אז מה זה כסף

זהו דף בלוג
כבר שנים רבות שלא הרווחתי לי כסף.
ככה לצאת מהבית לעבודה ולהרוויח עליה כסף.
זה מפריע לי.
לא שלא עשיתי עבודות- אבל- הן הותנדבו.
נתחיל בזה, שאני כותבת...
כל אחד יכול לכתוב. נכון, אבל לא כל אחד יכול לכתוב כמוני.
זה כאילו העניין- גברת תעסקי במשהו שהעולם צריך- תרוויחי מזה כסף.
נכון- אני יכולה להגיד- ולצטט בכך, לפחות את בן הזוג שלי- ולומר, שאני לא מגשימה את הפוטנציאל שלי.
כשאני כותבת, ממש מקיימת את מעשה הכתיבה, אני מגשימה את הפוטיניאל שלי לגמרי, אבל- אין שם כסף.
משום מה- משום מי- (אני?) אני לא מצליחה לארגן קבוצת כתיבה, כזו שיש לי בראש, ובטח גם בכמה וכמה מסמכים במחשב- את כל הפגישות מערכי פגישות וכו'.
לצד זה, יש לי עוד שני תחביבים- אקרא להם- שהייתי מאוד שמחה להרוויח מהם כמה אגורות...
זאת אומרת- שהבעייה היא בהחלט-שאין לי חיבור נכון לכסף-
אשמח לתובנות - מה זה בעצם האנרגיה הזו כסף?

איזה דף נחמד על הבוקר.

מה זה בעצם האנרגיה הזו כסף?
שאלה טובה. לפני זה אולי כדאי לשאול האם האנרגיה קשורה בהכרח במילה "כסף".
יש דחף להרוויח כסף ויש דחף לחסוך כסף ודחף להוציא כסף וכל אחד מהדחפים "יושב" על חוסרים/חסכים/צרכים אחרים.
<הרהורים ראשונים שלי לעכשיו. בטח אני אתגלגל עם זה בהמשך היום.>

כסף כסף

גם אני חושבת על זה הרבה.

אני חושבת שכסף הוא פשוט מדד די ברור לדברים מסוימים. קצת כמו סקס. קל לראות אם יש או אין כסף וסקס טוב. ואז זה מצביע די ברור על: האם דברים מסוימים שאנחנו עושים, עובדים היטב או לא. אז אם את רוצה להרויח ולא מרויחה, זה יוצר תמונה די ברורה. לעומת כל מיני נושאים אחרים, שהם לפעמים יותר מעורפלים. האם הקשר טוב? האם העבודה שלנו טובה?

עוד משהו שהתחלתי לחשוב לגבי כסף, הוא שהוא מייצג משהו שזורם בין אנשים.
יש כאלה שיקראו לזה אנרגיית שפע. אפשר לקרוא לזה נתינה. משהו עובר מאחד לשני.
וראיתי שיש משהו תקוע בי ובאנשים, אם אנחנו עוצרים את הזרימה הזו איפשהו. אם אנחנו לא מוכנים לשלם כסף, כלומר להזרים את זה הלאה, ואם אנחנו לא מוכנים לגבות כסף. שזה לאפשר לאנשים להזרים אלינו משהו שהם מעוניינים להעביר. היה אינסטלטור שהתעקש לגבות 100 ש"ח על עבודה של שעה, שפתרה לי בעיה גדולה שאחרים היו לוקחים עליה הון. רציתי לתת לו 200 והוא לא הסכים. דיברנו רבע שעה ובסוף צחקנו והוא הלך עם ה - 100 ש"ח. היה משהו תקוע שם. היתי מעדיפה שיקבל את הכרת התודה שלי גם בצורה כספית - וואלה הגיע לו.

היה משהו שאמרו לי לפני שנים, ולקח לי באמת הרבה שנים להתקרב לאמירה הזו: יש הרבה כסף בעולם

יש עשייה שלי כלפי אנשים.
אין בקשת כסף שלי.
אני לא מכניסה את העשייה שלי למסגרת, שנראית לי שראוי לבקש עליה כסף.
כנראה שיש פחד גדול מדחייה.
כשאני נותנת חינם- יקחו, או לא ייקחו- לא הפסדתי כלום!!!
הבנה על הבוקר

כשאני נותנת חינם- יקחו, או לא ייקחו- לא הפסדתי כלום!!!
רק כדי להבין, את נותנת בחינם כי זה מה שאת רוצה או כי את לא מעזה לבקש?

אם אשה כותבת לבלוג או בשביל עצמה, זה דבר אחד. אם היא כותבת לעתון, או אתר, ויודעת שאנשים משתכרים שם כסף (ובעל הבית עושה מליונים) על הכתיבה- אז זה בהחלט דורש שינוי.
אם את רוצה לבנות סדנת כתיבה, האם עצם זה שהדבר כרוך בבקשת כסף מאחרים הוא מה שמונע ממך (אנרגטית) להוציא את זה לפועל?

אנונימי

כשאני נותנת חינם- יקחו, או לא ייקחו- לא הפסדתי כלום
מבינה אותך מאוד, ובעצמי מתמודדת עם זה

יש בי חוסר הערכה לעצמי, וחוסר כבוד לעצמי שמביאים אותי למקומות מאוד משפילים. מרגישה איך כל המעגל תקוע נותנת יותר מידי, ולא מקבלת תמורה מספקת

רוזמרין, לא מדברת על כתיבה לבלוג. שם ברור שלא משתכרים עבור ההתפרקות...
יכולה להוסיף גם-ש...
יש בי משיכה אדירה להצליח בגדול, כל כך אדירה המשיכה לשם, שהיא מפריעה לי להצליח אפילו בקטן!

אני חשה- מרגישה באופן מוחשי, שאני יכולה לעשות! אבל לא עושה! זה מאוד מתסכל.
סאלי נגעה בנקודה נכונה-
למשל- יש את האלמנט של השכרת שטח/ חדר בו יכולה להיעשות סדנא כזו- ואני עושה את השיקול של כמה אני אוציא- בלי לחשב את כמה ארוויח- ולא עושה (כאילו) בגלל זה!
כביכול אני חיה במדינת אני, ולכן נראה לי שהדברים שאני יודעת לעשות ויכולה להעניק, הם נחלת כל אחד אחר- במדינת אני. כאילו כולם יכולים לעשות את מה שאני יכולה ללמדם... ועל זה אני אקח כסף???

מזדהה.

לא עצה פרקטית אבל הגיג שאולי יעזור איכשו-
_מה זה בעצם האנרגיה הזו כסף?
שאלה טובה. לפני זה אולי כדאי לשאול האם האנרגיה קשורה בהכרח במילה "כסף"._
כסף- מהמילה כיסופים. מאפשר את מה שליבך נכסף אליו.

עירית_לוי

מוסיפה עוד נקודת מבט לעניין הכסף,
נקודה שנגעת בה קצת כשדיברת על פחד מדחייה:

ההסכמה לקבל כסף, לבקש כסף, לדרוש כסף, או בכלל לתמחר משהו שאת מייצרת או מעניקה - קשורה בין השאר גם לחוויית הערך העצמי. לתפיסת הערך העצמי. ולעד כמה היא מבוססת היטב.
מנקודת המבט הזאת, ההסכמה לדרוש/לבקש/לקבל כסף - היא השתקפות של פן מסויים בתפיסת הערך העצמי.
היא קשורה לתפיסה הפנימית של עד כמה מגיע לי ועד כמה אני ראויה לקבל כסף עבור מה שאני מעניקה לעולם. עד כמה מה שאני מעניקה ראוי.

השאלה "האם הם יסכימו לשלם" שמהווה מעצור, היא לעיתים השתקפות של השאלות "האם אני מסכימה לבקש/לקבל כסף", "האם בעיני עצמי אני ראויה לקבל כסף על מה שאני מעניקה".

