דחיינות כרונית

כמה מקורות מידע על שיטות לניהול משימות
(מתאים לאנשים שמרוב מה שצריך לעשות, לא מסוגלים לעשות כלום)
שיטת GTD = Getting Things Done:
האתר
gtd]תרשים זרימה (PDF) workflow advanced[/po].pdf
עוד אתר(חופשי)

הבטחתי פעם לכתוב על GTD, אבל אני לא מגיע לזה. בנתיים - תקראו את הספר!

הי בועז, תכתוב, תכתוב!
קראתי את הספר לפני כשנה, ולקחתי ממנו כמה רעיונות לניהול זמן בעבודה. אני קוראת אותו עכשיו שוב, ולומדת מזה ש

אני כבר עושה חלק מן הדברים

יש לי מספר מינימלי של IN BASKETS
יש אצלי תהליך עיבוד די קבוע של דברים שנכנסים , והגדרת מה שצריך לעשות איתם

אני נכשלת בכמה נקודות:

ארכיב של דברים לא דיגיטליים אצלי לא קיים (למרות שיש בו צורך)
"הפריטים בהמתנה" לא מתוחזקים טוב (ברגע - באימייל ב Inbox)
להחליט בכל רגע נתון מה לעשות, בד"כ הולך לכיוון "לעשות את העבודה כאשר היא מופיעה" או "להגדיר את העבודה" במקום "לעשות משימות מוגדרות מראש", כי אני תמיד מצפה להפרעות. אם אני צריכה שעה של שקט, אני קובעת לעצמי "פגישה", אבל עדיין, היא תהיה הדבר הראשון שיזוז עם צוץ מחויבויות אחרות. כתוצאה מזה אין לי זמנים של "מחשבות ארוכות", רק שברי זמנים של מחשבות קצרות.

Getting Things Done
חחחחחחח ממש כמו בוב הבנאי שהוא למעשה סדרת טלוזיה שגורמת את ההפך. לנו אין טלוזיה אז הצעתי לבני לחסל משימות כמו בוב הבנאי
Bob and the gang
have so much fun
working together
to get the job done

יש ספר שנקרא "היום ולא מחר מדחיה לעשיה" אחד מסדרה של מדריכים לחיים עכשיו במבצע בצומת ספרים
מכוון לטיפול בדחיינות כרונית

אחד מסדרה של מדריכים לחיים
המדריכים האלה עזרו פעם למישהו (מלבד חשבון הבנק של מחבריהם)?

מצאתי A]מאמר מעניין Dpage[/po].asp?page=3&id=22 בנושא.

קניתי.
לא עזר לי כל כך...

דחיינות יכולה להיות טובה כותב פול גראהם (באנגלית).

מאמר גדול !
באמת מענין.

הוא הרג אותי עם ההגדרה שלו למה שראוי לדחות:
Roughly, work that has zero chance of being mentioned in your obituary.

<השעה מטורפת בגלל נסיונות, כושלים לחלוטין עד כה, לגמילה מהנקת לילה >

אני רוצה להיות הראשונה להודות (כמו בפגישת אלכוהוליסטים אנונימיים) אני עצלנית!
ואני מתעצלת אפילו לבצע את 12 הצעדים כדי להיגמל מזה!

הכיני רשימה של דברים שעלייך לעשות לפני שאת מתחילה במשימה שלך.
זה מה שאני עושה כל חיי - רושמת רשימות. הרשימה עוזרת לי לזכור מה צריך לעשות. היא לא עוזרת לי לבצע את המשימות. אולי להפך. היא נותנת הרגשה שעשיתי משהו - הרי רשמתי מה שצריך לעשות...

רשמי לעצמך כל יום יומן המתאר מה עשית,
לי זאת נראית דרך מצויינת להגביר את הדחיינות. עוד משהו לרשום במקום לעשות.

טובי, אם היינו יכולים לעשות את כל אלה לא היינו דחיינים

היא לא עוזרת לי לבצע את המשימות. אולי להפך. היא נותנת הרגשה שעשיתי משהו - הרי רשמתי מה שצריך לעשות...
כמה מוכר.

אשי וההולכת, הדברים שכתבתן היו אלו (ועוד)שעברו לי בראש כשקראתי.
מי שכתב את זה לא ממש מבין מה זו דחיינות.

ואגב רשימות.... הייתי ועדיין עורכת רשימות מופלאות (את האופטימיות לא יקחו לנו, אה?) מקוטלגות - תענוג. אבל כמו שנאמר "לראותן בלבד". בדיוק כמו לקנות מכשיר כושר. הרי קנינו, לא מספיק?

המשימה הכי קשה תחילה: התחילי עם המשימה הכי פחות נעימה, כדי שזו תהיה מאחורייך, ואחריה השלימי את אלו הקלות יותר לביצוע
פליי ליידי אומרת בדיוק ההפך. התחילי עם המשימות הקלות, וצרי לעצמך תחושת הישג אמיתית וחיזוק הביטחון העצמי שאת יכולה אכן לעשות ולא לדחות..

הי טובי, למיטב ידיעתך, את הספר של ברנס "בוחרים להרגיש טוב" ניתן למצוא גם בתרגום לעברית?
תודה מאוד
(והנה הצלחתי לכתוב הודעה מתומצתת ולא לדחות את כתיבתה, אעפ"י שהיא לא נכתבה באופן מושלם לדעתי....)

(והנה הצלחתי לכתוב הודעה מתומצתת ולא לדחות את כתיבתה, אעפ"י שהיא לא נכתבה באופן מושלם לדעתי....)
מושלם מספיק.

