אימא יולדת בפעם הראשונה

[אימא_טרייה_פלוס*]

דף בית אישי
אני בהריון!!!!!!!!!!!
אני בהריון!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני בהריון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ביום ראשון השתנתי על המקל השני, ויצא חיובי. (כמובן)
לפני שלושה שבועות בדיוק חלמתי בלילה חלום מקסים: כל מה שיכלתי לראות היה לידה. לידת תינוקי החדש.
והלידה הייתה טובה.
בבוקר היום ההוא נכנסתי להריון. זה היה ב-09.08.07. את ה"גדולה" שלי הריתי לפני שנתיים בדיוק, ב-29.08.06
זה עוד מוקדם. אני ממש ממש בהתחלה.
אבל הפעם את המושכות אני לוקחת לידיים שלי.
כבר דיברתי עם מיילדת, עם שיין ברגנר. אהיה אצלה באוקטובר, ואני כולי ציפייה. נצא כולנו יחד למסע הזה: בעלי, בתי, אני ועוברנו החדש.
הפעם אלד בבית.
יש בי פחדים. וכדאי שאתן להם ביטוי- אחרת..... יהיה לא טוב.
אני מפחדת.
אני אימא. אבל עדיין לא ילדתי.
את בכורתי הבאתי לעולם בניתוח קיסרי.

אלו ימים מאד מאד חזקים. אתמול בערב הודיעו לי על פטירת סבתי מרים. היום אסע ללוויה.
החיים פועים בי. חיים ומוות. מוות וחיים.
גלגל.

עכשיו אלך להעיר את משפחתי האהובה, כבר שמונה ועשרים. אחזור לכאן בהקדם. זה יהיה יומן ההריון שלי.
אפשר למצוא אותי גם ב:
אימא טרייה פלוס לידה קשה ומאכזבת פתרון ביניים לחינוך ביתי [email protected]

[מיכלי_לי*]

מזל טוב ובהצלחה! (מקנאה בך...) {@

[פלוני_אלמונית*]

שיין ברגנר
בחירה מצויינת, בהצלחה!

[אימא_טרייה_פלוס*]

היום היינו במשפחתון. מחר אנחנו אמורים להשאיר את הקטנה שם- ולא נראה לי שאני מסוגלת... אני זוכרת למה החלטתי לרשום אותה, אבל אני די מתבאסת על עצמי שאני לא מסוגלת להיות הכל- גם אימא, גם גן, גם הומיאופתית, גם עוזרת בית....
בא לי לברוח לאי בודד.
עם הילדים, ועם בעלי.
עדיין לא הייתי אצל רופא לבדיקת דופק. ישנתי את התור הקודם שהיה לי. ישנתי טוב- ולא התעוררתי.
פשוט כי בלילה אני לא ישנה משו. וגם לא בצהריים. אני מאד מתרגשת ומלאת אדרנלין.
אני גם עייפה ואין לי הרבה כוח לזוז- אבל באופן כללי הכל בסדר.
גם שכחתי שאני צריכה לקחת חומצה פולית... בכלל אני לא בפוקוס מבחינה "רפואית" על כל הנושא של ההריון.
נעדכן בהמשך...

[אוד_ליה*]

את ממש מזכירה לי את עצמי (מלבד הקיסרי)- הלידה הראשונה הייתה טראומטית, אני גם התמודדתי עם צוות איום ונורא, לידה ארוכה 24 שעות בחדר לידה. זה היה לפני קצת פחות משנתיים. לפני 3 חודשים ילדתי את בני השני- הפעם בבית, אני בעלי והמיילדת. אין לי מילים לספר עד כמה החוויה הזו הייתה מתקנת מבחינתי. הרגשתי שוב שיש לי שליטה על עצמי ועל גופי.
לגבי שיין- אישה מקסימה, עזרה לי רבות לעכל את חווית הלידה הראשונה, אף שבסופו של דבר לא הסתדר לנו מסיבות כאלו ואחרות (למשל לוגיסטיקה- אני גרה אצל הורי וזה לא מקום נוח ללדת בו, ועוד...אם תרצי אפרט), בסופו של דבר ילדתי בצימר של אילנה שמש. אילנה הייתה מדהימה.
בהצלחה!
מרגיעון "הציפיות רק לכריות"... חחח

[אימא_טרייה_פלוס*]

בצימר של אילנה שמש לשימחתי הבית שלנו הוא קצת כמו צימר, אז נראה לי שיהיה בסדר... גם נביא בריכה אז בכלל נראה לי שיהיה פה הפנינג שלם...
ואפרופו ציפיות, אני יודעת שכל מה שאני מתכננת יכול להתבטל מאלף סיבות או גם רק מסיבה אחת. אבל זה כיף לי לתכנן...

אני חייבת רק להפסיק לתכנן בלילה, כי אז אני פשוט לא ישנה.

