פיסות מציאות נופלות למקומן בקול רך

[ציפורי*]

בילדותי הייתי די מרותקת מהעובדה שלפני שהקקי יוצא החוצה בצורה הזאת שלו הוא מונח בתוך הגוף שלי ומחכה לתורו...
זה באמת די מדהים, כשחושבים על זה!

אין כמו התבוננות של ילדים..

[מי_מה*]

אין כמו התבוננות של ילדים..
כפרות עליה!

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

התבוננות של ילדים.
החדר בו אני עובדת ענק. ממש ענק! הוא כמו בולען. הכל נעלם בו ואם אין לך זיכרון חד (מה שאין לי בעליל, ובמאמר מוסגר מתחילה לחשוב על אומגה 3 כי המצב ממש קשה...), לא תמצאי שוב דבר ממה שהנחת לא במקומו. ומי מוצא לי אותם חדשות לבקרים בקלילות כזו? - הילדים.
הם פשוט הרבה יותר חדים ורואים את העולם מזווית כנראה קצת אחרת.
ולגבי יתרונות הקקי - את יכולה לעדכן אותה במנהג ההודיה היהודי בגמר עשייתו..(-:

[ציפורי*]

מכתב ליהלי סובול (גירסא לא מצונזרת)

יהלי היקר. (או- שלום יהלי. או- יהלי, יהלי, יהלי).

ראשית חשוב לי להבהיר שזה אינו מכתב מעריצות טיפוסי (אם יש בכלל דבר כזה. אף פעם לא יצא לי להיות מעריצה של זמר רוק לפני כן)-
אני בת ארבעים ואחת, נשואה באושר לאיש שאני מאוד אוהבת. לא שהייתי מתנגדת - בנסיבות שונות- לקבל 24 שעות אתך בחדר איפהשהוא, אבל אני לא משלה את עצמי- זה בטח היה מאכזב.
בכל אופן- לא זה העניין, ואני לא רוצה ממך כלום. כבר קיבלתי ממך כל כך הרבה.
רציתי רק להודות לך על השירים שלך, ששמעתי אינספור פעמים במהלך כתיבת הספר הזה. על הרגש שהם עוררו בי, בגוף- דמעות וצמרמורות וריגושים מפרפרים, וברבדים יותר עמוקים ונסתרים שאני לא יכולה להסביר, רק יודעת שהם חיברו אותי לגיבורים של הספר באופן עמוק ומוחשי.
(למשל זה וזה
והשיר הזה ששחרר אותי מתקיעות והביא אותי להבנה מסוימת ומשמעותית בקשר לעלילה- זה קרה עוד המון פעמים אבל את הפעם הזו אני זוכרת במיוחד).

בזכותך נזכרתי, בגוף, בלב, איך זה להיות בת עשרים.
איך זה להיות מיואשת בגיל עשרים. איך זה להיות שיכורה וחרמנית בגיל עשרים. איך זה להיות רכה ונוקשה כל כך, בו זמנית, בולעת ונבלעת, אבודה ומנותקת ואז- לרגעים, פתאום ובמקרה-מחוברת.
תודה על המוזיקה, ועל הקול שלך, ותודה מיוחדת על השאגות (שלך ושלי).
מקווה שתיהנה מהספר.

ציפורי.

(לא ידעתי איך לספר, אבל הייתי חייבת- אני מתאפקת כבר חודשיים. אז יצא ככה... השבוע חתמתי על חוזה עם הוצאת ספרים

פרטים נוספים בהמשך תודה שהייתן כאן והאמנתן בי וקראתן את מה שאני כותבת )

[עדינה_ניפו*]

פתחתי קראתי ואני בהתרגשות כמעט כאילו זו הייתי אני שחתמתי על החוזה.
אני קופצת ורוקדת איתך ברגע זה ממש כך בלב!!!!!!!!! (מנסה להיגמל מסימני קריאה אבל זה לא הזמן)
שמחה בשבילך ובשבילינו ומחבקת אותך חיבוק גדול ואוהב מאד מאד

[שבע_יהלום*]

וואהו וואהו וואהו
איזה בשורות נפלאות.
עולה על השוונג של עדינה כי זה באמת זמן סימני קריאה איכותי-
מזל טוב!!!!!!!
כל כל כל הכבוד לך.
זה מרגש ממש
איזה יופי || ||
בהצלחה בהמשך ציפורי.
וסחטן על הכתיבה ליהלי.

[אמא_ללי*]

איזה כיף לראות את זה ככה כתוב! הופך את זה לעוד יותר מוחשי. אוהבת אותך ושמחה בשבילך מאד מאד (כבר כמה זמן יש לי מן מחשבה כזאת איך אני אכנס לחנות ואקנה את הספר כאילו אני סתם אחת שקונה אותו אבל בעצם יהיה לי חיוך סודי בפנים). <משוויצה. מותר?>

לא מכירה את השירים האלה בכלל, אבל כבר בשמיעה ראשונה הם תופסים משהו כל כך חזק מהאנרגיה של הגיל הזה והתקופה הזאת בחיים.... הייאוש והכמיהה והחיבור והניתוק. בקיצור כל מה שכתבת

חיבוק

[לימונדה*]

איזה יופי, איזה התרגשות!!! שמחה בשמחתך |h|
וכמובן שאני מחכה בקוצר רוח לקרוא...

