מלים הורגות יומן קריאה

[גשם*]

אני מסכימה, האשמת הקורבן והענשתו היא חזקה מאוד בתרבות שלנו. אני לא חושבת שזה חוסר אמפטיה ורצון לעזור. אני חושבת שזה פשוט פחד. אנשים לא רוצים להכניס את עצמם לאינטראקציה עם מתעלל, כדי שלא יתעלל בהם בסוף. הענשת הקורבן הופכת אותם לשווים למתעלל ומוציאים אותם מכלל סכנה.

באשר למורות ויועצות למיניהן והנזק העצום שהן גורמותת הסיפור שלי חמור בהרבה מפלוני. היועצת יזמה שורה של דיונים ביני ובין המתעללים הראשיים בי כדי לבדוק מה לא בסדר. במקום להודיע חד וחלק שהתעללות לעולם לא תתקבל ולעצור אותה, ההתעללות הוכשרה על ידי היועצת.

אני נאבקת כבר שלושים שנה בבעיות חמורות עם חיי חברה וערך עצמי מאוד נמוך (בנושאים חברתיים). וזה לא משנה שאני יודעת במוח שאני בסדר והמתעללים אינם בסדר. הנזק הנפשי הוא כה חמור שאני לא מצליחה לצאת ממנו.

[אמא_נמרה*]

הדף הזה כל כך חשוב, אבל לקרוא בו עושה גם כזה כאב לב.
עגשיו אני יותר שמחה על כל הפעמים שכן התערבתי לטובת ולא הייתי עדה נייטרלית.

[בשמת_א*]

עכשיו אני יותר שמחה על כל הפעמים שכן התערבתי לטובת ולא הייתי עדה נייטרלית.

[בשמת_א*]

אל תהיו עדות נייטראליות.
גם אם לא תעזרו באמת באותה סיטואציה, מה שאמרתם ייקלט ויום אחד ילבלב ויפרח.

כל אלה שגדלו אצל הורים מתעללים והצליחו לצאת מזה - יש עד מואר בילדות שלהם. אפילו לרגע אחד. אפילו מבט אחד של אדם זר אחד. והם זוכרים את זה כרגע מכונן, לנצח. הרגע הזה שמישהו ידע ש
שאני יודעת במוח שאני בסדר והמתעללים אינם בסדר.
שאת בסדר, והמתעללים אינם בסדר.

[לב_שמח*]

אני לא זוכרת אפילו עד מואר אחד.
אפילו לא אחד.
אף אחד לא ידע.
או שלא היה מואר.
זו אולי עדות ראשונה שנכון, שיכול להיות לי נכון, לשים לעצמי: לא היה אף עד מואר. גם לא אחד. גם לא לרגע.

מותר לשאול, מאיפה המושג הזה, עד מואר?

[בשמת_א*]

אני חושבת שמאליס מילר.

כאן ועכשיו יש לך עדים מוארים (-:

[מאי*]

זה כל-כך מעניין, בשמת. את יודעת? אני חושבת שעבור אימא שלי, אנחנו הילדים היינו העדים המוארים. נשמע מוזר?

היא התחילה לעבוד על עצמה עוד לפני, אולי, אבל אני בהחלט זוכרת איך האסרטיביות שלה התחזקה ככל שגדלנו והכרנו - בגלוי - בהתנהגות הבעייתית של אבא שלי. (אני הייתי בת תשע כשהתחלתי בכך, כמדומני)

עכשיו אני רק תוהה: איך זיהינו את הבעייתיות? כי בהחלט לא היו עדים מוארים אחרים בסביבה בתקופה הזו. היינו די מבודדים. אולי זה בזכות אימא שלי, שהייתה כל כך בריאה ונורמלית, שהניגוד היה בולט בעינינו.

ורק כדי להוכיח עד כמה קשה להשיג עדים מוארים שהם לא אנשים שממש חיים איתך: רק שנים ארוכות אחר כך, בסוף שנות העשרה שלי, כשהיו לנו שכנים טובים שממש הסתובבו לנו בבית, רק אז הגיעו עוד עדים מוארים. ואגב, הם מעולם לא אמרו מילה. הם פשוט היו שם, והרגשנו את ההבנה שלהם. מה שמתחבר למה ש{{}}ציל צול אמרה, והוא כל כך חשוב בעיני: לא תמיד נדרשים ממנו מעשים גדולים ומאמצים מרחיקי לכת. לפעמים אנחנו צריכים רק להיות שם. להסתכל ישירות ולא להסיט מבט. להרשות לעצמנו לזהות את האמת. להקרין הבנה. being ולאו דווקא doing. אבל את יודעת מה, ציל צול? אני חוששת שיש אנשים שזה קשה להם לא פחות, אפילו יותר...

[ציל_צול*]

לפעמים אנחנו צריכים רק להיות שם. להסתכל ישירות ולא להסיט מבט. להרשות לעצמנו לזהות את האמת. להקרין הבנה. being ולאו דווקא doing. אבל את יודעת מה, ציל צול? אני חוששת שיש אנשים שזה קשה להם לא פחות, אפילו יותר...
בטח. וזה לא רק "יש אנשים". אני חושבת שלרוב האנשים זה קשה יותר להיות מאשר לעשות. ולכן אמרתי שזו אחת הלמידות החברתיות החשובות שצריכות להתרחש.
בהקשר של נשים בהתעללות וגם בהמון הקשרים אחרים.

ומצד שני, כן חשוב לזכור שבנקודות קריטיות יש ערך עצום להתערבות אקטיבית.
אחד הסיפורים שנחקקו אצלי מלימודי הפסיכולוגיה נגעו לילד קטן שאביו התעלל באמו במשך שנים. לילד הזה היתה שכנה שהוא לא סבל. מגעילה כזו. עם ריח לא נעים ודיבור גס. והיו פעמים שבהן כאשר הוא חזר מבית הספר היא יצאה אליו למדרגות והזמינה אותו אליה הביתה לאכול משהו. הילד ממש לא רצה ונגעל ממנה אבל היא לא וויתרה וממש היתה מכריחה. הוא לא סבל את זה.
ברבות השנים הוא הבין שהיא היתה שומעת דרך אחד הקירות בבית את האב מכה את האם והיתה מחכה לו שיחזור מבית הספר כדי לא לאפשר לו להיכנס הביתה באמצע, לחסוך ממנו סיבוב אחד כזה. והילד סיפר שכאשר הוא הבין את זה, שמישהו רואה וטורח טירחה גדולה ופשוטה לגונן עליו, זה שינה לו את החיים.

היום סביר שיהיו מי שיבקרו את השכנה הזו בהמון שאלות למה היא לא עשתה הרבה יותר מזה אם ידעה. בשביל הילד, מה שהיא עשתה היה מספיק, והוא הבין בגיל כזה שבו עוד אפשר לשנות את מסלול החיים.

[פלוני_אלמונית*]

אוי צלצול...

[מצ'רה*]

ציל, זה ממש מזכיר את השכנה המגעילה של הארי פוטר שבסוף מסתבר שכל הזמן שמרה עליו מטעם משרד הקסמים

[מרב*]

ספוילר?

[ציל_צול*]

מצ'רה, בכל סיפור טוב יש יותר משמץ גרעין של אמת. מעדיפה לא לשאול את הגברת רולינג מאיפה באו לה הרעיונות האלה...

[לב_שמח*]

(-:

[בשמת_א*]

ציל, זה ממש מזכיר את השכנה המגעילה של הארי פוטר שבסוף מסתבר שכל הזמן שמרה עליו מטעם משרד הקסמים.
בדיוק, אבל בדיוק מה שחשבתי! (אותן אסוציאציות...)

[בשמת_א*]

לב שמח, דף הבית בשם זה באתר, משנת 2009 - שלך?

[קוראת*]

לב שמח, דף הבית בשם זה באתר, משנת 2009 - שלך?

לב שמח, אם הניק לא שלך, אז את יכולה לבחור ניק אחר ולבקש שישנו אותו בדף זה ובאחרים. אפשר גם לשנות פשוט בהחלף-הדבק במצב עריכה.

[חוזרת_לחיים*]

נמצאת כבר 30 שנה בסיטואציה כזאת ופשוט פוחדת לעשות את הצעד ולעזוב. לאחרונה עברתי התמוטטות נפשית ואני חייבת להחלים, עדיין גרה עם אותו אדם באותו בית ומאוד קשה. כל השנים הייתי בטוחה שאני מספיק חזקה כדי שזה לא יחדור אליי. כאשר אני קמה בבקרים יש לי רעידות בגוף ולפעמים גם דפיקות לב.

[חוזרת_לחיים*]

בשמת, האם הדף עדיין פעיל? זקוקה לתמיכה.

[חוזרת_לחיים*]

מאי, הייתי רוצה לשמוע ולדעת כיצד אמא שלךהתמודדה עם זה ומה עשתה? אני מבינה שהיא נשארה בזוגיות הזו הרבה שנים. מאוד חשוב לי להבין כי אני תקועה במצב מאוד דומה.

[פלוני_אלמונית*]

קראתי את כ---ל הדף מהתחלה ועד הסוף... מתפעלת מכולכן, כמובן מרקמה, את מדהימה! רוצה לחזור לנושא שנידון בתחילת הדף: איך לזהות אלימות בתחילת הקשר. אני יצאתי עם בחור, שכמעט התחתנתי איתו (ביטלתי את האירוסין...), וחוץ מאשר העובדה שאני מאושרת שהתחתנתי עם בעלי... אני חושבת שניצלתי מאלימות כשעזבתי את הבחור ההוא. ודווקא לכן אני חוזרת לרשימות ה"רמזים" המקדימים שהבאתן בדף:

אמא נמרה כתבה:
_אם הוא כל פעם מצטער אחרי שהוא פוגע
אם הוא לא מעריך את דעותייך
אם הוא מאשים אותך בכל דבר
אם הוא מגביל אותך ואוסר עלייך לעשות דברים שאת אוהבת
אם הוא מנסה לשנות אותך או לחנך אותך
אם ההתנהגות שלו כפייתית ושתלטנית
אם ההתנהגות שלו מאופיינת במעברים קיצוניים וסוערים בין מצבי רוח
אם הוא מתפרץ וזועם בלי כל סיבה
אם הוא אלים פיזית או מילולית
אם את מצייתת כל הזמן בלי יכולת לעצור ולחשוב רגע._

ובשמת כתבה:
אדם שנראה נפלא ומקסים, אבל חוטף קריזה על "שטויות" - פתאום משום מקום!
כשהוא כועס - זה איכשהו תמיד באשמתך!
הרמת קול
פזילה הצידה
פגיעה בבעלי חיים
גילויי קנאה קיצוניים
התערבות בעניינים אוטונומיים של האשה (היא אפילו לא אשתו, והוא מתערב בהחלטות הלבוש שלה, למשל, או בכל דבר אחר שאינו עניינו).
הגבלות, איסורים, דרישה לציות
יחס משפיל כלפי אדם אחר בנוכחות האשה (למשל, "יורד" על המלצר בגסות, מרמה נהג מונית, וכדומה)
מספר על יחס משפיל שלו כלפי אחר (מתגאה בזה שנקם במישהו, "ירד" על מישהו, "הראה לו", השפיט אותו וכדומה).
האשה מרגישה שהיא "הולכת על ביצים"

אם הייתי מקבלת את הרשימות האלו ועושה לעצמי "בחן את עצמך" בזמן שעמדתי להתחתן עם הבחור ההוא, הייתי יכולה להיות רגועה ומאושרת... הוא ממש לא התקרב לשום דבר מהתיאורים שכתובים פה. הוא היה רגיש ועדין וכו'... הדבר היחיד זה כן התערבות בלבוש: ביקש שאתאפר למסיבת הארוסין (לא עד כדי כך גרוע...), רצה שאסדר גבות ואוריד "שפם" - זה כבר בהחלט יותר קרוב להתערבות. אבל כל הדברים הקשים שמוזכרים בשתי הרשימות האלו, לא מזכירים אותו אפילו בקצת.

