סתם יום של חול

[מיכל*]

אז מה אתם עושים עם הילדים בבית כל היום...?

[מיכל*]

אני אשמח לקבל רעיונות לפעילויות ,משחקים,מקומות שווים לנסוע אליהם או סתם הגיגים על ערימות כביסה שצריך לקפל וכדומה...
מיומנם\ן של מחנכים ביתיים.

[ענת_גביש*]

אצלינו כל מה שאפשר לעשות ביחד על השיש ,במטבח,אוהבים נורא :שטיפת כלים,סלט,לחתוך סלק רך למשל בסכין לא כל כך חדה,ואחר כך לתבל בשמן זית ,לסחוט לימון, לשים מלח,לערבב בעדינות...להכין סלט מיונז ביחד,גם בו דברים רכים לחיתוך ,כמו תפוח אדמה, ביצה קשה, גזר מבושל...
וכמובן הכנת בצק ביחד, ללחם, עוגיות, פיצה... (רוצה מתכון ללחם?)

[יונת_שרון*]

אנחנו יוצאים החוצה

היום טיילנו יחד עם עוד משפחה של חינוך ביתי (מינוס אבות), אחר כך התרחצנו (שזה יכול לקחת שעות!), אחר כך הבן קטן נרדם ואני והגדול שיחקנו במחשב וקראנו בספר. בערב הלכנו להורים שלי ואכלנו, אחר כך הילדים שיחקו ואני קראתי. כשהמשחק הפך קרבי מדי לטעמי, הזמנתי את הבן הגדול לשחק וויסט איתי ועם אחי. כמובן שהקטן גם התעניין, ונתתי לו להחזיק קלף משלי, ולהטיל את הקלפים בתורי.
אחי רצה לראות תוכנית טליזיה, אז שמתי לילדים קלטת קצרה עד שהתוכנית תתחיל. אחר כך אני צפיתי עם אחי בתוכנית, הבן הגדול נרדם, והקטן ישב עלי ושר לתקרה. כשחזרנו הביתה, הבן הקטן עוד שמע חצי דיסק שירים עד שהוא ביקש שארדים אותו.

מחר אני מתכננת לבלות את היום בבית. בבוקר בטח נצא "לזרוק כביסה" (קיבוץ...). אחר כך בטח נתעכב בגן המשחקים, או שנמשיך ל"מסע הרפתקאות". אני מתכננת אחרי זה לטפל קצת בבית ואולי אפילו לבשל. הילדים בטח יצטרפו אלי או ישחקו במשחקי דמיון או ייצרו כל מיני עבודות אומנות או מכונות מלחמה. באחת יש תוכניות לילדים בטלביזיה והם בטח ישבו לצפות בהן יחד. הבן קטן אולי יעזוב לטובת שינה באמצע. בארבע הבן הגדול בטח יצא החוצה "לדוג" את החברה שלו שחוזרת אז, או שהיא תחלחל אלינו הביתה יותר מאוחר. כשהבן הקטן יתעורר הוא בטח ירצה להצטרף אליהם, או אולי אני אקח אותו לטיול בחוץ. כשיחשיך נחזור הביתה. הוא בטח ישחק משחקי דמיון, או שנקרא יחד, או אולי אמבטיה.

מקווה שהצלחתי להעביר את התחושה הכללית של איך הדברים קורים אצלנו. אין לי רשימה של דברים שאפשר לעשות עם הילדים (אם כי בטוח שיש באינטרנט דברים כאלה). אני מנסה לעשות דברים שאני רוצה, ולאפשר לילדים לעשות דברים שהם רוצים. רוב הזמן אני לא יוזמת פעילויות שמטרתן היחדיה היא לשעשע את הילדים. מדי פעם אני עושה דברים כאלה באופן נקודתי, אבל לא במשך כל היום. ניסיתי לעשות את זה בהתחלה וזה היה מאוד מעייף. הנה כמה מהדברים הבידוריים שיוצא לי לעשות לפעמים עם הילדים:

• משחקי דמיון
• משחקי שולחן
• קריאת ספרים
• ציור משותף
• "שיעורים"
• משחקי כדור
• שירה וריקודים (גמלוניים למדי...)

