עוזבים את המיטה המשפחתית

זהו דף תמיכה.

היום בבוקר, שאלתי את הבכור (6.5) ששיחק איתי במיטה כמה אחים הוא עוד רוצה. הוא אמר שהוא רוצה בסך הכל 9 אחים, כי אז נוכל לקנות את ה Savana שיש בה 11 מקומות. אמרתי לו שאני לא חושבת שיהיה לנו מקום לכל כך הרבה ילדים כאן במיטה...
מיד, הוא אמר שמהיום הוא רוצה לישון במיטת הקומותיים (הזנוחה כל הזמן) בחדר משחקים. שאלתי אותו כמה פעמים אם הוא בטוח והוא היה בטוח מאוד בעצמו ואפילו שכנע את אחיו הצעיר (בשנה ושלוש) לישון בחדר איתו יחד.
הם מיד רצו שנעביר את המיטה התחתונה של הקומותיים (הן לא מחוברות, אלא בצורת ר) כדי שיהיה לכל אחד מהם מיטה. בעצלנותי (כתבתי כבר בדף אחר על הנושא) הצעתי שישנו לילה אחד לבד במיטה אחת (היא מספיק רחבה) ואם יהיה להם טוב נעביר את המיטה התחתונה אליהם (שמשמשת כרגע תוספת למיטה הזוגית שלנו). הם היו כל כך בטוחים בעצמם, לא מתחרטים... ובעצם לא היו לי בכלל כוונות.
אחר הצהריים נסענו לחמותי ונשארנו עד שעה שאם נכנסים לאוטו נרדמים מיד... שאלתי אם הם זוכרים איפה הם ישנים היום ובלי היסוס, שניהם במקהלה: "במיטת הקומותיים". אתם בטוחים? "כן".
בן זוגי התנגד נמרצות וניסה לשכנע אותי שביום אחר ירדמו בבית ונעביר אותם. אני הייתי בטוחה בצלילות מחשבתם באותם רגעים, וכשהגענו הביתה השכבנו אותם במיטה. יחד. הקטנה במיטה הזוגית.

ופתאום, נעשה לי חור בלב. מועקה. הלכתי כבר 20 פעם למיטה שלהם לראות שהם בסדר, הלכתי למיטה שלנו לראות איך היא נראית שאין ילדים בכל גוני השתי-וערב... וזה מוזר כל כך...

אני יודעת שלא לחצתי עליהם לעזוב, והכל היה ספונטני בלי שום כוונות. אני אוהבת את המיטה המשפחתית וההתכרבלות והניידות והכסאות המוזיקליים שקורים במהלך הלילה. אני ממש מתרגשת לישון לבד במיטה עם בן זוגי בלי שני הילדים.
ואולי בכלל זה לא יצליח והם יזחלו חזרה למיטה המשפחתית המהלך הלילה?

תכף תתרגלי לישון באלכסון (-;

יקרה, למרות שאפפעם לא ישנתי עם 3 ילדים במיטה אני יכולה להבין את החור שנפער לך בלב.
ברור לי שהסיבה העיקרית שבגללה הילדה שלנו ישנה איתנו זה כי אנחנו לא יכולים בלעדיה. הרבה יותר מהצורך שלה בנו.
אבל חלק מהעניין זה גם לשחרר, לא?
לתת להם לפלס את הדרך שלהם בעצמם. לעשות את הבחירות
להתבגר ולהתגבר בעצמנו.

הם עוד יבואו לבקר. אל תדאגי. (חורף עכשיו, קר)

למרות הגעגועים שלך, זה נהדר לראות אותם פורשים כנפיים ויוצאים לדרך עצמאית.
בהצלחה בדרך החדשה

היום בבוקר הם התעוררו מאושרים, וביקשו שנעביר את המיטה התחתונה של הקומותיים וכבר תכננו תוכניות לחדר החדש...
עכשיו אנחנו זקוקים למיטה משפחתית גדולה יותר כשהמיטה שלהם עוזבת...

ועוד

מחמם את הלב לראות איך כשאנחנו מאפשרים ומכילים - הם גדלים ומתפתחים ומרשים לעצמם ללכת הלאה...
אביב חדש - קל היה להתפתות לבעלך ולדחות את הקץ. נהדר שאיפשרת להם. זה אולי ישמע פלצני, אבל צריך בשביל זה הרבה מודעות ואומץ.

אביב, אל דאגה, גם אצלינו זה קרה פעם ואפילו כתבנו על זה בהתרגשות בבאופן ישן. לאחר זמן הכל חזר להיות בסדר (-: .

