עסק נשי

[נהורה*]

לוונדר יקרה מה שלומך? איך הולך לך? ספרי קצת.....

[דליתוש_ב*]

נהורה, אני ממש ממש שמחה שאת משתפת.. לא מוצאת את המילים בדיוק להסביר, אני פשוט שמחה
וגם מודה לך.
תפסיקו לחפש צדק חברתי , תייצרו אותו.
את השראה בדיוק לזה @}


(שירלי, את כאן?
שעונה על הבעיות הגופניות של כול אחת מהמתאמנות ממש מלמד אותם דפוסי תנועה חדשים בריאים יותר .
אם בא לך להרחיב, אני מאוד אשמח לשמוע
ואם עדיף בדף אחר, אז תזרקו מילה ויסודר

[לוונדר_סגול*]

_לכל אדם יש שביל בו היא מגדירה את זירת הקריירה כעוד שדה אימונים להתפתחות.
כשאני מביאה הכל למישור הזה כל דבר נכנס למקומו._
אוי כמה שזה בא לי במקום המשפטים האלה, את לא מאמינה!
כבר אתמול כשקראתי את זה זה עשה לי גלינג בראש - איזה יופי של דרך להסתכל על זה
ומיד הגיע לי אטרף מעצבן ומתסכל בעבודה, שממש הרגשתי אומללה וקורבנית
אז הלכתי להתקלח - תמיד עוזר לי כשאני בבלגן רגשי -
ופתאום חזר לי הגלינג הזה שלך - לצאת החוצה מההזדהות המטורפת הזה
ולראות את זה כעוד הזדמנות לגדילה.
מעשה ניסים. תודה.

[נהורה*]

לוונדר ודליתוש תודה שבאתן לבקר, אם היתה לי רשימת מוזמנים לדף אתן בטוח הייתן ברשימה. בזה שבאתן יש משהו מאוד מדוייק, משהו באנטנות עובד טוב.
כואב היום הגרון, אתמול היה לי פה מפגש של הנשים היזמיות, זה היה מבחינתי מפגש קשה מן נקודת תפנית. אני עדיין מעכלת את זה לעצמי,
כשנולד תינוק יש מן תהליך איטי איטי של הזרה בו התינוק הופך להיות נפרד מהאמא-
זה כואב וככה אני מרגישה.

[תמר_בן_חור*]

הי נהורה- אני כל השבוע חושבת על המפגש יזמיות שיזמת. הלווא והייתי שם, משום מה נראה לי שזה תפור עליי. אולי בהמשך, לכי תדעי לאן מובילים הדברים, תלמדי טוב לקחים אולי אצטרף אליך להמשך. בלי נדר. שולחת אהבה ומאחלת הגשמה והצלחה קלות וזרימה מודעות וגדילה.

[נהורה*]

היי תמר,
בנושא הלקחים אני כבר יכולה לכתוב ספר..ועושה רושם שאני רק בהתחלה.
בינתיים אני חשה שנשים הן מיסתורין שיש לגלות בעדינות אין קץ,
ואני מודה שרגליי מלאות קוצים.
מעניין אותי איפה זה נוגע בך קבוצת נשים יזמיות?

[לוונדר_סגול*]

בנושא הלקחים אני כבר יכולה לכתוב ספר
את יכולה לתת פה את הראשי פרקים שלו?

[נהורה*]

אני קצת בבעיה עם זה, הקבוצה עדיין נפגשת התהליך הוא בהתהוות, וקיימת לי החובה לשמור על פרטיותן של הנשים המשתתפות בו,
מהן אני לומדת ומחכימה, לעיתים בתהליכים הרמוניים
ולעיתים ממקום של קושי.

אני יכולה לספר כן- על כך שהמעגל הוקם מתוך מחשבה לצור חוויה נסיונית בו כל אחת תורמת מעצמה מניסיונה ומהשכלתה ומעצם כך ההנהגה היא דיפוסית ומשתנה.המקום של מבנה רופף חובא בחובו הרבה אמוציות ומלמד מאוד על נטיות הלב של נשות מעגל בנושאים ובדרך בה הן בוחרות ללכת על מנת לטפל באותם אלמנטים הקשורים בהגשמה יזמית ועצמית.

אני "נופלת" לא פעם לתוך רגישויות שאותי לא פעם מאוד מפתיעות, אני מוצאת את עצמי "לוחצת" לתוצאות, בזמן שהנשים משחרות לתהליך ארוך לאו דווקא רצוף "הישגים".
בתמצות רב רוב הזמן אני טועה, הדרך שלי להתמודד עם זה, זה לכבד ולקבל את השונות בהסתכלות ובצרכים. זוהי משימה שכרגע אין לה גבול בזמן, הקשורה להבנתי בלהכניס הרבה אוויר, להתיר לאגו להשקיף מהצד לא פעם, ולהיות עדה לתהליך רוחני עמוק אותו אני עוברת בזכותן. מייחלת לעוד אומץ שיגיע מגבוה לעבור בנתיב הלא-מסומן הזה.

[נהורה*]

כל פעם מדרגה נוספת.
הפעם דמות ציבורית יחד עם קבוצת עיתונאים, מחד זו בסך הכל עוד ארוחה מצד שני זו חשיפה לדרגת פדנטיות חדשה, מחירים אחרים, אירוע עם הד.
תהיה איתנו צלמת, הבסיס הפיזי לאתר שבדרך.
האם אני מוכנה לקפיצת המדרגה הזו?

[לוונדר_סגול*]

בטח שאת מוכנה
אחרת זה לא היה מגיע, הרי...
חוץ מזה שמהסיפורים שלך עושה רושם שאת כבר מזמן מוכנה לקפיצת מדרגה

< אם דמות ציבורית יחד עם קבוצת עיתונאים נחשבים לקפיצת מדרגה... גם הם... את יודעת... אחרי שהם אוכלים... נו... את יודעת... >

[נהורה*]

כן כן האירוע המופלא הזה התרחש ובגדול.
היו בו המון רובדי אימון, התמודדות עם מעגלים דינמיים של אירוח, אנשים נעמדו באופן לא פורמאלי בכל מיני פינות בבית,עם אוכל ביד, סטף ענק של מלצרים, שפים וצלמת(יחסית למה שאני רגילה לא באופן מוחלט), שדרש ממני יכולות חדשות. התמודדות עם לחץ במקביל לעוד מפקדים בזירה(שני שפים). יכולת דיבור פורמאלית באנגלית בפני קהל(קשה קשה).
מזיגת יינות בנון שלאנט.בקיצור יש עוד הרבה מאוד מה ללמוד, אבל היה מופלא איך שהוא האומץ לעשות דברים חדשים מביא איתו גל נוסף של אומץ.

וחוץ מזה כמו שלוונדר אומרת בדרכה החיננית כולנו בשר ודם, כנראה שלרבים מאיתנו יש נטיה להעניק לחוויות לא מוכרות ארשת מפחידה על-אנושית משהו.

[נהורה*]

יום שישי, עייפות ועיינים זגוגיות, חודש מתיש וגדוש עשיה מאחוריי וחודש אוקטובר צופן סוד של התנסויות חדשות. אני מאוד עייפה מרגישה הרבה יותר טוב במונחים של תמורה אחרי שהעלתי מחירים והענות רק מתגברת- תחושה שגם קבוצות קטנות שמגיעות לכאן מביאות עמן תמורה הולמת.
מצד שני קיים קושי. אני אנסה לנתח את זה לאט, עייפות גדולה כבר אמרתי, העדר גבולות בית עבודה היום יום שישי וטלפונים התרוצצו כאן מעל ראשי עד ארבע. יש תחושה של חוסר מנוחה מתמדת גם כשאני הולכת לשון. הכל מאוד אינטנסיבי והראש עובד,חודש אוקטובר שהוא חודש של חגים האמור להיות איטי, הפך בן רגע לרצוף באירועים,מול חברות גדולות, שעדיין אני לא מאמינה שהן מגיעות למעוני הקט להתארח. מצד שני ההענות הזו נובעת מעבודה קשה, ואיכות שהרווחתי אותה בזכות עצמי. למה אני מתנצלת. פשוט עדיין מתקשה להאמין. בחזרה אל הקושי..אני מאמינה שכל זה קשור ב התרחבות, כאילו יש צורך להכיל את השפע הזה איפה שהוא בגוף, האמונה שהביאה את ההצלחה (מבהיללל), יוצרת כאילו מן עודף מה עושים עם כל זה? , איך מכילים את זה?, האם אפשר לעצור ולנוח? יש לי מן תחושה פנימית של להמשיך קדימה להסתער על היעד הבא, האם זה נכון לי? אני אמא מאוהבת לחלוטין מה לעשות שהזמן הפנוי שלי ממחשבות ומעבודה הולך ונעלם?
הכל טובל בהכל עצמאות כלכלית לה פיללתי כבר פה לגמריי ואני מלאת שמחה ותודה, גם העובדה שאני אדון על זמני זו היא חוויה מרנינה מאין כמוהה,אבל יש גם כובד אולי זה תהליך ההסתגלות.

[נהורה*]

עוד שני אירועים מאחוריי, סדריי הגודל בהדרגה עולים,כאילו מתוך יד מכוונת, היודעת מתיי לשלוח אליי את דרגת הקושי הבאה בדיוק בזמן בו אני יכולה להתמודד איתה.
אני כבר מתחילה בגישושים לצעד העיסקי הבא, מרגישה ששוב אותה יד מכוונת לוקחת אותי צעד אחריי צעד, ושולחת לי היבהובים, לאן ללכת. ישנם גם פחדים והיזהרויות, מה גם יש לי כבר מחשבות על השקעות כספיות שעד כה לא היו נחלתי.
שולחת תודה ליד המכוונת.
זה הולך להיות כיפור מלא כוונה והכרת תודה.

[תמר_בן_חור*]

וואו.
הדבר הכי חזק שעובר ממה שאת מספרת זה הקצב. את נשמעת כזורמת בנהר שופע ורוגש. אני כל כך שמחה לשמוע שאת מגשימה ומצליחה. זו אומנות להגשים ולהוציא לפועל.

שאלת איפה זה נוגע בי? אני מקבלת הכשרה אינטנסיבית בעבודה עם נשים. כרגע משתתפת במעגל נשים מאוד עוצמתי. חוץ מזה היה לי עסק הרבה שנים, ולמדתי "יעוץ ארגוני" באוניברסיטת בר אילן.

לגבי המפגשים שלכם אשמח לתרום מנסיוני, לגבי המבנה, הדינמיקה, תאום צפיות או כל דבר אחר, אשמח "לשים את הראש בפנים".

אני איתכן, מאחלת לכן גדילה והתפתחות, תמיכה והצלחה.

[לוונדר_סגול*]

באמת וואו.
עברתי לפרדס חנה. כבר היו ויש לי כמה פרוייקטים, קטנטנים אך נחמדים.
ברגע שאתמקם פה סופית, בבית שלי (עוד כ 3 חודשים ב"ה) אפרוץ במסע שיווק עצמי
ואני מרגישה שזה יהיה מצויין ותזרום אלי עבודה בשפע.
אני ממש מרגישה מהכתוב את הנהר השוצף האינטנסיבי שאת חיה בו, ומאחלת אותו לעצמי גם.
ולך אני מאחלת שתמשיכי להעיז, מתוך הקשב הפנימי שלך.
את כנראה עושה את זה מאוד מדוייק אם מסתכלים על התוצאות.
וגם שתעיזי לקחת מרחק לכמה שצריך מדי יום כדי לטפח את מקורות האנרגיה שלך, האהבה.

