עד מתי להניק

[חגית_ל*]

חה-חה-חה

הצחקת אותי!!!

מקווה שיש מי שיודע יותר ממני בעניין. אני טיפסתי על הקירות

[אינדי_אנית*]

הבעיה היא שעד שלא מטפסים על קירות נורא קשה להפסיק(-:
ואם תקראי הרבה באתר תראי שאין דבר כזה באמת חלון הזדמנויות- גם לא בגמילה מחיתולים וגם לא במעבר למוצקים...
להיפך אולי מתישהו פתאום הוא לא ירצה לינוק? חבל להפסיק כבר עכשיו בגלל שמפחדים ממה יהיה אח"כ.
אצלי כשנכנסתי להריון שני באיזשהו שלב כבר לא יכולתי להניק יותר ויומיים טיפסתי על קירות ואח,כ גמלתי תוך בערך שבוע. בהתחלה מלילה ואח"כ הכל. אבל ההנקה מגיל שנה והלאה היא הכי הכי כייפית.

[רוקדת_לאור_ירח*]

לא הבנתי למה את רוצה להפסיק.
בגיל הזה זה עדיין צורך, הרי היא לא אוכלת מוצקים בצורה מספקת , אז ברור שצריך הנקה. אני כבר לא מדברת על הצורך הרגשי.
אם את חוששת מזה שבעתיד יהיה קשה, לדעתי זה חשש לא רלוונטי כי זה לא שאת יודעת באמת מה יהיה בעתיד, אלה רק ספקולציות.
את לא חייבת להניק שנתיים, את יכולה להניק גם שנה וחצי, אבל חשוב שתפסיקי מסיבה אמיתית ולא מספקולציות על עתיד לא ידוע.
עוד שיטה שעבדה אצלנו כשהקפדתי ליישם אותה- כשההנקה העיקה, חיפשתי איזו הנקה הכי מעיקה עלי והורדתי אותה. ככה משכתי הרבה יותר זמן מאשר אם כשקשה לי הייתי מפסיקה. למשל כשכבר לא יכולתי עם הלילות עשיתי גמילת לילה, כש 5 הנקות ביממה היו כבדות עלי הורדתי אותן ל 3.
בסוף נשארנו עם שתיים וכשחתכתי אותן באמת הייתי שלמה עם זה והיה לא קשה כמו שדמיינתי כי היתה לי פעוטה גדולה יחסית שקיבלה את זה בצורה סבירה פלוס. אני ממש לא משוכנעת גמילה היתה עוברת קל כל כך בגיל שנה, בטח שלא מבחינתי ועל אחת כמה וכמה מבחינתה.

[עפרה_שחר*]

עד מתי להניק? עד שנרדמים מחובקים ושבעים עם חיוך. תהנו.

[ילדת_טבע*]

עד מתי להניק? עד שנרדמים מחובקים ושבעים עם חיוך. תהנו

או עד שאמא מתעוררת ומגלה שהיונק התורן בכלל כבר לא יונק ושמתוך שינה את מנסה לדחוף לו את הפטמה לפה ולא מבינה למה הוא יונק כל כך גרוע פתאום ובכלל כבר מזמן איבדת את התחושה ביד שלמטה ושאוטוטו הצד השני יתעורר ועוד לא הספקת לישון על הבטן... אח... אצלנו רק הם נרדמים שבעים עם חיוך אני בדרך כלל מתעוררת רעבה כשהם נרדמים... רעבה ועירה, אבל עם חיוך

[פלוני_אלמונית*]

שלום לב שמח.
אני לא מומחית אבל מתוך הניסיון שלי במצב שאת מתארת שהוא לא הנקה מאד אינטנסיבית, נראה שהיא כבר ויתרה על חלק מהיניקות שלה (2 הנקות ביום- או שזה נהיה יותר? לא הבנתי בדיוק מתוך התיאור שלך), אם את שמחה עם המצב הנוכחי לדעתי לא כדאי לגמול רק מתוך חשש מגמילה קשה אלא קודם כל להשתחרר מהחששות ולתת לה- שוב רק מתוך הניסיון שלי, הילד נצמד ונהיה "תלותי" כשהוא מרגיש שלא פנויים אליו ולא נותנים לו בלב שלם לגמרי. לתת בלב שלם ופשוט להינות- הרי את נהנית מההנקה אז פשוט תהינו לכן. אם יש גיל מסויים שמבחינתך בו את רוצה לגמול אז תהיי שלמה עם עצמך, בלי רגשי אשם וכו' והגמילה תהיה קלה. הגמילה קשה בעיקר במקרים שהאם עדיין לא באמת רוצה לגמול, או גומלת מתוך הכרח וחשה רגשי אשם.
הנקה זה מאד אינדיבידואלי- אין בזה חוקים: ישנם ילדים שמאד צריכים את זה גם בגיל 3 ויש ילדים שגומלים את עצמם בגיל שנה וחצי. לא נראה לי שיש "חלון הזדמניות" שנכון לכולם- את תדעי יותר טוב מכל אחד אחר מתי ביתך צריכה את ההנקה פחות.
לגבי איכות החלב- אני משוכנעת שקראתי מחקר (פשוט אין לי כוח לחפש ) שאומר באופן חד משמעי שהרכב החלב משתבח עם הגיל של הילד, אז תדעי שאת נותנת לבתך מעבר לקשר מיוחד שיש בהנקה, גם מזון משובח ומזין מאד.

[tאמא*]

אני מעוניינת לגמול את הילדה שלי (שנתיים +),
אבל כשאני רואה כמה היא יונקת באושר וכמה טוב לה . קשה לי לותר על ההנקה.
התחלתי לדבר איתה על כך אבל היא ממש לא בעיניין. ברור לי שהיא מרגישה את האמבלנטיות שלי. אני לא באמת רוצה להפסיק להניק, אבל אני צריכה (לא מסיבות חברתיות) .
שקלתי אפשרות לקחת כדורים להפסקת חלב, להכין אותה לפני כן שעוד מעט יגמר החלב. נומר שבוע לפני שאני לוקחת את הכדורים. אבל אני מרגישה שאני מרמה אותה ולכן אני לא באמת עושה את זה.
אם אקח כדורים להפסקת החלב והיא תמשיך לינוק האם החלב יתיבש או שבגלל שממשיכה לינוק זה ישבש את הפעולה?
אמרו לי גם לשים עמבה על הציצי והיא לא תרצה להמשיך לינוק. (או שתפתח אהבה לעמבה מי יודע)
אני מעוניינת בעצות איך אפשר לגמול מהנקה בדרך קלה וידותית ?( גם כשאני לא שלמה עם זה)

[תותית*]

עצתי פשוטה..תזרמי.. תתני לילדה מה שהיא צריכה ורוצה.. הטבע יעשה את שלו היא תפסיק בעצמה..לא צריך לייבש לה את הכינרת

[tאמא*]

תודה לתותית , אבל לא שמת לב לדבר אחד חשוב. אני צריכה להפסיק. מסיבות שקשורות אליי. ואני מנסה למצא דרך כיצד לעשות זאת כך שיהיה קל לשתינו.

[פלוני_אלמונית*]

שאלה: התינוקי שלי בן ארבעה ח'. מתי הם אמורים להפסיק לינוק בלילה? (אם יש דבר כזה בכלל...)

[ילדת_טבע*]

tאמא זה לא קל לגמול ילדה בגיל כזה אבל זה אפשרי, תהיא כנה איתה, דברי איתה בגובה העיניים ולעניין. לעולם, לעולם, לעולם, אין לשקר לילדים ולא משנה בני כמה הם. עיקביות והחלטיות עם המון אהבה. אין שיטה, פשוט להוריד הנקות וזהו. כמו כל גמילה.
פלוני אלמוני יש דף על הנקות בלילה, אין לי מושג איך קוראים לו אבל אם עושים חיפוש על הנקות ולילה מוצאים. יש שם המון מידע. ולתשובתי-לא גומלים מהנקות לילה תינוק בן ארבעה חודשים. נקודה. הסברים אפשר למצוא בדף הרלוונטי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שקלתי אפשרות לקחת כדורים להפסקת חלב, להכין אותה לפני כן שעוד מעט יגמר החלב
יקירה, הכדורים האלה לא עובדים בגיל שנתיים! הם אפקטיביים אך ורק מספר מצומצם של ימים לאחר הלידה.

אמרו לי גם לשים עמבה על הציצי והיא לא תרצה להמשיך לינוק.
לא חושבת שזה "שיר פרידה" נעים במיוחד להרגשתי זה מקלקל את החוויה המשותפת שהיתה לכם במשך שנתיים.

אני לא באמת רוצה להפסיק להניק, אבל אני צריכה (לא מסיבות חברתיות) .
האם את יכולה לפרט את הסיבות? אני לא שואלת כדי לשכנע אותך להמשיך (באמת שלא...). אבל אם זו למשל סיבה רפואית, היא מקובלת לגמרי, וההרגשה שלך בהפסקת ההנקה תהיה שונה לגמרי. או: האם את רוצה להפסיק לגמרי, או שמספיק לדלל הנקות? וכולי.

אין מה לעשות, בגיל שנתיים הפסקת הנקה כרוכה כמו כל אינטראקציה עם הפעוט, במו"מ כלשהו, בוויתורים כלשהם של שני הצדדים. אין דרך קסמים.

[מי_מה*]

אין דרך קסמים
חבל.... גם אני מתלבטת עכשיו בשאלות האלו. הפיונת כבר בת שלוש וחצי. נרדמת בהנקה ודורשת ציצי בכל התעוררות. יש כאלה כמה בכל לילה... מקבלת ציצי גם ליקיצה. אני אוהבת את ההנקה של הבוקר. אני עם התה שלי והכל מלא מתיקות, אבל מההרדמות נמאס לגמרי ואותן אני הכי פוחדת להפסיק. כשמגיעה שעת השינה אני כבר כל כך רוצה להיות אחרי שאין לי סבלנות להנקה ואין לי סבלנות להרדמה קשה וארוכה שתהיה בלי הנקה...
עד לאחרונה כששאלו אותי "עד מתי?" הייתי עונה "עד שהיא תצטרך להחריש אותי בטירונות". אבל עכשיו זה מתחיל להיראות גם לי שהגיע הזמן.
החלטתי שבפסח אני יוצאת מעבדות לחירות וגומלת אותה (סמליות תמיד עבדה עלי טוב). אבל עכשיו עולים לי ספקות. באתי להתלבט כאן.

