תמיכה בהורים בדרך לחיסון סלקטיבי

אנונימי

הדף בתהליכי פירוק לגורמים. חלק מן הדברים נמחקו, או הועברו לדפים אחרים.

התחלתי אתמול קורס בו פגשתי נשים מעניינות מאד, מכל הגילים, כל אחת בשלב אחר בחיים. פגשתי מישהי שסיפרה לי שהבן שלה נפגע מוחית כתוצאה מחיסון השעלת. הוא התחיל לפרכס, ואושפז - והיום הוא ילד פגוע (היא לא פירטה יותר מידי, אבל הבנתי שמצבו קשה. משותק וכו').
אני חייבת לומר שהזדעזעתי עמוקות! עם כל הידע התאורטי שלי, זו פעם ראשונה שאני פוגשת מקרה חי, אמיתי שנפגע מחיסון שעלת.

רציתי לכתוב: אלוהים יעזור לי לברוח מהחיסון הזה בפעם הבאה.
ואז, החלטתי לפתוח את הדף הזה.

בשתי הלידות הראשונות שלי, ידעתי שרציתי לחסן באופן סלקטיבי, אבל לא עשיתי שום דבר קודם ללידות, ואחרי הלידות לא היתה לי האנרגיה הנפשית והפיזית לעשות, להחליט מה אני מחסנת ומתי, לדון עם בעלי, לקנות חיסונים אחרים וכו". אז פשוט חיסנו כמו כולם, מינימום מאמץ.
הייתי צריכה אז תמיכה, ואפילו לא ידעתי את זה. אני מקווה שבלידה הבאה יהיה לי הכוח, אבל הנה, אני דוחה את המחשבות והעיסוק בזה, ואולי אני שוב אדחה ואדחה את כל ההכנות וההחלטות, עד שיהיה מאוחר מידי...

דף תמיכה לאמהות שרוצות לשקול את נושא החיסונים, אבל משהו לא מוגדר עוצר אותן.

הדף הזה בא בדיוק בזמן!.
אנחנו עוד לא חיסנו נגד כלום.
טיפת חלב שלחו אותי לרופא לבדיקת התפתחות והוא כמובן נתן לי הרצאה מפחידה על חיסונים.

אני חשבתי שנתחיל את החיסונים בגיל שנה, אבל ההתפתחות של נריה די מהירה (לי קשה לעמוד בקצב

) ומאחר והוא כבר זוחל נראה לי שחיסון טטנוס במקום. בעתיד נראה לי שגם פוליו ודלקת קרום המוח.

במקביל לזה, חברה שאני מאווד מעריכה עשתה עם בעלה מחקר מקיף על חיסונים - הן לכיוון האלטרנטיבי והן לקנבנציונלי והחליטה כן למחומשת. וזה ממשהיא שעבדה בקיבוץ עם תינוקות וראתה תינוקות שהאופי שלהם משתנה בעקבות חיסון.

אחות טיפת חלב כמובן מפעילה לחץ. היא סיפרה לי שבעיירה הסמוכה מת לא מזמן תינוק משעלת.

אני כ"כ מבובלת כרגע, מכל כיוון עצה אחרת.
אשמח לתמיכה והצעות.

שליחה על ידי מיה* » 04 דצמבר 2003, 11:43

לדעתי ההחלטה תמיד קשה, לקחת אחריות על כל החלטה. לפני הלידה הראשונה התלבטתי לגבי החיסונים דיברתי עם חברה שהיא רופאת ילדים שאמרה ש מחלת שעלת כמעט ולא קיימת ובמקרה של מחלה זה פשוט קשה אבל לא מתים מזה. אנחנו החלטנו לא לחסן.
חיסנו בפוליו, דלקת קרום המוח וטטנוס והפרדנו כל חיסון. אין החלטה אחת זו היתה התחושה שלנו. היה לי חשוב שלא יחסנו בבית החולים נגד צהבת ובאמת יש להם טופס מוכן שאתה חותם על איזה חיסונים אתה מוותר.

שליחה על ידי nuli* » 04 דצמבר 2003, 12:19

דיברתי עם חברה שהיא רופאת ילדים שאמרה שמחלת השעלת כמעט ולא קיימת ובמקרה של מחלה זה פשוט קשה אבל לא מתים מזה

כאן באתר יש דף שבו תוארו ממקור ראשון עשרות מקרי מחלה של כותבים בפורום ומשפחותיהם (אולי זה ב מחלת שעלת ).
לא מתים מזה - אלא אם מדובר בתינוקות רכים. בבריטניה היה בשנות השמונים גל של "לא לחסן שעלת". ואז פרצה שם מגפת שעלת שיעור התמותה מהמחלה היה אחד מ-500 תינוקות. בבריטניה. לא באפריקה.

זה נושא מורכב. ומה לעשות, המידע שבידנו תמיד יהיה חלקי ושגוי ומוטה. ומידע שמתפרסם ברשת, בפורומים כמו זה, כולל המידע שאני כתבתי, גם הוא בעייתי.

לצערי אין לי פתרון, אלא רק את החלטתי האישית. החלטה קשה.

אופיר בת שנה ועשר
לא חיסנו עדיין כלום
שוקלים לחסן טטנוס בקיץ הקרוב
שיקולים: התנהגות בי"ח/רופא מול ילדה לא מחוסנת במקרה של פציעה
כלומר איזה חומרים הם יתנו לה אם תפצע
עדיין לומד את הנושא

הבת שלנו בת שנה וארבעה חודשים, וקבלה רק חלק קטן מהחיסונים (בגיל שלושה וארבעה חודשים). מאז הפסקנו לחסן כי היתה לה תגובה לאחד החיסונים. התלבטנו, אך טרם החלטנו אם לתת לה חיסונים נוספים, ואלו, אחרי גיל שנה - שנה וחצי. עדיין לא החלטנו, בין השאר בגלל מחסור במידע. אשמח אם יודעי הדבר מביניכם יוכלו לשים פה קישורים עם מידע בעניין, בכל התחומים. תודה.

רחלי, תמיכתינו המוסרית, לך.
אנחנו התנגדנו בתוקף לחיסון הצהבת בבית החולים, ובכלל לחיסונים בגיל מוקדם.
כעט אנו שוקלים מה לעשות
יש בעיית הפחדות
סיפור יד שניה מספר על אחות בתל השומר שכאשר זוג הביע בפניה את דעתו נגד חיסון הצהבת, היא ענתה משהו בסגנון "ומה אם בדרך הביתה תהיה לכם תאונת דרכים, והתינוק יקבל מנת דם נגועה...."

הבעייה שלי היא שאני לא מצליח למצוא מידע מאוזן ונטול אינטרסים (אני חשדן מטבעי)
אשמח אם למשהו יש לינק לאתרים אינפורמטיבים.
גם הצד השני של המתרס אינו נקי ממניפולציות ושקרים קטנים, לדוגמא , חלק קטן של הפאזל שהצלחתי להרכיב לאחרונה מדבר על כך (מופיע גם באתר של חסון) ש לאחר הכנסת החיסון נגד שעלת בגרמניה עלתה התחלואה מהמחלה ב 17% והתמותה ב600% (עליה של פי 7 בתמותה משעלת).

ואז נוסף פריט המידע החסר (שמצאתי באתר אוסטרלי המתנגד לחיסונים)
הנתון הגרמני הוא מדוייק, מה שלא צויין הוא שמדובר בשנים 1943-1945 ,נו באמת...

