עירית לוי

[הדס_מצוי*]

עושה מוטיבציה לבקש (-:

[מיכל_צמות*]

[בשמת_א*]

הי! תתחדשי! לקח לי זמן לקלוט! איזה יופי!
אגב, לא היית במפגש בפארק הלאומי בר"ג ביום שישי האחרון, או שהיית מוקדם וכבר הלכת לפני שהגענו?

[בשמת_א*]

איזה כיף, אם נראה אותך גם בסיורים! דווקא אתמול היה סיור שאולי התאים לקטנים, רק באספקט שהיה פשוט בחוץ, במקום נחמד.

[לוטם_מרווני*]

_אני ה א ח ר ו נ ה לדעת
לא, אני האחרונה לדעת!_
תתחדשי!

[עודד_המחפש*]

יש חדש לגבי ה קואופרטיב_ אורגני (ראי הודעה שלי שם).
יש כנראה מחירים יותר טובים ועוד... אם זה מעניין אותך את מוזמנת לפגישה (וגם להציע לאחרים).
להת'

[בלה_שנדמה_לה*]

_אני ה א ח ר ו נ ה לדעת
לא, אני האחרונה לדעת! (-:
תתחדשי!_

[ציפ_ציף*]

טוב,עכשיו גיליתי...
אספר קוריוז קטן,
שהייתי בתיכון (אולפנא בעגה הדוסית) יצאנו לטיול שנתי,הגענו עם האוטובוס לנקודה בה יורדים להתחיל את המסלול,
לפתע שמעתי צעקה מאחת החברות "יו,יריות!יש כאן יריות!!!"
החסרתי פעימה וירדתי לראות מי יורה עלינו,
ואז התברר שהיא קראה "יש כאן עיריות וזה היה נשמע כמו יריות...
מאז יש לי סנטימנטים מיוחדים לפרח הורדרד הזה,שפורח בישוב שלי בגאון.
חנוכה שמח!

[הערסית_מהשכונה*]

היי ..והלינק ששלחת ל ערס הקטן..מגניב לאללה.. כל היום "מומו פה ומומו שם"

[יפעת_ו*]

הי עירית
מה שלומך? איך את מרגישה?
רציתי לספר לך שהייתי ביום שני בנחל אלכסנדר והיה ממש נחמד. אמנם התאכזבתי קלות לגלות שאת חולה ולא תבואי אבל נראה לי שנמשיך "לדגום" את המפגשים בימי שני.
בכל מקרה מאחלת לך רפואה שלמה ונתראה אולי שבוע הבא.

[מי_מה*]

תודה [-:

[אילת_מ*]

הי! כיף לחזור, וחבל לשמוע שאת חולה.
הרבה מים זורמים בירדן ובנחל אלכסנדר, בואי נדבר בטלפון בקרוב....
בכל מקרה, תודה על הברכות. מקווה שכיף לך להיות בשמך המלא.

[חן_אמא_לשניים*]

מרשה לעצמי להתפרץ לכן לשיחה .
תודה

[נועה_בר*]

תודה גם ממני. ואצלי בבית תרגישי תמיד חופשיה ומאושרת, מקווה שנצליח גם לדבר בהקדם.

[גילית_ט*]

את מוזמנת גם ל מפגשים באזור הוד השרון

[אמא_לשלושה*]

עשית את זה!!
מזל טוב בשעה טובה שיהיה במזל טפו טפו חמסה חמסה.
אהבה נשיקות וחיבוקים.

[נוסעת_סמויה*]

@}@}@}
בקרוב אצלך!

קיבלתי מתנה בדמות בוקר קסום במיוחד עם ניצן ונעמה. חבל רק שיום ההולדת מסונכרן בכל שנה עם ערימת חשבונות שנתיים לתשלום (ארנונה, מיסי ישוב, ביטוח רכב, רישיון נהיגה, אגרת טלוויזיה...תיבת הדואר שלנו הפכה לאחרונה לתיבת פנדורה).

[אמא_לשלושה*]

מזל טוב יקירתי
מאחלת לך את כל השפע והטוב שבעולם.
המון
אני.

[הגמד_חיוכון*]

היי פירחית,
התעמקתי לאחרונה בדברייך וכתבתי לך על כך גם אצלי בבלוג.
אני מוסיפה כאן ענין אחד שלא הספקתי להתייחס אליו אצלי מרוב שטף המחשבות שלי שם... כתבת:
לא רואה את עצמי כאחראית לדחיפה של בתי לקראת עצמאות. אני מאמינה שאם הדברים מגיעים ממנה, כאשר היא מוכנה לכך ולא כאשר אני החלטתי לעזור לה לפתח עצמאות – אז העצמאות המדוברת הזאת היא בשלה יותר, נכונה יותר, שלמה יותר.
מעניין אותי למה את מתכוונת כאן. כי המושג "עצמאות" הוא נרחב ביותר וערטילאי. במובן אי-תלות, יש הרבה דברים שאני מניחה להם לקרות אך לדוגמא:
עצמאות בהתפתחות, כמו להציע לה בנעימות, בלי לחץ, לשבת על השירותים.
או עצמאות כשפוגשים אחרים ולהציע לה להצטרף למעגל שלנו עם עוד ילדים?
בעצם שני המושגים האחרונים זה לא בהכרח עצמאות.. אז אולי תשתפי.