ואם את מרגישה שאכן בזה מדובר,
את יכולה לסמן לעצמך אתגר שבו תחליפי את התפיסה לפיה "מה שאני מעניקה לא ראוי לתשלום", "אני לא ראויה לקבל סכום משמעותי של כסף עבור..." בתפיסה חדשה לפיה - "מה שאני מעניקה ראוי גם ראוי לתשלום", ו"אני ראויה לקבל סכום משמעותי של כסף עבור מה שאני עושה".

יש בי משיכה אדירה להצליח בגדול, כל כך אדירה המשיכה לשם, שהיא מפריעה לי להצליח אפילו בקטן!

כל כך מכירה את זה. המחשבה (אצלי מתקשר) שמה שאני עושה לא מספיק טוב בשביל ההצלחה הגדולה, שאין טעם בכלל לעשות את זה.
ומצד שני זה מרגש שאת עדיין בקשר עם המשיכה האדירה. לא מובן מאליו. הרבה פעמים קורה שמרוב פחד המשיכה הזו מודחקת לחלוטין. זה משאב שיש לך.

כביכול אני חיה במדינת אני
מוכר גם @}
דיברתי עם מישהו על התמחור שלו. הוא שאל אותי אם אני אישית היתי קונה את המוצר בתמחור הזה. אמרתי לו: מה זה רלוונטי?!?!?! הלקוחות שלך הם לא אני. העולם הוא גדול ורחב. לכל מחיר ולכל שירות שנציע, כמעט, יהיו כאלה שיתאים להם, ויהיו כאלה שלא. יש אנשים שנפנה אם נגבה מעט, ויש אנשים שלא יפנו אם נגבה מעט, וכן יפנו אם נגבה יותר, כי השירות יראה להם יותר טוב. למעשה במחקרים פסיכולוגיים רואים שיתכן שגם מי ששילם יותר גם יפיק יותר תועלת

(אז אפשר לומר שזה לטובתו

)

יש לי תחושה שדברים יתחילו לזוז אצלך ,עכשיו שאת חושבת על זה ככה.
אולי קדימה, ואולי דווקא יחשפו לך עכשיו כל הפחדים - כדי שתוכלי לפגוש אותם, ובהדרגה לפתור אותם @}

יש תחומים שאני מרגישה בהם מאד נוח לגבות כסף. בדרך כלל אלה תחומים מאד מדויקים שבהם קל למדוד (כמעט באופן מתמטי) את העבודה שנעשתה. ובתחומים אחרים ראיתי שממש עושה לי רע לגבות כסף. אלה התחומים הפחות מדידים, היותר אמורפיים. ברגע שאני לוקחת עליהם כסף, זה גורע מההנאה שלי, מכיוון שאז אני נמצאת בעמדת נחיתות מסוימת: האם הוא ירגיש שקבל תרומה מלאה לכספו? עצם הסיכוי שהוא לא ירגיש שאכן קבל, גורעת מההנאה שלי. ואם אני לא גובה, יש שתי תגובות אפשריות: "ואוו! מדהים!!! תודה רבה!!!" (נניח 70 אחוז מהמקרים) או "סך הכל סבבה, לא בדיוק מה שציפיתי, אני טיפה מאוכזב, אבל כיוון שכל כך השתדלת, ולא נתתי שום תמורה, אני בסך הכל מאד מרוצה ומאד מודה לך". והעובדה שאני יודעת שאוכל לקבל רק את 2 התגובות האלה (אם הייתי גובה כסף, אז התגובה השנייה לא הייתה בדיוק כזאת) שווה לי את זה שחלק מהדברים שאני עושה בחיים שלי אני עושה בהתנדבות.

יש בי משיכה אדירה להצליח בגדול, כל כך אדירה המשיכה לשם...
למה את מתכוונת בלהצליח בגדול?
מה עומד מאחורי ההצלחה אליה את שואפת?
זה רק כסף או גם יוקרה, הערכה מהזולת, תחושת ערך עצמי וכו'?

ואוו- אילו תגובות!
מה עומד מאחורי ההצלחה אליה את שואפת? הכל וכאן הטעות!
כי זה או הכל או כלום לא. ולכן זה כל כך מפחיד להצליח ולכן כל כך מפחיד להיכשל- ולכן אולי עדיף עדיין לא לצאת לדרך, ולמשל, להיאחז בכך, שאולי הרוכסן של התרמיל איתו אני מתכוונת לצאת- לא נסגר!

זה מחד- מאידך, אני שוכבת בבוקר במיטה ובמדוייק רואה לנגד עיניי מהם השלבים שאני צריכה לעשות- אז יאללה קפצי למים ותתחילי לשחות!
מקסימום אני לא אצליח- לא?!

שלחתי לעיתון הארץ סיפור קצר מ ד ה י ם ! ! !
ואני מניחה שאם הם לא יצרו אתי קשר עד עתה- הרי שמסקנה המסכנה היא ששוב- לא הצלחתי להעפיל לשלישיית הגמר- דהיינו, בתחרות- הסיפור -הקצר המעצבנת של עיתון הארץ.
אז מה-
זו סוג של פסגה- ביננו- גיבעונת- ביני לבין עצמי- הר, שאם הייתי שמה דגלי על פסגתו- משם הדרכים נפתחות- סדנת כתיבה של זוכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ- הרבה יותר טובה מאשר סדנת כתיבה של לא זוכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ
עוד משהו שתמיד מצליח לעצבן אותי לקראת הפסח!

ותיכף הילדים יקומו, בעזרת השם, והדברים שיעסיקו אותי- יהיו מצה עם שוקולד ועגבנייה ומלפפון- ועל זה אני מודה לאלוהים- כי זה הכיף בחיים...
וככה מתמסמסות להן החלטות 'גדולות'/ החלטות גדולות, עד השכם הבוקר הבא...

שלחתי לעיתון הארץ סיפור קצר מ ד ה י ם ! ! !
נהדר ששלחת! @}

שמסקנה המסכנה היא ששוב- לא הצלחתי להאפיל לשלישיית הגמר
מתוך התחושות שלנו, אנחנו נותנים כל מיני פרשנויות לדברים שקורים.
אם לא העפלת לשלישיית הגמר, עובדתית זה אומר די מעט. השופטים שהיו שם, אהבו סיפורים אחרים יותר מאשר שלך.
אבל הפרשנות שלך לזה היא מאוד רחבה. שזה אומר משהו עלייך. ולמעשה אם תחשבי רציונלית, אין לזה ולא כלום עם היכולת שלך להגיע לאן שאת רוצה להגיע

אני שוכבת בבוקר במיטה ובמדוייק רואה לנגד עיניי מהם השלבים שאני צריכה לעשות
אהבתי. יכולת חשובה, לדמיין קדימה את ההצלחה.
אני מציעה לקחת כמה מן המשימות, לשבת עם נייר, ולפרוט את המשימות לפרוטות. משימות קטנטנות שיבנו את המשימה הגדולה. טלפון בודד לשולה מהמתנ"ס, מייל לחיים שיש לו דוד גרפיקאי, ככה בקטנה. ומשם אולי תמצאי את עצמך נסחפת קדימה

אולי יעניין אותך לקרוא את מפתחות לשפע @}

אין לזה ולא כלום עם היכולת שלך להגיע לאן שאת רוצה להגיע happy
קצת כן- כי התחרות הזו הינה ירייה באוויר, הגרלת לוטו ספרותית- האם עליי לזכות בגורל, או לקחת אותו לידיים.

אם לא העפלת לשלישיית הגמר, עובדתית זה אומר די מעט. השופטים שהיו שם, אהבו סיפורים אחרים יותר מאשר שלך.
אני יודעת להעריך ספרות.
אבל אף פעם לא אהבתי את הסיפורים הזוכים בתחרות הזאת של "הארץ" וכבר מזמן הפסקתי אפילו להציץ בזה.
רק הערה קטנה מהצד.