אה, אבל אולי אצל הילדים של אביב חדש זה ייקח יותר מארבעה חודשים? (זה מה שלקח לבכורה כדי לחזור סופית למיטתנו, עד שהינוקא נולד, ועכשיו היא ישנה לידנו על מזרון ונודדת למיטתנו לצורך הירדמות כשאבי ילדי צופה בטלביזיה, וגם לפנות בוקר מדי פעם).

זה נשמע מאד מרגש בשבילם. ממש הרפתקאה חדשה!
אני מבינה את החור והקושי, אבל אולי גם בשבילכם זו תהיה הרפתקאה חדשה? יותר אתם עם עצמכם והקטנה...?

@}
מהר לעשות עוד אחד...

אם אני מבינה נכון - הוא הסכים לישון במיטת הקומותיים כדי שתתחילי במשימת רכישת הסוונה הנחשקת. יש לך שתי אפשרויות: או לנצל את הלילות במיטה להתחלת הפרויקט, או לבלות אותם בהתבוננות בילדים הישנים בחדר אחר, במקרה הזה, הוא יבין מהר מאד שהעסקה לא כדאית וישוב לחיקך...

אני שיכנעתי את הגדולה (עוד מעט 7) שממש לא כדאי לה לישון לבד, למרות שהיא ניסתה להיות 'אמיצה' כמו חבריה ולישון במיטה בחדר הצעצועים זה הסתיים בסיפורים ארוכים שאבא הקריא לה ובחזרה למיטה שלנו - יותר כייף, אמא יכולה ללטף ולחבק עם יד אחת לאחור (שכמעט נישברת) בזמן שהיא מניקה.

אני שיכנעתי את הגדולה (עוד מעט 7) שממש לא כדאי לה לישון לבד
התפוצצתי מצחוק.
אנחנו הרי מתכננים לעבור דירה, אתם יודעים... בינתיים יש לנו אחלה תירוץ למה כולנו ישנים בחדר אחד.
כולם מרוצים מהתירוץ ומחכים שנעבור ואז סוף סוף תהיה לילדה מיטת הקומותיים שהיא חולמת עליה.
אכן, תהיה.
וגם תהיה מיטת הורים שני מטר על שני מטר וסוף סוף אפשר יהיה לישון ארבעה במזרון אחד בנוחות.
אבל תהיה לה מיטת קומותיים. תהיה.

טוב. נתמכתי עד עכשיו, ואתם מוזמנים בכבוד ובשמחה לכתוב את הסיפורים שלכם. שלא תחשבו שזה דף ששמור רק לנו...
הצעיר ישן מעולה במיטה שלו עד 6 בבוקר, והבכור מתקפל לרגלינו מאמצע הלילה. הוא טוען שהוא מפחד.
אנחנו מחפשים מיטה זוגית גדולה יותר כדי שיוכלו לעבור אלינו למיטה בלי להתקפל לרגלינו...

גם הגדולה שלנו מחכה למיטת הקומתיים כשהקטנה תהיה גדולה - יש לה הרבה לחכות ניראה לי, מסכנה, בטח רק בתיכון זה יתממש

אני זוכרת איך אני בתור ילדה רציתי מיטת קומתיים ואף פעם לא היתה לי כזאת, אז טיפסתי על הכוננית וישנתי על הגג של הארון.

אני מתכוונת תיכון בגיל ולא ביה"ס, אין לי כוונות שתגיע לביה"ס רגיל.

כשאלה היתה בת שנתיים וחצי היא ביקשה לילה אחד לישון במיטה משלה.
כיון שאין כזו, הורדתי מהבויידעם מזרן יחיד והיא ביקשה לפרוש אותו בסלון ולישון שם...
אני לא אשכח את העלבון הצורב... כל הלילה לא נרדמתי... הלכתי כל הזמן לראות שהיא בסדר (היא ישנה מעולה לעומת זאת).
נשמתי לרווחה לגמרי כשהיא אמרה, למחרת, שאפשר להזיז את המזרן "ההוא" משם כי יותר נעים לישון עם אמא...

עכשיו היא אומרת מדי פעם שהיא רוצה ליומולדת מיטת קומותיים, אבל רק בשביל לשחק בכאילו שזו המיטה שלה... בלילה היא תשכיב שם את הבובות ותבוא לאמא

זהו, עלבון צורב, בדיוק!

אה, האמת היא שזה די מוזר לבקש, אבל אפשר בבקשה לקבל עוד מידע על הענין של המיטה המשפחתית והחינוך הביתי? בתור אחת שכל חייה גדלה במיטה משלה בחדר משלה, ושאם אפסיד אפילו יום לימודים אחד זה יהיה סיוט, יהיה די נחמד לקבל קצת מידע על זה...