[סבתא_לשמונה*]

ל- נהורה
תודה שהזמנת אותי לקרוא את הדף. הוא ממש מדהים. הַיָזָמוּת!!!
אני שייכת לדור אחר. עבדתי בתפקידים חשובים שדרשו הרבה יוזמה ועצמאות אבל הם לא היו עסק אישי שלי, קיבלתי משכורת עבור עבודתי. באותו זמן גידלנו 3 ילדים וגם למדנו אבל עלי להודות על חטאי - לא עסקתי בעבודות בית. חצי ממשכורתי שילמתי לאחרים שיעשו את העבודה,כולל בישול, כך שכאשר חזרתי הביתה היה לי פנאי לילדים, למשחק, שיחה מעניינת ועוד. גם אישי בזכות העסקת עובדת/ מטפלת היה יכול להתפנות לילדים ואנחנו יכולנו למצוא פנאי גם לעצמנו.
כלומר, ויתרנו על חלק מההכנסה לטובת השקט הנפשי וזמן פנוי לילדים.
אני יודעת שהיום קשה מאוד להשיג עזרה כזאת וקשה לכן להתמודד עם הרצון להקדיש זמן ותשומת לב לילדים ולבן הזוג ובאותו זמן גם להמריא עם רעיונות יפים ולבצעם. יישר כוח!!!
עצה אחת - ילדים יכולים ללמוד להבחין בין ההתנהגות בבית הסבתא והסבא (אם יש בעיות) לבין ההתנהגות בבית. פשוט צריך להגיד - אצלנו זה ככה ואצל סבתא זה אחרת ולעמוד על כך.

[נהורה*]

תודה לכולכן על הברכות והפירגון, חיממתן את ליבי.

תמר, קודם כל כיף לשמוע ממך, זה מצחיק שהדברים שאת מספרת תמיד מעלים בי יותר סימני שאלה מתשובות,
לא הבנתי אם אתם עדיין באוסטרליה, ואם חווית הלמידה שלך באשר לעבודה עם נשים,וההשתפות במעגל נשים, נעשית שם.. או שבעצם את כבר פה ואומרת את הדברים...

לגבי המפגשים שלכם אשמח לתרום מנסיוני, לגבי המבנה, הדינמיקה, תאום צפיות או כל דבר אחר, אשמח "לשים את הראש בפנים".

כמשהו ישים. כי הנסיון שלך והרוח שאת מביאה בהחלט מסקרנות לעשיה משותפת.

אני אגב בוחנת אפשרות לקחת לנשמה איזה קורס בנושאי העצמה נשית או קואצ'ינג COACHINGׁ- חשבתי על מרכז ציפורי. תספרי לי אם יש לך עוד רעיונות, אני מעדיפה להתחבר עם מורה, פחות עם מסגרת.

[נהורה*]

לוונדר, אז עברת דירה, התחלה חדשה, זה מן מעבר דרסטי גיאוגרפית, יש לך שם הכרות עם הנפשות הפועלות?אני יודעת שיש בפרדס חנה מעגל נשי דיי חזק של נשים יוצרות.
בכל מקרה עיקר העיסוק שלך הוא בבניית אתרים(?), רציתי לספר שהצצתי בעבודות שלך, והן מתוקות להפליא (כמוך מה לעשות), אבל שאלתי את עצמי איך ניתן לתרגם אותם לצרכים עיסקיים (עכשיו אני בתהליך בניית אתר לקנמון)- איך לאמר, מתוק יצירתי לחוד, אבל לפעמים יש מסר יותר רציני.
מאידך, הגישה יכולה להיות, זו הפרה הסגולה שלי(ייחודיות), ג'אנר הפונפונים.

[נהורה*]

סבתא לשמונה, ברוכה הבאה,
האמת שדבריך ממש מעוררים השראה:
עלי להודות על חטאי - לא עסקתי בעבודות בית.

בזכות העסקת עובדת/ מטפלת היה יכול להתפנות לילדים ואנחנו יכולנו למצוא פנאי גם לעצמנו.

כשאני חושבת על זה 70% מהוויכוחים בבית הם סביב מי הוריד את הפח, ומי בישל כבר יומיים רצוף. הטלביזיה למשל עפה לה ממזמן מתוך מחשבה לפנות זמן אחד לשני.
בעסק שלי נקיון הבית הוא ממש חלק בלתי נפרד מהעסק, כי אני מארחת וגם כשאין אירוע אנשים באים לראות את הבית, כדי לבדוק את האופציה. וכששני אלה לא מתרחשים אז אנחנו מארחים חברים או משפחה, וכל זה בא עם הרבה עבודה, בדר"כ שלי מה לעשות.
בקיצור בהחלט הבאת רוח רעננה של אפשר גם אחרת מבלי להיות מליונר.
<כאילו יש משהו בחינוך בנות ישראל שאומר לא לבזבז על נקיון יותר מ- 600 ש"ח לחודש, וגם זה יותר מדיי- הזרע הרעיוני נזרע>

[לוונדר_סגול*]

איך לאמר, מתוק יצירתי לחוד, אבל לפעמים יש מסר יותר רציני.

מזתומרת? ראית את האתרים שלי?
עסקיים למהדרין.
אולי לא הבנת שצריך ללחוץ על הפרחים?

< רצה לעדכן את האתר >

[סבתא_לשמונה*]

ל-נהורה
חברים ומשפחה גם אנחנו מארחים וגם ארחנו בעבר ואז באמת שנינו יחד עסוקים יותר.ילדינו ונכדינו טוענים שאין מתחרה למרק העוף של סבא. אישי, שמעבר לטיגון חביתה לא הבין מאומה בבישול, התחיל להתעניין בבישול ופיתח כמה מתכונים לא מסובכים אבל טעימים מאוד. אני פרשתי כמה שנים טובות אחריו ועדיין איני אוהבת לבשל. אני מעדיפה לרחוץ את הכלים שלאחר הבישול, אלה שאינם מתאימים למדיח... עכשיו, כאשר אנחנו גימלאים, כמובן, אנחנו מחזיקים רק עזרה לניקיון, אבל כאשר גידלנו ילדים נהגנו אחרת וכמונו רוב האמהות העובדות. אני חושבת שבאותה תקופה נקבע גם החוק החשוב מאוד של ביטוח עובדים במשק הבית.

[תמר_בן_חור*]

אני עדיין באוסטרליה. המעגל נשים מתקיים כאן.
התחלתי להתעניין בנשים כשהבנתי שאני אדם מסוג אישה, ושזה שונה מאשר להיות אדם מסוג גבר. את זה הבנתי בקורס לנשים אצל מורה רוחנית בשם ליאורה גיל, אך מאז קראתי המון והתחככתי עם הנושא. אני מרגישה שהחיים "מכשירים" אותי.
אם תרצי לשתף אותי במה שעובר עליכן אוכל לתת לך את המייל שלי.

[נהורה*]

לוונדר,
אני מרגישה חופשי להגיב, כי אני משערת שברור לך, שאני בעדך וחושבת שאת מוכשרת ביותר (כי אחרת לא היה טעם בפידבק). אז קודם כל הכניסה לפרוטופוליו בניית האתרים, פשוטה ונוחה..זאת לא הייתה כוונתי,
כבעלת עסק,איך לאמר בסגנון מוצרי הבוטיק(במקרה שלי אירוח בוטיק), כגון:יקבי בוטיק, מסעדות ומלונות בוטיק, וכן הלאה, אבל גם אם הייתי מנהלת שיווק של אירגון כמו, חברת ביטוח או חברת הייטק וכן הלאה, הייתי אומרת לעצמי בחורה מוכשרת, אבל יש באתרים המקסימים שלה קיימת קריצה ילדותית שלא תצליח להעביר מסר רציני יותר של איכות יוקרה עיצוביות הייטקיות וכן הלאה.
אני מנסה לאמר שיש משהו במסרים באתרים שבנית, משהו מעט מצומצם תדמיתית, בכיוון של יצירתי- חמוד, סוג של חשיבה מעט אחרת- אבל שמפספס סגנונות מסר שונים.
כמו שכתבתי למעלה את יכולה להגדיר את קהל היעד שלך מבחינה שיווקית, כקהל יעד מתחום הרוח, הרפואה האלטרנטיבית, ובידור לילדים וכן הלאה- רק זו צריכה להיות בחירה מודעת.
יקרה זוהי רק דעתי, מן חומר למחשבה ואת מוזמנת למחוק אחרי הקריאה.

[נהורה*]

סבתא לשמונה
האיש שלי תחום עיסוקו רחוק שנות אור מעיסוקי הנוכחי (היסטוריון),ואני מכבדת את זה. אצלנו בכלליות בנושא הבישול שנינו בשלנים, אבל לא בשעות העבודה.
אגב מה פשר ההתעניינות שלך בנושאים משפטיים-חברתיים, עושה רושם שיש לך ידע נרחב?

[לוונדר_סגול*]

אני דווקא מסכימה איתך לגמרי.
ואני גם מודעת לבעיתיות ב משהו מעט מצומצם תדמיתית.
רק שאני מאמינה שאם יבוא נושא שדורש קו מעודן יותר, אמצא גם אותו.
כנראה שאני צריכה גם להוכיח את זה קודם...
ותודה על הפידבק, שנוסח בעדינות ובבהירות.

[סבתא_לשמונה*]

היידע שלי בנושאים משפטים-חברתיים קשור לעבודתי עד לפרישה שהיתה כמה שנים מעבר לגיל הפרישה ואם לא הייתי עומדת על כך שאני רוצה לפרוש ודאי הייתי בעניין עד עכשיו... אם לדייק - התעניינתי בזה עוד קודם ולכן פנו אלי שאקבל את התפקידים השונים שמילאתי.
אני מעדיפה לא לספר יותר מפני שאני מוּכֶּרֶת לציבור גדול של אנשים ואני מעדיפה להיות אחת בין שווים, אם כי יותר מבוגרת.
שניכם בשלנים - אני מעריצה אתכם. אני, משום מה, לא התחברתי אף פעם לעניין הבישול, אם כי כאשר הדבר הכרחי אני יכולה לחרוק שיניים ולעשות את זה לא רע...

[נהורה*]

הי תמר, תודה על הצעתך הנדיבה לייעץ...מהיכרותי את עצמי אני דיי גרועה בענייני אי-מיילים, ותמיד נדמה לי שמתרשמים ממני אחרי זמן שאני מאבדת עניין- מה שלרוב לא נכון,
איך שהוא השיח קולח לי באתר, פשוט לי יותר, על אף מגבלותיו.
אז בואי ננסה להתייעץ כאן נראה איך הולך.
בגדול, כרגע בקבוצה אנו בצומת דרכים,
בפגישה האחרונה הכרזתי שאני פורשת, מתוך תחושה שהדרך אליה מנתבות חלק נכבד מהחברות, חותרת להבנתי לקבוצת התפתחות לנשים ופחות לקבוצת יזמות נשים עם אוריינטציה עיסקית.
הבנות הביעו כעס של ממש בנוגע לעזיבה, אולי אפילו תחושת נבגדות באשר ליציאתי מהקבוצה, ואמרו משהו כמו הקמת את הקבוצה ועכשיו שזה לא לרוחך את פורשת...
אני מצידי אמרתי משהו כמו כן.. אבל הגדרתי שמונה מפגשים בתור התחלה בדיוק מהטעם הזה, של לראות לאן הדברים הולכים, ועכשיו אחרי שמונה מפגשים זה לגיטימי. יש לציין ש-"משברי דומיננטיות" באופן הולך וגובר הפכו לחלק מהנוף לקראת המפגש האחרון, ואפילו במפגש האחרון היתה התנגשות חזיתית עם אחת הבנות שגרמו לאי נוחות של ממש בקבוצה.

