פתח לשינוי

[רסיסים_של_אור*]

לאט לאט, עם הגדיחה של הילדים, אני מרגישה שאני מתפכחת מהאשליה שאוכל לתת להם מענה לכל צורך. זה חלק מהמעבר הזה מסימביוזה מלאה עם התינוק לנפרדות של שני אנשים בוגרים.
יכול להיות שהם מביעים את הצורך שלהם שאפתור להם את כל הבעיות ואתערב וכו' אבל מה שמכריע הוא הידיעה שבתוכי. ככל שמתרחבת בי תפיסת הנפרדות שלנו וגם המוגבלות שלי, אני יכולה לראות את זה בלי להתערבב עם זה. לתת להם להוציא קיטור ורק להקשיב, להנהן מדיי פעם, לחזור על הדברים כדי להראות שהבנתי וזהו.
(יש איפושהו באתר מילים חכמות של אורנה על המעברים האלה, אנסה למצוא) .

[רסיסים_של_אור*]

מרחב בין הורים לילדים בחינוך הביתי

[תפילה_לאם*]

אצלי זה עם מגע
גם אצלי, בהחלט. ברור לי שכשגדלים התדירות פוחתת באופן טבעי, וזה לא כמו הקטנה שמקבלת נשיקה בכל פעם שאני מרימה אותה, ורק ההרמות הן כבר מגע, אבל עדיין יש מקום וצורך.
הבחנתי בהתרחקות הזאת, עוד בימים שקראתי את חינוך ביתי לא מה שחשבתם , ובשמת הדגישה שם את הנקודה הזאת, ומאז אני מנסה לשים לב. לאט לאט זה מוטמע בי כהרגל, ולשמחתי אני יכולה לומר, שעם השנים והשיפור ביחסים גם החשק לכך צומח, וזה נעשה טבעי יותר ולא רק לפי הספר.
ולאחרונה אני בונה על זה את הנדבך של קשר העין.

[תפילה_לאם*]

האשליה שאוכל לתת להם מענה לכל צורך.
נראה לי שאחד הדברים שקשה ביותר להתפכח מהם הוא שלא מדובר רק בצרכים ובארועים חיצוניים שלא נוכל לספק להם מענה. לפעמים אנחנו עצמנו יוצרות את הבעייתיות.
ועל זה כתבה יפה חני:
_שהבנתי שאני אמא קצת יותר טובה ממה שהייתה אמא שלי, ושהיא הייתה אמא קצת יותר טובה ממה שהייתה אמא שלה ושבנותי יהיו אימהות קצת יותר טובות ממני וכו'
שהבנתי שהדוגמה שאני יכולה לתת להן הוא ב להיות בחמלה לרגישויות שלי ולטעויות שאני עושה. (שיעור רב שנתי )_

[תפילה_לאם*]

סיפור מעורר מחשבה מהבוקר:

בדרך לבית הספר של הבן ראיתי את המורה שלו צועדת. עצרתי לה והיא נסעה אתנו.
סיפרתי שאני ממהרת, כי הקטנה חולה ויש לנו תור לרופאה ב-8:00.
התפתחה שיחה על מתן תרופות להורדת חום (היא נותנת תמיד אחרי חיסונים ולדעתה ילדים אוהבים את טעם ה"אקמולי". אצלי היא קיבלה אמש כנראה לראשונה בחייה והקיאה אותו מיד ), על שנת לילה של תינוקות (שלה, בת כשבעה חודשים, מתעוררת בערך פעם אחת להנקה של חמש דקות).
היא סיפרה שבבקרים הקטנה מתעוררת מוקדם, והיא מניחה אותה מול "פרפר נחמד" עם ביסקויט, וחוזרת בעצמה לישון.
כמובן שכל נורות ה"באופן" שלי התחילו להבהב באדום בוהק, אבל אחר כך חשבתי... מי אמר שזה באמת נורא כל כך? אם התינוקת שלווה ומרוצה, ואמא זוכה לעוד קצת מנוחה כדי שתתפקד אחר כך באופן סביר, אז אולי זה דווקא הדבר המתאים לעשות? (ואני לא הלעטתי את בכורתי בביסקויטים כשהיו לנו נסיעות ארוכות כשהייתה בת כמעט שנה? מי אמר שטוב יותר לנסוע עם תינוקת צורחת, כמו שאני עושה עם הנוכחית, והעיקר לא לתת לה זבל?)
המסקנה שלי היא שעל אף שאוטומטית אני עדיין שופטת אותה כאמא לא משהו, וקשה לי להשתחרר מהתפיסה הזאת, בעצם אין סרגל מדידה אחד ויחיד ומוחלט. זה תלוי בילד המסוים, זה תלוי באמא, זה תלוי בנסיבות...