אני לא מתיימרת לדעת להעריך ספרות, אבל גם מזמן לא מציצה בסיפורים. היתה תקופה שהשקעתי אבל נדמה היה שהדגש הוא על חוסר קומניקטיביות ותחכום יתר.
יחד עם זאת אני מסכימה שזה לא משנה, כי זה הסימבול שבחרת להצלחה ולהיות בין הזוכים יהפוך אותך למאושרת ותרגישי "ראויה" יותר. אז יופי ששמת לעצמך יעד! מפה זו שאלה של השקעה, מאמץ והתמדה התמדה התמדה.

האם עליי לזכות בגורל, או לקחת אותו לידיים.

ביג לייק @}
אולי עדיף לא לזכות בו...

האמת- גם אני לא ממש אוהבת את הסיפורים שזוכים- אבל מטעמים שונים- ואולי הראשון שבהם, הוא, שהם גזלו ממני את המקום הזה בתחרות.
היה לי משבר מאוד מאוד גדול אתמול.
אני מרגישה- אתמול הרגשתי, (ואיזה מזל שהייתי חבוקה בשמיכה ובן הזוג, כשהרגשתי ככה,) כאילו אני ילדה קטנה שעומדת בפעם הראשונה מול החנויות בקניון ואני רוצה לקנות, ואין לי כסף לקנות. קניון במובן הרוחני של המילה.
ואני לא ילדה קטנה, עוד כמה שנים- אולי 5 אני כבר אהיה זקנה.
וזה מתסכל אותי.
אני מניחה שנשים שלא יכולות ללדת, מרגישות את אותו הדבר.
ואז אני יוצאת החוצה מהבית, ואני נרגעת, כי כולן, כל אשה שאני מסתכלת עליה (אולי גם הגברים) יש להם קניון שסגור מולן. כל אחת בתחום אחר. אצלי זה לקום ולעשות- פחד גדול שמקפיא. אצל אחרת, זה להתחיל דיאטה, אצל אחרת זה, חלילה, לא מצליחה ללדת, אצל אחרת, זה זוגיות, אצל אחרת זה חלום שלא מוגשם, לצד קרייה כביכול משגשגת...
כשאני בחוץ, אני רואה את זה בבירור, על התנועות של האנשים, כשאני בבית אני מוקפת מידיי בעצמי, ושוכחת.
צאי החוצה, ותמסמסי את ההרגשה שאת מרגישה?
לא יודעת- עד עכשיו נהגתי כך- לא בטוחה שזה הוביל אותי לדלת הכניסה לקניון הנכסף...
אבל עלה לי רעיון כלשהו, קונדסי קצת, אבל מהוגן בחוק- איישם עוד כמה ימים, כשיהיה רלוונטי...

אולי 5 אני כבר אהיה זקנה

עוד שאלה מעניינת, חוץ ממה זה כסף, מה זה גיל?

אני בגיל שלך עוד 5 שנים, בערך, ואני לא מרגישה זקנה. קונקרטית יותר זקנה מאנשים אחרים מסוימים, כן, אבל לא "זקנה" באיזשהו מובן שלילי. באיזה מובן, זקנה?...

לא בטוחה שזה הוביל אותי לדלת הכניסה לקניון הנכסף...
באמת לא ברור אם לשים לב רק לסגירות הקניונים של כולם, זה מה שיביא לפתיחה. לפחות כנראה שזה לא עבד עד עכשיו

זה מתסכל אותי.
שימי לב שמה שמתסכל אותך הוא תפיסה, דימוי, תחושה, ולא משהו שקיים במציאות. הקניון הסגור הוא תחושה שלך.

אני מכירה אותך?
את נשמעת מוכרת כל כך...
אני גדלתי בקיבוץ שבו היתה תפיסה מאד ברורה ואידאלאיסטית לגבי כסף: כל אחד עושה ונותן מה שהוא יכול ומקבל לפי מה שהוא צריך. כלומר - שום קשר בין עשייה לפרנסה. אני כבר לא בקיבוץ מיליון שנים, אבל מבחינה פנימית עדיין מתה על המשפט הזה, חושבת שזה דבר ענק וכנראה למרות שהתאמצתי הרבה - זה גם יישאר איתי תמיד. האם לך יש אמונה בסגנון כזה?
לפני כמה שנים פגשתי מאמן רוחני לשפע לפגישנות קצרה וסיפרתי לו שזאת האמונה שלי והמציאות שלי - אני מרוויחה כסף, אבל אין לזה קשר ישיר למה שאני עושה.... ושבכלל אני מרגישה שאת הדברים שאני הכי מוכשרת בהם אני רוצה לתת במתנה... הוא עזר לי להבין ולגבש תפיסה פנימית שאומרת שאנשים משלמים לי לא על מה שאני עושה, אלא על מה שאני צריכה. כלומר - את מה שאני נותנת אני נונתנת במתנה, בחינם, אי אפשר לקנות או למכור את זה, אבל בגלל שאני צריכה כל מיני דברים כדי להתקיים ולחיות טוב - הם משלמים לי על זה. אהבתי ואימצתי.

סאלי, נכון. שני הדברים- גם הקניון וגם הגיל- הופכים בעייתיים בגלל דימוי, כפי שכתבת, ועדיין, מה זה בעצם עוזר לי. זאת אומרת- אם הייתי עכשיו על אי בודד- שני הדברים האלו לא היו רלווניים- הייתי כנראה מאושרת.
מאוד מאוד התחברתי למה שחברה לשכונה כתבה- גם לגבי הקיבוץ- אתמול חשבתי על זה בעצמי, בדרך אחרת, אבל מה שכתבת לגבי המאמן הרוחני לשפע שבה אותי, ומתחבר לדברים שסאלי אמרה לפני יומיים.
קשה לי לקבל את העובדה- שכנראה אני כבר לא אהיה מה / או מי שרציתי להיות!

קשה לי לקבל את העובדה- שכנראה אני כבר לא אהיה מה / או מי שרציתי להיות!
למה את חושבת ככה?

סליחה שלא קראתי את כל הדף, אבל בתגובה לשם הדף אני שם קישור מעולה ומאיר עיניים לדעתי:
Money as Debt (באנגלית)

אני גדלתי בקיבוץ שבו היתה תפיסה מאד ברורה ואידאלאיסטית לגבי כסף: כל אחד עושה ונותן מה שהוא יכול ומקבל לפי מה שהוא צריך. כלומר - שום קשר בין עשייה לפרנסה
אני חושבת על זה הרבה. בכלל לא גדלתי בקיבוץ, ואני לא מסכימה עם חלקים לא מבוטלים מהאידיאולוגיה של הקיבוץ, ובכל זאת, יש אצלי אותו סוג של נתק בין "עשייה" ל"פרנסה". לא יודעת איך לפתור את זה.
(חוזרת להקשיב מהיציע).

אהבתי את משחק המילים כסף-כיסופים

כסף הוא סוג של אנרגיה שנועדה לעזור לנו לממש את הייעוד שלשמו ירדה נשמתנו לעולם הזה
כשאנו סוטים ממימוש התסריט שלנו,אז או שאנחנו לא מקבלים מימון , או שאנחנו משתמשים לא נכון בכסף-למימוש תאוות חומריות של הגוף או הנפש (התמכרויות למשל) ושאינן תואמות את התסריט הנשמתי שלנו
או אז, יופיעו מחלות,תוכניות ישתבשו,משאלות לא יתגשמו וכו"..
הכסף הוא רק כלי אחד מתוך הרבה כלים שמטרתם לקדם את ההתפתחות שלנו.
הבריאה רוצה שנתפתח,שנלמד,שנשתמש במודעות שלנו כדי להבין איך להשתמש נכון באנרגיית הכסף
תודעת על מדברת על המונח "חוב אבוד". כל השקעת אנרגיה בחומר גשמי בר חלוף -כסף/חפצים/רכוש היא חוב אבוד כי אין בה התפתחות והיא לא מקדמת את מטרת הבריאה. אנשים שמשקיעים בחומר אשר מתבלה עם השנים, מבזבזים אנרגיה שהיתה יכולה להיות מותמרת להתפתחותם האישית הרוחנית וזו אנרגייה שממוחזרת , כלומר- הנשמה שלנו תוכל לחזור ולקבל את אותו מאגר אנרגטי שהשאירה בעולם לפני לכתה, בגלגול אחר. לעומת זאת, הכסף שצברנו ונוריש לילדינו עשוי לא לשמש אותם ,אלא אם הם מכוונים לאותו תדר אנרגטי רוחני.
כסף בא וכסף הולך
התפתחות רוחנית נשארת איתנו גם בעולם הבא ,היא מקדמת את מימוש הייעוד שלנו ולכן לבריאה יש אינטרס לממן לנו אותה

