עקרון הרצף באמנות של ילדים

[אמא_אינקובטור*]

תודה חוה. מדהים כמה הציור השני, עם הציפורים, משך את שתינו מיידית.

הצעירה שלי מציירת המון, כל הזמן, והכי אוהבת לצייר על דפים קטנים-קטנטנים, פנקסים כאלה של הודעות לטלפון או דבקיות (post-it notes). מציירת בעיקר פרצופים ואנשים אבל גם יכולה לציר עיגול ואז לעבור עליו בהרבה הרבה קוים חזקים של צבע. זה נראה כמו שרבוט אבל אני מרגישה שהיא פשוט עושה "ניסוי כלים", מה היא והעט או העפרון יכולים לעשות. היא בת חמש.

ולתבניות חזותיות יש אנרגיה .. כמו למוסיקה יש .. ומה דעתך על הפוסטר הראשון (הילד עם הביסקוויט) לעומת השני (הציפורים הלבנות בשמים הכחולים)?

[חוה_בת_חיים*]

יש לך הארות או תובנות לגבי הסלידה של הבת שלי מהציור הראשון לעומת המשיכה המיידית של שתינו
אמא _אינקובטור , הי ,
אין לי תובנות מיוחדות .. אבל כשהסתכלתי על "הילד עם הביסקויט" התמונה מאוד חומה .. חשבתי איך במסדרון, בדרך לשירותים יתכן ונופל לעיתים צל או אור בצורה שמקשיחה את הדמות . ..צללים יכולים ממש לעוות דמות . ורק זה לבד יכול להפחיד..
בגישה פרוידיאנית היו מתייחסים לצבע החום, לביסקויט, (חום צבע של הצואה בעוד הביסקויט הוא דבר מאכל..) ולמיקום - בדרך לשירותים. אני יוצא הוא בודק יכול להתקשר למבוכות או אי נחת בקשר לנושא
בגישה יונגיאנית היו מנסים לברר מה הדמות מסמלת , את מי או מה או איזה חלק באישיות היא מייצגת ?וכדי להגיע לכך היו גם מבררים איך התמונה הגיעה אלינו? מי הביא אותה? לאיזה אירוע היא קשורה ?
מה את אומרת?

[ילדת_טבע*]

_לענין החימר .אותו דבר . זה חומר מדהים לכל הגילאים.
הבעיה בעיני מתחילה כאשר המחנכים רוצים תוצר וחושבים שצריך לשמור כל דבר שהילד "הכין"_
כמורה לאומנות בדימוס אני חייבת לציין שזה לא המחנכים רוצים תוצר אלא ההורים רוצים תוצר כי אם אין תוצר אין הוכחה ממשית לכך שעשו משהו עם הילד שלהם. מילים של שירים, חגים, הסטוריה ואפילו חשבון אלו דברים שאפשר למדוד ידע ואילו יצירה ואומנות? אם אין תוצר אין עבודה. נקודה.
כשהתחלתי וסיימתי ללמד אומנות בבית ספר שני דברים הטריפו את דעתי, האחת העובדה שהילדים (כיתות ז'-ט') כבר היו כל כך הרוסים שלא היה ניתן לשכנע אותם שאפשר ליצור בלי שבלונה ובלי שיציירו להם, הכל היה צריך להיות בדרך של פס יצור ולא הצלחתי בשום אופן לשכנע אותם שאפשר אחרת, לא היו לי רעיונות לאיך לתקן אותם. הדבר השני ששיגע אותי היה דווקא מול המערכת, אני נלחמתי כדי להוציא מהילדים שמץ של יצירתיות חופשית ואילו המערכת התעקשה שאני אביא תוצאות, שבית הספר יהיה מלא ציורים ויצירות. מבחינתם לעבודתי לא היה כלל ערך אם בסוף השיעור היינו קורעים את כל העבודות (משהו שעשיתי באחד מהשיעורים, קריעת עבודות קבוצתית, מאוד קשה להפרד...).

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

היי אמא אינקובטור,

רציתי רק לומר לך שהתמונה עם הילד לא נעימה גם לדעתי, ואני חושבת שזה נובע בראש ובראשונה מהבעת פניו של הילד. יש בו משהו שחצן ולגלגני, אני לא יודעת לשים על זה את האצבע בדיוק אבל הוא פשוט לא נראה נחמד או תמים. לפי התיאור שלך נראה שבתך הגיבה בעיקר לילד עצמו ואני בהחלט מבינה אותה...

[אמא_אינקובטור*]

איך התמונה הגיעה אלינו? מי הביא אותה? לאיזה אירוע היא קשורה ? דווקא בנסיבות נייטרליות למדי. לפני כמה שנים היה באחד הקניונים מבצע - קנו ב-X שקלים וקבלו כל מיני דברים. חברה שלי קיבלה את התמונה הזו והעבירה אלי.

לאיזה אירוע היא קשורה ? אז זהו, שהיא בעיקר קשורה להסתובבות שלי עם אותה חברה יקרה בקניון באמת שיש לי רק אסוציאציות טובות ממנה. בבית הקודם היא היתה תלויה במטבח מעל שולחן האוכל (ביסקוויט, כן?) במטבח הנוכחי אין מקום מתאים אז היא עברה לקיר שליד השירותים.

יש בו משהו שחצן ולגלגני, אני לא יודעת לשים על זה את האצבע בדיוק אבל הוא פשוט לא נראה נחמד או תמים. לפי התיאור שלך נראה שבתך הגיבה בעיקר לילד עצמו. "הילד הזה מסתכל עלי. הוא מציץ כשאני הולכת לשירותים. אני לא אוהבת אותו".

מה דעתכן על התמונה השניה, זו עם הציפורים? אני אוהבת אותה מאוד מאוד.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

מה דעתכן על התמונה השניה, זו עם הציפורים?
יפה מאוד בפשטות שלה ובצבעים הנקיים. רק קצת מפריע לי שהציפורים עפות כלפי מטה. הייתי תולה אותה הפוכה: )

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

רק קצת מפריע לי שהציפורים עפות כלפי מטה
מצד שני, זה גם הייחוד שלה. כלומר, מבחינה "אמנותית" אני מאוד אוהבת אותה כמו שהיא, מבחינה של פנג שווי או מה שזה לא יהיה (כי אני ממש לא מומחית לעניין, זו פשוט תגובה אינטואיטיבית) נראה לי שכדאי ללכת על דברים שנראים טבעיים, בכיוון ה"נכון" שלהם. מה גם שתנועה כלפי מעלה נתפשת כחיובית יותר, כהתקדמות.
אבל כמובן שמה שחשוב זה ששתיכן אוהבות אותה וטוב לכן איתה, אין כאן נכון או לא נכון.

[משה_בר_נס*]

חוה,
אבל עובדתית אינני יודעת אם שטיינר הכיר את השירבוט בגלל הבדלי התאריכים . נדמה לי שהוא נפטר בסביבות 1930
תרשי לי לצחוק - הוא נפטר ב1925, אז לדעתך בשנה זו האמנות-הילדית עוד לא היתה קיימת, (:- ועוד לא התחילו לשרבט? (
המורה שלי לגננות ולדורף דיברה על-כך שהשירבוט הוא ביטוי גרפי לכוחות החיים הפועלים בילד ומעצבים אותו. במובן מילולי זוהי ביו-גרפיה = רישום החיים. כאן הכוונה ל'חיים' במובן הצר ביותר:
לא נפשיות או רגשות, אלא מה שמבדיל בין גוף מת או דומם לבין גוף חי כמו עשב , נבט, אדם ישן בשינה עמוקה (כלומר ללא תודעה ערה, ללא תגובות נפשיות לסביבתו). מי שנכנס לבית לוינשטיין, אומרים עליו שהוא "צמח". מה שעדיין חי בו אחראי לכל הפיזיולוגיה, לכל תיפקודי הגוף. שטיינר קורא לזה 'גוף אתרי', והוא 'נמצא' בין הגוף הפיסי לבין הנפש, וגם מתווך בינהם. הגוף האתרי אחראי לגדילה ולהתרבות, המאפיינים את כל היצורים החיים לעומת הדוממים.
הגוף האתרי כמובן שונה מעט אצל כל אדם, ובילד הקטן משתנה ומתפתח.
השירבוט המתפתח מבטא באופן גרפי את התפתחות הגוף האתרי. (ידוע שציירים מתחילים מציירים באופן לא-מודע לעת"ק פנים ודמויות הדומות להם. נראה לי כי גם בדוגמה זו, אלו הם הכוחות האתריים הלא-מודעים של הצייר המתבטאים עצמם בציור).

נראה לי כי אחד האתגרים של בן-תרבותנו הוא להתגבר על האוטומט שמפרש כל תופעה באופן מדעי-מטריאליסטי. (כמו למשל מוח-גנים). הרי אפאחד מאיתנו לא ראה לא את מוחו ולא את הגנים שלו, אז למה להשתית כל הסבר על 'עיקרי אמונה' אלו שבעצמינו לא נוכחנו בהם (= לא הובאו בפנינו הוכחות)?
שטיינר דן באופן עמוק ושיטתי בתודעה ובפעילות הידיעה (אפיסטמולוגיה=תורת ההכרה) ומגיע למסקנה כי שני עמודי התווך של תודעתנו, בכל הקשור לידיעה, הם התבוננות וחשיבה. אם אדם רוצה לטעון דבר-מה על העולם, עליו לבססו או על התבוננות או על חשיבה, או כמובן על שילוב של השניים. נראה לי כי קל לקבל ולאמץ מסקנה זו, ואפילו להרחיב אותה ולרצות לתמוך בהעצמת ההתבוננות ובהעצמת החשיבה שלנו.

נמשיך אח"כ.
משה

[אמא_אינקובטור*]

הציפורים עפות כלפי מטה. לי נראה שהציפורים דואות...

[משה_בר_נס*]

הבשורה של הענין האנרגטי
זה כל-כך לא שטיינר.
אבל מצד שני - גם כל-כך קרוב. זה ביטוי ניו-אייג'י, ושטיינר אכן היה מבשרו של הניו-אייג', וגם שונה מאד מרבים ממופעיו.
בדברו על מדע הגאולוגיה, שטיינר מציין לטובה כי הועמדה על קרקע יציבה כאשר במקום להמציא השערות רחפניות אודות העבר, החלה להקיש מתהליכים נצפים בהווה לעבר החוקיות הכללית, שהיתה קיימת גם בעבר.
הבה ניקח עיקרון זה לדיוננו. אם את מזהה שהאדם הפרא-היסטורי צייר כמו פעוט בן זמננו, ניתן להסיק/לשער כי גם נפשו/תודעתו של אותו אדם-קדמון היו דומים לאלו של פעוט. ניתן כאן פתח למחקר ולגילויים מרעישים אודות האבולוציה של התודעה האנושית בעבר הרחוק. עלינו להתבונן ולחקור את הילד בהווה, בתור בסיס להבנת האדם הפרא-היסטורי שבו איננו יכולים להתבונן.

הייתי שמח לשמוע עוד על מאבקך החברתי להצלה האקולוגית של האמנות-הילדית.
מה היה היחס של המימסד?
במה הצלחת, במה פחות, מה את מציעה לעתיד?
יש לך עוד כוח לזה?
אנא שתפי אותנו.
משה

[חוה_בת_חיים*]

תרשי לי לצחוק - הוא נפטר ב1925, אז לדעתך בשנה זו האמנות-הילדית עוד לא היתה קיימת, (:- ועוד לא התחילו לשרבט? (

(-: (-: (-:.. .. ברור שהיתה קיימת ,אני צוחקת יחד איתך... היתה קיימת מקדמת דנא ויש מי שאומרים קדמת ד.נ.א ...
מה שלא ידעתי בבירור האם הוא הסתכל על התנהגותם הגראפית של קטנטנים . אמנות ילדית ניצפתה באופן שיטתי החל מראשית המאה ה-20 אך בחוגים מאוד מצומצמים .. ומהר מידי גלשה לידיה של הפסיכולוגיה הפרשנית ואח"כ המאבחנת. . ..

בקר טוב ותודה
אמשיך בהמשך
חוה

[ילדת_טבע*]

מזכיר לי גם דאדאיזם

[חוה_בת_חיים*]

משה , תודה לך , אני ממש מרגישה התרוממות רוח מכל הסבר על שטיינר ותורתו.
נחשפתי לאנתרופוסופיה לפני שנים רבות , (40) , כנראה מוקדם מידי )-: ואח"כ שוב בצורה מרפרפת ב20 שנה האחרונות ותמיד היה בי קוצר רוח מסוים מרוב העומק אשר נשב מן השורות . הייתי גם מאוד שקועה בהתבוננות תוך כדי התנסות בילדים ,עם ילדים ועם עצמי .. - התהליך הזה גם ריפא אותי ..!
הפילוסוף האנגלי הרברט ריד טען כי החוויה האמנותית משמרת את "אחדות התודעה" , שהיא זו אשר חיונית לקיומו הרוחני של האדם ,והיא זו שקיימת בילד באופן טבעי ובאדם השבטי ואני לקחתי מנקודה זו הלאה .
הוא גם טען (Education Through Art 1958) שבתהליכי החינוך בתרבות המערבית 'אחדות התודעה' הולכת ומתפרקת בגלל הדגשת יתר של ההיבט הקוגניטיבי בחינוך, וכי ניתן להשיבה לאדם ולו רק לפרקי זמן קצרים ע"י החוויה האמנותית.יש איזו השקה בדברי שטיינר וריד בנקודות אלה נכון?
בינתיים , בעוד אלה מדברים , חלה האצה עצומה
1)באקדמיזציה של החינוך.
2)בשיבוש של המנגנון האמנותי בתהליך החינוכי ,
3) ובו זמנית עליה חריפה בהופעה של ליקויי למידה ,ובקושי להקנות כתיבה וקריאה בכלל.