[אורי*]

היה נורא ואיום החל משלשום בלילה עם הקטנה וההנקות
היא ערה כמה שעות במשך הלילה, אתמול היא ישנה בצהרים טוב, אבל היום היא לא ישנה יותר מעשרים דקות, אחרי שהיתה ערה די הרבה לפנות בוקר (וגם אני כמובן) והייתי בטוחה שתישן. וניסיתי להרדים מלא פעמים בכל הצורות שאני מכירה ( הנקה, מנשא, טיול בעגלה, ידיים).
אני מרגישה בהתמוטטות עצבים. אני כל כך עייפה ועצבנית ומרגישה שלא נשמתי שניה היום (גם כשהיא נרדמה זה היה בנסיעה באוטו,אז לא נחתי) והבית הפוך ומטונף, והכביסה עולה על גדותיה
וגם לא מרגישה שאני יכולה להניק אותה בלי גבול כי כואב לי להניק

הסתגרתי עכשיו בחדר הילדים (כי הילדים השתלטו על החדר שלנו ופיזרו שם חומרי יצירה, בחצי מטר רווח שקיים בין המיטה לארון) ואמרתי לבעלי (שלמזלי הגיע טיפה מוקדם היום) שאני חייבת קצת שקט. ואני כבר שומעת את הקטנה מתבכיינת,נו,היא עייפה כל כך.אבל מפחדת שאם ארדים אותה מוקדם מדי אז הילדים יעירו אותה.
ואני שומעת מפה שהם לא ממש מתקדמים אלא מחכים לי כי לא אוהבים את מה שהכנתי לאכול.

[אורי*]

רסיסים
תודה על הקישור, רק הצצתי,אבל נראה לי רלוונטי (מתי אספיק לקרוא כל מה שאני מתכננת? אפילו לישון אני לא מצליחה..)
אני מקשיבה למה שאת אומרת. ומצד אחד יש בי התנגדות,אבל מצד שני אני יודעת שדברים מטפטפים לאט לאט ויום אחד פתאום קורית הפנמה כלשהי או קבלה,ולא לחינם את אומרת אותם וחוזרת ואומרת ומספרת מהחוויות שלך. הכי משכנע שזה אותנטי לגמרי ונלמד על בשרך.

תפילה
קראתי את מה שכתבת וכמובן הוקפצתי גם אני ממקומי. אבל יש משהו במה שאת אומרת. נראה לי שזה מתקבל אם ברמה הכללית יש השקעה בילד ולא שאלה הם הפתרונות כל הזמן
אבל אחר כך חשבתי... מי אמר שזה באמת נורא כל כך? אם התינוקת שלווה ומרוצה, ואמא זוכה לעוד קצת מנוחה כדי שתתפקד אחר כך באופן סביר, אז אולי זה דווקא הדבר המתאים לעשות?
קצת מעודד בקטע שגם אני עושה את זה רק עם יותר גדולים, גם אני תוקעת אותם מול סרט כשאני צריכה שקט (כשהקטנה ישנה,אחרת לא הועלתי כלום)
וגם אני האכלתי את הקטנה היום בזבל כי האוכל לא הספיק להיות מבושל ולא היה לי מה לתת לה. והיא היתה רעבה.
אני ממש נותנת עוגיות בדרך ,מעדיפה את זה על צרחות. אבל מעדיפה יותר להפחית/לקצר נסיעות ואכן זה מה שאני עושה. מעדיפה לתת משהו אחר כמו בננה או תפוח כמובן,אבל הכל כל כך לוקח אנרגיות.ולא הכל מתקבל.
בקיצור,הבנתי מה את אומרת. והכיוון הגיוני בעיניי. וכמו שאמרתי לרסיסים,גם זה מטפטף אליי לאיטו -הורדת הפרפקציוניזם בטיפול בילדים, במיוחד אם זה פוגע בי כאמא, ואפילו אם אני יכולה להאשים בצדק את כל העולם סביב ברעל הנגיש (גם הג'אנק פוד וגם ההצמדות למסכים)
אני חושבת שמה שמוזר כאן זה שעם קטנים הרבה יותר מקפידים. אולי כי זה מרגיש הכי מזיק? יותר מונעים מהם ג'אנק, יותר מקפידים שלא יצפו בסרטים. ומוזר שהיא כאשת חינוך לא היה לה בעיה להודות בזה.

