פרידה מהרגל ותיק

[רק_מה*]

אני הולכת לכתוב פה על גמילה, על האם בכלל צריך להיגמל, על תרומתו של ההרגל הזה לחיי, ועל ההיבטים הפחות טובים ומועילים שלו.

ההרגל הוא עישון סמים קלים.

לפני הדיון (מקווה שיווצר פה דיון מפרה) אני שואלת אם מתאים או מפריע למישהו עצם קיומו כאן.

כמו כן, מציינת שיש לי רקע של ... מעל לעשור בתחום, אזהרות כבר שמעתי

[ציל_צול*]

אני שואלת אם מתאים או מפריע למישהו עצם קיומו כאן
ואם מפריע? אז? לא תקיימי את הדיון?
אני נגד להזמין את הקולות האלה לכאן. מי שלא טוב לו שלא ייכנס.
מה שכן, אולי כדאי לשקול כותרת קצת יותר אינפורמטיבית, כדי שמי שזה לא מעניין אותה לא תגיע בטעות.
נגיד - פרידה מהסמים הקלים

אני בעד שתכתבי. כולי אוזן ואני בטוח לא לבד.

[אוליב*]

אני בפרידה כפויה (זמנית?) בגלל ההיריון. מעניין אותי לקרוא את מחשבותיו בנושא.

[אישה_במסע*]

גם לדעתי שם הדף לא אינדיקטיבי, וגם אותי הנושא מעניין. בעיקר תיאורטית, בתור מי שאפילו לא השתכרה באמת בחייה, ולא באמת רוצה לנסות...
יהיה מעניין לקרוא את דעתך, ולקבל מושג קצת יותר אובייקטיבי על הנושא.

[תמי_גלילי*]

מקשיבה.
מעניין גם אותי.
(כתבתי לך גם בדפבית).

[יעלי_לה]

_מקשיבה.
מעניין גם אותי._
@}

[סלט_פירות*]

גם אותי.
(למרות שבדיוק בתקופה האחרונה הגעתי למסקנה שעבורי זו תרופה. ובקרוב יהיה רפואי. ובכל זאת, מעניין)

[קור_את*]

גם אני ממליצה על שינוי שם דף, אלא אם כן את רוצה לדבר על הרגלים באופן כללי.

מכרה שלי נפרדה מהגראס לאחרונה. הוא התנגש לה עם תרופה כלשהי (לדעתי, נוגדת דכאון). היא היתה מאוד עצבנית תקופה מסוימת. עכשיו היא נראית מאוד רגועה, יותר מקודם.

למה את רוצה להיפרד?

[רק_מה*]

אפשר לשנות שם ל פרידה מסמים קלים אבל שיהיה דף מוצנע

אני מתחילה מהסוף, אני לא יודעת בדיוק למה אני רוצה להיפרד, וגם אם אני באמת רוצה להיפרד. וכמו שסלט פירות ציינה, לא בטוחה ממה אני רוצה להיפרד בכל המכלול הרחב הזה של אני והסמים (אולי זה שם מתאים יותר?)

פתחתי את הדף כי אני מתחילה תהליך של בירור בעניין. ואשמח לשמוע ולדון בכל ההיבטים שיעלו, וגם לשמוע חוויות מאנשים שבחרו להפסיק או שלא.
הגעתי למסקנה שעבורי זו תרופה.
נתחיל כאן? זה משפט שהוא בטוח נכון לגבי, ולגבי הרבה קרובים אלי. לא "נכון תמיד" אבל לפרקים.
אגב הריונות ועישון, אני עישנתי (גם סיגריות) והפסקתי בהריון הראשון כי מהשבוע השני נגעלתי מהריח. אבל בהריון 3 – זה שבאמת נמשך עד הסוף – דוקא התחשק לי לעשן, ולא עישנתי בכלל. גם לא בתקופת ההנקה, למעט חריגות מפעם לפעם (הפסקה של ממש לשנתיים).
וחזרתי לעשן כהרגל, דוקא בהריון האחרון. הכמות השבועית היתה שקולה לסיגריה- וחצי. יותר נכון, חזרתי לעשן כתרופה. לא כל לילה התאפיין ב"כמה שאכטות" אבל בכל פעם שהרגשתי זקוקה לכך, הרשיתי לעצמי. בדיעבד אני יכולה להגדיר את ההריון ההוא כתקופה של דיכאון ופחד גדול ואני די משוכנעת שטיפלתי בחרדות ובהתנהגות- אימפולסבית אגרסיבית בעזרת העישונים.
התינוקת נולדה קטנטנה ואני משוכנעת שהעישון (לאו דוקא הTHC, אולי הטבק) השפיע. (מאז שיצאה לעולם היא מעולם לא חזרה להיות באחוזון נמוך כפי שנולדה). ואני בכל זאת מעשנת עם ההנקה. זו אגב, סיבה די כבדת משקל להפסיק לעשן עבורי.
למרות שהיא לבדה לא מספיקה לי כרגע. וגם מעורערת (תודה, באופן על השרשת הסקפטיות בתוככי המוח שלי): התינוקת כמובן מקבלת את החומרים בהנקה, יש אומרים במידה חזקה. אממה, התוצאות בשטח....
מעולם לא בכתה בהיסטריה מכאבי שיניים. התפתחות, יכולת אמפטית, שמחת חיים ויציבות רגשית- מעלפים. ועוד ועוד. מה הייתן אומרות אם היתה המלצה כמו שאומרים לאכול ויטמין C כדי שיעבור בהנקה, לשתות שמן THC להעביר את כאבי השיניים?
שלא נדבר על הידיעה הברורה שלי, שילדתי הבכורה הADD כמו אבא שלה וחצי מהמשפחה שלי, תגיע לכך בעצמה מתישהו.

הפסקתי לשנתיים, ואני מעשנת כבר 15 שנה במצטבר, וחזרתי מתוך מצב מצוקה. כרגע זה עומד על הרגל לילי, לא מזיק ברובו. אז למה לערוך בירור?
כי נראה לי שמתחת להרגל יש דברים עמוקים שהגיע הזמן לנער.
כדי לבדוק אם מתאים לי עדיין. ובעיקר בגלל שמפחיד אותי ואני לא יכולה לדמיין את עצמי מפסיקה. ומהצד השני, אינטלקטואלית (?) לא בטוחה שזה משהו ש"אמורים" להפסיק אותו. לאור כל הערכים התרפוייטים, החברתיים, ה- מה שזה לא יהיה.

[פלוני_אלמונית*]

אני מאוד שמחה על הדף! תודה!
(כרגע לא מוסיפה מעבר)

[יעלי_לה]

אפשר לשנות שם ל פרידה מסמים קלים? אבל שיהיה דף מוצנע
התיוג דף מוצנע לא עובד. כל המוצנעים עולים בגוגל.

[יעלי_לה]

אולי הרהורי פרידה ממרי ג'יין או משהו כזה?

[סקרנית*]

תמיד הנושא סקרן אותי כמובן אף פעם לא ניסיתי
חבר טוב שלי מעשן כל ערב בשביל הכיף וזה עושה לו פלאים..
אשמח לשמוע ..

[עננית*]

בתור מי שיש לה היסטוריה של דיכאון, מעולם לא ניסיתי. התחושה שלי הייתה שזה רק יחריף דיכאון ושהסיכוי שלי לפתח תלות גבוה הרבה יותר בגלל זה.
כשאתן כותבות שזה משמש כמו תרופה, למה הכוונה? לדיכאון?
ואגב הזכרת הטבק - האם אין אפשרות להפריד איכשהו? יכול להיות שהקושי להיפרד הוא בעצם מהטבק (הרבה יותר ממכר, לא?)?

[בשמת_א*]

מקשיבה בעניין (כמישהי שהציעו לה להשיג מריחואנה רפואית כי במקרים מסוימים זה ממש מרפא סרטן, וכל כך לא נמשכת לזה, שלא...).

לא בטוחה אם הצלחתי להפריד בין הדברים שאת מעשנת, אשמח אם תכתבי במפורש כל פעם לאיזה סוג של עישון את מתייחסת (-: ובכל מקרה, מכל מה שקראתי, אין לי ספק שסיגריות מסחריות הרבה הרבה יותר מסוכנות ומזיקות, רעילות וגרועות ממריחואנה (בתנאי שהיא נקייה ושלא ערבבו בה משהו אחר), אז אם להיגמל, קודם כל מאלה...

[בשמת_א*]

והערת עריכה שאפשר למחוק אחר כך: מציעה לא לשנות את שם הדף. יש פה שני נושאים - גמילה מהרגל (כללי) וגמילה מ"סמים קלים" (ספציפי).
אם רוצים להזמין אנשים מעוניינים לדף הזה, אפשר:

• לפרסם הזמנה לדיון בככר השוק, כך שזה יגיע רק לקוראי האתר ולא לכל גוגל, ויימחק אחר כך.
• לחפש דפים באתר בנושא (יש דיון לדעתי על סמים בהנקה, לא זוכרת באיזה דפים) ולכתוב בהם הזמנה לדף הזה עם הסבר על הנושא.