[נוסעת_סמויה*]

מאחלת לך הרבה טוב, בריאות ואהבה וצמיחה ושקט נפשי ושמחה @}.

[נועה_בר*]

חברה יקרה, מזל-טוב !!!
כבר כמה ימים שאני חושבת לעצמי "תכף זה בא"... והנה, פיספסתי ביום

אוהבת אותך, מאחלת לך הרבה הרבה ימים טובים, מעניינים, ממלאים, בריאים @}
מאחלת לך שהשנה תמשיכי ותגשימי את דרכך האישית, תפרחי ותמשיכי להאיר ולפזר מיופייך.
וכמובן, שתהיה לך שמחה ואהבה - ב ומסביבך !

[הערסית_מהשכונה*]

היי מזל טוב..איפה נעלמת ?

[ג'ירפה_מתמידה*]

אצלנו בספארי מרוב עצים לא רואים תנרות על העוגת יומולדת...
אז באיחור מה אני נותנת לך חיבוק דביבוני חם ועמוק ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם
ושניפגש מתישהו....

[חני_בונה*]

מכיון ש עירית לוי עשתה לעצמה אאוטינג בדף שלה אז אני מרגישה נוח לספר על זה
יומולדת שמח
מזל טובפעמיים

[ענת_קדם*]

באיחור משהו.. מזל טוב! עוד המון שנים מלאות וממלאות. הרבה אושר וטוב.

[חני_בונה*]

תודה.
אהבתי את הפרחים

[הגמד_חיוכון*]

הי, קפצתי רק כדי לשאול מה נשמע, והנה פתאום פיספסתי יומולדת בענק...
ואני לא אחת שמפספסת מסיבות, כולם יעידו..!
אז המון מזל טובים, מקוה שחגגת לך בהנאה.
מאחלת לך למצוא ולטפח את דרכך לשלוה ולשמחה, ושהאושר יוסיף לחלחל בכל מעשייך, כמו מילותייך הטובות שמחלחלות ישר ללב.
|L| |L||עוגה||L||בלונים||L||גזר||L|

[הערסית_מהשכונה*]

תודה על האיחולים..הערס מוסר : "אזילו..אזילו.." (תרגום סימולטני: "הצילללללללללללללללללוווווווו)

[חני_בונה*]

שלומות,
מוזמנת להציץ באתר החדש שלי. קישור בדף הבית.
אהבה

[פלוני_אלמונית*]

הי אני חושבת עלייך הרבה לאחרונה כי אני מרגישה שאני מאוד צריכה עזרה ומההכרות שלי אותך כאן באתר מרגיש לי שאת האדם הנכון בשבילי.
האם תוכלי להפגש איתי לשיחה עמוקה על נושאים של חינוך? אולי שיחה אחת תספיק אולי נכנס לתהליך של אימון?...
לא יודעת איך זה נופל עלייך ואם מתאים לך, זו בקשה.

[פצ'ה_פצ'ה*]

זו אני מההודעה הקודמת

[נסיכת_השום*]

היי, תודה!
ביום שני יש את המפגשים בפרדס חנה שיותר קרובים לנו, אבל נשמח לגוון. למרות שיום שני הנוכחי נראה לי כבר מאוחר מדיי... במיוחד שהקטן כבר ישן שנת צהריים מוקדמת. אבל בהזדמנות הראשונה נבוא, ואשמח מאוד לפגוש אותך באופן אישי!

[אנונימי]

יש!!!
איזה כיף
tאת הבליפ ראינו. איך מתאמים העברות? את אצל אחותך בקרוב?

[הערסית_מהשכונה*]

בישביל לשמוע "איך היתה הלידה" תצטרכו להגיע לכאן ..אני בחרם סופית על הטלפון.....
זהו..עכשיו אני בדימוס. לא ביתספר ולא אבנים ..... כל ההיזדמנויות מחכות לי

[רונית_סלע*]

הי עירית,
קודם כל תודה על התגובה, נעים לשמוע @}
לגבי ההכנה ללידה של ימימה- את החלק עצמו יש לי, אני יכולה לשלוח לך אותו בפקס (אין לי אותו על המחשב).
חוץ מזה יש כיום גם סדנאות הכנה ללידה של עדה גיל, שהוסמכה ע"י ימימה עצמה להעביר סדנאות הכנה ללידה. זה נקרא "דבש מסלע".