האמת שאני מתקשה מאוד להוסיף דברים לרשימה. כמעט כל מה שאני עושה עם הילדים, כולל הדברים ברשימה, נעשה לא רק לצרכי בידור והעסקה שלהם. כשאנחנו יוצאים ללקט אגוזים זה מבדר אותם, אבל זה גם בשבילי. וכשאני שרה זה גם בשבילם אבל זה גם כיף לי. וכנ"ל כמעט כל דבר אחר שאני עושה איתם (אם כי יש יוצאים מן הכלל).

ככה שנראה לי שאולי כדאי לך לשאול את עצמך שאלה אחרת: מה אני יכולה לעשות עם עצמי כל היום?

[מיכל*]

תודה ענת- אחלה רעיונות,אשמח לקבל מתכון (אם יש לך)לבצק לעוגיות פשוטות שאפשר לעשות מהן צורות.
יונת-לשאלתך,אני עם עצמי יכולה לשבת ולבהות ,לאכול ,לקרוא,דברים פאסיביים למדי.
אני מאלה שצריכים להתאמץ בשביל לעשות חינוך ביתי כמו שצריך(כמו שאני חושבת שצריך להיות או יותר נכון כמו שאני זוכרת את הפעילויות שעשיתי בתור ילדה עם ההורים שלי)
אני באמת משתדלת לעשות פעילויות שונות ומגוונות כדי שגם לי יהיה מענין וחוץ מזה אני מרגישה יותר "חיה"
כשאני רצה בין המתקנים בגן המשחקים,מציירת בגואש או נמרחת בצבעי אצבעות.
(איזו השתפכות...ללא תכנון מראש )

[מיכל*]

אוי,ברח לי הדף מוקדם מדי.
המשך:ועכשיו חויות מאתמול:
הלכנו לשחק בגן המשחקים ואחרי שכולם התעייפו התחלנו לחזור הביתה,בדרך ראינו את הים ובהחלטה ספונטנית
נסענו לחוף הבונים .היה כיף לאללה,המים חמימים ונעימים (כן,הפתיע גם אותנו)והשמש לא מעיקה.
הילדים נהנו מאוד וכשחזרנו הביתה -מקלחות אוכל ולישון.
אחר הצהריים עבדנו בצבעי אצבעות (להיט אצלנו בזמן האחרון)במקום דפים אנחנו משתמשים בלוח לבן גדול
כזה שכותבים עליו בטושים במקום בגירים.
והשמחה רבה.
אם בא לכם תכתבו עוד,זה כיף לקרוא.

[ענת_גביש*]

עוד משהו שהוא לאחרונה להיט אצלינו הוא אנשים מגלילי נייר טואלט.צובעים את הגלילים איך שמתחשק,ומדביקים להם פנים מכל מיני גרגרים שיש בדרך כלל במטבח.שערות אפשר גם אבל זה מורכב מדי,אבל רגליים ארוכות ארוכות מנייר אני מוסיפה להם עם שדכן,וגם חוט למעלה,עם שדכן,ואפשר לתלות אותם . הצביעה שלהם היא כייפית ,גם בגירים, גם בטושים,גם עם "דבק צבעוני" ,שזה קצת קמח עם מים וטיפה צבע גואש בפנים.
היום בהשראת מה שכתבתי אתמול, הכנו סלק לבישול. אז רק התלישה והגזירה של החלקים המיותרים (העלים והגבעולים שלהם) היו ביג דיל.אחר כך שמנו אותם על האש והלכנו לתת את הגבעולים לשרקנים. לצערינו לא מצאנו אותם שם.הכלוב היה ריק. או שחפרו את דרכם החוצה ,או שמישהו חפר פנימה, לא יודעים.אבל בדרך כבר מצאנו ברלה ריק (שאפשר לדרוך עליו והוא מתרסק!!-לא רעיון שלי),ראינו חתול עושה קקי,עם הגומה והכיסוי והכל,וחזרנו הביתה,,לעשות פאזל ולכתוב לכן במחשב.(אני אחפש מתכון לעוגיות,אנחנו יותר בעינייני לחם אבל בטח אמצא משהו.)

