קקי במכנסיים אצל ילדים גדולים

דוד הוא ילד מקסים,באמת זה לא שמו,אבל הוא כ"כ אוהב את המלך דוד ומזדהה עם עוצמתו,שהכי מתאים לקרוא לו דוד...
שדוד התחיל להגמל מחיתולים,היו לו מידי פעם פיספוסים,
לא נבהלתי חשבתי שזה טיבעי,אבל הפיספוסים לא נעלמו,לא רק בלילה,לא רק שתן.
הזמן עבר והבנתי שיש כאן בעיה,פנינו לרופא משפחה ששלח אותנו לבדיקת התפתחות אצל מומחה לגדילה ולגסטרו,לא התגלה שום ממצא רפואי שמעיד על בעיה פיזית,

דוד נולד בשבוע 37 במשקל 1.780 בלידה הוא היה במצוקה,הדופק היה נעלם ואני הייתי צמודה למסיכת חמצן ולמיטה כמעט כל הלידה ,למרות שהייתי עם תומכת לידה ובבי"ח שתומך בלידה טבעית (משגב לדך).
מיד בשניות שהוא יצא ,חטפו אותו ממני,צוות של רופאים ואחיות והתחילו להכניס לתוכו צינורות כי שאף במהלך הלידה מים מקוניאלים,כשנולדה השיליה ראינו שהיא היתה מתה,מצומקת ואפורה.
הגוזל שלי לא קיבל תזונה תקינה במשך ימים או שבועות לפני הלידה...
המילדת נגשה אלי למחרת הלידה ואמרה לי שיש לי מזל,עוד יום אחד בבטן והייתי יולדת תינוק מת.שאני כותבת את זה עולות לי דמעות.

דוד היום כמעט בו 10.עדיין לא שולט באופן מלא בצרכיו...
ניסינו המון טיפולים אלטרנטיביים,מוח אחד,טיפול רגשי באומנות,טיפול רגשי בבע"ח,עיצוב התנהגות,EFT.TAT ,הילרית שהגיעה לגלגול קודם...
מכרה שלנו מטפלת ברפואה סינית אמרה שכנראה הסיבה נובעת מחרדות,
דוד תמיד מצייר קרבות ומלחמות.פיראטים,אבירים,חייזרים,כולם נלחמים בקרבות מלאים בפיצוצים,קרבנות ואימה.
המשחק שלו תמיד היה מלווה במקלות,חרבות או כלי נשק חדישים יותר.
אני רואה אותו לפעמים מתרוצץ בחצר מניף מקל גדול לכל עבר
"דוד,עוד לא הרגת את כל הדרקונים?" והוא בחיוך מתוק מתבונן אלי "איך ידעת שאני נלחם בדרקון?".

אז פתחתי את הדף הזה בתקווה שאולי כאן,יש למישהו איזה מידע נוסף על דרך שנוכל לעזור לילד המתוק שלי,שיצליח לשלוט לגמרי בגוף שלו,שלא יצטרך שוב לעמוד בביזיון הזה של ילדים שמעירים לו שהוא מסריח..או תינוק...אני לא רוצה לשבת ליד דוד,הוא מגעיל!
הלב שלי שותת מכאב.
אולי מישהו יכול לעזור לנו???

שלום יקרה,
האם ניסיתם את שיטת פאולה? אני יודעת שיש ילדים עם בעיות דומות שהשיטה עזרה להם מאוד. אשמח להרחיב אם את מעונינת.
שיהיה בהצלחה בכל מקרה.

לא ניסינו,אני יודעת שמדובר בעבודה על שרירים טבעתיים,אבל אשמח להרחבה.
לא ציינתי גם שניסינו רכיבה טיפולית בעקבות המלצתה של המרפאה הסינית שאמרה שזה יכול לחזק את שרירי האגן.

טוב, אז שיטת פאולה באמת עובדת על השרירים הטבעתיים. יש כאן באתר דף על השיטה נדמה לי שהוא נקרא פשוט שיטת פאולה , אבל בין המטפלים הרשומים בדף לא ראיתי את המטפל שאני מכירה . הוא מטפל מנוסה מאוד מאוד ונמנה על תלמידיה הישירים של פאולה. אם אתם גרים במרחק סביר מחיפה אשמח לקשר בינכם. בכל מקרה כדאי לקרוא קצת על השיטה לפני שמחליטים.

אמא של דוד המלך*

אנחנו גרים באזור י-ם.

לאמא של דוד שלום. לא בטוחה שיש לי עצות ובכל זאת נרגשת עד דמעות לקרא את סיפור הלידה של דוד. גם הנסיכה שלי נולדה בשבוע 37 במשקל 1735 . עד היום, כמוך, זיכרון הארועים שהיו אז חיים וכואבים . כמה זה קשה לראות את התינוק שלך רזה וירוד כל כך. אבל, ברוך השם, מודה כל יום על כך שהיא כל כך מקסימה. גם לנו היו ויש קשיים כאלה ואחרים סביבה. למשל בתקופה האחרונה סובלת מטיקים. וכולי תקווה שיחלפו להם כלא היו. בנוגע לבעיה שהעלית, ממה שידוע לי, אם אין בעיה פיזית הרי שמדובר באישיו של שליטה. למשל הנסיכה שלנו סבלה מעצירויות קשות, מגיל שנתיים עד מעל 4, היתה מתאפקת כמה ימים וזה היה מעגל של סבל ותיסכול לכולנו. ברוך הם שיצאה מזה. התופעה של אי שליטה בסוגרים היא בדיוק ההפך אך בבסיס יש אותם נושאים של שליטה ויכולת לבטא כעסים. ראיתי שכתבת שעשיתם עיצוב התנהגות. לא יודעת באיזה שיטה והאם הטיפול היה רק התנהגותי. ממליצה אולי , אם לא ניסיתם, לעשות טיפול רגשי ואולי אפילו משפחתי. רעיון נוסף שעולה לי זה הספר " הדרך לשליטה עצמית" של תמי רונן. לדעתי היא גם מטפלת ויש לה הרבה נסיון. אולי אפשר להתייעץ איתה. האם הוא מרגיש כשבורח לו? האם אומר משהו? מטפל בעצמו ומחליף בגדים? בכל אופן מאחלת לכם הצלחה רבה.

טיפול רגשי עשינו במשך כמה שנים(באמנות ובבע"ח)
האם הוא מרגיש כשבורח לו?- הוא אומר שלא.

האם אומר משהו?- לרוב אנחנו מרגישים ומבקשים ממנו להכנס למקלחת,לפעמים הוא בעצמו מרגיש ונכנס לבד לטפל בעצמו,אם זה קורה בבי"ס יש לו "ערכת חירום" עם בגדים ומגבונים והוא מסתדר בעצמו,
הוא טיפוס שורד,תמיד אני חושבת שאם חלילה היה חי במציאות קיצונית כמו שהיתה בשואה,או בכל מצב טראומטי אחר,הוא היה שורד.לא יודעת למה עולות לי האסוסיאציות האלה,פשוט תחושות.

הילד הזה הוא ילד שנמצא בעצמותי,לא רק בליבי...וכואב לי הלב על הסבל שהוא עובר.עוד חודשיים הוא יהיה בן-10!
זה לא נורמלי! זה לא צריך להמשך יותר !
אני כ"כ רוצה שילמד לשלוט על הגוף שלו.
אני רוצה שיעריך את עצמו וירגיש כמה הוא אהוב ומיוחד.
הוא נשמה מתוקה,לא ברור לי מה העיניין הזה אמור להיות לגבינו,איזה מין תיקון אנו צריכים לעבור כאן,הרי ברור שזה לא רק העיניין שלו,זה משהו שכולנו,בני משפחתו הקרובים מתמודדים,
די,אני מרגישה שרגשית כבר קשה לי להכיל את המגבלה הזאת.
אני רוצה שהוא יהיה ילד רגיל שפנוי ללמוד ולשחק כמו ילד אחר בגילו.

היינו בשבת אצל הורי,
ראיתי שדוד תוסס,פעמים רבות שהוא נכנס למשחק משתולל הוא שוכח את עצמו ומפספס,
קראתי לו,מנסה לווסת את המשחק שלו ולהזכיר לו ללכת לשירותים,
חצי שעה אח"כ ישבנו לסעודה חשים ארומה מוכרת באויר...
הילד ניגש להתקלח ואמא שלי מתחילה פסיכולוגיה בגרוש"הילד צריך תשומת לב,צריך להזכיר לו כל חצי שעה...(בלה,בלה,בלה)
"אבל הזכרתי לו,לא שמעת???"
והיא בשלה כמה הילד זקוק לעידוד,לעזור לו להזכיר לו...
הרגשתי שאני מתפוצצת.
מה אני עושה לא בסדר?מתיחסת אליו,עוטפת אותו באהבה,משתדלת להזכיר בזמנים קריטיים,
ובכל זאת עדיין יש פיספוסים.
בבקשה לזרות עוד מלח גס על הפצעים!

כאילו שלא די בכאב הזה לבדו.

