שרה ק

ברוכה הבאה, האזרחית ק. @}

איזה ציור יפה באתר היחפנים!! תודה.

סתם כי מעניין אותי, במה את עוסקת ומה זה אומר
וגם אמא של ציפי, שעדיין לא נמצאת כאן במישור הפיזי ? את בהריון? מתקשרת איתה?

שרה, גם אני גרה בניו ג'רסי. איפה את גרה? אולי אפשר להפגש. את יכולה לשלוח לי אימייל ל[email protected]. אנחנו גרים במוריסטאון.

היי ורד, בעבר הייתי ביבי סיטר

, אבל כשעברנו דירה לאליזאבת אין לי עבודה, לא מכירים אותי, והבית שלי לא בדיוק בקהילה היהודית.. אז אני בבית ומחפשת עבודה. לא קל. אנו מתכננים לחזור לפאסייק ואקווה שזה ילך, כי שם יש קהילה גדולה יותר ויותר נשים עובדות.

אני לא בהיריון, אבל יש איזה דמות של ילדה שבאה אלי מדי פעם. אני יודעת שזאת ציפי. היתה לי פעם מורה לדיבור מתנדבת בת 60 (אני לקויית שמיעה אז הייתי צריכה ללמוד דיבור) היא היתה באה אלינו הביתה בבקרים, ישבה איתי וציירה איתי ולימדה אותי 'מיאו' ו'האו-האו' וגם 'אמא' הייתי רק בת עשרים חודש.
קראו לה ציפורה, היתה נשמה טובה, אישה כל כך מיוחדת! כשהתחתנתי, היא נפטרה.
באותו הלילה לפני שנכנסתי להיריון אני נזכרת בה בחדות ורואה את הדמות שלה. ההרגשת האבל שלי חזרה. והתגעגעתי נורא לציפורה.

גם כן היתה לי בעבר ציפור קוקטייל אהובה, שמתה. ציפור אחרת הרגה אותה (ציפור האהבה) לקוקטייל קראו לה צופצ'יק. היא היתה חכמה ואנושית להדהים. מה שהיה מדהים שפעם אבא שלי החזיק אותה על הכתף. הוא רצה שהיא תעמוד לו על הכתף הימנית, אבל צ'ופצי'ק התעקשה לעמוד על כתף שמאל. אמא שלי שאלה אותו, מה אכפת לך אם היא תעמוד שם? אבא שלי ענה באגרסיביות: כי אני הבן אדם כאן והיא רק ציפור אז שתעמוד איפה שאני רוצה!" צ'ופצי'ק עפה מייד מאבא שלי ונחת על אמא שלי! והיא לא רצתה לחזור אליו עד שאבא ביקש סליחה ממנה.

בכל אופן, בלילה ההוא ראיתי את צ'ופצ'יק וחוויתי את הרגעים האחרונים שלה, שהציפור האחרת נכנסה לה לכלוב והתקיפה אותה ונשכה אותה למוות, רגעי האימה עד שהיא מתה. זה היה מפחיד! למחרת נכנסתי להיריון, אז אמרתי, זה ההיריון הראשון.. אני רוצה בן, לא בת, בשביל שאוכל לעשות פדיון הבן! בסוף זה היה בן

אבל דמות של ילדה קטנה כל הזמן בא אלי מידי פעם.. היא מאד רוצה לבוא לעולם הפיזי. אני לא יודעת מי זאת או ציפורה או צ'ופצי'ק אבל השם 'ציפי' מונח בראש ואפילו סידרתי לציפי אימייל , כמו שעשיתי לשלום (יליד 2001)

למירב, שלחתי אליך אימיל. סליחה שזה לא בעברית, כי אין לי עברית במחשב באימיל. היי זה יהיה נחמד להכיר עוד ישראלית כאן, בניו ג'רסי|תמר|

מאד מעניין כל מה שאת מספרת!

תודה

ש רה - בהמשך למה שכתבת בדף של יונת (רצית לכתוב את זה פה?) - יכול להיות שאת כן בהריון, עכשיו? (עבר די זמן מהמחזור...)

היי שרה. קראתי את סיפור הלידה שלך. מקסים!! ואיזה ילד יפה וחמוד יש לך!
תהיתי, אם למורה לקראטה שלך לא קראו במקרה שרה רבקה א. ?

כן, אני חושבת שאני בהיריון. הבטן שלי מתחילה לגדול

ושום סימנים למחזור, אבל כמו שאמרתי: אני חותמת ביום שלישי

המורה לקראטה שלי הראשונה קראו לה שריתה ג'יקובס. אישה רזה עם 6 ילדים. בזכותה אני מניקה את שלום! לא אשכח את השיעורי קראטה איתה שהיא זורקת פקודות: עכשיו בעיטות! אחד! שתים! שלוש! היא ישבה והניקה את היונק התורן שהיו לו רגליים וידיים ארוכות ושיער ארוך ילד שאי שם מתקרב לגיל שלוש או ארבע.

באיזשהו שלב נמאס לי ממנה, כי היא יותר דיברה מאשר עשתה, אז עברתי למכון קראטה במנהטן. קראטה בשיטה אחרת. עם גראנד מאסטר יפני עם עיניים מלוכסנות. איזה משמעת קפדנית היתה שם! אני אמנם יכולה להמשיך ללכת לשם, אבל לא להשתתף בקרבות בגלל ההיריון,,, אז התוכניות להתאמן לחגורה שחורה נדחו לפחות בעוד שנה... בגלל שלהשתתף בקרבות בקראטה מותר רק 3 חודשים אחרי הלידה אז יש לי איזה 8 חודשים נוספים ואז עוד 3 - 4 חודשים לאפשר לגוף ולעצמות להתקשות בחזרה. אוף!