לעומת הרשימה של מתחילה להיבנות:
אמירות כמו: "אצלי את תהיי מלכה! אם נתחתן תהיי מאושרת!"
מסכים לכתחילה לכל תנאי שהיא מציבה, אבל אחר כך מושך אותה לוותר על זה.
את לא מצליחה לברר עליו (בחברה החרדית זה קריטי, גבר מתעלל לא יתן לך בקלות שתבררי עליו ויעשה הכל כדי למנוע זאת ממך באמצעים מניפולטיבים אותם פרטתי במכתב, אך לא אפרט כאן כרגע).
הוא מרעיף עלייך כסף. (יש כאן סימן לקמצנות - הוא רוצה להוכיח לה שהוא לארג' ואוהב, אבל אחר כך יעשה לה חשבון על כל שקל).
מקנא לך. (מה שכתבה אמא נמרה)
רוצה להתחתן כמה שיותר מהר.
הוא בודק אותך אם את נאמנה לו.
חוקר אותך כמה כסף יש לך, או מוציא את זה ממך בלי לשאול ישירות.
משקר לך ואחר כך ממציא הסבר שאמנם לא מניח את הדעת, אבל את כל כך מסונוורת שאת דנה אותו לכף זכות.
אומר דבר אחד ועושה הפוך.
מנסה להגביל אותך, מנסה למנוע ממך קשר עם חברות שעשויות לפקוח את עינייך.
היו לך עקרונות חשובים - ואינם עוד... נניח היה לך חשוב לגור בתל אביב וממש קריטי, אבל הוא רוצה לגור בנהריה. פתאום את כבר מוותרת על זה. או דברים עקרוניים אחרים שחשובים לך מכל מיני סיבות (לאיזה בית ספר לשלוח את ילדייך למשל).
תגובות שלך לדברים שליליים שמספרים עליו. את מוצאת את עצמך מתרצת אותו, מגנה עליו ואפילו מסוגלת להאשים את חברותייך הטובות או בני משפחתך בכך שהם מעוניינים למנוע ממך את אושרך.

וואוו... פה התמונה נראית אחרת לגמרי:

אמירות כמו: "אצלי את תהיי מלכה! אם נתחתן תהיי מאושרת!"
הוא כל הזמן אמר לי שאני מלכה ושהוא יעשה אותי מלכה. בכלל לא הבנתי את המשפטים האלה... מבחינתי זה היה סוג של קצר בתקשורת. הוא מרוקאי "כבד" ובשבילו כנראה זה אומר המון וזה דבר מדהים להגיד לבחורה, אני אשכנזיה לחלוטין, לא מדבר אלי, לא מבינה למה הוא מתכוון, רק גורם לי חוסר נוחות לשמוע משפטים שאני לא מבינה מה הכוונה שעומדת מאחוריהם.

את לא מצליחה לברר עליו (כמו שמתחילה להיבנות כתבה, אנחנו דתיים)
אוהו... הוא אמר לי שלפי דעתו לברר אחד על השני זו פגיעה באמון. אני אמרתי לו שלדעתי לא, ואם הוא רוצה גם אתן לו שמות של חברות, מורות, מנהלי מוסדות שלמדתי בהם, שירות לאומי, מה שבא לו, ואין לי שום בעיה שיברר עלי. הוא סירב בתוקף ואמר שמספיק לו מה שהוא רואה מההיכרות איתי והוא לא צריך לשמוע עלי מאף אחד אחר, ולדעתו זו פגיעה ממש גדולה כשמבררים אחד על השני, הכי טוב זה מראה עיניים. האם אתם חושבים שניסיתי לברר עליו?... שאלה רטורית, ברור שלא, הבנתי שזה יפגע בו. וראיתם איך הוא סובב את זה?... ולא תאמינו או כן תאמינו, אבל אחרי שנים הסתבר לי, שהוא בירר עלי אצל מכר שלו שהתחתן עם בת של חברים של הורי (סליחה על הפיתול), ורק ביקש שבשום פנים ואופן לא יספרו שהוא שאל. המכר שאל את אשתו וביקש שלא תספר, האשה סיפרה להורים ובקשה שלא יספרו, ההורים סיפרו לאמא שלי וביקשו שלא תספר לי, ורק אמא שלי "הנאמנה" היחידה בסיפור, באמת שמרה על הסוד ולא סיפרה לי שהוא בירר עלי... רק אחרי שנים (לא זוכרת באיזה הקשר) כשהסוד כבר לא היה רלוונטי...

הוא מרעיף עלייך כסף.
מתנות בכמויות. פרחים, ספרים, תכשיטים יקרים, לא ביקשתי כלום, וגם לא רציתי לקבל ממנו שום דבר עד שנתחתן (או לפחות עד שנתארס), כי רציתי שההחלטה שלי לגבי הקשר איתו תהיה נקיה, ושהמתנות לא יבלבלו אותי. אבל הוא היה נעלב (ובוכה! כבר אמרתי בחור עדין ורגיש) ומתחנן שאקבל את מתנתו, עד שבלית ברירה לקחתי אבל ביקשתי (והוא הסכים) שלא יקנה יותר, ותמיד קנה שוב.

רוצה להתחתן כמה שיותר מהר.
איך ידעת? מדהים... לא הבנתי ולא הייתי מקשרת עד היום. אז ככה, הוא החליט שרוצה להתחתן תוך שבועיים להיכרותנו, אמנם התאפק והציע נישואין רק אחרי חודש... כשמבחינתי הוא היה בחור נחמד, ואפשר להמשיך לצאת איתו, לא יותר... כל זמן היכרותנו היה עצוב. וכל פעם ששאלתי אותו מה קרה - כי את לא רוצה להתחתן איתי. וגם אחרי שכבר התארסנו, הוא רצה להתחתן מיד. כל פעם הציע את הרעיון שפשוט נלך שנינו ונתחתן לבד ברבנות, בלי אולם, בלי אורחים, כי מה משנה לנו מכל השאר. לא הייתי רואה בזה גם היום סימן לאלימות. רק התנהגות תמוהה. למה להתחתן ברבנות ולא לערוך חתונה שמחה?

חוקר אותך כמה כסף יש לך, או מוציא את זה ממך בלי לשאול ישירות.
לא בדיוק... אבל כן סיפר על חבר שנמצא בבעיה כלכלית גדולה והוא רוצה לעזור לו, וכיוון שנתתי בו אמון וכיוון שיכולתי באותו זמן, נתתי לו 2000 ש"ח הלוואה לחבר שלו. בסופו של דבר הוא החזיר לי את הכסף.

מנסה למנוע ממך קשר עם חברות שעשויות לפקוח את עינייך
לא בדיוק. אבל אמר הרבה פעמים על החברה הכי טובה שלי, שהיא לא חברה טובה והוא במקומי לא היה סומך עליה. (דווקא בהמשך הסתבר לי שהיא באמת לא החברה שחשבתי שהיא, אבל הוא לא היה אמור לדעת את זה...)

וכבר הזכרתי את ההתערבות במראה שלי.
היה משהו בגוף שלי שלא אהב, והוא תמיד אמר לי שלמרות "הפגם" הזה, הוא חושב שאני יפה כי הוא אוהב אותי, ושהוא חושב שאחרים לא ירצו מישהי עם דבר כזה.
וכמובן - שאף אחד לא יאהב אותי כמוהו.

בקיצור - כמעט אחד לאחד ברשימה של מתחילה להיבנות. זה כיף כי זה נותן חיזוק למה שחשבתי. וזה גם מעורר נורת אזהרה לגבי "רשימות" כאלה. כמו למשל, רשימה של סימנים לדיכאון אחרי לידה, שאף אחד מהם לא התאים לי, ובכל זאת אני יכולה למנות סימנים אחרים שהיו לי בזמן שחשבתי שיש לי דכאון אחרי לידה, אבל מהרשימה הבנתי שלא... הרשימה הזו יכולה להיות ממש ארוכה, ואף סימן בה לא יתאים לך, אבל את כן צודקת בהרגשה שלך.... את כן מתאימה להגדרה (לא משנה של מה). אז אולי כדאי להיזהר עם רשימות כאלה, כשרוצים "להאיר את עיניו" של מישהו, כי זה יכול לגרום לתוצאה ההפוכה, דווקא בגלל שהסעיפים ממש לא מתאימים לאדם הזה.

[פלוני_אלמונית*]

המשך קטן...
והוא תמיד היה עדין ומתחשב. אף פעם לא איים עלי ואף פעם לא הפחיד אותי. אבל פעם אחת, בודדת, הוא אמר לי את המשפט: "אני בחיים לא אתן לך גט"...

[יוליקו*]

איך הצלחת להתחמק מהנישואין איתו? מה שינה את דעתך?

[טנא_מלא_כוכבים*]

הדף עדיין פעיל?
הדף עדיין פעיל. בשמת אינה "מפעילה אותו", אלא כותבת בו מעת לעת (כרגע פחות, מסיבות שפירטה לא מזמן).
זקוקה לתמיכה, את מוזמנת לכתוב. יש כאן קוראות ותומכות.
שולחת לך כוחות.

[גשם*]

היה משהו בגוף שלי שלא אהב, והוא תמיד אמר לי שלמרות "הפגם" הזה, הוא חושב שאני יפה כי הוא אוהב אותי, ושהוא חושב שאחרים לא ירצו מישהי עם דבר כזה.

אם זו הייתי אני, זה בטח היה המשפט הזה. אני פשוט בהלם שגבר אוהב יגיד כזה דבר לבת זוגתו. משהו אצלו מאוד לא בסדר.

[פלוני_אלמונית*]

קראתי רק את סוף הדף, אבל צריכה לקרוא יותר
יש לי מין תחושה עדינה שאולי אבא שלי היה כזה.
אבל השתנה מיוזמתו, זה יכול להיות?

הפתיל הקצר והעצבני שהופיע מדי פעם והצית
גם מול הילדים, גם מול אמא שלי
והוא עבד על עצמו ועל הפתיל הזה ולא אהב בעצמו את התכונה הזו

מה זה יכול להיות?

[פלוני_אלמונית_שכמעט_התחתנה_עם*]

הוספתי המשך לשמי לשם זיהוי... יוליקו שאלת איך בסוף לא התחתנתי איתו. אז באמת המדהים, שגם במבט לאחור זה לא כזה בולט, גם כשאני לא מאוהבת ומסונוורת. היה ברור גם אז שיש בינינו (ובעיקר בין המשפחות שלנו) הבדל מנטלי מאוד גדול, אבל אני לא "גזענית" ובשבילי בחור מרוקאי זו לא סיבה להגיד לא... זה לא סימני אזהרה כמו - מתעלל בבעלי חיים, או מראה סימני אלימות אחרים. בעצם כל משך הזמן שיצאנו הופעל עלי לחץ, הוא היה כל הזמן עצוב, וזה רק בגלל שאני לא רוצה להתחתן... מילא אותי במתנות, וזה באמת מקשה על החלטה שקולה. גם ההורים שלי, ועוד יותר ההורים שלו היו נגד. זה נגמר בזה שבעל האולם התקשר להורים שלי להודיע שאבא שלו ביטל את ההזמנה של האולם. כמובן שהבחור כעס על אבא שלו ורצה כן להתחתן, אבל איכשהו בשבילי זו היתה נקודה מתאימה לצאת משם. אולי בגלל כל הלחץ שהרגשתי שהוא הפעיל עלי. אם אבא שלו לא היה מבטל, יכול להיות שגם אני לא הייתי מבטלת. לכן זה באמת נס בשבילי שכך התגלגלו העניינים. אחרי שביטלנו - הייתי מאושרת...