[דוד_רובנר*]

יונת,
זאת לא "חוכמה". . . ,לילדיך יש מורה-מטפלת-אומנת-מתכנתת-אימה-וכו' במשרה מלאה . . . !!
חוץ מזה, קיבוץ הוא "כמעט" כמו ". . . כפר שלם . . ."

[דוד_רובנר*]

על מנת שלמחנכים מן הבית תהיה אפשרות להשוות:

סתם יום של חול בביה"ס סדברי-ואלי

_"יום טיפוסי . . . שנה טיפוסית"

אפילו לאחר ששומעים על בית-הספר, ולעיתים אפילו לאחר שמבקרים בו, עדיין הרבה אנשים תמהים ושואלים כיצד נראה "יום-טיפוסי" בבית-הספר, גם אצל התלמידים וגם אצל הצוות. לעיתים מפתיעה אותנו העובדה שאנחנו מתקשים להשיב לשאלה כזאת.

בעייתנו כפולה: ראשית, האנשים בבית-הספר הם כה שונים האחד מהשני, שאין בכלל שניים אשר עושים אותו הדבר, לפחות לא לפרק זמן ארוך. שנית, יש חופש כזה לשימוש בזמן, שכל אחד משנה לעיתים את פעילויותיו מיום ליום או משבוע לשבוע או מחודש לחודש.

המגוון הוא באמת מדהים -- עד שהנך שם-לב שבעולם מחוץ לבית-הספר, ההסתברות היא שכל קבוצת אנשים אקראית תראה בדיוק אותם ההבדלים. בסדברי-ואלי רואים כמעט הכל. מישהו ינעל על דפוס שניתן לחזותו מראש באופן מושלם במשך חודשים בלי-סוף, כאשר תמיד עושה אותם הדברים באותו סדר ובאותו זמן -- ואז פתאום ישנה לדפוס אחר שגם הוא ניתן לחזותו מראש. מישהו אחר יעשה משהו אחר כל פעם בזמנים שבהחלט אינם ניתנים לחיזוי מראש. עוד מישהו ילך בסדרה של הילולות קצרות מועד -- כמה שבועות (או חודשים) אינטנסיביים של זה, ובהמשך כמה שבועות (או חודשים) אינטנסיביים של משהו אחר. אחר יעשה משהו אחר כל פעם בזמנים שבהחלט אינם ניתנים לחיזוי מראש. עוד מישהו ילך בסדרה של הילולות קצרות מועד -- כמה שבועות (או חודשים) אינטנסיביים של זה, ובהמשך כמה שבועות (או חודשים) אינטנסיביים של משהו אחר.

ישנם אנשים אשר משחקים כל היום. ישנם אנשים אשר משוחחים כל היום. ישנם אנשים אשר מציירים או
לומדים או מבשלים כל היום. ישנם אנשים אשר עושים מקצת מכל הדברים האלה, בהתאם לאיזשהו לוח זמנים שקבעו לעצמם. יש כאלה שמגיעים מוקדם ועוזבים מוקדם. וכאלה שמגיעים מאוחר ועוזבים מאוחר. שבוע אחד הנך יכול למצוא הרבה אנשים בשעת הפתיחה, ובית-הספר יישאר תוסס עד מאוחר. בשבוע הבא אחריו בית-הספר יכול להיות שקט עד אמצע הבוקר.