אולי הפעם זה ילך לי מפני שאני עוברת דירה למקום קרוב לרכבת. אוכל לבקש מבעלי לשמור על הילדים! אנו מכרנו את הבית שאנו לא יכולים לעמוד בהוצאות הבית.. (סיפור ארוך, הבעל איבד עבודה, בנק נצלן שביקש ריבית על ריבית.. טוב שפטרנו מעונשו של זה, אז עוברים לדירת חדר שזה זול ונוכל לחסוך לבית נוסף)

ולאנהאטה, תודה על המחמאות... היי לא אהבתי את הלידה הזאת. בפעם הזאת בעזרת השם זאת תהיה לידת בית בלי אף אחד שידחוף ידיים או יגיד לי באיזה תנוחה ללדת. כמובן שאשתף אותכן בסיפור הלידה הבאה בעזרת השם

היי..מי זאת שרה רבקה א? האם היא מורה לקראטה בארץ? אשמח לשמוע עליה, מפני שאולי אנו עוברים לארץ יום אחד אשמח להכיר אותה

שרה רבקה א. (אני לא יודעת אם היא רוצה שאפרסם את שמה המלא) היא חלק מקהילת באופן טבעי. היא גרה באזור ירושלים וגם לה יש שישה ילדים. היא מורה לקראטה ילידת ארה"ב שעלתה לפני כמה שנים וילדיה בחינוך ביתי. כמו כן היא גם מדריכת-הנקה של אירגון לה לצ'ה.
אם תרצי, אוכל לקשר ביניכן כשזה יהיה רלבנטי.
שרה, את לא חוששת מעין הרע? אצלינו מקפידים לא לגלות לאף אחד על הריון, עד סוף החודש השלישי. ויש אומרים, אפילו, עד תחילת חמישי, שאז הבטן מתחילה לצאת.

אני לא מפחדת מעין הרע.. הבטן שלי כבר יוצאת. וכולם חושבים שאני בחודש השלישי וממילא ממש אי אפשר להסתיר. כך זה היה עם ההיריון הראשון. למשפחה שלי ולמכרים שלי אני לא מספרת. וזה יכול להישמר בסוד עד שיראו אותי. נראה לי שבקהילת באופן טבעי יש כאן נשים בהיריון ואמהות.. שהן יתנו עין הרע? דרך האינטרנט? אני כל כך מתרגשת, יש לי צורך ממש לדבר על זה עם מישהי בהיריון באותו שלב שלי

ייתכן ואם יהיה לנו כסף ניסע לארץ בסביבות החגים.. אז ארצה לפגוש את שרה רבקה א. אעדכן אותך!!! הייתי שמחה להכיר מישהי כזאת, עוסקת בקראטה וחינוך ביתי. נשמע לי מדליק!

אני מרגישה איום ונורא. היקאתי!!
יש לי בחילות בטירוף. היקאתי חמש דקות בלי הפסקה זה היה נורא. ניסיתי וויטמין B6 ושום דבר לא עוזר לי. אני ממש לא יכולה לקחת כדורי ווטמינים זה עושה לי בחילות! לא יכולה לחכות עד שכל הסבל הזה יעבור. נמאס לי להרגיש כל כך בעסה!

ולא רק זה, הילד שלי משגע לי את השכל. הוא רוצה לינוק ולינוק לפחות שעה בלי הפסקה... והציצים מיובשים והוא יונק על ריק. אם יש לי אז אני נותנת לו. אני מנסה להסיח את דעתו באוכל ושתיה.. לפעמים זה לא עוזר. הוא רוצה לינוק וזהו זה

לא שאני מתכוונת לגמול אותו אבל הייתי מעדיפה הנקות קצת פחות אינסטינסטיביות בשלב הזה!

שרה, איזה יופי שהוספת תמונות. נעים להכיר. שלום ממש מקסים ובכלל כולכם נראים משפחה חמודה מאד!

איזה פחד עבר עלי היום, ממה שקרה לבן שלי }

התחילי מכאן:

מה התזונה למניעת עצירות
עצירות אצל תינוקות
עצירות ושליטה ביציאות
פטנטים לעצירות

שרה ק , את אישה מאוד מצחיקה!

תודה על כל העיצות אף על הסיפור הדרמאטי משהו

שרה,
האם הוא אוכל כבר אוכל מוצק? אם כן - להימנע ממאכלים עוצרים, כמו אורז.

כן. הוא אוכל מוצק...(וגם יונק) ולגבי האורז רק אורז לבן עושה עצירות. האורז החום לא. בכל אופן זה לא האורז מפני שבימים האחרונים לפני העצירות הוא לא יצא לו לאכול אורז. מה שאני משערת שזה היה בגלל התייבשות, וזלילה של דגני בוקר של sn]Cheerios arc97[/po]/1 25 97/cheerios.gif. הוא חזר לעצמו. בימים האחרונים היה צריך להחליף המון חיתולים מלאים. אני מנסה כל הזמן להציע לו מים וצימוקים. כמה שהוא מואיל בטובו לקחת כנראה עוזר לו.

את גרה בארץ? את משהי שהייתי רוצה לפגוש!

גרה בארה"ב אבל היי אנו נורא רוצים לבקר בארץ ברגע שיהיה אפשרי

.. עד שנתפטר מהבית הנמכר והחובות

כשתבואו אשמח להיפגש גם כן.

היי אגליה...
בטח, אשמח מאד להפגש איתך! הייי... איך הולך ההיריון? הגעת להחלטה?

שרה, יש לנו אי הבנה כרונית, אני לא בהריון כרגע. יש לי תינוק בן חצי שנה.

אבל הנושא של הלידה מאד מעסיק אותי כי אם יש משהו שאני מרגישה ממש מוצלחת בו בעולם הזה זה היותי אישה בכל המובנים. הלידה העשירה את היכולת הזו. אני חושבת הרבה על ההריון הבא, איך לעשות אותו פחות נוראי מהקודם פחות בחילות (הקאתי עד סוף החודש השביעי) ועוד דברים. וגם אני חושבת על הלידה הבאה כי אם אני באמת ארצה בבית אז זה מצריך הכנה כבר עכשיו (מבחינת הבעל, המשפחה).