[tאמא*]

אבל אם זו למשל סיבה רפואית, היא מקובלת לגמרי, וההרגשה שלך בהפסקת ההנקה תהיה שונה לגמרי
זו סיבה רפואית/אסטתית אם כי היא ניתנת לדחיה. (למעשה אני דוחה אותה זה מס שנים בשל טיפולי פוריות,הריונות והנקות.) אבל עתה אני מתלבטת אם לא הגיע הזמן לטפל בזה ולהפסיק את ההנקה.
נראה לי שהפסקת ההנקה תהייה קשה לי לא פחות מאשר לה.ברור לי שהבעיה היא חוסר השלמות שלי עם הרצון להפסיק. אני מיזדהה עם חלק מההרגשות של הפיונת. מעבר לסיבה הרפואית.
היא בגן ולכן בגן לא יונקת. אבל מחכה בקוצר רוח להנקה אחרי הגן.
ניראה לי שהשלב הבא שלי יהיה להפסיק להניק בחוץ. זאת אומרת :ציצי רק בבית. ונראה אם אני אצליח.
לא חושבת שזה "שיר פרידה" נעים במיוחד. לא באמת חשבתי לעשות את זה , (עמבה)...רק השתעשעתי עם הרעיון לפתח אצלה אהבה לעמבה.(-:


בנתיים אני מדברת איתה על כך שהיא כבר גדולה ויכולה להגיד שלום לציצי אבל היא מחייכת חיוך ממזרי ואומרת לא.
ניסיתי להגיד לה שהציצי הולך לישון (להפסקת הנקות לילה) אבל היא מעירה אותו בקלילות ואומרת הציצי התעורר

יש דף על הנקות בלילה. אקרא גם שם אוליי אתחכם ... לפני שנתיים נילחמתי עד שהצלחתי להניק הנקה מלאה, ועכשיו אני מתלבטת איך להפסיק.

[ילדה_גדולה_רוצה_שוב_לינוק*]

קצת חוששת לכתוב - נראה לי קיצוני ובכל זאת:

בתי בת 7 גמולה מגיל שנה. (מעל 6 שנים) אין לי עוד ילדים וכמובן שלא הנקתי מאז. (לצערי לא הצלחתי להכנס שוב להריון והיום כבר בת 46)
לפני כמה ימים בזמן שהחלפתי חולצה, היא בקשה לתת נשיקה לציצי וניסתה "כאילו" לינוק. לא ידעתי מה לעשות אבל זה נמשך כמה שניות והיא אמרה שזה טעים וממש הרגישה כמה טיפות חלב.
מאז היא מבקשת הרבה ואני לא יודעת מה לעשות:
ההרגשה שלי היתה נהדרת - מעין חזרה לימים שהייתי מניקה אותה - גוש רך חמוד מתוק וחם צמוד אלי, אבל כמובן גם מאד מבולבלת
שאלותי:
האם להרשות? האם זה יכול לגרום לה נזק פיזי (טיפות חלב "ישן" של לא מניקה) או כמובן רגשי?

אשמח להתייחסות עניינית מכל המבינות (יונת, בשמת ועוד)

[בשמת_א*]

אוי, מתוקה
ממש התמלאתי שמחה לקרוא את השאלה שלך!
נכון, את נשמעת מבולבלת, אבל מצד שני - איזה מותק של ילדה! איזו אמא אוהבת ורכה!

אז נורא מאוחר ולכן כמה תשובות חפוזות מאוד ענייניות:

• אין דבר כזה חלב "ישן" (-: אם יש שם בכלל איזו טיפה, אז היא נוצרה עכשיו. לא בטוח שיש בכלל... (כתבתי בדף אחר: שלי בן 6 ו-3 חודשים. הוא טוען שאין חלב בכלל. אז אני שואלת אותו, "למה אתה יונק אם אין חלב?" אז הוא אומר "כי זה מתוק" (-: במלים אחרות, למען האמת, בשום גיל הם לא יונקים כי יש חלב... זה מין אקסטרה. אם יש, סבבה. אם לא, מ'כפת. לא בשביל זה הם יונקים D-: )

• אין שום נזק, בטח לא פיזי (בשום אופן וצורה) ולדעתי בטח שלא רגשי.

להיפך, הסירוב כן עלול לגרום נזק רגשי. כי סירוב הוא דחייה מצד אמא. היא ממש על הסף בין "ילדה קטנה" ל"ילדה שתיכף בגיל ההתבגרות". היא רוצה וצריכה עכשיו קצת "עוגן מאמא". להרגיש שהיא עדיין, בכל זאת, עוד קטנה ואהובה וקרובה ומחובקת ומוכלת ולגמרי לגמרי שלך. זה מקסים בעיני.

וגם, את יודעת, לדעתי זה שלב כזה וזה עובר. להתחבק, להתכרבל, לאפשר כל זמן שזה נוח לך.
ככל שאת תשחררי מזה כל חשש או מצד שני ציפיות, ככה גם לה יהיה קל וזורם יותר.
מעניין אותי לאן זה יזרום.
בכל אופן, פשוט תשימי לב, לאפשר כל זמן שאת מרגישה כיף ונוח ונעים.
אני הייתי אפילו משתפת פעולה עד הסוף: להזכיר לה איך היה כשהיא היתה תינוקת, לספר לה על ההנקה שלה כתינוקת, איך זה היה להרגיש אותה בזרועותייך, איך היא נולדה, כמה קטנה היא היתה, איך התכרבלתן, מה היית שרה לה.

בכלל, שלי בת 11. זה מזעזע כמה מהר הן גדלות! פוף וכבר חושבים על בת המצוה! רק אתמול נולדה! רק אתמול ינקה! מה זה הדבר הזה? גדלה לי מהר מדי. ועדיין אוהבת כל כך להתכרבל בזרועותי ולשמוע בפעם האלף איך היא נולדה ואיזה שיר המצאתי במיוחד בשבילה כשהיתה תינוקת. והאמת, גם אני אוהבת לשמוע מהורי את הסיפורים האלה (-:

שיהיה לכן כיף כיף כיף! את בונה את הבסיס ליחסי אם-בת אוהבים לכל השנים הבאות.

[ילדה_גדולה_רוצה_שוב_לינוק*]

בשמת יקרה

רגשת אותי בתשובתך.
אין לי מלים להביע כמה מעריכה את תשובותיך והנכונות המתמדת לעזור לאחרים.
הקראתי גם לבעלי.
מאד עזרת לי ושוב תודה ענקית.

[בשמת_א*]

(-: תודה על התודה [-:

[אמא_אדמה*]

אני אשמח לקצת עזרה ועצות.
הקטן שלי (שנה ושמונה) משגע אותי לאחרונה..
הוא פשוט לא יורד לי מהציצי. מבחינתו אם ינק 5 דקות או שעה וחצי זה אותו דבר = לא מספיק ורוצה עוד.
כל פעם שאני מתיישבת הוא עליי ובתובענות מנסה להרים לי את החולצה ופשוט בוכה עד שמקבל ..
אני באפיסת כוחות , עצבנית ומיואשת.

מבינה שיוצאים לו הניבים אבל לא יכולה יותר. הוא גם לא רוצה כמעט לאכול. גם ככה הוא ילד שעד היום לא היה אכלן גדול, די קטני כזה, אוכל רק כמה ביסים מפירות כמה פעמים ביום וזהו. גם אחרי המעט פרי שהוא אוכל הוא מבקש לינוק..

המצחיק הוא שהגדול עדיין יונק ועם הקטן מתחילות לי מחשבות גמילה .(לא באמת אגמול..)

מה עושים???

[בשמת_א*]

מה עושים???
מה דעתך על מה שכתבתי בדיוק מעלייך? הרוב די מתאים גם בשבילך...(-:

[פיפי_צהוב*]

מבקשת את עזרתכן, בנות יקרות, בתוך שלל העצות "הטובות" מסביבי..
הקטנה בת שנה וחודשיים. יונקת, אוכלת, לפי דרישתה. מים - בקושי שותה. כלומר - כמה שלוקים של מים או של חליטת צמחים יספיקו לה, בעיקר כשנמצאת לבד עם אבא. כשאיתי - מסרבת לחלוטין לשתות מבקבוק או כוס.
אני לא מודאגת מכמות החלב שלי, כיוון שרואה שפריצים יוצאים בהנקה או בסחיטה ידנית ובכל זאת - כבר כמעט חודש שהפיפי שלה ממש צהוב. כמעט כל הזמן. מקפידה לשתות בעצמי, מציעה כוס כל הזמן, וכלום לא משתנה.. השתנה בתדירות נמוכה ביותר, בצבעים לא סימפטיים (הסיר שלה לבן וקל מאוד לזהות את ההבדל בין צהבהב לצהוב לכמעט חום)
אני כל הזמן שומעת מסביבי (כולל מאישי) שרק הפסקת הנקה תגרום לה לשתות. ואני ממש לא שם, למרות שמודאגת מנזקים מצטברים של חוסר בנוזלים. מה עושים??.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

למה היא צריכה לשתות מכוס? מה זה קשור להנקה? אם היא יונקת לפי דרישה היא לא תצמיא את עצמה בכוונה. וחלב אם זה נוזל, נכון?
תני לה לשחק בקוביות קרח, תכיני קרטיבים ביתיים ממיצי פירות ותני לה ללקק. גם פירות וירקות מכילים המון מים.
אם זה נמשך רק חודש - האם התחלת לתת לה איזה תוסף מזון? (יש ויטמינים שמכילים צבע צהוב שיוצא בשתן).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ועוד משהו -
כמה שלוקים של מים או של חליטת צמחים יספיקו לה, בעיקר כשנמצאת לבד עם אבא
אז אולי זו באמת הכמות שמספיקה לה?
לא הייתי מוציאה מכלל חשבון שאיתך היא לא שותה מכוס בדיוק מפני שקלטה שיש סביבה דיבור על הפסקת הנקה . נסי להיזכר מה קדם למה ה"התייבשות" או הלחץ של אבא לשתות עוד שלוק ועוד שלוק (אני כותבת אבא אבל אולי הלחץ הגיע מכיוונים אחרים)ץ

[רוקדת_לאור_ירח*]

פירות פירות ועוד פירות. בתפוחים יש המון מיץ. מיץ גזר, מיץ תפוחים (אני לא בעד מיצים אבל אם את עושה מהתפוח עצמו זה בסדר...)
ולא הבנתי את הקשר להפסקת הנקה, להיפך, ככה היא מקבלת נוזלים.
היא ממש תינוקת, להפסיק להניק בגיל כזה נראה לי מאד מוקדם.