במאמר מוסגר- לא חושבת שהגבתי, אבל יצא לי לקרוא לא מזמן את ה"פיה משנקין" ונהנתי מכל רגע, האם זה פרק מהסיפור? בכל מקרה זה ממש לקח אותי בחזרה לשם...
מרגש ומעורר השראה @}

[הגבירה_בחום*]

גם אני כבר יודעת זה זמן (דרך הצינורית המקובלת שלנו) וכמה התרגשתי בשבילך לשמוע את הבשורה!
וזה אכן משהו אחר לראות את זה כתוב במיוחד לאור השיחות שלנו לאורך השנים אודות תחושות של שייכות וחוסר שייכות, נידחות, הבריחה מהמרכז והרצון לקבל הכרה - בהתחשב בכל אלה וגם בלי קשר אליהם בכלל, זה וואאההווו מארץ הוואהוהים! (-:
מזדהה עם מכתבך למר סובול בכל הברה.
כל מני דברים שחשובים לי, כמו לדבר איתך בטלפון בורחים לי מהאצבעות ולא נמצא להם בתוך המוח שלי הזמן, אבל אני לא מוותרת בקלות, וחושבת עליך הרבה.
וגם בא לי לחבק אותך על אמת, כבר מזמן זה לא קרה.
@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

השבוע חתמתי על חוזה עם הוצאת ספרים
גם מפה - בהצלחה.
עוד לא קראתי וסקרנית, אפילו שקשה לי כל כך להתפנות לקריאה - הלוואי שיצא בקיץ, יש סיכוי שאצליח למצוא זמן - יש סיכוי?
ואיזה מדהים זה להצליח לבקוע דרך כל כך הרבה פונים וכל כך הרבה מילים וכל כך הרבה סיפורים

[ציפורי*]

איזה כיף...תודה לכולכן. כל כך חיכיתי לספר לכן כבר וזה בהחלט מספק . אתן מתוקות ואהובות, אחת אחת.

אני קופצת ורוקדת איתך ברגע זה ממש כך בלב!!!!!!!!! (מנסה להיגמל מסימני קריאה אבל זה לא הזמן)
מרגישה את הריקוד שלך וכן, זה לגמרי זמן של סימני קריאה...ואני הרי בכלל רוב הזמן בסימני שאלה, ובשלוש נקודות... אז לא תמיד פשוט מהבחינה הזו. אבל אלו צרות טובות

וסחטן על הכתיבה ליהלי.
אני מקווה שבאמת יהיה לי אומץ לשלוח לו עותק, עם מכתב קטן

<משוויצה. מותר?>
כפי שסיכמנו- מותר ואף רצוי.

יצא לי לקרוא לא מזמן את ה"פיה משנקין" ונהנתי מכל רגע, האם זה פרק מהסיפור? בכל מקרה זה ממש לקח אותי בחזרה לשם...
ממש שמחה שקראת את זה ונהנית...
לא, זה לא פרק מהסיפור, זו נובלה שכתבתי לפני עשר שנים ואז פרסמתי כאן. זה מעניין, כי כשהתייחסתי לגיל עשרים במכתב ליהלי, התכוונתי לעשרים אחֵר. העשרים מפיה בשינקין מתאר תקופה אחרת, מאוד שונה מבחינתי. ממש כאילו מדובר בשתי חוויות שונות במהות שלהן.
מזדהה עם מכתבך למר סובול בכל הברה.
באמת? פרטי בבקשה
אני לא מוותרת בקלות, וחושבת עליך הרבה
גם אני @}
עוד לא קראתי וסקרנית, אפילו שקשה לי כל כך להתפנות לקריאה - הלוואי שיצא בקיץ, יש סיכוי שאצליח למצוא זמן - יש סיכוי?
אין לי מושג, אבל קשה לי להאמין שייצא כבר הקיץ..
אבל את תקראי. אין מצב שלא...

אני כמובן מתה שכולכן תקראו

[סגו_לה*]

הא !! ספר !!! וואו ,
אין ספק שאת כבר מתחילה עם מועדון מעריצות זעיר ואיכותי, אחלה התחלה למסע הזה.
ברכה והצלחה !

[ריש_גלית*]

מכתב מכתב, תשלחי כמובן, אבל את יכולה גם להוסיף לו תודה בדף התודות, אם יהיה לך דף כזה.
וזה מצחיק, אבל כשקראתי את המשפט
השבוע חתמתי על חוזה עם הוצאת ספרים
היתה לי מין קפיצה של התרגשות בבטן, "וואו!" כזה (-:
מזלטוב! (תוך כדי כתיבה שמה לב שמרוח לי חיוך על הפנים, ואת יודעת איזה נכס זה בשבילי, חיוך).