היום הקטנה הגדולה שלי נשארה לבד במשפחתון. אני מקווה שבסדר לה....
לא ממש מסוגלת לתפקד כרגע. אז טוב שיש מחשב... ואותכם.

[אימא_טרייה_פלוס*]

היום עשיתי בדיקות דם כלליות... ושתן...
ובכלל נכנסתי לתקופה הלא כייפית של ההריון. אני פשוט מרגישה חולה. עייפה. בחילות לרוב. נגעלת מהכל.... הקטנה שלי ובעלי סובלים אותי במצב הזה הבלתי נסבל, אבל אני כבר לא סובלת את עצמי.
שיעבור כבר השליש הראשון!!!!!
איך בערמומיות הגוף והראש שוכחים מה היה בהריון הראשון....
בפעם הבאה- אימוץ!!

אנחנו נרד למנוחה בסיני. אני מקווה שיהיה כיף.

[אימא_טרייה_פלוס*]

באאאההההה......
איזו תקופה מסריחה.
שבועות ראשונים של הריון...
אין לי כוח. הכל מגעיל. ובגלל שאין לי כוח- אז הבית לא מנוקה כראוי (או בכלל) ואז עוד יותר מגעיל.
היום הייתי אצל ההומיאופטית שלי סוף סוף. אני מקווה להתחיל להרגיש טוב יותר.
חוצמזה שזה סוף שבוע עשירי- אז אני מצפה להרגיש טוב יותר ממש בקרוב.

היינו בסיני- סיני בסדר. אנחנו לא.
הקטנה שלנו בערה מחום, אז עזבנו אחרי שני לילות ללילה אחד במלון והיא כל הזמן ביקשה "אוטו ביי ביי".
אני רוצה לגור בבית מלון עם רום סרויס, מנקה ושירות בידור ופנאי.
אין לי כוח.

ביי.

[יעלי_לה]

קוראת אותך.

[לוטם_מרווני*]

[או_רורה*]

גם אני קוראת! וגם מאחלת לך חוויה מתקנת וחיובית. גם אני ילדתי בקיסרי ומבינה למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת לא יכולה להפסיק לתכנן....
איזה כיף לדעת שיש עדיין מיילדות שמוכנות ליילד בבית ויב"ק.

[אורגנית_מתחילה*]

קוראת ומתרגשת ביחד איתך.
מאחלת לך בהצלחה ושהשבועות הראשונים האלו יעברו עליך כמה שיותר בנחת ובשמחה ופחות בבחילות והרגשות רעות.

[אימא_טרייה_פלוס*]

וואו. כתוב לי למעלה: "קושי אינו בהכרח סבל"
העובדה שלא הייתי פה שבועיים מעידה בעצם על הסבל שאני חווה דרך הקשיים שבשבועות הראשונים להריון.....

נמאס לי לרחם על עצמי. נמאס לי להרגיש רע.
הגעתי לסוף שבוע 12. זה התאריך המיוחל להפסקת התחושות הרעות- לא?
אז למה אני עדיין מרותקת לספה או למיטה כי חלושס וסחרחורות, וצריכה שאימא שלי תבוא להיות איתנו בשעות אחר הצהריים?????
למה המטבח- שהיה המקום האהוב עלי בבית ממשיך להיות יותר גרוע מהשירותים?
למה העצירות שהייתה לי חדשיים הפכה לשלשולים?
ואפילו התיאבון שלי- שפעם היה גדול- נעלם לו....

אני יודעת שזו תקופה חולפת. רק נמאס לי מחוסר האונים הזה.
תמיד אני מנערת חברות, ויש לי מה להגיד להן כשהן חוות דברים דומים. אבל שום דבר שנאמר לי לא עוזר.
כואבת לי הבטן. הכל מגעיל אותי. אני מתגעגעת לעצמי.

הכל כ"כ הזוי שיחד עם התחושות המגעילות, היו יומיים שהתעוררתי צמאה לסקס- הם חלפו ועברו להם.
חוסר איזון.
אני תמיד מסבירה לחברותיי, שזו תקופה שהגוף צריך להתרגל בה למין טפיל פולשני, וברגע שתהיה סימביוזה הכל יהיה בסדר.

אולי אני ארשם ליוגה. כשיהיה לי כוח לברר מה יש פה בסביבה.
בהריון הקודם עשיתי יוגה עד לחודש שמיני.
טוב. כתבתי מספיק.

[אינדי_אנית*]

תרגישי טוב בסוף זה יעבור
איך היה הדיקור? לא רשמת אם זה בכלל עזר הפעם.