שני הדברים- גם הקניון וגם הגיל- הופכים בעייתיים בגלל דימוי, כפי שכתבת, ועדיין, מה זה בעצם עוזר לי

יכול לעזור דווקא.
אם זה חסם ממשי - זו בעיה יותר גדולה, מאשר אם זו תפיסה. כי על תפיסות אפשר לעבוד, והן יכולות להתפתח ולהשתנות

קשה לי לקבל את העובדה- שכנראה אני כבר לא אהיה מה / או מי שרציתי להיות!
אני לא מקבלת @}
אולי לא בדיוק בכל הפרטים, אבל את הבסיס, העומק, התמצית של מה שרצית ליצור בחייך - אין סיבה ממשית, פיזית, שלא תוכלי להשיג. מרשה לעצמי לנחש.

יש אצלי אותו סוג של נתק בין "עשייה" ל"פרנסה". לא יודעת איך לפתור את זה.
לדעתי זה קשור מאד לתפיסה רוחנית מסויימת שהפרידה בין המעמד העובד לבין המעמד של הכהונה/כמורה וכו'... אם היית במסלול של התפתחות רוחנית לא התעסקת בכסף ובפרנסה, זה היה נחלתם של העם. חלק מאיתנו, בין אם נולדנו בקבוץ ובין אם בתל אביב, באים עם זכרון החיים הקודמים הללו וצריכים להתמודד עם ההפרדה הזו - שבה הפרנסה, כלומר כסף לצרכים הגשמיים הגיע ללא קשר לעשייה שלנו. ואכן, אני עדיין מאמינה בכך - שהצרכים הגשמיים שלנו צריכים להתמלא ואנו זכאים לכך מעצם היותנו וללא קשר לעשייה שלנו בעולם. איך זה הולך עם פרנסה? לא ברור.

ואכן, אני עדיין מאמינה בכך - שהצרכים הגשמיים שלנו צריכים להתמלא ואנו זכאים לכך מעצם היותנו וללא קשר לעשייה שלנו בעולם. איך זה הולך עם פרנסה? לא ברור.
ברור, הרי כל העולם (חוץ מבני אדם) חי, אוכל, משריץ וכו' ללא "פרנסה".
גם אם נהיה הומלסים נוכל למלא את צרכינו הגשמיים. הפרנסה שכל-כך התרגלנו אליה היא צורת חשיבה של עבדים.

לדעתי זה קשור מאד לתפיסה רוחנית מסויימת שהפרידה בין המעמד העובד לבין המעמד של הכהונה/כמורה וכו'... אם היית במסלול של התפתחות רוחנית לא התעסקת בכסף ובפרנסה, זה היה נחלתם של העם
המממ. לא מתחברת לזה.
לדעתי יש פה התנגשות בין כמה מודלים תרבותיים.

אתוס העבודה שגדלתי עליו: עובדים כמה שצריך, בלי קשר לתמורה. אתה נותן את כל כולך, והמטרה היא לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. לא לבוא לדפוק שעון, או לבדוק אם כמה שתקבל על זה שווה את ההשקעה.
הבעיה הנשית לקחת כסף, להרגיש שווה.
תלוי בסוג העבודה.

המעמד של הכהונה/כמורה : זה דוקא המעמד שמתפרנס במוצהר משירותי "רוחניות".
לגבי כמורה, עד כמה שקריאת ג'ייו אוסטין במקור יכולה להחשב לידע הסטורי מוסמך, ברמה הנמוכה זה פשוט היה ג'וב שבא לפתור בעיה טכנית: הבן הבכור של בעל האחוזה ירש את התואר ואת רוב הכסף, ושאר האחים נאלצו לקחת תפקידים של כמרים או קצינים בצבא. כמורה בכירה יותר זה כבר ממש ענין של פוליטיקה וכוח. מה שכן, היה את המעמד של בעלי רכוש שבאמת לא עבדו והתעסקו בחיי חברה, אבל קשה לקרוא לזה "התפתחות רוחנית ללא התעסקות בכסף ופרנסה". הם אולי לא עסקו בפרנסה, אבל התעסקו באובססביות בכמה כסף יש לכל אחד.
ביהדות החרדית, לכאורה יש את העילויים שלא אמורים לעשות כלום חוץ מללמוד, אבל בפועל יש להם ערך כספי מאוד ברור מבחינת השידוך, די מוכרים אותם לכל המרבה במחיר....

אתוס העבודה שגדלתי עליו: עובדים כמה שצריך, בלי קשר לתמורה. אתה נותן את כל כולך, והמטרה היא לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. לא לבוא לדפוק שעון, או לבדוק אם כמה שתקבל על זה שווה את ההשקעה.
לדעתי זה קטע מאוד ישראלי, שקשור לחברה הקיבוצית (לפחות בתקופה שאנחנו גדלנו) ולצבא, שמבוססים באמת על עבודה ללא תמורה.

הבעיה שזה היה האיטרנס של הקיבוץ/צבא לפתח את אתוס העבודה לצרכים שלהם, אבל בתור אדם פרטי זה לא כך משרת את האינטרסים שלך.

גם אם נהיה הומלסים נוכל למלא את צרכינו הגשמיים. הפרנסה שכל-כך התרגלנו אליה היא צורת חשיבה של עבדים.
וידוי קטן (שאני בד"כ לא חושף באינטרנט): יצא לי לתקופה מסויימת להתנסות ברמת חיים לא גבוהה בהרבה משל הומלס, בלשון המעטה (מבחירה, באמת מבחירה).
התובנות שזכיתי בהם, דרך הלמידה החוויתית הזאת, העניקו לי בעיקר חופש ושיחרור מהפחדים שהופכים אותנו לעבדים מודרניים.
רוזמרין, תודה על התזכורת

לגבי כמורה, עד כמה שקריאת ג'ייו אוסטין במקור יכולה להחשב לידע הסטורי מוסמך, ברמה הנמוכה זה פשוט היה ג'וב שבא לפתור בעיה טכנית
את יודעת, ג'יין אוסטן כתבה בראשית המאה ה-19. הנצרות והכמורה כבר היו אז כמעט בני אלפיים שנה...
והם כמובן הגיעו מהיהדות והכהונה.

ההסבר שלך רלבנטי לניתוח היסטורי חברתי של החברה האנגלית בתקופתה של ג'יין אוסטן וגם כמה מאות שנים קודם.
ההקשר יותר רחב, אם כי במפתיע - לא לגמרי לגמרי רחוק:
התפתחות החקלאות ויחד איתה העיור והשלטון הריכוזי, בסהר הפורה לפני 10,000 שנה. כלומר, באזורנו, ערש התרבות P-:

יחד איתם הלכה והתפתחה גם הדת הריכוזית, ואיתה השאיפה לכוח של נציגיה ומאבק הכוחות בינם לבין השלטון (שנפתר פעמים רבות בכך שהשלטון המדיני היה גם השלטון הדתי).