ורפואה שלימה לקטנה{@
מה אמר הרופא?

[רסיסים_של_אור*]

אני ממש נותנת עוגיות בדרך ,מעדיפה את זה על צרחות.
אני עושה את זה רק לא קוראת למה שאני נותנת זבל.
האמת, יש לי בי הרבה התנגדות להגדרות של אוכל זבל ואני ממש שונאת את הרגעים שבהם אני משתמשת במונחים כאלה ( לרוב קורה אחרי קריאה בדפים לא לי בבאופן...).

[תפילה_לאם*]

(מתי אספיק לקרוא כל מה שאני מתכננת? אפילו לישון אני לא מצליחה..)
בדיוק.
נשמע מתיש. מקווה שהערב מתקדם לך טוב, כדי שתספיקי דברים שאת מתכננת וגם לנוח.


זה מתקבל אם ברמה הכללית יש השקעה בילד
העניין הוא שגם זה תלוי בעיני המתבונן.
יש הורים שיכולים להתעקש ללמוד עם הילדים משניות, נניח, ולא בטוח שזה ממש מתחשק לילדים, אבל ההורים "משקיעים"...

אבל מעדיפה יותר להפחית/לקצר נסיעות ואכן זה מה שאני עושה.
לא מספיק יכולה, אבל לפעמים באמת בוחרת לנסוע גם למקומות שאני לא חייבת . לשמחתי, יש שיפור, והיא שמחה לקבל פרי לנשנוש.

בקיצור,הבנתי מה את אומרת. והכיוון הגיוני בעיניי.
@}

מה שמוזר כאן זה שעם קטנים הרבה יותר מקפידים.
'דווקא לא נראה לי מוזר, אכן כי זה מרגיש הכי מזיק וגם כי אתם הכי קל להקפיד. הנה, עכשיו אני בברורים בקשר למטפלת בשנה"ל הבאה, ואחת הסיבות העיקריות שזה מבאס אותי היא שאני בספק אם אפשר יהיה להמשיך להאכיל אותה את התפריט ששמרתי עליו עד כה, ואני חוששת לא רק מהנזקים הישירים של התזונה הקלוקלת אלא גם מיצירת העדפות חדשות (ומשובשות) בעקבות החשיפה ללא-אוכל. כמובן שגם לו הייתה נשארת אתי בבית, סביר שהייתי נאלצת לתת לה יותר ויותר זבל, כי היא הייתה רואה את האחים שלה ודורשת לקבל כמו שלהם, אבל איכשהו נוח לי לשכוח את זה.



ומוזר שהיא כאשת חינוך לא היה לה בעיה להודות בזה.
אני חושבת שלא הייתה לה בעיה להודות כי המעשה נראה בסדר בעיניה:
בסך הכול בחרה תכנית ש"מתאימה לגיל", חיזקה את יכולתה של הילדה להעסיק את עצמה (בחיי שהיא ציינה שזאת יכולת שלה מגיל קטנטן!), הושיבה אותה למשך זמן מדוד. מה הבעיה?...
מצד שני, לא הייתי קוראת לה "אשת חינוך". כולה סיימה לימודי הוראה וילדה את בתה הראשונה.