אופס... איזה אי הבנה מצחיקה

אם יש לך דאגות לגבי הבחילות בהיריון תציצי באתר תינוקי סרט הכחול יש להם טיפים לתזונת היריון שיכולה לעזור. ועוד סיבה שיכולה לגרום לבחילות זה הוויטמינים במרשם רופא שכנראה לקחת. במקומם עדיף לקנות מחנות טבע ושיהיה כתוב עליהם שזה מאוכל מלא והרשימה של החומרים שאת מזהה אותם כדברי מאכל כך שזה לא סינטטי.

לגבי הבית והמשפחה... אני כבר וויתרתי על האפשרות להכין את המשפחה שלי. הם אף פעם לא יסכימו לכזה דבר לידת בית אפילו עם מיילדת. אני מודה לה' שבעלי תומך נלהב בלידת בית!

היי. פשוט עומד לי על קצה הלשון אז רציתי לשאול במה את עוסקת?

שלום אהרניאיה, אני אמא וביביסיטר.. וכשיהיה כסף מתכננת ללמוד בבית ספר להומיאופאתיה קלאסית. גם כן מדי פעם עוסקת בגרפיקה ממוחשבת.
ואת?

אני אימא וגם מאבחנת דרך כפות רגליים וכשיהיה לי כסף מתכננת ללמוד רפואה סינית בחו"ל. מדי פעם אני מקדרת.

נשמע מעניין.. יווו את מתכננת ללמוד רפואה סינית וואו! זה בוודאי מאד מורכב וקשה.. מי יודע כמה שנים!
היי, מה כבר אפשר לאבחן דרך כפות רגליים? הכפות הרגליים שלי כל החלקים הקשים מכוסות בעור יבש קשה ומבריק שמתקלף, ומגלה מתחתיו עור רגיש ואדום שמתקשה וחוזר חלילה. כל האצבעות מכוסות בעור הזה, חוץ מהאצבע השניה מהבוהן שזאת האצבע היחידה עם עור בריא ונורמלי. הבעיה הזאת מציקה לי כבר מגיל 15 )': )':

בני שנתיים במשקל של 50 קילו אפשרי רק ב MAURY SHOW

התמונה של got milk? היא נהדרת, צריך לעשות ממנה גלויה ולשלוח. אולי תשימי אותה בדף תמונות הנקה ?

קראתי גם את מה שכתבת ל רעות וצליל על המשפחה שלך. וואו! כל הכבוד לך ש:
א. שרדת.
ב. ידעת לטפל בזה ולא להמשיך להסתבך עד אין סוף.

לי יש סיפור קצת דומה (לא באותן עוצמות, למזלי) עם גיסתי ( גיסתי ואני )

אוי שרה
איזה סיפור קשה, עברת דברים ממש קשים. כל הכבוד לך על הבריאות הנפשית שיש לך, אם כי זה מסוג הדברים שתמיד נשארים פתוחים לא?
חיבוק

לאגליה ולנועה, תודה על כל העידוד והחיבוקים

הייי אני מבינה כמה זה מעצבן שגיסה מתעלמת ממך ככה. לדעתי מרגיז אותה שבכלל התחתנת עם האח שלה. כנראה היא גיבשה דעה קדומה עליך ברגע שרק ראתה אותך אולי את מזכירה לה מישהו או משהו שלילי והיא נשארת תקועה ככה. אוף, אני לא יודעת איך הייתי מקבלת את זה!
כל אחד והחבילה שלו S-:

הי שרה
רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת לי,
כן, ילדנו ללא תמיכה (בן זוגי יילד אותי), הגמדה בת שנה ושבועיים כבר.
אין לי מילים עדיין לתאר את החוויה, אבל אני עובדת על זה.... היה הכי מדהים שאפשר.
בפרטים הטכניים אני יכולה יותר בקלות - מיילדת בית אחת שתחייה לחיים ארוכים פגשה אותנו לרענון לקראת הלידה ובאינטואיציה מדהימה הסבירה לבן זוגי איך לתפעל שני "עניינים" שעלולים לקרות - חבל הטבור כרוך כטבעת (במקרה כזה צריך לרפות קצת את החבל כדי שהתינוק יוולד דרך הטבעת), ויציאה חלקית של הראש עם לסתות פתוחות (לסת תחתונה נשארת בפנים מה שעלול לפגוע במבנה הלסתות בציר הבא), גם כאן- תפעול פשוט, לפני הציר הבא צריך "לקלף" את שפתי הפות והפריניום מהלסת התחתונה כך שתוכל להסגר.
בקיצור שני העניינים האלו קרו בלידה ובן זוגי תפעל אותן בלי להתבלבל, אני אפילו לא בטוחה שהסברתי נכון - הוא בטח יודע יותר טוב.
אני מספרת את זה כי בנוסף לכל ההכנה שעשינו לבד שגם בה האינטואיציה עזרה מאוד וכן בלידה, עזר לנו שמישהי שיודעת ותומכת בנו התחברה אלינו אפילו רק לזמן קצר ונתנה לנו את הרענון הזה.
אנחנו לא מחוברים לאינטרנט בימים אלו, כי עברנו בית אבל בקרוב נהיה ואז אוכל לכתוב לך עוד.
מתי את אמורה ללדת?
אם את צריכה עזרה (בין יבשתית...)בהכנה אשמח לעזור. לידה ללא תמיכה דווקא צריכה הרבה תמיכה לפני..

שרה, קראתי בדף של הטרדה מינית וממש עשית לי חשק ללמוד קרטה.
למרות שאני בין הבודדות שכנראה לא הטרידו אותן.

היי אמא גמדים, שמחתי מאד לשמוע ממך! אני חברה בקבוצת תמיכה של YAHOO בקבוצת CBIRTH את יכולה בברכה להצטרף. זאת קבוצת תמיכה בנלאומית. שם הכרתי ישראלית שגרה ביפן וילדה ללא תמיכה לפני שבוע... היא בקשה ממני שאספר את הסיפור הלידה שלה כאן באתר, מפני שאין לה עברית במחשב. אז אספר את זה בשבילה ב-לידה ללא מיילדת וגם מי שתרצה תוכל לכתוב אליה אימיל.