אני מרגישה שחלק גדול מהדחיינות הכרונית שלי שלצערי יש לה משקל רב בחיים קשורה למקום של אי ודאות לגבי הרצונות שלי, עשייה בחיים. מה אני רוצה לעשות כשאני יהיה גדולה. המשקל של זה פוגע גם ומגיע גם לדברים הכי קטנים כמו נקיון הבית, תשלומים וכו' וכו'. דבר נוסף שאני מרגישה זה שהדחיינות קשורה לחוסר תכליתיות אצלי. אני מעדיפה לקשקש עם חברה מאשר ל...

אני מרגישה שחלק גדול מהדחיינות הכרונית שלי שלצערי יש לה משקל רב בחיים קשורה למקום של אי ודאות לגבי הרצונות שלי, עשייה בחיים. מה אני רוצה לעשות כשאני יהיה גדולה

דבר נוסף שאני מרגישה זה שהדחיינות קשורה לחוסר תכליתיות אצלי. אני מעדיפה לקשקש עם חברה מאשר ל...
זה כאילו אני כתבתי את זה.

_הי טובי, למיטב ידיעתך, את הספר של ברנס "בוחרים להרגיש טוב" ניתן למצוא גם בתרגום לעברית?
תודה מאוד_

בוודאי, אני קראתי אותו בעברית. למרות שזה לא הלך אצלי, הרבה רישומים על רישומים. בעיקר נדרשת ממך תשומת לב עקבית שאם היה לי אותה לא הייתי נדרשת לספר...

אני לא מתחברת לרשימות כל היום עושה אותן ולא יוצא מזה כלום.

אני כן מתחברת לרעיון שנכתב למעלה, ואני מצטטת פה הסכמה הזו:

מצב שהוא עקרוני, חשוב אך לא דחוף:

להיות יותר ויותר באזור הזה. אם אני נמצאת באזור הזה ועושה באמת את מה שחשוב לי כאזור של הגשמה. יוצא שאני מרגישה פחות בזבוז של אנרגיה ודליפה של זמן ואנרגיה. אני יותר מאושרת, מסופקת ומכוונת. ואז מאליו גם הדברים הדחופים והלא עקרונים נעשים יותר בקלות וכאילו יש לי יותר זמן.

המצבים האחרים שנכתב עליהם:
_מצב שהוא לא דחוף ולא עקרוני, או חשוב:
מצב של פיזור מוחלט ומתמשך, הכל מושלך החוצה..החיים נצרכים על ידי הכל ומכל דבר. אנחנו לא חושבים ולא עושים שום דבר (בהייה בטלוויזיה)._

_מצב שהוא דחוף ולא עקרוני,חשוב:
האנשים שנמצאים במצב הזה כל הזמן מדמיינים: יש להם רשימות אינסופיות של דברים שהם צריכים לעשות או לא לעשות (גם עם המצב הזה אני מזדהה לעתים קרובות), הם משלים את עצמם שהם מכבדים התחיבויות, ואז הם מקדישים את עצמם לדברים שהם מדמיינים שבללעדיהם הם לא ימצאו תשובה (למשל לענות לחבר בעבודה) הם מתכננים ולא עושים..._

_מצב שהוא דחוף ועקרוני, חשוב:
זה מצב של הזדהות מתמדת עם אירועים חשובים: כמו למשל מחלה של בן משפחה (אתה חווה הרגשה, משהו שהוא מאד חשוב ומשפיע על החיים שלך, אבל אם אתה נשאר שם, זה לא מאפשר לך למצוא פתרון)_

_מצב שהוא עקרוני, חשוב אך לא דחוף:
האזור הזה בחיים שלנו הוא אזור ההגשמה - אנשי ההגשמה מעבירים חלק גדול מהיום שלהם באזור הזה. הם שחררו את החיים שלהם מהדברים הדחופים, והם משקיעים את היום שלהם בדברים העקריים.

יש אתר רק על זה (באנגלית)

שליחה על ידי גיא* » 31 מאי 2006, 23:10

אך היכן בארץ ניתן להשיג את Getting Things Done ?
האם זה קיים באיזושהי ספריה?

אני חושב שאין, אבל אשמח להשאיל. תשאיר פרטים.

Getting Things Done
יודעים אם יש את זה בעברית?

בועז חן כתב מזמן : _וחידה למתקדמים - מה עושה הדחיין המקצועי?
מקטלג את המשימות בשמחה, מגדיר view ב-outllook שיאפשר לו להמשיך לקטלג בקלות בעתיד, מחפש אפליקציה לפאלם פיילוט שמתאימה לזה ואולי אפילו כותב דף באינטרנט שמסביר לאחרים כמה זה_

כתבת את זה עלי!

_בועז חן כתב מזמן : וחידה למתקדמים - מה עושה הדחיין המקצועי?
מקטלג את המשימות בשמחה, מגדיר view ב-outllook שיאפשר לו להמשיך לקטלג בקלות בעתיד, מחפש אפליקציה לפאלם פיילוט שמתאימה לזה ואולי אפילו כותב דף באינטרנט שמסביר לאחרים כמה זה
כתבת את זה עלי!_

גם עליי ֱ.
והכי עצוב, שמתקפת הרשימות מגיעה אחת לכמה זמן - תוך התעלמות אוטיסטית מההיסטוריה

נו, אז ככה-
הפסקתי לקרוא במתישהו/2004, ואמשיך לקרוא... מתישהו!
דחיינות כרונית זה משהו נוראי אצלי. משיעורים ש אףפעם לא עשיתי, עבודות שלא הגשתי, ותואר שהתחלתי כמה פעמים, והפסקתי. כי לא קיבלו את העבודות....

אויש, אויש, אויש.
קודם כל- לא דוחה לספר לכל מאן דהוא- שכתבתי 4 ציטוטים ל גריינים בצ'יק צ'ק כי הם פשוט מוחצים!