_ורפואה שלימה לקטנה
מה אמר הרופא?_
תודה רבה.
הרופאה לא ראתה כלום ואמרה שזאת רק איזו הצטננות.
שמחתי שלא קיבלה אנטיביוטיקה, אבל היא עדיין ממש לא בסדר. בקושי יורדת ממני פה ושם לכמה רגעים. הגב שלי כבר נגמר משימוש מוגבר במנשא. והיא רק יונקת. אחה"צ הרדמתי אותה אצלנו, וכשקמתי המשיכה לישון עוד איזה עשרים דקות, שזה היה "וואו!", ועכשיו נרדמה לי על הכתף, ואני תוהה מה לעשות הלאה, כי אני גם עייפה וגם רוצה לעשות מ-ל-א דברים. למשל, אתמול פספסתי לימודים כי לא התאים לשלוח אותה ככה למטפלת, ואני מקווה לנסות להשלים ולתרגל את מה שלמדו.

[מיכל_בז*]

ואני לא הלעטתי את בכורתי בביסקויטים כשהיו לנו נסיעות ארוכות כשהייתה בת כמעט שנה? מי אמר שטוב יותר לנסוע עם תינוקת צורחת, כמו שאני עושה עם הנוכחית, והעיקר לא לתת לה זבל?)

תפילה, עלמה עפה על תפוחים מיובשים. זה בריא! זה לא ביסקוויט אך בהחלט סותם את הפה. כמובן שזה גורם לי להרגיש אימא איומה שמנתבת צרכים רגשיים כלשהם לאוכל, אבל שוין. לפחות זה לא במבה.

[מיכל_בז*]

הלוואי, באופן כללי, שכולכן תפסיקו להרגיש אשמות כי אתן פשוט אמהות-על וגם כי אשמה באמת לא עוזרת לכלום ושום דבר. אתן מנסות וחושבות ומשתדלות ומחפשות דרך ומלאות בחכמה ותובנות ומפעילות את כל כולכן כדי להיות אמהות טובות. אז ברור שאתן טובות! לא אמא טובה דיה, אמא טובה אחושלוקי!

(כל הנאום הזה גם בשבילי. אבל כבר אמרנו שקל להרגיש אמא טובה לתינוקות ואני אכן מרגישה די סבבה.)

[אישה_במסע*]

הלוואי, באופן כללי, שכולכן תפסיקו להרגיש אשמות כי אתן פשוט אמהות-על וגם כי אשמה באמת לא עוזרת לכלום ושום דבר. אתן מנסות וחושבות ומשתדלות ומחפשות דרך ומלאות בחכמה ותובנות ומפעילות את כל כולכן כדי להיות אמהות טובות. אז ברור שאתן טובות! לא אמא טובה דיה, אמא טובה אחושלוקי!

[אורי*]

שוב נרדמתי עם הבן שלי,שינה מתוקה, קמתי להתקלח עם כוחות מחודשים, עדיף על להעביר את הערב סהרורית. אבל תכף אחזור לישון
כמה השינה משנה את ההרגשה. בבת אחת נשרו להם כמה רגשות קשים שעברו איתי את היום


ני חושבת שלא הייתה לה בעיה להודות כי המעשה נראה בסדר בעיניה:
הממ.. כנראה אני חיה באידיליה כלשהי, משום מה חשבתי שדי מקובל שלא להראות סרטים מתחת לגיל שנה. אז מסתבר שיש מקומות שזה טבעי לגמרי לאנשים אפילו כאלה שסיימו ללמוד הוראה (מה מלמדים שם למען השם)



הלוואי, באופן כללי, שכולכן תפסיקו להרגיש אשמות כי אתן פשוט אמהות-על וגם כי אשמה באמת לא עוזרת לכלום ושום דבר. אתן מנסות וחושבות ומשתדלות ומחפשות דרך ומלאות בחכמה ותובנות ומפעילות את כל כולכן כדי להיות אמהות טובות. אז ברור שאתן טובות! לא אמא טובה דיה, אמא טובה אחושלוקי!
מיכל (וגם אישה במסע)
תודה לכן מקסימות (זה כל כך קל לעשות חיבוק, למה תמיד אני מתעצלת לבדוק, אולי כי זה חיבוק די מעאפן ולא כל כך מתאר בעיניי את הרגש שמאחוריו)


