לא להוסיף.
במקום לקחת את דבריה, או להודות שלא היו במקומם, התחילה להתווכח איתי האם אמרה זאת במסדרון או בדלת הכניסה לחדר הטיפולים. כאילו שזו הנקודה. ולהתדיין האם זו אמירה סבירה או קנטרנית. והאם זה בסדר לבקר אותי או לא. ולקשר לכך שכבר כמה פעמים דיברתי על מחשבות לסיים את הטיפול. אולי זה קשור, אבל האם צריך לכעוס עלי? ולומר לי משפטים כמו "את תמיד..." ו"את אף פעם לא..." הרגשתי ממש כמו בויכוחים עם הגרוש, שאני תחת התקפה עזה ולא מוצאת את המילים ובלחץ ולא מצליחה לזכור ולהביא עדויות תומכות ש"אני לא תמיד..." ולא נכון ש"אני אף פעם לא...". היא אמרה שלהגיד שזו התעללות זה זילות של מושג ההתעללות.
עכשיו, אני מניחה שזו לא "התעללות", כי זו בעיקר איומה כשהיא נפרשת לאורך זמן. יחד עם זאת, גם ממרחק כמה ימים ההרגשה שאני תחת מתקפה, על אף שאני זו שצעקתי, ולא יכולה "להוכיח שאין לי אחות" חזקה מאוד. בסוף עזבתי את המקום לפני ש"תם זמננו" כי הייתי חייבת זמן להרגע לפני שאמשיך בשיגרת היום שכוללת מפגשים עם אנשים ואני בוכיה עם עיניים נפוחות. כמובן שגם סיימתי את היום חולה. למרות שעברו כמה ימים מאז ונרגעתי מן הסתם, זו עדיין החוויה שלי.

בנוסף, אלו לא יחסים חבריים או זוגייים או יחסי עבודה. אלו יחסים טיפוליים, וכאן אני מרגישה שהיא שגתה באופן חמור. בעיקר בכך שבמקום להכיר בטעותה, היא המשיכה להתעקש עליה ולהתנצח איתי. גם ממרחק הזמן, ככל שהפכתי בדברים- אני עדיין חושבת כך. כדי לחדד את מה שאני רואה כטעות טיפולית, בכל פעם שהייתי אומרת משהו בתחילת המפגש, שכולל תשלום והוצאת קבלה, היא היתה מבקשת רגע, ובצדק. ורק שהתיישבנו במקומות הקבועים "התחיל הטיפול". ולכן לזרוק משפטים בדרך בהקשר לסשן טיפולי נראה לי משגה מקצועי.

מוכרחה לומר שאני לא רוצה לחזור לשם. אני מבינה שהדבר ה"בוגר"הוא לחזור ולעשות "קלוז'ר". אבל אני פשוט לא רוצה. ולמרות שזה נדמה ילדותי לקום ולעזוב, דווקא מה שלמדתי בתהליך השחרור שלי היה שכל הכבוד לי שאני קמה והולכת ממקום שכל כך לא נעים לי להיות בו. זה כוח, לא בריחה.
אני גם לא רואה דרך לתקן, כי האמון שלי נפגע. היה לה דחוף לומר לי דברים לא נעימים עלי, כשאני נסערת ומתייפחת ומרגישה ששופטים אותי כ"פסיכית" (לא שהיא השתמשה בזה, אני קראתי כך לעצמי). ואפילו שאמרתי לה שאני לא יכולה להתמודד עם זה כרגע.
מקווה שהצלחתי להעביר את האירוע ואת החוויה שלי. קראתי לזה התעללות, כי היה שם, מבחינתי, עיוות של המציאות, ערעור על תפיסת המציאות שלי, התנצחות וקטנוניות והאשמות גורפות. חוסר יכולת לראות באיזה מקום אני נמצאת וחוסר התחשבות במצבי באותו הזמן.
אשמח לשמוע דעות.