[בשמת_א*]

אני כל הזמן שומעת מסביבי (כולל מאישי) שרק הפסקת הנקה תגרום לה לשתות.
קודם כל, קישקוש מוחלט. אוף. סליחה, אבל יש עלי ילדון ישן ואין לי כוח להסביר למה זה קישקוש.

הצעה מס' 1: לא להזכיר יותר באוזני אף אחד את צבע הפיפי שלה. זה עניינה הפרטי ולא עניינו של אף אחד (מי בכלל יודע כמה היא שותה? מי אלה כל האחרים - חוץ מהאיש שלך, שלגביו זה כן רלבנטי - שיודעים פרטים כל כך אינטימיים על בתך, כגון כמה היא שותה?
תיזהרי בקטע הזה. שמתי לב שמי שיש לה נטייה "לנדב מידע" גם נוטה להיות מישהי שחשוב לה לרצות אחרים, וכך היא חושפת את עצמה להערות מחלישות, לא תומכות ואפילו מרושעות של אחרים, וכמובן להמון עצות אחיתופל. מיותר. היא בת שנה וחודשיים? אוקיי, זה בדיוק הזמן ללמד את עצמך את מיומנות השרידה מס' 1 של אמא מנוסה: לא לנדב מידע! לעולם לא לתת את הנשק ביד של הנשמות הטובות, יש להן מספיק נשק גם בלעדייך. מחסני תחמושת שלמים.

הצעה מס' 2: זה ממש נורמלי שהילדה לא רוצה לשתות. ממש. אז לרדת ממנה. ככל שתלחצו, כך תחמירו את המצב.

הצעה מס' 3: בהחלט מצטרפת להצעה לפירות, אבל עם הסתייגות. אני מעדיפה את הצעה מס' 4. אם 4 לא אפשרי (היא לבד עם אבא) אז 3.

הצעה מס' 4: להגביר הנקות. בפירות יש מעט מדי קלוריות. אם כבר לתת משהו עם תכולת נוזלים גבוהה, חלב שלך תמיד תמיד תמיד תמיד עדיף. כך שאני חושבת ההיפך מהאבא: להניק יותר, לא פחות. חלב אם יותר טוב ממים (להציע בכיף פה ושם, כמובן לא "לדחוף", אבל לא צריך להגיד לך. בעיקר מדובר בכיוון עדין של קונצפציית ההנקה, במקום לכיוון של "כדאי שהיא תינק כמה שפחות", עוברים לכיוון של "המממ, כדאי שהיא תינק כמה שיותר").

הצעה מס' 5: איך היא מרגישה? חיונית? טוב לה? אין כאבי ראש? איך העליה במשקל בחודשיים האחרונים? הכל נראה לך בסדר? אם יש לך איזה חשד, אז אולי אפשר לקחת מהסיר שלה לבדיקת שתן. סתם ככה ליתר ביטחון. יכול להיות שאין בעיה עם כמויות הנוזלים בכלל, אבל אולי יש איזו בעיה אחרת. לכי תדעי. היא אוכלת הרבה אוכל עם כורכום או דברים צובעים אחרים?

הצעה מס' 6: האם בגלל הקור פתוחים אצלכם בבית מזגן או אמצעי חימום אחרים? הם מייבשים בטירוף. לכן, שוב, יכול להיות שהיא מכניסה לגמרי מספיק נוזלים, אבל מתייבשת מאמצעי החימום. לבדוק את העניין.

(חליטת צמחים? למה תינוקת בת שנה וחודשיים צריכה חליטת צמחים? המממ. עדיף רק מים בגיל הזה).

[אוד_ליה*]

יחד עם העיצות המעולות שיש כאן,
הייתי מנסה כל מיני סוגי כוסות...
הילדים שלי היו סרבני בקבוקים בזמן ההנקה, וגם כוסות לא כל כך "עבדו", עד שמצאתי מאיזה כוס הם מוכנים לשתות (כוס פטנט צבעונית עם ציור מעניין).
בנוסף, אני לא בדיוק מציעה להם לשתות אלא הכוס זמינה כל הזמן, לפעמים הם משחקים איתה, לפעמים קצת מטפטפים (תלוי איזו כוס...), ובדרך גם מתרגלים לשתות מידי פעם שלוק...

האמת שגם אני כזו- אם לא יהיה לי בקבוק מים מול הפרצוף אני לא שותה פשוט... שיהיה מולה תמיד, ואולי פתאום תוך משחק תראה את הכוס ותיזכר שהיא צמאה, או סתם יבוא לה לשתות טיפה וחצי...

[אוד_ליה*]

אולי כוס עם קשית?

[מיכל_ע*]

גם שלי כמעט לא שותה, מדי כמה שעות אני מציעה לה כוס מים והיא שותה איזה שלושה שלוקים. זה נראה לי נורמלי לגמריי במקרה שלה, התרשמתי שהיא פשוט לא צריכה יותר.

[פיפ_צהוב*]

המון תודה על כל העצות.
שוב, אני כן מרגישה שהקטנה צריכה יותר נוזלים, בעיקר לפי תדירות וצבעי השתן. בעיקר מפחדת שהגוף שלה יתרגל לתפקד עם מעט נוזלים, מה שעלול להשפיע על כל המערכות לטווח ארוך. מוזר לי שהחלב שלי (שאמור להיווצר ככל שהיא יונקת) כנראה לא לגמרי מרווה את צרכיה, וממשיכה לחפש את הדרכים היצירתיות לעזור לה להוסיף נוזלים לגוף.
חליטת צמחים? למה תינוקת בת שנה וחודשיים צריכה חליטת צמחים? המממ. עדיף רק מים בגיל הזה).
זאת היתה אחת הדרכים (אולי יהיה לה יותר טעים, בלי צורך להסחף למיצים והמתקות למיניהם)
כוס עם קשית?
כוס פטנט צבעונית עם ציור מעניין).
יש כבר סטוק של כל סוגי הכוסות והבקבוקים, בסוף הדבר היחידי ש(קצת) תופס - כוס זכוכית, בדיוק כמו שאמא שותה...
ובשורה האחרונה, מה שבעיקר לקחתי מעצותיה של בשמת ונכון לגבי כל תחום - לשחרר את הלחץ, רק כך אולי דברים יסתדרו. ובינתיים - להמשיך לזמר לי בלב - פיפי צהוב, לא לגמרי טוב, אבל יהיה בסדר!!!
שוב תודה לכל הנרתמות.

[עדי_יותם*]

משרד הבריאות הוציא תדריך חדש להזנת התינוק, ובאמצעי התקשורת הציגו אותו בצורה שגויה במקרים רבים. כתבתי על זה בבלוג שלי יש שם גם תגובה של אחת ממחברות המסמך.

[אמא_ללי*]

אולי אני חשדנית, אבל אני לא מצליחה להבין את הרציונל שמאחורי השינויים. 4 חודשים נראה לי נורא נורא מוקדם, גם לטעימות. ומכל הדברים בעולם למה דווקא דייסות, שזה אוכל מעובד? קצת תמוה בעיני.

[כינור_לשירייך*]

ההנחיה היא לא שצריך מגיל ארבעה חודשים, אלא שאז מתחיל להיות מותר. ממליצים שם להורים להתחיל אי-שם בין גיל ארבעה חודשים לשישה חודשים לפי מה שקולטים מהתינוק. באוזניי הבלתי-מקצועיות - נשמע סביר.
גם ההדגשה של שלב טעימות ומשחק לפני שהמוצקים נהיים ממש 'אוכל' נשמעת לי חיובית.
ועל עניין הדיסות אני לא אסנגר.

[עדי_יותם*]

כשראיתי את הכותרות בעיתונים גם לי זה נראה מוגזם - ואפשר להבין את זה, מאחר שכבר יותר מעשר שנים אנחנו שומעים כל הזמן "הנקה מלאה ובלעדית עד גיל חצי שנה לפחות". אבל אז קראתי קצת יותר, וזו המגמה כרגע, עפ"י מחקרים. זו לא הנחיה שלפיה כל התינוקות צריכים להיחשף לטעימות בגיל 4 ח', אלא שכדאי לחשוף אותם בין גיל 4-6 ח'. ויש בהחלט ילדים שמגלים עניין במוצקים לפני גיל חצי שנה. אני הייתי נשארת בגישה של לזרום עם הילד, רק פשוט לא למנוע ממנו אם הוא מגלה עניין.

העניין של הדייסות הוא כדי לגרום חשיפה לגלוטן, והם לא אומרים רק דייסות, אלא דייסות או לחם. מה לעשות, אלה האפשרויות הפשוטות והזמינות שבהן אפשר להציג דגנים מכילי גלוטן . דייסות לא חייבות להיות מעובדות - אפשר בהחלט להכין בבית, טרי, אורגני, לא מעובד, לא ממותק, מה שרוצים...).

[ורד_לב*]

חשוב להדגיש את עניין החשיפה לגלוטן תו"כ הנקה.
זה ה- חידוש העיקרי בעיניי, כדי לאפשר לגוף להחשף לאלרגן הזה ביחד עם יכולות החיסון של ההנקה.

[אמא_ללי*]

אתן צודקות. כשקראתי את התדריך המלא הרושם שהיה לי קודם מאד השתנה.

[אוד_ליה*]

אתן צודקות. כשקראתי את התדריך המלא הרושם שהיה לי קודם מאד השתנה.
בדיוק.
נורא עיוותו אותו בכותרות.
והילדים שלי, שנולדו גדולים יחסית ובשלים (הגדול 4.045)- בגיל 4 חודשים כבר בהחלט היו מוכנים להתחיל לטעום, הייתי נותנת על קצה האצבע פירור "פירה" של ירק מבושל (מהאוכל שלי, לא מתובל) או בננה, כדי לחשוף אותם לטעמים שונים לפני שממש מתחילים ארוחות, וגם כי הם ממש היו מתעניינים ובשלים לכך.

בכלל, תמיד היה נראה לי מוזר לתת הנחייה גורפת וחד משמעית לכ-ל התינוקות, בלי להסתכל על התינוק (כמו שהיה עד עכשיו)-
איך אפשר לתת בדיוק את אותן הנחיות לתינוק שנולד בשבוע 37 במשקל 2.700 ולתינוק שנולד בסוף שבוע 42 במשקל מעל 4 קילו?
והקטע של חצי שנה בדיוק- כאילו אם נתתי שבוע לפני אז הוא לא מוכן ובדיוק תוך שבוע הוא כבר נהיה מוכן למוצקים?

