פינת בכי

[ההולכת_בדרכים*]

כן, אסכים איתך איזה כיף!

גמני ממליצה על אייפק, שהיא בעצם שיטה שפותחה על בסיס הקינסיולוגיה.
אם תרצי המלצות אישיות למטפלים, את מוזמנת.
לפעמים אבחון בלבד יכול לעשות שינוי בחיים, גם אם נניח אין תקציב לטיפול. ולפעמים טיפול או שניים גם עוזרים מאוד.

[פלוני_אלמונית*]

גיל 6 ועדיין איתכם - זה די הרבה זמן, לא?
אצלינו בת ה-10 עדיין איתנו וגם בת ה-4 ובקרוב עוד אחת. אני כבר בורחת באמצע הלילה למרגלותיהן - צפוף וחם!

[חגית_ל*]

זאת אני, פלוני אלמונית

[סירופ_מייפל*]

לדעתי זוג צריך לישון יחד, ובאותה נשימה הילדים צריכים לישון עם הוריהם. עכשיו כדאי לחשוב איך עושים את זה מבלי לגרש אף אחד

[פלונית_אלמונית*]

מה עושים עם ילד בן ארבע וחצי שמרבה לבכות? ברוב המקרים אני נענית לרצונותיו, לא תמיד הוא מסכים שאחבק אותו אז מה עושים?
אולי הוא גם משתמש בבכי שלו להשיג דברים? הוא אומר לי "בגלל שבכיתי , מגיע לי ככה וככה דברים..."
מה לעשות ?
תודה על עצותיכם !

[יונת_שרון*]

לתת לו מה שהוא מבקש עוד לפני שהוא בוכה, כדי שיתרגל שהוא לא צריך לבכות בשביל לקבל את מבוקשו.

[דיצה*]

אם הוא כבר בוכה, לשאול אותו - "מה אתה רוצה?" ולתת לו את זה.

אם זה משהו שאינך יכולה לתת לו מסיבה כלשהיא - להסביר לו בצורה מדוייקת (אני מבינה שאתה מאד רוצה את המשחק הזה אבל הוא יקר ואין לנו אפשרות לשלם עליו), לנסות להציע לו תחליף (אולי תרצה במקום את המשחק הזה?)
ולהסביר לו שאין צורך לבכות - אם הוא רוצה משהו שיבקש וייענה. הוא ילד גדול ואפשר להסביר לו שהבכי כשלעצמו הוא לא סיבה לתת לו דברים, אלא אם הוא רוצה משהו - שיבקש בלי לבכות!

ואכן להיענות לבקשותיו במידת האפשר כדי שיבין ויראה שזה עובד..

[פלונית_אלמונית*]

תודה על העיצות

שמתי לב ששעות הצהריים הן שעות קשות בשבילו, אני מחזירה אותו בשעה אחת מהגן והוא תמיד חסר סבלנות ועצבני. אולי זה קשור לרעב ועייפות?
גם לפני השינה בערב, הוא מתנהג כך
איך להקל עליו את השעות האלו? מה לאמר כדי שירגיש טוב?

[פלונית_אלמונית*]

יונת שרון

קראתי כמה פעמים את המשפט שלך וזה ממש נכון!
אני אנסה את זה בתקוה שיצליח ...

[רעות_וצליל*]

לא תמיד אני מסוגלת לתת לצליל מה שהיא רוצה,
למשל היא רוצה ללכת לבריכה, ואני ממש רוצה להשאר בבית: "צליל, אני ממש עייפה עכשיו, ואם נלך לבריכה, לא יהיה לי כוח לשמור עליך כמו שצריך, מה דעתך שאני אפתח לך את הצינור על הדשא?"
ואם זה לא עוזר והיא ממש מחפשת סיבה לבכות סתם כדי לפרוק, והיא אפילו לא נותנת לי לחבק אותה אז אני קודם כל מזהה שזה המצב, מרגיעה את עצמי, מסבירה לעצמי שעכשיו צליל צריכה לבכות על מנת לפרוק מה שיש לה לפרוק ומציעה לה תמיכה : "צליל אני מבינה שאת רוצה לבכות, וזה בסדר לבכות, תבכי כמה שאת רוצה עד שתרגישי טוב יותר, ואם תרצי חיבוק אני פה בשבילך" לפעמים נגמר לה הבכי מהר מידי, אז אני מעודדת אותה לבכות עוד, ואז היא בוכה ממש בכאילו, עד שעובר לה, ופתאום הכל טוב, והיא חוזרת להיות שמחה ורגועה.

