אז מה זה כסף

אגב גנים כן יכול להיות דיל טוב. בד"כ זו פעילות קצרה ואם יש כמה גנים אחד ליד השני, יכול להיות טוב.
אני בהחלט רוצה לנסות את הנישה הזו.

_אגב גנים כן יכול להיות דיל טוב. בד"כ זו פעילות קצרה ואם יש כמה גנים אחד ליד השני, יכול להיות טוב.
אני בהחלט רוצה לנסות את הנישה הזו._
כשכתבתי קודם שלא כדאי לבנות על גנים זה היה מתוך הכרות קרובה עם התחום. אולי זה תלוי במקום מגורייך..
לא המלצתי לא לנסות, אם זה לא דורש יותר מידי מאמץ בהחלט נכון לנסות את כל הכיוונים, אם להתמקד, אז אני עדיין בדעה שגן זה בזבוז זמן שלך.
פשוט לרוב אין תקציבים
כמובן שאני מברכת אותך בהצלחה ומקווה שתצליחי בכל מקום

כמובן שאני מברכת אותך בהצלחה ומקווה שתצליחי בכל מקום
לא הרגשתי אחרת. תודה.

http://shmulikshmuel.mypages.co.il/pages/1467
משהו מעניין, שהגעתי אליו, כשחיפשתי משהו, שאני כבר לא זוכרת מהו היה!!!

נכנסתי ללינק על האימון.
מה בעצם מעניין שם במיוחד?

לא לגמרי יודעת. ראיתי, סימנתי- כדי לקרא! עדיין לא קראתי- היה שם משהו על פחד שתפס אותי...

אה.
כן, פחד הוא דבר משמעותי.
המעניין הוא שכמעט תמיד הפחד שלנו לא רציונלי. אנחנו פוחדים ממשהו שלא יזיק לנו כל כך. או, שמרוב פחד אנחנו נמנעים, וזה מזיק לנו יותר מאשר אם היינו עושים ונכשלים.
אבל זה שזה לא רציונלי לא ממש משנה. כי אנחנו לא רציונליים.
אבל בהחלט אפשר לעבוד עם פחד. וללמוד ללכת יחד איתו. לפעמים אנחנו חושבים שקודם צריך שלא יהיה לנו פחד. ואז נעשה דברים. ולפעמים אפשר הפוך. ללמוד לעבוד איתו. ואז הוא שוכך בעצמו, או שאז מתגלה איזה דיוק. ממה בדיוק פחדנו. והמדויק הוא טוב יותר מאשר המעורפל, נגיש יותר.

אני עומדת בפני דילמה:
יש את המופע המדובר, וביום שלישי, להלן מחר, נערכת פגישה של המורות, מארגנת הריקודים ואנוכי, בבית הספר.
הן כבר רמזו לי, שהן מאוד רוצות שאני אגיע לחזרות עם הילדים. לא אוכל להרשות לעצמי לעשות את זה בלי קצת כסף... למרות שכתבתי את התוכנית בהתנדבות בלב שלם לחלוטין.
יש לי עניין לראות איך זה קורם עור וגידים, אבל יש לי תינוק בבית, ואני לא אקח אותו אתי- כך שאצטרך בייביסיטר. ועל זה אצטרך לשלם...!
מה, ואיך לעשות???

חוסרים במה?
החוסרים שלי הם בהפקה של העניין!
אני לא מפיקה, לא הייתי, ולא אהיה.
אני כותבת, ועורכת תוכנית איכותית מלאת תוכן, אך קלילה למופע סיום כיתות ו'.
הייתי שמחה להכין עוד תוכניות כאלו בהזמנה, אבל לצערי, נראה לי שאין לי כותרת שיכולה להיות שווה כסף...
בתי הגאונה (לא זו שאני כותבת לה) אמרה לי, שאנשים שמפיקים אירועים כאלו- לא צריכים לדעת לכתוב- הם כותבים משהו זבל, כדבריה, ומעלים מופע שכיף להשתתף בו, וכיף להתגאות בו.
אני במבוי סתום- אותו מבוי סתום שהתחלתי איתו את הדף

ואני לא אקח אותו אתי למה?
זאת הזמנות בשבילך להגיד למורות אם אתן רוצות שאני יבוא תשלום הביביסיטר עליכן, תכבדי את עצמך ואת היכולות שלך הן שוות 20 ש"ח לשעה לא?!

אולי ביתך גאונה (אם זה אני לא יכולה להתווכח) אבל אני לא מסכימה עם מה שהיא אמרה
הכל שאלה של לאיזה קהל יעד את פונה, יש בי"ס שמחפשים זבל ויש בי"ס שמחפשים איכות יש בי"ס עם תקציב ויש כאלו שלא.

אני חושבת שפשוט תתחילי, פרסמי, שלחי פקסים לבתי ספר, אולי תסעי בעצמך לבתי ספר בסביבה לעניין אותם. ההתחלה היא קשה ומאכזבת אך אני בטוחה שאחרי הצלחה אחת תבוא עוד אחת יקח קצת זמן אבל בסוף יהיה גם גשם של הצלחות

בשאלה איך לנסח את הפרסום ממליצה לקרוא בדף פתיחת עסק עצמאי די בהתחלה יש קישור למאמר של עודד לבנה על פרסום נכון (זאת שרשרת של 3 מאמרים קצרים)

אני חושבת שפשוט תתחילי, פרסמי, שלחי פקסים לבתי ספר, אולי תסעי בעצמך לבתי ספר בסביבה לעניין אותם.
מסכימה.

ואני חושבת בתוקף (חשיבה תיקופית

) שזה דבר אחר לכתוב מסכת בהתנדבות.
זה דבר אחר לצאת מהבבית ולהרים אותה (כי זה מה שהן רומזות, נדמה לי). על זה בגאון וחדווה תבקשי כסף. ייתכן שתתפלאי לגלות שהן יסכימו להפריש מתקציבן כדי שתעשי את העבודה בשבילן.

זה דבר אחר לצאת מהבבית ולהרים אותה (כי זה מה שהן רומזות, נדמה לי).
גם אני חושבת כך- השאלה היא- ה'סופרת' לא מוצאת מילים- איך אני אומרת להן את זה, בגלל העובדה שיש שם התחלה התנדבותית...!
ובת, שמאושרת שאמא שלה משתתפת בעניין...!

תכבדי את עצמך ואת היכולות שלך הן שוות 20 ש"ח לשעה לא?!- אתמול אמרתי לבתי- היא אמרה- בשום פנים ואופן לא- חשבתי להציע שאקבל שעות של מורה מחליפה- בתי אמרה, לשאול, בכמה פגישות מדובר, ואז לבקש 500 שח.
מיותר לציין שהיא בת 18, וחושבת שהעולם מחכה למוצא פי.

בעצם, אני מצפה לשמוע, שהמורה תגיד לי, -'אם תצטרפי לחלק הזה, זה יהיה בתשלום'.
אבל זה כמובן לא יקרה!

יכול להיות, שאני צריכה להגיד כך.
החלק הזה של התוכנית, מאתגר אותי, מאוד אשמח להשתתף בו, אבל אני לא אוכל לעשות את זה בלי תשלום סמלי. אז תבררו עם ועדי הכיתה, אם הם יכולים להפריש תקציב בשביל זה.
למרות- שיש כאן איזו שהיא סתירה-
הכתיבה היא מה שאני מקצועית בו! ועליה לא לקחתי תשלום.
וההפקה אינה מקצועית מבחינתי ועליה כן אבקש תשלום???

מה זה אומר הפקה מקצועית?
מסיבות י"ב הן לא מקצועיות והרבה אנשים מרוויחים עליהן כסף.
את מתעסקת הרבה בחוסר ביטחון. בפרטים. כל מה שאת צריכה להגיד זה "בטח, אני אשמח, בואו נקבע פגישה ונדבר על המחיר." וזהו. כל השיקולים האחרים הם שלהן. ובקשר לבת שלך, תמצאו משהו אחר לעשות יחד שישמח אותה ואותך. זה עדיף על לעשות משהו ביחד שאת מרגישה מנוצלת ומבוזבזת ממנו.
מה שהם צריכים לעשות כדי למצא תקציב ולממן אותך, מה שהם חושבים עלייך ועל מה שאת אמורה לעשות כהורה מתנדב זו הבעיה שלהם, לא שלך. תחליטי מה את רוצה לעשות, מה המחיר שלך ומה יגרום לך להרגיש טוב.
תעצרי את רכבת המחשבות על דברים שלא נוגעים לך ואין לך שליטה עליהם.

שליחה על ידי נטע* » 03 מאי 2011, 10:17

_חלק הזה של התוכנית, מאתגר אותי, מאוד אשמח להשתתף בו, אבל אני לא אוכל לעשות את זה בלי תשלום סמלי. אז תבררו עם ועדי הכיתה, אם הם יכולים להפריש תקציב בשביל זה.
למרות- שיש כאן איזו שהיא סתירה_
אני חושבת שזו דרך נכונה להגיד את הדברים אבל לא להגדיר מראש - "תשלום סמלי". הגדירי "תשלום" אל תאפשרי להם מראש לצמצם את החלק הזה - יכול להיות שהם מוכנים לשלם יותר ממה שחשבת? יכול להיות שבהגדרת "סמלי" את מקטינה/ מצמצמת את עצמך מראש. חבל. השאירי את גובה התשלום פתוח לדיון.