זמן מקבל חזות שונה בסדברי-ואלי. אין פה פעמונים, אין פרקי זמן, אין תקופות, אין ציונים, אין תלמידים-טירונים", אין "תלמידי-כיתה ב'", אין "תלמידים-צעירים", אין "תלמידים-מבוגרים", אין "תלמידי-טרום בית-ספר", אין "תלמידים-מוסמכים". הזמן שייך לכל תלמיד במובן מאד אישי. כל תלמיד לומד להבין ולעבוד עם הקצב, הפסיעה, והמהירות הפנימיים והייחודיים שלו. איש אינו לומד-זריז או לומד-איטי. המשותף אצל כולם הוא החיפוש אחרי זהות אישית שהיא שלמה, ויחידנית, וכאשר מוצאים אותה, נראית כל התייחסות לזמן כקלת ערך.

---

וזה לב-העניין. בשילוב של כבוד-עצמי מוחלט ותחושה עמוקה של קהילה, סדברי-ואלי הוציא לפועל אידיאלים אשר נאבקנו זמן רב למענם. זה הדבר שעליו חלמנו, והוא התגשם._

[יונת_שרון*]

וואו, איזה מחמאות שאני מקבלת! וכל זה אחרי יום כזה של בטלה, שאני מרגישה נורא לא ראויה...
אחרי כל התוכניות הגדולות שלי אתמול, קמתי בבוקר עם לורֵלָ''ה ('לא רוצה לעבוד היום') ואחרי ארוחת בוקר מצומצמת ביותר יצאתי למרפסת להתחרדן על הנדנדה. הבן הקטן חלחל אלי אחרי כרבע שעה והשתמש בי כבמגרש משחקים: סולם, מגלשה, נדנדה, וכו'. אחרי כמה זמן הבן הגדול בא להראות לי את הציור שהוא עשה בינתיים. שוחחנו קצת על דא והא, ולבסוף אספתי את עצמי ואת הבן הקטן ויצאנו לזרוק כביסה. חזרנו בלי לעשות שום דבר מעניין בדרך. הבן הגדול ביקש שאכניס אותו לאתר המשחקים "האי של אלפי" www.ealfy.co.il והוא ואחיו בילו שם עד ארוחת צהרים (לא אני בישלתי - הייתי עסוקה בלקרוא ולבהות) שאכלנו בחדר-האוכל.
חזרנו וקצת שיחקנו, ואחרי זה הבן הקטן נרדם אני קצת אחריו... הגדול בילה עד 16:00 מול הטלביזיה ואז יצא החוצה לדוג את חברתו. הבן הקטן קם לפני כמה דקות ועכשיו גם הוא יצא החוצה, לחפש את הבן הגדול. אז עכשיו אני גם יוצאת בעקבותיו...

[יונת_שרון*]

חזרתי. שלושתם מטאטאים את המדרכה לבית של השכנים.

[ענת_גביש*]

יונת ,לורלה? כמו רובלה, סלמונלה וכאלה..? גדול! (-:

[אביב_חדש*]

יונת, את פשוט אדירה.
בחודש שהיינו בבית עם הילדים, גם זו היתה ההרגשה שלי. שקמים בבוקר ולא מתכננים כלום. לא צריך לרוץ למוזיאונים/פארקי שעשועים ייעודיים לילדים/קניונים (לא בא בחשבון בכלל)/וכולי. לא צריך להספיק כלום. אם רוצים הולכים לבריכה, אם רוצים, מציירים, מבשלים, עושים כביסה יחד וכולי.
האמת שאת הכח שאבתי כבר מהאתר הזה כשהבנתי שכל מי שמחנך מהבית אין לו תוכנית מוגדרת לכל יום בשבוע, פרט לאלו שמצטרפים למפגשים של קבוצות חינוך ביתי.