הרבה יותר "מתחבר" לי שנתנו טווח (17-24 שבועות), וגם שמסתכלים על רמת הבשלות של הילד ולפי זה מחליטים.
ושימו לב בשורה התחתונה הם דווקא מעודדים הנקה ובכל גיל כתוב שהתזונה צריכה להיות חלב אם + תוספות של אוכל (לפי הגיל).
ואפילו המליצו על הנקה מעל גיל שנה!
ובפרק על הנקה כתבו שההנקה היא המזון הכי מומלץ אא"כ יש התוויה רפואית נגד.
כתבו שיש לעודד אמהות שלא לעשן, כדי שיניקו לטווח ארוך יותר.
כתבו שבמקרים של רגישויות במשפחה יש להניק לפחות 4 חודשים בלעדית!

רק הלוואי, הלוואי, שאחיות טיפת חלב יטמיעו את ההנחיות האלו כמו שצריך ולא כמו שבא להן להבין...

[כינור_לשירייך*]

אוף עם העיתונים האלה! אוף אוף אוף!
לפחות שלוש פעמים כבר הספקתי לשמוע ביממה האחרונה שמשרד הבריאות ממליץ להיניק רק עד גיל ארבעה חודשים.
לאו דווקא ממדכאי הנקה מקצועיים - שמעתי את זה גם מאם שבורת לב, שיהיה לה נורא קשה להפסיק, אבל אם זה מה שצריך בשביל למנוע אלרגיות...

מי יקום ויתבע את העיתונים על דיווח כוזב?

[שני_צו*]

זה ה- חידוש העיקרי בעיניי, כדי לאפשר לגוף להחשף לאלרגן הזה ביחד עם יכולות החיסון של ההנקה.

שימו לב- הם אומרים לחשוף לגלוטן תוך כדי הנקה.
מה שאומר שאם את מניקה עד גיל שנה-שנתיים- שלוש-שש, את ממש לא צריכה לחשוף לגלוטן דווקא בגיל 5 חודשים (אפילו לפיהם).

[ורד_לב*]

כן, ההנחיות הגיעו מתוך מחקרים שהראו (כנראה, עוד לא ראיתי את המחקר) שיש סיכון מופחת לפתח צליאק אם נחשפים לגלוטן בהדרגה תו"כ הנקה.
מאחר ובבסיס של צליאק יש הרבה תורשה קשה לי קצת להבין כרגע את ההגיון הזה, אולם מוכנה ללמוד עוד...

[עשב_השדה*]

מה שאני חוויתי בהנקת שני ילדי כל אחד כשנתיים היה
שזה ערוץ התקשורת הדגשית הכי מקרב שאלוהים(ה)נתנה בידי
ותהליך הפרידה מהנקה תאם את צרכיי ואת צרכיהם כי בחרתי ללות אותו בתקשורת מילולית
כשיכלו לדבר איתי דיברתי על זה שההנקה עומדת להפסק, כי זה נכון לי
וגם אני צד בדיאדה הזו שביננו יש כאן יחסים שנרקמים מתוך קירבה ורגישות
ואז תהליך "הגמילה" הינו משותף ומתוך כבוד ,והדרגתי
מבחינה הפרידה ,מעצים את שני הצדדים
גיל שנתיים הינו גיל שבאופן טבעי הנפש יוצרת הפרדות
אני זה לא את
הרבה אמירת לא וכו'
זו הייתה "גמילה מוצלחת " כאילו?....
הרגשתי טוב עם זה עד שקראתי כאן והתעוררו בי מחשבות ושאלות ותהיות?...
את הנעשה אין להשיב

[תמי_אמא_לשתיים*]

בשמת, אפשר שאלה ספציפית בענייני ניסוח?
איך משיבים לשאלה "עד מתי את חושבת להניק אותה?" המתייחסת לביתי בת השנה וחמישה חודשים ומגיעה אלי מכיוונים שונים (קרובים ורחוקים...). אני מחפשת תשובה קצרה והחלטית אבל גם נעימה ולא תוקפנית.
אשמח לרעיונות
תודה!

[ר_ו_ת_ה*]

סליחה שאני נדחפת, אבל לשאלה הזו (שנשאלה על בני היונק, סביב גיל 3...) עניתי - "חשבתי להניק אותו עד הגיוס, אבל אולי אקדים את זה קצת, שלא יהיה לו קשה עם 2 השינויים בבת אחת"
מ

[נטע*]

סליחה שאני נדחפת, אבל לשאלה הזו (שנשאלה על בני היונק, סביב גיל 3...) עניתי - "חשבתי להניק אותו עד הגיוס, אבל אולי אקדים את זה קצת, שלא יהיה לו קשה עם 2 השינויים בבת אחת"
חחחח חבל שאי אפשר לגריין דפים אישים..

[בשמת_א*]

_בשמת, אפשר שאלה ספציפית בענייני ניסוח?
איך משיבים לשאלה "עד מתי את חושבת להניק אותה?"_
יש פה דף על זה! אוף, מי זוכר מה שמו? אני הולכת לאיבוד באלפי הדפים באתר. לא מצאתי ב מדור הנקה.
ממש היה הדיון הזה.

אבל תשובה מחוייכת טובה היא באמת: "עד הבת מצווה ואפילו לא דקה יותר!"
או "לא יודעת, חשבתי שעד הגיוס כאילו?" (עם סימן שאלה, וחיוך. תמיד בחיוך).
בקיצור, התשובות הכי טובות הן האבסורדיות, אבל בחיוך גדול. מה אפשר להגיד אחרי זה?

וברצינות:
למה לענות בכלל?
הרי זו לא שאלה.
זו נזיפה, ביקורת והתערבות שתלטנית בעניינייך שמחופשת לשאלה.
התשובה האמיתית, בינך לבין עצמך היא, "מי את בכלל שזה עניינך?"
תשובה כזאת כמובן שלא אומרים בפרצוף, אבל זה יכול לעזור לך לחשוב את זה בלב, כדי שתזהי מה עומד בפנייך.

לעתים נדירות תיתקלי במישהו שהשאלה שלו אמיתית. זו יכולה למשל להיות אמא מיניקה אחרת, שמתלבטת בסוגיה, ורוצה לשמוע ממך מה את חושבת. רק במקרה כזה, שהשאלה אותנטית ובאה מעניין כן ואמיתי ורוצה לשמוע אותך, אחרי שווידאת שזה המקרה, מותר לך לענות תשובה (התשובה שלך בוודאי "אין לי מושג, כרגע זה מתאים לנו..." (-: ).

אבל כאמור, במקרה הרגיל - זו בכלל לא שאלה ואין צורך להתייחס אליה כאל שאלה.
ליתר דיוק, לגישתי, אסור להתייחס אליה כאל שאלה.
זו אחת הסיבות לתשובות ההומוריסטיות: הן לא נותנות תשובה. הן עושות צחוק ולא נותנות לשואל לשלוט בך או להכתיב לך או להתערב לך בחיים. לא פתחת פתח. לא השארת סדק בדלת.

אם את רוצה, את יכולה להתייחס ישירות לעובדה שהרגע העבירו עלייך ביקורת או ניסו להתערב לך בפולשנות בחיים. אם את מרגישה לגמרי בטוחה בעצמך, לגמרי לא כעוסה אלא רגועה ושלווה והגעת למסקנה שבמערכת היחסים הספציפית, את מעוניינת להסיר את המסווה מעל ההתנהגות הזאת. אבל שוב, אזהרה שלי, ברוב המקרים זה לא חכם.
אם כן, אז תגובה שחושפת את מה שמנסים לעשות לך היא משהו כגון: "הממ, אני מבינה שמאוד חשוב לך לדעת?" או "יש סיבה מיוחדת לשאלה שלך?" או אפילו "הממ, זה לא נשמע לי כמו שאלה" או "אני לא בטוחה שהבנתי את כוונתך. את יכולה לנסח את זה בצורה יותר ברורה?" (כן, בטח, אילו היא היתה מסוגלת לבטא את הפולניות במלואה, היא היתה כבר מזמן אומרת "ממש לא מוצא חן בעיני שאת מיניקה". כן, ברור. מה לקחת ממנה? השד שלך שייך לה? כואב לה שטוב לך וטוב לילדה שלך?).
כאשר מחזירים שאלה, במטרה לא לענות אלא לחשוף את העובדה שלא מדובר כלל בשאלה תמימה, אז חשוב להקשיב ולהמשיך להקשות בשאלות.
בכל מקרה לא לענות על השאלה.
אבל יש אנשים, שאם תשאלי אותם בחזרה, משהו כמו "יש סיבה מיוחדת לשאלה שלך?", עשויים במפתיע לקלוט שזה כמו אף פעם אל תשאלו אישה אם היא בהריון ולהגיד לך בכנות: "האמת, אין!" ולהבין שהשאלה לא לגיטימית.

ומי שמתעקש:
"הממ, אני לא יודעת מה לענות, אני עוד צריכה לחשוב על זה".
תשובה שיכולה להחזיק כל זמן שאת מיניקה. אחרי שתגמלי, תוכלי לענות... (רק אז תדעי כמה זמן זה באמת לקח).

[תמי_אמא_לשתיים*]

בשמת
תודה על התשובה הארוכה והמושקעת.
אני אוהבת את "אין לי מושג, כרגע זה מתאים לנו..." שהצעת.
את צודקת כמובן שהשאלה היא התערבות פולשנית בחיי אבל עם זאת באזורנו הישראלי חסר הטקט אנשים נוטים לשאול שאלות פולשניות בתחושה שזה מקרב, שזה חביב, שמדובר בהבעת התעניינות אישית, או סתם מין "סמול טוק". זאת אומרת, לעיתים באמת אין בכך כוונה של ביקורת אלא סתם חוסר מודעות וחוסר תשומת לב לחטטנות שבשאלה.
כך גם שואלים אותנו לגבי הלינה המשפחתית, כשבאות חברות של בתי בת החמש וההורים מגלים שגם היא וגם הקטנה ישנות איתנו (לצידנו). מעניין שעם השאלה לגבי הלינה המשותפת אני לא מסתבכת בכלל ובאמת עונה פשוט - שזה תלוי בהן וברצונן. השאלה לגבי ההנקה מציקה לי יותר, אולי כי באמת אני לא בטוחה בתשובה. ובכל-זאת, חשוב לי להדוף אותה עם תשובה מוצלחת. נדמה לי שהתשובות הציניות כוללות הודאה בכך שמדובר במשהו "שונה" ואני לא רוצה לחשוב כך לגבי הנקת פעוטות (בטח שלא בגיל הזה). הציניות היא מין "לרדת על השואל", ומצאתי את עצמי במצבים שבהם לא רציתי להגיב כך. קראתי אותך בכמה מקומות שונים כאן מציעה תגובות מהסוג שאני מחפשת, כאלה שהודפות בנעימים את החוקר/ת, לא בדרך תוקפנית אבל כן חד-משמעית. לכן שאלתי.
אני לא חושבת שהשאלה "עד מתי את חושבת להניק" דומה לשאלה "האם את בהריון". השניה עלולה לעורר כאב נוראי, הראשונה לא. אני הרי מניקה בשמחה כבר הרבה זמן, אין כאן משהו בעייתי מבחינתי. הבעיה היא בעיני המתבוננים.
בכל אופן בתשובה שלך עשית לי סדר.
לנודניקים הקטנים אאמץ את "אין לי מושג וכו'. זה לא תוקפני ומבטא את הנקודה העיקרית.
לגועליים - את המבחר הציני.
לקרובים - את הגישה של להחזיר בשאלה: למה בעצם את שואלת?
תודה!