אחד מכם ( בועז חן ??) החליט לעשות מצגת על משהו, לפני כמה שנים- נדחה? בוצע? נו, נו....? |אייקון סקרן|

לקרוא את הדף הזה ולחשוב על כל השנים בהן אשכרה חשבתי שאני מופלטה רצינית!
תמיד אמרתי שאאחר לחתונה של עצמי.... (אז ככה- בגלל הפובי'ה הזאת, אני חושבת שהחתונה שלי היא היחידה בהסטוריה שהזוג הצטלמן בזמן, הגיע לחופה בזמן, האורחים הגיעו בזמן - ו... החופה נערכה זמן ! )

רציתי לספר עוד, אבל, אתם יודעים..... מחר-כך.

האמת היא שאמרתי שאכתוב על זה, אבל את ההתחיבות הזו כבר ביטלתי (אחד הכלים החשובים בניהול התחיבויות...).
אבל דוקא עשיתי על זה מצגת שלא תוכננה לעמוד בפני עצמה אלא רק לסכם את הרשמים שלי מהספר (ועם כמה התאמות לתפיסתי) ולהציג לחברים.
אני די בטוח שאין פה הפרה של זכויות יוצרים, אבל האמת שבכל מקרה אני מקווה שזה יגרום לכם להחליט לקרא את הספר. הוא שווה קריאה גם (ואולי עוד יותר) אחרי המצגת.
זה די ישן וחלק מהדברים אני רואה היום אחרת אבל בלי כל אחריות קבלו את המצגת (תלחצו על הקישור בדף שנפתח).

<כעבור שנתיים...>

נו נו. לא להאמין שחלפו שנתיים. כאילו כתבתי את הדברים אתמול. או יותר נכון, לפני שבועיים. רק הניק שבחרתי בו אז כבר לא מוצא חן בעיני.

לאחרונה קניתי והתחלתי לקרוא את הספר "בוחרים להרגיש טוב". כשסיפרתי זאת היום למישהי שחברה באתר (כן, זאת אני

), נזכרתי שאת ההמלצה עליו קיבלתי כאן. בזמנו חיפשתי אותו בספרייה העירונית והספר מופיע בקטלוג אך לא על המדף... (הוא "נעלם" מהספרייה, מממ... האם דחיינים הם גם...? לא, ודאי שלא. הרי אני לא.) בכל אופן, לפני כמה שבועות קניתי אותו. כנראה, אך לא במודע, בעקבות תהליך של קואוצ'ינג שאני נמצאת בו כבר כמה שבועות.

למרות "התנגדויות" שעלו בי, הן לדברים בגישת הקואוצ'ינג והן לדברים בספר, אני נוכחת לגלות שהספר אכן משפיע לטובה על חיי. אז, לטעמי, צריך לסתום את האף פה ושם לאמירות שנראות פשטניות (ראו לעיל ההגיגים על פשטנות החיים) ולגישה יודעת-כל ולנימה של שביעות רצון עצמית, אבל יש הרבה מה להרוויח.

קשה לי לסכם את הדברים, מה גם שאני בערך בשליש הדרך. הספר מכיל מעט תאוריה באופן מתומצת ו... פשטני והרבה תרגילים. יש גם אפשרות לבחור את הכשלים שאנו מזהים בנו ולהשתמש בתרגילים המיועדים להם. בנתיים, למרות שעוד לא התחלתי לבצע את התרגילים (ההוראה בספר היא לקרוא אותו קודם בשלמותו ורק אחר כך להקדיש פרקי זמן לתרגילים בכל פרק), הם כבר מחלחלים לתוך חיי. לדוגמה, ביום שישי החלטתי שאני חייבת לסדר ולנקות את הבית. כמיטב המסורת דחיתי ודחיתי עד שבשמונה בערב (!) החלטתי לנקות רק את חדר השינה, כי כל החפצים בו כבר היו על המיטה. אחרי שסיימתי אותו חשבתי "נו טוב, זה לא היה נורא כל כך, אולי אמשיך גם למקלחת, לכניסה ולמטבח". וכך בסופו של דבר, ב- 2:00 בלילה סיימתי את כל הבית, וגם באופן מאוד יסודי. בלי להתחייב על כך מראש ולכן לראות בכך משימה נורא מורכבת ודוחה. זה אחד התרגילים מהספר - לחלק משימות שנוטים לדחות לחלקים ולבצע כל פעם חלק קטן.

ועוד מחשבונת. קריאת הספר ותרגולו מעוררת בי צורך בפורום לדיון עם "משתמשים" אחרים. מצאתי שהיה פעם פורום כזה בתפוז, אך למרות ששמו נותר, תוכנו השתנה וכבר אינו דיון בספר ובעבודה לפיו. אולי הצורך הזה יגדל לכדי פתיחת דף כאן? אולי...

למרות שחלפו כבר חודשיים מאז עודכן הדף, חייבת להוסיף:
איזה אושר מאז הגעתי לדף הזה הבוקר! כבר שיתפתי את כל הדחיינים שאני מכירה!

בועז _חן תעשה לי דד ליין...
ג'ינ ג'ית הצחקת אותי עד דמעות.
לכל הדחיינים בדף יישר כוח.

נקודה שלא עלתה פה - האם גם אתם מאחרים כרונים?
אני מגלה שאני דוחה את רגע התחלת ההתארגנות, כביכול בתירוץ של ניצול זמן מכסימלי, והרבה פעמים מגיעה/מביאה את כל המשפחה לכדי איחור.
בתור זו שבחרה לחיות את חייה עם אותו יחיד ומיוחד שחי את כל חייו - 15 שעות ביום (כי הוא סיים הכל ויכול לנוח) בקטגוריית ה- "עקרוני, חשוב אך לא דחוף" - האם אתם מכירים זוגות של דכיינים כרונים?
האם לא מפחיד אתכם שאתם מנחילים את "התורה" לילדים. נראה לי שבת רבע ל-6 מתחילה להראות ניצני הפנמה.
ודי לעת עתה.