רק לגבי פוליו: אני מסכימה שהמחלה קשה, ולדעתי מצדיקה חיסון, אבל הנזקים הגדולים הם באחוזים נמוכים מאד, עפ"י ה-CDC. רובם חולים במחלה כהצטננות קלה. גם למהחיסון (החי) יש אחוזים מסוימים (קטנים מאד) של שיתוק.
אני לא נגד חיסונים, אני כן בעד חיסון סלקטיבי. אם רכיב השעלת בחיסון הוא המסוכן בין השלושה, וגם זה שיעילותו מאד מוטלת בספק, ובני כבר עבר את גיל שנה (בגלל שהוא חולה כל הזמן, או לפחות מצונן, ולא נכון בעיני לתת חיסון לילד חולה) המסוכן בשעלת, אני בהחלט שוקלת לוותר על החיסון הזה (ולתת DT).
לגבי אדמת - נכתב בעבר, אבל עדיין נראה נכון יותר לחסן את האוכלוסיה הרלוונטית, ולא לסכן תינוקות בשביל להגן על כל האוכלוסיה. ולא משנה כמה נמוך הסיכון.
ורק בשביל להראות אינטרסים - עד לא מזמן, אבעבועות רוח נחשבה למחלה קלה. לא נעימה, אבל גם לא מסוכנת (בד"כ. בסך הכל גם שפעת יכולה להסתבך). מאז שיצא החיסון, קיבלנו ממערכת הבריאות מכתבים (דרך הגנים! שזה מרגיז בפני עצמו - במיוחד שקיבל את זה גם התינוק, לפני גיל שנה שהוא הגיל המזערי המומלץ לחיסון) על כמה המחלה מסוכנת וכמה כדאי לחסן. מה השתנה? האינטרס....

כרמית, את לא ראית את הילדים המאושפזים באבעבועות רוח. הידעת שפצעי האבעבועות מהווים port of entry לחיידק הטורף? כל שנה יש לנו כמה כאלה. האם הם מתים? למיטב זכרוני, בארץ בכל שנה מת ילד מאבעבועות רוח. בממוצע.
אני מודה שיש גם שיקולים זרים (לי לפחות) של אבדן ימי עבודה למשק.
אבל אני יכולה לומר לך שהייתי בת 4 כשחליתי, ועד היום יש לי זכרונות מרים מכך. אחי, שהיה בן כמה חודשים אז, נדבק ממני והיה חולה קשה מאד. שלא לדבר על זה שלא חוסן כי מחלה בגיל צעיר לא מחסנת. לא נשארנו נכים או פגועים ולכן קשה לכמת את זה. האם צריך לחסן? לא יודעת, אין לי מספיק נתונים.
שעלת כדאי לתת עד גיל 6 שנים. הוא יעיל למדיי (מעל 90% אבל אני לא זוכרת כמה בדיוק), ולגבי סיבוכים - המספרים כל כך קטנים שעדיין קשה לעשות סטטיטיקה. אבל כשיהיה לי זמן אני אריץ חיפוש במאמרים החדשים יותר.
לגבי פוליו - שוב, הכל עניין של מספרים. כמה נפגעים מהחיסון וכמה מהמחלה. עד כמה שאני יודעת נותנים קודם את החיסון בזריקה (נקרא גם סאלק או IPV) ורק אחרי חודשיים נותנים את החיסון האוראלי (החי - סייבין או OPV) במשולב עם הזריקה כי אז הסיכוי לפגיעה הופך נמוך מאד.

אני ראיתי את הילדים שלי חולים באבעבועות רוח, בגיל 10.5 ח' ו-11.5 ח' (הצעיר עוד לא חלה) - וזה היה קשה. יחד עם זאת, המחלה יותר מסוכנת לבוגרים, וזו אחת הסכנות של החיסון (ואת כל מי שעונה שאפשר לחסן שוב אחרי 10 שנים, אני שואלת מתי לאחרונה התחסן נגד טטנוס. רובם המכריע לפני יותר מ-10 שנים, למרות שגם זה חיסון שצריך לחדש). כאמור - גם משפעת מתים ויש סיבוכים. זו עדיין מחלה קלה.
<אמרה כרמית תוך כדי מחלה, כשהיא בכלל לא מבינה מה היא עושה מחוץ למיטה ועוד בעבודה>.
למה שעלת עד גיל 6? (שאלה לא צינית. עד כה שמעתי שהמחלה מסוכנת עד גיל שנה).
ולגבי חיסון פוליו - אני יודעת. אם את יודעת את התשובה לשאלתי למעלה, לפני הדיון הזה, אשמח אם תעני.

שרון,
כתבת: עד כמה שאני יודעת נותנים קודם את החיסון בזריקה (נקרא גם סאלק או IPV) ורק אחרי חודשיים נותנים את החיסון האוראלי (החי - סייבין או OPV) במשולב עם הזריקה כי אז הסיכוי לפגיעה הופך נמוך מאד.

הבת שלי (1.4) חוסנה בחיסון המומת של פוליו (זריקה) לפני כשבועיים, והאחות בטיפת חלב קבעה לנו תור לטיפות לחודש אחר כך, לא חודשיים.
האם כדאי לדחות בחודש, כלומר לחכות חודשיים בין המומת למוחלש?

כרמית, ברגע שתוכחד מחלת האבעבועות (כשאף אחד לא יחלה כי כל הילדים יהיו מחוסנים והמבוגרים ברובם כבר חלו בעבר) לא יהיה מאגר של הנגיף באוכלוסיה ולא נצטרך לחסן כל 10 שנים. כרגע גם מבוגרים סובלים מנזקים מאוחרים של המחלה - הרפס זוסטר.

לגבי למה שעלת עד גיל 6, וההפרש הנחוץ בין החיסונים של פוליו - אני אבדוק ואחזור לכאן.

עד שתוכחד מחלת אבעבועות הרוח?!!!
לא חושבת שהיא תוכחד. מה שכן, החיידקים ילכו ויהיו אלימים יותר ויותר בעקבות החיסונים האלה.
מישהו בדק כיצד גודלו הילדים שניפגעו? האם ינקו? איזו תזונה היתה לאמם ולהם?
גם אני הייתי חולה במחלת אבעבועות הרוח בילדותי וגם בתי כשהיתה קטנה עברה אותה בצורה קלה למדי - אני נוטה לחשוב שמכיוון שינקה ומכיוון שתזונתנו טבעונית ואורגנית.
משום מה משרד הבריאות מעדיף להפחיד אותנו כל הזמן במקום להסביר לאוכלוסיה שבריאותה תלויה בסוג המזון שהיא צורכת ובאיכות החיים שהיא חיה.
לדברי יצחק בן-אורי (לזיכרוני הדל) החיידקים משנים את עצמם לפי הריקמה בה הם פושים, ואלו בעצם אותם חיידקים ורק שמות אחרים של מחלות וגם לשיטת קינגסטון הדרך הטובה ביותר להלחם בהם זה ע"י תזונה נכונה של גופנו, חיזוקו ולא החלשתו המזמינה חיידקים.

את הקטנה אני מתכוונת לחסן לטטנוס, אבל כרגע לא יותר מזה. (עוד חודש יום הולדת שנה @} )

החיידקים ילכו ויהיו אלימים יותר ויותר בעקבות החיסונים האלה.
אבעבועות זה וירוס.
בת של מכרה שלי מתה מסיבוכי אבעבעות, אז כשזה קרוב, זה נראה אחרת.
מחלת אבעבעות שחורות נכחדה מהעולם בעקבות החיסונים ולא הפכה אלימה יותר, לשפעת מחסנים הרבה פחות ובכול זאת כול כמה שנים יוצאים זנים אלימים יותר, בלי קשר לחיסונים.
נוגי

תודה נוגי.
לשפעת יש המון זנים, ובכל שנה מחסנים ב"קוקטייל" של הזנים שמנחשים שיהיו פעילים.
ואין המלצה לחסן א כל האוכלוסיה אלא רק אוכלוסיות בסיכון.

אני רוצה להזכיר שדף זה התחיל כ:

דף תמיכה לאמהות שרוצות לשקול את נושא החיסונים, אבל משהו לא מוגדר עוצר אותן.

מידע על חיסונים ודעות בעד ונגד, כולל סיפורי זוועה על מוות מחיסונים אצטרה אצטרה, יכול להופיע דחיית חיסונים , הפרדת חיסונים , חיסונים מבחירה .