[יער_נורווגי*]

שלחתי לך מייל, תסתכלי בבקשה.

[יעלי_לה]

שלחתי לך בחזרה @}

תגידי, רציתי כבר מזמן מזמן לשאול אותך: איפה מוצאים את כל האנימציות החמודות האלה?

[ציפ_ציף*]

שמת לב כמה עיריות פורחות עכשיו? - אביב שמח !

[יעלי_לה]

[ענ_בל*]

כן, באמת מופלא.
מכירה לך תודה על הליווי שליווית אותי לאורך כל התקופה .
עשינו עבודה ביחד.

[אמא_לשלושה*]

מזל טוב לנסיכה של משפחת לוי

שכל יום בחייה יהיה קסום יותר מקודמו.

[ענת_ב_פ*]

נשיקות יקירתי
חוץ מזה יש כיום גם סדנאות הכנה ללידה של עדה גיל
האם את יולדת כיוון חדש?? <סקרנית>

[נגה_שמש*]

הייי מה נשמע איך את מרגישה הרבה זמן לא דיברנו את יכולה ללמד אותי בבקשה פעלולים?
א רצה להמשיך לכתוב בדף אלופת הארץ בפעלולי צ'יק צ'ק חג שמח נגה שמש

[נגה_שמש*]

נ.ב למה גילית את השם שלך?

[נקרעת*]

אהבתי מאד מה שכתבת ב בלוג גירושים אז קפצתי אלייך וגיליתי שאני לא היחידהשאוהבת את כתיבתך...
כלכך יפה סובבת את זווית הראיה ונתת אופק שלם וחדש להביט אליו! אז רציתי לבקש את עצתך בדף שפתחתי דווקא כשטוב לנו רע לי תודה! @}
רוצה מאד למצוא זווית אחרת..

[נקרעת*]

תודה שבאת @} אמשיך לחשוב על מה שכתבת.

[נגה_שמש*]

+היצלחתי?+

[נגה_שמש*]

איך זה פתאום לא אכפת לך???
הרי לפני חודש בערך... זה היה בסודי סודיות........
בה ביי

[שרה_ק*]

עירית יקרה מאד, מישהי אמרה לי שתוכלי לשפוך קצת אור על דפוסים שקורים שוב ושוב.. תוכלי לקרוא את הסיפור שלי בדף להחליט על חינוך ביתי אשמח לשמוע מה התובנות שלך. כי אני מאד רוצה לשנות את הדפוסים האלו מהחיים שלי.
תודההההה

[מיכל_נח_שחם*]

מה זה פה, אני סוף סוף מגיעה בחמישי ואת אינך?

[נגה|L|שמש*]

את יכולה ללמד אותי עוד טריקים בבקשה?
יש לנו בכיתה חוגים אני חושבת שסיפרתי לך כבר אבל עם לא אז הינה אני מספרת לך שוב...
יש לנו ריקוד,אומנו,מחשבים,טניס שולחן וסביבה...
אני בחרתי בריקוד אז כל טקס אנחנו מופיעות עם ריקוד או שניים ...
אז היום הופענו בטקס יום השואה 3 פעמים...
פעם אחת מול שתי כיתות א' שתי כיתות ב'.
בפעם השניה מול כיתה ג' שתי כיתות ד' ומול כיתה ה'...(שזאת הכיתה שלי...)
ובפעם השלישית מול גיל הגליל-זה כמו בית אבות כזה...
ההית באיזשהו טקס הים או אתמול?
ב-|L| נגה שמש...
נ.ב.
יש לך קרובי משפחה שהיו בשואה?
(את א חייבת לענות...אם לא בא לך...)

[אחות*]

שלום.
אשמח מאוד לתגובתך בדף אחות-מודאגת-דף-זמני
תודה

[הגמד_חיוכון*]

היי עירית!
התגעגעתי! מה שלומך?

[יערת_דבש*]

הי עירית, לאן נעלמת?
יערת.

[יערת_דבש*]

הי,
איזה חדשות משמחות! לא ידעתי בכלל על ההריון..
נראה לי שאבוא ליומיון, אני מתגעגעת לבאופניות בעולם הממשי.

[נגה_שמש*]

היי מה נשמע?
הרה זמן לא נדברנו...
מה שלומך?
מה עשית בשבועת?