בטח יש עוד דרך ששכחתי.
הרעיון שמאחורי זה:
מיקוד למעוניינים - ולהישאר מתחת לרדאר ברשת.

[שקטה*]

לא בטוחה אם הצלחתי להפריד בין הדברים שאת מעשנת, אשמח אם תכתבי במפורש כל פעם לאיזה סוג של עישון את מתייחסת

בשמת, יכול להיות שהכוונה היא לכך שלרוב (ואולי אפילו תמיד?) סיגריות מריחואנה מכילות גם טבק. מגלגלים לתוך הסיגרייה קצת טבק רגיל ביחד עם הצמח. כך שמי שמעשן מריחואנה יוצא שהוא מעשן גם טבק. אני מוצאת שהרבה פעמים לא מתייחסים לנקודה הזאת כשדנים על מריחואנה בריא או לא.

[בשמת_א*]

מגלגלים לתוך הסיגרייה קצת טבק רגיל ביחד עם הצמח
וואללה? בכלל לא ידעתי. חידשת לי. למה בעצם?

[מיכל_בז*]

אני גם מקשיבה. כשהפסקתי לעשן הייתה תקופה ארוכה שעברתי למריחואנה עד שהיא התחילה לעשות לי חרדות.
אני ממסכת את עצמי אחרת, באמצעות טלוויזיה או אכילה מופרזת או גם וגם שזה ממש ממסטל ואני לא בטוחה מה עדיף. דווקא השיטה שלך נשמעת לי יותר כנה ומווסתת, אולי אפילו יותר יעילה.

(ועדיין בא לי להוריד את הראש לבנז כשהוא קונה חשיש. זה מרגיז אותי עמוקות!)

[מיכל_בז*]

וואללה? בכלל לא ידעתי. חידשת לי. למה בעצם?

אחרת הסיגריה נכבית כל הזמן וקשה "למשוך". צריך חומר בערה.

[שקטה*]

וזו בדיוק הסיבה שתמיד קשה לי עם הצדקות לעישון בזמן הריון או הנקה. מצטערת אם אני פוגעת כאן במישהי, זה לא אישי וכל אחת תעשה מה שהיא חושבת, אבל בתכלס אני רואה בעיה בכך שלתינוק עובר ניקוטין, שלפי מיטב ידיעתי יש קונצנזוס לגבי הנזק שהוא עלול לגרום.

[עננית*]

ועדיין בא לי להוריד את הראש לבנז כשהוא קונה חשיש. זה מרגיז אותי עמוקות
למה?
ויש דרך לצרוך סמים קלים בלי טבק?

[סט_לה*]

ויש דרך לצרוך סמים קלים בלי טבק?
בהחלט.
קודם כל, יש היום תערובות צמחים לעישון (לרוב מבוססות על קמומיל) שאפשר להשתמש בהן עם או בלי מריחואנה / חשיש (רוני חרובים משווק תערובות צמחים כאלה)
אפשרות אחרת היא צריכה באמצעות מאדה, למשל utm]כזה campaign[/po]=223536&utm medium=ONLINE TRACKING LINK&utm source=affiliate או כזה - בלי טבק ובלי עישון בכלל בעצם. שאיפה של אדים שלא יוצרת עשן

[בשמת_א*]

אפשרות אחרת היא צריכה באמצעות מאדה
קראתי על זה שמבחינת התועלת לריפוי סרטן, זה שווה ערך לעישון, אבל עכשיו שהסתכלתי בתמונות לא ברור לי מה עושים שם (סתם שואלת מסקרנות כי הסתכלתי בתמונות וזה נראה לי חייזרי לגמרי). מה מאדים? צריך גם מבער וגם מים וגם עלים?

[הומית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קצת סדר בדברים
יכול להיות שהכוונה היא לכך שלרוב (ואולי אפילו תמיד?) סיגריות מריחואנה מכילות גם טבק
צריך דחוף להפוך את המשפט הזה.
רוב הג'וינטים לא מכילים טבק. למשל בקופי שופ באמסטרדם אף פעם לא גוינט שמכיל טבק.
ישראלים הם בין המערבבים היותר חזקים בעולם המעושן (-:

יותר מזה, לא חייבים לעשן בכלל. חליטות תה זה פתרון בריא ומצוין.

אני ממסכת את עצמי אחרת,
עישון מריחואנה לא חייב להיות ממסך. זה יכול דווקא לשמש כדי ליצור הפקט הפוך.
פתאום כל המסכים יורדים ורואים שהמלך (אני) הוא באמת ערום.

וגם אותי הנושא מעניין. בעיקר תיאורטית, בתור מי שאפילו לא השתכרה באמת בחייה, ולא באמת רוצה לנסות...
תאורתית אין שום קשר בין השכרות לסטלה של מריחואנה.

אם יש משהו שבאמת לא טוב עם מריחואנה הוא העובדה שהוא לא חוקי.
חוץ מזה שיש את הסכנה בתיק במשטרה או אפילו מאסר, יש את הסכנה שעברינים מתעסקים עם משהו שאמור להיות שייך בכלל לעולם הרפואה (לא שלא התגלו עבריינים בעולם התרופות אבל זה כבר נושא לדף אחר).

שלא...
אפשר לשאול שלא מה?

[אישה_במסע*]

תאורתית אין שום קשר בין השכרות לסטלה של מריחואנה.
בשניהם אני משנה את המצב התודעתי שלי למצב שהוא מחוץ לספקטרום המצבים הרגילים בשבילו, באמצעים כימיים. גם אם "הכיוון" אליו משתנה מצב התודעה הוא אחר, אני רואה פה יותר משותף משונה.

ואגב, הבעיה העיקרית שלי עם חומרים משני תודעה למיניהם היא שאין לנו מסורות ראויות בנושא. בערך כל דת שהייתה קיימת לפני היהדות-נצרות-איסלאם כוללת חומרים משני תודעה כלשהם, יחד עם מסורה של שימוש בהם.
כך שבעיני זה לא רק משהו שאמור להיות שייך בכלל לעולם הרפואה אלא בעיקר משהו שאמור להיות שייך למיסטיקה ודת, לשאמאנים וידעוניות.

וכן, הקטע עם איסור חוקי של סמים זה פיכסה.

[שקטה*]

רוב הג'וינטים לא מכילים טבק.

בכל פעם שראיתי אנשים מכינים ג'וינט הם השתמשו בטבק מסיגריות.
אז אולי יש כאלה שאין בהם טבק, אבל לא יודעת אם זה הרוב ואם זה מייצג את מה שאנשים מכינים לרוב לבד בבית (כי הרי לרובנו אין גישה רוב הזמן לקופי שופ באמסטרדם). ובאלה שאין טבק, אולי יש בהם דברים מזיקים אחרים במקומו.
בכל אופן נראה לי חשוב לציין שמי שמעשן ג'וינט לרוב לא מעשן דרכו רק את צמח המריחואנה. כך שנזקים והתמכרויות יכולים לקרות גם כתוצאה משאר החומרים שנשאפים.

[שקטה*]

אה, ולגבי זה
ישראלים הם בין המערבבים היותר חזקים בעולם המעושן

אין לי מושג, רוב האנשים שראיתי מכינים ומעשנים ג'וינטים היו צרפתים.

[רק_מה*]

אני מעשנת עם טבק. יוקר המחייה וכו'. ומהניסיון האישי שלי אני אכן חושדת שצריכת ניקוטין פגעה בעוברית, שכאמור נולדה מינימלית, וכיום ממש לא. מבאס לגמרי.
אני ממסכת את עצמי אחרת
אני חושבת ש מיכל בז לגמרי קולעת לגבי העניין שבאמת מפריע לי. לא החומר או השימוש אלא ה "ג'אנקיות" של ה"מגיע לי" של שעות הערב של האם הלאה. עוד ארחיב על זה

בדירוג שלי הפרטי: יותר ממכר מקפה, פחות קשה לגמילה מסוכר (אני לא צורכת גם הרבה ממנו תודה לאל), ניתן לדחיית סיפוקים הרבה יותר משוקולד.