ניסינו המון טיפולים אלטרנטיביים

אולי כדאי לנסות שוב את הרפואה הקונבנציונאלית ?
אולי כדאי ללכת לרופא/ה לגמרי קונבנציונאלי שהוא מומחה רציני (עם ביטוח משלים זה גם לא נורא יקר להגיע להכיח מומחים באופן פרטי)
ולשמוע מה הוא אומר ?
הרי לא חייבים לקבל את ההמלצה. אבל שווה לשמוע.

תהיו חזקים.

אני גם הייתי שוללת כל אופציה פיזית . למרות שהרתי ילד עם בעיה דומה אבל הוא היה צעיר בשנתיים ועם משבר רציני במשפחה אז אני מניחה שזה לא ממש דומה . אני אנסה לחשוב על רעיון טוב.

תודה על התגובות,אתם בהחלט עוזרים לי ונותנים לי נקודות מחשבה שגם אם אינן חדשות הן מאירות את עיני.
האם כדי להגיע למומחה אני צריכה הפניה מרופא משפחה?
איזה מומחה יתאים לאבחון הבעיה-גסטרו?

מה שעוד אני לוקחת כהמלצה-את שיטת פאולה,האם מישהו מכיר מטפל\ת טוב בירושלים?

הי, אני בעיקר כותבת לך כי אמא שלך נשמעת מלחיצנית (וזה נוגע אצלי בבעיה דומה עם דברים דומים שרק עכשיו אני מכירה בה - סיפור ארוך, אשתדל לחזור לפה בהזדמנות אם זה יהיה רלוונטי, לא רוצה סתם להעמיס על הדף), בכל אופן - גם אני הייתי פונה למומחה קונבנציונלי, וגם, שמתי לב שכל הזמן את כותבת שאת רוצה לעזור לו "לשלוט על הגוף שלו". אולי לשלוט זה לא מה שאת רוצה ממנו? אולי עדיף שילמד לשחרר, קצת כמו שמציעים ומדברים על זה בהקשר של "לגדל ילדים בלי חיתולים". הלשחרר מתייחס בעיקר לתינוקות אבל גם קצת להורים

תראי, אולי כל מה שכבתי כאן לא במקום, תמחקי כמובן אם את רוצה
אופס, התינוק בוכה, חייבת לרוץ, אחזור
חיבוק!!!

אכן אימי היא מלחיצנית לא קטנה,אבל על זה אפשר לפתוח דף חדש:-)

מעניין מה שאת כותבת על שחרור לעומת שליטה,
כי לי נראה שהשחרור הוא מוחלט כיוון שהוא אפילו לא מרגיש כשבורח לו...
ניסיתי לשחרר בעצמי,לטפל בו עינינית בלי להכניס את הרגש שלי,היום אני במצב שכמעט תמיד זה ניכנס למישור טכני,
אבל יש את הנפילות האלה,שדווקא יש בהן גורם חיובי כי הן מעירות אותי לרצות מאוד בשינוי,
(למשל לפתוח את הדף כאן,לחפש עוד אלטרנטיבות טיפוליות)

תמחקי כמובן אם את רוצה חלילה! את מוסיפה עוד נקודה חשובה.

הבת שלי בת שבע ועושה קקי במכנסיים.
בורח לה.
לא הכל, רק קצת. אבל מספיק כדי שיהיה מסריח ומגעיל. לפעמים קצת יותר.
לטענתה היא לא שמה לב, או שברח לה כי לא רצתה להפסיק משחק עם חברים באמצע.... היא מיתממת או שבאמת ובתמים - היא לא מרגישה שזה עומד לבוא וזה מפתיע אותה. או שהיא חושבת שיש עוד יותר זמן ממה שיש באמת עד שזה יצא, ובינתיים היא שקועה במשחק ולא ממהרת לשירותים....

נשבתי והתיישבתי לשתף אתכם כי עכשיו זה קרה שוב, פעם שנייה היום. היא אמרה (שוב) שאין לה מושג למה מסריח פה, צעקה עליי שאני לא אתערב בעניינים לא שלי, והתחפרה במיטה שלה. עם הקקי בתחתונים. איכס.
לא האמנתי לה כי גם ראיתי שהמכנסיים מוכתמים קצת, ובכוח הצצתי לתוך המכנסיים שלה. אמרתי לה שזה יהיה לא העניין שלי כשהיא תיקח על זה אחריות. ובינתיים זה מסריח וזה לא הגייני ועלול לגרום לה לדלקת בדרכי השתן.
ברור לי שזה יהיה הפוך - היא תיקח על זה אחריות כשזה יפסיק להיות העניין שלי.
אבל זה מגעיל אותי וקשה לי לחיות איתה באותו בית כשהיא מסתובבת עם קקי בתחתונים. וזה מביך ליד אנשים אחרים, והיא לא יכולה להתלבש לחוג ריקוד אחרי הצוהריים כי היא מתעצלת לנקות ולהתקלח....אבל לא מתלבשת כי הכל מלוכלך, וגם לא מבקשת ממני אז אני נאלצת להתערב כי אחרת היא לא תגיע לחוג....נכון, גם זאת צריכה להיות בעיה שלה, ורק שלה.
ולכן אני מתעצבנת ונגעלת וצועקת, ולכן היא צועקת בחזרה... ושמח. סתם, בכלל לא שמח.
קבעתי תור לרופא ילדים לפני כחודש, אבל היא אמרה שהיא לא רוצה ללכת לרופא בקשר לזה. מן הסתם התביישה. לא זוכרת למה לא התעקשתי אז. אולי היה לי נוח לקוות שזה יחלוף בלי עזרה מקצועית. גם לאבא שלה היתה בעיה דומה בילדותו.

אני מתחילה לחשוב שהיא פשוט משחקת איתי משחקי כוחות ונהנית להוציא אותי משלוותי עם הקקי שלה. אבל היום זה קרה לא בבית אלא אצל חברים, והיא היתה בכלל רחוקה ממני, כך שזה לא נראה לי קשור אליי. שובר לי את התזה. בעסה.
אשמח לכל הערה ותובנה ועצה לטיפול או מה שיש לכם להגיד.
גם חיזוק ל'לא להגיד כלום בפעם הבאה' יעזור לי מאוד כי נראה לי שאני אלך על זה, למרות שזה יהיה קשה.

אה זה נשמע באמת מצב קשה, בעיקר כי זה גורם לכן לריב. קשה מאוד לשער שהיא עושה את זה בכוונה להרגיז אותך.

אולי אם שתיכן תחליטו שזה לא כל כך נורא...זה משהו שיכול לקרות, מכל מיני סיבות, וקורה לאנשים בכל הגילאים, תוכלו לטפל בזה יותר טוב. הבושה והחשש רק מפריעים לטיפול נכון. גם זה שאת מפגינה גועל ממנה זה קצת לא הוגן. לא נראה לי שזה קורה בשליטתה- ולכן להאשים אותה זה לא רצוי.
קודם כל- לבדוק שאין בעיה רפואית עם שליטה על הסוגרים זה מאוד חשוב, כדאי לומר לה את זה, אני בטוחה שהיא תבין. קחי בחשבון שזה יכול להיות סמפטום של בעיה פיזית, וגם סמפטום של בעיה נפשית- ובשני הסוגים צריך לטפל בכל האמצעים האפשריים, ולתת להם אותה מידת חשיבות. אם זה משהו רגשי, זה עדיין לא אומר שזאת בעיה פשוטה לפתרון ושהילדה מסוגלת לפתור אותה בכוחות עצמה.
עוד משהו- את יכולה להציע לה דרכים לטפל במצב באופן עצמאי אם זה קורה לה. שתיקח תחתונים ומכנסיים נקיים, ותשים את המלוכלכים בשקית בכביסה. זה ייתן לה תחושה של עצמאות בטיפול במצב, וזה תמיד טוב. תסבירי לה למה חשוב מאוד לפחות לשטוף את הישבן עם מיים כשזה קורה, ותני לה לטפל בזה.
אני בטוחה שאם במקום חרדה תחושות אשמה ופחד היא תגלה שיש לה כוח להתמודד ולטפל בבעיה זה יעזור לה מאוד.

כדאי מאוד לברר אם יש אצלה נטיה לעצירות או שילשולים באופן רגיל .
ילדים שסובלים מזה נוטים לזה שיברח להם.
למי שיש יציאה במרקם טוב ופעם אחת ביום קל לשלט על הצרכים ,גם יש סימן בגוף שמאותת על הצורך להגיע לשירותים /ליד השיחים .

בעיניני יציאות , אם יש בעיות ,חשוב מאוד לברר את התזונה שהילדה אוכלת , שיש ירקות ,פירות , דגנים מלאים וכ',תוכלו לגשת לנטורופטית שתסביר לה ותלמד את שתיכן , אם אתן בוחרות .
בכלל , כל מה שנכנס למערכת שלכם(נפשי ורוחני) והקצב של הדברים שנעשים ,האם יש זמן לכל דבר ועת לכל חפץ , או שרצים מפה לשם ,האם יש בבית מושג של זמן שמוקדש לטיפול בגוף ,את בעצמך כאמא שלה וכדוגמא מוצאת לך זמן לטפל בעצמך , או שזה נעשה באופן חטוף?

הייתי מתיעצת עם רופא שלא בנוכחותה .
למעשה אני חושבת ששיטת פאולה זה ממש קלאסי למקרי אי שליטה .
הייתי הולכת לטיפול עם הילדה ובכלל לא מסבירה לה שזה בשביל לטפל בזה , אלא בשביל שאלו תרגילים טובים לכל נפש .