וקחי בחשבון שאולי הם לא ירצו לשלם.
אל תתבאסי.
תהיי גאה בעצמך שמשתמשים בטקסט שלך, בהמשך גם בקשי המלצה.
את יכולה לראות האירוע הזה מנוף להמשך, ואת גם יכולה להחליט שהפעם את מעדיפה לוותר למען הבת שלך על התשלום, אבל על המלצה ממש לא וגם על תשלום הביביסיטר.
ועל הדרך תרוויחי גם התנסות בהפקה, כל אירוע גרם לך להיות יותר ויותר מנוסה.

אסרטיביות בקטנה.

והכי חשוב תאמיני בעצמך

_תגאה בעצמך שמשתמשים בטקסט שלך, בהמשך גם בקשי המלצה.
את יכולה לראות האירוע הזה מנוף להמשך, ואת גם יכולה להחליט שהפעם את מעדיפה לוותר למען הבת שלך על התשלום, אבל על המלצה ממש לא וגם על תשלום הביביסיטר.
ועל הדרך תרוויחי גם התנסות בהפקה, כל אירוע גרם לך להיות יותר ויותר מנוסה.

אסרטיביות בקטנה.

והכי חשוב תאמיני בעצמך_

כך אני נוטה להרגיש, אבל בכל זאת- אולי זה בעצם מוגזם? ואני מקטינה את עצמי בגלל-
שאולי אם לא ירצו לשלם

מה יקרה אם הם לא ירצו לשלם?

האמת היא שאני רואה התקדמות-
כשבתי הגדולה סיימה באותו ביה"ס העלו ארבעה שירים שכתבתי- וההתלבטות וההתחבטות הפימית היתה- עם אימהות אחרות וכל מיני, ולא הזמינו אותי, גם לא אימהות אחרות, לעזור בהעמדה
הפעם מעלים את כל המופע פרי עטי- וההתלבטות היא, האם עליי לבקש צת כסף, בשביל הזמן שלי...

_האם עליי לבקש צת כסף, בשביל הזמן שלי...
העלו מופע שלם פרי עטך! מופע שלם! כמה זמן זה, שעה? חסכת להם בסביבות העשרת אלפים שקלים. אפילו יותר. ואת עומדת לחסוך להם עוד חמישים אלף שקלים בכך שתביימי אותו.
הזמן שלך שווה הרבה כסף.

שליחה על ידי נטע* » 03 מאי 2011, 14:15

הזמן שלך שווה הרבה כסף
הגיע הזמן להגיד את זה לעצמך ולהפנים כי זה נכון.

המורות מעצמן אמרו- אנחנו לא שוכחות אותך. אנחנו נדאג ל כותבת ותיקה באתר . וזה בעצם מה שרציתי!
בשלב הזה זה מספיק לי. אני מתמודדת עם דברים שלכאורה נראים פשוטים- שמקנים לי הרבה נסיון = בטחון עצמי. זה שווה לי! הרבה שנים לא הייתי בקשרי עבודה.
לא נראה כאילו אני מתלמדת, אבל אני לומדת המון.
הפגישה הבאה היא הצגת התוכנית לילדים, ואני מחפשת דרך יצירתית לעשות את זה!
על כל ריקוד מקבלת המורה לריקוד 1000 ש"ח. ויש ששה ריקודים. זה נותן לי מושג על מחירים...

אם הייתי הולכת לאדם מקצועי, שהיה נותן לי שיעורים בהפקת אירוע/ שיעורים בהתארגנות מקצועית- הייתי משלמת יותר!
ובכן- הלכתי לביה"ס של הבת שלי, ואני לומדת מהם החוסרים, שאותם אני באה למלא בעבודה שאני יודעת לתת!. והרי זה בעצם העניין. לא ליצור חוסר אצל מישהו, כלפי העבודה שאני רוצה לספק, אלא לאתר חוסר שכבר קיים, ולתפור אותו עבור מישהו שזקוק לשירותי כתיבה!

אני מניחה שאם הייתי באה אחרי 20 שנה שאני לא עובדת מול אנשים, עם דרישות כספיות, הייתי מביאה אתי גם כל כך הרבה פ-חדים, שוודאי היו משתקים אותי, וחוסמים לי את היצירתיות, שהיא היא השירות שאני נותנת, יצירתיות בכתיבה!

יצירתיות בכתיבה! בתחומים שונים!

בקרוב כרטיסי ביקור...

_לא נראה כאילו אני מתלמדת, אבל אני לומדת המון.
הפגישה הבאה היא הצגת התוכנית לילדים, ואני מחפשת דרך יצירתית לעשות את זה!
על כל ריקוד מקבלת המורה לריקוד 1000 ש"ח. ויש ששה ריקודים. זה נותן לי מושג על מחירים..._
בקרוב כרטיסי ביקור...

עכשיו את כותבת כך. ותראי מה כתבת ממש לא מזמן:

זאת אומרת- שהבעייה היא בהחלט-שאין לי חיבור נכון לכסף-

נכון שהתחושה קצת שונה?...
אנחנו מתייחסות לעצמנו כסטטיות. כך אנחנו וזהו. אבל קצת תשומת לב לנושא מסוים, אפילו ככה דרך הרשת, עם כמה נשים תומכות - והנה תראי - זזת!

תראי - זזת! heart
גם בגלל תשומת הלב לעצמי, וגם ואפילו יותר, בגלל שזזתי, באמת. גם אם בלי כסף שקבעתי עליו מראש- יצאתי לדרך- והנה זזתי!
מאוד מאוד עזרה לי כאן התמיכה שקיבלתי בדף. תודה לכולכן.
אני לא סוגרת את הדף- יהיה המשך בקרוב

מאוד מאוד עזרה לי כאן התמיכה שקיבלתי בדף. תודה לכולכן.

@}

אני קצת בחששות לקראת מחר! ואיזה מזל, שזו לא עבודה בתשלום בינתיים-
אז מה זה כסף?
כסף זה לא לטעות.
וכמובן שאין דבר כזה לא לטעות...

כסף זה לא לטעות.
וכמובן שאין דבר כזה לא לטעות...

יפה שאת רואה שזו רק תפיסה.
בטח שכסף זה לא "לא לטעות". זו התפיסה שלך כרגע. ואת כבר רואה גם משהו מעבר אליה.

אפשר למצוא תפיסות יותר מרחיבות, משחררות, מחזקות.
כסף זה לעשות עבודה טובה. כסף זה לעמוד מאחורי הבטחות. כסף זה לתת את הלב.

כסף זה לעמוד מאחורי הבטחות. כסף זה לתת את הלב.
מקסים

לא רוצות לשמוע איך היה בבי"הס?

לתת את הלב זו כותבת ותיקה באתר
כסף זה לא להיות פריירית!

טוב, אני מספרת:
כרגיל צילצל השעון ב6:45, שלא כרגיל קמתי מייד ונכנסתי למקלחת. שלא כרגיל בתי הכינה סנדוויצים, ובייחוד שלא כרגיל- בשעה שבע וחצי בבוקר, ביקשתי מהילדים, שיעירו את התינוק!
אכלתי יוגורט עם תפוח- שאהיה מפוקסת, על הבוקר, הילדים יצאו לבית הספר, ואני פניתי להתלבש, ולהגיע ב8 וחצי.
ב 8 ו12 דקות קיבלתי טלפון מהמורה, שמספרת לי שכיתה אחת מתוך השלוש, לא תוכל להיות- עוד חמישה ילדים לא הגיעו, עוד חמישה ילדים עובדים על חזרות לטקס, בקיצור היא הזמינה אותי ביום רביעי, מייד אחרי יום העצמאות!
כל הבוקר שלי הסתובב...
עכשיו כשאני כותבת את זה , אני אומרת-
אז מה! ביג דיל!
ועדיין לני מרגישה כמו האמא הפראיירית, שבשביל לשמוע שהיא מוכשרת, היא מוכנה לעשות הכל!
הכנתי תפקידים, הכנתי פריטים בודדים מהתלבושות, כדי להכניס את הילדים, שייבחרו להקריא, לתוך הדמויות...
מ ט ו מ ט מ ת ! ! !

נדמה לי שאם זו היתה עבודה בתשלום- זה לא היה קורה ככה!

הקבלות-
הבן שלי הגיע הביתה שמח וטוב לב. _ בא אלי בארבע.
אנחנו מסדרים את הבית לבואו של _.
בארבע ורבע אני מציעה לו להתקשר, במקום זה הוא יוצא לקראתו.
_ לא הגיע, ולא הודיע.
ברור לי שזה לא סתם. הוא ואמא שלו לא כאלה שלא יודיעו.
הבן שלי פורץ בבכי תמרורים.