מי אני, כתבת יפה וברור ותיארת היטב את מה שקרה ואת החוויה שלך. לדעתי את בהחלט צודקת בכך שאת לא רוצה לחזור לשם. קלוז'ר אמור להיות בשבילך ולא בשבילה, ואם כרגע את לא מרגישה צורך בו אלא להיפך, החזרה לשם למטרה זו תגרום לך להרגיש שבגדת בעצמך כדי לצאת "בסדר", אז חשוב שתעשי את מה שאת מרגישה. תמיד תוכלי לחזור לעוד פגישה איתה בשלב אחר אם תרצי בכך.
מאחר והדרך היחידה להתמודד עם התעללות היא לחתוך ממנה, אני חושבת שהאינסטינקט שלך נכון ובעצם יש לך כאן הזדמנות נהדרת להקשיב לו ולפעול על פיו.
לא איכנס כאן לדיון על המטפלת ועל מה שעשתה או אמרה, כי לדעתי זה פחות רלבנטי - פשוט כי אני מאמינה לתחושה שלך ולפרשנות שלך את הדברים. אולי היא הייתה ממש בסדר עד כה וזו הפשלה היחידה שלה ואולי היא תמיד הייתה כזאת ולא שמת לב או החלקת לה. כך או כך, מה שקרה מצדיק את דרך הפעולה שבחרת, ואני ממש ממש מבינה אותך ומחזקת אותך. אהי יודעת עד כמה דברים כאלה יכולים לערער ומאחלת לך שתצליחי בקרוב לעבור הלאה ולהיות גאה בעצמך על דרך הפעולה שבחרת, תהא אשר תהא @}

אני בטיפול פסיכולוגי כבר כ-4 שנים.
זה הרבה זמן. היית מרוצה ממנה בעשרות/מאות פגישות ותקלה אחת גרמה לך לאבד אמון? או שזה היה שם מתחת לשטח כל הזמן?

אלו יחסים טיפוליים, וכאן אני מרגישה שהיא שגתה באופן חמור.
לפי התיאור שלך זה נשמע ככה אבל בסופו של יום גם היא אנושית. אולי עבר עליה יום/שבוע נוראי והיא לא יכלה להכיל אותך באותה פגישה?
כמטופלים, יש לנו לפעמים ציפיות לא ריאליות מהמטפל להיות מושלם בתיפקודו תמיד. זה מאד מובן אבל אנחנו יודעים על עצמנו שזה לא סביר לתפקד מושלם (גם כהורים או בני זוג למשל) ולכן אפשר לנחש
שגם לאחרים זה קורה מדי פעם.

אם מבחינתך זה היה משהו חד פעמי ואת בסך הכל מרוצה ממנה, אולי שווה לנסות להעלות את זה בפגישה הבאה. גם את התודה מהעזרה באופן כללי, גם את ההיפגעות שלך, גם את שלה וגם את בעיית השעה הלא מתאימה.

תודה שקטה. כתבת יפה ורגיש ומושקע. אני מעריכה את זה.
אני מודה שזה בדיוק מה שרציתי לשמוע, אז זה מאוד נעים לי. אבל אני חייבת בדיקה קרה יותר של האירוע ושל התנהגותי. אולי הטתי את הסיפור לפי החוויה שלי?
ואם נניח שזו מעידה יחידה שלה, אולי נכון יותר להתמודד עם זה? כי אין בן אדם מושלם?
אלו כמובן דברים שכלתניים, ולא ה רגשה או הרצון שלי.
היא אמרה לי באותה סערה, שמאוד קשה לא להסכים איתי. כלומר בגלל דרך התגובה שלי. לא חשוב כרגע האם זה נכון או לא (יכנס תחת האשמות גורפות), גם אם היא תחזור בה ותגיד שטעתה, בגלל משפט כזה לא אוכל להתקדם. כי אולי אני כל כך קשה ומפחידה (חשש שלי לגבי עצמי שהיא מכירה) ולכן חזרה בה ולא באמת?
אני מחזקת עוד למה אני לא רוצה לחזור.
אבל אני כן הייתי צריכה את המקום התומך הזה, ולמצוא מטפלת אחרת זה קשה. במיוחד שעובר כל כך הרבה זמן טיפול עד שאפשר לדעת האם היא מתאימה.

תודה גם לותיקה. כתבנו ביחד. @}

לדעתי את בהחלט צודקת בכך שאת לא רוצה לחזור לשם. קלוז'ר אמור להיות בשבילך ולא בשבילה, ואם כרגע את לא מרגישה צורך בו אלא להיפך, החזרה לשם למטרה זו תגרום לך להרגיש שבגדת בעצמך כדי לצאת "בסדר", אז חשוב שתעשי את מה שאת מרגישה.

מסכימה לכל מילה. הדבר האותנטי והנכון לך לעשות הוא לא לחזור לשם. אם תרצי פעם, קבעו פגישה.

