בן 14 פחד מכאבי שיניים

אנונימי

זהו דף תיאור מקרה ילדים

ראו גם: מדור ילדים ונוער | טיפול בריטלין | מדיטצית האפור

דיון שהחל בדף אלבאום דף אחר

אנונימי

שלום לכולם, אני מטפלת בשיטה , אנסה לכתוב בקיצור כי אני נמצאת בעיצומו של התהליך וחייבת לכם תודה ענקית על כל הדיונים כאן. כי הם אלו שנתנו לי את הכוח לקחת את מה שיש את הכלים האלו את השיטה הזו לשימושית גם בעבור הילדים הפרטיים שלי.!
וזה הסיפור- הבן שלי בן 14 כן כן לא פחות צריך לעבור טיפול שיניים , אף פעם זה לא היה קל איתו ובעבר השתמשנו בגז צחוק וזה עבד. הפעם הגענו למצב חרום עם כאבי תופת והילד נכנס לחרדה פניקה היסטריה התכווציות בכי נוראי , כל הסיפורים על רופאים שאחזו בו עלו וצפו סיוט. כבר שבוע הוא על משכחי כאבים, הצעת הרופאים היא לעבור את זה דרך הרדמה מלאה. החלטנו אני ובעלי שכל נושא ההתמודדות עםההחרדה זה משהו שהוא רק יתחזק ממנו אם יצליח להתגבר עליו. כאן נכנסת לתמונה העזרה שלכם דרך כל הסיפורים כאן באתר. גם אני מכירה את מדיציית אפור- והתחלתי לפעול: תחילה דיברתי עם הרופאה , אח"כ דיברתי עם הבן שלי , סיפרתי לו על המדיטציה, כבר כמה ימים אנו מגיעים למרפאה ועוברים ביחד תהליך ובכל יום משהו חדש קורה, תחילה זה היה רק לשבת על הכסא, בפעם הבאה לשבת וגם לפתוח את הפה, היום הוא הסכים לשבת בחוץ לפתוח את הפה לתרגל את המדיטצייה תוך כדי שאני נוגעת לו בתוך הפה ואחרי כמה ניסיונות גם מוסיפה רעשים דומים לאלו של המכשירים ובנוסף מנחה אותו לנשימה ולשחרור של הכיווץ בכל הגוף. הרופאה הזמינה אותנו לשוב הערב ולנסות שוב לטפל בו . המשך יבוא אם זה מעניין..... הבן שלי מודה לי ... ואני- מודה לך משה ולכם כותבי האתר- ת ו ד ה!

לסתיו
המקרה עם בנך מאוד מעניין. כל הכבוד לדרך ולבחירתך .
מאחלת לכם הצלחה רבה בהמשך.
אשמח אם תמשיכי לדווח.

סתיו

גם אני מחכה לשמוע כיצד התפתח הטיפול.
כל הכבוד על הכוחות וההתמודדות המשותפת.

ל סתיו אהבתי את הדרך שלך, נעים ללמוד ממך. אמנם שמעתי כבר על דרכים שונות לשימושי האפור, כולל הורדת הרגישויות בפה לצורכי אכילה ורגישויות שמיעתיות, כי זה עובד שם כמו שעובד על העור. אך החיבור לרופא השיניים זוהו חידוש מבורך ביותר. כל הכבוד.
ממתין בטור להמשך

הייתי אני,

אתמול כל כך רציתי להיכנס בסוף היום ולספר שהינה זה הצליח והבן שלי עבר בגדול את הטיפול היה אפילו רגע של בושה, ייאוש. התעייפתי - והוא כל כך ניסה לא ויתר לעצמו ישב כמעט חצי שעה על כיסא הרופאה ולבסוף אמר אמא זה חזק ממני אני לא מסוגל , הלכתי לישון מעט שבורה ואבודה ...
בלי מילים , האיש שלי לקח את התפקיד ונכנס לתמונה ישב איתו עד לשעות המאוחרות עבר איתו שוב על מה שהיה חיפשו את הרגע את השנייה שם הפחד משתלט ...
הבוקר קמתי בידיעה שביחד נעבור את המצב לא נוותר! כן זה תהליך ומה שאני מקבלת ממנו לכל הטיפול בשיטה וזו גם הסיבה שאני כותבת כאן זה כמה ההורים- אנחנו הם חלק מהותי מהתמונה לכמה תמיכה הם- אנחנו זקוקים, כדי להאמין. אני מוצאת שאני כותבת ובעצם ככה גם מדברת עם עצמי ...
ואם יש עוד עצה, מילה.... אני אשמח
דרך אגב כשחזר מבית הספר סיפר שיצא לו להפעיל את האפור הכהה בשיעור...
בכתובית שלי "הציפיות רק לכריות"