מה שמאפיין את הסיפורי לידה ללא תמיכה האינטואיציה של האם. הרבה אמהות ללא ההנחיה של המיילדת שלך מעצמן הרגישו צורך לגעת בראש של התינוק, ולחלץ את הראש מכל הנרתיק שהתמתח מסביב לראש התינוק.
בעצם את ההדרכה ללידה מצאתי כאן כולל 'איך להסתדר עם לידה שונה מהרגיל' (כמו מצג עכוז, או חבל טבור מסביב לצוואר)

אני אמורה ללדת במארס. כלומר שבוע לפני פורים! אקווה שאספיק לחגוג את החג עם 2 הילדים

לפני כמה חודשים היה סיפור בCBIRTH שביאס לכולם את ההתלהבות מהלידה ללא תמיכה ו6 שבועות אחרי זה אף אחת - אף אחת לא ילדה אפילו שהרבה הגיעו להיריון עודף! זה היה מדהים לראות איך שהבחינה הנפשית משפיעה אם הלידה תלך או לא. כאשר הנשים התחילו ללדת 6 שבועות אחרי הסיפור ההוא, אלו שהצירים התחילו, כולן סיימו בלעבור לבית חולים חלקן לקיסרי וחלקן ללידה רגילה. לאט לאט המצב הסתדר עד שנשים שאחריהן חזרו ללדת בבית.
הסיפור היה על מישהי שהמים פקעו לה בצירים, ואז החבל הטבור יצא. היא הרגישה צורך לדחוף מייד. אבל במקום לדחוף, היא נכנסה לפאניקה, ובכוח לא דחפה. קראו לאמבולנס. באמבולנס אמרו לה שהיא חייבת לדחוף והיא שכבר לא הרגישה צורך לדחוף היא נסתה שוב ושוב, ובסוף נולד לה תינוק שהיה במצב של צמח. אחרי חודש על מכונות החייאה הוא מת.
היו המון פרשנויות על הסיפור שלה. ומישהי שהיה לה אותו הסיפור שהסתיים בטוב אמרה שמה שהיא עשתה שהיא דחפה ברגע הצורך, ולא בדקה לפני זה אם החבל הטבור שם או לא... הלכה לפי האטנסטינקטים שלה. אצלה זה היה שברגע שדחפה החבל הטבור יצא כולו החוצה ומייד הראש, והיא אומרת לעצמה אלוהים - אילו לא דחפתי מהר! וואו!
מעניין שהסיפור שהסתיים בגרוע קרה בסביבות תשעה באב!

לא רק זה - לפני כמה שבועות היה סיפור לידה דומה בCBIRTH שבנס הסתיים בטוב ולא קרה שום אסון... אבל הסיפור הטריד את כולן: מישהי היתה בצירים בביתה עם בעלה. ואז פקעו לה המים. היא היתה בטוחה שאוטוטו היא יולדת. אבל לא! הצירים הפסיקו לגמרי. היא ניסתה לגרות את המשך הצירים על ידי גירוי פטמות (לא מסכימה עם זה, אולי לגופה היתה סיבה להפסיק את הצירים?) ואז כאשר הצירים חזרו, שום דבר לא זז היא בדקה אם הראש שם. במקום זה החבל הטבור היה שם!! היא דחפה את החבל הטבור פנימה בחזרה. אחרי כמה דקות יד יצאה ולא הראש!. היא כל הזמן היתה צריכה לשמור שהחבל הטבור לא יצא.
בהסטריה, בעלה קרא לאמבולנס. אחרי רבע שעה שהיא עומדת עמידת שש עם הישבן למעלה למנוע לחץ של הראש התינוק על החבל הטבור האמבולנס הגיע סוף כל סוף - והם נתנו לה הוראה מוטעית לשכב על הגב שסיכן את החיים של התינוק. בבית החולים עשו לה קיסרי, חתך רוחבי, ואז כאשר הרופא ראה שהראש לא שם, הוא חתך עוד ועוד חתך אנכי עד הפופיק.. זוועה! ואז הוא שלף את התינוק שהיה כמעט מת. כמובן שבאו עליה בטענות שזה בגלל הלידה ללא תמיכה שהיא נסתה.
הם ראו את הטעות שהם גרו קרוב לבית החולים מעבר לפינה. אם הבעל היה מביא אותה, זה היה יותר מהר מהרבע השעה הקריטית הזאת!
התינוק התאושש אחרי 2 דקות ועכשיו הוא בסדר, האמא מניקה אותו והוא תינוק חזק ובריא.. ושוקל 5 קילו.

בעצם.. איך הגעת ללידה ללא תמיכה? בארץ עדיין אין הרבה בנות כאלו והפחד מהסיבוכים עדיין גדול. וכולם חושבים שזה התאבדותי!

לאגליה,
אם את רוצה ללמוד קראטה או אומנות לחימה, צריכים לעשות סקר בבתי ספר לקראטה השונים ולראות איפה מלמדים ברצינות. יש מקומות שמלמדים חובבני ונותנים לך מסגרת של זמן תוך ככה וככה זמן תקבלי את החגורה הזאת והזאת. זה לא טוב, מפני שלכל אחד יש את קצב ההתקדמות שללו. אם תגיעי למקום שיגידו לך שכל רמה זה אידניבדואלי לכל אחד, יכול לקחת כמה חודשים או כמה שנים, אז הם באמת מלמדים. צריך להזהר מהבתי ספר שסוחבים כל רמה, כדי להרוויח מקסימום מכל תלמיד.
אני אוהבת קראטה ששייך לקבוצה עולמית של: תורה דוג'ו הם קבוצת קראטה יהודית. פעמיים בכל שנה (נדמה לי) ואחת הפעמים זה בינואר ראיתי שהם עושים מבחנים לתלמידים שעולים בחגורות.