נראה לי לא הוגן לערבב בין הדפים, וגם חסר תועלת, כי המידע חוזר על עצמו או מתפצל לדפים שונים.
ועוד נקודה, לטובת התמיכה, חלק מההתלבטות לא לחסן היא בגין נזקים (עקיפים?) שהרפואה לא מתייחסת אליהם כנזקים מחיסונים, כגון: אסתמה, דלקות אזניים חוזרות ונשנות (ומחלות דומות), הפרעות קשב וריכוז ועוד.
כך שמידע 'רפואי' על כמה שהסיבוכים האפשריים מחיסונים הם נדירים, לא בהכרח מעודד את מי שמתלבט בדף זה.

<נמרה מקוה שהבינה נכון את מה שקורה כאן>

הממ... כשביקשו את המידע לעיל, נכנסתי גם ל חיסונים מבחירה , ונראה היה לי שכאן יותר מתאים. אבל אם לא אז לא.
מי שירצה שישאל אותי בדף שלי.
גם ככה נראה לי שאחרי מה שקורה ב הקול של באופן טבעי אני אקבל מכתב פיטורין בקרוב.

שמעתי בחדשות שמשתוללת מגיפת הפטיטיס A בסיני.
מומלץ לא לקחת ילדים לא מחוסנים לשם.

אני אקבל מכתב פיטורין בקרוב
אין דבר כזה.
מ"באופן טבעי" ישחרר רק העכבר הפרטי שלך.
(לא החלטתי איזה פרצוף מתאים כאן, ולא מצאתי פרצוף ממזרי שקורץ להימנונים ישנים של מחתרות ותיקות)

בזמנו פתחתי את הדף כדי לקבל עזרה בנושא של חיסון סלקטיבי.
בינתיים הדף התבדר למרחקים ארוכים, אני מבטיחה לערוך אותו ברגע שאוכל.

העניין הוא כזה:
תמיד מדגישים פה באתר את הבחירה האישית ושיקול הדעת האינדיבידואלי של ההורים בנוגע לחיסונים.
מצאתי, שזה בדיוק הדבר שבולם אותי.
אני לא מצליחה להגיע למצב שאני קוראת מחקרים, מראיינת רופאים, בודקת, שוקלת, ובסוף מחליטה איך ומתי לחסן.
במיוחד אחרי לידה, שאז אני חלשה מאד במשך זמן רב. ואז, כך הסתבר, פעמיים הלכתי לפי הנורמה.

הנורמה היום היא פשוטה, אם תרצו אלגוריתם פעולה פשוט:

בהוולד תינוקך, גשי לטיפת חלב הקרובה, שלמי 600 ש"ח.
הגיעי לפגישות שייקבעו לך אחת למס' שבועות או חודשים, בהם יחוסן תינוקך

מה פשוט!

מה שרציתי שייווצר הוא "מתכון אלטרנטיבי", שאולי יהיה פשטני אבל יהיה נקודת פתיחה בשבילי ובשביל אמהות אחרות.
לדוגמה:

לפני הלידה, ערכי בדיקת דם כדי לוודא שאינך נשאית צהבת
בבית החולים לאחר הלידה, הציגי תוצאות הבדיקה כסימוכין לרצונך לא לחסן.
בהוולד תינוקך, גשי לרופא המשפחה פעם בשבועיים לבדיקת משקל/גובה.
בגיל קבעי תור לרופא מהרשימה הבאה __
עד גיל שנה הקפידי על 1.2.3.4. בעוד הילד אינו מחוסן כלל
בגיל שנה, חסני ל באופן פרטי, אפשר אצל ___
בגיל שנתיים, חסני ל באופן פרטי, אפשר אצל ____ את החיסון קונים ב __

וכן הלאה.

אפשר להוסיף גם הסתייגויות, של מתי כדאי לחסן מוקדם יותר, ומתי כדאי לדחות יותר.
(גם בטיפת חלב מסתייגים: לא מחסנים כשהילד לא מרגיש טוב.)

אני משערת שיש אימהות שזעמן יגאה על כך שאני מבקשת מתכון פשוט.
יכול גם להתפתח דיון רחב יריעה על החשיבות של שיקול דעת אישי בכל צעד ושעל.
אני לא חולקת עליכן, אלא רק מנסה למצוא פיתרון מציאותי לבעיה שנתקלתי בה כבר פעמיים. ולדעתי, אני לא היחידה.

שליחה על ידי אממא* » 01 יוני 2004, 13:50

אני חיסנתי את בתי באופן סלקטיבי ודעתה של שרון, כרופאה וכאמא שדעותיה טובות בעיניי, חשובה לי. האם באמת כדאי לשלוח אותי הלוך ושוב לכל מיני דפים אחרים כשהגעתי לכאן בגלל הכותרת שהתאימה לי?

אם שרון עוד כאן אשמח לשמוע ממך בנושא:
חסנתי את בתי נגד: דלקת קרום המוח, פוליו, טטנוס.
באיזה גיל צריך לחסן ילדה נגד אדמת כדי שהיא לא תהיה בסיכון לחלות באדמת בהריון?
האם את שאר החיסונים אפשר לתת בגיל מאוחר יותר (היא בת שנתיים וחצי) או שלא כדאי כבר?

ממחקרים שונים שקראתי, עדיף לפצל חיסונים ולתת בגיל מאוחר יותר, מדוע משרד הבריאות לא מתחיל לחסן תינוקות בגיל מבוגר יותר נגד מה שאפשר, האם באמת חיוני לדעתך לדחוף לתינוקות קטנים חיסונים מרובים ובבת אחת?

נגד אדמת אפשר לתת עד חצי שנה או שלושה חודשים לפני ההריון. אני לא זוכרת בדיוק. אבל בכל אופן אם תתחסן בגיל ההתבגרות זה יהיה מספיק רחוק מההריון שלה (אני מקווה...)
שעלת ממליצים עד גיל 6-7
צהבת B לפני הגיל בו אפשר להתחיל (סקס...)
לגבי חיסונים נוספים - תשאלי ספציפית יותר ואני אשתדל לענות.

שליחה על ידי אממא* » 02 יוני 2004, 22:23

וואו, גם רופאה וגם בעלת חוש הומור - אני עפר לרגלייך (-:

הסיבה שלא נתתי את כל החיסונים היא שהבן האמצעי שלי הגיב רע מאוד לחיסונים והפך מאוד אלרגי ואסמתי בגיל מאוד צעיר (אפשר כמובן להגיד שזה לא קשור, אבל ממה שקראתי וממה שראיתי אצלו יש לדעתי קשר). כיוון שאני מאוד אלרגית אני רוצה לנסות למנוע את זה מבתי ולכן נתתי רק את החיסונים שהבנתי שהם בגדר סכנת חיים:
פוליו, דלקת קרום המוח וטטנוס.
היום יש לי הרהורים שניים וחששות. לאור מה שאמרתי ולאור העובדה שאני רוצה לתת כמה שפחות חיסונים, גם אם זה אומר שהיא תחלה במחלות ותתחסן אז (למשל אבעבועות). מה בכל זאת נראה לך כדאי לתת עכשיו (גיל שנתיים וחצי), על מה אפשר לוותר ומה צריך לתת בגיל מאוחר יותר.

בואי נעבור על תכנית החיסונים של הילדים ככה שלא אשכח כלום:
הפטיטיס B - תדאגי שתתחסן בגיל שעוד תוכלי "להחליט עליה" שהיא מתחסנת. כי בגיל ההתבגרות לא בטוח שתקשיב לך. וזה הגיל המסוכן.
DTP - חיסנת
HiB- חיסנת
פוליו - חיסנת
MMR - עם אדמת אפשר לחכות עד חצי שנה או שלושה חודשים לפני הריון (לא זוכרת כמה במדויק, אבל זה סדר הגודל)
חצבת וחזרת - נו, נקווה שבחצבת לא תחלה כי זו מחלה עם סיבוכים נוירולוגים מאוחרים קשים. חזרת יותר קל. אבל גם לזה יש סיבוכים וילדים מתים. ציטטתי איזה מאמר, אני כבר לא זוכרת באיזה דף.
אבעבועות - שוב, כמו חזרת. אפשר לא לחסן. אבל קחי בחשבון שבכל שנה ילדים רבים מאושפזים בגלל סיבוכי אבעבועות. ילד או שניים בשנה מתים מזה.
תראי מה קרה לחזרת חצבת ואדמת - היום כבר כמעט ולא רואים אותן (אני לא ראיתי. למעט ילד פגוע מוחית מחצבת שארעה לפני מספר שנים. אז אני יודעת שהוא היה חולה, אבל לא ראיתי את המחלה עצמה).
צהבת A: אפשר לא לחסן. במקרה של חשיפה היא תקבל נוגדנים (חיסון סביל) - תראי מה כתבתי על הסכנות שבמתן חיסון סביל בדף של השאלות.
פעם בכמה זמן יש מגפה של צהבת A. הרוב עובר בקלות יחסית (מחלה מאד לא נעימה, אבל אני מדברת על הסיבוכים), חלק קטן מתדרדרים ומגיעים להשתלת כבד. זה קרה לילדה הראשונה בחיים שלי שראיתי עם צהבת. קשה להשתחרר ממראה כזה.

