החיוניות שלי חלק שני

[ניצן_אמ*]

בשמת, סוג של הסכמה. אני אסביר -
אני חושבת שמה שסמים זה לא הסוכר, אלא כמעט כל דבר שזוקק ועובד והוצא ממזון חי. הופק, תועש, יובש, נברר וכו' מה שהופך את זה ל"סמים" זה אחד משני דברים או שניהם -

1. שזה הוצא מהקונטקסט המלא שלו
2. שהאדם שצורך את המרכיב, לא בנוי אליו גנטית (כלומר רגיש, כלומר בד"כ מכור.)

יש בינינו הסכמה שסוכר לבן, מזוקק, מעובד, ספציפית עונה על הקריטריונים האלה עבור רוב האנשים.
אבל - אני לא חושבת שכל סוכר באשר הוא סוכר ממכר, ממש ממש לא. (למשל, בתוך פרי טרופי טבעי ולא מהונדס שנקטף הישר מן העץ למי שהתפתח בהתאמה לאיזורים האלה? ממש שום סם.)
ואני גם לא חושבת ש"סמים" זה משהו אוניברסלי כשמדובר בדברים טבעיים. יש מי שרגיש לפרמנטציה ומי שלא, מי שרגיש לסולניים ומי שלא וכך הלאה. ואני חושבת שכל הכימיקלים המזוקקים והלא טבעיים הם במובן המילוני "סמים", ואני חושבת שכמעט כל דבר שלא היתה לנו האפשרות להסתגל אליו לפחות עשרות טובות של אלפים של שנים - הוא סם. כאשר ככל שזה יותר "חדש" ככה זה יותר "סם".

[ניצן_אמ*]

את הארנבונים שלנו השתדלנו להאכיל בנוסף לאוכל היבש בהרבה ירקות אורגניים שהתאימו להם (הם היו מאד ברורים בקשר למה הם לא רוצים לאכול ובקשר למה כן.) לכלב נתנו כופתיות בכאב לב, אבל שילבנו עם שאריות בשר איכותי (באמת הכי איכותי שיש.) ונכנסנו קצת לעניין של מתכונים לכלבים. בארה"ב יש בחנויות המזון הבריאותי גם איזורים של מזון טרי קפוא לכלבים. בלי דגנים ובלי תבלינים ובלי חומרי טעם...

[אורי_יורמן*]

...
_אין פלא שלכלבה שלי היתה לוקמיה.
היא אכלה מיומה הראשון זבל. את הזבל התעשייתי הכי משובח והכי יקר אבל עדיין זבל. גוף חי לא אמור לאכול כופתאות דחוסות משקית מרשרשת. וזה מה שקורה לו מתישהו אם הוא כן.
ופתאום זו היתה תזכורת איומה לקשר בין מוות וחולי לבין תזונה וגם לכך שכל האהבה בעולם לא יכולה למוסס את הקשר הזה._
...
תודה על התזכורת הכל כך נוקבת

[בשמת_א*]

אבל - אני לא חושבת שכל סוכר באשר הוא סוכר ממכר, ממש ממש לא. (למשל, בתוך פרי טרופי טבעי ולא מהונדס שנקטף הישר מן העץ למי שהתפתח בהתאמה לאיזורים האלה? ממש שום סם
כן, מסכימה לדיוק בהגדרה.
כאשר אני כותבת "סוכר" אני מתכוונת למשהו שהופק בצורה כלשהי של עיבוד (סוכר לבן, חום, מולאסה, סירופ מייפל, סירופ תירס עתיר פרוקטוזה...), והוסף לאוכל.
לא למשהו שנמצא במאכל גולמי שקיים בצורה זו בטבע.
אני לא קוראת "סוכר" למה שנמצא בתוך התאנה ואפשר להפיק אותו ממנה כאשר מנתחים אותה למרכיביה. אבל אם הפיקו סוכר מתאנים, ייבשו אותו ומכרו אותו בשקית כדי שמאן דהוא יערבב אותו נגיד עם קמח וחמאה ויאפה בתנור - אז הוא "סוכר" והוא סם.

ואני חושבת שכל הכימיקלים המזוקקים והלא טבעיים הם במובן המילוני "סמים
גם לזה אני מסכימה.

ההגדרה של "סם" בתור כל מה שמישהו מגיב אליו תגובה של התמכרות קצת אחרת לדעתי.
כלומר, מדובר פה בשתי קונצפציות, או בשני כיוונים של הסתכלות בנושא. אני מסתכלת מכיוון הסוכר והתגובה הספציפית של האינסולין לסוכר.
אפשר להסתכל גם על חומרים אחרים שמתפקדים כסמים, אבל לא בטוח א פריורי שמדובר בדיוק באותו מנגנון של הפעלת התנגדות לאינסולין וכו'.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

גוגוס...
אני זוכרת שכשהכלב שלי מת שתיתי כמה ימים דיאט קולה.
ואני בכלל לא אוהבת את המשקה הזה!!!
פשוט הרגשתי שבא לי "לשרוף" משהו בפנים. כנראה את הכאב...
מאוד מזדהה איתך.

[מיכל_בז*]

אז אם כבר מדברים פה על סמים... אז אני נפלתי.
אבל האמת שאני לא אוהבת את הניסוח הזה, כי הוא גם לא נכון.
בחרתי, במודע, לאכול סוכר וגלוטן כי הנחתי שזה עדיף על כל אפשרות אחרת, באותו רגע נתון. אבל אחר כך המשכתי והמשכתי והמשכתי, כן, קצת כמו מכורה.
והנורא מכל - פיציתי את עצמי על העדרו של אוכל לא טעים בסוכר וגלוטן. פיציתי את עצמי על האכזבה הזו בהיי קטן. אני מודה.
אבל האוכל בליל הסדר היה כל כך לא טעים! אין לתאר את זה.

אני רוצה להגיד לכן שהלוואי, הלוואי, הלוואי שהייתי מסוגלת ליצור לי עולם שיש בו רק את האוכל שלי או לפחות תמיד את האוכל שלי. כי האוכל "שלי", הוא הכי טעים.
אבל זה לא הולך. דורש יותר מדי אנרגיות וגם מרגיז אותי, בסופו של יום.

זה כאילו העולם ואני ממש פנינו לשני כיוונים שונים בכל הקשור לתזונה ואני לא מוצאת דרך לגשר על זה.

בכל מקרה, מחר יום חדש.

[גוגוס*]

תודה על כל המילים החמות. באמת תודה. משהו נרפה לאט לאט.
אכלתי מכל הבא ליד, שרצתי על המחשב, שתיתי מרטיני והסיגריה שלי מחכה לי.
פותחת מחר דף חדש בחיים. מרגישה שהייתי היום במן קו תפר בין עולמות. לא העולם המוכר והרגיל שלי ולא העולם הלא מוכר שמחכה לי.
לא רוצה להיות בקו התפר הזה יותר מיום אחד.
חלק ממה שעשיתי היום היה המשיך לערוך את הדף. זה נתן לי פרספקטיבה מדהימה על כל מיני דברים שקרו בחצי השנה האחרונה, חלקם ממש לא מזמן.
אחד מהם הוא התזכורות הרבות שיש בדף הזה לחודש הטבעונאי שפעם לקחתי על עצמי ועמדתי בו בשמחה והתלהבות.
כתבתי איך כל הניסיונות שלי מאז היו דהויים, וגם המוצלחים שבהם.
אני רוצה, לחיי החיים החדשים שלי, עוד חודש אחד כזה. מגיע לי, אחרי תקופה ארוכה של תחושה שאני באיזשהו איזור דמדומים וששום דבר שאני עושה לא נעשה באמת כפי שהייתי רוצה.
בלי קשר למושלמות בכלל. רחוק רחוק מאיך שאני רוצה. ונמאס לי להעמיד פנים ולמכור לעצמי שזה בסדר ולהיות נורא רכה. זה לא הטבע שלי.
יש לי צורך עז במשהו מטלטל, אבל חיובי. באתגר שיש בצדו רווח ממשי. במשהו שמרכז הרבה פוקוס בדברים טובים שהם שלי ואני ושיכולים להיות בהישג ידי.
שמעתם אותי?

[בשמת_א*]

יש לי צורך עז במשהו מטלטל, אבל חיובי. באתגר שיש בצדו רווח ממשי. במשהו שמרכז הרבה פוקוס בדברים טובים שהם שלי ואני ושיכולים להיות בהישג ידי.
המממ. ככל שזה יהיה יותר מפוקס ומדוייק, גם אני וגם היקום נבין אותך יותר (-: היקום חשוב יותר, כי הזמנות מדוייקות מתקבלות יותר בקלות.

[גוגוס*]

מדוייק מאוד. תזונה חיונית (טבעונית) לגמרי. יוגה. התקדמות בעבודה.
אני לא מזמינה את זה מהיקום. הפעם אני מזמינה את זה מעצמי.
תודה על התזכורת החשובה הזו.

[מיכל_בז*]

_מדוייק מאוד. תזונה חיונית (טבעונית) לגמרי. יוגה. התקדמות בעבודה.
אני לא מזמינה את זה מהיקום. הפעם אני מזמינה את זה מעצמי.
תודה על התזכורת החשובה הזו._

כרגיל, אני כאן. לאבא שלי יש קריאת קרב נהדרת שתמיד דוחפת אותי: "לכי על זה!" קצר ונמרץ ומעודד.
גוגוס, לכי על זה. ותשתפי אותנו בבקשה.

[ב_עילום*]

גוגוס, כמה מצער לשמוע על הכלבה שלך!

שמחה שחזרת לכתוב.

[גל*]

גוגוס, כמה מצער לשמוע על הכלבה שלך!


_מדוייק מאוד. תזונה חיונית (טבעונית) לגמרי. יוגה. התקדמות בעבודה.
אני לא מזמינה את זה מהיקום. הפעם אני מזמינה את זה מעצמי.
תודה על התזכורת החשובה הזו._

[גוגוס*]

תודה לכן. מרגישה היום טיפה יותר טוב.

[גוגוס*]

תובנה מהימים האחרונים - הפצעונים על המצח שסיפרתי עליהם נגרמים בוודאות ממוצרי חלב. אכלתי ממש על העוקם בשבוע האחרון אבל לגמרי בלי מוצרי חלב. והם נעלמו כמעט לגמרי.

מסמנת לעצמי - יש כעס שמבעבע למטה. הוא נדחק בגלל ענייני יומיום. צריכה לשים אליו לב כדי שלא ינהל אותי.