יצאתי מהפגישה מבולבלת, ברור שהבנות רוצות להמשיך, ברור לי שהקו המתפתח כרגע הוא לא לרוחי, בהמשך לקו הדמוקרטי שעל פיו השתתתי את המפגשים(כל אחת מעבירה מפגש בתורה, רוח הדברים מעוצבת יחד וכן הלאה...), נוצר מצב שלא ממש מתאים לי.
בו זמנית ישנה דרישה מאסיבית מבחוץ להצתרפות, בערך ארבע חמש בנות מעוניינות להצתרף. יותר מהכל אני משוכנעת שקבוצת יזמות לנשים זה דבר נחוץ וחשוב, שיכול
להביא לשינוי חברתי, ולהגדרות בהירות יותר של למה אנו זקוקות כנשים וכיזמיות?, מה מפריע לנו על מנת להתקדם?, האם יש דפוסים חברתיים, שמהווים "תקרת זכוכית" שנוכל להתמודד איתם יחד? איך סולידריות נשית יכולה להוות ראש חץ לעשייה וכן הלאה.

הצעתי לאחרונה אופציה דרך אי מיילים ובשיחות אישיות לפצל את הקבוצה, לשתי קבוצות של שש, כך נוכל לפזר קצת אמוציות להתאים במדוייק יותר, את הסגנון הקבוצתי המתאים לכל אחת, ונוכל לצרף מבחוץ. המהלך על פניו התקבל, אבל גם הוא דורש הרבה מאוד זהירויות והסכמות.
קיימות לי בראש מן שאלות ביניים כמו: האם אפשר לנהל קבוצת נשים באופן דמוקרטי, אך גם לנתב אותה למטרות ולהשגיות, כמו פרוייקטים משותפים, מפגשים עם קבוצות אחרות לטעמים עיסקיים וכן הלאה. כי למעשה כל הצעה שאינה עומדת במבחן הרוב, אינה יכולה להמשיך הלאה. או במילים אחרות, ההלך הדמוקרטי יוצר קונפורמיזם,ומגביל מהלכים נועזים, שיכולים באופן פוטנציאלי לפרוץ גבול לסלול דרך להוביל חזון.
מה דעתך?

[נהורה*]

לוונדר,
התגובה שלך מבהירה לי שהבנת בדיוק את כוונתי,
אני בטוחה שאת יכול להעביר סגנונות תדמיתיים רחבים יותר, זה עניין של התכווננות.

אני עוברת תהליך דומה בעצמי,
דווקא בכיוון ההפוך, האירועים היום פה ברובם עיסקיים פורמאליים,
והגיעו אלי זוג מקסים שרוצה לערוך חתונה,
איך שהוא הרגשתי ששיווקית לא הצלחתי להיות רכה ועוטפת מספיק,
ועושה רושם שהם יבחרו נתיב אחר.
ממש רציתי שהם יתחתנו פה יש בזה כזו ברכה, אולי פעם הבאה....

[נהורה*]

סבתא לשמונה,
כזוג וכיחידים אנחנו משתדלים לשמור על גחלת חיה ולוחשת, אוכל, אסתטיקה, חיבורים עם אנשים והרבה חלומות..
האם חברת לצוות המחשבתי שעוסק בלידות בית ולכל נושא החקיקה, נראה לי שיכולת לסייע לעגלה העייפה הזו המתפסת במעלה ההר? על אף שאני יכולה להבין את הצורך לנוח מעשייה.

[סבתא_לשמונה*]

בלידות בית לא עסקתי. בתקופה שאני ילדתי וגם כאשר נכדי נולדו לא דיברו בכלל על לידות בית ולכן אינני רוצה להתייחס לכך. עוסקות בכך נשים שכבר יש להן דיעה נחרצת בנושא ומי אני שאתערב? אני יודעת שאם נכדי הבכור היה נולד בבית הוא היה מת אבל אם אספר אעל המקרה שוב המשוכנעות יגידו שברור שבבית יכלו לפתור סיבוך של רגע הלידה האחרון... לעומת זאת נושא היזמות של נשים שאת העלית ואת עוסקת בו מעניין אותי מאוד.
נכנסתי לדפים העוסקים בלשון, מתמטיקה,פוליטיקה (כולל פמיניזם) ופעם גם בנושא הנקה שלא היה קשור לנסיוני האישי אלא למקרה של אחייניתי והוצפתי במבול של אנשים כועסים המשוכנעים שלא ייתכן שיש מצב בו ההנקה דווקא אינה הדרך הטובה ביותר. לא ראיתי לנכון להתווכח בעניין. אם כולן מצליחות - מצויין.
במה אני יכולה היום לעזור חוץ מאשר בעצה לפעמים? לא היה לי צורך לנוח מהעשייה אלא מהנהיגה. הנהיגה על האיילון נעשתה קשה יותר ויותר בגלל העומס ולא פעם עבדתי עד שעות מאוחרות רק כדי לא לנסוע בשעות העומס. הרגשתי שהנהיגה הזאת מתחילה לפגוע בבריאותי ואז החלטתי לפרוש. עברה עןד שנה עד שמצאו מישהו אחר ועד היום הם לא מרוצים, אבל איך אמרו אנשים חכמים: בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף...
אשמח לעזור אם מישהו מעוניין.

[נהורה*]

אם כך אשאל אותך שאלה ישירה: באיזה נושאים את חושבת שהיית יכולה לסייע? עולה במוחי האפשרות למשל לארגן הרצאה המתייחסת לצד המשפטי של יזמות נשים, זה מעניין אותך? ואם כן מה בדיוק? איזור ירושלים בא בחשבון מבחינתך?

[סבתא_לשמונה*]

הנושא מעניין אותי אבל היידע שלי אינו בשטח זה. היידע שלי הוא בדיני עבודה, איגוד מקצועי וגם חינוך.
אינני בטוחה אם בשלב זה יש צד משפטי ליזמות נשים. אני יודעת שיש גופים העוסקים בעידוד יזמות לעסקים קטנים ואני חושבת שהם שייכים למשרד המסחר והתעשייה. כדאי לך לנסות לחפש ברשת.
דווקא בגלל הריחוק שלי מיזמות פרטית כל כך מרתק אותי לקרוא על היזמות שלכן.

[סבתא_לשמונה*]

נכנסתי ל-GOOGLE וראיתי שיש שם הרבה חומר על עסקים קטנים. לא קראתי מפני שהשעה עכשיו כבר מאוחרת. עד שאסיים את ההכנות לשינה וגם אקרא ספר כפי שאני עושה לפני השינה כבר מכיתה א' ואפילו כאשר היו לי ילדים קטנים וגם עבדתי תהיה השעה כבר 03.00 ואז אכבה את האור...

[סבתא_לשמונה*]

נכנסתי היום שוב ל-GOOGLE ואני חושבת שיש שם הרבה הכוונה לייעוץ.

[תמר_בן_חור*]

הי נהורה,
תודה על השיתוף.
אני שומעת בדברייך הרבה תסכול ואני מבינה אותך. אך למרות שאת נשמעת מאוכזבת אני חשה אותך מועצמת.

אני מאמינה שכל קבוצה אינה מיקרית, ובאה לשרת את כל המשתתפות בה. לחיים יש דרך ללמד באמצעות מראות. מה שאני רואה בחוץ זה אני. שלב ראשון בלהיות חלק מקבוצה הוא להכיל את העובדה שכל מה שקיים אלו השתקפויות שלך.
זה לא פשוט לעמוד מול כל כך הרבה מראות ולהכיר בעובדה שהן כולן את.

אני מאמינה שהתקריות בקבוצה קורות בשני מישורים. האחת הוא המישור הפיזי, שבו מה שקורה במציאות אכן מתרחש. השני,הוא המישור הסימבולי.
אני חושבת, שההתנגדות האישית שעולה בך, בדינמיקה הקבוצתית, מסמלת התנגדות עמוקה יותר. לדבר מה, מהותי בחייך, ואולי בחיי כל המשתתפות. יכול להיות שמדובר באחת מ"תקרות הזכוכית" שציינת.

החוכמה היא לקחת את החומרים שעולים ולעבוד איתם. ללמוד מהם, לקבל מהם השראה.

דיברת על תחושת "חוסר נוחות" אל מול הקונפליקט שנוצר. האם יש צורות התנהגות והתיחסות שאינן "לגיטימיות" בין נשים? יכול להיות שזו דוגמא חייה לעוד "תקרת זכוכית".

תחושת התקיעות אינה המצאה שלך. זהו חלק בלתי נפרד מלהיות אישה יזמית. השאלה מה עושים עם זה?

אני מאמינה שהיכולת להכיל ולעבד את מה שעולה בקבוצה יכול להשליך החוצה על החיים. מדובר במגרש משחקים לעבודה פנימית.

אולי אחרי שמונה מפגשים הגיע הזמן לשנות את ההסכם בינכן. אולי להחליט על דרך אחרת להתנהלות הפגישות. יכול להיות שאפשר לקבוע סטינג, שחוזר על עצמו ולא תלויי באף מנחה. במעגל שלנו כל אחת מדברת בתורה ואין אפשרות להגיב או לשאול. כל שאר המשתתפות מכילה אותה ותומכת בה מבלי להתערב ולהגיב. אני מוצאת שזו שיטה מאוד טובה.

אני מסכימה איתך שקבוצת יזמות לנשים זה דבר נחוץ וחשוב. הגדירי לעצמך את מטרתך. מה את רוצה לקבל מהקבוצה? ומה מפריע לך על מנת להתקדם? ככל שתהיי יותר ברורה עם עצמך כך הקבוצה והיוניברס יהיו נכונים יותר לתת לך את מבוקשך. מה שקורה לך זה בתוכך.

נראה לי שכשיזמת את הקבוצה היה לך דימוי מסויים למה שאמור להיות. הדלי למה אומר: "זכור שכשאינך מקבל את מה שאתה רוצה, זוהי לעיתים מתנת אל נפלאה"

לדעתי, אם ברצונך ליצור קבוצת נשים שהיא "ראש חץ" המנתבת את עצמה לקראת מטרות משותפות והשגת יעדם משותפים אולי כדי לחשוב על קבוצה הרבה הרבה יותר קטנה. את נשמעת לי כרגע יותר "זאבה בודדה".

זהו בנתיים
אוהבת תמר

[נהורה*]

תודה סבתא לשמונה על האינפורמציה.