אני לא יכולה לומר לך מה כדאי לוותר. זו החלטה שלך. אני יכולה לכל היותר לספק לך אינפורמציה. ותשאלי גם את אנשי החיסונים האלטרנטיביים, ותחליטי מה טוב לך.

שרון, אם נתייחס רק לאספקט של הסיכון לסיבוכים - את מסכימה עם הטענה שתנאי היגיינה, תזונה ובריאות כללית הם חלק חשוב בהסתבכויות?

תנאי היגיינה - לאו דווקא.
מה קובע אם ילד עם אבעבועות יפתח דלקת ריאות וימות?
היגיינה?
לא
תזונה טובה?
ייתכן שכן
בריאות כללית?
ייתכן מאד שכן. מה זה בריאות כללית (חוץ משם של קופ"ח..). איך משיגים אותה?
אני לא יודעת בוודאות.
אין לי מושג כמה משקל יש לדברים הללו בסיכון לסיבוכים. אני חושבת שיש לאדם "נטיה". ה set-up של המערכת החיסונית הוא החשוב, ותורמים לכך כמובן גם הגורמים החיצוניים שהזכרנו - אבל עד כמה תרומתם?
הילדים שהגיעו לאשפוז עם אבעבועות, ברובם עקב זיהום של הפצע בחיידק הסטרפטוקוק ("החיידק הטורף") היו ילדים בריאים בגופם, בעלי תזונה טובה. אלה לא היו אוסף של "חלשלושים" שאינם אוכלים וחולים כל שני וחמישי. ילדים בריאים.
לא שאפשר לעשות מדגם מייצג מכמות הילדים שאני ראיתי, אבל ראיתי מספר עשרות במשך 5 שנים בבי"ח.

את יודעת מה? אני אנסה לחפש במדליין תחת גורמי סיכון לסיבוכים, ונראה מה ייצא.

תינוקות שניזונים מתמ"ל וממזונות תעשייתיים אחרים, הולכים למעון מגיל 3 חודשים וגדלים בתנאי היגיינה לא-מי-יודע-מה, אני מניחה שבעבורם החיסונים קריטיים יותר. למרות שבאופן פרדוקסלי, כמו שלדעתי יש יותר סיכוי שילדים אלה יידבקו במחלות שונות ויסתבכו יותר, עפ"י אותו רציונל יש להם סיכוי גבוה יותר להיפגע מן החיסונים.

מאחר שרוב התינוקות בארץ לא יונקים עפ"י המלצות משרד הבריאות (אאל"ט למעלה מ-80 אחוז מקבלים בקבוק תמ"ל כבר בביה"ח, ויש משמעות גדולה ל גיל של החשיפה הראשונית לתמ"ל, לא רק למשך ההנקה), ושרוב האמהות חוזרות לעבודה תוך 6 חודשים - אני מניחה שגם המדגם שראית בביה"ח היה בעיקר של ילדים אלה.

חוץ מזה, מה שרואים במוסך, זה את המכוניות שהתקלקלו, לא את כל אלו שנוסעות על הכביש ללא תקלות - ואם את רואה 8 מכוניות מאותו סוג, אין לך מושג אם בחוץ יש 10 (ואז זו כנראה מכונית גרועה מאד) או מליון (ואז היא מצוינת).

אני מניחה שגם המדגם שראית בביה"ח היה בעיקר של ילדים אלה.
אין לי מושג. הילדים הללו היו לרוב ילדים גדולים יותר.

לגבי קישור תמ"לים עם אמהות עובדות ועם היגיינה:
דווקא לילדים שחיים בתנאי היגיינה נמוכים יש לרוב אימהות לא עובדות. ככה זה אצל המעמד הסוציואקונומי הנמוך. רוב הנשים שאינן עובדות אינן "באופניות" .
הפריע לי הקישור של היגיינה לאמהות עובדות. אין קשר.
דווקא חשיפה לזיהומים בגיל הרך גורמת לעירור המערכת החיסונית.
כמו כן הוכח שילדים שחיים בתנאי היגיינה ירודים חשופים פחות למחלות האלרגיה והאסטמה.
בקיצור - לא חד משמעי העניין.

לא התכוונתי שיש קשר. בפיסקה הראשונה מניתי שלושה גורמים, ובשנייה - שניים - עבודה ותמ"ל. ממש לא חושבת שיש קשר בין הגיינה בבית לבין עבודה מחוץ לבית, וגם לי הגיוני שאם כבר אז להפך.
לעומת זאת, הגיינה של ילדים במעונות - שאני. (בתור אמא לילדים במעונות. לא שהמעונות לא נקיים, אלא הנזלת ושאר הפרשות הגוף הקולקטיביות)

אז זהו, שההיגינה הזו לא אמורה להחליש ילד. ואולי אף לחזק (?).
לא יודעת.
לא מצאתי מספיק מידע באינטרנט. אולי לא עשו על זה מחקרים רציניים? או שאני סתם לא מצאתי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/quer ... t&[po]list uids[/po]=12423611
סתם קישור שמצאתי שמדבר על חומרת וריצלה ומצב תזונתי. הם לא מצאו קשר. אבל הם מדדו מצב תזונתי לפי עובי הזרוע (איפושהוא באפריקה).
לא יודעת. מודה. מה תעשו לי?

נמשיך לאהוב אותך (-:

חזרת יותר קל. אבל גם לזה יש סיבוכים וילדים מתים. ציטטתי איזה מאמר, אני כבר לא זוכרת באיזה דף.
שאלות על חיסונים
_http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi? ... t&[po]list uids[/po]=12867830
מאמר לגבי חזרת:
בין השנים 1999-2000 פרצה מגפת חזרת בצפון דבלין. מקום בו שיעור החיסון היה נמוך מאד (מתחת ל 70%). 355 חלו, 111 ילדים הגיעו לבית חולים.
מתוכם 13 נזקקו לאשפוז בטיפול נמרץ. 7 הונשמו הנשמה מלאכותית. 3 מתו.
או כמו שכתוב במקור:
Three children died as a result of a vaccine-preventable illness_

אני מחזירה את הדיון פה לגבי האבעבועות רוח. נדמה לי שמיציתם את הענין אבל אני גם רוצה להוסיף שכעת אני עדיין בשלבי החלמה של התינוקת (שנה ועשרה חודשים) ושל הבת הגדולה (עוד מעט בת חמש) ואין לכם מושג איזה סיוט זה היה. הבת הראשונה שלי ינקה עד גיל שנתיים וחצי (למי שעשה איזשהו קישור) והיא חטפה את זה מאד מאד קשה. חשבתי לעצמי אולי לפחות התינוקת לא תקבל (אני הרי מניקה....) או שתקבל את זה "קל" אבל זה היה עוד יותר גרוע מהגרוע. איפה לא היה לה - בפה, בחיך בלשון, בעפעפיים מתחת לעיניים בישבן בפות. היא נראתה כמו פיצה!
איזה סבל של חודש שעוד לא נגמר (כי עכשיו זה מגרד, ויש פחד שלא ישארו חורים בפנים היפות שלהן).
לסבא שלהן היה רעיון - לצלם אותן ולהראות לכל מי שמתלבט. לא צילמתי, זה פשוט טראומטי בשבילי וטוב שאני אחרי. (כאמור, הקטנה עדיין מבריאה לא כל הפצעים הגלידו והפחד מזיהומים עדיין מקונן בי).
זהו, תחליטו מה שתחליטו. אם אני הייתי יודעת שהשנה ושנה שעברה הן (האבעבועות) התפרצו בצורה כל כך קשה לא הייתי חושבת פעמיים (שנה שעברה כן חשבתי פעמיים ולא חיסנתי ובמזל מזל מזל הן לא נדבקו בשנה שעברה)
יום נעים לכולם | תינוק |

אני חטפתי אבעבועות בגיל 4.
יש לי מספר זכרונות ילדות טראומטיים. זה אחד מהם (יחד עם מלחמת יום-כיפור, להבדיל).
אני זוכרת את המחלה לפרטי פרטים. כולל איפה היתה האבעבועה הכי מעצבנת.
ואני חטפתי את זה קל, לדברי אמא שלי.