[אימא_טרייה_פלוס*]

כתבתי שהייתי אצל ההומיאופטית שלי, זה לא כולל דיקור- אבל אולי אצטרך לגרור את עצמי לאיזה סיני שידקור אותי.
בינתיים אני מקבלת את הרמדי ההומיאופטית שלי, בשבוע שעבר היו 3 ימים מבורכים שהרמדי עשתה פלאים. ואז הייתה החמרה. אז השבוע חזרנו לרמדי אחרת שקיבלתי בעבר, ובינתיים רק החמרה.
יש לי סבלנות, בתור הומיאופטית בעצמי, אני מבינה שיש תהליך...
אבל אם לא יהיה שיפור השבוע אצטרך ללכת להומיאופטית אחרת או לסוג אחר של רפואה טבעית- הוליסטית.

[אימא_טרייה_פלוס*]

בינתיים כאבי הבטן שלי והשלשולים נעצרו- אולי זה היה וירוס...
עכשיו יש לי דלקת בגרון....
אף פעם לא משעמם אצלינו, ובהתחשב בזה שאני בדרך כלל לא חולה- כמה מחלות יחד זה ממש חגיגה.

[אימא_טרייה_פלוס*]

היום יש לי יומולדת. בתי ובעלי לקחו אומי לספארי. היה כיף, למרות שאני לא בטוחה כמה אני בעד כל הסיפור הזה של מכלאות....
בכל אופן- נראה שימים טובים יותר מתחילים לפעפע.
הבעל והילדה אמנם חלקו איתי את הדלקת גרון והנזלת- אבל לכולם שלום.
בערב נצא למסעדה.
יופי.

[אינדי_אנית*]

מזל טוב. ותרגישי טוב....
לפחות כשחולים יש פחות בחילות?

[אימא_טרייה_פלוס*]

בוקרה בוקרה!!
יצאתי מהשליש הראשון. אני מקווה.....
שבוע 12+5, והמצב הרבה יותר טוב.
היינו בשקיפות. יש לנו עוד בת.
איזה כיף.

[אימא_טרייה_פלוס*]

היום יש לי מצב רוח לא טוב.
היינו אתמול בביקור ראשון אצל המיילדת שלנו. היא מאד הפחידה אותי עם כל מני סיפורי טרור על נשים שהרו לאחר קיסרי ונפתחה להן הצלקת, התינוק יצא לחלל הבטן, נפטר ואת האם אפשר היה להציל עד 17 ד'...
היו עוד סיפורי זוועה והיא אמרה שבמידה ונצטרך היא לא תוכל להתפנות איתנו לבית החולים הקרוב אלינו כי הם עושים לה בעיות כשהיא מגיעה עם יולדת ויבק"ית...
הדובדבן שבקצפת היה מעבר על בדיקות הדם שלי- שבהן התגלה cmv igm positive, מה שאומר שזו הידבקות ראשונית כי בהריון קודם היה לי igg negative, וזה אומר שיש סיכוי שההידבקות הייתה במהלך השבועות הראשונים להריון.....
בקיצור- נהיה לי כאב ראש.
פתאום מחשבות על הפלות וילדים פגועים ומשפחה הרוסה ו.....
נורא.
מה הפלא שהדחקתי את התוצאות במשך כמה שבועות...
האינטואיציה שלי אומרת שהכל בסדר. ושהיא תהיה בסדר.
ולמרות שרציתי הריון נטול בדיקות מיותרות- מסתמן כרגע שאצטרך לעבור הרבה כאלה... מי שפיר וכו'.....(עוד על מי שפיר
שעה וחצי יוגה בבוקר קצת הרגיעו לי את הדיכאון. אבל חוסר הידיעה מחרפן אותי

[אימא_טרייה_פלוס*]

טוב. היינו אצל זיהומולוג. בינתיים מנסים לאתר את הסרום של הבדיקות הקודמות לבדיקה חוזרת במעבדות בלינסון- לא בטוח שימצאו.... לקחו דם חדש ושתן ורוצים לודא שלא נפלה טעות בתוצאות.
הכללית פתחו מעבדות חדשות ועקב גורם הסיכון הגבוה שהם לוקחים יוצא שהרבה חולות cmvהן לא חולות....
נקווה לטוב.
בכל אופן אין משו יותר טוב לעשות חוץ מלהמתין למי שפיר... אז נמתין ונעשה שטויות באמצע.

[אימא_טרייה_פלוס*]

אה, ושכחתי להגיד שהייתי אצל הילרית מדהימה, אורה, שמטפלת ב"להאיר את ליבנו באינסוף". היה טיפול עדין ומקסים ויבואו עוד בהמשך- מקווה שזה יעזור לי לעשות את העבודה גם מלמעלה....
שמה שלא יבוא בתהליך יהיה מגובה בחוזק ולא בחולשה ורחמים עצמיים...
אז אני חושבת על הלידה החלומית שאני רוצה לחוות, על המיילדת שלי ומנסה לאהוב את בתי בכורתי כל היום.

[יוטי_לונדון*]

איזה קטע, אני מכירה הילרית שקוראים לה אורה. מענין אם זו אותה אחת או שזה שם נפוץ במקצוע...