אני גם סבורה שההערה של המטפלת היא לא לעניין, וגם לא תגובתה לתגובתך. היא אמורה להתנהג בהתאם לתפקיד שלה בטיפול. "זה הפך להרגל" זאת הערה לא נעימה, שמכלילה ללא צורך ונוזפת בך. אם היא חושבת שיש לך בעיה עם איחורים (ואני מבינה שאין לך!), אז עליה להעלות זאת באופן מקצועי ונקי במהלך הטיפול. ואם היא רואה שאת סובלת ונסערת כל כך בשיחה, עליה להתבונן בהתנהגותה שלה ולציין מיידית מה החלק שלה בעניין. שוב--היא אשת המקצוע פה!!

מי אני, כתבת אבל אני חייבת בדיקה קרה יותר של האירוע ושל התנהגותי. אולי הטתי את הסיפור לפי החוויה שלי?

באופן עקרוני אני כמובן מסכימה שתמיד כדאי לבדוק את עצמנו. אבל במקרה שלך, למרות שאנחנו לא מכירות אישית, אני חושבת שיש לי יסוד סביר להניח שיש לך נטייה לבדוק את עצמך יותר מדי ולהרגיש אשמה כשמתייחסים אלייך בנזיפה או בזילזול. אולי אני טועה אבל מאחר ויש לך מערכת יחסים מתעללת בעברך סביר שזה נכון לגבייך, או היה נכון בעבר. לכן אני חושבת שמותר לך לא לעצור ולבדוק יותר מדי, מה שעלול לגרום לך להטיל ספק בעצמך ולהתבלבל. אולי זו הזדמנות טובה, כחלק מתהליך הטיפול שעברת, להרשות לעצמך ללכת עם תחושת הבטן שלך במקרה הזה ולא לנתח בצורה קרה את המקרה.
עם זאת כאמור, לדעתי כל מה שתחליטי יהיה בסדר כל עוד שתרגישי שלמה איתו, בין אם זה לחתוך עכשיו בלי יותר מדי הסברים או ללכת לעוד פגישה כדי ללבן את העניין. כך או כך, את בסדר גמור. נסי להגיע לכל תרחיש שהוא ממקום של אמונה בעצמך ובזכותך לפעול לפי איך שאת מרגישה ולא לפי מה ש"נכון".

אגב, כולנו מטים כל הזמן את הפרשנות שלנו לכל מה שקורה לנו לפי החוויה האישית שלנו. ההבדל הוא שחלק מהאנשים עושים את זה מבלי להתבלבל ולהטיל ספק בחוויה שלהם וחלק נוטים לבדוק את עצמם ולנתח מכל מיני זוויות. לשתי הגישות יש יתרונות וחסרונות כמובן, אבל החוויה שלך לא יותר מוטה מכל חוויה אחרת שלך או של מישהו אחר, פשוט כי את בת אדם ולא רובוט.

הדברים ששקטה כותבת חשובים מאוד!

אני חושבת שיש לי יסוד סביר להניח שיש לך נטייה לבדוק את עצמך יותר מדי ולהרגיש אשמה כשמתייחסים אלייך בנזיפה או בזילזול.

גם אני משערת כך. אפילו לפי הכתיבה פה, מי אני יקרה, ברור שיש לך נטיה רפלקטיבית חזקה ולא חסרה לך התבוננות עצמית. מה גם ששוב, זאת לא סיטואציה שוויונית: יש בה מטופלת ומטפלת. אתן לא חברות ואין לך פה מחויבות כמו לחברה. ההיפך. המטפלת, כאשת המקצוע, שמקבלת שכר פה, אמורה לארגן את הפגישה כך שתעבוד באופן מוצלח איתך ותקדם אותך ולא תערער אותך בצורה מקבילה לסיטואציות בחיים. אם יש למטופלת קשיים לקבל ביקורת (מה שלא נראה לי שנכון במקרה כזה), יש לעבוד על זה באופן מקצועי. המטפלת לא אמורה להיעלב או לסבול מזה!! היא אמורה לעבוד איתך על זה בלי להתערב פה אישית.

מותר לך לא לעצור ולבדוק יותר מדי, מה שעלול לגרום לך להטיל ספק בעצמך ולהתבלבל. אולי זו הזדמנות טובה, כחלק מתהליך הטיפול שעברת, להרשות לעצמך ללכת עם תחושת הבטן שלך במקרה הזה ולא לנתח בצורה קרה את המקרה.