לגבי חזרת, רצוי לזכור סיכון נוסף: היא עלולה לגרום לעקרות אצל בנים.

_דווקא חשיפה לזיהומים בגיל הרך גורמת לעירור המערכת החיסונית.
כמו כן הוכח שילדים שחיים בתנאי היגיינה ירודים חשופים פחות למחלות האלרגיה והאסטמה._
אז מה זה אומר? שככל שניתן יותר חיסונים הילדים יהיו פחות חשופים לאלרגיה וכדומה? סתם נקודה למחשבה.

לא קשור לחיסונים. קשור לסטריליות של הבית והסביבה הקרובה.

שליחה על ידי אממא* » 08 יוני 2004, 11:17

אני בלחץ. הקטנה משתעלת כבר כמה ימים (פלוס נזלת, בלי חום). כיוון שהיא לא חוסנה לשעלת בכל פעם שהיא משתעלת אני נבהלת. האם זה אומר שאולי הייתי צריכה לתת את החיסון ודי? אולי כן. אני די מייןסטריימית וההתמודדות עם הסביבה קשה לי. היום אלך לרופא הילדים והוא בטח יצעק עלי (טוב, הוא לא יצעק, סתם יעשה פרצוף). את החיסון של ה DTP נתתי בלי השעלת (DT( ולכן נראה לי שהיום כבר אי אפשר לתת את השעלת בנפרד. נכון?

בקיצור, אשמח לתגובות (אוהדות (-: )

נ.ב. נכון שבדרך כלל האמהות יותר מוטרדות מנושא החיסונים מאשר האבות? או שזה רק אצלנו?

האמהות יותר מוטרדות, נקודה

תגובה אוהדת - כולם משתעלים עכשיו.
בת כמה הילדה?
שיעול של שעלת זה משו איומונורא! זה לא סתם שיעול.
זה שיעול ממושך שלקראת סופו הופכים אדומים וכחולים ואז כשסופסוף לוקחים אוויר זה נשמע כמו שריקה כזאת נוראית.
בקיצור - מה שאת מתארת לא נשמע כמו שעלת כלל וכלל ועיקר ולא וזהו ותוציאי לך את זה מהראש.

מספיק אוהד?

ולגבי החיסון - אי אפשת לתת שעלת לבד. אבל DT זה משהו שנותנים הרבה במהלך החיים, אז אני מניחה שאין בעיה לתת יותר מהנחוץ אם רוצים להשלים את השעלת. אבל אני לא מבינה גדולה בתחום זה.

מזתומרת DT זה משהו שנותנים הרבה במהלך החיים ? כל פעם שמחסנים נגד טטנוס מחסנים גם נגד דיפתריה? בכוונה (כלומר, גם את החיסון של דיפתריה צריך לחדש)?

שליחה על ידי אממא* » 08 יוני 2004, 12:45

מותק את שרון (-: אוקיי נרגעתי. אבדוק מה שאמרת בקשר לשעלת. אני מאוד לא רציתי לתת את זה בגיל מוקדם בגלל כל מה שקראתי בנושא האוטיזם. כמובן שככל שהילד גדל החשש הזה פוחת.

כבר שאלו אותך בקשר לאבעבועות - הבנתי שאם חולים באבעבועות (לא חיסון) מתחסנים לכל החיים לעומת זאת אם מקבלים חיסון יש חשש לחלות במהלך החיים שוב. האם זה נכון? אם כן נראה לי שעדיף להידבק, לא?

לגבי אוטיזם - לא ידעתי שקשור ל- DTP, ידעתי רק לגבי ה- MMR. וגם זה אולי בסוף לא קשור.

לגבי אבעבועות - זה נכון. המטרה הסופית היא להכחיד את המחלה מהעולם ואז לא נצטרך בכלל חיסון.
יש שיקולים רבים לחיסון - בעד ונגד - וכבר נכנסנו לדיון הזה בעבר. אני עם הזכרון שלי... מישהו זוכר איפה?
אולי ב רופאים כותבים על חיסונים ?

שרון, לגבי הדיון על אבעבועות רוח, אם תמצאי אותו, תעבירי אותו לדף שלו, (או שתגידי לי)
ולגבי הקשר בין חיסונים ואוטיזם, מעניינת אותי דעתך על המחקרים שם. האם ידוע לך אם חיסונים בארץ עדיין מכילים תימרוסל?

שליחה על ידי אממא* » 09 יוני 2004, 09:02

נמצאו חיידקי פוליו אלימים בביוב של גוש דן - כך כתוב היום ב'ידיעות אחרונות'. ממליצים שם לכל ההורים שטרם
חיסנו את ילדיהם לעשות כן במהרה. לידיעתכם.

הנה הקישור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2929327,00.html

אני עדיין לא חיסנתי את הבן שלי (4 חודשים)
גם כי עדיין לא החלטתי, וגם כי הוא חולה די הרבה ולא רציתי להעמיס עליו עוד.
מה אתם אומרים? אולי דווקא אם הוא חולה הרבה, הוא חלש יותר, ויש יותר חשש שידבק, ח"ו?

הי ליידיס, מה איתי?! (יעני, אבא)
גם אנחנו צריכים תמיכה...
במיוחד אנחנו שמודעים לצד הנשי שבנו

גם אנחנו חלק מההחלטה המושכלת, כמה שאפשר, אם לחסן ואם כן מה ומתי.

< האם יתקבל צוויליך בתור אם של כבוד למעגל האמהות? >

טוב לא צריך, אני יוצא.
סקסיזם. המממפף

<צוויליך מוצא ענין לענות בו

>

טוב לא צריך, אני יוצא.

צוויליך, אל תלך! כמוני כמוך, מגששת באפילה, מוותרת על חיסון הצהבת עד גיל מאוחר יותר, וחרדה מעט כיוון שתיאורטית הבטחתי לטיפת חלב לתת חיסון משולש בגיל שלושה וחצי חודשים. האם זה יקרה? לא בטוח.

צוויליך,
ראיתי עכשיו את הדף ב-מה חדש, ומיד קפצתי "מה זה אמהות? למה, הן היחידות שזקוקות לתמיכה בנושא?". ונכנסתי, וראיתי את ההודעה שלך, אבל גם ראיתי בראש הדף שהוא עכישו בפירוק, כך שלא ברור אם הוא ישרוד בכלל ויש טעם לשנות (שהלא שינוי שמו יביא הנה אנשים שלא קוריאם אותו בד"כ).
שיניתי.

צוויליך וקומה - איזו תמיכה:

מול הממסד

מול המשפחה

מול עצמכם

?

הסימן שאלה ברח שמאלה -

התכוונתי שיש כלמיני סוגיות בנושא הזה. איזו תמיכה אתם מחפשים (לא שיש לי יותר מדי, רק כמה רעיונות כלליים)

צוויליך כמו כל האנשים שהוא רואה במראה בבוקר
רוצה לאכול את המקל משני קצותיו
ולהשאיר אותו עוגה.

יעני מצד אחד הוא רוצה להשיג מידע על החיסונים ולקבל החלטה מבוססת מידע
ויעני מצד שני הוא חושש שהמידע עשוי רק להתחזות למידע ובעצם הוא כה מעורבב עם בבל"ת והטפות ונטיות לבב עד שאנה הוא בא.