סתיו כל הכבוד, לא להתייאש, החיים ממשיכים ורמת המאמץ היא זו שתקבע את רמת ההצלחה בסופו של דבר. שווה להאמין ביכולת לשנות ולהשתנות.
האם הוא יודע להרפות את עצמו, כידאי מאוד ללמדו להרפות דרך הנשיפה את כל שריי הגוף. החרדה והפחד יושבים היטב בשרירים הקטנים כבגדולים. ברגע שלומדים להרפות למרות הקושי, היחס לכאב משתנה והפחד יורד.
כידאי שיבין מה הכוונה בלשחרר את עצמו מהמקום הכואב או המכווץ. הכוונה היא להוציא את המודעות שלו מהמקום המכווץ או הכואב. ברגע שהמודעות יוצאת מהמקום, הכאב והכיווץ משתנים מאוד, והופכים נסבלים עד לאפשרות שהוא יעלם.
חשוב שבכסא רופא השיניים, יצליח להרפות את גופו, כשההתחלה היא תמיד בכפות הידיים ובשרירי העיניים. לאחר מכן העורף, הגב העליון והתחתון, ולבסוף שרירי הלסת והרגליים. חשוב שיעסוק בשחרור המודעות שלו מגופו, לאורך כל זמן עבודתו של רופא השיניים. כך יוכל לנסות ולשמור על הרפייה בסיסית.
הכאב, ברובו הינו חרדה ופחד, ולא כאב פיזי ממש. הכאב הפיזי אינו עולה על 5-10% מסך כל תחושת הכאב.
בהצלחה.

סתיו
אשמח אם תשתפי בדרך שבה לימדת את בנך את מדיטציית האפור
שיהייה בהצלחה ... מלווה אותך

תודה על הכל:
לא ,אני לא מתייאשת , יש רגעים כאלה מזדנבים שנורא בא להרים ידיים להתייאש לבחור בדרך הקלה, שם אני מרגישה איך אני חיה בשני מישורים : מישור האימהות ומישור הטיפולי ואיך האחד מזין את השני, ואין אין לאן לברוח פשוט לקחת את הכל ולהפעיל. מה שקורה ביומיים האחרונים זה ימים של חופש מהטיפולים להתחזקות להקשבה ועולים דברים ומילים שזה פשוט מדהים... ולמרפאה נגיע אני מאמינה....
את מדיטציית האפור לימדתי מאוד פשוט: כשהוא אמר שהוא רוצה אבל לא מסוגל- אמרתי לו שיש לי משהו שיכול לעזור שידמיין פלטת צבעים בין לבן לאפור הסברתי שזה משהו שעוזר להוריד את הרגישות שיבחר איזה צבע שמתאים לו והוא די ברור בחר באפור שדומה כמעט לשחור ועוד אמרתי שיכול לבחור את המרקם בין מים ללבה והוא כמובן בחר לבה. עם הדימוי הזה העברתי מדיטצייה מהירה בספסל בחוץ ברחוב ליד המרפאה תוך כדי שאני נוגעת בכל איזור שאליו אני מכוונת שם גם חיברתי להורדת המתח ע"י הנשימה תוך כדי שנגעתי בפה.