אנחנו בדיוק עכשו מתמודדים עם אותו הנושא.(אומנם עם ילד בן 5) אני כל כך מבינה אותך.s-: אפשר להשתגע מזה. כל דרך שניסינו,בסבלנות,בכעס,לתת לו לנקות את עצמו שום דבר לא עובד! העניין נמשך כבר שנה והבנו שמדובר בבעיה רגשית.
הוא מאוד מאוד סובל מהעניין אבל עדיין ממשיך בזה.
רק אאחל לך שתהיי חזקה וסובלנית כי צריך המון סבלנות.
אם יש לך אי אילו עצות אשמח.

כל כך מבינה מה שאתם עוברים )-:
אנחנו עוברים את אותו הדבר כבר שנה,אומנם עם ילד בן 5.
כל מה שניסינו עד עכשו לא עזר.
אני יודעת כמה זה קשה ומתסכל.אפשר להשתגע מזה.
אני חושבת שגם הם סובלים מזה מאוד.
צריך המון המון סבלנות.
אאחל לך בהצלחה ושוב-תתאזרי בסבלנות כי מהניסיון שלנו-כעס ותסכול לא ממש עוזרים.
אם את מתייעצת עם מישהו לגביי פיתרון אשמח אם תכתבי לי על כך.

גם אנחנו עם תופעה מתמשכת ודומה, (גיל 4.5).
נמצאים בטיפול רגשי, ומחפשים דרכים לעזור.
תובנות ונושאים שעולים לי בהקשר (פרטי שלי):

עצירת רגשות
הרשות לבטא ולשתף גם בקקי שלי
פחד וחוסר ביטחון לגבי מה שיוצא מהגוף שלי, וממני בכלל
בושה

המרגיעון: "כולנו משפחה אחת"

אשמח לעוד שיתוף ועצות.

תודה לכל המגיבים.
אני מקצרת מפאת חוסר זמן אבל קוראת ומפנימה.
אגיב בפרוט בזמן הקרוב.
ושוב תודה לכולכן.

כן לצערי גם אצלנו, עם בני בכורי בן ה- שמונה וחצי.
אני גיליתי שזה קשור ביכולת הנשימה שלו.
כשהוא לא נושם טוב. הוא שולט פחות בסוגרים. יותר חולם ויותר משחק במשחקי חלום עם עצמו ולא מודע למה שאיתו.
אצלנו זה גם ברוב המקרים ניגוב לא טוב , ועדין מסריח מאוד. הוא עם נזלת ,לא מריח ולא מודע.
וכשמודע - מתעלם מכחיש מדחיק.
אנחנו בטיפול הומאופטי שבדר"כ מאוד עוזר. הרגיע את המצב קצת.
ואני חושבת שהכי יעזור לו טיפול בשיטת פאולה.אני בודקת איפה.
לא מזמן ביאושי כעסתי עליו וניהלתי איתו שיחה על קקי, ועל היגיינה ועל איך חיות שומרות על הניקיון שלהם
ואיך הוא מסוגל שלא לשמור? האם הוא רוצה בעצם שכולם יתרחקו מימנו?
השיחה עזרה . ועכשיו הוא דואג לעצמו יותר ואפילו מוריד את הסדין עם הפיפי מהלילה.
אני לא לוקחת אותו לרופא בעניין כי ההצעה האחרונה של הרופאה היתה חוקן. ולי זה לא ניראה הפתרון.
לעומת זאת יש קטעים בטיפול ההומאופטי שהשינוי מורגש מאוד ויש קטעים שלא.
זה משהו שקורה רק איתו בין ילדי ולכן אני קושרת את זה לבעיות הנשימה שלו.
עוד דבר שעלה - שהוא לא יודע לנגב את הטוסיק כמו שצריך ושזה קשור לתנוחת הניגוב. בגלל שהוא עושה זאת בעמידה הוא לא מצליח לנקות הכל. הראתי לו שאפשר להתקופף קצת ואז זה יותר נקי.
ועוד דבר - השימוש במגבונים - כשהקקי קצת רח וזה מה שקורה איתו - הרבה בגלל הליחה - אז הוא נמרח. המגבון פותר את הבעיה. בנתיים הוא סרב למגבונים. מזכיר לו תינוק.

נראה לי שמאוד חשוב לנהל שיחה עם הצעות פיתרון. אבל שיחה תקיפה. במקום כעס ואני יודעת כמה זה מרתיח ומבייש לעמוד על הנקודות החשובות בתקיפות ולהסביר כיצד ניתן למנוע או להעזר.

אני אמרתי לו שאפילו עם יש לו פוק קטן - שיגש לשרותים. אפילו אם יש לכלוך קטן שיחליף תחתונים.
ואולי כדאי גם לצ'פר כשמצליח והניקיון נשמר.*

בהרבה מקרים המדובר בילדים שיש להם עצירות או עצירות סמויה.
טיפול בעצירות יכול להועיל.

חשוב להוציא כאן את האלמנט הטיפולי מידי ההורים, ולתת לגורם שלישי להכנס. כי בד"כ יש כאן אי אלו מאבקי כוח סמויים עם ההורים.
כשאני עושה את זה עם ילדים, אני מסבירה להם שזה ענין שלהם לחלוטין. בחירה שלהם.
אם נעים להם להמשיך כך - מה טוב. אם לא - אני אוכל לעזור רק אם הם יהיו שותפים פעילים.
בהרבה מקרים המדובר בהורים ש(תסלחו לי) נכנסים לתחת של הילדים שלהם. שולטים בחיים שלהם בדרך זו או אחרת.
אחד הדברים שקורה כשאני מתערבת הוא, שאני מוציאה את ההורים לחלוטין מהמשחק.
זה לא ענין שלהם.
הם צריכים לתת לילד להתמודד עם החרא שלו בעצמו. תרתי משמע.

יש כמה חוקים שאנחנו עובדים עליהם יחדיו ומנסחים חוזה.
תזונה נכונה.
שתית נוזלים מרובה.
פעילות גופנית.
ישיבה בשירותים פעם (ועדיף פעמיים ביום) בזמנים קבועים למשך 10 דקות (אפשר עם ספר..), כך שהגוף "יתרגל" לעובדה שזה הזמן לשחרר.
הזמן האופטימלי הוא לאחר הארוחות - זוכרים איך תינוקות אוהבים לעשות קקי אחרי האוכל? זה רפלקס כזה.
טיפול בעצירות אם יש.

בחלק נכבד מהמקרים יש צורך לשלב טיפול רגשי. לדעתי לפחות. טיפול משולב בהורה ובילד. בד"כ האמא...האבות פחות מעורבים.

<שרון>

אבל שיחה תקיפה
למה שיחה תקיפה?
בכלל כל הדיון הזה קשה לי.
יש לילד בעיה ריגשית.
הדרך לפתור אותה היא עם המון אהבה וסבלנות.
וגם התבוננות פנימית וחקירה אמיתית של ההורה מה העניין שלו עם שחרור,
צרכים בסיסיים ובושה.
הרבה עבודה - להורים.
והמרגיעון המדהים - "בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה"

ילדתי בת הארבע וקצת, גם כן לעיתים לא עוצרת ועושה בתחתונים. אני בחרתי בלשחרר לגמרי את הנושא באופן ישיר.
כשזה קורה אני מיד מבינה שהיא זקוקה ליחס יותר קרוב וצמוד ממני, כי ממני היא יכולה לקבל ביטחון ואהבה.
ואז אני מנקה אותה באהבה ובלי הרבה מדי תשומת לב סביב העניין, כדי ששם לא יהיה רווח ולא הפסד מבחינה רגשית, אח"כ אני יותר איתה בלי להגיד דבר.
אני נוגעת בה יותר, מרימה אותה עושה איתה דברים לבד, רק שתינו... ונותנת לה להוביל אותי למה שהיא צריכה.
זה באיזה שהוא אופן מחזיר אליה את השליטה.
לתחושתי קקי בתחתונים זה ביטוי לפחד ותחושה של חוסר שליטה\אונים באיזה שהוא אופן...
לכן אני מתמקדת בלהחזיר לה את התחושה של העוצמה והחיבור לעצמה דרכי, באהבה ובהכלה, בסבלנות ובחדווה.

ואוו, כמה תגובות. אני רואה שהיה צורך בדף הזה. שמחה שפתחתי אותו כי גם לי הוא מאוד עזר, כבר מהתגובה הראשונה של אלמונית על מונית, ועוזר עוד בכל תגובה ותגובה.סליחה שאני לא מתייחסת לכל אחד באופן אישי.
אמרתם הרבה דברים שמתאימים לנו מאוד.
שיטת פאולה נראית לי כניסיון נכון לפעולה. כבר הולכת לחפש איפה מוצאים מטפל מתאים.
והקשר בין בעית ה'בריחות' לעצירות - קלעתם בול!!! 0-:
אני יכולה להשוות לאח שלה, שיש לו יציאות מסודרות מאוד, רכות, בזמנים קבועים, לפעמים אפילו פעמיים ביום - ומאז שהוא נגמל לא ברח לו קקי במכנסיים.
מכאן ועד שינוי תזונתי הדרך ארוכה, אבל דיברתי איתה אתמול על זה -לאכול יותר ירקות ופירות, יותר דגנים מלאים- והיא הבינה מייד את הקשר בין הדברים (כנראה שמרגישה בעצמה) ומשתדלת. הרבה תלוי בי עצמי (ובאבא שלה), אני לא יכולה לתלות בה את כל האחריות על התזונה שלה.