פחדן צוויליך.
הצורך הנואש באליל עם חלוק לבן (כמו ה" " "מדענים" " " בפרסומות לאבקות כביסה

) שיגיד לו איך צריך לחיות.
"כן, כל זה טוב ויפה, אבל עם עובדות מדעיות (הו!!) לא מתווכחים."
והנה ההרגשה ששוב מורחים אותך.

מה הפתרון? לקרוא עוד? עוד אתרים על נזקי חיסונים? ספר על האלטרנטיבה? פמפלטים של משרד הבריאות בטיפת חלב? בלייזר?

צוויליך רוצה
א. לקרוא שוב את 3 בסירה אחת
ב. שמישהו יספר לו בשקט באוזן את מה שחשוב לדעת - בתמצות ורצוי בחרוזים
ג. ושואותו מישהו יבטיח לקחת אחריות ולבוא לרפא את הקטנה אם משהו יקרה.

זה הכל.

בזמן התקפי מציאות הקופצים עליו לעיתים, נוגהת התובנה על צוויליך שהיחיד שיספר לו באוזן את מה שחשוב לדעת זה רק מי שהוא רואה במראה בבוקר.
אבל אח"כ כשהוא חוזר להזות הוא מוסיף לקוות.

תמיכה . . . מול עצמו.

טוב... ברור שאני לא יכולה לעזור לך, כי גם אני די בדיוק ככה. ועוד יותר - אם לא הייתי עם בנזוגי הייתי מחסנת בלי לחשוב פעמיים. רק בגלל סוג של מחשבה שהיה קל לי לחשוב. דיפולט. מאז קצת השתנו אצלי דברים, בעיקר בגלל:

הבנזוג. הוא לא לא לא פשרן בקטע הזה. הוא עובד בדירה של מפגרים ששניים מהם במצב הזה בגלל חיסון שעלת של לפני 20 ומשהו שנים. גם לפני זה הוא היה נגד. מאז... מיותר להוסיף.

יגידו לך - "אה, נכון, החיסון ההוא. אבל עכשיו יש חיסון חדש". אבל גם על ההוא אמרו שהוא בטוח, ורק אחרי שהחליפו (ממש לא מזמן) הסכימו להודות שהוא "בעייתי".

אותו הדבר עם חיסון פוליו בטיפות. עכשיו פתאום משנים את זה. עד עכשיו זה היה "בטוח" ועכשיו פתאום לא. דברים כאלה מעוררים מחשבה.

הומאופתיה. אנחנו בטיפול אצל הומאופת (שהוא גם רופא רגיל בהכשרתו) שהדברים שיש לו להגיד על כל הנושא היו מעניינים מאוד. הוא גם נגד כל החיסונים ההומאופתים.

בגדול - אהבתי מה שכתבו כאן איפשהו. או אולי לא כאן. שבכל מקרה האחריות היא שלך גם אם אתה מחסן הכל לפי התוכנית. גם בזה יש סיכונים. וכאן נכנסת לסיפור גם תפיסת עולם (למשל כל מה שיש להומאופתיה להגיד על זה. אלינו זה מאוד מדבר).

טפו-טפו. זה נושא מאוד מורכב. זה עניין מאוד אישי לדעתי.

רק בריאות !

שכחתי לכתוב, אם זה מעניין אותך, אנחנו חיסנו כמה חודשים אחרי גיל שנה - טטנוס ופוליו (ודיפיתריה שמגיע עם הטטנוס נדמה לי). עם הקטן, עכשיו בן שנה, חבר שלי מבקש לחכות עד שילך, לראות את מערכת העצבים יותר "בשלה" ואז להתחיל גם איתו...

באינטואיציה לא נתנו לה (לגדולה) את הטיפות של הפוליו. היה לנו תינוק טרי בבית ולא רצינו בכ-לל את זה בבית. אז נשאר לנו איתה עוד סשן אחד לסיום החיסונים.

אגב, אפשר חיסונים מופרדים גם בטיפת חלב. לפחות בזו שלנו (ברעננה). הם בסדר גמור שם.

אנחנו שנה ועשרה ועוד לא חיסנו כלום.

צוויליך -

- אתה גדול!

עוד משהו ששכחתי לספר. לפני כמה שנים נסענו להודו. הלכתי לעשות את החיסונים האלה של לפני נסיעה. חניתי עם האוטו באיזה רחוב בתל אביב. אחרי החיסון (איזשהו מיקס חיסונים) הרגשתי חלשה נורא. לא יכולתי לנהוג. לקחתי מונית הביתה. בבית דיברתי בטלפון ונרדמתי עם השפופרת ביד.

הבנתי דרך עצמי, עוד הרבה לפני שהיו לי ילדים, כמה חזק להכניס לגוף חומרים כאלה. זה לא אומר שאני נגד, זה אומר שאני יודעת שיש לזה השפעה חזקה נורא. וזה, עם כל מה שכתבתי קודם, מעורר מחשבות שניות ורצון לגבש משהו סלקטיבי.

צוויליך
אני כל כך מזדהה איתך...
כרגע (גיל 18 ח') אני פועלת ע"פ : when in doubt, do nothing .

קשה לי להחליט בקשר לחיסונים- מה כמה ומתי.
את צהבת A, וויטמין K החלטתי לתת בטיפות.
בשבוע הבא היא בת חודש, ובגיל חודשיים נותנים את המחומשת. אני לא מצליחה למצוא על זה שום מידע מלבד דפים כאן שכל אחד מביע את דעתו, שזה חשוב ומעורר מחשבה אבל לא מספיק בעייני.
מצד אחד טטנוס ודלקת קרום המוח נראים לי חיסונים שובים, מצד שני אמרו לי כאן בטיפת חלב שאי אפשר להפריד בין החיסונים, מצד שלישי אני באמת לא יודעת אם אני רוצה להכניס לילדה שלי חומרים כאלה לגוף, כשעל כל פעם שאני שמה לה מגבון על הטוסיק אני מרגישה שהרעלתי אותה.
מזדהה עם צוויליך, וגם באמת לא יודעת מה להחליט ואיך. אין לי כלים.

אם מפגינים נחישות, אפשר להפריד כל חיסון בטיפת חלב.
אפשר לקבל יעוץ חיסונים מקצועי מרופאי ילדים קונוונציונאלים במרפאתו של ד"ר רוזנטל ברעננה.

אבי מספר לי על מגפת הפוליו שהיתה בראשון לציון כשהיה ילד(1945~). מחצית מהכיתה חלתה. אבל רק ילד אחד נפגע באופן קשה. שאר הילדים סבלו מתופעות חולפות של חום ברמות חומרה שונות. מחצית הילדים לא נדבקו כלל. אף ילד לא חוסן לפני המגפה. המסקנה המתבקשת היא שמערכת החיסון חכמה מספיק כדי להתמודד עם מחלה זו. השאלה שצריכה להשאל היא מה עשה את ההבדל בין אלה שלא נדבקו, אלה שנדבקו וחלו בצורה קלה ובין אלה שקיבלו את זה באופן קשה. אני לא רואה התמקדות של המערכת הרפואית במציאת הדרכים לחזק את החיסון הטבעי. הכיוון הוא כל הזמן לעבוד במקום הגוף על ידי "תרופות" אבל הפתרון האמיתי הוא לדאוג למערכת חיסון טבעית חזקה, שיודעת לזהות ולהשמיד כל דבר לא שייך החל מנגיפים ווירוסים וכלה בתאים סרטניים.