[חוט_השני*]

גוגוס, כמה מצער לשמוע על הכלבה שלך!

[גוגוס*]

שני, תודה. זה באמת מצער. משתדלת לא לדחוק את הצער הצידה אבל גם לא לתת לו להפיל אותי. איזון קשה לביצוע נוכח ריבוי התזכורות להיעדר הזה.

היה לי יום מוצלח מאוד בשביל ההתחלה הזו. דרישה אינסופית של המוח לזה ולזה ולהוא ודיבור אינסופי שלי מול הדרישות האלה. דיבור רך ומבין ומקבל את הקושי. דיבור מועיל.
המאבק שם אבל הוא צף בשוליים ויש בו משהו נואש. כאילו שחייבים להיאבק כי ככה זה אבל בקטנה.
מאחר והבית מלא בשאריות החג יש פה עניין לא פשוט. וטוב שזה בא עכשיו כשאני עוד רעננה כי אני מתמודדת היטב. זה מוריד לי את החלודה שהצטברה ומחדד את העירנות שלי לדברים.
מצאתי את עצמי חושבת היום בערך עשרים פעמים שהזה וזה הזה לא נורא כל כך ובעצם יש בו גם דברים מזינים. חשבתי את המחשבה הזו עד תומה, חייכתי לעצמי במבוכה (איזה תרגיל זול וילדותי, נו באמת, שאפול בדבר כזה?) והמשכתי הלאה.
בכלל, החלק הטוב שלמדתי מהדף הזה הוא לתת למחשבות להשלים את עצמן. לא לנפנף שום דבר. לתת למשפטים להתגלגל בראש עד הסוף, לכבד אותם, לא משנה עד כמה הם הזויים או ילדותיים או מבטאים מערך הגנה ישן, ורק אז ללכת הלאה. כך שום דבר לא נשאר דחוק ולחוץ ומחכה לי באיזו פינה מפתיעה. תחשבו כמה זה מעצבן שלא נותנים לכם להשלים משפט רק כי הצד שממול כבר משער לבד את סופו. כמה זה מעצבן להגיד למישהו - תן לי לסיים את המשפט. כמה זה אף פעם לא יוצא אותו דבר ותמיד נזרע בסוף של המשפט איזה כעס קטן. אז ככה זה גם בראש.

אכלתי מצוין. הרגשתי טוב. לא עבדתי כי הייתי כל היום עם הילדים. הולכת לעשות יוגה מייד לאחר כתיבת שורות אלה.

[יעלפו_מהמושב*]

, כמה מצער לשמוע על הכלבה שלך!

עדיין כאן, בערך, במאמץ. מסמנת לעצמי לשוב אל הדף הזה אחרי פסח ובחזרה לשגרה (יום שלישי) כדי להתאפס.

[גוגוס*]

יעל, תודה.
קוראת לך להיות כאן ועכשיו. אין משהו מיוחד ביום שלישי. בואי ספרי מה עובר עליך. אפילו שני משפטים יאלצו אותך להתבונן בזה ואולי להפיק את המירב עד יום שלישי, הכל לפי כוחותייך.
אני עצמי ביום מצוין. אני חוששת שזה הדיכאון הקל שבו אני נמצאת. הגוף מבקש רק מה שקל ולא מגלה עניין במזון שאינו מזין.
מסמנת לעצמי למנף את זה הלאה, גם אם המקור של זה שלילי.

[גוגוס*]

עוד אחלה יום. תזונה מדוייקת לגמרי, עבודה, בלי זמן ליוגה.
אני במשהו טוב. אני פשוט יודעת את זה.

[מיכל_בז*]

אני אוכלת לא טוב. לא טוב בכלל. כי אתמול הייתה לי יום הולדת, כי יש המון אירועים, כי אני "כלה". כי אני בלחץ. לחץ!
כל השלווה התנדפה ואני משמינה וזה מבאס אותי כל כך. יש עוד שבוע, אבל אני אוכלת כל כך רע ובשביל כל כך הרבה אנשים, שאני יכולה בקלות להשמין עוד.
אני מנופחת, אני לא מרגישה טוב.

אני לא יודעת מאיפה לגייס כוחות כדי לעצור את הרכבת הדוהרת הזו ומצד שני, אני לא מצליחה להרפות מזה. אני יודעת גם שמאמץ לא יעזור.
אני צריכה משהו קטנטן, קל לישום, שיחזיר אותי לפסים. איזה מנוף. רק לשבוע הזה.

הייתי עושה איזה צום מיצים של שבוע, אבל זה היה מחליש אותי נורא ואני צריכה את הכוחות.
ולא בא לי לאכול שום דבר.

[גוגוס*]

מיכל יקרה, לנשום. בחיי, קודם כל לנשום.
שלב ראשון - לעשות סיבוב במטבח ולרוקן ממנו כל מה שלא אמור להיות בו ואיכשהו התגלגל אליו.
שלב שני - מהזבל, אחרי שזרקת, לצאת מהבית למקום שאין בו אוכל, לשבת קצת ולחשוב במקום לפעול.
לדמיין איך את רוצה להרגיש השבוע ואיך את רוצה להיראות.
שלב שלישי - לשבת ולחייך חיוך קטן, של מונה ליזה. לא תאמיני כמה זה מרגיע.
שלב רביעי - לשקול לקבל על עצמך החלטה לשבוע בלבד. להיראות ממש מופתעת מזה שהשבוע נגמר בדיוק ביום החתונה שלך!
שלב חמישי - לחזור הביתה ולעשות בשביל עצמך משהו מזין טעים וכך לסמן את ההתחייבות שלך כלפי עצמך לשבוע זה.
שלב שישי - לתכנן את האכילה של שארית היום.
שלב שביעי - ממחר, לתכנן בכל בוקר את האכילה של היום, פחות או יותר. זה מציק אבל זה רק לכמה ימים.

כל נפילה אפשר לעצור. כל נפילה . זה עניין של החלטה והחלטות קל להחליט. לבצע יותר קשה אבל תמיד אפשרי.
בהצלחה לך. תישארי כאן, ספרי מה קורה לך ותני להיות שם בשבילך.

[ב_עילום*]

_עוד אחלה יום. תזונה מדוייקת לגמרי, עבודה, בלי זמן ליוגה.
אני במשהו טוב. אני פשוט יודעת את זה._

איזה יופי.

גוגוס- השלבים שכתבת כאן מאד מדברים אלי
הם חכמים ומלאי כוח וחמלה..
הולכת לאמץ...

[מיכל_בז*]

גוגוס כפרה עלייך - מאמצת. כמובן בשינויים קטנים שהם תוצאה של כורח.

בעיקר מאמצת את תכנון האכילה כל יום. אני חושבת שזה מאוד עוזר.
אצלי גם חשוב מאוד שיהיה בכלל אוכל מתאים בבית. זה לא מובן מאליו.

תודה רבה.

[גוונים*]

גוגוס- השלבים שכתבת כאן מאד מדברים אלי
גם אלי.
הם חכמים ומלאי כוח וחמלה..
בדיוק!
הולכת לאמץ...
כנ"ל(-:

תודה!!

[ממ*]

גוגוס, כל מילה זהב.
יעלפו ומיכל, חזקו ואמצו.

אני במצב לא רע, אני חושבת. היו יום-יומיים שבהם אכלתי גלוטן. אבל לא מתוך כמיהה יתרה, ובדרך כלל אני מעבירה את היום לא רע בלי גלוטן.
צריכה למצוא קצת יותר איזון עם האגוזים. זה קצת כמו ממתק בשבילי--תמיד רוצה עוד.
וגם צריכה תחליפים לפחמימות דגניות. כי אני די יורדת מקטניות, שהיו אוכל מרכזי בשבילי.

[גוגוס*]

אני שמחה שזה מדבר אליכן. זה באמת מה שאני עושה כשקשה לי.
בשמת, אחלה חיבוק. ואחלה אחלה שיר. אין עליהן...

ממ, הניסיון הפרטי שלי הוא שהנפילות הכי גדולות שלי מתחילות באכילה ש לא מתוך כמיהה יתרה
אני ממש מוצאת את עצמי אומרת לעצמי "ביג דיל, אפשר לחשוב מה כזה מרגש בקצת גלוטן, בכלל לא עושה לי מי יודע מה" וככה בדיוק אני מוצאת את עצמי מנשנשת כל יום קצת והקצת הופך להרבה ותדיר ובלי ששמתי לב אני שוב בפנים. יכול להיות שהמנגנון שלך עובד אחרת (האמת, אני ממש מקוו בשבילך) אבל אם תראי שזה מה שקורה גם לך אז תשמחי על זה שעכשיו את יודעת ממה להיזהר ותנסי לזכור את זה לפעם הבאה.
ניצן לימדה אותי את זה, התעקשתי להתנסות בעצמי, היא כמובן צדקה ועכשיו אני מאוד ערה לשיח הפנימי הזה כשהוא מתחיל. זה סימן ברור לנפילה ממשמשת ובאה. אם יש לי כוח אני עוצרת אותה. אם לא, אני נופלת. אבל בגלל הידיעה הנפילות האלו יותר רכות.
מאחלת לך גם.

סיכום יום - מעולה. תזונה נפלאה (אכלנו בלואיז בחיפה. יופי של מסעדת בריאות. הכל כל כך טרי וכל כך טעים), יום ילדים בלי עבודה (האמת היא שכן עבדתי קצת עכשיו) ואני בדרך לעשות יוגה. איזה כיף.

[חושבת*]

בשמת הסיבה שהתלבטתי בין כל נושא הפחמימות לעומת שומנים וחלבונים זה שאני שוקלת,למעשה החלטתי להתחיל את דיאטת אטקינס.
בדיאטה הזו מותר בשר, עוף ודגים ללא הגבלה. גבינות שמנות בלבד (ברזות יש הרב הפחמימות וזה אסור) וכמות מוגבלת מאוד של פחמימות. בשלב הראשון רק מירקות (לא שורשיים). ללא קפאין, ללא סוכר, ללא שום פחמימה בשום צורה.
עם הזמן מותר להוסיך עוד פחמימות, כל שבוע עלייה הדרגתיתקלה אבל לעולם זה לא מגיע לרמת הפחמימות הממוצעת שאנחנו מכניסים לגוף שלנו בתפריט מערבי טיפוסי.
אני קרניבורית מבטן ולידה ונראה לי שדיאטה כזו תחומה בזמן קצר תהיה ניסוי מעניין.