לטבק אני (כבר) לא מכורה. לפני כמה זמן היה לי התקף/ גל חרדה (קשור לאירוע- חיים שייצר זאת, לא פסיכוזה ) ועישנתי סיגריה עם קפה בבוקר. האפקט היה חזק ביותר ואחרי כמה שאיפות הפסקתי.
אני מכורה לריסט שהסם עושה במוח אחרי יום ארוך. אני מכורה לתחושה המשחררת שלא צריך לעשות כלום לאחר מכן. זה עוזר לי להתנתק מהמשימתיות העודפת שלי. זה מקרב את המצב המנטלי (השוצף בסוף יום) למצב הפיזי.
אבל יש מחירים

ואני מסכימה גם עם הומית:

עישון מריחואנה לא חייב להיות ממסך. זה יכול דווקא לשמש כדי ליצור הפקט הפוך.

כל מיני צדדים לעשב הבאמת מופלא הזה. אגב, יש לנו (לבני האדם) הרבה מסורות עישון. וצריכת סמים בכלל. אגב טבק/ מריחואנה בג'מייקה מגלגלים את המריחואנה בעלה טבק ומעשנים כך.
לעניין הטבק - באמת לא חייבים. הרבה אנשים עם אסתמה משתמשים במריחואנה ללא הטבק. בעישון . זה משפיע מיידית על הריאות ברמה טובה יותר ממשאף (לחלקם).
לגבי דיכאון, יש הרבה מחקרים הקושרים בין התפרצויות של אפיזודות פסיכוטיות לשימוש בסמים א-בל גדול מאוד- זו ביצה ותרנגולת, כי הרבה אנשים משתמשים בכל מיני חומרים כ- self medication. שלא נדבר על פרויד וקוקאין


אם יש משהו שבאמת לא טוב עם מריחואנה הוא העובדה שהוא לא חוקי

גם זה צד את עיני. ההרגל שלי כעת הוא מציק לעיתים בג'אנקיותו, לא טוב להנקה, אולי מעט מעייף (כשדיברתי על כך עם הבנזוג הגעתי למסקנה שהנקה בלילה מעייפת אותי. כל השאר הוא בונוס)... אבל מזיק בכלליות פחות מקרמבו בלילה. אני חושבת שאיפשהו גם יושבת לה אצבע נו-נו-נו חברתית כזו, שאומרת לי: בגילך?! בנורמטיביותך?!
יש לי השערה שאם הדבר היה חוקי כמו קוקה קולה, הייתי מקטרת קצת ולא עושה סימפוזיון.

אגב, יש מישהו בקהל שהיה צרכן מתמיד (כל ספקטרום בין סטלן מסיבות לעו"ד עילית) שהפסיק?

אני לא מוצאת כאלה.
אני מוצאת אנשים שהפסיקו כי התבגרו, והסמים היו חלק מסצינה כלשהי שעברה מחייהם. אני מוצאת אנשים שהפסיקו כי הפריע להם ברמה חרדתית (כן, יש הרבה כאלה בעיניי, שנכווים קלות מסמים קלים) או שהיו צריכים להתפקס בלימודים וכדומה. אבל מי שבידיו הרגל אולי דביק ומעיק לעיתים, אבל מאולף היטב - למה בעצם להפסיק?

אני ידעתי להעביר את זה לסופשבוע כשהייתי צריכה להיות בפוקוס מסוג מסויים שהסם פחות איפשר. וגם כיום הצריכה היא כשבאמת כבר לא מצופה ממני לעשות כלום, מקסימום לשטוף כלים.

הצהובון: בשביל שיח טוב כל מה שצריך זה מעט מים, מעט אור ומעט רצון טוב. יד?

תאורטית אולי יש קשר בין סמים קלים לאלכוהול אבל החוויה שונה בתכלית. מריחואנה הוא סם חכם, אם יורשה לי. למשל, כשאני חווה כאבי מחזור, אני כמעט לא חווה היי מנטאלי אלא ממש הקלה פיזית בשרירי הגב. אני מבינה את הכיוון של אישה במסע אבל אני לא חותמת על "מחוץ לספקטרום של המצבים הרגילים" כי המצבים הרגילים הם..עולם ומלואו, תלוי בכל מיני נסיבות. בפשט- הכוונה ברורה. לקחת מוח ונוירונים ולתסף אותם ב-X. אבל זה מורכב מעט יותר. וקשור למסורות רבות שבהן העשב הקדוש שימש לריפוי. בפשטות (ואגב סרטן) התודעה לעיתים מאוד יציבה צלולה ו"דומה לעצמה", למעט הקלה והרפיה פיזית בכיווצים ובתחושות הכאב. לכן אני לא בטוחה בקשר לריפוי במקרי סרטן, אבל משוכנעת שלהגברת תיאבון/ עיכול טוב הרפיה מתחושות הכאב, יכולת לצוף מעל סטרס למצב רפלקטיבי יותר זה עוזר.

• נדמה לי שניתן להשיג את זה כשמן לאידוי במבער, וכפי שזה ניתן לילדים, ללא החומר שגורם להיי. CBD אאל"ט

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חושבת שחשוב לבדוק 2 עניינים:
הראשון, האם לא מסתתרים מתחת לצורך הזה בעישון, צרכים שאני לא מתמודדת איתם. כי אם כן, אני חושבת שחוסר ההתמודדות יבוא לידי ביטוי בחיים והסמים לא יצליחו לעזור באמת.
השני, האם העייפות / הרפיה / תחושה נעימה שהסמים מביאים עימם לא משפיעה - בכל זאת, למרות שזה קורה רק בערבים - על ההתנהלות שלי במהלך היום.
והכי חשוב לנסות לא לשקר. לבדוק בכנות.
כותבת כי מכירה מקרוב התמכרויות דומות, שלמרות שנראו ממש לא מזיקות התגלו אחרי כמה זמן כמזיקות מאוד. אני חושבת שלפעמים דווקא ההתמכרויות הקלות : לסמים קלים, לשתייה קלה - מאפשרות לנו לספר לעצמנו הרבה שקרים.

[אישה_במסע*]

כי המצבים הרגילים הם..עולם ומלואו
אכן,. ועדיין, יש סיבה לכך שסמים נחשבים חומרים פסיכו-אקטיביים, ויש סיבה לכך שקיים המונח "שכרות" ואולי כל מיני מצבים שאני לא מכירה, וסמים באמת משנים את המצב של התודעה.
הם יכולים לא לשנות אותו במינון מסויים, אבל בעקרון, הם משנים את המצב של התודעה.

ובנוגע ל"למה להפסיק" - בגלל הריונות והנקה. לדעתי זו תשובה אוליטמטיבית. בהתחלה, שסיפרת שבהריון הרשון הפסקת, החלטתי בשביל עצמי שאת לא מכורה, כי זה היחס הטבעי וההגיוני בעיניי לנושא. להפסיק כי זה לא בריא לתינוק.
ואחרי סוף תקופת הלידות וההנקה - שהיא יכולה להיות ארוכה מאוד לאמא באופנית - אולי אפשר לחזור, אולי לא. בעשור יכולים לקרות הרבה מאוד שינויים.

[סט_לה*]

אבל עכשיו שהסתכלתי בתמונות לא ברור לי מה עושים שם (סתם שואלת מסקרנות כי הסתכלתי בתמונות וזה נראה לי חייזרי לגמרי). מה מאדים? צריך גם מבער וגם מים וגם עלים?
צריך את המאדה, ופרח של מריחואנה (או חתיכת חשיש)
שמים את החומר במקום המיועד, מדליקים את המאדה (אלקטרונית), זה מחמם את החומר וגורם לו לפלוט אדים, שאותם שואפים.

[רק_מה*]

(בנימה אישית)
זה הפך להיות טקס סוף היום שלי. אני מכינה לי תה צמחים, יוצאת למקום בו אני לא שומעת את הבנות במיידי (באופן דומה לשהות נעימה במקלחת, 5 דקות פרטיות). מכינה ומעשנת וזהו.
זו התרסה שלי כנגד העומס היומיומי.
כשחשבתי על להפסיק לעשן, ניסיתי להמיר את הטקס הזה בתרגילי מתיחות.
זה לא בדיוק מיסוך, יותר כמו סימון.

[בשמת_א*]

_שלא...
אפשר לשאול שלא מה?_
אני מניחה שאת מתייחסת למה שאני כתבתי? אז התכוונתי שהציעו לי לבקש מהאונקולוגית מריחואנה רפואית, לריפוי הסרטן (המריחואנה ניתנה לחולי סרטן כדי להקל על הכאבים ואז הסתבר שלחלק מהם לא רק הכאבים נעלמו אלא גם הגידולים, זה עדיין בתהליך מחקר), אבל לא ביקשתי כי כל מה שקשור במריחואנה באמת לא מושך אותי ולכן כרגע אני לא טורחת. את התאים החוצפניים אני מסלקת באמצעים אחרים.

בכל מקרה הדף מעניין ואני ממשיכה להקשיב (וברשותכן, לשאול שאלות של הדיוטות (-: ).
תודה על ההסבר לגבי המאדה. קראתי במחקרים שהוא נמצא יעיל ממש כמו עישון לחולי סרטן, אכילה נמצאה מעט פחות יעילה מעישון/אידוי.
דרך אגב, כל פעם שהרחתי עישון של מישהו אחר, ממש סבלתי מהריח. מבחיל. לפעמים ממש גרם לי בחילה. זה אומר משהו?