קשה לי לשון, האם לחסן את לונה הקטנה עוד שבועיים או לא? אם כן, מה? היא תהיה בת ארבעה חודשים (וואוו איזה גדולה) ולצערי את החיסונים של חודשיים נתתי לה, כי הייתי עוד המומה מהאמהות ולא הספקתי להתאפס על מידע.
אם אני רוצה להכניס לילדה שלי חומרים כאלה לגוף, כשעל כל פעם שאני שמה לה מגבון על הטוסיק אני מרגישה שהרעלתי אותה.
מזדהה לגמרי.
בנוסף לכך עוד חודש אנחנו באם לארץ, תחילת החורף, טיסה של 10 שעות ללונדון ומשם עוד אחת לארץ, נראה לי גם לא ממש בריא לתינוקת בת 5 חודשים.
בקיצור מחפשת תמיכה והמלצות קונקרטיות מה כן ומה לא. ואם יש משמעות לזה שחיסנו את הסשן הראשון (מה שלא נראה לי), האם חשוב להמשיך או שלא יקרה כלום אם לא נמשיך לסשן השני.
אוף, שאלוהים יעזור לי.

את צהבת A, וויטמין K החלטתי לתת בטיפות.
מתקנת את עצמי. רק ויטמין K נתתי, צהבת משום סוג שהוא או חיסון אחר, לא נתתי עדיין.
ועדיין מבולבלת ומתלבטת ובינתיים לא עושה כלום.

רוקדת לאור ירח לגבי חיסון לטטנוס בוודאות ניתן לעשותו בנפרד.
זה נכון שבסל התרופות הוא מגיע עם עוד קבוצת חיסונים, אך בידיוק השבוע רופאת ילדים אנטרופוסופית אמרה לנו כי את הטטנוס ניתן להזמין במיוחד כך שינתן במופרד מחיסונים אחרים. (היא חשבה שרצוי לאחר גיל שנה לתת טטנוס ופוליו, אנחנו נכון לעכשיו לא נותנים כלום).
בהצלחה והרבה בריאות

אנחנו לא חיסנו בכלל (שנה וחודש), מתכוונים בקרוב לחסן נגד טטנוס, אולי להתייעץ עם דר' רוזנטל. אשמח לשמוע רשמים מפגישת יעוץ איתו אם מישהו מוכן לשתף.
@}

את הטטנוס ניתן להזמין במיוחד כך שינתן במופרד מחיסונים אחרים
אבל אז הוא מגיע עם הרבה יותר חומר משמר שגם הוא בעייתי מאוד.

אני ממליצה לכל המתבלטים כאן להתייעץ עם ד"ר אמיר אניספלד: רופא ילדים והומיאופת. רמת אביב.
לנו עשה סדר בראש.
(התוצאה: לא מחסנים נגד כלום.)
כתבתי עליו פרטים בדף שאלות על חיסונים.

אגב, הייתי גם אצל ד"ר נועה פרנקל מ- טיפה מן הטבע. בכל זאת מעדיפה את אניספלד.

שאלה-
חיסנתי את בני (בן 5 חודשים) לפני כשבוע (2.8.06) במחומשת פעם שנייה (בפעם הראשונה היה חום ותחושה לא טובה יומיים. בחיסון השני הוא עבר ללא חום וללא סימנים מיוחדים). ב-10.8הבחנתי בנקודות אדומות ומסתבר שיש לו אבעבועות רוח. למזלנו, קיבל זאת בצורה קלה, בפנים בפרט וקצת בגוף. והנה אני מגיעה לשאלתי... האם ישנו קשר בין שני הדברים? האם ידוע חיבור כזה בספרות מאחר ואני לא יודעת ממי הוא יכל להידבק ומצד שני כבר ראיתי בקניון ילדה שיש לה אבעבועות והרופא אמר שאני השלישית שמגיעה אליו. האמנם צירוף מקרים בלבד?

ביום שישי, ה- 8/9/06, יערך מפגש של 'פרפרים בבטן', בחצר ביתנו במושב אורה, שבו ד"ר ליאורה אוריאל תרצה על חיסונים. ד"ר ליאורה אוריאל היא רופאה קונבנציונלית והומיאופטית, והיא אינה מאוד קיצונית לכאן או לכאן. יש חיסונים שהיא יותר מתנגדת אליהם ויש כאלה שפחות, ובכל מקרה היא מסבירה היטב ומקלה קצת על ההחלטה.
בנוסף תהיה במפגש גם הרצאה של יעל וולף, מדריכת הנקה ודולה לאחר לידה, על התמודדות עם בכי.
המפגש יחל ב- 10:00 בבוקר וההרצאה של ד"ר ליאורה אוריאל מתוכננת ל- 12:00. יהיה גם זמן לשאלות ותשובות
מוזמנים עם תינוקות, פעוטות וילדים. אנחנו מבקשים לתת 20 ש"ח לטובת ההרצאות והכיבוד (אבל ברוח 'באופן', לא חובה).
לקבלת פרטים, הכוונות ושות' אתם מוזמנים להתקשר 02-6417136 או 050-8621822, לדנית
או לשלוח לי מייל ל- [email protected]

אז איפה בעצם אפשר לקרוא וללמוד על חיסונים?
מי יודע על קישורים מתאימים?
אנחנו לקראת לידה והגיע הזמן לברר..

מדור חיסונים
אמנם קצת בבלגן, אך יש שם לא מעט מידע.

לא מצליחה למצוא את עצמי שם...
יש עוד אתרים או אופציות?

החלטנו לחסן בגיל שנתיים, בנפרד... נו אז מה? אז החלטנו...הוא עכשיו בן שנתיים וחצי (בגן קטן) והנה חורף ונזלת ועדיין לא התחלנו... ולאחרונה נפצע פעמיים, אחורי הראש וסנטר... ויש לו אחות בת חצי שנה (כמובן שעדיין לא)
אני דוחה את זה כי אני לא שלמה עם זה...
אבל אני מרגישה מזה חסרת אחריות, כי הסיבה שאני לא מחסנת היא כי הרוח שלי נושבת לשם, מזדהה עם האנשים שבוחרים לא לחסן, אבל זה ממש לא ברור ומובן אצלי. אם משהו ישאל אותי לא יהיו לי תשובות...
ומתוך תחושות של חוסר אחריות צומחים להם פחדים עם כל שריטה וכל שיעול...

הלווו... משהו שומע אותי?
יש פה משהו בכלל?

חוץ מהמסגרת הצהובה שכ"כ רלוונטית? משהו עומד מאחריה או שזה אקראי?

הדף בתהליכי פירוק לגורמים. חלק מן הדברים נמחקו, או הועברו לדפים אחרים
סיימו להעביר? דף_ למחיקה ??

אולי יש לכם הצעות לתמיכה בהורים המעוניינים לחסן באופן סלקטיבי?...
יש לי בן בגיל שנה ו8 ובת בגיל 3 חודשים. הגדול חוסן בצהבת הראשון (בגיל חודשיים בערך..) ובעוד חיסון (נראה לי משולש או מחומש..) וכששמעתי על זוועות החיסונים והמתכות החלטתי לעצור כי הוא ינק ויש נוגדנים וכו'.
כיום אני תוהה לעצמי אילו חיסונים עוד עושים בכלל בגילו, איזה חשובים ואיזה לא?
לגבי הבת שלי, אני לא מתכוונת לחסן כעת אלא להתחיל חיסונים (וגם, אני מתלבטת אילו חיסונים באמת חשובים) רק מגיל חצי שנה, וגם זה- לא בחורף
ההתלבטות שלי היא גם כי עברנו לגור במושב, רפת ליד הדלת... בכ"ז קירבה לבע"ח משנה משהו מבחינת הצורך לחיסון הילדים.

הי מושבניקית,
בטח יגידו לך שיש דפים בנושא ויפנו אותך אליהם. ממה שכתבת קפץ לי נושא הקרבה לרפת ולחיות משק בכלל, וזה הזכיר לי שממש בימי האחרונים קראתי כתבה בנשונל ג'אוגרפיק על אלרגיות, שזו מגיפה שתופסת תאוצה בכל העולם המערבי. כיום חושבים שאחת הסיבות לכך היא חוסר חיכוך מספק עם חידקים מחיות משק. אפילו נכתב שם, שמה שהיה יכול להציל את אחד הילדים שיש לו סימפטומים קשים במיוחד, זה אם היתה להם בינקותו פרה שגרה איתם בביתם. סתם עוד זוית הסתכלות על נושא הרפת השכנה...

הדף הזה היה קיים פעם, ואני לא יודעת למה הוא נמחק.