אני תוחמת אותו בשבועיים לבדוק השפעות עליי ואם אראה כי טוב אמשיך עם זה חודש עד חוד שוחצי. מקסימום לא ידוע, אבל אם אצלח שבועיים והם יהיו בסדר (מבחינה פיזית) אפנה הלאה לבדוק תוספי ויטמינים ומה שצריך. בכל מקרה עם הזמן כמות הפחמימות המותרת בתפריט עולה ובמילא אני לא מתכוונת לעד להיצמד לדיאטה הזו, אלא רק לשם הורדת משקל.

בכל מקרה, מה שאני הולכת לבדוק זה כמה המחסור בפחמימות ברמה קיצונית כל כך ישפיע עליי. אני כמעט בטוחה שמצב הסרטונין הטבעי שליל א מי יודע כמה ואחת האזהרות בדיאטה דלת פחמימות היא שאצל אנשים לא משופעים בהורמון הזה עלולים להופיע מצבי רוח לא משו.

[בשמת_א*]

המחסור בפחמימות ברמה קיצונית כל כך ישפיע עליי
ראשית, יש בעיה לקרוא לאוכל בשם "פחמימות" או "חלבונים" או כל כינוי אחר.
זה מפריע לנו לראות שיש אוכל.
אנחנו לא אוכלים פחמימות. אנחנו אוכלים אוכל.
בירקות יש "פחמימות". ובכל זאת, כל הירקות טובים לנו. כולל ירקות שורשיים (בצל, צנון, צנונית, שורש פטרוזיליה, שורש סלרי, לפת, גזר, בטטה ועוד שורשים).
אם בדיאטה של אטקינס הוא אומר "לא שורשיים" אז שוב, זה דיבור במילות קוד. מה שהוא מתכוון בוודאי הוא "לא ירקות עמילניים שדורשים בישול". למשל, תפוחי אדמה, שגם הם נחשבים "ירקות". כי לתפוחי האדמה השפעה דומה לזו של הסוכר.
לעומת זאת בבטטות אין שום בעיה.

לעומת זאת, גם בדגנים יש "פחמימות" והם באמת לא מומלצים. מדגנים עושים קמח, ומקמח עושים לחם, עוגות, עוגיות וכדומה. אלה ממש לא מומלצים. לצידם, גם הסוכר לסוגיו הוא "פחמימה" וגם הוא לא מומלץ.

אז עדיף לא לדבר בפחמימות.
ירקות כן.
עמילניים פחות.
קמח וסוכר בכלל לא.

עכשיו, האם תרגישי רע?
אם תאכלי מספיק בשר ושומן, יש סיכוי שלא תרגישי רע בכלל.
ואם כן תרגישי רע, זה לא יהיה בגלל שום "מחסור" כי אין לגוף שלנו "מחסור" בלחם או בסוכר. לא תהיה שום פגיעה בגוף מאי אכילת סוכר או לחם P-:

מה שכן עלול להיות, ולשם כך אני ממליצה לך לקרוא מההתחלה את כל הדף הארוך הזה כי נכתבו על זה הרבה הסברים ולדעתי שווה לך לקרוא אותם לפני שאת פוצחת בכל מיני ניסויים - זה שיהיה לך "קריז".
כלומר, תגובה לגמילה מהסוכרים הפשוטים שאת רגילה לאכול במתוקים, בלחם, בעוגות וכדומה.
חשוב לשים לב, שאלה תגובות לגמילה כתוצאה מהתמכרות של הגוף, לא עדות למחסור.

ממש כמו שהתופעות הלא נעימות שקורות בגמילה מקפה או בגמילה מסיגריות אינן נובעות מכך שלגוף שלנו יש מחסור בסיגריות...
הן נובעות מ"קריז" כתוצאה מהפסקה בצריכת הסם - בין אם הסם הוא קפאין, ניקוטין או סוכר (גם הקמח פועל בגוף כמו סוכר).

שוב, ממליצה לך לקרוא את כל הדף. החל מהחלק הראשון (ראי קישור בראש הדף). יש פה המון מידע, חבל שתצאי לדרך לפני שהצטיידת במידע המתאים לך.
בהצלחה

[ניצן_אמ*]

_המחסור בפחמימות ברמה קיצונית כל כך ישפיע עליי
ראשית, יש בעיה לקרוא לאוכל בשם "פחמימות" או "חלבונים" או כל כינוי אחר.
זה מפריע לנו לראות שיש אוכל.
אנחנו לא אוכלים פחמימות. אנחנו אוכלים אוכל._
זו ההגדרה ממש לאכילה לא אינסטינקטיבית. רדוקציה למרכיבי מזון.
לפיכך, גם "עמילניים" זה ניסוח בעייתי. וגם סולניים, וכו'

מה כן מעניין? שאיפה לאפס (כן כן) עיבוד. עיבוד רק מסוג מסויים (קיצוץ, ייבוש) כלומר כזה שאפשר היה לעשות באמצעים טבעיים מנימליסטיים.
להמעיט בדברים שקשה להשיג בכמות גדולה בטבע (גרעינים, זרעים, שורשים) כלומר, מה שמעניין זה לא ההרכב, אלא הזמינות לאדם הקדמון, וכן לא האם משהו הוא "טוב" אוניברסלית, אלא אם הוא טוב לי, ומי שיודע מה טוב לי, זה לא רופא ולט מדען, אלא אך ורק אני, בכלים הכי אינטואיטיביים ואינסטינקטיביים - "טעים" זו התחלה טובה.

[גוגוס*]

חושבת, כתבת
בדיאטה הזו מותר
מותר הולך ביחד עם אסור ושניהם ביחד מובילים תמיד לאבדון. אני יודעת שזה נשמע קיצוני אבל טרם פגשתי בחיי ולו אדם אחד שחי באסורים ומותרים מבחינת תזונה, והתזונה שלו טובה ומשמחת והוא רזה ובריא. אלו אנשים שנוטים לתנועתיות מאוד חזקה במשקל ובבריאות, ואישית, ומניסיון, אני ממש ממליצה לך לשקול משהו אחר. כזה שאין בו איסורים והתרות. זה פשוט לא יכול לעבוד כי זה נוגד את ההגיון של הטבע שבו כולנו שונים ומיוחדים וזקוקים לתמהיל ייחודי לנו.

אגב הצעתה של בשמת, לחזור ולקרוא, קחי בחשבון שבשמת היא קראנית מקצועית ולכן הצעות כאלה לא רק שלא היו מרפות את ידיה אלא שסביר שהיא היתה חוככת ידיים בהנאה, מכינה לעצמה צלחת עם כל טוב הארץ ומתיישבת לקרוא בשמחה . רק למקרה שאת שונה מבשמת אני מציעה לך פשוט לקפוץ ראש למים. לוותר על כל מרכיבי התזונה שבשמת הציעה לך לזנוח, לחוות את הקריז ולספר על זה פה. וכולנו נאמר לך ללא כל היסוס קריז! קריז! קריז! ונדרבן אותך להמשיך הלאה או להישבר ולהתחיל מחדש מתישהו כשיהיה לך כוח.
לטעמי, החוויה הזו היא אישית ונחוצה בכדי להתקדם. היא אפילו נחוצה מספר פעמים עד שהאסימון נופל. אין מה לפחד ממנה. עדיף לעבור אותה כמה פעמים שצריך כדי שהיא תיחקק בגוף (ולא בראש) והגוף לא ירצה בה יותר. אבל כן כדאי לשתף מישהו שכבר עבר את זה כדי להכניס את החוויה לפרופורציה.

[גוגוס*]

מחשבה חצי אפויה (מיובשת, באויר הפתוח, בשמש ) -
אני כבר שלושה ימים בעסק. ואני רגילה שבזמן הקצר הזה אני בהיי, ואני נהיית קלה ומאבדת את הנפיחות הרגילה, ושטוב לי ממש.
וכל זה לא קרה בשלושת הימים האלה. כלומר, אני עושה הכל "נכון", ממש לפי הספר הפרטי שלי שנכתב בעמל רב בחודשים האחרונים, והקסם איננו.
אני חושבת שהסיבה לזה נעוצה במצב הרוח שלי שנוטה לעגמומיות עקב אובדן הכלבה. אני לרוב אשה שמחה מאוד ואופטימית מאוד. כלומר, זה מצב רוח שממש לא מאפיין אותי ואני לא מורגלת להיות בתוכו מעבר לכמה שעות. טוב, אם נודה על האמת, גם הורגלתי מילדות להיות כזו ולגרש עצב ודכדוך.
הפואנטה - הסיפור של התזונה כרוך חזק מאוד בדברים שאינם קשורים כלל לגוף (כלומר, גם לא מדובר בהורמונים או באקלים) אלא הם בנפש. ואם הנפש לא תורמת את חלקה אז זה מורגש וחסר. משהו לא לגמרי עובד.

מחשבה עוד פחות אפויה מזו הראשונה - יכול להיות שבזמן כזה שומן מן החי היה מרומם את מצב רוחי. אבל מה לעשות שאין לי חשק לזה בכלל? אני מסיקה מזה שיש לי צורך כלשהו להישאר בעגמומיותי. שזה טוב לי באופן מסוים ולכן הנפש שלי, דרך הגוף, לא מבקשת להתעודד אלא להתבצר ביגונה הקל.

סלט ירקות אבל הכיוון הוא הקשר בין הגוף והנפש על רקע דיוק תזונתי. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני שמה לב לזה באמת, דרך הגופנפש הפרטיים שלי.

[בשמת_א*]

לפיכך, גם "עמילניים" זה ניסוח בעייתי
ניצן צודקת.
מקבלת את התיקון.
הכוונה ממילא פשוט ל"תפוחי אדמה". זה הכל.
אבל הם לא באותה דרגה של הקמח והסוכר, אז לעניות דעתי את יכולה לבחור לעצמך, אם את רוצה לסלק גם קמחים וסוכרים ו-גם תפוחי אדמה.
אם את מחליטה לאכול רק חי אז זה כבר עושה חיתוך של האוכל, כי תפוחי אדמה חייבים לבשל/לצלות.

(דרך אגב, יצא לי לאכול תפוחי אדמה במדורה, מהגחלים, ויש הבדל תהומי בין אורגניים ללא אורגניים. הלא אורגניים פשוט בלתי נסבלים. כבר שנים אני עוקבת אחרי זה. ועוד דבר רציתי להגיד: הייתי רוצה שיפסיקו לעטוף בנייר אלומיניום במדורה! יא אללה! אז מה אם הקליפה מתפחמת, אז מה אם זה מלוכלך, זה חלק מהעניין!)