בבקשה: מדור מיטה משפחתית, מדור חינוך ביתי.

תודה!

ואוו זה מזכיר לי את שלי.
למרות שמידיי פעם הם באים אלנו ללילה.
עברנו דירה וזה פשוט בא מצידם ללא התראה מראש וללא שום תהליך.
פשוט הם ראו שהחדר שלהם הוא לשלושתם ולא בחלוקה של ילד-חדר והיה להם קל יותר להתחבר אליו.
אני כבר נהנית מזה שלא צפוף לנו

והלילה שניהם הגיעו סביב 3... היה צפוף נורא...

אופס... הרעת תנאים! אני מבינה שאין סיכוי שהם יסכימו לחזור לסידור הקודם? הם רוצים ליהנות משני העולמות - לישון בלי ולהרגיש עם?

הנה.
הילד שלי, בן שלוש, הלך לישון היום במיטה משלו... קנינו את המיטה כבר מזמן, וסדינים יפים שהוא בחר, הזמנו מעקה, והיום כשהגיע המעקה הוא החליט שהוא רוצה לישון במיטה בחדר שלו....
איך ארדם לבד? יהיה לי מוזר....
והמרגיעון שלי: "הציפיות רק לכריות "
הרגשה מוזרה.... מקווה שיהיו ימים שהוא יתחרט ויבוא לישון איתנו קצת...

האריה הקטן כבר בן שנה וחצי עוד מעט והגיע הזמן להיפרד מהמיטה המשפחתית. כך אנחנו מרגישים לפחות. אנחנו מתלבטים לגבי פתרון חלופי בטיחותי . האם מיטה נמוכה בגובה 30 ס"מ בערך (שתהיה גם רחבה מהסטנדרט) היא בפתרון הולם לדעתכם? אני די חוששת מנפילות וגילגולים בלילה ומזרון בלבד לא בא בחשבון (סיפור ארוך שנשאיר לפעם אחרת). אשמח לשמוע על רעיונות ועל דרכים להעביר לחדר ומיטה נפרדים. תודה

מוזר לי לא להתיחס לשאלותיך, אמא של אריה, אבל באתי לפה לשתף בעניניי וגם אין לי תשובות לשאלותיך.
אז בעניניי.
עברנו בית לפני מספר חודשים, וחשבתי שזוהי הזדמנות להעביר את הבנים (5, 2.5) לחדר משלהם (סופסוף יש כזה), מאחר שאנחנו עומדים לקראת לידה,
וחששתי שיהיה צפוף מידי, וחוץ מזה באמת לפעמים אני מרגישה שאין להם מספיק את הפינה שלהם.
קנינו מיטת קומותיים ויש חדר משחקים.
הם מאוד נהנים מכל הקונסטלציה, אבל לישון מעדיפים איתי.
לזוגי ולי יש מיטות נפרדות עוד מלפני לידת הראשון. כשהוא נולד עברנו סופית לישון בנפרד, כיוון ששנינו זקוקים למרחב (כך לפחות חשבתי), וגם צרכי רכות/קושי שונים.
אזי, חדר השינה מאורגן כך: מיטתי (1,50 מ') בגובה רגיל, ומיטת זוגי (רוחב דומה) שהיא כמעט על הריצפה, נטולת מזרון - רק שמיכות.

כיום אני ישנה בין תינוקי הקטנטן ובני בן השנתיים וחצי. בן החמש ישן במזרון נפרד לרגליי, וזוגי, מאז חלה לפני כחודש וחצי בדלקת ריאות חריפה והפרענו הדדית - ישן בחדר הילדים על הריצפה.

כל הבית מתחיל להתעורר ולכן אמשיך את עניניי אחורי זה.

הינקתי, תינוקי לרגליי, ואני ממשיכה - עד העונג הבא...
עוד איפורמציות - כדי להשלים את התמונה.
התחלנו בשבועיים האחרונים גמילות טיטולים: בן החמש - גמילת לילה ובן השנתיים וחצי - גמילת יום.
שתי הגמילות, ובעיקר זו של בן החמש, גורמות לי להתמהמה עם העברתם לחדר שלהם.
זוגי כבר הבריא אבל לא מוכן לעבור חזרה לחדרנו עד שהשניים יעברו לחדרם.

אני אמביבלנטית.
א. אני רוצה סדר בעיניים: זה הרבה בלאגן כל החדר מזרוהים ומיטות הזה בו אנו ישנים, וגם הבלאגן שזוגי משאיר בחדר הילדים על המיטה העליונה של
הקומותיים.
ואני רוצה סדר בראש (נו, בת למשפחה יקית. סוררת, אבל בכל זאת גנים זה גנים...).