(השכן שלנו היה מעשן הרבה [אמריקאי] והאיש ידע לזהות מה זה כי הוא מוקף "מעשנים" מתוקף מקצועו)

[הומית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוב האנשים שראיתי מכינים ומעשנים ג'וינטים היו צרפתים
לא מכירה יותר מדי, אבל צרפתים ידועים כמעשני סגריות די חזקים, לא?
אבל בלי קשר.
היא לכך שלרוב (ואולי אפילו תמיד?) סיגריות מריחואנה מכילות גם טבק.
אז אפשר להגיד שרוב הישראלים ורוב הצרפתים יערבבו עם טבק (ואולי אפילו תמיד). זה עניין דיי תרבותי בעצם. למשל אצל אנגלים וגרוגתהם זה הפוך.
אנשים שזה לא אצלם בתרבות ממש לא מבינים את אלו שמערבבים. הם לא מוצאים את ההגיון בזה. בסך הכל זה לא רק לא בריא, זה משפיע לרעה על הסוטול.

בשניהם אני משנה את המצב התודעתי שלי למצב שהוא מחוץ לספקטרום המצבים הרגילים בשבילו, באמצעים כימיים. גם אם "הכיוון" אליו משתנה מצב התודעה הוא אחר, אני רואה פה יותר משותף משונה.
זה כמו שכל התרופות עומדות תחת קטגוריות של תרופות אבל יש הבדל בין השפעה של כדור לכאב ראש, כאב גרון, או נגד דיכאון.
אחד לא יסביר את השני. יש פסיכודלים יש ממריצים ויש ויש. נושא מאוד מורכב ומעניין.

אלא בעיקר משהו שאמור להיות שייך למיסטיקה ודת, לשאמאנים וידעוניות.
ופסיכולוגיה (אני לא מדברת על הסיפורים המזעזעים מבתי משוגעים)

יש לי השערה שאם הדבר היה חוקי כמו קוקה קולה, הייתי מקטרת קצת ולא עושה סימפוזיון.
אני חושבת שזאת נקודה מאוד חזקה בכל הנושא הזה, אבל כרגע קצרה בזמן

[הומית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממשיכה
מצחיק שאת מעלה קוקה קולה.
אני בטוחה שקולה הרבה יותר ממכרת לא רק ממריחואנה אלא גם מסגריות. בעסק שלנו עובדים בחורים צעירים והייתה אצלנו המון תחלופה. שמנו לב לזה שברגע שהם מתחילים עם קולה זה מיד נהיה מנהג יומיומי והכמויות מתגברות ככל שחולף הזמן. אישי היקר החליט להפקיר את גופו למען המדע, ניסה את זה עליו ונדהם מהתוצאות. כבר ליום המחרת עלה בו צורך למשקה הלא טעים בכלל.
כל מיני צדדים לעשב הבאמת מופלא הזה.
והצד הכי מופלא בעיני הוא שזה כיף. פשוט כיף. כן לפעמים מה שעומד מאחורי הרצון לעשן הוא לכייף.
אישה ששותה קולה בהנקה לא חושבת על זה לשניה מעבר ל"סיפוק" שהוא מביא לה.
ומריחואנה מעבר לזה שזה יכול לשמש כתרופה להמון תלואיים, זה פשוט כיף (אני מאמינה שזה חלק מהקסם שלו, כיף מוביל להורדה בלחץ, הורדה בלחץ יעיל ביותר לחיזוק מערכת החיסון של הגוף).
למה אנחנו צריכים להרגיש רע כי בא סתם לנו לכייף (-: . כן גם בגיל ארבעים, חמישים ותשעים מותר לנו לכייף, בתנאי שהגוף מאשר.

[הומית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

(המריחואנה ניתנה לחולי סרטן כדי להקל על הכאבים ואז הסתבר שלחלק מהם לא רק הכאבים נעלמו אלא גם הגידולים, זה עדיין בתהליך מחקר)
אחד התופעות של מריחואנה היא ה"מנצ'יס". זלילה בלתי נתנת לשליטה שמאוד עוזרת לחולים שזקוקים למזון אך התרופות גמרו להם את התאבון.
גם אני מאמינה שה _יכולת לצוף מעל סטרס למצב רפלקטיבי יותר זה עוזר.
זה בעצם מה שהתכוונתי.
אכילה נמצאה מעט פחות יעילה מעישון/אידוי
אמא של חברה הייתה שותה תה וזה מאוד עזר לה עם תופעות הלוואי של הטיפולים. קראתי גם על שימוש בשמן שמופק מהצמח.

בתקופה האחרונה באמת נתקלים בעוד ועוד מחקרים שטוענים שלא רק זה עוזר לגוף להתמודד עם הטיפולים הרפואים הקשים, זה יכול ממש לעזור לגוף להבריא.

את התאים החוצפניים אני מסלקת באמצעים אחרים.
בהצלחה @}

[תמרוש_רוש]

דרך אגב, כל פעם שהרחתי עישון של מישהו אחר, ממש סבלתי מהריח. מבחיל. לפעמים ממש גרם לי בחילה. זה אומר משהו?
התשובה הכי בנאלית: הגוף שלך אומר "לא".
למה לא? מי יידע...
(אני פעם אחת ויחידה ניסיתי לעשן, ועם הסניף הראשון הנפש שלי אמרה "לא". חדמשמעית, לא. היה שווה לנסות)

[בשמת_א*]

התשובה הכי בנאלית: הגוף שלך אומר "לא"
כן, זה מה שחשבתי P-: לכן אני לא טורחת לבדוק על בשרי את יכולות הריפוי מסרטן של החומר (-:

[תמרוש_רוש]

[ציל_צול*]

שני דברים שעולים לי בעקבות הקריאה

ראשון - שכמעט כולנו שוכחים את התגובות הראשוניות שלנו לדברים, בעיקר אם הן לא היו חריפות מאוד. הגוף סתגלן ולכן הוא יכול בקלות ללמוד להפיק עונג ממשהו שבהתחלה דחה אותו. את הדחייה פשוט שוכחים, לפעמים אפילו אם היא היתה קשה.
קולה הגעילה אותי בהתחלה והגזים שלה ממש עלו לי לאף וזה היה נורא. לא עצר אותי מלשתות ולאהוב אחרי כמה זמן. קפה? אותו דבר. וגם סיגריות עישנתי כמה שנים טובות למרות שהראשונה היתה מזעזעת ממש.
יצא לי לעשן מריחואנה כבר כמה וכמה פעמים ורק במיעוט המקרים היה לי כיף ונעים. ברוב המקרים חטפתי התקף חרדה קשה או גועל או בחילה או סחרחורת או כל מיני כאלה. ולמרות זאת אני לא מפסיקה לנסות כי יש לי חשק להגיע לפעמים הנעימות, ואני מספרת לעצמי שאולי זה ההרכב ואולי זה הטבק ויש צמחים שונים ומה לא...
אבל אני רואה איך המערכת שלי לא מפנימה את הרתיעה הזו ומתעלמת לגמרי ממה שחלקים שלה אומרים בצורה בוטה וברורה.
למה זה? קודם כל כי זה נראה לי מגניב לאללה וכי היו פעמים שזה היה כיף ונעים וכי לא נראה לי שאני אתמכר לזה.
אבל... יכול להיות שביום שבו אני אמצא את החומר שמתאים לי ועושה לי רק נעים - אני אתמכר ועוד איך. וזה מביא אותי לנקודה השנייה -

אני מתעבת תלות פיזיולוגית בלי סיבה (כמו מחלה, באמת). היא קודם כל מביכה אותי. מביך אותי להיות תלויה במשהו ולהתקשות בלעדיו. מביך אותי לחשוב שאני לא מצליחה לנהל את עצמי מספיק טוב בשביל להגיע לשעות הערב במצב טוב (כן, גם אצלי שעות הערב קוראות הרבה פעמים לרגיעה מהסוגים האלה שמדוברים כאן) ושאם אני לא אספק לגוף שלי איזו הרגעה כזו אז אני אהיה במצב פחות טוב.
לפעמים זה אפילו מכעיס אותי להיות במצב כזה. זה כאילו... עלוב כזה (מדברת פה על עצמי! לא שופטת אף אחת אחרת, ולו בגלל שלא אכפת לי מה מישהי אחרת עושה ולמה).
כשאני שותה אלכוהול בערבים, או אפילו כשאני מתקשה לנהל שיחה עם בן הזוג בערב בלי כוס תה, כשאני מתקשה פשוט להיות - אני מתבאסת מעצמי.
אלו נקודות שאני מבינה בהן שהחיים שלי לא מנוהלים נכון באופן מתמשך (כי אני מגיעה בכלל למצב כזה) או שאני לא מאופסת על המערכת הרגשית שלי ומאפשרת לה לנהל אותי במקום שאני אנהל אותה.
וזה בעיניי הבדל המהותי בין משהו שעושים פעם ב... בגלל שזה כיף ומתחשק, לבין משהו שמרגישים בו צורך ושבלעדיו פתאום חשים עצב או דכדוך או כעס או מה שזה לא יהיה.