גם הדת והפולחנים הדתיים היו פעילות סוציותרבותית עתיקה בחברה האנושית. לא ידוע לנו על אף חברה אנושית נטולת "דת" כלשהי (מערכת אמונות בכוחות עליונים כלשהם, עם טקסים כלשהם שקשורים באמונות הנ"ל). כמו שלא ידוע לנו על אף חברה אנושית נטולת לשון, ספרות או מוסיקה. אם יש קבוצה אנושית, אז יש לה שפה, יש לה הסיפורים שלה, יש לה המוסיקה שלה, ויש לה הדת שלה (אני די בטוחה שגם ריקוד נמצא בין המאפיינים ההכרחיים האלה, אבל בזה אני לא מספיק מתמצאת אז זה רק ניחוש מלומד שלי על סמך מידע חלקי).
התפתחות כוהני הדת, ובעיקר הכוח שלהם, שייכת לא פחות להיסטוריה של הדתות בעולם, ובעיני כפמיניסטית - להשתלטות ההדרגתית של הדתות הכוחניות הגבריות והמונותיאיסטיות על אחוזים ניכרים מהעולם.

לדעתי זה קטע מאוד ישראלי, שקשור לחברה הקיבוצית
ממש לא.
אם מחפשים את השורשים שלו אפשר כנראה למצוא אותם באתוס הפרוטסטנטי, ואולי אף יותר באתוס הקלוויניסטי, בעיקר במרכז אירופה.

להרוויח כסף עבור מה שאני עושה, ייתן לי אישור לכך, שאני לא 'מפמפמת' על ריק, ושלבד ממקום בעולמי לעשייה שלי, יש לה מקום גם בעולם הגדול ממני... יש לי מקום בעולם!

להרוויח כסף עבור מה שאני עושה, ייתן לי אישור לכך, שאני לא 'מפמפמת' על ריק, ושלבד ממקום בעולמי לעשייה שלי, יש לה מקום גם בעולם הגדול ממני... יש לי מקום בעולם!
כסף= אהבה

כסף= אהבה

גם אני רואה את זה ככה. משתדלת מכל הכוונים. לתת כסף באהבה, וגם מרגישה את האהבה כשאנשים נותנים לי כסף. גם אם אני טועה לפעמים, אני בטוחה שבד"כ לא.

זה מזכיר לי לגבי מישהי שמבשלת עבורי פעם בשבוע. אני כל כך נהנית מהאוכל שהיא מכינה לי. זה ממש משהו רגשי בשבילי. אז אמרתי לה את זה. שאני יודעת שאני משלמת לה, אבל אני מרגישה שהיא מבשלת עבורי. שזה מתוך חיבה (אפילו קצת התביישתי כשאמרתי לה את זה). והיא אמרה לי ישר: זה נכון! זה באמת בשבילך.

מה אני מנסה לומר לך? אנשים רוצים לתת לך אהבה וכסף. לפחות, יש הרבה אנשים כאלה. וכאשר תפתחי את הערוץ המתאים, ותציעי להם את הצעה המתאימה, הם ישמחו להכנס לערוץ הזה, ולשלם לך באהבה.

וכאשר תפתחי את הערוץ המתאים

סאלי,
תוכלי לפרט? איך פותחים ערוץ?

תוכלי לפרט? איך פותחים ערוץ?

שלום לך יקרה @}
התכוונתי במובן הפשוט ביותר. פיזית להתחיל. להחליט על שירות שאנחנו מספקים, לקבוע לו מחיר, ולהתחיל לספר לאנשים בדרכים אלו ואחרות, שהם מוזמנים. לפתוח את ערוץ התקשורת הזה. אפשר עכשיו לקבל את השירות הזה אצלכם.
לא תאמינו כמה אנשים מחכים לנו, אם אנחנו נותנות משהו טוב, ואם אנחנו מיידעות מספיק אנשים לגבי השירות.
וכמה אנשים רוצים לשלם. אולי לא המון (אולי כן), אבל אנשים רוצים לשלם לנו את מה שנראה להם הוגן.

שאלתי מתאמנת השבוע מה עם האתר שלה? מדוע הוא מתעכב? והיא אמרה לי: יש לי בעיה. מי שאמורה לבנות את האתר היא חברה טובה, והיא לא מוכנה לגבות ממני תשלום. אז לא נעים לי. ואז אני מתעכבת עם זה. אם החברה היתה מוכנה לגבות תשלום, אפילו בהנחה, זה היה מזרז את כל העניין.

כרגע אני ב- אין כסף= אין אהבה!

יו סאלי!
העלת לי עכשיו משהו שקרה גם לנו: חבר טוב היה אמור לבנות לנו ספסל אחסון ענק מעץ מלא.
אבל.. לא נעים לו לקחת תשלום מלא כמו מכל לקוח אחר שלו, כי אנחנו חברים.
מצד שני, לנו לא נעים לשלם את הסכום הנמוך שהוא נקב, כי הוא חבר ומזה הוא מתפרנס.

מלכודת שנפתרה כשהוא פשוט שידך לנו קולגה למקצוע, וכולם הסכימו ש: חברים לחוד ועבודה לחוד....

אז אם כסף

אהבה, אז גם מחוייבות

דיוק ב להחליט על שירות שאנחנו מספקים, לקבוע לו מחיר, ולהתחיל לספר לאנשים בדרכים אלו ואחרות, שהם מוזמנים. לפתוח את ערוץ התקשורת הזה.
חוסר בשניהם, נובע אולי, מפחד עצום מדחייה.
ולפי ביקור בלתי נסבל מאמא שלי- אני מתחילה להבין מאיפה זה בא!
אבל, עד כמה אפשר כל הזמן לתלות הכל בהורים האלו, שהם סתם שני בני אדם תועים/ טועים בדרכם...

מפחד עצום מדחייה
אחד השורשים של כולנו כנראה.
כי אם כסף=אהבה (את לא היחידה שקושרת), אז אי רצון לקנות מאיתנו מוצר/שירות נתפס כדחייה רגשית.
מה שבד"כ כמובן לא נכון, אבל זו התחושה.
את מסמנת לך את כוון העבודה שלך @}

אבל.. לא נעים לו לקחת תשלום מלא כמו מכל לקוח אחר שלו, כי אנחנו חברים.
עמדתי במקום הזה כמה פעמים. פעם היה ידיד שרצה להתאמן. לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד אני יכולה לתת הנחה, לא יקרה לי כלום מזה. מצד שני הוא גם יכול לשלם את התעריף שלי, לא יקרה לו כלום מזה

פתרתי בצורה קלה (בגלל שכבר עבדתי על כל הנושא המון, וכבר כמעט אין לי מטען על הכסף). שאלתי אותו כמה הוא רוצה לשלם. והוא אמר לי, את התעריף הרגיל שלך. וכך היה.

עד כמה אפשר כל הזמן לתלות הכל בהורים האלו, שהם סתם שני בני אדם תועים/ טועים בדרכם...
מזכיר לי קטע מצחיק מסרט. היתה איזה ילדה רובוטית כזו. ואבא שלה שכח אותה איפשהו או משהו כזה. ואז הוא התנצל נורא, והיא אמרה לו: אתה ממש לא צריך להתנצל. נתת לי תירוץ מצוין, עכשיו לכל אורך חיי, אוכל להאשים כל כשלון במה שעשית לי היום.

אבל ראש לחוד ורגש לחוד. לשלול רציונלית את התליה הזו בהורים שלנו זה יופי, וזה אולי צעד חשוב. אבל אם יש עדיין הרבה רגשות שם, חייבים להתייחס אליהם. כי הם כאן.

אגב יחס חופשי לכסף הוא מאוד מאוד אטרקטיבי. זה כוון ששווה לפתח אותו. ברגע שאנחנו חופשיים עם כל העניין, לקוחות פוטנציאליים סביבנו מרגישים חופשיים גם הם.

אתה ממש לא צריך להתנצל. נתת לי תירוץ מצוין, עכשיו לכל אורך חיי, אוכל להאשים כל כשלון במה שעשית לי היום.
ע-נ-ק

זה כוון ששווה לפתח אותו. ברגע שאנחנו חופשיים עם כל העניין, לקוחות פוטנציאליים סביבנו מרגישים חופשיים גם הם.
אשמח לפירוט! לא הבנתי...