[רק_מה*]

ארררר...(קיטור)

אז באמת, כל הכבוד לי, אני עובדת על עצמי כבר זמן מה, והתמתנה האווירה בבית...בדרך כלל.
ואני יודעת לא לשייך אלי כל מיני דברים, וכו' וכו'.

רק מה? נראה לי שחרא מריח כמו חרא גם עם זרי שושנים מסביב. לא יודעת איך להתמודד עם הערות מסויימות. אז כותבת:

אתמול בצהריים בעודי נכנסת לשעה מנוחה (סופסוף התאפשר לי, כל היום יונקת והיא ערנית, על הידיים..לא צריכה לספר פה שחופשת לידה זה לא "פיקניק", נכון?) הוא חוזר, ואומר שהוא יאסוף את בכורה. בסדר. מתאים. אני הצעתי קודם לאסוף אותה, אבל לרדת כמה קומות ברגל או לישון שעה?.... שמעתי אותו אומר "שום דבר לא זז בבית הזה!" בטון כועס/ממורמר בעודו הולך לשטוף את ה-7 צלחות (מאתמול בערב. יכל לשטוף אותן בעצמו ב23-00 כשחזר מאיפשהו, לא?) + 2-3 כלים של אוכל (שאני מכינה לעצמי, בזמן דחוק.. חופשה וזה. מבלים ). שתקתי ולא נכנס אלי המרמור. חשבתי שאני בכלל ישנה, וזה לא מופנה אלי.
עכשיו-הבהרה- למי שלא התנסתה: שטיפת כלים זו המשימה הכי בלתי אפשרית בלי ידיים ועם תינוקת במנשא. אני עושה קניות, כביסות (מכונה ומייבש). מקפלת, עושה צמות בבוקר תוך כדי הנקה והכל...(אני? מתנצלת? מה פתאום...). וגם גוזל זמן יחסית, ואין תמורה מיידית בצידה (כמו למשל, קניות כדי שיהיה לי מה לאכול!!!). חוץ מזה, זה הדבר היחיד שהוא רואה, ומוצא לנכון לעשות. לא ישים לב אם לקטנה אין בגד X או שבכורה צריכה חצאית Y, ולא מחליט מה מבשלים או מוטרד ממה נאכל מחרתיים- ואני בכיף עם זה באמת. אבל כלים זה לא התחום שלי כרגע- - -
אחר כך הלך להביא את בכורה, והצעתי שיצלצל כשהוא מגיע ואלך עם הבנות לגינה או אם הוא רוצה אולי לקחת רק את הגדולה כי יהיה לה מגניב בחוץ קצת.
התארגנתי לי וירדתי למטה, הוא עשה הפתעה נעימה עם ארטיקים ועם הצטרפותו לטיול לגינה.
המשכנו באוטו כדי להקל על החיים ולקרב את העגלה (לא תכננתי עליה בכלל. חשבתי להסתדר עם מנשא פשוט). העגלה מושאלת מאחותי והמנגנון שלה כבר דפוק (לא מתקפלת/נפתחת כל כך טוב) אבל עובד, אני חושבת. הוא מנסה, לא מצליח, מתעצבן ומתחיל:
"הם נותנים רק בשביל להגיד שנתנו, העגלה הזאת הגיעה מטונפת...וכהנה וכהנה שזה רק לא נעים מבחינה ווקאלית אבל שוב, לא מופנה כלפיי. ואני ב-א-מת מזדהה עם עייפות החומר של שנינו. ואחר כך: "הכל קשה לך, מתלוננת, זה לא טוב וזה לא טוב אני כבר ארבעה חודשים רץ מפה לשם אוסף מביא, את לא רואה אותי, תתאוששי כבר!!!!* " תוך אזכור הכלים, הבית ה"מטונף" (באמת שלא. לא היה עובר מסדר המפקד אבל, הצעצועים במקום ואין כביסה שמחכה יש אוכל המטבח נקי ו...רבבבבאאאאק. אני אפילו מספיקה לשרטט תכניות לבית שלנו. )

באמת שאין הרבה התפרצויות. באמת באמת שבין לבין הוא מתפקד מופלא עם הבנות, מדי פעם אפילו מפנק אותי או סתם זוכר לשאול אם גם אני רוצה לשתות משהו בבוקר. והבית נקי בזכותו בעיקר (ספונג'ה אני לא עושה מאז שמירת ההריון. אחת אולי בסוף תשיעי...). ובאמת שחל שיפור בתגובות שלו, בדרך כלל. למשל, קשקשתי משהו כשהוא היה צריך להתרכז והוא (במקום האוטומט של נניח לגלגל עיניים אליי בעצבים?) פשוט אמר סליחה, אבל אני חייב לסיים כאן איזו עבודה... והוא עמוס מאוד. חוזר מעבודה ואיסוף וממשיך לעבוד/ללמוד אל תוך הלילה. וישן גרוע, כי הוא מאלה שישנים קל ומתקשים להרדם אחר כך. ו...ו..גם אני התפרצתי כשהיה ערב אחד, שהוא הלך אחרי שהן הלכו לישון והן התעוררו והיה לי (אכן) קשה עם שתיהן. אבל זה קושי סביר 3 שבועות אחרי לידה?

מה אני אומרת בעצם? אני במקום אחר ובזמן שאמר את הדברים הייתי במקום של: אוקי. (אז אמר). וכשהוא רצה ללכת הביתה אמרתי אוקי.
בסוף חזרנו הביתה כי הבכורה התעצבנה מאיך שהוצאתי אותה מהכיסא או משהו, וזהו. אבל הוא המשיך להעיר לי בגסות ולהעביר עלי ביקורת גם בחדר המדרגות...
זה מטריף אותי ללכת בתוך עצמי בשתיקה הזו.
לא הרגשתי פגיעות, הרגשתי כעס מסויים, יחד עם השלמה או סוג של אדישות או הבנה שככה הוא? וחבל שהוא מוציא עלי תסכול שלו ושאין לי מה לעשות עם זה כרגע.

בלילה קצת התפרקתי מזה. בעיקר התקוממתי מול ה-תתאוששי כבר-.
כאילו, קצת קשה בחיים וזהו? אפשר לזרוק את כל הסבלנות לים?
הרגשתי שזה לא פייר. שבריבים אני לא יכולה להשחיל מילה אפילו לא: עד כאן, הגזמת כי הוא פשוט יגביר את הטונים. מילא לחכות, אבל גם לא להיות מסוגלת לדבר על זה אחר כך.
(כי אחר כך הוא מתגונן על ידי: כן, אני תמיד לא בסדר, אני חרא, כולם לא בסדר חוץ ממך. ועוד פנינים, ביניהם: גם את...)

אוף. מייאש

היו כבר 2-3 כאלה מאז הלידה (כולל אחת ביציאה הביתה מבית החולים.). והוא גם מקמץ במגע ודיבור אחר כך, בין אם הוא נפגע ממשהו שאני אמרתי או נפגע/מתבייש/ נסער ממשהו שהוא אמר
והוא ממילא טוען שלידי צריך "ללכת על ביצים".

מבלבל. מעייף

[רק_מה*]

אתמול בלילה נזכרתי במקרה שקרה בהיותי בת 17-16?
אבא שלי ניסה לחבוש פצע של אחי הקטן (12?), וזה (משום מה לא זוכרת למה) התגלגל למאבק אלים- אח שלי סרב להיחבש על ידו. זה נראה מהצד ממש רע: הם היו חצי על הרצפה, בהתגוששות מיותרת ומפגרת. צעקתי על אבא שלי: "תעזוב אותו! אז שידמם אם בא לו. שיחבוש את עצמו! אל תיגע בו!" והוא קם- הסתכל אלי לתוך האישונים ואמר: " שוב פעם את נהיית פסיכית?!"

רעדתי מזעם/ השפלה/ כאב. (אבא שלי מתייג אנשים למחייתו: פסיכיאטר. וגם אותי הוא תייג כבעלת הפרעת אישיות גבולית, אגב, אני לא- פשוט הייתי מתבגרת בזמנו)
יצאתי מהבית. הלכתי כמה קילומטרים טובים ועישנתי ג'וינט. לא חושבת שחזרתי בלילה ההוא הביתה. בכלל נטיתי להסתלק משם
נזכרתי בזה הלילה כי התחושה של האי-צדק, של להטיח בי את מה שאתה, בעצם, כרגע (פסיכי. או לחילופין בעלי: קשה לו, לא מתאושש, מתלונן כל הזמן....). העלבון הזה צף אתמול. והגם הפתטיות של לאהוב ולסלוח כי ככה זה
נראה לי שתמיד הסבתי כעס על אחרים כלפי עצמי. לסכן את עצמי מהפנמת הזעם והעצבים, דמי שתיקה. אין לי רשות לעשות את זה יותר. יש לי ילדות שצריכות אמא. בריאה, יציבה, שיש לה כוח לאהוב ולחייך אליהן

[מאי*]

רק מה, את מקסימה ונהדרת ובכלל בכלל לא צריכה להתאושש עדיין. אני שלושה חודשים מהלידה ואבוי למי שיעז להציע לי למהר את קצב ההתאוששות

אגב, גמרת אותי עם הציטוט שלו
כן, אני תמיד לא בסדר, אני חרא, כולם לא בסדר חוץ ממך.

מוכר לי מאד, מאבא שלי...אגב, לא שזה מעודד, אבל אימא שלי הייתה נדרשת לחזור מבית החולים לתפקוד מלא, מחוט ועד שרוך נעל. באחת הלידות היא חזרה חולה בדלקת גרון הביתה, אז היא גם הושלכה מחדר השינה לישון על הרצפה במסדרון 'כדי שלא תדביק את התינוק'. זה שהיא לבדה תמשיך לקום לטפל בו בלילה, משום מה, דווקא לא העמיד את התינוק בסכנת הדבקה

[בשמת_א*]

נראה לי שחרא מריח כמו חרא

[לב_שומע*]

וואו.

"הכל קשה לך, מתלוננת, זה לא טוב וזה לא טוב אני כבר ארבעה חודשים רץ מפה לשם אוסף מביא, את לא רואה אותי, תתאוששי כבר!!!!* "

באמת שאין הרבה התפרצויות. באמת באמת שבין לבין הוא מתפקד מופלא עם הבנות, מדי פעם אפילו מפנק אותי או סתם זוכר לשאול אם גם אני רוצה לשתות משהו בבוקר. והבית נקי בזכותו בעיקר (ספונג'ה אני לא עושה מאז שמירת ההריון. אחת אולי בסוף תשיעי...). ובאמת שחל שיפור בתגובות שלו, בדרך כלל. למשל, קשקשתי משהו כשהוא היה צריך להתרכז והוא (במקום האוטומט של נניח לגלגל עיניים אליי בעצבים?) פשוט אמר סליחה, אבל אני חייב לסיים כאן איזו עבודה... והוא עמוס מאוד. חוזר מעבודה ואיסוף וממשיך לעבוד/ללמוד אל תוך הלילה.