בשבילי זו הסיבה היחידה לא להיכנס לזה למרות שהרבה פעמים בא לי. גם לעשן משהו או לשתות אלכוהול או לאכול בשעות הערב משהו מתוק או מה שזה לא יהיה. בשבילי זה סוג של כניעה למשהו לא טוב שקורה לי בצורה עקבית במקום לקחת את עצמי בידיים ולדאוג שאני אהיה במצב מעולה שלא דורש את זה.

[אישה_במסע*]

אני בטוחה שקולה הרבה יותר ממכרת לא רק ממריחואנה אלא גם מסגריות
אני בטוחה שלמדוד כמה דברים ממכרים זה חסר תועלת בלי לשאול את מי. אני למשל מכירה המון אנשים שניסו קולה וממש לא מושך אותם להמשיך (כל המשפחה המורחבת שלי בערך).
לעמים שונים יש היסטוריה שונה, והם הסתגלו אבולוציאונית לחומרים פסיכואקטיביים שונים. אף אחד לא הסתגל לסוכר ולחומרים משמרים וצובעים ושאר פיכסות.
אגב, גם התגובה הראשונית שלי לקפה הייתה "איכס" והיא הייתה זהה לתגובות של שאר הילדים שהיו איתי בגן (כן, נתנו לי קפה בגן. על מה בדוק חשבו הגננות?). גם כשניסיתי לשמש בקפה למטרת המוצהרת - חומר מעורר - זה לא רק לא עבד אלא גם היה מגעיל ולא טעים.

צילי, מה רע בכוס תה בערב? זה לא ממכר, זה טקס. טקסים זה דבר עם המון כוח.

[בשמת_א*]

את הדחייה פשוט שוכחים, לפעמים אפילו אם היא היתה קשה.
לפעמים כן ולפעמים לא, אבל האמת? אני לא מבינה את הרצון או הצורך להרגיל את עצמך לדברים שהגוף שלך מגיב אליהם תגובה של דחייה בריאה. הגוף צודק. למה לחלוק עליו? 0-:
למה להתרגל לשתות קולה או קפה, לעשן סיגריות או מריחואנה? אם הגוף דוחה אותם בהתחלה? מילא אילו היית נמשכת אליהם. אבל הגוף שלך הגיב בצורה בריאה 0-:

[ציל_צול*]

מה רע בכוס תה בערב? זה לא ממכר, זה טקס. טקסים זה דבר עם המון כוח.
שום דבר לא רע as is
השאלה שאני תמיד שואלת את עצמי היא - מה היה קורה בלי הטקס הזה? מה הייתי מרגישה ומה היה נהיה לי יותר קל ומה יותר קשה?

בנוסף, אני מתבוננת על המהות של הטקס ושמה לב לזה שהוא כולל משהו מאוד אוראלי תמיד. הוא לא הדלקה של קטורת והוא לא ריקוד והוא לא משהו אחר. הוא תמיד משהו אוראלי. וטקסים אוראליים מקבלים אצלי תשומת לב שונה מטקסים אחרים כי אני רואה איך חסרונם משפיע עלי אחרת בהשוואה לטקסים אחרים.

אני חושבת שטקס על בסיס יומיומי הוא דבר מרגיע ומשכך. הוא יצירה של שיגרה מסוימת וזה בסך הכל דבר חיובי ומעורר ודאות.
אבל אם בלי הודאות הזו אני לא בסדר או מתחרפנת או מתקשה להשלים פעולות פשוטות או להיות בדיאלוג (או מה שזה לא יהיה שחשוב לי יותר מהודאות הזו) אז אני מזהה שם בעיה. לא אומרת לרגע שגם אצל מישהי אחרת מצב כזה הוא בעיה.
באמת מדברת על עצמי בלבד כאן ומה שמפריע לי אצלי.

מזכיר לי שיחה עם איש אחד כאן על תזונה והתגלגלנו למנהג הכה מוכר לשתות איזו כוסית קטנה בערב. וכאשר התחלתי לחפור לו קצת הסתבר שהכוסית הזו היא מה שמאפשר לו לנהל שיחה נינוחה עם אשתו בערב. וכאשר נפל לו האסימון נהיה לו אור בעיניים כי הוא יכול היה לראות שזה לא דבר סביר. שיש משהו בבסיס של היחסים או של כל אחד מהם בנפרד שמתקשה לנהל דיאלוג בשעות הערב בצורה נינוחה ונעימה בלי איזו תמיכה. ואותו דבר אצל יושבי הפאבים, שבלי הבירה שלהם לא היו מסוגלים להשתתף בשיחה החברתית כמו שהם מצליחים בליווי הבירה הזו (או החמש...)
אפשר לחיות כך חיים שלמים בלי שום בעיה. בעיניי זה בלתי נסבל ממש.
וכוס תה היא אותו דבר בדיוק בשבילי, בתקופות שבהן אני לא שותה אלכוהול. כי בלי זה לא יהיה לי שום דבר בידיים, והגוף שלי לא יקבל כל דקה או שתיים משהו חם ומפנק לגרון, ולא יהיה לי לאן להסיט את המבט או להתרכז במשהו אחר כאילו הוא חשוב.
אתמול בערב ישבתי ככה עם כוס תה לשיחה לא הכי סימפטית עם בן הזוג. ידעתי שאני צריכה להתנצל על משהו וידעתי שאחר כך נדבר על משהו שיעורר בי דמעות דווקא בגלל התמיכה הצפויה של בן הזוג.
ולא התחשק לי כל זה ולא התחשק לי להיות בדמעות. אז כוס התה איפשרה שם כל מיני דברים ממש זערוריים. להוריד את המבט, להתרכז בכוס, לשתות במקום לענות, להחזיק את הדמעות שבאו לי ולתת להן להתסלק מהר לפני שהן בכי.
הרי ברור לגמרי שעדיף שכל התקשורת הזו אתמול בערב היתה חופשית לגמרי מכל ההסחות הקטנות האלה.

אני מתייחסת לזה מאוד בקלות כי אלו לא החיים שלי. כי אני זקוקה לזה לעתים רחוקות וזה לא מזיז לי. אבל אני שמה לב לכך שכוס תה היא לא רק כוס תה, היא הרבה יותר מזה. ומתוך עבודתי אני יכולה לומר לך שיש רבים כמוני, וזה על אחת כמה וכמה עם חומרים חזקים יותר, או עם הרגלים שפשוט כבר אי אפשר בלעדיהם לנהל תקשורת או לעבוד או מה שזה לא יהיה שנהיה אוטומטי ולא מתעכבים עליו.

[ציל_צול*]

למה להתרגל לשתות קולה או קפה, לעשן סיגריות או מריחואנה? אם הגוף דוחה אותם בהתחלה? מילא אילו היית נמשכת אליהם. אבל הגוף שלך הגיב בצורה בריאה
כי כל מי שבסביבה נראה נורא מבסוט ומסביר לך שאם רק תקפצי מעל המשוכה הזו יהיה לך נורא נעים.
ראית פעם פרסומת לקוקה קולה? כולם נראים שם מאושרים נורא
והמסרים האלה מגיעים מכל מקום, לא רק מפרסומות.

אם יש לי חברות שמספרות לי כמה זה כיף ונעים אז זה עושה חשק. הגוף הוא לא הקול היחיד שמדבר אצלי או שראוי להתייחסות.
אני בכלל בגישה של לנסות הכל ולתת צ'אנס הוגן לדברים, גם מה שנחשב מסוכן או מגעיל. אני פשוט סקרנית.
גם שייק ירוק היה לי מגעיל בהתחלה
ועד היום אני חושבת עליו מחשבות חשודות מכל מיני סוגים בגלל ההתחלה הזו ובגלל שכל פעם אחרי מחלה זה הדבר האחרון שבא לי, ועדיין מעדיפה את החיים איתו (אני מתה עליו והוא טעים לי נורא) מאשר בלעדיו.