עלינו להתבונן ולחקור את הילד בהווה, בתור בסיס להבנת האדם הפרא-היסטורי שבו איננו יכולים להתבונן
בעיקר להתבונן באדם הפרהיסטורי דרך האמנות שלו ודרך השבטים שעדיין נמצאים . האבוריג'ינים הרי חיים (אלה שעדיין שמורים )-: )על בסיס כללי תרבות שלא השתנו 50.000 שנה -הם מהוים תעודה מדהימה.
אני חייבת לרוץ
אמשיך אח"כ
תודה על הכל
חוה

[חוה_בת_חיים*]

מזכיר לי גם דאדאיזם
מעניין למה את מתכוונת האם תוכלי לפרט?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הרי אפאחד מאיתנו לא ראה לא את מוחו ולא את הגנים שלו, אז למה להשתית כל הסבר על 'עיקרי אמונה' אלו שבעצמינו לא נוכחנו בהם (= לא הובאו בפנינו הוכחות)?
איזה הוכחות יספקו אותך?

[חוה_בת_חיים*]

הייתי שמח לשמוע עוד על מאבקך החברתי להצלה האקולוגית של האמנות-הילדית.

הי משה , זה קצת 'סיפור' :
בעבר הקצת יותר רחוק (עד לפני כעשר שנים) לימדתי את הנושא במכללה לחינוך, בהשתלמויות למורי אמנות, ובהשתלמויות לגננות
כל השנים עד לפני כשנתיים עבדתי באמנות עם ילדי ביה"ס והשתמשתי בשיטה שיצרתי לשיקום המנגנון האמנותי הטבעי.
המאבק שלי העכשוי להצלת האמנות הילדית מתבטא בכך שאני מלמדת אודותיה ואותה למבוגרים .
הדגש הוא על מבוגרים משלוש סיבות :
1)המבוגרים הם אלה אשר משבשים את המנגנון האמנותי הטבעי גם במשפחה וגם במוסדות החינוך החל בפעוטונים.
2)המנגנון האמנותי הטבעי נמצא בתהליך של שיבוש כבר כמה וכמה דורות כך שכמעט כל מבוגר סובל ממנגנון אמנותי משובש ומהשלכותיו.
3) ההורה הממוצע לא מסוגל להוות מודל לחיקוי בנושא זה.

קיימת הרי האצה ממש חמורה בדירדור של המנגנון הטבעי זה לא רק בפעוטונים,גנים וביה"ס - זה גם המון בטלויזיה ובשוק ה'מתנות היצירתיות'.
איך שלא נסתכל על זה , - שיקום האמנות הילדית מאיים על כמה וכמה מקורות פרנסה . שיקום והצלה של המנגנון הטבעי כרוך בהמון שינויים שראוי לעשותם ועל כן מעורר המון חשש .
זאת הסיבה שאני לא רצה אל המימסד .
אני עובדת עם מי שמגיע אלי.

אני כותבת באתר כאן ומנהלת קשר עם הורים בקהילה שמראש קיימת בה פתיחות לנושא , ואני רואה שהשמועה עושה לה ככנפיים אט אט.
הרעיונות על שמירת המנגנון האמנותי הטבעי הולכים יחד עם בריאות , תזונה , צרכנות נבונה ...

מה היה היחס של המימסד?
הנושא הזה תמיד מעורר סערת רגשות . וזה ברור - כי הוא נוגע במקום עשוק במהותו כמעט אצל כולם.
הנושא הזה היה פרוץ גם המון שנים וכל תחום למידה לקח עליו טרמפ ועדיין זה ממשיך באופן ממש ציני ובוטה.
המימסד? על כל צעד מרגיש מאוים . במיוחד כשמדובר בגיל הרך . הרי הגיל הזה 'מותקף' ע"י המערכת בצורה חסרת תקדים. וכשהם שומעים על המנגנון האמנותי הטבעי הם מיד מבינים שעושים המון שגיאות .. .



במה הצלחת, במה פחות, מה את מציעה לעתיד
אכתוב מאוחר יותר כי חייבת לרוץ @}


יש לך עוד כוח לזה?_

[משה*]

ריד גם טען (Education Through Art 1958) שבתהליכי החינוך בתרבות המערבית 'אחדות התודעה' הולכת ומתפרקת בגלל הדגשת יתר של ההיבט הקוגניטיבי בחינוך, וכי ניתן להשיבה לאדם ולו רק לפרקי זמן קצרים ע"י החוויה האמנותית.יש איזו השקה בדברי שטיינר וריד בנקודות אלה נכון?
לא קראתי, אבל השם של הספר הוא כבר הרבה. ניתן לומר כי חינוך ולדורף בביה"ס יסודי הוא Education Through Art כלומר חינוך באמצעות אמנות - לא רק ציור בגירים ובצבעי-מים, אלא הרבה מאד שירה ומוסיקה, וגם אוריתמיה (אמנות תנועה) (הופעה אחרונה של כיתה ז' "הנסיך המאושר" מחר, יום שישי, בטבעון) ודרמה, ובעיקר אופי ההוראה האמנותי.

חוה, למה מתכוון ריד באמרו "אחדות התודעה"?
את מפתיעה שוב ושוב. כמה הרבה נקודות השקה שונות ובלתי תלויות בין מה שפיתחת/אספת עם השנים לבין גישת ולדורף.

האסון האנושי/אקולוגי של היעלמות האמנות-הילדית היא חלק מהקטסטרופה הכללית - 'אבדן הילדות' . האם את מכירה את הספר בשם זה של פרופ. ניל פוסטמן? בספרו הוא לא רואה אפשרות בעתיד להציל את הילדות ואת התום שלה, מכיון שלגורמים אינטרסנטיים, התקשורת ההמונית וחברות-ענק מיסחריות יש כל כך הרבה כוח וכסף והם משתמשים בו כדי לדרדר את המצב עוד יותר. הוא לא רואה בחברה הכללית שום גורם בעל כוח נגדי שיהיה לו אינטרס לעשות שינוי. אני כן רואה גורם כזה, אך זה לא גוף חברתי. זהו כוחו של האינדיבידואל, הזיק הניצחי אצל כל-אחד, למשל הורים שרוצים את הטוב והנכון עבור ילדם. אם אינדיבידואלים יקחו על-עצמם לאחד כוחות וללמוד נושאים כמו טיפוח הילדות, אז הם יצרו מוסדות חינוך, כמו בתי-ספר ולדורף, שנובעים מתוך כוחות של אינדיבידואלים, וירצו רק דבר אחד - לטפח את האדם הצעיר באופן הוליסטי ומקיף, כך שיוכל להגשים את מטרותיו הוא. חינוך הוליסטי זה כמובן לא רק אגואיסטי אלא גם טיפוח המרכיב המוסרי הקיים אצל כל-אחד. וגם טיפוח האיכפתיות החברתית הקיימת באופן טבעי אצל כ"א, אך זקוקה, כמו כל יכולת פוטנציאלית, לתירגול.
לכן גם התענינתי בנסיון שלך בהצלה האקולוגית. מה עבד ומה לא. מה למדת מזה? המסקנות והמלצות לעתיד?
בידידות וקירבה, משה

[משה*]

איזה הוכחות יספקו אותך?
קרוטונית, אילו הוכחות יספקו אותך?
אני נוכחתי כי אצל אנשים רבים, כולל מדענים, יש בעיקר אמונה במוסכמות "מדעיות" ומעט מאד בדיקה וחשיבה חדה.
לדוגמה: זמן רב באקדמיה התמודדתי עם השאלה האם קיימים אטומים במציאות. לבסוף נפל לי האסימון, שאכן יש אטומים, והאטומים הם מודלים בראשם של בני-אדם. רוב האנשים חושבים כי החומר באמת בנוי ממולקולות ואטומים, זוהי אמונה עבורם. גילוי נאות: קורה שגם אני מאמין בזה, או לפחות אני חושב במונחים אלה, כאילו אני מאמין בזה.
אחרים מאמינים בגנים ומוח. מותר להם, אך עדיף שזה לא יהיה מנגנון אוטומטי בראש, שכל דבר משתית על עיקרי-אמונה אלה.
וכך כתבתי:
נראה לי כי אחד האתגרים של בן-תרבותנו הוא להתגבר על האוטומט שמפרש כל תופעה באופן מדעי-מטריאליסטי
איך זה נראה לך?
משה
<אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך>

[חוה_בת_חיים*]

שלום משה , שבוע טוב
אחדות התודעה. זה מצב תודעתי , אשר לפי הכותבים ריד ואחרים קשה לבן תרבות המערב להשיגו . אני מתארת לעצמי שזהו מצב שבו האונות במוח ,הימנית והשמאלית עובדות בהרמוניה , מצב שבו אין 'התקפה' מוחצת של השכליות מבית מדרשו של מוח שמאל, ומוח ימין יכול לתרום מתחושותיו האינטואיטיביות. מצב אשר בו יש שיתוף פעולה ביניהם..אני מרגישה את זה חזק בזמן שמציירת מנדלות.יש איזה מרחב תודעתי אחר שנפתח וזה כנראה 'האחדותי'.
זה מצב של שלום פנימי עמוק.

ולענין נוסף שהעלית :
לכן גם התענינתי בנסיון שלך בהצלה האקולוגית. מה עבד ומה לא. מה למדת מזה? המסקנות והמלצות לעתיד?
אני מרגישה שרק עכשיו מתחיל להיות ציבור של אינדיבידואלים שמתחיל לעשות למען ילדיו , כמו גם בתחומי התזונה, החיסון, החינוך הביתי הלידה הטבעית..
ההנקה..( אתה יודע שכאשר ילדתי לראשונה האחות בבית יולדות הקריה בת"א לעגה לי כשהנקתי את בתי?)
כרגע אני מקדישה זמן להגדיר את האמנות הילדית כאמנות נכחדת .להכריז עליה "פרח מוגן" , @}(בכל העולם , מצילים צפורים, זנים נכחדים של צבים ..וכד')
מוכנה בהחלט לשמוע עוד רעיונות על הצלה ,ולשלב כוחות .
שלך באחדות
חוה

[חוה_בת_חיים*]

הכל היה צריך להיות בדרך של פס יצור ולא הצלחתי בשום אופן לשכנע אותם שאפשר אחרת,
שלום לך ילדת טבע ,
אני מצטערת על הסחות דעת בתוך הדף , התבלבלתי ודילגתי על הודעתך זו.סליחה .
בעקבות מכתבך,
ברצוני להצביע על תופעה שמתרחשת כבר שנים בחינוך האמנותי בגילאי ביה"ס :
1)ציור בעקבות אמנים מפורסמים .בשיעור מוצגת יצירה מפורסמת והתלמידים מוזמנים לצייר בעקבותיה כלומר שימוש בשיטות העבודה של הצייר .
2)שימוש בשיטות עבודה של אמנים עכשויים ,שימוש בשבלונות, ודימויים מוכנים ,מה שנקרא - ready made .
בשיחות עם מורים שנוהגים בדרך זו עולה הרבה פעמים הטענה שחייבים ללמד תולדות אמנות ,אין מספיק שעות, וזאת דרך 'להרוג שתי צפורים במכה אחת'.
או,יש טענה נוספת , אי אפשר להמציא כל פעם את הגלגל מחדש צריך לחשוף תלמידים לשיטות מודרניות.
הענין הוא שאיש לא מתמודד עם השלילה העצמית , כמו זו שתיארת במכתבך, שהתלמידים לא מקבלים הזדמנות להתחבר באופן ממשי אל עצמם .
איך יתחברו לעצמם? - אילו השאירו להם אפשרות להתפתח ,אמנם לאט , אבל דרך השלבים הטבעיים היו חווים קבלה עצמית, דרך פתרונות גראפיים היו
מגשימים את המאבק לכיבוש העולם הריאלי שהוא כל כך חשוב לגיבוש עצמי , ואז היו מגיעים בגיל 15-16 להתעניין באופן אותנטי בציור אקדמי, שזו חוויה מדהימה להתמודד איתה בגיל זה כאשר כל החלקים בגופ-נפש בשלים לכך.
אפשרות כזו נראית כרגע אוטופית לחלוטין.

ושוב , מה היתה כוונתך כשהזכרת דאדאיזם?

[אמאשלו*]

שלום חוה,
בני בן 3, לאחרונה הציור שלו השתנה, אני חושבת שבעקבות חשיפה בגן (הוא הולך לגן אנתרופוסופי), הוא ממלא את הדף המשטחים של צבעים בדר"כ עם הצד של הצבע הוא עובד מאוד בריכוז ובהנאה, רוצה שאני אצייר איתו בדיוק באותו סגנון, הוא קורא לזה "שמיים" ו"אש". מה שיוצא זה שטיח צפוף וצבעוני. הוא מאוד מתפעל מהיצירה שלו כשהוא מסיים. כששאלתי אותו אם כל הילדים מציירים ככה בגן הוא אמר שרק הוא ואחד הגננים. מה דעתך?

[חוה_בת_חיים*]

שלום לך אמאשלו ,
כידוע אינני יודעת הרבה על ביה"ס ולדורף קראתי עליו רק מעט ולאחרונה למדתי כאן בהתכתבות עם משה , דברים שגרמו לי התרוממות רוח ממש.
כך שאת צריכה לקחת בחשבון שאני מנתחת את הנתונים שאת מספרת בכלים שלי וזה עלול להגיע למבוי כלשהו.