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

מזל טוב אהובה
אין ספק שאת כבר מתחילה עם מועדון מעריצות זעיר ואיכותי, אחלה התחלה למסע הזה.

[ציפורי*]

תודה יקרות, שתהיה שבת שלום ומנוחה ועונג.
אין ספק שאת כבר מתחילה עם מועדון מעריצות זעיר ואיכותי, אחלה התחלה למסע הזה.
לגמרי!

[דגנית_ב*]

קראתי הבוקר וזה פשוט נפלא שהספר יוצא לאור! ברכותייי

[רסיסים_של_אור*]

יו !!!!!!! מחכה בשקט כבר הרבה זמן והנה זה קורה ! איזה התרגשות !!!!!! בהרבה מובנים את מהווה עבורי השראה ומניחה את דעתי במחשבות על העתיד ובכלל... שיהיה המון המון בהצלחה !!

[שיחות*]

שיו!
יש לי צמרמורת התרגשות (ז"א הייתה לי אבל אז נמרחתי בהתרגשות על כל התגובות...אז כבר אין לי צמרמורת, סתם התרגשות.)
אוי אהובה יקרה איזה יופי. אני שמחה מכל מיני זוויות וכל אחת משמחת בפני עצמה. אני אוהבת אותך. והלוואי ותשלחי ליהלי סובול את המכתב ככה. אם הייתי הוא הייתי מאושרת לקבל אותו.

[אינדי_אנית*]

איזה יופי שספר שלך יוצא לאור. קראתי את הסיפורים שפרסמת פה באתר וממש יש לי חשק לעוד!!

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

ציפורי צרור @} @} @}, ברכות ומזל-טוב!
איזה כיף לי, אני (רק) עכשיו באמצע הקריאה של "פיה בשינקין"

[מי_מה*]

כל מה שהן אמרו, אבל ממש

[ציפורי*]

וואו, איזה כיף. אני בשבוע התנקות מהאינטרנט, אז רק קפצתי לביקור קצר וכמה משמח למצוא אתכן כאן.

שמות מוכרים ואהובים ושמות חדשים ומשמחים

תודה
בהרבה מובנים את מהווה עבורי השראה ומניחה את דעתי במחשבות על העתיד ובכלל
רסיסים, משמח ומרגש לקרוא. ממש.

והלוואי ותשלחי ליהלי סובול את המכתב ככה. אם הייתי הוא הייתי מאושרת לקבל אותו.
באמת? ישר אני פוחדת לצאת כזאת "חיזור גורלי", בת ארבעים משוגעת שמשחקת אותה נערת רוק באיחור של עשרים שנה.

[שיחות*]

קראתי שוב , וכן, אין בזה שום חיזור גורלי, ואת נשמעת בת ארבעים נפלאה בשלה וישירה, שלא משחקת כלום חוץ מאת אמיתיות החיים שלה. מצדי, לשלוח. לא שזה כ"כ משנה. כאילו שזה מה שמשנה (-:

[ציפורי*]

בת ארבעים נפלאה בשלה וישירה, שלא משחקת כלום חוץ מאת אמיתיות החיים שלה
אוי, תודה.
לא שזה כ"כ משנה. כאילו שזה מה שמשנה
נכון.

[ציפורי*]

כבר כמה ימים שיש לי חשק להתערפל, להתעמעם מאוד. אני לא ממש נותנת לגיטימציה לרצון הזה. שהרי צלילות וברירוּת (מלשון ברור) זה המצב הטבעי, כאילו, ולכן הרצוי.
אבל יש משהו שרוצה, והערב במסיבת יומולדת לחבר מכאן, עם כמה כוסות יין וכמה שאיפות עשן, קיבל את מבוקשו.
הקצוות פרומים. הגבולות ביני לבין העולם מיטשטשים. מי אמר שזה לא מצב רצוי? מי החליט?
אבל לא משנה מי.
לא באמת חשוב.
יש משהו שרוצה, שזקוק בדיוק לזה- לפּרימוּת הזו. לטשטוש המאוד מטושטש, כאילו המציאות והקיום נהיים ציור בצבעי פנדה שמרחו אותם עם האצבע. או בכלל ציור בצבעי מים.
אני אוהבת צבעי מים. מאוד.

[יעל*]

@}

[עדינה_ניפו*]

אוהבת אותך את הפרימות את העירפול והטישטוש, מדויק וצלול להפליא, מביא חיוך רך ונעים לפנים.

[אמא_ללי*]

[לילה_טוב*]

כל כך... נכון.