גוגוס, את כל כך צודקת.
החשיבות האנרגטית של הדיוק.
איך אנחנו מגלות את כל החלקים שבונים אותנו.
אני תיכף אלך להכין לעצמי ארוחת בוקר (הפירות והשקדים והמקדמיה שלי), ואחרי זה, אני אצטרך לאסוף את כל החלקים העייפים שלי כדי לעבוד. ואני אצטרך להיות מאוד מדוייקת. כי קשה לי להפעיל את עצמי. המממ. נרות. אקספקטו פטרונום. נראה אם זה יספיק (ועדיין לא גיליתי מי הפטרון שלי).

[מיכל_בז*]

טוב. די. אני דוחה כל תכנית וכל רצון וכל עניין לאחרי החתונה.
היו לי כוונות טובות, אבל המציאות יותר מסובכת עכשיו. המון-המון-המון לחץ ומעט מאוד זמן ומרחב, שני דברים שאני זקוקה להם בשביל להתקיים, כן? אבל בטח גם פשוט בשביל להישאר מפוקסת במה שבאמת טוב לי.

אבל כן שמתי לב היום לרעב הכואב של אכילה לא נכונה. אני יודעת שכולכן דיברתן על זה אבל אני לא באמת הבנתי עד היום. פשוט כאבה לי הבטן מרעב. עכשיו, כולה לא אכלתי שעתיים וחצי, כן? לא סבלתי מחרפת רעב. אבל פתחתי את היום בלחם.



גוגוס, את כל כך צודקת.

ונראה לי שידעת את זה כבר, לא? כי הרי הנפש האופטימית שלך היא זו שעזרה לך להתגבר על ההתמכרויות הללו שוב ושוב.
אני חושבת שהפעם הגוף הוא זה שיתמוך בנפש. את חכמה מאוד, כי בחרת לך דרך, אינטואטיבית, כל כך נבונה לאבל הזה. (כך אני חושבת.)

[גוגוס*]

מיכל, תודה.

אני דוחה כל תכנית וכל רצון וכל עניין לאחרי החתונה.
אז נתראה כאן ביום שישי בערב?
יאללה, תעשי חיים בשבוע הזה ותבואי לספר אחר כך חוויות. אני ממש מרגישה אותך. שתדעי.

[גוונים*]

מיכל, גם אני חושבת עליך הרבה.
אני חושבת שמה שלא יהיה בימים האלה הכי חשוב שלא תתבאסי מעצמך, לא משנה איך את אוכלת ומה את אוכלת רק לא להלקות את עצמך, אין בזה שום טעם. כך שאם מתאים לך לדחות הכל לאחרי החתונה - מצוין! החלטה מעולה! זה בדיוק הדבר הנכון ביותר לעשות!

תעשי חיים בשבוע הזה ותבואי לספר אחר כך חוויות
ותזכרי לנשום ולחוות - חתונה זה כיף (-:

[בשמת_א*]

_מיכל, גם אני חושבת עליך הרבה.
אני חושבת שמה שלא יהיה בימים האלה הכי חשוב שלא תתבאסי מעצמך, לא משנה איך את אוכלת ומה את אוכלת רק לא להלקות את עצמך, אין בזה שום טעם. כך שאם מתאים לך לדחות הכל לאחרי החתונה - מצוין!_

[מיכל_בז*]

אתן כאלה מתוקות! תודה רבה!

אני אשוב אחרי החתונה + ירח הדבש. ממש באמצע מאי.

זהו!
ועכשיו אוכל שקדיה.

[ניצן_אמ*]

מיכל, לא "כולן" מדברות על רעב כואב, אני מדברת, ונתקלת בהתנגדויות רבות
לגבייך - הוא גם לא חדש, רק נפתח משהו שאיפשר לך לשים לב אליו. עכשיו תכירי אותו. זה כלי מדהים בשיפור הקשר והקשב אל הגוף. חכי ותראי, נסי ותהני.
את אולי מרגישה מוותרת לבינתיים, אבל עשית המון בעצם השקט והרגיעה מלעשות נגד הזרם, החמלה לעצמך, הקבלה של המציאות שיש סביבך עכשיו.
אני צופה לך גדולות, חרגולית. חכי ותראי.

[גוגוס*]

לרגל המימונה המתקרבת, הנה זה בא, אחרי דם יזע ודמעות, אצבעות כואבות ועיניים טרוטות - שנת החיוניות שלי המיטב
מקווה שימצא חן בעיניכן!
שנתחדש...

[ממ*]

ממ, הניסיון הפרטי שלי הוא שהנפילות הכי גדולות שלי מתחילות באכילה ש"לא? מתוך כמיהה יתרה" , אני ממש מוצאת את עצמי אומרת לעצמי "ביג דיל, אפשר לחשוב מה כזה מרגש בקצת גלוטן, בכלל לא עושה לי מי יודע מה" וככה בדיוק אני מוצאת את עצמי מנשנשת כל יום קצת והקצת הופך להרבה ותדיר ובלי ששמתי לב אני שוב בפנים
גוגוס חמודה, תודה. חשבתי רבות על מה שאמרת. בינתיים זה לא ככה. אני לא אוכלת כל יום, ובעיקרון הגלוטן די בחוץ. אני חושבת שההתמכרות שלי היא לא לגלוטן, אלא לגלוטן יחד עם סוכר. עוד לא יודעת בינתיים. ברור לי שבלי הגלוטן אני פחות נפוחה ופחות רעבה. אבל כשאני אוכלת פעם בכמה ימים קצת, זה לא מפיל אותי. אני חושבת. עדיין בודקת.
זה מזכיר לי את הסיגריות. היתה תקופה די ארוכה שעישנתי. לפעמים קצת, לפעמים יותר. תמיד היתה קופסה בסביבה. אחרי כן עברתי לסיגריה-שתיים ביום. היום אני לא מחזיקה קופסה. מעשנת פעם בכמה חודשים. היו כמה ערבים שעישנתי אפילו כמה סיגריות. אבל זה לא במערכת שלי. לא חושבת על סיגריות כמעט בכלל. אם כן, לא ממש בא לי.
ועם קפה? אני תמיד נלחמת. ובצק מתוק? אוי ואבוי. רק חבילת עוגיות תספק אותי.

מיכל, עדכני על החתונה. גוגוס עדכני על ימי הטוהר והתום ( (-: ). קוראת את הדברים של כולכן.

[גוגוס*]

מיכל, שקדיה זה אחלה. בתאבון. תגידי, כבר הצעתי לך לטחון את זה עם אגוזים אחרים? נגיד, לוז... זה יוצא יאמי יאמי

ממ, אני אכולת קנאה. ושמחה בשבילך מאוד שאת לא במלחמה הזו. את נשמעת שלווה ובטוב.

ואצלי? הכל מצוין. פחות מדי יוגה, ובגלל העריכה המאסיבית פחות מדי עבודה (מחר כבר לא יהיו לי תירוצים יותר) אבל התזונה מעולה. וכרגע זה הכי חשוב לי. זו המשימה שלי. השאר הם על הדרך.
אני עדיין מרגישה טוב אבל לא נפלא ונהדר כמו שאני רגילה. משחקת בשאלה איך הייתי מרגישה בתקופה שכזו עם תזונה על הפנים. אני מנחשת שעל הפנים.
אני יושבת בשקט ומחכה שהעננה שהתמקמה מעל ראשי תועיל בטובה להתפנות.

[תמי_גלילי*]

נכנסתי שוב לרגע.
על הכלבה. יודעת איזה שברון לב זה.

[גוגוס*]

תודה, תמי.

[גוגוס*]

קלטתי לאט אבל בסוף קלטתי. אני נפוחה בגלל שאני אוכלת טונות של מלח. המוני זיתים, סלט במלח, אבוקדו עטור מלח.
לא יודעת למה. בדרך כלל אני משתדלת שלא.
אולי יש לי צורך במשהו חזק, באיזה טעם מכה.
למרות שאין לי כל כך כוח לזה עכשיו אני אנסה להפחית. נראה אם ארגיש יותר טוב.

[ב_עילום*]

גוגוס- נכנסתי ל
שנת החיוניות שלי המיטב

וזה דף מדהים. איזו עריכה, אילו פנינים.... פשוט תענוג.

העובדה שבחרת לא לרשום מי כתבה מה מעניינת מאד. מצד אחד אני קוראת את המשפטים נטו, בלי לדעת מי מאחוריהם ומצד שני אני מנסה לנחש מי כתבה את זה וזה מוסיף עניין לקריאה...

אז תודה לך, על הדף, על העריכה, על הפנינים ותודה לכל מי שכותבת כאן .

נותר רק לחכות לספר...

[ב_עילום*]

ועכשיו אני קופצת למים.

שיחררתי רסן לחלוטין בחג, היה גם ימי הולדת של בתי ושלי ופשוט אכלתי המון קקאו בכל צורה אפשרית.
לא נגעתי בעוגות וגלידות וכד' מאז יוני 2010....

להפתעתי , מלבד תחושות רגשיות קשות ובעתה מהרעיון שהנה אני הולכת להחזיר לי את כל 25 הק"ג שירדתי... הגוף דווקא לא מגיב בכבדות, כאבי ראש . להיפך הוא קליל ונעים לי.

וכל הזמן ברור לי שאחרי החג, אחזור למסגרת.

אז זהו ש"אחרי החג" זה כבר מחר.

אני מאד רוצה להיפרד מהקמחים והסוכרים והמעובדים. זה כבר הרבה זמן מתגלגל אצלי.
רק מה- נראה לי שעכשיו אעשה שבועיים דיאטה שתוריד את מה שצברתי לי בחג ואח"כ אתחיל.

נראה לי שבמעבר לתזונה אחרת, אני רוצה לאפשר לי לאכול באמת כמה שאני רוצה (במסגרת התזונה ) ולא להגביל את עצמי כי עכשיו אני עם 3-4 ק"ג עודפים.

במילים אחרות- אם יבוא לי "לרדת" על אגוזים עם תמרים, לא אצטרך להתמודד גם עם הבהלה של העלייה במשקל.

משהו בי, תוך כדי כתיבה מפמפם לי: מה את כותבת על זה? את מי זה מעניין? איחרת קצת את הרכבת בדף הזה, היא כבר נסעה רחוק ואת מאחור, תצטרפי רק כשכבר תהיי בפנים.
להודיע על הכוונות זה הכי קל, קודם תתחילי ואח"כ תקני את הזכות לשתף את כולם...