אני מקבלת מאוד את הרעיון שהמבוגר יושב עם הילדים ומצייר בעצמו לעצמו והילדים מציירים לעצמם על יד המבוגר. כמו ששרים ביחד , כמו שרוקדים ביחד כמו שאוספים את הצעצועים ביחד - המבוגר נותן דוגמא אישית להתנהגות בכלל ולהתנהגות אמנותית בפרט.
מנגנון החיקוי נמצא בשיא פעולתו בגיל זה והילדים מחקים את המבוגרים ואחד את השני - זה מנגנון למידה חזק ביותר . והילד לומד ש"ככה" זה התנהגות של בני אדם .
הילד , אני רואה, מחקה גם את מה שהמבוגר מצייר (שדות-צבע) , גם זה לא מדאיג אותי מפני שאני רואה שהמבוגר לא מציג לפני הילד "מופתים" שהם מעל ומעבר לתפיסתו ו/או מעל ומעבר לקואורדינציה שלו . החיקוי לא נוצר ע"י הוראה של המבוגר (כך אני מקווה ! ) אלא מפני שהילד מסוגל לכך מטבעו.
אני רואה שהוא עובד בריכוז והנאה . ריכוז , נחת בלי למהר כל זה ממש לענין.
בעצם הוא משרבט עם הצד הרחב של הצבע ו/או עם מכחולים ומים . הוא קורא שמות לציוריו (ביזמתו? לא ברור לי). כלומר הרעיון שסימנים גרפיים יכולים לייצג מושגים מן המציאות (וזה הרי הרעיון של השפה הכתובה) נשתל במוחו אט אט.
באופטימיות זהירה אומר שדעתי טובה על מה שאת מספרת לי.
מה מטריד אותי?
מה קורה כשהילד כן מחקה את התנהגותו של המבוגר אבל לא מחקה את אופן הציור שלו ?
אם נניח קורה בגן ולדורף שהילד משתמש בצבע מהצד של ה'שפיץ' וממציא כל מיני שרבוטים איך זה מתקבל על ידי הגנן?
האם יש בגן ולדורף דפי צביעה ? - שבלונות, סרגלים עם צורות גיאומטריות וכד' ? נדהמתי לראות כאלה בגן ולדורף בסן - פרנסיסקו בקיץ האחרון.
שאלתי את הגננת למה זה כך? האם זה ולדורף? - יש לחץ של ההורים , אין לנו ברירה . כך הגננת . - אין לי מושג איך זה בארץ.
הלוואי משה יופיע שוב ויספר .
הייתי רוצה לראות אוסף ציורים של שלשה -ארבעה חודשים של כמה ילדים בני שלוש-ארבע-חמש שגדלים בגן ולדורף כדי לקבל מושג .
אולי יש מתנדבים שיסכימו לשלוח לי ? @}
אולי אמאשלו ? @}
שלך באחדות
חוה

[חוה_בת_חיים*]

וכמובן ,הייתי מאוד רוצה לראות ציורים שלו מקודם !

[משה*]

כפי שכתבתי למעלה בגיל הרך הדגש בולדורף מושם על התהליך ולא על התוצר (לא רק בציור).
ענין חשוב שלא ראיתי שחוה התיחסה אליו הוא חווית הצבע לעומת חווית הקו והצורה שנוצרת ע"י הקו/ים. מה שאמאשלו מתארת הוא שבנה נהנה מעצם חווית הצבע במשטח , ושילובים-נגיעות המשטחים והצבעים אלה באלה. כאן אולי המילה 'שירבוט' פחות מתאימה, כי לא נוצר קו או צורה. אם כן מופיע קו - זה לא קו שנוצר ע"י תנועת היד באותו קו, אלא "במקרה" ע"י מפגשי הצבע. זהו הבסיס עליו מבסס ידידי הצייר דניאל זהבי את שיטתו "ציור מתוך הצבע" .

באופטימיות זהירה אומר שדעתי טובה על מה שאת מספרת לי.
כך גם אני.
מה מטריד אותי? כך: אם גם בהמשך ימשיך אותו דבר גם נאמר בגיל חמש - ללא קו וללא צורות - אז כדאי להתחיל להתעורר. ראיתי זאת על ביתי, וזה נמשך גם בגיל גבוה יותר. מדובר על ביטוי של חולשה ב"כוחות צורה", שמן הסתם יכול להתבטא גם בתחומים אחרים. אבל דיה צרה בשעתה.

מצאתי קטע בערך רלוונטי שכתבתי לדף המשווה בין גישות החינוך של שטיינר ומונטסורי:
להמחשת ההבדלים בין תקופות הגיל:
כאשר מציירים בגן או צובעים בצבעי מים, החשוב הוא עצם ההשתתפות בפעילות וההתנסות בצבע (תרגול מוטוריקה עדינה + תנועה נפשית); המוצר הסופי הוא משני וחשיבותו מועטה.
לעומת זאת בבי"ס יסודי מציירים וכותבים במחברות גדולות מיוחדות, משקיעים בהן, והתוצאות הן תפארת היופי והאסתטיקה (בהתחשב בכיתה, כמובן). זו מחברת שהילד אח"כ שמח לחזור לקרוא בה ולהיזכר במה שלמד. תלמידים רבים שומרים את כל מחברותיהם מכיתות א-ח. (התוצר האומנותי הוא בעל חשיבות)
בתיכון (או בסוף היסודי) על תלמידי ולדורף לעשות שינוי ביחסם למחברות, וללמוד לשים דגש על התוכן המחשבתי והאינטלקטואלי, על חשבון החזות האומנותית. התוצר האקדמי הוא החשוב.
דוגמה זו ממחישה שבגן הלמידה המשמעותית היא עצם העשיה - ביטוי כוח הרצון; בב"ס היסודי החוויה האסטתית והיכולות האמנותיות הן המשמעותיות - פיתוח מיומנויות ריגשיות (למרות שגם לומדים כתוב וקרוא, חשבון, ועוד נושאים רבים יותר מאשר בב"ס 'רגיל'); ואילו בתיכון משכללים ומאתגרים את היכולות האקדמיות - פיתוח יכולות חשיבתיות.
חנוך ולדורף טוען שאם ברצוננו לפתח בני אדם שלמים, גולת הכותרת של החינוך אינה יכולה להיות רק ידע, חשיבה ואינטלקט, אלא איזון והעצמה של כל כוחות הנפש: רצון, רגש וחשיבה - וכל אחד בעיתו. רק כך תיגדל ותבשיל אינדיבידואליות בריאה וחזקה המסוגלת לתת לחייה כוון ומשמעות מתוך עצמה.
ואשר לגיל הגן: הילד בגיל זה לומד מתוך עשייה ומתוך חיקוי של הסובב אותו. יש בו פתיחות עצומה וגם פגיעות, מה שיקלוט ויפנים ויפתח בגיל זה ישפיע על כל חייו לטוב ולרע. לכן כל-כך חשוב להקפיד על איכות הרשמים אליהם הוא נחשף, ועל סביבה עוטפת, אסתטית, נעימה וראויה לחיקוי.
ערב טוב, משה

[משה*]

האם יש בגן ולדורף דפי צביעה ? - שבלונות, סרגלים עם צורות גיאומטריות וכד' ? נדהמתי לראות כאלה בגן ולדורף בסן - פרנסיסקו בקיץ האחרון.
לא יתכן! ירדו מהפסים!
לא אתן להם את תו התקן 'ולדורף' שלי !:-P_ או _:-/
וברצינות: ביקרתי שם בגן כמה פעמים, בגנים הנמצאים במיתחם בית הספר.
חוה, האם מדובר באותו גן? או גן אחר, נפרד?
אני עדיין נרגש למצוא שהמציאות עולה על כל דמיון.
משה
מרגיעון: <אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה>

[ריש_גלית*]

_הייתי רוצה לראות אוסף ציורים של שלשה -ארבעה חודשים של כמה ילדים בני שלוש-ארבע-חמש שגדלים בגן ולדורף כדי לקבל מושג .
אולי יש מתנדבים שיסכימו לשלוח לי ?_
אצלנו כל ילד מקבל חוברת כזאת ביומולדת שלו בגן - ציורים של כל ילדי הגן (האנתרופוסופי) מאוגדים וקשורים בסרט. אני לא חושבת שתראי משהו שונה מאשר בגנים אחרים. אבל אולי כשנממש את "האיום" לבדוק אם אנחנו שכנות תוכלי לראות את החוברות (יש לנו שתיים).

אם גם בהמשך ימשיך אותו דבר גם נאמר בגיל חמש - ללא קו וללא צורות - אז כדאי להתחיל להתעורר. ראיתי זאת על ביתי, וזה נמשך גם בגיל גבוה יותר. מדובר על ביטוי של חולשה ב"כוחות צורה"
משה, המשפט הזה שלך הזכיר לי משהו שמאוד הטריד אותי בשיחת הורים בגן לפני שבוע - סיפרו על אחד הילדים (שלא במקרה הוא ילד עם הרבה קושי עם עצם המסגרת, פרוע, "נשמה חופשית") שלפי תיאורה של הגננת סוף סוף ההתעקשות אתו שישתתף בפינת היצירה נשאה פרי והוא "גילה את הצבעים" ו"נכנס לזה" ונהנה (מדובר בצבעי מים), ואמא שלו גם ציינה שהוא התחיל לצייר בבית ציורים פיגורטיביים. כנראה עד כה (הוא בן חמש) זה לא קרה.

אותי זה הטריד מאוד, אבל אני לא בטוחה שפה המקום לדון בזה. מה הטריד? עצם הצורך שלהם להתעקש אתו (בעדינות, בלי לחץ, עם להרפות מדי פעם ולהניח לו... ובכל זאת). זה ילד שלדעתי היה מוצא עניין ביצירה ברגע המתאים לו (ולוּ רק מפני ששני הוריו יוצרים בתחומים שדורשים הן ידיים טובות והן עיניים חדות). למה לא להניח לו? ואם הקו והצורות היו יוצאים בגיל שש? מה זה "ביטוי של חולשה בכוחות הצורה"?
לשם הבהרה, הסיפור של הילד עלה (בלי שמות, האמא הסגירה שזה הילד שלה בתגובה שלה) כשדיברו על פינת היצירה ולמה היא מתקיימת במקביל למשחק החופשי ולא בזמן שבו אין פיתוי חזק כל כך כמו משחק חופשי, שמקשה על חלק מהילדים להתפתות לשבת ל"יצירה" (למה מה, המשחק החופשי הוא לא יצירה?).
בקיצור, חוה ומשה, אשמח לשמוע את דעתכם. האם באמת צריך לא להניח לילדים שלא רוצים לשבת בפינת יצירה? האם ילד שלא עובר שלב מסוים ברגע מסוים לא יכול לעבור אותו אח"כ? ועוד שאלות שזרקתי פה...

[תמי_גלילי*]

ריש גלית, הזכרת לי משהו...
black]זה נראה מתאים כאן drawings[/po]
(מדף הבית שלי)

[ריש_גלית*]

(-:

[חוה_בת_חיים*]

ענין חשוב שלא ראיתי שחוה התיחסה אליו הוא חווית הצבע לעומת חווית הקו והצורה שנוצרת ע"י הקו/ים

הי משה ,תודה על זריזותך ,
נכון בהחלט , חווית הצבע היא הדבר בה' הידיעה . ואם הבנתי נכון מגישים בהדרגה את צבעי הקשת? כאן מתקיים כוחו המרפא של הצבע.

חוה, האם מדובר באותו גן? או גן אחר, נפרד?
צלצלתי מיד לסן פרנסיסקו להשיג משהו להרגיע אותך..
ו.. כן.. אתה צודק זה היה גן שהגננת בו היתה עפ"י הכשרתה גננת ולדורף , כל הגן היה מצויד מקסים ,חומרים טבעיים וכו' ,וגם החצר כנ"ל
והכל מאוד מושלם הייתי שם פעמיים כל הבקר .. והייתי בטוחה שזה גן ולדורף אבל מסבירים לי עכשיו שזה היה גן של העיריה שהגננת הצליחה לדרוש ולקבל הרבה אך בכ"ז היתה כפופה ללחצים כגון זה שסיפרתי כאן... טוב שסיפרתי .. כי אז התאפשר התיקון..p-:


אבל אולי כשנממש את "האיום" לבדוק אם אנחנו שכנות תוכלי לראות את החוברות (יש לנו שתיים).
נממש . נממש.

מה הטריד? עצם הצורך שלהם להתעקש אתו
אני שונאת לומר את מה שאגיד עכשיו : לפעמים להורה נדמה שמתעקשים עם הילד שלו (אני תמיד חשבתי שמתעקשים עם הילד שלי) , אבל בעל מקצוע טוב יודע עד כמה "להניח" ועד כמה להתמיד בטיפול (מלה עדינה ל 'התעקשות' ) . הרבה פעמים כשמתמידים בטיפול הילד ממש מחלים ונעשה מאושר

למה מה, המשחק החופשי הוא לא יצירה?).
אני בדעה שמשחק חופשי הוא יצירה לכל דבר . יש לזה אפילו שם מקצועי , קוראים לזה "שיויון ערך הפעילויות"(עפ"י גדעון לוין) . אני מאמינה שזה כך .

עכשיו די ,
גם מחר יש יום .
לילה טוב@}

[חוה_בת_חיים*]

תודה לך תמי גלילי.@}

[תמי_גלילי*]

חוה, יצא לך לעבוד עם ילדים אוטיסטיים? אם כן, האם פיתחת תובנות ספציפיות לגביהם?
(הבן שלי אוטיסט ואמן)

[חוה_בת_חיים*]

שלום תמי ,
לא עבדתי עם ילדים אוטיסטיים באופן ישיר . עבדתי רק בבתי"ס שנקראים "רגילים" ופגשתי הרבה ילדים עם קוים אוטיסטיים זאת הסיבה שהקישור
שצרפת אתמול דיבר אלי . לקח הרבה זמן עד שהגיע אלינו הידע אודות ה"קוים האוטיסטיים" ואז במבט לאחור הבנתי עד כמה חזק הוא הידע אודות ה"רצף" והוא זה שעזר ועוזר לי כל הזמן.
המגעים שלי עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים היו תמיד דרך תלמידות שלי שניסו ,והרבה פעמים בהצלחה את ההמלצות הנגזרות מתוך ה"רצף" .