איך את? עדין בחילתית ומרגישה רע?

אני בכלל רצה לישון (רק חיכיתי שניה שהשניצל דג של דריה למחר לגן יהיה מוכן בתנור), אני אכתוב לך קצת דברים מעודדים מחר.

לילה טוב.

[אימא_טרייה_פלוס*]

יש לנו בן.
טעו באולטרסאונד הקודם.
בן.
אני מאוהבת בו.
אני מקווה לטוב... בסקירה גילו חדר שלישי במוח מורחב מעט, יש כתם אקוגני בלב, ולכן נלך לעוד מומחים ועוד בדיקות.... לא אכפת לי- רק שישאר בריא ומתוק ונינוח ומקסים כמו שהוא.
היום שוב הייתי אצל אורה. מאד נהנתי.
קבעתי פגישה עם רונית קופליס המיילדת. נפגוש אותה בשבוע הבא. לחשוב חיובי. להאמין בטוב.

[אימא_טרייה_פלוס*]

חדר שלישי לא מורחב. טעות באבחון.
יש עדיין כתם אקוגני בלב. אומרים שזה יכול להיות קשור לתסמונת דאון. הדיעות חלוקות...
נמאס לי כבר מכל הבדיקות. בכל בדיקה מגלים שמישהו טעה ואנחנו סתם דאגנו לחינם (שזה עדיף מאשר היה צודק) השיעור הראשון שלי אצל אורה ההילרית הוא לא לדאוג, ואני מנסה...
באולטראסאונד האחרון אמרו שהשליה כרגע היא שליית פתח. עכשיו צריך להעלות אותה איכשהו- או לקוות שגם הפעם הרופא טעה. כי כמה ימים קודם מיקמו את השליה במקום אחר.
אני שונאת בדיקות.
השבוע יהיהו עוד בדיקות והתייעצויות...
שבוע טוב לכולנו

בכל אופן השבוע יש ייעו

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הי אמא טריה.
לא קראתי את כל הדף שלך, פשוט עייפה מכל היום הזה ואשמח לשתות משהו וללכת לישון בקרוב.
בכל אופן אענה לך ישר ולעניין.
אצלי בהתחלה אובחן סיכוי לשליית פתח ואמרו שדורש מעקב. בסקירת מערכות השנייה, נדמה לי ייקבעו סופית מה המצב, כי עד אז עוד יש סיכוי שתעלה לבד (עם גדילת השלייה).
ואכן בסקירה השנייה אובחנה שיליית פתח מרכזית - מה שאומר שאין שום סיכוי ללדת בלי ניתוח, שכן או שהילד ימות בלידה או שנינו.
בכל אופן לאט לאט התגלו עוד דברים.
אסור בשום אופן לשכב עם בן הזוג כי לשיליות פתח יש נטיה לדמם וזה מסוכן להיריון.
הייתי בסקירה אצל מומחה מאוד גדול ושילמתי לו מאוד בגדול והוא לא טרח ליידע אותי שגם אסור לי להגיע לאורגזמה כי זה יכול לגרום לפעילות רחמית ושוב לעורר דימום.
מכיוון שהיו לי הרבה דימומים לפני זה כבר הבנתי שהמצב מאוד עדין.
בדימום החמישי, נסעתי לבדיקה בבית חולים כרמל ומשם כבר לא יצאתי. הייתי שם שלושה חודשים.
הם פחדו שפתאום אדמם הרבה ואם זה קורה חייבים מיד ליילד (תוך דקות ספורות) אחרת זה מסוכן לוולד וגם לי. וככה מצאתי עצמי בהריון ראשון מבלה את החודשים האחרונים וזמן להתארגניות לקראת לידה ותינוקת... שוכבת בבית חולים-בהיריון בסיכון גבוה, שומעת ורואה מלא מקרים שאסור לראות בהריון וסופרת כל רגע עד לסוף הסיוט.
הלידה הייתה בקיסרי יזום. אסור להגיע לצירים, שוב מחשש לדימום כבד. הניתוח היה בהרדמה מלאה, אבל עבר לגמרי חלק.
בסוף התהליך...קיבלתי מתנה מאין כמוה ומי זוכר מה היה שם....
מאחלת לך שהשילייה תעלה ואם לא, ממש מציעה לך להיות זהירה ולא לקיים שום פעילות מינית עד הלידה.
בהצלחה. את מוזמנת לשאול עוד אם את צריכה.

[יוטי_לונדון*]

אין לי מה לומר. נשמע מטרטר כל מה שאת עוברת. כמה סיפורים שמעתי על "מציאות" שמצאו לנשים הריוניות שא"כ התגלו כלא נכונות, עכשיו את עוד אחת מהסיפורים הללו.
משגעים לך את ההריון.
מקוה שתזכרי לנשום עמוק ולעבור הכל בקלות.
מתי המי שפיר?

