פרידה ומשמורת
פרידה ומשמורת
אבל אתחיל מההתחלה... או שמא זה האמצע? הסוף?
אחרי שבע שנות יחד החלטנו להיפרד. אנחנו בטוב - באופן שלא מפתיע.
במשך שבע שנים הדינמיקה היתה של: הוא - מתלבט ואני - מאיימת, מפנטזת, נשברת.
כמה נורא.
ומאז שהחלטנו (לפני כחודש וחצי) אנחנו ממש בטוב. ההתלבטות אינה באויר. ההחלטה פינתה מקום פשוט להיות.
מבחינתי הגענו לסופו של אחד מהתהליכים שהחלו ביום שנפגשנו.
אז - הוא הציע שאהיה המאהבת שלו ולא חברתו.
ואני - חיזרתי, רציתי, האמנתי.
מה שמעניין זה שאני עדיין רואה את הפוטנציאל של הקשר, אך מזה כמה חודשים מסכימה לראות את מה שיש בו כעת. כאילו שעד היום הייתי עיוורת מבחירה לחוזה ה'לא כתוב' בינינו: שהוא לא יודע האם אני האשה בה הוא בוחר ואני מסכימה להיות האשה הלא בחורה עד שהוא יסכים... בראשי אמרתי "כשנתחתן, הוא כבר ישנה דעתו, כשיהיו לנו ילדים..."
ואז התחתנו - ולא השתנה
ואז, לאחר מאמצים מרובים ועזרה מהרפואה - הבאנו ילדה מקסימה לעולם - ועדיין לא השתנה.
נהפוך הוא החריף.
ואני - החלטתי בחודשים האחרונים לפקוח עיניי. די, לא מתאים. בגילי זה יהיה מהלך דרמטי שכן, אין לי עוד הרבה שנות פוריות - ואני מאד רוצה עוד ילד.
החלטתי, אחרי הרבה שנות אחזקה, שליטה, חוסר הסכמה להתבונן ל"יש" בעיניים - לשחרר אחיזה.
ומאז - רק דברים טובים קורים.
אחרי שבע שנות יחד החלטנו להיפרד. אנחנו בטוב - באופן שלא מפתיע.
במשך שבע שנים הדינמיקה היתה של: הוא - מתלבט ואני - מאיימת, מפנטזת, נשברת.
כמה נורא.
ומאז שהחלטנו (לפני כחודש וחצי) אנחנו ממש בטוב. ההתלבטות אינה באויר. ההחלטה פינתה מקום פשוט להיות.
מבחינתי הגענו לסופו של אחד מהתהליכים שהחלו ביום שנפגשנו.
אז - הוא הציע שאהיה המאהבת שלו ולא חברתו.
ואני - חיזרתי, רציתי, האמנתי.
מה שמעניין זה שאני עדיין רואה את הפוטנציאל של הקשר, אך מזה כמה חודשים מסכימה לראות את מה שיש בו כעת. כאילו שעד היום הייתי עיוורת מבחירה לחוזה ה'לא כתוב' בינינו: שהוא לא יודע האם אני האשה בה הוא בוחר ואני מסכימה להיות האשה הלא בחורה עד שהוא יסכים... בראשי אמרתי "כשנתחתן, הוא כבר ישנה דעתו, כשיהיו לנו ילדים..."
ואז התחתנו - ולא השתנה
ואז, לאחר מאמצים מרובים ועזרה מהרפואה - הבאנו ילדה מקסימה לעולם - ועדיין לא השתנה.
נהפוך הוא החריף.
ואני - החלטתי בחודשים האחרונים לפקוח עיניי. די, לא מתאים. בגילי זה יהיה מהלך דרמטי שכן, אין לי עוד הרבה שנות פוריות - ואני מאד רוצה עוד ילד.
החלטתי, אחרי הרבה שנות אחזקה, שליטה, חוסר הסכמה להתבונן ל"יש" בעיניים - לשחרר אחיזה.
ומאז - רק דברים טובים קורים.
פרידה ומשמורת
מסתבר שיש לי כמה דברים לשחרר מהלב...
פרידה ומשמורת
אז לפני כמה שבועות החלטנו. אחרי שבועיים הודענו להורים.
הוא אמר שהוא רוצה משמורת משותפת.
לא היה לי מושג מה זה אומר פרט לזה שהוא מאד פעיל בגידול הילדה ולא ארצה לחסוך ממנה את הקשר איתו.
ואנחנו בקשר טוב.
אחרי 3 טיפולים זוגיים לאורך שנותינו המשותפות, שלא הביאו ליחד המיוחל (שלי) - אנחנו יודעים לעשות את זה יפה. מקווה.
עוד לא התחלנו. הייתי בבית משפט לבקש גישור מיח' הסיוע שצריכה בכל מקרה לחוות דעתה במקרה של משמורת משותפת. מנסים לחסוך בעלויות. נתחיל בגישור בעוד כשבועיים. מקווה שנקבל מגשר טוב. בכל מקרה, החלטנו שעל זה לא נתפשר.
קיבלנו יעוץ מזעזע מפסיכולוגית של העירייה. כאן החסכון לא היה לטובה. נלך לעוד פגישה כדי לברר מה הכי נכון לבת השנתיים וחצי שלנו.
אתמול הלכנו לסרט. הרגיש נכון אפילו שאבא שלי ששמר על הפיצקית הרים גבה.
אמרתי לו שאעשה את זה אחרת ממה שהוא עשה וממה שהוריו עשו (כן, כן, אני ממשיכת השושלת).
הוא אמר שהוא רוצה משמורת משותפת.
לא היה לי מושג מה זה אומר פרט לזה שהוא מאד פעיל בגידול הילדה ולא ארצה לחסוך ממנה את הקשר איתו.
ואנחנו בקשר טוב.
אחרי 3 טיפולים זוגיים לאורך שנותינו המשותפות, שלא הביאו ליחד המיוחל (שלי) - אנחנו יודעים לעשות את זה יפה. מקווה.
עוד לא התחלנו. הייתי בבית משפט לבקש גישור מיח' הסיוע שצריכה בכל מקרה לחוות דעתה במקרה של משמורת משותפת. מנסים לחסוך בעלויות. נתחיל בגישור בעוד כשבועיים. מקווה שנקבל מגשר טוב. בכל מקרה, החלטנו שעל זה לא נתפשר.
קיבלנו יעוץ מזעזע מפסיכולוגית של העירייה. כאן החסכון לא היה לטובה. נלך לעוד פגישה כדי לברר מה הכי נכון לבת השנתיים וחצי שלנו.
אתמול הלכנו לסרט. הרגיש נכון אפילו שאבא שלי ששמר על הפיצקית הרים גבה.
אמרתי לו שאעשה את זה אחרת ממה שהוא עשה וממה שהוריו עשו (כן, כן, אני ממשיכת השושלת).
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
אני אולי הראשונה כאן, אבל יש לך את קריאתי ותמיכתי, נסיוני וכל מה שעוד תצטרכי. יש כאן חבורה רצינית שיכולה לעזור שהיתה שם.
וולקאם טו דה קלאב. ואני יודעת שזה עכשיו רחוק ממך מאוד, אבל יש חיים אחרי.
וולקאם טו דה קלאב. ואני יודעת שזה עכשיו רחוק ממך מאוד, אבל יש חיים אחרי.
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
-
- הודעות: 908
- הצטרפות: 27 ינואר 2004, 17:51
- דף אישי: הדף האישי של שרית_אמיר*
פרידה ומשמורת
משמורת משותפת- לרוב הילד/ה חצי שבוע אצל הורה א' וחצי שבוע אצל הורה ב'
זה אומר שלילד חדר כאן וחדר שם
זה אומר שחייו של הילדד מממש מחולקים לשניים.
זה אומר ששני הההורים שותפים מלאים בחייו של הילד.
יכול להיות נפלא ומבלבל באותו הזמן.
איפה הבעיה?
הכרת אדון שגר הרחק ממקום מגוריך ואתם רוצים לבנות קשר וזה כרוך במעבר דירה לאזור מגוריו...
אופס מוקש
במשמורת משותפת יש הגבלת מרחק.
לפעמים צריך להסתכל מעבר לרגע הנוכחי ולקחת את כל המצבים כאפשריים ומכאן לצאת להחלטה.
חושבת שלאב זכות מלאה לבקש משמורת משותפת.
יחד עם זאת משמורת משותפת שבאה בטוב זה עדיף לילד אך לא לחתום עד שלא בררת את כל הדברים הנלווים ויש!
בהצלחה
זה אומר שלילד חדר כאן וחדר שם
זה אומר שחייו של הילדד מממש מחולקים לשניים.
זה אומר ששני הההורים שותפים מלאים בחייו של הילד.
יכול להיות נפלא ומבלבל באותו הזמן.
איפה הבעיה?
הכרת אדון שגר הרחק ממקום מגוריך ואתם רוצים לבנות קשר וזה כרוך במעבר דירה לאזור מגוריו...
אופס מוקש
במשמורת משותפת יש הגבלת מרחק.
לפעמים צריך להסתכל מעבר לרגע הנוכחי ולקחת את כל המצבים כאפשריים ומכאן לצאת להחלטה.
חושבת שלאב זכות מלאה לבקש משמורת משותפת.
יחד עם זאת משמורת משותפת שבאה בטוב זה עדיף לילד אך לא לחתום עד שלא בררת את כל הדברים הנלווים ויש!
בהצלחה
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
משמורת משותפת אפשרית רק כשיש הסכמה של שני הצדדים לכך. גם אם יגידו לך אחרת, תדעי שזה אפשרי רק בהסכמת שני הצדדים! אין אפשרות לכפות משמורת משותפת, גם לא בבית משפט. רק להסכים עליה.
פרידה ומשמורת
לגבי הגישור
רואה שיש לי חששות. יש לי קולות מפוצלים בתוכי. יש בי את האמונה החד משמעית שילדתי זקוקה לשנינו, והרבה.
אני רואה איך היא כמו פרפר או דבורה עוברת מהפרח שאני, לפרח שהוא ויונקת את הצוף לו היא זקוקה מכל אחד מאיתנו.
ולמרות זאת, יש מחשבות מחלישות בתוכי.האימהות שלי הופכת להיות בסימן שאלה. כמו אחרי לידתה, כשפתאום נחלשתי וכל דבר שאלתי אותו לגביה, כך גם עכשיו מתחיל גל החולשה להציף. אך אז - לאחר שנולדה - הגיע רגע ששברתי את הכלים. ולא הסכמתי להיות זו שלוקחת את תפקיד ה'לא יודעת' והוא (שגם נמצא במקצוע חינוכי) תמיד יודע הכל.
האם היא תרצה לחיות איתי? האם תבחר בי? - מה השאלות האלו בכלל? למה ביתי צריכה לבחור בי?
כל בוקר, ערב או צהרים כשהיא דורשת בדמעות את אבא - אני חושבת - הנה - היא רוצה אותו...
אסור להכנע למחשבות האלו.
אני נוכחת לעוד מהרגשות הפנימיים שלי. עולים כעסים מינוריים. כבר לעסתי אותם. הם מקרבנים אותי ואני לא מוכנה יותר להיות בעמדה של קורבן ביחסים.
לאור ההחלטה הזו - כתבתי לו מכתב תודה על כל שנות היחד שלנו. תודה על מה שנתן, תודה על מה שלא נתן. היה חשוב לי לכתוב את זה לפני שאנחנו מתחילים. כי אני מכירה את עצמי.
ויש גם מחשבות מתחשבנות. הוא יקח את זה, אני את זה. (אותו, אגב, זה ממש לא מעניין - כך לפחות הוא מצהיר כרגע). אבל אני רואה את אנרגיית ההתחשבנות שמציפה אותי.
אני חיה בקצוות. בין תחושות ההודייה על הקשר הזה, שכל כך רציתי בו, שפיזית התממש הביא לי מלאכית וחיבר אותי אל מי שלדעתי, הייתי צריכה להתחבר - לבין תחושות ההתחשבנות, הקורבן שרק מחכה שאפתח לו סדק בדלת...
רואה שיש לי חששות. יש לי קולות מפוצלים בתוכי. יש בי את האמונה החד משמעית שילדתי זקוקה לשנינו, והרבה.
אני רואה איך היא כמו פרפר או דבורה עוברת מהפרח שאני, לפרח שהוא ויונקת את הצוף לו היא זקוקה מכל אחד מאיתנו.
ולמרות זאת, יש מחשבות מחלישות בתוכי.האימהות שלי הופכת להיות בסימן שאלה. כמו אחרי לידתה, כשפתאום נחלשתי וכל דבר שאלתי אותו לגביה, כך גם עכשיו מתחיל גל החולשה להציף. אך אז - לאחר שנולדה - הגיע רגע ששברתי את הכלים. ולא הסכמתי להיות זו שלוקחת את תפקיד ה'לא יודעת' והוא (שגם נמצא במקצוע חינוכי) תמיד יודע הכל.
האם היא תרצה לחיות איתי? האם תבחר בי? - מה השאלות האלו בכלל? למה ביתי צריכה לבחור בי?
כל בוקר, ערב או צהרים כשהיא דורשת בדמעות את אבא - אני חושבת - הנה - היא רוצה אותו...
אסור להכנע למחשבות האלו.
אני נוכחת לעוד מהרגשות הפנימיים שלי. עולים כעסים מינוריים. כבר לעסתי אותם. הם מקרבנים אותי ואני לא מוכנה יותר להיות בעמדה של קורבן ביחסים.
לאור ההחלטה הזו - כתבתי לו מכתב תודה על כל שנות היחד שלנו. תודה על מה שנתן, תודה על מה שלא נתן. היה חשוב לי לכתוב את זה לפני שאנחנו מתחילים. כי אני מכירה את עצמי.
ויש גם מחשבות מתחשבנות. הוא יקח את זה, אני את זה. (אותו, אגב, זה ממש לא מעניין - כך לפחות הוא מצהיר כרגע). אבל אני רואה את אנרגיית ההתחשבנות שמציפה אותי.
אני חיה בקצוות. בין תחושות ההודייה על הקשר הזה, שכל כך רציתי בו, שפיזית התממש הביא לי מלאכית וחיבר אותי אל מי שלדעתי, הייתי צריכה להתחבר - לבין תחושות ההתחשבנות, הקורבן שרק מחכה שאפתח לו סדק בדלת...
פרידה ומשמורת
ווואו, עכשיו ריפרשתי וראיתי את התגובות. מרגש.
אז ככה. כבר הודעתי לו שיכול להיות שארצה לעבור למקום אחר. קרוב יותר למשפחתי. וכל זה יהיה כתוב בהסכם בינינו.
העניין הוא שאני לא מסוגלת להחליט על כך כרגע ובאופן הכי מיסטי המקום לידו אני גרה קורא לי להשאר.
רוצה להקשיב. רוצה לראות מה יש פה בשבילי.
וגם, נאמר לי שהוא יכול לדרוש את החזקה עליה. אחרי המשפט הזה נשברתי. זה הולם את קרעי הבטחון שיש לי בתוכי לגבי אמהותי.
אגב, אני מרגישה מאד בטוחה באמהות שלי. אך לא לידו. הוא הידען. מכיר ילדים ואת התפתחותם. הוא יכול להחליט לבקש אותה... לא יכולה אפילו לחשוב על זה...
אז ככה. כבר הודעתי לו שיכול להיות שארצה לעבור למקום אחר. קרוב יותר למשפחתי. וכל זה יהיה כתוב בהסכם בינינו.
העניין הוא שאני לא מסוגלת להחליט על כך כרגע ובאופן הכי מיסטי המקום לידו אני גרה קורא לי להשאר.
רוצה להקשיב. רוצה לראות מה יש פה בשבילי.
וגם, נאמר לי שהוא יכול לדרוש את החזקה עליה. אחרי המשפט הזה נשברתי. זה הולם את קרעי הבטחון שיש לי בתוכי לגבי אמהותי.
אגב, אני מרגישה מאד בטוחה באמהות שלי. אך לא לידו. הוא הידען. מכיר ילדים ואת התפתחותם. הוא יכול להחליט לבקש אותה... לא יכולה אפילו לחשוב על זה...
פרידה ומשמורת
אני יודעת שמשמורת משותפת היא בהסכמת שנינו. רוצה לייצר את התנאים הכי נכונים לכולנו.
החלוקה שהוא מציע כרגע מחלקת את כל שבועיים ליומיים ברצף אצלי, אח"כ אצלו ואז סופשבוע אצלו ואצלי. שבוע אחד היא תישן אצלי 4 לילות ושבוע אח"כ אצלו.
היא עוד קטנה לחצי שבוע, חצי שבוע. ע"פ כל ההמלצות הפסיכולוגיות שקיבלנו. ולא רק זה. בתוך היומיים אצלי/אצלו יהיו חלקי שעות עם השני (מביא/ה מהגן, מעביר/ה מחברה וכו')
יש כרגע שתי סוגיות (לא רגשיות) על הפרק:
החלוקה שהוא מציע כרגע מחלקת את כל שבועיים ליומיים ברצף אצלי, אח"כ אצלו ואז סופשבוע אצלו ואצלי. שבוע אחד היא תישן אצלי 4 לילות ושבוע אח"כ אצלו.
היא עוד קטנה לחצי שבוע, חצי שבוע. ע"פ כל ההמלצות הפסיכולוגיות שקיבלנו. ולא רק זה. בתוך היומיים אצלי/אצלו יהיו חלקי שעות עם השני (מביא/ה מהגן, מעביר/ה מחברה וכו')
יש כרגע שתי סוגיות (לא רגשיות) על הפרק:
- חלוקת השבוע - הכי נכון לנו ולה. כשהמיקוד מבחינתי הוא הנכונות עבורה.
- מעבר עתידי קרוב יותר למשפחה וחברים.
פרידה ומשמורת
אחרי שהודענו למשפחות - אמא שלו אמרה לי שהיא מצטערת אבל ממש מבינה אותי. היא מבינה את מגבלות בנה.
זה היה נחמד לשמוע.
זה היה נחמד לשמוע.
פרידה ומשמורת
_הכרת אדון שגר הרחק ממקום מגוריך ואתם רוצים לבנות קשר וזה כרוך במעבר דירה לאזור מגוריו...
אופס מוקש_
כן, חושבת על זה הרבה (אני אופטימית בשלב זה של הפרידה, לא?). העליתי את הסוגייה גם בפניו. הציעו לנו לכתוב כבר עכשיו הסכם ראיה שהוא משמורת משותפת וכזה שמתנהל ממרחק.
אבל לעניין זה - יש לי קושי: כי אם אני חושבת על ילדתי האהובה, לא הייתי רוצה להרחיקה מאביה. אביה יוכל לעבור לאזור שאנחנו נעבור אליו, אך לא יסכים לעבור לכל מקום. אין ספק שזו סוגייה לעסוק בה.
אמרתי לאישי-פרודי לעתיד - שזה יהיה מצחיק שאחרי כמה שנים שאני מציעה לו לעבור לאזורים אחרים בארץ - והוא אינו מסכים - זה יקרה אחרי שניפרד.
הייתי מאד שמחה לשמוע מנסיונן של נשים (או גברים) שהחליטו על משמורת משותפת (או שקלו והחליטו אחרת) - ואיך התנהלו בתוך זה. גם לאורך שנים.
אופס מוקש_
כן, חושבת על זה הרבה (אני אופטימית בשלב זה של הפרידה, לא?). העליתי את הסוגייה גם בפניו. הציעו לנו לכתוב כבר עכשיו הסכם ראיה שהוא משמורת משותפת וכזה שמתנהל ממרחק.
אבל לעניין זה - יש לי קושי: כי אם אני חושבת על ילדתי האהובה, לא הייתי רוצה להרחיקה מאביה. אביה יוכל לעבור לאזור שאנחנו נעבור אליו, אך לא יסכים לעבור לכל מקום. אין ספק שזו סוגייה לעסוק בה.
אמרתי לאישי-פרודי לעתיד - שזה יהיה מצחיק שאחרי כמה שנים שאני מציעה לו לעבור לאזורים אחרים בארץ - והוא אינו מסכים - זה יקרה אחרי שניפרד.
הייתי מאד שמחה לשמוע מנסיונן של נשים (או גברים) שהחליטו על משמורת משותפת (או שקלו והחליטו אחרת) - ואיך התנהלו בתוך זה. גם לאורך שנים.
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
וגם, נאמר לי שהוא יכול לדרוש את החזקה עליה
כרגע הוא לא ממש יכול. יש את חוק "חזקת הגיל הרך" עד גיל 6, שאז אלא אם האמא הוכיחה שאינה מסוגלת להיות אמא, הילדים אצל האמא. זה רק מגיל 6, וגם אם הכל בסדר אצל הצד המשמורן אז לא מעבירים ילד לחזקת הורה אחר פתאום באמצע החיים.
כרגע הוא לא ממש יכול. יש את חוק "חזקת הגיל הרך" עד גיל 6, שאז אלא אם האמא הוכיחה שאינה מסוגלת להיות אמא, הילדים אצל האמא. זה רק מגיל 6, וגם אם הכל בסדר אצל הצד המשמורן אז לא מעבירים ילד לחזקת הורה אחר פתאום באמצע החיים.
פרידה ומשמורת
עולם ומלואו תודה! אני באופן מפתיע מחכה לחיים שאחרי. יש לי חששות, ופחד מהלבד אבל אני כל כך רוצה לצאת מהתקיעות שנכנסנו אליה ומחכה לזמן שאחרי. עוד לא מחכה אפילו לבן זוג חדש מייד. אלא לחיים שאחרי, שאני מתמודדת עם כל מי שאני ומה שאני ויודעת שעשיתי כמיטב יכולתי בתוך היחסים.
קראתי את פרידה קשה. דף מעניין. גם אצלינו אני מרגישה שצריך להפרד פיזית. לשני בתים. אם יקרה שינוי לקראת חזרה- רק כך הוא יקרה. אני לא מחכה לזה, ובתוכי לא מאמינה שזה יכול לקרות. אבל בתור מחזיקת הפוטנציאל של הקשר הזה והמאמינה בו, אני מניחה שהסיפור הזה פורט על המיתר הזה.
במקרה שלנו, אני נשארת בבית שגרנו בו (השכור) והוא מחפש עכשיו בית אחר.
לא יודעת כמה אוכל לחיות בבית שעברנו אליו ביחד בתחילת הקשר שלנו. מצד שני, לא רוצה להעביר את ביתי עוד ועוד טלטלות. אז בינתיים אני פה.
קראתי את פרידה קשה. דף מעניין. גם אצלינו אני מרגישה שצריך להפרד פיזית. לשני בתים. אם יקרה שינוי לקראת חזרה- רק כך הוא יקרה. אני לא מחכה לזה, ובתוכי לא מאמינה שזה יכול לקרות. אבל בתור מחזיקת הפוטנציאל של הקשר הזה והמאמינה בו, אני מניחה שהסיפור הזה פורט על המיתר הזה.
במקרה שלנו, אני נשארת בבית שגרנו בו (השכור) והוא מחפש עכשיו בית אחר.
לא יודעת כמה אוכל לחיות בבית שעברנו אליו ביחד בתחילת הקשר שלנו. מצד שני, לא רוצה להעביר את ביתי עוד ועוד טלטלות. אז בינתיים אני פה.
פרידה ומשמורת
כרגע הוא לא ממש יכול. יש את חוק "חזקת הגיל הרך" עד גיל 6
אמרו לי שזה משתנה ממש בימים אלו. כבר לא יהיה כך. אברר את זה ביחידת הסיוע של בית המשפט.
העניין הוא, שאני כן חושבת שזה נכון לנו. וכל הרהור אחר מכניס אותי לעמדת התחשבנות, כעס ומעביר את כל התקשורת לפסים אחרים.
מאד הדהד לי נכון מאמר שקראתי.
תוכנית הורות
מעמוד 83 ואילך
אמרו לי שזה משתנה ממש בימים אלו. כבר לא יהיה כך. אברר את זה ביחידת הסיוע של בית המשפט.
העניין הוא, שאני כן חושבת שזה נכון לנו. וכל הרהור אחר מכניס אותי לעמדת התחשבנות, כעס ומעביר את כל התקשורת לפסים אחרים.
מאד הדהד לי נכון מאמר שקראתי.