המשפט שנאמר לך הוא לא משפט קביל בעיני בשום צורה.
גם לא על בסיס זמני, כי עכשיו קשה לו, כי רק לבינתיים, כי זה תהליך...
בשונה מה"אמירות" שיצאו לו קודם לכן באותו אחר צהריים, שאם רוצים - אפשר לפרש אותן כאולי פליטה נקודתית שהשתחררה על רקע תסכול, וגם אם אין לה מקום ביחסים או שאולי היא נתפסת כנסבלת יחסית, בסך הכל הוא עובר תהליך ויכולות להיות התחלקויות רגעיות - אז בשונה מהאמירות הקודמות, המשפט הזה שנאמר לך מבטא תפיסת עולם. ושווה לעשות לו ניתוח תוכן ברוח מלים הורגות ולשמוע, ניתוח אנליטי, מה הוא אמר לך פה?? זה לא מסר שאפשר לחיות איתו, בעיני.
כלומר לחיות רע ונחנק לפני שלושים-חמישים שנה כי את אישה שאין לה דרך להיות עצמאית כלכלית אז היא מוצאת את החופש שלה במרחבי התודעה שלה ויכולה לנתק את עצמה מהמתרחש ולחיות עם בן זוג שאינו בן זוג בשום מובן חוץ מהמפרנס ולפחות לא מרביץ - לא אמרתי שאי אפשר, אנשים חיו גם בשבי ובכל מיני תנאים בלתי אפשריים, אבל חיים טובים ומלאים אי אפשר לחיות לאורו של המשפט הזה.

מה שכן, מכיוון ש
באמת שאין הרבה התפרצויות.
כלומר חל איזה שינוי, בעיני שווה לבדוק מאוד מאוד עניינית - האם במשפט שהוא אמר לך הוא התכוון להגיד: קשה לי נורא, אני מרגיש שאני לא יכול יותר, אני מבין שאת צריכה זמן להתאוששות, ואני מבין שאני לא אחרי לידה, אבל כרגע אני לא מסוגל, בואי נשב יחד ונחשוב מה עושים, כדי שהמערך המשותף של המשימות שלנו יהיה אפשרי יותר עבורי, ואולי גם עבורך - או שבמשפט שהוא אמר לך הוא התכוון בדיוק בדיוק למה שהוא אמר.

לבדוק עניינית - זה אומר בעיני קודם כל לעשות עם עצמך תהליך של הבנה והפנמה של מה אומר המשפט שנאמר לך והאם יכול להיות לו איזשהו מקום זמני בחייך או שהוא חייב לעוף משם החוצה מיידית, לבסס בתוכך תחושת בטחון של מה לא יכול להיסבל על ידך אפילו באופן זמני. נקודה.
ואחר כך לבדוק איתו. בשלב הזה, במצב שאת מתארת, הייתי מציעה להאמין לו. להאמין לו - לא במובן שאם הוא יאמר X אז סימן שבאמת הוא התכוון מקודם כשאמר ל-X, להיפך, ייתכן מאוד שקודם כשאמר הוא התכוון ל-Y ועכשיו יאמר שהתכוון ל-X. להאמין לו: במובן של להאמין שאם בחר להגיד שהתכוון בעצם לדבר הטוב, אז זה אומר שעכשיו בהווה ובעתיד המשותף שלכם הוא מתכוון כרגע לבחור באופציה הטובה יותר, ללא קשר למה שבאמת הוא התכוון בעבר.
מה שנקרא - חירות פרשנית למבקר הספרותי, לפרש את השיר שנכתב גם ללא קשר לכוונת המשורר... (שבמקרה הזה המבקר והמשורר הם אותו אדם).
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.

בקיצור - אין מקום למשפט כזה, דורש בעיני תגובה מיידית, מול עצמך ומולו, ואם כרגע במרחב הרחב יותר של חייך ההתכוונות הבסיסית היתה לתת צ'אנס - אז לתת לו צ'אנס להעניק פרשנות מתוקנת למשפט הבלתי נסבל שנאמר על ידו.

במקביל, אם מתעוררים בך הרהורים של
נראה לי שחרא מריח כמו חרא גם עם זרי שושנים מסביב.
הייתי משתדלת לא לכבות אותם במחשבות של "אני צריכה..." מסיבה XYZ לא לחשוב כך, לתת לו צ'אנס אמיתי, להרגיש אחרת וכו',
וגם לא להיענות להם במובן של להתחיל לחשוב על המשמעויות המעשיות שלהם,
אלא להמשיך את הקו שבו בחרת כרגע יחד עם בניית "יקום מקביל" בתוכך שבו הרהורים מהסוג הזה יכולים לקבל, בתוכך בלבד, מרחב של הקשבה, הידהוד, היבחנות.
אותי באופן אישי הצלחת לשכנע שיש פה כמה אופני הסתכלות על המצב הנוכחי שיכולים להיות הגיוניים, מונעים מתוך אהבה עצמית, למען עצמך, תואמים את השלב הנוכחי בחיים של זמן קצר אחרי לידה, והייתי מאפשרת להם לחיות זה לצד זה לזמן מה ללא צורך דחוף להכריע.

כן נשמע לי דחוף להכריע שמשפט מהסוג שנאמר לך היום לא ייאמר שוב ותילקח עליו אחריות - לתיקון.

אבא שלי מתייג אנשים למחייתו: פסיכיאטר. וגם אותי הוא תייג כבעלת הפרעת אישיות גבולית, אגב, אני לא- פשוט הייתי מתבגרת בזמנו.
משפט מזעזע שבא לי לבקש שתספרי עליו עוד אבל אני לא יודעת האם זה מתוך צורך שלי של מה שזה מדליק אצלי, קטע דומה בסיפור חיים, או מתוך הקשבה, ולא רוצה להפריע.

נזכרתי בזה הלילה כי התחושה של האי-צדק, של להטיח בי את מה שאתה, בעצם, כרגע.
מבינה. מבינה. מבינה. מבינה. מבינה. מבינה. מבינה.

[רק_מה*]

משתפת :
טוב דיברנו אתמול על משמעות ה"תתאוששי". ומה מפריע לו בעצם. אני שאלתי אותו (ישירות, בטון רגיל, שמזמין שיחה ולא משהו אחר: מתגונן או מתקיף) למה התכוונת ב"תתאוששי". ממה להתאושש? במה התאוששות תתבטא בעיניך?
מה עלה? (ולא בלי כעסים, וקלישאות של "הגיע לי עד כאן" ו"לא מתאים לי לחיות ככה, אולי פשוט אלך"- "טוב, לך. אבל לא אולי. בטוח לך" ) אחרי דקה הירגעות רבתי, חזרתי לדבר. חצי ריב, חצי שיחה, מה עלה:

בלגן מסויים בבית, צואה צהובה שאיכשהו הגיעה למאחורי הכיור (פשפוש לא ממוקד בארבע בבוקר ) וחיתולים שחונים ללילה ליד פח הטיטולים ולא בתוכו.

שויין.

השיחה תימשך היום.

להרגשתי דוקא היה "גרף" של שיפור ביחסים (אגב, אני עושה תהליך של טיפול זוגי, לא הוא) אפילו בחודשים האלה של שמירת הריון+לידה+תינוקת חדשה בהם הוא מצא עצמו מתמודד עם הרבה תפקידים שהיו "שלי" במערכת (יחד עם אלה שלו שבמפתיע התרבו)- למשל טיפול שוטף בילדה, בתחזוקה וניקיון בית, כביסות לעיתים. אוכל לפעמים. הרבה יותר "ניהול זמן" וניהול קניות סביב צרכים של הרבה משתתפים...היתה לנו בבית הרבה יותר שמחה, הבנה, איפוק(?), הקשבה אחד לשניה וההפך וגם שוחחנו הרבה יותר. צחקנו הרבה יותר. שמחנו והתקרבנו. זה ניכר גם עכשיו, ביכולת שלו נניח, להיות סבלני ולשבת שעה עם סיפורים והרדמות לגדולה, ובהירתמות שלו, אם יצאתי איתה לסיבוב של סופר למשל, לשטוף רגע את הבית
לא שהוא לא היה שותף פעיל לפני כן, אבל כבר כמה חודשים העול של האחריות על הדברים היתה עליו (מה שעלה בשיחה, מכאן הבקשה ש"אתאושש"-יעני, שאתחיל לשים לב לדברים. נניח, להחזיר דברים למקום ולא אקראית איפה שנחתתי, או לשים לב שעולה ריח של קקי-ילודים מהכיור- - טוב נו, אני מנגבת את הצהבהב הזה כל כך הרבה פעמים, בשבילי זה ניחוח קבע...לפעמים "חרא זה חרא")
קרה לו מה שקרה לי כשנקלעתי להיות "עקרת בית" עם ילדתי הראשונה.
ציפיתי לשבחים על הבית המתוחזק, כעסתי על כל פריט לבוש שלא חיכה במקומו בסל הכביסה, זעמתי שלא מבינים אותי ואמרתי לו "קח את הילדה" איך שרגלו נחתה במפתן הדלת.

השיחה אתמול היתה רק הבהרתית מהצד שלי ששואל למה התכוון המשורר. במהלכה הפרדתי בין "אני אשים לב לעניין הפשפושים והנלווה לו (כי זה משהו שלקחתי על עצמי בלבד)" לבין (משהו שעלה פחות יפה) "לכולנו יש בלגן מסויים, תחומים בהם עושים יותר או פחות...גם לך (טעות. האשמות) קורה ששכחת לרוקן סיר פיפי של בכורה או חלב מחוץ למקרר או מכנסיים על הספה..." הוא התנגד כמובן להכל וטען להאשמות. במידה מסויימת צדק.

בכל מקרה מצד אחד- אמרתי לו שמהבחינה של תשומת לב לדברים אשתדל היכן שמפריע והיכן שאני יכולה, והבהרתי ש"להתאושש" מבחינת פוקוס כפי שאני בדרך כלל יקח זמן.

המשך השיחה יהיה היום בערב (אם לא אנחר יחד עם הבנות) ומצידי זה מה שחסר כאן להשלמת התמונה :
1- טכנית: הצעה שלי בעקבות משפט שאמר "אנחנו רק אני ואת כאן בבית. אז זה או אני עושה או את. אין מישהו אחר". לדבר על ה"אנחנו". צריכה לחשוב/להרגיש/ להתכוונן איך בדיוק כי אני לא מתכוונת להאשמות או הטפות, אבל אני מזמן (תודה לדפי פליי ליידי, וכל מיני תחזוקת בית/בעל וכו) במקום אחר במחשבה. איזור שאני חפצה ביקרו בבית מקבל טיפול אוהב, בין אם יש שם חלב ש הוא השאיר, כוס ש אני השארתי או צעצוע של בכורה (הקטנה עוד לא מבלגנת. מקסימום פולטת). לדבר קצת ובקטנה על בלגן שלנו וסדר כנ"ל. ניצן אמ כתבה על זה מתישהו. ועל כך שמה שמפריע ומכעיס לעשות שלא יעשה. ושיגיד לי במקום און-ליין שזה וזה מציק לו במקום "למלא את הבטן". בשמת , אם קראת ואת זוכרת בשליפה אם יש דף שמדבר על "איך לדבר את זה" אשמח להפניה.
2- לענייננו: שמשפטים חריפים וטונים צורמים לי כצורת התבטאות. מכאיבים, לא חבריים ולא קונסטרוקטיביים. ולשאול אותו מה הוא חושב על כך

הערת אגב- כשאמרתי לו כתגובה לרפליקת ה"אני פשוט אלך, הגיע לי עד כאן" "לך, אבל על אמת" ונכנסתי לכמה דקות לחדר השינה שלנו, באמת התכוונתי שמצידי שיתאדה (המשפט נחתם ב"אז נראה איך תסתדרי" הכל כך אווילי. אני אומרת אווילי ממקום אוהב, כמה שזה נשמע אולי מופרך- לאהוב אחד שכזה או לראות משהו טיפשי ועדיין לאהוב מכלול. ואני אומרת טיפשי בלי "לגמד" את חומרת ה"נראה אותך" המעצבן והמקומם). וכשחזרתי להמשך ריב-דיון ולבסוף שיחה ראיתי עליו מבט כל כך ... מפוחד. מעבר לכעס- או פגוע. או אבוד. לא ריחמתי אבל הרגשתי שהמשפט ההוא התמוסס.
אני חושבת שאעלה את העניין בשיחה. איך המשפט הזה לא רלוונטי לנו יותר. ואפשר להניח אותו בצד ולעבור ל"איך אפשר שזה יעבוד? לשנות שיהיה מתאים לשנינו לחיות כאן?"