האם פיתחת תובנות ספציפיות לגביהם?
בפגישה עם כל ילד אני מחפשת את ה"מקומות " ברצף אשר קיימים בו. עובדים עם מה שיש ולא עם מה שאין . ואז נוצרת תקשורת לא מילולית אפילו מינימלית שיכולה להיות בסיס אפילו קטנטן לקשר . האם זה נראה לך תקף לגבי ילדים אוטיסטיים?
האמנות לפי מיטב הכרתי היא שפה שכל אחד יודע אותה באופן טבעי . למדתי שצריך להגיש חומרי אמנות כמו שמגישים אוכל.
לצערי אני חייבת לעוף עכשיו.
יתכן שלא אוכל לכתוב ביומיים שלושה הקרובים .. - אבל אוכל לקרוא ! (-:

[אמא_אדמה*]

מה מטריד אותי? כך: אם גם בהמשך ימשיך אותו דבר גם נאמר בגיל חמש - ללא קו וללא צורות - אז כדאי להתחיל להתעורר

אני זוכרת את עצמי בגיל תיכון, יושבת חודשים שלמים ומציירת משטחי צבע וערבובי צבע שונים בגואש..
הייתי בכיתת אמנות אז והיו לי המון שיעורי בית בציור בסגנונות אחרים אבל מה שרציתי יותר מכל זה לערבב צבעים.

אני זוכרת איך הייתי מזיזה את המכחול בכל מיני צורות ויוצרת טקסטורות שונות, מקישה איתו וכו'...
תענוג!

[חוה_בת_חיים*]

מדובר על ביטוי של חולשה ב"כוחות צורה",
שלום משה ,

כיצד מתגלה הצורה?
כיצד מתבטאת החולשה בכוחות הצורה ?
האם נוקטים פעולה לחיזוק? ואם כן , באיזה אופן מחזקים את כוחות הצורה ?
@} @}@}

[אמאשלו*]

תודה על התגובות @}
עד עכשיו מאוד ניסיתי לשמור על ילדי מהתערבויות בציור שלו ולכן לא הייתי בטוחה איך להגיב להשפעה הזאת - האם "לזרום" עם זה או לומר משהו...
הנטייה שלי היא בכל מקרה לא להתערב בזה אלא להתבונן לאן זה מתפתח.
בכל מקרה אני ממש לא חושבת שמישהו אומר לו לצייר כך או אחרת אלא שמדובר בחיקוי ובחיזוקו על ידי תגובות חיוביות של הגנן.
אגב לפני כמה ימים נתקל בחבילת צבעים מסוג crayons שאילצה אותו לצייר עם השפיץ וגם אז יצר בעיקר משטחי צבעים ולא את השרבוטים הרגילים.
אשמח לצלם ציורים שלו ולשלוח לכתובת דוא"ל.

[תמי_גלילי*]

מעניין מאוד מה שכתבת - את יכולה לספר קצת על דוגמאות מעבודתך עם ילדים בעלי "קווים"? (pun inteneded )

[חוה_בת_חיים*]

אשמח לצלם ציורים שלו ולשלוח לכתובת דוא"ל.
havabh שטרודל ג'ימל דוט קום@}

[חוה_בת_חיים*]

הנטייה שלי היא בכל מקרה לא להתערב בזה אלא להתבונן לאן זה מתפתח.
זה בכלל א' ב' של הגישה .

[משה*]

_כיצד מתגלה הצורה?
כיצד מתבטאת החולשה בכוחות הצורה ?_
חוה
אם בגיל 5 ו 6 ילדים מציירים בתים, פרחים וכדומה ויש ילד אחד שנהנה מאד ממשטחי הצבע שהוא יוצר, אך בשום ציור אין עגול, אין מלבן, אין צלב, או שהם כמעט נעדרים, אז ציורו חריג. לא הציור מדאיג אלא שהציור הוא ביטוי למיוחדות ולחריגות הכללית שלו.
ניתן לצפות האם ובאיזו מידה יש ביטוי של כוחות צורה במקומות אחרים, כמו בפעילות בצק או פלסטלינה/חימר. מה היכולות שלו בסידור הגן, או בסידור תאטרון בובות וכיו"ב; לבדוק איך היכולות במוטוריקה עדינה.
ברור שכאן אנו עוברים מחינוך כללי לכוון יותר תירפויטי. בהכשרתי וניסיוני אני גנן, וזה המקום לפנות ולהפנות לעזרה מקצועית יותר בתחום התיראפיה. עם ביתנו נעזרנו במרפאה בעיסוק שעבדה כמעט רק על קיר טיפוס. זו היתה עזרה בעיקר במוטוריקה גסה. בחינוך ולדורף נעזרים גם ברפואה אנתרופוסופית ותיראפיות שונות. נראה לי שיש עוד הרבה מה לפתח כדי לפגוש את צרכי הילדים המיוחדים.
משה

[משה*]

ריש-גלית
בעיני יש שני קצוות: האחת אומרת כי עלינו לקבל את הילד ולאהב אותו כפי שהוא, ואף-פעם לא נתייג ולא נעשה איבחונים ואבחנות. השניה אומרת כי כדאי לאתר חריגות מה שיותר מוקדם בגיל, לאבחן אותה, להבין אותה, ולעזור לילד להיות כמו כולם, להשיג את ההישגים המקובלים ושלא ירגיש פחות מאחרים. ניתן לשייך את הגישה הראשונה לאימהות חד-צדדית מוגזמת, ואת השניה לאבהות חד-צדדית.
בין שניהם אני מעדיף את שביל האמצע. מתוך אהבה וקבלה של הילד, להתעמק ביחודיות שלו, ולשים לב אם קיימת חריגות. להיעזר בכל הידע שכבר הצטבר אצלי או אצל אחרים, כדי להבין את הילד, כדי להתבונן לעומקו. ולחפש ולהציע תיראפיה לא כדי שיהיה כמו כולם, אלא כדי שיוכל לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. גם אם אין שיטה או דבר שאכן מציג שינוי ושיפור, יש ערך לעבודה הפנימית ולהתבוננות המופנית לכוון הילד מתוך אהבה והתענינות אמיתית במי שהוא.

למה לא להניח לו? ואם הקו והצורות היו יוצאים בגיל שש?
ריש-גלית
כולנו היינו רוצים שהדברים יסתדרו לבד, באופן טבעי. ואם הקוים והצורות לא יצאו גם בגיל 7 ו8? זו האימהות החד-צדדית המוגזמת בתוכנו שמתנגדת לכל התערבות בהתפתחות הילד ולכל השוואה לאחרים. אני מאמין שהאופן הטבעי של גידול ילדים כולל גם את ההורים והמבוגרים האחראים לילד והידע שהצטבר. אין לשלול את האקטיביות של ההורים ומחנכים בטיפוח הילד. האקטיביות הזו מתבטאת גם בשימת-לב לחריגות, וגם בשאלה החשובה שלך, האם להתערב, באיזה שלב, ואיך להתערב.
כל מקרה לגופו של ענין. לפי מה שאת מתארת מהגן, לאותו ילד ההתערבות היתה מוצלחת, באופן כללי. הבה נברך על-כך, הבה נרגיש שמחים ומוקירי תודה על ההצלחה הזו.
אם הסיפור עורר בך הרגשה אחרת, כאן חשוב לשאול מה היה לך קשה?
האם את מבטאת קושי שלך לעמוד מול ילדך "ולהתעקש" כלומר "להתמיד" בלשונה של חוה. אני נזכר בספר "שיקום הסמכות ההורית" ובספרים אחרים המדברים באותו כוון. האם איננו דור של הורים שמפחדים לכוון את ילדינו, שמפחדים מתגובותיהם? אנו עושים המון מאמצים לרצות את ילדינו (זה אימהי וטבעי) ומה עם לאפשר/לדרוש מהם דחית-סיפוק, מאמץ והשקעה (זה אבהי וטבעי ) ?
הייתי רוצה להזמין להתבוננות עצמית, לא לשיפוטיות, רגשי-אשמה או כיו"ב.

אולי זה נשמע כמניפסט בעד התערבות גורפת גם בציור. לא לזה התכוונתי, אלא לשימוש בשיקול-דעת, בהקשבה, ברגישות, ובעניניות.
ערב טוב, משה

[ריש_גלית*]

האם את מבטאת קושי שלך לעמוד מול ילדך "ולהתעקש" כלומר "להתמיד"
לא. לא זה מה שאני מבטאת. אמשיך אחר כך.

[ריש_גלית*]

משה, חוה, לא עניתם לשאלה שלי:
האם באמת צריך לא להניח לילדים שלא רוצים לשבת בפינת יצירה?
כלומר, האם לא מוטב שילד ייגש בעצמו מתישהו ויצייר? בבית, בגן, לא חשוב איפה? אולי הוא מצייר בחול בחצר?
תראה, משה, אני רואה את הילד ההוא רק מדי פעם בגן או בטיולים משותפים, אבל ממש לא נראה לי שחינוך ולדורף מיטיב אתו. כל הזמן שמים לו גבולות, כל הזמן מתנים לו תנאים... אבל אולי זה לא מתאים פה. בכל אופן קשה לי להיכנס לזה בימים אלה...

[משה*]

כלומר, האם לא מוטב שילד ייגש בעצמו מתישהו ויצייר? בבית, בגן, לא חשוב איפה?
בוודאי שזה עדיף.
אלא שזו תהיה הגישה לכל הילדים, מבלי להכירם. הענין כאן הוא להתבונן מי באמת הילד המסוים הזה, מהם צרכיו, ומה אני יכול לעשות למענו? אפשר שבמובחן מילדים אחרים, הוא זקוק לקצת יותר עידוד, הכוונה, תמיכה, ואפילו דרישות (תלוי מה הגיל שלו). שוב, אם לשפוט רק מהתאור שלך - אצלו זה עבד יפה לטובתו, ובכל זאת לך יש בעיה עם מה שקרה. למה את לא קופצת משמחה על סיפור ההצלחה עם הילד הזה? מה הבעיה שלך? על מה זה יושב? אולי כי את לא יכולה להאמין ולא יכולה לקבל שעשיה חינוכית דורשת ומתמידה יכולה להניב תוצאות מבורכות? תנסי להביא יותר תשומת לב אל ליבך, מעט שקט, מעט שלוה, עם יותר מיקוד ובירור. מהם הרגשות העולים בך?
אולי הספור הזה לא מוצא-חן בעיניך כי הוא נוגד את אמונתך. זו הזדמנות לבדוק מחדש את האמונה שלך האומרת כי חופש לילד הוא טוב, ולעומת זאת דרישה, גבולות והתמדה הם רעים.
אבל ממש לא נראה לי שחינוך ולדורף מיטיב אתו. כל הזמן שמים לו גבולות, כל הזמן מתנים לו תנאים
עד כה "לקחנו טרמפ" על המקרה שסיפרת. אבל למה לך ולי ולאחרים להתעסק במה שאינו עניננו? אם העלית זאת, אז כנראה שיש לך בזה ענין? מה הענין? הרי לא את מחליטה עליו, ואין לך תמונה מלאה של מה קורה לו, איך זה ביחס למה שהיה קודם, אז מתחת לשאלה אודותיו - מה השאלה הנוגעת לך?
דרך אגב, אפשר שהגבולות שהוא מקבל לא נעימים לך ולאחרים לשמוע ולראות, אך הם לחלוטין תיראפויטיים עבורו. צריך מבט לעתיד של שנה, חמש שנים, ויותר, כדי להעריך האם כעת מעלים אותו על פסים מצוינים להמשך דרכו.

יש אנשים שקשה להם ולא נוח להם להציב גבולות, לדרוש ולהתמיד. זה אזור הנוחות שלהם, תחום סובייקטיבי שלהם. באופן טבעי הם ימציאו גישות חינוכיות המתאימות למערך הנפשי הזה (חינוך ללא גבולות, הילד יכוון את עצמו) או ימשכו לגישות כאלה שאחרים יצרו. חינוך הילדים שלנו דורש להתבונן בהם, ודורש שגם נתבונן בעצמינו, ולהעיז לצאת מתחומי הנוחות שלנו, ללמוד ולאמץ התנהגויות חדשות שיפגשו את צרכי הילד (ולאו דווקא את צרחותיו).
עד כאן, בוקר טוב, משה

[ריש_גלית*]

חינוך הילדים שלנו דורש להתבונן בהם, ודורש שגם נתבונן בעצמינו, ולהעיז לצאת מתחומי הנוחות שלנו, ללמוד ולאמץ התנהגויות חדשות שיפגשו את צרכי הילד
אין ספק. ופה נכנסת השאלה על הדוגמטיות שהקפיצה פיוזים בדף הזה לפני זמן קצר (-:
כלומר, כשיש לך תפיסה מסוימת מאוד שמעוגנת בתיאוריה מוצקה אתה בהכרח מתבונן בילד ובעצמך מתוך גבולות התיאוריה. מפרש את התנהגותו ואת צרכיו על פי התיאוריה. וכו'. אולי כדאי לחזור לדף על חינוך ולדורף כדי להמשיך את השיחה הזאת... יש לי עוד מה להתעמק בתשובתך, אני לא יודעת מתי יהיה לי זמן לזה.

