שלוש ילדות, כל אחת אחרת.
הראשונה - ישנה כל הלילה בגיל 6 שבועות, במיטה שלה, בחדר שלה (נטיה שלה לגמרי). קצת לפני גיל שנה התחילו כאבי שיניים, ואיתם התעוררות והנקת לילה. ככה און אנד אוף עד שנה ו-7 (חוץ משיניים היתה גם כניסה למשפחתון, מחלות, עוד שיניים, נסיעה לארץ, דלקת אזניים).
ואז היו שלושה לילות קשים - אבא קם אליה. הסביר לה שציצי ישן. בלילה הראשון היא בכתה הרבה. היה קשה. בלילה השני קצת פחות, בשלישי ממש מעט. ואז אני קמתי אליה... היה לה קצת יותר קשה אבל הייתי לבושה והסברתי את אותם דברים (כולם ישנים, גם העצים, גם הפרחים, גם אבא וגם ציצי...). וזהו.
גמלה את עצמה סופית בגיל שנתיים.
השניה - לא ישנה כל הלילה מגיל 6 שבועות. ינקה בשכיבה, יחד איתי. בסביבות 10 חודשים העברנו אותה חדר, למזרון על השטיח. הנקתי בשכיבה כדי להרדים, והצטרפתי אליה בהתעוררות הראשונה.
משכנו ככה כמה חודשים, עד שלאיש שלי נמאס שאנחנו לא יחד חצי לילה. אז בגיל שנה וחצי העברנו את מיטת הפעוט לחדר של הגדולה, והאיש קם אליה בלילה הראשון. אני בשני. ואחרי עוד שניים שלושה לילות היא כבר לא התעוררה בלילה. ככה בייצתי לראשונה ונכנסתי להריון עם השלישית
אז הגמילה היתה באמצע ההריון כי כבר לא היה מה לינוק (שנה ו-10 בערך).
השלישית - בת 9 חודשים עכשיו. ישנה איתנו. לאחרונה יש נסיונות להעברה לחדר אחר. האיש לא מסכים למיטה משפחתית. ומסוכן להשאיר את המצב כמו שהוא (היא כבר נפלה פעם אחת מהמיטה. זוחלת, עומדת...). אז כרגע הערב שלנו נראה ככה: 19:30-20:00 בערך היא יונקת ונרדמת עלי על הספה בסלון. לפעמים אני יכולה להניח אותה לידי. לפעמים לא. מתישהוא בסביבות 22:30-23:00 היא מתעוררת. פיפי (אם היא מוכנה להתפשפש. אם לא, אז רק מחליפים לח"פ כי בינתיים אני לא במצב של לפשפש בלילה) ולינוק... ואז היא נכנסת לשינה עמוקה. בשלב הזה אנחנו מניחים במיטה שלה. היא יכולה לישון ככה שעתיים-שלוש מקסימום. ואז האיש קם ומביא אותה אלי... ואנחנו ממשיכות לינוק/לישון יחד.
הסיבה לנסיון המעבר הזה היא בעיקר האיש. הוא טוען שאנחנו מפריעים לה לישון. וכל זה על סמך הגדולה שהתחילה לישון לילות שלמים כשהעברנו אותה חדר. נו, ממש דוגמא טיפוסית
בינתיים זה לא ממש מוכיח את התאוריה שלו...
המצב הנוכחי גם מסוכן, אבל פחות. נותן לנו קצת זמן לבד יחד (או לרוב נותן לי קצת זמן לישון לבד בלי שצמודים לי לציצי).
אני הייתי רוצה להוריד את המזרן שלנו לרצפה. הוא לא רוצה אבל לא נראה לי שתהיה ברירה. אלא אם היא תתחיל באופן פתאומי לישון כל הלילה...
<אמש, בהתעוררות של 22:45, היא לא נרדמה. התעוררה לגמרי. אז לא היתה ברירה והלכנו לישון יחד. ואני שואלת, מה רע?>
.
ובכל זאת היתה תקופה נקודתית (שחלפה) שבה הייתי זקוקה להרבה יותר שעות שינה מהרגיל. יתכן מאד שאם הילד היה צעיר יותר, או מפגין קושי כלשהו להרדם בלי ציצי, הייתי חושקת שיניים ומשתדלת לצלוח את הקושי מבלי להפסיק את הנקות הלילה, אבל אם לומר את האמת- לא נראה לי שהערך של הנקות הלילה באותו רגע נתון היה כזה ששווה היה להתאמץ בשביל לשמר אותן. כמו שכתבתי, אני די בטוחה שהיינו קרובים לגמילה עצמית בכל מקרה.