"גם אני הרגשתי ככה בבוקר, כשביטלו לי!"
"כן, אבל את לא בכית."

מה שנכון נכון.
אחרי שעה- אני אפוצץ אותו במכות.
אני- מה פתאום חמוד.
אחרי שעתיים- אני הקופאי!!!- במונופול עם אחותו. (כי הטלוויזיה התקלקלה)

כותבת יקרה,

על זה אני אומרת "סטטיסטיקה של מספרים קטנים" (שהיא כידוע חסרת משמעות). כל מה שיש לך כרגע זה ה"עסקה" הזו, ואז ממנה את מסיקה כל מיני מסקנות. אז נכון. אפשר ללמוד מכל דבר. אבל לפעמים אפשר לומר - סיגר זה רק סיגר. אני אישית באמת אוהבת להפיק לקחים ומשתדלת להפיק לקחים מכל מיני דברים אפילו קטנים ומקריים. ולפעמים אני אומרת - אין לי שום לקח. קרה כך וזהו. סיכוי מסוים שדברים כאלה יקרו. תתפלאי שגם כאשר תגבי תשלום אנשים לפעמים יבטלו ברגע האחרון .יותר מזה. אני גובה תשלום אם אנשים מבטלים ברגע האחרון. את חושבת שאף אחד לא מבטל (אפילו שיודעים שישלמו..)? מבטלים. כי ככה, לפעמים קורים דברים. וכמובן שמבטלים פחות מאשר אם זה היה חינם.

את עושה את צעדייך הראשונים. תלמדי מהתינוק (אאוצ' על ההערה...

) . הוא נופל אבל הוא מנסה עוד אלפי פעמים. עד שהוא ילך, וגם את תלכי

כמובן שאין דבר כזה לא לטעות...
ב ד י ו ק.
כשעושים טועים. זה ממש כך, ואת יצאת החוצה לעשיה, וזה לא שטעית, אלא שדברים לא התקדמו כפי שציפית (מקוה שהבנתי נכון).
עשית צעדים חשובים! בנית קשרים נפלאים בחוץ, בנית בתוכך גשרים והדלקת את האור בפינות חשוכות, חידשת וריעננת בתוכך את שלל הרגשות הקשורים לכסף, עבודה, הערכה עצמית, בטחון עצמי וגם נתינה וקבלה (וודאי ישנם עוד הקשרים שהופעלו אצלך סביב העניין הזה, כי כך אנו בנויים)
את יכולה לראות כמה פעילות רקחת והפעלת בתקופה האחרונה?

חלק ממה שדורש אותך להתאתגר בחיים אלו צף ועלה, בתקופה הנוכחית, לצורך התפתחות.
אתגרים וקשיים באים כדי לקדם אותנו (לא קארמה, לא גורל, וודאי לא עונש)
זימנת לעצמך להתקדם בתחום שחשוב לך
זימנת לעצמך להתקדם ולצאת לעולם
זימנת לעצמך מפגש עם תחושות ורגשות שישבו חבויים (ואולי רדומים) זמן מה, ביקשת להעיר ולהאיר. ביקשת להתקדם.
לא כל "ברז" או ביטול יפילו אותך!!
הרי יש לך משימה - להתקדם. את מבקשת את זה, זה חשוב לך, זה הכרחי כי זו הסיבה שאת כאן, להתקדם.

ועדיין אני מרגישה כמו האמא הפראיירית, שבשביל לשמוע שהיא מוכשרת, היא מוכנה לעשות הכל!
אוי, כמה שאני מכירה את התחושה הזו

.
כמה זה עמוק בתוכנו מה שאחרים יחשבו ויגידו. צרוב עמוק. כמה אנחנו מוכנים באמת לעשות כדי לזכות בהערכה, מילה אחת טובה..
כ"כ אנושי, צרת רבים!
אבל - אם רק תראי כמה את אנושית ותצליחי לגייס מעט חמלה ואהבה עצמית, תוכלי גם לראות את זה:

_אני מתמודדת עם דברים שלכאורה נראים פשוטים- שמקנים לי הרבה נסיון = בטחון עצמי. זה שווה לי! הרבה שנים לא הייתי בקשרי עבודה.
לא נראה כאילו אני מתלמדת, אבל אני לומדת המון._

אז פראיירית את לא!!! חכמה, אנושית, לומדת, כואבת, ובטח עוד מלא דברים, כי אם לא היה לך רווח כלשהו באמת לא היית עושה.

הסיפור היה כזה:
(הבת שלי סיפרה לי)
7 מורות מביהס משתתפות בטקס יום הזכרון, והבוקר היתה החזרה הגנראלית.
מה שאומר ש 7 כיתות מחפשות מורה מחליפה, מה שאומר, שאחת מכיתות ו' הלכו עם המחנכת+ שתי כיתות נוספות לראות סרט. בגלל זה לא הזמינו אותי.
הבת שלי אמרה- אז יודעים שאת באה, ולא נותנים דווקא למורה הזו לארח עוד שתי כיתות.
זה נכון, אבל קשה ליישום במסגרת של בית ספר.
המורה לריקוד הגיעה ב10 ועבדה על הריקוד בחדר מדעים. ואני אומרת לעצמי שני דברים:
אבל אני עייפה מידי כדי לנסח אותם עכשיו...
תודה על התגובות

_מורות מביהס משתתפות בטקס יום הזכרון, והבוקר היתה החזרה הגנראלית.
מה שאומר ש 7 כיתות מחפשות מורה מחליפה, מה שאומר, שאחת מכיתות ו' הלכו עם המחנכת+ שתי כיתות נוספות לראות סרט. בגלל זה לא הזמינו אותי._
יש הרבה כאוס בבית הספר, כשנכנס אירוע. בית הספר לא ערוך לעשות שני דברים בבת אחת. כמו שמחנכות כיתות ו' לא ערוכות לכתוב מסכת סיום, ולכן הן פונות אלי. לתוך הנישה הזו אני נכנסת
והרי זה בעצם העניין. לא ליצור חוסר אצל מישהו, כלפי העבודה שאני רוצה לספק, אלא לאתר חוסר שכבר קיים, ולתפור אותו עבור מישהו שזקוק לשירותי כתיבה!
מה שקרה לי אתמול היה, עלבון מאת כותבת ותיקה באתר להבדיל מ- עלבון מעט יצירתיות בכתיבה!
ומה זה מלמד אותי-
חיפשתי כאן משהו שסאלי כתבה על מישהו שמוכר לה משהו, ויחד עם מה שהיא קונה היא מקבלת חינם אין כסף, גם רגשות אישיים של המוכר- סאלי אמרה, שהיא תעדיף לא לחזור אליו.
שמי בצד את כותבת ותיקה באתר , שנעלבה ובמקומה תמקמי במרכז העניין את יצירתיות בכתיבה , שלא נעלבה מכלום, רק קיבלה עוד כמה ימים, כדי להתארן על הצגת הדברים ל70 ילדים, כי המורות לא קראו את הספרים, עליהם מבוסס האירוע...

ובמקומה תמקמי במרכז העניין את יצירתיות בכתיבה , שלא נעלבה מכלום, רק קיבלה עוד כמה ימים, כדי להתארן על הצגת הדברים ל70 ילדים, כי המורות לא קראו את הספרים, עליהם מבוסס האירוע...

_חיפשתי כאן משהו שסאלי כתבה על מישהו שמוכר לה משהו, ויחד עם מה שהיא קונה היא מקבלת חינם אין כסף, גם רגשות אישיים של המוכר- סאלי אמרה, שהיא תעדיף לא לחזור אליו.
שמי בצד את כותבת ותיקה באתר? , שנעלבה ובמקומה תמקמי במרכז העניין את יצירתיות בכתיבה , שלא נעלבה מכלום, רק קיבלה עוד כמה ימים, כדי להתארן על הצגת הדברים ל70 ילדים, כי המורות לא קראו את הספרים, עליהם מבוסס האירוע..._

מצד אחד התבלבלתי, כי נראה ש כותבת ותיקה באתר כותבת לעצמה.
מצד שני לא זכרתי שאמרתי משהו כזה

מצד שלישי, המשפט שמי בצד את כותבת ותיקה באתר? , שנעלבה ובמקומה תמקמי במרכז העניין את יצירתיות בכתיבה , שלא נעלבה מכלום פשוט מדהים. זה בדיוק זה. זו האפשרות שעומדת בפנייך ובפנינו.
הנעלבת או היצירתית? הרגשנית או זו שנותנת את הלב לאחר? שתיהן קיימות בך, ובי, ובכולנו. וזה בסדר גמור שהן שתיהן שם. רק שהשאלה אם אנחנו מוצפות ע"י הראשונה, או מכירות בה, ומכירות גם בשניה.

ואולי כן אמרתי משהו כזה. כאשר אנחנו משלמים אנחנו מקווים בסתר ליבנו לקבל שירות מושלם. שירות שלא כולל העלבויות. שבעצם לא דורש מאיתנו דבר, ורק נותן לנו את מה שרצינו. אז נכון, אין באמת שירות מושלם. אבל איזה כיף זה לתרגל דבר כזה.