סוף סוף תפסתי אומץ ונכנסתי לדף הזה, קראתי חלק קטן ממנו אבל אני חושבת שאני שוברת פה את השיא ב דחיינות כרונית.
יש לי כאמור שלושה ילדים, הגדול אוטוטו בן 10 ואף אחד מהם לא רשום בתעודת זהות שלי. S-:

אצל הבן זוג רשומים רק שני הגדולים.
<אמא לשלושה שומעת "משרד הפנים" וחוטפת פריחה חום וסחרחורת>

אם זה עוזר, יש מדריך מדויק איך להגיע לרישום המיוחל ב-gov.il

אני לא יודעת אם כתבתי את זה איפושהו פה, בכל אופןרציית לשתף בתופעת לוואי שיש לי שנוגעת בדחיינות.
אני כל כך כל כך אוהבת שבתות,
ולילות,
וימים של שביתות - אושר גדול. רגשות האשמה יכולים לנוח לכמה רגעים - כי אין שום מערכת/ מוסד/ איש שצריך לעשות לו טלפון או לקדם התחייבות מעיקה. נגיד. חגים למשל לא נכנסים לקטגורית הימים האהובים כי חג יהודי בישראל עמוסססס התחייבויות והתעסקות בקישקושים (מה נקנה מתנה, איפה החג, לוגיסטיקות של מי יבוא למי בלי לפגוע בשום צד מ17 הצדיים של האמא המרוקאית... מתי לבוא לעזור, ובל נשכח את הקילו המסורתי שנוסף לפיגורה. בסופו של יום - חג הוא לא סיבה למסיבה לדחיין הממוצע).
לאחרונה גיליתי שהחיבה הגדולה שלי לאותם מועדים החריפה והתפשטה גם להיבטים שאינם קשורים/ משפיעים על סדר היום שלי. ידיעה על שביתה בבתי הספר ממש עשתה לי טוב לפני כמה שבועות... השבוע הכריזו על שביתה של יום באונ' חצי שנה אחרי שאני כבר לא שם - אבל השמחה שהידיעה הזו יצרה אצלי -כאילו שמדובר בביטול של היום הכי מדכא במערכת שלי... שביתה זה חופש. ואני בעד לשבות מדי פעם, לא רק ביום כיפור. כפרות על ההתחייבויות...

ערערו את עצמכם

אני כל כך כל כך אוהבת שבתות

אוי, זה מוכר! והרגשת ההקלה כשנהיה כל כך מאוחר בלילה שפשוט חייבים ללכת לישון. או סוף היום בעבודה - טוב, לא עשיתי את זה כל היום, אז יהיה כבר מחר. או כשהדד-ליין מגיע - ממילא כבר אחרתי, אז כבר לא משנה בכמה אחרתי.

מישהו קרא את Eat that frog של Brian Tracy?
שווה?

טוב חזרתי הנה אולי זה יעזור לי..
כול לילה אני הולכת לישון ממש מאוחר- באזור אחת, ולא שאני באמת עושה משהו..
אז ב"ה בעוד יומיים נגמרת שנה"ל אז אני חייבת להספיק הכול ועכשיו, אבל אח"כ לפחות לא יהיה.
ותודה לאל על העיצומים כי בגללם לא הייתי צריכה להכניס ציונים (כן אני עובדת במיינסטרים)
אז זו הרשימה שלי:
לסיים לבדוק עוד 10 עבודות ולעבור שוב על כול מכתבי ההערכה.
לקנות חזית הנקה חדשה
לבשל ארוכה כולשהי מבשר טחון (-שכבר הופשר וממתין במקרר!)
הררי כביסה
לקנות לעצמי קצת בגדי הריון להריון שנגמר בעוד רגע
להחליף מתנה
לקנות לעצמי מתנה בשובר שעוד רגע פג תוקפו
ב-ה-צ-ל-ח-ה!

לקנות לעצמי קצת בגדי הריון להריון שנגמר בעוד רגע
דוגמא מצוינת לדחיינות מועילה - תדחי רק עוד קצת, וחסכת

_לקנות לעצמי קצת בגדי הריון להריון שנגמר בעוד רגע
דוגמא מצוינת לדחיינות מועילה - תדחי רק עוד קצת, וחסכת_
דווקא לא.. לחלוטין אין לי מה ללבוש וכתוצאה מזה אני לא ממש יוצאת לשום מקום או שאני יוצאת ועסוקה בלהיות מבואסת מהמראה שלי ואז אני מתוסכלת ולא שמחה מההריון ומוציאה אנרגיות שליליות. אז עדיף להוציא כסף.

לחלוטין אין לי מה ללבוש
איפה את גרה? מה המידה שלך? בגדי הריון הרי מצווה להשאיל

פלונית כרגע
אמנם לא קראתי את כל הדף, אבל בתור דחיינית מקצועית (וגם חסרת כל כח התמדה, כתוספת) רציתי לשאול אם ניסית כבר את "שיטת הטיימר" של FLY LADY. לי היא ממש ממש עזרה, גם בקטע המתיש של בדיקת עבודות, מבחנים ושאר צרות.