נקלעתי למבחן שנמשך 5 שעות. במהלכו בחנו גראנד מאסטר שהיה צריך לעלות לדאן 4 הוא היה צריך לבצע רק 2 דברים בלבד: לקח ביד לבנה חצויה לשתיים לאורכה ואז אחרי התרכזות והתרגעות ונשיפות רכות הוא ככה שבר אותה לחצי ותלש חתיכות ממנה והתחיל לפורר את הלבנה בידיים שלו ככה לאט כמו שמפוררים גיר. ואז היה צריך לשבור במכה אחת כמה http://www.ironcrane.com/ExmstJPG/1.jpg]קרשים[/img] מבטון . הגראנד מאסטר שהיה בחגורה שחורה דאן 11 בא אליו ונתן לו חגורה אדומה עם פס שחור במרכזה, הוריד את החגורה השחורה שלו עם הפס האדום שהייתה בלויה לגמרי ושם עליו את החגורה החדשה וקשר את זה בטקסיות. כולם מחאו כפיים.

וגם היה מבחן למישהו שהיה בחגורה חומה לחגורה שחורה. המבחן נמשך המון זמן. בהתחלה התחילו בקאטות הבסיסיות. אז כל תלמידי החגורה הלבנה שנבחנו לקראת החגורה הצהובה בייחד ביצעו קאטה מספר 1. ואז הנבחן לחגורה השחורה בא למרכז האולם ועשה את הקאטה בעצמו. הגראנד מאסטר אומר: לא טוב. תעשה עוד הפעם. אז הוא עשה את זה עוד הפעם. קאטה פשוטה מאד אבל הוא הזיע נחלים, כל הבגדים שלו היו רטובים לגמרי! וא הקאטה השניה, כל התלמידי החגורה הצהובה שנבחנו לירוקה באו ומילאו את האולם אחר כך שוב פעם הנבחן הזה לבד... וכל זה נמשך שעות עד שהוא הגיע לקטע שהיה צריך לשבור 4 קרשים באגרוף.. ועוד פעם לשבור 4 קרשים בבעיטה אחת בלבד. ואז ביצועים מרשימים ב-http://www.karateangels.com/battle1.jpg]מקל[/img] ארוך , אחרי זה ב2 טונפה ואז ב-2 מקלות קצרים שמחוברים בשרשרת ברזל ואז lyn]חרב sword[/po].jpg (לא אמיתית) אחרי שהוא עבר את כל המבחן אם הוא עבר את זה בהצלחה ,אז הגראנד מאסטר זורק אליו את החגורה השחורה וכולם מוחאים כפיים... הוא לא ברמה מספיק גבוהה שיהיה ראוי שהגראנד מאסטר ישים לו את החגורה עליו

בעצם כשאת לומדת קראטה, בהחתחלה עסוקה באימונים בדברים שלא נראים משמעותיים. בעיטות, ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.. רק אחרי שהשנים של לימוד הקראטה מצטברות, פתאום את מגלה שבעצם את יודעת להגן על עצמך איכשהו. זה בא בהדרגה. לא שאת לומדת משהו ופתאום את יודעת קראטה כבמטה קסמים כמו ג'אקי צ'אן או ברוס לי. עבודת נמלים של שנים!

לא כל בית ספר לקרטאה כזה יסודי. יש אומנויות לחימה אחרות שאני אוהבת כמו אייקידו. לומדים ומתאמנים איך ליפול על הרצפה מכל מני זוויות וגם איך לסלק תוקפים כלומר אם הם מתנפלים עליך, לתת להם להמשיך לרוץ באותה התנופה שהם רצים, ואז לזוז מהדרך ולהשתמש בכוח התנופה שלהם ל-הפיל אותם ואפשר גם לסובב להם את היד ככה שהם ישכבו בלי לזוז גם זה לוקח שנים על גבי שנים.. הבעלי החגורה השחורה לומדים להלחם עם חרבות ועם מקלות ארוכים ...

אם את רוצה לדעת איפה יש קראטה טוב, מהנסיון שלי מגיל 16 שמתי לב שהמקום האיכותי הבעלי חגורות הגבוהות בעלי גזרה דקה ושרירית (לא מנופחים כמו שרירנים) שאצלם פשוט אין שמנים. וגם עוד סימן: הידיים שלהם חלקות ולא עם יבלות עור קשה, ובכל זאת הם עושים שכיבות סמיכה 50 - 100 פעמים על אגרופים סגורים. למה זה סימן טוב, מפני שאצלם זה הדרגתי מספיק שהם לא גרמו לנזק בידיים שלהם. במקומות קראטה אחרים האנשים מנסים בהתלהבות רבה לעשות שכיבות סמיכה על אגרופים סגורים ואז לכל בעלי החגורות הגבוהות יש יבלת קשה על המפרק השני בידיים שלהם (המפרק שנמצא מלמטה של האמה)וכולם כולל בעלי החגורות השחורות בכל מיני מידות גוף, רזים ושמנים שרירנים וכל מיני - - במקום להיות כולם בגזרה אחידה - תנועות חלקות גמישות כמו קפיץ, רזים, וקשים כמו אבן בכל גופם, גם הנשים וגם הגברים (מזכיר נינג'ות)
זה אפשרי! המורה לקראטה שלי שבחגורה שחורה דאן 4, היא אמא ל6 ילדים. יש לה גוף של נערה. אי אפשר להאמין שעברו דרכה 6 תינוקות! וגם כן, היא הניקה את כל הילדים שלה לפחות 3 שנים, או אפילו 4 שנים!

נ"ב: התמונות הן לא מאותו המבחן שראיתי, אבל בחרתי ממנוע חיפוש אלו שנראו הכי קרוב למה שראיתי

קטע בעסה עם שכן מרושע ושכן קודם לא פחות מרושע.. אוף מה עושים?

ואחרי שקראתן את כל הסיפור, כאן which]המכתב forum[/po]=30&mess=1873625 שלו המעצבן והתמונה שהוא העיז ברוב חוצפתו לשים בדקסטופ של המחשב שלו!

הסיפור עם השכן הוא סיפור שקורה לך? ולא הבנתי את המכתב שלו בכלל.