[ציפורי*]

תודה נשמות (אני בדרך כלל לא משתמשת בכינויי חיבה. יש לי שם איזו חסימה, לא כל שכן ב"נשמה". אבל עכשיו פתאום בא לי. אולי בהשראת אחותי שביקרתי אצלה היום, ומאז שחזרה בתשובה קוראת לי ככה )

[מי_מה*]

גמני תמיד בעד פוקוס רך. במיוחד בערב

[שיחות*]

תודה נשמות
פתאום בערפול ובהתעמעמות מאוד, זה נקרא לי כמו "תנשמות". שזו מילה מרגשת כזאת, לא?

[הגבירה_בחום*]

פתאום בערפול ובהתעמעמות מאוד, זה נקרא לי כמו "תנשמות". שזו מילה מרגשת כזאת, לא?
מרגשת לגמרי! גם המילה וגם החיה
ומזדהה חופשי עם הצורך בטשטוש של מי שהפיכחון והשליטה הם לחם חוקה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני מתאפקת כבר חודשיים. אז יצא ככה... השבוע חתמתי על חוזה עם הוצאת ספרים
איזה יופי! בשעה טובה!

<ממש במקרה נקלעתי לדף וראיתי>

[פלוני_אלמונית*]

כבר כמה ימים שיש לי חשק להתערפל, להתעמעם
נשמע כמו שינוי באימהות...

[ציפורי*]

זה נקרא לי כמו "תנשמות". שזו מילה מרגשת כזאת, לא?

מי שהפיכחון והשליטה הם לחם חוקה
אכן אכן..

קרוטונית, תודה!
נשמע כמו שינוי באימהות...
כן. לשינוי הזה קוראים החופש הגדול P-:

[ציפורי*]

אני רוצה לכתוב בשמחה. בקלילות והנאה.
אבל איך מתחילים? זה כל כך קשה. עט ודף ואי ידיעה.
אני פוחדת.
עט ודף. יש בזה איזושהיא ידיעה. משהו מוכר ומנחם.
כן, אבל מה אכתוב? זה מלחיץ ומפחיד לא לדעת. ומה אם אין כלום?

מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? שתכתבי גרוע? שתכתבי מעט? שלא תהני?
כן. כל אלו ועוד.
כמה גרוע זה באמת?
...לא כזה גרוע. ותמיד יש גם את הסיפוק מעצם זה שניסיתי. מהמעט שעשיתי.
והסיפוק הזה הוא אנרגיה- הוא מתפשט ומתרחב וממלא.
תכתבי בשביל הסיפוק הזה. בשביל הקפה של אחרי. בשבילי.
אולי משהו יתגלה.
אולי תכתבי משפט אחד טוב.
אולי תשכחי לרגע את עצמך, את הרצון, את המגבלות והפחד.
תשכחי לרגע את הכל וזה יהיה שווה הכל.

כן, נכון. בשביל זה שווה.
זה גורם לי לרצות. או לפחות להיות מוכנה לנסות.
להתקרב אל הדף. לבן ושורות בתכלת עדין.
לקרב אליו את העט ולחכות- למילה או תמונה, משפט או תחושה.
להתרווח בינתיים בריק, לפני שהוא מתמלא. באי הידיעה אם בכלל יתמלא.

או שלא לחכות ולא להתרווח.
להתחיל כמו קפיצה לתוך מים קרים של מילים דוקרות לא מתאימות לא שייכות לא סבירות לא יפות לא מעניינות.
להמשיך לשכשך להשאיר את הראש מחוץ למים עד שפתאום ברגע אחד להרפות ולצוף.
הגלים עדינים, הרוח נעימה ויש שקט פעמוני, בתוכו אני מקשיבה ושומעת אמת.

[אמא_ללי*]

כמה אני אוהבת אותך

מקסים

[הגבירה_בחום*]

[לילה_טוב*]

כל כך יפה. תודה.

[עדינה_ניפו*]

(מרגיש בסנכרון עם הקטע של גלית בפייס)

תודה מיוחדת על זה
להתרווח בינתיים בריק, לפני שהוא מתמלא. באי הידיעה אם בכלל יתמלא. הרגשתי את עצמי נושמת כשקראתי את זה

[ציפורי*]

תודה.

מרגיש בסנכרון עם הקטע של גלית בפייס
כן, לגמרי. גם נכתב די בסנכרון (באותו יום, נדמה לי ).

[לי_אורה*]

ויש שקט פעמוני, בתוכו אני מקשיבה ושומעת אמת
איזה יופי!!!!!

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

איזה יופי

[ציפורי*]

תניע אותי.
אני הבובה שלך ואתה
תכניע אותי.
תתן בי שלווה של בובה
חסרת דעת
בובת סמרטוטים נכנעת.