הי תמר ותודה על הפידבק המעמיק,
קודם כל הדיאגנוזה הראשונית שלך מדוייקת מאוד..
אני שומעת בדברייך הרבה תסכול ואני מבינה אותך. אך למרות שאת נשמעת מאוכזבת אני חשה אותך מועצמת.
ברור לי שהנסיון הזה, הזמין אותי לעולם חדש של מראות, שהעמיד דילמות חיים שלי במבחן לא פשוט, מתוך משחק תפקיד אחראי, של "המארגנת". במקרים דומים יתכן והייתי לוקחת את משחק התפקיד של ה"אאוט- סיידרית", במקרה הזה הקבוצה "הכריחה" אותי להתמודד. גם שם בחרתי להתמודד עד נקודה מסויימת, שהיא נכונה לי לשלב הזה בחיים ולארגז הכלים העומד לרשותי.
עכשיו אני מרגישה תהליך של מירכוז לגבי הטעם, והתחושה שאני מזמינה בקבוצה שתתפתח או שתווצר מחדש.

<הבת שלי המופלאה שלי דורשת תשומת לב , חופש היום אמשיך אחר כך>

[תמר_בן_חור*]

אני בטוחה, שמה שלא תעשי יהיה הדבר הנכון ביותר. מחזקת אותך לזרום עם תחושת הבטן שלך. אם תרצי להמשיך לשתף בהמשך אשמח תמיד לייעץ לך מנקודת מבטי. כל הכבוד לך.

[לי_אורה*]

קראתי את כל הדף. מאוד מעניין ומעורר מחשבה.

[לי_אורה*]

חשבתי הרבה על אחת מההודעות שלך על המצב הנוכחי של המעגל שלכן.

בפגישה האחרונה הכרזתי שאני פורשת, מתוך תחושה שהדרך אליה מנתבות חלק נכבד מהחברות, חותרת להבנתי לקבוצת התפתחות לנשים ופחות לקבוצת יזמות נשים עם אוריינטציה עיסקית.
האם הגדרת לעצמך מראש* בצורה הכי מדויקת ומפורטת מה המטרות של הקבוצה?

• האם במפגש הראשון הסברת מטרה זו למשתתפות?

לעתים המטרה מובנת יותר דווקא במהלך העשייה ולא מראש, וגם זה בסדר.
מצד אחד, משום שהקבוצה היא דמוקרטית, כלומר הרוב קובע, ברור שזכותן של רוב המשתתפות להוביל את הקבוצה לכיוון הנראה להן - קבוצת התפתחות לנשים. השאלה אם זה מתאים לך וכתבת במפורש שלא. אגב, אם זו לא היתה קבוצה דמוקרטית, מי שזה לא היה מתאים לה היתה פשוט פורשת ו/או מקימה לה קבוצה חדשה. אבל משום שזו קבוצה דמוקרטית, הרי שהקבוצה שינתה את פניה ואת מטרותיה לפי הצרכים של רוב המשתתפות, ולאו דווקא לפי השקפותייך.

ולכן, נראה לי שעדיף שהן יבחרו מבין עצמן מעין מדריכה לקבוצה, או שיתכנסו ללא מדריכה וינהלו את הדיונים שלהן בינן לבין עצמן, ואת לא חייבת להשתתף בדיונים כאלה אם לא נראה לך שהם מקדמים אותך או את מטרותייך.

נראה לי שכדאי לך לפתוח קבוצה חדשה שמראש תוגדר כ קבוצת יזמות נשים עם אוריינטציה עיסקית_ . ואולי כדאי לך להגדיר במפורש ובמדויק מה מטרות הקבוצה וגם מה אינו חלק ממטרותיה הישירות (כלומר _קבוצת התפתחות לנשים ) ולומר זאת מראש לנשים שירצו להשתתף בקבוצה. ואולי כדאי שתנסחי דף או כמה דפים של הצהרת כוונות, שבה יהיו כתובים במפורש: המטרות, האמצעים, הדרכים, וכו' וכו' של הקבוצה.

הגדרתי שמונה מפגשים בתור התחלה בדיוק מהטעם הזה, של לראות לאן הדברים הולכים, ועכשיו אחרי שמונה מפגשים זה לגיטימי._ - מאוד לגיטימי, בייחוד משום שהגדרת זאת במפורש, שאמרת זאת במפורש למשתתפות. הטענה שזו "בגידה" וכו' היא טענה מאוד אמוציונלית ומאוד אישית והיא עצמה משקפת בדיוק את הכיוון שאת לא מעוניינת בו: את הכיוון של דינציקה קבוצתית, עניינים אישיים, דיון על רגשות וכו' וכו', בקיצור _קבוצת התפתחות לנשים .

האם אפשר לנהל קבוצת נשים באופן דמוקרטי, אך גם לנתב אותה למטרות ולהשגיות, כמו פרוייקטים משותפים - זו באמת שאלה גדולה. אם יש לך חזון שלאורו את רוצה לנהל ולנתב את הקבוצה, זה עשוי או עלול להתנגש עם העניין הדמוקרטי ועם החזון, הצרכים והרצונות של המשתתפות האחרות. נראה לי שמדובר בשני סוגים של קבוצות:
א) קבוצה שיש לה מנהיגה כריזמטית, בעלת חזון ומטרות וכו', ששואפת להביא את הקבוצה למקומות מסוימים דווקא
ב) קבוצה דמוקרטית, שבה הקבוצה מנהלת את עצמה לאור החזון, הצרכים והרצונות של רוב המשתתפות, ללא איזו מטרת-על או מטרות-על קודמות שמנוסחות מראש. הקבוצה באה למלא את הצרכים של המשתתפות, וההדגשה היא על הצרכים המשתנים והדינמיים והמתחדשים. הרי כל הזמן קורים דברים אצל א-נשים בחיים, ובקבוצה מסוג זה כל פעם אישה אחת או כמה נשים ירצו לשתף. זהו סוג של קבוצת תמיכה. או כפי שניסחת: קבוצת התפתחות לנשים

תחשבי לעצמך אם את רוצה בכלל לשלב את שני הסוגים הללו לקבוצה אחת, האם זה אפשרי ובאילו דרכים. חישבי לעצמך אולי יש כאן סתירה בין 2 ערכים חשובים: מטרות-העל לעומת הדמוקרטיות. תחשבי אם את יכולה לשלב את שני הערכים יחדיו, או שיש ערך שנראה לך חשוב יותר ושאותו את רוצה להבליט בקבוצה.

חשבי גם איזה סוג של מנהלת/מנהיגה/מדריכה את רוצה להיות: כריזמטית שמוליכה למטרות-על וכו' או מהסוג של משתפת-משתתפת, אחת מהקבוצה.

אלו שאלות שאת יכולה לשאול את עצמך. הקבוצה הזו שמה לך כמה מראות מול פניך, ואת יכולה להשתמש בהן כדי להכיר יותר טוב את עצמך, את הצרכים שלך, את המניעים שלך, את המטרות שלך. ולאור חשבון נפש זה תוכלי לגבש לך קבוצה חדשה.

שיהיה בהצלחה (-:

[נהורה*]

בחזרה לעבודה סוף סוף..הבת בגן,
אבל היום קצת יותר מאוחר אחרי זמן רצוף של התרוצצויות וריקון סוף סוף הזנה- כמו מתנה משמים קיבלתי במפתיע סדנת ריקוד, על מגש של כסף.
זה התחיל שלשום במוצאי החג, גנבתי לי שעתיים של קונטקט, אין מילים להסביר כמה אנרגיה ועוצמה יש בפעילות כל כך בסיסית של הגוף (בהנחייתה של מורה דגולה). אחר כך באה התכווננות ממקום מודע יותר- אני זקוקה לריקוד זה הדלק שלי לחיים, הריקוד זוהי אהבתי הראשונית ביותר, הבסיסית ביותר, לפני היותי אישה, קרייריסטית, או כל שם תואר אחר . אהבתי לריקוד נובעת מאותו מקום שבו שוכנת האמהות, אינסטינקטיבית. הופ הופ והנה התיישבה לה סדנא על מפתני, הכל כרגיל מאוד מדוייק וטלפתי, כשיש בהירות לגבי צורך.

תודה שוב תמר על הפידבק וגם לך ליאורה, אני מרגישה שאני לוקחת את המשובים החשובים האלה ונוצרת אותם איתי, לשעה מאוחרת יותר. משהו כרגע בתוכי לא בשל להתעמק בזה עוד התנועה נעצרה מחוסר אנרגיה. אני מקשיבה לקולות. לא רוצה להכריח את עצמי לחשיבה. אני מכינה את עצמי להמשך במובנים של חניכה תהליכית פחות מחשבתית. השכל הביא אותי לנקודה מסויימת עכשיו זמן להזנה וגדילה כמו של תינוק בזרועות אימו, בסביבה בטוחה ופחות השגית. בתחום הזה של קבוצת נשים אנו זקוקה לזמן דגירה.

אני רוצה מאוד לקחת קורס להרחיב את ארגז הכלים. ובמקביל להסתער עיסקית.קיבלתי מן הצעה עיסקית טורפת קלפים מן קפיצת מדרגה, של קומה וחצי, אני רוצה לעשות כסף עכשיו, אני לא מתביישת להכריז על זה בראש חוצות, אני יודעת שזה חלק בלתי נפרד מהנתיב שלי. אני גם חשה את ההד של מה יבוא בעקבות תיבת האוצרות שאני יוצרת אט אט. תחושת ייעוד חזקה שלא התגלתה בפניי במלואה.
כסף, כמו שחברתי הטובה החכמה והאהובה אומרת זהו התדר האנרגטי הגבוה ביותר. הסיבה הפרשנית שלי לאמירה הזו נובעת מהכח האדיר הטמון בקבלה ונתינה בסחר החליפין הכרוך בכסף. לדעת לתת.. לדעת לקבל.. בקורלציה הנכונה, מניבה אינסוף תשואה, לא רק של כסף אבל גם של סיפוק המתורגם להערכה עצמית, הערכה חיצונית,והתרחבות. מילה ששוב ושוב חוזרת אליי. כסף בזיקוק שלו נוגע באהבה, לעצמך, לאחר המוכר, ובסוף השרשרת לאחר הלא מוכר לעולם. כן יוצא שאני קפיטלסטית אמיתית, כשאתה מרוויח, כמו אבן הנזרקת למים אתה יוצר מעגלי רווח הרבה מעבר לאליך. מבלי לחלק את השלל במכוון.}

[לי_אורה*]

מאחלת הצלחה!

[הגמד_חיוכון*]

נהורה את מחזקת אותי בכל מילה שלך,
עדיין לא סיימתי לקרוא אבל המילים מהפנטות ומושכות אותי כמו ליטוף מנחם על מקום כואב.
היה לי היום יום קשה ולקרוא פה על החוזק שבך ממלא אותי השראה. תודה!
<חוזרת לקריאה>

[נהורה*]

..תודה
יש משהו מאוד מפתיע בתגובות שלכן כאן, וגם בפידבקים מהסדנת ריקוד שאני עוברת,
איך שהוא העצמה, שמחת העשייה, המרץ..אינם מובנים לי מאיליהם בכלל,
האנרגיה שלי משחקת איתי מחבואים כבר כמה שנים, ברמה הפיזית
ובתחום הנפש יש עוד הרבה געש פנימי וחוסר שלווה, ששואבים ממני חלקים ניכרים מהכח.
הפידבק המקסים שלך הגמד חיוכון "החוזק שבך מעורר בי השראה"
פידבק כזה אני מגלה באמת משהו שלא ידעתי קודם.
זה שיש בי חוזק, למשהו מזה אני מודעת, אבל לדעת שהוא יכול לתת השראה למשהי זה כיף אמיתי.