קרוטונית- תודה רבה , אני גרה בירושלים הבנויה..
אבל התל"מ שלי בדיוק בעוד חודש (אפילו שאני לא מאמינה שאלד בזמן..) ואין לי איך לשנע מהמרכז בקיצור נראה לי שאני פשוט אלך ואקנה איזה בגד יצוגי אחד וזהו. יש לי מיליון חתונות...
ולענייננו, עניין הטיימר נוסה ולא ממש הצליח..
העבודות נבדקו יען לא היתה ברירה, והכביסה נעשתה כי יש בעל שעשה.
אז לשארית היום שנותר: להרים טלפון שנדחה כבר זמן רב.
טלפונים לבעלי דירות כדי לקדם את עניין מעבר הדירה.
לקבוע תור למעקב הריון
ואת השאר נכתוב מחר כהחלטות לשבוע הקרוב..

"שיטת הטיימר" של FLY LADY.
אפשר קישור או פירוט?

לעניות דעתי דחיינות כרונית זו המכה האחת עשרה. זה יוצר את תגובת השרשרת שפלונית לרגע ציינה לדוגמא שהיא דוחה את קניית בגדי ההריון:
לחלוטין אין לי מה ללבוש וכתוצאה מזה אני לא ממש יוצאת לשום מקום או שאני יוצאת ועסוקה בלהיות מבואסת מהמראה שלי ואז אני מתוסכלת ולא שמחה מההריון ומוציאה אנרגיות שליליות. אז עדיף להוציא כסף.
רק שהכסף לא נדמה הבעיה, אלא היוזמה והעשייה.

_אז לשארית היום שנותר: להרים טלפון שנדחה כבר זמן רב.
טלפונים לבעלי דירות כדי לקדם את עניין מעבר הדירה.
לקבוע תור למעקב הריון
ואת השאר נכתוב מחר כהחלטות לשבוע הקרוב.._
דף מומלץ (שעזר לי לפחות): מטרות קצרות טווח קבוצת תמיכה

מאמר מקסים

אוי פאדיחה, אני קוראת מה כתבתי פה לפני שנתיים וחצי ולא התקדמתי מאז יותר מידי...
ז"א הילד כבר נולד ואני בעיצומו של הריון נוסף אבל הדחיינות עדיין כאן!
אז הנה אני מעלה מהאוב את הדף הזה.
החלטתי לפני כמה ימים שכול יום משהו, אפילו קטן.
בינתיים עומדת בזה בכבוד, סודרו ומויינו כול ביגדי ההריון שקיבלתי, וכול מה שלא רלוונטי כבר נמצא בשקית משלו עם פתק של שם הבעלים המקורי כדי להחזיר!
ביום שישי אפילו החזרתי כבר שקית אחת!
המשימות למחר: לקבוע תור למעקב הריון, ולצלצל למרפאת המשפחה לברר בירורים
לצלצל למעסיקה פוטנציאלית!!!! וללכת לתופרת למסור ערמת תיקונים, להכין שיעור ליום ב' לפני 12 בלילה...
להתראות מחר.

קבעתי ובררתי יישר כוח לי!
עכשיו אני צריכה ללכת לקחת את ההפניה ולקבוע עוד תור, להפניה החדשה...
משימות גדולות למחרתיים (מחר יש לי פטור בשל עבודה כול יום ואירוע משפחתי בערב):
לקחת את ההפניה ולקבוע את התור...
להמשיך ולצלצל למעסיקה האופציונלית שלא עונה..
לחפש עוד אפשרויות תעסוקה!- להרים טלפונים לרשימה שכבר יש.

חברים- אני פונה אל ליבכם בבקשה נרגשת: חידלו! אל תכתבו פה את כל מה שתיקתקתם והספקתם היום- זה פשוט לא לעינין. דחיינים אנונימיים שנכנסים לקרוא פה בכדי להתעודד (לא אני, פשוט שמעתי ממש במקרה מחברה) יצאו נבוכים שלא לאמר מצוברחים נורא מלקרוא את זה וזה לא במקום ולא חברי. בבקשה- את כל הסידורים המוצלחים- לדף סידורים מוצלחים, אחרת נגלה אתכם לפליי ליידי ונלשין עליכם שאתם מסודרים! אז באמת- אם זה מה שאתם רוצים- תמשיכו. רעים.

השבוע הוא שבוע הדחיינות הלאומי בארה"ב.
רק שתדעו.

אני מעדיפה להעביר את זה לשבוע הבא.

השבוע הוא שבוע הדחיינות הלאומי בארה"ב.

הסתקרנתי.
אבל אני מתקשה לקרוא טקסטים ארוכים באנגלית.
את יכולה אולי לכתוב במה מדובר?

זה בטח אירוע שאולי, יום אחד יתקיים

הנה תרגום מסוים.
בכל מקרה, לא כתוב שם משהו מעניין יותר מהעובדה שציינתי במשפט אחד.

תודה טלי.
אני מבינה שהכוונה היא שלמרות שבד"כ מגנים את הדחיינות, הרעיון זה 'לחגוג' שבוע שבו היא לגיטימית?

אם כן, אחלה רעיון.
להבנתי, המנוחה היא בעצם פחות מהעשייה, ויותר מתחושת ה'לא בסדר'. (כי גם ככה מי שבד"כ דוחה משימות, רוב הסיכויים שגם בשבוע הזה היה דוחה. אבל היה מרגיש 'לא בסדר'. ופתאום - יש לגיטימציה !).

נשמע כיף שבוע אחד בשנה לנוח מהתחושה שיש לי 'אלף דברים על הראש, מה יהיה?' ומההלקאה העצמית שבאה בעקבותיה.
הי, השבוע לא צריך לעשות כלום ! איזה כיף....

אתם אדירים. זה ה-דף. צריך למסגר ולתלות אותו. ולסכם אותו בנקודות לעצלנים שבנינו.
אבל תודו, גם הדחיינים הכי גדולים שבינינו לא יוותרו על מילה שנכתבה כאן!

