ניחוח אדמה אחרי הגשם

[מיכל_בז*]

טוב. אני אניח שלא, למרות שבטח כן.

טבעת אחת את שמה מסביב למותניים ואת השנייה את מניחה עלייך כמו טוגה: שמה מסביב למותניים ומעלה אותה לכתף. לתוך הכיס שנוצר את מכניסה את הגוזל במאונך אלייך. באופן טבעי הוא יכנס כשהברכיים שלו צמודות לבטן. כמו שהוא שוכב על הבטן, כי הוא קטן ומתוק וככה זה הכי נוח לו. מה שחשוב זה לשים לב שהבד נמצא לו מתחת לטוסיק ושהוא מאוד צמוד אלייך ועדיין את יכולה להכניס אצבע בין הסנטר לבית החזה. (את זה למדתי מדנה מ"המנשא הנכון" שבאה אליי להנחיית מנשאים טובה מאוד.)

עכשיו את מעלה את הטבעת השניה לכתף השניה. כך ששתי הטבעות נמצאות מעליו בהצלבה ותומכות לו בטוסיק. הוא יושב בעצם בתוך הערסל שנוצר משתיהן. על הקומפלקס הזה את קושרת את האבנט צמוד צמוד צמוד צמוד. כמה שאת חושבת שצמוד, אז עוד קצת. למען גבך ולמען הבונדינג המזיע שלכם.

ושוב, בודקת שהכול בסדר עם הראש, מנשקת את קצה הקודקוד ויוצאת לדרך.

אם את באיזור המרכז ורוצה, אני ועלמה נשמח לבוא להדגמה ברגע שהיא תבריא.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה רבה מיכל ! את כזאת מתוקה ותיארת כל כך יפה
כנראה שאת לא מסוגלת לכתוב סתם הוראות יבשות

בכל מקרה זה מאוד ברור, פחות או יותר ככה עשיתי
(ערסול כן הספקתי ללמוד באתר של לופי) אבל עם ההוראות שלך אני יותר בטוחה שאני עושה נכון

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אתמול היה יום חברתי,
בפעם הראשונה נסענו לבקר חבר של בן זוגי, עם הקטן, והנקתי שם בסבבה
ושמחתי שסוף סוף יצאתי מהבית למשהו שהוא לא "חובה" (אפילו שהחבר הזה יכל להגיע אלינו)
וממש התאווררתי...והחבר הזה הוא צלם חובב ועשה לנו תמונות ממש יפות, גם תמונות שאני מניקה
ובן זוגי אמר שהוא גאה בי ושהנה עובדה שההנקה מאוד השתפרה שאני יכולה להניק בכיף בחוץ
שאני רגועה ושהכל זורם...

כשחזרנו לבית ההורים באה לביקור חברה מאוד טובה עם בעלה (לפני זה היא באה כמה פעמים בלי בעלה כי עוד לא הרגשתי בנוח להניק )
ושמעתי את אבא שלי אומר משהו לאמא שלי עליי בטון לא חיובי אבל לא ידעתי מה בדיוק
והיום הבנתי,
אמא שלי באה ואמרה שהיא קנתה לי סינר הנקה. היא שאלה אותי לפני כמה זמן אם אני צריכה ואמרתי שלא
אז אמרתי לה שהיא לא הייתה צריכה לקנות כי כבר אמרתי שזה לא נחוץ לי
ואז היא אמרה בנחרצות שאי אפשר ככה להניק כשיש אורחים וכשאני יוצאת החוצה,
שזה לא מכובד, שהיא לא רואה אף אישה שמניקה ככה בלי שום כיסוי
שיכולים לגרש אותי ממקום ציבורי... שאני לא מבינה כלום.

אמרתי לה, בפעם הראשונה מאז הלידה, שלא נעים לי הצורה הנחרצת הזו שבה היא מדברת ולא מוכנה לתת מקום לדעה שלי.

לא יודעת.
אוף
ואני הייתי כל כך שמחה שזה בא לי בקלות.
באמת לא פשוט להניק בציבור אבל אני לא רוצה להתעסק עם סינר וזה... אני פשוט מתרכזת בזה שהתינוק צריך לאכול.
לא מסתכלת מי בדיוק מסתכל כרגע ולאיפה, מחברת אותו לפטמה, זה עדיין לפעמים לוקח טיפה מאמץ
וזהו...