ואוו כמה רעש יש לי בראש.
ואני מבולבלת

אבל אני גם מאד רוצה לעשות את זה.

רוצה את התהליך, את הבריאות, את הקשר לעצמי, לגופי, למה ממלא אותי. רוצה להרגיש טוב, רוצה לצאת ממעגל ההתמכרות והמחשבות הכפייתיות סביב אוכל.

אז אני עושה מה שכל תא מגופי צורח לי: שלא תעזי ולוחצת על "הוסף לדף" }

[גוגוס*]

ב עילום יקרה מאוד, כל הכבוד לך! יש לי חיבה לאומץ.
אז קודם כל, תודה על הפידבק לדף הערוך. שמחה שנהנית ממנו. השמטתי את השמות משתי סיבות: בדיוק קראתי משהו שיונת כתבה מזמן על כותבים אלמוניים ועל כך שהם מציבים לנו את האתגר של התייחסות לתוכן בלבד ולא אל הכותב. זה מצא חן בעיניי. מעבר לכך, חלק מהציטוטים הם מישמש שעשיתי מדברים של יותר מכותבת אחת כי היו שם שאלות ותשובות וציטוטים פנימיים. נראה לי ממש סבוך לתת קרדיטים לסלט הזה. יותר חשוב שפשוט יצא סלט טעים

ולעצם העניין - שיהיה לך בהצלחה. לא פספסת שום רכבת. זו רכבת שנוסעת כל כך לאט עד שאפשר לעלות ולרדת ממנה מתי שרוצים ותמיד תהיה איזו כרטיסנית שתקבל בשמחה את פנייך.
אני ממש בעד מה שאת רוצה לעשות חוץ מהסתייגות אחת שאולי כדאי לך לשקול - במקום לעשות דיאטה מוכוונת משקל, פשוט לקפוץ ראש באמת לפרק זמן של תזונה חיונית מדויקת. ככה גם תרגישי ממש טוב, גם תעשי משהו שאת ממילא רוצה בו וגם תאבדי את המשקל העודף ממש מהר. אישית זה נשמע לי הרבה יותר כיף ומחזק מאשר לעשות משהו לא כיפי כמו דיאטה ולקוות שאחרי זה עוד יישאר לך כוח לשינויים גדולים...
ובכל מקרה, בהצלחה רבה!

להפתעתי , מלבד תחושות רגשיות קשות ובעתה מהרעיון שהנה אני הולכת להחזיר לי את כל 25 הק"ג שירדתי... הגוף דווקא לא מגיב בכבדות, כאבי ראש . להיפך הוא קליל ונעים לי.
מדהים איך כולנו מופתעות מזה. אבל האמת היא שניצן כבר הזהירה מפני זה כמה פעמים. הגוף שלך פשוט עוד לא התאפס על עצמו בשביל להבין מה את עושה ולצעוק עליך בחזרה. או לחלופין, אולי הוא פשוט מספיק אופטימי בשביל להניח שזה משהו חד פעמי ואת תכף חוזרת לעצמך.
גוף חנון ורחום, הוא לא מעניש אותנו על הפעם הראשונה. אבל מתישהו זה מגיע ואז את כבר שקועה עמוק בבוץ. מציעה לך בהומור להחזיר לגוף שלך טובה תחת טובה ולהראות לו שאת יודעת גם בלי שצועקים עליך ומענישים.

[ממ*]

קלטתי לאט אבל בסוף קלטתי. אני נפוחה בגלל שאני אוכלת טונות של מלח
בטוח! כשאוכלים מלח מתנפחים.

אני גם שוב בתקופה של המלחה. וזה אחרי שהורדתי את המלח. אחת הסיבות היא שמאז שהורדתי את הקטניות, אין לי כל כך מה לאכול, ועל כן התחלתי שוב לאכול גבינת פטה, וזה כבר הוביל להוספת רוטב סויה לירקות... למלח אפקט מאוד דומה לסוכר.

גוגוס, יש לך אפשרות להוריד את המלח לאט לאט? תחושת ההצטמצמות של הגוף מאוד עוזרת לשמור על תזונה חיונית.

ועוד גוגוס, דף המיטב--תאווה לעיניים. נהדר ושימושי. רואים שעבדת קשה מאוד לטובת כולן. רציתי להגיד "כל הכבוד", אבל אסור פה...
אז:

[ממ*]

הגוף דווקא לא מגיב בכבדות, כאבי ראש . להיפך הוא קליל ונעים לי.
בעילום, זה בגלל שזה חומר שאת מכורה אליו. בהתחלה מגיבים בהיי, אחר כך מגיע הפיכסה. ככה אני מרגישה אחרי שאני מתחילה לשתות שוב קפה אחרי גמילה. בהתחלה אני ממש בהיי. אחרי שבוע מגיעים שוב כאבי הראש ונפילות האנרגיה.

את רוצה להוריד קודם כול 3-4 קילו? בסדר גמור. חזרי לתזונה חיונית עם מעט הקפדה יותר מתמיד, והם יירדו.

[גוגוס*]

ממ, תודה גם לך על הפידבק ל"מיטב". באמת עבדתי קשה אבל גם נהניתי מאוד. מזכיר לי להגיד תודה ל יונת שרון על הרעיון הזה. אני לא יודעת אם לזה בדיוק היא התכוונה אבל זה מה שיצא.

לגבי המלח - מהיכרות עם עצמי מוטב פשוט להוריד הרבה בבת אחת. כשאני עושה לאט ובעדינות זה מתפרק לי. לא יודעת מאיפה בכלל זה בא, השטות הזו.
תודה על הדירבון!

[מיכל_בז*]

גוגוס, רק להגיד ש"המיטב" מצוין - ערוך ממש טוב.

[ב_עילום*]

שאולי כדאי לך לשקול - במקום לעשות דיאטה מוכוונת משקל, פשוט לקפוץ ראש באמת לפרק זמן של תזונה חיונית מדויקת

רוצה מאד אבל מפלס הבהלה מבפנים גבוה מדי...

בכל מקרה ה"דיאטה " שלי לא כל כך בלתי חיונית היא כוללת רסק ירוק (בננה+חסה,פטרוזליה , חצי תפוח) וסנדוויץ מאבוקדו ולחם שיפון של ד"ר מרק
לבנה, קצת פת שיפון, סלט, ביצה , טונה , כמה תמרים ומעדן 0% ולאכול עד 18:00 בערב.

כשאני כותבת זאת כך, היא נראית לי די הגיונית ובסדר.

נראה לי שלמרות שהמשפט הזה:
לעשות משהו לא כיפי כמו דיאטה ולקוות שאחרי זה עוד יישאר לך כוח לשינויים גדולים...

מאד נכון, אני הולכת לעשות את זה.

[גוגוס*]

מיכל, תודה רבה!

בעילום, זה הולך להיראות כאילו אני מנג'סת לך אבל אני לא. מאחלת בהצלחה בבחירה שלך ונמצאת פה בשביל לשמוע איך הולך ולחזק.
נתפסת לדברים שלך לטובת מי ששוקלת משהו דומה לשלך אבל עודה מתלבטת, פשוט כי זה נוח.

רעיון להתמודדות עם מפלס הבהלה מבפנים גבוה מדי - לקבוע מראש זמן קצוב לניסיון. שלושה ימים או חמישה ימים. משהו שאם מתחילים איתו בראשון אפילו לא נתקעים איתו בסוף השבוע, שם יותר קשה. שלושה ימים זה אפילו עוד יותר קל כי עושה רושם שאצל רוב המנסות, משהו אחרי היום השלישי פתאום מתפרק. בקיצור, לעשות משהו קצר וקולע ולבדוק איך זה מרגיש. אחר כך להחליט איך ממשיכים הלאה.

בכל מקרה ה"דיאטה " שלי לא כל כך בלתי חיונית.
כשאני כותבת זאת כך, היא נראית לי די הגיונית ובסדר.
העניין עם דיאטות נעוץ לרוב פחות בתכולה שלהן ויותר בעצם היותן... דיאטות. הקונספט הוא הבעייתי. הוא כובל וכולא בתוך עולם שלם של הקשרים.
למשל, בעצם הקביעה המוקדמת מה אוכלים בכל ארוחה בכל יום. או בעצם הקביעה המוקדמת מתי מסיימים לאכול.

אישית, אני בעד כל דבר שנחווה מראש כמועיל ומקדם. אני בעד התנועה - קבלת החלטות וביצוע שלהן, תחושה של עשייה למען עצמי. אני מכירה היטב את הצורך הדחוף לעשות מעשה מסוים בזמן מסוים, לפרק זמן מסוים.
ובכל זאת, רואה לנכון להצביע על אפשרויות נוספות כי כבר למדתי על עצמי שאני רוצה את מה שנראה לי הכי מפתה באותו רגע
כלומר, זה משתנה

[בשמת_א*]

_היא כוללת רסק ירוק (בננה+חסה, פטרוזיליה, חצי תפוח) וסנדוויץ מאבוקדו ולחם שיפון של ד"ר מרק
לבנה, קצת פת שיפון, סלט, ביצה, טונה , כמה תמרים ומעדן 0% ולאכול עד 18:00 בערב_

אני עם הגישה של גוגוס לגבי דיאטות:

העניין עם דיאטות נעוץ לרוב פחות בתכולה שלהן ויותר בעצם היותן... דיאטות. הקונספט הוא הבעייתי. הוא כובל וכולא בתוך עולם שלם של הקשרים.

אבל מעבר לזה, מה שתיארת נשמע כמו תת תזונה, לא? פחות מדי אוכל...
והדיאטה עצמה, לא משהו.
יש לך שם לחם שיפון, פת שיפון ו"מעדן", כלומר סוכר - שמגבירים את ההתמכרות.
וכמעט כלום בשומנים ובחלבונים - מה שמגביר את ההתמכרות.
אישית, הייתי מוציאה את הטונה מחוץ לחוק. זה דג מורעל. מלא כספית. עדיף סרדינים, אם את מסוגלת.
לגבי ה"מעדן": אני אומרת, לא לגעת בשום דבר שכתוב עליו "0%". זה משהו שעבר עיבוד בצורה כזאת, שהוא ממתק מהגרועים ביותר. אנחנו צריכים את השומן - ודווקא זה מה שמורידים; ה"מעדן" זה זבל כימי עתיר סוכר או חומרים גרועים מסוכר, שומר נפשו ירחק. אם את רוצה מוצר חלב, עדיף לקחת מוצר חלב טבעי עם אחוז שומן טבעי (3-4 אחוז) או יותר (כמו שמנת, וכמה שיותר שומן יותר טוב) ולערבב בתוכו פירות.
רגע, יש עוד כמה הערות:
את כותבת "לחם שיפון של ד"ר מרק" - יופי, זה לחם איכותי. אז למה אחר כך את כותבת "קצת פת שיפון"? אם הקטע הוא לא להוציא את הגלוטן, אז למה "פת שיפון" ולא עוד לחם שיפון של ד"ר מרק? כי ה"פת" נראית לך דיאטתית? חבל. חבל. עדיף כבר הלחם, לדעתי.