זהו עברנו את זה.
כל פעם שאני מתיישבת לכתוב כאן אני שואלת את עצמי אם זה מתאים או מעניין....
הרגשתי הרגשנו איך הוא לא מוותר, בדרכו שלו גייס אותנו שנינו ליהיות לידו, לא ויתר אף רגע או שנייה על הפחד כדי שנבין כמה הוא זקוק לנו במסע הגדילה הזה מגוייסים בנישמתנו, נוכחים, מתבוננים יוצרים קשר עין, נושמים נראה לי כדי להתמלא רגע לפני פרידה/ היפרדות/עצמאות.
אגב אתמול בלילה לפני השינה סיפר שבדרך לבית הספר חשב על האפור ואני אומרת זה כבר שלו בפנים חלק ממנו ישתמש כשיצטרך.
ואני קיבלתי מתנה- עיבוי- עוד על משמעות גיוס ההורים בטיפול לטיפול.. תודה שהקשבתם,קראתם.. בי

סתיו

אני קוראת אותך ונמלאת צמרמורת. כל הכבוד לך ולבן זוגך על ההקשבה לדקויות, על הזיהוי המדויק של צרכיו ועל עצם היותכם הורים כל כך מודעים ובעיקר נוכחים.

אני עדיין לא מטפלת ולא פעם אני מתחבטת בשאלה לגבי גיוס ההורים לטיפול - איך אני עושה את זהועד כמה זה נכון להתעקש - אני יודעת שההסתייגות שלי מגיוס הורים נובעת מקושי להתמודד מולם ומחוסר ציפייה מכיוון שההורים שלי לא היו... ולקרוא אותך שם אצלי חותם עד כמה זה כן נכון וכמה חשוב לי להתמודד עם הקושי הזה למען המטופלים שלי.

תודה על השיתוף והלמידה העצומה,
אני אשמח מאוד לקרוא עוד ממך.
ליאת.

הופתעתי לראות איך לקחת (סתיו) את מדיטצית האפור ועבדת אתה על נושא הפחד מטיפול אצל רופא השיניים. בהסבר שלך על העברת המדיטציה, כתבת שההכוונה היתה להורדת הרגישות בחושים. האם המדובר ברגישות שלו למגע? רגישות כללית בפה או עבודה על הפחד?
אני עובדת בימים אלה עם ילד בן 9, בעל קו רגש עמוק המחובר לקו החשיבה. במקביל יש לילד רגישות שמיעתית (שלא מפריעה לו לדבריו) ומעט רגישות למגע. לימדתי את הילד את מדיטצית האפור. הוא עשה ואמר שאחריה הוא חש מאוד רגוע.
במפגש בשבוע לאחר מכן, הילד סיפר שעשה את המדיטציה שחש שהוא עומד להתפרץ. הוא למעשה הפעיל אותה כדי לא להתפרץ רגשית כשהוא חש שהוא לקראת התפרצות. הוא אמר שהוא השתמש בצבע אדום במקום אפור. אמר שזה עזר..
משה מה דעתך? האם המדיטציה יכולה לשמש גם לטיפול בנושא כזה?

לכל הכותבים, נהנה מאוד מכתיבתכם כל הכבוד על האומץ ועל המקומות אליהם לקחתם את הנושא.

מדיטציית האפור מיועדת להרגיע את רגישויות הייתר בכל החושים.
כל צבע אחר מעודד התגברות הרגישות, כך שניתן להשתמש בכל צבע שהאדם מרגיש שהוא מגביר את החיוניות.
כמובן שהאדום הוא החזק ביותר. נראה שבמידה ומשתמשים בצבעי הצ'קרות, ניתן להגיע להאצה, התגברות, חידוד מצד אחד ורגיעה מאוד גדולה מצד שני, של הגוף והחושים.
לאלו שישנה רגישות חושית, לא מומלץ להפעיל צבעים שאינם רגועים (אדום-כתום-צהוב-לבן, אלו ממריצים) לאחר וויסות החושים לאורך מספר חודשים, ממילא החושים מתפקדים ללא רגישות ייתר, על כן ניתן לתרגל איתם כל צבע שרוצים. במידה והרגישות מתגברת, הרי שכבר יודעים איך להורידה.