[טלי_מא*]

בעיני יש שני קצוות: האחת אומרת כי עלינו לקבל את הילד ולאהב אותו כפי שהוא, ואף-פעם לא נתייג ולא נעשה איבחונים ואבחנות. השניה אומרת כי כדאי לאתר חריגות מה שיותר מוקדם בגיל, לאבחן אותה, להבין אותה, ולעזור לילד להיות כמו כולם, להשיג את ההישגים המקובלים ושלא ירגיש פחות מאחרים. ניתן לשייך את הגישה הראשונה לאימהות חד-צדדית מוגזמת, ואת השניה לאבהות חד-צדדית.

מוזר, לי דווקא השנייה נשמעת כמו הדאגנות הפולנית בהתגלמותה.
לא מבינה פה את ההפרדה שלך לאמהות ולאבהות בהקשר הזה.

שמפחדים לכוון את ילדינו, שמפחדים מתגובותיהם?
האם בעיניך אי-רצון לכוון הוא פחד? האם לדעתך הוא נובע מפחד מתגובותיהם של הילדים?

האם לא תתכן בחירה ב{{}}חינוך בלי גבולות בשל עמדות ערכיות ועקרוניות?

<שואלת כי לא הבנתי>

[חוה_בת_חיים*]

_משה, חוה, לא עניתם לשאלה שלי:
האם באמת צריך לא להניח לילדים שלא רוצים לשבת בפינת יצירה?_

שלום גלית ,
לא כתבתי פה כמה וכמה ימים כי הייתי עמוסה במחשבות וגם עכשיו העומס הזה מעיק עלי . )-: ...

אינני יכולה לענות לך על השאלה הזאת כי אינני מאמינה ב"פינת יצירה" ואינני מאמינה ב"להושיב את הילד בפינת יצירה".
וכמו כן אינני רואה את עצמי בתור מבוגר אשר 'מכריח' או 'מניח' לילד אלא בתור מבוגר אשר חי בחברת הילד .

אני אוהבת לשחק בחול, לשחק במים , לערבב ולעשות בוץ, אני אוהבת לטפס על עצים ולקפוץ ממקום גבוה , וכך גם עם סולמות , אוהבת לעשות בצק ועוגיות ולשטוף כלים ולשטוף ריצפה ולבנות מקוביות ולשחק בארגזי קרטון במיוחד אם הם מספיק גדולים כדי להכנס לתוכם, אוהבת לשיר ולרקוד ולפטפט בחרוזים ולצייר כמובן - כל מי שרוצה להצטרף אלי בזמן שאני עושה אחד מאלה - מוזמן ומי שלא ,עושה את מה שהוא עושה בלעדי וכך הזמן עובר ובתוכו אנחנו (אני והילד )מתפתחים.,
יש סייגים לאמירה הגורפת שנתתי עכשיו . הסייגים האלה נובעים מכל מיני מצבים שדורשים התיחסות יותר מורכבת וכאן חייבים לקבל תמונה מפי בעל הענין,
כמו שקורה כאן בדף שאנשים מפרטים מקרה ספציפי שמעסיק אותם.

לילה טוב @}

[ריש_גלית*]

_אינני יכולה לענות לך על השאלה הזאת כי אינני מאמינה ב"פינת יצירה" ואינני מאמינה ב"להושיב את הילד בפינת יצירה".
וכמו כן אינני רואה את עצמי בתור מבוגר אשר 'מכריח' או 'מניח' לילד אלא בתור מבוגר אשר חי בחברת הילד_

אבל הנה ענית בדיוק על השאלה שלי...
אם כי, ייאמר לזכות הגן האנתרופוסופי שלנו שלפחות "פינת היצירה" היא רק שולחן האוכל, שעליו מסדרים את הדפים והצבעים או הצמר או הפלסטלינה (מה שיש באותו יום) ויושבת אחת הגננות ועובדת שם. ומי שרוצה מצטרף. ומי שלא רוצה... אם הוא מתמיד באי רצונו כנראה ש"מתעקשים" איתו. בעדינות, מתוך קשב וכו' וכו'. ובכל זאת.

[חוה_בת_חיים*]

מי יגלה לי מהיכן מגיעים הפסוקים לרצועה הצהובה מעל התיבה הזאת ?

[טלי_מא*]

המרגיע המרגיעון

[חוה_בת_חיים*]

< יש רק אדם אחד, הוא לא אף אחד מאיתנו, והוא קיים בכל אחד מאיתנו>
הי , הנה הצלחתי עם קצת עזרה מידידי...@}

[ריש_גלית*]

חוה, אהבתי את תשובתך על כל חלקיה. ואכן בולט ההבדל בין נקודות המבט השונות שלי ושל משה ומעניין להסתכל על זה ככה. חבל שאין לי שיחות כאלה פנים אל פנים עם הגננים בגן.
ותמיד נכון ש
כל דבר אפשר גם אחרת.

[חוה_בת_חיים*]

שלום גלית ,
אני שמחה על התחדשות ההתכתבות בינינו.
'התחדשות' כי היתה איזו הפסקה עקב הבלגן שהיה כאן בעקבות המחיקה האומללה והידועה לשימצה שעשיתי כאן .
אני זקוקה להבהרה בקשר ל:
אין ספק. ופה נכנסת השאלה על הדוגמטיות שהקפיצה פיוזים בדף הזה לפני זמן קצר
עכשיו אני צריכה שתעזרי לי מה היתה השאלה ?
תודה מראש @}

[אום_אל_קיצקיצ*]

שלום חוה, יש לי שאלה, וסליחה אם אולי שאלו כבר שאלה דומה, פשוט הדף צבר כבר כ"כ הרבה נפח שקשה לקרוא הכל:
ילדתי בת השנה וחצי עסוקה רוב היום עם דף ועט. לשמחתי ההארות שלך באו לנו בזמן והפסקנו לצייר לה. אבל היא רואה אותנו כותבים, מנסה לחקות אותנו ומבקשת שנכתוב לה: אבא, אמא, את שמה וכן הלאה. כשהיא מבקשת שיכתבו, אני נוטה להיענות לה. הרי אם אשרבט במקום לכתוב, לתחושתי יהיה כאן זיוף, נסיון לעווט את המציאות כדי להתאים אותה אליה, דבר שאני מקפידה לא לעשות בתחומים אחרים. בנוסף, אולי באמת קיים בה דחף ללמוד לכתוב, ואני מאמינה שאם זה משהוא שבא ממנה בקצב שלה אז זה בסדר. לא שאני מלמדת או כותבת באותיות של קידוש לבנה, אלא פשוט אם היא מבקשת שאכתוב אמא, אני עושה זאת, רגיל, כפי שהייתי כותבת "אמא" לצרכי שלי. מה דעתך?

[חוה_בת_חיים*]

שלום לך אום אל קיצקיצ ,
זה לא משנה שהשאלה דומה לאחרות , הסיטואציה היא אישית ולכן תמיד מאירה איזה פן נוסף.
יש כאן שני עניינים :
1) תחושתך שאם תשרבטי יהיה כאן זיוף . - אני מקווה שתיפטרי מתחושה זו אחרי שנטפל בעניין השני.@}
2) קשור ל :
לשמחתי ההארות שלך באו לנו בזמן והפסקנו לצייר לה. אבל היא רואה אותנו כותבים, מנסה לחקות אותנו ומבקשת שנכתוב לה: אבא, אמא, את שמה וכן הלאה
מדוע היא בקשה שייצירו לה ?

• מפני שהיא הבחינה ב'פלא' ורצתה עוד כזה. אך לא יכלה לבד , ביקשה שיעשו לה - ועל ידי כך הפסיקה לשרבט והדרך שלה לביטוי גרפי ולהבנה מעמיקה של רעיון הכתיבה והקריאה נחסמה.(אני מוכנה לפרט אודות המכניזם הזה אם אתבקש)

מדוע מבקשת שיכתבו לה ?

• בדיוק מאותה סיבה של הציורים . היא מבחינה שהסימנים חוזרים על עצמם וזה מקסים אותה אבל לא יכולה לחזור עליהם . יש לה כושר אבחנה חד מאוד. היא לא מוצאת ענין מספיק בשירבוטים שלה כי הם באמת לא מספיק מעניינים לעומת האותיות .היא מפסיקה לשרבט ולמעשה נחסמת.

אל תפלי בפח , זה לא משהו שבא ממנה כי זה הקצב שלה .לו היה זה הקצב שלה היתה פשוט עושה זאת.
מה שבא ממנה זה חוש אבחנה חזק ויש פער בינו לבין הקצב הטבעי של התפתחות הקואורדינציה ותהליכים פסיכו -פיזיים נוספים שמתרחשים בגיל הזה בקצב מסחרר.
,מתפתחת אצלה בקורת איכות והתהליך הטבעי אשר בנוי מסלקציה וקומבינציה לא מקבל מקום.
זה תהליך מאוד ארוך , האיבולוציה הקדישה לתהליך הזה שלוש-ארבע שנים ולמעשה הוא מתחיל בגיל שנתיים!

אבל..... היא רק בת שנה וחצי ואפשר בקלות לשקם את המנגנונון הטבעי. אפרט הצעות אם תרצי . יש מכתב של נועה בר בדף הזה בתאריך 16/2/08 שיכול לעזור לך הרבה . ואם תצטרכי עצה יותר ספציפית אביא לך בשמחה.(-:
בהצלחה.

[ריש_גלית*]

חוה, עזבי (את השאלה ההיא)... אולי בהזדמנות.

[משה*]

האם בעיניך אי-רצון לכוון הוא פחד? האם לדעתך הוא נובע מפחד מתגובותיהם של הילדים?

טלי מא
להעמדת גבולות יש זיקה ברורה לסמכות הורית. בשנים האחרונות יצאו לאור ספרי הדרכה להורים בהם מדגישים תופעה המתבטאת בהתפוררות הסמכות ההורית בחברה הישראלית, ובשיקום שלה (כשמו של הספר של חיים עומר) . גם בתכנית "סופר-נני", מיכל דליות מצביעה על אותו כוון.
למשל בראיון עימה כאן . http://ifeel.co.il/page/6869.
וגם אני נוטה להיתלות באילנות גבוהים אלה.
בעיני זה יכול לנבוע לא רק מפחד מתגובת הילד, אלא גם פחד "למעוך" אותו, פחד לעשות טעויות, ואולי גם פחדים אחרים. אנחנו נקראים להתבוננות בעצמינו כדי להכיר מה מפעיל אותנו, מהן המשיכות והדחיות שלנו. זאת במקביל להתבוננות בילד, מה בהתנהגות שלנו עובד טוב עבורו, ומה בהתנהגותנו לא נראה שעובד טוב.

האם לא תתכן בחירה בחינוך בלי גבולות בשל עמדות ערכיות ועקרוניות?
אחזיר בשאלה נגדית: האם יש משהוא בחיים שבו את בוחרת במנותק מרגשותיך, ללא קשר למערך הריגשי של מי שאת? זה אולי לא נעים להכיר בכך, וגם להצהיר, אבל אנחנו לא יצורים רציונליים בהחלטותינו, אנחנו גם מאד רגשיים. ועם זאת מנסים כן להבין וכן להביא רציונליות לתוך חיינו, אך זה כוון לעתיד, שאיפה ועבודה פנימית מתמשכת.
אבל נראה לי כי כבר מזמן חרגנו מנושא הדף המיוחד הזה. אולי נמשיך במקום אחר.
משה

[חוה_בת_חיים*]

משה , טלי , גלית וכל מי שקורא כאן בקר טוב,

אבל נראה לי כי כבר מזמן חרגנו מנושא הדף המיוחד הזה. אולי נמשיך במקום אחר. @}

משה , כל הענין שלא חרגנו בכלל .
הענין הוא שהנושא מאוד מתאים כאן . .. - הנה הראיה ההוליסטית .
האמנות היא שיקוף של החיים. אמנות של ילדים אני כוללת בהגדרה זו .(לא כל החוקרים כך).
האמנות היא מעשה סובלימטיבי . - עידון ה'רגשות האסורים'. עד כמה שזה מושג פרוידיאני .. המושג הזה הוא תרומה גדולה של פרויד ..(-:
זאת הסיבה המרכזית מדוע צריך לשמור על המנגנון האמנותי הטבעי . (יש כמה סיבות.. וכולן מרכזיות )|p|
ממהרת , אכתוב בערב
להת'

[חוה_בת_חיים*]

@}לתשומת לב : טעיתי כשכתבתי 'רגשות אסורים' . התכוונתי לכתוב 'מעשים אסורים' @}

[טלי_מא*]

האם יש משהוא בחיים שבו את בוחרת במנותק מרגשותיך, ללא קשר למערך הריגשי של מי שאת?
ברור שלא, הרי לא טענתי דבר. אני שואלת שאלות על נקודות שלא הבנתי. אחרי שאבין אוכל, אולי, לטעון משהו.

האם בחירה בהצבת גבולות אינה רגשית?
האם אתה טוען שהבחירה בהצבת-גבולות על פני כבד את ילדיך ו{{}}חינוך ללא כפייה היא בחירה רציונלית יותר ועל-כן, עדיפה בעיניך?
אמרת שכל בחירותינו הן גם מונעות-ריגשית, אולם לא התייחסת לשאר הדברים המשפיעים עליהן.