[נהורה*]

שואלת את עצמי האם אני מתפזרת?
היוזמות הפכו להיות חלק אינטגרלי, כל יום שתיים..
פותחת דלתות לאו דווקא נכנסת בהן.
שואלת את עצמי בשקט האם אני ממוקדת מטרה האם אני יודעת מה אני עושה?התשובה היא כן......מסתערת קדימה אנרגיית נתינה וקבלה עוברת
דרכי,
אני נהנית לגלות איך הקירות נמצאים רק במוחינו,
במציאות הכל פתוח ואוורירי,
הפחד מהאחר - זה שיודע יותר ממני,
הפחד מהתעוזה שלי עצמי- מלהגיע לקצה הצוק של עצמי, להתרחב
בראייה לאחור הפחד הזה, מעוור, מתעתע, אשלייתי, אין לא זכר ממשי
אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות? הרי הייתי שם הקירות סגרו עליי?
הנפרדות שלנו יוצרת את החוסר פרופורציה,
אנחנו מזינים אותה, ואין מי שבתוכנו שיגיד...תגיד לי מה קרה לך השתגעת-
הכל צללים. במראות איסופיות הווליום של הפחד תופס נפח
אבל כמו בספרי ילדים זו מפלצת חביבה פרי הדמיון בלבד.

[נהורה*]

לא מצליחה לנוח, הטיפוס במעלה ההר תובעני,
זה לא עניין של אין זמן
זה עניין של אין נשימה הבטן מבעבעת,
אש בתוכי מעלי מתחתי
בערתי מפלסת לי דרך אבל גם מכלה את לילותי
איפה אפשר למצוא לי מנוחה בדרך הזו?
האם זה מחיר ההצלחה?
רוצה לעשות את הדברים כמתוך ריקוד, רגעים שלו רגעים כועס רגעים
כולו מים רגיש ורך.
חד מיימדיות האש, מסמנת לי שאני צריכה לזוז איתה מקום לנתב את ההילוך הגבוה שלי אחרת.

[סבתא_לשמונה*]

האם את מצליחה לעשות כסף ? כתבת שיש לך הצעה עיסקית טובה.

[נהורה*]

לעשות כסף? אני במעלה ההר קצת בלי כוחות , זקוקה נואשות למנוחה- אפילו איבדתי את קולי אחרי האירוע האחרון. בכלליות אין על מה להתלונן הגרף בעליה,אבל בקרוב הוא יעצר עקב מיצוי התנאים הקיימים.
אני לא מאמינה שאוכל לקפוץ אוקטבה כל עוד אני במותשות הנוכחית. חופשה קטנה מחכה לי שבוע הבא, חוץ מזה אני מפטנזת על חופשה אמיתית ועמוקה, משהו שיתן לי מקום למחשבות, שקט פשוט והשראה.
לא יכולה, לצור בלי הזנה.
ברמה הגשמית, הדברים הולכים לאט מאוד, ישנן שתי אופציות, אחת עדיין ברמת הרעיון המופשט שהיא מאוד מאוד קוסמת לי דורשת הרבה אומץ ונחישות השניה קונקרטית ואפשרית כמעט באופן מיידי, אבל מהווה צעד מדוד יותר, ולא קפיצה קוונטית. אני זקוקה לזמן מחשבה.
אמרתי כבר שלהיות עצמאי זה להיות בודד בהגדרה?
עם זאת לא יכולה אחרת.

[סבתא_לשמונה*]

תנוחי, תאספי כוח ותמשיכי

[נהורה*]

כמה ימים של שקט יכולים לעשות הרבה...ניסיתי הפעם להקשיב לעצמי ולא לכבוש את הרי הגליל בסערה, חופשה אמיתית של שקט עם בן זוגי...הרבה מחשבות, קצת דיבורים.
אכלתי מעט, הקשבתי לציוץ הציפורים וטיילנו ברגל בין בתים מלאי השראה ונופים ממלאי אוויר. ביום השני הגוף שלי התחנן למסאג' ממש הודיע כי הדם מפסיק לזרום אם לא יקבל תמריץ מדובב, הלכתי לספא במלון- הוא היה יקר ומנוכר, החלטתי שאפשר גם אחרת.
פניתי ל"מקומית" וקיבלתי המלצה חמה על משהי גם טובה לא יקרה שהגיעה עד אליי-
שוב האיתות הזה משמיים שהליכה שאינה בתלם, כרוכה אמנם במאמץ אבל מתגמלת פי כמה וכמה.המילים לא מספיקות לתאר את העונג שבא בעקבות ובמהלך.

[נהורה*]

כניסה פנימה, יש בתהליך הגדילה והצמיחה משהו כל כך רוחני שממש אפשר לגעת, במקום המתרחב. בגדילה יש משהו כואב, השלת תמימות ממש כמו בגיל ההתבגרות רצוף הדרמות.
להרוויח יותר, זה לא רק עוד ספרות בחשבון. צריך להכיל את זה, לעכל את ורק בסוף בסוף לחגוג את זה. לי זה לא מובן מאליו שנים תקרת המשכורת שלי היתה סכום ממוצע ביותר. הגוף שלי והנשמה ידעו להכיל את מה שהיה אז, מתוך תהליך איטי. פתאום זה אחרת כל כך, פתאום מושגי הכסף השתנו לי כל כך מה ניתן לקנות מה לא, מה אפשר לעשות לבלות הכל נפתח כמו מניפה. המיצוב החברתי החדש גם הוא מטלטל, פתאום בעלי, מגיע מוקדם הביתה כי צריך לאפשר לי לעבוד, פתאום הלוחות זמנים של המשפחה תלויים באירועים שלי, פתאום אני ההבטחה הגדולה של המשפחה, הכישרון, אחרי שנים שאולי קצת הייתי בצילו של האיש יוצא הדופן שלצידי. פתאום לקחת עזרה בנקיון זה נכון, זה אפשרי, זה מדהים עד כמה קשה לי לעשות המהלך הזה של עזרה בבית.זה מן וויתור עמוק על ניהול משק הבית שקשה לי איתו- וזה מעלה על שפתי חיוך, אולי בגלל הנורמות סביבי של חברותיי, אולי משהו בחינוך. אבל אני הולכת על זה, הרווחתי את זה וזה חלק מהתהליך לשחרר כדי לעשות את הצעד הבא. זה ממש התניה כזו אם אני לא אדע להאציל סמכויות, אולי אפילו להעסיק בקביעות משהו נוסף- אני לא אוכל להתקדם.אני משננת לעצמי אני משאב יקר שצריך לנצל אותו ביעילות ובחמלה האפשרית- אני לא חייבת לעשות הכל להיות אשת העסקים הכי טובה שמספיקה הכל לבד, מנהלת משק בית שמתוחזק מעולה וגם אמא הכי הכי משקיענית. אני מזכירה לעצמי כל הזמן אני אמא מסופקת וזאת הדוגמא הכי טובה לילדתי מתוקתי נסיכתי. גם בזירת החברות הקרובות משהו קורה, אני מרגישה שינוי, קודם כל אין לי זמן, לפעמים אפילו בכדי רק להחזיר טלפון. ההתמודדות שלי ביום יום שונה משלהן גם כי אני עצמאית, גם בגלל השפע שפרץ לכאן בסערה. אני מודה לאלוהים על הפירגון שלהן, זה לא מובן מאליו.
אני מקווה שאלוהים יזמן לי עוד נשים, שחוות את התחושות האלה על בשרן.
עולם מופלא.

[עדי_ברן*]

איזה כייף נהורה. כייף לקרוא אותך.

[נהורה*]

תודה אביב על הפידבק, לרגעים התחלתי לחוש שאני לבד כאן.
התחלתי לקום מוקדם, שעה שש, המהלך הזה מזין כמו תמונת ראי. האנרגיה שקשורה בעצם הוצאתו לפועל- כן כן לקום ביום לחורפי מוקדם זה קשה בלשון המעטה, חוזרת במהירות ומספקת אנרגיה עצומה חזרה. יש יותר זמן, ישנה בהירות נעימה ורכה , אני עכשיו יוצאת לטיול ארוווווך עם הכלבה.זה מן אשנב להשראה.
כח רצון איך הוא משפיע עלינו?
תשובה זמנית: ככל שאנחנו משחיזים אותו אנחנו מאמינים יותר בעצמנו. ככל שאנחנו משחיזים אותו אנחנו יודעים מהו הרצון שלנו, בתוך העירפול והאינרציה של החיים.

[סבתא_לשמונה*]

עשית בחוכמה שלקחת עזרה לניקיון ולא צריכות להיות לך נקיפות מצפון. את צריכה להיות אמא ובניקיון יכול להיות מחליף או מחליפה. נתת גם קצת פרנסה לעוד מישהו. בכלל תפסת מרובה - לא תפסת. ובמקרה שלך הניקיון הוא המרובה המיותר.
תענוג לקרוא מה שאת כותבת.

[נהורה*]

סבתא לשמונה, ממש כיף לשמוע מאשה חכמה ולמודת נסיון כמוך קומפלימנטים,
זה דיי משעשע שמהלך העזרה בנקיון נתקל בכל כך הרבה "תקלות"
בדרך לקחתי בחור שממש לא הצליח להשתלט על הבית, לקח לו שעות לנקות שליש ממנו, ולצורך סיום האפיזודה נדרשתי להפשיל שרוולים בעצמי ולנקות איתו.
כנראה שעדיין בפנים אני עדיין לא שלמה עם זה וה"תקלות" מאותתות לי שחררי- ברמה הפרקטית אני הולכת להרים טלפון למנקה המתוקה שכבר ניקתה אצלי פעם.

[מירב_שרמן*]

אני מקווה שאלוהים יזמן לי עוד נשים, שחוות את התחושות האלה על בשרן.
טוב, קראת לי, אז באתי קראתי קצת אותך (הזמן...) ומאוד הזדהתי, ולבקשה שלך מאלהים יש כח, וזה ככה ליווה אותי כל היום- הבקשה שלך והבדידות הזו שבעצמאות...והנה אני כאן. לא יודעת אם להתכתבות ארוכה, אבל נראה לי שאשמח להפגש איכשהו.

[נהורה*]

היי מירב איזה כיף שבאת,
קראתי לפני זמן רב אודות העסק שלך וערכו המוסף, אפילו נדמה לי שדיברנו טלפונית בהקשר של נשים קוראות ללדת, בכל מקרה אני בעד מפגש הפתעה המוזמן מלמעלה. נדמה לי שאת צפונית יחסית אליי (אני מירושלים) , אבל ההורים שלי גרים ברעננה ככה שאפשר לתכנן איזה מפגשון ספונטני כי תמיד אנחנו מחליטים להגר למרכז ברגע האחרון לקראת סופ"ש. אגב סוף שבוע הזה אנחנו מגיעים למרכז אחרי יובלות, אז יש הזדמנות, אחה"צ מבחינתי יכול להיות נחמד.תשאירי לי כאן הודעה כתובה אני אחזור אליך.