אז לשאלת הקורא/ת שלא נשאלה אבל אני עונה בכל זאת. מה? מה? מה? בוער לך להישאר בקשר הזה?
הקשר הזה גדול מסך חלקיו המבאסים שעולים על פני הדף הזה. קודם כל. חוץ מזה, אני עדיין יכולה לראות שכוונתו וכוונתי להיטיב עם חיינו המשותפים. מבעד לדרמות ולרפליקות השחוקות שכרגע מרגיש לי שהן באות כמו מאיזה ציטוט מסרט בוליוודי (הוריו נפרדו פעמיים וחיו ביחד לאחר מכן, הוא בעצמו התגרש מנישואים קרים ומקטינים) ולא באמת קשורות אלי. ומעבר לכוונות אני מרגישה יכולת. של שנינו להיות מעבר לציטוטים (=דפוסים) שלימדו אותנו לדקלם. למשל אצלי זה תלי-תילים של "הוכחות לוגיות" בבית המשפט של היקום על צדקת דרכיי הברורה מאליה, מ.ש.ל. להוכיח למי? את מי?
ואני לא מדברת כאן על יש ילדים ובלה בלה. לא. עלי ועליו כשני חברים שעוברים בתוך החיים האלה לעומקם, אני מחזיקה באהבה את השינויים שכבר חלו, וכמו בכל דרך, גם כאן יש מהמורות מדי פעם

[תפילה_לאם]

וואו! רקמה.
אין לי מילים חכמות בשבילך, אבל כולי התפעלות ממך (ומהכותבות לך) ואני מחזקת את ידייך.
@} @} @}

[ציל_צול*]

הקשר הזה גדול מסך חלקיו המבאסים שעולים על פני הדף הזה. קודם כל. חוץ מזה, אני עדיין יכולה לראות שכוונתו וכוונתי להיטיב עם חיינו המשותפים. מבעד לדרמות ולרפליקות השחוקות שכרגע מרגיש לי שהן באות כמו מאיזה ציטוט מסרט בוליוודי (הוריו נפרדו פעמיים וחיו ביחד לאחר מכן, הוא בעצמו התגרש מנישואים קרים ומקטינים) ולא באמת קשורות אלי. ומעבר לכוונות אני מרגישה יכולת. של שנינו להיות מעבר לציטוטים (=דפוסים) שלימדו אותנו לדקלם.
כן, כן, כן ועוד פעם כן. אם זה מה שאת מרגישה - אז כן. במקום שבו יש שלם שגדול מסך חלקיו, וכוונות טובות שאפשר לחוש בהן ויכולת... אז כן. זה בוער להבין את זה עד הסוף ולמצות את הפוטנציאל של זה.
מצד אחד בא לי להגיד לך - למה לך? הרי מגיע לך שיהיה לך רק טוב. ומצד שני, החיים רוב הזמן פשוט לא עובדים ככה. הם עובדים אחרת. והשאלה היא תמיד האם הקושי הנוכחי מזמן אתגר שאפשר לייצר סביבו חזון של טוב, ששווה את העבודה הקשה הזו, או שלא. ואצלך - נראה שכן.
רקמה, את פשוט... את משהו מיוחד. באמת.

[בשמת_א*]

בשמת , אם קראת ואת זוכרת בשליפה.
לא זוכרת בשליפה...

כולי התפעלות ממך.


(אני לא פה, אני לא פה, התאדיתי)

[לב_שומע*]

אני קוראת שקטה שלך כבר הרבה זמן.
ואף פעם לא כתבתי, כי לא הרגשתי שיש לי משהו להוסיף, מעבר למלים החכמות שנאמרו כבר.
אתמול, לפני שהלכתי לישון, לא הבנתי את עצמי: איך זה שאני נכנסת לדף שכמעט אף פעם לא כתבתי בו, ובצורה כל כך נחרצת מביעה דיעה, כלפייך, שאף פעם לא היה לי דיאלוג איתך?
כל כך כעסתי על עצמי, לא מתנהגים ככה. פשוט, משהו פה כל כך צעק לי, שכאילו הייתי חייבת להגיב.

קוראת אותך היום.
ובעיקר - רוצה, רוצה כל כך, שיהיה לך טוב, טוב לגמרי.
מרגישה כמה הרבה את מעניקה מתוך עצמך, כמה נכון את בונה דברים.
ורוצה פשוט שיהיה לך טוב.

לא יודעת האם זה המקום המתאים לציין - גל של כעס שגאה בי אתמול, ענקי, כשחשבתי שוב על מה שכתבת כאן על אבא שלך. פתאום נזכרתי: זה לא אותו איש, שסיפרת שכאשר התייעצת איתו לגבי הזוגיות הנוכחית, היו לו אמירות כל כך מצמצמות-תיוג של "אולי זה הפרעות קשב וריכוז"? (כשניסית לבדוק האם הוא מתעלל?) אז דמיינתי אותו כאיזה סוג של איש טיפול חביב, מן עובד סוציאלי כזה (אני לא סובלת עובדים סוציאליים, מסיבות השמורות עימי, אבל יש ביניהם מהסוג המאוד חביב ולא מאוד מבריק, לא רואה דקויות), עם מן גישה קצת נאיבית שלפעמים עוזרת ולפעמים לא, של חוסר שיפוטיות קיצוני, בכל מחיר ובכל תנאי.

נזכרתי אתמול בלילה במה שכתבת פה, וכאילו... ?? זה אותו האיש שכל כך מקטין את הכאב שלך היום, דרך תיוג מקטין שאולי זה פשוט הפרעת קשב וריכוז (לא אמרתי שלא יכול להיות שיש לו גם הפרעת קשב וריכוז, אבל זה לא רק, וגם אם כן - לא מוצדקת אז היתה בעיני העמדה של אבא שלך שבגלל שזה הפרעת קשב, אז את אמורה להכיל אותו) זה אותו אחד שמאדיר ומגדיל תיוג של בעייה שאין אותה, שהוא המציא אותה, כשמדובר בך??

כאילו היכולת של הורים מהסוג הזה (אין לי בעייה להרחיב עליהם בדף שלי, פשוט לא יודעת אם מתאים כאן) לצמצם ולהקטין את הסבל שהסביבה גורמת לך, ולהגדיל ולנפח והמציא בעיות אישיותיות דמיוניות כשמדובר בך - תקשיבי, השילוב בין השניים הוא באמת מוחק.

ואם כתבתי משהו שלא מתאים לך כאן אז אנא תמחקי, כי אני קצת נסערת ולא מספיק מכירה - אותך - ולא יודעת מה נכון לך להרגע לשמוע ומה לא.

[רק_מה*]

זה אוף טופיק אז אפשר אחר כך לעבור לאחד מדפי הבית...הצחקת אותי. באמת גרמת לי לחיוך! את חושבת כמו בן אדם נורמלי . אבא שלי, ברגע שתייג אותי/ את בעלי/ את מאן דהוא מקל על עצמו. מקטין את הבעיה ואורז אותה למגירה הנכונה. ואז מבחינתו אפשר להתמודד. יש שם לדבר... זה אותו מנגנון.

אין לי בעיה בגלל עם הכתיבה שלך כאן. מוזמנת בכיף להתפרץ !

[רק_מה*]

הזמן ההוא היה מהקשים שידענו. איזה כיף שיכולנו להעמיק ככה בתוכנו, בתוך המהות הזוגית שלנו.
אנחנו מתחבקים, ובכל פעם נכנסת בינינו ילדה ואומרת ״אבא ואמא- - אני אוהבת אתכם״ (והקטנה מוחאת כפיים |l| )

[גם_קוראת*]

וואו, רקמה, אני קוראת קצת מהדף כל לילה במיטה כי רק אז יש לי זמן, עכשיו סוף סוף סיימתי(לקח לי שבוע!).
אז מה שרציתי לומר הוא שאת ממש השראה, כי בעלי כל כך מזכיר את שלך בהתנהגות האלימה שלו, משפטים וסיטואציות שכתבת כמעט זהים למה שאני שומעת משלי כל כך הרבה. אני מיואשת כי כמוך לא רוצה לעזוב בגלל הילד, לא רוצה לראות אותו בהסדרי ראייה וכולי. ממש מקווה לסוף טוב כמו שלך...
נ.ב. - בשמת, אני ממש ממש מעריכה אותך, כל קטע שאת כותבת אני שמה לב יותר למסר ומעתיקה חלק ושומרת. את מהממת!

[רק_מה*]

גם, תודה.

אני לא כל כך כותבת עכשיו באתר (קוראת באופן סמוי)

רק אל ייאוש. אני יודעת שעשיתי עם עצמי המון המון עבודה ואיכשהו זה גם מה שאני מרגישה ממנו. אם תרצי להתייעץ המשיכי לכתוב ואעקוב

[בשמת_א*]

[-:
תודה, ובשמחה

[גם_קוראת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

באהבה! תודה לכן ולכל הנשים הטובות והחזקות שמחזקות ומשתפות כאן.
מאוד רוצה להתייעץ ולשתף, כשיהיה לי פנאי אתחיל לכתוב. רק קדימון: בן זוגי לא מגיב טוב לניסיונות התעלמות מצעקותיו ומאיומיו... הוא רק מחריף ומנסה לפגוע יותר עד שהוא מצליח. בן אדם קשה מאוד ולא חדיר. כל הנסיונות להסביר לו רק הובילו לסילופים והשתלחויות חמורות. כרגע אנחנו בטיפול. לפעמים אני חושבת שהפסיכו לא מבין והורס עוד ולפעמים יש שביבים של הבנה שאני חושבת או, הוא יודע הוא רק לא רוצה להיות ישיר מדי איתו כדי שלא ישבור את הכלים...
אנסה להמשיך ביום ראשון, חג שמח

[בשמת_א*]

או, הוא יודע הוא רק לא רוצה להיות ישיר מדי איתו כדי שלא ישבור את הכלים...״.
כלומר: נכנע לטרור ולא באמת יודע איך להתמודד עם גבר מתעלל.

מציעה לך לדבר עם אבראהים אחד הבודדים בארץ שמבין מה את עוברת והוא עתיר נסיון. אפשר לבוא אליו לייעוץ אישי או זוגי.
(אם תכתבי לי במייל אתן את הטלפון שלו. אפשר להגיע למייל שלי דרך דף הבית שלי)

[קוראת*]

לפעמים אני חושבת שהפסיכו׳ לא מבין והורס עוד ולפעמים יש שביבים של הבנה שאני חושבת ״או, הוא יודע הוא רק לא רוצה להיות ישיר מדי איתו כדי שלא ישבור את הכלים...״.

זה מאוד מאוד יכול להיות. לנו היו שני מטפלים שיצרו נזק. אחד הבין אבל לא העז להתמודד איתו. וכשבפגישה נפרדת אמרתי לו את זה, הוא פחות או יותר גילה לגרוש שלי את זה. השניה לא הבינה. להיפך, הוא יצר עליה רושם מעולה.
להיזהר מאוד מאוד.

[רק_מה*]

ולנו (לי) בכלל לא הועיל טיפול זוגי ביחד.
כי אני הייתי חלשה וכאובה ורגישה. וכל הניסיונות מולו העצימו את התפקידים שממילא הרגשתי עצמי כלואה בתוכם.
וגם בתוכם חשבתי מה הוא רוצה (אולי הוא לא רוצה טיפול למשל). איך הוא פוגע/ לא מבין/ לא מדייק.
ברגע שטיפלתי בעצמי לבד קרו כמה דברים:
חזרתי להתמקד בי.
דייקתי ברצונות וביכולות שלי.
התעצמתי.