תוכנית הורות
מעמוד 83 ואילך
פרידה ומשמורת
אשמח מאד לשמוע מנסיונן של נשים (או גברים) שהחליטו על משמורת משותפת (או שקלו והחליטו אחרת) - ואיך התנהלו בתוך זה. גם לאורך שנים.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
פרידה ומשמורת
בת שנתיים וחצי בלבד. היא לא יונקת? קשה לי לחשוב על תינוקת שתישן בנפרד מאמא כמה לילות בשבוע. את בטוחה שמשמורת משותפת לתינוקת כל כך קטנה טובה לילדה?
פרידה ומשמורת
בת שנתיים וחצי בלבד. היא לא יונקת?
היא נפרדה מהציצי באופן הדרגתי וקשוב לצרכיה לפני כשלושה חודשים...
קשה לי לחשוב על תינוקת שתישן בנפרד מאמא כמה לילות בשבוע
בלי שום קשר לציצי, קשה לחשוב...
מחיר הפרידה
היא נפרדה מהציצי באופן הדרגתי וקשוב לצרכיה לפני כשלושה חודשים...
קשה לי לחשוב על תינוקת שתישן בנפרד מאמא כמה לילות בשבוע
בלי שום קשר לציצי, קשה לחשוב...
מחיר הפרידה
-
- הודעות: 2367
- הצטרפות: 14 יולי 2007, 01:22
- דף אישי: הדף האישי של ריש_גלית*
פרידה ומשמורת
קודם כל קבלי .
שנית, לא קראתי ממש את כל הדף אבל אני מרגישה שאני חייבת להתריע נגד משמורת משותפת.
ממה שראיתי אצל חברותי היקרות הגרושות, המשמורת המשותפת תמיד הגיעה למצב שהאמא נשאה ברוב העול (הפיזי והנפשי) וכמובן ברוב בהוצאות הכספיות של גידול הילדים, ולא היה אפשר לחייב את האב לשלם פרוטה. נוצרה תלות ברצונו, ורצונו תמיד היה לא לשלם.
עוד עניין חשוב לא פחות - לדעתי ילד צריך בית אחד. ומנסיונן של חברותי הוא אכן יוצר לעצמו בית אחד אמיתי - אצל אמא. נוצרים מצבים אבסורדיים שהאמא צריכה להתעמת עם הילד על חוסר רצונו ללכת לאבא (שעה שהיא מבינה לצערה היטב את חוסר הרצון הזה), ובו בזמן להתעמת עם האבא שמאשים אותה בחוסר הרצון של הילד...
אני מבינה שכרגע המצב אצלכם טוב. אני מציעה לך לנצל את הקשר הטוב איתו כדי לא להסכים בשום אופן למשמורת משותפת. בייחוד עם תינוקת קטנה כל כך.
שנית, לא קראתי ממש את כל הדף אבל אני מרגישה שאני חייבת להתריע נגד משמורת משותפת.
ממה שראיתי אצל חברותי היקרות הגרושות, המשמורת המשותפת תמיד הגיעה למצב שהאמא נשאה ברוב העול (הפיזי והנפשי) וכמובן ברוב בהוצאות הכספיות של גידול הילדים, ולא היה אפשר לחייב את האב לשלם פרוטה. נוצרה תלות ברצונו, ורצונו תמיד היה לא לשלם.
עוד עניין חשוב לא פחות - לדעתי ילד צריך בית אחד. ומנסיונן של חברותי הוא אכן יוצר לעצמו בית אחד אמיתי - אצל אמא. נוצרים מצבים אבסורדיים שהאמא צריכה להתעמת עם הילד על חוסר רצונו ללכת לאבא (שעה שהיא מבינה לצערה היטב את חוסר הרצון הזה), ובו בזמן להתעמת עם האבא שמאשים אותה בחוסר הרצון של הילד...
אני מבינה שכרגע המצב אצלכם טוב. אני מציעה לך לנצל את הקשר הטוב איתו כדי לא להסכים בשום אופן למשמורת משותפת. בייחוד עם תינוקת קטנה כל כך.
-
- הודעות: 2367
- הצטרפות: 14 יולי 2007, 01:22
- דף אישי: הדף האישי של ריש_גלית*
פרידה ומשמורת
קראתי את מה שהחסרתי - הרעיונות לחלוקת הזמן ביניכם. נורא בעיני. לדעתי ומנסיונן של אחרות - זה כאב לב וחרטה שתלווה אותך עד שהילדה תגיע לבגרות, אם לא יותר.
כמובן שהקשר עם אבא חשוב ביותר. אני לא מציעה בשום אופן לוותר עליו או להחליש אותו. אני פשוט חושבת שזה נורא לילדה - ועלול להיות נורא גם לאמא - החלוקה הזאת בין ההורים. אפשר לדבר על סופי שבוע אצל אבא, אפשר להסכים על הוצאה מהגן בימים קבועים, אפשר אפילו לסכם שיתראו כל יום! שתהיה לה פינה משלה אצלו! ברור! אבל לא חלוקה יום אמא - יום אבא, או חצי שבוע או שבוע אחד היא תישן אצלי 4 לילות ושבוע אח"כ אצלו.
סליחה שאני כל כך נחרצת. זה פשוט כל כך ברור לי שזה רע לכולם. כן, גם לאבא. אם למשל כשהיא תגדל היא תבוא אליו רק כי היא חייבת (אני מקווה שזה לא יקרה! אבל אם) - זה יפגע נוראות ביחסים שלהם.
כמובן שהקשר עם אבא חשוב ביותר. אני לא מציעה בשום אופן לוותר עליו או להחליש אותו. אני פשוט חושבת שזה נורא לילדה - ועלול להיות נורא גם לאמא - החלוקה הזאת בין ההורים. אפשר לדבר על סופי שבוע אצל אבא, אפשר להסכים על הוצאה מהגן בימים קבועים, אפשר אפילו לסכם שיתראו כל יום! שתהיה לה פינה משלה אצלו! ברור! אבל לא חלוקה יום אמא - יום אבא, או חצי שבוע או שבוע אחד היא תישן אצלי 4 לילות ושבוע אח"כ אצלו.
סליחה שאני כל כך נחרצת. זה פשוט כל כך ברור לי שזה רע לכולם. כן, גם לאבא. אם למשל כשהיא תגדל היא תבוא אליו רק כי היא חייבת (אני מקווה שזה לא יקרה! אבל אם) - זה יפגע נוראות ביחסים שלהם.
-
- הודעות: 1539
- הצטרפות: 20 דצמבר 2007, 20:56
- דף אישי: הדף האישי של אלטר_אגו*
פרידה ומשמורת
וולקאם טו דה קלאב. @}
מצטערת שאני לא יכולה לעזור בקשר למשמורת משושפת, אני יודעת רק שזה באמת לא מקובל בגיל כל כך צעיר, ונחשב מתאים לילדים יותר גדולים.
מצטערת שאני לא יכולה לעזור בקשר למשמורת משושפת, אני יודעת רק שזה באמת לא מקובל בגיל כל כך צעיר, ונחשב מתאים לילדים יותר גדולים.
פרידה ומשמורת
ריש גלית - תודה על נקודות למחשבה. אקח אותן איתי לגישור.
יחד עם זאת, עדיין מחפשת את אלה שחיים במשמורת משותפת וזה טוב להם. (אגב, יש לי שכנים שכך חיים כבר 7 שנים. אמנם כשנפרדו הילדים היו יותר גדולים אך אין ספק שהיחסים הטובים בינהם, היו המתכונת לזה, ועדיין).
רוצה לדעת על הסדרים שונים, על אפשרויות, על פתרונות, על קשיים שבדרך. ממי שחי ע"פ משמורת המשותפת.
תודה
יחד עם זאת, עדיין מחפשת את אלה שחיים במשמורת משותפת וזה טוב להם. (אגב, יש לי שכנים שכך חיים כבר 7 שנים. אמנם כשנפרדו הילדים היו יותר גדולים אך אין ספק שהיחסים הטובים בינהם, היו המתכונת לזה, ועדיין).
רוצה לדעת על הסדרים שונים, על אפשרויות, על פתרונות, על קשיים שבדרך. ממי שחי ע"פ משמורת המשותפת.
תודה
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
בהמשך למה שכתבה ריש גלית, אפשר להגיע להסדרי ראיה שהם כמו של משמורת משותפת (מבחינת הזמן השווה), אבל עדיין המשמורת אצלך. יש לזה משמעויות לגבי החלטה על דברים קריטיים שקשורים לילדים, שאולי כרגע פחות מדברים אליך: לאיזה בי"ס לרשום, טיפולים רפואיים למיניהם וכן, גם מקום מגורים. וכך אמורה להמנע הבעיה של חוסר תמיכה (בעיקר כלכלית). כלומר - ככה האב משלם מזונות עבור הילד.
במשמורת משותפת יש כמה קונספטים אפשריים. מכיוון שזה תמיד בהסכמת שני ההורים, כל זוג קובע את הורסיה שנוחה לו. יש כאלו שעושים יום כאן יום כאן, יש כאלו שעושים חצי שבוע חצי שבוע. זה בהחלט לא מקובל להתחיל את זה בכזה גיל, כי זה הרבה זמן לילד בלי האם. לכל אופציה יש יתרונות וחסרונות כמובן. ככל שההורים שלמים עם האופציה שנבחרה ככה גם לילד יותר קל (כמו בכל דבר), אם כי חייבת להגיד שבעיני שתי האפשרויות בעיקר גרועות כי:
לדעתי ילד צריך בית אחד. ומנסיונן של חברותי הוא אכן יוצר לעצמו בית אחד אמיתי - אצל אמא
במשמורת משותפת יש כמה קונספטים אפשריים. מכיוון שזה תמיד בהסכמת שני ההורים, כל זוג קובע את הורסיה שנוחה לו. יש כאלו שעושים יום כאן יום כאן, יש כאלו שעושים חצי שבוע חצי שבוע. זה בהחלט לא מקובל להתחיל את זה בכזה גיל, כי זה הרבה זמן לילד בלי האם. לכל אופציה יש יתרונות וחסרונות כמובן. ככל שההורים שלמים עם האופציה שנבחרה ככה גם לילד יותר קל (כמו בכל דבר), אם כי חייבת להגיד שבעיני שתי האפשרויות בעיקר גרועות כי:
לדעתי ילד צריך בית אחד. ומנסיונן של חברותי הוא אכן יוצר לעצמו בית אחד אמיתי - אצל אמא
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
כתבתי לפני שראיתי את מה שכתבת.
אני חושבת שהמתכון להצלחה מחייב: יחסים טובים, מגורים בצמידות, נכונות לא להתנתק לגמרי בפרידה (מה שקשה מאוד בדרך כלל כשמתגרשים). אני מקווה שאכן יש פה כאלו שיוכלו לספר לך מנסיונם.
אני חושבת שהמתכון להצלחה מחייב: יחסים טובים, מגורים בצמידות, נכונות לא להתנתק לגמרי בפרידה (מה שקשה מאוד בדרך כלל כשמתגרשים). אני מקווה שאכן יש פה כאלו שיוכלו לספר לך מנסיונם.
פרידה ומשמורת
יש לזה משמעויות לגבי החלטה על דברים קריטיים שקשורים לילדים, שאולי כרגע פחות מדברים אליך: לאיזה בי"ס לרשום, טיפולים רפואיים למיניהם וכן, גם מקום מגורים
ע"פ השיחות שלנו כרגע (וכמובן שיעוגנו בהסכם) יש לנו הסכמה לגבי אופן החינוך וכמובן שעלותו תתחלק בינינו. אלא אם כן (ואת זה גם העליתי) שלא יהיה לאחד מאיתנו את התקציב לכך, ואז נצטרך לדון בכך שוב. טיפולים רפואיים - גם על זה דיברנו (ולשימחתי אנחנו באותו ראש) שבתור הולכים לטיפולים אלטרנטיביים זו בהחלט יכולה להיות הוצאה גדולה. אני מניחה שגם זה יסוכם.
אם אני מבינה אותו נכון, אז הוא רוצה שהיא תישן אצלו מחצית מהשבוע. ביעוץ ה"מוזר" שקיבלנו מפסיכולוגית, נאמר לנו שמה שנחליט עליו ויהיה טוב לשנינו יהיה גם טוב לילדה. כרגע קבעתי פגישה עם פסיכולוג אחר. כי מה שממש מרגש זה שאת בן זוגי מאד מטריד ומעציב שלביתי יהיו שני בתים, מצד שני הוא לא רוצה לוותר על זה, כי הוא בפועל גידל, הרדים, האכיל אותה הרבה (מנסה לא להכנס להתחשבנות פה...).
יש לי חברה גרושה פסיכולוגית, שלא עברה משמורת משותפת, אבל בהחלט חושבת שילד שההורים שלו נותנים לו שני בתים - לא חייב להיות קושי פה לילד. אלא שינוי והסתגלות לחוקי-חיים חדשים.
אל תתפסו אותי במילה. אני עדיין מעכלת, מנסה להבין. עוד לא סגרנו פה שום דבר.
אפילו היום העליתי את השאלה לגבי - האם עשינו את הכל? והוא אמר - השאלה היא האם אנחנו רוצים לעשות את הכל... כי מבחינתו לא בטוח שהוא רוצה
התגובות עד כה, נותנות לי תמונה חשובה. בעיקר לתפקידי כאמא. מחפשת עוד ועוד תגובות גם מנסיונות טובים במשמורת משותפת כדי שתהיה לי תמונה כללית.
ע"פ השיחות שלנו כרגע (וכמובן שיעוגנו בהסכם) יש לנו הסכמה לגבי אופן החינוך וכמובן שעלותו תתחלק בינינו. אלא אם כן (ואת זה גם העליתי) שלא יהיה לאחד מאיתנו את התקציב לכך, ואז נצטרך לדון בכך שוב. טיפולים רפואיים - גם על זה דיברנו (ולשימחתי אנחנו באותו ראש) שבתור הולכים לטיפולים אלטרנטיביים זו בהחלט יכולה להיות הוצאה גדולה. אני מניחה שגם זה יסוכם.
אם אני מבינה אותו נכון, אז הוא רוצה שהיא תישן אצלו מחצית מהשבוע. ביעוץ ה"מוזר" שקיבלנו מפסיכולוגית, נאמר לנו שמה שנחליט עליו ויהיה טוב לשנינו יהיה גם טוב לילדה. כרגע קבעתי פגישה עם פסיכולוג אחר. כי מה שממש מרגש זה שאת בן זוגי מאד מטריד ומעציב שלביתי יהיו שני בתים, מצד שני הוא לא רוצה לוותר על זה, כי הוא בפועל גידל, הרדים, האכיל אותה הרבה (מנסה לא להכנס להתחשבנות פה...).
יש לי חברה גרושה פסיכולוגית, שלא עברה משמורת משותפת, אבל בהחלט חושבת שילד שההורים שלו נותנים לו שני בתים - לא חייב להיות קושי פה לילד. אלא שינוי והסתגלות לחוקי-חיים חדשים.
אל תתפסו אותי במילה. אני עדיין מעכלת, מנסה להבין. עוד לא סגרנו פה שום דבר.
אפילו היום העליתי את השאלה לגבי - האם עשינו את הכל? והוא אמר - השאלה היא האם אנחנו רוצים לעשות את הכל... כי מבחינתו לא בטוח שהוא רוצה
התגובות עד כה, נותנות לי תמונה חשובה. בעיקר לתפקידי כאמא. מחפשת עוד ועוד תגובות גם מנסיונות טובים במשמורת משותפת כדי שתהיה לי תמונה כללית.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
פרידה ומשמורת
במשמורת משותפת יש כמה קונספטים אפשריים. מכיוון שזה תמיד בהסכמת שני ההורים, כל זוג קובע את הורסיה שנוחה לו.
אני רוצה רק לסייג שהסכמת שני ההורים היא לעניין הגיל הרך בלבד. אחר כך האבא יכול לבקש משמורת משותפת, העובדת הסוציאלית שהשופט ממנה עלולה להסכים למשמורת כזו, ולשופט יש זכות לקבל את המלצתה למרות התנגדות האמא. וכיום המדיניות של שירותי הרווחה היא לעודד משמורת משותפת כברירת מחדל. לצערי הרב אני יודעת זאת מניסיון של ימים אלה ממש.
אני רוצה רק לסייג שהסכמת שני ההורים היא לעניין הגיל הרך בלבד. אחר כך האבא יכול לבקש משמורת משותפת, העובדת הסוציאלית שהשופט ממנה עלולה להסכים למשמורת כזו, ולשופט יש זכות לקבל את המלצתה למרות התנגדות האמא. וכיום המדיניות של שירותי הרווחה היא לעודד משמורת משותפת כברירת מחדל. לצערי הרב אני יודעת זאת מניסיון של ימים אלה ממש.
פרידה ומשמורת
העובדת הסוציאלית שהשופט ממנה עלולה
לצערי הרב אני יודעת זאת מניסיון של ימים אלה ממש
מדברייך אני קולטת (או שמא אני טועה) שהמשמורת שהאב מבקש הוא גם איזה אקט נגדך, או מתוך מאבקי כוח בך (נניח מזונות).
אשמח לדעת למה לצערך? האם אין לילד צורך אמיתי בשני הוריו?
לצערי הרב אני יודעת זאת מניסיון של ימים אלה ממש
מדברייך אני קולטת (או שמא אני טועה) שהמשמורת שהאב מבקש הוא גם איזה אקט נגדך, או מתוך מאבקי כוח בך (נניח מזונות).
אשמח לדעת למה לצערך? האם אין לילד צורך אמיתי בשני הוריו?
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
פרידה ומשמורת
ברוכה הבאה לסירתנו המיטלטלת. כולנו נחזיק ביחד ידיים ואחרי כל גל גדול ננשום ונתחבק ונלמד שיש חיים לנהל פה והם מתנהלים גם אם נדמה לנו שהם עצרו..(-:
ואחרי הפתיח הדרמטי משהו, אומר לך מה שאצליח עכשיו ומקסימום נמשיך אחר כך.
קודם כל מה דעתך לא לסכם עוד שום הסכם להתחיל את הפרידה ביניכם. להפריד בתים ולראות איך הקטנה שלכם מגיבה כשהולכים לאבא לישון, איך את מגיבה, איך אבא מגיב.
תחליטו על נסיון, בואי נאמר של שלושה חודשים - חצי שנה. תבחנו את האפשרויות. בזמן הזה יהיה פיר אם הוא ישלם לך כנהוג מזונות ו 40% משכר הדירה.
נראה לי יותר נכון לעשות זאת כך, לא?
אנחנו פרודים כבר (נדמה לי) מעל שנה ולא גרושים על הנייר עדיין.
לגבי המרחק - לדעתי אין מה לעשות, אי אפשר לרצות הכל והורים גרושים הם בדרך כלל מוגבלים באפשרויות מעבר הדירה , יש גם לרוב ירידה ברמה כלכלית. ככה זה. (לא פקניק). לא נראה לי נורא כל כך להחליט על רדיוס. כמובן שגם את זה תצטרכו לבחון היטב בינכם. אולי אפשר בעתיד להסכים לעבור ביחד לאיזור אחר - זה בהחלט דורש מזל ותאום מירבי.
תחשבי על זה שלי היו פנטזיות לקחת את הילדים שלי אולי לסיבוב ארוך בחו"ל....נגוז! אין מצב.
לגבי המשמורת המשותפת, להרגשתי עדיף שילדה כה קטנה תהיה בבית אחד. אבל מכירה ילדה שהיא במשמורת משותפת מגיל מאוד קטן (נדמה לי 3) - אז עושים את זה- לא יודעת איך הם חווים את זה ואיך הילדה בתוך זה.
אצלנו יש סיכומים עקרוניים לגבי ביקורים ודמי מזונות. בסופו של דבר החיים כל כך מסובכים שאת הסיכום על הביקורים אנחנו לא מיישמים. הילדים רואים את אבא פחות ממה שחשבנו והוא ....חופשי יותר מילדים.
עלי נופל עומס של שני ילדים סביב השעון וזה ממש ממש לא קל. אך מצד שני אנחנו כרגע במה שקוראים חינוך ביתי ואני משתדלת להיות גמישה עם האבא שקורס תחת הנטל הכלכלי.
יש לציין שהוא מאוד תומך, עוזר ונרתם לכל משימה גברית. הילדים רואים בו אבא לכל דבר ומאוד מאוד אוהבים ללכת אליו ואיתו.
הקטן (בן 3 עדיין יונק) לא מוכן לישון אצלו עדיין.
עד כאן בינתיים (-:
ואחרי הפתיח הדרמטי משהו, אומר לך מה שאצליח עכשיו ומקסימום נמשיך אחר כך.
קודם כל מה דעתך לא לסכם עוד שום הסכם להתחיל את הפרידה ביניכם. להפריד בתים ולראות איך הקטנה שלכם מגיבה כשהולכים לאבא לישון, איך את מגיבה, איך אבא מגיב.
תחליטו על נסיון, בואי נאמר של שלושה חודשים - חצי שנה. תבחנו את האפשרויות. בזמן הזה יהיה פיר אם הוא ישלם לך כנהוג מזונות ו 40% משכר הדירה.
נראה לי יותר נכון לעשות זאת כך, לא?
אנחנו פרודים כבר (נדמה לי) מעל שנה ולא גרושים על הנייר עדיין.
לגבי המרחק - לדעתי אין מה לעשות, אי אפשר לרצות הכל והורים גרושים הם בדרך כלל מוגבלים באפשרויות מעבר הדירה , יש גם לרוב ירידה ברמה כלכלית. ככה זה. (לא פקניק). לא נראה לי נורא כל כך להחליט על רדיוס. כמובן שגם את זה תצטרכו לבחון היטב בינכם. אולי אפשר בעתיד להסכים לעבור ביחד לאיזור אחר - זה בהחלט דורש מזל ותאום מירבי.
תחשבי על זה שלי היו פנטזיות לקחת את הילדים שלי אולי לסיבוב ארוך בחו"ל....נגוז! אין מצב.
לגבי המשמורת המשותפת, להרגשתי עדיף שילדה כה קטנה תהיה בבית אחד. אבל מכירה ילדה שהיא במשמורת משותפת מגיל מאוד קטן (נדמה לי 3) - אז עושים את זה- לא יודעת איך הם חווים את זה ואיך הילדה בתוך זה.
אצלנו יש סיכומים עקרוניים לגבי ביקורים ודמי מזונות. בסופו של דבר החיים כל כך מסובכים שאת הסיכום על הביקורים אנחנו לא מיישמים. הילדים רואים את אבא פחות ממה שחשבנו והוא ....חופשי יותר מילדים.
עלי נופל עומס של שני ילדים סביב השעון וזה ממש ממש לא קל. אך מצד שני אנחנו כרגע במה שקוראים חינוך ביתי ואני משתדלת להיות גמישה עם האבא שקורס תחת הנטל הכלכלי.
יש לציין שהוא מאוד תומך, עוזר ונרתם לכל משימה גברית. הילדים רואים בו אבא לכל דבר ומאוד מאוד אוהבים ללכת אליו ואיתו.
הקטן (בן 3 עדיין יונק) לא מוכן לישון אצלו עדיין.
עד כאן בינתיים (-:
פרידה ומשמורת
תודה נקודות. עוזר לי שמישהי שעוברת את זה כותבת.
כן, גם על זה חשבתי ואף הצעתי. קיבלנו המלצה חמה מאיזה מגשרת שנפגשנו איתה לנסיון, שהדברים האלו יפים בדיבורים אבל אח"כ כשרוצים סוףסוף לשבת לכתוב את המסמך, יכולים להכנס שיקולים שלא היו בהתחלה שישפיעו לא טוב על ההסדר.
לגבי מזונות. איך לאמר, אני הכנסתי יותר כסף למערכת היחסים הזו, מתחילתה עוד לפני הילדה. בשנה הראשונה השתווינו. לא שאני מרוויחה יותר, אלא שכרגע יש לי ירושה שאני חיה ממנה. הוא מאידך, עובד במערכת החינוך. ואני ממש שמחה בשבילו כי זה מרגיש כמו היעוד שלו. אך כפי שכולנו יודעים, מערכת החינוך משלמת שכ"ד + חשבון חשמל לא יותר...
לא שזה צריך לעניין אותי. אנחנו נלך לפי החוק. אגב, ביררנו, (לא לעומק) וגם במשמורת משותפת יש איזה תשלום מצידו.
שלי... מוכן להרתם לכל משימה נשית... (למשל, הוא בזמנו הציע להניק את ביתנו... ) או להקריא סיפורים, לבשל יחד וכו'. אני אמונה על המשימות הגבריות בבית... ברובן - לא רוצה להגזים.