החזרתי את התוכן שנמחק.
אמנם נאמר בהתחלה שהדף בתהליכי פירוק לגורמים, אך לשאלתה של גילית אם סיימו להעביר לא הייתה תשובה.
כך שאין כל ודאות שהתוכן באמת עבר לאן שהוא צריך. ואולי רק חלק מהתוכן עבר, ואולי רק מעט מהתוכן.
אז נא לא למחוק לפני שמוודאים דבר כזה.
וגם אז - חשוב לעדכן כאן לפני המחיקה, שהתוכן עבר ולאן עבר.

מכירים רופא/רופאה מחסנים בסביבה? כדי לחסן מבחירה צריך רופא/ה שיזמין החיסון ויחסן בעצמו/עצמה.

שליחה על ידי שני_מ* » 29 מאי 2013, 01:49

איזה גועל נפש של יום. מתקשה לישון. אפתח בשאלה, אם אינני נשאית של צהבת A יש טעם לחסן את התינוק?
דבר שיני רוצה לשתף ולהקיא מתוכי את הגועל נפש. בטיפת חלב היום הלכתי עם אמא של בעלי למדוד משקל וגובה ולסרב בנימוס לחיסון של גיל חודשיים.
מייד שתי אחיות טפשות חלב קפצו עליי מצד אחד (ועוד את לוקחת אותו לאירופה, הוא בטוח יחטוף משהו במטוס, ביפן יש התפרצות חצבת[לא ברורה לי ההערה הלא קשורה], הוא ימות וזאת תהיה אשמתך). מצד שיני קפצה עליי אמא של בעלי והתחילה להתנגח בי. בשלב מסוים אמרה "אני לא מוכנה שהם לא יחסו את התינוק, אני אביא אותו בלעדיה ותחסנו אותו" נותרתי עם פה פעור. טפשות החלב מייד התחילו להסביר לה שהיא לא יכולה מאחר וזה הילד שלי ואי אפשר לחסן בלי הסכמת ההורים. עוד שאלה חצופה "ואם אני לא מסכימה לזה, מה אפשר לעשות"? כאילו שאני אויר. שוב מסבירות לה שהיא לא יכולה לעשות שום דבר וגם הם לא. המשך הבדיקה היה משעשע. הילד רזה וגבוה כמו אבא שלו, הציעו לי לדחוף לו אוכל. הנהנתי משועשעת. אחר כך דולב הרביץ הופעה לאחות. שאלה אם מחייך ומיד חייך אליה חיוך משגע. הרים ראש יפה ואפילו פשפש אצלה בכיור. בסוף נסענו מטיפת חלב הביתה וכל הדרך ההורים של בעלי מדברים בטלפון רוסית אחד עם השיני. לא יודעת אם הם יודעים שאני מבינה רוסית ומתעלמים או שלא, אבל הם התחילו להגיד אחד לשיני שלא חיסנו אותו בגללי, וקיללו אותי דרך הטלפון והוסיפו ואמרו שבגללי דולב ימות. איכס איזה יחס! ואמא של בעלי בד"כ אשה נחמדה.... היום הזה גרם לי להרגיש שלא מכבדים אותי, למרות שאני לא חושבת שהתנהגתי אי פעם בצורה מעוררת בוז על ידם. רוצה להקיא מההתנהגות שלהם. מצטערת על הפוסט הארוך... רציתי לשפוך

שליחה על ידי אורי* » 30 מאי 2013, 20:43

ואו, חוויה קשה. טוב שאת בטוחה בעצממך ובדעותייך,כי קשה לעמוד מול הרבה אנשים והאשמותיהם.
למה לכתחילה היא באה איתך? (לא יכולה לחשוב שחמותי אי פעם תגיע איתי לאיזשהו רופא, זה גם לא הסגנון שלה בכלל,אבל גם כי ישר היא תנסה לשכנע אותי לתת כמה שיותר תרופות. אצלה כל המרבה הרי זה משובח. אז אני נמנעת לכתחילה לדבר איתה בנושאים האלה בכלל)
ידעת מה דעתה כבר קודם או שהתגלה לך רק היום?

שליחה על ידי שני_מ* » 31 מאי 2013, 12:31

היא באה אתי כי לא יכלתי להגיע לבד. רשמו אותי לטיפת חלב רחוקה מהבית כי לא העברתי כתובת לבית החדש במשרד הפנים ונשארתי שם בגלל שהאחות שלי ידידותית ללא נימולים ולפשפושים. לא יכלתי לנהוג כי היו לי בעיות עם הקיסרי שגרמו לכאבים מתפרצים מאז הלידה ועד אתמול שניתחו וטיפלו בזה. פחדתי לנהוג עם ילד בצורה כזאת. ידעתי שהיא לא תאהב במיוחד את העובדה שאנחנו לא מחסנים. עוד בהריון כשהיתה לי הפרדות שיליה היא באה לבית חולים והתחילה לדחוף לכך שאסכים לעשות בדיקות ולקבל טיפולים כמו סטרואידים להבשלת הריאות בזמן שידעתי שאני יכולה לסיים את ההריון הזה ולשמור אותו בפנים ואכן סיימנו 41 שבועות הריון בלי סטרואידים. למרות דעותיה לא חשבתי שתעשה מזה עניין כזה גדול, היא מכירה אותי, וגם אם כן, לא מפריעה לי כל כך התקפה של אנשים אחרים. מה שהפריע זאת הקיצוניות שבתגובה שלה והביטול המוחלט שלי. דבר אחד זה לעשות שיחה ארוכה על כמה שזה מפריע לה. דבר אחר זה לתכנן לעשות לילד שלי דברים בניגוד לרצוני ולרדת לרמה של קללות שלא שמעתי מאז חטיבת ביניים. ומדובר באנשים משכילים. הזדעזעתי

מזדהה לחלוטין עם כל המרבה הרי זה משובח. אותי גידלו כמעט לחלוטין ללא תרופות קונבנציונליות. לא ראיתי צל של אקמול כמעט אפילו. רק כשחליתי באבעבועות ושוב בצה"ל. לא יודעת אם זה קשור אבל תרופות משפיעות עליי חזק פי כמה מאשר על אנשים אחרים בהזדמנויות הנדירות בהן אני לוקחת אותן, וגם מחלות אצלי לא נמשכות יותר משלושה ימים ואני לא חולה כמעט. לעומת זאת בעלי מערה לתוכו 2-5 כדורים חזקים כמו אופטלגין בשבוע. ונדמה שאין לזה השפעה עליו והוא חולה הרבה. חשבתי שאחרי שהם ראו את זה הם הבינו שהגישה שלי לנושא הרפואה המערבית עדיפה, או לפחות שזה יתחיל לחלחל. מסתבר שטעיתי...

סתם בשביל ידע כללי:
החיסון הראשון התגלה, כאשר הייתה מגפה
ורק שתי בנות שחלבו פרות לא חלו באותה מגפה.
אותו אחד שגילה זאת, לקח חלבון של פרה ויצר בעזרתו חיסון.
וזה תופס עד היום- מחדירים חלבון זר כדי שיעורר תגובה חיסונית מהגוף. אגב זה חיסון נרכש. (יש גם חיסון מולד)

איך לספר לסבתא שלא מחסנים מבלי לעורר מחלוקת כבדה.
שוקלים לחסן רק אחרי גיל 3 .
בגיל 4 לערך מתפתח הbbb. מומלץ לקרוא על זה.
איך להתמודד עם הלחץ המשפחתי?

למה לא לספר שכן חיסנתם?
לא חייבים לדווח על כל דבר שאתם מחליטים.

לא מרגיש לי בכלל לשקר..
חס וחלילה זה מידע שחשוב שידעו קרובי המשפחה מדרגה כזו כמו סבא סבתא..
מצד שני זה נכון , לא אמורים לדווח על כל צעד.. אבל אם הנושא עולה , לא ארצה לשקר .. ולהתחמק זה גם לא מרגיש פתוח. רוצה שהקשר יהיה פתוח ואוהב .. אבל חושש שהנושא הכל כך רגיש יכל דווקא כן ליצור מתחים..