[נגה_שמש*]

אה....
הבנתי אבל מה רע?
אולי גם את בהריון ועוד לא גילית לאף אחד?
עוד מעט חופש!!!!!!!!!!
יש לנו עוד 6 ימים ללמד בגלל
שמחר אנחנו נוסעים לטיול שנתי ואנחנו ישנים באכסניה בחרמון...
ביי ביי וקיץ נעים נגה שמש

[אמא_בלמידה_מתמדת*]

טוב שחזרת
@}
(נהנית לקרוא אותך משפיעה מחוכמתך בבלוג של אמא לשלושה)

[נגה_שמש*]

שלום מה שלומך?
תקשיבבטיול שלנו בהתחלה ההינו בעמק החולה והלכנו ביום הראשון 6.5 קילומטר
וראינו סרט תלת מימדי עם כיסאות זזים...(סרט על עמק החולה...)
והלכנו לישון באכנסיה בחרמון היה "כיבוי אורות" ב-11.30 בלילה....
אבל מה נראה לך ש45 ילדים יקשיבו למה שאומרים להם? (אם חשבת כך אז טעית...)
אף ילד לא הלך לישון לפני 1.5 והחדר שלנו הלך לישון בשלוש ורבע בבוקר.
היתה השקמה ב-7 אבל כולם קמו ב6.5
טוב אני מתה מעיפות אז שבת שלום וערב טוב

[חני_בונה*]

_נקודת המבט הרוחנית מאפשרת לתת מענה לדחף הפנימי להשיג תחושה של שקט וסיפוק, ולכמיהה להגיע לחוויה של שחרור אמיתי.
נקודת המבט של עולם האימון יוצרת את הנתיב ליישום היומיומי של חווית השחרור הזאת, ואת הפיכתה למציאות, ביחס לכל תחומי החיים; זוגיות, הורות, קריירה, כסף, בריאות ועוד._
תודה
אהבה

[נגה_שמש*]

הייי היום למדתי בהרדוף!!!!!!!!!!
אוי היה כל כך כיף!!!
אוי אני כב מתרגשת למחר!!

[נגה_שמש*]

היי מה נשמע?
כן הרדוף זה בית ספר אנטרופוסופי...
יש כל מיני שעורים מיוחדים כמו אוריתמיה שזה כמו תנועה...
אין שעור תנ"ך כל השנה יש רק בתקופה אחת...
לחשבון לא קוראים חשבון קוראים לזה תירגול...
אוף זה כל כך כיף!!!!!
לילה טוב
zzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzz

[מיכל_נח_שחם*]

איזה כיף לקרוא שעשית תהליך עומק
נשיקות
מיכל

[שיר_ה*]

הי, תודה ושבוע טוב. ותודה על הקשר עם אורלי. בעקבותיו היינו השבוע במפגש בחירות היה ממש כיף.

[שוקולית*]

קראתי דברים שכתבת בכל מיני דפים די ממזמן. ממש ממש חבל לי שקולך לא נשמע יותר.
למה? את עדיין כאן?

[נועה_בר*]

עירית לא כאן אם יש עניין נקודתי ויקראו לה במיוחד לאחד הדפים, אקרא לה.. לקשר אישי, ממליצה לך לפנות אליה למייל שבראש הדף @}

[עירית_לוי]

הי שוקולית,

אני כאן, אבל לא לעיתים קרובות.
העניין הוא שכאשר אני מגיעה, אני לא מספיקה לעבור על כל ה-מה חדש או לקרוא דיונים ארוכים על מנת להשתלב בהם (איפה, איפה הימים בהם ניסיתי להיגמל ).
כמו שנועה הציעה, אם יש דף ספציפי שנראה לך שנקודת המבט שלי תוכל לתרום לדיון בו במשהו, אני אשמח (מאוד) להפניה. זה יקצר לי את זמן השיטוט ב-מה חדש.

[שוקולית*]

תודה, אשמח אם תגיבי בדף דכאון של אמהות בבית.

[מיכל_צמות*]

הי פרח!
נכנסתי להגיד לך שאני מתגעגעת פתאם - וגיליתי שאת בדיוק כותבת שאת כבר לא באה לכאן לעיתים מזומנות.
אז משאירה לך שיקבל את פנייך בפעם הבאה שתבואי.
|לב|

[עירית_לוי]

שוקולית, תודה על ההפניה .
איזה דף א-ר-ו-ך... בטח יקח לי איזה זמן לקרוא אותו. אשתדל בקרוב.