[גילית_ט*]

שינוי שם דף - את יכולה לקרוא בדף איך לשנות את הדפים האחרים, או למחוק את כל מה שיש בדפים האחרים ולכתוב דף למחיקה או למחוק לבד
מה איתכם? איך הבדיקות מתקדמות?

[פלונית_אלמונית*]

אימא טריה, מה שלומך?

[אימא_טרייה_פלוס*]

מי שפיר נעשה רק אחרי שבוע 21. יש זמן.
מי זה הפלוני שלמעלה?

[אימא_טרייה_פלוס*]

עכשיו אני רגועה.
הוא לא נדבק.
הוא בריא. השליה לא פתח.
תודה. תודה. תודה.
אאלץ להסכים לברית- אבל שאלו יהיו הצרות שלנו.....

[אינדי_אנית*]

איזה כיף. חיכיתי בשקט לחדשות טובות...
שיהיה לך הריון רגוע מעכשיו והמון הצלחה.

[אימא_טרייה_פלוס*]

בינתיים אני בהריון.
שבוע 24 מתקדם לסופו.
איזה כיף...
אני בקינון טוטאלי. מסדרת, מכבסת, מנקה....
נלד עם קרול אלון- לא עם שיין.
יש לי בטן ע-נ-ק-י-ת.!
הוא לא זז כל היום- ישלו שעות וכשהוא זז- רואים את התנועות מבעד לבטן.
יש לי בריקסטונים, אבל פחות מבתקופה הלחוצה.
נחמד לי.

[אימא_טרייה_פלוס*]

ואני מה זה משמינה...

[או_רורה*]

שמחה מאוד לשמוע! קוראת אותך בהנאה.
אשמח אם תוכלי לומר מה הביא אותך לקיסרי בפעם הקודמת, גם אני אחרי קיסרי, ולא בטוחה שיהיה לי אומץ ללדת בבית.

[אימא_טרייה_פלוס*]

היום אני לא משו.
כבר קרוב לחודש לא כתבתי... עכשיו אני מסיימת שבוע 29.
אני מותשת. דלקת בדרכי השתן. בטח היא הייתה גם בכליות לפי כאבי הגב. אני מטופלת אצל ההומיאופטית שלי, אבל זה לא נותן לי אנרגיות. אני יודעת שאני צריכה סטרטר, ואז אטוס. אבל אני לא מניעה. שרועה על הספה. מתנשמת. הגב כואב לי מציק לי בנרתיק.
הילד הזה ברך השם- כל תנועה שלו אני מרגישה כמו פטישים. הוא חזק. ורואים את התנועות מבעד לבטן...
יש לי ילדונת שזקוקה לי, מטופלים שמחכים לתשובות, כלים בכיור, כביסה לתלות, רצפה לשטוף, ובעל שמגיע בסוף הרשימה...
אני מפחדת שלא יהיה לי כוח הסבל לכאבי הלידה. שאהיה חלשה. שארחם על עצמי.
שאגיע שוב לניתוח קיסרי.
ואני לא רוצה. אני רוצה להיות אמזונה. אני רוצה להרגיש עצמתית. שאני יכולה הכל.

[ריש_גלית*]

את יכולה מה שאת יכולה, ומה שאת יכולה זה הכל.
את עוצמתית. את אמזונה.
את בהריון!!!
עוד מעט את יולדת!!!
(חשוב איך, כי זה חשוב לך, אבל בכל זאת לא הכי חשוב איך).

[או_רורה*]

כל כך מבינה אותך... אל תתני לעצמך להישבר. לנוח קצת, אולי, להישבר לטיפ טיפונת בשביל לאזור כוחות - כן, אבל לא להישבר. את מרגישה ככה כי זה קרוב לסוף.

"הולך נגד הרוח המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם
שימשיך לרדת
שתעלה השמש
אהובתי אל פחד
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

שלום חנוך.

[אימא_טרייה_פלוס*]

... היו ימים קשים עד מאד. חום גבוה פרכוסים, הקאתי שלשלתי.
אני יוצאת מזה לאט לאט.
עדיין אין לי הרבה כוח, עדיין שורף. עדיןן כואב הגב- אבל אני יותר אופטימית.
מקווה לחזור לעצמי בקרוב.
חברות אומרות לי: "זה הסימן שלך לעצור."
בעלי העיר בחיבה: "תבריאי כבר, הבית זקוק לך."..
ואני באמצע.
הוא מתאמץ וקשה לו.
אימא שלי מתאמצת ולא יוצא לה.
והחברות שלי טובות בדיבורים אבל לא במעשים...