ב. מצד שני - כשאני חושבת על כך שלא אישן עם ילדיי זה מאוד מוזר ואף קשה לי.
אפרופו - לא קשה לי כל כך שאינני ישנה עם זוגי. אבל זה כבר אולי סיפור שלם אחר...
כשחשבתי שצפוף לי מידי עם זוגי במיטה, לא ידעתי שלישון עם שני ילדים במיטה לא יהיה לי צפוף כל כך. זה נעים ואף חמים. למרות שלפעמים כשיוצא לי לישון
בצהריים לבד - זה תענוג מדהים!

ג. צד שלישי - רצונם של הילדים.
אלה (בעיקר הגדול) מידי פעם מודיעים שהם רוצים לישון במיטתם הקומתית, אבל עד שעת השינה זה עובר להם.
הם רוצים לישון עם אמא.

אני קוראת פה במעלה הדף על כאלה שההחלטה באה מהילדים, וכמו בענייני הפסקת הנקה - זה נשמע לי מסוג הדברים שיש אצל אחרים...
וכמו בגמילות ההנקה שלי, זה תמיד בא כשהייתי מאוד מגובשת עם עצמי, והיתה החלטה.
כשאני מחליטה, גם הסביבה מתארגנת בהתאם, כי אני לא מבלבלת אותה עם כן ולא ואולי.

עוד בן התעורר ולכן אם יהיה צורך אמשיך אח"כ, ובינתיים אשמח גם לתגובות.

יום נעים.

שליחה על ידי מי_מה* » 03 מרץ 2007, 22:56

זושה, אני איתך. עומדת בפני התלבטות דומה ואכתוב על כך בקרוב. אבל עכשיו הולכת לפלס לעצמי מקום במיטה המשפחתית - עייפה מכדי לכתוב.

האריה הקטן כבר בן שנה וחצי עוד מעט והגיע הזמן להיפרד מהמיטה המשפחתית. כך אנחנו מרגישים לפחות. אנחנו מתלבטים לגבי פתרון חלופי בטיחותי
אצלנו הקטן ישן על מיטת מעבר. ולא נפל [בנתיים] אפילו פעם אחת. יורד ועולה בקלות ובערך בן שנה וחצי גם...

וזושה - אצלנו העברנו את הקטן למיטה שלו בחדר שלו כשהיה בן שנה וחודש בערך.
רק אבא קם אליו מאז.
והוא אכן ישן יותר טוב [איתנו במיטה היה מתעורר כל 40 דקות עכשיו ישן יותר זמן רצוף] אנחנו החלטנו על המעבר -
או יותר מדוייק אני הבנתי שאו שעושים משהו או שאני קורסת.
אבל המעבר היה ממש טוב בשבילו והא אכן ישן יותר טוב ממה שהיה ישן איתנו - כשניסינו להעביר אותו חודשיים או שלושה קודם זה היה בלתי אפשרי - הוא התנגד בכל דרך אפשרית ואחרי שני לילות נסיון הבנו שזה לא זה. בפעם השניה זה עבד.
הגדולה [בת 3 וחצי כמעט] לא מוכנה לעבור. היא נרדמת במיטה שלה באותו חדר עם הקטן ובהמשך הלילה עוברת אלינו [הנקות אגב היא כן הפסיקה מיוזמתה].
לנו מרגשי נכון ללהמשיך ככה בנתיים בתקווה משתישהו היא תסכים להישאר במיטה שלה כל הלילה...

מאחלת הרבה לילות שינה רצופה..

[POOH והתוספות ממחשב אחר]

אנחנו עכשיו חצי-משפחתיים

כבר לפני כמה חודשים הכנסתי לו מיטת מעבר, שעומדת בחדר שלי. הוא ישן שם שבוע (ובאמצע הלילה היה עובר אלי), ואז החליט שמספיק לו. זה היה לפני 3 חודשים אולי. המיטה עמדה שם כל הזמן, מוצעת, והוא רק שיחק בה כמה דקות במשך היום ותו לא.
לאחרונה, אחרי שעשינו גמ"ל, הצעתי לו שוב לישון בה, והוא הסכים בשמחה. אחרי לילה-שניים מוצלחים כאלה הלכנו לקנות לו מצעים חדשים למיטה, שהוא בחר בעצמו. מאז לילה טיפוסי אצלנו כולל הרדמה בהנקה במיטת מעבר, ומעבר לאמא בסביבות 5 בבוקר, להנקת בוקר ארוכה (השלמת ציצי מכל הלילה) ועוד קצת נמנום. לפעמים הוא מתעורר מוקדם יותר (נאמר 3 או 4), ואז אני מעבירה אותו אלי אבל לא נותנת ציצי עד 5 בערך.