יכלתי להתחיל לעשות סדר בדברים.
זיהיתי בקלות מה טוב ומה לא מתאים- בניגוד לבלבול שהיה קודם
וזה גם חזר לזוגיות. אגב, לא פחדתי להחליט גם לחתוך. בדקתי הרבה כיוונים.
אבל עם עצמי קודם כל

[גם_קוראת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רקמה, אמרת כשטיפלת בעצמך, טיפול עצמי או עם מטפל?
אני אישית הייתי נפרדת ממנו אם לא היה תינוק בחבילה, אבל הוא מאיים שיביא עורכי דין ש״יקרעו לי את הצורה״ והוא יקח ממני את התינוק, וגם לא ייתן לי גט. אז באמת לא איכפת לי מגט וכאלה, או מכסף, אבל כן יש לו כח כלכלי בלתי נדלה והוא יכול להתעלל בי קשות בבית משפט כדי להביא אותי לשבירה כלשהי (ברור לי שהוא לא יכול לקחת לי את הילד, אבל לריב על משמורת ועל סוג חינוך ועל תזונה הוא כן יוכל, והכל הוא יעשה לי דווקא נגד כדי לפגוע).
אז אני הולכת לטיפול איתו מפני שבנוסף לתקווה שהוא ישתנה, גם כדי שמישהו נוסף יהיה עד להתנהגות שלו והוא יידע שכל דבר שהוא עושה ייחשף ולא ישאר ביננו. ככה הוא לפחות אולי ייתמתן...
ניסיתי ללכת לטיפול לבד פעמיים כבר מסיבה זו, פעם ראשונה שהלכתי בזמן ההריון חשבתי שאני פשוט לא מצליחה לשלוט בעצמי ובכעס שלי ולכן אנחנו רבים, חח, אז חשבתי עוד שאנחנו ״רבים״, האשמתי את עצמי ברוב הבעיות שלנו. אפילו הייתי לוקחת תרופות נגד דיכאון כי חשבתי שאני עצובה וכעוסה מידי ומפספסת את החיים שלי. הפסקתי בהיריון ואחרי הלידה נפקחו לי לאט לאט העיניים והבנתי כמה שהמצב החריף ושהוא מעז להתנהג אלי בצורה מזעזעת ולא מזיז לו בכלל כבר איך אני מרגישה. הוא גם משתמש בילד כדי לעשות לי רע בכל מיני דרכים.
למטפלת השנייה שהייתי אצלה לא מזמן לא ממש התחברתי, שיקפה לי את רגשותי כל הזמן במילים שלה. זה הרגיש לי לא יעיל וקצת לא הולם את מצבי.
אז אני מנסה לעשות עבודה על עצמי דרך למידה מספרים שלמדתי עליהם באתר, לצערי אין לי כל כך הרבה כוח וזמן עם תינוק כמעט בן שנה, והעייפות הכרונית שפקדה אותי בשבועות האחרונים. מקווה להתקדם עם זה יותר השבוע כיוון שהביבי סיטר מתוכננת לבוא יותר.
שאלה לך רקמה, אחרי שהבנת שהבן אדם מתעלל בך וגומר לך את הכוחות ותכלס די קובר אותך חיה, איך לא שנאת אותו? אני מרגישה שאני כבר שונאת אותו כל כך, ברמה פטתית כזאת שכשהוא מתעטש אני לוחשת לעצמי ״(תמות, תמות)״ s-:

[גם_קוראת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת, תודה, אני ראיתי את איברהים בקישור שנתת. נראה לי שלא כדאי שאלך אליו עם בן זוגי כי הוא ישר יוכל לגלות מחיפוש קצר בגוגל לאן הכנסתי אותו ולא ישתף פעולה... חוצמזה שעד שהוא מרגיש שהוא הגיע למשהו עם המטפל הנוכחי, שאגב דוחף אותו לקבל טיפול פרטני לטפל בבעיית התוקפנות שלו.
הבעייה איתו היא שהוא הרבה מדבר כך ששנינו אלימים בצורות שונות, ושאני לפעמים תוקפנית כלפיו עם התנהגות של זלזול מוסווית. אז עכשיו בן זוגי כל הזמן אומר לי ש״גם הפסיכו׳ אומר שאת הרבה יותר תוקפנית ואלימה ממני כי אצלך זה הכי גרוע, אצלך זה מוסווה״
ואיך אני אענה לו שאם יש בי תוקפנות מוסווית זה כי אני מפחדת להעלות לפני השטח תוקפנות שלי כדי לא לעורר אצלו את השדים. הרי אי אפשר לבוא אליו בטענות כי זה יעלה פיצוץ מטורף.
לזה הפסיכו׳ שלנו יגיד ששנינו מפחדים מגילויי תוקפנות אחד של השני ולכן מתנהלים ככה. אחד (בן זוגי) בתוקפנות יתר ואיומים, והשני (אני) במעשים של זילזול.
קשה.
אולי אני אלך לאיברהים לבדי, את יודעת איפה הוא מטפל? כי אני בת״א.

[בשמת_א*]

אני מרגישה שאני כבר שונאת אותו כל כך, ברמה פתטית כזאת שכשהוא מתעטש אני לוחשת לעצמי ״(תמות, תמות)״.
או שמא בעצם זה הרגל לא מומלץ כל כך, כי כל מה שאת לוחשת, לא עובר אליו אלא ישירות לתוך הגוף שלך )-: בבקשה תשלחי רק מסרים חיוביים.
את יכולה להגיד למשל "תשחרר אותי", או "אור ואהבה" (מה יש? אפשר להרגיש שנאה ועדיין לשלוח בקשה שהוא יעבור מהפך) או לא יודעת מה. רק תזכרי שכל מה שאת לוחשת זה כמו חץ שאת יורה בעצמך, כדאי שהוא לא יעשה דברים רעים בגוף שלך S-:

נראה לי שלא כדאי שאלך אליו עם בן זוגי כי הוא ישר יוכל לגלות מחיפוש קצר בגוגל
חשוב ביותר. מסכימה איתך.

לגבי התוקפנות שלך, כמובן. זו התוקפנות חסרת האונים של הקורבן שמנסה להתגונן נגד העוול
אבל כמו המלים שאת לוחשת - היא מרעילה אותך בזמן שלגביו זה סתם זמזום של זבוב שלא עושה עליו שום רושם אבל כן משמש אותו בתור עוד עילה להתעלל בך, כפי שתיארת בדייקנות.
בהחלט מומלץ שתלכי לאיבראהים לבדך. לדעתי אחד המקומות שהוא מקבל בהם לא רחוק מת"א, פשוט לא זוכרת. תכתבי לי מייל ואתן לך את הטלפון שלו, כדאי לדבר איתו ישירות. הוא עתיר ניסיון וחוץ מזה את תיפגשי עם משהו נדיר בחייך - אמפתיה אמיתית והבנה אמיתית למה שאת עוברת.

עוד המלצה: אל תלכי יותר לייעוץ זוגי. שהוא ימשיך ללכת למטפל הנוכחי שדוחף אותו לקבל טיפול פרטני לבעיית התוקפנות שלו, מצויין. יחד - רע מאוד. זו רק עוד זירה להתעללות. זה רק עוד מקום שמחליש אותך.
הדבר הכי חשוב לך כרגע, כאשר את עדיין חיה בתוך מערכת יחסים מתעללת ויש לך ילד קטן:
להתחזק.
ולהתחזק, כולל ללמוד כבוד עצמי.
וללמוד כבוד עצמי, פירושו גם להפסיק להיות תוקפנית החוצה בכל צורה, כולל זלזול, כולל הקטנה, כולל להיות תגובתית אליו.
להתחזק פירושו לבנות עמוד שידרה ושלווה פנימית. להפסיק לריב, לא להיגרר בשום פנים ואופן למריבות.
וזה, וואו וואו, לא פשוט ללמוד.

תכתבי לי מייל?

[גם_קוראת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בשמת תודה על העצות הבריאות (-: ותודה על החיזוקים. לא מצאתי את המייל שלך

[בשמת_א*]

לא מצאתי את המייל שלך.

אפשר להגיע למייל שלי דרך דף הבית שלי.
דף הבית שלי: בשמת א, תחפשי את הקישור לאתר שלי. שם יש המייל שלי.

[גם_קוראת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלחתי לך מייל, תודה
אני בהחלט אתחיל לנסות לא להיגרר לריבים, אם כי זה קשה מאוד איתו , כי הוא מתעצבן ומתגרה בי בשאלות תוקפניות ומאשימות במיוחד (!) אם אני לא משתפת פעולה ומתעצבנת. מאוד חשוב לו שאני אצא מפורקת מהריב, כך זה נדמה לי. הוא ויגיד ויעשה הכל כדי להוציא אותי משלוותי. גם ישתמש בילד בדרך שתפגע בי כדי לעורר אותי.
בעניין הטיפול הזוגי, אני חושבת שאם אני אפסיק לבוא הם לא ידברו עוד על התוקפנות כדבר העיקרי. הוא יתחיל להתמקד בפסיביות שלו ובחוסר היכולת שלו לבצע החלטות ועוד ועוד מיני דברים שיותר מפריעים לו. ברוב הפגישות אני מספרת את הסיפור השבועי ואז מדברים איתו ומעמידים אותו בפני שאלות. לפעמים גם חוקרים את הסיבה למה אני עשיתי וכיצד עיצבנתי אותו.... אז את צודקת שזה מחליש אותי אבל אני מרגישה גם שזה סוג של אי של שפיות ששם הוא חייב להקשיב לי והפסיכו מסביר לו אותי בצורה ששם הוא שומע, וגם אני מרגישה שיש לי מישהו שמבין אותי (הפסיכו) .
אולי נוסיף פגישה שאליה הוא ילך לבד בנוסף לזוגי? זה לא אידיאלי, אני יודעת, אבל אולי זה טוב לבינתיים.

[בשמת_א*]

מאוד חשוב לו שאני אצא מפורקת מהריב, כך זה נדמה לי.
נכון ומדוייק.
לכן חשוב במיוחד שלא תיגררי. אפשר לומר משפט רגשי פשוט ולצאת מהחדר, כדי לא להישאר שם כשק חבטות. משפט רגשי: "קשה לי עם זה" או "אני צריכה רגע לנשום" או משהו. שום דבר עליו, רק על הקושי שלך בסיטואציה שגורם לך לקחת פסק זמן לרגע (בלתי מוגבל...).

הם לא ידברו עוד על התוקפנות כדבר העיקרי. הוא יתחיל להתמקד בפסיביות שלו ובחוסר היכולת שלו לבצע החלטות ועוד ועוד מיני דברים שיותר מפריעים לו.
אין בזה שום דבר רע.
ממילא היכולת של הטיפול בו לשנות את המצב הזוגי היא אפסית.

אז את צודקת שזה מחליש אותי אבל אני מרגישה גם שזה סוג של אי של שפיות ששם הוא חייב להקשיב לי והפסיכו מסביר לו אותי בצורה ששם הוא שומע, וגם אני מרגישה שיש לי מישהו שמבין אותי (הפסיכו).
סליחה שאני חולקת עלייך אבל זו אשליה )-:
בכל מקרה אני בעד כל סידור שתרגישי איתו טוב.
ובכל מקרה הדבר החשוב הוא טיפול לך, שיעצים אותך ויחזק אותך.
תחשבי גם על משהו פיזי שאפשר להוסיף כדי לחזק אותך: דמיון מודרך ליתר שלווה ואהבה עצמית (יש מיליון ביוטיוב...), פעילות גופנית מכל סוג באופן יומיומי, כל דבר שמחזק קירקוע, תזונה עם הרבה ירקות כתומים ואדומים ועלים ירוקים מכל סוג (גם מרים, כמו רוקט). ועוד ועוד. על בסיס יומיומי. אם יש לך אפשרות לעיסוי, שיאצו, דיקור סיני וכדומה (אפשר דרך מרפאות קופ"ח ברפואה משלימה), עוד יותר טוב.