[אימא_טרייה_פלוס*]

תיכף יגמר שבוע 31.
לא קורה הרבה.
אני בהריון.
ואני בתקופה נינוחה בחיי...
יש הרבה הזדמנויות לנוח.
אני אימא. בתי בכורתי גדלה ומתפתחת להיות ילדונת. יוצאת אט- אט מהינקות.
יש לנו שיגרה נהדרת- שבעוד שבועות מספר תשתנה לחלוטין.
אני מצפה ללידה בבית. מצפה לפגוש את הקטן הזה שבבטן שלי- עדיין קשה לי להבין את הקטע ההזוי הזה של ההריון. שאני מגדלת מישהו בתוכי... זה פשוט נפלא ומופלא והזוי. מדע בדיוני...
נראה לי שתהיה חוויה מעצימה.
קרול המיילדת מקסימה...
י

[יעלי_לה]

כיף לשמוע שאת יותר בטוב.

[אימא_טרייה_פלוס*]

כן... זה נחמד להיות בסדר.

[אימא_טרייה_פלוס*]

פתאום אני קולטת שאני בשמיני. קצת מטריד אותי שהבגדים עוד לא מסודרים ומכובסים...
יש לי קולוסטרום בשפע, אפילו דולף מדי פעם.
אם בתי בכורתי הייתה זוכרת איך לינוק- זה היה יכול להיות שימושי, אבל היא סתם מלקקת לי את הציצי...
זה נורא חמוד. אחרי המקלחת היא מודיעה: "ציצי של אימא. לאכול אותו!!"

[אימא_טרייה_פלוס*]

השעה שש בבוקר. אני בנדודי.
ערה כבר מחמש.
עכשיו כדאי שאחזור למיטה לאנסה לישון עד שכולם יקוצו

[אימא_טרייה_פלוס*]

שבוע 38+4 ימים.
אני כבר מוכנה ללדת. לא אוהבת ציפייה.
כבד לי, מסורבל לי- הודעתי לו אחרי ליל הסדר שמבחינתי הוא יכול לבוא.
עכשיו אנחנו שוכבים בחדר, הוא משהק בפנים ואני מקלידה.
בתי צופה בקלטת "אצבעות" בסלון.... אין ברירה. היום אני גמורה. לא ישנו מספיק בלילה...
בעוד כמה דקות נעשה ביחד אמבטיה, נאכל ונלך לישון עד ליל הסדר השני- אחה"צ...
אני מקוווה שהחום והאוכל המרובה יעשו את שלהם ונלד כבר.
הייתי מאושפזת בשבוע שעבר- ד' בכליות.
היה נחמד במחלקה, אני חושבת שזה הספיק לי להריון הזה, עכשיו אוכל ללדת בבית בשקט.
קרול כבר הביאה את הבריכה ויש ארגז לידה מוכן ומזומן. כיסויי פלסטיק, מספריים ועוד כל מני אינסטרומנטים.

[פלוני_אלמונית*]

בהצלחה

מאחלת לך כל מה שאת מאחלת לעצמך

אל תשכחי לספר כאן

יעלי לה

[אימא_טרייה_פלוס*]

שבוע 39+5. בעוד יומיים זה התאריך המשוער שלנו... אבל למי אכפת מתאריכים משוערים?
ממילא אני מרגישה שיש לי עוד חודשים ספורים להיות בהריון.
כ"כ אין לי מושג למה לצפות... איך זה ירגיש.. איך אני אהיה.....
את הלידה הראשונה התחילו צירים של פיטוצין- וזה לא אותו דבר כמו צירים רגילים, שמתפתחים בהדרגה... אז אני מסוקרנת. מאד רוצה להיות כבר בחוויה הזו.
לנפח הבריכה, להיכנס למוד... זה מפחיד, אבל אני מאמינה שיהיה מעניין, עוצמתי- והעיקר שיגמר טוב.
אז אני מחכה. אקספקטינג.... זה המונח.
בינתיים הימים עוברים באיזי.... אני משתדלת להיות נינוחה ולהינות מהזמן.
עושה "סידורים אחרונים"....
טוב.
לילה טוב

[חלוקית_נחל*]

ווווווואו, איזו התרגשות, בהצלחה

[אינדי_אנית*]

בהצלחה...
עשית בסוף מעגל לידה?

[אימא_טרייה_פלוס*]

ממתינה.... ממתינה.... ממתינה.
המרגיעון שלי אומר:"ההווה הוא הצומת בו נפגשים זמן ומרחב- כאן ועכשיו"
מאד קשה לי השעור הזה של כאן ועכשיו. אני תמיד רוצה להיות שם.
אבל יש השתפרות מהלידה הראשונה ועד היום, אז אני מאמינה שאני בכיוון הנכון.
כל זאת ועוד, ממרומי שבוע 40+1.

[או_רורה*]

מה קורה? איך את מרגישה?