אה, ואני בהחלט מוודאת איתו לפני שהולכים לישון, שגם הלילה הוא רוצה לישון במיטה שלו. רק ערב אחד מתוך השבועיים-שלושה האלה שמאז המעבר, הוא ביקש לישון ב"מיטה אמא" (וקיבל כמובן).

נראה לי שאני צריכה עזרה בנושא,
שלש שנים ההתרגלתי לישון עם סנופקי במיטה,דווקא ניסיתי להכין לו מיטה נחמדה שהוא נולד,עם מגן ראש בובות וכל מה שצריך,הוא מצידו העדיף את הציצי זמין.
אח"כ שנגמלנו בגיל שנתיים הכנתי לו מיטה מתוקה,קטנה אבל בלי מעקה.שוב סידרתי בובות רכות ומצעים חמודים עם פו הדב וכל מה שיכול לשכנע אותו לבחור במיטה האטרקטיבית ,
אבל הוא מעדיף את אמא.לפעמים אחרי שהוא נרדם אני מורידה אותו בעדינות למיטה שלו,עד שאני שומעת באמצע הלילה דישדושי רגלים קטנות,השמיכה מתרוממת וסנופקי משתחל בטבעיות למיטה שלי.
היום אני ישנה בתנוחה מכווצת,לרוב עם מרפק קטן בין הצלעות או ברך בבטן.הגוף שלי כבר מכווץ מהצוואר עד אמצע הגב ו אני ממש רוצה לישון לבד! מה עושים ???
יש למישהו הצעה ידידותית?

עד שאני שומעת באמצע הלילה דישדושי רגלים קטנות,השמיכה מתרוממת וסנופקי משתחל בטבעיות למיטה שלי
ציפ ציף , צר לי אבל ממה שאני שומעת מסביבי, גם הורים מיינסטרים לגמרי שמתנגדים ללינה משפחתית, מקבלים באמצע הלילה מתנות שכאלה

לא חושבת שיש מה לעשות. אחרי גיל מסוים הילדים פשוט ניידים ואי אפשר לקבע אותם למיטתם (למרות הפיתוי)

אולי המפתח הוא מזרון צמוד אליך? שיישן שם, או שתדחקי אותו בעדינות לשם כשהוא מגיע אליך?

וואלה,מזרון.
היה לנו כזה במשך יותר משנה ותמיד הייתי מוצאת אותו בסוף על הרצפה... הרגשות הפולניים (ואני בכלל לא מהתפוצה...) התעוררו בי והעלתי אותו למיטה שלי...אבל אולי עכשיו שהוא גדול יותר שייך לפתוח שוב את האפשרות הזאת.
תודה לך קרוטונית..

נשבר לי הלב.
כמה ישבתי וקיללתי את זה שאני ישן עם עוד שלושה אנשים. שהמיטה של הילד, זו שהצמדנו לשלנו כשנולדה הקטנה הפכה למיטה שבה אני ישן והם שלושתם מסתלבטים על המזרון המעולה שלנו, בזמן שאני ישן על מיטה של ילד, לבד עם שמיכה משלי. כמה רציתי שכבר יפנו לי, יחזירו לי את המקום שלי, כמה חיכיתי.
והנה פתאום, הגדול החליט שהגיע הזמן שהוא ישן בחדר המשחקים שלו, כולו התרגשות ושמחה. ואני מבואס, דואג לו, הוא כזה קטן. מה הוא עושה שם לבד? בטח הוא צריך שמישהו יחבק אותו!
מהיום שהוא נולד אני ישן לידו (טוב, באמצע הוא החליט שעדיף שאני אהיה רחוק יותר ושאמא שלו תישן לידו, אבל מה זה משנה) ועכשיו אני לא מסוגל ללכת לישון. נהיה לי ריק.

הפתרון היחידי שמרגיע אותי זה שמחר אדאג למזרון חדש, ואעבור גם אני לחדר החדש שלו ואשן לידו.

>אל דנטה קרוע מעייפות ולא מסוגל ללכת לישון בלי הילד<

ביזאר
בעודנו מתלבטים ומתחילים לחשוב על "רוצים את המיטה שלנו חזרה רק לעצמנו" ובטוחים שעוד לא הבשלנו לזה
הגברת, בת שנתים וארבעה חודשים, עברה לחדר "שלי" לפני ארבעה לילות. וגם אנחנו לא מסוגל ללכת לישון והשינה היתה גרועה לגמרי עם התעוררות לבדוק איך היא. וגעגוע! אני ממש מתגעגעת בלילה ומתאפקת שלא להציע לה "אולי תחזרי לישון איתנו?"