מאחר שסדר העדיפויות (שאני קבעתי, חוששתני) הינו: קודם כל הילדים, אחר כך העבודה, אחר כך הבית, אחר כך בן הזוג (שמסיים תמיד את כל משימותיו במועדן) ורק בסוף אני, אז המשימות (האישיות) שלי, נדחות. כן. אני מודה בפורום מפרגן זה: אני דוחה אותן, כל הזמן. <מחפשת ברשת?_>

ופתאום חשבתי (משהו שודאי רבים וטובים ממני כבר חשבו מזמן) - אולי אנחנו פשוט חיים חיים עמוסים מדי? מצפים מעצמנו ליותר מדי? הולכים אחרי נורמות חברתיות?

אצלי הדחיינות התחילה רק עם הכניסה לאוניברסיטה. פתאום החיים שלי נהיו עמוסים. ואני קוראת אתכם, את אלו שלומדים לתארים מתקדמים, ויש להם ילדים, וקריירה, ורכב, ועוד מיליון דברים. ואני, הקטנה שבסה"כ צריכה לדאוג ללימודים, לקצת פרנסה, ולעוד כמה דברים פעוטים - לא מצליחה להסתדר עם כלום.
אז אולי פשוט עמוס לנו מדי בחיים? ואנחנו דוחים, כי כבר אין לנו אנרגיות להתמודד עם הכל? כי לא נעים לנו לצעוק שזה יותר מדי? שלא ניתפס כחלשים?
<נזכרת באנשים 30-40+ שפגשתי בטיולים בחו"ל , שעשו מה שהם רוצים, ואת כל הישראלים שמתחו ביקורת. אולי גם אני צריכה להיות כזו?>

. לרוב דחיין טיפוסי הוא תוצר של הורה שתלטן/רודן שנכשל בלספק לילדו תחושה של שיתוף. כתוצאה מכך מתפתחת אצל הילד תגובה של התנגדות
אמא שלי הייתה ועודנה מאוד שלטתנית. היא ההיפך הגמור ממני. וזו עוד סיבה שאני קצת שונאת את עצמי כשאני רואה כמה שהיא מספיקה, עושה, לא נחה. אבל בסוף של יום, לפעמים אני מביטה בעיניה ואני לא יודעת אם היא מרוצה! הרבה מסכות, הרבה חיוכים, הרבה סימונים של וי, אבל האם יש שם אושר אמיתי?

סטודנטית בועטת.
דחייה כמחאה סמויה ?

טרם קראתי... כמובן כי דחיינית , אבל זה ברשימה שלי. נראה לי רלוונטי לכאן. חוצמזה מגיע למתרגמים ציון מעולה על השם בעברית.

אלו לדעתי הן הנקודות העיקריות של הבעיה תתמודדו איתן!
א. הדחיינות נובעת בעיקר מהמציאות שיש דברים בחיים שיותר מעניינים מאשר ביצוע המטלה, האדם מחפש הנאות ולא מטלות, למרות שהמטלה היא לצורך הנאה, וזה מביא אותנו לסיבה הבאה:
ב. האדם מעדיף את ההווה על העתיד, הנאה חלשה בהווה חזקה מהנאה גדולה בעתיד, כי אין להנאה ההיא תחושה אלא הבנה, לכן היא חלשה יותר מהנאת ההווה.
ג. האדם מפרש את עצמו כנהנה, זה הוא עצמו, כל מה שלא הנאה זה לא הוא, וקשה לו להתנתק מכך.

המשך לנאמר בהערה הקודמת:
א. חוסר שינה מגביר את המצב של הצורך בהנאה.
ב. אם ממלאים את המטלה באופן מיידית כשאר בא הצורך או החשק לכך הרי שעושים זאת עם החשק הראשוני העכשווי, בחשק זה מורכבת הנאה, לכן אעשה אותה בהנאה ואסיים אותה, אם אדחה אעשה את המטלה כי פעם רציתי, אולם זה כבר לא האני העכשווי, החווה כעת את ההווה.
ג. העיסוק והקריאה בנושא ודאי מועיל ומחדיר למודעות כמה שהנושא מרכזי וחשוב לחיינו.

אז מי זאת הפליי ליידי הזאת? האם היא משחקת או עפה?
איפה עוד קוראים עליה? תודה!
המחכימון: "במאבק בינך ובין עצמך אי אפשר לנצח, רק להפסיד"

אז מי זאת הפליי ליידי הזאת? האם היא משחקת או עפה?
לא זה ולא זה. הניק שלה בא מאחד הדברים שהיא עושה, שהוא ללמד דייג בחכות שמטילים (Fly fishing).

איפה עוד קוראים עליה? תודה!
תתחילי בדף פליי ליידי ... D-:

הצילו! יש לי שתי משימות עבודה חשובות על הראש שדורשות ריכוז מירבי ותשומת לב וניסוח מוקפד. וכבר שבועיים שאני לא מסוגלת לגשת אליהן. פותחת את הקובץ, עושה בינתיים דברים אחרים, סוגרת.
אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה במקומי. וכבר שאלו אותי מה קורה ומתי אגיש אותן כבר.. יש עצות, רעיונות, טיפים, תמיכה, מישהו?

את שתיהן התחלתי כבר, אבל גיליתי שאני לא מסוגלת להמשיך.
אני בתקופה די עמוסה ושחוקה, חולמת ומשוטטת באינטרנט... משימות אחרות כן הצלחתי, שדורשות פחות ריכוז.