[אימא_טרייה_פלוס*]

...."כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן אינה פנויה אל הניגון..." לזה אתם קוראים מרגיעון?
לי זה אומר שאני עוד לא מוכנה.
האם אפשר להיות בכלל מוכנים?
טכנית, אני מוכנה. מחר בבוקר אלך להילרית שטיפלה בי לפני כמה חודשים, נראה מה היא אמרת... אלא אם הבריקסטונים של הערב סוף סוף יהפכו לצירים ותתחיל לידה. בארבעת הערבים האחרונים יש לי בריקסטונים יפים מאד. אבל בבוקר הם נעלמים.
המיילדת אומרת שביומיים האחרונים היא התחילה להרגיש שאני מוכנה והתחילה לבדוק שהכל מוכן לה.
היא מעריכה שהוא 3400 בערך...
בסדר.
מחר תבאנה המנקות שלנו והן ינקו. הבית יהיה נקי.
זה נורא מוזר לא לעבור את כל הבדיקות השגרתיות הרגילות... אין לי מושג מה קורה לי בפנים ואני מנסה לעשות כאילו לא'כפת לי.... אבל אני סקרנית לדעת אם יש מחיקה אם הצוואר רך... אם משו קורה...
הפקק עוד לא נפל.
כולם בודקים מה קורה איתי.
מצפים איתנו.
אני חושבת שאפשר לקרוא להם צירים. או לפחות צירונים. הבריקסטונים האלה לא נוחים על גבול הכואב.
לא יודעת.
אבל אני עוד אדע.....

[אינדי_אנית*]

היי היי... האם זאת תחילתו של סיפור לידה? מחזיקה אצבעות..

[אימא_טרייה_פלוס*]

משעמם לי.
אני עצבנית.
נמאס לי לחכות.
אתמול הייתי ערה עד 3.5 בלילה עם עט ונייר ותזמנתי צרצורים.
היום עבר ועוד לא ילדתי. לא מתפתחת לידה. אני ע-צ-בב-ננ-ייי-תת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אבל עם חיוך.

[מצפה_איתך*]

אתמול הייתי ערה עד 3.5 בלילה עם עט ונייר ותזמנתי צרצורים

אם ככה, מזל שלא ילדת אתמול.
דרך לא ממש מוצלחת להתחיל לידה...

[אינדי_אנית*]

מיילדת בית של חברה שלי אמרה לה לפני הלידה השניה עצת זהב: תתעלמי מהצירים כל עוד את יכולה.
ותשניייייייייייייייייייייייי, עזבי אותך משטויות, אני חותמת לך שהוא/יצא בסוף

[גילית_ט*]

אני כבר במתח....

[אימא_טרייה_פלוס*]

עוד יום.
שוב כתוב לי פה "ההווה הוא הצומת בו נפגשים זמן ומרחב- כאן ועכשיו"
זה השיעור שלי.
אני תמיד רוצה כאן ועכשיו.
אז אני נאלצת ללמוד להמתין.
היום החלטתי לבלות עם קטנתי בכורתי. ככה. מתעלמת מהבריקסטונים- צירצורים האלה.. מושכת את הימים. משתדלת לתפקד כרגיל ולהיות עסוקה.
להאמין שזה יקרה.
הוא צריך לצאת.
זו דרכו של עולם.
הוא יוולד.
דרכי, בעזרתי, באופן טבעי. אני לא אגיע לבית חולים ולא תתקרב אלי סכין המנתחים בשנית.
אנחנו נלד. בבית. עם המיילדת שלנו. בבריכה שלנו. וזה יהיה כואב. וטוב. ובריא.
חברה אמרה לי: תאמיני בתהליך.
אני משתדלת להאמין.
הגוף שלי יודע לעשות את זה.
אני אעשה את זה וזה יקרה.
בהריון הבא אני לא מחשבת תאריך!!!

[אימא_טרייה_פלוס*]

כל הזמן עולה לי אותו המרגיעון... עם:"ההווה הוא הצומת".....
אני כנראה אמורה לספוג משהו מהמשפט הזה.
היום הבאתי את עריסת הקש הלבנה מהמחסן. ניקיתי, פרשתי סדינים, הנחתי שמיכה, בובה. זה נראה מקסים. הסברתי לקטנתי שמאד רצתה להכנס למתחם הקדוש, שזוהי המיטה של התינוקי. גם היא ישנה בה כשהייתה קטנטנה... הסברתי לתינוקי שהנה, יש לו מקום משלו בבית (חוץ מהספייס לצדי במיטה, עליי, על שדיי, במנשא...)
הוא יכול לבוא.
הכנתי לו ערכת החלפה עם בגדים וחיתולים בחדר השינה שלנו (השידה בחדר של הבכורה...)
מתכוננת ומקננת.
מחר היא תלך לביקור במשפחתון שלה, ואביה יישאר איתי לבוקר זוגי בבית. לא ילך לעבודה- זה מאד נחמד מצידו. ונעים.
...לא יאומן שאני ערה בשעות האלה.
זה כ"כ לא מתאים לי.
הממממ....