[גם_קוראת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת, תודה, את ממש צודקת. הטיפול אכן מחליש. לא רק שמשתיקים אותי בבית באלימות, אלא שגם עכשיו אני צריכה להפסיק להביע עמדותי מתוקף הטיפול, כי הפסיכולוג החליט שכשאני מנסה לתקשר לבן זוגי תלונות ובעיקר על יחסו לתינוק זה פוגע בו בנקודה רגישה ועכשיו אני צריכה להפסיק ולשתוק גם כשמשהו ממש מפריע לי. איזה תיסכול. בא לי לשאול את הפסיכולוג אם הוא מבין מול איזה מערכת יחסים הוא באמת ניצב, ואם הוא יודע לטפל בזה באמת. אני כבר ממש נהיית חסרת סבלנות שם. עכשיו הפסיכולוג תמיד אומר שקשה לי לקבל ביקורת מולו ולהיפך. דאאא. אחר כך זה משמש נגדי, כל הביקורת של הפסיכו אלי.

בשמת, אם אין לך זמן להתייחס זה לגמרי מובן, אבל רציתי לשאול אותך מה הסגולה של ירקות כתומים ועלים ירוקים. תודה

[גם_קוראת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עכשיו הפסיכולוג תמיד אומר... יצא לי משפט מוזר. מורידה את תמיד

[בשמת_א*]

מה הסגולה של ירקות כתומים ועלים ירוקים.
שתי זויות הסתכלות שונות: מבחינת סוגי הריפוי האנרגטיים, מדובר בחיזוק מרכיבים מסוימים בכל הרמות הפיזיות, הרגשיות, השכליות והנפשיות שקשורים לקירקוע, לצלילות ולהתחזקות. למקום שבו במקום להיות נסחפת את מתחילה למצוא את עמוד השידרה שלך.
מבחינה תזונתית-פיזית, יש פה תוספת גדולה של ויטמינים ומינרלים למוח. במיוחד כל סוגי העלים הירוקים (רצוי אורגניים כי הם מאוד רגישים לספיגת חומרי הדברה): סלרי, פטרוזיליה, כוסברה, רוקט, ארוגולה, בזיליקום, בצל ירוק, שמיר, חסות מכל הסוגים, כרוב (אחד הירקות המעולים), תרד, מנגולד ועוד.

[עורכת*]

הדיון שפתחה מה עבר (לבקשתה/הסכמתה) ל: התמודדות עם ביקורת מהמשפחה

[דנית*]

וואו..
אני כל כך מזדהה עם רק מה ועם רק קוראת (גם אני לוחשת תמות תמות..). לאחרונה מצאתי את ההגדרה למה שקורה אצלי בזוגיות. אלימות /התעללות רגשית /נפשית.. הדפוס המתעתע הזה. שתקופה אחת הוא יכול להיות נדיב ואדיב גם לילדים וגם אלי, לעזור לבשל, לקום במקומי להשרות ביטחון. הילדים מקשיבים לו יותר מאשר לי. וזה מה שמשאיר אותי נטועה. הגעגוע לביטחון להרגשה שאני לא לבד. אבל גם בימים כאלו הוא לא מסוגל לפרגן, להחמיא או לפנק. משאיר אותי על אש קטנה שאני לא יתרגל לחיים טובים מידי. ואז משהו בפנים שלו משתנה הוא חוזר לחוץ. פגעו בו בעבודה, משהו לא הצליח ואז אני יודעת שאני צריכה שוב ללכת על ביצים. לפעמים אני עושה את הטעות הזו ובאה בטענות שהיה לי יום קשה או למה הוא עשה קניות..לפעמים בלי אזהרה בלי סיבה לכאורה. הוא צועק על הילדים ואני כמו לביאה מגוננת ומקבלת עלי את כל הזעם. בד"כ אלו צעקות. לפעמים הוא גם יוצא בטריקת דלת. ואז השקט בבית והמתח והילדים המומים. הכי כואב על הילדים. פעם אחרונה שלא דיברתי אתו בגלל ההתנהגות שלו. הוא צעק לידם שאני מתייחסת אליו כמו כלב. אין בי כבר אהבה. אבל הילדים מעריצים אותו ולא רוצה שייפגעו. אני משתדלת שהבית יהיה מסודר כי אחרת הוא יתחיל להתלונן. הבית מטונף, למה יש צעצועים בכל מקום. לפעמים בא לי להיעלם. לטוס רחוק רחוק. לנוח מהעיניים האובססיביות שלו. בתקופות ירח הדבש אני פורחת יש לי ביטחון ואני רוצה לכבוש את העולם. ככה הפכפכה נהייתי. מהתחלה הוא צעק עלי לפני החתונה. את לא מבינה?? זה לא הגיוני?? זלזל במקום ממנו באתי. אני הסתכלתי עליו כאחד שמבין יותר ממני. כשהתפכחתי כבר היו ילדים. אם אני לא מסכימה איתו על פוליטיקה על בנאדם הוא מתעצבן וצועק עלי. את לא מסוגלת להבין?? את לא רואה?? כשניסיתי לדבר על טיפול הוא איים שילך לרווחה להתלונן שאני מרביצה לילדים. מה שאני חושבת אף פעם לא נכון רק הוא צודק. מקלל חופשי אנשים נחותים לדעתו. העיקר שבחוץ כולם מעריצים אותו ורק אני לא מעריכה.
והיו את הבדיחות על חשבוני. ילדים אמא שרה תפתחו מטריה. כשגרגרתי היה קורא לי יצור. למשפחה שלי אמר בצחוק שאני סחורה פגומה.
כשהפסקתי לדבר איתו אח"כ אמר שאנחנו לא מתאימים. הציג עצמו כקורבן מסכן. אני עובד קשה בשבילכם ואת מתלוננת כל הזמן.עדיף שאתרחק שלא אפגע בכם. הפכת אותי לפושע בעיני הילדים.
ולה לא שלא עשיתי טעויות. לא גיביתי אותו מספיק לא נתתי לו הרגשה שהוא מוערך מספיק. לא תמיד רציתי להתלוות אליו לאירועים חברתיים חשובים לו. אבל גם שכשהסברתי שקשה לי אז התגובה הייתה כל הזמן אין לך כח תלכי לטיפול. כשהצלחתי לשכנע אותו ללכת לטיפול שניה לפני גירושין הוא הכחיש הכל. אני אף פעם לא צועק. אני לא אומר כלום. הכל שקרים. בקיצור אני על הקרשים עכשיו..תודה על המקום לכתוב.

[רק_מה*]

דנית, יקרה. רק בדבר אחד הוא צודק. קשה לך. וכדאי שתלכי למקום בו תוכלי לטפל ב עצמך
מה זה אומר?
אולי לכתוב כאן עוד. לפנות לאדם (מטפל) שיכול לחזק אותך.

[מיואשת*]

הי ברור לי שאני חיה עם מיסוגיניסט מהסוג הגרוע ביותר בביתי שהוא כלא ובתוך מערכת מנוכרת לא הגיונית כמעט בלתי אפשרית בעולם מסויים אטום כל כך ואני רק בת 38 ומרגישה יאוש חושך אצלי בנשמה קראתי את היומן קריאה וזה עודד החלטתי לנסות נדהמתי כשגיליתי על עצמי כמה אני לבד איזו מטרה קלה אני בלי גב בלי כסף בלי כח בלי משפחה אני מרגישה שאני מהרהרת ממה אני מפחדת מהמות כל כך כאילו מה יש לי אני ממוטטת

[מיואשת*]

סליחה שאני מרוכזת בעצמי אני פשוט כל כך מיואשת כבר

[מיואשת*]

דנית אני כל כך מבינה זה כל כך נוגע לי בנשמה כואב לי אלה אנשים שפשוט גורמים לנו לא להאמין בהם לחשוד בהם את יודעת גם כשהוא "טוב"אני כבר בוהה בו חושבת שאני יושבת ליד מפלצת תוהה מתי שוב יתהפך בימים אלו אני שבר כלי אוכלת את נשמתי בוכה על חיי ואפילו שוקלת לותר אין לי כח יותר אני הגעתי לייאוש אני לפעמים נגעלת ממנו אני צועקת בשקט

[מיואשת*]

גיליתי את המקום הזה ואני מוצאת שזה כל מה שיש לי אני רוצה לעצום עיניים ולהעלם

[קור_את*]

מיואשת, כדאי לך להשתתף בדף
שיתוף סימני התעללות בזוגיות
שהוא סימני התעללות בזוגיות באתר השיתוף והתמיכה של באופן

[אחרת*]

שיתוף:סימני התעללות בזוגיות

מיואשת יקרה, איך שאת מרגישה עכשיו לא ימשיך לנצח. זה ישתפר. באמת.
ואפשר לצאת מזה, אפשר לבנות חיים טובים יותר

[אחרת*]

הדבר הכי חשוב הוא לקבל עזרה, שלא תהיי לבד. את מוזמנת להמשיך גם כאן וגם שם.
האם יש מישהו מקצועי שאת יכולה לפנות אליו לקבל עזרה?
אפשר גם פה http://www.sahar.org.il/?categoryId=63060 וממה שהתרשמתי הם מכירים את נושא ההתעללות בזוגיות.

[מיואשת*]

תודה אחרת היה כל כך נחמד לראות תגובה לדבר עם מישהו..תודה..כן אני חושבת שאמשיך בדף הזה עד שאלמד יותר להשתמש בטלפון ובפונקציות כעת ממש הוא מתהלך סביבי אני ממעיטה לדבר איתו כדי שלא אצטרך להיגרר לשיחה אפילו ואני מנסה לדמיין שהוא סתם שותף לדירה או אפילו שאני לבד זה לא יאמן איזה טירור יש באנרגיה ואפילו רק הרוחנית שיוצאת ממנו עוד פעם תודה זה מחייה את הנשמה שיש עם מי לשתף לדבר אני שוב נדהמת כמה נקברתי עמוק צריכה לסיים אכתוב בהמשך ..

[מיואשת*]

תודה גם לך קוראת טוב וחדש על הלב לגלות שאכפת אני מרגישה שמזל שיש את היומן קריאה הזה זה אפילו מציל אכתוב יותר מאוחר עליי לסיים ורק אוסיף אני באוטו הוא לידי כמה מכוער זה לשמוע כשמשהו לא מסתדר לו בנהיגה סינוני התחלות של קללות חרישיים לי זה מחריש אוזניים זה אוטם את הלבאמשיך אחכ תודה לכולן..

[אחרת*]

ממשיכה להקשיב לך, מיואשת

[בשמת_א*]

סינוני התחלות של קללות חרישיים לי זה מחריש אוזניים זה אוטם את הלב
משתפת אותך בטריק שעבד לאחרות במצב דומה:
קובצי מוסיקה בנייד שלך. שבי עם אוזניות ותקשיבי למוסיקה שעושה לך טוב על הלב ולא תשמעי אותו בקטעים האלה.
או:
הנה אתר שממיר קובצי יוטיוב לקובצי MP3 שאפשר להאזין להם בנייד: http://convert2mp3.net/en/index.php?p=home
אפשר להמיר הרצאות מעניינות ואז כשהוא שואל אותך למה את עם אוזניות את אומרת שאת מאזינה להרצאות. תורידי לך הרצאות מעצימות. למשל דברים של LOUISE HAY עם מסרים חיוביים שיחזקו אותך, שכל פעם שתקשיבי לה תתחילי להרגיש יותר ויותר ראויה לטוב שבחיים.

[אישה_במסע*]

מיואשת, מה שלומך? את בסדר?