אוף היה וויכוח לא נעים.... עכשיו היא כועסת. ואני מזכירה לעצמי משפט שקראתי בדף אחר
אמא שלי היא אישה בוגרת , אני לא אחראית על הרגשות שלה.

[רסיסים_של_אור*]

מחזקת את ידייך בעניין ההנקה בציבור. לגמרי. תשאלי את אמא שלך אם היא גם מתכוונת לאכול עם סינר על הראש שלה כשהיא אוכלת בציבור

אני דתיה, עם כיסוי על הראש ועם תחושת צניעות עצמית בסיסית. לבריכה תמיד נכנסתי עם בגדים ו לאחרונה עם בגד-ים שמלה מיוחד לצרכי צניעות אבל להניק מרגיש לי כל-כך בסיסי לנכון ש לגמרי אין סימני שאלה סביב זה.
רק לפני שבוע, בשבת בר המצווה של מספר שתיים, קלטתי שזה אולי מפתיע אנשים ש הקטנצ'יק יונק חופשי בכל פורום אפשרי...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

רסיסים, תודה על העידוד !!
אני ממש מבינה אותך עם הצניעות, אני חילונית אמנם אבל גם ממש לא אוהבת להתלבש חשוף
וגם לי יש בגד ים צנוע (יחסית לחילוניות) של גופיית לייקרה סגורה יחסית ושורטס
באמת לא מאוד פשוט לי להניק מול אנשים אבל החלטתי לא להתעסק עם זה
אפילו קראתי איפשהו באתר שלפי היהדות הציצי נחשב כאיבר האכלה ולא איבר מיני, לפחות בזמן ההנקה
וזה נותן לי הסבר הגיוני לעצמי...

אמרתי לאמא שלי שלא מפריע לי להניק בציבור אז היא אמרה לי "את לא לבד בעולם"...
כאילו שאני אנוכית.
טוב, זו תווית שהוצמדה אליי עוד מאז שאני ילדה, שאני "אנוכית". ואני עדיין בוחנת את עצמי כל הזמן - אני אנוכית או לא?

קשה לי ממש עם ההתעסקות הזו עם ההורים והגבולות, זה מבאס אותי עד כאב בטן
וגם ככה אני מרגישה בקושי מחזיקה את הראש מעל המים...
היום ממש הרגשתי שזה גרם לי לקרוס נפשית כל הסיפור הזה

בכל מקרה אין לי מה להתווכח איתה ולהסביר לה את דעתי... אחד הטיעונים שלה היה שהיא קראה כתבה שלא מזמן גירשו מישהי ממסעדה או משהו והיא הניקה עם סינר הנקה. אז זה היה טיעון שהוא בעד סינר הנקה. אין פה הגיון. ואין לי כוח להוכיח את צדקתי.
בכל מקרה אף אחד לא צודק פה, זו רק דעה...
אני פתוחה לזה שאמא שלי צודקת איפשהו. ואפילו אמרתי לה להשאיר את הסינר (אחרי שחשבתי על זה שאולי יש משהו במה שהיא אומרת.
אז היא אמרה לי שלא צריך טובות. יופי)

מתחילה להבשיל יותר לחזרה...
ועדיין מתה מפחד.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היום הצלחתי לטייל איתו בעגלה והיה נחמד...
פעם אחת הוא בכה, הוצאתי אותו, נרגע והחזרתי והמשכנו לטייל
זה באמת קל יותר פיזית מאשר במנשא, אבל אני מקווה שעוד כמה חודשים אשים מנשא על הגב.

אמא שלי כנראה דיברה עם סבא שלי ש"ישפיע" עליי, כי היום הוא אמר לי שהוא שמע שעוד לא עשיתי חיסונים לקטן ושאני צריכה להקשיב לרופאים ולא לסתם שטויות מהאינטרנט... ושאני צריכה לתת לו לבכות לפעמים וזה לא נורא.
זה סבא שלי ואני הכי אוהבת אותו ומעריכה אותו ולעומת אמא שלי הוא לא "פולני"
והוא תמיד מדבר איתי בצורה הכי נעימה שיש. אז אני מסוגלת להקשיב.
פשוט מתוסכלת
אני עייפה נורא מהשיחות האלו.
מרגישה שכולם "נגדי". שהעזרה הזו היא רק בתנאים "שלהם".

