עקידת יצחק

_עוד לפני תקופת המקרא. תפתחו את התנ"ך ותקראו. אברהם, למשל, אהב את יצחק. "קח את יצחק, את בנך יחידך אשר אהבת".
אבל הוא אהב את אלוהים יותר!
ולכן הוא היה מוכן לפגוע ביצחק.
ואתם חושבים שהוא לא פגע???? זה שבסוף הוא העלה לעולה את האיל, זה לא אומר שיצחק לא ידע שאבא שלו מוכן להקריב אותו קורבן לאלוהים._ (מדבריה של יעל אשת חבר בדף אמא שאוהבת יותר)

אמנם הדברים נכתבו בשנת 2001, אבל אני רוצה להעלות זווית אחרת לעקדת יצחק.
לדעתי אין פה עניין שאברהם אהב את אלוהים יותר מאת בנו.
הוא האמין באמת ובתמים שאלוהים - או כמו שאחרים יכולים לקרוא לזה הטבע - אפשר לסמוך עליו.
אני דווקא מוצאת בזה הקבלה לעובדה שלא הולכים לרופא ולא מחסנים. אז כמובן יש את הסביבה הקרובה והרחוקה שאומרת שככה אנחנו מפקירים את ילדינו למות, שזו מעיין עקדת יצחק בעצם, אבל הראייה שלי היא כזו שאני סומכת על הטבע שהוא באמת חכם יותר מאיתנו ואם אנחנו נוהגים כמצוותו, (תזונה נכונה למשל) אז הילדים שלי בטוחים. זה הלסמוך על אלוהים/ על הטבע.
והילדים לא מרגישים שהם מוקרבים, להיפך, הם מרגישים את עוצמתו וגדולתו של הטבע.

והילדים לא מרגישים שהם מוקרבים, להיפך, הם מרגישים את עוצמתו וגדולתו של הטבע.
אבל מה יקרה אם חס וחלילה אחד הילדים יחלה במחלה שיש לה חיסון, ויישאר משותק. האם גם אז לא ירגיש שהקריבו אותו? יכול להיות מצב שכמבוגר יאשים את ההורה במצבו.

ובעצם, גם המחלות מהטבע.

אבל מה יקרה אם חס וחלילה אחד הילדים יחלה במחלה שיש לה חיסון, ויישאר משותק. האם גם אז לא ירגיש שהקריבו אותו? יכול להיות מצב שכמבוגר יאשים את ההורה במצבו.

וכפי שהוא יאשים את ההורה במצבו - רוב התלונות והטרוניות שלנו הם כלפי אלוהים, הבריאה, המציאות וכן הלאה...
אמונה היא עניין של אימון, עקדת יצחק היתה אימון של אברהם, יצחק וכל בית ישראל. מה היתה? עודנה...

אבל הראייה שלי היא כזו שאני סומכת על הטבע שהוא באמת חכם יותר מאיתנו ואם אנחנו נוהגים כמצוותו, (תזונה נכונה למשל) אז הילדים שלי בטוחים.
לטבע אין את אותן הכוונות כמו שלך. כלומר, לטבע אין בכלל כוונות (אלא אם כן את מאמינה באלוהים, וגם אז אני לא מאמין שמישהו יודע באמת מהן כוונותיו). בממוצע את אולי צודקת (כי אם לא מספיק ילדים יגיעו בריאים לגיל בגרות המין האנושי לא היה מגיע עד הלום), אבל במקרה הפרטי בהחלט יכול להיות שלטבע "תהיינה כוונות אחרות" מאשר לך, כוונות שלא יימצאו חן בעינייך ושאפשר אולי לסכלן בעזרת תרופות וחיסונים.

תזונה נכונה למשל
יש כל מיני דברים שקרו כתוצאה מ"תזונה נכונה מדי", דברים שלא קרו לאורך עשרות אלפי השנים שקדמו לעידן המודרני: אנשים חיים הרבה יותר וכתוצאה מכך חולים במחלות שלא היו מוכרות בעבר (אלצהיימר ושאר מחלות הזיקנה), נשים (בימינו זה כבר ילדות) מקבלות וסת הרבה יותר מוקדם מאשר בעבר, ועוד; האם לכך "התכוון" הטבע? במובן מסויים, לאכול מזון בריא בלבד כמו שאנחנו אוכלים היום קצת מקביל להתפתחות של הרפואה והתרופות. בשני המקרים את מנצלת את הטכנולוגיה שהתפתחה לאורך השנים כדי לקדם את הבריאות של עצמך.

חגית, כתבת:
הוא האמין באמת ובתמים שאלוהים - [...] אפשר לסמוך עליו

תתעמקי קצת בזה לרגע: לסמוך עליו במה? לסמוך עליו שמה?
הרי זו בדיוק הטענה של יעל אשת חבר: הוא סמך על אלוהים. הוא האמין בו. זה היה חשוב יותר מיצחק.