בכלל, התפריט הדיאטתי שלך נראה כמו תפריט מקובל שנותנות דיאטניות לפי הקונצפציה הישנה "הרבה פחמימות, מעט שומן" מתוך התפיסה השגויה שמשמינים משומן... אז אני אחסוך לך את קריאת הדף (-: ואתקצר עבורך:

לחם (לחם, פת, קרקר, כל דבר מכל קמח) וסוכר (סוכר לבן, כל תחליפיו הכימיים כמו סוכרזית ועוד, וכל תחליפיו האלטרנטיביים כמו סוכר חום וכו') משמינים וממכרים.

השומן מרזה ועוזר לגמילה (שומן במוצרי חלב אם את אוכלת מוצרי חלב, שמן זית, שומן טבעי שבא עם הבשר/עוף/דגים, שמן קוקוס).
(-:

[ב_עילום*]

גוגוס ובשמת תודה רבה רבה על התגובות.

אני כרגע לא סגורה על שום דבר.

[ב_עילום*]

אבל מעבר לזה, מה שתיארת נשמע כמו תת תזונה, לא? פחות מדי אוכל...

זה לא דיאטה לטווח ארוך. זה רק לכמה ימים, עד שירד כל מה שעלה בחג .

(אני לא מאמינה שאני כותבת את זה. ממש פיתחתי הפרעת אכילה)

[גוגוס*]

בעילום, את יודעת, אני לא בטוחה שמה שכל העולם עושה יכול להיקרא הפרעת אכילה. זה בעצם סוג של נורמה.
אני דווקא מתחברת לרצון להיפטר במהירות מעודפים שהצטרפו ככה פתאום. זה מאוד משפר את ההרגשה.
מציעה לך לעשות מה שאת שלמה איתו ומרגיש לך בנוח (וכן, לפעמים זה פשוט מה שאנחנו רגילות אליו) ואחרי שהעול הזה ירד ממך ייווצר לך מרחב נשימה לדברים אחרים.
בהצלחה

[למ*]

וואו גוגוס תודה על דף המיטב
רוצה לקרוא אותו לאט לאט..

[בשמת_א*]

זה רק לכמה ימים, עד שירד כל מה שעלה בחג
D-:

[גוגוס*]

למ, תודה על הפידבק. איזה כיף. קריאה נעימה.

[ב_עילום*]

אתן מקסימות אתן. תודה @}

[גוגוס*]

מתייצבת לדווח שמשהו קטן התפורר אתמול בערב. חמותי הביאה סלט דה בף, או איך שלא כותבים את זה.
היו זמנים שבהם יכולתי לאכול קערת ענק של הדבר הזה שרובו מגיע מקופסאות שימורים. היום לא.
אבל לטעום רק בשביל לבדוק דווקא כן הצלחתי. זה היכה לי בחיך.
וצר לי על הטעימה הזו. מיותרת לגמרי. נשמתי עמוק והתחלתי את היום הזה בטוב. אין, ולא תהיה, נפילה.
יהיה רק טוב, כמו שתכננתי.

[גוגוס*]

אמרתי ועשיתי. אחלה יום. לא מספיק אוכל אבל אני הולכת עכשיו לחפון אגוזים ואחר כך סלט סופר שווה עם טון אבוקדו.
אין על נחישות. אני מתה על זה כשאני מרגישה ככה. ועוד יותר כשזה גם מצליח

[גוגוס*]

כותבת כאן והולכת לסגור את המחשב. יום ארוך לבד עם השלישייה שלי. בן זוג חוזר מאוחר בלילה אחרי שכולם ישנים.
קמתי בטוב ואני מרגישה שאני בתוך ישורת. שהתזונה הטובה טבעית לי ואיכשהו נטולת מאבק.
אני כמעט לא חושבת על האכילה או על המזון. פשוט אוכלת. אוכלת טוב. אפילו... מצוין.
זו תמיד היתה השאיפה שלי. ואני רוצה לשהות בתוכה היום.
שיהיה יום מוצלח

[גוונים*]

גוגוס, אין כמוך!
שיהיה יום מצוין.

[גוגוס*]

הנה אני כאן. ובאמת היה לי יום מצוין.
תודה, גוונים.
יש לי איזו מחשבה מעורפלת על זה שהסיבוב הזה כאילו לא כלל גמילה.
לא היה לי שום חשק לשום דבר מזיק.
אולי זה הדיכאון ששיתק את הסימפטומים.
בכל אופן, זה מפתיע. הימים פשוט חלפו בלי קריז. מן כהות רגשית ופיזית. כאילו שפשוט מרגישים פחות.
עכשיו אני תוהה אם הגוף זוכר וזה עוד יגיע או שפיצחתי את השיטה - למצוא סיבה להיכנס לדיכאון ואז לצלול לתוך תזונה הכי מדויקת שאפשר

[בשמת_א*]

המממ.
היום חשבתי שתהיה נסיעה קצרה לירושלים, ולכן לקחתי לי רק חומוסים מיובשים ולילדים סנדוויצ'ים.
בדיעבד, הגעתי לאכול בחמש וחצי, אחרי ארוחת בוקר בשמונה (פירות ושקדים) וכמה חומוסים S-:
אני תוהה אם במצב כזה, לא עדיף כבר להכין סנדוויץ' גם לי ולאכול אותו. כי מה, יצא לי לצום כל כך הרבה שעות, שלא ייתכן שלאכול לחם יותר גרוע!

[גוגוס*]

בשמת...
אין לך מושג כמה פעמים זה קרה לי. יצאתי מהבית לא ערוכה ונתקעתי בלי אוכל ונחשי מה? עברה לי בראש מחשבה מאוד דומה לשלך רק שהיא היתה יותר בכיוון של "מה יקרה אם אקנה לי את הדבר היחיד שיש שזה משהו עם לחם או אפילו איזה מאפה"
ובאמת עשיתי את זה כמה פעמים. מצאתי את עצמי אוכלת אוכל שאני לחלוטין לא שלמה איתו. והשמים לא נפלו אבל תמיד הצטערתי.
לימדתי את עצמי בתהליך ארוך לצאת מהבית עם הרבה יותר.
למשל, עוד דבר שפעם לא לקחתי בחשבון ולמדתי זה שהקופסה שאני מכינה לעצמי אהודה הרבה יותר מהמזון שיש לאחרים או ממה שהמקום המאחר מציע.
וכבר קרה שמה שחישבתי ככמות מספקת בסוף לא הספיק בגלל הכיבודים.
בקיצור, אני חושבת שעדיף לשנות את ההכנות במקום לתת לנסיבות להכריע אותנו.
להניח תמיד, אבל תמיד, שנהיה בחוץ יותר זמן ממה שאנחנו חושבות. להניח שנהיה באופן כללי יותר רעבות ממה שנדמה לנו. להניח שאולי יהיו שותפים למה שהכנו.
מאחר ובשמת, את במילא לא אכלנית גדולה, לא מדובר ביציאה מהבית עם צידנית. עוד קופסה עם ירקות חתוכים או פירות או אגוזים או כל דבר שאת שלמה איתו ומתאים לך.

[גוגוס*]

מיכל יקרה,
אני לא יודעת אם ומתי תהיי פה בטרם חתונה.
רוצה לאחל לך יום שכולו אור ושמחה.
אני אחשוב עליך משישי בבוקר ואשמח בשמחתך.
את יכולה לבנות על זה שהכוס הראשונה שתונף לכבוד חתונתך תהיה של שייק ירוק מדליק במיוחד.
שיהיה במזל טוב.

[גוונים*]

גם אני באתי לכאן לאחל למיכל מזל טוב, גוגוס, אני רואה שהקדמת אותי וכתבת בדיוק רב את מה שהסתובב לי בראש (חוץ מהקטע של השייק הירוק שלצערי עוד לא נכנס לתפריט הקבוע שלי) אז:

_מיכל יקרה,
אני לא יודעת אם ומתי תהיי פה בטרם חתונה.
רוצה לאחל לך יום שכולו אור ושמחה.
אני אחשוב עליך משישי בבוקר ואשמח בשמחתך._
מזל טוב ושיהיה כיף כיף ועוד כיף @}

[אמא_נוסעת*]

רק בשביל להגיד: תודה!!

לפני פסח נדמה לי כתבתי פה על עניין האכילה בניתוק רגשי (ז"א אני תיארתי אכילה ומישהי פה שיקפה ואמרה ניתוק רגשי....) וזה היה כל כך נכון, ואפילו שכאילו ידעתי את זה, כששזה נאמר כאן, זה היה אחרת. וזה עזר, עוד מאותו הערב. ולצערי אני לא מוצאת את השיחה, אבל כולכן הייתן שם, ולכל אחת היתה תרומה משמעותית לזה שמאז חל שיפור עצום, וחזרתי אלי, ז"א הצלחתי לאכול מה שרציתי במקום פשוט לאכול ולאכול ולאכול (שגם אם זה היה אוכל בריא, זה עדיין לא היה מרעב או בהכרה או מרצון).

תודה מקרב לב.

ואני עדיין קוראת פה בכל הזדמנות, אבל משום מה לא הולך לי לכתוב (נראה שרק המצוקה הגדולה אז והרצון לומר תודה הצליחו להתגבר על זה (-: )

[גוגוס*]

הי אמא נוסעת, איזה כיף על הבוקר! אם את רוצה למצוא את השיחה ההיא מוזמנת לנסוע ל 5.4 7:23 בבוקר. ה"שיחה" נמשכה על פני יומיים בערך.
נפלא לשמוע שזה הועיל לך ושאת במצב טוב יותר.