[נהורה*]

מתחילה ללמוד אחרי זמן דגירה קואצ'ינג לקבוצות, וכן..קבוצת הנשים היזמיות ממשיכה! במתכונת חדשה אינטימית יותר, נכונה לי יותר. ידעתי בשיחותיי הקודמות איתך תמר, שזה יחזור, הייתי זקוקה לזמן עיכול ועכשיו זה פה. ההרחבה של ארגז הכלים באה לי בזמן מקווה עם הקבוצה והמנחה הנכונה, קורס יחסית קצר מן פתיחת אשנב. ממש מרענן ללמוד שוב, זו מנגינה מאוד נשכחת אחרי שנים של להיות שקועה בתפוקות יותר ופחות בתשומות. כן הזנה, שואלים אותי לאן זה לוקח הרי אני בתחום ההפקות ומה כל זה קשור. אני לא יודעת הולכת עם הלב, אני מגישה שזו הכנה לקראת החזון הגדול שהוא יותר מעסקי.

[תמר_בן_חור*]

הי מתוקה, וואו אנחנו מתקשרות טלפטית, אני קוראת ספר מדהים ובדיוק חושבת עלייך. איך את עם אנגלית? ספר שהוא בוסט של השראה. ראיון עם שלוש עשרה נשים מצליחות רוחניות מדהימות. צמרמרות לאורך כל הדרך.

IN SWEET COMPANY
CONVERSATION WITH EXTRAORDINARY WOMAN
ABOUT LIVING A SPIRITUAL LIFE

MARGARET WOLFF

[נהורה*]

תמר מתי כבר תגיחי מהמרחקים?
אפרופו ספרים...תשמעי אני קוראת את שארמה עכשיו..ולמרות המסחור שלו חשתי התעלות של ממש לקרוא את הספר " מי יבכה שתמות", למה? קודם כל הספר הוא רשימה
של עשה ולא תעשה של דברים שאני חשה שהיו בפתחה של התודעה שלי גם ככה ונזקקו לדחיפה קלה. השטחיות כביכול,ומיעוט ההסברים לא הפריעו לי כי הכל היה כל כך ברור ובמובן ההסבר פשוט כל כך הקושי הוא ביישום היומיומי(כל נקודה זוכה לפירוט של עמוד לערך)., דוגמאות:

• אהבה חסרת פשרות היא מיקומה הטוטאלי של משמעת עצמית בחיים שלנו , בהצבת יעדים, ביעילות וניהול זמן,משמעת באשר למחשבה חיובית(מדהים)
• לקום מוקדם בבוקר באיזור חמש בבוקר(מיישמת כבר) והתחלת היום בזמן השראה קריאה כתיבה
• לקבוע יום שבתון אמיתי
• הצורך בעבודה בקבוצת עבודה

הקמת ספרייה של ספרים "הירואים"- להיות מצויין ברוח ובחומר דורש לחוות השראה נעלה מאנשים נעלים

• הצורך בבחירת מורה רוחני(הסעיף הזה קשה לי...אינדיווידואליות יתר כנראה)
• להסתכן יותר ביום יום
• לעשות למען אחרים

כאלה נקודות יש 101, שווה שווה.
אני מחר הולכת לחטט באמזון, לגבי ההמלצה שלך,האנגלית שלי בהחלט לא רעה.. גרתי בלונדון שנתיים פלוס. אני הולכת להתעלף לתוך שינה מתוקה, לילה טוב..

[נהורה*]

"שאת מודדת דדת דדת דדת כמה אני נותן..." (מהשיר המצויין של ירמי קפלן)
מדידה, תועלת, מה יצא לי מי זה?, לצאת מופסד, פייר, מחיר יותר מהוגן...
כל אלה הם חלק מהמיץ התרבותי ואולי גם המישפחתי שלי (אמי סוחרת בנשמה).
היום מלצר שלי התקשר והודיע על שינוי ה"תעריף" שלו.. והרכות שלי החלו לפעום מעצבים למה??? (כי הוא גם ככה לא יעיל , גם ככה משהו בנתינה שלו לא הגון ממהר שהשכר לפי שעה מאט שזה קבלני), התחלתי קורס והיו בקורס 26 אנשים במקום שהובטח 20.נכנסתי לעימות גם על זה, עם מנהל המכון. נודע לי מחברה שטיפול אלטרנטיבי אליו אני הולכת עלה לו המחיר על אף שסיכמנו מפורשות שהוא לא יעלה במשך חצי שנה- באתי בקריזה בסוף הסתבר שלכולם עלה, לי לא.
אין ספק שדפוסים שהם מאותתים זה בא בשישיות כמו אקטימל,
חלק מהמקרים פה אני מאה אחוז צודקת, חלק זו בחירה שלי להחליט אם אני מעוניינת בהמשך ההתקשרות או אם לא. אבל למה זה מעלה לי את ה"פיוז" למה זה קצת יותר מהעניין עצמו. ולמה כשמשהו מבטל וזה כרוך בדמי ביטול אני בועלת טונות של רוק ומרגישה כל כך לא בסדר. מדידה ותועלת הצד הנכון שלהם נובע מכך שנתינה הנמסרת כפרי עמל יש לקבל עליה תמורה הולמת. אבל מהי אותה תמורה? מה קורה כאשר ישנו שינוי מוצדק או שאינו מוצדק באשר לקביעה שמעוגנת בחוזה.
לא מזמן אח של משתתף באירוע נפטר באופן פתאומי, החברה התקשרו יום לפני לבטל בניגוד גמור לחוזה, ההוצאות כבר נעשו, וויתרתי להם, צריך להיות בן אדם. היום התקשרו לבטל אירוע שנקבע לפני חודש וחצי ושבגללו לא נסעתי לחו"ל, חשוב לי הקשר עם הגורם העיסקי הזה, אבל הם לא עשו כל מאמץ כדי להודיע בזמן, מה הטעם בחוזה שאם מפרים אותו, לא נקנסים עליו. הודעתי כי הם ישלמו סכום מלא, ואני מרגישה מוזר.
אני יודעת שיש כאן שיעור רוחני גבוה שעדיין נחבא מעייני.

[תמר_בן_חור*]

"כשאגיח" בטוח אודיע לך. בנתיים קיבלנו ויזה לעוד שנה, אז אני פה, עדיין לא מיציתי.

אני מאוד אוהבת את הספרים של רובין שארמה, קראתי לפני כמה חודשים את "הכומר, הגולש והמנכ"ל", גם כן אין מה לדבר, "יש לו את זה בענק". החיסרון היחיד שלו מבחינתי האישית, הוא שהוא לא אישה, כך שהתמונה שהוא מצייר אינה שלמה מבחינתי.

לגבי ה"דמי ביטול", תחושת הבטן שלי זה, שאפשר לשחרר את העניין הזה, אלא אם כן את מרגישה, שמשהו בזדון עושה ממך צחוק. גם בגלל שעדיף להיות חכם מאשר צודק, ולהשאיר הרגשה טובה של רוחב לב וקמפשן (חמלה, רק שבאנגלית זה נשמע לי יותר טוב). וגם בגלל שאם באהבה עסקיננו, איך היית רוצה שיתנהגו כלפייך, שילכו לפי החוקים או שירחמו.

את יכולה להיות מעל השלב שצריך להוכיח לעצמו שהוא לוקח את עצמו ברצינות ולכן "הולך לפי הספר". שחררי, תני ללב להוביל. זה תרגיל באמונה. מה שלא שלך (קרי הארוע שהתבטל), לא שלך, והכל לטובה. הכל פרפקט. הכל מסתדר בדיוק כפי שאמור להיסתדר. תתרחבי.

[נהורה*]

החיסרון היחיד שלו מבחינתי האישית, הוא שהוא לא אישה,
גדול.........D-:
(רגע...את לא רצינית??)
תגובות מעמיקות יותר מחרתיים, יש לי אירוע מחר.

[תמר_בן_חור*]

לגביי המלצר, תבדקי עם עצמך מה כל כך מפריע לך?

האם את מפחדת להגיד לו לא? האם את מפחדת שאם ילך לא יבוא מישהו אחר במקום? פחד אינו שותף טוב, לכי על האמונה.

האם הוא בסך הכל מראה? אמרת שהוא עובד מהר כשזה קבלני ולאט כשזה לפי שעה. זה אומר, שהוא לא עובד מתוך אהבה אלא מתוך אינטרס. הרי לא באמת אכפת לך מה קורה בתוך הראש שלו, ומה מניע אותו, מה שמשנה זה מה זה אומר לגבייך. ברגע שזה פתור מבפנים זה גם נפתר בחוץ.

אל תהיי קטנונית. תזכרי שזה המקסימום שהוא יכול כרגע. מתאים לך יופי, לא מתאים שלום. אבל אל תמרמרי, תצחקי.

לגבי העלאת המחיר של הטיפול האלטרנטיבי. האם את מעוניינת שמישהו יפסיד עליך, בגלל שהוא נתן את המילה שלו ומפחד או מעדיף לא להתעמת איתך? האם את חושבת שיש כאן מזימה (העלעת המחיר אחרי שהטיפול התחיל), או טעות אנוש. למה זה כל כך מפריע לך. העולם לא שחור לבן, תני לעצמך להיות באפור. להיות באמונה.

[נהורה*]

היי תמר, כהרגלך את גורמת להכנס פנימה ולהעמיק,
לגבי ה"דמי ביטול", תחושת הבטן שלי זה, שאפשר לשחרר את העניין הזה, אלא אם כן את מרגישה, שמשהו בזדון עושה ממך צחוק.
קבלה ונתינה.. להרגשתי יש כאן באלאנס עדין מאוד בין לשים גבולות ללקוח לבין קומפשיין/ חמלה. תפקידו של הגבול במסחר, דומה מאוד ליחסי הורה ילד, אם לא תשים גבול, לא רק שאתה תתרוקן ותתעייף מאנרגיה מתפזרת, כי הילד יהפוך למפונק ובלתי נסבל, גם הילד יסבול מכך שכן ילד ללא גבולות תחושת ההישג שלו מאוד קצרת טווח, והנאה שלו מוגבלת- כי הכל מותר, הכל אפשרי ולעולם אין תחושת סיפוק מלאה. כך גם עם לקוח יש לשים גבולות במידה מסויימת מתוך קומפשיין, עד כמה שזה ישמע אבסורדי.
שאלת השאלות היא איפה הגבול, בראשי אני מתחילה לנסח נוסחה מעשית, רק מלדבר על זה- בנושא מדיניות הביטולים.
_לגביי המלצר, תבדקי עם עצמך מה כל כך מפריע לך?
האם את מפחדת להגיד לו לא? האם את מפחדת שאם ילך לא יבוא מישהו אחר במקום? פחד אינו שותף טוב, לכי על האמונה.
האם הוא בסך הכל מראה? אמרת שהוא עובד מהר כשזה קבלני ולאט כשזה לפי שעה. זה אומר, שהוא לא עובד מתוך אהבה אלא מתוך אינטרס. הרי לא באמת אכפת לך מה קורה בתוך הראש שלו, ומה מניע אותו, מה שמשנה זה מה זה אומר לגבייך. ברגע שזה פתור מבפנים זה גם נפתר בחוץ._

לגבי המלצר כן היתה לי שיחה איתו שמאוד ניקתה אותי מהתחושות שניקרו בי.
בסופו של דבר חזרתי על כללי השכר המקובלים פרטתי את הסיבות לאופן הקבלני שבו זה נעשה, וצייתני גם את הליקויים וחוסר האמינות ביחס לעבודה שלו, הוא הכריז שבסיום החודש הוא יצא לפסק זמן ואני נעתרתי. מקווה להכניס לצוות אנשים עם אהבה וחדוות עשייה, אמן.
מה הקושי? הקושי נובע מהמקום הלא בטוח שאני עדיין חשה באופן טבעי למדיי מעסק חדש אני חייבת לאמר מצליח מאוד, שעדיין יש בו שבריריות מסויימת. העובד הזה לדוגמה יש לו נסיון במטבח הוא ייצוגי ובעל כוח פיזי, תכונות משלימות שאני זקוקה להן כאן. עם זאת אני חשה שבאופן קונסיסטנטי הייקון מאותת לי לא לצור תלות לא בספק לא בעובד לא במשווק, וכל הזמן לחזור לעצמי להיות מחוברת למקור העצמה שלי ולהמנע ממה שאני מכנה מעקפיי עצמה.