כי מה את אומרת? את מאמינה שהעובדה שאברהם סמך על אלוהים פירושה היה שהוא סמך על אלוהים שלמרות הדרישה שלו הברורה להקריב את יצחק לעולה, אז הוא בכל זאת יציל את יצחק איכשהו?
זאת תפיסה מערבית מודרנית וגם נאיבית, לחשוב שהאמונה של אברהם היתה כרוכה באמונה שבנו יינצל.
יש לה קשר ליותר מדי סרטים הוליוודיים (-;
אם מסתכלים באברהם ובמעשהו לא במבט אנאכרוניסטי, ולא בידיעה מראש של התוצאה (מהפך מפתיע, מבחינת אברהם ותרבותו כאחת), רואים שהקרבת הבן הבכור למולך היתה מעשה מקובל ביותר בחברה של אברהם ובתרבויות שהקיפו אותו. זה היה מקובל ומובן מאליו, ולא מפתיע כלל. אברהם כלל לא התפלא על הדרישה. הוא קיבל אותה. אברהם האמין במילוי הפקודות של האלוהות שהתגלתה אליו.
כלומר: היתה לו נכונות מלאה ושלמה להרוג את בנו היחיד, האהוב, שציפה לו כל כך הרבה שנים - עקב דרישת אלוהים.
הנכונות הזאת לא באה בשום צורה עם אמונה שיצחק יינצל מההקרבה. הוא לא ידע שזה "רק מבחן אמונה" ושאלוהים יעצור את ידו האוחזת במאכלת.
אילו היה יודע - זה לא היה מבחן אמונה.
כל הסיפור התנ"כי מבוסס על העובדה, שאברהם היה נכון בלב שלם להרוג את בנו למען אלוהים.
אם זה לא סדר עדיפויות, אז אני לא יודעת מה זה סדר עדיפויות.

אברהם אכן סמך על אלוהים. אבל זה לא סותר את העובדה שהוא העדיף את אלוהים על יצחק, אלא תומך בעובדה זו. הוא סמך על אלוהים ש"יש לו תוכנית" ושהוא יודע מה הוא עושה. שיש סיבה מאחורי כל דרישה של אלוהים, אבל שאברהם לא בהכרח יודע אותה.

אילו היה מסרב לעקוד את יצחק, זו לא היתה הוכחה שהוא לא סומך על אלוהים. אין לזה קשר. אולי אפילו להיפך: הוא סמך על אלוהים שאלוהים מתכוון לכל מלה שלו, ושאם הוא מבקש להעלות את יצחק לעולה - אז הוא מתכוון שיצחק יועלה לעולה. אברהם לא דמיין במוחו אלוהים ש"מתבדח" איתו ו"משחק" בו כדי לבדוק אותו.
אילו אברהם היה מסרב לעקוד את יצחק, זו כן היתה הוכחה שהוא אוהב את בנו יותר מאשר את אלוהים, ולא מוכן להרוג אותו כדי לשמור על אהבתו של אלוהים אליו.

אברהם כן התפלא על משהו: הרי אלוהים הבטיח לו שזרעו ימלא את כל הארץ, כפי שהבטיח לו בן. אז איך אלוהים ימלא את ההבטחה הזאת אם אברהם יהיה שוב חסוך בנים (ישמעאל לא היה חלק מההבטחה ולא נחשב לצורך ההבטחה)?
פה הוא היה צריך לסמוך על אלוהים, שימצא דרך לקיים את הבטחותיו גם אחרי מות יצחק. לא מן הנמנע שאברהם האמין בשלב זה, שאולי אלוהים ייתן לו בן אחר תחת יצחק, אם הוא היה מסוגל לגרום לשרה בת התשעים ללדת.
אבל על יצחק עצמו, על הילד האמיתי והחי - הוא היה מוכן לוותר. אולי בלב כבד, אבל בלב שלם.
מסקנה:
הוא אהב את אלוהים יותר מאשר את יצחק.
הוא העדיף את יחסיו עם אלוהים על פני יחסיו עם יצחק.
כדי לשמור על האחד הוא היה מוכן להרוג את השני. את בנו הוא היה מוכן להרוג, לא את אלוהים ולא את יראת אלוהים שלו.
מ.ש.ל: "מה שצריך להוכיח".

אבל מה יקרה אם חס וחלילה אחד הילדים יחלה במחלה שיש לה חיסון, ויישאר משותק. האם גם אז לא ירגיש שהקריבו אותו? יכול להיות מצב שכמבוגר יאשים את ההורה במצבו.
אולי אם ילדים היו יודעים היום שהרבה מבעיות הריכוז והבריאות והעצבים שלהם נובעות מזה שחיסנו אותם אז אולי הם יבואו בטענות להורים שלהם כשהם יגדלו.