[גוגוס*]

מחשבה מחודשת על העצלות

ניהלנו את הדיון הזה כבר לפחות שלוש פעמים. ובכל זאת, משהו בי לא השתכנע ואני מעלה את זה שוב מהזווית של כותרות ומיסגור.

מה קרה אתמול בערב? הייתי רעבה. מאוד. לא אכלתי מספיק. כשנהיה פה שקט ישבתי לאכול כמות די גדולה של פירות יבשים. זה השביע אותי והיה לי נעים המתוק מתוק הזה.
אבל האמת היא שזה בכלל לא מה שרציתי. אחה"צ הגיע משלוח אורגני תאווה לעיניים ומה שבאמת רציתי זה סלט עשיר וטעים. כוח? אין.
וממש חשבתי לעצמי בלב, בעקבות הדיונים שלנו, אני לא עצלה, רק עייפה. כשעייפים הגיוני לעגל את הפינות ולקבל משהו מזין גם אן הוא ממש לא מה שהגוף רוצה.
ואפילו, בחיי, אמרתי לעצמי ברוחה של ניצן - תגידי תודה שהגוף שלך מדבר איתך ושאת בכלל יודעת מה הוא רוצה. לפחות אני עושה משהו במודעות ואולי יש סיכוי שאצליח לספק את הצורך האמיתי בזמן אחר.

מה שנקרא, הכל אחלה. אבל לא הכל אחלה. גם בגלל שאני אומרת את זה מהראש וגם בגלל שבשורה התחתונה זה לא מועיל לי ולא מייצר את הפעולה שמשמחת אותי.
אי לכך, אני רוצה להציע משהו. לא חייבים למסגר את האישיות כעצלנית. אבל כן אפשר למסגר פעולה מסוימת בזמן מסוים כעצלות.
אני חושבת שעשויה להיות מידה מסוימת של עוצמה, של כוח מניע, בכותרת שלילית לפעולה.
אני לא חייבת לשבת עכשיו ולהלקות את עצמי את העצלות הרגעית שלי. אבל אני יכולה להתבונן בה כפי שהיא - תוצר מבאס של עייפות. לזכור שהכנת סלט שווה לוקחת לי חמש דקות בדיוק, להרים את הישבן מהכסא ולעשות משהו.

אולי זה עניין אישיותי אבל אני מרגישה שכאשר אני עסוקה בסליחות ומחילות אני בעצם שוכחת לדרבן את עצמי לפעולה אפקטיבית שתעשה לי טוב. ממש טוב.
קמתי בבוקר וחשבתי לעצמי על אתמול בערב שזו סתם היתה עצלות. מן פינוקי כזה מיותר. ובגלל שלא הכרתי בה כפי שהיא סיימתי עם בטן מלאה במזון לא מתאים.

עוד יום עם שלושה ילדים קטנים בבית. אבל במקרר... קנקן זכוכית יפה בטירוף עם שייק ירוק ומפתה!

[בשמת_א*]

תראי, אם להלקות את עצמך במלה "עצלות" עושה לך את זה, אז מי אני שאתווכח איתך...
אני עדיין מאמינה שיש משהו שלילי ומסולף מעיקרו בלדרבן את עצמך באמצעות הלקאה עצמית.

[גוגוס*]

אני אחשוב על זה. יש לך דרך חיובית שגם מדרבנת במצב כזה?

[גוגוס*]

ועוד שאלה - למה זו בעצם הלקאה עצמית? למה לסמן את הדבר כפי שהוא בהכרח הופך להלקאה עצמית?
האם כל אפיון שלילי, כל תכונה שלילית, בהכרח מובילים להלקאה עצמית?
אני מקטלגת את זה תחת ההיכרות העמוקה שלי עם עצמי שכוללת כמה תכונות לגמרי לא סימפטיות.
אולי זו דרך להשתפרות? להכיר בזה, לזהות את זה כשזה עולה, וגם לעשות משהו בנדון ולבדוק איך זה מרגיש.

כותבת את זה כי פתאום זה הכה בי שיש הבדל בין הטובים שאנחנו אומרים לעצמנו לבין הרעים. זה כמו לבקש מעצמי לדבר על עצמי באוזני עצמי רק טובות, כאשר ההיכרות האמיתית שלי עצמי היא עמוקה ומורכבת בהרבה.
איך הייתי בכלל זזה לאנשהו לולא הכרתי בזה שיש לי בעיות?

אני מובנת? מרגיש לי משונה מה שכתבתי.

[אמא_נוסעת*]

גוגוס,
נכנסתי בזריזות, ואני נורא מכירה את העניין עם הסלט וחייבת לציין שבשמת צודקת (נו, מה חדש), גם אני נפלתי להגדרת העצלות וזה לא עזר, אבל כאשר אמרתי לעצמי "בואי מותק, את כזאת מקסימה וחשובה, אני אכין לך סלט עכשיו כי זה מה שאת רוצה ואת מסוג האנשים הנפלאים שמרשים לעצמם מה שהם רוצים ולמה שתאכלי סתם משהו שלא בא לך??!!" (פחות או יותר (-: ולא לאשפז אותי על שיחות עם עצמי ) - זה מה שמקים אותי להכין את הסלט.
הסלט שכולנו יודעות שלוקח בדיוק 10 דקות להכין אותו, כולל השקעה בעשבי תבלין....
מה שכמובן מרמז על כך שזו אכן לא עצלות


כבר אמרתי מספיק תודה היום???

[בשמת_א*]

למה לסמן את הדבר כפי שהוא בהכרח הופך להלקאה עצמית?
כי זה לא "כפי שהוא".
כפי שהוא, זה במלים נייטראליות: הייתי עייפה מדי. לא היה לי כבר כוח להקים את עצמי.
עייפות, כוח - אלה מלות תיאור נייטראליות.
המושג "עצלות" איננו נייטראלי בתרבות שלנו, ולכן הוא לעולם לא יגדיר משהו "כפי שהוא".

אבל את כן יכולה לשאול את עצמך (דירבון חיובי...): האם הייתי קמה עכשיו לעשות סלט לילד שלי, עם כל העייפות וחוסר הכוח?
אם כן, אז אני יכולה להגיד לעצמי:
"אוף, כמה שאני הרוסה מעייפות. אבל בשביל הילד שלי הייתי קמה ומתגברת עליה ומכינה סלט, כי אני יודעת כמה זה חשוב לו, וכמה הוא ייפול מזה שלא יאכל עכשיו את הסלט שהוא הדבר המדוייק שהכי טוב לו. כמה הייתי רוצה עכשיו לידי אמא כמוני, שתכין לי את הסלט. אבל אופס, בדיוק אין פה אף אחד למלא את התפקיד. אז אני אעשה את זה בשבילי. הנה, בטוח יש לי מספיק כוח להכין עכשיו סלט לילדה הקטנה שהיא אני. כי אני חשובה ואני אוהבת אותי".
(סתם כתבתי ארוך כדי להמנע מאי הבנות עד כמה שאפשר. זו טיוטה למחשבות שלך (-: ).

[גוגוס*]

בשמת, תודה. אני חושבת שבמקרים מסוימים זה יכול לעבוד אבל עד קו מאוד מסוים של עייפות או עצבים או שניהם ביחד.
ואני חוזרת למה שכתבת לי מקודם. אולי זה עניין אישיותי כזה שהמלקות עובדות עלי במצבים מסוימים.
ואני מקבלת את ההבדל בין תיאור ניטראלי לבין השיפוט שלו.
והאמת היא שבמחשבה מחודשת, לו מישהי אחרת היתה מספרת לי איזה יום עבר עליה, והוא היה היום שלי, הייתי ממש מתרגשת לשמוע מזה שהיא סיימה אותו בכמות גדולה של פירות יבשים.
כלומר, כשזו לא אני, אני באמת לא חושבת שהאשה האחרת הזו עצלה. אפילו להפך.

פתאום אני קולטת שזה תרגיל מחשבתי רב עוצמה. לנסות לדמיין את התרחיש על מישהי אחרת. אפילו זרה. שלא לדבר על מישהי מוערכת ואהובה.
הדברים נראים אחרת לגמרי.
סביר שהייתי אומרת לה - את עצלה? את ???

טוב, לוקחת את הדברים שלי בחזרה. לא חושבת שום מחשבה מחודשת על עצלות. אבל שמחה שכתבתי את זה כאן. אני חושבת שהפעם באמת השתכנעתי.

[גוגוס*]

בהפקת לקחים מאתמול, ובעקבות הדברים שכתבתי במו ידיי לבשמת על ההכנות, עשיתי מעשה.
מהבוקר כבר היה לי מוכן הקנקן הנפלא הירוק-ירוק הזה. בצהריים הכנתי סלט ענקי ועשיר.
כך יצא שכאשר אזלו כוחותיי עוד היה לי שפע מזין מונח מתחת ליד.
זה הוביל לאכילת יתר שלא לגמרי היתה קשורה לרעב, רק בגלל שהיה וטעים. אבל... אלו צרות של עשירים.
אז כן, היה לי אחלה יום. פי אלף יותר מוצלח מאתמול. כי הכנתי. זה אשכרה המפתח להצלחה. בהא הידיעה.

[בשמת_א*]

כי הכנתי. זה אשכרה המפתח להצלחה
חחח
פליי ליידי (-:

(הכל מתחבר להכל. ככה זה)
ואהבתי את התרגיל המחשבתי שלך.
_פתאום אני קולטת שזה תרגיל מחשבתי רב עוצמה. לנסות לדמיין את התרחיש על מישהי אחרת. אפילו זרה. שלא לדבר על מישהי מוערכת ואהובה.
הדברים נראים אחרת לגמרי._
(-:

[גוגוס*]

_חחח
פליי ליידי_

הלכתי לקרוא. לפעמים נדמה לי שכל הבעיות שלנו הן בעצם אותה בעיה ולכן גם כאשר הן נראות שונות הן מצטלבות. אנחנו פשוט רחוקות מהדרך שבה היינו אמורות לחיות וזה גוזר עלינו לחפש עד קץ כל הדורות פתרונות איך לצמצם את הנזק.
תראי עד כמה זה לא אינסטינקטיבי להכין אוכל מראש. בכל רמה אפשרית זה נוגד אינסטינקטים. התעסקות במזון בלי רעב ובלי קשר לצורך המדויק שיעלה כאשר הרעב יבוא. האוכל שוכב ומחכה ובינתיים מתחיל תהליכי קלקול קטנים ולא מורגשים. סחיבה של מזון וטלטול שלו ממקום למקום.. הכי לא אינסטינקטיבי. ובכל זאת... בלי זה היום שלנו יגלוש למשהו עוד פחות אינסטינקטיבי.
והצורך הזה, לבחור כל הזמן בין שתי אפשרויות רחוקות מהאידיאל, בגלל שאנחנו חיות רחוק מהאידיאל, הוא הבסיס לכל. ובגלל זה כל הפתרונות מתחברים לנו. בגלל שהם נובעים מאותה הבעיה.