בכל מקרה, יש ביננו שילוב של תפקידים עשיר ומגוון של שני המגדרים, לשנינו.
כן, גם על זה חשבתי ואף הצעתי. קיבלנו המלצה חמה מאיזה מגשרת שנפגשנו איתה לנסיון, שהדברים האלו יפים בדיבורים אבל אח"כ כשרוצים סוףסוף לשבת לכתוב את המסמך, יכולים להכנס שיקולים שלא היו בהתחלה שישפיעו לא טוב על ההסדר.
לגבי מזונות. איך לאמר, אני הכנסתי יותר כסף למערכת היחסים הזו, מתחילתה עוד לפני הילדה. בשנה הראשונה השתווינו. לא שאני מרוויחה יותר, אלא שכרגע יש לי ירושה שאני חיה ממנה. הוא מאידך, עובד במערכת החינוך. ואני ממש שמחה בשבילו כי זה מרגיש כמו היעוד שלו. אך כפי שכולנו יודעים, מערכת החינוך משלמת שכ"ד + חשבון חשמל לא יותר...
לא שזה צריך לעניין אותי. אנחנו נלך לפי החוק. אגב, ביררנו, (לא לעומק) וגם במשמורת משותפת יש איזה תשלום מצידו.
שלי... מוכן להרתם לכל משימה נשית... (למשל, הוא בזמנו הציע להניק את ביתנו... ) או להקריא סיפורים, לבשל יחד וכו'. אני אמונה על המשימות הגבריות בבית... ברובן - לא רוצה להגזים.
בכל מקרה, יש ביננו שילוב של תפקידים עשיר ומגוון של שני המגדרים, לשנינו.
פרידה ומשמורת
הולכת לישון עם קושי בבטן. לאור התגובות פה.
האם משהו באינסטינקטים שלי לא נכון? לא קולט?
האם משמורת משותפת בגילה לא נכונה לה?
האם אני עושה טעות בתחושות שלי?
ואולי אין לי דרך לדעת אלא לנסות, כמו שהציעה נקודות. תחושות קשות.
האם משהו באינסטינקטים שלי לא נכון? לא קולט?
האם משמורת משותפת בגילה לא נכונה לה?
האם אני עושה טעות בתחושות שלי?
ואולי אין לי דרך לדעת אלא לנסות, כמו שהציעה נקודות. תחושות קשות.
-
- הודעות: 2367
- הצטרפות: 14 יולי 2007, 01:22
- דף אישי: הדף האישי של ריש_גלית*
פרידה ומשמורת
לא רוצה להעצים את התחושות הקשות שלך. את יוצאת לדרך חדשה, וכמו בכל שינוי יש הרבה טוב ואופטימיות יחד עם הקושי (-:.
רציתי להוסיף שאבא שלי, שהוא עו"ד לענייני משפחה ומגשר, יעץ לשתי חברותי הנ"ל, כשהיו בתחילת תהליך הגירושין, לא להסכים בשום אופן למשמורת משותפת. ובשנים שחלפו מאז הן כבר אמרו לי כמה פעמים שכל מה שהוא הזהיר אותן מפניו - אכן קרה )-:.
אבל במקרים ההם היתה סיטואציה של כעס, חוסר אמון, פחד וכדומה, ולכן הנשים מיהרו להסכים למה שהגברים רצו - העיקר להיפרד "בטוב". ה"בטוב" הזה גבה מהן מחיר גבוה אח"כ, כספית ובעיקר נפשית. פה נכנסה לתמונה אשה חדשה שהסיתה, שם פעל דפוס ותיק של האשמה, טרור וקמצנות... והקושי העיקרי הוא שאלה יחסים שנמשכים כל החיים בעצם, וכשצריך להמשיך לקיים משא ומתן בלתי פוסק מפני שהדברים שנסגרו "בטוב" (כלומר - האשה ויתרה והסכימה למשמורת משותפת, ובפועל נשאה בעול כמעט לבדה) נפתחים "ברע"... זה רע לכולם.
המצב שאת מתארת נשמע מצוין לעומת הפרידות שאני מכירה. היאחזו בזה! כל עוד היחסים ביניכם טובים - לילדה שלכם יהיה טוב... @} הוא נשמע כמו אבא נפלא. (ועדיין, הוא לא אמא. תינוקות ופעוטות, וגם ילדים קטנים צריכים - לדעתי - קודם כל את אמא).
לגבי מזונות - זה לא משנה ממה את חיה. יש לו משכורת והוא אמור להשתתף בפרנסת הילדה שלו. ואם היא תהיה בעיקר אצלך אבל על הנייר תהיה משמורת משותפת - הוא לא יתחלק איתך בנטל הכספי. ואגב, ממילא מדובר בסכום די נמוך... ולכן כדאי בכל מקרה לעגן בהסכם כתוב דברים כמו תשלום לחינוך פרטי, לרפואה אלטרנטיבית וכד'. כי אלה תוספות לעלות המחיה הרגילה.
אני אגיד את זה אחרת: מי לדעתך ילך איתה לקנות לה נעליים? ממי היא תבקש תחפושת נסיכה לפורים? מי ירוץ איתה לרופא על חשבון יום עבודה?
אני לא אומרת שבכל משפחה יש תשובה קבועה לדברים האלה, אבל אם תעשי סקר... לא רוצה לחשוב מה תהיה התשובה הממוצעת.
או כמו שכתבה לך נקודות:
_אצלנו יש סיכומים עקרוניים לגבי ביקורים ודמי מזונות. בסופו של דבר החיים כל כך מסובכים שאת הסיכום על הביקורים אנחנו לא מיישמים. הילדים רואים את אבא פחות ממה שחשבנו והוא ....חופשי יותר מילדים.
עלי נופל עומס של שני ילדים סביב השעון וזה ממש ממש לא קל._
ואחרי כל זה -
לילה טוב! .
רציתי להוסיף שאבא שלי, שהוא עו"ד לענייני משפחה ומגשר, יעץ לשתי חברותי הנ"ל, כשהיו בתחילת תהליך הגירושין, לא להסכים בשום אופן למשמורת משותפת. ובשנים שחלפו מאז הן כבר אמרו לי כמה פעמים שכל מה שהוא הזהיר אותן מפניו - אכן קרה )-:.
אבל במקרים ההם היתה סיטואציה של כעס, חוסר אמון, פחד וכדומה, ולכן הנשים מיהרו להסכים למה שהגברים רצו - העיקר להיפרד "בטוב". ה"בטוב" הזה גבה מהן מחיר גבוה אח"כ, כספית ובעיקר נפשית. פה נכנסה לתמונה אשה חדשה שהסיתה, שם פעל דפוס ותיק של האשמה, טרור וקמצנות... והקושי העיקרי הוא שאלה יחסים שנמשכים כל החיים בעצם, וכשצריך להמשיך לקיים משא ומתן בלתי פוסק מפני שהדברים שנסגרו "בטוב" (כלומר - האשה ויתרה והסכימה למשמורת משותפת, ובפועל נשאה בעול כמעט לבדה) נפתחים "ברע"... זה רע לכולם.
המצב שאת מתארת נשמע מצוין לעומת הפרידות שאני מכירה. היאחזו בזה! כל עוד היחסים ביניכם טובים - לילדה שלכם יהיה טוב... @} הוא נשמע כמו אבא נפלא. (ועדיין, הוא לא אמא. תינוקות ופעוטות, וגם ילדים קטנים צריכים - לדעתי - קודם כל את אמא).
לגבי מזונות - זה לא משנה ממה את חיה. יש לו משכורת והוא אמור להשתתף בפרנסת הילדה שלו. ואם היא תהיה בעיקר אצלך אבל על הנייר תהיה משמורת משותפת - הוא לא יתחלק איתך בנטל הכספי. ואגב, ממילא מדובר בסכום די נמוך... ולכן כדאי בכל מקרה לעגן בהסכם כתוב דברים כמו תשלום לחינוך פרטי, לרפואה אלטרנטיבית וכד'. כי אלה תוספות לעלות המחיה הרגילה.
אני אגיד את זה אחרת: מי לדעתך ילך איתה לקנות לה נעליים? ממי היא תבקש תחפושת נסיכה לפורים? מי ירוץ איתה לרופא על חשבון יום עבודה?
אני לא אומרת שבכל משפחה יש תשובה קבועה לדברים האלה, אבל אם תעשי סקר... לא רוצה לחשוב מה תהיה התשובה הממוצעת.
או כמו שכתבה לך נקודות:
_אצלנו יש סיכומים עקרוניים לגבי ביקורים ודמי מזונות. בסופו של דבר החיים כל כך מסובכים שאת הסיכום על הביקורים אנחנו לא מיישמים. הילדים רואים את אבא פחות ממה שחשבנו והוא ....חופשי יותר מילדים.
עלי נופל עומס של שני ילדים סביב השעון וזה ממש ממש לא קל._
ואחרי כל זה -
לילה טוב! .
-
- הודעות: 384
- הצטרפות: 25 ינואר 2009, 00:00
- דף אישי: הדף האישי של שוות_נפש*
פרידה ומשמורת
שלום נפרדת, אם אפשר אני רוצה לחזק את הדברים שכותבת לך ריש גלית, מה שאני רואה אצל חברה טובה שלי עם משמורת משותפת, זה שני ילדים מאד כועסים, עייפים ומוחים על מר גורלם..ילדים שלא רוצים ללכת לאביהם, שרוצים להתמקם במקום אחד עם פינה אחת שלהם.. לא להגיע מידי כמה ימים למיטה קרה שלא ישנו עליה כמה ימים.. הילד נקשר לריחות של ביתו.. הילד צריך לראות את הבגד שזרק על הריצפה בבוקר..לראות אותו בערב... המשכיות... זה הבסיס לכל השאר..
רוב הזמן חברתי משכנעת את ילדיה ללכת כי לא נעים מאבא.. הוא נעלב וכועס..
מצב מטופש ,לא בריא , לא טבעי. ילד צריך בית אחד, מיטה אחת, ארון בגדים אחד..
לפני כמה ערבים היא היתה אצלי והטלפון שלה צלצל, הילדה שלה אומרת לה "אמא את באה לאסוף אותי".. וחברתי עונה לה "אבל את אצל אבא הערב".. "אוף נכון אבל רציתי לישון אצלך"..
נשבר לי הלב... מצטערת.. זה לא מקל עליך.. ההחלטה קשה.. אבל שימי את טובת ילדתך לפני טובתו של פרודך.. הרי את לא הולכת להפריד בניהם חלילה..
רוב הזמן חברתי משכנעת את ילדיה ללכת כי לא נעים מאבא.. הוא נעלב וכועס..
מצב מטופש ,לא בריא , לא טבעי. ילד צריך בית אחד, מיטה אחת, ארון בגדים אחד..
לפני כמה ערבים היא היתה אצלי והטלפון שלה צלצל, הילדה שלה אומרת לה "אמא את באה לאסוף אותי".. וחברתי עונה לה "אבל את אצל אבא הערב".. "אוף נכון אבל רציתי לישון אצלך"..
נשבר לי הלב... מצטערת.. זה לא מקל עליך.. ההחלטה קשה.. אבל שימי את טובת ילדתך לפני טובתו של פרודך.. הרי את לא הולכת להפריד בניהם חלילה..
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
פרידה ומשמורת
טוב,
אני ממשיכה.
אני חושבת שאם הוא עוסק בחינוך, הוא אמור להבין היטב כיצד זה יכול להשפיע על ילד שהוא מתחיל להיטלטל מבית לבית.
הוא לא הופך לדמות פחות חשובה או פחות אהובה, אם הרצף לא יהיה אצלו- נהפוכו, לפני כמה ימים אמרה לי ביתי (הייתי המומה מזה): אני אוהבת את אבא יותר, הוא אף פעם לא כועס.
טוב, זה גם לא נכון וגם לא ממש "כוחות" להשוות את האינטנסיביות שלנו לעומת המפגשים הנעימים /הקצובים/ העירניים שיש עם אבא.
אבל הראתי עסקים כרגיל ואמרתי לה שאם ככה אז טוב.
תכלס אין לי עם זה שום בעיה- רק מראה לך עד כמה הם מחוברים לאבא והם ממש לא רואים אותו הרבה.
כל סכום שתחתמי איתו (דמי מזונות), אל תשכחי להצמיד למדד.
אני לקחתי דוגמא של חוזה גירושין באינטרנט ולא נעזרת בעו"ד. אם את רוצה עזרה בנושא זה - אנחנו יכולות להמשיך במייל.
ואני חוזרת לעניין המשמורת.
תני לו לראות את הילדה המון המון אבל שתישן במקום קבוע.
תראי יכול להיות שלכם מתאים משמורת, אין לי מושג. בכל מקרה אם זה ככה אתם לדעתי חייבים לגור מאוד מאוד קרוב ולהיות מאוד קרובים ומתקשרים בחיי היומיום. (שזה עדיף ורצוי בכל מקרה, אבל מעצה של עו"ד שהתגרש: במשמורת אין מצב שזה יהיה אחרת!)
אני מבינה את הפחדים שהכניסו לך בעניין של לסגור עניינים מהר. אבל אם אתם הולכים על משמורת ולא מתוך מריבה ונקמנות אלא מתוך רצון אמיתי להיום שם בשביל הילדה- קשה לי להאמין שמישהו מכם יבגוד בשני כי טובת הילדה תהיה לנגד עיניכם כל הזמן.
אני עדיין חושבת שכדאי להחליט על תקופת נסיון מוגדרת ולהרגיש את הנושא בשטח, לפני שאתם חותמים חוזים.
אל תתייאשי, עוד חיים שלמים לפנייך ולבטח עוד הרבה הרבה ימים טובים.
קחי נשימה כי זה לא קל בהתחלה, אבל אחרי שנכנסים לשגרת חיים - זה כבר הרבה יותר טוב.
אני ממשיכה.
אני חושבת שאם הוא עוסק בחינוך, הוא אמור להבין היטב כיצד זה יכול להשפיע על ילד שהוא מתחיל להיטלטל מבית לבית.
הוא לא הופך לדמות פחות חשובה או פחות אהובה, אם הרצף לא יהיה אצלו- נהפוכו, לפני כמה ימים אמרה לי ביתי (הייתי המומה מזה): אני אוהבת את אבא יותר, הוא אף פעם לא כועס.
טוב, זה גם לא נכון וגם לא ממש "כוחות" להשוות את האינטנסיביות שלנו לעומת המפגשים הנעימים /הקצובים/ העירניים שיש עם אבא.
אבל הראתי עסקים כרגיל ואמרתי לה שאם ככה אז טוב.
תכלס אין לי עם זה שום בעיה- רק מראה לך עד כמה הם מחוברים לאבא והם ממש לא רואים אותו הרבה.
כל סכום שתחתמי איתו (דמי מזונות), אל תשכחי להצמיד למדד.
אני לקחתי דוגמא של חוזה גירושין באינטרנט ולא נעזרת בעו"ד. אם את רוצה עזרה בנושא זה - אנחנו יכולות להמשיך במייל.
ואני חוזרת לעניין המשמורת.
תני לו לראות את הילדה המון המון אבל שתישן במקום קבוע.
תראי יכול להיות שלכם מתאים משמורת, אין לי מושג. בכל מקרה אם זה ככה אתם לדעתי חייבים לגור מאוד מאוד קרוב ולהיות מאוד קרובים ומתקשרים בחיי היומיום. (שזה עדיף ורצוי בכל מקרה, אבל מעצה של עו"ד שהתגרש: במשמורת אין מצב שזה יהיה אחרת!)
אני מבינה את הפחדים שהכניסו לך בעניין של לסגור עניינים מהר. אבל אם אתם הולכים על משמורת ולא מתוך מריבה ונקמנות אלא מתוך רצון אמיתי להיום שם בשביל הילדה- קשה לי להאמין שמישהו מכם יבגוד בשני כי טובת הילדה תהיה לנגד עיניכם כל הזמן.
אני עדיין חושבת שכדאי להחליט על תקופת נסיון מוגדרת ולהרגיש את הנושא בשטח, לפני שאתם חותמים חוזים.
אל תתייאשי, עוד חיים שלמים לפנייך ולבטח עוד הרבה הרבה ימים טובים.
קחי נשימה כי זה לא קל בהתחלה, אבל אחרי שנכנסים לשגרת חיים - זה כבר הרבה יותר טוב.
פרידה ומשמורת
מכירה מצב מוצלח של משמורת משותפת אצל ילדה בת 5.5 (היום בת 6 - נפרדו לפני חצי שנה)
ההורים שלה נפרדו בטוב, כמו שאת מתארת, ביוזמת האם. זה לא שהם ידידי נפש, אבל מאוד רגועים אחד עם השני, מקבלים אחד את השני, כל אחד מהם מקבל את דרך החינוך של השני - פחות או יותר. סגנון החיים שלהם קרוב ואין להם חילוקי דיעות משמעותיים לגבי גידול הילדה. הילדה ישנה יום כאן ויום שם, כמו שתיארת, בחלוקה של שבועיים. למעשה בכל יום, כמעט, היא פוגשת כל אחד מהם - אחד מביא בבוקר לגן והשני אוסף מהגן. לפני שהם נפרדו היא היתה קרובה יותר לאם, אבל (אני חושבת) שהיא התקרבה יותר לאב בתהליך הזה. בהתחלה היה לה קשה לישון בלי האם (קוריוז: היא עדיין יונקת כמה שלוקים לפני השינה... גם אחרי הפרידה), אבל היא התרגלה.
החלוקה הכלכלית שם באמת לא ממש סימטרית, אבל שוויונית במובן העמוק יותר. האם מרויחה הרבה פחות, והאב הוא זה שנושא ברוב הנטל הכלכלי. הוא זה שלמשל משלם (ורושם ומברר) על קייטנות, חוגים, הופעות וכו'. האם קונה מעט מאוד.
הם מחליטים החלטות יחד בצורה יפה, למשל עכשיו על רישום לבי"ס, היתה התלבטות בין כמה, והם החליטו יחד. אני חושבת שנקודה מרכזית היא שבאמת ההשקפות שלהם דומות למדי. למשל האם לא ממש מתעניינת מה ביתה עושה אצל האב, היא סומכת עליו לגמרי.
בתור ילדה להורים גרושים (שהתגרשו כשהייתי בת 8), לא בילבל אותי שום דבר שקשור לנסיעות ולטיולים בין הבתים. פגע בי עמוקות העניין שאבא שלי עזב את הבית, וראה אותי פחות (אם כי הרבה יחסית - היתי אצלו כל סופ"ש שני לפחות, ופעמיים בשבוע לאחה"צ, חופשים לפעמים רוב החופש). כלומר העניין היה עצם העזיבה, והתמוטטות הסדר המוכר, ולא עצם זה שיש חדר שונה (אם כי היתי גדולה יותר, לא בת שנתיים). קינאתי באשתו החדשה ובבתה (שגרה עם אבי ולא אני). במחשבה לאחור אולי משמורת משותפת היתה טובה יותר בשבילי. אבא שלי היה אבא מדהים גם אחרי הגירושין וגם לפני. הוא גם ויתר על המשמורת (שגם הוא רצה בה) כדי לא לריב עם אמא שלי וכדי שהכל יהיה על מי מנוחות.
ההורים שלי היו בקשר טוב מאוד כל השנים (עד היום נפגשים הרבה פעמים בשבתות כולנו יחד, כולל אשתו החדשה - לפעמים אני מרגישה כמו אצל המורמונים, שתי נשים שלמדו להיות חברות די טובות, וגבר אחד די מבסוט), וזה לדעתי היה מה שריכך את כל העניין. הם אף פעם לא השמיצו זה את זה ותמיד נתנו לי הרגשה שהם עדיין חברים טובים, כך שלא כל הסדר התמוטט אלא רק חלקו. הם אף פעם לא קינאו בקשר שלי עם ההורה השני, כל אחד מהם רצה שאהיה בקשר טוב עם ההורה השני. הם גם לא רבו כלכלית, אבא שלי לפי ההסכם הידידותי בינהם שילם די מעט בקביעות, אבל השתתף בנדיבות בכל דבר מיוחד שהיה צריך, כל "אקסטרא". פעם אמא שלי הלוותה לו סכום גדול והוא הוקיר אותה על זה שנים (וגם החזיר כמובן).
אני חושבת שקריטי להגיע להסכמה בינכם על המשמורת, משהו שיספק את שניכם, קריטי. זה יכול להשפיע על כל חייכם, אם תפרדו טוב או רע. אני חושבת שאת בכוון הנכון של להפרד טוב.
ההורים שלה נפרדו בטוב, כמו שאת מתארת, ביוזמת האם. זה לא שהם ידידי נפש, אבל מאוד רגועים אחד עם השני, מקבלים אחד את השני, כל אחד מהם מקבל את דרך החינוך של השני - פחות או יותר. סגנון החיים שלהם קרוב ואין להם חילוקי דיעות משמעותיים לגבי גידול הילדה. הילדה ישנה יום כאן ויום שם, כמו שתיארת, בחלוקה של שבועיים. למעשה בכל יום, כמעט, היא פוגשת כל אחד מהם - אחד מביא בבוקר לגן והשני אוסף מהגן. לפני שהם נפרדו היא היתה קרובה יותר לאם, אבל (אני חושבת) שהיא התקרבה יותר לאב בתהליך הזה. בהתחלה היה לה קשה לישון בלי האם (קוריוז: היא עדיין יונקת כמה שלוקים לפני השינה... גם אחרי הפרידה), אבל היא התרגלה.
החלוקה הכלכלית שם באמת לא ממש סימטרית, אבל שוויונית במובן העמוק יותר. האם מרויחה הרבה פחות, והאב הוא זה שנושא ברוב הנטל הכלכלי. הוא זה שלמשל משלם (ורושם ומברר) על קייטנות, חוגים, הופעות וכו'. האם קונה מעט מאוד.
הם מחליטים החלטות יחד בצורה יפה, למשל עכשיו על רישום לבי"ס, היתה התלבטות בין כמה, והם החליטו יחד. אני חושבת שנקודה מרכזית היא שבאמת ההשקפות שלהם דומות למדי. למשל האם לא ממש מתעניינת מה ביתה עושה אצל האב, היא סומכת עליו לגמרי.
בתור ילדה להורים גרושים (שהתגרשו כשהייתי בת 8), לא בילבל אותי שום דבר שקשור לנסיעות ולטיולים בין הבתים. פגע בי עמוקות העניין שאבא שלי עזב את הבית, וראה אותי פחות (אם כי הרבה יחסית - היתי אצלו כל סופ"ש שני לפחות, ופעמיים בשבוע לאחה"צ, חופשים לפעמים רוב החופש). כלומר העניין היה עצם העזיבה, והתמוטטות הסדר המוכר, ולא עצם זה שיש חדר שונה (אם כי היתי גדולה יותר, לא בת שנתיים). קינאתי באשתו החדשה ובבתה (שגרה עם אבי ולא אני). במחשבה לאחור אולי משמורת משותפת היתה טובה יותר בשבילי. אבא שלי היה אבא מדהים גם אחרי הגירושין וגם לפני. הוא גם ויתר על המשמורת (שגם הוא רצה בה) כדי לא לריב עם אמא שלי וכדי שהכל יהיה על מי מנוחות.
ההורים שלי היו בקשר טוב מאוד כל השנים (עד היום נפגשים הרבה פעמים בשבתות כולנו יחד, כולל אשתו החדשה - לפעמים אני מרגישה כמו אצל המורמונים, שתי נשים שלמדו להיות חברות די טובות, וגבר אחד די מבסוט), וזה לדעתי היה מה שריכך את כל העניין. הם אף פעם לא השמיצו זה את זה ותמיד נתנו לי הרגשה שהם עדיין חברים טובים, כך שלא כל הסדר התמוטט אלא רק חלקו. הם אף פעם לא קינאו בקשר שלי עם ההורה השני, כל אחד מהם רצה שאהיה בקשר טוב עם ההורה השני. הם גם לא רבו כלכלית, אבא שלי לפי ההסכם הידידותי בינהם שילם די מעט בקביעות, אבל השתתף בנדיבות בכל דבר מיוחד שהיה צריך, כל "אקסטרא". פעם אמא שלי הלוותה לו סכום גדול והוא הוקיר אותה על זה שנים (וגם החזיר כמובן).