[מיכל*]

טוב ,טוב,לא התכוונתי לתכנן כל יום,רק מדי פעם.אפשר להמשיך לרבוץ על הספה
רעיון נחמד ליום טיול:בדליית אל כרמל יש כל מני דברים מענינים.אנחנו נוסעים לשם די הרבה,קודם כל בגלל הפיתות..אפשר לעמוד ליד האשה שמכינה אותן ולראות איך היא לשה את הבצק ופורשת אותו על הטאבון,אפשר לבקש גם חתיכת בצק וללוש קצת,ואחר כך לאכול את הפיתה שלנו.
אנחנו אוהבים גם לנסוע למתפרות צורטקס (טלפון ב144) יש שם גם בגדים מקסימים בעיקר לילדים (עודפי יצוא במחירים מצחיקים של בין חמישה לעשרים שקלים -מתוצרת סריגמיש, סולוג,מרקס אנד ספנסר,לורה אשלי,גאפ ועוד)
ואם עולים לקומה השניה אפשר לראות את כל המכונות והתופרות בעבודה .מרתק!
יש ליד ההיפר נטו גם רפד מאוד נחמד שאפשר לעמוד ולהסתכל איך הוא עובד,וברחוב הראשי(הרחוב העתיק)יש חנות(עם שלט של ידיעות אחרונות ליד קונדיטוריה שפיק)שבה אנחנו קונים צבעים וניירות בזיל הזול (צריך להתמקח)
בעצם המתפרה נמצאת בעוספיה -זה בהמשך של דליית אל כרמל בכביש לכוון חיפה.
זהו,אני צריכה לסיים,
מישהו דופק בדלת,זה בטח נציג מלשכת התיירות של דליית אל כרמל שבא להתפעל מעבודת השיווק המדהימה שלי.

[שלומית*]

כל כך עושים כאן כל הזמן.
הלימוד האמיתי בבית הוא לא רק עשייה הוא בעיקר לדבר.
היום דיברנו על לאונרדו דה וינצ'י. ביתי הוציאה ספר עליו עיינה בציורים ושאלה: למה לא רואים כאן את כל ההמצאות שלו? אלו שראינו במוזאון המדע?
השיחה התגלגלה מכאן להמצאותיו של של דה וינצ'י.
אחר כך היא שאלה באיזה צבעים הוא מצייר, וענתה לעצמה " צבעי שמן". ואז סיפרתי לה שחלק מהציורים הם ציורי ענק על קירות כנסיות וחדרי תפילה והיה צריך המון צבע ואז פיתחו טכניקת צביעה על טיח וקראו לה פרסקו. היא שאלה איך ציירו תקרות, וכאן דיברנו על הפיגומים ועוזרי הציירים.
היא העיפה שוב מבט לספר והתפעלה מן הנשים היפות והתינוקות השמנמנים, ושאלה כמובן מי הם. כאן לא אלאה אתכם בעיקרי הנצרות שהיגשתי לה כסיפור אגדה לשעת בוקר ולעת רצון.
אחר כך ניסינו להעתיק חלק שמצא חן בעיניה מתוך ציור ואז התברר שהציור לא לגמרי זהה למציאות, הפרטים מעודנים קצת לא אנושיים הידיים מכמו עשויות בצק, מחוסרות פרטים, קפלי העור קצת יותר מדי שמנמנים.ניסינו לנחש למה.
זה היה קצת לפני שבאו חברים לבקר.
יצאנו החוצה, טיילנו לבניאס, בדרך מצאנו זיקית תינוקת שהלכה על חולצה, חיפושית בוגרת, ומין חגב קפצן שהיסווה את עצמו מעולה!!!
ליד הבניאס הזיקית הצטנפה בבית שהכינו לה הילדים מאבנים ועלי תות, מקושט בשבלולים לתפארת. והפכה שחורה.
היצענו לשחרר אותה למראה אומללותה, מזל שהיסכימו.
בדרך חזרה אכלנו אגוזים, וטיפסנו הביתה. עכשיו כבר כמעט כולם ישנים, אבל לפני כמה דקות עוד דיברנו על לילה וחלל וצירנו כוכבים.
לילה טוב, ותנעם לכם שיחתכם.