יש פה קטע בדה מרקר שבו פיתחתי קצת את הנושאים שדיברנו עליהם כאן. בעיקר רלוונטי החצי השני של הקטע.

כל הכבוד לך על התהליך

איפה שאתה יודע לאלתר- שם המקצוע שלך!
מה גורם לי לרעות בשדות זרים- ללכת לתחומים אחרים- זה שבבית (בכתיבה) אני לא מסופקת!
אין לי קהל- חוץ מדברים קטנים, שהיו בעבר (רובם בחינם) אני לא מצליחה להשתחל לעולם שאני רוצה- לפרסם את מה שאני כותבת!
בגלל זה אני פונה להציג את החומר שלי, זו אינה נישה שטבעית לי. אני לא מקצועית בה. והכל כדי שלא אפעל על ריק.
אני חושבת, שמבחינה מקצועית זו טעות- כמו אשה שלא מצליחה למצא עבודה, וכדי לתקן את זה, עושה ילד.
מבחינה מקצועית, אני מתרחקת מהתחום שלי, משאביי לא יופנו כל כולם, כדי לפרסם את מה שאני כותבת,
מבחינה אשית- כדי שלא להיכנס לדיכאון- אני מוצאת נתיבים אחרים, מאשר התקוע כרגע, ובלבד שאמשיך ללכת...- כמו שאשה שעושה ילד...
זה מוטיב שחוזר על עצמו אצלי בהרבה תחומים!

הייתי היום בטקס יום הזכרון בבית הספר.
בכולנו מסתתרת הילדה הקטנה שרוקדת/ הילד הקטן שמקריא/ הילד שמתחרה (בספורט תחרותי)
כולנו רוצים לשמוע את מחיאות הכפיים של אמא ואבא שלנו, נטמאות בקהל, ונבדלות ממנו רק לכבודנו.
אני רוצה לאפשר את זה לילדים במופע סוף השנה שאני כותבת.
בי מתחבא הילד שכותב סיפורים ומקבל מהמורה שלו הערכה.
שילוב בין אבא ואמא.
אבא שלי מעריך דברים גדולים גראנדיוזיים. אמא שלי מעריכה את היצירתיות שבי.
אח- כמה שאני רוצה להשתתף במחוברות!

_אין לי קהל- חוץ מדברים קטנים, שהיו בעבר (רובם בחינם) אני לא מצליחה להשתחל לעולם שאני רוצה- לפרסם את מה שאני כותבת!
בגלל זה אני פונה להציג את החומר שלי, זו אינה נישה שטבעית לי. אני לא מקצועית בה. והכל כדי שלא אפעל על ריק.
אני חושבת, שמבחינה מקצועית זו טעות- כמו אשה שלא מצליחה למצא עבודה, וכדי לתקן את זה, עושה ילד._

אני חושבת שאת עושה דרך אל עבר האמת.
והאמת היא שלעבוד 'עבור הקהל' זו קליפה חיצונית שבך שדורשת הערכה, בטחון, כבוד. בתוכתוכך הצורך והנביעה שלך זה להביא משהוא לעולם.
להשפיע. לשנות.
הכיוון, הנושא והדרך יכולים להשתנות, או יכולים להיות מובהקים מאוד, קבועים וברורים.
אם הכיוון הזה מדבר אלייך נוכל להרחיב אותו

_מבחינה מקצועית, אני מתרחקת מהתחום שלי, משאביי לא יופנו כל כולם, כדי לפרסם את מה שאני כותבת,
מבחינה אשית- כדי שלא להיכנס לדיכאון- אני מוצאת נתיבים אחרים, מאשר התקוע כרגע, ובלבד שאמשיך ללכת..._
אני מאמינה שמבחינה אישית יכולים להתגלות לך הרבה רווחים מחיפוש אחרי נתיבים אחרים

וזה לא רק כדי להמשיך ללכת.
למרות שנכון שהתנועה עוזרת חשוב להוסיף לה מודעות וכיוון

נוכל להרחיב אותו
בטח בטח להרחיב...

ואוו, נועה תודה

אחלה

אז בואי נתמקד קצת בזה:
הצורך והנביעה שלך זה להביא משהו לעולם. להשפיע. לשנות.
האם יש נושא מסויים עליו את אוהבת לכתוב?
האם את חשה בבעירה פנימית, באמת או ידיעה שקימת בך ושאותה את רוצה לספר לעולם - לכולם?

את כותבת שאת מתרחקת מהתחום המקצועי שלך - תוכלי להרחיב על זה קצת?
את מה את רואה ומגדירה מקצועי בהקשר לעשיה שלך, את מה לא?

לפני 26 שנה, כשעשיתי עבודת גמר בבית הספר- ערכתי ראיונות עם עמודי התווך של תל אביב הקטנה. אבות ישורון הקדיש לי שיר במוסף ספרות, קלאצ'קין כתב לי מכתב תשובה. השחקן משה חורגל העניק לי שני ראיונות. ועוד ועוד.
לפני 24 שנה, כשהייתי בת 20, ניסיתי להתקבל לבית צבי- (מאחורי הקלעים) בפגישה עם המנהל דאז- הוא אמר לי- למה מאחורי הקלעים- בואי תלמדי משחק!
לפני 22 שנה, הלכתי לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין- עליתי במדרגות- ראיתי את כל התלמידים יושבים בחדרים ומתאמנים על סצינות, זה נראה לי נורא יומרני, ואפילו פלצני- וברחתי גם משם.
יכול להיות שמשהו שרצה לנבוט אז על קרקע פוריה מבחינת הגיל והאפשרויות, מנסה לצמוח עכשיו, על קרקע פחות פוריה, פחות פנויה, למרות הכתיבה, לצד הכתיבה, ביחס לכתיבה.
בסוף הלכתי ללמוד בכלל צילום- מה הקשר?
התלבטתי בין שני מסלולי לימוד- אחד באוניברסיטה, השני לימודי צילום במכללה.
הלכתי לראיון במגמת ספרות באוניברסיטה, היו אצלי כבר צ'קים לשלם.
נכנסתי לפגישה. היה שם ליד המרצה, איזה שהוא 'גאון ספרותי תקופתי', שבידו האחת אחז את מה שהיה חלום חיים- ספר שירים פרי עטו (באנגלית) אבל ביד השניה הוא אחז את הזין שלו, ורץ בין הכיסאות- זה הקשר ללימודי צילום- ברחתי מהאוניברסיטה, והלכתי לכל מקום אחר רק לא להיות שם באוניברסיטה...
הייתי מאוד מוכשרת בצילום- כי אני טיפוס אמנותי, אבל הסתבכתי מבחינה רומנטית ואחרי שנה ב' צמצמתי את הלימודים שלי, ללימודים חלקיים- פגשתי חבר- ועזבתי איתו לגור בירושלים.
לא הבנתי- שעליי ללמוד בבצלאל. במקום זה דגמנתי שם כמודל, למורת רוחו של החבר שלי... שהיה קנאי.
לפני 20 שנה נכנסתי להריון, שנפל בהתחלה, לפני 19 שנה נכנסתי להריון שהוליד את בתי הבכורה- כל השאר הוא הווה!
לפני 11 שנה ביקשה ממני מרכזת חוגים בבית ספר בו העברתי חוג קסמים, לכתוב להם תוכנית למופע סוף שנה. התחלתי לכתוב- היתה שם איזו הסתבכות ולא יצא כלום.
לפני 6 שנים כתבתי לבתי שירים למסכת סוף שנה,
ועכשיו המסכת הזו ההתנדבותית.
וזה נקרא להתמקד??????

האם יש נושא מסויים עליו את אוהבת לכתוב?
אני אוהבת לכתוב- זה מדייק לי את מה שאני חשה, לימים, זה הפך כלי לדיוק מחשבתי ורגשי. איתו אני רוצה לעבוד ולעשות סדנאות.

האם את חשה בבעירה פנימית, באמת או ידיעה שקימת בך ושאותה את רוצה לספר לעולם - לכולם?
מה שכתבתי בתשובה לשאלתך, היא בעצם הבעירה- יש לי כלי, שאני חושבת שיכול לעשות טוב לחברותיי האימהות...

הכתיבה שלי טובה- אני רוצה להוציא ספר, ולו כדי היא תקבל מוחשיות, ולו כדי שאעביר מסרים/ סגנון ספרותי/ הומור לעולם.
לא יכולה להרשות לעצמי לפמפם על ריק יותר!

את כותבת שאת מתרחקת מהתחום המקצועי שלך - תוכלי להרחיב על זה קצת?
אם אני אתעסק עכשיו בהפקת ערב קריאת סיפורים שלי- אני אעסוק הכתיבה שכבר כתובה- למעשה ערב כזה יכול רק להעשיר אותי, ואת הכתיבה!

תוכלי להרחיב על זה קצת? הרחבתי המון!