בנושא הרגיעה דרך צבע מסויים.
כשכשהצ'קרות אינן ממורכזות ופעילות נכון, צבען מפוזר בגוף כולו. כשהצבע והאנרגיה מפוזרים בגוף, האדם מרגיש מאוד לא מאוזן, ללא ידיעה של הגורם. יכול מאוד להיות, שהילד הפעיל את הצ'קרה האדומה, על מנת להזרים ו/או להפעיל מחדש את צ'קרת היסוד. לכשהפעילה האנרגיה האדומה מורכזה מחדש והילד נרגע. כנראה שאנשים בעליי נטייה לכעסנות מהירה, הצבע האדום שלהם חזק מאוד ואינו בהכרח מרוכז במקום הנכון.
המצב נכון לגבי הצבע של כל צ'קרה.
זוהי גם אחת הסיבות בגללה אנשים שונים רואים את אותו הדבר, אך בעצם ראו וחוו משהוא שונה מאוד. הצ'קרה המופעלת והמודעת בזמן שמסתכלים, היא אחד מהפרמטרים החשובים, שקובעים את הגוון והתחושה של מה שרואים.
פיתוח המודעות לצ'קרות והפעלתן, יכול לעזור באיזון הפנימי. (חלק אינטגראלי של האינטליגנציה האנרגטית).

תודה משה. אני אחזור לעבוד עם הילד על מדיטצית האפור. אנסה להסביר לו שכרגע לא נכון לעבוד עם צבעים אחרים.

אכן הילד נוטה לכעסנות מהירה מאוד. אני עובדת אתו דרך כוח רצון, תיקון קשיים באינטלגנציות השונות לצד איזון בשילוב האינטלגנציות.
יחד עם זה, הילד במצב לא פשוט. כשהוא מתפרץ הוא מאבד לחלוטין את היכולת להבחין בגבול אותו אין לחצות. לשפוט מה מותר ומה אסור. הוא יכול להרים משקולת ולזרוק אותה לכיוון ילדה בחוג התעמלות, לזרוק אבנים על ילד שהכעיס אותו. כשהוא נמצא במצב כזה, לא אכפת לו מה יהיו התוצאות. במפגש היום הוא סיפר שהלך מכות עם עוד 5 ילדים. החטיף להם כהוגן. הוא אומר שהוא לא עומד בהצקות המילוליות שלהם. הוא מוכן לעשות הכל כולל להרוג את הילד שעצבן אותו. לא אכפת לו ללכת לבית סוהר או להיות בלי חברים....כשהוא דיבר וסיפר הוא בכה בשקט.
הוא אמר שניסו ללמד אותו בעבר להוציא את התסכול על חפץ (כרית\כדור) אבל הוא לא יכול לדחות את התגובה.
לילד יש לו צורך רב מאוד בחברה וחברים. הוא ילד שבדרך כלל אוהבים אותו מאוד.

הילד מקבל ריטלין.הוא מאוד מחובר למשפחה וההורים מלווים אותו בטיפול. מוכנים לעשות כל מה שצריך.

הצעות?

מיכל ק , המקרה שאת מתארת, ניראה שילוב של רגישות ייתר שמיעתית עם חוסר בגרות של מערכת ההצלבה. מאוד ממליץ לעבוד איתו על הרמות הגבוהות של מערכת ההצלבה, כולל נשימה, דיבור, שינויי כיוון, תנועות עיניים לכל מיני כיוונים, שילובי מוטוריקה עדינה, הכל בו זמנית (לא כל כך לאת לאת). נראה בבירור שאין תיאום בין ההמיספרות במוחו, לכן הוא מתקשה מאוד לווסת את האימפולס הרגשי.
מומלץ ללחוץ לעבוד על הנושאים הללו מהר, ללא פשרות. כמובן שהוא חייב להבין לאן שהולכים ביחד עלמנת שיוכל להצליח.