אני חושבת שקריטי להגיע להסכמה בינכם על המשמורת, משהו שיספק את שניכם, קריטי. זה יכול להשפיע על כל חייכם, אם תפרדו טוב או רע. אני חושבת שאת בכוון הנכון של להפרד טוב.
פרידה ומשמורת
ובאמת, הם הרבה בקשר. מדברים, מתאמים. יש להם תנאים דומים לשלכם (נשמע לי) שהוא ממלא באמת הרבה תפקידים בהורות, הוא למשל זה שהולך לקנות נעליים.
פרידה ומשמורת
תודה לכל העונות. אני אחרי בוקר קשה. כל הקולות המחלישים משתלטים... אבל הנה, אני מנסה להתחזק.
קודם כל תודה לאשה ואם על השיתוף האופטימי. גם אני חושבת ש שקריטי להגיע להסכמה ביננו על המשמורת. בזה אניחזקה גם אם אני "יוצאת" קטנונית ונוקשה. שמעתי כבר על בנות מבוגרות להורים במשמורת משותפת, שבהסתכלות אחורה בסופו של דבר מודות על החלוקה הזו. גם אני בת להורים גרושים מאוחר מדי. אני חושבת שמפה הרגישות הגדולה שלי. אני בחרתי באבא שלי, כי היתה לי אמא... איך לאמר בעדינות, מתעללת. הכל חוזר אלי עכשיו, כל הכעסים, הדברים הלא סגורים. כיון שהייתי בגיל צבא בפרידתם אני בחרתי באבא שלי. אבל האמת, בחרתי בו עוד מקטנותי. ואני כל כך מפחדת מתסריט כזה.
אני שוב ושוב מזכירה לעצמי שאני לא אימי... טוב, זו עבודת חיי ממילא. עכשיו הפרידה והבת שלי עוזרים לי לעשות עוד צעד בתחום הזה, הכואב.
נקודות ורודות אגדיות, תודה גם לך. טיפים חשובים. הצמדה למדד. אני בהחלט הולכת להוסיף לי את זה למחברת-לקראת גישור.
בקובץ שנתתי פה את הקישור אליו, יש דוגמא להסדר אפשרי (נדמה לי שבעמוד 76), תוך כדי משמורת משותפת. הייתי שמחה לדעתך. יש לך זמן להסתכל?
אל תתייאשי, עוד חיים שלמים לפנייך ולבטח עוד הרבה הרבה ימים טובים. קחי נשימה כי זה לא קל בהתחלה, אבל אחרי שנכנסים לשגרת חיים - זה כבר הרבה יותר טוב. תודה, זה ממש עוזר.
לריש גלית, תודה גם לך. אני בהחלט יביא לגישור, ולפגישה הנוספת שיש לנו עם פסיכולוג ילדים את השאלה הזו.
שאבא שלי, שהוא עו"ד לענייני משפחה ומגשר - במקרה שלנו, אמא שלו מגשרת... והיא בעד משמורת משותפת - אובייקטיבית, הא?!
הוא נשמע כמו אבא נפלא_ הוא באמת כזה:_אני אגיד את זה אחרת: מי לדעתך ילך איתה לקנות לה נעליים? ממי היא תבקש תחפושת נסיכה לפורים? מי ירוץ איתה לרופא על חשבון יום עבודה? אז ככה: אני בטח אלך לקנות איתה נעליים, או אחת מהסבתות שמתות על התפקיד הזה. ממנו היא בטוח תבקש תחפושת והוא מייד יתפור לה אחת כזו (זה מה שהוא עושה בפורים ממילא, ולאורך כל השנה, הוא מת על זה. אם נדייק, הוא אוהב להתייעץ איתי ושנתפור יחד).
לרופא על חשבון יום עבודה: אז ככה. ע"פ ההסכם שמופיע בקישור שהוספתי, זה יהיה תלוי אצל מי היא נמצאת. זה הסכם שבא להזכיר לאב את מחוייבותיו. כלומר, אם הוא יוכל, הוא יקח. אם הוא לא יוכל הוא יכול לשאול אותי, ואם אני לא אוכל הוא יצטרך לוותר. עד היום ב-90% מהמקרים הוא בא איתי לרופאה, דיבר איתה, מצא אלטרנטיבות, עקב ובדק והשווה.
ועוד קוריוז: הוא נשמע כמו אבא נפלא. ועדיין, הוא לא אמא... מאז שביתנו הגיעה לעולם, הקצינה תחושת הבטן שלי שהוא מצטער שהוא לא אמא. הוא, עוד לפני הילדים אמר שאני אפרנס והוא יגדל. בשיחה עם מתקשרת מדהימה, נמסר לי שטרם לידתו הנשמה עד הרגע האחרון לא ידעה האם בגוף גבר או אשה להוולד. והוא, בעבודה אנרגטית מסויימת שעשה כמה שנים קודם - הרבה לפני לידת הבת - בתור עובר ראה את עצמו בתוך ההתלבטות הזו.
אז אפשר לאמר שיש פה משהו עמוק יותר מסתם רצון לגדל אותה בשיתוף איתי.
קודם כל תודה לאשה ואם על השיתוף האופטימי. גם אני חושבת ש שקריטי להגיע להסכמה ביננו על המשמורת. בזה אניחזקה גם אם אני "יוצאת" קטנונית ונוקשה. שמעתי כבר על בנות מבוגרות להורים במשמורת משותפת, שבהסתכלות אחורה בסופו של דבר מודות על החלוקה הזו. גם אני בת להורים גרושים מאוחר מדי. אני חושבת שמפה הרגישות הגדולה שלי. אני בחרתי באבא שלי, כי היתה לי אמא... איך לאמר בעדינות, מתעללת. הכל חוזר אלי עכשיו, כל הכעסים, הדברים הלא סגורים. כיון שהייתי בגיל צבא בפרידתם אני בחרתי באבא שלי. אבל האמת, בחרתי בו עוד מקטנותי. ואני כל כך מפחדת מתסריט כזה.
אני שוב ושוב מזכירה לעצמי שאני לא אימי... טוב, זו עבודת חיי ממילא. עכשיו הפרידה והבת שלי עוזרים לי לעשות עוד צעד בתחום הזה, הכואב.
נקודות ורודות אגדיות, תודה גם לך. טיפים חשובים. הצמדה למדד. אני בהחלט הולכת להוסיף לי את זה למחברת-לקראת גישור.
בקובץ שנתתי פה את הקישור אליו, יש דוגמא להסדר אפשרי (נדמה לי שבעמוד 76), תוך כדי משמורת משותפת. הייתי שמחה לדעתך. יש לך זמן להסתכל?
אל תתייאשי, עוד חיים שלמים לפנייך ולבטח עוד הרבה הרבה ימים טובים. קחי נשימה כי זה לא קל בהתחלה, אבל אחרי שנכנסים לשגרת חיים - זה כבר הרבה יותר טוב. תודה, זה ממש עוזר.
לריש גלית, תודה גם לך. אני בהחלט יביא לגישור, ולפגישה הנוספת שיש לנו עם פסיכולוג ילדים את השאלה הזו.
שאבא שלי, שהוא עו"ד לענייני משפחה ומגשר - במקרה שלנו, אמא שלו מגשרת... והיא בעד משמורת משותפת - אובייקטיבית, הא?!
הוא נשמע כמו אבא נפלא_ הוא באמת כזה:_אני אגיד את זה אחרת: מי לדעתך ילך איתה לקנות לה נעליים? ממי היא תבקש תחפושת נסיכה לפורים? מי ירוץ איתה לרופא על חשבון יום עבודה? אז ככה: אני בטח אלך לקנות איתה נעליים, או אחת מהסבתות שמתות על התפקיד הזה. ממנו היא בטוח תבקש תחפושת והוא מייד יתפור לה אחת כזו (זה מה שהוא עושה בפורים ממילא, ולאורך כל השנה, הוא מת על זה. אם נדייק, הוא אוהב להתייעץ איתי ושנתפור יחד).
לרופא על חשבון יום עבודה: אז ככה. ע"פ ההסכם שמופיע בקישור שהוספתי, זה יהיה תלוי אצל מי היא נמצאת. זה הסכם שבא להזכיר לאב את מחוייבותיו. כלומר, אם הוא יוכל, הוא יקח. אם הוא לא יוכל הוא יכול לשאול אותי, ואם אני לא אוכל הוא יצטרך לוותר. עד היום ב-90% מהמקרים הוא בא איתי לרופאה, דיבר איתה, מצא אלטרנטיבות, עקב ובדק והשווה.
ועוד קוריוז: הוא נשמע כמו אבא נפלא. ועדיין, הוא לא אמא... מאז שביתנו הגיעה לעולם, הקצינה תחושת הבטן שלי שהוא מצטער שהוא לא אמא. הוא, עוד לפני הילדים אמר שאני אפרנס והוא יגדל. בשיחה עם מתקשרת מדהימה, נמסר לי שטרם לידתו הנשמה עד הרגע האחרון לא ידעה האם בגוף גבר או אשה להוולד. והוא, בעבודה אנרגטית מסויימת שעשה כמה שנים קודם - הרבה לפני לידת הבת - בתור עובר ראה את עצמו בתוך ההתלבטות הזו.
אז אפשר לאמר שיש פה משהו עמוק יותר מסתם רצון לגדל אותה בשיתוף איתי.
פרידה ומשמורת
אני מזכירה לעצמי שאין לדעת מה יקרה אם לו או לי יהיו בני זוג חדשים, משפחה חדשה (אמן) או כל דבר אחר. אלו הדברים שאני יעלה בגישור. להתכונן, עד כמה שאפשר לאפשרויות השונות.
אני מזכירה לעצמי שעכשיו אנחנו בקשר טוב, ולעולם לא נדע איך זה יתפתח. רוצה להאמין, שגם בפרידתנו, פגישתנו אינה מקרית. אולי לכך התכווננו - פעם טרום היותינו.
מקווה מאד, שאני לא רוצה להמשיך להיות בקשר אינטנסיבי איתו - בשבילי... אלא להפרד ממנו, ולהשאר בקשר טוב איתו, בשבילה.
אני מזכירה לעצמי שעכשיו אנחנו בקשר טוב, ולעולם לא נדע איך זה יתפתח. רוצה להאמין, שגם בפרידתנו, פגישתנו אינה מקרית. אולי לכך התכווננו - פעם טרום היותינו.
מקווה מאד, שאני לא רוצה להמשיך להיות בקשר אינטנסיבי איתו - בשבילי... אלא להפרד ממנו, ולהשאר בקשר טוב איתו, בשבילה.
פרידה ומשמורת
עלה בדעתי הדבר המגעיל והמדכא ביותר שצריך לברר. מה קורה אם הוא נשוי מחדש ואז מת. לא זוכרת מה בדיוק החוק. ההורים שלי כאמור חברים, והם כתבו צוואה עבורו, בהסכמה של שלושת האנשים (הורי והאשה הנוכחית) שרכושו מתחלק ל - 3 (שני ילדיו וילדתה) ולא חצי חצי (חצי לילדתה וחצי לשני ילדיו יחד - נדמה לי)
אצל ההורים שתיארתי, זה עבד טוב כי האב, כמו אצלכם, נושא תפקיד חשוב מאוד בהורות.
את עוברת את התהליך הכי טוב שיכול להיות, אני חושבת.
אצל ההורים שתיארתי, זה עבד טוב כי האב, כמו אצלכם, נושא תפקיד חשוב מאוד בהורות.
את עוברת את התהליך הכי טוב שיכול להיות, אני חושבת.
פרידה ומשמורת
מה קורה אם הוא נשוי מחדש ואז מת
זה בהחלט משדרג את מה שהעליתי בפגישת טרום-גישור. שאלתי מה קורה אם אני/הוא מתים.
במקרה הזה, אני חושבת על עצמי. אם לי יהיו ילדים נוספים. האם לא אחלק שווה בשווה בין כולם? נראה לי שכך נכתוב בהסכם. עוד נקודה חשובה להביא לגישור.
אגב תפקידים, אצלינו - אני זו שכבר פתחה לה חסכון, והעבירה על שמה את כל נכסיי וכו'. הנפרד העתידי שלי, עדיין מדשדש ב-לא לדעת מה הוא רוצה לעשות, ולא עושה. אני מרגישה שזה אחד מהתפקידים שאני בשמחה לוקחת על עצמי, לסדר את הדברים האלו מראש.
את עוברת את התהליך הכי טוב שיכול להיות, אני חושבת
תודה, מקווה שאת צודקת. מצחיק - אני התחלתי לעבור את התהליך עוד לפני שהתחלנו אותו באמת.
מקווה שאהיה חזקה בעמדותיי גם לאחר שהוא יעבור, גם לאחר שנהיה בגישור... תודה על החיזוק
זה בהחלט משדרג את מה שהעליתי בפגישת טרום-גישור. שאלתי מה קורה אם אני/הוא מתים.
במקרה הזה, אני חושבת על עצמי. אם לי יהיו ילדים נוספים. האם לא אחלק שווה בשווה בין כולם? נראה לי שכך נכתוב בהסכם. עוד נקודה חשובה להביא לגישור.
אגב תפקידים, אצלינו - אני זו שכבר פתחה לה חסכון, והעבירה על שמה את כל נכסיי וכו'. הנפרד העתידי שלי, עדיין מדשדש ב-לא לדעת מה הוא רוצה לעשות, ולא עושה. אני מרגישה שזה אחד מהתפקידים שאני בשמחה לוקחת על עצמי, לסדר את הדברים האלו מראש.
את עוברת את התהליך הכי טוב שיכול להיות, אני חושבת
תודה, מקווה שאת צודקת. מצחיק - אני התחלתי לעבור את התהליך עוד לפני שהתחלנו אותו באמת.
מקווה שאהיה חזקה בעמדותיי גם לאחר שהוא יעבור, גם לאחר שנהיה בגישור... תודה על החיזוק
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
פרידה ומשמורת
תשמעי, לגבי נכסים...אל תהיי כל כך בטוחה שהוא לא יכול לבקש חזקה.
אין לי הבנה בזה בכלל אבל, למשל לי הייתה דירה קטנה שנקנתה לפני שהכרנו ונשאלתי כמה זמן לפני שהכרנו היא נקנתה, לא שהייתה לו איזו תוכנית לבקש חזקה על הדירה, אבל רק שתדעי.
לא נראה לי שגם במקרה שלכם תהיה בעיית הפרדת נכסים קיימים.
אין לי הבנה בזה בכלל אבל, למשל לי הייתה דירה קטנה שנקנתה לפני שהכרנו ונשאלתי כמה זמן לפני שהכרנו היא נקנתה, לא שהייתה לו איזו תוכנית לבקש חזקה על הדירה, אבל רק שתדעי.
לא נראה לי שגם במקרה שלכם תהיה בעיית הפרדת נכסים קיימים.
פרידה ומשמורת
לגבי נכסים...אל תהיי כל כך בטוחה שהוא לא יכול לבקש חזקה
הקדמתי תרופה למכה. קיבלתי המלצה לפני כמה חודשים להפריד חשבונות ולפתוח חשבון משלי עם כל הירושה שלי שמממנת אותנו בשנה האחרונה. עשיתי כך.
יש לנו שטח ביחד, שכרגע ההורים שלו ירצו לקנות ממני, או שנמכור ונתחלק חצי חצי.
וחוץ מזה יש לנו ספה, מקרר, שידה..... בקטנה.
הוא כרגע בעמדת: " לא בטוח שאני רוצה משהו, כי אני רוצה שלקטנה ישאר הבית כפי שהוא. שלא תעבור זעזועים יותר ממה שהיא תעבור ממילא. שישאר לה הבית כפי שהוא"
אמרתי לו שאין מצב שאני נשארת באותו בית ומשאירה אותו כפי שהוא כי גם אני צריכה להרגיש "חדש" בתוך הבית שהיה שלנו. אז הוא יקח חלק שנחליט עליו, אני אקבל קצת מהמשפחה שלי, אקנה אם צריך, אצבע - אתחדש.
להתחדש....... ממממממ........... אין לי סבלנות כבר להתחיל. קצת כבר התחלתי פה ושם.
הקדמתי תרופה למכה. קיבלתי המלצה לפני כמה חודשים להפריד חשבונות ולפתוח חשבון משלי עם כל הירושה שלי שמממנת אותנו בשנה האחרונה. עשיתי כך.
יש לנו שטח ביחד, שכרגע ההורים שלו ירצו לקנות ממני, או שנמכור ונתחלק חצי חצי.
וחוץ מזה יש לנו ספה, מקרר, שידה..... בקטנה.
הוא כרגע בעמדת: " לא בטוח שאני רוצה משהו, כי אני רוצה שלקטנה ישאר הבית כפי שהוא. שלא תעבור זעזועים יותר ממה שהיא תעבור ממילא. שישאר לה הבית כפי שהוא"
אמרתי לו שאין מצב שאני נשארת באותו בית ומשאירה אותו כפי שהוא כי גם אני צריכה להרגיש "חדש" בתוך הבית שהיה שלנו. אז הוא יקח חלק שנחליט עליו, אני אקבל קצת מהמשפחה שלי, אקנה אם צריך, אצבע - אתחדש.
להתחדש....... ממממממ........... אין לי סבלנות כבר להתחיל. קצת כבר התחלתי פה ושם.
-
- הודעות: 1091
- הצטרפות: 19 ספטמבר 2004, 11:38
- דף אישי: הדף האישי של POOH_והתוספות*
פרידה ומשמורת
והעבירה על שמה את כל נכסיי וכו'.
מהמעט שאני יודעת - לוודא שיש אפוטרופוס במידה וקורה לך משהו.
אחרת אבא שלה הופך לאפוטרופוס אם היא עדיין קטינה - ולכן לזכאי להחלטות בנוגע לכל הנכסים שלה.
את יכולה להשאיר צוואה שמסדרת את כל הדברים האלה - כולל הוראות מדוייקות - למשל שאם היא לא נשארת לגור בבית שלכן הבית יושכר עד הגיעה לגיל X והתמורה תועבר למי שמגדל אותה בנתיים או לחיסכון בשבילה או כל דבר אחר שנראה לך נכון.
אבל תדאגי לוודא את זה לא להשאיר קצוות כאלה פתוחים.
וכמובן מאחלת שלא יקרה כלום והכל יהיה הכנות פולניות מתוכננות וטובות.
ואני לחלוטין לא מתגרשת אבל הדף היה לי מענין ונשמע שאת בהחלט מנסה לעשות את הטוב ביותר עבורך ועבור ילדתך במצב לא טוב במיוחד.
בהצלחה..
מהמעט שאני יודעת - לוודא שיש אפוטרופוס במידה וקורה לך משהו.
אחרת אבא שלה הופך לאפוטרופוס אם היא עדיין קטינה - ולכן לזכאי להחלטות בנוגע לכל הנכסים שלה.
את יכולה להשאיר צוואה שמסדרת את כל הדברים האלה - כולל הוראות מדוייקות - למשל שאם היא לא נשארת לגור בבית שלכן הבית יושכר עד הגיעה לגיל X והתמורה תועבר למי שמגדל אותה בנתיים או לחיסכון בשבילה או כל דבר אחר שנראה לך נכון.
אבל תדאגי לוודא את זה לא להשאיר קצוות כאלה פתוחים.
וכמובן מאחלת שלא יקרה כלום והכל יהיה הכנות פולניות מתוכננות וטובות.
ואני לחלוטין לא מתגרשת אבל הדף היה לי מענין ונשמע שאת בהחלט מנסה לעשות את הטוב ביותר עבורך ועבור ילדתך במצב לא טוב במיוחד.
בהצלחה..
פרידה ומשמורת
את יכולה להשאיר צוואה שמסדרת את כל הדברים האלה
תודה פו, עוד משהו ברשימה שלי (כן, גם אני מתכוננת בפולניות )
למשל שאם היא לא נשארת לגור בבית שלכן
אין כזה דבר, אנחנו בבית שכור...
ונשמע שאת בהחלט מנסה לעשות את הטוב ביותר עבורך ועבור ילדתך תודה, זה מחזק.
לא כל הזמן אני מרגישה כך.
תודה פו, עוד משהו ברשימה שלי (כן, גם אני מתכוננת בפולניות )
למשל שאם היא לא נשארת לגור בבית שלכן
אין כזה דבר, אנחנו בבית שכור...
ונשמע שאת בהחלט מנסה לעשות את הטוב ביותר עבורך ועבור ילדתך תודה, זה מחזק.
לא כל הזמן אני מרגישה כך.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
פרידה ומשמורת
לי נשמע שאת חזקה בקטע החומרי.. את תוודאי שלא תצאי פריירית בעסק הזה.. הבהרת.
לצערי דווקא בכל מה שקשור לילדתך את אמא עם מעט בטחון באמהותך.. ואת תתני לו כנראה וגם לאמו להחליט בעניין הילדה. עצוב
משקפת לך.
לצערי דווקא בכל מה שקשור לילדתך את אמא עם מעט בטחון באמהותך.. ואת תתני לו כנראה וגם לאמו להחליט בעניין הילדה. עצוב
משקפת לך.
פרידה ומשמורת
לצערי דווקא בכל מה שקשור לילדתך את אמא עם מעט בטחון באמהותך..
אפשר להבין מאיפה את משקפת לי? יעזור לי להרכיב את המשקפיים שלך כדי לראות מה שאת רואה.
אני בהחלט בתהליך של חיזוק האמהות שלי.
בגלל זה פתחתי פה גם דף.
תמיכה... את יודעת.
אפשר להבין מאיפה את משקפת לי? יעזור לי להרכיב את המשקפיים שלך כדי לראות מה שאת רואה.
אני בהחלט בתהליך של חיזוק האמהות שלי.
בגלל זה פתחתי פה גם דף.
תמיכה... את יודעת.
פרידה ומשמורת
אה.. ועוד משהו.
פלונית ושכמותה - מאד יעזור לי שהמגיבים והמגיבות פה לא ינסו לחזות את העתיד.
אלא אם כן יש לכן קשר ישיר לבורא עולם.
תודה
פלונית ושכמותה - מאד יעזור לי שהמגיבים והמגיבות פה לא ינסו לחזות את העתיד.
אלא אם כן יש לכן קשר ישיר לבורא עולם.
תודה
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
פרידה ומשמורת
לא ינסו לחזות את העתיד
יש שני סוגים של "חיזוי העתיד":
האחד מתאר לך תסריטים שקרו במציאות לאחרים, השני מתאר לך תסריטים שנדמה למגיב שעלולים לקרות על סמך חישוב מושכל של אפשרויות.
לדעתי שניהם יכולים לעזור לך בחשיבה רציונאלית, וחבל לוותר עליהם. כי מהו חוזה? כל חוזה?
הוא אינו אלא ניסיון לחזות את כל הסכנות שעלולות לקרות בעתיד, ולהכין להן תרחיש עם פיתרון.
מהי צוואה?
זה תסריט לגבי המקרה העצוב שבו אחד ההורים נפטר.
האם זה "ניסיון לחזות את העתיד"? בוודאי שלא. כל מי שמכין צוואה מקווה שהיא תתיישן ותעודכן עשרות פעמים עד שיהיה בה צורך... כל הורה שמכין צוואה ובה מפורט האפוטרופוס הנבחר למקרה שהוא יילך לעולמו מקווה ששום דבר אפילו קצת דומה לזה לא יקרה, וש לעולם ילדו לא יצטרך לגדול בעזרת האפוטרופוס.
ובכל זאת, הורים אחראים דואגים לזה.
<והרבה הורים, בחוסר מוחלט של רציונאליות, לא מטפלים בכתיבת צוואה בדיוק מפני שזה נוגע להם בחרדות הנוראות שהם כותבים את תסריט מותם>
<גילוי נאות: במסגרת דחיינות כרונית עדיין לא כתבתי צוואה P-: >
יש שני סוגים של "חיזוי העתיד":
האחד מתאר לך תסריטים שקרו במציאות לאחרים, השני מתאר לך תסריטים שנדמה למגיב שעלולים לקרות על סמך חישוב מושכל של אפשרויות.
לדעתי שניהם יכולים לעזור לך בחשיבה רציונאלית, וחבל לוותר עליהם. כי מהו חוזה? כל חוזה?
הוא אינו אלא ניסיון לחזות את כל הסכנות שעלולות לקרות בעתיד, ולהכין להן תרחיש עם פיתרון.
מהי צוואה?
זה תסריט לגבי המקרה העצוב שבו אחד ההורים נפטר.