[ציל_צול*]

ואם להיות הוגנת עד הסוף בהשוואה הזו - אם מישהו יגיד לי שהוא טעם שייק ירוק והיה לו מגעיל אני אציע לו לטעום שייק ירוק אחר. יש הרי אינסוף אפשרויות.
אותו דבר עם חומרים מעושנים. יש כל כך הרבה סוגים, ברמות שונות של ערבוב, אז להגיד בגלל חוויה מסוימת שזה הכל רע ועושה לי מגעיל זה לא הוגן.
ניסיתי כבר כל מיני. כאמור, חלק היו נעימים מאוד, חלק לא הזיזו לי וחלק היו איומים. אני לא חושבת שעישנתי אי פעם את אותו דבר פעמיים

[אישה_במסע*]

אבל אם בלי הודאות הזו אני לא בסדר או מתחרפנת או מתקשה להשלים פעולות פשוטות או להיות בדיאלוג (או מה שזה לא יהיה שחשוב לי יותר מהודאות הזו) אז אני מזהה שם בעיה.

נסי להחליף את המילה "וודאות" ב"ארוחת ערב". יש אנשים שאם הם לא אוכלים הם מתחרפנים. ומה לגבי לא לשתות כל היום?
אני מנחשת שאת מפרידה בין מזון ומים שהם צרכים בפני עצמם, לבין טקס שהוא לא צורך. אבל בעיניי הוא צורך. וצורך שבעולם המודרני לא מתמלא באופן קבוע.

כשאפשר לבחור אני מעדיפה את השפע שמתוכו אפשר לוותר על מימוש אחד של הטקס בקלות, כמו שאני מעדיפה את הנוחות של הפליא בתזונה שמאפשרת לדלג על ארוחה בקלות, בעיני זה מראה על יציבות וקיימות. אבל זה לא אומר שאני שואפת להצליח להתקיים בלי לאכול באופן קבוע...

[אישה_במסע*]

כי כל מי שבסביבה נראה נורא מבסוט ומסביר לך שאם רק תקפצי מעל המשוכה הזו יהיה לך נורא נעים.
אכן. ואני לא בטוחה אם זה טוב או לא. ניסיתי לקפוץ מעל משוכת הקפה חודשים ארוכים, וזה לא עבד. כנ"ל לגבי אלכוהול. ואני עד היום אמביוולנטית בנושא.
דווקא שייק ירוק אהבתי מהפעם הראשונה שעשיתי, ואני לא שותה אותו באופן קבוע בגלל המאמץ שבהכנה שלו, ובגלל שאין לי מקום קבוע לבלנדר במטבח. מעניין מה זה אומר, ומה יקרה ביום בו אעבור לדירה אחרת.

[ציל_צול*]

זה לא אומר שאני שואפת להצליח להתקיים בלי לאכול באופן קבוע...
כנ"ל
כאמור, גם לי יש אוטומטים וקבועים ולא קבועים והכל. ואין לי שאיפה לשנות את זה, רק להתבונן ולבדוק מדי פעם מה מזה עוד נחוץ ואיך ומתי. אני אוהבת מדויק, ובשבילי גם חלק מהטקסים בדיוק כמו שהם זה מדויק.

ובטח שטקס זה צורך, בדיוק כמו ודאות. השאלה היא מה קורה אם הוא לא מתמלא (אם זה מחרפן אותי או גורם לי לתיפקוד נמוך כי היום אין לי תנאים לטקס שלי ואולי גם בכמה ימים הקרובים אז לא מוצא חן בעיניי ומצביע אצלי על קיבעון ולא על הצורך בטקס), ומה קורה אם הטקס הוא לא אוראלי והאם אני יכולה להחליף טקס אוראלי בטקס אחר כי באמת הצורך הוא בטקס ולא בצד האוראלי שלו או פיזי אחר.

ואגב, מי שמתחרפן מלהיות רעב יש לו בעיה לדעתי, אבל זה כבר לא לדף הזה.

[טלי_ב*]

לגבי עצמי אני שמה לב, שהתלות הפיזית היא חלק מאוד זניח מהתלות.
בעבר היא כן הפריעה, ואז עשיתי דברים כמו לא לשתות קפה ישר על הבוקר כדי שלא יהיה מצב שאני תלויה בו כדי להתעורר או כדי שלא יהיה לי כאב ראש.
היום אני מבינה שזה ממש בשוליים. מה שעוצר אותי מלהפסיק לשתות קפה זה הרי לא החשש מגמילה פיזית, שהתסמינים שלה הם ממילא קלים ביותר.
אני חושבת שהעניין הוא בעיקר הסיפור מסביב. דומה ל- כי זה נראה לי מגניב לאללה
קולה למשל יוצא לי לשתות פה ושם, פעם-פעמיים בשנה לכל היותר. מעולם לא היה לי חשק לקנות את זה הביתה או לצרוך באופן קבוע. פשוט אין לי שום סיפור לספר על הקולה (-:
קפה לעומת זאת, או-הו... יש אצלנו במשפחה מסורת ארוכה וחזקה סביב קפה ותה. זה משהו ברובד עמוק ממש, זה לא שבמודע אני הולכת ומספרת את הסיפור הזה. סתם לדוגמה – היום אני ממש אוהבת לקום בבוקר ומיד לשתות קפה. כאילו בשביל להתעורר, אבל אם היו לי מציעים לי קולה בבוקר (שהרי גם בה יש קפאין) או אפילו איזה משקה אנרגיה – הייתי מזדעזעת מהרעיון. רק המחשבה על זה מגעילה אותי, והייתי מעדיפה בוקר של תסמיני גמילה מקפאין על פני לצרוך קפאין בדרך כזו.
ואני חושבת שאולי זה חלק ממה שמפריד בין תגובה ראשונית של גועל שאחריה מסיקים ש-איכס, לא רוצה שוב (ככה למשל היה לי עם סיגריות) ובין תגובה ראשונית של איכס, אבל אני אנסה שוב (כמו שהיה לי עם קפה ועם אלכוהול).
ואם לחזור להרהורים שלך, רק מה ,אולי שווה לחשוב על הסיפור שמתלווה להרגל הזה? ואולי גם על הסיפור של התנתקות ממנו (למשל – האם יש פה רצון לסיפור חדש, אולי של עצמאות מסוימת, או של מסוגלות מסוימת, או שאולי יש פשוט בשלות לוותר על הסיפור הישן... כאלה מין כיוונים).

כן, נתנו לי קפה בגן. על מה בדוק חשבו הגננות?
לאמא שלי הציעו בטיפת חלב (!) להוסיף נס קפה לבקבוק חלב. זו הייתה הפעם האחרונה שביקרה שם... אבל אחרי זה באמת ששום דבר כבר לא מפתיע אותי.

[טלי_ב*]

עכשיו אני רואה שבעצם כתבתן הרבה בזמן שכתבתי את התגובה שלי טיפין טיפין, אז הולכת להשלים קריאה.

[בשמת_א*]

כי כל מי שבסביבה נראה נורא מבסוט ומסביר לך שאם רק תקפצי מעל המשוכה הזו יהיה לך נורא נעים.
אה, וואללה 0-: זה מעולם לא עבד איתי.

[מצ'רה*]

קפה לעומת זאת, או-הו... יש אצלנו במשפחה מסורת ארוכה וחזקה סביב קפה ותה. זה משהו ברובד עמוק ממש, זה לא שבמודע אני הולכת ומספרת את הסיפור הזה.
מזדהה.
מבחינתי קפה זה סיפור אהבה. אינטימי ומספק מאד. לא שוקלת להפסיק, רק דייקתי אותו עם השנים.

[אישה_במסע*]

ואגב, מי שמתחרפן מלהיות רעב יש לו בעיה לדעתי, אבל זה כבר לא לדף הזה.
לדעתי דווקא כן.
נניח מישהי נמצאת על גבול התת משקל, ולכן משלמת מחיר גבוהה על דילוג על ארוחה. זו רק אחת האפשרויות הקיימות, אבל נניח שזה המצב. במקרה כזה הדבר הנכון בעיניי לעשות הוא להתעקש על ארוחות הערב שלה. לא לנסות לקרוא להן תלות או להמעיט בחשיבותן לה, אלא להבין בעצמ ולהבהיר לאחרים שכרגע, לא לדלג על ארוחות זה חיוני בשבילה.
אם היא תתעקש על כך, יכול להיות שאחרי מספיק זמן היא תצא מתת המשקל ותוכל להרשות לעצמה לדלג על ארוחות.

מי שצמאה, מוטב לה שתשתה. לא שתנסה לכפות על עצמה משמעת מים.

השאלה אם להתייחס למשהו בתור צורך לגיטימי, או בתור תלות לא לגיטמית, היא בעיקר חברתית. זה בסך הכל עוד סיפור, ולדעתי כדאי להתבונן בו.