[מיואשת*]

לא אני שבורה בודדה אין לי אפילו חברה אחת אתמול פירק בקבוק וודקה והתנהג מפחיד פתאום השתנה האוזן שלי נפוחה המצח שלי נפוח הגנתי על עצמי שבר לי שידה וחלק מהקיר הרס לא יודעת מה נכנס בו הוא היה בסדר והתנהג אלי יפה ופתאום התהפך בקש 400 שח אמרתי לו עזוב שתית יותר מדי והוא השתגע אני שבורה סילקתי אותו ובאומץ לא ויתרתי אני פשוט בודדה אין לי משפחה אמא נפטרה שהיתה חברתי הטובה ביותר ואני לא יודעת איך אצליח להתגבר על הבדידות הנוראה

[מיואשת*]

הוא כל הזמן היה הצודק ואני הטועה הוא לא מכבודו להגיד סליחה טעיתי אני פשוט עוד המומה שסילקתי אותו הוא חשב שהחבאתי לו את המפתח של האוטו שלי האוטו שלי..כשאמרתי לו זה האוטו שלי הוא עשה פרצוף של סרטי אימים ואמר אני אתן לך עליו כסף אמרתי לו עזוב אותי אני אמצא את המפתח חשב שהחבאתי וכשהתכופפתי בלהט הדברים תחב את יד מאחור אל בין רגלי ובדק במקומות הצנועים אני הזדעזעתי ואני עד עכשיו מפוחדת מגודל הגועל כי אחכ הוא צווח אהה נזכרתי איפה שמתי אותו העיף לי חצי מטבח אני פצועה בגוף ובנשמה והלך הכי כואב הכי הכי כואב לי שאני לבד אני בת 38 לא מגיע לי לחייך להיות רגועה אין לי משפחה רק לפני כמה חודשים התגברתי והשלמתי עם מותה של אמא שלי אין לי חברות כי הייתי רק סביבו אני פוחדת כל כך פוחדת מהלבד

[מיואשת*]

אני מרגישה בודדה ועלובה הלואי שהיתה לי לפחות חברה אחת אני מרגישה בודדה ואני מפחדת מפחדת רע לי מפחדת מהלבד ואין לי איש בעולם

[בשמת_א*]

מיואשת, את גרה בארץ?
מה שאת מספרת מאוד קשה, אני שולחת לך קודם כל חיבוק
האם את עובדת במקום עבודה כלשהו? האם את מכירה אנשים מהעבודה? האם יש לך שכנים?
לגביו - ממליצה לך להתקשר למשטרה, לספר מה היה ולשאול אותם מה לעשות.
האם זה שסילקת אותו פירושו שהוא לא יחזור יותר לגור איתך?

[תמרוש_רוש]

מיואשת, הרבה בני זוג מתעללים פועלים בכל מיני צורות כדי לבודד את הנשים שלהן, ולהפריד אותן מחברות, בני משפחה ואנשים אחרים.
מבינה לחלוטין את תחושת הבידוד שלך כרגע אבל יש סיכוי, שיש אנשים שם בחוץ, שמעריכים אותך, אפילו מתגעגעים אלייך, וישמחו אם תפני אליהם.

[רק_מה*]

מצטרפת להמלצה
לפנות למשטרה, ולגורמי סיוע נוספים דרכם

[טלי_ב*]

גם אני מצטרפת לדבריה של בשמת.
אבל אם את מתקשה לעשות את הצעד של התייעצות עם המשטרה, אפשר גם לפנות ישירות לגורמי סיוע.
יש למשל קו חרום של משרד הרווחה בטלפון 118. מגיע לך לקבל את העזרה הזו

[אישה_במסע*]

גם אני מצטרפת לדבריה של בשמת.

[מיואשת*]

אין לי בני משפחה ואין לי איש בעולם אני גרה בארץ אני במצב בלתי אפשרי עכשיו תודה שאתן קיימות אני אמשיך אחכ

[מיואשת*]

ביום שישי חזרו הילדים מהפנימיה בני1213 הוא נצל זאת בא ואמר אם אם הרמתי עלייך יד סליחה הייתי מנועה הילדים..הלכתי למכולת ברגל בחזור ברחוב מול מי יודע מי הוא בעט בהן כשחזרתי אמרתי להם שנפתחו לי 2שמנות והם הביאו לי מגבונים אחכ הכריח אותי לשלם את השכירות לא חצי חצי אלא רק אני הכניס אותי לחדר ולא נתן לי לצאת אמר לכל מטר תגידי לי לאן לקח את התעודת זהות כי יש עבודה שאני צריכה להתחיל הוא אומר לא זה לא אבל אני לא מתכונת לותר אלך להוציא חדשה ולקופת חולים לאישור עבודה ואתעקש הוא נאם ונאם ואת אשמה את טפשה אולי בכלל יש לך בעיות נפשיות הוא משך וטלטל אותי בשערות תוך שהוא צורח אני אוהב אותך שבר לי את המראה בגלל הילדים התחננתי שיפסיק הוא שאל בכעס אם אני אוהבת ואני כןכן הכל כן אמר עדיף שתעשי מה שאני אומר ככה יהיה לך טוב הרי חוץ ממני אין לך אף אחד ואת תהיי ברחוב זה יגמר ברצח באסון אני רק רוצה לחיות בשלום את את אני חושבת מה לעשות היום כשהילדים יחזרו לפנימיות אחשוב עכשיו אני לידו הוא עם פרצוף של רוצח ואם אמשיך לכתוב יקח לי את הטלפון אחכ אכתוב אני מיואשת מהחיים אין לי אף אחד ואני בפחד הוא בטוח שהוא אלוהים שהוא מושלם אני מחכה שהילדים יחזרו נראה מה יהיה אני הרוסה כל הגוף שלי כואב ובנשמה כואב לי אמשיך אחכ תודה תודה מזל שיש לי עם מי לשתף אני לחוצה אחכ אמשיך תודה לכולן

[מיואשת*]

אני שוקלת לעשות צעדים קיצוניים לא תיארתי לעצמי שפעם אהיה מיואשת כך בודדה כל כך אני יוצאת מדעתי טוב..הוא מסתכל עליי כמו רוצח אומר בצורה מגעילה משפט הזוי מה אני זונה שלך חייבת לסיים אמשיך אחכ שוב תודה שאתן כולכן כאן

[בשמת_א*]

מיואשת, ממש קשה להיות פה בצד השני של האינטרנט כשאת מספרת דברים כאלה. בבקשה ממך, כשהוא לא יהיה בבית - תתקשרי למשטרה ותספרי להם את מה שכתבת כאן ותשאלי מה לעשות.
יעזרו לך.
אנשים אמיתיים יעזרו לך.

[לב_שומע*]

מישהי יודעת ויכולה לשים מספר של קו לתמיכה במצבים של אלימות במשפחה?

מיואשת, אני ממש ממש ממליצה לפנות לקו של מניעת אלימות במשפחה.
הם לא יעשו שום דבר בלי לבדוק שזה מה שאת רוצה שיקרה.
הם מבינים במצבים האלה.
הם יתנו לך גם תמיכה נפשית וגם עזרה מעשית, ממשית.

אני יכולה להבין את הרתיעה או החשש מלפנות למשטרה.
בקו כזה, יעזרו לך לבדוק מהן האפשרויות שלך. הם לא יעשו שום דבר שלא תרצי שיקרה.
מה שאת מתארת מאוד מאוד קיצוני.
אנחנו ששומעות אותך דואגות לך. ולא יכולות לעשות הרבה חוץ מלהקשיב.
צריך כאן מישהו שיבין את כל התמונה ויעזור לך לראות מה הכי נכון לעשות.

[בשמת_א*]

:םוריחה יווקל ונפ ףסונ עדימ תלבקל

:ו"ציו לש םוריחה ווק לש ןופלטה ירפסמ
03/5461133
08/6376310
02/6514111

:תויתד םישנל עויס זכרמ לש ןופלטה ירפסמ
02/6555744
02/6555745
ביפר למקרי חירום
23912 יונמ 02/6294666

[בשמת_א*]

אופס יצא הפוך. זה מכאן בסוף הדף.

[בשמת_א*]

אלימות במשפחה – אלימות מילולית – למי ניתן לפנות?
אם אתם קורבנות של אלימות מילולית במשפחה או אלימות כלפי ילדים, ואתם רוצים לקבל עצה או לדבר עם מישהו, ניתן לפנות, בין השאר, לארגונים הבאים:

1. קו חירום ארצי לדיווח על אלימות במשפחה – 1-800-220-000.

א. ויצ"ו. בתל אביב: 03-6923796, בירושלים: 02-6521185, בחיפה:

04-8530161, באילת 08-6332961.

1. ניתן לפנות לנעמ"ת.

1. ער"ן – עזרה ראשונה נפשית – 1201.

1. ניתן לפנות למחלקות הסוציאליות של העיריות של העיר שבה אתם גרים.

1. ניתן לפנות לפסיכולוג פרטי.

1. אל"י – האגודה להגנת הילד, במספר 1-800-223-966.

1. המועצה הלאומית לשלום הילד, במספר 02-6780606.

[מיואשת*]

אני אומרת לו מחר אני לוקחת (האוטו שלי) את האוטו אני צריכה לעשות סידורים והוא אומר אני אקח אותך אני אומרת לא צריך אני צריכה לנסוע לכמה מקומות והוא חוזר אני אקח אותך אני אומרת לו אבל גם לך יש עבודה הוא עונה לא זה בסדר מחר לא עובד רק קופץץ ל10דקות הוא לא נותן לי לחיות קודם אמרתי לו הילדים בקניון כשיסיימו צריך להחזיר אותם ולכן אני אעשה זאת הוא אומר ככה בגלל שביקשת יפה אני מוכן לקחת אותך להביא אותם אני מחכה שהילדים יחזרו מחר לפנימיות כי הוא מנצל את הפגיעות שלי אני יודעת שכשאגיד לו שילך אפילו אם אגיד את זה בעדינות אני מפחדת שישבור שיתנפל אבל יגיע הרגע שאעשה זאת עכשיו הוא לידי נוהג ובכונה בפראות כי אני כותבת הוא טרוריסט אני מנסה לא לדבר איתו רק מה שחייב כשהילדים יסעו שוב יבודד אותי נהיו לי תנועות מגננה כאלה כמו של מוכות אני אשתדל לקרוא ולכתוב לכן כי זה כל מה שאני יכולה לעשות

[מיואשת*]

אלוהים הוא יעשה תאונה הוא נוהג כאילו הוא מנסה להרוג יש כוס חשודה לידו שאלתי יש בה אלכוהול והוא מהנהן אלוהים יודע כמה אני מתאפקת עד שהילדים יסעו עכשיו הוא גם מדבר בטלפון מחר לא אותר בקשר לעבודה אני חייבת לצאת מהכלא שלו של הבדידות אני מרגישה לידו רע כואב לי כל הגוף אני מרגישה קטנהמושפלת מה הוא עשה לי אתמול ..אמשיך אחכ כל תנועה שלו בהפגנתיות אני הרוסה תודה שאתן כאן תודה על ההקשבה על האכפתיות על הכל

[בשמת_א*]

הילדים רק שלך או גם שלו?

[לב_שומע*]

מיואשת, מה שאת מספרת נשמע ממש מסוכן.
זה כבר לא רק אלימות מילולית.
לכל אחד ממספרי הטלפון שבשמת כתבה, את יכולה להתקשר גם באופן אנונימי, בלי להזדהות.
כדאי מאוד מאוד להתייעץ איתם.
זה נשמע רע. מאוד.

אם תתקשרי אליהם, תוכלי לבקש מהם שיתקשרו אליך מידי פעם לוודא שאת במצב שאין בו סכנה מיידית.

במצב שאת נמצאת עכשיו מאוד קשה לראות שיש גם אפשרויות אחרות.
בקשי עזרה.