[אימא_טרייה_פלוס*]

טוב. כבר כתבתי היום בדף הריון בשבוע 41 אבל פה אני אפרט קצת יותר, כמו ב"יומני היקר"
יש לי צירים.
אי אפשר להתעלם מהם.
הם כואבים. בבטן תחתונה ובגב.
לא צרצורים. לא בריקסטונים, צירים.
האם אני מאמינה להם?
ככככןןןןן ייייששש לללייי צצצצצצציייר עכשיו.
אני לא מתזמנת אותם, הם עוד קצרים ואני מקווה שאוכל לישון קצת לפני שעצמתם תתגבר.

היינו בהילולת יום העצמאות במושב עם הקטנטנה. היה מאד כיף. הלכנו ברגל... נהננו.
כבר מהבוקר הייתה לצרצורים הרגשה שונה. מיקום אחר. הם הופיעו מדי פעם והתעלמתי מהם.
לא נחתי בכלל- לקראת צהריים קיבלתי עיסוי קצרצר מבעלי, בשביל הכיף. אח"כ נסעתי למשתלה וקניתי שתילים חדשים לגינה ואז עבדתי בגינה. ניקשתי עשבים, שתלתי... היה כיף.
אח"כ נחתי קצת. במיטה עם המחשב, וביקרתי פה בכל מני דפים.
ואז היא התעוררה, או כמו שהיא אומרת: "היתותותוררה".
וראינו יחד תמונות במחשב, נשנשנו ענבים במיטה, ונסענו היא ואני להחזיר 5 חבילות חיתולים לסופר- כי כבר לא צריך. קנינו קצת שטויות, לפני שנעשה הזמנה אורגנית וחזרנו לאסוף את אבוש לגן שעשועים.
גם שם היו צירצורים. קצת יותר חזקים.
אח"כ בבית הם כבר התחזקו יותר, בערך מ-18:00. ובינתיים תכיפותם ועצמתם עולה לאט, בהדרגתיות. יש כאלו שכואבים יותר ויש כאלו שפחות.
אח"כ הכנו ארוחת ערב, שטפנו כלים, קילחנו הקטנטונת, הלבשנו כחול לבן ויצאנו להילולה.

אני עדיין מעט סקפטית, אבל ביממות הקרובות אני אלד תינוק.
המרגיעון שלי אומר: "בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה"
כן.
אני חושבת שמבחינתי, מילולית, הילד שלי מבקש הכרה. הוא שוכן בקרבי ורוצה החוצה. אז עוד מעעעטטט יייצצצאאאא (צצצצצצציייירררר)

[אימא_טרייה_פלוס*]

עכשיו 02:07 ד' בלילה. לא מצליחה לישון. משחקים כדורסל מחוץ לבית שלי- הילדים של בעלי הבית... עושים מסיבה. יום העצמאות. אני הולכת לבאס אותם ולבקש שיפסיקו קצת... חייבת לנסות לישון ומספיק שהצירים מעירים אותי.
עשיתי קקי
אולי זה יעזור.

[אימא_טרייה_פלוס*]

04:19. ב4:14 היה עוד ציר שלא נותן לי לישון. לא יכולה לקבל את הצירים בשכיבה.
אמרתי לבעל שינסה לישון.
אני גם רוצה לישון.
אי אפשר לשכב.
אני צמאה. יש לי המון פיפי.
מה כבר אפשר לעשות בשעות האלה....
אני לא בטוחה שעדיין שווה לי להיכנס למקלחת. שלא נעצור את הצירים.
הם גם לא מתקרבים בינתיים. עדיין בהפרשים גדולים.
אז אני על הכדור. בסלון.
בא לי לחזור למיטה. אולי כן אצליח לישון... אני עייפהה.
חייבת כוח למחר.

[יעלי_לה]

וואו

לידה נהדרת שתהיה לך

[אימא_טרייה_פלוס*]

וואו. איזו הזויה הייתי בלילה.
עד עכשיו היו אצלנו חברים על טפיהם. מינגלנו כיאה ליום העצמאות- שנרגיש ישראלים.
הצירים עשו טובה (או לא) והפסיקו. ועכשיו חוזרים.
אני אחרי אמבטיה משותפת עם בתי. היא במיטה וגמני אנסה לישון.

[טאו_להורות*]

לישון , לנוח, להזות ולאהוב הם הדרך ללידה טובה.
בהצלחה
ותודה שאת משתפת אותנו

[אימא_טרייה_פלוס*]

.... יש לי שני ילדים.
אפתח דף שיקרא אימא ילדה את הלל

[אינדי_אנית*]

מזל טוב קולולולולו..................
מקוה שהיתה לידה טובה. מחכה לסיפור.

[יעלי_לה]

מזל טוב מזל טוב מזל טוב!



מקוה שהיתה לידה טובה. מחכה לסיפור.