[ציל_צול*]

השאלה אם להתייחס למשהו בתור צורך לגיטימי, או בתור תלות לא לגיטמית, היא בעיקר חברתית. זה בסך הכל עוד סיפור, ולדעתי כדאי להתבונן בו.
מאוד מסכימה. רק שזה לא קשור לכל מה שכתבתי קודם למרות שהוא כאילו יוצא מהדברים שלי.
מה שכתבתי היה - התבוננתי, יש לי בוודאות צורך מסוג תלות, ועכשיו מה דעתי על זה.

גם אני נגד לכנות צרכים בסיסיים בשם "תלות" או בכלל לשחק עם אי סיפוק קבוע שלהם, מעבר להתנסות סקרנית.

[סלט_פירות*]

כשאתן כותבות שזה משמש כמו תרופה, למה הכוונה? לדיכאון?
עננית, זה תלוי.
יש אנשים שזה עוזר להם לדכאון או דכדוך ויש אנשים שזה מעורר אצלם תאבון, או משכך כאבים.
אצלי זה קשור לכאבים פיזיים. ומאפשר להרדם בלילה. או כמו שאמרה לי הרופאה: לכבות את הסטרס.

[סט_לה*]

לכבות את הסטרס
גם בשבילי.
וגם לשחרר חסימות.
להרפות. לפתוח.
זה פשוט משחרר איפה שחסום. אם הלב שלי סגור, זה יעזור לפתוח.
אם תפוס לי הגוף, כאבי מחזור,
או טוחנת מחשבות בגלל איזה שיפוט שהמיינד שלי נתפס עליו...

בעקבות הדף הזה אני שואלת את עצמי אם אני מכורה או לא.
מצד אחד יש בי קול שקופץ ואומר, בטח שאני מכורה.
זה בגלל שאם אני מפסיקה זה מראש הפסקה זמנית, אני תמיד חוזרת ובשמחה.
יש בי קול שאומר, אני סטלנית בנשמה
(אולי זה גם בגלל שנחשפתי לקנביס כעוברית וכיונקת).

ומצד שני, אם אני שואלת את עצמי על תלות, וואללה אין לי תלות.
אני לא חווה מצוקה מזה שאני לא מעשנת, אם אני לא מעשנת (תכלס זה לא קורה הרבה. הפסקה של כמה חודשים פעם בכמה שנים. בשוטף אני מעשנת לפחות פעם ביום).

[רק_מה*]

מביך אותי להיות תלויה במשהו ולהתקשות בלעדיו.

כן. קוראת את הדיון בהנאה.

היום התחלתי להניע את הגוף. בעקבות התובנה על טקס ההתרסה היומי. בהתחלה חשבתי להקדיש במקום 10 דקות עישון, ארבעים דקות של הקשבה וציות למה שהגוף שלי מבקש ממני באותו הזמן. או אולי בנוסף, בתור צעד ראשון.
והתחלתי ליישם במהלך היום תנועה ברגעים מתים: תנודות צ׳י קונג בצחצוח שיניים, קפיצות בתדלוק הרכב, שטיפת כלים עם מוסיקה מהאייטיז ומתיחות בצהריים.
הרגשתי צורך להזרים דם מחדש. אגב טלי ב

נראה לי שהבנתי שזו לא משוואה של תועלת או נזק בשבילי, כרגע.
זה משהו שבחרתי מתישהו להכניס לחיים, ואני לא בטוחה שהייתי בוחרת בו היום. אבל, מכיוון שאני בפועל בוחרת בו היום, אז ... יש עבודה לעשות.

האם אני לא אוהבת את מה שמוביל אותי לבחור בו כיום?

[הומית*]

אם הגוף דוחה אותם בהתחלה?
יש סמים פסיכודלים שמאוד לא סימפטי לאכול, לפעמים זה ממש דוחה, אבל שווה ביותר את המאמץ.

יצא לי לעשן מריחואנה כבר כמה וכמה פעמים ורק במיעוט המקרים היה לי כיף ונעים. ברוב המקרים חטפתי התקף חרדה קשה או גועל או בחילה או סחרחורת או כל מיני כאלה. ולמרות זאת אני לא מפסיקה לנסות כי יש לי חשק להגיע לפעמים הנעימות, ואני מספרת לעצמי שאולי זה ההרכב ואולי זה הטבק ויש צמחים שונים ומה לא...
מתוך נסיון לא מועט, אני יכולה שהתקף חרדה למשל לא חייב לבוא בגלל טיב החומר אלה מה שהולך בתוך המעשן.

וזה בעיניי הבדל המהותי בין משהו שעושים פעם ב... בגלל שזה כיף ומתחשק, לבין משהו שמרגישים בו צורך ושבלעדיו פתאום חשים עצב או דכדוך או כעס או מה שזה לא יהיה.
לא אוהבת את ההשוואה לאוכל, כי בלי אוכל מדובר בסכנת חיים באופן יותר מייד. חוסר שחרור לחץ הוא מרכיב חזק למחלות, אבל יש המון דרכים להתמודד איתו. רעב דורש אוכל וזהו (אוקי, או פראנה (-: ).
מה שכן המון מקרים אנחנו מוצאים דברים שטובים לנו, נקח לדוגמא שעת יוגה, או ריקוד, ואם אנו רגילים לכך יכול להווצר שיבוש בזמנים וכתוצאה מכך שיבוש פנימי. (נראה לי שאת צילצול כתבת בדף הנהדר לנוע לנוע על הצורך העז בתנועה, ומה קורה שלא מוצאים לה זמן)
עלי למשל משפיע המוסיקה באופן מדהים. אם יש עלי לחץ, או כעס עצור בתוכי שיר נכון יכול לשנות את כל הרגשתי, בדיוק כמו שחטה מגוינט. לפעמים חוסר במוסיקה או יותר גרוע מוסיקה לא לטעמי יכולה ממש לשבש את יומי.
אלה כולם דברים חיצוניים שמתוך הרגל מחסור בהם יכול לשבש את המצב רוח.
יכול, אבל אפשר שלא. במקרה של מחסור בזמן ליוגה, ריקוד או שכטה.

[רק_מה*]

אין לנו מסורות ראויות בנושא

רגע רגע זה הציק לי. יש לנו גם מעולם הרפואה והמדע (מחקרים של פרופ' משולם מהעברית, ובכלל על סמי "מעבדה" כמו LSD ו MDMA יש כמות ענפה של נתונים).
ויש את קסטנדה... והמון המון תאורים של שימוש בצמחים באופנים הללו (משני תודעה) כולל דרכי צריכה, מינים והשפעות. יש מסורות בעל פה, יש הדגמות חיות אצל אנשים שמשמרים מתכונים שבטיים (אייוואסקה בדרום אמריקה, קטיף פטריות הזיה בתאילנד, הכנת אופיום (=הרואין) בשיטה מסורתית) ויש בכתב. אפילו בתנ"ך יש כמה רמזים מקומיים (דודאים? קיקיון? לא זוכרת בדיוק. אולי החלב של יעל הוא בכלל נוזל אופיאטי, המופק מהפרג?) ויש לנו מסורות מדור לדור. חשיש מכינים באופן מסויים שאינו ממוכן, ולכן בהכרח עבר מאמהות אמהותינו אלינו. וכהנה וכהנה

הומית- מאוד התחברתי למה שכתבת. נזכרתי אתמול בערב שבאמת, מזמן לא הקשבתי בנחת ובפניות למוזיקה שאני בחרתי. ופעם הייתי עושה את זה שעות. אז כחלק מהפינוק האלטרנטיבי, שמעתי אלבומים וקיפלתי כביסה בלילה.
מספק מאוד.

חשבתי לערוך רישום השפעות, ולבדוק מה מהם רצוי לי, אבל זה נראה לי לא רלוונטי לחיפוש שלי ומעייף.
אגב עייפות, חשיש וחלק מסוגי הירוק (מריחואנה. פשוט בירוקרטי מדי עבורי לקרוא לה כך) מעייפים אותי מאוד, גם יום אחרי. מה שאני מעשנת כיום לא.

סטלנית בנשמה

פעם הייתי אצל מטפל בדיקור וביקשתי בין היתר לנסות להפסיק שימוש בחשיש. בגילאי העשרים המוקדמים. הוא אמר שיקבל אותי לטיפול רק אחרי שאפסיק כי זה משבש משהו בצ'אקרות/ הילות/ אנרגיה של הכתר/ קודקוד משהו כזה.
אני לא יודעת לגבי נשמה, אני כן יודעת שמי שמפחד, הפחד ישתלט לו על החוויה. בכל סם. אפקט פלסבו או אמת, המודעות תתכוונן לחפש את הניואנסים של הדופק, את השינוי בנשימה ואת אלה תאגוד תחת משהו מעורר חרדה ואי שקט.