נכון מאוד. סמכי על תחושת הבטן שלך וגם על ההבנה שלך. אם את סבורה ש:

אלו לא יחסים חבריים או זוגייים או יחסי עבודה. אלו יחסים טיפוליים, וכאן אני מרגישה שהיא שגתה באופן חמור. בעיקר בכך שבמקום להכיר בטעותה, היא המשיכה להתעקש עליה ולהתנצח איתי. גם ממרחק הזמן, ככל שהפכתי בדברים- אני עדיין חושבת כך. כדי לחדד את מה שאני רואה כטעות טיפולית, בכל פעם שהייתי אומרת משהו בתחילת המפגש, שכולל תשלום והוצאת קבלה, היא היתה מבקשת רגע, ובצדק. ורק שהתיישבנו במקומות הקבועים "התחיל הטיפול". ולכן לזרוק משפטים בדרך בהקשר לסשן טיפולי נראה לי משגה מקצועי.

אז סמכי על עצמך שזה נכון. את אינטיליגנטית, חריפה ורגישה. את יודעת על מה את מדברת ומה שקרה בסיטואציה!

לדעתי את בהחלט צודקת בכך שאת לא רוצה לחזור לשם. קלוז'ר אמור להיות בשבילך ולא בשבילה, ואם כרגע את לא מרגישה צורך בו אלא להיפך, החזרה לשם למטרה זו תגרום לך להרגיש שבגדת בעצמך כדי לצאת "בסדר", אז חשוב שתעשי את מה שאת מרגישה.

מי אני, גם אני חושבת שההתנהגות של המטפלת הייתה שגויה מאוד.
יחד עם זאת, אני חושבת שזה שהיא טריגר מאוד חזק ומשמעותי עבורך והעלתה הרבה עניינים רגשיים קיימים - זו יכולה להיות הזדמנות עבורך לגעת בדברים האלה בטיפול. אם את חושבת שאת מוכנה לזה.
אני באופן אישי כן הייתי נותנת לזה הזדמנות נוספת, בדמות עוד פגישה, גם בהתחשב בזה שבמשך 4 שנים הייתה מערכת יחסים טיפולית מיטיבה (לא כי צריך, אלא כי אם היא הייתה מטפלת מוצלחת כל כך הרבה זמן, יש סיכוי טוב שהיא תתמודד בצורה מיטיבה עם הטעות שלה).
כמובן שלא כדאי לעשות את זה אם המניע היחיד שלך הוא לצאת בסדר כלפיה.
ואפשר אם תראי שהיא לא בכיוון בכלל ( נגיד ממשיכה את הוויכוח שהיה לכן במקום להתייחס באופן טיפולי) למצוא מטפלת אחרת וגם זה מאה אחוז.

אני באופן אישי כן הייתי נותנת לזה הזדמנות נוספת

אני מבינה מה טלי ב אומרת. אך, את חווית מערכת יחסים מתעללת, שבה נשארת מעבר למה שתחושת הבטן אמרה. לכן, לדעתי יהיה מוצלח בשבילך לעזוב כשלא טוב לך. פשוט לעזוב. אם תרצי בעתיד לקבוע איתה פגישה, אז קבעי. החוויה של לא להישאר איפה שלא נהגו בך כשורה, או שהיית במצוקה, היא מרעננת וחשובה בשבילך.

מסכימה מאוד עם קוראת. אני חושבת שיש גם ככה יותר מידי לחץ חברתי (במיוחד על נשים) לתת הזדמנות שנייה (ושלישית, ורביעית, וחמישית...) מול התנהגות מגעילה. כשהן גם ככה נותנות יותר מידי הזדמנויות, כשזה על חשבונן.

הנה דוגמא:
מוכרחה לומר שאני לא רוצה לחזור לשם. אני מבינה שהדבר ה"בוגר"הוא לחזור ולעשות "קלוז'ר". אבל אני פשוט לא רוצה. ולמרות שזה נדמה ילדותי לקום ולעזוב
הטענה החברתית שזה "בוגר"? בעיני, מניפולציה רגשית פר סה. "תעשי מה שהחברה רוצה שתעשי, כי לעשות מה שלא מקובל זה לא בוגר".

אני אומרת - בולשיט. תעשי מה שאת רוצה לשם שינוי.

אני חושבת שיש גם ככה יותר מידי לחץ חברתי (במיוחד על נשים) לתת הזדמנות שנייה (ושלישית, ורביעית, וחמישית...) מול התנהגות מגעילה. כשהן גם ככה נותנות יותר מידי הזדמנויות, כשזה על חשבונן.

ניסחת את זה טוב ממני, אישה במסע! משפט מדויק וחשוב.