(כל הנאום הזה גם בשבילי. אבל כבר אמרנו שקל להרגיש אמא טובה לתינוקות ואני אכן מרגישה די סבבה.)
מי אמר שקל? רק פחות קשה. כשצריך לשלוח אותם למסגרת למשל, הרגשות קשים מנשוא (נו,כבר דיברנו על זה. ולא מדובר על אשמה כאן דוקא,אלא על הקושי שבזה)
ואת מעולה שאת מרגישה סבבה. נראה לי עדיף לעין ערוך ושרק ישאר לך (וחוץ מזה,את על באמת סבבה)

אני מנסה לדייק את עניין האשמה ואני מרגישה שאני לא כל כך מצליחה
יש את עניין האשמה, שזה הרגש, ויש את עניין הנזק שזה בממשות או בפחדים
במחשבה שלי גם אם אפרד מהאשמה זה לא ישפיע על הנזק, זה דבר אחד. דבר שני, לתחושתי אם יש משהו שאני אמורה לעשות ולא עושה (ע"ע הגן של הבן שלי) אז האשמה צפה ועולה, אם אין ביכולתי לעשות אז אין אשמה,אולי יש צער או בעסה או כעס על אחרים. כך או כך יש רגשות קשים
אוף,לא מסבירה את עצמי, צריכה עוד לחשוב על זה כי זה חשוב.

חוץ מזה שאני רוצה לפתוח דף חדש כי זה ארוך מדי כבר, וגם אולי "לפתוח דף חדש'" חושבת על שם..

[אורי*]

|לב|
סתם עושה ניסוי

[אורי*]

עכשיו

[תפילה_לאם*]

|| ||

[תפילה_לאם*]

_מיכל (וגם אישה במסע)
תודה לכן מקסימות_


תפוחים מיובשים
בדיוק הבוקר הצעתי לה טבעת, שבמקרה הייתה באוטו. היא לא ניסתה אפילו לטעום, אבל מן הסתם רק כי התאבון שלה מתמקד בחלב אם בימים אלה.


אני מנסה לדייק את עניין האשמה ואני מרגישה שאני לא כל כך מצליחה
תגידי, לא יכול להיות שיש כאן פשוט פעילות של "חוק שימור האשמה"? כלומר, שאם תשתכנעי שאת בסדר בהיבט מסוים שחשת אשמה בקשר אליו, האשמה תנויד למקום אחר?

"לפתוח דף חדש'
שזה יהיה השם של הדף החדש? מגניב!

[תפילה_לאם*]

האמת, יש לי בי הרבה התנגדות להגדרות של אוכל זבל ואני ממש שונאת את הרגעים שבהם אני משתמשת במונחים כאלה ( לרוב קורה אחרי קריאה בדפים לא לי בבאופן...).
אוף, ברור לי שיש בי איזו נטייה לקיצוניות בכל אשר אעשה, וזה בעוכריי.
סליחה אם פ]געתי כשהשתמשתי בביטוי הזה. קרוב לוודאי שהפגיעה העיקרית היא בי ובמשפחתי, כי הגישה הקיצונית הזאת לא בריאה. אני מנסה למצוא את האיזון.

[רסיסים_של_אור*]

מה פתאם פגעת פשוט היה לי חשוב להשמיע קול קצת אחר. אמא שלי הביעה ועדיין מביעה הרבה אהבה שלה באוכל שהיא מכינה לנו מקמח לבן וסוכר לבן ותיבול האהבה שבו גגול בעיניי מרשימת הערכים התזונתיים שלצדו...
זה עוד משהו שיכול בקלות לקחת אותנו למקום של רגשות אשמה למול הנכון המוחלט ו המושלם.

[תפילה_לאם*]

היה לי חשוב להשמיע קול קצת אחר.
טוב שהשמעת. אני קצת צריכה ניעור.

[גוונים*]

עפה על תפוחים מיובשים. זה בריא! זה לא ביסקוויט אך בהחלט סותם את הפה
מיכל, היא מצליחה לחתוך מזה חתיכות בגודל נורמלי וללעוס ולבלוע ולא להחנק?
רעיון טוב ויוכנס לשימוש במיידי.