ללכת למקום עם כמה שפחות הסחות דעת, כמו ספריה או משרד במקום בבית.
לשבת ליד מישהו שעובד/לומד כדאי שיעשה לך אווירת ריכוז.
לחלק את המשימה הכללית להרבה תתי משימות ולקבוע לו"ז יומי, לקבוע כמה זמן את יושבת וכל כמה זמן את עושה הפסקה.
אם את לא צריכה את האינטרנט בשביל המשימה - תנתקי אותו ככה שתצטרכי להתאמץ כדי להפעיל מחדש, להוציא את הכרטיס רשת או את הכבל. יש גם כלמיני תוספים שחוסמים אתרים מסוימים (גזלני זמן) כמו leech block אבל אותם לא ניסיתי.

בהצלחה

תודה. כבר ניסיתי לעבוד במקום שקט לא בבית. ואני צריכה אינטרנט בשביל זה רוב הזמן. לצערי כי כמובן נסחפת לאתרים אחרים.
זו בסך הכל עבודת איסוף חומר ותמצות שלו, לוקח בערך 2-3 שעות לכל אחת מהן. אבל אני לא מסוגלת לגשת לזה.

חשבתי לבקש מחברה שתבוא להיות איתי ולהשגיח כאילו. אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.

מצטרפת לקבוצת תמיכה...

_את שתיהן התחלתי כבר, אבל גיליתי שאני לא מסוגלת להמשיך.
אני בתקופה די עמוסה ושחוקה, חולמת ומשוטטת באינטרנט..._

כמה מוכר P-: (-:
אני מצאתי כמה דרכים להתמודד עם זה.
קודם כל, כבר ברור לי שלפחות אצלי זה בא בתקופות, ויש מחזוריות מסוימת.
מצאתי שאם אני לא מבקרת ושופטת את עצמי כשזה מתחיל, ואוהבת את עצמי במקום הזה ומרשה לעצמי לגלוש בבאופן במקום לעבוד בלב נקי, זה עובר יותר מהר. נגיד, במקום שבוע זה יימשך 3 ימים. ואז, כשבאמת כבר מחליטה לקחת את עצמי בידיים ולייצר תפוקה, יש לי יותר כוחות נפש לזה כי לא בזבזתי אותם במאבק עם עצמי.
ולעצות פרקטיות,
גם אני גיליתי ששינוי הסביבה יכול לעשות פלאים.
אני לא יודעת אם את גרה בעיר או ביישוב כפרי,
אני הצלחתי כמה פעמים להתרכז מצוין ולעבוד מהר מאוד בבתי קפה, אונליין, בלי להתפזר לאתרים. משהו בזה שהזמן פחות או יותר קצוב וגם האלמנט של התשלום עושים תחושה מחייבת כזאת.

אני חדשה פה ואני דחיינית מזעזעת אבל מזעזעת , אני כל הזמן אומרת לעצמי בלב כן כן זה קל ןפשוט ולכן אין לי בעיה לעשות את זה אז ברגע שאחליט אני אעשה...
אבל אני דוחה ודוחה כמו מכורה והבעיה מתחילה להלחיץ כשדברים מצטברים ומתפרקים מהר אחד אחרי השני..
היום בשעה טובה אחרי שנתיים שאני דוחה עזבתי את עבודתי !!!
חוץ מזה הרדיו ומזגן באוטו מקולקלים, הידית גם נשברה אז אני כבר שבועיים פותחת אותה לעצמי מבחוץ דרך החלון
נשברה לי המראה בדלת של הארון בגדים, והדלת זכוכית במקלחון
מכונת הכביסה הפסיקה לעבוד ואני צוברת בגדים .....
אני דוחה את כל ההגשות שלי בלימודים
לא הייתי אצל רופא שיניים או שיננית כבר מעל שנתיים
אני מתחילה להרגיש ממש ממש דפוקה... כאילו משהו ממש לא בסדר אצלי .... עד שאני לא מגיעה לקצה אני לא עושה...
אבל משום מה העבודות בלימודים לדוגמא, תמיד דוחה לדקה ה90 אבל מקבלת ציונים פצצה אז זה כאילו נותן לי חיזוק בשיטה... באשליה...
אפשר קצת תמיכה??

:(:(

מעניין מה שאת כותבת.

קודם כל, מזל טוב על שינוי הכוון בחיים עם עזיבת העבודה |כלנית|

יש כנראה דברים שעובדים טוב בחייך. שזה טוב. למשל הלימודים. יש כאלה שזו שיטת הניהול שלהם - לעשות דברים ברגע האחרון. כשזה עובד טוב - זה לא רע.
ויש דברים שאולי לא מפריעים לך כל כך. כמו הידית של המכונית. אחרים אולי חושבים שצריך לתקן מיד את הידית, אבל האם את חושבת כך? אולי לא.

יש משהו בדחיינות שהוא מאוד לא מקובל חברתית. אבל כמו שאת מבחינה בלימודים, לא תמיד זה רע. אני אישית אוהבת לעשות את זה עם הוצאות צריכה. אני אומרת (לעצמי) שאני אקנה. וכבר כיף לי שיום אחד יהיה לי את הדבר הזה. ובינתיים זה לא דחוף לי, וזה נדחה. ואז או שאני מגלה שאני לא באמת כל כך רוצה את זה, או שיום אחד, אחרי הרבה זמן, אני קונה את זה. אבל בינתיים הכסף הזה עבד עבורי. לא רע.

ובאמת מעניין, מה מתוך זה באמת מלחיץ אותך. מה כאן באמת מפריע. אולי מתוך כל המשימות כולן, את יכולה להתמקד על אחת או שתיים, שבאמת חשובות לך. ואז לעשות אותן השבוע.