אני כן יודעת שעבורי נסיונות בסמים התאפשרו מחוסר אהבה עצמית במידה מסויימת. אני עוברת רגע לדבר על סמים אחרים- בפירוש אחת הדרכים לנטרל את הפחד היתה לא לפחד על עצמי כלל. לומר לעצמי מנטרה של "תוך 6-8 שעות הכל עובר" ולא לחשוב על נזקים, על לחסוך מעצמי חוויות קשות ועוד כל מיני מחשבות יותר אחראיות בנושא.

מצד שני, או היבט אחר- אני לגמרי בסקאלה של ה self treatment. את משנה התודעה הראשון שלי צרכתי בכוונה כדי להתגבר על טראומה. ולי זה עבד.

דיכוי-פיצוי- ריפוי

[אישה_במסע*]

יש מסורות בעל פה, יש הדגמות חיות אצל אנשים שמשמרים מתכונים שבטיים
לזה התכוונתי תחת מסורות. לא לידע התיאורטי - יש אותו והמון. התכוונתי לידע הפרקטי, המעשי, לשרשרת של העברה בין אנשים. למורה שיכול להתסכל על התלמיד, ללוות אותו, להגיד אם הוא יכול להשתמש בסמים או שמא בשבילו, אישית ועכשיו, זה מסוכן. ותרבות שבה יש נורמות.
כשהשתמשת בסמין בפעם הראשונה, הלכת לשאמאן זקן שלימד אותך את זה?

[רק_מה*]

לא. אבל דמות השאמאן המיתולוגית משהו יכולה להתגלגל בכל מיני אופנים.

לעשן הילדים למדו אחד מהשני, מישהו בשרשרת החיול הזו תמיד היה יותר מבוגר/ מנוסה/ יודע (חניכה של אח גדול, דוד וכדומה). די באופן טבעי, כמו שאני מניחה שטבק וכל דבר אחר שמתעשן מחלחל משכבות בוגרות לנוער. בתאילנד בכפרים ילדים היו נוכחים סביב הוריהם הג׳אנקים מעשני האופיום... היהלי חבר שקיבל את השאכטה הראשונה מדוד שלו לאחר אירוע משמעותי בחייו.

את הסם המשנה תודעה הראשון צרכתי לאחר הרבה קריאה בנושא, ועם כמה מנוסים יותר ביניהם אחת שהגדירה עצמה מכשפה. לכל היותר היתה עמוק בפגאניזם.
(במקרה הפרטי שלי, היא גם ליוותה אותי ממש בנבכי הסוטול).

הרבה מצבי סוטול (כאן לא מדברת על סמים קלים) מראש הולכים לכיוון הזה : לעסוק במוזיקה, לרקוד עד כלות, לצייר, לשוטט בטבע ועוד.

במקרה של ירוק ולפי מה שאני מכירה בהיותו כה נפוץ אני לא משערת שהוא מוגדר תחת פקודת הסמים המצויה של השאמאן ההיפותטי. רוצה לומר, נראה לי שכמו טבק אלכוהול וממתקים, אין סביבו הדרכה מדוקדקת או הכנסה בסוד עניין.

לגבי סיכונים: אני אישית אמרתי להרבה אנשים במצבים מסויימים לעשן/לא לעשן.
בנזוגי לפעמים מעשן משהו ויכול להמליץ לי לעשן מעט כי זה חזק/ מוריד את לחץ הדם.

הממ... גם בגלל שהחשיפה לכך והסם עצמו בעל אופי חברתי יש איזו ערבות הדדית או ליווי מעצם הסיטואציה. הדברים הכי קיצוניים שיכולים להתרחש משימוש נקודתי הן ירידת לחץ דם או חרדה, ושניהם לא ברמות בלתי נשלטות. כוס מים, קוביית סוכר או שכיבה בהחלט מספיקות.

פעם נפלתי כך (אמסטרדם, הרבה "חונכים") אחרי שעישנתי וקמתי מהר מדי. מיד הושיבו אותי ונתנו לי למצוץ קוביית סוכר.

בכל אופן, אפשר להמשיך את הדיון על ליווי וחניכה בעולם הסמים, בעיניי הוא קשור יותר לסמים כבדי השפעה ופחות חברתיים (הלוצינוגנים, אמפטמינים, אופייטים)

[אישה_במסע*]

ועם כמה מנוסים יותר ביניהם אחת שהגדירה עצמה מכשפה.
מגניב לך נורא!

אז לך יש את השרשרת הזו. לי אין. באסה לי. איכשהו, כל מכריי הפאגאנים לא עישנו, או לפחות לא סיפרו לי שהם מעשנים ולא עישנו בנוכחותי.

הדיסאינפורמציה שאני מכירה על סמים היא בעיקר מההטפות של מערכת החינוך. ותכלס - זה קיים. סמים כפגיעה עצמית, סמים שמובילים להתמכרות והדרדרות לפשע וכו'. אני מחפשת מנגנון הגנה. מנגנון חברתי, לא חוקי, שימנע ממי שעלול לקבל התקף חרדה או לחטוף מחלת נפש להשתמש בסמים.

ואני אישית כן חושבת שיש מקום לחניכה גם בסמים "חברתיים". למען האמת, בכל סוג של סם יש מקום לחניכה כלשהי. בין אם זה הקפה שנתנו לי בגן או האלכוהול שההורים נותנים באירוע משפחתי (או ששותים בסתר עם חברים. זה גם סוג של חניכה, ולא הסוג הטוב בעיניי), או הסיגריות (אני לא מכירה דרך להתחיל לעשן שלא בהשפעת לחץ חברתי בימינו).

[אישה_במסע*]

לגמרי במקרה, נתקלתי היום בפוסט הזה: http://tomerpersico.com/2014/03/13/carnaval/
בבלוג "לולאת האל" שבו נכתב על חוויות דתיות ומיסטיות שונות. הפוסט הנוכחי הוא על חשיבות השכרות בפורים, והוא כולל את הקטע הבא: אחד החסרונות של מצבנו היום הוא התפרקותם של אותם מוסדות חברתיים שמסגרו את השימוש בחומרים פסיכואקטיבים ונתנו הדרכה להדיוטות בשימוש בהם (כתבתי על כך כאן וכאן וכאן ב-pdf). החומרים האלה כיום זמינים יותר משהיו אי פעם, ומצד שני הבורות לגביהם גדולה יותר משהיתה אי פעם. זו טרגדיה נוראה, ובמצב כזה יש צדק מסויים באזהרותיהם של המתנגדים למצוות בשומי בפוריא כפשוטה.

אני ממליצה לקרוא בהקשר הזה את הפוסט הנוכחי, את שני הפוסטים המקושרים, ואפילו את קובץ ה-PDF הזה.

<איך יכול להיות שלא שמתי לב מקודם לטענה הזו, שהועלתה בבלוג הזה?>

[יעלי_לה]

תודה על ההפניה לבלוג של תומר פרסיקו. מרתק

[הומית*]

_ופעם הייתי עושה את זה שעות. אז כחלק מהפינוק האלטרנטיבי, שמעתי אלבומים וקיפלתי כביסה בלילה.
מספק מאוד._
אצלי נקיונות הבית (לפני הילדים), היו מסיבות ריקודים (-: .

מצד שני, או היבט אחר- אני לגמרי בסקאלה של ה self treatment. את משנה התודעה הראשון שלי צרכתי בכוונה כדי להתגבר על טראומה. ולי זה עבד.
גם אני מצאתי את חיוכי לאחר טראומה בזכות חומרים הזייתים.
אם את מעוניינת לקרוא עוד על טיפולים בעזרת סמי הזיות חפשי the secret chief . ספר (חינם באינטרנט) על פסיכולוג שטיפל והדריך עוד מטפלים לאורך
שנים. אנחנו חיים בעולם כל כך מעוות שהיה צריך לחכות עד שאותו פסיכולוג נפטר כדי לפרסם אותו.
אני לא מוצאת שום צורך להפסיק. אני מוצאת ערך בהפסקות. חוץ מזה שטוב לקבל פרספקטיבה אחרת, אכות הפעולה של החומר מוגברת וזה מה שבאמת שווה את ההפסקה P-:

חשיבות השכרות בפורים,
קראתי על זה בעוד מקור. הרעיון שבפורים מתחפשים כדי להבין איך זה לחיות בדרך אחרת.
רק לידע כללי האלכוהול לא משנה תודעה, הוא עוזר לשחרר רסנים. בכל אופן, אפשר להמשיך את הדיון על ליווי וחניכה בעולם הסמים, בעיניי הוא קשור יותר לסמים כבדי השפעה ופחות חברתיים (הלוצינוגנים, אמפטמינים, אופייטים)

לשרשרת של העברה בין אנשים.
יש בהרבה מקומות בעולם שזה עדין חלק מהמסורת.
יש נראה לי גם בארץ. הבעיה היא שמדובר על משהו לא כל כך חוקי, אז לא מפרסמים את זה.

[הומית*]

מצטערת ה P-: היה אמור להיות (-;