לטבע אין בכלל כוונות בדיוק. לטבע אין כוונות. אבל הוא חכם. חכם הרבה יותר מאיתנו ולכן אני טוענת שאברהם לא ידע מעבר לדרישה ממנו כלום. וגם אנחנו עדיין לא יודעים יותר מהטבע כלום.

יש כל מיני דברים שקרו כתוצאה מ"תזונה נכונה מדי", דברים שלא קרו לאורך עשרות אלפי השנים שקדמו לעידן המודרני: אנשים חיים הרבה יותר וכתוצאה מכך חולים במחלות שלא היו מוכרות בעבר (אלצהיימר ושאר מחלות הזיקנה), נשים (בימינו זה כבר ילדות) מקבלות וסת הרבה יותר מוקדם מאשר בעבר, ועוד; האם לכך "התכוון" הטבע? במובן מסויים, לאכול מזון בריא בלבד כמו שאנחנו אוכלים היום קצת מקביל להתפתחות של הרפואה והתרופות. בשני המקרים את מנצלת את הטכנולוגיה שהתפתחה לאורך השנים כדי לקדם את הבריאות של עצמך.

מה שאני קוראת תזונה נכונה זה לא מה שאתה קורא תזונה נכונה.
בתזונה שאני מתכוונת אליה, בן אדם קופץ כמו תיש גם בגיל 90. הכוונה שלי היא למזון אורגני וטבעוני - שרוב האנושות לא צורכת כיום.

_כי מה את אומרת? את מאמינה שהעובדה שאברהם סמך על אלוהים פירושה היה שהוא סמך על אלוהים שלמרות הדרישה שלו הברורה להקריב את יצחק לעולה, אז הוא בכל זאת יציל את יצחק איכשהו?
זאת תפיסה מערבית מודרנית וגם נאיבית, לחשוב שהאמונה של אברהם היתה כרוכה באמונה שבנו יינצל._
אני מתכוונת שהוא ידע שהוא לא יודע. שאם אלוהים דורש ממנו משהו - אלוהים - או מה שאני קוראת טבע - יש לו את הסיבות שלו שאנחנו לא מבינים אותם.
שבן אדם שמגדל ילדים בעצם צריך להביא בחשבון שעלול לקרות להם משהו בלי שהוא רוצה או מוכן לכך - ושזה לא תלוי בו.
שהניסיון של האנושות להגן ולהבטיח את החיים של יקירנו הוא גרגר אבק לעומת החכמה של הטבע.
שבניסיון שלנו להגן עליהם אנחנו הרבה פעמים שוללים מהם דברים חשובים לחיים שלהם: התנסות של המערכות שאמורות לשרת אותם לאורך חייהם.
שסיפור עקדת יצחק הוא לא כפשוטו ולכן אני רואה כאן זווית אחרת של הסקת מסקנות.

_אלוהים - או מה שאני קוראת טבע - יש לו את הסיבות שלו שאנחנו לא מבינים אותם.

שבן אדם שמגדל ילדים בעצם צריך להביא בחשבון שעלול לקרות להם משהו בלי שהוא רוצה או מוכן לכך - ושזה לא תלוי בו.
שהניסיון של האנושות להגן ולהבטיח את החיים של יקירנו הוא גרגר אבק לעומת החכמה של הטבע._*

חגית, התפיסה הזאת היא דתית במהותה. אני לא מכירה אותך באופן אישי ואני לא יודעת אם את מקיימת מצוות, אבל גם אני, למרות אורח החיים החילוני שלי, שותפה ומזדהה עם השקפתך. בהקשר הזה אני אדם דתי. זאת למשל הסיבה שבגללה לא הסכמתי בהריון האחרון שלי לעבור בדיקת מי-שפיר, או כל בדיקה אחרת לגילוי מוקדם של מומים בעובר. פשוט כי החלטתי יחד עם בן זוגי שנקבל בשמחה ובאהבה כל תינוק שיבחר להצטרף אלינו. הבחירה הזאת, אגב, התקבלה בזעזוע עמוק בקרב לא מעט חברים ובני משפחה.

טוב, אני חילונית עם השקפה דתית. בגיל שלי הגעתי להסכמה עם הרבה דברים דתיים מסתבר.
נראה לי שההשקפה הזאת עדיין מחוברת לעקרון הרצף.
אתם באמת אמיצים מאוד. וזה חלק מההשקפה הזאת. אתה חייב להיות אמיץ (חמותי קוראת לזה בשם אחר שמתחיל ב-ט') כדי להסכים שהדברים לא תלויים בך כל הזמן ושיש גורל.