יש לילד בעיה ריגשית.
לזה אני רוצה להתייחס באופן אישי, כי אני לא מסכימה עם זה. כלומר במקרה שלנו, אני לא חושבת שהבעיה היא רגשית. או לפחות לא רק רגשית. עד גיל 6 כמעט היא היתה מרטיבה במיטה כל לילה, והבעיה נפתרה רק עם טיפול התנהגותי בעזרת פעמון. הבעיה עם הקקי נשארה. )-:
מצד שני, אני מסייגת ואומרת שהבעיה היא לא רק רגשית, כי הבעיה אצלנו מופיעה בתקופות. זה בא והולך. מה זה אומר?

מצד 17, גם לאבא שלה היתה בעיה כזאת בילדותו, מה שגורם לי לחשוב שאין כאן עניין רגשי. אבל אולי אני טועה, והבעיה הפסיולוגית רק מתגברת כשיש קושי רגשי.

הדרך לפתור אותה היא עם המון אהבה וסבלנות.
זה לא רק זה, קוסמת. נדמה לי שבמקרה כזה אהבה וסבלנות לא יתרו את הבעיה. אני מאמינה שהטיפול צריך להיות שילוב של רגשי ופיסיולוגי.

חשוב להוציא כאן את האלמנט הטיפולי מידי ההורים, ולתת לגורם שלישי להכנס. כי בד"כ יש כאן אי אלו מאבקי כוח סמויים עם ההורים.
מסכימה לחלוטין וצריכה להודות במאבקים. /-:
שרון - את שרון ג ? <רוצה להבין איזה מטפלת את ומי עוד יכול לעזור.>

אלמונית על מונית - תודה על הרעיונות המעשיים. היא אימצה בשמחה את רעיון התיק עם הבגדים והשקית לכביסה המלוכלכת. ואני בטפשותי לקחתי על עצמי עד עכשיו את המשימה של לדאוג לבגדים נקיים למקרה ש.... נו טוף, גם לי יש מה ללמוד.

תודה!

ותמשיכו לכתוב כי הדרך עוד ארוכה לכולנו.

לכן אני מתמקדת בלהחזיר לה את התחושה של העוצמה והחיבור לעצמה דרכי, באהבה ובהכלה, בסבלנות ובחדווה.
משתתפת גם, תודה על מה שכתבת. הלוואי ואגיע לסבלנות והשחרור עליהם את מדברת. דברייך מעוררים בי השראה וגם מעודדים אותי.
גם אצלי ברור לי שהבן שלי זקוק לתשומת לב, קבלה והכלה, ביטחון וחדווה - מיחלת להיות יותר ויותר פנויה ומלאה לתת לו את זה.
המעברים מהבית של אמא לבית של אבא (אבא שלו לוקח אותו בימים קבועים), ובכלל המעבר שלו ושלי לבית חדש לפני שנתיים שבוודאי יצר משבר שעוד נחוש בו ברבדים שונים.
גם המקום שלי כהורה יחיד בבית, מפרנסת ועובדת על ייצוב החיים שלי עצמי.

ולכל מי שכותב, שמחה על השיתוף ופתיחת הדף הזה, החיזוקים והתובנות ובכלל התחושה שיש עם מי לחלוק ולשתף.

פעם למדתי באיזה מבוא לפסיכולוגיה שבשיטה הבהביוריסטית (כלב של פבלוב , פעמון נגד הרטבה וכ')מתיחסים אל המוח/הנפש כאל קופסא שחורה , שחורה מבחוץ ושחורה מבפנים ,גם כן.
אין מה להגיד , שיטת הפעמון היא שיטה שעובדת .להרגשתי ולפי האינטואיציה שלי , שיכול להיות שאני טועה , שזה לא סוף פסוק כי משהו שם בקופסא השחורה לא קיבל מענה מספק.
לגבי רגש ופיזי , אני לא יודעת , זה סוגיה וכל אחד תופס אותה באופן שונה .
יש מבנה ונטיה גופנית מורשת /נלמדת .
זה לא משנה , עובדה היא שאנחנו נורא דומים להורים שלנו .בדברים הטובים וגם הפחות מוצלחים , או לאחד מהם.
העינין הוא להיות באיזון .
העינין הוא ללמוד איך להסתדר עם הירושה ולחיות כמה שיותר טוב.
לפי ידיעתי משימה כזו מצריכה הרבה תשומת לב לאורך זמן ממשוך , הרבה למידה והפנמה של הרגלי חיים .
אני לא חושבת שזה קל : להזכיר לה ללכת לשבת בשירותים , לדאוג לאוכל בריא שהיה זמין תמיד בבית ,לשים לב לתזונה שלה במשך כל היום , לעשות איתה פעילות גופנית לפחות כמה פעמים בשבוע (אם היא עושה בעצמה יופי , אבל יש ילדים שצריך לגרור אותם החוצה ),ללכת ליעוצים וכ'

הדרך של אהבה וסבלנות , להתיחס לילדה בצורה כמה שיותר אמפטית ולתת לה כמה שיותר אפשריות לביטוי רגשות .
אולי גם דרך של תרפיה ביצירה (לבטא את עצמה )זה משהו טוב.

מענין אם הילדה היא מסוג הילדות שמצירות נסיכות חמודות עם פרחים מוקפדים וכוכבים , או מריחות של צבע גואש ,עירבובית צבעים , פסים וקישקושים.

מענין אם הילדה היא מסוג הילדות שמצירות נסיכות חמודות עם פרחים מוקפדים וכוכבים , או מריחות של צבע גואש ,עירבובית צבעים , פסים וקישקושים.
מעניין אותי למה זה נראה לך מעניין.
אשמח לענות, אם כי אני לא בטוחה שיש תשובה לשאלתך. תני לי להציץ בעבודות שלה. אני חושבת שזה לא זה ולא זה. בטח לא
נסיכות חמודות עם פרחים מוקפדים וכוכבים_ (בעצם לפעמים כן) אבל גם לא _מריחות של צבע גואש ,עירבובית צבעים , פסים וקישקושים (בעצם לפעמים גם כן.). סליחה על הבלבול.
עכשיו תורך להסביר. (-:

אין מה להגיד , שיטת הפעמון היא שיטה שעובדת .להרגשתי ולפי האינטואיציה שלי , שיכול להיות שאני טועה , שזה לא סוף פסוק כי משהו שם בקופסא השחורה לא קיבל מענה מספק.
מסכימה איתך לגמרי. כל מילה. זאת התחושה שלי כבר שנתיים, שרק מתעצמת כששוב בורח לה קקי.... תודה, אילה.

שרון - את שרון ג? ?
אכן.

אני שמחה לקרוא שוב בדף הזה. נראה שיש באמת הרבה רעיונות טובים,וגם-הבעיה לא כל כך נדירה כמו שהיה נדמה. גם זה מאוד מעודד. נראה לי שאתן בדרך להצלחה:-)

והקשר בין בעית ה'בריחות' לעצירות - קלעתם בול!!!
במקרה כזה מאד חשוב לטפל בבעית העצירות במקביל לטיפול הרגשי/התנהגותי, אחרת הענין די נדון לכשלון.

מה שקורה זה, שיש בעצם חסימה במעי. גוש של צואה שמפריע למעבר. וככל שהצואה שוהה יותר במעי - כך הגוש הופך קשה יותר.
הילדים האלה, העצורים, גם כשהם עושים קקי בשירותים - הם עושים רק חלק קטן ממנו. קצה הקרחון...
המעי של הילדים הללו מורחב מאד, ומתקשה בפעילות תקינה עקב כך. מה שמגביר את הבעיה.

האזור של המעי שמעל החסימה - המעי מנסה ככל יכולתו להתגבר על החסימה על פעילות יתר. פעיחות יתר של המעי גורמת לשלשול. וכך, למרות שיש עצירות, יש ילדים שבאים בעצם בתלונה של שלשול - שעובר דרך הגוש ויוצא החוצה ללא שליטה. לזה קוראים soiling.

אני יכולה להמליץ לך על טיפול טבעי יחסית בעצירות
יש בחנויות הטבע מיץ משזיפים מיובשים (לא מיץ שזיפים רגיל. משהו הרבה יותר סמיך)
אם כל בוקר על בטן ריקה היא תשתה חצי כוס מיץ כזה מעורב בחצי כוס מים חמימים (ואם אפשר להוסיף גם כפית או שתיים של פשתן טחון - מה טוב) - סיכוי טוב שזה יעבור.
אם זה לא מספיק - אפשר להוסיף אל-צירות אחה"צ.
כדאי לתת פרוביוטיקה במקביל.
ולא להתלהב איך שמתחילות יציאות. להמשיך די הרבה זמן, כי המעי צריך להתרגל לחזור למצב ה"רזה" שלו, וזה לוקח זמן (כמו בטן אחרי הריון...).