האם זה "ניסיון לחזות את העתיד"? בוודאי שלא. כל מי שמכין צוואה מקווה שהיא תתיישן ותעודכן עשרות פעמים עד שיהיה בה צורך... כל הורה שמכין צוואה ובה מפורט האפוטרופוס הנבחר למקרה שהוא יילך לעולמו מקווה ששום דבר אפילו קצת דומה לזה לא יקרה, וש לעולם ילדו לא יצטרך לגדול בעזרת האפוטרופוס.
ובכל זאת, הורים אחראים דואגים לזה.
<והרבה הורים, בחוסר מוחלט של רציונאליות, לא מטפלים בכתיבת צוואה בדיוק מפני שזה נוגע להם בחרדות הנוראות שהם כותבים את תסריט מותם>
<גילוי נאות: במסגרת דחיינות כרונית עדיין לא כתבתי צוואה P-: >
-
- הודעות: 3574
- הצטרפות: 23 אוקטובר 2004, 18:09
- דף אישי: הדף האישי של אילה_א*
פרידה ומשמורת
נראה לי שיש כאן איזה בלבול מושגים
אני מכירה כמה זוגות לשעבר שילדיהם חולקים בתים וימים
אבל עדיין האם היא המשמורן הראשי שלהם
וזה באופן קצת מוזר אומר שהיא אחראית עליהם גם כאשר הם אצל האב
זה נשמע לי מצב שמעניק יותר שליטה
דוגמא מהחיים הבנות של ידיד שלי היו אצלו (כרגיל בימי שני) פתאום אחת מהן רצתה הבייתה
התקשרה והאמא שלה באה לקחת אותה
אני חושבת שבמשמורת משותפת האם הייתה צריכה לקבל את הסכמת האב לקחת אותה (סביר שהייתה מקבלת אבל עדיין)
אני מכירה כמה זוגות לשעבר שילדיהם חולקים בתים וימים
אבל עדיין האם היא המשמורן הראשי שלהם
וזה באופן קצת מוזר אומר שהיא אחראית עליהם גם כאשר הם אצל האב
זה נשמע לי מצב שמעניק יותר שליטה
דוגמא מהחיים הבנות של ידיד שלי היו אצלו (כרגיל בימי שני) פתאום אחת מהן רצתה הבייתה
התקשרה והאמא שלה באה לקחת אותה
אני חושבת שבמשמורת משותפת האם הייתה צריכה לקבל את הסכמת האב לקחת אותה (סביר שהייתה מקבלת אבל עדיין)
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
_דוגמא מהחיים הבנות של ידיד שלי היו אצלו (כרגיל בימי שני) פתאום אחת מהן רצתה הבייתה
התקשרה והאמא שלה באה לקחת אותה
אני חושבת שבמשמורת משותפת האם הייתה צריכה לקבל את הסכמת האב לקחת אותה (סביר שהייתה מקבלת אבל עדיין)_
גם לא במשמורת משותפת זה לא כל כך פשוט.
הסדרי הראיה הם חובתה של האם וזכותו של האב. כלומר, זו חובת של האם לאפשר לאב לראות אותם בזמן הזה. אם היא תקח אותם ללא שהוא מסכים היא עוברת על החוק.
בדוגמה שהבאת מן הסתם האב הסכים לזה כי הוא מתחשב בילדה וברצונה. לא כולם כאלו. דווקא המקרה הזה לא מדגים בעיני את החסרון של משמורת משותפת.
התקשרה והאמא שלה באה לקחת אותה
אני חושבת שבמשמורת משותפת האם הייתה צריכה לקבל את הסכמת האב לקחת אותה (סביר שהייתה מקבלת אבל עדיין)_
גם לא במשמורת משותפת זה לא כל כך פשוט.
הסדרי הראיה הם חובתה של האם וזכותו של האב. כלומר, זו חובת של האם לאפשר לאב לראות אותם בזמן הזה. אם היא תקח אותם ללא שהוא מסכים היא עוברת על החוק.
בדוגמה שהבאת מן הסתם האב הסכים לזה כי הוא מתחשב בילדה וברצונה. לא כולם כאלו. דווקא המקרה הזה לא מדגים בעיני את החסרון של משמורת משותפת.
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
הורה שמכין צוואה ובה מפורט האפוטרופוס הנבחר למקרה שהוא יילך לעולמו
בשמת. מודה שלא חשבתי על זה עד כה. את יכולה להרחיב בענין הזה? מה זה אומר אם ההורה המשמורן נפטר, שהמשמורת עוברת אוטומטית להורה השני אלא אם הוגדר אפוטרופוס אחר בצוואה?
הרי בעצם רק המשמורת נמצאת אצל אחד ההורים, ועדיין שניהם משמשים כאפוטרופוסים של הילד על פי חוק. אז אם האפוטרופוס המשמורן נפטר ומינה אחר בצוואתו (שהוא לא ההורה השני) זה יהיה האפוטרופוס?
<מרוב אפוטרופסים המילה הזו מצלצלת לי מה זה מוזר באוזניים>
אם זה לא מתאים כאן, אפשר להמשיך את זה בדף שלי.
בשמת. מודה שלא חשבתי על זה עד כה. את יכולה להרחיב בענין הזה? מה זה אומר אם ההורה המשמורן נפטר, שהמשמורת עוברת אוטומטית להורה השני אלא אם הוגדר אפוטרופוס אחר בצוואה?
הרי בעצם רק המשמורת נמצאת אצל אחד ההורים, ועדיין שניהם משמשים כאפוטרופוסים של הילד על פי חוק. אז אם האפוטרופוס המשמורן נפטר ומינה אחר בצוואתו (שהוא לא ההורה השני) זה יהיה האפוטרופוס?
<מרוב אפוטרופסים המילה הזו מצלצלת לי מה זה מוזר באוזניים>
אם זה לא מתאים כאן, אפשר להמשיך את זה בדף שלי.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
פרידה ומשמורת
מה זה אומר אם ההורה המשמורן נפטר, שהמשמורת עוברת אוטומטית להורה השני אלא אם הוגדר אפוטרופוס אחר בצוואה?
לדעתי כן, אבל אני מסייגת שאני לא מתמצאת בחוק הזה.
אני אפילו התייחסתי לסתם צוואה של זוג הורים נשואים. אנחנו אמורים לכתוב צוואה, ולרשום מי יהיה/ו האפוטרופסים של ילדינו במקרה ששנינו איננו. וגם מי יגדל את ילדינו במקרה ששנינו איננו.
במקרה של גירושין, זה לא כל כך פשוט. תחשבי גם על מקרה כזה: האם נפטרת, האב כבר נשוי בשנית ואשתו לא מסכימה שהילדים יגורו איתם כל הזמן? )-:
לדעתי כן, אבל אני מסייגת שאני לא מתמצאת בחוק הזה.
אני אפילו התייחסתי לסתם צוואה של זוג הורים נשואים. אנחנו אמורים לכתוב צוואה, ולרשום מי יהיה/ו האפוטרופסים של ילדינו במקרה ששנינו איננו. וגם מי יגדל את ילדינו במקרה ששנינו איננו.
במקרה של גירושין, זה לא כל כך פשוט. תחשבי גם על מקרה כזה: האם נפטרת, האב כבר נשוי בשנית ואשתו לא מסכימה שהילדים יגורו איתם כל הזמן? )-:
-
- הודעות: 1940
- הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
- דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*
פרידה ומשמורת
_מהו חוזה? כל חוזה?
הוא אינו אלא ניסיון לחזות את כל הסכנות שעלולות לקרות בעתיד, ולהכין להן תרחיש עם פיתרון_
מאוד מסכימה.
אמורים לכתוב צוואה, ולרשום מי יהיה/ו האפוטרופסים של ילדינו
קודם כל, בכל הנושאים הללו כדאי ורצוי וחשוב להתייעץ עם עו"ד שבקיא/ה בדיני משפחה, צוואות, אפוטרופסים וכו' וכו'.
שנית, ממה שאני יודעת (גילוי נאות: אני לא עו"ד בקיאה בדיני משפחה, אבל בנושא הזה יש לי ידע כלשהו. ליתר ביטחון נא להתייעץ עם עו"ד!), צוואה הכוללת סעיף שבו כתוב שם של אדם שמבקשים שיהיה האפוטרופוס נתפסת רק כהמלצה, כבקשה - אך היא לא מחייבת.
כלומר, אם חס וחלילה קורה משהו, בית המשפט לענייני משפחה מתכנס לדון מה יקרה עם הקטין/נה ומציגים לפני השופט/ת את הצוואה שכוללת את הסעיף שבו ההורים מבקשים שX יהיה האפוטרופוס. והשופט אכן מתחשב בבקשה זו, אך קודם ממנה עובדת סוציאלית שתבדוק אם X מתאים/מתאימה לכך. כלומר, מתחשבים בצוואה, אבל אין וודאות שבהכרח בית המשפט יחליט למלא מה שכתוב בצוואה.
והשאלה היא כמובן מה קורה אם קורה משהו להורה אחד, אבל יש עוד הורה. האם בכלל יש אפשרות שהילד/ה י/תעבור לאפוטרופוס ולא להורה השני.
ולדעתי כדאי מאוד לשאול עו"ד בקיא/ה בענייני משפחה מה קורה במקרה המתואר בדף הזה: כלומר, יש 2 הורים, ששניהם האופטרופסים הטבעיים של הילדה (בלי קשר אצל מי תהיה המשמורת, ואם היא תהיה משותפת).
אם קורה חס וחלילה משהו לאחד מההורים, האם אפשר להעביר את הילד/ה לאפוטרופוס ולא להורה השני?*
הוא אינו אלא ניסיון לחזות את כל הסכנות שעלולות לקרות בעתיד, ולהכין להן תרחיש עם פיתרון_
מאוד מסכימה.
אמורים לכתוב צוואה, ולרשום מי יהיה/ו האפוטרופסים של ילדינו
קודם כל, בכל הנושאים הללו כדאי ורצוי וחשוב להתייעץ עם עו"ד שבקיא/ה בדיני משפחה, צוואות, אפוטרופסים וכו' וכו'.
שנית, ממה שאני יודעת (גילוי נאות: אני לא עו"ד בקיאה בדיני משפחה, אבל בנושא הזה יש לי ידע כלשהו. ליתר ביטחון נא להתייעץ עם עו"ד!), צוואה הכוללת סעיף שבו כתוב שם של אדם שמבקשים שיהיה האפוטרופוס נתפסת רק כהמלצה, כבקשה - אך היא לא מחייבת.
כלומר, אם חס וחלילה קורה משהו, בית המשפט לענייני משפחה מתכנס לדון מה יקרה עם הקטין/נה ומציגים לפני השופט/ת את הצוואה שכוללת את הסעיף שבו ההורים מבקשים שX יהיה האפוטרופוס. והשופט אכן מתחשב בבקשה זו, אך קודם ממנה עובדת סוציאלית שתבדוק אם X מתאים/מתאימה לכך. כלומר, מתחשבים בצוואה, אבל אין וודאות שבהכרח בית המשפט יחליט למלא מה שכתוב בצוואה.
והשאלה היא כמובן מה קורה אם קורה משהו להורה אחד, אבל יש עוד הורה. האם בכלל יש אפשרות שהילד/ה י/תעבור לאפוטרופוס ולא להורה השני.
ולדעתי כדאי מאוד לשאול עו"ד בקיא/ה בענייני משפחה מה קורה במקרה המתואר בדף הזה: כלומר, יש 2 הורים, ששניהם האופטרופסים הטבעיים של הילדה (בלי קשר אצל מי תהיה המשמורת, ואם היא תהיה משותפת).
- האם בכלל ניתן למנות אפוטרופוס שלישי?
אם קורה חס וחלילה משהו לאחד מההורים, האם אפשר להעביר את הילד/ה לאפוטרופוס ולא להורה השני?*
-
- הודעות: 1940
- הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
- דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*
פרידה ומשמורת
ואוסיף את האמונה, שכל מי שעוסק/ת בכך - זו סגולה דווקא לחיים ארוכים וטובים
פרידה ומשמורת
בהחלט אבדוק את הנושאים שקשורים לצוואה, אפוטרופסות וכו' כשנתחיל גישור, עם כל התסריטים האפשריים. מה שלי אמרו זה שע"פ חוק שני ההורים הם האחראיים על הילד. אם אחד מהם הולך מעולמנו, השני באופן אוטומטי אחראי עליו אלא אם כן יש בעיה (כמו מחלה פסיכיאטרית/מחלה אחרת/בעיות כל שהן אחרות). אם לא נקבע מי יהיה האחראי במקרים האלו, המדינה ממנה ועדה שתחליט מה טובת הילד. (למשל ההורה השני גר בחו"ל וכו')
וזה באופן קצת מוזר אומר שהיא אחראית עליהם גם כאשר הם אצל האב. זה נשמע לי מצב שמעניק יותר שליטה
מעניין אותי, האם מישהי מהכותבות קראה את המאמר שצרפתי בתחילת הדף.
האם אין פה אף אחת שמרגישה בבטן שהאב והאם שניהם מחוייבים (ולא רק זכאים) לאחריות על הילד? האם אין בסביבתכן מישהי שהסכימה ל חלק את השליטה שלה ובכך הילד זכה להורה פעיל נוסף? האם אין דוגמאות לפתרונות שאני חושבת עליהן שהצליחו?
אין ספק שמה שמוצג לי פה זה הפחד שלי...
שאני אאבד את ילדתי באיזה אופן כמו שאמי איבדה אותי כשאני בחרתי באבי.
הבן זוג שלי הוא באמת אחר. מצד אחד יש בו את ה"נטיה" הגברית המוזכרת פה (שאני לא חושבת שהיא נחלת הגבריות) של לא לגמרי לקחת אחריות. ואז האחריות נופלת על האם, והגבר ממשיך בשלו.
מצד שני יש בו צדדים שהן לחלוטין "נשיים". אם זה אחריות לבית, לחינוך (מתוך מקום של אכפת, של חיבור), של משחק עם הילדה. של חיבור חזק לרגשותיו עד כדי רגישות-על ונפילה לבכי של לילות.
של לאפשר לילדה לבכות אם צריך, ולא רק להיות נבוך מהבכי (ויסלחו לי כל הגברים על ההכללה שאני עושה פה)
מנסה לתאר מצב שבו באמת יש לי שותף להורות.
שוב מבקשת, בכל לשון של בקשה אם אתן מכירות סיפורים שמזכירים את זה, אנא בקשו מהם להכנס לדף ולתת לי מנסיונם - כתף, עצות, עזרה וכו'.
וזה באופן קצת מוזר אומר שהיא אחראית עליהם גם כאשר הם אצל האב. זה נשמע לי מצב שמעניק יותר שליטה
מעניין אותי, האם מישהי מהכותבות קראה את המאמר שצרפתי בתחילת הדף.
האם אין פה אף אחת שמרגישה בבטן שהאב והאם שניהם מחוייבים (ולא רק זכאים) לאחריות על הילד? האם אין בסביבתכן מישהי שהסכימה ל חלק את השליטה שלה ובכך הילד זכה להורה פעיל נוסף? האם אין דוגמאות לפתרונות שאני חושבת עליהן שהצליחו?
אין ספק שמה שמוצג לי פה זה הפחד שלי...
שאני אאבד את ילדתי באיזה אופן כמו שאמי איבדה אותי כשאני בחרתי באבי.
הבן זוג שלי הוא באמת אחר. מצד אחד יש בו את ה"נטיה" הגברית המוזכרת פה (שאני לא חושבת שהיא נחלת הגבריות) של לא לגמרי לקחת אחריות. ואז האחריות נופלת על האם, והגבר ממשיך בשלו.
מצד שני יש בו צדדים שהן לחלוטין "נשיים". אם זה אחריות לבית, לחינוך (מתוך מקום של אכפת, של חיבור), של משחק עם הילדה. של חיבור חזק לרגשותיו עד כדי רגישות-על ונפילה לבכי של לילות.
של לאפשר לילדה לבכות אם צריך, ולא רק להיות נבוך מהבכי (ויסלחו לי כל הגברים על ההכללה שאני עושה פה)
מנסה לתאר מצב שבו באמת יש לי שותף להורות.
שוב מבקשת, בכל לשון של בקשה אם אתן מכירות סיפורים שמזכירים את זה, אנא בקשו מהם להכנס לדף ולתת לי מנסיונם - כתף, עצות, עזרה וכו'.
פרידה ומשמורת
השבוע, או בשבוע הבא יש לנו עוד פגישה עם פסיכולוגית. אביא את הדברים שנאמרו פה, כולל דגש על גיל הילדה. הבטן שלי מתהפכת...
פרידה ומשמורת
הבוקר, לאחר שקראתי כאן בדף, והבטן שלי הפוכה, אמרתי לו שקיבלתי תגובות שלא בטוח שזה נכון שיהיו לה שני מרכזים.
הוא תוך שניה התרתח, מזעם, מפחיד! ואמר שאם כך, אז אנחנו הולכים לדרך מאד אחרת (אני צעקתי שיפסיק לאיים), והוא אמר, שאם היא צריכה רק מרכז אחד, וחדר אחד, אז שזה יהיה אצלו.
אני נשתלתי, ואמרתי לו (צעקתי, יותר נכון) שזה הבלבול שתמיד היה לו מאז שהיא נולדה. אני אמא שלה, ואני זו הבסיס שלה.
הוא הוסיף: ומה האמא שלה היתה עושה בלי האבא שלה? - בטון כועס, פגוע, ומכאיב...
אויש, איזו התדרדרות. ואני אפילו לא בטוחה שאני חושבת שזה לא נכון עבורה. רק רציתי לשתף אותו בעוד דעות. אני בטוחה שהוא חשוב לה. אוף!
הוא תוך שניה התרתח, מזעם, מפחיד! ואמר שאם כך, אז אנחנו הולכים לדרך מאד אחרת (אני צעקתי שיפסיק לאיים), והוא אמר, שאם היא צריכה רק מרכז אחד, וחדר אחד, אז שזה יהיה אצלו.
אני נשתלתי, ואמרתי לו (צעקתי, יותר נכון) שזה הבלבול שתמיד היה לו מאז שהיא נולדה. אני אמא שלה, ואני זו הבסיס שלה.
הוא הוסיף: ומה האמא שלה היתה עושה בלי האבא שלה? - בטון כועס, פגוע, ומכאיב...
אויש, איזו התדרדרות. ואני אפילו לא בטוחה שאני חושבת שזה לא נכון עבורה. רק רציתי לשתף אותו בעוד דעות. אני בטוחה שהוא חשוב לה. אוף!
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
נפרדת.
אני אכתוב לך דברים ש אני חושבת, אם זה לא מתאים לך, אנא מחקי.
השם שבחרת לך - "נפרדת", מעיד יותר מכל על המקום בו את, אתם נמצאים. את בתהליך. עוד לא נפרדת, את נפרדת, בהווה. חלק מזה אומר להגדיר מחדש את מערכת היחסים שלכם. אתם כבר לא בעלי הברית, השותפים לכל דבר באופן מלא כמו שהייתם קודם. הילדה תמיד תהווה מוקד לקשר שלכם, אבל זה כבר לא מה שהיה קודם. הויכוח הזה של הבוקר נשמע לי כמו חלק מההגדרה המחודשת של הקשר ביניכם.
זה מצויין שאתם (או לפחות את, כי את זו שכותבת פה)מנסים לבסס קשר טוב, למען הילדה שלכם. אבל להפרד זה לא קל. לפעמים דווקא כשיש כסאח, יותר קלה הפרידה. אצלכם אין כסאח (ומאחלת לך שגם לא יהיה), אבל זה הופך את זה ליותר קשה.
לכן, במצב כזה, חשוב שתבססי לעצמך את העקרונות שמנחים אותך. למה את מוכנה ולמה את לא מוכנה שיקרה לגבי הילדה ובכלל- לגבי שאר האספקטים של הגרושים.
בגרושים צריך לחשוב על 3 דברים: משמורת והסדרי ראייה, מזונות, וחלוקת רכוש.
לבסס עקרונות זה לא מהיום למחר, זה תהליך, ואת מתגבשת פה, מתייעצת ומבררת. תנסי לחשוב מה חשוב לך וכה יהיה לך יותר קל להדבר איתו, בין אם אחד על אחד ובין אם בסיוע פסיכולוגית, מגשרת וכו'.
לגבי הטענה הקונקרטית הזו, אני יכולה לומר שני דברים:
האחד שכרגע מתקיים חוק חזקת הגיל הרך, כך שאת לא צריכה להיות מאויימת מזה. על פי חוק, המשמורת אצלך כמעט אוטומטית עד גיל 6.
השני - שלילדה אכן יש שני בסיסים. גם האבא הוא בסיס איתן מאוד בשבילה, גם אם היא תראה אותו פחות. זה לא עניין של בסיס, זה עניין של בית ראשי. ילד צריך שני הורים, אבל בית אחד ראשי. בטח ובטח בגילה. לכן הוא בהחלט הבסיס שלה, אבל אצלך הבית (וזה בעיני פרושה של המשמורת הלא משותפת - שמגדירה הורה אחד כמשמורן, גם אם שניכם האפוטרופסים שלה.)
אני אכתוב לך דברים ש אני חושבת, אם זה לא מתאים לך, אנא מחקי.
השם שבחרת לך - "נפרדת", מעיד יותר מכל על המקום בו את, אתם נמצאים. את בתהליך. עוד לא נפרדת, את נפרדת, בהווה. חלק מזה אומר להגדיר מחדש את מערכת היחסים שלכם. אתם כבר לא בעלי הברית, השותפים לכל דבר באופן מלא כמו שהייתם קודם. הילדה תמיד תהווה מוקד לקשר שלכם, אבל זה כבר לא מה שהיה קודם. הויכוח הזה של הבוקר נשמע לי כמו חלק מההגדרה המחודשת של הקשר ביניכם.
זה מצויין שאתם (או לפחות את, כי את זו שכותבת פה)מנסים לבסס קשר טוב, למען הילדה שלכם. אבל להפרד זה לא קל. לפעמים דווקא כשיש כסאח, יותר קלה הפרידה. אצלכם אין כסאח (ומאחלת לך שגם לא יהיה), אבל זה הופך את זה ליותר קשה.
לכן, במצב כזה, חשוב שתבססי לעצמך את העקרונות שמנחים אותך. למה את מוכנה ולמה את לא מוכנה שיקרה לגבי הילדה ובכלל- לגבי שאר האספקטים של הגרושים.
בגרושים צריך לחשוב על 3 דברים: משמורת והסדרי ראייה, מזונות, וחלוקת רכוש.
לבסס עקרונות זה לא מהיום למחר, זה תהליך, ואת מתגבשת פה, מתייעצת ומבררת. תנסי לחשוב מה חשוב לך וכה יהיה לך יותר קל להדבר איתו, בין אם אחד על אחד ובין אם בסיוע פסיכולוגית, מגשרת וכו'.
לגבי הטענה הקונקרטית הזו, אני יכולה לומר שני דברים:
האחד שכרגע מתקיים חוק חזקת הגיל הרך, כך שאת לא צריכה להיות מאויימת מזה. על פי חוק, המשמורת אצלך כמעט אוטומטית עד גיל 6.
השני - שלילדה אכן יש שני בסיסים. גם האבא הוא בסיס איתן מאוד בשבילה, גם אם היא תראה אותו פחות. זה לא עניין של בסיס, זה עניין של בית ראשי. ילד צריך שני הורים, אבל בית אחד ראשי. בטח ובטח בגילה. לכן הוא בהחלט הבסיס שלה, אבל אצלך הבית (וזה בעיני פרושה של המשמורת הלא משותפת - שמגדירה הורה אחד כמשמורן, גם אם שניכם האפוטרופסים שלה.)
-
- הודעות: 1539
- הצטרפות: 20 דצמבר 2007, 20:56
- דף אישי: הדף האישי של אלטר_אגו*
פרידה ומשמורת
יש דינמיקה כזאת בתהליכים של גירושין: כל אחד מתייעץ עם מקורות משלו, בלי לשתף את האחר ולפעמים גם בלי לספר לו. לפעמים זה עם חברים או אנשים עם ניסיון, לפעמים זה עם עורך-דין. זה כנראה הכרחי, אבל זה עלול להביא לחוסר אמון ואפילו חשדנות. זה תהליך מסובך.
אולי תשקלי להזמין אותו לדף הזה? אני חושבת שהדברים הטובים שכתבת עליו פה ישפרו את האוירה, והוא לא ירגיש שמדברים עליו מאחורי הגב?