[עירית_לוי]

שוקולית, אני רואה שגדול עלי להשלים קריאה של דף כל כך ארוך.
אני אתחיל בקטן יותר (הגבתי כרגע בדף חדש שרק נפתח).
שבוע טוב

[עירית_לוי]

_הרי לא מדובר בהחלטה רציונלית. ההסברים, ההיגיון, אינם הגורם לאמונה. ההסברים באים אחרי האמונה, אחרי ההחלטה.
האמת היא שאני מקבל מעט מאוד החלטות גורליות בחיי בצורה רציונלית.
כשאני חושב על זה, ההסברים באים להסביר, להסביר למישהו אחר._
(אור שליט)

[שוקולית*]

תודה שענית לי, כבר חשבתי שלא תעני....
חבל, כי באמת רציתי לשמוע מה את חושבת בנושא, אבל אני מבינה. האורך והכובד באמת מרתיעים. אני שמחה שאת כותבת, אפילו אם זה רק בדף אחד.
<הולכת לחפש את הדף החדש>

[ורד_לב*]

חלקי הפאזל ממשיכים להתחבר (בעקבות ההודעה של על "בקול")

[עירית_לוי]

אפילו אם זה רק בדף אחד.
למה רק דף אחד? אולי זה יתרחב?

באמת רציתי לשמוע מה את חושבת בנושא
יש לך שאלה ספציפית ממוקדת שלא דורשת את כל השלמת הקריאה ההיא? אני אשמח לענות, לשתף. אולי תכתבי אותה פה?

[עירית_לוי]

ל- חברה,

ראיתי את השאלה שכתבת ומחקת.
את יכולה להרגיש נוח איתה. היא שאלה לעניין לדעתי ואני אשמח לענות.

רוצה לשחזר?

[מי_מה*]

מאוד משמח לראות את שמך מופיע. תמיד מקבלת השראה מלקרוא אותך ולא משנה באיזה ענין את תומכת ומיעצת. הכיוון הרי הוא תמיד להסיר את הדברים שמפריעם לראות את האמת.
לומדת ממך. תודה.
@}

[סקרנית*]

היי עירית.
אני לא "חברה" אבל קראתי את השאלה שלה והיא מאוד מעניינת, את מוכנה לענות עליה בכל זאת?
תודה.

[עירית_לוי]

כמובן.

שלפתי עכשיו מגרסאות קודמות את ההודעה, שהיתה:
נכנסתי לאתר של עמית ברקת, והחיבור בין התפתחות רוחנית לסלבריטאים נורא צורם בעיניי. מה דעתך?

אז ככה.
אני מבינה שעל פניו החיבור הזה עשוי להראות צורם, כי מה הקשר בין סלבריטאים שמזוהים יותר (יחסית לאחרים) עם אגו והדגשה של אלמנטים חיצוניים, לבין התפתחות רוחנית?
זה באמת נראה כמו שני דברים מאוד רחוקים אחד מהשני.

בפועל, העבודה של הדרכה רוחנית היא בדיוק הדבר שיכול לתת מענה לאמנים, למשל אמני במה, שהתעייפו מהמרוץ אחרי כסף ופרסום והבינו שהוא לא מספֶּק אותם.

מסתבר שלא מעט אמנים, כמו כל בני האדם בעצם, מגיעים לנקודה שבה הם מבינים שמה שיש להם ושכל מה שהם הזיעו בשבילו, בעצם לא מספק. לא הפרסום, לא הכסף, לא המעריצים.
גם אם הם עשו "וי" ומימשו מטרות ויעדים שהיו להם, ואפילו אם הם הצליחו להגשים את כל מה שפעם היה נראה להם כמו להגשים את החלומות הכי גדולים ובלתי אפשריים, הם מגלים שבניגוד למה שהם חשבו, לא זה מה שיוכל לעשות אותם שמחים. הנקודה הזאת יכולה להגיע בשלבים שונים של הקריירה, לפעמים בשלב מוקדם, לפעמים לא.

אנשים שמגיעים לנקודה כזאת מתחילים לחפש את הדרך להגיע לשחרור פנימי.
הם שואלים שאלות כמו - מה יאפשר לי להיות שמח ומסופק ללא הקהל שלי, או בלי קשר להיותי מפורסם (לא בהכרח ללא הפרסום, אלא ללא קשר לפרסום)?
מה יאפשר לי להשתחרר מהכלא הזה של לרַצות ולשמח את הקהל שלי או את הסוכן שלי?

בנקודה הזאת, ישנם כאלה שהדרכה רוחנית יכולה להתאים להם. וכאן קורה החיבור ששאלת עליו. במהלך העבודה שהם עושים עם עצמם הפוקוס בהדרגה מתחיל להיות מוסט פנימה, והם מתחילים לחפש בפנים במקום בחוץ.
הם לא בהכרח מוותרים על חיי הבמה או על היצירה שלהם, אבל כל חוויית החיים שלהם כאמנים עשויה להשתנות לגמרי.

האתגר במקרה שלהם הוא לא פשוט כי חיי הבמה מגבירים מאוד את הווליום של סיפוקים חיצוניים, את ההזדקקות להם, את עוצמת התגמול שהם מספקים, וככל שהם יותר גדולים (וממכרים) קשה יותר לוותר עליהם. עם השנים ככל שהתגמולים והסיפוקים החיצוניים גדלים, כך גם התלות בהם הולכת וגדלה.