שבן אדם שמגדל ילדים בעצם צריך להביא בחשבון שעלול לקרות להם משהו בלי שהוא רוצה או מוכן לכך - ושזה לא תלוי בו
אבל חגית, יש סתירה לוגית ענקית בטיעון שלך!
את לא יכולה לדבר על "דברים שעלולים לקרות לילד" וש"זה לא תלוי" בהורה בדף שבו את מדברת על פגיעה מכוונת של האבא בילד שלו!
אבא שהולך במודע ובכוונה תחילה להרוג את הילד שלו – לא נכנס להגדרה של דברים ש"קורים" ו"לא תלויים בו"!
אני מרגישה ממש אובדת עצות מול טיעון כזה. יש לי מין הרגשה עמומה שאולי גם את מה שאמרתי עכשיו, שנראה לי כל כך ברור ומפורש שאינו צריך עוד הסבר, אולי אפשר לא להבין – אם אפשר לערבב בין "עקידה" לבין "דברים רעים שעלולים לקרות לילד שלי למרות כל נסיונותי להגן עליו".
עקידת יצחק תלויה לגמרי באבא!
אברהם יכול היה לסרב!
זה לא אלוהים שעקד את יצחק – זה אברהם שעשה את זה!
אם אין הסכמה על העובדות הבסיסיות ביותר של הסיפור – איך אפשר לדון על הפרשנות?

_מה שאני קוראת תזונה נכונה זה לא מה שאתה קורא תזונה נכונה.
בתזונה שאני מתכוונת אליה, בן אדם קופץ כמו תיש גם בגיל 90. הכוונה שלי היא למזון אורגני וטבעוני - שרוב האנושות לא צורכת כיום._
לי דווקא נדמה ששנינו מתכוונים לאותה תזונה נכונה. ככל שהתזונה יותר "נכונה", ככה התופעות שציינתי למעלה תהיינה יותר בולטות. האם הטבע "התכוון" לכך שתגיעי לגיל 90 ותהיי מסוגלת לקפוץ כמו תיש? אין לזה תקדים בהיסטוריה האנושית, למיטב ידיעתי (שלא לדבר על זה שאף אחד לא הבטיח שהתזונה הנכונה תגרום לך לחיות עד גיל 90 באושר. יש הרבה משתנים אחרים).

לטבע אין כוונות. אבל הוא חכם. חכם הרבה יותר מאיתנו ולכן אני טוענת שאברהם לא ידע מעבר לדרישה ממנו כלום. וגם אנחנו עדיין לא יודעים יותר מהטבע כלום.
נדמה לי שזה לא מסתדר עם זה:
אבל הראייה שלי היא כזו שאני סומכת על הטבע שהוא באמת חכם יותר מאיתנו ואם אנחנו נוהגים כמצוותו, (תזונה נכונה למשל) אז הילדים שלי בטוחים.
הטבע לא מתכוון לשמור או לא לשמור על הילדים שלך כי, כאמור, אין לו כוונות. הטבע זה בסה"כ אוסף של חוקים שכל מה שקיים תמיד מציית להם. לכן, ככל שזה נוגע להשגחה עליונה (הידועה גם בשמה "הטבע"), אני לא רואה עדיפות ללחסן/לא לחסן/לאכול נכון/לא לאכול נכון. אלו כולן בחירות אישיות שלנו שמונעות ע"י הרצון והאמונה שלנו ובלי קשר כלשהו לכוונות הטבע.

רק לשם הבהרה: במשפט הזה
שמונעות ע"י הרצון והאמונה שלנו
אני מתכוון לכך, לדוגמא, שפלוני חושב שאי חיסון ילדיו יגרום להם להיות יותר בריאים מאשר ע"י חיסונם. הרצון שלו הוא שילדיו יהיו יותר בריאים, והאמונה שלו היא שדרך אי חיסונם הוא יגשים את הרצון.

לטבע אין בכלל כוונות בדיוק. לטבע אין כוונות. אבל הוא חכם.

ראשית, אני איני מסכים לטענה שהטבע חכם. הטבע הוא אקראי, ואבולוציה מביאה ליצירת מערכות יעילות גם בלי שום חוכמה ובלי שום כוונה.

שנית, חכמה בלי כוונות דומה לנסיעה במכונית עם מנוע עצום, אך ללא מפה. אז יכול להיות שטבע חכם, אך כרגע הכיוון שלו הוא לצמצם את עודף האוכלוסין. אף אחד לא מוכן שילדיו ייכללו ב"עודף אוכלוסין".