וגם, כמו שאמרתי, ישיבה בשירותים אחרי ארוחות למשך 10 דקות. לשבת ולהרגע. לא ללחוץ חזק. בהתחלה זה לא יעבוד. אם לא עבד - לא נורא. אם שעה אח"כ בא לה ללכת לשירותים - מצויין.
אחרי תרגול במשך זמן מסויים, הגוף ילמד שיש זמנים קבועים של התרגעות ונכונות לשחרר, וזה יבוא.

שרונג

אז התחלנו את הבוקר עם מיץ שזיפים לפי כל ההוראות, וכבר אחרי ארוחת הבוקר דווחה יציאה רכה וחלקה, בלי שברח ובלי שום בעיה!!!

ולא להתלהב איך שמתחילות יציאות
זוכרת. תודה.

מצויין.
המשיכי ככה.
רק לא לנג'ס לה לשתות. תזכרי שזאת בחירה שלה.
<שרונג>

הי ,
אני לא מבינה גדולה בהבנת היצירות של הילדים והחיבור של זה להלכי רוח .אני רק יודעת שחושבים שיש קשר .
קקי הוא גם כן סוג של יצירה ,לפחות בעיני הפסיכולוגים שחושבים שככה תינוק חושב על עצמו , שהגוף שלו יצר משהו ועכשיו הוא מוציא את זה.
אחד הדברים הכי בסיסים שלמדתי באמהות שלי הוא לקבל את הקקי בשמחה.
פעם הכרתי אמא שהביעה גועל מוחלט מיציאה שהפעוטה /תינוקת (לא ממש זוכרת )עשתה וכמובן שסיפרה לנו איך היא רצה לרופאים שיעשו לבת של חוקנים ונרות וכ'.
הרגלתי את עצמי לומר לילדים משהו טוב לגביי יציאות ,מילה קטנה כמו לבריאות ,או אחלה או משהו כזה .
כמו שאני שמחה שאכלו או שיחקו .

יצירה היא משהו שבדומה לקקי , הכיוון שלו הוא מבפנים החוצה .
לפחות אצל ילדים שאצלם אם העינין התרבותי עדין לא משבש את הזרימה החופשית והם יכולים להרשות לעצמם לומר רק את האמת , אפילו אם זה לא מחמיא ,בוטה וכ'
נראה לי שחשוב שלילד/ה תהיה תקופה שבה הוא מחובר קודם כל לעצמו ויודע מה הוא חושב ומביע את זה .

להכיר את הדברים שמתבשלים אצלך בבטן ,להכיר ברגשות ובצרכים האישיים זו משימת חיים ,לדעתי.
ברור שללמוד איך לשמור על הקול הפנימי בלי לפגוע ברגשות הזולת זה עינין מסובך ולומדים את זה במהלך החיים.אולי.

הקול הפנימי של הילד הוא בהחלט לא ציור כמו שהגננת עשתה/הנחתה, לא משהו שהעתיק מאח גדול /חבר .
הרבה יותר דומה לציורים מודרניים ,כאלה שאנשים באים לתערוכה ויש שסבורים :'הי , רגע , הבן שלי שהוא בן 3 יכול גם כן למכור תמונות במיליון דולר כנראה..'
ואחרים יחשבו שזה כל כך אמיץ ומדהים העושר של הביטוי הרגשי , הוואו ,האסוציאציה שישר תעלה להם מחייהם שלהם תהיה להם מוחשית מאוד.

אילה, בהתחלה חשבתי שהתבלבלת בדפים וכתבת כאן במקום ב{{}}עקרון הרצף באמנות של ילדים

עודד ,הכל קשור , באמת טוב ששמת את הקישור לדף הזה ,מלמד הרבה.

חיפשתי באתר בריחת צואה ולא הגעתי הנה עד שלא חיפשתי קקי... אנחנו עם אותה בעיה שרק התחילה להופיע בשבועות האחרונים ואשמח לשמוע איך מתקדמים אצלכם העניינים

אני קוראת באתר אבל עדיין לא כתבתי אני בעצם לא יודעת אם בכלל חוזרים הנה אחרי כ"כ הרבה זמן. בכל אופן אני רוצה להודות לכל מי שכתב. מאוד מאוד עזר לי להכנס פנימה, לנשום עמוק ולעזור הכי טוב שאני יכולה. אני חושבת שכל המשפחה הרגישה את זה הבוקר. הבן שלי בן 6 וחצי . ילד "טוב" נורמלי ובדרך כלל מאוזן ובריאץ לפני בערך 3 חודשים ברח ל בתחתונים. התפלאתי אבל זה היה בטיול, קשרתי את זה בסיטואציה והמשכנו הלאה. אבל זה חזר ועם הזמן הפך לתופעה של במקום פעם בשבוע שבועיים ממש לביעה יומיומית בשבועיים שלושה האחרונים. אני מרגישה שהוא קורא לעזרה בעצם התופעה. אני מייחסת לדבר משמעות רגשית עמוקה ובינתיים יודעת רק שאני ובן זוגי גם מתחילים מסע של גילוי חדש על מה הבן שלנו מבקש מאיתנו עכשיו ובינתיים אפילו שלא ניכרה השתפרות ברורה - האוירה בבית מאוד השתפרה והשתחררה.שובתודה

לגבי גילוי מה הילד שלנו מבקש - ממליצה על טיפול (שלכם) אצל שי אור (הוא בפרדס חנה, ומאמרים שלו אפשר למצוא בNRG).
וגם ממליצה לקרוא את "המסע לילדים" בהוצאת פראג, ואם נשמע מתאים לטפל בילד בשיטה הזו. בהצלחה.

שיטת פאולה יכולה לעזור

כתבתי כאן מזמן בקשר לבעיה דומה עם בני. ובאמת ניסינו די הרבה דרכים שיטות טיפולים וגישות, וזה לא עבד.
הגענו לגסטרולוג בגלל בעיה אחרת בכבד, ובאישורו של בני, שיתפתי את הרופא בבעיה, היה צורך בבדיקה לא נעימה שהוא הסכים לה, ואחר כך הרופא קבע שאין שום בעיה רפואית בנושא הזה, תודה לאל, אלא שהוא פשוט לא אוהב ללכת לשרותים, אז בהמלצתו עשינו לוח בדיוק כמו עם קטנטנים בעניין גמילה,(ודרך אגב הוא עדין מרטיב כל לילה) ומסמנים לו כוכב על כל יום שעובר נקי. מזכירים לו שרותים בבוקר בצהרים ובערב. הפכנו את השרותים למקום יותר נחמד עם חוברות ומשחק כדי שלא ישעמם עד שזה יוצא, ובהתחלה בסוף כל שבוע הוא בחר צ'ופר על ההצלחה.עכשיו זה כבר מותנה בהרגלים, וכמעט ואין צורך להזכיר.
וכל זה קרה עם ילד בן 9.5 שכבר הייתי מיואשת בקשר לפתרונות. כי היינו אצל הומאופטית, ובטיפול פסיכ' ובעוד.. ודבר לא עזר.
וכשנפתרה הבעיה כמעט לגמרי - זה פשוט תענוג - לו ולנו.
אני מקווה שגם בעיית ההרטבה תבוא על פתרונה מהר. אם יש לכם עצות - אשמח.

ממליצה לקרוא על הטיפול המופלא שמתואר בספר "אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות" של מייקל וויט ודיויד אפסטון, ב-sneaky poo, ילד שברח לו קקי במכנסיים +
טיפול בגישה נרטיבית-אסטרטגית, המתייחסת לילד בכבוד, מוצאת את המשאבים הקיימים בו ובהוריו ואת הדרך האישית לממש כוחות אלה להפטר מהבעיה המציקה.
יש כמה מטפלים כאלה בארץ.

אשמח לתגובות בנושא כאן
תודה רבה

יכולה להמליץ לך על שתי פסיכולוגיות מצויינות באיזור. לשתיהן ניסיון עם ילדים.
הראשונה, נועה גינוסר, מקבלת במושב ליד בית-שמש.
השניה, נחמה פבר בן-פזי, מקבלת במודיעין.
אני מניחה שתוכלי למצוא את הטלפונים שלהם ב144 ו/או באינטרנט.
אם תרצי, תאמרי להן שליאורה אביסרור הפנתה.
בהצלחה @}

תודה רבה ליאורה

וואו, תודה שגיליתם לי שיש לזה שם.
גם הבן שלי באותה צרה.

הבת שלי אותותו בת 7 \(^o)/ ויש לה את הבעיה אני ינסה את כל השיטות שייצגתן כאן ( עם לא חזרתן לכאן זה אומר רק דבר אחד יש פתרון לבעיה וזה יכול להגמר במוקדם או במאוחר !!! ) תודה לכל האמאות האוהבות! ヾ(@⌒ー⌒@)ノ

שלום, הבן שלנו בן שלוש וחצי. גמלנו אותו לפני שלושה חודשים והוא כמעט לא מרטיב. אך מתקשה מאד לעשות קקי.
רץ כמה פעמים לאסלה אך קם כמעט מייד וטוען שכבר אין לו.
כשזה כבר כן מגיע זה יוצא בייסורים גדולים.
ובחודש האחרון התחיל לעשות קקי בתחתונים, כמעט כל יום, בבית ובגן. בדרך כלל רק קצת.
לפעמים מצליח באסלה, אבל נראה לי שאף פעם לא הכל.
נראה לי שאנחנו הורים די נוקשים, לצערי. למען האמת , יש גם סיפור של מאבקי כח איתו, וגם אי הסכמה בין ההורים.
למשל, הוא לא מוכן לאכול לבד ודורש האכלה בכפית, דבר שמרגיז אותי אך לא את אמא שלו.
האם מומלץ לפנות לטיפול, או לחכות ולראות?
מישהו יכול להמליץ על מטפל שהצליח בבעייה דומה?
אנחנו בי-ם, אבל נגיע גם למרכז, בלית ברירה.