זה ענה לכן על השאלה?

[סקרנית*]

זה ענה לכן על השאלה?
כן תודה
יש לי עוד שאלה אבל קודם אני צריכה לחשוב איך לנסח אותה בבהירות.

[עירית_לוי]

טוב.
אני פה לכש... .

[אשה_שמנסה*]

הי עירית,
אפשר פשוט לשאול אותך משהו כאן? בדף שלך? מקווה שזה בסדר.
יש לי קושי שעולה שוב ושוב בחיי עם הילדים (שלושה קטנים למדי...)
בגדול אפשר לומר שאני נופלת ל"תקשורת מחלישה" (זו הגדרה יפה שקראתי בדברייך בדפים שונים) לביקורת, לכעס, לעלבונות ולו בטון הדיבור שלי. ואני ממש טובה בלהיות פולניה.
אני יודעת ומודעת. אבל לא מצליחה לשלוט על התנהגותי כלפי הילדים המופלאים שלי.
אני מבינה שזה קורה כשחסר לי משהו. אני עייפה, או מרגישה לא טוב או משתוקקת לרגעים לחיים בלי אחריות... אבל איך אפשר לחיות עם זה?
אני משתדלת לטפל בעצמי. יש לי בנזוג נפלא שמפרגן לי ומשתדל לפנות אותי כשהוא נמצא,. מצד שני- הוא עושה המון מילואים ונעדר כמה פעמים בחודש.
אבל אילו אינם תירוצים. תמיד יהיה משהו בחיים שאינו מושלם. תמיד יהיו בי חוסרים שלא אוכל לספק ופצעי ילדות שלא יסגרו לגמרי.
ברגעים שאני חלשה אני לא מוצאת בי כוחות לתקשר עם ילדי בהומור. או באהבה. או אפילו בכבוד. אני סתם יורה לכל הכיוונים, משתוקקת לשנות מצב מסוים(ריב או עימות או סתם ארוחת ערב שצריך לצלוח בשלום...).
אני יודעת שהם חזקים. ושהם גם מקבלים ממני הרבה. אני יודעת שאני לא רק מפלצת
אבל זה לא יותר גרוע שאני כל כך לא יציבה?

שפכתי ושפכתי. מבקשת את סליחתך. אשמח לקבל זווית חדשה...}

[עירית_לוי]

שלום אשה שמנסה,

קודם כל, בוודאי שזה בסדר לשאול פה. בשמחה.

אבל זה לא יותר גרוע שאני כל כך לא יציבה?
לא. זה לא גרוע. זה מה שיש. זו מי שאת, לא?

הייתי מתחילה בלהפסיק להתנגד כל כך חזק אל מי שאת, אל ה מפלצת שבך, ולהתחיל להתייחס אל עצמך כאל מכלול שלם, אדם שלם (לא מושלם) שיש בו מהכל. גם תקשורת מעצימה וגם מחלישה. גם סבלנות וגם חוסר סבלנות. גם כבוד וגם חוסר כבוד. ב-נ-א-ד-ם. לא מלאך.

כרגע העמדה שלך אל התפקוד שלך כאם היא שיש בך צד שהוא מאוד לא בסדר ושנדרש לשנות אותו, ועדיף כמה שיותר מהר. קראת לזה "לשלוט על ההתנהגות שלי". אבל כדי להתחיל לשנות משהו אי אפשר לחנוק אותו, אי אפשר לשלוט בו בכוח, ואי אפשר לתלוש אותו מעצמך - נדרש קודם כל לתת לו להיות.

אני יודעת שזה נשמע כמו פרדוקס - לאפשר למשהו בך להיות, כאשר כל מה שאת רוצה הוא שהוא יעלם. זה נשמע כמו ללכת בכיוון ההפוך בדיוק, אבל זה לא. רק ככה את יכולה להתחיל. ואני גם יודעת שהרעיון הזה עלול לעורר פחד, מפני שזה נדמה אם ניתן רשות לחלקים ה"מפלצתיים" שבנו, הן עוד עלולים להשתלט על כל כולנו ולהשאר לנצח. אני חושבת שבגלל שתי הסיבות הללו, התגובה האוטומטית הראשונית של רובנו אומרת לנו לתת מכת פטיש לכל מה שלא עובד אצלינו. המציאות מראה שמכות פטיש כאלה עלולות להעצים ולקבע את הדברים במקום לשחרר אותם.

אפשר לשחרר שד מהבקבוק שלו רק אם פותחים את הפקק ומעיזים להביט לו בעיניים. אם עוצמים את העיניים וסוגרים את הפקק יותר חזק הוא לא יוכל ללכת לשום מקום.