ראיתי את כל התלמידים יושבים בחדרים ומתאמנים על סצינות, זה נראה לי נורא יומרני, ואפילו פלצני - וברחתי גם משם.

נכנסתי לפגישה. היה שם ליד המרצה, איזה שהוא 'גאון ספרותי תקופתי', שבידו האחת אחז את מה שהיה חלום חיים- ספר שירים פרי עטו (באנגלית) אבל ביד השניה הוא אחז את הזין שלו, ורץ בין הכיסאות - זה הקשר ללימודי צילום - ברחתי מהאוניברסיטה, והלכתי לכל מקום אחר רק לא להיות שם באוניברסיטה...

מעניין מאוד, מה שמשפיע על אנשים.
כשהיית צעירה, החלטת החלטות לגבי החיים שלך על סמך מבט חטוף מהצד בבחירות של אנשים אחרים. למה נראה לך יומרני ופלצני להתאמן על סצינות? זה לא מה ששוליית שחקן צריך ואמור לעשות? מה היה איכפת לך מה"גאון הספרותי התקופתי"? מה הוא בשבילך? מה קשור מה שהוא עשה למה שאת היית יכולה ללמוד למען עצמך?

וזה נקרא להתמקד??????
התחושה שקיבלתי מכל מה שכתבת היא, שכאילו בכל סיטואציה שאיפשרה לך פתח לכיוון שלך, שנתנה לך הזדמנות - נבהלת וברחת.
זה לא חשוב במה תלית את הבריחה. כי הסיבות שאת נותנת מאוד מאוד חיצוניות, שוליות וצדדיות.
מה שחשוב, שברחת. ויתרת. הלכת הצידה. אפילו מצאת דרך להיתלות ביחסים עם בחור בשביל לברוח מהדרך שלך, אפילו נכנסת פעמיים להריון רק בשביל לא לבחור את הדרך שלך. בשביל להיסחף למקום של "אין ברירה" ו"לא ייצא ממני כלום".

אבל המקום הזה ממשיך לקרוא לך.
ממשיך להתעקש איתך.
זה נקרא להתמקד.
יותר ויותר את מתמקדת בהבנה, שאת צריכה להפסיק למצוא תירוצים לברוח ממנו.
אולי תתמקדי עכשיו בלהתמודד ישירות עם מה שאת בורחת ממנו: פחד לגלות חוסר כישרון, פחד מדחייה, פחד מתחרות, פחד מכישלון. ותראי את הדברים שאת עושה עכשיו כאימונים, כעבודת השולייה: את מוצאת לעצמך כרגע הזדמנויות לחוות את העבודה שאת רוצה, עם מינימום סיכונים. בקטן, בזהירות, להתקדם לשם בהדרגה, לצבור ביטחון לאט, כדי לא להגיע לזבנג וגמרנו. לא להיכנס ישר למרכז הבמה במקום הכי מפחיד, אלא בעדינות בספירלה,
להעז כל פעם קצת יותר, אבל לכבד את הקצב שלך ואת הפחדים שלך.
זה לא פשוט. הם עצרו אותך המון שנים. אז לכבד אותם. לעבוד איתם ולא נגדם.

_אבל המקום הזה ממשיך לקרוא לך.
ממשיך להתעקש איתך.
זה נקרא להתמקד._
בשמת, איזה יופי של אבחנה!

_להעז כל פעם קצת יותר, אבל לכבד את הקצב שלך ואת הפחדים שלך.
זה לא פשוט. הם עצרו אותך המון שנים. אז לכבד אותם. לעבוד איתם ולא נגדם._
ממש ככה. מסכימה לגמרי.

_אני אוהבת לכתוב- זה מדייק לי את מה שאני חשה, לימים, זה הפך כלי לדיוק מחשבתי ורגשי. איתו אני רוצה לעבוד ולעשות סדנאות.

האם את חשה בבעירה פנימית, באמת או ידיעה שקימת בך ושאותה את רוצה לספר לעולם - לכולם?
מה שכתבתי בתשובה לשאלתך, היא בעצם הבעירה- יש לי כלי, שאני חושבת שיכול לעשות טוב לחברותיי האימהות..._
הבעירה, אם היא קיימת, חייבת להיות נוכחת בעוצמה.
את לא יכולה להתעלם ממנה, זה ממש בוער בתוכך, זהו צורך שמתנהג 'ללא שליטה' - מבקש לצאת החוצה. זה כוח מבעבע או פורץ.
ואם הכוח בוער על אש קטנה, גם זה בהחלט יכול להיות, עדיין יש לו נוכחות. אי אפשר להתעלם ממנו. הוא מופיע כידיעה. ידיעה ברורה, נוכחת ותקפה.

כדי להעיז, כדי לצאת לדרך, כדי לרצות - נדרש כוח. ככל שהכוח מבוסס יותר בתוכך כך יקל עלייך לצאת איתו החוצה.
אין זה אומר שלא יעלו קשיים ופחדים בדרך, אבל תהיה דרך עליה תוכלי להתמקם.

לא יכולה להרשות לעצמי לפמפם על ריק יותר!
אין דבר כזה, בעיני. אין דבר שתעשי שלא תוכלי להפיק ממנו משהו.
אם את מדברת על צורך מיידי להרוויח כסף, אז את מתכוונת לשם, וזה כיוון אחר. איכשהו לא נראה לי שבזה את רוצה להתמקד כרגע.
תחושת הריק מדברת על מה? חוסר בתוצאות, על חוסר בהערכה, על שיעמום פנימי?
"לא יכולה להרשות לעצמי" זו החשיבה-הסתכלות שיפוטית שלך על המצב, והיא שמביאה אותך לאפיסת כוחות או לתחושת קורבן. אותה כדאי לך לשנות

הייתי בחורה יפה. מאוד יפה- לא ידעתי את זה.
גדלתי עם אחות יפה. ואני הייתי חמודה.
לכן לא העזתי ללכת ללמוד משחק, שחקנית, בעיניי, היתה צריכה להיות יפה.
עד היום כשמישהו אומר לי על אחותי- היא אישה יפה- והיא באמת כזו- אני מרגישה שהוא לא מכיר אותי.
מה שקרה באוניברסיטה- ושבגללו לא הלכתי ללמוד ספרות- היה בחור, שרץ בין הכסאות עם האיבר המין שלו ביד לעיניי. במקרה הסוטה היה גם גאון ספרותי. לא הבנתי אז שמה שקרה היה בעצם הטרדה מינית.
לא שזה משנה משהו ממה שאמרתן.
במכללה לצילום, הייתי מעורבת עם סטודנט שבמקרה היה נשוי- וכל הזמן אמר שהוא נשוי לא טוב- שקרן פתולוגי...
זה שנכנסתי להריון היה המעשה הכי נכון שיכולתי לעשות.

"לא יכולה להרשות לעצמי" זו החשיבה-הסתכלות שיפוטית שלך על המצב, והיא שמביאה אותך לאפיסת כוחות או לתחושת קורבן. אותה כדאי לך לשנות
אשמח אם תרחיבי כאן!

לא שזה משנה משהו ממה שאמרתן.
זה מחדד ומסביר עוד את הקושי והמעצורים.
ואלו אכן מחסומי ענק בדרך

מה שנאמר יכול לעזור לך לראות ולהבין, אך וודאי מטרתו אינה לשפוט או לבקר אותך על החלטות או צעדים שעשית

זה שנכנסתי להריון היה המעשה הכי נכון שיכולתי לעשות.
אני מאמינה בכל ליבי כי המעשים שלנו הם תמיד תמיד-תמיד הכי טובים שיכולנו לעשות.
ואף הכי נכונים! (נכון לאותו הזמן)

_"לא יכולה להרשות לעצמי" זו החשיבה-הסתכלות שיפוטית שלך על המצב, והיא שמביאה אותך לאפיסת כוחות או לתחושת קורבן. אותה כדאי לך לשנות
אשמח אם תרחיבי כאן!_
לעיתים אנו מנסים ללכת בדרך שמתנגשת עם המציאות, לעיתים אנחנו אפילו עומדים במקום ונראה לנו שהמציאות צריכה (חייבת!) להשתנות.
כשאת מרשה לעצמך (או לא מרשה לעצמך) את מנסה לקבוע מציאות פנימית שתשפיע על מציאות חיצונית.
התנגדות למצב שלך, הסתכלות עליו בעיניים מבקרות, יוצר מלא מתח פנימי שמחליש. זולל כוחות.
משפט כזה: "איך את יכולה להרשות לעצמך?" מהדהד אצלי מאוד חזק ומחזיר אותי לילדות.
"מי את שתרשי למצב הזה להתקיים, איך את מעיזה?!"
האם את מכירה משפטים כאלו?
אלו משפטים מחלישים, מקטינים, עוצרים, מביישים. כי אם כבר העזת - אז תתביישי לך!
החשיבה הזו, ההסתכלות הזו, היא שיפוטית וביקורתית, והיא תוקעת אותך במקום, מחלישה אותך ולא נותנת לך להתקדם.
רק אם תרשי לעצמך תוכלי להתקדם.
תרשי לעצמך לדעת, לרצות, לחשוק, לחשוש, להיכשל, להתנסות, לטעות. ושוב ושוב.
כל עוד את לא מרשה לעצמך את קורבן של הסיטואציה, קורבן של מציאות שאת לא מבינה שאת בעצמך בוחרת.
הבחירה היא שלך אם להרשות לעצמך ולא של אחר.
כשאת לוקחת את המושכות לידיים את מפסיקה להיות קורבן ומתחילה להיות אחראית ליצור את המציאות הרצויה