הי,
גיל שלוש וחצי זה גיל צעיר כשמדובר על השגת שליטה בצרכים.אני לא בקיאה בסטטיסטיקה , אבל זה הגיל שבו הרוב של הפעוטות המחותלים מתחילים להתמודד עם העינין.
(לא אלו המפושפשים, או אלו שיכולים להלך ערומים רוב היום )

ובנוסף לזה אתה אומר שהגמילה היתה רק לפני 3 ח'.

ממה שכתבת אפשר לראות את האפשריות העולות כפיתרון למצב: הרבה הרפיה והתרככות ביחסים עימו ובין שניכם כהורים. לגבש עמדות : מה עושים באיזה מצב .
והילד גדל וכל הזמן הוא מעמיד בפניכם עוד ועוד נושאים מענינים לדבר עליהם.
טוב לעשות את זה בנחת,אפשר לשבת לידו שניכם בארגז החול /החול שעל שפת הים ,,

יש עינין של היחס לקקי- ראיתי הרבה הורים שבשלב החיתולים מסתכלים על הקקי ומעקמים את האף,כאילו זה הדבר שהכי לא מתאים להם .אם זה היחס שהילד זכה לו לקקי(ואולי דווקא לא ממכם , אלא מטפלת וכ')- זה משקע שיש להתמודד איתו.
יחס פשוט להפרשות של הגוף, בלי עוקצנות, בלי לסתום את האף, בלי שום אוף אחד , ואפילו כזה שלא אומרים בקול.

תזונה-לפעמים זה קשור , אם הילד ניזון בעיקר מפחממות כמו לחם ופסטה ,לא מספיק ירקות ופירות ומיעוט שתיה- זה מקור בלתי נדלה ליציאות לא סדירות.

האכלה בכפית- אני נוטה לחשוב שילד שמבקש האכלה מבקש בעצם תשומת לב. אפשר להעניק לו אותה , אפשר לבדוק אם הוא צריך תירגול מוטורי,(כלומר, בעיה באחיזה בכפית שאפשר אולי לפתור עם תרגילים לידים כמו לישת בצק ופלסטלינה)
אפשר לבדוק אם מתיחסים אליו בביקורתיות יתר אם משהו מטפטף ומלכלך ולכן הוא נמנע.

וחוץ מזה , לבדוק את הרגשות שלך שעולים בסיטואציה הזו ,לנסות ולבדוק את עצמך לאיזה מקום בילדות ובעולם הערכים שלך לא חי עם זה בשלום.כשמטפלים בילד אנחנו כל הזמן מקבלים תיזכורות להרבה דברים שאנחנו צריכים לבדוק עם עצמנו,כדי שנוכל להיות פחות עצבניים ויותר יעילים,יותר מכוונים אל הילד מאשר אל העינינים הרגשיים של עצמנו.

לי מאוד עזר כל לימוד התקשורת מקרבת ,וישנם גם הקורסים של 'לייף סנטר' .בדוק את האתרים שלהם.

שליחה על ידי ללו* » 31 יולי 2011, 14:15

ילד בן ארבע וחצי סובל בתקופה האחרונה מהצטאות: משחרר צואה בכמויות קטנטנות במהלך היום, בלי להרגיש ובלי להודיע. גמול מגיל שלוש. גמילה גרועה, קשה וארוכה )-:
יש ברשת חומר, אבל אני תוהה מה ההתייחסות הנכונה באופן טבעי{{}}. מחפשת שיתוף בניסיון, עצות, תובנות, מידע.

כמה זמן זה כבר נמשך? שללתם גורמים פיזיולוגיים? (אם זה עניין של ימים ספורים, אולי מדובר בווירוס בטן בסך הכל)

אצלנו התופעה נמשכת און אנד אוף כבר שנתיים, עם תקופות יותר טובות ופחות טובות. מלווה גם בהרטבת יום ולילה.
אנחנו בטיפול אצל פסיכולוגית ילדים נהדרת (היא נפגשת אתו ואתנו לסירוגין).
הנחת העבודה החד-משמעית שלנו היא שמדובר באישיו של שליטה (חוץ מהרטבת הלילה, שיש לה כנראה גורם פיזיולוגי).
מדובר בילד שהוא קולנטרול פריק מגיל 0. חייב שדברים יקרו בדיוק אבל בדיוק כמו שהוא מחליט, ואם יש תזוזה של מילימטר, הוא במצוקה מזה.
האתגר שלנו הוא לתת לו כמה שיותר תחושת שליטה ומרחב החלטה במקומות שאפשר, כדי שלא יצטרך לחפש את השליטה דרך הצרכים, בלי לתת לו להיות דיקטטור בבית מצד שני.

פלופית, תודה על התגובה.
זה סיפור של בערך חודשיים, בא והולך.
כנראה שגם אנחנו ניעזר בפסיכולוגיה.
שוב תודה על השיתוף. עזרת לי.

את רגרסיות ומאבקים בגמילה מחיתולים את מכירה?

אוי, לא ככה קוראים לדף ההוא?

מנסה:
רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי בן 7 ועדיין מלכלך את מכנסיו. הייתי איתו אצל רופא גסטרו לילדים ומבחינה פיזיולוגית הכול תקין. הייתי איתו גם אצל פסיכולוג ילדים מומחה וגם הוא לא ידע לתת לי תשובה או פיתרון לבעיה. אשמח לקבל כמה עצות.

אני חושבת שזה קשור לחוסר מודעות לרצפת האגן.
כן, גם לבנים יש רצפת אגן וגם הם צריכים להפעיל אותה.גם אצלם זה קשור לסגירת השופכה ופי הטבעת.ויותר מאוחר גם לסקס, אבל עוד רחוק היום..

בכל אופן: מה שצריך לעשות זה לערוך הכרה בין הילד והשריר הזה.
קראתי שדר' סירס מציע ללמד את הילד מהו השריר שאיתו עוצרים את זרם השתן.עושים את העצירות האלה כמה פעמים, כדי שהילד ידע על איזו תחושה יש לו כשהוא מכווץ את השריר ואיזה תחושה מההרפיה.
אחר כך מפסיקים לתרגל תוך כדי השתנה.
מתרגלים כל יום כמה פעמים(10) כיווצים והרפיות.בכיווץ -נשיפה ,בשיחרור השריר -לקיחת אויר .אפשר גם בתנוחות שונות.אפשר להזכיר לילד לתרגל במצבים כמו נסיעה ,שכיבה במיטה ,וכ'
אפשר ללמוד לעשות כפיפות בטן בנוסח פילטיס ,שכוללות את הכיווץ של השרירים הטבעתיים וגם את שרירי הבטן הפנימיים.

העיקר זה לעבוד .לדבר בצורה חופשית עם הילד על כל התופעה ולהדגיש שוב ושוב את העזרה שבעצם רק הוא יכול לעזור לעצמו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קלאסי לטיפול בשרירים טבעתיים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי ילד בגיל שש שעולה לכיתה א׳ בשבועיים האחרונים שמתי לב שהלבנים שלו מוכתמים בצואה בתחילה חשבתי שלא ניגב טוב אך היום היה לו ממש קקי יבש בתחתונים ם ריח נוראי ואפילו לא חש בזה והתכוון לעלות למיטה הריח גרם לי לבדוק את התחתונים וראיתי ממש קקי נכנסתי ללחץ מזה וישר מחשבות החלו לרןץ בראשי האם הילד חושש מביה״ס או שזה בגלל שהוא שקוע במשחקים במחשב

ישיבה אין סופית (יותר מחצי שעה ביום)מול המחשב היא מתכון לא בטוח לשליטה על הסוגרים ,לכיתה א', ובכלל.

אני מציעה לך :
לשוחח עם הילד על הנושא .לברר איתו האם הוא בכלל שם לב.אם הוא אומר שהוא שם לב , את יכולה לשאול מה הסיבה לכך .
אם הוא בכלל לא שם לב,אז כן, להסביר לו שהוא והתחתונים צריכים להיות נקיים.אם מתלכלך צריך להתרחץ ,להחליף ולכבס.

לא קשור לבי"ס לא קשור לשום דבר.ההרגשה שלו בגוף שלו צריכה להיות נעימה.

הדברים שכתבתי למעלה יכולים להתאים.ובנוסף לעודד אותו להיות יותר קשוב לגוף שלו ע"י פעילות גופנית ומה שפחות ישיבה .

בכל אופן,תנסי שהדיון יעשה באוירה נעימה ופתוחה.מה שחשוב לך זה לשמור איתו על ערוץ תקשורת פתוח,כדי שאם באמת יש פה עינין, הוא לפחות לא יתביש ממך וישקיע את האנרגיה שלו בהסתרה מפניך, במקום בפיתרון הבעיה.