הדרך לעשות את זה היא להתחיל להיות נוכחת למידה הרבה של ההתנגדות העצמית שקיימת בך. להתחיל לשים לב ברגעי אמת אל כל הפעמים בהן את "הורגת" אותך. שופטת את עצמך, מלקה, מגנה, שונאת. רק לשים לב. בהתחלה יש סיכוי שתשימי לב, ובתגובה אל מה שראית תשפטי את עצמך שוב, שזה שיפוט עצמי על היותך שיפוטית. זה קורה. גם לזה רק לשים לב. שוב ושוב ושוב ושוב.

לאחר שתוותרי על ההתנגדות הראשונית לעצמך, את תגלי כמה אוויר מתפנה לך, כמה אנרגיה בוזבזה עד היום על הלקאה, וכמה לא היה לך סיכוי במצב הקודם לגייס משאבים פנימיים לשנות משהו, לשחרר משהו. ואז תוכלי להגיע לנקודה שיש בה בו זמנית גם קבלה והכלה של מה שיש, של מי שאת היא, וגם כמיהה ונחישות לשחרר את הדפוסים שגרמים לך לסבל. זו נקודת אמצע עדינה שיכולה להתקיים רק בתוך מרחב פנימי שנקי משיפוט עצמי.

בנוסף, במקביל (או אולי אחרי שיתפנה לך קצת אוויר ) את יכולה להתחיל ולהתבונן פנימה כדי לגלות אילו דפוסים את יכולה לשחרר כדי להפסיק לסבול כל כך, וכדי להגיע להתנהלות מאוזנת, פנימית וחיצונית.

למשל, כתבת: משתוקקת לשנות מצב מסוים(ריב או עימות או סתם ארוחת ערב שצריך לצלוח בשלום...).
את בעצם אומרת שמה שגורם לך להתפרץ זו ההשתוקקות לשלוט במציאות החיצונית, וששלוות הנפש שלך כרגע תלויה באם האירועים החיצוניים מיישרים איתך קו או לא.
בהקשר הזה תוכלי לבדוק מה יאפשר לך לשחרר את הצורך הזה לשלוט במציאות? (וזה לעומת - מה יאפשר לי לשלוט על התנהגותי.).

איפה את ביחס לכל זה?

[אשה_שמנסה*]

איפה את ביחס לכל זה?
ראשית- מודה לך על ההתיחסות החכמה.
שנית- רלוונטי ומעניין. חושבת על זה. נחמד לי שההסתכלות שהצעת הפתיעה אותי... יש לי עוד הרבה מה ללמוד. בעיקר יש עוד הרבה מה לשנות באוטומט שלי.
מבינה שיש כאן הרבה תרגול וסבלנות. קצת קשה לי להסתכל אל הדרך הארוכה-ארוכה...

[עירית_לוי]

קצת קשה לי להסתכל אל הדרך הארוכה-ארוכה...
תתחילי בקטן.
קל יותר כך מאשר להביט על כל המסלול שבאמת עלול להיראות מייאש לפעמים.

למשל, את יכולה להחליט שהיום, עד סוף היום, את רק מתבוננת ושמה לב היכן את קשה עם עצמך, היכן את מלקה את עצמך. וזהו. ואז תראי לאן זה לוקח אותך.
מה את אומרת?

[אשה_שמנסה*]

מה שהפתיע אותי זו ההצעה להתבונן על ההתנגדות לעצמי. לא שמתי לב שהיא בכלל ישנה מרוב שהיא חלק כל כך אינטגרלי מעצמי ומהשיח הפנימי שלי. ולכן-
קצת קשה לי להפריד ולזהות את המילים שעוברות לי בראש וששיכות למחלקת ההתנגדות
שלא לדבר על כך שנראה לי שההתנגדות מוצדקת לגמרי.
אבל אני מבינה את האפשרות לשחרר אנרגיה דרך זה... בינתיים רק בראש. אני אנסה ואראה.
תודה רבה!

[אמא_לשלושה*]

היי אשה שמנסה
קראתי אותך ונזכרתי בעצמי לפני תקופה לא ארוכה כל כך, מה שאת עוברת עכשיו עברתי בעצמי לפני שנה, בליווי ובשיתוף של עירית (את יכולה לקרוא חלק מהתהליך שעברתי בדף החיים עם 3 ילדים בלוג ובעוד דפים נפלאים שצמחו מהבלוג הזה.)
התגובה שלך מאוד דומה למה שאני הרגשתי, הייתי מבולבלת נורא, נלחצתי נורא ממה "שגיליתי" הדרך הארוכה נראתה לי כמעט בלתי אפשרית.
לכן אני מצטרפת להצעה של עירית לוי

_תתחילי בקטן.
קל יותר כך מאשר להביט על כל המסלול שבאמת עלול להיראות מייאש לפעמים._

זה פחות קשה ממה שזה נראה ותחושת השחרור נפלאה יותר מכל שתוכלי לדמיין.
בהצלחה! @}

[אשה_שמנסה*]

תודה לך אמא לשלושה!