שלישית, אפשר להיות נגד חיסונים גם בלי להאמין שהטבע חכם או מכוון למשהו. אם משתכנעים שניזקם של החיסונים רב מתועלתם (או, בניב סוכותי, שצילם מרובה מחמתם), אז ראוי להימנע מהם (או לפחות מאלה מתוכם שמזיקים יותר מאשר מועילים).

שלושה בנים היו לאברהם, ולא רק שניים
שלושה בנים היו לאברהם, ישמעאל ויצחק ויבכה.
אף אחד לא שמע על יבכה, כי הוא היה הקטן
והאהוב, שהועלה לעולה בהר המוריה.
את ישמעאל הצילה אמו הגר. את יצחק הציל המלאך,
ואת יבכה לא הציל אף אחד. כשהיה קטן
קרא לו אביו באהבה, יבכה, יבך, יבך הקטן
והחמוד שלי. אבל הוא הקריב אותו בעקדה.
ובתורה כתוב האיל, אבל זה היה יבכה.
ישמעאל לא שמע שוב על אל בכל ימיו.
יצחק שוב לא צחק בכל ימיו
ושרה צחקה רק פעם אחת ולא הוסיפה.
שלושה בנים היו לאברהם, ישמע, יצחק, יבכה,
ישמעאל, יצחקאל, יבכה-אל.

יהודה עמיחי

יש ליהודה עמיחי עוד שיר על עקידת יצחק, אני זוכרת רק את השורה האחרונה:
נולדים ומאכלת בליבם

ובכלל זה היה נושא מאוד פופולרי בשירה העברית.

זה שיר של חיים גורי
, לא של יהודה עמיחי.

הסיום הזה :

אבל את השעה ההיא הוריש לצאצאיו.

הם נולדים
ומאכלת בלבם.*

באמת מעורר צמרמורת.

בשמת, אבל יש גם אנשים שיגידו שאני 'עוקדת' את בנותי מפני שלא חיסנתי אותן. מבחינתם אני בהחלט לוקחת אותן למזבח וקושרת אותן. והרי בכוונה ובידיעה אני לא מחסנת אותן.

איתי שרון - מה לעשות, אני אישית מכירה אנשים מבוגרים ששומרים על תזונה כזאת ומקפצים כתיישים בגילם המבוגר. אז אולי אתה יודע יותר טוב למה הטבע התכוון?
הטבע לא מתכוון לשמור או לא לשמור על הילדים שלך כי, כאמור, אין לו כוונות. הטבע זה בסה"כ אוסף של חוקים שכל מה שקיים תמיד מציית להם. לכן, ככל שזה נוגע להשגחה עליונה (הידועה גם בשמה "הטבע"), אני לא רואה עדיפות ללחסן/לא לחסן/לאכול נכון/לא לאכול נכון. אלו כולן בחירות אישיות שלנו שמונעות ע"י הרצון והאמונה שלנו ובלי קשר כלשהו לכוונות הטבע.
אז אתה מתעלם מכך שפעולות מסויימות מביאות לתוצאות מסויימות.

עודד לבנה - זכותך לא להסכים. אני חושבת שהטבע חכם, שאנחנו קטנים ולא חשובים ושהמחשבות שלנו לא מזיזות את הכוכבים ממסילותיהם.

מודי תאני - טוב, אין כמו יהודה עמיחי. אבל יש לזה סימוכין?

טוב, לחיות פה בארץ זה לחיות עם עקידת יצחק.

חגית, לא צריך להגזים. יש הבדל בין נסיון לרצח בכוונה תחילה בגלל ששמעת קולות שדיברו אליך וכשהילד שלך, קשור ועקוד, רואה אותך מניף עליו את המאכלת וכמעט שוחט אותו (עקידה) - לבין אי מתן חיסונים.
מה הקשר בין רצח ילד לבין דרכי גידול ילדים שונות?
עזבי אי מתן חיסונים. אפילו השוואה בין רצח ילד לבין המנעות מהנקה ומתן תמ"ל לא הייתי משווה (אף על פי שכל שנה מתים מזה מליון וחצי תינוקות, ולא את אמא שלהם שמנעה מהם את חלבה ונתנה להם תמ"ל מאשימים, אלא את חברות התמ"ל).

לא הייתי מתייחסת ברצינות למישהו שהיה מאשים אותך (או אותי) ב"עקידה" על דבר כזה. מה הטעם להביא טיעונים לא שפויים ולא רציניים שאת לא מאמינה בהם בעצמך כעדות לפרשנות לעקידת יצחק שלא מעוגנת קודם כל בעובדות של הסיפור?