הנה אתמול לא ביקשתי מאמא שלי כלום, לא היה נעים לי לדבר איתה בכלל, לא ביקשתי ממנה להחזיק את הקטן וכלום...

וזה אבסורד. היא כועסת עליי שאני לא מוכנה להניק כמו שנראה לה לנכון ?
והיא נעלבת שאני לא עושה מה שצריך לדעתה ?
ואני משתפת עם זה פעולה בזה שאני מצטדקת ומנסה להסביר את עמדתי בכלל
והולכת סביבה על ביצים כי היא "נעלבה כי היא רצתה רק הכי טוב"
אז אני פוחדת שיחשבו שאני כפויית טובה...

וזה מעבר לדברים הרגילים של התמודדות עם התינוק וההנקות הנמשכות כל היום...

לפחות הוא נורא מתוק ומחייך עם עיניים מאירות : )

[רסיסים_של_אור*]

הנה התינוק המתוק שלך מזמן לך שיעור ו הזדמנות גדולים: לצאת מחזקת הילדה ולהפוך לאם. זה לא חייב להיות בתוקפנות כלפי חוץ אלא יותר בידיעה ו הסכמה ו מחוייבות פנימיות. להסכים לזכות בקשר המיוחד שבינך תבינו. להאמין שאת ו הוא זו מערכת מופלאה המיוחדת ו שלך הזכות ו החובה הבלעדיות למה ש טוב עבורו כרגע.

ועוד מוכרחה להגיד שאני שומעת על חוויות דומות לשלך מ עוד אמהות טריות ו מתקשה מאד להבין את הסביבה ו תביעותיה. למה כל-כך קשה לאנשים להכיל את הנתינה הזו שהתינוק רך כל-כך זקוק לה? איך זה שכולם תובעים מאימהות צעירות לאלף את הילד או מינימום להעביר אותו סדרת חינוך בגיל כל-כך צעיר? ממה כולם כל-כך מפחדים?? ( שואלת לגמרי ברצינות כי רק בשבת האחרונה ישבתי עם אם טריה שהסביבה מתישה אותה מרוב הערות ו איחולי "עוד תצטערי על זה" ו כאלה...)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

כן, זה בהחלט שיעור ... תודה על הדיוק שזה לא צריך להיות בתוקפנות כלפי חוץ...

שואלת לגמרי ברצינות כי רק בשבת האחרונה ישבתי עם אם טריה שהסביבה מתישה אותה מרוב הערות ו איחולי "עוד תצטערי על זה" ו כאלה...)
מעניין למה זה ככה... אין לי תשובה...
מעודד אותי לקרוא באתר אמהות עם חוויות טובות וילדים שמחים ועצמאיים וחזקים שגידלו אותם בלי סדרת חינוך בגיל הינקות
(אני עוד לא בטוחה איזה מן אמא אני אהיה אבל השאיפה שלי היא לתת לו מה שהוא צריך כשאני יכולה
ולעשות מאמץ בשביל זה, שוב כמה שאני יכולה, בלי קורבנות. וזהו)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

מזל שיש מנשא אחרת הייתי משתגעת סופית...

זה ממש מוזר , אני לא מצליחה להירדם... כבר כמה פעמים הוא נרדם לאיזה שעתיים ושכבתי במיטה לידו ולא הצלחתי
אף פעם לא היו לי בעיות של נדודי שינה
וזה כל כך מתסכל ... לבזבז את השעות האלה

בכל מקרה החלטתי להתעסק כמה שפחות בשעות שינה, כי זה משהו שמאוד מלחיץ אותי
אז אני ממש משתדלת לא לספור כמה ישנתי ולחשוב כמה שאני מסכנה וכמה שזה לא בריא ולא טוב

חוצמזה מתחילים לתכנן את החזרה לירושלים...