[נהורה*]

תני לעצמך להיות באפור. להיות באמונה.
כן המשפט הזה מתייחס ראוי לו פרק התייחסות נפרד,
מדובר פה בדפוס חשדני, עם מקור ששואב את ערוציו מילדותי הלא נשכחת,
לא אמא שלי לא היתה זונה חלילה ואבי לא היה שתיין נהפוך הוא, פשוט מן משקעים מילדות בצל קורתם של הורים לא מנוסים וצעירים מאוד. נדמה לי שאין שם הרבה מרירות כבר, רק מן התניות מושרשות. אני לומדת וכמו תמיד הכל אחד, דפוסים נבנים יחד, בו זמנית בכמה חזיתות. נתוות לי מערכות יחסים של אמון ושת"פ עם גורמים עיסקיים מאוד לאט ובאהבה, אני מרגישה שאני צומחת יחד איתם בתהליך ספירלי שיש בו עליות ומורדות, עם מגמת שיפור. אני ממציאה מערכות יחסי אמון קצת יש מאין, זה תהליך מאוד מאוד מאוד איטי. במובן מסויים זה גם קשור לטיפול האלטרנטיבי זה הקפיץ כי האמון הועמד בסימן שאלה כמעט מתבקש מתוקף ההיסטוריה, כשהצפייה המושרשת היא אכזבה.
אוו... כמה כתבתי תודה תמר על סיעור המוחות זה ממש עוזר לי לגבש את הדברים. ספרי לי קצת על מצבך התעסוקתי, יש בשיח ביננו מן מסך קל של ערפל לגבי איפה את נמצאת, מעניין אותי,כי יש בך אוצר של ממש.

[סבתא_לשמונה*]

קפצתי לבקר וקראתי.
הסיפור על המלצר מראה כמה קשה לנו להיות מעסיקים ומכאן נובעת החולשה כלפי העובדים. אני יודעת בעצמי כמה קשה היה לי להעמיד דרישות לכפופים אלי - אמנם אני לא שילמתי את משכורתם אבל יכולתי לפטרם ותמיד הרגשתי לא בנוח עם זה ומצד שני חששתי שלא אקבל עובדים טובים יותר. לקח לי הרבה זמן למצוא את האיזון הנכון. יש עובדים שעושים בעיות בדיוק כאשר הם מרגישים מצוקה אצל המעסיק ומנצלים זאת, אבל יש עובדים רבים שהם הגונים ומסורים ובמשך הזמן לומדים לדעת איך לבחור בעובדים מתאימים, אז אל תתייאשי - גם את תרכשי את הנסיון והאבחנה. לכל אחד יש דפוסי מחשבה מהילדות, לפעמים חשדנות ולפעמים עודף אמון אבל בסופו של יום לומדים.
דמי ביטול הם בהחלט במקום אם הביטול גרם לך נזק כספי. ברור שבמקרה של פטירה או אפילו מחלה צריך להיות פחות נוקשים וגם את תמצאי את האיזון הנכון. אני בטוחה שתמצאי, או שכבר מצאת עזרה טובה לניקיון.
אני משוכנעת שתצליחי - יש לך את הכוח לכך.

[תמר_בן_חור*]

תודה נהורה.
אני כותבת. אני המעסיקה והמועסקת. לא פעם חשבתי לפטר את עצמי, אך אני מאמינה בפוטנציאל...

[נהורה*]

תודה סבתא לשמונה, נעים לשמוע על נסיונך, אני עכשיו במין שיא של אינטנסיביות בחיפוש אחר עובדים ושותפים לדרך, וגם השביל הזה מלא באתגרים רוחניים. התדר של חיבור לאדם נוסף במהלך של עבודה, הוא לא מובן מאליו, האיזון בין להיות הגון כלפי האחר ועצמי, להיות החלטית מבלי לגלוש לתובענות יתר. להיות כנה מבלי להיות נוקשה.
שכל חיפוש מלאכת האיזון הפנימית תפטר העובדים הנכונים יגיעו.זה מרגיש קרוב..

תמר את מחדדת לי חידות כהרגלך, את סופרת?עיתונאית?מגירונית?
אשמח לקרוא מפרי עטך!

[תמר_בן_חור*]

אני עובדת על ספר. עוד מוקדם להוציאו החוצה, זה תהליך עם קצב ושיעורים רבים.
אני מקווה שכשיצא החוצה הוא ישתלב עם עבודת שטח בתחום העבודה עם נשים.

[מונו_נוקי*]

ולמה כשמשהו מבטל וזה כרוך בדמי ביטול אני בועלת טונות של רוק ומרגישה כל כך לא בסדר
ומה פרויד היה אומר על זה:)

[נהורה*]

תמר- נשמע טוב,
מונו- ברוכה הבאה, לא הבנתי את כוונתך, אולי בשל בורותי בזירה הפסיכואנליטית

[מונו_נוקי*]

טוב אז פסיכולוגיה בחצי גרוש בשתי נקודות:
משהו מבטל
לא מישהו
משהו
כוח עליון
עצם
הוריקאן
ישות לא אנושית

אני בועלת טונות של רוק
לא בולעת
את בועלת את הרוק!
את לא באמת בולעת את הצפרדע.

[נהורה*]

חמודה, אני כנראה קצת מוגבלת, פשוט לא הבנתי כלום.

[שירלי*]

נהורה מה שלומך??
רציתי לספר קצת על מה שקורה אצלי בעסק ואיך זה משפיע על שיקול הדעת שלי
אז איפה שפיניתי זמן ביגלל עיסקה לא טובה , באו עיסקאות טובות יותר
היה קצת עצוב ומפחיד לומר לא למי שלא רוצה לשלם את המחיר שקבעתי אבל מסתבר שלאורך זמן השיקול היה נכון מאוד.
אני מחכה לעוד 3 ,4 לקוחות שירשמו כדי להרשות לעצמי לקחת הלואה ולהביא עוד ציוד לארץ גם לגיוון וגם כדי לתת פתרונות להריוניות, אנשים עם בעיות קשות במפרקים מסוימים וכו.
אני נהנת לראות איך לקוח מביא לי לקוח
ומענין לגלות שדוקא כאשר נרשמתי לעוד קורס והתחלתי ללמוד גם התחילו להיות יותר טלפונים, אנשים מתקשרים לבדוק מחירים או לבוא לשעור ולבדוק אם מתאים להם
מה שאומר שכאשר משחררים כסף מקבלים ממקום אחר
וכול זה עדין מפחיד אותי לקחת הלואה ולהתרחב אני מחכה לעוד קצת לקוחות (הוכחות) לפני שאני מתחיבת.
שירלי

[נהורה*]

היה קצת עצוב ומפחיד לומר לא למי שלא רוצה לשלם את המחיר שקבעתי אבל מסתבר שלאורך זמן השיקול היה נכון מאוד.
שירלי, טוב לשמוע שאת צומחת ונוגעת דרך העיסוק שלך בציר קו אמצע, המרכז שלך.
להגיד לא ולתחום גבול, משמעו הגדרת האני המקצועי שלך, זה דורש המון אימון ואמון בעצמך- וזה טוב לשמוע שאת שם.
מה שאומר שכאשר משחררים כסף מקבלים ממקום אחר
זה בדיוק עקרון השפע, ואני מרגישה שמה שאת אומרת הוא הליבה והיומיום של עסקים. כשמישהו קונה ממך זה לא על חשבונו וכנ"ל להיפך, בעולם יש שפע אינסופי, המחסור הוא אשליה במוחינו לפני שעשינו עבודה פנימית.
סיפוריך מעוררים מחשבה.

[נהורה*]

סוף סוף שבת שקט. קצת קשה להרגע עייפות מלהיות כל הזמן בתנועה. כמעט כל שעה ביום מנותבת, חברתי האהובה היום אמרה לי שמרגיש לה שאני ממהרת מידי. שאני צריכה לנוח ולשמור על עצמי. אני יודעת שאני בטורבו, אני משתדלת לנשום, אני מטפלת בעצמי, מקשיבה מזינה את עצמי תמיד יש מקום ליותר. יש בי התלהבות, אני יודעת שזה לא נורמאלי. אני שואפת לתוצאות לא נורמאליות. מציבה לעצמי יעדים בקול רם. יעדים שהם חוצפה, כל חודש מוסיפה עוד שליש למחזור, תוצאה של 90% עבודה קשה ו10% חזון-שארמה צודק. לא יודעת איפה תינוק יכנס למשוואה ואני כל כך רוצה. בבואות משתקפות על החלון , בנות גילי עוברות מולי, חלקן המיזערי מנצלות משהו מכשרונותיהן באופן שניתן להרוויח כסף ממנו. קשה לי לראות את זה, אנחנו הנשים זקוקות למשאבי נפש אדירים כדי לשבור את שרשרת הבינוניות. שום דבר לו מובן מאליו, לא לפרנס היא אופציה ש-50% מהנשים "בוחרות" בה. להתרשמותי 30-40% משתכרות בשכר נמוך-בינוני, לעיתים במשרות חלקיות. זה אומר שרק חלק קטן מאיתנו בעלות עצמאות כלכלית אמיתית, יכולות לבחור את גורלנו על פי נטיות לבנו מבלי להיות תלויות בבעל בהורים וכו'. כסף זה כח הוא לא הכי חשוב, אבל הוא מפתח, להשפיע על הסביבה ועל גורלנו האישי. נשים רחוקות מכסף. נשים מנוטרלות מעצמה יוצאת. אין תרגום בין העצמה הפנימית לעצמה החיצונית. קיימת תקיעות המונית אצל נשים. המפתח לשינוי הוא במידה רבה לדעת להרוויח כסף בקרב בנות המין היפה. שינוי המאזן הכספי-הג'נדריאלי,יביא לתזוזה במיקומה של האשה במשפחה, באקלים החברתי והפוליטי.