(לא יכולה לתקן כרגע, אחזור אח"כ לקרוא ולערוך)

ואוו כמה נכון- בול אבא שלי!
קראתי פעם אחת, אבל אחזור לקרא את זה שוב. תודה נועה

(לא יכולה לתקן כרגע, אחזור אח"כ לקרוא ולערוך)
נראה לי יצא לך פוסט מושלם

מה שנאמר יכול לעזור לך לראות ולהבין, אך וודאי מטרתו אינה לשפוט או לבקר אותך על החלטות או צעדים שעשית

_במכללה לצילום, הייתי מעורבת עם סטודנט שבמקרה היה נשוי- וכל הזמן אמר שהוא נשוי לא טוב- שקרן פתולוגי...
זה שנכנסתי להריון היה המעשה הכי נכון שיכולתי לעשות._
כמובן- ואולי לא לגמרי מובן- ההריון לא היה מהבחור הנשוי. ממנו שכחתי.
ההריון היה מהאיש שאני חיה איתו כיום! והוא חי אתי.

אני מרגישה שאני מחזיקה פצצת זמן בידיים. והזמן הולך ואוזל.
אני לא רוצה לקום בוקר אחד בפני עובדה- גברת, פחדת- עכשיו אין ברירה- צאי לעבוד- לא משנה במה- העיקר שתביאי כסף הביתה!
אני רוצה להקדים את זה, ולהביא כסף הביתה מהדברים, שאולי לא השכלתי לקבל השכלה אקדמאים בתחומם, ואלי לא הספקתי לצבור נסיון בתחומם, אבל יש לי יידע אשי בהם.
אני צריכה, מחוייבת גם כלפי עצמי וגם כלפי משפחתי, וגם כלפי האמנות האשר היא- לקיים אותה ושהיא תקיים אותי בחזרה!
די כבר עם הפחד הזה.
אולי יש משקה טבעי נגד פחד? - ולו בשביל הסיפתח

אולי יש משקה טבעי נגד פחד? - ולו בשביל הסיפתח
כמובן, שאני לא מתכוונת ברצינות. בטח יש, כל מיני רסקיויים למינם.
לא הייתי לוקחת דבר כזה.

נושאים לחשוב לכתוב:
אחים ואחיות- בעיה ופתרון שממנף את הסיטואציה על גבי הבעיה.

רופא שיניים
רומן

זמרת אופרה ואור הזרקורים

קורס מלוות אימהות- התחלה 1 בספטמבר

הקשבה לצד עומס בעבודה.

פתרונות אימון- הסוד

הסתבכות בנבכי העניין.
אז מה זה כסף?!
אני מאוד מאוד גאה ממה שיצא, ומאוד מאוד מאוכזבת מעצמי, שאני רוצה להגיד שם משהו על כסף, ואני, דווקא אני- לא מוצאת את המילים.
בשבוע שעבר הגעתי לבית הספר, עם התינוק שלי, בעצת המורה, לפגישה הבאה עם התלמידים- שזה אומר לחלוקת התפקידים, אני וצה להגיע עם תיק יפה, ולא עם עגלת תינוק. להיות משוחררת מכותבת בית, ולהתפנות ולהיות כותבת שבחוץ. וזה אומר, שבשביל לקיים את זה אני צריכה לא רק להשקיע זמן, אלא להשקיע כסף, בבייבי סיטר.
אני כועסת על עצמי שאני נאיבית, ושכל העולם רואה את הנאיביות שלי, כי אני מראה אותה.
כל המופע הזה הוא סוג של שנור.
הילדים עושים הפסקות מתוקות- שזה אומר שהם מוכרים מאכלים שהכינו, והכסף שנאסף , הוא הכסף שאיתו משלמים ל- כוראוגרפית. ופתאום במהלך השיחה עם המורה, (שהיא עצמה היתה מותשת מנסיעה לעיר אחרת- יום כיף עם הנכדה) התברר לי, שעל ההגברה אחראי אבא, מכיתה מקבילה, שבהתחלה ביקש רק עלויות- 1500 שקלים, ועכשיו בזמן השיחה אתי, היא פתחה מייל, ואמרה לי שהוא מעלה את הסכום ל3000.
והי- למה הקניין הרוחני שלי, לא יכול גם להיכלל ברשימת ההוצאות של המופע!- למה- כי אני לא נקבתי בסכום, בהתחלה, ועכשיו אני מקבלת רגליים קרות, פתאום 'לקפוץ'.
אוף אני כועסת על עצמי.
אני רואה בכעס הזה התקדמות. אבל אני רוצה תוצאות בהתפתחות האישית המאוד מאוחרת שלי- כבר במופע הנוכחי.
אולי מרוב שאני לא מבקשת ולא מבקשת, זה יפרוץ דווקא בערב המופע עצמו- אעלה על הבמה עם כובע, ואבקש כסף?- סתאם

מבאס.
יחד עם זאת, תזכרי שאת החלטת להרוויח פה רק נסיון ורזומה. ההחלטה הזאת נעשתה באני הפנימי שלך במנותק ממה שקורה בחוץ. נכון שפתאום כשאת שומעת שאחרים מקבלים כסף את מתעצבנת ומפקפקת בהחחלטה, אך היא היתה נכונה לך. עניין ההשוואות הוא קשה, והוא חשוב וכדאי למצוא דרך להתתמודד אתו, אז הנה הזדמנות.
אם זו הקריירה שבחרת לעצמך, תשקיעי בה כסף. תקחי בייבי-סיטר, גם אם החלטת לעבוד פה ספציפית בחינם. אני אישית, כשאני רואה מישהי מגיעה לפגישה עסקית עם תינוק, רואה בזה סימן לחוסר מקצועיות. כי אין מה לעשות, אדם עם תינוק הקשב שלו הוא לא בעסק שלי, אלא רק בחצי.

אז ישר אחרי שכתבתי כאן אתמול, דיברתי עם אישי על העניין הזה. ואיך שאני אומרת לו- 'כשהצעתי את עצמי בהתנדבות...' הוא עוצר אותי, ואומר- התחלת בהתנדבות- את לא יכולה לעשות כלום. וממשיך- תהני מזה. לא נכנסת לזה במטרה להרוויח כסף.
איזה בן אדם מתוק! ובואו נגיד שהוא היה המרוויח הראשי, אם הייתי מרוויחה מזה כסף.
בפעם הבאה, בעזרת השם, כשהבן שלי יהיה בכיתה ו', אני אוכל להציע את עזרתי, כשם שעשה האבא מהכיתה השנייה.
אגיד, בעזרת השם, שאני כותבת תסריט למופעי סוףשנה, ואשמח לכתוב, בהנחה משמעותית.
אפשר להגיד שזו ההתלמדות שלך- כך האיש.

כותבת הסיפור שלך מוכר והוא תפס אותי בעניין דומה.

אני רק יכולה לייעץ לך להתחיל לכתוב בכסף כל דבר
בעידן הטכנולוגי, בתחוםה דיגיטל דרושים כותבים.
דרושים כותבי תוכן
דרושים קופירייטרים
דרושים עורכי תוכן
דרושים עורכים לשוניים
וכותבות בלוגים בתשלום (סלונה למשל)

לא בונים את רומא ביום. אבל פשוט תשלחי קורות חיים לכל מי שדורש, צרפי דוגמא אחת למשהו שכתבת.
משהו מכל זה יתחיל לזרום אלייך.
משם תתחילי להתכוונן על לספק תוצרים בדד ליין, על לייצר קשרים, על לכתוב גם כשלא מתחשק לך ועל נושאים לא הכימעניינים.
אבל את תקבלי כסף ותקבלי פידבקים ותתחילי ללמוד גם מסביב, עלטכנולוגיה ברשת ועל שיווק.

וככל שיחלוף הזמן את תגלי שאת מתמקצעת, שאת יכולה לדרוש יותר, את תגלי יותר מה את אוהבת ותוכלי גם לצאת לעבוד במשרה חלקית או מלאה בתחום.
יש גם את כל נושא המדיה החברתית, לנהל פורומים, עמודים בפייסבוק. תחום מבוקש מאוד כיום ודורש אנשים עם אינטליגנציה רגשית ויכולת כתיבה טובה. שם גם נדרשת יצירתיות וקשר חם עם קהל, שזה מה שאת כמהה לו.

במקביל את יכולה גם ללמוד. לימודי קופירייטר, תסריטאות, כתיבה יוצרת.