עַרפֵּל לי את המוח
ותן לי כוח
לצעד אחד, לרגע אחד
לפעולה אחת בכל פעם

עטוף אותי בךָ
עַרסֵל בי מנוחה
חַלחֵל טיפת שמחה
מזוג בי תמצית טעם.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

עַרפֵּל לי את המוח
בזמן האחרון את ברוגז עם המוח
מאחלת לך הרבה מכל זה @}

[ריש_גלית*]

@}

[עדינה_ניפו*]

נפלא! שלמות - זאת המילה שעולה בדעתי, זאת החוויה שלי כשאני קוראת את זה. זה גם עושה לי חשק לחזור לקרוא מזלדה דבר שלא עשיתי עידנים.

_עַרפֵּל לי את המוח
ותן לי כוח_
אחחחח... וזה.


_חַלחֵל טיפת שמחה
מזוג בי תמצית טעם._


אני חושבת שכבר אמרתי לך את זה אבל אני מרגישה כבר הרבה זמן רחוקה מאד משיח עם אלוהים, זה מעניין וזה מוזר.

אני כותבת מה שיוצא לי מהבטן עכשיו כי אני בדרך החוצה לאסוף מישהו מהרכבת אבל היה לי קשה לקרוא ולא להגיב מיד.
עוד אחזור אחר כך ואקרא שוב, מבטיחה לעצמי.
תודה ציפורי
ושבת שלום ומבורך
מתגעגעת אליך
טוב שאת פה

[עדינה_ניפו*]

שלמות - זאת המילה שעולה בדעתי,
חזרתי לדייק אחרי נסיעה לרכבת תוך כדי מחשבות על השיר

המילה שלמות הציקה לי בעודי כותבת אותה ובכלל זאת לא מילה שאני אוהבת להשתמש בה,
רוצה להגיד שלם, עגול. זה יותר מדויק.

ולגבי השיח עם אלוהים, חשבתי על זה עוד בדרך. מעניין איך את נשארת (מנקודת המבט שלי) מאד עקבית בדרך שלך
ואני לעומת זאת חשה שאני קופצת כל הזמן מדבר לדבר.
נושא לשיחה פנים מול פנים, לא לפה.

[ציפורי*]

בזמן האחרון את ברוגז עם המוח
נכון. אבל זה הוא התחיל!
תודה על האיחול
עדינה, תודה על מה שכתבת. (אגב, כבר כשכתבת שלמות הבנתי שאת מתכוונת ל-
שלם, עגול ) סתם שתדעי

_מעניין איך את נשארת (מנקודת המבט שלי) מאד עקבית בדרך שלך
ואני לעומת זאת חשה שאני קופצת כל הזמן מדבר לדבר._
משעשע, כי כמובן שזה בדיוק מה שאני מרגישה על עצמי, שאני קופצת מדבר לדבר.
אני לא מאלו שמתמסרים לכל החיים לדרך אחת, אבל לוקחת מכל דרך דברים כלים ו/או מהות מסוימת, שנשארות אתי (ונדמה לי שגם אצלך זה ככה).
ה"דיבור" הזה של "תכניע אותי" היה חזק בתקופת הרבנית פישר, אבל כבר הרבה פחות.
ברגע הזה של ייאוש-בוקר הוא פתאום הגיע כתחושה מוכרת שנובעת מתוך ייאוש- התחושה של רפיון וכניעה מוחלטת, האַין, ושם נכנס אלוהים..

ויש הרבה דרכים לדבר עם אלוהים. יכול להיות שאת מדברת אתו בתקופה הזו בגוף, בידיים, בתחושות..גם הרבנית דיברה על זה שבסופו של דבר השאיפה היא להפסיק לדבר ופשוט לחיות את זה- "לךָ דומייה תהילה".
(ובלי קשר, לשיחת הטלפון עוד נגיע )

שבת עונג ומנוחה אהובות @}

[קיומי*]

מזדהה עם שתיכן

[ציפורי*]

לפני שבת. הבית נקי ולי רק נשאר להכין סלט, ולהישאר קרובה, לעצמי ולַשקט.
האור כבר קצת השתנה, ורוח דקה מרעידה את העלים של העץ, ועל הספה צללים רועדים זהובים, בגלל האור והרוח.
מבקשת שקט אמיתי. שקט שַבָּתי. שיבוא ויישאר ויחזיר אותי שוב ושוב ברוך אל עצמי.
כי אני באמת צריכה מנוחה. ושקט.
אז בתוך החיים שלא נפסקים בשבת- הריבים והצעקות והכלים והבלגן והשיחות והמחשב והמוזיקה- מבקשת שבכל זאת.
ולמרות שיש קצת ספקות בקשר לסיכויים, אני בכל זאת אופטימית, כי אני יודעת שלפעמים כשמבקשים - מקבלים.
פשוט מקבלים.

[עדינה_ניפו*]

כל כך מצטרפת אליך בבקשה אופטימית לשבת. מחזקת אותה ברוך.