ואגב לחיות בארץ זה לחיות עם עקידת יצחק:
גם לנתיבה בן יהודה יש ספר על זה. היא רואה ככה את מלחמת השיחרור: אברהם (=מנהיגי היישוב) העלה את יצחק בנו האהוב (=דור שלם של נוער שחונך על ברכי ערכי הציונות הנעלים ביותר) לעולה.
והדור הזה נעקד. אכן נעקד. נדמה לי שהמחקר המקיף ביותר בנושא נעשה בידי פרופ' עמנואל סיון (מחקר שמי מדוייק על כל מי שנהרג או נפל במלחמה זו). תוצאות מצמררות. אחוז אחד שלם מן היישוב נהרג במלחמת השיחרור, ורובו הגדול מן הנוער הארצישראלי שהיה בגילאים 18-23 בזמן המלחמה (סליחה אם לא דייקתי לגמרי, אולי 17-24, בכל אופן העיקרון ברור).

בשמת, בהקשר של האיש המטורף הזה, בואי לא נשכח שהוא לא הסתפק בנסיון להרוג את בנו, לאחר כמה שנים הלך וחתך בשם אותם קולות חתיכה מהזין שלו לשם שמים.

)ואנחנו מצווים עד היום להמשיך את המסורת הזאת. טוב שלא צריכים בנוסף לקחת בכורנו לשים אותם על אבן להפחיד אותם עם סכין גדולה מול הפרצוף ואז להגיד להם: "סתם עזוב, שמעתי קולות, בוא הביתה נראה בוב הבנאי".(

איתי שרון - מה לעשות, אני אישית מכירה אנשים מבוגרים ששומרים על תזונה כזאת ומקפצים כתיישים בגילם המבוגר. אז אולי אתה יודע יותר טוב למה הטבע התכוון?
זה לא מה שאמרתי. הטבע לא התכוון לכלום, ולכן לייחס לכוונות הטבע את העובדה שאנשים בני 90 מקפצים כמו תיישים נראה לי לא נכון. אם אנשים אוכלים אוכל בריא כל חייהם כדי להגיע לגיל 90 ולקפץ כמו תייש אז זה בגלל ש הם התכוונו לזה, לא הטבע.

אז אתה מתעלם מכך שפעולות מסויימות מביאות לתוצאות מסויימות.
לא, אני לא. עוד פעם: הטבע לא התכוון לכלום, ולכן הוא גם לא מתכוון לשמור על ילדייך. את מתכוונת לזה, ולכן עושה פעולות שאת חושבת שעולות בקנה אחד עם הכוונות שלך.

עוד דבר: כשכתבתי לגבי לחיות מצויין עד גיל 90 את זה -
אין לזה תקדים בהיסטוריה האנושית, למיטב ידיעתי
התכוונתי שאין תקדים בהיסטוריה האנושית לכך שאוכלוסיות שלמות הגיעו לגיל המופלג הזה בכלל ובמצב טוב בפרט. ברור שיש בודדים שהצליחו לחיות טוב גם בגיל הזה; אבל הכלל מראה שאין לנו כל סיבה לחשוב שעפ"י הטבע האדם "אמור" להגיע לגיל הזה במצב טוב.

התכוונתי שאין תקדים בהיסטוריה האנושית לכך שאוכלוסיות שלמות הגיעו לגיל המופלג הזה
מה עם תושבי הרי ההימליה?

אני מחזיקה בדיעה שאנחנו ברואי הטבע וככאלה אנו אמורים להינות ולהפעיל את גופינו ממה שהטבע נתן, ולכך אני מתכוונת בכוונת הטבע.
כמו שמי שמייצר מכונית מתכוון שהיא תפעל על דלק ולא על סוכר.

מה עם תושבי הרי ההימליה?
לא מכיר את המקרה, לכן בהתייחסות הראשונה טרחתי לציין "למיטב ידיעתי". גם אם כן, יש הרבה יותר שמתים בגילאים הרבה יותר צעירים (מה ששוב שם בספק את "כוונות" הטבע).

כמו שמי שמייצר מכונית מתכוון שהיא תפעל על דלק ולא על סוכר.
פעם אחרונה שאני מטריד אותך עם אותה נקודה: מי שמייצר מכונית מייצר אותה כדי שתיסע. הטבע לא יצר אותנו לשום מטרה, לכן ההקבלה שלך לא מתאימה.