אני נותנת לה בייבי ביס, שמבחינתי זה פחות גרוע מקרקר, אם כי יש בו כנראה קצת סוכר ומלח
ועכשיו התחלתי (סוף סוף) לאפות מן לחמניות קטנות (אמנם עם גבינה אבל לפחות בלי סוכר או חומרים לא מזוהים למיניהם) בדיוק כתחליף לבייבי ביס הזה (שחסך לנו כבר כל כך הרבה צרחות בנסיעות) בינתיים התקבל בהצלחה בבית עוד לא נוסה בנסיעות.

[גוונים*]

הלוואי, באופן כללי, שכולכן תפסיקו להרגיש אשמות כי אתן פשוט אמהות-על וגם כי אשמה באמת לא עוזרת לכלום ושום דבר. אתן מנסות וחושבות ומשתדלות ומחפשות דרך ומלאות בחכמה ותובנות ומפעילות את כל כולכן כדי להיות אמהות טובות. אז ברור שאתן טובות! לא אמא טובה דיה, אמא טובה אחושלוקי!
וגם מודל ומקור להשראה!
גם את אורי (אם במקרה עברה לך מחשבה בראש לפקפק או לא להאמין בזה) ובכלל כולכן.
אני לומדת מכן המון!

[רסיסים_של_אור*]

אחרי שהלילה שוב ביליתי עם תינוק ערני לגמרי וירדנו לסלון למשחקים... נזכרתי שרציתי לספר לך, בהקשר ללילות האחרונים שתארת עם הקטנה שאצלנו זה מוכר, בעיקר סביב צמיחה של שיניים. הבת שלי היתה לגמרי כזו כתינוקת ואני זוכרת את עצמי מנסה להחזיר לישון בהנקה מעבירה מצד לצד ובסוף קולטת שהיא מנש לא בעניין, יורדת איתה שתשחק קצת בעוד אני מנקרת איימים לצידה...

המצחיק הוא שהלילה גם היא ( אוטוטו בת 7) התעוררה ובהתחלה היא ירדה עם התינוק לסלון ורק אחר כך גם אני הצטרפתי אליהם...

מאחלת לכולנו לילה עתיר שינה רציפה, מטעינה בכוחות

[תפילה_לאם*]

מאחלת לכולנו לילה עתיר שינה רציפה, מטעינה בכוחות
אמן!
<ברוך רופא חולים: הקטנה שלי בדרך להחלמה.>

[רסיסים_של_אור*]

ברוך רופא חולים

[אורי*]

אתמול בלילה ישנה טוב. וגם אני. זה היה נחמד ביותר!
אבל הבוקר לא רצתה לינוק וגם בהמשך היום לא כל כך (כל פעם שהצעתי האחים שלה היו הרבה יותר מושכים ומעניינים ממני), ואני הגעתי לערב די מפוצצת
ואני לא מרגישה טובה וזה ממש מרגיש כמו שאני הולכת לקבל מחזור עם כל האי נוחות המוכרת הזו בגוף , אבל בינתים קצת עברה הרגישות בהנקה וגם קצת עברה היניקה חסרת המנוחה של הקטנה (היא כן רוצה להחליף צדדים אבל בעיקר כשהיא ערה,מרגיש לי קצת משחק כזה) אבל מחזור עוד לא בא. נראה..


גם את אורי (אם במקרה עברה לך מחשבה בראש לפקפק או לא להאמין בזה) ובכלל כולכן.
חמודה את

טוב אז אני אכן פותחת לי דף המשך חדש. מאוד מתחבר לי לזה שסיימתי את הטיפול וסגרתי איזה פרק,אבל עדיין יש לי רצון להמשיך בשינויים ולהמשיך לצעוד עם זה ולהשתנות ולשפר (מתוך שיחת הסיכום בטיפול ראיתי כמה הרבה השתנה וכמה אני נינוחה יותר וכמה היחסים עם בעלי וגם היחסים עם הילדים שלי השתפרו לעין ערוך)

שינוי צועד
נתראה שם