כל אלה נמצאים במרחק נגיעה. כאן ועכשיו. לא בימי האוניברסיטה הנשכחים.

אפשר להגיד שזו ההתלמדות שלך- כך האיש.
לגמרי. וואחד התלמדות! לא בכתיבה אבל בהחלט בהתנהלות האישית והעיסקית שלך.

מה לעשות שאימא בבית עם תינוק לא מרוויחה כסף על הזמן שלה, והיא כמובן עובדת הכי קשה.
ואבא שעושה "טובה" או הנחה, דורש תשלום כי זמנו יקר... כך הוא רגיל להתייחס לעצמו ולזמנו, וכך הוא יוצא לעולם.

_אני רק יכולה לייעץ לך להתחיל לכתוב בכסף כל דבר
בעידן הטכנולוגי, בתחוםה דיגיטל דרושים כותבים._
לצערי רוב האתרים לא משלמים היום על כתיבה, זה הפך להיות כר הפרסום של אנשים לצורך קידום ושיווק, לא יותר.
הלוואי ואני טועה.

כשאני רואה מישהי מגיעה לפגישה עסקית עם תינוק, רואה בזה סימן לחוסר מקצועיות
זה משפט שעשה לי עצוב
ואני מקווה שהאנשים שאני עובדת מולם חושבים ההפך

אפשר להגיד שזו ההתלמדות שלך
צודק לגמרי, אין מה להתבאס רק להתרומם מאיפה שאת נמצאת בו.

_לצערי רוב האתרים לא משלמים היום על כתיבה, זה הפך להיות כר הפרסום של אנשים לצורך קידום ושיווק, לא יותר.
הלוואי ואני טועה._
כך גם אני התרשמתי.

אני נמצאת במצב שעל העץ שלי, יש פירות טובים למאכל, והם כבדים על ענפיי, תיכף ייפלו וירקיבו על הקרקע. לכן אני מזמינה, שיקטפו בחינם, ובלבד שפרי עמלי- להלן האמנות- יאכל.
סוג של יש לך פירות על העץ, כל אחד והפירות שלו. את צריכה עכשיו לשלם לקוטפים, כבר אין משלחות של סקנדינביות מתנדבות. זאת אומרת הבעיה שלי היא בכך שאני צריכה לראות כיצירה גם את התהליך הבא אחרי שהיצירה האמנותית כתובה על דף. לשלוח אותו צריך להיעשות בחדווה ולא בקושי, בחיוך ולא בתרעומת.
אני צריכה ליצור עניין סביב ה'תינוק'.
ילדתי יצירה- אף אחד לא עושה פסטיבל לכבוד זה, למעשה אף אחד לא אכפת לו.
אולי אני בדיכאון אחרי לידה אמנותית???
למישהי עם תינוק הייתי מציעה לצאת עם האוצר מהבית, לא להישאר במגירה...
איך אני יוצאת מהבית עם האוצר- בלי לצאת פרייארית?
כביכול לשלוח להוצאות ספרים, את זה אני לא מצליחה לעשות כחגיגה. בדיוק את זה אני עושה עם אנרגיה טעונה מידיי בציפיות ובאמונה שלמה, שהעולם הזה מלא בפרוטקציות ובסתם קשרים אישיים וחברתיים, כמו שקורה ברחוב, כשאת באמת ממש מסתובבת עם התינוק שלך, ומדברת- אמיתי, לא וירטואלי, עם אימהות חדשות כמותך.
אני לא גרה בתל אביב, אני לא יכולה לקיים את הפלירט הזה, שבלעדיו, נדמה לי שזה לא יקרה.
לכן אני רואה את הבמות האנונימיות של הריאליטי כמוצא מצויין עבורי.
אני דמות שיכולה להצטלם מעולה למחוברות למשל...
אבל גם הבמות האלו נראה לי שמבוססות על פלירט מקדים...

איך אני יוצאת מהבית עם האוצר- בלי לצאת פרייארית?
לפי דעתי כדאי לשחרר את המקום הזה. כי מה שזה אומר זה "אני מוכנה לתת, לעשות, ליצור, להיות, רק אם אני מקבלת את התוצאות שאני רוצה. אחרת אני לא מוכנה". זה מוביל לחוסר עשייה. כמו כן כדאי לראות מאיפה זה מגיע ומה זה אומר לצאת פראיירית, כי משהו שאת תקראי לו פראיירית מישהו אחר יקרא לו מתנה.
אני אתן לך דוגמה לסטנדרטים שונים, דוגמה לא נעימה - בעיני כבר יצאת פראיירית. כי את עושה יצירה, מוכרת לעצמך שאת עושה את זה בהתנדבות ואהבה, ואוכלת את הלב וטוחנת על זה סרטים.

דוגמה לא נעימה - בעיני כבר יצאת פראיירית. כי את עושה יצירה, מוכרת לעצמך שאת עושה את זה בהתנדבות ואהבה, ואוכלת את הלב וטוחנת על זה סרטים.
אני לא מדברת על המופע, שבאהבה רבה אני עושה.
יש הבדל בין תהליך היצירה /שנובע מתוך האמן, במקרה זה כתיבה שנובעת מתוכי, שגורמת לי שמחה אין קץ, כשניסוח נופל כמו יהלום מלוטש על משבצת המאה בלוח הקליעה למטרה, ובין ההמשך, שלפני מאתיים שנה, לא היה קיים, והיום כן קיים, שזה לפרסם אותו.
מאחר ואני מרגישה שאני מצטדקת, אני לא ממשיכה בכיוון הזה.

כי מה שזה אומר זה "אני מוכנה לתת, לעשות, ליצור, להיות, רק אם אני מקבלת את התוצאות שאני רוצה. אחרת אני לא מוכנה".
אני לחלוטין לא שם!

אוף, למכירה- עיצבנת... לקחת את זה לכיוונים קטנוניים. ואני רואה בפוסט האחרון שכתבתי כמשהו שהוא הרבה יותר עבודה פנימית.

אוף, למכירה- עיצבנת...
אבל בכל מקרה, תודה שאת מגיבה.

אני צריכה לראות כיצירה גם את התהליך הבא אחרי שהיצירה האמנותית כתובה על דף. לשלוח אותו צריך להיעשות בחדווה ולא בקושי, בחיוך ולא בתרעומת.

בדיוק. כל ההתייחסות שלך משתנה!
את רואה את הכל אחד. אין סוף או התחלה, יש המשכיות ודבר מוביל לדבר. תנועה
את מייצרת תנועה, אדוות שאין לך מושג לאן יכולות להגיע.

_ילדתי יצירה- אף אחד לא עושה פסטיבל לכבוד זה, למעשה אף אחד לא אכפת לו.
אולי אני בדיכאון אחרי לידה אמנותית???_
ממש לא. אף אחד לא יודע שנולד תינוק. ובכל יום נולדים ונולדות אלפי ומאות אלפי יצירות מדהימות. ואיזו חגיגה זו לעולם

דיכאון יבוא אם יש צפיה למחיאות כפיים, לאהבה, לאישור חיצוני.
אלו יוצרים עליות ומורדות של מצבי רוח. את זזה בתוכך לפי מה שקורה בחוץ.
היצירה שלך תהיה טובה רק אם יש לה קוראים!? זה נראה לך? הילד שלך נפלא רק אם יאמרו לך שהוא כזה?

_איך אני יוצאת מהבית עם האוצר- בלי לצאת פרייארית?
כביכול לשלוח להוצאות ספרים, את זה אני לא מצליחה לעשות כחגיגה._
קודם כל את משנה את הדעה שלך על עצמך. את מתחילה לאהוב את עצמך ומסכימה שמה שאת עושה הוא נפלא. לא כי קראו או אמרו, אלא כי את יודעת.
ואת יודעת, יודעת יודעת ואין על כך עוררין.
וגם אם את יודעת שאת לא מושלמת

זה נהדר, כי את יודעת ויודעת את עצמך ויודעת איפה ואיך וכמה את רוצה אחרת. מצוין. חשוב לאללה.
(סליחה על הנוסח ועל חוסר ניקוד.. ממהרת)

אני לא גרה בתל אביב, אני לא יכולה לקיים את הפלירט הזה
זה לגמרי לא שייך, ואת בטח מבינה למה.

_לכן אני רואה את הבמות האנונימיות של הריאליטי כמוצא מצויין עבורי.
אני דמות שיכולה להצטלם מעולה למחוברות למשל...
אבל גם הבמות האלו נראה לי שמבוססות על פלירט מקדים..._
לא מכירה מחוברות ולא מבינה ההקשר.. רוצה להסביר? זה נראה לך קשור?