עירית, בעצם את מסכמת את העניין ב" אי תגובתיות". כלומר שהמרכז הפנימי יהיה יציב ומלא באהבה ושקט ולא תהיה תלותיות במה שקורה בחוץ.
מסכימה איתך. אחלה של דבר. קוראים לזה גם הארה לא?
או מוות... וזו הבעיה שלי. אני מרגישה שתגובתיות היא בילט אין אצלנו במערכת.
ביום שאתעורר בלעדיה- אדע שאני מתה...

מה דעתך?

[עירית_לוי]

_כלומר שהמרכז הפנימי יהיה יציב ומלא באהבה ושקט ולא תהיה תלותיות במה שקורה בחוץ.
מסכימה איתך. אחלה של דבר. קוראים לזה גם הארה לא?_
כן, זה השחרור המוחלט.
העניין הוא שבדרך לשם יש עוד הרבה רמות ורבדים לשחרור. אפשר לקרוא לזה הארות קטנות . וזה משהו שכל אחד חווה במהלך חייו, מי יותר מי פחות.

אם תסתכלי על עצמך היום מול מי שהיית כמה שנים אחורנית, אני בטוחה שתוכלי לראות שיש דברים שהיו בך ושהשתחררו. שיש מקומות שלא היתה בהם פעם יציבות פנימית, ושהיום יש.
יש דברים שהשתחררו באופן ספונטאני ויש דברים, אני מניחה, שגרמו לך לסבל ושכיוונת אל השחרור שלהם באופן מודע.

_או מוות... וזו הבעיה שלי. אני מרגישה שתגובתיות היא בילט אין אצלנו במערכת.
ביום שאתעורר בלעדיה- אדע שאני מתה...
מה דעתך?_
תגובתיות היא אכן משהו שהוא חלק מהקיום האנושי גוף. מסכימה.
אבל הוא גם משהו שאפשר לכוון אל השחרור שלו, בעודך בגוף.

אם את באמת מסתכלת על תהליך כזה כמו על רצף של הארות קטנות ולא כעל הארה אחת גדולה, ולאט לאט את מתחילה לשחרר חלקים מתוכך, אז את מפסיקה להיות תגובתית ביחס לאותם חלקים ספציפיים, ונשארת תגובתית ביחס לחלקים שטרם שוחררו.

למשל, אדם יכול לשחרר את המרַצֵה שבו, או את הקורבן שבו, או את תחושת הקטנות/נחיתות שבו, או את חסר האונים שבו, וכו' וכו' וכו'.
קליפה ועוד קליפה ועוד קליפה.

ואז בהקשר של תגובתיות שהזכרת, אם ניקח למשל אדם שהיום קיים בו הדפוס של "נחות". הוא מגיב אל המציאות מתוך הדפוס הזה - למשל מתקיף או מתגונן בסיטואציות שמציפות בו את תחושת הנחות, ומול אנשים ש"דורכים" לו על הנקודה הזאת (הוא כועס, הוא נעלב וכדו'). ואותו אדם עושה עבודה פנימית לשחרור החלק הזה, הקליפה הזאת. ובוקר אחד הוא מתעורר ומגלה שהוא כבר לא תגובתי בסיטואציות הספציפיות האלה. ה"נחות" שהיה בו שוחרר. הוא עדיין תגובתי בסיטואציות אחרות, שמציפות חלקים אחרים, התניות אחרות שלו שטרם שוחררו, אבל בפן אחד ומסויים הוא כבר לא תגובתי. הוא חופשי. מה שהיה עד היום בילט אין - שוחרר.

ביום שאתעורר בלעדיה- אדע שאני מתה...
כשאני מתעוררת ללא תגובתיות בפן מסויים שלי, אני יודעת שבמובן מסויים מתתי ונולדתי מחדש, באותו הגוף .

מה דעתך? (סקרנית לשמוע...).

נקודת המבט הזאת מתקשרת גם להצעה של אמא לשלושה (אהלן מותק ) ושלי - להתחיל בקטן, לעומת לעמוד מול מסלול ארוך ומייאש.
אחד הדפים שנולדו מהבלוג שלה, אגב, ושיכול לעניין אותך בהקשר של התנגדות הוא איך לוותר על ההתנגדות.

[אמא_לשלושה*]

היי עירית
רק רציתי לומר שתענוג לקרוא אותך ולהיזכר בתהליך ובשינוי הנפלא שעברתי.