אולי תשקלי להזמין אותו לדף הזה? אני חושבת שהדברים הטובים שכתבת עליו פה ישפרו את האוירה, והוא לא ירגיש שמדברים עליו מאחורי הגב?
פרידה ומשמורת
טוב. הוא בא והתנצל. הוא לא התכוון, כך אמר. הכי חשוב לו ולבריאות נפשה של ביתנו זה הדיאלוג ביננו. והוא מבין שיש לי פחדים ושכמובן שהוא לא יתחשבן איתי על כמות הלילות והימים. ושאני לא אתייחס למשפט שהוא אמר, הוא לא התכוון. זה בא ממצוקה שלו, שהוא פוחד שאני לא אכיר בכל מה שעשה עד היום ועושה.
הוא ביקש חיבוק. התחבקנו.
אני שמחה שהדברים יצאו מאזור ה"פרחים והפרפרים" הוורודים, ושמנו ביננו גם את הפחדים והרגישויות.
זו האמת, בסופו של דבר.
הוא ביקש חיבוק. התחבקנו.
אני שמחה שהדברים יצאו מאזור ה"פרחים והפרפרים" הוורודים, ושמנו ביננו גם את הפחדים והרגישויות.
זו האמת, בסופו של דבר.
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
פרידה ומשמורת
גם אני אומר מה ש אני חושבת :
לא ברור בשום אופן שזה לא טוב לילדתך, שני בתים. אולי תופתעו לגלות שדווקא היא גמישה וחיה טוב עם הנתונים הקיימים . אני, אין לי שום מושג בזה.
אני שוב חוזרת לכך, שהיה עדיף שתפרדו ותחוו את הפרידה כולכם (כולל הילדה) ותראו איך דברים משתקפים במציאות לפני שאתם עושים מהלכים חתומים. זה לדעתי טובת הילדה ואני חושבת שלזה הוא יכול להסכים.
ל "בוא ננסה ונראה איך הילדה מגיבה ולפי זה נחליט, איזה סוג של פרידה נעשה"
זה באמת מאוד מבלבל עבורך שתי האפשרויות הללו, במקרה שלך.
זה לא שהאבא רוצה משמורת כדי לנקום, זה לא שהוא רוצה משמורת כדי לא לשלם-
הוא רוצה משמורת כי הוא מאמין שככה הוא יקבל מקסימום ילדה והוא יממש מקסימום את אבהותו.
אפשר להבין אותו.
השאלה הגדולה המרחפת על ראשיכם : מה עם הילדה.
כמה טוב היה לשמוע מהורים שמקיימים משמורת בגילאים קטנים..
לא ברור בשום אופן שזה לא טוב לילדתך, שני בתים. אולי תופתעו לגלות שדווקא היא גמישה וחיה טוב עם הנתונים הקיימים . אני, אין לי שום מושג בזה.
אני שוב חוזרת לכך, שהיה עדיף שתפרדו ותחוו את הפרידה כולכם (כולל הילדה) ותראו איך דברים משתקפים במציאות לפני שאתם עושים מהלכים חתומים. זה לדעתי טובת הילדה ואני חושבת שלזה הוא יכול להסכים.
ל "בוא ננסה ונראה איך הילדה מגיבה ולפי זה נחליט, איזה סוג של פרידה נעשה"
זה באמת מאוד מבלבל עבורך שתי האפשרויות הללו, במקרה שלך.
זה לא שהאבא רוצה משמורת כדי לנקום, זה לא שהוא רוצה משמורת כדי לא לשלם-
הוא רוצה משמורת כי הוא מאמין שככה הוא יקבל מקסימום ילדה והוא יממש מקסימום את אבהותו.
אפשר להבין אותו.
השאלה הגדולה המרחפת על ראשיכם : מה עם הילדה.
כמה טוב היה לשמוע מהורים שמקיימים משמורת בגילאים קטנים..
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
פרידה ומשמורת
אני בהחלט בתהליך של חיזוק האמהות שלי.
יופי יופי ועוד פעם יופי !!!
מצטערת אם פגעתי בך.. זה היה על מנת לפגוע במטרה . שאלת מאיפה אני רואה את זה? אז כמובן מכאן. את נותנת לו כל-כך הרבה קרדיט על אבהותו. ומעט מאד נשמע כאן מצידך כמה את טובה לילדתך.. זאת הסיבה. זה בולט.. אז תפסיקי לסגור לאבהותו.. ותתחילי לאהוב את אמהותך . איתך ומחזקת אותך בכל דרך שתיבחרי
יופי יופי ועוד פעם יופי !!!
מצטערת אם פגעתי בך.. זה היה על מנת לפגוע במטרה . שאלת מאיפה אני רואה את זה? אז כמובן מכאן. את נותנת לו כל-כך הרבה קרדיט על אבהותו. ומעט מאד נשמע כאן מצידך כמה את טובה לילדתך.. זאת הסיבה. זה בולט.. אז תפסיקי לסגור לאבהותו.. ותתחילי לאהוב את אמהותך . איתך ומחזקת אותך בכל דרך שתיבחרי
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
פרידה ומשמורת
התכוונתי : אז תפסיקי לסגוד לאבהותו ותתחילי לאהוב את אמהותך , כי אין לי ספק שאת נהדרת.. פשוט מסתירים לך מלראות את זה בעצמך .
פרידה ומשמורת
עולם ומלואו. נכנסתי לבלוג הגרושין שלך. כמה קשה. ליבי איתך על מה שעברת.
ומה שכתבת פה כל כך מדוייק לי. אני עדיין נפרדת. בתהליך, מנסה לברר עם עצמי את פרידתי.
חשוב שתבססי לעצמך את העקרונות שמנחים אותך. למה את מוכנה ולמה את לא מוכנה שיקרה לגבי הילדה ובכלל- לגבי שאר האספקטים של הגרושים
זה בהחלט מה שאני מנסה לעשות בימים האחרונים וגם פה.
תודה על הניסוח הרגיש והמנוסה.
מתוך הבלוג שלך הוצאתי את זה:
כבר אמרתי את זה בעבר ואני אומר את זה שוב - בבחירה שלנו להתגרש טמון מלכתחילה נזק לילדים שלנו. זה נורא קשה לחשוב על זה, כי כל החיים אנחנו מנסות לעשות את המקסימום לעשות דברים שיהיו נכונים בשבילם, גם במחיר ויתור על חלק מהרצונות שלנו. לא כי אנחנו קורבנות, אלא כי סדר העדיפויות שונה כשאנחנו הורים. וכאן, בצורה חד משמעית, אנחנו מעדיפים את טובתנו על פני טובת הילד
אני חושבת שזה העצב האמיתי שלי. ממש. מדוייק עד כאב
ומה שכתבת פה כל כך מדוייק לי. אני עדיין נפרדת. בתהליך, מנסה לברר עם עצמי את פרידתי.
חשוב שתבססי לעצמך את העקרונות שמנחים אותך. למה את מוכנה ולמה את לא מוכנה שיקרה לגבי הילדה ובכלל- לגבי שאר האספקטים של הגרושים
זה בהחלט מה שאני מנסה לעשות בימים האחרונים וגם פה.
תודה על הניסוח הרגיש והמנוסה.
מתוך הבלוג שלך הוצאתי את זה:
כבר אמרתי את זה בעבר ואני אומר את זה שוב - בבחירה שלנו להתגרש טמון מלכתחילה נזק לילדים שלנו. זה נורא קשה לחשוב על זה, כי כל החיים אנחנו מנסות לעשות את המקסימום לעשות דברים שיהיו נכונים בשבילם, גם במחיר ויתור על חלק מהרצונות שלנו. לא כי אנחנו קורבנות, אלא כי סדר העדיפויות שונה כשאנחנו הורים. וכאן, בצורה חד משמעית, אנחנו מעדיפים את טובתנו על פני טובת הילד
אני חושבת שזה העצב האמיתי שלי. ממש. מדוייק עד כאב
פרידה ומשמורת
לוקחת עוד כמה דברים שמשקפים את הבנתי מאותו בלוג של עולם ומלואו: (כתבה זוהר אור)
העובדה שהאב נדרש גם לטפל בילד ולא רק לבלות איתו זה משהו שיש לו משמעות אדירה ביחסים ביניהם. אני מדברת על להכין ארוחת ערב, לקלח, להשכיב, לקרוא סיפור לפני השינה, ולא רק להיות מקום בילוי, כמו שהולכים לחברים. הטיפול המעשי מחזק מאוד את הקשר, יוצר אינטימיות. וכאן אני חושבת שמדובר על טובתה של הילדה
זה בדיוק מה שבן זוגי הסביר לי היום. כמה שחשוב לו שהיא תישן אצלו ולא רק תבקר, כי יש את האמבטיה, א. ערב, השכבה, סיפור, שיר. הוא רוצה לתת לה את כל זה. אין לי ספק שזה לטובתה.
העובדה שהאב נדרש גם לטפל בילד ולא רק לבלות איתו זה משהו שיש לו משמעות אדירה ביחסים ביניהם. אני מדברת על להכין ארוחת ערב, לקלח, להשכיב, לקרוא סיפור לפני השינה, ולא רק להיות מקום בילוי, כמו שהולכים לחברים. הטיפול המעשי מחזק מאוד את הקשר, יוצר אינטימיות. וכאן אני חושבת שמדובר על טובתה של הילדה
זה בדיוק מה שבן זוגי הסביר לי היום. כמה שחשוב לו שהיא תישן אצלו ולא רק תבקר, כי יש את האמבטיה, א. ערב, השכבה, סיפור, שיר. הוא רוצה לתת לה את כל זה. אין לי ספק שזה לטובתה.
-
- הודעות: 1940
- הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
- דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*
פרידה ומשמורת
הוא תוך שניה התרתח, מזעם, מפחיד! ואמר שאם כך, אז אנחנו הולכים לדרך מאד אחרת (אני צעקתי שיפסיק לאיים), והוא אמר, שאם היא צריכה רק מרכז אחד, וחדר אחד, אז שזה יהיה אצלו.
אני מאוד מאמינה בפתגם: אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו... לפעמים כשכועסים, מאבדים שליטה וצנזורה עצמית, ואז האמת הנסתרת יוצאת החוצה.
מציעה לך לקרוא שוב ושוב ושוב מה הוא אמר לך בשעת כעסו. מציעה לך להתייעץ עם עו"ד האם יש בכלל סיכוי שהוא יוכל להיות משמורן יחיד. חשוב שתדעי בוודאות את האפשרויות החוקיות שלך ושלו.
מאחלת הצלחה. ושהכל יעבור בשלום.
אני מאוד מאמינה בפתגם: אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו... לפעמים כשכועסים, מאבדים שליטה וצנזורה עצמית, ואז האמת הנסתרת יוצאת החוצה.
מציעה לך לקרוא שוב ושוב ושוב מה הוא אמר לך בשעת כעסו. מציעה לך להתייעץ עם עו"ד האם יש בכלל סיכוי שהוא יוכל להיות משמורן יחיד. חשוב שתדעי בוודאות את האפשרויות החוקיות שלך ושלו.
מאחלת הצלחה. ושהכל יעבור בשלום.
פרידה ומשמורת
מצטערת אם פגעתי בך.. זה היה על מנת לפגוע במטרה
תודה פלונית. אולי תזדהי? אכן פגעת במטרה. מעלה נקודה למחשבה (ותודה שהתגובות שלך מעוררות את זה אצלי ). אני יכולה להעריך את אבהותו בשקט נפשי ויציבות פנימית כי אני בטוחה באמהות שלי... נשמע טוב, לא?
אחרי שכתבתי לך שאני בתהליך חיזוק עצרתי ואמרתי לעצמי - כן, בתהליך חיזוק אבל מתוך חוזק. לא מתוך חולשה.
אני בטוחה שאני אתן לה בית יציב, מלא באהבה וכל טוב, בשמחה ובכל הדברים שהמציאות תזמן.
כן, יש לי אישויים משלי בענייני גרושין, בתור היותי ילדה בבית להורים שהיו צריכים להתגרש 20 שנה קודם - אבל אני אמא מחזקת, תומכת, מאמינה. מגדלת את ביתי כישות מופלאה ועצמאית בעולם הזה - להרגיש את רגשותיה, לחשוב את מחשבותיה בתוך מסגרת החיים המשותפים של כולנו. וכמו שכל אמא בטח יודעת - לראות אותה - זה המדד הכי טוב לאיזה אמא אני.
תודה שעוררת את זה.
תודה פלונית. אולי תזדהי? אכן פגעת במטרה. מעלה נקודה למחשבה (ותודה שהתגובות שלך מעוררות את זה אצלי ). אני יכולה להעריך את אבהותו בשקט נפשי ויציבות פנימית כי אני בטוחה באמהות שלי... נשמע טוב, לא?
אחרי שכתבתי לך שאני בתהליך חיזוק עצרתי ואמרתי לעצמי - כן, בתהליך חיזוק אבל מתוך חוזק. לא מתוך חולשה.
אני בטוחה שאני אתן לה בית יציב, מלא באהבה וכל טוב, בשמחה ובכל הדברים שהמציאות תזמן.
כן, יש לי אישויים משלי בענייני גרושין, בתור היותי ילדה בבית להורים שהיו צריכים להתגרש 20 שנה קודם - אבל אני אמא מחזקת, תומכת, מאמינה. מגדלת את ביתי כישות מופלאה ועצמאית בעולם הזה - להרגיש את רגשותיה, לחשוב את מחשבותיה בתוך מסגרת החיים המשותפים של כולנו. וכמו שכל אמא בטח יודעת - לראות אותה - זה המדד הכי טוב לאיזה אמא אני.
תודה שעוררת את זה.
פרידה ומשמורת
פשוט מסתירים לך מלראות את זה בעצמך
אף אחד לא מסתיר לי. ממש אפאחד. לא בתחום האמהות בכולאופן.
ושוב תודה
אף אחד לא מסתיר לי. ממש אפאחד. לא בתחום האמהות בכולאופן.
ושוב תודה
פרידה ומשמורת
אני שוב חוזרת לכך, שהיה עדיף שתפרדו ותחוו את הפרידה כולכם (כולל הילדה) ותראו איך דברים משתקפים במציאות
תודה נקודות. אעלה את זה מולו בגישור. זו נקודה שאולי אפשר לבדוק אותה. מה שכן, הוא ירצה לנסות ישר את המשמורת המשותפת, עם כל מה שמלווה לכך...
תודה נקודות. אעלה את זה מולו בגישור. זו נקודה שאולי אפשר לבדוק אותה. מה שכן, הוא ירצה לנסות ישר את המשמורת המשותפת, עם כל מה שמלווה לכך...
פרידה ומשמורת
אולי תשקלי להזמין אותו לדף הזה? אני חושבת שהדברים הטובים שכתבת עליו פה ישפרו את האוירה, והוא לא ירגיש שמדברים עליו מאחורי הגב?
אלטר אגו... אויש - נראה לי קצת מוקדם עבורי. מזמן לא עשיתי לעצמי משהו בשביל עצמי ולא מיד רצתי לשתף אותו.
אבל, כן, זו אפשרות עתידית. תודה
אלטר אגו... אויש - נראה לי קצת מוקדם עבורי. מזמן לא עשיתי לעצמי משהו בשביל עצמי ולא מיד רצתי לשתף אותו.
אבל, כן, זו אפשרות עתידית. תודה
פרידה ומשמורת
_אני מאוד מאמינה בפתגם: אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו... לפעמים כשכועסים, מאבדים שליטה וצנזורה עצמית, ואז האמת הנסתרת יוצאת החוצה.
מציעה לך לקרוא שוב ושוב ושוב מה הוא אמר לך בשעת כעסו. מציעה לך להתייעץ עם עו"ד האם יש בכלל סיכוי שהוא יוכל להיות משמורן יחיד. חשוב שתדעי בוודאות את האפשרויות החוקיות שלך ושלו._
התייעצתי כבר מזמן עם עורכת דין, חברתי שמכירה אותי ואותו. אמשיך להתייעץ איתה, היא ספצית בתחום הזה. נכון לעכשיו הוא לא יכול להיות משמורן יחיד אלא אם כן הוא מוכיח שאני לא כשירה. אין מצב.
אבל... הכוסו והכעסו - אכן ניכר הכאב שלו, הפצע, חוסר האונים וחוסר הבטחון שלו. סליחה שאני מצליחה להיות באמפתיה ולא במריבה, והאמת שגם הוא הצליח להגדיר לי את זה אחרי הסערה. הוא מפחד שאני לא אסכים. הוא חרד להיות האב המבוקר ולא הנוכח, הוא רוצה לבחור אחרת בחיים האלה והוא נתון לטוב ליבי להסכים לכך. זה מצב לא מאוזן על פי חוק - לטוב ולרע. אך במקרה זה, מכניס אותו למה שהוא קרא לו הבוקר - מצוקה אמיתית.
מציעה לך לקרוא שוב ושוב ושוב מה הוא אמר לך בשעת כעסו. מציעה לך להתייעץ עם עו"ד האם יש בכלל סיכוי שהוא יוכל להיות משמורן יחיד. חשוב שתדעי בוודאות את האפשרויות החוקיות שלך ושלו._
התייעצתי כבר מזמן עם עורכת דין, חברתי שמכירה אותי ואותו. אמשיך להתייעץ איתה, היא ספצית בתחום הזה. נכון לעכשיו הוא לא יכול להיות משמורן יחיד אלא אם כן הוא מוכיח שאני לא כשירה. אין מצב.
אבל... הכוסו והכעסו - אכן ניכר הכאב שלו, הפצע, חוסר האונים וחוסר הבטחון שלו. סליחה שאני מצליחה להיות באמפתיה ולא במריבה, והאמת שגם הוא הצליח להגדיר לי את זה אחרי הסערה. הוא מפחד שאני לא אסכים. הוא חרד להיות האב המבוקר ולא הנוכח, הוא רוצה לבחור אחרת בחיים האלה והוא נתון לטוב ליבי להסכים לכך. זה מצב לא מאוזן על פי חוק - לטוב ולרע. אך במקרה זה, מכניס אותו למה שהוא קרא לו הבוקר - מצוקה אמיתית.
פרידה ומשמורת
טוב, קצת להכניס פה מתיקות, לדף הזה.
פיצפונת: אמא, אני אוהבת אותך.
אמא: איזה כיף לי... גם אני אוהבת אותך.
פיצפונת: אני אוהבת גם את אבא.
אמא: יופי!
פיצפונת: אבא אוהב גם את אמא. הוא נתן לי נשיקה לשמור לך בכיס!
פיצפונת: אמא, אני אוהבת אותך.
אמא: איזה כיף לי... גם אני אוהבת אותך.
פיצפונת: אני אוהבת גם את אבא.
אמא: יופי!
פיצפונת: אבא אוהב גם את אמא. הוא נתן לי נשיקה לשמור לך בכיס!
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
הוא ירצה לנסות ישר את המשמורת המשותפת, עם כל מה שמלווה לכך...
זה בסדר, לנסות, אם את חושבת שזה טוב לילדה. זה לנסות בלי שזה מוגדר בפועל כמשמורת משותפת. גם במשמורת לא משותפת יכולים להיות הסדרי ראיה שהם בדיוק כמו במשמורת משותפת! מבחינת חלוקת הזמן. נשמע לי שזה מה שהוא רוצה. לחלוק איתך את הזמן של הילדה. וגם את מוכנה לזה. זה נהדר! המשמורת אצלך נועדה לגן עלייך בדברים שהם מעבר לזמן הביקורים/ראיה. אני בטוחה שהעו"ד הספץ הסבירה לך במה, ואם לא - תשאלי.
חושבת שהדברים הטובים שכתבת עליו פה ישפרו את האוירה, והוא לא ירגיש שמדברים עליו מאחורי הגב
פשוט תגידי לו את זה. (אם עדיין לא אמרת). תביעי כלפיו את כל האהדה והמחמאות שאת מבטאה כאן. זה יעבור יותר טוב מאם הוא יקרא את הדף ולך ישאר המקום שלך לעצמך
זה בסדר, לנסות, אם את חושבת שזה טוב לילדה. זה לנסות בלי שזה מוגדר בפועל כמשמורת משותפת. גם במשמורת לא משותפת יכולים להיות הסדרי ראיה שהם בדיוק כמו במשמורת משותפת! מבחינת חלוקת הזמן. נשמע לי שזה מה שהוא רוצה. לחלוק איתך את הזמן של הילדה. וגם את מוכנה לזה. זה נהדר! המשמורת אצלך נועדה לגן עלייך בדברים שהם מעבר לזמן הביקורים/ראיה. אני בטוחה שהעו"ד הספץ הסבירה לך במה, ואם לא - תשאלי.
חושבת שהדברים הטובים שכתבת עליו פה ישפרו את האוירה, והוא לא ירגיש שמדברים עליו מאחורי הגב
פשוט תגידי לו את זה. (אם עדיין לא אמרת). תביעי כלפיו את כל האהדה והמחמאות שאת מבטאה כאן. זה יעבור יותר טוב מאם הוא יקרא את הדף ולך ישאר המקום שלך לעצמך
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
פרידה ומשמורת
פיצפונת: אבא אוהב גם את אמא. הוא נתן לי נשיקה לשמור לך בכיס!
לא רוצה לבאס אותך אבל ברור שהיא החלה במלאכת השידוך...והיא חשה כל מה שקורה. כמו כן היא מבררת איתך את המצב ובוחנת תגובות.
כך אני רואה זאת, וזה לא כל כך דרמטי, אם דבריי נשמעים כאלה. לילדיי (במיוחד לגדולה) היו מלא יציאות כאלה וגם דברים ושאלות ישירות על הפרידה ואני עונה לה ולהם תשובות מציאותיות מאוד.
כבר עניתי לה ישירות שאני ואבא שלה לא מסתדרים ולא יכולים לגור ביחד. עלתה מצידה כמובן השאלה אם אני לא אוהבת את אבא ועניתי לה שאני אוהבת את אבא בתור בן אדם אבל לא כבן זוג ושאני לא רוצה לחיות איתו.
(מה שהיא יכולה לתפוס מזה, שתתפוס).
לא רוצה לבאס אותך אבל ברור שהיא החלה במלאכת השידוך...והיא חשה כל מה שקורה. כמו כן היא מבררת איתך את המצב ובוחנת תגובות.
כך אני רואה זאת, וזה לא כל כך דרמטי, אם דבריי נשמעים כאלה. לילדיי (במיוחד לגדולה) היו מלא יציאות כאלה וגם דברים ושאלות ישירות על הפרידה ואני עונה לה ולהם תשובות מציאותיות מאוד.
כבר עניתי לה ישירות שאני ואבא שלה לא מסתדרים ולא יכולים לגור ביחד. עלתה מצידה כמובן השאלה אם אני לא אוהבת את אבא ועניתי לה שאני אוהבת את אבא בתור בן אדם אבל לא כבן זוג ושאני לא רוצה לחיות איתו.
(מה שהיא יכולה לתפוס מזה, שתתפוס).
פרידה ומשמורת
לא רוצה לבאס אותך אבל ברור שהיא החלה במלאכת השידוך...והיא חשה כל מה שקורה
ברור, ילדה רגישה. מרגישה ומשקפת. לפי ידיעתי, הרבה מהילדים למשפחות גרושות מתפללים לזה (אולי חוץ ממני, שאני חיכיתי לפחות 10 שנים מודעות לכך, שכבר יפרדו).
ברור, ילדה רגישה. מרגישה ומשקפת. לפי ידיעתי, הרבה מהילדים למשפחות גרושות מתפללים לזה (אולי חוץ ממני, שאני חיכיתי לפחות 10 שנים מודעות לכך, שכבר יפרדו).
פרידה ומשמורת
פשוט תגידי לו את זה. (אם עדיין לא אמרת). תביעי כלפיו את כל האהדה והמחמאות שאת מבטאה כאן
היום אמרתי לו, שלא רק שאני מכירה במעשיו אלא גם מוקירה.
נדמה לי שכתבתי את זה בתחילת הדף, שבשבילי (בעיקר) כתבתי לו לפני כחודש מכתב תודה והוקרה עמוס. תודה על כל מה שנתן ומה שלא נתן.
לא נתתי לו אותו, אבל חשבתי לתת לו אחרי שימצא בית, ויעבור אליו.
אני חושבת שרק אחרי שכתבתי את המכתב הזה, התחילה הפרידה הממשית בתוכי. אבל היא התחילה ועוד לא הסתיימה. אין מה לעשות, זה הקצב שלי.