[נטע_ש*]

שלומית, איזה יופי

[מור*]

ותרשו לי להחיות את הדף הזה.....
אני גם לא מחפשת פעילות לכל דקה ביום, אבל לאחרונה אני קולטת שהגדול (שלוש) לא ממש מוצא לעצמו עיסוקים לבד, הוא הרבה מסתובב סביבנו, כלומר עושה דברים איתנו במטבח, כביסה, משחקים.... אבל אני מרגישה שאני צריכה להציע רב הזמן.....
אני מאמינה שגם אם הוא קצת משתעמם יש לזה ערך, אבל עד כמה....
וכמובן ייסורי המצפון החביבים: אני לא יצירתית מספיק, אין לי רעיונות, הוא לא מסוגל לעניין את עצמו וכד'
יצויין גם שאנחנו גרים בקומה רביעית כך שהמעבר פנימה והחוצה הוא בכלל לא נזיל ומובן מאליו......
ובכלל, נראה לי שמשלב מסויים כבר צריך להיות עוד משהו מלבד ההצטרפות לפעולות המבוגרים, משהו שהוא כן רק שלו, כלומר "של ילדים".....לא?
אשמח לשמוע דעות... עצות.... רעיונות... מחשבות.....

[גילה*]

אם, נגיד, השלב הזה הוא בגיל 15 - הדברים שהם "רק שלו" יהיו של מבוגרים, לא?

[יונת_שרון*]

מור, במקום להציע את יכולה פשוט להתחיל לעשות פעילויות "של ילדים" בעצמך, ולתת לו להצטרף (בלי להציע לו במלים). בדיוק כמו שאת עושה עם הפעילויות הרגילות שלך. זה אמנם ידרוש ממך להמשיך ליזום בזמן הקרוב, אבל לפחות זה לא ירגיל אותו לחכות להצעות שלך בשביל לבחור לעצמו פעילות.

[פלוני_אלמוני*]

מיכל עדיין פה ?
כי ביקשת מתכון פשוט לעוגיות אי שם בתחילת הדף , אז הנה:
כוס יוגורט או שמנת חמוצה
קמח תופח קטן אחד
מרגרינה אחת
מעט סוכר ומעט מלח
זהו . לערבב לבצק חלק , לשים במקרר . אחר כך לעשות צורות ולאפות בחום בינוני בתנור חם , עד שישחים.
(ענת כותבת ממחשב אחר).

[מור*]

גילה, לא הבנתי....

יונת, אבל זה בעצם גם להציע, כלומר ליזום במקומו או בשבילו.... זה כמו ההתלבטות שלי לגבי "משחקי דמיון" כמו שכתבת למעלה, זה עדיין לא כ"כ בא ממנו ואני מוצאת עצמי לפעמים גם "יוזמת דמיונות" בשבילו.... כאילו כדי לחשוף אותו לזה.... מעוות משהו, לא? או שמא פולני..... (כאילו, אפילו בדמיון אני מאכילה אותו....)

[יונת_שרון*]

זה לא בדיוק כמו להציע, כי זה לא שם אותו בעמדה של מקבל, אלא של מישהו שפועל באופן עצמאי (אולי רק לא מקורי).