[הגבירה_בחום*]

מצטרפת גם לבקשה הזאת.
גם אני בספק קל לגבי השבת הקרבה והשקט שהיא תביא איתה, במיוחד כשאני יודעת שהיא עומדת להביא איתה רעש (מהסוג המתבגר)
אבל בהמשך לקו המחשבה שלך, אולי זה לא התפקיד שלה (של השבת) להביא את השקט, זה כנראה התפקיד שלי.
אז אני מבקשת לא לצפות מאף אחד ומשום דבר לספק לי שקט, אני מבקשת ליצור לי אחד בפנים ומבקשת לקבל את מה שמתקבל... (-:
שבת שלום מותק @}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

מקווה שהייתה שבת טובה ומהנה, ואני פה לאחל: שבוע טוב @}

[ציפורי*]

הימים של תשרי הם תמיד ימים מיוחדים במינם. לתחושתי, אין עוד כאלה בכל השנה.
גם התחושה של חגי תשרי שונה בשבילי מזו של כל שאר החגים.
אולי זה בגלל הסתיו. האור המשתנה. אבל בטוח שלא רק. יש משהו נסתר, שמתגלה לרגעים והוא חמקמק ובכל זאת מורגש. נוכח.
במשך כמה שנים ניסיתי ליצור טקסים. למצוא את החיבור שלי, שלנו, לחגים. לפעמים החיבור חיפש ביטוי בטקסים המקובלים- ברכות וקידוש וסימני החג, צום, סוכה.
לפעמים, במקום הטקסים המסורתיים או בנוסף להם, אלה היו טקסים אישיים, או משפחתיים.
כך או כך נאחזתי בהם, בטקסים, ונבהלתי כשראיתי שהם משתנים. לובשים צורות חדשות, מפתיעות. לפעמים גם פשוט מתפוגגים, ואז חוזרים, שוב, אבל אחרת.

ועם הזמן הולכת ומעמיקה בי ההבנה, שככה זה. אין איזה יעד, "תחושת חג" קבועה או אור יציב ומובטח, שיתגלה אם רק אעשה טקס כזה או אחר, אם רק אצליח להרגיש את מה שאמורים להרגיש.
הכל משתנה ואני משתנה אתו וגם החגים- המועדים לשמחה, או להתבוננות, או לתפילה, או לכל מה שעוד יזדמן- משתנים כל הזמן.
ודווקא לנוכח ההבנה הזו, מעניינת אותי התחושה הזו של ימי תשרי, ושל החגים.
התחושה הזו שקולטת משהו מהמהות הלא משתנה שיש בזמן הזה.
מהות שאי אפשר לאחוז בה, אי אפשר לאלץ אותה לבוא- לא על ידי בגדים חגיגיים ולא על ידי ברכה ואפילו לא על ידי צום.
ואולי בכל תשרי היא תתגלה דווקא ביום חול, כשאשב במרפסת וארים את העיניים אל העצים ואז, לרגע אחד, ארגיש אותה, עדינה ומרפרפת ובלתי ניתנת להסבר ובכל זאת נוכחת.
בשנה שעברה, אני זוכרת, חיפשתי אותה נואשות ולא מצאתי, ורק בסוכות, באחד הימים כשישבתי בסוכה, פתאום הרגשתי- חג.
השנה הרפיתי מראש, ואני דווקא מוצאת אותה הרבה, את תחושת הקסם של תשרי.
לפעמים במקומות מאוד מפתיעים.

[עדינה_ניפו*]

מקסים, תודה לך. מאד מזדהה עם הכול.

מאד מקווה שנמצא את הזמן הפעם בפארק, אני בהחלט מתגעגעת.
נראה לי שנגיע בסופשבוע השני ועד השבת שאחרי כלומר מה 4 עד ה 12

שימשיכו כך ימי הסתיו לרפרף בנועם ובאהבה עדינה

[יעל*]

איזה יופי.
תודה שכתבת

[רסיסים_של_אור*]

,תודה גדולה גם ממני, מילים שמדייקות את התחושות שלי בימים האלה. עבורי, זה אפילו יותר מ"כמה מילים" בבלוג, הייתי שמחה לקרוא את זה גם כרשומה בעלון

[דגנית_ב*]

אני דווקא מוצאת אותה הרבה, את תחושת הקסם של תשרי.
השראה בתשרי. איזה יופי <איקון של חצב>

[ציפורי*]

נורא נעים, התגובות שלכן
_מאד מקווה שנמצא את הזמן הפעם בפארק, אני בהחלט מתגעגעת.
נראה לי שנגיע בסופשבוע השני ועד השבת שאחרי כלומר מה 4 עד ה 12_
אז אכוון להגיע בשבת של ה-12. אמן שניפגש, ושנצליח לשבת קצת ביחד

זה אפילו יותר מ"כמה מילים" בבלוג, הייתי שמחה לקרוא את זה גם כרשומה בעלון
תודה על הפרגון רסיסים. מה באמת קורה עם העלון? חשבתי שהוא גווע..