מזדהה

ואני גם שמחה - האמת? די נחמד לישון עם אהובי בלי ילדים באמצע (התינוק עוד קטן ולא מחליף צדדים בלילה - נשאר בצד של אמא )

לייט, אל דנטה -- הזדהות, גם מכאן,
מעוד אחת עם איכות שינה פגומה מאותן סיבות.

>צ'מעו, אנחנו בטח נקראים מה-זה הזויים<

משהו שצריך להצניע, אבל כאקסביציוניסט פוטנציאלי - כמובן שאספר:
יום שבת, הבן שלי הרגיז אותי בטירוף, ממש הייתי על הקצה מעצבים, ניגשתי אליו ואמרתי לו "אם לא בלה בלה בלה אז אקח לך... אקח לך..(אבא חושב על הצעצוע הכי מגניב)... את המיטה שלך!!!"
הוא כמובן נלחץ והושגה פשרה. (הוא יעזור לי לנקות את הסלון מאלפי חתיכות של עשרות עיתונים שנקרעו לפיסות קטנטות, בצורה מדוייקת ע"י המספריים שלו, ואני לא מחזיר אותו למיטה המשפחתית)

כלומר הוא ניצח?! LOL

אצלנו המעבר סופי לגמרי - היא לא חוזרת אלינו, אפילו לא מדשדשת בבוקר לחדר שלנו, בערב קשה לי בלעדיה ו אבל אני קצת מתרגלת לזה שיש יותר מקום במיטה,
טוב על מי אני עובדת לי אין יותר מקום במיטה כי הסידור החדש:
היא במיטה גדולה ב"חדר שלי"
אבא שלה בדד במיטה הזוגית הגדולה (שקנינו שיהיה מקום גם לתינוקות)
התינוק ואנוכי יחדיו במיטה הקטנה שצמודה למיטה הזוגית

א. ברור שהוא ניצח. זה בן, הוא תחרותי ומלא אמביציה. זה בכלל לא כוחות מול הוריו

הקטנה כבר התרגלה לעניין שיש הרבה מקום וכבר שוכבת בסבבה בפיסוק איברים באלכסון. אז אמנם חזרתי למיטה השווה אחרי גלות של שנה וקצת, אבל שלא יעלה לי לראש כלום - אני עדיין נושם את הקיר כל לילה...

יושר היסטוריוני מחייב אותי לספר ש
היא כמובן חזרה למיטה שלנו, זה קרה כבר מזמי מזמן
עכשיו אני שואפת להוציא את שניהם

סמדר איך אצלכם" נשאר בחדרו ?

_יושר היסטוריוני מחייב אותי לספר ש
היא כמובן חזרה למיטה שלנו, זה קרה כבר מזמי מזמן_
גם אצלנו... ישן כחצי שנה במיטה הקטנה אצלי בחדר, ולפני כחודשיים-שלושה חזר לישון שוב במיטה הגדולה.
כל לילה הוא מבטיח לי מחדש (בלי ששאלתי) "היום אני אשן במיטה שלך ומחר אני אשן במיטה שלי"...

אצלנו כל אחד ישן במיטה שלו, מגיל אפס.
פרט לכמה יוצאים מן הכלל. למשל, אתמול בערב נרדמנו לנו, האיש והבכורה במיטה שלנו, הקטנה במיטה שלה ואני במיטה של הבכורה (הילדות חולקות חדר). לילה קודם הבכורה נרדמה במיטתה, הצעירה אתנו ואז הועברה לחדר שלה. בלילה שלפני, הבכורה יירטה אותי כשקמתי ל-PP לילי ואת הלילה סיימנו יחד על הספה בסלון. כאמור, אצלנו אין לינה משפחתית, יש מיטה לכל אחד.