[בשמת_א*]

בהצלחה!
(-:

אני לא חושבת שהשאלה "עד מתי את חושבת להניק" דומה לשאלה "האם את בהריון". השניה עלולה לעורר כאב נוראי, הראשונה לא.
שתיהן פולשניות ועלולות לגרום אי נוחות לנשאלת.
מנסיוני, כמות רבה של "עד מתי תניקי" מערערת לאמהות רבות את הבטחון שלהן בהנקה.
אם אף אחד לא מעיר, הן מניקות בהנאה בלי לחשוב על שום תוכנית. אבל כשכל כך הרבה "מתקיפים" ב"נו, אז עד מתי את חושבת להניק" על שלל נגזרותיה - יש לא מעט אמהות שמתחילות להרגיש לא נעים, ואני באופן אישי יצא לי לדבר עם כמה וכמה שממש רצו לגמול כי קיבלו מזה את המסר שהן לא בסדר, שהן מגזימות וכו'.
אני שמחה שאת לא מרגישה ככה - אבל יש אמהות אחרות שממש נפגעות מזה.
חשוב שתהיה מודעות לעניין.

השאלה לגבי ההנקה מציקה לי יותר, אולי כי באמת אני לא בטוחה בתשובה
זה אכן עולה ממה שכתבת, כי השאלה מנסה להוציא ממך איזו "תוכנית", ולך אין כזאת. את מקשיבה לצרכים המשתנים שלך ושל בתך, וזה מה שטוב.

[תמי_אמא_לשתיים*]

הדברים שלך חשובים. פתאום אני מבינה שבאמת כמות רבה של "עד מתי תניקי" תגרום לי להרגיש שאני צריכה להסתתר. וזה מרגיז. ומה שיותר גרוע, תערער את הבטחון של בן-זוגי (תומך הנקה נלהב כרגע אבל לא אוהב להראות "מוזר" בציבור). ואת צודקת בעניין ה"תוכנית", אולי מה שאני צריכה להזכיר לעצמי זה שבאמת לא חייבת להיות שום תוכנית, לא חייבים לדעת מראש "עד מתי" (ולא רק בהנקה, בעוד בהרבה תחומים )
ושוב - תודה!

[בשמת_א*]

[ניקי_ניים*]

מסכימה עם כל מילה (על ההנקה ופילוח השואלים:)

[לימור*]

שלום לכולם,
אני עובדת על כתבה ל"גלריה" של "הארץ" על הנקה, ומחפשת משפחות שבהן הילדים יונקים מעל גיל שנה, שנתיים, כמה שיותר... המטרה של הכתבה לספר איך בעצם ההנקה נפסקת: האם לפי רצון הילד, או שגם כאן יש איזה תהליך של גמילה? אנא פנו אליי למייל. limor.gal בג'ימייל
אשמח לדבר גם עם הורים לפעוטות שעוד יונקים וגם עם כאלה שילדיהם כבר נגמלו.
תודה, לימור

[נור_ק'ה*]

ביתי הקטנה ינקה עד גיל שנה ו-8. היה תהליך של גמילה, אבל מאוד מאוד טבעית.
050-7672040

[טדליק_נהנאנע*]

בני הגדול ינק עד 3 וחודש. נגמל באמצע ההריון עם היונק הנוכחי.
050-6707494

[פלוני_אלמונית*]

<כן, אני ותיקה כאן ולא טרול >

הקטן בן 2.3, מיטה משפחתית, וצר לי להודות שנמאס לי להניק.
זה למרות שהוא לא יונק 20 פעם ביום - פעם בהשכבה, קצת לפנות בוקר (אפרט תיכף) ו-2-3 פעמים במשך היום. גם אותן אני כבר מנסה לדלל.
גמ"ל כבר עשינו. עכשיו הוא מתעורר לפנות בוקר (בסביבות ארבע) ודורש ציצי בצרחות שמעירות את אחיו. מספר ימים התעקשתי לוותר גם על ההנקה הזו, ולעבור איתו מייד למיטה בחדר השני כדי שלא יעיר את אחיו. לבסוף נרדם (לצדי), אבל אז הוא מתעורר שוב בחמש וחצי, אחיו מתעורר מהלבד ומגיע לחדר גם כן ובקיצור השינה של כולנו מופרעת ועייפים ועצבנים כל היום.
יכול להיות שהוא כבר רעב בשעות האלה, אבל אני לא רואה מה אפשר להציע לו. הוא לא יתחיל לכרסם כריך בישיבה במיטה בארבע בבוקר. לבקבוק מים הוא מסרב. חלב עזים לא אוהב.
נמאס לי בעיקר מהצרחות האלה, שהתחילו בתקופה שעשיתי גמ"ל. קצת מבאס שזה מה שנשאר מההנקות המתוקות בשכיבה. בלילה קשה לי להכיל את זה ואני לא מצליחה להוציא יותר מ"שששש! לישון! שקט כבר, די כבר" וכולי. רק שישתוק ולא יהרוס לאחיו ולי עוד יום של ערנות.

אם הייתי יכולה להפסיק להניק עכשיו בלי להשאיר טראומה/עלבון אצלו וטעם רע אצלי, הייתי מפסיקה כבר. בכ"ז עברו 6 שנות הנקה/הריון ומיציתי פחות או יותר. אני עדיין רואה כמה הוא תינוק וצריך את זה (ובטח אחרי שייפסק אתגעגע או אתחרט). מצד שני משאביי שלי כבר מופנים לכיוונים אחרים. אולי הייתי משאירה הנקה אחת סמלית, בשם הצורך שלו והחיבור בינינו.

[דניאלה*]

נמאס לי להניק
סליחה על הנחרצות, אולי לא הכי באופני מצדי. אבל אני אומרת - נמאס אז זהו.
אצלי הרבה פעמים הקושי הוא פשוט לקום ולעשות מעשה. להחליט ולבצע.
אני הרי יודעת שמרגע שהחלטתי והלכתי על זה, זה למעשה לא כל כך קשה כמו שנדמה.
עוד דבר, שגם מעסיק אותי וגם נדון פה באיזה דף או שניים (לא זוכרת איזה כרגע) - הדרגתיות או בבת אחת.
אני חושבת שלפעמים דווקא לילד יותר קל כשזה בבת אחת כי ההדרגתיות קצת מוציאה לו את הנשמה - כל פעם להתמודד מחדש עם שינוי,
עם זה שנגזל ממנו משהו שהוא מאוד אוהב, קשור אליו ומכור לו.
נשמע שהגמ"ל שלכם היה לו קשה ואולי דווקא גמילת "קולד טרקי" כן תהיה לו יותר קלה
(אני לא יודעת, רק מציעה כיוונים).

לא פשוט להחליט לגמול. בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

נשמע שהגמ"ל שלכם היה לו קשה ואולי דווקא גמילת "קולד טרקי" כן תהיה לו יותר קלה
אני חושבת שאת צודקת, חשבתי על זה היום. למרות שהוא מבין רציונלית את הכללים ומדקלם "בלילה אין, בבוקר יש", עדיין רגשית קשה לו, וזה ימשיך להיות קשה כל עוד אנחנו בתהליך. אז אולי עדיף כבר לגמול בבת אחת ואז שייעלם לו הרפלקס וישכח שינק אי פעם... (אחיו לא זוכר בכלל שינק למרות שזה היה עד גיל 3 פלוס).
אני צריכה גם לחשוב על תחליף טוב בבקבוק לשעה של לפנות בוקר, אולי חלב שיבולת שועל או דייסה כלשהי. שאוכל להכין מראש ולשמור ליד המיטה.

[דניאלה*]

אני צריכה גם לחשוב על תחליף טוב בבקבוק לשעה של לפנות בוקר, אולי חלב שיבולת שועל או דייסה כלשהי. שאוכל להכין מראש ולשמור ליד המיטה.
אני קצת נרתעת מהחלפת ההנקה בתמכרות אחרת.
לי יש הרגשה שהבעיה היא בעיקר ההתנייה.
אם הוא רעב, תוך כמה ימים הוא ודאי יתאזן עם תגבור ארוחות בערב ובבוקר.
אולי עדיף בינתיים להציע לו משהו כמו פרי או מים?

[יונת_שרון*]

לפעמים מה שמציק להם בבוקר זה פשוט השלפוחית, ואם לוקחים אותם לעשות הם נרגעים. יכול להיות שאם תנסי להיות כמה ימים רגועה ולקחת אותו בשקט לעשות, הוא לא ירגיש צורך לצרוח.

[פלוני_אלמונית*]

יכול להיות, אבל אני לא מצליחה להיות רגועה כשאני יודעת שהיום שלפניי מתחיל בראייה מעורפלת וכאב ראש, כאילו דפקו לי נבוט בראש, בגלל עייפות גם אם הוא לא צורח הוא עדיין מעיר אותי בארבע, ובחמש, ואז בשש רוצה הנקת בוקר... והורדה הדרגתית לא עובדת אצלו.

בכל אופן, תודה לדניאלה על התמיכה - הלכתי גם לקרוא את בלוג הגמילה המוצלח מאוד של אום אל קיצקיצ עם תיאור מסיבת הגמילה. קראתי והתחזקתי בדעתי שכנראה אצלו מתאים יותר לגמול בבת אחת ולא לגרור חצי שנה של תסכולים והרגשה רעה של אמא.
היה לנו לילה מעצבן ובוקר מתיש, ואני פשוט קמתי בהחלטה שהיום יום שבת, ההנקה האחרונה שתהיה היא הרדמה בצהריים, ולאחרי כן אין יותר ציצי. פמפמתי את זה מהבוקר, סיפרתי איך הוא כבר גדול, עושים מסיבת "ביי ביי לציצי" ואיך בערב הוא ירדם תוך החזקת יד לאמא. הכנו עוגה עם נרות, עשינו מסיבונת. לפני השינה שוב אכלו פרוסת עוגה וחזרתי שוב ושוב על הסיפור. הרגשתי גם שלמות איתו. בניגוד למשל לתקופה שלפני כמה חודשים, שממש הרגשתי שאני קצת עושה לו עוול.