[לוונדר_סגול*]

הי נהורה,
קוראת אותך ומתבאסת מבינוניות ההכנסות שלי...
אבל נותנת לעצמי עוד חודש חודשיים עד שאסיים את שיפוץ הבית החדש (עוד לא התחלתי, הפעם באמת בימים הקרובים) ואז, מביתי החדש אתחיל במסעי שיווק שיזרימו אלי ים של עבודה מפרנסת ומעניינת.
ובינתיים, זוכרת שהיה איזה דיבור על קרמיקות יפות שנשארו לך?
תוכלי לשלוח לי את תמונתן "במייל?" [email protected]

[מירב_שרמן*]

הי נהורה, כן...אז כנראה שדיברנו פעם תודה על ההזמנה שלך, אצלי הגלגלים מסתובבים לאט...הבעתי רצון, ולא הגעתי עוד למקום של מימוש. הקריאה שלך לעוד נשים עוררה אצלי ישר את המקלדת, ולא חשבתי בכלל פרקטית. חושבת עליך, ואשמח מתישהו לממש, מקווה שזה בסדר מבחינתך ככה, כי יש כל כך הרבה דברים ביחד שאני מנסה למצוא להם זמן ומקום.
קוראת אותך ומאוד מענין לי לראות את הדרך שאת עוברת. מסכימה עם מה שכתבת על עצמאות כלכלית, מאמינה שאנחנו יכולות לעזור אחת לשניה מאוד בשינוי המחשבתי, בהכרה.

[נהורה*]

לוונדר יקרה אל תבזבזי אנרגיה יקרה כמו שלך על התבאסויות, לכל פריצה קדימה יש זמן דגירה,
לי היה זמן דגירה של חמש שנים ארוכות והפחד מהתארכות זמן הדגירה שלי, בדיעבד האריך את משכה.
את בונה את ביתך ודרכו את חזונך במובן הרחב, להרגשתי תתענגי על כל שניה.
ככל שהפנים שלך יבוא לידי ביטוי באופן מדוייק יותר בביתך (השפע זורם ממך לעולם),
כך השפע מהעולם יחזור אליך כפול ומכופל.
לגבי הקרמיקות אני בעד, אבל כרגע אין לי זמן לכלום,
אולי אני אבקש מהאיש שלי שיצלם ואז אני אזדקק להסבר איך מעלים צילום.

[נהורה*]

מירב, אני מבינה ומקבלת..וגם לומדת ממך במובן של לכבד את איטיות התהליכית בלגשת אל דברים.

[נהורה*]

היום היתה לי מין מסקנת ביניים שאני לא נהנית,
העבודה היא כל כך אינטנסיבית שאני חשה זמנית מן עבד של העסק. העבודה היא ממש מפרכת.
אני מרגישה שההקלה מעבר לפינה, אני זקוקה לעובדים זהו
שוב שלב בהתבגרות שלב בהגדרת בעצמי של העסק,
זה כבר לא כל כך עסק קטן,
זה כבר לא כל כך צנוע.
זה דורש ממני לעכל עוד שינוי,..ושוב אני מקבלת תזכורת שמשך החיפוש (של העובדים במקרה הזה) שווה למשך התהליך.
אני צריכה לשחרר את הקבעון של "לי יש עסק קטן קומפקטי, בייתי,בלתי תלוי"
ולקדם בברכה את "לי יש עסק בינוני משגשג ומניב, שיכול להזין עובדים נוספים מלבדי"
ועוד משהו איך מתמודדים עם ביקורת?
העסק גדל ואיתו גם הקף האירועים,אני מבינה שאני זקוקה לשדרוג והרחבת הציוד.
ובינתיים זה עדיין לא פה..ובניתיים קבלתי שני פידבקים צוננים.
מחפשת קו האמצע, גישור בין שינוי לכאן ועכשיו.

[לוונדר_סגול*]

נכון, החזון שלך היה:
עסק נשי עצמאי ומחייך!
מדהים כמה מהר הפכת מ:
"לי יש עסק קטן קומפקטי, בייתי,בלתי תלוי"
ל:
"לי יש עסק בינוני משגשג ומניב, שיכול להזין עובדים נוספים מלבדי"
שמעתי שלילדים בתיכון בערך יש כאבי גדילה (לא זוכרת את זה, אולי כי לא ממש גדלתי... ), שהגוף הגדל שלהם מכאיב להם בתהליך הצמיחה המזורז.
כנראה זה מה שאת עוברת עכשיו

מחפשת קו האמצע, גישור בין שינוי לכאן ועכשיו.
בטוחה שתמצאי

[נהורה*]

לוונדר את מחממת את ליבי,
הלוואי והיום יקרה נס והעובד/ת הנכון יגיע.

[מירב_שרמן*]

הי נהורה יקרה, תודה. לומדת גם אני ממך.
לגבי העסק- גם אני עברתי דברים מאוד דומים- עסק עם חזון, עשיה מאוד באהבה, ביקוש, הבנה שצריך לגדול מהר, עבד של העסק, לא כיף, חושבת על עוד עובדים, לא מסתדר לי...שם עצרתי וטרפתי מחדש את הקלפים, פניתי ליועצת עיסקית, מומלץ. אמרה לי שאני צריכה לעבוד בקטן. שהכי מהר יגיע מהצעדים הכי קטנים, למתוח כל צעד כמו מסטיק...היה לי נעים לשמוע, הרגיש לי גם נכון. אחרי שתארתי לה מה עובר עלי, היא אמרה שזה נשמע כמו מה שקורה לכוכבים שעולים מהר, שיש הרבה אויר בין מה שהעסק מיצר לבין המקום בו הם נמצאים. מחפשת היום את הצעדים הקטנים שלי. אה, היא גם שמה לב שאני משתמשת במילים "עומס" ו"שפע" כאילו הן אחת... לומדת להפריד. צעדים קטנים. דוקא עכשיו נראה שעומד צעד גדול בפתח, כזה שלא אוכל לסרב לו , נראה, אני אתיעץ איתה. הכי חשוב לי ללמוד היום לשמור על עצמי. שום דבר לא שווה יותר ממני. קל להגיד, קשה לבצע. אם תרצי הפניה למאמנת, אתן לך. הפגישה שעשיתי איתה היתה טלפונית, כך שאין בעיה של מרחק. בהצלחה לך ושתמצאי את דרך המלך לפרוח.

[נהורה*]

היי מירב תודה על העידוד,
הדברים שכתבת עוררו אותי לחשוב
שם עצרתי וטרפתי מחדש את הקלפים, פניתי ליועצת עיסקית, מומלץ.
מסקרן אותי לשמוע עוד על היועצת העיסקית(?) מאמנת(?) שלך..אני עכשיו לומדת קואוצ'ינג והתחלתי לאמן בעצמי,האמת שדווקא נכון להיום אני לא חשה צורך בייעוץ כזה.
כי..אני חשה שאני על הדרך ואני במקום הנכון המטרות הושגו במידה רבה לשלב החיים הזה עכשיו צריך להכיל את התוצאות של העמידה במטרות. אני יודעת מה נקודות התורפה של העסק, אני יודעת על השינויים שצריך לערוך...והאמת שאני גם מיישמת כן בצעדים קטנים
אני עכשיו בתהליך של למידה איך להעסיק, את מי , איפה להתפשר. זה תהליך בד בבד של לשחרר תבנית של להחזיק הכל לעצמי, לסמוך על אחרים ואולי הכי חשוב לדעת להעצים את העובדים, להאמין ביכולות שלהם. חוץ מזה אני משדרגת את ציוד, ומקפידה באופן גובר על איכות המוצר. מעסק בייתי קטן לעסק בינוני שלוקח את עצמו בשיא הרצינות. השקעה בעסק משמעה, לגרום לשפע בעסקים של אחרים..השפע עושה סיבוב וחוזר אליך מוכפל.
הנקודה האחרונה שציינת
הכי חשוב לי ללמוד היום לשמור על עצמי. שם שוכן השיעור הגדול של כל אשת עסקים מצליחה,
שום דבר לא שווה יותר ממני ומהילדה והאיש שלי. כן זה אתגר. כן אני מגששת באפלה, אני יודעת שזו תקופה אינטנסיבית אולי קצת מדיי, והעבודה באה על חשבון הכל כמעט. אבל אני זוכרת את הקבוצת נשים שלי את הטיפול האלטרנטיבי, רובין שארמה "הקדוש הגולש והמנכ"ל" (כן תמר אני נהנית מאוד מהמלצתך)
שמנעים את הרבע שעה שלפני ההתעלפות לשינה.
אני לא מוותרת על הקורס אימון למרות, שכל שבוע עולה הבעיה של איך אני מופיעה לקורס, אם מחר/אתמול היה/יהיה אירוע..ולמדתי כשאני פוגשת סוף סוף את אהוביי להוציא מכל דקה את המיץ, כי אין הרבה כאלו.

חוץ מזה שהיום היה לי אירוע פשוט מעולה, האנרגיה הטובה שאנשים באו איתה, וההרמוניה שנוצרה פה גרמה לי, להתאהב מחדש במה שאני עושה. בראיה נוספת הביקורת שקיבלתי משני אירועים לא משהו שהיו לא מזמן, כנראה יבשה אותי קצת מאנרגיה.
אני נותנת את כולי, ושמגיע איזה ספקן אני מתערערת. היום הפידבקים העצימו אותי כל כך שהדרייב החל להתמלא.
קרוסלה.

[תמר_בן_חור*]

איזה יופי.

[נהורה*]

ציטוט קטן שגרם לי השראה רבה, של מילטון אריקסון:

"החיים יגרמו לך כאב ביזמתם הם, האחראיות המוטלת עליך היא ליצור אושר"

[תמר_בן_חור*]

הדאלי למה: "שפוט את הצלחתך על פי הויתורים שנאלצת לעשות כדי להשיגה"

[נהורה*]

הגיגים לעת בוקר לפני שאני צוללת לעוד שלושה ימים מוטרפים, שאני מצהירה שאני הולכת להנות בהם- למרות שאני הולכת לעבוד קשה-
ישורת הסיום של חודש דצמבר, החודש ששבר את כל השיאים, הנה אני באה.

כדי לשמור על חיוביות אני מזכירה לעצמי, האדמה מחזיקה אותי ואני סומכת שהיא יכולה לקחת חלק מהנטל שעל הכתפיים שלי אני יכולה לשחרר, וחוץ מזה אלוהים איתי הוא רוצה בטובתי.
התכוננתי מבעוד מועד יש לי צי של עוזרות ועוזרים, רובם נעימים לי מאוד.
לקחתי החלטה שהפעם אני אשלם יותר, על השקט שלי ואני מקוה שתהיה לכך תמורה.
מבחינת ציוד אני ככה ככה עדיין לא מספיק אבל עם זאת אני חשה שעשיתי הרבה צעדים קטנים(בהמשך לשיחתי עם מרב)..וחוץ מזה אני לא מושלמת ונוח לי עם זה.
והציטוט שלך תמר..אני תוהה מה הוא אומר, האם צריך לשים לב שהוויתורים לא היו כואבים מדיי על מנת שההצלחה תהיה ממשית? כלומר אולי הרווחתי חצי מליון דולר השנה, אבל לא ראיתי את הבת שלי כמעט בכלל, כלומר זה לא היה שווה (שיהיה ברור זוהי דוגמא(-: ) .

שבוע מצויין לכולן.

[מירב_שרמן*]

הי נהורה, אני חושבת שאטת מאוד מודעת בכל מה שאת עושה, ושזה נפלא.
לשאלתך, אם את לומדת אימון, אז כנראה שאין לי מה להרחיב.
לגבי אהוביך, בטח חשבת על זה, אבל אם לא- הכניסי אותם ללו"ז שלך בדייט מסודר, גם אם זה מעט, כשזה על בסיס קבוע, זה ה-מון.
בהצלחה. האדמה ואנחנו ללא ספק איתך. ואת מושלמת כפי שאת.