לפני שנה הצלחנו סוף סוף להשתחרר מבריחות של קקי , אחרי מסכת יסורים, היינו בטוחים שמדובר במאבקי כוח, בעיות שליטה, שלנו, של הילדה, היה קשה, מתי שהוא עלתה בי המחשבה שזה איכשהו בכלל קשור בעצירות, למרות שלא נראה ככה, שיננו תזונה , כל יום גרנולה עם חלב שיבולת בבוקר ואורז מלא עם סלט ירקות לפחות פעם ביומיים, אנחנו כבר שנה אחרי זה בלי פיספוסים, חוץ מפעם אחת אחרי כמה ימים של אורז לבן, איזה שחרור, מי היה מאמין ששם הייתה טמונה התשובה, אגב ראיתי ששרון ג הרופאה כתבה פה בדף שבדרך כלל מדובר בעצירות סמויה, למה אנחנו תמיד רצים לריגשי, נפשי מטריפים את עצמנו וסובלים שנים כשהפתרון כה פשוט, זמין ומהיר?

אמא, באיזה גיל הילדה שלך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי. אני כותבת מתוך רחמים על הילדים , רק בגלל שהייתי שם, הייתי ילדה שמכתימה תחתונים ושכעסו עליה מאוד בגלל זה.
לא יודעת אם זה נכון לגבי כולם, אבל הסיבה שלי היתה, ואת זה הבנתי רק בבגרותי, שפשוט לא אהבתי ללכת לשרותים. לא אהבתי להתעסק עם הלכלוך של עצמי, עם הריח, עם האברים המוצנעים. נגעלתי מעצמי ולכן נמנעתי מלגשת לשרותים שעות ארוכות, עד שהיה בורח.
זאת זוית נוספת שכדאי לחשוב עליה, וייתכן שהוזכרה, לא קראתי הכל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אצלנו. צרת רבים. הילד שלנו בן 8 וחצי. יש בעיות רגשיות, יש בעיות בתזונה. הוא מספיק מודע וגדול, ובכל זאת לא יודע להסביר. למה לא רץ לשירותים? מרגיש שזה בא? לא מרגיש? אין תשובות.זה סיפור של כמה שנים כבר. הולך ובא. רופאת ילדים אמרה לנו שללא טיפול מתאים זה לא ייפסק. עשינו טיפולים רגשים, רכיבה טיפולית, אינסוף שיחות וצ'ופרים. אז מה באמת צריך לעשות? אם נמתין, שזה לא חלילה יגיע לגיל 16... עד מתי?

רופאת ילדים אמרה לנו שללא טיפול מתאים זה לא ייפסק.

נו, אז על מה היא ממליצה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם בננו סבל מיציאות עד גיל מאוחר
וניסינו המון שיטות
היחידה שהצליחה לעזור לו זו ד"ר אורה כהן
היא ד"ר לפסיכולוגיה ובד"כ לא מקבלת ילדים אך דיברנו לליבה והיא קיבלה אותו
לאחר 5 פגישות כבר הפסיק לברוח לו ולאחר עוד 6 פגישות הוא יצא מזה לחלוטין.
ממליץ בחם
אישה מדהימה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולכם איזה מרגש היה לקרוא את כל מה שכתבתם אני מרגישה כל כך שייכת לכל מה שכתבתם בני בן 9וחצי ואינו שולט בצרכיו בלילה מרטיב וביום עושה את צרכיו בתחתונים הוא טוען כי אינו מרגיש כשזה קורה ואנו ההורים נאלצים כל הזמן לומר לו לשמור על איגיינה יש מצבים שהוא נעלב הוא מאוד רגיש שוחחתי עם הרופא והיא הציע לגשת לרפואה אלטרנטיבית והתחלנו ברפלקסולוגיה הוא ממש נהנה שם יש עוד פתרונות לדעתכם אשמח לקבל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום למשה באיזה עיר מקבלת ד״ר אורה כהן?
יש אפשרות ליצור עימה קשר תודה מראש

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו יש לי גם בן 9 כמעט ורק עכשיו אני יודעת שזאת מחלה עם שם!!! ואני לא לבד

קוראים לזה אינקופרזיס!!!!
ואנחנו חיים עם זה כבר 4 שנים .
בני בן 7 ועדיין עושה בתחתונים, ניסנו את כול מה פירטתם כאן וגם מה שלא.. אנחנו המומחים הכי גדולים בנושא הזה..
כרגע מוקטים בשיטה שבה אנחנו מתעלמים, מהריח מהמעשה לא מנקים אותו , נותנים לו את האחריות על עצמו ועל גופו. הרבה אורח רוח, אנחנו באמצע תהליך עוד לא יכולה לדווח על הצלחות, אבל אין דרך אחרת להתמודדות מכיוון שכל דרך אחרת מביאה יחס ותשומת לב, תפקידנו ההורי הוא לתת לילד כלים להתמודדות עם העולם שמחכה לו בחוץ, בבית הספר לא ינקו אותו, לא יזכירו לו ללכת לשירותים, זה גופו וזו אחריות שלו בלבד.

הזכירו פה את שיטת פאולה.

אני מורה בשיטת פאולה ויש לי ניסיון עם ילדים בני 9-10 עם בריחת צואה ושתן ביום ובלילה.
יש לי הצלחות, אבל בגיל הזה הטיפול חייב להיות מלווה גם בטיפול רגשי כלשהי (אפילו שיחות עם יועצת בית הספר), כי הילד כבר במצב רגשי וחברתי לא פשוט.

לאחרונה קיבחתי ממטפל מס' טלפון של פסיכולוג שמתמחה בבריחת צואה אצל ילדים. המטפל טען שההורים שהוא הפנה אליו היו מאד מרוצים מהתוצאות:

יוני בוגט 0505568803

שליחה על ידי אמא* » 23 אפריל 2013, 21:15

בגיל יותר צעיר (4) לנו עזר מאוד פרחי באך. בהתמדה ושינוי תמציות ולקיחת תמציות על ידי האמא (אני)

הבן שלנו עידו ילד בן 9.5 , מיזה 3 שנים , עושה את צרכיו( צואה) רק במכנסיו,, לאחר אין סוף טיפולים פסיכולוגית, פסיכיאטר,,תרופתי , רכיבה טיפולית ,, ועוד ,,, לא הגענו לפתרון ,, הילד מסכן ואנחנו לא פחות ,, משבש מהלך חיים תקין לכל בני הבית וכמובן לעצמו , אשמח לעצה מעולה ( רק מניסיון ) תודותתתתתת

שליחה על ידי נטע* » 02 יוני 2013, 13:03

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,
נשמע מאוד לא פשוט, ואני שולחת חיבוק ותמיכה לכולכם.
האם תוכלי לספר קצת -

מה היה בקטנותו?
כיצד התנהל תהליך הגמילה מחיתול/עשיית צרכים בחיתול והמעבר לסיר/שירותים?
האם היה אירוע כלשהו שבעקבותיו החל בגיל 6 לתת צואה במכנסיו?
האם מתן הצואה הוא יומיומי?
האם כרוכים בתהליך כאב, סבל, בכי, עצירות, בעיה פיזית או נפשית עבור הילד (כתבת שהוא "מסכן" - כיצד היית מתארת מסכנות זו? האם מאוכזב מעצמו? מתוסכל? מפוחד? נלחץ מתגובתך?)?
האם אתם מאוכזבים ממנו בעוד תחומים, פרט למתן הצואה?

<גילוי נאות: אני תרפיסטית מתחום הטיפול בהבעה וביצירה>

לפלוני אלמונית -האם יש חדש עם הילדון בן ה-7 ? ההתעלמות עוזרת ?
אשמח לדעת...ייעצו לי את אותה השיטה אבל כבר מספר חודשים שאנו נוקטים בה (לפחות מנסים) ועדיין אין חדש תחת השמש (או במקרה זה התחתון)
אגב ,גם בני בן 7...
אשמח לעדכונך .

אצלינו בן 9.5 עם בעיות רגשיות על ספקטרום האוטיזם
זה לא עניין של עצירות, אולי להיפך. הוא אוהב לאכול ירקות ופירות. היציאות שלו אף פעם לא מספיק מוצקות.
לא מעט פעמים תופסת אותו מתאפק. זו משימה שהוא מעדיף לדחות.
ניסינו שיטות התנהגתיות, התעלמות. יש תקופות שיש הטבה ואז זה חוזר ובגדול.
חברה העלתה את ההשערה שאם נצליח לגרום ליציאות יותר מוצקות, זה יעזור לו.
האם שמעתן על שיטות כאלה? אולי אימודיום?
בכל מקרה אשמח לשמוע על כל דבר שעבד!!!
למישהו יש ניסיון עם שיטת פאולה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אנחנו בבעיה הזו כבר שנה. אישהו חשבתי שזה ממש נדיר ולא העלתי בדעתי שזו תופעה מוכרת. אשמח לקבל המלצות על מטפלים באזור ירושלים שמתמחים בנושא.