בזמן אמת, בהשכבה, הוא כן קצת חטף רגליים קרות - בכה קצת. אני חיבקתי אותו וניחמתי, אבל הייתי סגורה על עצמי. אחיו תמך בו וניחם אותו (היה מקסים), שרתי להם שירי ערש, יכול להיות שזה ייכנס כחלק מטקס השינה החדש. בכל אופן הוא קצת יילל עוד כמה דקות, ואז נרגע, משמש לי קצת באזור החזה ופשוט עצם עיניים ונרדם. חמש דקות אחרי זמן השינה הרגיל... כלומר זה לקח ממש מהר. אני מקווה שהלילה יהיה שקט (בטח לא מאוד שקט, אבל מכאן הדרך כבר סלולה ונשאר רק לעבור אותה בדילוגים).

שש שנות הנקה, היינו שם @}

[אום_אל_קיצקיצ*]

גמילת "קולד טרקי".
D-:
דניאלה את גדולה.
גם אני עם בת שניה באותו גיל. גם לי נמאס. עוד מעט 4.5 שנות הנקה רצופות. לצערי אני לא חושבת כמו דניאלה שאם נמאס מפסיקים, כי יש כאן עוד מישהו במשוואה. היא מאוהבת בציצי ברמות. אבל אני כל יום חושבת די נמאס כבר. מנסה להציב לעצמינו איזה יעד סופי. מבחינתי המסקנה העיקרית מהגמילה הקודמת היא דוקא לחתוך בפעם אחת ודי. קולד טרקי. נראה לי שזה כרוך בפחות סבל.

[ורד_דרור*]

שש שנות הנקה, היינו שם
וואו, בהצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

תודה. עדכון: הלילה לא היו צרחות בכלל! כנראה שבאמת, מה שבלבל והלחיץ אותו היו הכללים, וברגע שהיה סוף פסוק אחד, הוא נרגע.
הוא אמנם התעורר בשלוש והיה ער די הרבה זמן, אבל היה שקט לגמרי, שר לעצמו וכולי. פעם-פעמיים ביקש ציצי וקצת בכה, אבל נרגע די מהר. ובשאר הזמן פשוט פיהק וניסה להירדם. בסוף זה קרה ולא התעורר יותר עד שבע. כשקם, ערכנו לו שוב מסיבה + נרות + עוגה. והבטחתי עוד אחת בצהריים (כי אז יש הנקת "פגישה מחדש").
במקלחת של הבוקר סחטתי כמה טיפות חלב להקלה...

המסקנה שלי: אני לא ממליצה על הפסקת הנקה בבת אחת כדרך גורפת. אבל כנראה שצריך להסתכל על הילד ולראות איך הוא מגיב להפסקה הדרגתית. כנראה שזה לא מתאים לכולם, להוריד בהדרגה.

[כל*]

ואיך הגוף שלך מגיב להפסקה בבת-אחת?
אני לא מתכננת גמילה בקרוב, אבל בבוא העת יש לי תחושה שגם בשביל הבחור שלי יהיה קל יותר לקבל את ה'בבת אחת' - רק שזה מפחיד מבחינת גודש וכאלה. זה דברים שכבר לא קורים בגיל שנתיים וצפונה? נכון לעכשיו הוא יונק כמה וכמה פעמים ביום.

[פלוני_אלמונית*]

בינתיים אין גודש, רק מלאות קלה. אבל כאמור סחטתי, ובערב אסחט שוב "תמורת" הנקת ההרדמה.

[דניאלה*]

תודה. עדכון: הלילה לא היו צרחות בכלל!
יופי. שילך בקלות ובמהירות

[דניאלה*]

לצערי אני לא חושבת כמו דניאלה שאם נמאס מפסיקים, כי יש כאן עוד מישהו במשוואה.
רק למען הסר ספק: זו לא דעתי כשמדובר בתינוק קטן.
מה שנכון לגיל שנתיים + יכול להיות שגוי לגיל צעיר יותר

[פלוני_אלמונית*]

רק למען הסר ספק: זו לא דעתי כשמדובר בתינוק קטן.
|כן| ברור, גם בעיניי זה כך. שנתיים זה גיל מינימלי להנקה בעיניי.

[ענבל_נתן_בר*]

עכשיו אני קולטת, שהבן שלי שנגמל מהנקה בגיל שלוש (לפני שלושה חודשים) כבר לא מקבל כל מיני שפעות בקלות כמו קודם.
תמיד הוא היא חולה ל-24 שעות, מתמודד יפה עם מכאובים וחוליים, אבל מאז שנגמל היו לו שתי אפיזודות של דלקות אוזניים עם חום(אחת לוותה בדלקת עיניים) שנמשכו כמה ימים! והוא גם מצטנן הרבה.

אז קודם כל, זה סותר את כל הגישה של הנקה עד גיל שנתיים מינימום ו'המשך הנקה אם זה בסבבה שלך'- כי אם אפשר לראות את ההשפעה בצורה כל כך חזקה זה אומר שהמשמעויות של אי הנקה נמשכות הרבה יותר מעבר לשנתיים או שלוש.

עכשיו, הבן שלי הוא גבר גבר, ילד חזק (אין סמל של חמסה?)- מה זה אומר לגבי ילדים אפרוחיים וחלושס? אני נתקלת המון בילדים רגישים שחוטפים כל וירוס שעובר לידם- אני בטוחה שהשפעה של גמילה בגיל 3 על ילדים כאלה היא הרבה יותר חמורה.
אולי אפילו קריטית לבריאותם ולהתפתחות שלהם. וזה, כבר ממש ממש הארד קור של הנקה, כי אף אחד לא אומר לנו שזה מזיק לילד, אם לא מיניקים מעל גיל שלוש. כל מה שאנחנו יודעים מיעוץ הנקה זה שהנזקים והיתרונות מדברים עד גיל שנתיים. (תקנו אותי אם אני טועה, אבל לא נראה לי).
עכשיו יבואו חברותי יועצות ההנקה ויגידו שאם הן יאיימו על נשים שלא לגמול בגיל שלוש יתחילו לעשות להן ציד מכשפות ויאמרו שהן רוצות להשאיר נשים בבית יחפות ושהן נאציות של הנקה.
בסדר, עזבו את אלה שצריך לשכנע אותן להיניק. בואו נשאיר את זה בבאופן לבינתיים.

עוד מישהי ראתה השפעה כזו על ילד/ה גמול/ה מעל גיל שלוש? האם מישהו יודע על מה אני מדברת או שזה הזוי מדי?

[סלט_פירות*]

ענבל, לדעתי ספציפית לחורף הנוכחי (בארץ ובעולם), הוירוסים השנה היו הרבה יותר קשים להתגברות. עם הנקה או בלי הנקה.
אני, שמעולם לא חוטפת שפעת, חטפתי. גם בת השנתיים וחצי שלי (יונקת) ואחיותיה חטפו. השנה יש משהו אלים יותר במחלות. ומשהו שהיה עובר בקלות בעבר, מסתבך ומתארך השנה.
מצד שני, לכי תדעי. אי אפשר להוכיח. רק חומר למחשבה.

[דינה*]

גם לדעתי החורף קשה במיוחד השנה, אני רואה את זה עצמי ועל המון אנשים בסביבתי.
הרבה אנשים חלו כמה פעמים תוך מספר חודשים.

[תזמורת_הים*]

אני עם ענבל. גם הבן שלי חלה לראשונה החורף אחרי גמילה ולראשונה היה חולה יותר מיומיים. המחלה עצמה לא היתה קשה או אלימה מהרגיל, רק ממושכת יותר.

[בשמת_א*]

זה אומר שהמשמעויות של אי הנקה נמשכות הרבה יותר מעבר לשנתיים או שלוש
נכון.
למעשה, ההנקה חשובה קודם כל ודבר ראשון למערכת החיסונית, ורק במקום השני כתזונה.
זה מה שרוב האנשים עדיין לא יודעים.
דרך ההנקה, האמא תומכת במערכת החיסונית של התינוק, ורק בהדרגה עוזרת - דרך החומרים והנוגדנים שהיא מעבירה בחלב - לפתח אצל התינוק והילד את מערכת החיסון שלו. למערכת החיסון של הילד לוקח בערך שבע שנים להתפתח. יש ילדים שאצלם היא מתפתחת מהר יותר, ובשלה בגיל צעיר יותר.
באופן כללי (תיאור ממש סכמתי), בהתחלה האמא תומכת לחלוטין במערכת החיסונית של התינוק, ומייצרת עבורו נוגדנים. בהדרגה היא עוזרת לו לפתח מערכת חיסונית מתפקדת ועצמאית.
לכן, כל עוד הילד יונק, זה עוזר למערכת החיסונית שלו.

אני גם חושבת, ממה שלמדתי עד כה, שכאשר מאפשרים לילד לגמול את עצמו, כלומר לקבוע בעצמו את תהליך הגמילה שלו וגם את סיום ההנקה, אז הוא יווסת אותה לפי הצרכים של מערכת החיסון שלו. יהיה קשר בין גיל הגמילה לבין הבשלת המערכת.

כל מה שאנחנו יודעים מיעוץ הנקה זה שהנזקים והיתרונות מדברים עד גיל שנתיים. (תקנו אותי אם אני טועה, אבל לא נראה לי
אכן. זה לא מה שמדע ההנקה אומר.
המחקר המדעי בהנקה מוצא שוב ושוב, שככל שההנקה נמשכת יותר שנים, כך רבים יותר היתרונות הן לאם והן לילד.

אירגוני הבריאות העולמיים מנסים להתאים את ההמלצות בצורה כזאת, שהם יתפשרו בין הידע המדעי לבין הנורמות החברתיות.
זה כבר מאוד מרחיק לכת שאירגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ להניק לפחות עד גיל שנתיים, ולאחר מכן "להמשיך כל עוד האם והתינוק מעוניינים". גם את זה, רוב הנשים בחברה המערבית אפילו לא מתקרבות לעשות.

אז כן, לא אומרים את זה בקול רם כי זה עלול להתפרש כ"טרור הנקה".
אבל פה בבאופן, אני אומרת לך בגלוי.
כמה שיותר, יותר טוב, ואני לא מתערבת בשיקולים של אמא שלא מעוניינת להניק כל כך הרבה שנים.