יש באמת אוכלוסיות שהן אוכלוסיות מאריכות ימים שנמצאות תחת מחקר.
אני זוכר שקראתי שבקשר לחלק מהמקומות, מדובר בעיקר בחסרונה של מערכת הנפקת תעודות לידה מסודרת בתחילת המאה.
עוד גורם הוא גנטי, משהו כמו אנשים בגיל מעל 90 מעלים את סכוייך בלא מעט.
ולסיום תזונה - האמירה היחידה שכרגע יש על תזונה היא שכנראה תזונה דלת קלוריות מאריכה את תוחלת החיים.
אבל דלה באמת.
הנה ריי קורצוויל - ב ראיון על איך הוא הולך לחיות לנצח. ( הוא משהו בסגנון מדען מטורף - והוא בהחלט לחלוטין לא באופן טבעי)

My diet is low carbohydrate. Not as low as the Atkins diet, but I pretty strictly avoid high-glycemic-index carbs so my carbohydrates are mainly vegetables. I eat fish and other omega-3 fats and a lot of protein. We actually have invented some food products that are low-fat, low-carbohydrate, no sugar, low-calorie, but have the taste appeal of high-carb products, like cake with frosting, and puddings and breads, hot cereal and things like that. They'll be called Ray and Terry's Health Products (after Dr. Terry Grossman, with whom Kurzweil is writing the book A Short Guide to a Long Life). And also a lot of supplement products to implement the kind of things I talked about. I take about 150 supplements a day.

סיפורי התנך ניתנים לקריאה דרך ארבעה רבדי הבנה: פ.ר.ד.ס - פשט, רמז, דרש וסוד.
נראה לי שהדיון עד עכשיו נערך דרך הפשט.

הנה מספר הבנות על עקידת יצחק דרך רובד הסוד:
סיפור העקידה הוא סיפור ההתגברות על האגו.
אברהם מסמל אנרגיה של קו ימין המבטאת נתינה. (נתינה לא תנאי למי שמבקש, עד כדי ביטול עצמי.)
יצחק מסמל אנרגיה של קו שמאל המבטאת את הרצון לקבל לעצמי. (עד כדי ביטול האחר)
כאשר האנושות חוותה וחווה מאבק בין הימין לשמאל עולה הצורך באיזון.
המבחן של אברהם היה לעקוד - לקשור את האגו, את הרצון לקבל.
אך קשה להשיג איזון דרך נסיון לשלוט באגו בלבד ולכן הוא התבקש להרוג - לבטל את האגו שלו לחלוטין.
ברגע שהיה מוכן לזאת ללא תנאי וללא היסוס נוצר האיזון ולא היה צורך להמשיך את הפעולה.
הפרדוכס הקיומי שלנו הוא שכאשר אנו משחררים באמת, ללא תנאי את האגו שלנו ומוכנים להתעלות מעליו,
ברגע זה ממש אין אנו מאבדים את מושא רצוננו.
המסר של סיפור העקידה הוא שאיזון בין נתינה וקבלה מתאפשר כשעוקדים את עודף הרצון לקבל,
וכדי לעשות זאת יש להסכים לוותר עליו לחלוטין.
הפעולה הזאת נקראת : להפעיל כוח התנגדות על האגו.

דוגמא מהחיים:
רק כשאני מוכנה באמת להפסיק להאבק במעיין בת השלוש על הצורך בטיול (כי אני "בטוח צודקת" שצריך להיות גם בחוץ לפעמים)
דקה אחרי ששיחררתי את הנסיון לשלוט בה היא רצה לדלת בשימחה.

או, זהו, שכבות. לזה התכוונתי. תודה לך נעמי.

מי שמייצר מכונית מייצר אותה כדי שתיסע. הטבע לא יצר אותנו לשום מטרה, לכן ההקבלה שלך לא מתאימה.
איתי, אני לא מבינה למה אתה כל הזמן עם המטרה הזה. אני לא מתיימרת לדעת אם לטבע יש מטרה או אין מטרה.
אני מדברת על הוראות תפעול. להבנתי, כמו שפילים "עובדים" על אכילת עשב, האדם "עובד" על תזונה מסויימת שאליה הוא נוצר. כשהוא צורך תזונה אחרת שהמערכות הגופניות שלו לא בנויות אליה זה פוגע בבריאותו.

אל דנטה

אני חוזר על זה כי נדמה לי שאת מבלבלת בין שני דברים:

כוונות - שמגדירות את המטרה שאליה את שואפת. למשל - מדברייך אני מבין שאחת המטרות שלך היא להגיע לגיל 90 בריאה ככל האפשר.
חוקים - או נקרא להם גם "אילוצים", שמגדירים את התנאים שבהם את אמורה להשיג את המטרות.

עכשיו:
הטבע מגדיר את החוקים, אבל ממש לא את הכוונות (או לפחות אנחנו לא יודעים מהן הכוונות). את מתנסחת בצורה שמבלבלת אותי - פעם את אומרת:
אני לא מתיימרת לדעת אם לטבע יש מטרה או אין מטרה
ופעם:
אבל הראייה שלי היא כזו שאני סומכת על הטבע שהוא באמת חכם יותר מאיתנו ואם אנחנו נוהגים כמצוותו, (תזונה נכונה למשל) אז הילדים שלי בטוחים
עם הראשון אני מסכים ב-100%, השני מרמז שלטבע יש כוונה כלשהי ולכן אנחנו אמורים לנהוג "כמצוותו", ועם זה אני לא מסכים.
הרצון לחיות עד גיל 90 הוא פרטי שלך ולא של הטבע, וכדי לממש את הרצון הזה את מתכוונת לעשות דברים שעפ"י חוקי הטבע (שאני לא בטוח שאנחנו מכירים אותם כמו שצריך אבל נעזוב את זה) ייגרמו לך לחיות הרבה וטוב.