שלום רב לאמו של בן התשע. האם בנך אוכל מוצרי חלב? קמח לבן? מעיון ראשוני נראה שיתכן שרגיש ועל כן יציאותיו רכות. האם בדקת כיוון זה?

שלום לשואלת על שיטת פאולה בן 95
אני מטפלת בשיטה, עם עבר בחינוך המיוחד, וכלים משולבים לעבודה עם ילדים
.....לכן אסייג ואומר שיש לי נסיונות מוצלחים אך אינני מבטיחה דבר,
שווה לנסות לראות אם יש חיבור בשטח,
אם אתם בטווח הגעה לתל אביב דברו איתי
03-5289717

בנוסף , אמא אדמה,ועוד כמה פלוני אלמוניתים
עם ילדים שבריחה יושבת על גורמים אחרים ,הצלחתי לעזור עם שיטת פאולה
וכן, כמו שהצהובון מזכיר לי כאן
כולנו זקוקים לחסד

אינשאללה

יש גם את אמא נמרה שמטפלת בשיטה..... לטא יודעת באיזה איזור.....

מנסיוני שיטת ורדי ממש עוזרת לזה , וגם דיקור סיני (אצלנו היה חוסר איזון במרדיאן של הכבד)

לכל מי שחיפשו אשמח להציע גם מהניסיון שלי:
לאחרונה יצא לי לטפל בכמה ילדים עם בריחה של קקי במכנסיים, על רקע רגשי בעיקר, משולב כמובן ברגישויות המיוחדות שהילד מביא איתו, פיזיות ואחרות.
כל הטיפולים היו מוצלחים וגם החזיקו מעמד עד עכשיו יפה מאד לשמחת כולנו.
אני פסיכולוגית קלינית שעובדת כבר כמה שנים טובות בגישת "הסיפור המרפא", שזו גישה שמתאימה נהדר לילדים קטנים ולהורים, באורינטציה רגשית-רוחנית.
למי שרוצה להתעניין עוד, אני ב- [email protected]
ואני מקבלת במסילת ציון, שזה על יד שער הגיא, באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב.
והמחיר, לפי כל מה שאני שומעת, שפוי מאד....
כל טוב,
מציפורי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אותו סיפור גם אצלינו. הילד כמעט בן 8. הוא מבקש לטפל בזה. שמעתי על ד"ר קושניר אבל הוא יקר לנו מאוד. המצב הכלכלי שלנו גרוע. אנחנו גרים בישוב בין נתניה לחדרה. מישהו מכיר מטפל באחד ההתמחויות שהוזכרו בשרשור פה למעלה שמקבל באזור זה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתם לא מאמינים כמה אני מופתעת לשמוע שזאת תופעה מוכרת, אני מתוסכלת בטירוף!! יש לי ילד בן 7, עולה לכיתה ב', ולפני שנה וחצי התחיל לעשות קקי בתחתונים ואנחנו לא מצליחים להיפטר מזה ואני מרגישה כבר שאני משתגעת, זה מבייש ומסריח ואני כבר חסרת אונים לגמרי ובעיקר פוחדת שיתחילו לצחוק עליו בבית ספר.
הבנתי מפה ששיטת פאולה יכולה לסייע, יש למישהו המלצה על מטפל טוב באיזור המרכז?
תודה רבה

א.א

אנא דברי איתי
אני מטפלת מנוסה בשיטה
מנוסה בעבודה עם ילדים ועם הבעיה הזו
אשמח לעזור, אני בתל אביב
ופרטים בדף הבית , בראש הדף
לרשותך, עשב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דיברתי עם מישהי שמטפלת בשיטת פאולה והיא אמרה שנראה לה שעדיף במקרה הזה טיפול רגשי כי המקור הוא קושי רגשי ולא פיזי. היא הפנתה אותי לפסיכולוגית עירית בן עזר, מישהי מכירה? שמעה? היא מטפלת בשיטת שטרן ונשמעת רצינית מאוד.
אשמח לשמוע המלצות אם שמעתם..
תודה

אני עדיין בחיפוש אחר פתרון הבעיה אבל משתפת במה שהעלתי בחיפושי עד כה:

שווה מאוד לקרוא מאמר על הבעיה באתר של דר' קושניר על קקי חמקמקי, מאוד קידם אותי בהבנה: http://www.kushnir.co.il/anco.php?p=[po]self treatment[/po]

באשר לדר קושניר עצמו. הוא שנוי במחלוקת. קראתי ביקורות לא נעימות שהורים כתבו. בכל מקרה על פי מה שקראתי הוא בעיקר עובד עם חוקנים.זה לא מתאים במקרה הפרטי שלי כך שלא רלוונטי לגבינו.

היינו גם בביקור אצל רופא גסטרו ילדים. דר' דן טרנר בשערי צדק. הוא מקסים! הוא הסביר לי שיש בעצם שני סוגים של אנקופרסיס. כזה שנובע מעצירות (זה מה שמתואר במאמר באתר של דר קושניר) וכזה שהוא יותר ראשוני ולא נובע מעצירות. כאשר מדובר במקרה של עצירות או עצירות סמויה זה יחסית קל לטפל. המקרה שלנו הוא הסוג השני (הדיאגנוזה היא על פי תחקור ההורים ובדיקה גופנית) וממנו הרבה יותר קשה להיפטר. הוא המליך על טיפול רגשי ממוקד והרבה הכלה. אמר שבדרך כלל מתי שהוא בהתבגרות זה נעלם. הוא דיבר עם בני בגובה העיניים. עשה לו שיחת מוטיבציה שצריך ללכת לשירותים שלוש פעמים ביום. הציע לנהל מעקב. הדברים הרגילים. חייבת לציין שהשיחה בהחלט תרמה לנו ויש שיפור ניכר אבל אני לא משלה את עצמי שזה יחזיק לאורך זמן.
כרגע אני בחיפוש אחר טיפול רגשי מתאים. אם למישהו/י יש ניסיון אשמח לשמוע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בני בן השש - השנה עלה לכיתה א. בתקופה האחרונה בורח לו מעט מאוד קקי בתחתונים וזה נראה כאילו בעת הצורך במקום ללכת לשירותי הוא פשוט עוצר אותו ומתאפק. כמובן שהוא לא מצליח לעצור את הכל ומעט נשאר בתחתונים מה שגורם לריח נוראי. מאז שעלה לכיתה א' נהייתי חרדה מאור מהנושא הזה מפעט החשש שמא ילדים יריחו את זה ויצחקו או ישפילו אותו. רק לאחרונה נפל לי האסימון שאולי מדובר בבעיה שזקוקה לטיפול פסיכולוגי מאחר ועד לא מזמן פשוט חשבתי לעצמי שהוא לא מעוניין ללכת לשירותים כדי לא לפספס דברים או לא לבזבז שמן משחק וכד... אחרי שקראתי את כל האמור פה אני מבינה שמדובר בבעיה יותר רצינית. גם אני הסברתי לו הכל גם בטוב ואפילו בכעס ולא נראה שיש לו תשובות ברורות המצדיקות את הפספוס ואת אי המודעות שלו להיכנס לשירותים ברגע שהוא מרגיש שיש לו קקי. אודה מאוד למי מכם אם תוכלו להעביר לי טלפון של מטפלת (רגשית בעיקר) באזור ירושלים שתוכל לעזור לי בעניין זה.

פלונית אולי הוא פשוט לא מנגב?....אצל הבנות תמיד יש 'שאריות' וברור לי שאו שהן לא מנגבות או שלא מנגבות טוב.
יש להן בתיק תמיד נייר ומגבונים ובכל זאת....

היי אמא'לה 4, לא נראה לי שמדובר בניגוב ל טוב, כי הרבה פעמים אני רואה ממש גושים קטנים של צואה בתחתוניו. בנוסף ,גם בבת הוא לא נכנס לשירותים על אף שיש מקרים שאני יודעת בוודאות שהוא צריך כי אני רואה אותו נאבק עם עצמו ומתאפק. למרות זאת כשאני פונה אליו ולא משנה באיזו דרך הוא תמיד יגיד שאין לו צורך לגשת לשירותים כרגע. ואחרי רבע שעה אני רואה שתחתוניו מלוכלכים מאוד. אני מתוסכלת מזה ואני רואה שגם הילד מתוסכל. לא מבינה מה הסיבה שבגללה הוא לא מוכן להתפנות. האם יש לך משהי שיכולה לעזור לי בעניין זה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נכנסתי לאינטרנט מתוך יאוש
בני בן ה11.5 עדיין מפספס ובורח לו קקי
היום הוא כבר גדול יחסית ודואג לשטוף את התחתון בעצמו ולהתקלח
הוא אפילו לא אומר לי אבל כשאני רואה שפתאום באמצע היום הוא מתקלח אני כבר מבינה לבד
אני תתוסכלת ולא יודעת מה לעשות
נעשו לו בדיקות והרופאה טענה שהוא מתאפק עד שיש לו הצפה ואז זה בורח לו
ניסיתי מלא שיטות מאלה שצוינו פה ושום דבר לו עזר לו
הדבר היחיד שלא ניסיתי זה עזרה פסיכולוגית
אבל הילד בשאר הדברים מתנהג נורמלי , פעיל חייכן ומקסים
אני לא יודעת מה לעשות ???
אנא עזרו לי לעזור לו