לתת לו מה שהוא מבקש עוד לפני שהוא בוכה, כדי שיתרגל שהוא לא צריך לבכות בשביל לקבל את מבוקשו.
לפעמים ילד פשוט רוצה לבכות...., זה שיעור ענק שלמדתי מהדף הזה.


הוא אומר לי "בגלל שבכיתי , מגיע לי ככה וככה דברים..."
כשהוא אומר את זה, כדאי אולי להגיד לו : "מגיע לך ככה וככה דברים, בגלל שאתה ילד טוב/ עוזר לאמא/ שאני רוצה לפנק אותך"
וגם: "כשעצובים, מותר וכדאי לבכות, אם מקבלים מכה, מותר וכדאי לבכות, אם אתה מרגיש מתוסכל, ממותר לבכות, אם אתה מרגיש שיש לך בכי בגוף, מותר לבכות, וכשאתה בוכה, אני תמיד מוכנה להיות שם בשבילך, לחבק אותך, ולנשק אותך, או סתם להיות לידך, עד שתרגיש יותר טוב."


_שמתי לב ששעות הצהריים הן שעות קשות בשבילו, אני מחזירה אותו בשעה אחת מהגן והוא תמיד חסר סבלנות ועצבני. אולי זה קשור לרעב ועייפות?
גם לפני השינה בערב, הוא מתנהג כך._
ברור שזה קשור.
יש צורך למנוע מראש, לשנות קצת כדי להתאים בשבילו, לדאוג שהוא יאכל מוקדם יותר, לדאוג לתנאי שינה לפני שהעייפות מתחילה להשפיע, להקדים תרופה למכה.
אם צריך להוציא אותו טיפה מוקדם יותר מהגן, ובערב, להקדים את כל המהלכים שלפני השינה - ארוחת ערב, מקלחת, שבסופו של דבר הוא יהיה מוכן לשינה, וכל התנאים שהוא צריך לשינה יהיו מוכנים לפני שזה מתחיל לתסכל אותו.

[דיצה*]

_שמתי לב ששעות הצהריים הן שעות קשות בשבילו, אני מחזירה אותו בשעה אחת מהגן והוא תמיד חסר סבלנות ועצבני. אולי זה קשור לרעב ועייפות?
גם לפני השינה בערב, הוא מתנהג כך._

פלונית אני חושבת שהרבה ילדים עייפים בשעות האלה.
כמו ש רעות וצליל אמרה - להקדים תרופה למכה. להקדים את המשימות שלפני השינה וכו'. אולי להביא איתך איזה פרי כשאת לוקחת אותו מהגן שיהיה לו מה לנשנש עד שמגיעים הביתה. אם הוא רוצה לאפשר לו לנוח צהריים.
חוץ מזה - כמה שפחות נקודות חיכוך. שלא יהיו לו "משימות" כשהוא במצב הזה. לפעמים אם פשוט מניחים להם קצת אחרי שהם חוזרים מהגן הם חוזרים לעצמם/נרדמים איפה שהוא וקמים מלאי רעננות אחר כך.

וגם פשוט לקבל את המצב שלו עם הרבה סבלנות. להבין שהוא לא עושה דווקא כשהוא מתנהג כך אלא באמת קשה לו.
(אנחנו בתור מבוגרות ו"גדולות" מרגישות יותר טוב אחרי יום עבודה אינטנסיבי בחוץ?)

[רעות_וצליל*]

עם צליל גיליתי, שהרבה פעמים אחרי הגן, יש לצליל צורך לבכות, אנחנו מוצאות איזה סיבה לא להסכים עליה, לפעמים מספיקה נפילה קטנה, ואז היא מתחילה לבכות, ואני מעודדת אותה לבכות, ולהוציא הכל, עד שמספיק לה, ואז היא מאוזנת ואפשר להתחיל את אחר הצהריים.

[פלונית_אלמונית*]

תודה לכן על הרעיונות הנפלאים! @}

[פלונית_אלמונית*]

ואיך אתם מתמודדים עם תסכול של הילד?
אני ממש מוצאת את עצמי לא יודעת כבר מה להגיד לו, הוא בוכה מכל דבר קטן, ממשחק שלא הולך במחשב , ממשהו שנשבר לו ,כי הגדול מציק לו או אמר משהו שלא לרוחו ...
קשה לי...מה לעשות?

[סוף_מעגל*]

תשובה באיחור של 6 שנים, אבל מוטב מאוחר וכו: לצפות ב"פיג'מות", נתן הוא כזה (בכיין) והוא בכל זאת חמוד ובעל חושהומור...