[אילה_א*]

כל מה שאנחנו יודעים מיעוץ הנקה זה שהנזקים והיתרונות מדברים עד גיל שנתיים.
כן אבל אם תשאלי יועצת הנקה מתי מסתיימת התפתחות המערכת החיסונית של הילד היא תגיד לך בלי למצמץ בין שלוש שנים לחמש
מצד שני כל כך קשה להניק את הגדולים האלה (יום אחד הציצי קטן ,יום אחד החלב חריף ,יום אחר לא ציצי זה ציצי אחר - יאלה תסתמי קצת תכניסי את הפיטמה לפה )

[רותם_סנדק*]

למעשה, ההנקה חשובה קודם כל ודבר ראשון למערכת החיסונית, ורק במקום השני כתזונה.

כל עוד אני מניקה, אני מרגישה שיש מעין "תעודת ביטוח" לבריאות של הקטנה.
כשהייתה חולה לפני כשלושה שבועות, פשוט הרגשתי איך שהגוף שלי מייצר עבורה את החומרים הנכונים ביותר שיסייעו לה ויבריאו אותה.

[שרון*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן אמאהות, יש לי שאלה דחופה. התינוקת שלי בת 9 חודשים יונקת המון, אני האוכל העיקרי שלה, היא לא נוגעת בבקבוק, לא במוצץ. מה לעשות אם אני רוצה להכנס להריון? האם בגלל המצב אני "תקועה" עד שהיא תחליט להפסיק ?

תודה רבה

[בהצלחה*]

כניסה להריון בזמן הנקה

[יעל*]

תגידו, יש תינוקות שנגמלים לבד?... הקטנצ'יק בן שנה וחודש וכל כך אוהב לינוק... ביום בלילה ומתי לא.. בלילה אני מתעוררת כמה וכמה פעמים ומניקה מתוך שינה, וביום אפשר לומר שהוא מעדיף את התזונה שלו מההנקה ופחות ממזון (אוכל פה ושם). אני קצת מוטרדת עד מתי המצב הזה ימשך, ברור שאני רוצה להניק לזמן ארוך (הייתי אומרת שנתיים), אבל גם בגיל שנתיים איך גומלים ילד שכל כך אוהב לינוק?
ואולי יש עוד שנה שלמה ואני לא צריכה להיות מוטרדת מזה עכשיו...

[ללו*]

יש תינוקות שנגמלים לבד?{{}}
תינוקות - לא ממש. ההנקה עוד עונה על המון צרכים שלהם, ולא כל כך סביר שהם יוותרו עליה מרצונם (יש כאלה. נדירים).
אבל פעוטות, ילדים קטנים, בהחלט נגמלים לבד.
גיל שלוש-ארבע-חמש ככה (-: בתהליך מאוד הדרגתי.
אם אמא מעוניינת להפסיק לפני כן - אז גומלים. מוצאים את הדרך הכי ידידותית לכל הצדדים, וצולחים את המשימה.
כיוון שכרגע את לא מעוניינת לגמול, והוא ודאי שלא מעוניין - אני מציעה להתמקד בהווה.
יש נטייה אנושית כזאת, כשההווה מאתגר - להתרכז בפחד מהעתיד. יצא לי לחשוב על זה הרבה בלידה האחרונה - איך כל פעם במקום להגיד 'אהההה.... הציר הזה כואב!' אני אומרת 'אמא'לה, זה עכשיו, אז מה יהיה בעוד חצי שעה?'
על עצמי הגעתי למסקנה שזו סוג של בריחה, שלא מיטיבה אתי. כעת אני מנסה מאוד להיות מכוונת להווה, למצוא איך להעביר בטוב את מה שעומד מולי בזמן אמת, ולהשאיר את מה ששייך לעתיד - בעתיד. כשיבוא נתמודד.
אם את מסכימה אתי, את מוזמנת למקד (לעצמך, ואם את רוצה אז גם לכתוב כאן) למה את קצת מוטרדת עד מתי המצב הזה ימשך{{}}. איפה הקושי שלך במצב הקיים - זו נקודת התחלה כדי לעשות חשיבה מה ואיך אפשר לשפר, כדי שיהיה לך יותר כיף עם הקטן.
ובינתיים מצרפת לך פוסט של לילך רוכל שעשה לי טוב, בתקווה שיעשה טוב גם לך @}

[גוונים*]

הי ללו, הלוואי שתיכנסי לכאן
אמנם לא אותי הזמנת למקד, אבל מה שכתבת מאוד מאוד רלוונטי לי והחלטתי לקחת את ההזמנה ולנסות למקד.
(ותודה ליעל שהחזירה את הדף הזה למה חדש, קראתי את כולו עכשיו במשך כמה ימים (בהנקות:-) ) ועזר לי מאוד!)
אז ככה, בת שנה וכמעט חודש. יונקת לפי דרישה שזה כרגע (ביום נורמלי שלא משתבש בגלל שיניים, צינונים, נסיעות וכו') בערך 4-5 פעמים ביום ועוד 2-4 פעמים בלילה.
התחלתי לחשוב על גמילה מהנקות לילה ואולי בהמשך גמילה בכלל (עוד כמה חודשים).
מאוד אמביוולנטית.

איפה הקושי שלך במצב הקיים
מסיבות שונות לא הצלחנו ללמוד להניק/לינוק בשכיבה (ניסינו המון, אבל מאוחר יחסית כי בהתחלה עד שהתרגלתי להנקה באופן כללי הייתי חייבת לשבת על הספה באור מלא... כמה חודשים...) כך שכל הנקה בלילה אני מתעוררת לגמרי, מתישבת, מניקה בישיבה (היא ישנה לידי) וכשהיא מסיימת אחרי כך וכך זמן, לפעמים כמה דקות, לפעמים כמה עשרות דקות... חוזרות לישון אבל לפעמים אני כבר כל כך ערה שלוקח לי זמן להירדם.
אני גמורה. הלילות האלה גומרים עלי. אני מותשת מאה אחוז מהזמן ומתחילה להרגיש שהעייפות הזו מזיקה ליחסים שלי עם פיצקית עצמה ועם האיש ועם העולם באופן כללי.

ובכל זאת רוצה להתייחס גם ל קצת מוטרדת עד מתי המצב הזה ימשך. המצב הזה כלומר ההנקות בלילה.
מוטרדת, כי רוצה להיכנס להיריון. ואפילו די בלחץ (גיל) אני יודעת שאפשר להיכנס להיריון תוך כדי הנקה בכלל ובלילה בפרט אבל נראה לי שיש יותר סיכויים אם לא מניקים בלילה.
ומעבר לזה, אני חוששת שברגע שאהיה בהיריון יהיה לי מאוד קשה להניק (בהיריון הקודם לא יכולתי שיגעו לי בפטמות, כל כך כאב לי, בעיקר בשליש הראשון, וזה בלי להניק...) ואז תאלץ לקרות גמילה פתאומית שתהיה קשה בהרבה ואולי עדיף להקדים תרופה למכה?
זה בהחלט נכלל ב כשההווה מאתגר - להתרכז בפחד מהעתיד_ אבל מצד שני מתקשה גם _להשאיר את מה ששייך לעתיד - בעתיד. כשיבוא נתמודד
ובכלל, קשה לי המחשבה על הגבלת ההנקה. אני כל כך מאמינה בהנקה ושזה טוב לה וגם נחוץ לה (עוד דבר שמטריד אותי זה שהיא עדיין ממש לא אוכלת מלא וטוב, כלומר היא אוכלת מגוון ובריא אבל לא מספיק, לא כמות שאני מרגישה שמאפשרת לוותר על הנקה בלי שזה ישפיע עליה, היא גם קטנה בגודל ולא מתאים שהיא תרד בגלל זה במשקל...)
אז, מורכב לי...
הבנתי שכדי להצליח לגמול בלילה ובכלל צריך להיות מאוד נחושים וחזקים. אני ממש לא שם. בכלל באופיי אני די ותרנית ובמצב הזה בפרט...

אשמח להתיחסויות מבעלות ניסיון:-) ובינתיים הולכת לקרוא את הפוסט של לילך רוכל.

[רק_מה*]

טוב. אני רק רוצה לציין שגם אי-הנקה בלילה לא מבטיחה מחזור הריון וכו. דוגמנית-תינוקת שלי לפעמים מדלגת מיוזמתה על הנקה בלילה, ברזל והמוגלובין תקין ומחזור אין.

כך שיכול להיווצר מצב של קירח מכאן ומכאן- לא מניקה ולא מבייצת (אם יש לך מחזור כבר עכשיו אז כמובן הנקה/אי הנקה אינה רלוונטית).

אני באמונה הפרטית שלי חושבת שברוב המקרים לא כדאי להקדים תרופה כי המכה ופועל יוצא מכך התרופה הינה משוערת בלבד.


תראי, לא יקרה משהו קריטי אם לא תניקי בלילה, חוץ מאולי שבוע-שבועיים קשים. אבל לדעתי עדיף שהקושי יבוא בניסיונות למצוא דרך כן להניק בלילה, או יותר נכון: אני הייתי נוהגת כך- כי בכל מקרה צפוי שיהיו יקיצות בלילה, ואז תצטרכי לדאוג למים, נדנודים, סיפורים וכל מה שמתלווה לכך. בנוסף- היא עוד לא ב"מסגרת". ברגע שילד חולה (הקאות, שלשולים למשל) כל כך נחוצה בעיניי הנקת הלילה הזו, המורידה את החום וכמעט המזון היחיד שמתעכל כשחולים... לא הייתי מוותרת על כך. למרות שכאמור הדיון הוא על הנקה-שתיים בלילה (אני פשוט לא בטוחה כמה שינה תרוויחי מגמילת לילה).

העייפות...הו כן. אולי את כבר הרה ?

אני הייתי מנהיגה שנ"צ/ שנת-בוקר. יקיצה מאוחרת. מה שרק אפשר. ממש עושה פרויקט מלישון כמה שיותר (על חשבון הבית, תחזוקה וכו).

לגבי הריון- לי בזמנו "נגמר" החלב בחודש שלישי, ואולי לא במרכאות. אבל היתה אז רק הנקה קצרה בבוקר, ולפעמים בערב. זה אכן היה לא נעים, ואז באמת בוטלה הנקת הלילה (בתחילת ההריון עוד הנקתי פעם אחת לילית...ללמדכן בנות שניתן להרות). אני חושבת כך- אם תכנסי להריון ו-אם יפריע לך להניק אז תהיה לך מוטיבציה להפחית אט אט הנקות (לקצר. לרווח. לתחלף לבקבוק עם מי-קוואקר/שקדיה...). בכל אופן

ואז תאלץ לקרות גמילה פתאומית שתהיה קשה.