סמדר איך אצלכם" נשאר בחדרו ?
בגדול -- כן. אם מאיזושהי סיבה ההרדמה ממושכת, אחד מאיתנו ולפעמים שנינו נרדמים שם...
לעתים עובר אלינו באמצע הלילה, לפעמים מבקש לישון איתנו מתחילת הלילה, ומאפשרים לו (ואני משתדלת לא לחשוף שזו עדיין האופציה העדיפה מבחינת אמ'שלו, ולא רק מסיבות פרקטיות). נראה לי שזה מתחלק 60% מהזמן במיטה שלו, 40% במיטה שלנו. משהו כזה. כלומר, יש מושג של "החדר שלי" ו"המיטה שלי", וכברירת מחדל הוא מעדיף אותו.
ת'אמת? צודק, זה גם מה שאני הייתי בוחרת במקומו. צריך פרטיות בחיים. ואינדיבידואציה וכאלה.
אחד הדברים שאני לומדת הוא שזה תהליך. אם רוצים שזה יהיה זבנג וגמרנו אז צריך להפעיל שיטות זבנג וגמרנו -- וזה לא הסגנון שלי.
כמו גמילה מהנקה (ואללה, היום הינקתי רק פעמיים מתוך ה 4 המסורתיות היומיות, ואפילו לא שמתי לב לזה עד רגע זה).
לייט, אם הילדה כבר עזבה את המיטה המשפחתית -- התהליך כבר התחיל, והעניין הוא שהוא לא חייב להיות לינארי. גם אם נראה לך עכשיו ששבו הדפוסים הישנים, הזרע כבר נזרע. היא לא תישאר אתכם במיטה לנצח. מתישהו, ייתכן מאד שבעוד לא הרבה זמן -- היא תודיע שוב על יציאה. ואז תחזור. ואז שוב תצא. ליותר זמן. תחזור רק לביקורים. תצמצם ביקורים. תאפס ביקורים. תביא את החבר שלה ותנעל את הדלת.

כל זה -- רק אם את בעניין של לתת לדברים לקרות לבד. אם קשה לך כבר במיטה המשפחתית ויש בכך משום הפרעה רצינית לאיכות חייך -- לדעתי עדיף שתוציאי. הכוונה בכל מקרה למיטה משפחתית, לא למיטת סדום או מיטת פרוקרוסטס (או איך שלא קראו לו). אני רק לא כל כך יודעת להגיד לך איך, כי אין לי ניסיון בזה.
אינקו --

התהליך כבר התחיל, והעניין הוא שהוא לא חייב להיות לינארי.
או אנחנו יודעים שלא לינארי (הלכ לא לינארי )
אם כי כמו שזה נראה היא שכחה שמתישהו היא רצתה לישון לא איתנו...
ללא ספק קשור לעניני האח והשינויים שהביא אתו

הבוקר 6:00 אמא אני רוצה להתחבק איתך
בואי
לבד
לבבבבבבבבבבבד
לבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבד
בכי שלה וג'ננה של אמא (ונדמה לי שגם קצת של אבא)

בקיצור הילדה במשבר "נולד לי אח" חמור
וברור שהם יצאו מהמיטה שלנו יחד. (אולי זה גם יתרום לבונדינג בינהם)

הרצון שלי לקבל את מיטתי מתגבר לאיטו ויהיה איזה שלב שבו אני יותר ארצה שהם יהיו בחדר שלהם מאשר איתנו ואז אני אקנה להם מזרנים ואסדר את החדר "השני" והם יעברו לישון שם
בנתיים יש לנו מיטה זוגית גדולה + מיטת נוער צמודה
הבעיה היא לא של מקום אלא של

אני רוצה להתחבק עם אבא שלהם ותמיד יש איזה ילד באמצע
ילדים נצמדים לאמא וישנים לה על הראש (תחרות מי מפריע לאמא יותר?!)
גם ההרדמות נהיהו יותר מאתגרות בעיקר כי אני מאוד זקוקה לזמן שלי עם עצמי ובלי הילדים

אבא שלהם טוען שהוא בשל למעבר אבל לא עושה שום צעד בכיוון אז אני חושדת שהוא "משתמש" בי כדי להשאירם איתנו
ועכשיו אלך לעבוד (לקחו את שני הערניים לטיול כדי שאעבוד)
פויה לייט,
לא לקרוא בבאופן!!

הקפצ'וניק שלי (בן שנתייים וחצי) התחרט ולא רוצה יותר לישון בחדרו. לפני חצי שנה קנינו מיטה גדולה, שמנו מצעים וריפדנו בבובות שלו, והוא התחיל סוף סוף לישון לילות שלמים. וגם אני. הידד. ואפילו חזרנו להיות זוג , אני ואבא שלו. אבל אמש הילדון הודיע לאמא שהוא שאמא תשכב איתו (יסלח לנו פרויד על השפה) אצל אמא במיטה. כשהסתבר לו לפתע שגם אבא ישן במיטה הזו... אבוי לתדהמה ולצער. לא! הוא צעק, לך מפה! ואפילו: "אתה מסתכל עליי!" הנורא השמור לזרים גמורים.
אבא בעלבון, אמא במחסור שעות שינה, וגם הקטנטן קצת מבוהל נדמה לי מהשינוי שהוא עובר שוב. כאמר - דף תמיכה (-:

פעם קראתי/שמעתי שהבעיה העיקרית של ילדים שפיתחו כל מני נוירוזות הקשורות לכך שראו את אמא ואבא במצב אינטימי ,הוא שההתגובה של ההורים היתה לא פורפוציונית.יענו , צרחו עליהם כאילו הם פשעו.
לא יודעת מי היה החוקר/הוגה של זה , אבל זה נשמע לי סביר .