[חוה_בת_חיים*]

אחרי שאבין אוכל, אולי, לטעון משהו. (-: )-: (-: )-: (-:
אני מזדהה לגמרי עם האמירה הזאת כרגע . היריעה כל כך רחבה , המשתנים כל כך מרובים , המידור מאוד נחוץ אבל מטעה בצורה ממש קשה.
למה הדבר דומה ? - להסתכלות על פסל .
אקח לצורך הדוגמא פסל ידוע מאוד של אוגוסט רודן : הנשיקה .
שנים רבות הכרתי את הפסל הזה רק מתוך תמונות בספרים+ מה שלימדו אותי אודותיו. . ואז , לפני שנים אחדות הזדמן לי לראות אותו בתלת מימד .
קשה לי לתאר את עוצמתם של אותם רגעים .
ראשית , הפסל היה הרבה יותר קטן ממה שהצטייר בדמיוני .על אף שתמיד מציינים בספרים את המימדים, לא היתה לי נטיה לקלוט אותם ונטיתי להעניק לפסל גודל שהיה לקוח מרגשותי ומהתרשמותי הספונטנית.
שנית ,על אף שידעתי שצריך להסתכל על פסל מכל הצדדים , נתקעתי בהתחלה באופן פרונטאלי על הזוית אשר מן הסתם דיברה אל לבי ביותר.
ורק אחרי שנשימתי שבה אלי התחלתי לנוע סביבו .
אט אט הבטתי בפסל משלוש מאות שישים מעלות.. .. בהתחלה באיטיות גדולה,אחר כך פעם במהירות ופעם באיטיות , מצאתי זויות שריתקו אותי , שם השתהיתי יותר זמן .השתוקקתי לגעת בפסל .. אבל היו חבלים מסביבו . ואז נזכרתי שלמדתי שהראיה של ילדים היא מישושית כי המגע מעביר למוח את האינפורמציות .. והתחלתי להסתכל על הפסל ב'ראיה מישושית' - ליטפתי את הפסל עם העיניים.. (הפוך ממה שילדים עושים)
ואז התבררה לי באופן חוויתי ההשפעה של האור הזרוק על הפסל , דבר אשר באופן תיאורטי הרי מונח בהגדרה של כל התבוננות..
הפסל היה בכניסה המשכתי להסתובב עוד הרבה זמן במוזיאון וראיתי המון דברים ,ולפני שיצאתי ראיתי אותו שוב .
להפתעתי הוא נראה לי שונה .
מה השתנה - האור , הזוית , או אולי אני עצמי ..?

אני קוראת שוב ורואה שזה בעצם משל על הענין שמדובר פה @}

[משה*]

מזכיר לי את הסיפור על ששת העיוורים שרצו ללמוד מהו פיל, וכ"א מישש הפיל במקום אחר. אח"כ היתכנסו וכל אחד שיתף בתובנות שלו:
זה שמישש חדק אמר: "הפיל הוא צינור גמיש, הנע לכל כוון"
זה שמישש רגל: "הפיל הוא כמו עמוד איתן, זקוף ויציב "
זה שמישש חת: "הפיל חלק להפליא וקשה כמו אבן"
אחד מישש אוזן: "הפיל מניפה דקה הנעה ברוח"
ועוד שניים, שלא זוכר מה אמרו.
החיים אכן "קצת" מורכבים.

טלי מא
האם אתה טוען שהבחירה בהצבת-גבולות על פני כבד את ילדיך וחינוך ללא כפייה היא בחירה רציונלית יותר ועל-כן, עדיפה בעיניך?
אז בעקבות ההפניה לדף, הגעתי לקרוא את הדף "הילד העצמאי". קראתי את רובו, לא את כולו. אז הנה תגובתי:
התרשמתי כי הדף מאד רציונאלי, חריף, ביקורתי, בעל נטיה מאד חזקה לתחום המשפט - כלומר מה 'מותר' מה 'אסור', מה עומד בביקורת התבונה הטהורה, ומה לא. לא ראיתי תיאור אחד של התבוננות בילדים, או התבוננות בעצמינו כיצורים מורכבים עם רגשות, סתירות פנימיות, התפתחות וכיו"ב. ככזה נראה לי מאמר מאד שכלתני ומנותק מן המציאות, מנותק מן החיים. לא הרגשתי שהוא מזמין אותי או נותן השראה להתבונן בילדים, בעצמי וללמוד מכך, כן הזמנה ל"צחצוח חרבות" השכל, לדו-קרב רעיוני. גם לזה יש מקום בעולמינו.
לפעמים "כבד את ילדיך" מתבטא בהצבת גבולות. לפעמים אי-הצבת-גבולות היא חוסר כבוד לילד. דוגמה: בסוף היום ילד בן שנתיים שמת מעייפות, ולא מצליח להרגע, או לא מצליח להתנתק מהאקשן הנמשך של ילדים אחרים - כדאי לילד שאנחנו נקבץ את פזורות הסמכות-ההורית שלנו ונמצא דרך להביא אותו להרגע ולהרדם. הטעות הגדולה באותו מאמר הוא שילד שונה מאד ממבוגר, ולמשל במצב שתואר לא יכול לקחת אחריות על הליכתו לישון, למרות שהוא מתפרק מרוב עייפות. אני גם לא חושב שזה תפקידו או שיש לצפות זאת ממנו. בתור ילד בן שנתיים הוא באופן טבעי חפשי מן האחריות הזו; ולכן אני כהורה לוקח אחריות זו על עצמי. זה לא חייב להתבטא בכפיה, למרות שזאת השפה שמצדדי הכבד את ילדיך וחינוך ללא כפייה משתמשים בה בהתפלמסות שלהם.

אמרת שכל בחירותינו הן גם מונעות-ריגשית, אולם לא התייחסת לשאר הדברים המשפיעים עליהן.
כפי שכתבתי
אנחנו נקראים להתבוננות בעצמינו כדי להכיר מה מפעיל אותנו, מהן המשיכות והדחיות שלנו. זאת במקביל להתבוננות בילד, מה בהתנהגות שלנו עובד טוב עבורו, ומה בהתנהגותנו לא נראה שעובד טוב.
בוודאי שכדאי שגם נחשוב רציונאלית על מה שאנו רואים, על מה שאנו מתנסים בו. אם לא נחשוב על התנסויותינו, אז איך נלמד?
נזכרתי בתובנה חשובה מלפני הרבה שנים: ההבדל בין "אני רוצה" לבין "מתחשק לי". למשל: אני רוצה לאכול בריא, רזה וכו'; ובו זמנית גם מתחשק לי צלחת צ'יפס ב 12 בלילה, אפילו אם אח"כ כל הלילה ארגיש רע. אפילו אנחנו כמבוגרים לא תמיד יכולים לכוון את עצמינו עפ"י הרצון שלנו , ולהעדיף אותו על-פני החשק - בעזרת משמעת עצמית, דבקות ברעיון וכדומה. והילד בן השנתיים? הוא יכול להכיל בתוכו את החשק מול הרצון, ולהתגבר (להתבגר)? לא כל חשק וגחמה שלו היא רצון, ובודאי לא רצון קדוש שצריך להכתיב לו או לנו את ההתנהלות בבית.
האם אתם מכירים מיקרים שבהם חוסר התערבות שלנו ("חופש" כביכול) מותיר את הילד קורבן לחשק/גחמה שלו? כלומר משהוא שניכר כי אינו משרת אותו כרגע. אין לי כרגע דוגמה, אולי יש למישהו?
משה

[חוה_בת_חיים*]

ההבדל בין "אני רוצה" לבין "מתחשק לי". (-:
בימינו יש לקבל תובנות בהקשר להבדלים בין "אני רוצה" לבין "מתחשק לי" לבין "בא לי" .. .

בדור קודם חיפשו את ההבדל בין "אני רוצה" לבין "אני מבקש".


שלום משה אני קוראת בענין רב את מה שאתה כותב ,ולא מוצאת מספיק זמן .. אבל עם דבריך במחשבות...@}

[ציורי_ילדים*]

חשבתי שזה יתאים לדף שלך. אתר חדש שמוקדש לציורי ילדים עלה לרשת. כל אחד יכול לפתוח תיקייה לילד שלו, ולהעלות ציורים. התיקייה יכולה להיות גלויה, זאת אומרת כל אחר יוכל לראות את הציורים , או שלא! וזאת ע"פ בחירתכם . בצורה כזאת תישמרו על הציורים של הילדים שלכם לעד! וכל מי שתירצו יוכל לראות אותם.
www.kdraw.com
אשמח לשמוע תגובות!

[חוה_בת_חיים*]

@}אולי אפשר לשלוח אלי ציורים דרך האתר הזה? @}אתר ממש נתמד .@} אני אוהבת ציורי ילדים ,זה ממש גורם לי שמחה.@}

[ציורי_ילדים*]

כל הציורים "הגלויים" באתר לדעתי לא צריכה להיות בעיה להדפיס או לשמור אצלך במחשב. כמובן שאי אפשר להשתמש בהם לצורך פירסום. שמחה שאהבת.
מאוד אהבתי את מה שכתבת למעלה בתחילת הדף.

[חוה_בת_חיים*]

שלום ציורי ילדים ,
התכוונתי
אולי אפשר לשלוח אלי ציורים דרך האתר הזה? אם יש הורים שרוצים להראות לי על מה הם מדברים . כמובן לשם הכרת האמנות הילדית על איפיוניה ובשום אופן לא ניתוח או פיענוח .

מאוד אהבתי את מה שכתבת למעלה בתחילת הדף.
מה ? ש"נסעתי" אל הילדים ?
בינתיים אני "נוסעת" עכשיו למבוגרים לעבודה פנימית באמצעות ציור מנדלות..

[ציורי_ילדים*]

לא, לא, הכוונה הייתה ל"איך הכל מתחיל", "התהליך הטבעי" מאוד התחברתי לזה. גם לילדים שלי אני נותנת להימרח עם האוכל. עם צבעים עם בוץ... (יש הרבה בקיבוץ!) לא קישרתי אף פעם את תהליך "ההימרחות" לציורים אבל אולי בגלל זה הבת שלי מציירת מדהים (בעייני).
"אם יש הורים שרוצים להראות לי על מה הם מדברים . כמובן לשם הכרת האמנות הילדית על איפיוניה ובשום אופן לא ניתוח או פיענוח ." אכן לא הייתי מעוניינת שאתר יהיה בעל אופי כזה של ניתוחי ציורי ילדים. אני מעוניינת שגם הורים וגם ילדים ירגישו נוח לגמרי להעלות את היצירות שלהם לאתר. אני אתייעץ עם הבן זוג (שישן עכשיו) לגבי מה שבקשת.

[ציורי_ילדים*]

עכשיו (שתיים בלילה) הוא ער!
הבנתי סוף סוף למה התכוונת!
אין שום בעיה!
למה לא?

[חוה_בת_חיים*]

http://www.microclesia.com/?p=320

שלום לכל מי שקורא פה , וברכה לכל מה שקורה פה ,
אני מצרפת את הקישור הזה מפני שבעזרת ההסבר המושכל,ההתנסותי והחוויתי אשר ניתן בו , אפשר וצריך לקבל מושג ממשי על הרבה עניינים אשר הדף הזה עוסק בו מתחילתו.
תחושת האחדות עם העולם שהתינוק מביא איתו מקורה בעובדה שבגיל זה האדם נשלט על ידי מוח ימין .
מוח שמאל מתפתח ע"י חוויות והתנהגויות קינאסטטיות אשר מקורן בתנועתיות , תחושתיות , (סנסורי-מוטורי).
על השאלה :מה ראתה האיבולוציה לברור את המנגנון האמנותי ניתן לענות ביתר קלות לאור העדות היחודית שיש בקישור הנ"ל.
על שאלות גבולות בחינוך - כנ"ל .
שבוע טוב
שלכם באחדות @} (מכאן זה מגיע)
חוה

[משה*]

חוה,
תודה רבה על הקישור שנתת לנו. בדיוק שלשום ידידה סיפרה לי על המצגת הזו, והנה אני מקבל ממך את הקישור. קודם כל התאטראליות שלה בתור מרצה פשוט מופלאה, החיות בהם היא מציגה את הדברים. אח"כ גם התכנים מאד משמעותיים. מצד אחד מדברת כמו רוחנית ניו-אייג'ית , ומצד שני כחוקרת מוח מטריאליסטית.
לא ברור לי הקשר של כל זה לגבולות בחינוך. וגם לא לגבי שאלתך
מה ראתה האיבולוציה לברור את המנגנון האמנותי
אשמח להבהרות.
משה - מקבל על עצמו ש<אי אפשר להשפיע, מבלי הנכונות להיות מושפע>

[חוה_בת_חיים*]

מצד אחד מדברת כמו רוחנית ניו-אייג'ית. זה מוח ימין . כמובן ב"גדול".

ומצד שני כחוקרת מוח מטריאליסטית. זה מוח שמאל -כנ"ל

(אגב, התיאור שהיא נותנת על המוחות בנפרד ועל הקשר ביניהם מספק מושגים להבנה על "אחדות התודעה" שדיברנו לפני כמה ימים)

על השאלה :מה ראתה האיבולוציה לברור את המנגנון האמנותי ניתן לענות ביתר קלות לאור העדות היחודית שיש בקישור הנ"ל.
המנגנון האמנותי נשען על החושים ,על תחושות המגע, התנועה והראיה . על הקינאסטזה . בהרצאה היא מסבירה זאת כיצד החוויות אשר עולות מן הגוף ומן הידיים מספקות חומר חוויתי למוח ימין ומידע אשר נהפך לסדרות של נתונים במוח שמאל.
זה מה שעושה הפעילות האמנותית , היא זו אשר תוך כדי משחק ב"חומרים" מייצרת אלפי תחושות , הנהפכות לתבניות הנאגרות במוח שמאל כ"דעת" . ההתנהגות הקינאסטית בונה אתרים במוח. המנגנון האמנותי חולש על מערכת מסועפת של יחסי גומלין בין החושים,הגוף, המוחות ימין ושמאל המעניקים משמעות לחוויות ויוצרים את הסמלים..