מתחזקת פה.
תודה
היום אמרתי לו, שלא רק שאני מכירה במעשיו אלא גם מוקירה.
נדמה לי שכתבתי את זה בתחילת הדף, שבשבילי (בעיקר) כתבתי לו לפני כחודש מכתב תודה והוקרה עמוס. תודה על כל מה שנתן ומה שלא נתן.
לא נתתי לו אותו, אבל חשבתי לתת לו אחרי שימצא בית, ויעבור אליו.
אני חושבת שרק אחרי שכתבתי את המכתב הזה, התחילה הפרידה הממשית בתוכי. אבל היא התחילה ועוד לא הסתיימה. אין מה לעשות, זה הקצב שלי.
מתחזקת פה.
תודה
פרידה ומשמורת
טוב, עוד מהגיגי הילדה המתקשרת שלי (סיפרתי גם לו)
ילדתי: אמא, זה הבית שלי?
אני: כן, זה הבית שלך.
ילדתי: זה הבית שלנו?
אני: בטח, שלנו.
ילדתי: וגם של אבא (בלי סימן שאלה)...
ועוד לא סיפרנו כלום. רק מתוך עצמה היודעת והמרגישה.
ילדתי: אמא, זה הבית שלי?
אני: כן, זה הבית שלך.
ילדתי: זה הבית שלנו?
אני: בטח, שלנו.
ילדתי: וגם של אבא (בלי סימן שאלה)...
ועוד לא סיפרנו כלום. רק מתוך עצמה היודעת והמרגישה.
-
- הודעות: 92
- הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:17
- דף אישי: הדף האישי של זוהר_אור*
פרידה ומשמורת
נפרדת יקרה, איך הוצאת אותי מהקונכיה.
האמת, שאני תמיד קוראת כאן, אבל לא ממש כותבת, וכבר ראיתי את הדף שלך, והיה לי הרבה מה להגיד. אז תודה על ההזמנה.
בינתיים, בשלוש ומשהו השנים שעברו מאז שכתבתי כאן, התחתנתי מחדש, אני חיה בנישואים מאושרים כמו שלא יכולתי אפילו לדמיין, וגם מצפה לתינוק בעוד כחודשיים.
מצד שני, לפני כשנה אבא של המתוק הגיש תביעה למשמורת משותפת, והמאבק בבית המשפט בעיצומו.
מקווה שאני לא הולכת לפוצץ לך את הדף - הנה אני מתחילה:
ראשית, כמו שהבנת, אני מתנגדת למשמורת משותפת. כבר בהזדמנות זו אני אסייג, שדברים שונים מתאימים לאנשים שונים, אז קחי מכאן מה שטוב לך.
בעיני, 2 אנשים שלא הצליחו לנהל את חייהם במשותף, יכול להיות להם קשה מאוד מאוד לנהל חיים של ילד במשותף, אחרי שנפרדו. רק אחרי הפרידה את מתחילה להבין איזו כמות של קבלת החלטות יש בחיים של ילד, ואם ההבנה בין ההורים היא לא סופר מצויינת, זה די בלתי אפשרי לקבל את כל ההחלטות האלה במשותף.
אז מה אם כשהיינו נשואים הילד הלך לדיקור? עכשיו הוא לא מסכים לדיקור בשום אופן. רק רופאים. והרבה תרופות אם אפשר (הילד מצונן יומיים - סירופ אנטי היסטמינים!!!) הוא רוצה להחליט לאיזה חוג ילך הילד, לאיזו קייטנה, לאיזה צהרון (סליחה. מותר להגיד צהרון ב"באופן"? ), מה תהיה התזונה שלו, מתי ילך לישון ועוד ועוד.
כל דבר כזה הוא מאבק מתיש.
עברת דירה? את רוצה שהילד ילמד בבי"ס ליד ביתך החדש? אנא גשי לבית משפט למשך החצי שנה הקרובה, ושלמי לעורכת הדין שלך כמה אלפי שקלים.
כל זה כמובן לא אומר שצריך לנתק אבא מחיי הילד שלו, נוכחות של אב היא חשובה לילד, אבל בין ניתוק לבין שיתוף מוחלט יש כמה דרגות ביניים.
אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ברוב מכריע של המשפחות הלא גרושות, אמא אחראית על המון דברים שקשורים בילדים - טיפול פיזי, אוכל, קשר עם האמהות האחרות במסגרת החינוכית, ובכלל עם אמהות אחרות על מנת לברר כל מני דברים כמו המלצות על מטפלים וכדומה, ובמקביל, פעמים רבות היא זו שעובדת פחות, מרוויחה פחות (לרוב מבחירה). האם במשמורת משותפת האב פתאום מתחיל לקשקש עם האמהות בגינה ולשמוע מה הגן המומלץ בשכונה? לרוב לא. מצד שני הוא דורש להיות שותף מלא להחלטה, ועשוי להביא שיקולים ממש לא רלוונטיים.
האם העובדה שהוא דורש לראות את הילד כל כך הרבה גורמת לכך שהוא יוצא מהעבודה פעמיים בשבוע ב- 15:30? לא. יש סבתא שתיקח אותו, העיקר שזה יהיה "יום שלו".
אני משערת שהמאבק הבא הצפוי לי יהיה שכאשר אצא לחופשת לידה, אני ארצה להוציא אותו מהצהרון, ושיבוא הביתה כל יום ב- 13:00. סיכויים טובים שאבא שלו יתנגד לזה.
את מבינה שכל מה שכתבתי כאן הוא לצערי הרב מנסיון, ואולי בטון הכתיבה יש קצת ציניות, אבל אני מקווה שזה לא מעמעם את המסר.
האמת, שאני תמיד קוראת כאן, אבל לא ממש כותבת, וכבר ראיתי את הדף שלך, והיה לי הרבה מה להגיד. אז תודה על ההזמנה.
בינתיים, בשלוש ומשהו השנים שעברו מאז שכתבתי כאן, התחתנתי מחדש, אני חיה בנישואים מאושרים כמו שלא יכולתי אפילו לדמיין, וגם מצפה לתינוק בעוד כחודשיים.
מצד שני, לפני כשנה אבא של המתוק הגיש תביעה למשמורת משותפת, והמאבק בבית המשפט בעיצומו.
מקווה שאני לא הולכת לפוצץ לך את הדף - הנה אני מתחילה:
ראשית, כמו שהבנת, אני מתנגדת למשמורת משותפת. כבר בהזדמנות זו אני אסייג, שדברים שונים מתאימים לאנשים שונים, אז קחי מכאן מה שטוב לך.
בעיני, 2 אנשים שלא הצליחו לנהל את חייהם במשותף, יכול להיות להם קשה מאוד מאוד לנהל חיים של ילד במשותף, אחרי שנפרדו. רק אחרי הפרידה את מתחילה להבין איזו כמות של קבלת החלטות יש בחיים של ילד, ואם ההבנה בין ההורים היא לא סופר מצויינת, זה די בלתי אפשרי לקבל את כל ההחלטות האלה במשותף.
אז מה אם כשהיינו נשואים הילד הלך לדיקור? עכשיו הוא לא מסכים לדיקור בשום אופן. רק רופאים. והרבה תרופות אם אפשר (הילד מצונן יומיים - סירופ אנטי היסטמינים!!!) הוא רוצה להחליט לאיזה חוג ילך הילד, לאיזו קייטנה, לאיזה צהרון (סליחה. מותר להגיד צהרון ב"באופן"? ), מה תהיה התזונה שלו, מתי ילך לישון ועוד ועוד.
כל דבר כזה הוא מאבק מתיש.
עברת דירה? את רוצה שהילד ילמד בבי"ס ליד ביתך החדש? אנא גשי לבית משפט למשך החצי שנה הקרובה, ושלמי לעורכת הדין שלך כמה אלפי שקלים.
כל זה כמובן לא אומר שצריך לנתק אבא מחיי הילד שלו, נוכחות של אב היא חשובה לילד, אבל בין ניתוק לבין שיתוף מוחלט יש כמה דרגות ביניים.
אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ברוב מכריע של המשפחות הלא גרושות, אמא אחראית על המון דברים שקשורים בילדים - טיפול פיזי, אוכל, קשר עם האמהות האחרות במסגרת החינוכית, ובכלל עם אמהות אחרות על מנת לברר כל מני דברים כמו המלצות על מטפלים וכדומה, ובמקביל, פעמים רבות היא זו שעובדת פחות, מרוויחה פחות (לרוב מבחירה). האם במשמורת משותפת האב פתאום מתחיל לקשקש עם האמהות בגינה ולשמוע מה הגן המומלץ בשכונה? לרוב לא. מצד שני הוא דורש להיות שותף מלא להחלטה, ועשוי להביא שיקולים ממש לא רלוונטיים.
האם העובדה שהוא דורש לראות את הילד כל כך הרבה גורמת לכך שהוא יוצא מהעבודה פעמיים בשבוע ב- 15:30? לא. יש סבתא שתיקח אותו, העיקר שזה יהיה "יום שלו".
אני משערת שהמאבק הבא הצפוי לי יהיה שכאשר אצא לחופשת לידה, אני ארצה להוציא אותו מהצהרון, ושיבוא הביתה כל יום ב- 13:00. סיכויים טובים שאבא שלו יתנגד לזה.
את מבינה שכל מה שכתבתי כאן הוא לצערי הרב מנסיון, ואולי בטון הכתיבה יש קצת ציניות, אבל אני מקווה שזה לא מעמעם את המסר.
-
- הודעות: 92
- הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:17
- דף אישי: הדף האישי של זוהר_אור*
פרידה ומשמורת
משמורת משותפת אפשרית רק כשיש הסכמה של שני הצדדים לכך. גם אם יגידו לך אחרת, תדעי שזה אפשרי רק בהסכמת שני הצדדים! אין אפשרות לכפות משמורת משותפת, גם לא בבית משפט. רק להסכים עליה
זה כבר לא נכון לצערי...
אני רואה איך היא כמו פרפר או דבורה עוברת מהפרח שאני, לפרח שהוא ויונקת את הצוף לו היא זקוקה מכל אחד מאיתנו
זה ימשיך להיות ככה, אבל יתבטא בצורה אחרת. חלק מהתהליך שאת עוברת כאן כולל לשנות את התמונות שיש לך בראש. זה תהליך הסתגלות לא פשוט, אבל האדם הוא יצור סתגלתן מטבעו...
_החלוקה שהוא מציע כרגע מחלקת את כל שבועיים ליומיים ברצף אצלי, אח"כ אצלו ואז סופשבוע אצלו ואצלי. שבוע אחד היא תישן אצלי 4 לילות ושבוע אח"כ אצלו.
היא עוד קטנה לחצי שבוע, חצי שבוע. ע"פ כל ההמלצות הפסיכולוגיות שקיבלנו. ולא רק זה. בתוך היומיים אצלי/אצלו יהיו חלקי שעות עם השני (מביא/ה מהגן, מעביר/ה מחברה וכו')_
ראשית, אני חושבת שהיא קטנה מדי בשביל סידור כזה. שנית, למיטב נסיוני החלק הקשה הוא המעברים מהורה להורה, ולכן אני חושבת שחלקי שעות עם השני עשויים להקשות עליה. בתחילת הגירושים שלנו, כשהמתוק היה בן שנתיים וחצי, אבא שלו היה לוקח אותו לכמה שעות בשבת שהיה אצלי. זה היה לו מאוד קשה והפסקתי עם זה די מהר.
בכלל, אחד הדברים הכי משמעותיים לילדים בסיטואציה של גירושים הוא לנסות ליצור כמה שיותר ודאות, בעולם מאוד חסר ודאות שהם חיים בו. תנסי למשל לדמיין לעצמך שבכל יום את לא יודעת איפה את ישנה. איך את מרגישה עם זה בתור אדם מבוגר?
ע"פ השיחות שלנו כרגע (וכמובן שיעוגנו בהסכם) יש לנו הסכמה לגבי אופן החינוך וכמובן שעלותו תתחלק בינינו. אלא אם כן (ואת זה גם העליתי) שלא יהיה לאחד מאיתנו את התקציב לכך, ואז נצטרך לדון בכך שוב. טיפולים רפואיים - גם על זה דיברנו (ולשימחתי אנחנו באותו ראש) שבתור הולכים לטיפולים אלטרנטיביים זו בהחלט יכולה להיות הוצאה גדולה. אני מניחה שגם זה יסוכם
כמו שכתבתי קודם, ההסכמה הזו יכולה בהחלט להשתנות. לפעמים אני מרחמת על גרושתו של בעלי, למשל, לפני כמה זמן באה אלינו ילדתם בת ה- 4 לסוף שבוע והיה לה חום. אצלנו בבית משתדלים להמנע מתרופות, וטיפלנו בחום באמבטיה פושרת. אני רק מתארת לעצמי איזה גיהנום עבר על האמא של הילדה באותו סופ"ש, כשהיא רק מחכה לרגע שילדתה תחזור הביתה והיא תוכל לחזור ולתת לה אקמול ואדוויל. באמת שאני מרגישה אמפטיה לאמא שיודעת שילדתה לא מקבלת את הטיפול שהיא היתה חושבת שצריך לתת לה.
זה כבר לא נכון לצערי...
אני רואה איך היא כמו פרפר או דבורה עוברת מהפרח שאני, לפרח שהוא ויונקת את הצוף לו היא זקוקה מכל אחד מאיתנו
זה ימשיך להיות ככה, אבל יתבטא בצורה אחרת. חלק מהתהליך שאת עוברת כאן כולל לשנות את התמונות שיש לך בראש. זה תהליך הסתגלות לא פשוט, אבל האדם הוא יצור סתגלתן מטבעו...
_החלוקה שהוא מציע כרגע מחלקת את כל שבועיים ליומיים ברצף אצלי, אח"כ אצלו ואז סופשבוע אצלו ואצלי. שבוע אחד היא תישן אצלי 4 לילות ושבוע אח"כ אצלו.
היא עוד קטנה לחצי שבוע, חצי שבוע. ע"פ כל ההמלצות הפסיכולוגיות שקיבלנו. ולא רק זה. בתוך היומיים אצלי/אצלו יהיו חלקי שעות עם השני (מביא/ה מהגן, מעביר/ה מחברה וכו')_
ראשית, אני חושבת שהיא קטנה מדי בשביל סידור כזה. שנית, למיטב נסיוני החלק הקשה הוא המעברים מהורה להורה, ולכן אני חושבת שחלקי שעות עם השני עשויים להקשות עליה. בתחילת הגירושים שלנו, כשהמתוק היה בן שנתיים וחצי, אבא שלו היה לוקח אותו לכמה שעות בשבת שהיה אצלי. זה היה לו מאוד קשה והפסקתי עם זה די מהר.
בכלל, אחד הדברים הכי משמעותיים לילדים בסיטואציה של גירושים הוא לנסות ליצור כמה שיותר ודאות, בעולם מאוד חסר ודאות שהם חיים בו. תנסי למשל לדמיין לעצמך שבכל יום את לא יודעת איפה את ישנה. איך את מרגישה עם זה בתור אדם מבוגר?
ע"פ השיחות שלנו כרגע (וכמובן שיעוגנו בהסכם) יש לנו הסכמה לגבי אופן החינוך וכמובן שעלותו תתחלק בינינו. אלא אם כן (ואת זה גם העליתי) שלא יהיה לאחד מאיתנו את התקציב לכך, ואז נצטרך לדון בכך שוב. טיפולים רפואיים - גם על זה דיברנו (ולשימחתי אנחנו באותו ראש) שבתור הולכים לטיפולים אלטרנטיביים זו בהחלט יכולה להיות הוצאה גדולה. אני מניחה שגם זה יסוכם
כמו שכתבתי קודם, ההסכמה הזו יכולה בהחלט להשתנות. לפעמים אני מרחמת על גרושתו של בעלי, למשל, לפני כמה זמן באה אלינו ילדתם בת ה- 4 לסוף שבוע והיה לה חום. אצלנו בבית משתדלים להמנע מתרופות, וטיפלנו בחום באמבטיה פושרת. אני רק מתארת לעצמי איזה גיהנום עבר על האמא של הילדה באותו סופ"ש, כשהיא רק מחכה לרגע שילדתה תחזור הביתה והיא תוכל לחזור ולתת לה אקמול ואדוויל. באמת שאני מרגישה אמפטיה לאמא שיודעת שילדתה לא מקבלת את הטיפול שהיא היתה חושבת שצריך לתת לה.
פרידה ומשמורת
שלוש ומשהו השנים שעברו מאז שכתבתי כאן, התחתנתי מחדש, אני חיה בנישואים מאושרים כמו שלא יכולתי אפילו לדמיין, וגם מצפה לתינוק בעוד כחודשיים.
יווו, איזה יופי. מאחלת לעצמי גם. (למרות שהריון בגיל 45 - שזה 3 שנים מהיום - יהיה לא משהו מבחינתי )
תודה על התגובה. לא נשמעה לי צינית. אלא מתוך נסיון, וזה מה שאני צריכה כרגע.
אצלינו, מכיון שהוא מגיע מתחום החינוך (וזה חינוך מאד ספציפי - בלי להסגיר) הוא מאד מעורב. מטפלת בגיל שנה וחודשיים, גננת בגיל שנתיים וכו', אין מצב שאני אחליט. אפילו דיברתי איתו על זה שיתכן ולא יהיה לנו כסף לחינוך ההוא ואולי כדאי שניפתח לסוגים אחרים - הוא מיד הצהיר שהוא יצטרך לבלות קצת בבי"ס המדובר כדי לבחון אפשרות זו.
בקשר לרפואה - טוב, הוא יותר "טבעי" ממני. אני, ירחם השם, חושבת שבאמצע הלילה אם יש חום אפשר לתת קצת אקמולי ולתת לה לישון. הוא לא. הוא רוצה דיקור, קומפרסים, הומיאופטיה וכו'. כך שפה, יש לי אפיפיור
צהרון? - ביום חופש שלו בשבוע, או בימי האחריות שלו עליה, הוא ממש לא רוצה שהיא תהיה בצהרון כי יותר טוב בבית.
האם במשמורת משותפת האב פתאום מתחיל לקשקש עם האמהות בגינה ולשמוע מה הגן המומלץ בשכונה? אז זהו שהוא כן מפטפט עם האבות והאמהות בשכונה (לאו דוקא על גנים - זה ברור לו). אבל זה גם לא אומר שאני אפסיק לעשות את זה.
לפי הקובץ שצרפתי פה למעלה, יש ממש תוכנית הורות, ע"פ ההורות השווה. אם נלך לפי זה, אז למשל, ביום שהוא למשל צריך לקחת אותה מהגן ולא יכול, הוא יבקש ממני, ואם אני לא אוכל הוא צריך למצוא סידור. אבל זה נותן לו את האחריות המלאה לפתור את זה.
אבל את יודעת, זוהר, אני כותבת וכותבת וכותבת - לזכותו ומהללת את אבהותו. ורק מחזיקה אצבעות שלא תתנפץ לי האשליה. כי אצלינו הוא אמר דברים ואח"כ לא עמד במילתו. הוא פחד לפגוע, אז לא אמר באופן ישיר, אבל עשה אחרת.
מאז שהוא אבא, משהו השתנה בו, ודברים שנוגעים לילדה מאד חשובים לו. ההורים שלו אפילו מפחדים להראות לו ספר שהם קנו לילדה - שמא הוא יגיד שזה לא מתאים, לא הולם. אז הם באים אלי קודם.
לשמחתי, בענין החינוך אנחנו רואים עין בעין. אבל אלוהים גדול, אני לא יודעת מה העתיד מזמן לי.
מתקשרת שאני עובדת איתה אמרה לי שתמיד אהיה הבסיס היציב של הבת שלי והוא - היא תצטרך להתמודד עם איחורים שלו, דברים שהוא מבטיח ולא מקיים. אבל איתו היא תעשה חיים, תבלה, תטייל. איתי היא תתיעץ.
נו שויין.
אבל אני לא עוורת. אני לא יודעת מה יקרה בעתיד. והאם, למשל, ארצה לעבור קרוב יותר למשפחתי למשל, או לבן זוג חדש שיהיה לי. אני יודעת שמשמורת משותפת מאד מגבילה או לפחות יוצרת מצב שנצטרך להיות בקשר טוב לאורך כל הזמן.
יווו, איזה יופי. מאחלת לעצמי גם. (למרות שהריון בגיל 45 - שזה 3 שנים מהיום - יהיה לא משהו מבחינתי )
תודה על התגובה. לא נשמעה לי צינית. אלא מתוך נסיון, וזה מה שאני צריכה כרגע.
אצלינו, מכיון שהוא מגיע מתחום החינוך (וזה חינוך מאד ספציפי - בלי להסגיר) הוא מאד מעורב. מטפלת בגיל שנה וחודשיים, גננת בגיל שנתיים וכו', אין מצב שאני אחליט. אפילו דיברתי איתו על זה שיתכן ולא יהיה לנו כסף לחינוך ההוא ואולי כדאי שניפתח לסוגים אחרים - הוא מיד הצהיר שהוא יצטרך לבלות קצת בבי"ס המדובר כדי לבחון אפשרות זו.
בקשר לרפואה - טוב, הוא יותר "טבעי" ממני. אני, ירחם השם, חושבת שבאמצע הלילה אם יש חום אפשר לתת קצת אקמולי ולתת לה לישון. הוא לא. הוא רוצה דיקור, קומפרסים, הומיאופטיה וכו'. כך שפה, יש לי אפיפיור
צהרון? - ביום חופש שלו בשבוע, או בימי האחריות שלו עליה, הוא ממש לא רוצה שהיא תהיה בצהרון כי יותר טוב בבית.
האם במשמורת משותפת האב פתאום מתחיל לקשקש עם האמהות בגינה ולשמוע מה הגן המומלץ בשכונה? אז זהו שהוא כן מפטפט עם האבות והאמהות בשכונה (לאו דוקא על גנים - זה ברור לו). אבל זה גם לא אומר שאני אפסיק לעשות את זה.
לפי הקובץ שצרפתי פה למעלה, יש ממש תוכנית הורות, ע"פ ההורות השווה. אם נלך לפי זה, אז למשל, ביום שהוא למשל צריך לקחת אותה מהגן ולא יכול, הוא יבקש ממני, ואם אני לא אוכל הוא צריך למצוא סידור. אבל זה נותן לו את האחריות המלאה לפתור את זה.
אבל את יודעת, זוהר, אני כותבת וכותבת וכותבת - לזכותו ומהללת את אבהותו. ורק מחזיקה אצבעות שלא תתנפץ לי האשליה. כי אצלינו הוא אמר דברים ואח"כ לא עמד במילתו. הוא פחד לפגוע, אז לא אמר באופן ישיר, אבל עשה אחרת.
מאז שהוא אבא, משהו השתנה בו, ודברים שנוגעים לילדה מאד חשובים לו. ההורים שלו אפילו מפחדים להראות לו ספר שהם קנו לילדה - שמא הוא יגיד שזה לא מתאים, לא הולם. אז הם באים אלי קודם.
לשמחתי, בענין החינוך אנחנו רואים עין בעין. אבל אלוהים גדול, אני לא יודעת מה העתיד מזמן לי.
מתקשרת שאני עובדת איתה אמרה לי שתמיד אהיה הבסיס היציב של הבת שלי והוא - היא תצטרך להתמודד עם איחורים שלו, דברים שהוא מבטיח ולא מקיים. אבל איתו היא תעשה חיים, תבלה, תטייל. איתי היא תתיעץ.
נו שויין.
אבל אני לא עוורת. אני לא יודעת מה יקרה בעתיד. והאם, למשל, ארצה לעבור קרוב יותר למשפחתי למשל, או לבן זוג חדש שיהיה לי. אני יודעת שמשמורת משותפת מאד מגבילה או לפחות יוצרת מצב שנצטרך להיות בקשר טוב לאורך כל הזמן.
פרידה ומשמורת
בא לי לקרוא את הדף הזה בעוד שלוש שנים
פרידה ומשמורת
ראשית, אני חושבת שהיא קטנה מדי בשביל סידור כזה
למיטב נסיוני החלק הקשה הוא המעברים מהורה להורה, ולכן אני חושבת שחלקי שעות עם השני עשויים להקשות עליה
שבוע הבא קבענו עם פסיכולוג נוסף.