_זה כוון ששווה לפתח אותו. ברגע שאנחנו חופשיים עם כל העניין, לקוחות פוטנציאליים סביבנו מרגישים חופשיים גם הם.
אשמח לפירוט! לא הבנתי..._

זה משהו ששמתי לב אליו לאורך השנים. אני הרי בעצמי נמצאת בתוך העניין הזה. מה מושך אנשים לקנות ממני את השירות שלי? או לקנות מאנשים אחרים? זה נושא מאוד מעניין (שגם מעניין מליוני אנשים אחרים, לכן גם יש ספרים לא רעים על זה...).
אני בודקת דברים כאלה על עצמי כלקוחה. הרי אנחנו כולנו לקוחות הרבה מהזמן. ושמתי לב שכאשר מישהו נינוח איתי כמוכר, אני נינוחה איתו כלקוחה. אם מישהו לחוץ למכור לי - אני נכנסת למצב של סטרס. ומאוד קשה לי לקנות. אולי השירות/מוצר טובים, אבל לי התחושה כל כך לא נוחה... אני לא מרגישה שיש סבלנות כלפי, בזמן שאני בודקת אם אני באמת רוצה את זה. הרי לפעמים זה דבר יקר או משמעותי וצריך לבדוק. אז אני מרגישה לחץ לקנות, ולא יכולה להתרכז בחשיבה, ופשוט מסתלקת, לפעמים תוך הפסד עבורי - כי זה יכול היה להיות טוב. וכמובן הפסד עבור המוכר. והכל התחיל מהלחץ של המוכר, ומהתגובה שלי ללחץ הזה (שהיא משותפת לאנשים רבים). אז זה עם הלחץ. לחץ למכור דוחה אנשים. גם אם זה לחץ סמוי. לפעמים יש לחץ סמוי, שאני מרגישה שהמוכר (לאו דווקא חנות, באופן כללי) לוקח נורא אישי את כל מה שקורה. וגם זה לא נוח לי, אני לא רוצה. אני לא רוצה עוד קשר מעיק בחיי, רגשי מדי, שאני מרגישה שאני עלולה לפגוע בו... שוב אני מסתלקת.

ועכשיו הפוך. יש מצבים שבהם אני מרגישה שהמוכר פשוט רוקד איתי. נינוח לגמרי. חופשי. מקשיב לי. עונה לתהיות שלי בסבלנות. פשוט נמצא איתי. מרגישה שהוא שם עבורי ולא עבור עצמו, גם אם ברור שיש לו אינטרס למכירה. הוא שם את האינטרס בצד עכשיו. ופשוט משרת אותי בתהליך הבחירה שלי. אז אני ממש רוצה לקנות ממנו. נעים לי. לפעמים זה לא מתאים, ובצער רב אני בכל זאת מסרבת. אבל זה היה נעים. ויש סיכוי גדול שאקנה/אבחר בשירות.

אז זה הכוון שאליו אני מנסה להתקדם וללוות אנשים להתקדם אליו. יחס יותר ענייני לכל עניין המכירה. ופחות רגשי. וזה מגיע מהתייחסות למטענים שיש לנו בהווה כלפי הכסף, התייחסות שתאפשר להם להתפתח ולפנות מקום לדברים אחרים.

ברגע שאנחנו חופשיים עם כל העניין, לקוחות פוטנציאליים סביבנו מרגישים חופשיים גם הם.
לא מזמן עבדתי עם בעלת מקצוע חדשה בתחום שאני עוסקת בו, היא נתנה הצעת מחיר והתחלנו לעבוד. מהר מאד הסתבר שהיא נורא בלחץ על הכסף, וכל שינוי הכי קטן הביא לתג מחיר, גם בתחום שזה לא מקובל בכלל וגם לדעתי ללא פרופרוציה לכמות העבודה שהושקעה. בכל מקרה, זה גרם ללקוחה שלי להרגיש ממש גרוע, לוותר על דברים חשובים עבורה ולרצות לסיים עם זה כמה שיותר מהר. ברור שהיה עדיף לקחת יותר כסף מראש ולהיות יוותר נינוחה עם התהליך מאשר מה שהיא עשתה. זה כמו שמיילדת בית תיקח תשלום עבור איקס שעות ואם הלידה תימשך מעבר לזה - תיקח עוד לפי שעה. האם זה יזרז את הלידה?

סאלי, תודה מקרב לב!

תודה מקרב לב!

בכיף

עזר גם לי לחדד מחשבות.

סאלי, הפוסט האחרון הוא ממש הרחבה של המאמר שהעלית לפייסבוק השבוע

אהבתי את מה שכתבת, כל כך מדויק ומעורר השראה! @}

תודה @} בכיף. פה ושם אני לוקחת נושא כזה וטוחנת אותו (מחשבתית ותחושתית) מכל הכוונים. אני חושבת עליו, קוראת עליו, כותבת אודותיו, מתרגלת התמקדות על התחושות שהוא מעלה בי, מנסה אותו עם כמה שיותר מתאמנים (מי שזה מתאים), מזמינה אותם לתרגל התמקדות על התחושות שלהם עם זה... ואז זו תקופה מאוד פוריה לאותו נושא. וכך גם אני יכולה לעבוד איתו לרוחב, לא רק מזוית אחת.

לכן זה כל כך חי, מפורט ומעניין! תודה

לכן זה כל כך חי, מפורט ומעניין! תודה

חן חן

סאלי תודה. אכן מרחיב דעת ולב...
תוכלי להמליץ על ספרים שלדעתך יפקחו עוד קצת את העיניים?

תוכלי להמליץ על ספרים שלדעתך יפקחו עוד קצת את העיניים?

שאלה טובה. אני אוהבת ספרים יסודיים. בכלל אוהבת עבודה יסודית. אלו לא ספרים שיתנו תשובה ספציפית כמה לתמחר מוצר מסוים, אלא ספרים שמיועדים להשפיע ברמה היותר בסיסית. אז יש את "שבעת ההרגלים" המעולה, יש את "לנצח נבנו" הקלאסי. יש את the three laws of peformance שאני קוראת עכשיו יש את "כוחה של נחישות" על איך לפתח את התפיסה שאנחנו יכולים להתפתח... בטח יהיו לי עוד שאחשוב עליהם.

בהצלחה @}

_מפחד עצום מדחייה
אחד השורשים של כולנו כנראה.
כי אם כסף=אהבה (את לא היחידה שקושרת), אז אי רצון לקנות מאיתנו מוצר/שירות נתפס כדחייה רגשית.
מה שבד"כ כמובן לא נכון, אבל זו התחושה._
אני מסכימה שזו התחושה שעולה במקרים רבים אבל לדעתי זה לא מהמקום של כסף = אהבה, אלא מהמקום שאנו מזדהים לגמרי עם המוצר שאותו אנו רוצים למכור.
ככל שהמוצר הזה הוא יותר "אני", ז"א אני = המוצר, כך קשה לנו יותר לחוות דחיה, או למכור את עצמנו.
"אם את לא רוצה את המוצר שלי, אני לא שווה כלום" איזו מסקנה דפוקה!!!!
היי, אבל אני לא באמת מכירה אותך! אלא את המוצר שאתה מציע אני כרגע בוחרת שלא לקחת.
עניין תמים בלב אחד - עניין טעון ומאוד רגשי בלב שני.
בלב שלנו יש חיבור טוטאלי בין מי שאנחנו למה שאנחנו עושים.
אני פנימי לא מצליח להתגבש, להתייצב, להתחזק ובכל מצב שבו אני באה ורוצה להוכיח את עצמי, אני שוב ושוב נמצאת מפוחדת - יקבלו אותי?

להיות במקום שלם עם מי שאת, גם הטובה והנהדרת וגם הטועה והלא מושלמת, ומשם להציג בפני העולם את מה שבאת להביא, לתת.
באת להביא משהו חדש? סביר שלא כולם ידעו איך לאכול את זה. יקח זמן להכיר.
באת להביא משהו מקורי/יצירתי/חדשני וודאי וודאי שלא קל יהיה למכור את זה.
אבל זו הסיבה שלא להביא את המתנה הזו לעולם??? ממש לא!