מה כתוב באבחון בנושא האינטליגנציה הרגשית? האם הוא מתקשה לשלוט באימפולס הרגשי מטבעו? האם הוא סובל מרגשי נחיתות קשים, ו/או פחד להתבגר? האם הוא בעל צורך ביצירת מצבי לחץ ? (לרוב אל מגיבים כך, אך לפעמים כן).
העים הוא בעל אנרגיה מאוד נשית ו/או בעל רגישות תגובתית חזקה?
אחד מהנושאים הללו או כמה ביחד, בשילוב קושי בין המיספריאלי, יכולים להיות סיבה טובה להתנהגותו האימפולסיביות. חשוב לדעת איך הוא בטבעו על מנת לדעת באיזה כלים לעזור לו.

הייתי שואלת ומוסיפה.
איך קו הראש שלו ,קצר .צינורי , קו קופי ?

זו אני-מיכל קמיל. כמו שכתבתי לילד קו רגש עמוק ועבה ביד הדומיננטית (משלב הפוך) המתעקל חזק ומתחבר ישר לקו הרגש. ביד השניה קו ראש מאוד ארוך, מתפצל ויצירתי. בנוסף יש לו נטיה לחרוטיות ברוב האצבעות ובעיקר באצבע, הילד מאוד יצירתי, אבל לא מממש את היצירתיות בשל קשיים במוטוריקה עדינה, אין צורך במצבי לחץ ולמעשה האגודל גמיש בחלקו העליון והוא האצבע היחידה שאינה מתנתקת... יש לילד הישגים יפים בלימודים, אך הוא עוזב כל פעילות מחוץ ללימודים, כיון שאינו יכול להגיע להישגים מוטוריים גבוהים.משלימה את זה אמה כפיתית.
לילד גישה מאוד בוגרת, אינטלגניציה גבוהה ומדהימה המנוגדת לחלוטין לתגובות הרגשיות ברגע של כעס (חיבור רגש-חשיבה). לילד רגישות שמיעתית, שלדבריו לא מפריע לו במיוחד ביום יום.

משה: העבודה העיקרית שלי אתו היא על מערכת ההצלבה (קיימת יכולת אבל לא מספיק טובה לצרכיו) ושילוב בינה לבין הקוגניציה והרגש. זה הולך לאט. נראה שהוא מתקשה להתרומם מתוך היכולת הסבירה ליכולת טובה יותר שתאפשר קפיצת מדרגה. במקביל אני עובדת אתו על מוטוריקה עדינה ועל הרגישויות.
בכל מקרה קשה לפרה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק.. וישנן ההתפרצויות הרגשיות שלו דרך אלימות מסוכנת (לדעתי) ולמקום הזה אני מנסה לחשוב על פיתרון מקומי .

מיכל, נראה שזה מקרה קלאסי בו את חייבת להשתמש ברמת אנרגיה גבהה משלך, על מנת להעביר אותו את השלבים בהם הוא מתקשה. נראה שאת חייבת לדחוף אותו לעבור את סף הקושי במוטוריקה הגסה, מבלי לוותר. בגלל שכל האצבעות מתנתקות, הוא מוותר על עצמו מאוד בקלות. אנשים אלו מוותרים לרוב כאשר הם נדרשים לבצע את "המאמץ הנוסף" מעצמם. חשוב ביותר שלא תוותרי, אלה תכריחי אותו לבצע זאת (כל מטפל והמטופל המתאים לו

).
האם יצא לך לדבר איתו על גבריות נשיות והפחדים שזה יכול לגרום לבן? נראה שזה ילד שמאוד מתאים להסביר לו את העובדה שבן יכול להיות מאוד רגיש ורגשן ווגם מאוד גברי. חשוב להבין מה הגישה בבית לגבי רגשנות חזקה, ואיך הוריו ואחיו מדברים איתו על הנושא.
במידה והוא מנסה ו/או גורם לכך שיפחד ממנו, יכול להיות שהוא מאוד מפוחד מהנשיות/עדינות שבתוכו. חשוב להסביר לו שגברים בעליי נטייה יצירתית חזקה, פעמים רבות המודעות לעדינות המתפרשת בטעות כנשיות, חזקה מאוד גם היא.
האגרסיה יכולה לנבוע עקב המלחמה הפנימית, המנסה למחוק את העדינות.