לא בטוח. אפשר לספוג כאב מסויים ולתמלל לה: עכשיו יונקים 2 דקות ואז מפסיקים כי כואב לאמא. נמשיך אחרי הצהריים/ בערב וכו. כדוגמה אחת

[רסיסים_של_אור*]

מצטרפת ל רק מה
מניסיוני הרבה יותר קל לגמול כ שכבר בהריון, גם לאמא וגם ליונק.
מבחינת האמא זה עוזר מאד להיות נחושה כיוון שכבר צומח בתוכך תינוק חדש ו ממילא, אצל רובנו, החלב אוזל לו תוך כשלושה חודשים ( מקווה שיחקתי במינוחים) ו התינוק חש את השינוי בטעם החלב בעצמו...

נסי גם לבדוק עם עצמך איך תרגישי אם ההריון יתעכב קמעה, האם לא תצטערי שהפסקת להניק ו בינתיים עוד אין הריון?

[גוונים*]

תודה רקמה ורסיסים, קראתי מה שכתבתן באותו יום ופשוט לא יצא לי להגיב (קצת בגלל שהנושא כה סבוך מבחינתי שאני לא מצליחה אפילו לגבש לעצמי מה אני רוצה לכתוב...)

אם יש לך מחזור כבר עכשיו אז כמובן הנקה/אי הנקה אינה רלוונטית
האמת יש מחזור. אבל הוא לא סדיר...

העייפות...הו כן. אולי את כבר הרה
אז זהו שלא:-)

אני הייתי מנהיגה שנ"צ/ שנת-בוקר. יקיצה מאוחרת. מה שרק אפשר. ממש עושה פרויקט מלישון כמה שיותר (על חשבון הבית, תחזוקה וכו).
בלתי אפשרי עם תינוקת שישנה פעמיים חצי שעה-ארבעים דקות ביום. ובזמן הזה אני אמורה לעבוד. בית, תחזוקה, תזונה (לצערי) חיי חברה (לעצמי) מזמן נדחקו לאי שם.
מה שהיה צריך לעשות באמת, זה ללכת לישון מוקדם יותר בערב. אני הולכת לישון מאוחר (אחרי חצות לפעמים) אבל הערב הזה, אני פשוט לא יכולה לוותר על השעות האלו שבהן אני צריכה לעבוד ורוצה לבלות מעט עם האיש שחוזר רק בסביבות שמונה תשע ברוב הימים:-(

מניסיוני הרבה יותר קל לגמול כ שכבר בהריון, גם לאמא וגם ליונק.
תודה! מעודד לשמוע!

איך תרגישי אם ההריון יתעכב קמעה, האם לא תצטערי שהפסקת להניק ו בינתיים עוד אין הריון
שאלה טובה, מוסיפה לאוסף השאלות...

בינתיים קוראת בהמשכים את הדף על גמילת הלילה. דף שמעורר בי אימה, לא פחות.
מצד אחד נימוקים מפה ועד הודעה חדשה למה הכי טוב להניק עד גילאים מופלגים וכמה תינוקות צריכים את הנקות הלילה וכו' וכו' (מן הסתם זה משפיע עלי כי בתוך תוכי אני מסכימה עם העמדה הזו, ברור לי שאם הייתי מתנגדת לה זה לא היה משפיע עלי ככה) ומצד שני סיפורים על סיפורים של גמילות לילה שכרוכות (רובן המכריע) בבכי (מעט או הרבה או המון) ושעות של ערות וגבולות ועניינים, והרוב דווקא מרוצות ושמחות ומרגישות שהלך טוב ולי זה נשמע כמו לטפס על האוורסט.
אולי אני אפסיק לקרוא בדף הזה קצת.
לא בטוחה שמועיל לי.
נראה לי שאני צריכה עוד להתבשל בתהליך. לחכות להרגיש יותר ופחות לחשוב על זה מהראש.

[פלוני_אלמונית*]

ומצד שני סיפורים על סיפורים של גמילות לילה שכרוכות (רובן המכריע) בבכי (מעט או הרבה או המון) ושעות של ערות וגבולות ועניינים,
בזמנו,אני גמלתי גמילת לילה את הבן שלי בערך בגיל של בתך, אולי קצת גדול יותר (היום אני קצת מצטערת על זה, אבל אז חשבתי שזה מזיק לשיניים) . זה לקח ימים ספורים. אני לא כל כך זוכרת,אבל לא זוכרת הרבה בכי. עשיתי את זה בעצמי והצעתי חיבוק במקום הנקה (ישן איתי במיטה) וסרבתי להניק. אחרי יום או יומיים כבר היינו כמעט מאחורי זה, אחר כך היה אולי עוד איזה יום יומיים של טיפה רגרסיה. וזהו.
אז יש גם סיפורים טובים, זה לא חייב להיות קשה כל כך.
אבל אני הייתי באמת ולגמרי שלימה עם זה שאני רוצה לגמול בלילה (שוב,היום זה נראה לי טעות אבל אז הייתי בטוחה לגמרי בצדקת הדרך,וזה כנראה עזר)

אגב,את אותו ילד גמלתי לגמרי בגיל שנה וחצי כי רציתי להכנס להריון (אני לא קיבלתי בכלל מחזור, וידעתי מהגדולה שאם אני לא מפסיקה להניק אז אין מחזור) , ולהריון לקח די הרבה זמן להגיע. חודשים ארוכים (קיבלתי מחזור,אבל היה לי קשה להכנס להריון)
(אגב, גם הגמילה הזו היתה מאוד קלה. אבל היא היתה מאוד מאוד הדרגתית. הורדתי הנקות כי חשבתי שזה פוגע לו באכילה, לא הבנתי הרבה. וגם על זה אני מצטערת היום...)

בקיצור,אני מושכת לך את השמיכה מכל הכיוונים,ומחזקת לך את כל הקצוות:-)

נראה לי שאני צריכה עוד להתבשל בתהליך. לחכות להרגיש יותר ופחות לחשוב על זה מהראש.
לגמרי נראה לי שכך


אורי

[פלונית_אלמונית*]

נראה לי שממש לא אבוד לנסות להניק בשכיבה, נסי להניק לפני שהיא ממש מתעוררת, כשהיא רק מתחילה לחפש , בלי להתעורר(מסובבת את הראש מצד לצד)
את יכולה להשכיב אותה על היד שלך בעת ששתיכן שוכבות פנים טלפנים על הצד והאש שלה מונח מול השד .

[תמרוש_רוש]

_יש תינוקות שנגמלים לבד?
תינוקות - לא ממש. ההנקה עוד עונה על המון צרכים שלהם, ולא כל כך סביר שהם יוותרו עליה מרצונם (יש כאלה. נדירים).
אבל פעוטות, ילדים קטנים, בהחלט נגמלים לבד.
גיל שלוש-ארבע-חמש ככה בתהליך מאוד הדרגתי._

רוצה לתקן:
יש פעוטות וילדים שנגמלים לבד, מיוזמתם, ויש כאלה שימשיכו לינוק עד גילאים מאוד מתקדמים (שש ומעלה), אם רק אמא שלהם תסכים.
אלה שעושים את זה מיוזמתם, עשויים להתחיל בכל גיל שבין שנה או שנה וחצי לארבע.
הם עשויים לעשות את זה מאוד בהדרגה, בתהליך שייקח חודשים ושנים, אבל הם גם עשויים לעשות את זה בן לילה: פשוט לקום בבוקר יום אחד וללכת, ולא להסתכל יותר על הציץ.
זה מאוד בלתי חזוי...

הבן הבכור שלי היה יונק נלהב ומסור ביותר עד גיל שנתיים וחודש, ואז התעורר בוקר אחד והלך, ולא ינק יותר אף פעם. ככה, בום. ובלי שום פרובוקציה תמ"לית.
זה קורה.

---

טוב, האמת היא שהוא כן ינק עוד פעם אחת, וזה היה סיפור מאוד מרגש. כי אחרי שהוא הפסיק, לקח לי הרבה זמן להבין שזהו זה, ומפה לשם התפתח גודש נורא, ואחרי שנפטרתי ממנו נתקעתי עם סתימות שלא הגיבו למסאז'ים או סחיטה. באותו ערב שניסיתי למסז', הפיצפון הסתכל עלי בעניין, ובאותו לילה, כשהתעורר בפעם השניה, פתאום רצה לינוק. אני חשבתי שזה מאוד מוזר - הרי הפסקת! מה הקטע שלך? - אבל הוא התעקש לינוק, והתעקש במיוחד על הצד הכואב והסתום יותר, וינק וינק עד שהתחושה היתה חזקה מדי בשבילי ולא יכולתי לשאת את זה יותר (זה לא היה ממש כאב, רק תחושה חזקה מאוד), ובבוקר קמתי עם חזה חלק לגמרי ובלי אף סתימה. ויותר הוא לא הסתכל יותר על השד.
יניקה אלטרואיסטית

[רק_מה*]

מהמם הסיפור שלך תמרוש.

אני גם גמלתי לילה די בקלות (חושבת שגם כתבתי בדף). כאמור, בדיעבד הייתי בהריון. גם מסתמן שנוכחית מעדיפה אוכל

לגבי שינה- אני מציעה לך ללכת בהנקת הערב איתה לישון, ולבקש מבעלך להעיר אותך בעשר-וחצי ככה. ועד חצות ללכת שוב לישון. לי זה עבד תקופות מסויימות.
לגבי סדירות של מחזור וכניסה להריון - דיקור סיני יכול מאוד לתמוך בעניין.

• וגם שינה טובה . בהריון האחרון הייתי גם סטודנטית, והלכתי למישהי יועצת שכזו, ופרשתי לה כמה אני עייפה, וכמה אני חייבת: לעבוד, ללמוד, להכין לחם בעצמי, להניק (?לא זוכרת), להיות קצת עם עצמי...

ואת יודעת מה? לא הייתי חייבת כלום. יש לנוכחית אמא טיפה פחות משכילה ממה שיכלה להיות וכפי שבעלי אומר כשאני "מתנצלת" על העייפות התהומית והנטייה שלי להרדם עם רדת החשיכה:
מה אני? מי אני? אין אני. - יעני, זה ככה לכמה שנים כשהן קטנות והכל בסדר. אי אפשר הכל תמיד. ולפעמים אפשר ממש מינימום

כל מה שהצעתי נוסה על ידי בהצלחה (מדגם של אישה אחת)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבת שלי בת 7 ודין רוצה לינוק מה לעשות