הבנאדם שכתב את המכתב הוא היה שכן שלנו בעבר במקום המגורים הזמני שלנו בבית בעיירה 'אליזאבת' היה גר במרחק כמה רחובות. יש לי הסטוריה ארוכה איתו עד 1996

כלומר: אני חברה במודעון של חרשים שהייתי הולכת לשם באופן קבוע. ואז פתאום הצטרף מישהו חדש, אינדיאני מפרו בן 33 ושמו אלבארו היה נראה כזה בריון כמו סומו. היה לבוש בחליפה מחויטת ועניבה. הוא סיפר לי שהוא באפטיסט נוצרי שהתחיל להתעניין ביהדות. לא היה לי מושג שמדובר בנוכל וגנב ועוד - שקרן.
אני תמיד נחמדה לכולם, ויש לי נטיה לקרב את הדחויים מהחברה. בגלל שבעבר עברתי דחיה ונשבעתי שלעולם לא אדחה אנשים מסכנים. בזמנו הלכתי לקראטה במנהטן שקיבלו חרשים לשיעורים בחינם. אלבארו אמר לי שיש לו חגורה שחורה בג'ודו ואז אמרתי לו שיש מכון לקראטה . העניינים התגלגלו. הוא התחיל ללכת לשם באופן קבוע. ונהיה בן לוויה קבוע שלי. התיידד איתי. כל פעם שנסעתי ברכבת הביתה הוא היה מצטרף אלי. אמרתי לו שלא צריך שהוא גר בניו ג'רסי ושלא יטרח לעשות את כל הדרך הארוכה עד ברוקלין . הוא אמר שאין לו בעיה ושזה לעונג בשבילו לשוחח איתי ברכבת. מה יכלתי לעשות? להגיד לו שילך הביתה? במשך הזמן מאחורי הגב שלי הוא סיפר לכולם שאני החברה שלו. לא ידעתי מזה כלום. היתה תקופה שהוא שינה את דעתו והחליט להיות מסייונר באפיסטי וניסה לשכנע אותי להתנצר. כמובן שלא הסכמתי

היתה תקופה שהוא הטריד אותי וניסה לשכנע אותי להתחתן איתו. לא רציתי בשום אופן! הוא היה עובר מצבי רוח קיצוניים מידידותיות ולהשתוללות זעם שהיה צועק עלי ברחוב שאני רעה אליו שלא רוצה להתחתן איתו, ושהוא בנאדם טוב, ושאני לא מוכנה לסמוך עליו... בסוף כל העסק נמאס לי אז שמרתי רק על קשרי ידידות קרים.

בסוף 1999, ללא בושה הוא היה מתווכח איתי בצעקות לפני כולם, או עשה איתי אימוני ג'ודו על המזרון בקראטה. הגראנד מאסטר התעצבן נורא על ההשתוללויות שלו, וחשב שאני לוקחת חלק בזה, והוא סילק אותנו. אחרי 3 חודשים הוא נתן לי ולו לחזור לתקופת נסיון. בתחילת שנת 2000, הבחור שבעתיד יהיה בעלי הצטרף לקראטה.

אחרי כל זה, הייתי טפשה מספיק למכור לאלבארו ערכת הרבלייף כדי לעזור לו לעשות דייאטה, אפילו שבעלי לעתיד הזהיר אותי שלא להתעסק איתו כלל. חשבתי זה כלום, אז עשיתי מצווה!
הוא הפסיק לאכול כלל. תוך 4 ימים של צום כזה, הוא התעלף והגיע לבית חולים בתת תזונה. כמובן שאלבארו טלפן אלי זועם כולו, והאשים אותי שזה באשמתי ולמה אמרתי לו שיצום ושמכרתי לו דבר גרוע שפגע בבריאות שלו. לא עזר שאמרתי לו שהוא היה אמור לאכול כרגיל רק לפי ההוראות של ההרבלייף...

אחרי חודש של נסיון בקראטה, אלבארו דיבר איתי בלובי ורצה לקנות ממני עוד אבקת הרבלייף, ואני לא ידעתי מה לעשות לא רציתי שוב בעיות איתו! ואז בעלי לעתיד ירד ללובי והם התחילו לריב בצעקות. בעלי לעתיד בקש מאלבארו שיפסיק לעקוב אחרי וזה כלל צעקות ואיומים מצד אלבארו שהוא יהרוג אותו. אני ניסיתי להפריד בן שניהם שיפסיקו. אמרתי להם שאני לא צעצוע ששני תינוקות רבים 'שלי - שלי!' ראיתי שהמצב די מסוכן, אז דיווחתי להנהלה של הקראטה על מה שקרה בלובי. הם סילקו את אלבארו שבכה בדמעות שליש שום דבר לא עזר לו.

כאשר התחתנו בסוף 2000, עברנו לגור למקום הנוכחי שאנו גרים עכשיו

ושם היה השכן הזקן שגנב לנו את המשלוחי מנות. ואז עברנו לשנה לאליזאבת. שמחנו שהתפטרנו מהשכן הזקן ואז... ולזוועתינו גילינו שמעבר לפינה גר.... אלבארו! ההמשך ידוע. אלבארו ידוע באנגלית הגרועה שלו ובהכחשות שלו לכל מה שהוא עושה או עשה.

(המילה באנגלית G-D פירושה אלוקים, הדתיים לא כותבים GOD מאותן הסיבות שלא כותבים את שם השם. אלבארו ניסה להראות את עצמו כדתי גר אמיתי)

בסוף אחרי השנה הזאת חזרנו לדירתינו הקודמת ששוב נתקענו עם.... השכן הזקן שממשיך להציק. כשלא ידעתי מה עושים, כתבתי בפורום להתייעץ כי תיארתי לעצמי שאם יש שם הרבה אנשים אולי יהיה מי שיהיה לו רעיון מה עושים. דיווח מהיום: בנזוגי קיבל הודעה שהוא קיבל חבילת מתנה בדואר ו.... כמובן זה איננו! ):< מה אגיד? יש אנשים שהם קוקואים! ><מסובבת אצבע מסביב לראש>

אם המגמה של הלידה הרפואית תמשך כך זה יהיה לידה בעתיד : נראה לכן?