הי מיכל,
הוא אומר שהוא לא עומד בהצקות המילוליות שלהם. כשהוא דיבר וסיפר הוא בכה בשקט.
ההתפרצויות הרגשיות שלו דרך אלימות מסוכנת
הילד מקבל ריטלין.

מעניין מה תוכן ההצקות המילוליות, - הוא זועם ומאבד שליטה כשזה קורה במציאות ובוכה כשמספר על זה לך.
מתוך הכתוב משתמע שהטיפול לא עומד בקצב, שאת דואגת לו, בדקת את האפשרות שילך לחוג אומנות לחימה?,
מקום מצוין למי שצריך ללמוד שליטה על אימפולסים אלימים בחברה, שם הוא יחטוף ויחטיף, ילמד לווסת עוצמות והכי חשוב, הפרדה רגשית.

הייתי בודק בעזרת רופא גם את יעילות הרטלין שמקבל, אצל חלק מהמשתמשים ידועות תופעות לוואי של נטייה לעצבנות, רגזנות ועוינות קיצוניים.

תודה על התגובות. הן מאירות, מכוונות לבדיקות, לפעמים מאשרות, נותנות איזה גב רחב ותחושה של ביחד.
משה-כמו שאמרת, באמת אני נדרשת להשתמש הרבה באנרגיה שלי כדי לעזור לו לא לוותר. לגבי הלגיטימציה להיות רגיש ורגשן: דיברתי אתו וגם עם הוריו על הנושא. הוא מאוד מודע לרגשנות של עצמו. אבל כמובן מתקשה להתמודד עם המקומות בהם הרגשנות החזקה תופסת את מקום החשיבה הרציונלית ומפעילה אותו. ההורים שניהם בתוך הטיפול ובסיטואציות בהן הוא מתבטא ברגש ורגשנות נראה שיש אצלם הכלה וקבלה. ביחוד אצל האם. אני אמשיך לבדוק את הנושא.
משה, איך היית מסביר לילד את הקשר בין הפעילות בטיפול לשיפור היכולת לשלוט ברגש המציף כשמופיע גירוי רגשי?

פלוני אלמונית - במקרה שהיו הצקות מילוליות, הוא אמר שמדובר בקללות שונות. במקרה אחר לדוגמא: הילדים צעקו על ילד שהפריע להם במשחק, בקשו ממנו להתרחק. עידן (שם בדוי) לא הסתפק במילים ועבר לזרוק על הילד (חבר טוב שלו) אבנים. נראה שלא מדובר בגירוי מסויים שגורם לו לתגובה אלימה, אלא בכל גירוי רגשי מתאים מול ילדים. באותו אופן הוא יגיב בבכי לגירוי רגשי (נראה שזה קורה בעיקר מול מבוגרים), או יצא בהפגנתיות מהכיתה כשלא יתנו לו את רשות הדיבור מיד. רואים הבדל בתגובה הרגשית בשעת כעס: מול ילדים (אלימות) ומול מבוגרים-בכי או אחר.
אני אבדוק את האפשרות של חוג לאומנויות הלחימה - תודה.
בנושא הריטלין - הוא נמצא במעקב אצל נוירולוג. שינו לו מינונים לאחרונה, ונראה שזה לא פתרון מספק. בנוסף, הילד עבר מספר טיפולים לפני שהגיע אלי (לאחר הפסקה סבירה מטיפולים).

הייתי אני,
משה, מה היחס לרטלין ודומיו בניו-יורק?
יש הבדלים מישראל?
בזמן האחרון יותר ויותר ילדים מנסים לגייס אותי במסע נגד,
מתארים הרגשות קשות של איבוד העצמיות וזומביות כללית, נורא.