דחיינות כרונית- סרטון

http://flix.tapuz.co.il/v/watch-3911412 ... ay=1-.html

דחיינות כרונית- סרטון

מקסים!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נראה לי שמצאתי את הדף הזה קצת באיחור (סיפור חיי). אני בבעייה רצינית, מה שנקרא דחיינות כרונית. כרגע לומדת לתואר שני + 2 ילדים קטנים. זו בעייה גדולה. אני מאמינה גדולה בתוכנית 12 הצעדים, ולומדת את הצעדים בהקשר הרגשי/מערכות יחסים. "ההתמכרות" הגדולה שלי היא דחיינות! מצאתי אתר באנגלית שעוסק בזה: http://procrastinators-anonymous.org/ לפי 12 הצעדים. 12 הצעדים זו פילוסופיה שלמה לכן לא אכנס לזה, אבל בגדול היא נותנת כלים להתמודד עם בעיות בחיינו שאין לנו שליטה עליהם. אם זה מעניין מישהו, אולי נוכל לפתוח קבוצה, או ללמוד ביחד כיצד להתמודד. (אגב, יש גישות שטוענות שדחיינות אינה בעייה של חוסר מוטיבציה).

אני צריכה עזרה.

יש לי למלא דוחות מס הכנסה לארצות הברית. זה לא כל כך מסובך, רק צריך לאסוף את כל הניירות הרלוונטיים ולמלא דוח במחשב, עניין של שעתיים נגיד.

אני לא מסוגלת לעשות את זה! פשוט לא מסוגלת להתחיל!

כבר שבועיים שלמים שאני דוחה את זה, ובינתיים אני לא עושה שום דבר אחר, כי כמובן הכי דחוף זה למלא מס הכנסה ואי אפשר לעשות שום דבר לפני שגומרים מס הכנסה.

מה לעשות??

לי היתה פעם משימה מציקה כזו ופשוט ביקשתי מחברה טובה שתבוא אלי ותשב שם בזמן שאני מתחילה לעבוד. פיקוח חיצוני אוהד יכול מאוד לעזור

י היתה פעם משימה מציקה כזו ופשוט ביקשתי מחברה טובה שתבוא אלי ותשב שם בזמן שאני מתחילה לעבוד
אני קוראת לזה "להחזיק לי את היד".

קשה קשה. נראה לי שדחיינות מושפעת יותר מהרכב חומרים במח מאשר התנהגות. אפשר למזער אותה או לאלף אותה אבל יש אנשים שהדחיינות שלהם מתבטאת בשיפוץ הבית אבל הם עומדים יפה בתואר הראשון, שני דוקטורט והנת שני ילדים. ואחרים - בקושי קמים בבוקר.

לפעמים עוזר לפרק את המשימה המגעילה לתת-משימות קטנות. למשל:

לאסוף את הניירות
לסדר את הניירות
לחשב סכומי ביניים לקראת מילוי הדוח
למלא את הדוח

מדבר אילך?

התקדמתי עם שילוב של העצות של פלונית ויונת.
מצד אחד, הבן-זוג עזר בלהגדיר את הזמן שבו חייבים לשבת.

מצד שני, הכנתי רשימה מפורטת של כל המשימות.

רשימת טפסים
סיכום ביניים של כל מסמך
תוך כדי מילוי הדוח (דרך תוכנה), לסמן ברשימה ליד כל סעיף ומסמך מה עשיתי, אם נשארו שאלות שצריך לברר וכו.

מה שקורה שבעצם הרשימה הופכת למסמך-עבודה: גם מחלקת את העבודה לתת-משימות וגם מאפשרת לעקוב אחרי מה שנעשה, שזה חשוב כי כל כך התעייפתי שעשיתי את זה בכמה חלקים. ככה לפחות לא איבדתי את מה שעשיתי קודם.... (מה שכן קרה בניסיונות קודמים)

סיכום ביניים - נשארו כמה שאלות קטנות לברר טלפונית ביום שני וזהו!
טוב שיש דד-ליין ביום שני (30 באפריל) , אחרת נראה לי הייתי מושכת את זה עוד.

אחת הבעיות כאן שזה משימה שכרוכה בהרבה חרדה - כאילו שאם תהייה טעות מס הכנסה האמריקאי יתלבש עלי ויאשים אותי ברמאות (זה אולי לא מאוד רציונלי אבל זה מלחיץ).

אני חושבת שהרבה קטעים של דחיינות כרונית קשורים לחרדה.

אני חושבת שהרבה קטעים של דחיינות כרונית קשורים לחרדה
לגמרי.

מה,נגמרו הדחיינים הכרוניים או שהכתיבה פה פשוט נדחית?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת את הדף במקום לקום ולעשות משהו...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל כך עזר לי לקרוא את התכתובת. עצם ההבנה שיש חיה כזו. קמה לעשות מטלה...
מעניין מה קרה עם כלכם במהלך השנים שעברו? משהו השתפר??

אני דחיינית כרונית, מעיזה אפילו לומר שאם היה פרס גינס לדחיינות הייתי זוכה בו. לאחרונה נפל לי האסימון בקשר למשמעות של הדחיינות אצלי. הבנתי שהיא באה לספר לי משהו על עצמי - שאני לא מספיק נהנית בחיים, שאני לא נותנת זמן ומקום לעצמי לחיות, ושאני מפספסת את החיים - כלומר את הדברים הכי חשובים בחיים. ברגע שהבנתי את זה נתתי לעצמי בשנה האחרונה (שנה שלמה!) לא לעשות שום משימה, לא משנה כמה חשובה היא. ורק הרשיתי לעצמי לחיות. אז משימות הוזנחו על ימין ועל שמאל. אבל אני זכיתי בחיים שלי בחזרה.

וואו, פלוני אלמונית, באתי לכתוב משהו אבל מה שכתבת נפלא

חזרתי. אני אספר לכם מה עבר עלי בשנים האחרונות, אבל אחר כך... (:

כה מזדהה