השראה בתשרי
יפה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

כן, גם מאוד מבינה, טיפוס נוסטלגי ורגשני כמוני... חשה את ההתחדשות ואת השנה החדשה.
לא אחת חשבתי על היהודים שמתחילים את השנה בסתיו לעומת הנוצרים שמתחילים את השנה בחורף .בחורף להתחיל שנה?? ובכלל פעם בתקופה התנכית, כמדומני שתחילת השנה הייתה באביב (בניסן). אני לא יודעת איפה הייתי מרגישה יותר נכון, דבר אחד ברור : אני לגמרי מותנית לחוש התחלה בנקודת הזמן הזו.
איזו התנקות מהחום והאבק מהזיעה והחול... האוויר תכף יהיה יותר נקי (אצלנו לרגע או שניים )-:) והיום המתקצר אט אט מסמן לאיזו התכנסות, הסתכלות פנימה.
כמה נהדר שלא החליפו עדיין את שעון הקיץ!!
תקופות מעבר מעוררות בי המון נוסטלגיה ועקצוצים מכל מיני תקופות. זה הופך אותך לאדם יותר יצירתי, יותר מהורהר, יותר חושב - וזה בוודאי טוב.

[לילה_טוב*]

הקטע שלך, יש לו את האיכות הזאת של תשרי. שנה טובה!

[ציפורי*]

בחורף להתחיל שנה??
חופשי!

שנה מתוקה @}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אני לא נופלת מהמילים, הלחן נחמד והעיבוד לא רע ובכל זאת מתאים פה כניראה:
http://www.youtube.com/watch?v=ybmclIcAppQ

[ציפורי*]

איכשהוא פספסתי את זה..תודה על השיר. נכון שהוא לא מדהים אבל חביב עלי @}

[ציפורי*]

אני לא מתגעגעת לשום דבר. הרי ככל שהזמן חולף אני מרגישה טוב יותר. יותר רגועה, שמחה, מאמינה ויודעת.
ככל שהזמן חולף נקודת המבט שלי הופכת רחבה יותר, ותחושת החיים העוברים דרכי (או שאני דרכם) הופכת חזקה וחיה, מלאה פרטים ויופי. כך שאם להתגעגע זה לרצות לחזור למה שהיה- אני לא מתגעגעת.
יחד עם זאת- אני מתגעגעת להכל. לריחות ולטעמים, למראות ולתחושות, לאנשים ולרגשות ולאפשרויות. לתקופות אחרות שמתגלות לי כשאני שומעת שיר מסוים, או מריחה ניחוח כזה או אחר. ואז אני מתגעגעת למי שהייתי אז, למי שהיה אתי אז. בגלל זה הרעיון של מסע בזמן תמיד משך אותי כל כך.
לקפוץ לביקור בסתיו 1980, כשהייתי בכתה ג'. לראות שוב את עצמי כילדה, את ההורים שלי צעירים, את אחיי הקטנים. לאכול ניוקי במרגרינה ופרמזן במטבח הקטן, ליד שולחן העץ המלבני, ולחזור.
לקפוץ לטוקיו ב-94', לעשן ולשמוע את הפיקסיז, לאכול בסושי בר.
לרקוד במסיבת טראנס בגואה בתוך שפע של צבעים וחיוכים וצלילים ומבט צלול על הכל, לחוות שוב את הפליאה שהציפה אותי כשפגשתי לראשונה בתחושות של אחדות ואמת.
לחזור אל הנשיקה הראשונה שלי ושל אהובי, אל השיחות העמוקות והארוכות, לשטף הבהיר של הבנות שהצטלצלו בי.
אל הרגע שאחרי הלידה של כל אחת מבנותיי, אל הפראיוּת והתרוממות הרוח, ואל הקסם האפוף ניחוח נצח של הרגע בו הונח על גופי הגוף הקטן העירום של תינוקת, הבת שלנו.

ויש כמובן עוד ועוד ועוד, אינסוף רגעים שיוצרים את חיי, את הרגע הזה שעכשיו- הנרות דולקים לכבוד יום הולדתה העברי של בתי הקטנה, בת תשע היום.
היא ואחותה מסתכלות במתנה שהכנתי לה- אלבום תמונות (סוף סוף גם לה יהיה..עברנו לדיגיטלית כשהייתה בת שנתיים והאלבום שלה נקטע באִבּו).
יש קסם בעבר שקשה יותר למצוא בהווה. בכל אופן- לא מובן מאליו למצוא אותו.
יש קסם בעבר, מעצם היותו בלתי מושג.
כי אין לי מכונת זמן. ולעולם לא אוכל לחזור. אני חוזרת רק דרך צלילים וניחוחות וטעמים, דרך מילים ותחושות.
אני לא מתגעגעת, אבל כן מכבדת, ונוצרת, כשאני חשה פתאום במשא של זכרונותיי, מקיף אותי ומסתעף בתוכי וסביבי כמו הרחבה של גופי.
ואז אני משחררת אותם.