הכסף הוא תוצר של מספר תהליכים ולא תמיד מגיע מעבודה.
אחד זוכה בלוטו ושני יורש, ושלישי מוכשר בטירוף יודע למכור קרח לאסקימוסים, ורביעית ידעה עם מי להתחתן.
כל אחד והסיפור שלו מול כסף

אבל כסף הוא רק תוצר של תהליך
להרוויח כסף עבור מה שאני עושה, ייתן לי אישור לכך, שאני לא 'מפמפמת' על ריק, ושלבד ממקום בעולמי לעשייה שלי, יש לה מקום גם בעולם הגדול ממני... יש לי מקום בעולם!
עבודת התנדבות יכולה לתת לך מקום ענק בעולם, מלא משמעות וסיפוק, ובוודאי מלא הערכה (פנימית וחיצונית). יש והיו דוגמאות לכך.
אין זה אומר שאת לא צריכה מקור כלכלי שיספק את הצרכים שלך. (מהם הצרכים? זה כבר סיפור אחר

)
יש הרי תקופות באימהות שבהן אנו מרגישות שאנחנו ממלאות את היעוד הכי משמעותי, הכי חשוב והכי נחשב בעולם. שם אנחנו לא מצפות להרוויח כסף עבור הנתינה האין-סופית והבלתי נגמרת. כן אנו מצפות להערכה - וזה הבור

לעשיה שלי תמיד יהיה מקום בעולם. לכל אדם יש מקום בעולם, וגם הכסף תמיד קיים.
האגו תוקע אותנו ולא מאפשר זרימה.
ספקות וחששות - לא מאפשר לנו לממש את הרצונות שלנו וללכת איתם קדימה.
חוסר בטחון - יקבלו? יעריכו? יש לזה ביקוש? כדאי לי?
אנחנו המבקר הכי קשוח לעצמנו. עוצרים התקדמות והקשבה לקול הפנימי שיודע.
מי שהולך עם הידיעה קדימה, בנחישות ובשלמות, והכי חשוב עם תשוקה ועניין למימוש - אין סיכוי שלא יצליח.

נועה- בול!
ובכל זאת- איך גם לא לוותר על האמנות וגם להרוויח כסף- לכן חשוב לי השילוב הזה. כי אני בגיל קריטי מהבחינה הזו- אם האמנות שלי- במקרה הזה כתיבה- לא מתחברת באילו שהם חוטים למציאות- חוטים של פרנסה... היא עלולה להיעלם... לא ממני, אלא מהעולם! אני רוצה שהכסף 'יעשה לכתיבה שלי מקום'!

כותבת,

כתיבה זה מקצוע קצת טריקי: מצד אחד זה "תואר" שמוגדר חיצונית. writer ( משתמשת באנגלית כי "כותבת" היא מילה סתמית מדי ו"סופרת" גדולה מדי למה שאני מנסה להגיד) זה אדם שפירסם. עד שלא פירסמת, את לא שם.
מצד שני, בשביל לכתוב ברצינות מלכתחילה, את צריכה קודם כל להגדיר עצמך בתור כותבת, הגדרה פנימית מאוד חזקה, למרות ואף על פי שסטיסטית הסיכויים לא מזהירים.

למי שיש כבר "בסיס קוראים" כמו עיתונאים או בלוגים נקראים במיוחד (בלוגים של באופן טבעי לא נחשבים...) יותר קל, גם מבחינה טכנית וגם מבחינת ההגדרה העצמית.

אני אקח את הסיכון של נתוח פסיכולוגי בגרוש של אדם של שאני לא מכירה: לשלוח סיפור לתחרות הסיפורים הקצרים של הארץ זה לחכות לצד חיצוני שיגדיר אותך בתור "סופרת".
זה רעיון מצוין בפני עצמו, אבל אם הוא לא עובד - את עדיין עומדת מול עצמך בראי.
אם את כותבת סיפורים קצרים, ניסית לערוך אוסף ולשלוח להוצאות ספרים? או אולי לקחת סיפור ולפתח אותו לרומן?

עוד חלק טריקי של כתיבה ספרותית שאני אישית מגלה: החלק היצירתי נטו הוא רק תחילת העבודה. אחר כך צריך להתחיל לערוך, לתת לקוראים/עורכים, לתקן. הרבה עבודה שחורה.
אני לא יודעת מה התחום שלך (מבחינת כתיבה, הרחבת רק על קבוצות כתיבה שזה יותר קשור להנחיה מאשר לכתיבה) אז אני לא יודעת עד כמה זה רלוונטי לך, אבל זאת נראית לי נקודה מרכזית במה שמבדיל בין הגברים לילדים, או במקרה שלנו בין ילדות פעורות עייניים לנשים אמיתיות: הן גומרות. את העבודה, זאת אומרת.

החלק היצירתי נטו הוא רק תחילת העבודה. אחר כך צריך להתחיל לערוך, לתת לקוראים/עורכים, לתקן. הרבה עבודה שחורה.

זאת נראית לי נקודה מרכזית במה שמבדיל בין הגברים לילדים, או במקרה שלנו בין ילדות פעורות עייניים לנשים אמיתיות: הן גומרות. את העבודה, זאת אומרת.
כן. הן לוקחות אחריות על העבודה שלהן. הכתיבה הראשונית היא רק החלק הקטן שבלהיות כותב. העבודה האמיתית היא שכתוב.

צודקות, אבל אני בנשים הגומרות! ועדיין אנונימית!
בעבר כתבתי בעיתון! בבית הספר של ילדיי אני עורכת מסכת סוף שנה,שמאוד מרוצים ממנה! ועוד כל מיני דברים של אחת שכן גומרת. לכן אני שואלת בדף- אז מה זה כסף. ולא- אז מה זו כתיבה...
אבל גם הכך בטוח יש לי לאן להשתפר- כי בכל זאת עדיין לא התפרסמתי כסופרת, כפי שאני יודעת, וכפי שאומרת שחף...

היא עלולה להיעלם... לא ממני, אלא מהעולם! אני רוצה שהכסף 'יעשה לכתיבה שלי מקום'!

מתענגת על מילותייך.
בתחושה שלי, הדרייב לתת משהו לעולם הוא דרייב חזק מאוד. יותר חזק מאשר רק הדרייב לתת לעצמנו.
אז אני שמחה שאת בקשר עם הדרייב הזה. שאני חושבת שיש לכולנו.

סאלי תודה!
אם להיות שחצנית, מלאת ביטחון עצמי וחסרת פחדים ומעצורים- הנה מה שאני רוצה לעשות- רק בעברית ועם הטייה לכיוונים שלי- מאמינה בזה בכל לבי!- לא יודעת מהיכן להתחיל... (אם בכלל)
http://www.helendoron.co.il/franchising ... 4QodaEVwCQ

אם להיות שחצנית, מלאת ביטחון עצמי וחסרת פחדים ומעצורים

תרגישי חופשיה

אישית, אני אחד האנשים האחרונים שזה יפריע להם. להיפך, זה רק משמח אותי.

נשמע מדליק (זה לא יעוץ מקצועי אלא זה נשמע לי מדליק).
איך מתחילים? היתי מתחילה בלהקצות מחברת לעניין. ולהתחיל לכתוב בה, מה לדעתך את צריכה לעשות. או, לכתוב, איך את רוצה שזה יראה.

עבור המסכת של סוף השנה קיבלת כסף?
אני מתעניינת כי אני עובדת רבות בהתנדבות עבור מערכות החינוך של ילדיי והרבה פעמים אני מרגישה.. אין לי מילים מדוייקות.. לא בנוח זה קרוב.