ואני חשבתי שכך בערך נראית לידה סטנדרטית בהווה... מה, לא? יופי, יש סיבה לאופטימיות.

את רצינית שככה הלידות כיום בבתי חולים? כנראה אני לא מעודכנת.. (ילדתי עם מיילדת)

לא ילדתי בעצמי, אבל מסיפורים שאני שומעת התיאור שלך לא נראה מאוד רחוק מהמציאות.

תודה שאמרת לי... זאת אומרת שהבתי חולים נהייו יותר גרועים בשנתיים מאז ששלום נולד ב2001. איזה פחד! ברוך השם שהיכרתי את הקבוצה ללידה טבעית כבר לפני קצת יותר משנתיים, כך שהרעיון התבשל אצלי מספיק זמן שעכשיו אני לא מרגישה לכודה. מה היה קורה אם לא הייתי יודעת שיש אופציות חוץ מהבתי חולים? הייתי מתה מפחד ודי היסטרית!

שרה, אני שותפה לדעותיך נגד הפלות, אבל בלי קשר לגזע, ילד זה ילד ואמא היא אמא.
רק כדי להרחיב את הדעת, דבורה ודוד כתבה בצורה נחרצת ביותר נגד הפלות, תכנסי לדף הבית שלה ותלמדי קצת עליה.
קוראים לה דבורה, היא בת לאמא מרוסיה ואבא גוי וכושי, היא בעצמה כושית.
בענין הערבים אני לא יודעת, הם באמת רעים לפי הטלויזיה והחדשות, אבל אני לא בטוחה מה דעתם בעינייני הפלות.
בקיצור בואי לא נערבב בשר וחלב...

תודה על הקישורים המעולים, והתגובות הנחרצות.

שרה.
מענין מאד הדף שלך.
רציתי רק לאמר לך שאפשר לבקש בדואר שלא ישימו חבילות ליד הדלת אלא יודיעו לך בפתק ואת תבואי לקחת את החבילה לבד מהדואר השכונתי.
זה מה שאנחנו עשינו כי לא אהבנו את זה שהדואר שוכב ליד הדלת

אהה ועוד משהו (קצת מרושע)
הייתי מכינה "משלוח מנות" מלא עוגיות וכדורי שוקולד תוצרת בית ושמה שם חומר משלשל ונותנת לו "להנות".
נראה לי שיש לזה סיכוי לגמול אותו מההרגל המגונה שלו.

ל-רעות וצליל תודה על הדיווח על דבורה ודוד היא נשמעת באמת מעניינת שהייתי רוצה לפגוש אותה! מעניין, לא ידעתי שיש כושים ברוסיה!
לגבי הערבים, אצלם יש איסור חמור לפי דת האיסלם לבצע הפלות והעונש על הפלה הוא - - עונש מוות בסקילה או בטביעה כאשר האבנים קשורות לרגליים! אבל בדת המוסלמית יש המון חוסר צדק כמו להרוג את האשה שנאנסה (אחרי שילדה את תינוקה וגמרה להניק אותו) וגם לא נראה לי העונש מוות על ההפלה
לגבי החברה שלך, אולי היא לא יודעת שאפשר למסור את התינוק לאימוץ, ואם תדע תבחר לא להפיל?

ל-עוף החול אנו כבר בכלל לא בטוחים שזה השכן הזקן.. אז החשוד הבא בתור הוא: השכנה הזקנה החולת אלצהיימר... אם זאת היא הכדורי שוקולד עם החומר המשלשל לא יעזרו כי אפילו אם תקלוט שהשילשול הפתאומי בגלל הכדורי שוקולד היא מהר מאד תשכח מזה ותמשיך לגנוב.. >זוכרת את אשת הראש ממשלה בן גוריון שגם היא גנבה< }>

שרה,
לצערי, הם כבר החליטו להפיל, והם הפסיקו לדבר על זה.
ניסינו.
ז"א בעלי בעיקר, הו דיבר אל ליבם, אמר להם שלא ידאגו והילד יהיה אהוב.
אבל כנראה שזה לא ממש עזר.

מה שנשאר זה להתפלל...

רעות וצליל - הסיפור הזה מעלה לי דמעות בעיניים)': , הלב שלי דופק

, בא לי לבכות כאשר אני מדמיינת איך יה-יה-יהרגו אותו!!
אוף!! הלוואי שהיו רק מוכנים לחכות רק חודש אחד בלבד - ולמסור את התינוק לאימוץ!
נדמה לי שהשיקול הוא: למה שמישהו אחר יגדל את התינוק - ויאהב אותו? ואם הם לא יטפלו טוב בתינוק שלי? אבל להרוג אותו זה כן בסדר. כלומר השיקול הוא: אם לי לא יהיה, שלאף אחד לא יהיה!
הלוואי שהם יתעוררו, ישנו את דעתם.. לא מקנאה בילדים 'רצויים' שלהם שכלומר שאוהבים אותם רק בגלל שהם 'בסדר' אהבה על תנאי. הייתי מוותרת על הורים 'אוהבים' כאלו. כלומר, יש להם זכות לחיות רק אם הם בסדר ואם לא, אין להם זכות קיום אפילו באימוץ
שהשם ישמור על התינוק שלהם

ראיתי את דבריך ליהונתן ב לפתוח את הבעיה
ורציתי רק להסב את תשומת ליבך לכך שיהונתן הוא בן יחיד לאמא חד הורית, גר בישוב קהילתי לא גדול שאליו עבר עם אימו רק לפני 3 חודשים. בשנה האחרונה עבר יהונתן 3 בתים כל אחד מהם באזור אחר בארץ והם כולם מרוחקים האחד מהשני.

אז הילד הזה עובר המון. זה מאד קשה. למה אמא שלו לא נשארת במקום אחד? לא מוצאת מקום קבוע לגור?