הי.אני מניחה שיש רבים כמוני שנכנסים לאתר נהנים וניזונים מהרב שיח בבלוג של משה, ולא תמיד מגיבים ...
אבל אם יורשה לי ,אני תמיד מציגה עצמי כמטפלת בשיטת אלבאום.בד בבד עם השנים למדתי שיטות רבות ומגוונות מתוך מחשבה שזה יכול לעזור או/ו להשלים מצבים שאין לשיטה מענה.
לא יכול להיות שלכל המטופלים שמגיעים אלי השיטה מתאימה לכולם במידה שווה.ולכן לעיתים אני מסתייעת בשיטות נוספות שטיפול אחד בלבד יכול לפתור בעיה.כמו הסיפור של סתיו עם בנה...
בד"כ שמתי לב שלמטפלים יש פירוש וגישה שונה זו מזה לאותה הסיטואציה.לכל אדם יש אישיות משלו ומכאן השונות...וזה בסדר.כי עיקר היא המטרה,היעוד והתוצאה.הרוב עושים עבודת קודש...
לגבי השאלה של אוריאל בנושא הריטלין.זה נושא קשה וטעון שעולה משנה לשנה.כשאני למדתי את השיטה היתה התנגדות נחרצת לריטלין.מטופל אחד שלי הגדיר את השימוש בו כמשהו"שמחק לי את המוח..." ואח"כ כשבגר התנגד בתוקף לקחת את התרופה...אבל מטופל צעיר שהגיע אלי טען באופן ברור שרק בעזרת הריטלין מסוגל לתפקד ולהתרכז...לכן אני לא חושבת שיש תשובה אחת חד משמעית. אבל בלי ספק צריך וחשוב גם להקשיב למטופל ולהיות עם אצבע על הדופק.

נושא התרופות לילדים בניויורק, אינו דומה בכלל למצב בישראל. ההורים כאן קפדנים הרבה יותר, חסרי סבלנות הרבה יותר, בעליי צורך בשליטה מוחלטת בתגובות הילדים הרבה יותר. מסיבה זו, תרופות נוירולוגיות ופסיכיאטריות נפוצות הרבה יותר. מתוך עשרים ילדים שאני עובד איתם, 16 עם תרופות פסיכיאטריות שונות, כולל ריטלין קונצרטה, זולופט ועוד. חלק גדול מההורים יעשו הכל על מנת שהילד לא יפריע להם. המירוץ המטורף כאן, אינו מאפשר לילדים את הצ'נס להיות ילדים כבישראל. הצורך של הילדים לעמוד במשימות בתי הספר הפרטיים כל כך מעיק, ההורים שמים זאת כמטרה ראשונית, ביחד זה גורם לילדים להאמין שללא תרופות הם לא יכולים.

נתקלתי בילדים שטענו שהתרופות מאוד טובות להם, ונתקלתי בהפך. אני מאמין שהקלות שהפסיכיאטרים נותנים כאן תרופות, גובלת בחוסר מקצועיות וחוסר אחריות.
יצא לי לראות ילדים ההולכים לפגישתם החודשית עם הפסיכיאטר ללא ליווי הורים, והפסיכיאטר העלה את המינון על סמך מה שילד בן 9 אמר. ללא התחשבות בכלל בכך שהילד בעל צורך עצום ביצירת מצבי לחץ ועל כן מספר סיפורים שאינם במציאות בכלל. כמובן שהוא נכנס למצב גופני קשה. כשהגיע אליי לא היה עם מי לדבר. לקח שבוע לאזן אותו מחדש.
התעשיה הזו מפותחת מאוד כאן "ילד המעוניין להיות ילד עצמאי,חזק, יצירתי בדרכו, ולא כל כך אוהב להקשיב או להימצא במסגרת = תרופות פסיכיאטריות" כמובן שלא כל ההורים כאלו למזלי הרב. אך התרבות כאן היא כזו. ילד אמור להקשיב, להגיב, לקבל, לבצע. נכון שילדים חייבים הנחייה והדרכה, חייבים מסגרות ברורות. אך מה הקשר בין זה לדרך בה מתייחסים כאן לתרופות??
כמובן שהתחרות של ההורים והנערים על המקומות הבודדים במכללות הטובות ביותר, גורם לנערים להכניס עצמם לאטרף לימודים, שבישראל לא מוכר בכלל גם לא בבתי הספר הטובים ביותר.
עבדתי עם נערים שכל שבת ראשון לאורך חלק גדול מהשנה, מוקדש ללימודי בחינות מעבר למכללות לפחות שש שעות ליום. מגיל שש עשרה שבע עשרה, הלחץ בלתי נסבל ממש.
כל ילד שאני מכיר כאן, מקבל לפחות שעתיים שיעורים פרטיים בשבוע. ישנם גם כאלו המקבלים שש שעות ויותר. זאת מעבר לחוגים השונים.
הפסיכיאטריה חוגגת על זה.