כל הכבוד על האומץ שלך לראות את הקשיים ולרצות לזוז. הכוונה לזוז יוצרת רטיטות פנימיות רבות משמעות וחשיבות. @}

כל הכבוד על הסבלנות... תראי, זה שהתעצבנת ולא העפת אותי מעל פניך בהתעלמות משל דבריי זבוב טורדני ולא רלוונטי, אומר משהו בצורה פסיכולוגית בגרוש.
אני לא חושבת שבחרתי להתייחס בצורה קטנונית על מה שאמרת, יוצא מהדברים שלך שאת מאוד מרירה:
"מי שמצליח זה רק מי שיש לו קשרים"
"איך העולם לא מבין אותי"
"הכל פרוטקציות"
"רק מי שגר בתל-אביב מצליח"

הבנות בדף מאוד עדינות איתך. לו היית חברה שלי והיית יושבת מולי הייתי אומרת לך כך: "כותבת ותיקה יקרה, תפסיקי לפתוח את באופן _טבעי ולדבר על זה, תקומי ותעשי את זה". רק שאם היית מולי הייתי משתמשת גם במילה "תחת"

בזאת אני אפרד, אני מאחלת לך המון בהצלחה. (כי גם לעצמי אומר "תפסיקי לקדוח על יצירה ותזיזי את התחת באופן יצירתי")

נועה ברוך, תודה.

_דיכאון יבוא אם יש צפיה למחיאות כפיים, לאהבה, לאישור חיצוני.
אלו יוצרים עליות ומורדות של מצבי רוח. את זזה בתוכך לפי מה שקורה בחוץ._
נכון!

יש אנשים שקרובים לי מאוד, כמו אבא שלי, למשל, אחותי, חברה שמאוד יקרה לי, אפילו הילדים שלי, וגם אני כמותם, שמצפים לאיזה שהוא פידבק מבחוץ.
הרצון שלי להרוויח כסף מהנגזרות השונות של הכתיבה- הוא לספק לי הנחה/ הפסקה בציפיות, בדרך אל -'הספר הנכסף'/ 'חוברת הלמידה הנכספת'/ משחק הקלפים הנכסף...
כל אלו הם דברים שכבר יושבים לי במדף הפרטי בביתי.
אין בי את התמימות של ללכת ולהדפיס כמות מהם, כי למכור זה משהו מאוד מאוד מורכב!

פידבק מבחוץ.
חשוב. לאחר שעשית תהליך מסויים של חיזוק פנימי. פידבק יכול לשקף לך איפה את נמצאת אבל הוא לא זה שצריך להניע אותך.
את עושה כי חשוב לך. מכל מיני סיבות זה חשוב לך..
זוכרת שכתבתי לך למעלה איפשהו על 'בעירה פנימית'. אם זה בוער בך את זזה יותר בקלות ועושה, כמו קיטור זה יכול לדחוף אותך (במידה הנכונה

)
דברים שכבר יושבים לי במדף הפרטי בביתי.
האם את מרגישה שלמה איתך היום? הם מייצגים אותך נאמנה?
אם כן, אפשר לחשוב איך ולאן לצאת איתם לעולם.

הבנות בדף מאוד עדינות איתך
זה מה שהיא צריכה כרגע, לדעתי.
אם נראה לך שהיא צריכה בעיטה בתחת, אז את אומרת.
לא כל אחד שמקבל בעיטה בתחת מצליח לזוז באפקטיביות בעקבותיה. לא סתם אדם תקוע במקום מסויים, ועל כך נפתח הדף.

האם את מרגישה שלמה איתך היום? הם מייצגים אותך נאמנה?
נאמנה לגמרי!
זוכרת שכתבתי לך למעלה איפשהו על 'בעירה פנימית'. אם זה בוער בך את זזה יותר בקלות ועושה, כמו קיטור זה יכול לדחוף אותך (במידה הנכונה happy )
את הקיטור הזה יש לי, אבל הוא מופנה ליצירה עצמה, שכמובן באה בגלים שעל המחזוריות שלהן מנוי הטבע בכבודו ובעצמו. ולא לצד שמתלווה אליו, או אל החיים האמיתיים והוא- איך אני מתרגמת את יכולות הכתיבה שלי, ליכולות איתן אני קונה יוגורט (עיזים) בסופר.

בעיטה בתחת,
ובדיוק את הבעיטה הזו, חלילה מהמציאות, אני רוצה להקדים, ולהתארגן בלעדיה!

הבת שלי אמרה לי היום בצהריים, שהמורות חילקו תפקידים- ואני נמלאתי גאווה, ושמחה כמו ילדה קטנה. וכמה כיף זה.

הבת שלי אמרה לי היום בצהריים, שהמורות חילקו תפקידים- ואני נמלאתי גאווה, ושמחה כמו ילדה קטנה. וכמה כיף זה.
הנקודה היא שאני לא יכולה להרשות לעצמי להסתפק בזה, בגלל שאני חיה בעולם שכסף מדבר בו.
ואני לא מתכוונת למופע הספציפי...

שיחת ערב, עם בני, ובה הוא מתאר לי כמה הוא פחד, ואיזה תחבולות הוא עשה, כדי שהמורה לא תראה שהוא לא הכין שיעורים בתורה, ואיך בסוף הכל הסתדר, כי הכיתה התחילה ללמוד ספר חדש...החזירה אותי עמוק אי שם לכיתה ד', מתי שהפסקתי להכין שיעורים והתחלתי ללמוד לפחד.
והפחד הזה מסתתר לו טוב טוב ומציץ כל אימת (תרתי משמע) שיש לו הזדמנות.
ברור ברור שיש לי איזה שהוא פאק ארגוני, שמוצא ביטוי בכל תחומי החיים. אני לומדת לחפות עליו, ולכן בניתי את משחקי הקלפים, ולכן חוברות העבודה, שכל כך היה חשוב לי להכין, כדי להקל על ילדיי, במקומות שהיו קשים ובלתי אפשריים בשבילי.
השאלה היא אם אני יכולה להתמודד עם חוסר הארגון פנים מול פנים, בלי רטלין, שבטח היה מסדר את העניין כמו שצריך.

_לצערי רוב האתרים לא משלמים היום על כתיבה, זה הפך להיות כר הפרסום של אנשים לצורך קידום ושיווק, לא יותר.
הלוואי ואני טועה._

בלוגים וכאלה כן - אבל ברמה מקצועית, הרבה אתרים, עסקים, חברות שונות מחפשים כותבי תוכן, ניוזלטרים, ברושורים, כל הזמן.

חייבת לציין שיש משהו מטריד בזה שמכל הדברים החיוביים שכתבתי שתיארו שרשרת טבעית של התקדמות בעולם שחי על כתיבה - פסלת ברגע.
יש במה שכתבתילך סוג של בשורה מהזווית שלי.

נשמע שעדיין נח לך במקום המוגן של רגשות האשמה והמחשבה "מה אם". לא יודעת מה הייתי עושה במקומך אבל מאוד ממליצה לנסות משהו פרקטי כלשהו בדרך לעשייה, וכן בכסף.

את הקיטור הזה יש לי, אבל הוא מופנה ליצירה עצמה
לא בטוחה אם זה מדויק. לפי הבנתי כאן את מדברת על הרצון שלך לפרוץ את גבולות הבית ולצאת עם היצירה שלך החוצה, וזה לא רק כדי להרוויח כסף

איך אני מתרגמת את יכולות הכתיבה שלי, ליכולות איתן אני קונה יוגורט (עיזים) בסופר.
אני בהרגשה שאת חייבת להפריד בין הדברים.

את רוצה ליצור, לכתוב, ולהוציא את זה לעולם.
את רוצה לקנות יוגורט עיזים.

אם את מתעקשת כל הזמן לערבב אותם - מה קורה?
או, את נתקעת ונעצרת עם מה שאת רוצה להביא לעולם, קשה לך לצאת עם היצירה החוצה
או, את נשארת עם 'המכנסיים למטה', זקוקה לפרנסה, ולא מצליחה להתפרנס מהכתיבה.

את רואה שיש כאן לופ?
את המעגל הזה תתחילי לחשוב את את פורצת. זה מחייב אותך להתחיל להסתכל על המציאות מזווית אחרת, בפרספקטיבה חדשה.
יש הרבה יותר צבעים, גוונים ואפשרויות לפרנסה וגם לפרוץ החוצה עם הכתיבה.

הנקודה היא שאני לא יכולה להרשות לעצמי להסתפק בזה, בגלל שאני חיה בעולם שכסף מדבר בו.
ברגע שתשימי פוקוס על המטרה שלך, תתחיל בהירות, ומשם יתחיל להתרחש מיקוד בחשיבה ובפעולה
אם את חייבת להרוויח כסף החשיבה שלך תתחיל להשתנות, הפעולות שלך יראו אחרת.
אם את עדיין לא חייבת ורק רוצה ליצור לעצמך את הקרקע היציבה, לזמנים קשים, זה מצב שונה וכדאי לך לעשות סדר בצרכים שלך.

אם כל הזמן תרדי על עצמך, על כל הטוב שכבר עכשיו את עושה, כמה זה לא מספק, לא שווה, לא טוב, את מחלישה את עצמך.
תתחילי להסתכל על הטוב, על מה שיש, על מה את מסוגלת. מהמקום הזה יהיה לך הרבה יותר קל לזוז.