מה שאת מציגה זו התנהגות הפוכה.אם אני מסבירה את עצמי נכון.
אני לא יכולה להגיד שלא קרו אצלנו מקרים שבהם נהגתי ככה.
מצד שני , אני יודעת שכדי לשרוד כזוג אנחנו צריכים למצוא פיתונות ולממש את הצרכים שלנו.
הזוגיות שלנו חשובה לילדים שלנו.
כדאי שהם יבינו את זה.
לא רק יכינו כרטיס יפה ביום המשפחה.

מבחינתי , זה בסדר גמור שהילדה תשן במיטה לידי , כל עוד היא זקוקה לי.

השינוי שהילד שלך עובר הוא שינוי שכנראה זימן לעצמו.הוא מוכן לזה , אולי.
אל תתנו לזה להוציא אותכם מגדרכם.הוא ילד והוא יודע לקפץ לכם על המיתרים במיומנות אין קץ.
כל אחד במקומו, כל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך, אפילו אם מדובר בקצת פרופורציות וגבולות.

לי יש שאלה קצת אחרת, אשמח לשמוע מהורים לילדים בני 7+ עד מתי לינה משפחתית?
הסיפור שלנו הולך ככה, כבר 7 שנים שאנחנו ישנים ביחד כולנו, עם כל תוספת במיטה גדלה גם זו ובכ"ז גודל החדר מוגבל

אנחנו ישנים במיטה זוגית+ 1 ועכשיו כשהקטנה גדלה וזזה יותר נהיה צפוף אצלנו והחלטנו שהגיע הזמן להעביר את הגדולה והשני (אולי?) למיטות שלהם, בחדר שלהם, מיטת קומותיים כייפית.
אז הגדולה התלהבה בהתחלה ומיד כבתה התלהבותה.
השני (עוד צעיר, 3.5) נרדם אצלנו, או אם אצלו במיטה (בעזרתנו) עובר אלינו באמצע הלילה.
הגדולה ממש מתבאסת לישון "לבד" בחדר שלה ורוצה אלינו.
מצד אחד אני מבינה אותה, מצד שני אין לנו ממש מקום במיטה וזה ממש צפוף ולא נעים, חם באוגוסט, דביק ופשוט כבר לא מתאים להיות עם 3 במיטה.
אנחנו מוצאים עצמנו כל ערב במאבק איתה על איפה לישון, סדרנו מזרן בחדר שלנו, לא ממש ליד המיטה, כי אין מקום, אם כי בהחלט מספיק קרוב. לשם היא אמורה להגיע אם מגיעה באמצע הלילה ולעתים כבר הולכת לישון שם.
לפעמים זה מספק אותה, לפעמים לא.
היא רוצה לישון איתנו.
אבל אין מקוווום!!!!

אשמח לשמוע רעיונות...

אנחנו השארנו אותן באותה המיטה וסידרנו לעצמנו מיטה זוגית רחבה בחדר ליד.
בפועל: נרדמים איתן, מתעוררים, עוברים למיטה שלנו, מתעוררים, עוברים למיטה שלהן או שמשהי באה אלינו... משתדלים שאנחנו נבוא אליהן (2 מיטות זוגיות מחוברות).

לא מושלם אבל לפחות חלק מהלילה ישנים יותר טוב.
הצריך לדעתי פחות דיונים ושכנועים כי לא ציפינו מהן לשינוי.

חוץ מהמחשבה שנראה לי שלא מתאימה למצבכם שאולי עוד לא הגיע זמנה...
אפשר אולי להעצים את השינוי: לצבוע ביחד את החדר, לקבוע זמן איכות איתה בחדר שלה לפני השינה, לבחור איתה דובי שישן איתה ??? אצלנו הרבה מגע משך היום משחרר אותי יותר בלילה.

בהצלחה בכל מקרה...

מה עם מיטת גלריה? להוסיף לשני הגדולים מיטה זוגית מוגבהת מעליכם?
פייר, אנחנו רק ארבעה ואין לי מושג איך אפשר בלי ספייס לכל אחד במיטה אצלנו המיטה מורכבת ממזרן זוגי אחד ושני מזרני יחיד גדולים משני הצדדים. למזלנו יש חדר ענק ואם היינו צריכים היה מקום לעוד מזרן (זה עשוי להשתנות כמובן אם נעבור דירה ל65 מ"ר ועל כן חושבים על כל אופציה מגניבה להשאר בחדר אחד ועדיין לישון כמו בני אדם...).