על שאלות גבולות בחינוך - כנ"ל .
ההסבר המפורט אודות אופיו של מוח ימין , מסביר לנו אודות מצבו של האדם בהיותו תינוק , ילד ואפילו נער . (כמובן שהמצב שונה בכל גיל ) .אין להעלות על הדעת חיים של תינוק וילד ללא נוכחות בוגרת אשר נמצאת על יד ה"גבולות" ובאהבה ומתוך כבוד למצבו של האדם נוכחת שם ומחנכת אותו .אני בכוונה משתמשת במושג חינוך כדי להראות את הקשר בין שרש נ.כ.ח לשרש ח.נ.ך.

ברור שהאדם המודרני סובל מהפרעת נפש או לפחות מאלרגיה ביחס ל'חינוך', ל'גבולות' , ל'לימודים' כי החברה המודרנית יצרה תנאי חיים שלא מתאימים לנפש האדם .
החברה המודרנית סובלת מפיתוח יתר של מוח שמאל אשר מכלה את חלקת אלוהים הקטנה של מוח ימין וזה גורם הפרעות איומות .

להת'
לילה טוב
חוה

[ריש_גלית*]

חוה, תודה על הקישור!

[רונית*]

שלום חוה התחלתי לכתוב לך מגילה והכל נמחק לי אז אני ממש מקצרת האם שמעת על מונה ברוק שיש לה גישה או שיטה הנקראת monart ומה דעתך עליה
? אשמח אם תעני לי ואנס ה לפרט יותר בהמשך ויש גם עוד שאלות וציורים באמתחת.תודה רונית (מהפגישה בנחלת בנימין בארטא,זוכרת?)

[חוה_בת_חיים*]

זוכרת..(-: זוכרת..
מונארט , נשמע מוכר אך לא מדליק כרגע שום נורה .. אולי עוד פרטים , ומה באמתחת? @}

[אפרת*]

שלום חוה.
תודה רבה על הדף הזה. קראתי אותו כמעט בנשימה אחת, הצטערתי כמובן שלא נחשפתי אליו קודם ומיד רצתי לקנות את הצבעים אליהם המלצת.
אשמח לקבל את חוות דעתך:
הבן שלי (עכשיו בן כמעט 6). בילדותו הממש צעירה ( בין שנה לשנתיים ) אני זוכרת שהיה מצייר ע"פ השלבים שציינת. אבל, אז בעצם אפילו לפני הוא גילה את האותיות והמספרים והיה שואל אותי מה זה? ואני הייתי אומרת לו "אלף" או "אחד" ואז הוא התחיל לצייר מספרים ואותיות. אני זוכרת שאולי פעם אחת או פעמיים הוא ביקש ממני לצייר את האותיות והמספרים (ולצערי עשיתי זאת) אבל, לרוב הוא ניסה לצייר אותם בעצמו.
בגיל שנתיים הוא כבר צייר בעצמו את כל האותיות באנגלית ועברית ואת כל המספרים וכל פעם שהייתי מציעה לו לצייר, זה מה שהוא היה מצייר. זה מאוד "ביאס" אותי כי אני מאוד אוהבת לצייר וזה נראה לי קצת משעמם אבל לא התערבתי.
למען האמת לא חשבתי שהוא יודע לצייר משהו אחר עד שבערך בגיל 3 סבתא שלו אמרו לו "אולי תצייר ילד". זה קצת הכעיס אותי שהיא מתערבת בציור שלו אבל לא אמרתי כלום ולהפתעתי הרבה מאוד הוא צייר ילד עם כל הפרטים. כמובן שזה לא מנע ממנו לצייר רק אותיות ומספרים בהמשך עד אחרי גיל 4 לדעתי.
היום הוא כמעט לא מצייר, רק "כשצריך" לכתוב ברכה ליומולדת אז הוא מצייר בדר"כ את הבובות./חיות שלו. אני לא יודעת אם לתת לו את הצבעים שקניתי כי מה שלא סיפרתי שאחותו בת ה-3 שמציירת עכשיו הרבה ספירלות וקווים שמזכירים מנדלות, לומדת ממנו לצייר "דברים". כמו שכתבת היא משרבטת ואומרת "ציירתי דולפין".
מקווה שלא כתבתי ארוך מידי .
אשמח מאוד לעצתך.
אפרת

[חוה_בת_חיים*]

שלום אפרת ,
ברוכה הבאה ! ילד בן שש ! יופי . @}
היינו הרבה זמן עם ילדים ממש קטנים - תינוקות ופעוטות .(אומרים פעוטים ברבים? או פעוטות? נדמה לי אפשר שניהם..)
ילדים בני שש נמצאים בהחלט בשלב חדש .(כמובן שהשלבים מתפרסים בתוך אוכלוסית הילדים במרווחים של שנה לכל כיוון ).

שלב השירבוט נגמר סביב גיל חמש והאמן -הילד מתמסר לשכלול הסמלים הגרפיים שהתגלו לו תוך כדי ציור מנדלות ויכנס עכשיו לשלב שנקרא 'כיבוש העולם הריאלי'. כיבוש העולם הריאלי יתרחש עפ"י פילוסופיה ילדית אשר משתקפת בבחירת הפתרונות הגרפיים .

כך שאסור למבוגרים להתבלבל ולצפות לציור ריאליסטי וגם כאן יש להתאמן בריסון ההגיון של המבוגר .(תעשה עלים בירוק למה עשית אדום ? )

לילדים יש נטיה חזקה לזלזל בשלב הקודם ולהאדיר את תוצאות השלב החדש . או במקרה הגרוע במקום להאדיר את התוצאות החדשות יש נטיה שהולכת ונעשית שכיחה בין הילדים והיא - להיות מתוסכלים מן התוצאות . לא הבנתי מה המצב אצל בנך.- אנא - פרטי .
אם המנגנון האמנותי ניזק והילד מגנה את ציוריו יש צורך לשקם אותו . לא הבנתי ממך אם הילד סובל ו/או מגנה את ציוריו.
בענין הצבעים , אחת היא בעיני : יש צבעים חדשים ? כמובן להגישם לכולם. בכלל צבעים ונייר רצוי שיהיו תמיד בהישג יד.
זלזול בשלב הקודם שהוא תופעת טבע, גורם לזלזול של הגדולים באמנותם של האחים הקטנים.
האדרת השלב החדש גורמת לקטנים להעריץ את אמנותם של האחים הגדולים.
זה תפקידו של ההורה להכריז על יחס ראוי והוגן לכל מה שיוצא מתחת ידיו של כל אמן במשפחה .- זוהי עצתי.

אני לא הופתעתי מכך שהוא 'ידע' לצייר ילד . ציור אותיות ומספרים , משימה שהוא לקח על עצמו מתוך ענין אישי ,זה הרבה יותר מורכב כמובן משירבוטים אך גם מ'ציור ילד' בעיקר בגיל שאת מציינת . -מדהים בעיני שהוא מצא ענין והתמיד בכך.
אני נוטה לחשוב שיש לפנינו ילד מאוד מיוחד ומוכשר בכל התחומים . יתכן שהוא מסוגר או מאופק מאד רגשית ואם זה חמור אפשר לעזור.

מה פתאום כותבת ארוך מידי ? - להיפך , היית מידי תמציתית ולא לגמרי הבנתי מה מטריד אותך .
הוסיפי לי פרטים . עדיין לא היו כאן שיחות על בני שש @}

[רונית*]

שלום חוה
האם את מעבירה קורס ציור מנדלות למבוגרים ? התעורר אצלי חשק גדול לזה. רונית

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב רונית ,
מעבירה..(-: מעבירה... בדיוק נפתחת קבוצה חדשה שתפעל בימי שישי בבקר . מתחילים ב - 16/5/08 www.havamandala.net

[אינדי_אנית*]

וואו קישור מדהים.. תודה חוה

[רונית*]

יום שישי בבוקר לא יתאפשר לי בזמן הקרוב ... אולי סדנת יום אבל התאריך של הקרובה לא מתאים...כנראה שזה לא יקרה בזמן הקרוב בכל אופן תודה על התגובה המהירה.חוץ מזה הבת שלי ,בת 5, שופעת ציורים .בתקופה האחרונה כל יום ולרוב יותר מציור אחד.היתה תקופה של דיאגרמות ועכשיו מלא פיגורטיבי :דמויות, סוס וילדה רוכבת, פרחים,פרפרים הים היא ציירה פיל לבקשת אחיה הצעיר ,בן 2ותשע,(זה בסדר?) אחר כך גם הוא הצטרף ,לקח פנדה אדומה ושרבט עיגולים וספירלות כשהוא אומר : אני עושה סיבובים (עם היד) כי כיף לי ואז הוסיף גם כחול ועוד קוים על דף אחר. ולמה אני מספרת את כל זה כי פשוט בא לי לספר את זה וגם להראות לך. אני יכולה לצלם ולשלוח למייל שלך אבל אני לפעמים ביצועיסטית ממש עלובה וחוץ מזה אני לא בטוחה שזה מתאפשר מבחינתך. אה, ועוד דבר תסכולים. אבל על זה בפעם הבאה...

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב רונית , (תגובה מהירה.. כן .. התמכרתי קצת לאתר)9-:
אשמח לראות ציורים שתשלחי לי למייל.
היא ציירה פיל לבקשת אחיה הצעיר ,בן 2ותשע,(זה בסדר?) הדינמיקה בין אחים שונה בהרבה מאשר בין הורה לילד .
כל זמן שהוא ממשיך עם האמנות שלו בשמחה , פיל חד פעמי לא יפיל אותו (...) .
ציור של ילדה בת חמש משוכלל ככל שיהיה הוא עדיין מבחינה גראפית קרוב יותר ל'שפה החזותית' של קטנטנים בזמן שציור של מבוגר משוכלל מידי עבור תינוק. אם הוא יגזים בבקשותיו ו/או אחותו תתפוס בעלות על האמנות שלו יהיה צורך להעמיד דברים על דיוקם .
בעקרון , את צריכה להיות מצוידת בגישה אשר אומרת שלצייר זה כיף פרטי שחבל לוותר עליו ולתת לאחרים לעשות אותו עבורי.
יש היום מירכוז יתר בתוצאה של הציור , כל היום שואלים "מה אתה מצייר" די ! אני מצייר ציור .. תנו לחיות בשקט...

לגבי הסדנה ,יש כל הזמן תאריכים חדשים אל תדאגי.@}

[מיץ_פטל*]

רק עכשיו גיליתי את הדף הזה ופשוט גמעתי אותו. ממש ממש אוצר. אז תודה רבה לך חווה על כל אוצרותיך.

בתי בת ה 6 וחצי (בחינוך ביתי) עדיין בעיקר משרבטת. אני אוספת את כל העבודות שלה בתיקיות . וכשאי מביטה בהן ברצף אני ממש יכולה לראות שלבים מרתקים בהתפתחות שלהם. מאוד מאוד דומים למה שתארת.
אני רוצה לציין כי היא די נחשפה לציורים של חברות שמציירות יותר אובייקטים ולציורים ועבודות של אחיה.
אני כמעט לא ציירתי לידה.לפעמים היא היתה מתבטאת : אני נולדתי לצייר.
בחצי האחרונה כמות הציורים ירדה מאוד. יש הרבה ביטויים של "אני לא מציירת יפה" או מספיק טוב". קרה מקרה של קימוט וקריעת דפים. או התחלה של משהו ואז לזרוק אותו ולרצות "חדש".
מידי פעם היא כן מציירת אובייקטים אך ממש באופן נדיר.
היא התחילה לקחת שקפים לשים מעל ספר ולהעתיק אותו.היא גוזרת תמונות מעיתוניםוכ'.
והיא מגיבה קשה כשאני מציירת לידה .(אני מאוד אוהבת לצייר ויש עבודות שלי בחדר שינה ) זה מיד מחריף את תגובות ה "אני לא מציירת טוב כמוך" והיא מפסיקה לצייר.
אני קצת מוטרדת מהשינויים שחלו.אשמח לשמוע מה דעתך. תודה.

[חוה_בת_חיים*]

לפעמים היא היתה מתבטאת : אני נולדתי לצייר. גדול ! איזה מותק ...

שלום לך מיץ פטל אני מצרפת כאן מכתב ממני לילדה בת שש וחצי :
שלום לך יקירה ,
שמעתי מאמא שפעם אמרת "אני נולדתי לצייר" @} זה מקסים בעיני שאת מבטאת תחושה כזאת .@} גם אני מרגישה כך מאז שהייתי ילדה .

כשהייתי ילדה קטנה , בערך בגיל 10 תמיד הייתי מתעצבנת שהציור לא יוצא לי יפה והייתי קורעת את הנייר ורוצה נייר חדש .. אבל גם בנייר החדש שוב
הייתי מתעצבנת . .. וכך היה עד שפעם אפילו לקחתי נייר שקוף להעתיק ציורים שראיתי בספרים . (כשהייתי קטנה עדיין לא היו שקפים)
אבל כשהעתקתי , גיליתי שגם זה מעצבן, וגם זה לא יוצא יפה כמו הציור שיש בספר !

רציתי שמישהו יסביר לי למה זה קורה ולא היה מי שיסביר לי , כי האמת היא שלא ידעתי מה לשאול .. סתם הייתי מתעצבנת ונהיית עצובה .)-:
והחלטתי שכאשר אהיה גדולה אלמד לעבוד עם ילדים בציור כך שאוכל להסביר ולהדריך אותם אפילו אם הם לא ידעו מה לשאול..