איתי, אתה ממש לא מבין אותי.כנראה לא הסברתי את עצמי טוב. אני לא מדברת על הרצון שלי לחיות עד גיל 90.
תהפוך את "כמצוותו" להוראות תפעול.

יש פה סיפור על איש שהיה מוכן להקריב את הבן שלו בגלל האמונה שלו, ונושא אמונתו - אלוהים - הראה לו בסופו של דבר שהוא בעצם לא מעוניין שהוא יקריב את בנו על מזבח אמונתו והמסקנה שלי היא שהסיפור בא להגיד - אין בעולם סיבה, או נושא אמונה כלשהו, שעליו מקריבים את חיי צאצאינו.
ואפשר גם לראות זאת אחרת, באותה תקופה היה באמת נהוג להקריב ילדים ואברהם אולי שוכנע או ניסה באמת ואז, כשהגיע רגע ההקרבה הוא התחרט.

אחד הדברים הגדולים שעשה אברהם הוא באמת הוראתו או הוראת האל דרכו להפסיק להקריב קורבנות אדם. לכן ברית המלה שמחליפה הקרבת תינוקות, לכן עקדת יצחק שבאה להראות שאין כבר צורך בהוכחת הנאמנות לאל או ההוכחה על עומק האמונה על ידי הקרבת מי שאהוב עליך יותר מכל.

לקח עוד כמה דורות ושנים על מנת להבהיר לעברים-יהודים-ישראלים שאין צורך בכלל בהקרבת קורבנות - והיה צריך לשם כך להביא חורבן על בית המקדש. שמאז אין להיכן להביא את הקורבנות, שמאז אין צורך באלה.

אבל אברהם לא אמר ליצחק 'אותך אני הולך להעלות לעולה'. בשום מקום הוא לא אומר זאת, והוא גם מדגיש שאלוהים יראה להם את השה לעולה. ואכן, ברגע האחרון, בבחינת 'הכי חשוך לפני שחר', מגיעה ההצלה.
אני רואה בזאת את האמונה שיש לאדם בטבע, שהוא לוקח סיכונים כי הוא יודע שהטבע פועל בצורה מסויימת ודרכו מסויימת.
נאמר שאם לילדה שלי יש חום גבוה מאוד, אני לא מונעת את התהליך הגופני שהיא צריכה לעבור , בבחינת 'אני לא לוקחת את הסיכון שאלוהים אכן רוצה את עולתו', אלא אני איתה שם, בתהליך הזה, כמו שאברהם היה עם יצחק על ההר, ויודעת שבסופו של דבר - למרות שהיא סובלת כרגע ושחושבים שאני חסרת אחריות וכו' - הגוף שלה, שהוא הטבע, יתגבר ויחלים, כי הטבע לא לוקח סתם עולות והוא יודע לעבוד בצורה שאני לא מבינה אותה.

לקח עוד כמה דורות ושנים על מנת להבהיר לעברים-יהודים-ישראלים שאין צורך בכלל בהקרבת קורבנות

האמנם למדנו את הלקח?
אני מרגישה תחושות קשות ביותר בקשר לשליחת בני לצבא.

היה פעם שיר - נדמה לי של נעמי שמר "עקדת יצחק" על איך אנו מעלים לעולה את בנינו. כל נשמתי זועקת לא.
נראה שהענין כבר לא בידי, כי הנער כבר איש ומחליט את החלטותיו בעצמו, ומסתבר שהוא רוצה ללכת עם כל חבריו. ובכל זאת - איכשהו,כעם, לא למדנו עדיין
שאין צורך בכלל בהקרבת קורבנות
איכשהו נכשלנו - ואני כוללת גם את עצמי באמירה הזאת - בללמד זאת לבנינו, והם הולכים בחפץ לב.
ואני מתפללת שאנו ושכנינו אכן נמצא דרך אחרת.

<צפריר בחוכמתו הרבה כבר הפנה אותי לתמצית 07 בפרחי באך>

אנו ממשיכים להקריב קורבנות ככל חברה שהייתה במין האנושי. אין חברה שאיננה מקריבה קורבנות.
הבל הביא את בכור הצאן לאלוהים והאחרון קיבל את המנחה. קין הביא מפירות האדמה וסופו שהביא לאל את דמו של אחיו. אין חברה ללא קורבנות.