[יעל*]

כמה יפה @} (ומעורר הזדהות, ברור)

[סטלה*]

פתאום מצאתי את עצמי פה
כנראה כדי לקבל את המתנה הזאת
המילים שלך
האחיות הגדולות של המילים שלי

[ריש_גלית*]

@} (בדרך כלל כשאני מגיעה לפה אין לי מלים, רק סמלים... אבל עכשיו במיוחד אין לי, אולי כי פתאום משהו נקרא לי שונה כל כך בכתיבה שלך בקטע הזה).

[ריש_גלית*]

או שאולי את לא כותבת פה מספיק, ושכחתי?
או שלרגע קראתי אותן כמו שהייתי קוראת את הבלוגים שלך לפני שנפגשנו. כמו מלים של אשה זרה, מנסה לדמיין איך את באמת בחיים ושוכחת שכבר נפגשנו.

[סגו_לה*]

מקסים, אמיתי . נוגע מאוד.

[ציפורי*]

תודה

כי פתאום משהו נקרא לי שונה כל כך בכתיבה שלך בקטע הזה
אולי זה בזכות התרגיל

[עדינה_ניפו*]

כתבת מאד יפה, כאילו הדברים נאמרו מתוכי. תמיד אוהבת את התחושה הזאת.

אל הרגע שאחרי הלידה של כל אחת מבנותיי, אל הפראיוּת והתרוממות הרוח, ואל הקסם האפוף ניחוח נצח של הרגע בו הונח על גופי הגוף הקטן העירום של תינוקת, הבת שלנו.
תוך כדי הקריאה חיכיתי לרגע הזה ואז הוא הגיע ואפילו שציפיתי לו בכיתי וגם רווח לי ושמחתי.

אני מאד אוהבת את הרעיון של אלבום צילומים, אכן הפסקנו עם זה כבר לפני שנים ואני חושבת שזאת מתנה נפלאה, הולכת לאמץ אותה. תודה אהובה.
נעים ומחמם למצוא אותך פה בטיפטופים.

[רסיסים_של_אור*]

רק אני מרגישה שקראתי עכשיו שיר ?

[ציפורי*]

תודה עדינה ורסיסים

תוך כדי הקריאה חיכיתי לרגע הזה ואז הוא הגיע ואפילו שציפיתי לו בכיתי וגם רווח לי ושמחתי.
מרגש מאוד לקרוא!

[ציפורי*]

ילדתי את בתי הבכורה בשבוע 36. זה היה לגמרי מפתיע. לא הייתי מוכנה בכלל.
רוב הלידה בכלל הייתי בהכחשה.
אמרו שהתאריך המשוער הוא בתחילת אוגוסט, והיה תחילת יולי. אז מה שירדו לי המים?

היום נזכרתי בזה, כי פתאום הודיעו לי שהספר שלי ייצא לאור בינואר.
היה אמור להיות באמצע פברואר.
ושוב אני לא מוכנה.
לפחות הפעם, עם כל ההלם והפחד וכל השאר, אני גם יודעת, בבהירות, שזו מתנה. (לא הדבר עצמו- כי זה ברור, והיה גם אז. אני מתכוונת לעיתוי. לתחושת אבדן השליטה כשהדברים קורים לא כמו שתכננתי).




Ho Jah Jah, I am depending on you

[יעל*]

[דגנית_ב*]

אני שמחה ומתרגשת איתך ולכבודך! יש!

[יעל*]

דרך אגב, מגיעה לך ברכת יומולדת שמח, נכון? לפי העברי... אם אני לא טועה
@} @} @}

[רסיסים_של_אור*]

איזה הקבלה מדהימה בין הבת הבכורה לספר הביכורים !!! אולי זה אומר שיהיו לפחות עוד שניים אחריו

בשעה טובה

[עדינה_ניפו*]

שמחה בשבילך ומתרגשת שוב ומחכה באמת בקוצר רוח לקרוא את הספר.
עדיין מרגיש אפילו לי כמו חלום.
לחשוב על הדרך שעשית בזמן כל כך קצר (כמובן מהמבט שלי מהצד ולא מתוך חיים שלמים שלך שהובילו אותך לרגע הזה)...נותן המון השראה.
אוהבת מאד

[ציפורי*]

תודה יקרות
יעל- כן, עכשיו מוצאי היומולדת העברי שלי

[יעל*]

אז הזיכרון שלי לא נדפק עד כדי כך
עוד קצת @} @} @} וגם

[ציפורי*]

אז הזיכרון שלי לא נדפק עד כדי כך
סחתיין עלייך

שלך גם באזור..כבר היה?

[יעל*]

בדיוק התחיל

[לילה_טוב*]

מזל טוב! @}

[ציפורי*]

תודה לילה @}
וליעל- מקווה שהיה יומולדת שמח ומחובר..

[יעל*]

אני יודעת? היה מין יום כזה. קטינא לא ישן צהריים והכל לא הלך לגמרי כמו שצריך. אבל ת'אמת, היה די מחובר...

[ציפורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היה די מחובר

זה מה שחשוב