ובאמת כך היה .
וכל הילדים אהבו מאוד לצייר איתי כי באמת ילדים אוהבים לצייר.
פעם , ילדה אחת ציירה ציור ופתאום נהייתה מאוד עצובה , כמעט בוכה.
ואז היא אמרה לי : חוה , למה שלך כל כך יפה ושלי לא ?
הסתכלתי על הציור היפה של הילדה וראיתי שהוא ממש נהדר ורק היא חושבת שהוא לא יפה וראיתי כמה שהיא עצובה. )-:
הציור שלך נהדר ! אמרתי לה בשמחה, - ככה בדיוק ילדים מציירים!
פעם הייתי ילדה ולא ידעתי שככה זה ציורים של ילדים ..וגם אני הייתי מתעצבת.
הילדה כבר לא בכתה ועכשיו היא רק הסתכלה לי בעיניים ומאוד התעניינה ורצתה לצייר עוד ועוד ועוד.
עכשיו אני אגמור את המכתב , גם את כבר בטח רוצה לצייר עוד ועוד . נכון ?
להתראות ,
חוה.

מיץ פטל , יצא לי בצורה של מכתב לילדה . כמובן זה תלוי בך אם תחליטי לקרוא לה אותו או שתקבלי אותו בתור מכתב אליך ..
באשר למכתבך , יש עוד כמה נקודות שאוסיף לגעת בהם אחר כך.@}

[חוה_בת_חיים*]

_האדם חי מאז ומעולם בתוך משפחה כך שנוכחות של אחים היא טבעית והמנגנונים הטבעיים
בנויים לשאת את ההבדלים , לשאוב מהם לצורך עידון והפריה .
מדברים בימינו המון על כבוד אל השונה - במשפחה זאת ההזדמנות הראשונה לחיות כך !
חייבת להיות לגיטימציה אוהדת לכל שלב . וזאת לכל הכיוונים ! תאמיני שגם לאחות גדולה יש טעם לכבד את שרבוטי הקטנה ולמצוא מנוחה בלצייר כמוה ...- אנו נוטים, מפאת המנגנון הסלקטיבי של התבניות (גשטלט) להעריץ יותר את "המתקדם" וכך באמת מתקדמים אך יש צורך גם באיזון, ברגרסיה, ובתנועה מחודשת קדימה –כמו גלים_
מיץ פטל , שלום לך ,
הבאתי כאן ציטוט מדברים שאמרתי בדף בגילגולו הקודם .
נראה לי שזה רעיון שחשוב להפנים אותו . - כבוד ואהדה לכל שלב . ובאופן מיוחד בחינוך הביתי שהילדים נמצאים בקבוצות רב- גיליות .
הבת שלך משרבטת ונמצאת בשלב האחרון של השירבוט כמו שאמרת .
עכשיו זה הזמן שבאופן טבעי היא תעבור לציור אובייקטים וכרגע היא זקוקה למשוב אוהד ,חם , והמון מאור-פנים ..
את זו שצריכה להתחזק ברעיון הפילוסופי הזה ולבטא אותו באופן מילולי לילדתך ובכלל..
אכתוב באותיות מודגשות את המסר הבא :
ציור אובייקטים זה דבר מרתק אבל זה בשום אופן לא הדבר היחיד אשר קובע באמנות הציור.
הילדים שלנו נחשפים בגיל צעיר מידי לעובדה שיש אפשרות לצייר אובייקטים. ואז הם מבטלים מיד את עצמם וסובלים בדומה למה שאת מתארת את הבת שלך. הילדים אשר נמצאים במצב הזה זקוקים לנחמה . ואת זו שיכולה לנחם את בתך.
תוכלי לעודד את הבת שלך להמשיך לצייר כרגיל והאובייקטים , כלומר חיות ילדים צמחים ושאר הדברים יבואו מעצמם .. - אל דאגה.
והיא מגיבה קשה כשאני מציירת לידה .(אני מאוד אוהבת לצייר ויש עבודות שלי בחדר שינה ) זה מיד מחריף את תגובות ה "אני לא מציירת טוב כמוך" והיא מפסיקה לצייר.
את לא מציירת טוב כמוני ... אבל את מציירת טוב כמו עצמך !!
אני אמא , כל העצמות שלי כבר גדלו כל השרירים שלי כבר התפתחו.. אני סוחבת סלים כבדים , אני נוהגת באוטו, אני שוטפת את כל הבית..
את עכשיו גדלה ויקחו עוד כמה שנים עד שתהיי כמו אמא , אל תדאגי את בדרך .. הכל בסדר .. יש לך עוד מספיק זמן עד שתהיי ממש אמא !
בהצלחה

[מיץ_פטל*]

ריגשת אותי מאוד בדברים שלך...חוה יקרה.
תודה תודה.
זה המסר שהעברתי לה . שאני כבר יותר מ 30 שנה מציירת ומתאמנת בציורים. וכן זה יוצא לי ככה.
ולה פשוט היו רק 6 וחצי שנים להתאמן. וחוץ מזה מה שחשוב זה שהלב שלה שמח. וזה שהיא נהנת ולא מה שיוצא.

המילים שלך ממש מנוסוחות בכזו רכות ואהבה שאאמץ אותם.

אני תוהה האם להמשיך ולצייר לידה או שלא....(העניין הוא שמצב הזה חוזר על עצמו גם בריקוד, וגם בשירה או נגינה...אז המחשבה שלי אומרת לי שכדאי שאמשיך להיות מי שאני ולא להסתתר .....)

[חוה_בת_חיים*]

אני תוהה האם להמשיך ולצייר לידה או שלא....(העניין הוא שמצב הזה חוזר על עצמו גם בריקוד, וגם בשירה או נגינה...אז המחשבה שלי אומרת לי שכדאי שאמשיך להיות מי שאני ולא להסתתר .....)
מיץ פטל יקירתי ,
גם אני מהרהרת בענין הזה . ספרי לי קצת יותר עליה אם זה בסדר מבחינתך .
האם היא בת בכורה ? מה היחסים בינה לבין אבא שלה ?
אולי צריך למצוא דרך לעמעם טיפה את הברק שלך עד שהיא תתחזק ?

[ש_מים_וארץ*]

<דף מעניין, רק היום נתקלתי, הצלחתי לקרא את רובו>

(חוה בת חיים) _הייתי רוצה לראות אוסף ציורים של שלשה -ארבעה חודשים של כמה ילדים בני שלוש-ארבע-חמש שגדלים בגן ולדורף כדי לקבל מושג .
אולי יש מתנדבים שיסכימו לשלוח לי ?_

לא בעיה לסדר לך התבוננות על ציורים מגני וולדורף,
רק לא הייתי בונה על ממצאים מגדריים על פי התבוננות כזו..
א. כי כל ילדי הגן בכל גן באים מבתים מודרניים המתמודדים עם אותם אתגרים 'מזרזי התפתחות' של תקופתנו.
ב. כי בגני וולדורף שונים קיימים יישומים שונים בכל מה שקשור לציור בגירים ובצבעי מים.
הגשת החומרים, הזמינות שלהם, שונה מגן לגן בהתאם לתפיסה האישית של הגננת.
ג. כי כל קבוצת בני 3-5 מאופיינת ב'רוח קבוצה' שמאוד ייחודית לה, והרוח הזו משפיעה מאוד על דרכי הביטוי של הילדים.

כך לפחות על פי ההתבוננות שלי עד כה

בכל זאת אם תרצי, אשמח לעזור.

(משה) לא אתן להם את תו התקן 'ולדורף' שלי !
טוב שהוספת שם את האייקונים...
אחרת הייתי שוקלת להטריד אותך בשאלות נוקבות על בסיס מהו אם כן תו התקן.

קראתי גם קצת בין השורות של ה דיון בעקרון הרצף באמנות ילדים
יכולה להבין ולהזדהות עם הרגישות של במבי ק
אני לא אומרת שזה לא נכון, אין לי מושג. יש דברים מאוד יפים, בהרבה שיטות ובהרבה תיאוריות. לי באופן אישי קשה לקרוא על הנזקים שמתוארים כאן בכזאת חומרה.

מכירה (גם מעצמי) איך זה שבאופן טבעי כשמוצאים ומאמצים 'תורה' כזו או אחרת על סמך ידע/נסיון/התבוננות, עולה גם הרצון העז, הדחף ותחושת השליחות להפיץ את הבשורה ולתקן את העולם.
היום כשאני מלווה הורים וגננים אני יותר ערנית לגורם ההרתעה והדחייה שלהט כזה עלול ליצור.
רגשי אשמה (והתנגדות) הם מה שעולה אצל אמהות (ו- גננות...) עם הפער שהן חוות בין מה שאינטואיטיבית מרגיש להן נכון/מעניין/שווה לבדוק, לבין מה שבפועל הן מסוגלות ו/או שלמות ליישם, והדבר האחרון שהייתי רוצה לעשות לאמהות זה לזרוע בהן מאלה.
אני מרגישה שבכל יישום על פי כל הנחת יסוד בעבודה חינוכית (התחנכותית) עם ילדים קיים גם פן אומנותי ב דיאלוג בין המבוגרים המלווים את הילד.

[חוה_בת_חיים*]

בכל זאת אם תרצי, אשמח לעזור.
ארצה מאוד . תודה מראש. איך את מתכוונת להעביר אלי ?
האם את בתל-אביב ?

היום כשאני מלווה הורים וגננים אני יותר ערנית לגורם ההרתעה והדחייה שלהט כזה עלול ליצור.
אני ממש מבינה על מה שאת מדברת . הייתי במקום הזה .
היום ,אינני לוקחת אחריות יותר על הלהט שמייחסים לי והדחיה שמתעוררת באנשים בדרך כלל מלמדת אותי על הפחד שדברים אלה מעוררים . מי שלא מתאים לו כרגע ,שלא ייקח. אישית אני מרגישה דחיפות לפעול לכך שהמנגנון האמנותי לא יכחד.
מצד שני אני בשמחה מוכנה לעבד עם האנשים את 'הרתיעה' - אם רוצה , ואם מבקש - אדרבה !
לילה טוב .@}

[אפרת*]

וואוו! איזה תגובה מהירה!
לשאלתך -מה שמטריד אותי זה שהוא כמעט ולא מצייר. זה לא שהוא לא אוהב. כשהוא מצייר, אני רואה שהוא נהנה. אבל אני צריכה "לשכנע" אותו. תמיד המחשב מעניין יותר. התחברתי למה שכתבת בנוגע לפתרונות גרפיים. פעם הוא צייר עמוד של כדורסל וזה ממש הדהים אותי איך הוא צייר אותו בצורה תלת מימדית שהוא המציא הכוונה שלי היא לא כמו איך שמציירים בדר"כ ועם כל מיני פרטים שאפילו אני לא שמתי לב שיש אותם בעמוד כדורסל. הוא לא מתוסכל אבל הוא כן אומר לי הרבה פעמים- אולי תציירי את את ה... כי את מציירת יותר מדויק. אני כמובן תמיד אומרת לו שאני התאמנתי הרבה וכו". זה חשוב לו שהציור יהיה כמו האובייקט שהוא מצייר. למרות שכמו שכתבת הציור לא תמיד נראה דומה. אבל זה ממש כיף לראות אותו מצייר. כמו לדוגמא- הוא צייר ציור של בובת דג. הוא תמיד לוקח איזה שהיא קופסא או כסא קטן ומעמיד עליו את אובייקט הציור. הדג היה עם הפנים אליו כלומר לא בפרופיל. והוא צייר אותו כמו שהוא ראה אותו. אז זה נראה ממש לא כמו דג אבל זה היה ממש יפה. אני ממש מתמוגגת מהציורים שלו. והייתי רוצה למצוא דרך לגרום לו לצייר יותר.
הוא גם מאוד נהנה מלערבב צבעים. לזה הוא תמיד שמח.אני שמה לו כפית צבע גואש בכוס ממלאה במים ומערבבת. כוס לכל צבע יסוד. ואז הוא שופך ומערבב צבעים ובסוף שופך הכול לאמבטית צבעי הקשת.
נכון צדקת לגבי שהוא קצת סגור.
לגבי האחות הקטנה- לא התכוונתי לתת רק לאחד מהם, כמובן. אבל תהיתי איך לעשות את זה. בפעמים הנדירות שהוא מצייר היא גם מציירת ואז היא הרבה פעמים מנסה לצייר "משהו". אתמול היר שירבטה ואחרי כל שירבוט היא פנתה לאח שלה ושאלה "מה ציירתי?" והוא הסתכל ואמר לה מה שזה נראה לו. הוא לא מזלזל בציורים שלה. הוא דווקא אוהב להסתכל כשהיא מציירת אבל תהיתי איך לגרום לשניהם לצייר יחד בלי ההשפעה האולי קצת שלילית שיש לזה.

[פלוני_אלמונית*]

אני קוראת את כל ההתכתבויות בענין רב ומרגישה כמה כוחות מאד חזקים שאינם שיכים לציור דוקא ,או אולי הציור הילדי מביא את הכוחות האלה לידי המחשה. כוונתי לתשוקה של המבוגר להיות פעיל , אפקטיבי ומצטין, במקום שמומלץ להיות פאסיבי, מתבונן ותומך. אני שואלת את עצמי מאיפה נובעים הכוחות האלה ,הרי לא מדובר בהצלת חיי אדם, או באיום אמיתי על חייו של הילד ,מדובר על דף ניר שעליו נעשים נסיונות ראשונים , וכדרכם של נסיונות הם חוזרים על עצמם , משתפרים בהדרגה,נסוגים לפעמים וממראים לפעמים . לא מדובר בקורס טיס ולא מדובר בקורס חובלים, כולו מסע בטוח על דף נייר . אז מדוע המבוגרים לא מסוגלים ליצפות בו ללא התערבות? מאחר ןתשוקת ההתערבות היא תשוקה אוניברסלית וגורפת ,לדעתי זה נושא מרתק למחקר רציני. מה דעתכם ?