עבור המסכת של סוף השנה קיבלת כסף?
לא קיבלתי- גם לא ביקשתי!
הם מרוצים מהמסכת עד הגג, ורוצים שאני אעזור להם בהעמדה עם הילדים- על זה אני אאלץ לבקש משהו (אפילו שעות של מורה מחליפה)- ומראש לא נעים לי!
חוץ מזה- אם זה ייצא כמו שכולנו רוצים- אבקש מהם- המורה, המנהלת- המלצה!

זה מקום שבשבילי דורש עבודה - ה"לא נעים לי". נאמר, מה אם היית אומרת שאת מוכנה לעשות תמורת תשלום? האם התדמית שלך בעיני עצמך היתה עולה?

סאלי-
מחברת שאלת? מחברות נתנה.
יש לי כבר שנים של תכנונים-
לא סתם פתחתי את הדף-
אני אומרת- אם לא עכשיו- אימתי?

מה אם היית אומרת שאת מוכנה לעשות תמורת תשלום?
בבית הספר- לא הייתי עושה את זה- כי כמו שיש אימהות שתמיד נוסעות לטיולים שנתיים, ולא מקבלות על זה כסף- אז אני הצעתי את עצמי בכיף לעניין הזה, ואני יותר ממבסוטה שהן כל כך מתלהבות- הייתי רוצה לעבות את זה קצת- ולעשות את זה גם בבתי ספר אחרים- שם כן תמורת תשלום!

הייתי רוצה לעבות את זה קצת- ולעשות את זה גם בבתי ספר אחרים- שם כן תמורת תשלום!
אני מרגישה שאני רוצה שותפה- או להצליח להוציא מעצמי- עוד- כותבת ותיקה באתה (להלן- אני) כדי שתשלים את המקומות בהם אני מרגישה חוסרים.

חוסרים במה?

אם להיות שחצנית, מלאת ביטחון עצמי וחסרת פחדים ומעצורים- הנה מה שאני רוצה לעשות- רק בעברית ועם הטייה לכיוונים שלי- מאמינה בזה בכל לבי!- לא יודעת מהיכן להתחיל... (אם בכלל)
יש לך כאן התחלה

אני מציעה לך לשהות קצת על הנושא הזה שאת כה רוצה בו. להתחיל להרגיש אותו מכיוונים וזוויות שונות.

היא עלולה להיעלם... לא ממני, אלא מהעולם! אני רוצה שהכסף 'יעשה לכתיבה שלי מקום'!
אשמח אם תרחיבי ותסבירי. (זה גם יקשר אותנו לשם הדף)

למכירה, חוסרים טכניים, כמו לספק הגברה לאירוע כזה. כמו לספק מסך וידאו לאירוע כזה.

חוסרים של ביטחון- לבוא ולהגיד- אנחנו מציעות, מול לבוא ולהגיד- אני מציעה. בינתיים האנחנו יותר חזק בעיניי...

כמה מחשבות שעלו לי תוך כדי קריאת הדף

תימחור של מוצר/שרות נובע מכמה המוכר מעריך את הסחורה שלו, הכל עניין של אמונה. לי לקח הרבה זמן להאמין במוצר שלי, אני עדין לא בסוף התהליך אבל הרבה יותר שלמה בענין.
נתינה ללא תשלום שגורמת אי נוחות איננה נתינה. נתינה צריך לעשות בלב שלם (כאשר אתה נותן לא צריכה לבוא הרגשה של חוסר) לכן גם חברים משלמים לי על המוצרים שלי. מצד שני כאשר אני רוצה לתת (ואני נותנת הרבה)אני נותנת עם כל הלב.

הייתי רוצה לעבות את זה קצת- ולעשות את זה גם בבתי ספר אחרים- שם כן תמורת תשלום! - תבקשי מהמקום שקבל את שרותיך בחינם מכתב המלצה וגם תפני לבתי ספר אחרים ותגדי להם בבית הספר X תוכלו לשמוע המלצה על הדבר.

אני אומרת- אם לא עכשיו- אימתי?

גם אני אומרת

תודה לאל- אני מדברת על משכורת שניה במשפחה- ככה אני יכולה לעסוק בדברים שאני אוהבת. כן אוהבת. תמיד נדמה היה לי שלעבוד זה סבל גדול- מכאן נובע ש- לא נאה להשתכר ממה שאוהבים לעשות.
אני עומדת עכשיו בפני שאלות טכניות-
אני רוצה לפעול בשתי במות
ובאמת אלו במות. האחת- שעת סיפור!- מפרי עטי (יש לי כבר את הסיפור המיועד)
השנייה- עזרה (אני מסתבכת בשם, וזה מעיד על בעייתיות) בהפקת אירועים אמנותיים בבתי ספר יסודי. (שזה מה שאני עושה עכשיו בבית ספר של בתי.

מה עוד אני צריכה, לבד מכתיבת התפקידים לילדים. הדפסתם על ניירות אישיים...
1
2
3
שעת הסיפור יותר מובנית עבורי... בינתיים. אבל ברור לי שזה יהיה מסובך לשכנע גננות שלשם עבור שעת סיפור שאינה מבוססת על האחים גרים.

מה פרוש עזרה בהפקה??
כתיבת טקסט? בימוי? הקמת תפאורה? הגברה ותאורה? תלבושות? ריקודים?

אשמח לתת כיון מחשבה בתור מורה שעבדה בבתי ספר שונים

כתיבת טקסט?
זה בעצם מה שאני עושה בבית הספר, ועד הפרטים הקטנים...!

אשמח לתת כיון מחשבה בתור מורה שעבדה בבתי ספר שונים תודה רבה מאוד

עלו בי כל מיני מחשבות תכווני אותי ואני ימשיך

לאיזה סוג בי"ס את פונה? ולאיזה סוג אירועים? (לא לכל בית ספר יש תקציב ולא כל אירוע ראוי להשקעה)
לפני כתיבת הטקסט צריך לשבת עם המורות ולבדוק בדיוק מה הן רוצות ולפני חלוקת התפקידים צריך לבדוק איזה תפקיד מתאים לכל ילד (לדוג- לעולה חדש טקסט קצר
הייתי מציאה שני שרותים שונים לבי"ס אחד טקסט לאירוע על פי דרישה (נניח- טקס ליום השואה, טקס יום העצמאות) והשני הפקת אירועים (נניח- סיום כיתה ו', יום המשפחה)

ברור לי שזה יהיה מסובך לשכנע גננות לשלם עבור שעת סיפור שאינה מבוססת על האחים גרים.
לא הייתי מציעה לבנות על גננות אלא על ספריות/חוגים/ימי הולדת - שאנשים יחפשו אותך (כי מחפשים איכות לצורך הפעלה של ילדים)
ואם כבר הפעלה, כדאי לחשוב איך אפשר גם לשלב פעילות ברמה גבוהה יחד עם הסיפור.
<המילה הפעלה מביאה לי פריחה @}>

בקשר לפעילות בגנים - השנה זאת שנת השפה העברית במוסדות החינוך אז אולי תשווקי את הפעילות עוד השנה וחוץ מהסיפור לשלב מידע על תהליך הכתיבה, מהו סופר או משהו בסגנון.

נהדר לקרוא אותך מתקדמת מ"מה זה כסף" ל"איך אפשר להפיק אירועים בבי"ס"... @}

אגב גנים כן יכול להיות דיל טוב. בד"כ זו פעילות קצרה ואם יש כמה גנים אחד ליד השני, יכול להיות טוב.

השנה זאת שנת השפה העברית במוסדות החינוך השנה אני כבר לא אספיק...
אולי את יודעת מה יהיה הנושא של השנה הבאה?

נהדר לקרוא אותך מתקדמת מ"מה זה כסף" ל"איך אפשר להפיק אירועים בבי"ס"... flower
והכל בגלל שעקרו לי שן, והבנתי שאני כבר לא נעשית צעירה יותר!

אולי את יודעת מה יהיה הנושא של השנה הבאה?
הנושא מפורסם בסוף חודש יוני תתזכרי אותי אז ואני יברר בשמחה