בינתיים כל הפסיכולוגים שהתייעצתי איתם (ביחד איתו ולחוד) אמרו לי שבגיל הזה חשובה התדירות של המפגשים. שהילד ידע שההורה השני קיים. גם אם הוא פוגש אותו להסעה מהגן הביתה.
באמת שאני מרגישה אמפטיה לאמא שיודעת שילדתה לא מקבלת את הטיפול שהיא היתה חושבת שצריך לתת לה
כן, זה קשה כשיש פערים גדולים בין ההורים בסוגיות כאלו.
כאן, ובכל המקומות האלו, אני מרגישה שאני נקראת לשחרר. אני אמא מצויינת והוא אבא מצויין. כל אחד בדרכו. ולדעת שכשהיא איתו הוא מסור ונאמן לה (מה שהוא לא הצליח להיות איתי ) אבל אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הוא היה נשוי בשנית ועושה איתה דברים שהם לא לרוחי. זה קשה. בעיקר במחלות שלדעתי חיבוקים זו התרופה הטובה ביותר.
למיטב נסיוני החלק הקשה הוא המעברים מהורה להורה, ולכן אני חושבת שחלקי שעות עם השני עשויים להקשות עליה
שבוע הבא קבענו עם פסיכולוג נוסף.
בינתיים כל הפסיכולוגים שהתייעצתי איתם (ביחד איתו ולחוד) אמרו לי שבגיל הזה חשובה התדירות של המפגשים. שהילד ידע שההורה השני קיים. גם אם הוא פוגש אותו להסעה מהגן הביתה.
באמת שאני מרגישה אמפטיה לאמא שיודעת שילדתה לא מקבלת את הטיפול שהיא היתה חושבת שצריך לתת לה
כן, זה קשה כשיש פערים גדולים בין ההורים בסוגיות כאלו.
כאן, ובכל המקומות האלו, אני מרגישה שאני נקראת לשחרר. אני אמא מצויינת והוא אבא מצויין. כל אחד בדרכו. ולדעת שכשהיא איתו הוא מסור ונאמן לה (מה שהוא לא הצליח להיות איתי ) אבל אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הוא היה נשוי בשנית ועושה איתה דברים שהם לא לרוחי. זה קשה. בעיקר במחלות שלדעתי חיבוקים זו התרופה הטובה ביותר.
פרידה ומשמורת
אני משערת שהמאבק הבא הצפוי לי יהיה שכאשר אצא לחופשת לידה, אני ארצה להוציא אותו מהצהרון, ושיבוא הביתה כל יום ב- 13:00. סיכויים טובים שאבא שלו יתנגד לזה
נשמע מתיש. לחשוב שכל דבר הוא מאבק. מה לא הגעתם לשקט? לנחלה? קשה לו עם היותך בקשר אחר טוב יותר? כל מאבק כזה הוא פתיחת תיק בבית משפט?
נשמע מתיש. לחשוב שכל דבר הוא מאבק. מה לא הגעתם לשקט? לנחלה? קשה לו עם היותך בקשר אחר טוב יותר? כל מאבק כזה הוא פתיחת תיק בבית משפט?
-
- הודעות: 92
- הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:17
- דף אישי: הדף האישי של זוהר_אור*
פרידה ומשמורת
ביעוץ ה"מוזר" שקיבלנו מפסיכולוגית, נאמר לנו שמה שנחליט עליו ויהיה טוב לשנינו יהיה גם טוב לילדה
אני בהחלט יכולה להבין את הטעם מאחורי המשפט הזה. הרי אין דרך אחת לגדל ילדים, לכל משפחה הדרך שלה ורובן דרכים טובות. אחת הבעיות הגדולות של ילדי גירושים היא לא הבחירה של דרך הגידול, אלא המתח שבקונפליקט המתמיד בין ההורים.
מנסה לתאר מצב שבו באמת יש לי שותף להורות
שאלה שעלתה לי בראש בעקבות המשפט הזה: יש לי תחושה שמשפט כזה בא מתוך העולם המוכר שבו את נמצאת כיום, שבו יש לך שותף להורות. ההגדרה של שותפות בגירושים היא שונה לגמרי. כאמור, ליצור שותפות אמיתית זה קשה עד בלתי אפשרי, אני באופן אישי לא מכירה מקרים כאלה. מה שיש זה חלוקה מסויימת של המטלות.
את עוברת עכשיו תהליך מאוד לא פשוט. מאוד קשה לשער את העתיד כרגע, ועוד יותר קשה מתוך המקום שאת נמצאת בו לדמיין בכלל איך זה יראה אחר כך. אילו צרכים יהיו, אילו קשיים יהיו, מה יהיו נקודות המחלוקת ומה יהיו נקודות ההסכמה.
יכול להיות שהעצה שנתנו לך כאן, להתחיל בתהליך פרידה ורק אחר כך לנסח חוזה, היא טובה, כי היא באמת תתן לך אפשרות להתנסות בכל מני מצבים.
מאידך, אם אתם כבר בתהליך של גישור, ועומדים לקראת ניסוח חוזה, אני מציעה שתזכרי שמכיוון ש:
השם שבחרת לך - "נפרדת", מעיד יותר מכל על המקום בו את, אתם נמצאים. את בתהליך. עוד לא נפרדת, את נפרדת, בהווה. חלק מזה אומר להגדיר מחדש את מערכת היחסים שלכם. אתם כבר לא בעלי הברית, השותפים לכל דבר באופן מלא כמו שהייתם קודם. הילדה תמיד תהווה מוקד לקשר שלכם, אבל זה כבר לא מה שהיה קודם
קחי בחשבון שהמציאות יכולה להיות מאוד שונה ממה שאת מדמיינת אותה, ואל תניחי הנחות לגביה. הסכימי רק לדברים שאת באמת מסכימה להם.
פפפפפפפפפפ...... זהו, גמרתי לנאום לבינתיים, מקווה שהצלחתי לתרום משהו.
אני בהחלט יכולה להבין את הטעם מאחורי המשפט הזה. הרי אין דרך אחת לגדל ילדים, לכל משפחה הדרך שלה ורובן דרכים טובות. אחת הבעיות הגדולות של ילדי גירושים היא לא הבחירה של דרך הגידול, אלא המתח שבקונפליקט המתמיד בין ההורים.
מנסה לתאר מצב שבו באמת יש לי שותף להורות
שאלה שעלתה לי בראש בעקבות המשפט הזה: יש לי תחושה שמשפט כזה בא מתוך העולם המוכר שבו את נמצאת כיום, שבו יש לך שותף להורות. ההגדרה של שותפות בגירושים היא שונה לגמרי. כאמור, ליצור שותפות אמיתית זה קשה עד בלתי אפשרי, אני באופן אישי לא מכירה מקרים כאלה. מה שיש זה חלוקה מסויימת של המטלות.
את עוברת עכשיו תהליך מאוד לא פשוט. מאוד קשה לשער את העתיד כרגע, ועוד יותר קשה מתוך המקום שאת נמצאת בו לדמיין בכלל איך זה יראה אחר כך. אילו צרכים יהיו, אילו קשיים יהיו, מה יהיו נקודות המחלוקת ומה יהיו נקודות ההסכמה.
יכול להיות שהעצה שנתנו לך כאן, להתחיל בתהליך פרידה ורק אחר כך לנסח חוזה, היא טובה, כי היא באמת תתן לך אפשרות להתנסות בכל מני מצבים.
מאידך, אם אתם כבר בתהליך של גישור, ועומדים לקראת ניסוח חוזה, אני מציעה שתזכרי שמכיוון ש:
השם שבחרת לך - "נפרדת", מעיד יותר מכל על המקום בו את, אתם נמצאים. את בתהליך. עוד לא נפרדת, את נפרדת, בהווה. חלק מזה אומר להגדיר מחדש את מערכת היחסים שלכם. אתם כבר לא בעלי הברית, השותפים לכל דבר באופן מלא כמו שהייתם קודם. הילדה תמיד תהווה מוקד לקשר שלכם, אבל זה כבר לא מה שהיה קודם
קחי בחשבון שהמציאות יכולה להיות מאוד שונה ממה שאת מדמיינת אותה, ואל תניחי הנחות לגביה. הסכימי רק לדברים שאת באמת מסכימה להם.
פפפפפפפפפפ...... זהו, גמרתי לנאום לבינתיים, מקווה שהצלחתי לתרום משהו.
-
- הודעות: 92
- הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:17
- דף אישי: הדף האישי של זוהר_אור*
פרידה ומשמורת
לזכותו ומהללת את אבהותו. ורק מחזיקה אצבעות שלא תתנפץ לי האשליה
אני חושבת שהבעיה העיקרית במשמורת משותפת היא לא אם אבהותו היא כזו או אחרת, אלא היכולת שלכם להמשיך ולשתף פעולה אחרי הפרידה. כי, כאמור, יש המון סגנונות הורות, וכולם לגיטימיים, השאלה היא מה קורה אם במהלך השנים נוצרים פערים גדולים בין סגנונות ההורות של שניכם.
מה לא הגעתם לשקט? לנחלה? קשה לו עם היותך בקשר אחר טוב יותר? כל מאבק כזה הוא פתיחת תיק בבית משפט?
פעם אמר לי ידיד גרוש, שבכל פעם שאני אתקדם במישור הזוגי יהיה משבר עם האקס, אבל אח"כ תהיה הפנמה טובה יותר של הפרידה בינינו. מסתבר שרק החלק הראשון של הנבואה שלו התגשם )-:
למעשה, מנקודת ראותי, חלק גדול מהתביעה שלו במשמורת משותפת באה מהצורך שלו לשמר שליטה עלי, לא לאפשר לי לקבל החלטות בלעדיו, הוא עדיין מתקשה לקבל את העובדה שהוא לא "בעלי" עם כל המשמעויות הנלוות למילה הספציפית הזו בשפה העברית.
אני חושבת שהבעיה העיקרית במשמורת משותפת היא לא אם אבהותו היא כזו או אחרת, אלא היכולת שלכם להמשיך ולשתף פעולה אחרי הפרידה. כי, כאמור, יש המון סגנונות הורות, וכולם לגיטימיים, השאלה היא מה קורה אם במהלך השנים נוצרים פערים גדולים בין סגנונות ההורות של שניכם.
מה לא הגעתם לשקט? לנחלה? קשה לו עם היותך בקשר אחר טוב יותר? כל מאבק כזה הוא פתיחת תיק בבית משפט?
פעם אמר לי ידיד גרוש, שבכל פעם שאני אתקדם במישור הזוגי יהיה משבר עם האקס, אבל אח"כ תהיה הפנמה טובה יותר של הפרידה בינינו. מסתבר שרק החלק הראשון של הנבואה שלו התגשם )-:
למעשה, מנקודת ראותי, חלק גדול מהתביעה שלו במשמורת משותפת באה מהצורך שלו לשמר שליטה עלי, לא לאפשר לי לקבל החלטות בלעדיו, הוא עדיין מתקשה לקבל את העובדה שהוא לא "בעלי" עם כל המשמעויות הנלוות למילה הספציפית הזו בשפה העברית.
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
היי זוהר אור! איזה יופי לקרוא אותך. התגעגעתי...
אני כל כך שמחה לשמוע על האיש החדש והתינוק הצפוי ומאחלת לעצמי את זה. מחזקת אותך בעניין תביעת המשמורת. אני אשמח אם תספרי קצת יותר בעניין הזה - ש:
_משמורת משותפת אפשרית רק כשיש הסכמה של שני הצדדים לכך. גם אם יגידו לך אחרת, תדעי שזה אפשרי רק בהסכמת שני הצדדים! אין אפשרות לכפות משמורת משותפת, גם לא בבית משפט. רק להסכים עליה
זה כבר לא נכון לצערי..._
אפשר גם אצלי בבלוג אם זה לא מתאים פה.
אני כל כך שמחה לשמוע על האיש החדש והתינוק הצפוי ומאחלת לעצמי את זה. מחזקת אותך בעניין תביעת המשמורת. אני אשמח אם תספרי קצת יותר בעניין הזה - ש:
_משמורת משותפת אפשרית רק כשיש הסכמה של שני הצדדים לכך. גם אם יגידו לך אחרת, תדעי שזה אפשרי רק בהסכמת שני הצדדים! אין אפשרות לכפות משמורת משותפת, גם לא בבית משפט. רק להסכים עליה
זה כבר לא נכון לצערי..._
אפשר גם אצלי בבלוג אם זה לא מתאים פה.
-
- הודעות: 92
- הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:17
- דף אישי: הדף האישי של זוהר_אור*
פרידה ומשמורת
זה כבר לא נכון לצערי...
יש כל כך הרבה מה להגיד בנושא, אני אנסה לתקצר.
בגדול יצאו בשנים האחרונות מחקרים, בעיקר בארה"ב, שמצביעים על כך שמשמורת משותפת עדיפה לילדים. אלא שמה שקורה בארה"ב לא בהכרח מתאים לכאן. בארה"ב יש הפרדה בין Joint Physical Custody לבין Joint Legal Custody. הראשון מתייחס להסדרי ראיה נרחבים, השני מתייחס למעמד המשפטי שכרוך בניהול חיי הילד וקבלת החלטות. בארץ אין הפרדה, וכורכים את שניהם אחד בשני, וזו בעצם הבעיה.
בארה"ב יש הרבה משמעות להסדרי הראיה, בגלל המרחקים הגדולים, בארץ בהרבה מקרים המרחקים בין ההורים הם לא כ"כ גדולים.
למעשה, מה שהראו המחקרים זה שחשוב ששני ההורים יהיו נוכחים ופעילים בחיי הילד. דבר זה הוא חשוב ברמת הקונספט, מפני שגם בארץ, למרות המרחקים הקצרים, הרבה אבות "מתפטרים" לאחר הגירושים, וגם יש מצבים שאמהות מרחיקות את הילדים מהאבות.
אני מאוד מסכימה עם זה שיש חשיבות רבה לנוכחות האב בחיי הילד. אני חושבת שקבלת החלטות משותפת יכולה להיות מאוד בעייתית.
מה שקורה היום זה שיש ועדה בכנסת (שניט) שהמליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, מתוך הנחה שהיא מרחיקה אבות מהילדים. יש גם הרבה קולות של נשים שרוצות את המשמורת המשותפת מתוך מחשבה שזה יצור שוויון (כי שוויון זה הרי שנשים יעבדו כמו גברים ולא שגברים ידאגו לחזור הביתה מוקדם לילדים...)
בעקבות המלצות הועדה הזו, ובעקבות המחקרים בארה"ב, יצאה הוראה לכל פקידות הסעד לשאוף מאוד למשמורת משותפת בכל מקום בו זה אפשרי, בכל מקום בו האב רוצה בכך, גם אם האם מתנגדת. ולכן, ברגע שאב מבקש משמורת משותפת, אם הא לא פסיכי / אלכוהוליסט וכדומה, הוא יקבל את המלצת פקידות הסעד לכך, והמלצתן היא המובאת בפני השופט.
כמובן שלאם זכות לטעון את טענותיה, ושופטים לא תמיד מקבלים את המלצות פקידות הסעד, אבל עד כמה שאני יודעת בתקופה האחרונה הם נוטים לקבל את ההמלצות האלה.
יש כל כך הרבה מה להגיד בנושא, אני אנסה לתקצר.
בגדול יצאו בשנים האחרונות מחקרים, בעיקר בארה"ב, שמצביעים על כך שמשמורת משותפת עדיפה לילדים. אלא שמה שקורה בארה"ב לא בהכרח מתאים לכאן. בארה"ב יש הפרדה בין Joint Physical Custody לבין Joint Legal Custody. הראשון מתייחס להסדרי ראיה נרחבים, השני מתייחס למעמד המשפטי שכרוך בניהול חיי הילד וקבלת החלטות. בארץ אין הפרדה, וכורכים את שניהם אחד בשני, וזו בעצם הבעיה.
בארה"ב יש הרבה משמעות להסדרי הראיה, בגלל המרחקים הגדולים, בארץ בהרבה מקרים המרחקים בין ההורים הם לא כ"כ גדולים.
למעשה, מה שהראו המחקרים זה שחשוב ששני ההורים יהיו נוכחים ופעילים בחיי הילד. דבר זה הוא חשוב ברמת הקונספט, מפני שגם בארץ, למרות המרחקים הקצרים, הרבה אבות "מתפטרים" לאחר הגירושים, וגם יש מצבים שאמהות מרחיקות את הילדים מהאבות.
אני מאוד מסכימה עם זה שיש חשיבות רבה לנוכחות האב בחיי הילד. אני חושבת שקבלת החלטות משותפת יכולה להיות מאוד בעייתית.
מה שקורה היום זה שיש ועדה בכנסת (שניט) שהמליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, מתוך הנחה שהיא מרחיקה אבות מהילדים. יש גם הרבה קולות של נשים שרוצות את המשמורת המשותפת מתוך מחשבה שזה יצור שוויון (כי שוויון זה הרי שנשים יעבדו כמו גברים ולא שגברים ידאגו לחזור הביתה מוקדם לילדים...)
בעקבות המלצות הועדה הזו, ובעקבות המחקרים בארה"ב, יצאה הוראה לכל פקידות הסעד לשאוף מאוד למשמורת משותפת בכל מקום בו זה אפשרי, בכל מקום בו האב רוצה בכך, גם אם האם מתנגדת. ולכן, ברגע שאב מבקש משמורת משותפת, אם הא לא פסיכי / אלכוהוליסט וכדומה, הוא יקבל את המלצת פקידות הסעד לכך, והמלצתן היא המובאת בפני השופט.
כמובן שלאם זכות לטעון את טענותיה, ושופטים לא תמיד מקבלים את המלצות פקידות הסעד, אבל עד כמה שאני יודעת בתקופה האחרונה הם נוטים לקבל את ההמלצות האלה.
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
פרידה ומשמורת
הבנתי. וזה לא משנה מבחינת התנאים השוררים בין בני הזוג? נניח - לא משנה המרחק הגאוגרפי? מה שמשנה זה רק אם הוא לא פסיכי / אלכוהוליסט ? הבנתי שלמען משמורת משותפת חייבים לגור קרוב כדי שזה ילך. אחרת איך הילד יגיע לבי"ס בבוקר? (לדוגמא)
ומה לגבי המחלוקות והאווירה ביניהם? אם האווירה קשה ואין יחסי ידידות ותקשורת זה הרי סיוט לילד לגדול חצי שבוע בכל בית כזה - כי זה עושה ספליט רציני בחיים שלו - זה מייצר מצב שיש 2 חצאי חיים שלא מתקשרים זה עם זה, באותו הילד!
ברור לי שאני לא צריכה "לשכנע" אותך, אני רק שואלת מכיוון את בעניינים לאור מה שסיפרת, האם זה לא נלקח בחשבון? (אצל הפקידות סעד, השופטים)
ומה לגבי המחלוקות והאווירה ביניהם? אם האווירה קשה ואין יחסי ידידות ותקשורת זה הרי סיוט לילד לגדול חצי שבוע בכל בית כזה - כי זה עושה ספליט רציני בחיים שלו - זה מייצר מצב שיש 2 חצאי חיים שלא מתקשרים זה עם זה, באותו הילד!
ברור לי שאני לא צריכה "לשכנע" אותך, אני רק שואלת מכיוון את בעניינים לאור מה שסיפרת, האם זה לא נלקח בחשבון? (אצל הפקידות סעד, השופטים)
פרידה ומשמורת
זוהר ועולם, תודה על הדיון, זה חשוב לי שזה יתנהל פה.
בעקבות המלצות הועדה הזו, ובעקבות המחקרים בארה"ב, יצאה הוראה לכל פקידות הסעד לשאוף מאוד למשמורת משותפת בכל מקום בו זה אפשרי
אם תרצו לדעת יותר אתן יכולות להסתכל בקובץ שצירפתי למעלה, בתחילת הדף. הרציונאל מרוכז בעמודים 83 והלאה - אם איני טועה.
כי שוויון זה הרי שנשים יעבדו כמו גברים ולא שגברים ידאגו לחזור הביתה מוקדם לילדים...
לא מדוייק, כי הרעיון הוא, שהגבר והאישה, שניהם ידאגו באופן שווה לילד. כלומר, שתהיה אחריות של כל אחד מהצדדים לימים שלו.
כל עוד האבא הוא הצד שמבקרים אותו, ולא גרים אצלו, יש סיכוי טוב שעם הזמן יהיה יותר נוח לגבר "להעלם". לעומת זאת אם יש אצלו חדר וילד שמגיע הרבה אליו, הוא צריך לדאוג לאוכל, למצעים, להיות בבית, ללכת איתו לחברים שלו (בגילאים הצעירים), לקחת אותו לחוגים, לתנועת נוער וכו'. הוא לא רק זה שמבקרים אצלו.
בעקבות המלצות הועדה הזו, ובעקבות המחקרים בארה"ב, יצאה הוראה לכל פקידות הסעד לשאוף מאוד למשמורת משותפת בכל מקום בו זה אפשרי
אם תרצו לדעת יותר אתן יכולות להסתכל בקובץ שצירפתי למעלה, בתחילת הדף. הרציונאל מרוכז בעמודים 83 והלאה - אם איני טועה.
כי שוויון זה הרי שנשים יעבדו כמו גברים ולא שגברים ידאגו לחזור הביתה מוקדם לילדים...
לא מדוייק, כי הרעיון הוא, שהגבר והאישה, שניהם ידאגו באופן שווה לילד. כלומר, שתהיה אחריות של כל אחד מהצדדים לימים שלו.
כל עוד האבא הוא הצד שמבקרים אותו, ולא גרים אצלו, יש סיכוי טוב שעם הזמן יהיה יותר נוח לגבר "להעלם". לעומת זאת אם יש אצלו חדר וילד שמגיע הרבה אליו, הוא צריך לדאוג לאוכל, למצעים, להיות בבית, ללכת איתו לחברים שלו (בגילאים הצעירים), לקחת אותו לחוגים, לתנועת נוער וכו'. הוא לא רק זה שמבקרים אצלו.
פרידה ומשמורת
את עוברת עכשיו תהליך מאוד לא פשוט. מאוד קשה לשער את העתיד כרגע, ועוד יותר קשה מתוך המקום שאת נמצאת בו לדמיין בכלל איך זה יראה אחר כך
מתחילה להבין את זה יותר. זה כמו שאמרו לי לפני שילדתי שאי אפשר להסביר מה זה להיות הורה, או אמא, עד שאין ילד. זה לא משנה אם אמרו לי שלא ישנים בהתחלה, והציצי כואב כשמניקים וכו' וכו'. באמת הבנתי את זה לעומק מתוך החוויה.
אני מבינה לאיטי, שאין דרך בשבילי לצפות את מה יקרה בינינו. היחסים הטובים שיש לנו עכשיו הם נכון לעכשיו. ואני מקווה שנדאג לשמר סוג של יחסים מכבדים וטובים בשביל הילדה. אבל אין לדעת איך הדברים יתפתחו.
כי...חלק גדול מהתביעה שלו במשמורת משותפת באה מהצורך שלו לשמר שליטה עלי, וזה עצוב. כשלא נפרדים עד הסוף, ולא מבינים שתם עידן השליטה אחד בשני, זה יכול להוביל למאבקים בין אישיים על גב הילד. (אגב, אני כותבת את זה לעצמי. כי אני נניח היותר קנאית, רוצה שליטה ביחסים וכו'). תזכורת
מתחילה להבין את זה יותר. זה כמו שאמרו לי לפני שילדתי שאי אפשר להסביר מה זה להיות הורה, או אמא, עד שאין ילד. זה לא משנה אם אמרו לי שלא ישנים בהתחלה, והציצי כואב כשמניקים וכו' וכו'. באמת הבנתי את זה לעומק מתוך החוויה.
אני מבינה לאיטי, שאין דרך בשבילי לצפות את מה יקרה בינינו. היחסים הטובים שיש לנו עכשיו הם נכון לעכשיו. ואני מקווה שנדאג לשמר סוג של יחסים מכבדים וטובים בשביל הילדה. אבל אין לדעת איך הדברים יתפתחו.
כי...חלק גדול מהתביעה שלו במשמורת משותפת באה מהצורך שלו לשמר שליטה עלי, וזה עצוב. כשלא נפרדים עד הסוף, ולא מבינים שתם עידן השליטה אחד בשני, זה יכול להוביל למאבקים בין אישיים על גב הילד. (אגב, אני כותבת את זה לעצמי. כי אני נניח היותר קנאית, רוצה שליטה ביחסים וכו'). תזכורת