חלק גדול ממטופלי סובלים ממה שמוגדר כ ADHD . חלקם על ריטלין וחלקם ללא - בעקבות התנגדות ההורים. הילדים , בדרך כלל קטנים (כיתות ב' ג' ו-ד) קיבלו ועשו מה שההורים החליטו.חלקם מדווחים על שיפור ביכולת התפקוד בבית הספר, חלקם חשים יותר בטוחים. רוב ההורים אתם נפגשתי, לא מרגישים טוב עם נתינת התרופה. לא בטוחים שהיא רק משפרת תפקוד. חוששים מתופעות הלוואי ותופעות לטווח ארוך.רובם "נכנעים" לדרישות בית הספר.
קראתי ושמעתי דעות לכאן ולכאן. אני מאמינה שאם ילד צובר פערים גדולים בלימודים ו\או מתפרץ לעיתים תכופות ללא שליטה באופן שלא מאפשר לו לתפקד וללמוד בבית הספר, נכון לאפשר לו לקחת את התרופה המתאימה. זאת רק אם עבר איבחון מקיף כולל מעקב ובמקביל ביה"ס, ההורים, המדריכים מדווחים על שינוי ושיפור משמעותי לאורך זמן.
במקביל, חשוב לעבוד על פיתרון יותר מעמיק, שיאפשר לילד ללמוד כיצד להתמודד עם הבעיה בכוחות עצמו.לשיטה יש מגוון טכניקות היכולות לעזור לשפר את השליטה העצמית, להפחית את עוצמת הגירויים והרגישויות ולשפר את הקשב והריכוז.
אם הילדים הללו היו מתחילים לעבוד על מיומנויות שונות בגיל צעיר יותר, יתכן ולא היו זקוקים לתרופה, או לפחות מורידים את המינון ואת תקופת השימוש.

בנושא התרופות, ישנן תופעות לוואי רבות. אחת מהנפוצות ביותר כאן היא התנתקות מהמציאות ללא סיבה ברורה, לאורכי זמן משתנים דקה עד עשר דקות (מה שנתקלתי), כשחזרים לא מצליחים להבין מדוע התנתקו. מצאתי זאת בשילובי תרופות שונות, כשאחת מהן היא הריטלין או הקונצרטה.
הילדים כולם טוענים לקושי בנושאי אכילה ואכילה לא מווסתת לאחר מכן. כאבי בטן בעקבות כך, קושי בשינה, חלומות מפריעים, זמן רב להשתלב בבוקר, דיסאורינטציה חברתית עם חוסר חשק מוחלט לקשרים, תחושת מוזרות ושונות ברורה, תחושות דיכאון ועוד. גם תרופות השינה לילדים ונוער מאוד נפוצות כאן.
ברור שבמקרים שונים חייבים הילדים לקבל תרופות. ממה שידוע לי, הרופאים כאן לא עוקבים בכלל אחר תופעות הלוואי. כשאני מעלה את הנושא בפני ההורים והילדים, לרוב הילדים מדווחים על התופעות, כשההורים פעמים רבות בכלל לא מודעים לכך.

לסתיו ולכל המעוניין:
על חרדה אצל רופא השיניים ועל חושים.......
http://www.beitissie.org.il/?CategoryID ... 462#סנוזלן

אנונימי

בנושא התרופות ממליץ שוב לראות את הסרט "המרשם התאבדות" בyes דוקו יכול להיות קצת קשה למי שהילד שלו לוקח תרופות כאלו אבל מומלץ לראות

באופן טבעי

באופן טבעי