שרה - לגבי יהונתן ואמו, נאוה פרנס -
הם גרים עכשיו במקום קבוע. התקופה של המעברים הוקדשה לחיפוש מקום זה.

ערכתי את דבריך אל מחוץ לדף הבית של היונתן פרנס. לא נראה לי שהדברים שכתבת שם הלמו את הגדרת דף בית אישי של ילד בן 8.
העברתי אותם לדף אלימות וטלוויזיה.
אני מקווה שהמקום החדש נראה לך מתאים.

אין בעיה

שרה.
את צודקת המה שכתבת לא מתאים בדיוק למקום שאליו העברתי אותו. אולי כדאי לחפש לטקסט הזה מקום הולם יותר.
לגבי האלמוני.
זה מסובך.
יש מישהי שמנסה לפגוע בנאווה. והיא מכניסה הודעות מכוערות כלפיה בכל מיני מקומות חלק מהן גם בפורום שלנו וחלקן מופנות כלפי יהונתן.
ההודעות האלו נמחקות על ידי, ע"י נאווה וע"י יונת. אם את רואה הודעה מזוויעה מהסוג הזה מופנה כלפי יהונתן בבקשה תמחקי אותה.
לגבי מיקום הטקסט, לא עולה לי כרגע רעיון לאיפה זה שייך. אולי אפשר להתייעץ עם יונת.

לא צריך לקחת ללב. תמיד יש אלו שאוהבות להציק. פשוט מתעלמים ודי. ככה זה הפורומים

בחיים

הי שרה, ראיתי את מה שכתבת ב"נורא רוצה ללמוד אבל" ואכן מדובר בבית הספר הזה. מומלץ. אשמח להפגש מתישהו לפליידייט - עומר בן שנה וחצי. נשתמע!

היי מרב! פספסתי את התגובה שלך.
איזה מעניין שאנו מתעניינות באותו הבית ספר להומיאופאתיה.
זה יהיה באמת נחמד לפגוש ל'פליידיט' איפה את גרה בניו ג'רזי?

הי שרה,
מה עם הלידה שבדרך??

my computer doesn't have Hebrew until fix it.
update
by the way, I have 4 more weeks left till birth. guess I will birth sooner than I think because I have contractions and pass the plug

שיעבור לך מהר ובקלות

תודה... כרגע די קשה. כל לילה צירים בגב. מחכה... מתרגשת...

בהצלחה!

שרה, מזל טוב!!! ואני אשמח לקרוא את הסיפור גם בעברית, כי הרבה יותר קל לי להתרגש כשאני לא מתרכזת בתרגום...

קולולולולווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!!

האם זה אומר שילדת??

קולולולולווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!!

כן, ילדתי. ברוך השם. עדיין לא מאמינה שכל זה מאחורי, ושאני כבר חופשיה בלי בטן מעיקה... איזה כיף, אוכל כבר להתאושש ו... לחזור לקראטה ולכפיפות בטן ולכייף עם 2 ילדים

וואו, אני עוד לא מאמינה שכבר יש לי 2 ילדים...
לידתה של ציפי

מזל טוב

מזל טוב!

וואו, שרה איזה סיפור מדהים.
מזל טוב לכולכם!

מדהים לגמרי. כתבתי לך גם באתר של מבטן ומלידה.
מזל טוב!

המון מזל-טוב!
אני רצה לקרוא על הלידה.

קראתי עכשיו על הלידה שלך, שרה.
מדהים!
כמה אמונה יש בך!
מאוד התפעלתי מבעלך שתמך בך במאה אחוז.

שרה, כולי נפעמת.
מזל טוב.

איזה חיבור לעצמך ולעובר שלך!
איזה אומץ!
מזל טוב @}

מזל טוב! @}
איזה אומץ!!!!!

מזל טוב @}
לידה מדהימה! את מדהימה!

מזל טוב!!!
איזה סיפור מדהים ומרגש !!

שרה, מזל טוב! את מדהימה.

שרה, אני עוקבת אחריך בעיניין רב, (וגם הגבתי פעמים רבות בשם אחר), ולאור ידיעותייך הרבות בנושא לידת בית הייתי רוצה לשאול אם יש לך מידע על לידות בית אצל אמהות מבוגרות. אני בהריון, יש לי כבר ילדים. הלידה האחרונה היתה בבית. בלידה האחרונה הייתי בת 40. הפעם, אם הכל ילך כשורה, אהיה קרוב מאד לגיל 45 (תאריך לידה משוער שלושה ימים לפני יום ההולדת 45 שלי). ידוע לי שזה מוגדר מראש כהריון בסיכון גבוה בגלל הגיל, למרות שאין לי כל גורמי סיכון אחרים, ולא היו עד כה כל בעיות בהריונות או לידות. אשמח אם תוכלי להפנות אותו למידע או אתרים בנושא. המון תודה! (את יכולה לקרא עלי בדף אמא מתבגרת בהריון חדש ).

שליחה על ידי שרה_ק* » 07 מרץ 2004, 12:21

One thought: if we still menstruate, doesn't it mean that we are supposed to still concieve and birth children? When our bodies aren't meant to have more babies anymore, simply we get into menopause.
A point for thought.
אמא מתבגרת בהריון חדש I wrote more in your page

תודה שרה!!

שליחה על ידי שרה_ק* » 16 מרץ 2004, 00:13

ציפי בת חודש

שלום בן 28 חודשים

מקסימים!

שליחה על ידי Samantha* » 29 מרץ 2004, 15:26

Sara
I love the photos
Thank you for translating my uc (unassisted chilbirth) story into Hebrew. Unfortunately I canot access
that page. I keep getting an error page..
Good to 'see' you here
Love
Samantha

איזה תמונות חמודות של הילדים!
לא ככה דמיינתי את שלום.. יש לי בראש תמונה של הלידה שלך (מהסיפור שלך), ששלום הולך לקרוא לאבא שילדת...

רק עכשיו ראיתי את הקישורים למעלה לכל התמונות! איזה נחמד שאת כבר לא וירטואלית בשבילי!