[גילה*]

זו היתה מחשבת שהתגלגלה למשפט לא ברור...
אני חושבת שההתחלה של המחשבה היתה משהו בסגנון של "מי אמר שהוא חייב לעשות דברים של ילדים?" "מה זה של ילדים/של גדולים?" וכו'

[אורנה_שפרון*]

מור,
נראה לי שכדאי לך לבדוק איך את בוחנת את ההתנהגות של בנך על פי האמונות שלך לגבי עצמך.
יתכן כי מתחת להרגשה שהילד מסתובב זמן ארוך בחוסר מעש כי את, אמא שלו, "לא מספיק יצירתית, אין לך מספיק רעיונות", מסתתר הפחד שלאמא כזאת יגדל בן כזה.
ואני מניחה כי את, כמו כולנו, רוצה ילד יצירתי, עסוק רגיש וספונטני.
אז כדאי שתרגעי,
הבן שלך בכל מקרה יגדל להיות מי שהוא. כמובן שיהיה לו יותר קל אם הוא לא יהיה עטוף בפחדים ורגשות אשמה של אמו, אבל כך או כך, הוא ילך בדרכו.
יש לקחת בחשבון שדרכו לא בהכרח תהיה הדרך שאת תכננת בעבורו. אולי הוא לא יהיה טפוס יוזם, אלא אחד ששמח לעזור למשהו אחר שיזם. לא כולם חייבים להיות יזמים. צריך גם פועלים, ואני לא אומרת את זה בלגלוג. למזלנו הגדול, יש כאן מקום לכולם, על האדמה הזאת.

לפני שנולד בני הבכור דמיינתי לי אותו משחק כל היום באבנים ובענפים. נולד לו בני, ושומו שמיים, הוא, רק כפתורים ענינו אותו. של הטייפ, של הרדיו, של הטלוויזיה, של התנור. רק כפתורים. היה לי נדמה שהוא אף פעם לא הרים מהאדמה שום אבן. למען האמת, התאכזבתי. והיום אני מודה לאלוהים על הילד הממוחשב שלי שמונע ממני את הצורך להכנס לעומק בהבנת המכשיר המפחיד הזה - המחשב. ושמחה מאד על עוד כמה וכמה סגולות שהוא נחן בהן.

ותכלס,
תעשי מה שנכון בשבילך. אם לא מפריע לך שהוא מסתובב בחוסר מעש, הניחי לו.
אם זה כן מפריע לך, את יכולה ליזום למענו פעילויות, עדיף כאלה שאת אוהבת ונהנית מהם.
אם לא תרגישי עם זה נוח בעוד שבוע או חודש או שנה, שני את דרכך.
זה מה שטוב בחינוך בבית. הכל, תמיד, אפשר לשנות. אם משהו מפסיק להיות מתאים, פשוט בוחרים במשהו אחר. שום דבר הוא לא בשביל הנצח. ומכל דבר אפשר ללמוד.

[עדי_יותם*]

מה שהגיע היום מ-Hathor the Cowgeddess :

[סלעית*]

אמא מקריאה לבת 5 סיפור.
פתאום הילדה אומרת: תראי, כתוב פה "בית-ספר", ויש שם י' אפילו שלא שומעים אותה.
אמא: נכון, את יודעת למה? כי זה בא מהמילה "בית". ושם אפשר לשמוע את ה-י'.
ילדה: מה זה בית-ספר, זה הבית של הספר??? (צוחקת)
אמא: יש ילדים שלא יכולים ללמוד בבית, אז הם צריכים ללכת למקום מיוחד שקוראים לו בית-ספר, ושם הם לומדים.
ילדה בגאווה: אבל אני לומדת בבית, למדתי לקרוא וקצת לכתוב!

<איך ההסבר?>

[עינ_התכלת*]

מאוד אוהבת את הדף הזה.

ובמיוחד את ההבחנה של יונת שרון

ככה שנראה לי שאולי כדאי לך לשאול את עצמך שאלה אחרת: מה אני יכולה לעשות עם עצמי כל היום?

שאלה טובה.

אז כדי להחזיר למה חדש, וגם כדי להתשמש בשיטה הידועה, "מה שכותבים זוכרים" אני מעלה לכאן כמה רעיונות שאספתי לדברים (בכוונה פשוטים )שאפשר לעשות ביחד בבית

1 . תחרות עם מטפחת, לזרוק מטפחת באויר ולהתחרות איתה מי מגיע ראשון לרצפה.

