- _מה שעזר לי להיות יותר פעלתנית הוא משהו שחברה אמרה לי פעם ושינה לי את התפישה. מאז אני מרגישה שאני עובדת בלהיות אמא בחינוך ביתי. איכשהו, כשאני כותבת את זה, זה לא נראה כל כך טוב כי זה מעלה בי אסוציאציות שליליות שיש לי על עבודה.
כמו שבעבודה היו דברים שאהבתי יותר ופחות, גם כאן לא הכל אני אוהבת וזה בסדר, אני יכולה לעשות גם דברים שאני לא אוהבת לפעמים.
יש ימים שלא בא לי לצאת למפגש אבל אני רואה שהילדים שלי זקוקים לזה. יש ימים שאני מסיעה של ילד לחבר אחר למרות שלי מתאים מאוד למרוח את היום בבית, יש ימים שהם רוצים לשחק איתי מונופול או משהו ארוך אחר. אני לא תמיד מסכימה להכל אבל עוזר לי להרגיש שעכשיו הם קטנים וזה מה שאני עושה עם הזמן שלי, להיות איתם.
בבוקר אני כמעט לא קוראת ספרים או יושבת ליד המחשב או סורגת או מדברת בטלפון עם חברות אלא אני עושה קצת עבודות בית ובעיקר נמצאת עם הילדים. הזמן שלי פנוי ואם צריך להסיע או לעזור במשהו, אני לא ממורמרת כי לקחו לי את הזמן שתיכננתי לעשות בו משהו אחר._*
לפי דעתי, גם אמא בעבודה ששולחת ילדיה למסגרות, עוברת מין ימים כאלה, שצריך ללכת לחוגים ויורד גשם, ולא מתחשק לה לצאת מהבית, והבוס צעק עליה והיא כולה בתוך איזה פרוייקט מטורף שאין לו סוף או סתם לא מגשימה את עצמה באיזה תפקיד שלא מזין אותה בכלום, ובארבע- חמש שעות הנותרות, היא צריכה להסיע, לקחת לאסוף להכין ארוחת ערב, מקלחות, אוף ושילכו כבר לישון, אולי אראה היום משהו בדי.וי.די?.... אולי סקס עם הבן זוג?....נכנסת להרדים את הילדים כל ילד בחדרו, אלא אם הם באותו חדר, או אולי בחדר עם מיטה משותפת, ונרדמת יחד איתם. ומחר עוד יום, שעון מצלצל, מעירים ילדים, אוכל, תיק, סנדויצ'ים, להתאפר, לבחור בגדים, היום יש יוםהולדת לחבר, צריכה לרוץ באמצע העבודה לקנות מתנה, הילד לא רוצה ללכת, לא אוהב את החבר הזה בכלל, אבל רצית אתמול... אתה יושב לידו בכיתה, מה יהיה מחר בבית הספר? ואז מגיעה שבת...האאא....עכשיו היא רק שלהם ושל בן הזוג... ושל כמה חלומות שיש להגשים ואי אפשר עם הילדים כל השבוע הם מתרוצצים, שבת מוקדשת למשפחה נכון? וכל מה שהיא רוצה זה להתנתק. לא מתחשק יותר להיות אמא. אני מתפטרת. שלום. הולכת לשתות קפה עם חברה.ואז... הן מבצבצות להן בלי כל התחשבות, רגשות אשם.
מוכר למישהי גם מאיזור החינוך הביתי?......