[גוגוס*]

ואחרי שכתבתי את זה הלכתי, שוב, להכין קנקן עצום מימדים של שייק ירוק וטעים ויותר מאוחר סביר שיהיה פה סלט עצום מימדים וטעים.
וכמה נחמד שכל זה לא יוביל לגוגוס אחת עצומת מימדים.
ואם כבר... אז המשקל שלי, שלרוב בתנאים כאלה מצטמק בצ'יק, ממש לא מצטמק בצ'יק אלא באטיות מזהרת.
ומסיבה שאינה ברורה לי זה בכלל לא אכפת לי.

אחרון לבוקר זה - חברה סיפרה לי שיש איזה עניין אסטרולוגי עם מרקורי. כאשר הוא נמצא בנסיגה (שאין לי צל צלו של מושג מה זה אומר) המון דברים משתבשים, ממכשירי חשמל ועד מערכות יחסים.
אישית, אסטרולוגיה רחוקה ממני בערך כמו הכוכבים עצמם. ובכל זאת, בכל פעם בשנים האחרונות שהיא ציינה שהמרקורי הזה בנסיגה הכל השתבש אצלנו. ובאורח פלאי זה הסתיים בדיוק כשהוא סיים את המהלך הזה.
משתדלת לא להסביר לעצמי דברים כאלה.
אבל כן מציינת שהנסיגה הזו היא מתחילת אפריל, כשהכל התחיל להתפרק לי ולכל בני משפחתי הקרובה. והיא מסתיימת בדיוק עכשיו, כשהכל חוזר למקומו.

[בשמת_א*]

אלא באטיות מזהרת
בריאות. בריאות.

והיא מסתיימת בדיוק עכשיו, כשהכל חוזר למקומו.
אה, ייפסקו גם המריבות באתר (שכחנו הפעם להעלות את האפשרות שמרקורי בנסיגה! וואללה... זרח מפרחוני P-: ).

[ממ*]

אני קוראת ועוקבת. מסכימה עם בשמת בנוגע להלקאה עצמית--שאף אני לוקה בה באופן חמור.
גם מבינה את גוגוס בנוגע לקשיים של הכנה מוקדמת של אוכל, אבל ההכרח בכך.
כי... בשמת לא לאכול שעות רבות כל כך, זה באמת לא מוצלח אם את רעבה.

ההלקאה העצמית היא הרסנית בשבילי:
למשל, אחרי ימים נפלאים בלי גלוטן וסוכר, עם תחושה של הצטמצמות של הגוף ושל רזון ורוגע(ואני יורדת לאט מאוד במשקל), נפלתי חזק ביומיים של מיגרנה, שבהם כל כך רציתי דברים מתוקים, שלא עמדתי בזה. אחרי זה, כל כך כעסתי על עצמי, עד שהחלתי בתהליך של הרס עצמי. אתמול, למשל, אחרי יומיים סבירים, אכלתי סתם בערב, ללא כל כמיהה, פיתות ולחמניה. לא נהניתי מזה אפילו. וגם המון אגוזים. כל הלילה הרגשתי את הכובד, ועכשיו אני לאה מאוד. פיכסה.

אה, ייפסקו גם המריבות באתר
הלוואי. היה פה כל כך נעים ומלא חדוות עבודה ועריכה.

[גוגוס*]

לא נהניתי מזה אפילו
אח, כמה מוכר... וגם התחושה הקשה אחרי.

בואי, ממ, תחזרי לזה
ימים נפלאים בלי גלוטן וסוכר, עם תחושה של הצטמצמות של הגוף ושל רזון ורוגע
תקראי את זה כמה פעמים. תנשמי עמוק ותתחילי מחדש. ככל שאת קרובה יותר לזמן הטוב והמדויק כך קל יותר.
בהצלחה.

הערה אישית, לא חייבת לקבל. אני אעריך את זה אם תבחרי לערוך מעט את ההודעה שלך כך שהיא לא תכלול את השיפוט האישי בסוף.
עמדתי כעמדתך, אבל אני מרגישה באופן משונה שזה מצרף את הדף למאבק הזה. אני אשמח לא לאפשר לו לגלוש לדפים אחרים.
שוב, לשיקולך.

[ממ*]

_בואי, ממ, תחזרי לזה
ימים נפלאים בלי גלוטן וסוכר, עם תחושה של הצטמצמות של הגוף ושל רזון ורוגע
תקראי את זה כמה פעמים. תנשמי עמוק ותתחילי מחדש. ככל שאת קרובה יותר לזמן הטוב והמדויק כך קל יותר.
בהצלחה._
איזו חמודה את גוגוס. אני חוזרת במיידי! אשתדל היום לאכול מעט, כדי לתת לגוף מנוחה וזמן לעכל את כל הלוכל שדחסתי אליו. ואמשיך עם האוכל הרענן.

ערכתי את ההודעה כבקשתך. את צודקת

[גוגוס*]

אשתדל היום לאכול מעט, כדי לתת לגוף מנוחה וזמן לעכל את כל הלוכל שדחסתי אליו. ואמשיך עם האוכל הרענן.
מצוין לך. אחלה תוכנית. אהבתי את ה"לאכול מעט". יופי של תשומת לב לזה שהגוף זקוק למנוחה. גם אצלי זה ככה ולא תמיד אני שמה לב מרוב זה שנדפק לי הקשב בזלילה.
שיהיה לך בהצלחה רבה וגם תודה על העריכה.

[במבי_ק*]

שאלה 1: לגבי הרסק הירוק - זה לא פוגע בערכים התזונתיים של הירוקים כשהם עומדים ככה מרוסקים?

שאלה 2: במסגרת ניסוי אני מתכוונת לא לאכול חיטה (או שאר גלוטנים, שאני יודעת עליהם) למשך חודש. בשיחה עם יונת היא טענה שרק אחרי התנקות כזו, אפשר להחזיר ולדעת אם יש או אין רגישות. (כי אני סגורה על זה שאין לי רגישות לחיטה בצורת לחם). אז אני שבוע לגמרי בלי חיטה מכל סוג שהוא, וכל גלוטן שהוא. זה לא מזיז לי משום כיוון שהוא, לא לטוב ולא לרע. בהתחלה היה איזה יום שהרגשתי שאני נפוחה ממשהו, אבל אולי כי אכלתי פעמיים קטניות באותו יום. בהמשך לא אכלתי קטניות בכלל. אני אמשיך במסגרת הניסוי. מה שכן - ומאוד חששתי מזה - זה שיהיו לי קשיים טכניים (למשל שאני אהיה רעבה, והפתרון של פרוסה עם משהו לא יהיה זמין. או בארוחות צהריים בעבודה), אבל בינתיים זה די פשוט, איכשהו. הורדתי גם בלי קשר סוכר מהקפה (עוד כמה ימים לפני כן, בהשראת חברה שלי - דווקא מטיעוני "איך את, שאת כל כך אוהבת קפה - הורסת אותו עם סוכר!!!." אז קיבלתי והפסקתי). אז איפה השאלה? אני מחפשת את ההסבר שיונת הזכירה ואני לא זוכרת ממנו כלום - לגבי למה חיטה נחשבת לכזה "רעל" לכולם, על כל גווני הרגישות? למה אני מחפשת הסבר? כי 1. אני אוהבת לדעת (אמנם קראתי את זה כנראה הרבה פעמים, אבל זה לא ממש עניין אותי כנראה אז לא נקלט) 2. כי חברות (בעבודה למשל) חושבות שזה משוגע, ואני רוצה להסביר למה אני עורכת את הניסוי הזה, וההסבר שלי כרגע הוא לא טוב.

מה שכן, זה שהבנתי שגם לפני כן לא אכלתי הרבה לחם כנראה. כנראה פעמיים-שלושבשבוע, ובכל פעם פרוסה או שתיים דקות. אני מבינה את זה דרך זה שזה בכלל לא חסר לי וגם לא יוצר לי כרגע קשיים טכניים להתסדר בלי זה. וכמובן, שכרגיל אצלי, אין לי שום דחף או קרייבינג לסוג הזה של האוכל. אבל שהיה ברור לכולם שדג מלוח בלי לחם זה דפוק! (ואני אוהבת דג מלוח) (אבל לא אכפת לי לחכות לו חודש) (ויש לי חלום ללכת לדוכן של שרי הרינג אנסקי, וזה בטוח יקרה).

אה, מה שהכי היה קשה זה להוריד את העוגיה עם הקפה בבוקר. אני חושבת שלשבור הרגל (בשבילי) זה יותר קשה מ"להיגמל" ממשהו. אני לא מרגישה שום גמילה פיזית, אלא רק גמילה מסגנון חיים. והאמת שקפה עם שתי עוגיות בבוקר פשוט עשה לי טוב! אבל נמשיך ונראה. עכשיו אני אוכלת בבקר תפוח ירוק מתישהו שאני רעבה. אני לא מתה על פירות בבקר, אבל לא מתחשק לי שום דבר אחר. או שקדים, שזה כבר יותר קרוב לעוגיה במהות היבשה.

גוגוס - בענייני "עצלות", אני מכירה את זה. רציתי להציע לך סלט שעושים בדקה וחצי: סלט חי חתוך לפרוסות גדולות ודקות (קל מאוד), אבוקדו שלם חתוך לחתיכות גדולות (קל מאוד) ונבטי חמניה - כל זה עם שמן זית, שמן שומשום ואולי קצת רכז רימונים - זה פינוק ענק, וזה לוקח ממש שתי דקות להכין.

[ממ*]

במבי, אם את אוכלת גלוטן רק מעט ובתדירות נמוכה, מדוע להוריד אותו? אם היה לך אורח חיים תזוני מוצלח, מדוע לשנות?
אחד העניינים החשובים עם חיטה ודגנים הוא הכמות שבה אוכלים אותם. הרגישות נוצרת כשאוכלים הרבה מהם. ובנוסף, יש המתמכרים לדגנים (לגלוטן). נשמע שאת לא ביניהם.
לא רוצה לרפות ידייך חלילה, רק שואלת.