1. לצייר עם קיסמי שיניים - משולש, מרובע ואפילו עיגול בצוק העיתים

1. להסתכל על כף היד ולבדוק איזה אצבעות יותר ארוכות מאחרות (במקרה שלנו גם הזדמנות ללמוד את השמות של האצבעות באיטלקית - לאמא, כלומר לי)

1. לצייר את קווי המתאר של הגוף על דף נייר גדול.

1. לערבב קמח מים וקצת מלח לכדי בצק, ללוש, לעצב צורות.

1. ליצור מעין קרם מקמח שמוסיפים לו מיים בהדרגה, ולצייר כמו בצבעי אצבעות על נייר שחור

1. לחתוך תמונה מהעיתון או מאלבום ל 2 או 3 או 7 חלקים ולהרכיב בחזרה. (פאזל תוצרת בית)

1. טוב זה שכלול, הדבקתי בנייר דבק דף למסגרת של חמור (מאלה שמשמים רגלים לשולחנות ארעים) ונוצר כאן ציור בגובה שמתאים לפיציקים.

אולי אנסה להעלות תמונה בהמשך.

[עינ_התכלת*]

תמונה:

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

היי, הנה החמודי מהמפגשים של שנה שעברה

[אלישבע_ויפתח_גץ*]

שלום לכולם זה עתה נולדה לנו בת ואנו מתענינים בחינוך ביתי ,אשתי מרגישה שכביכול 'אין לה מה לתת' אך אני ממש לא חושב כך ,בכל מקרה איך אפשר להיות עם ילדים יום שלם בלי לחץ של כל הזמן להעסיק אותם?נשמח לקבל טיפים לגביי לוז יומי ואם בכלל יש לזה חשיבות?

[תבשיל_קדרה*]

איך אפשר להיות עם ילדים יום שלם בלי לחץ של כל הזמן להעסיק אותם?
גם חצי שעה עם ילד (האמת? גם עם מבוגר) אפשר להיות עם או בלי לחץ של "לארגן תעסוקה".
קצת מפחיד כשמלכתחילה אין רשימת עיסוקים, אבל כמעט תמיד אם נותנים לדברים לקרות, העיסוקים ונושאי הענין באים מעצמם.

[שמחת_ציון*]

היא רק נולדה
אוכל שינה חום ואהבה בהחלט יספקו אותה.
אחד הפחדים של דור האלפיים זה איך למלא את הזמן, מה אני יעשה שאני יהיה לבד.
תעשה כלום, או במילים אחרות תהיה קשוב לעצמך ולאחר, ילדים לא צריכים הרבה הפעלות הם עושים אותם לעצמם ככה גם אנחנו המבוגרים. תהנו מהשקט מהבית מהמטבח מהחצר מהטבע.

ולגבי הלוז יומי - אוכלים כשרעבים (ולא כשמשעמם) ישנים כשעייפים, משחקים כשיש מרץ וכו'
להקשיב לעצמינו ולראות מה הלב והגוף דורשים בכל שעה משעות היום.

ולגבי אישתך - תן לה להתבשל ברעיון עוד קצת הילדה תגדל והיא תראה הם זה מתאים לה.

[ללמוד_מאחרים*]

אלישבע ויפתח גץ - ממליצה להצטרף למפגשים של חינוך ביתי ולאט לאט להכיר יותר מקרוב משפחות, ולמצוא את הקשר שקרוב לליבכם ולאורח חייכם.....
יש הרבה הרבה מה ללמוד - יש כאן הרבה דפים במדור חינוך ביתי - בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סתם נחמד לראות שיש אתרים כל כך מכילים ועוזרים
תודה, יש דברים שאני לוקחת בשתי ידיים בעזרת הצמדת שליחים http://www.businesscity.co.il/office-se ... eliveries/ והכל משובח