לילה לא קל ויום לא קל ובקיצור... ילדים זה לא רק שמחה.

בן זוגי כל הזמן אומר לי "מותר לך" . מותר לך להרגיש ככה, מותר לך לכעוס, מותר לך להרגיש מתוסכלת.
וזה עוזר...
קצת.

מנסה לפענח את עניין ההתנתקויות בהנקה עדיין. זה ממש משגע אותי ועכשיו זה התחיל גם בלילה ...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

חשבתי על עניין ה"לא למרכז את הילד"
וכרגע הוא הכי במרכז...
התינוק לא השתלב באופן הרמוני בחיים שלי, אלא הפך אותם לגמרי.
אני אפילו לא גרה בבית שלי יותר!
ואני לא עושה כלום חוץ מלהניק.

לפני הלידה אמרתי לעצמי שאני אשתדל לא להזניח את שאר תחומי העניין שלי, גם אם לא יהיה לי זמן
להמשיך לפחות בראש להתעניין בעוד דברים
אבל ממש קשה. אולי אלו ההורמונים, אבל אני לא מצליחה כמעט להתרכז בשום דבר אחר
כמו למשל עניינים של אנשים אחרים, שבדרך כלל אני תמיד זאת שמקשיבה ונותנת עצות ומתעניינת וחושבת איך אפשר לעזור ומה אפשר לעשות
עכשיו כשחברות מספרות לי דברים אני ממש צריכה בכוח להתרכז !
חברה סיפרה לי על דילמה גדולה בזוגיות ובקושי היה לי זמן לדבר איתה על זה...

בא לי לעשות משהו שקצת יסיח את דעתי מענייני ההנקות ובעיקר מהפחדים שלי .
אולי אם אני אהיה עסוקה בראש שלי בעניינים אחרים, לא יהיה מקום לפחד ואני פשוט אחיה ?

[רסיסים_של_אור*]

אני חושבת שהחברה הביתה לירושלים תעזור לך עם זה. תתחילי לחיות את הימים. לבשל קצת. לצאת קצת. להתחיל למצוא היגיון בשיגעון. תרגישי שאת מעזה לנסות כל מיני דברים וכל מיני דרכים בלי עין בוחנת הצעירה לך כל הזמן. תתחברי חזק לאמהות שלך ו היא תעצים אותך.
אני חושבת ש בהווה הנוכחי יש הרבה חרדות והרבה רעש רקע שמתישים אותך למרות הרצון הטוב של כולם וזה בסדר. אולי זה באמת עוזר לך להבשיל לצאת מחיק ההורים ולחזור הביתה ?

נראה לי שיהיה בסדר. ו תמיד תוכלי לבא לקטר כאן ונסה לתמוך כמיטב יכולתנו. לפחות על עצמי יכולה להעיד שלמרות הניסיון הרב יש ימים ממש מתישים ו מאתגרים!!

למחשבה לגבי ההתנתקויות ו ההמרות המרובות עם ביתי (הרביעית בשביעיה) יצא שהיינו יותר מ יומיים בבית חולים ואני ממש זוכרת לילה אחד שהיא לא נרדמה. הנקתי והנקתי והנקתי לשום דבר לא עזר. פתאום עברה אחות ו אמרה לי : אולי היא פשוט עייפה ולא צריכה עוד הנקה. פתאום זה היכה בי . ידעתי שאם היה איתי מנשא הייתי מכניסה אותה לתוכו ו עוזרת לה להרדם. בקיצור, הנקה זה דבר נהדר אבל לפעמים התינוק צריך משהו אחר ואנחנו רק מאביסות אותו לעייפה...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

להתחיל למצוא היגיון בשיגעון.
כן, זה לגמרי זה !

והרבה רעש רקע
נכון, לגמרי. וגם במובן הרגיל של רעש - יש כל הזמן טלוויזיה, יש אתרי בנייה מסביב לבית, כל הזמן רועש...

הנקה זה דבר נהדר אבל לפעמים התינוק צריך משהו אחר
נכון, אני מתחילה לחשוב שהוא לא ממש רוצה לינוק ברגעים האלה...
מה שמבלבל אותי זה שהוא עושה את התנועות שפתיים שמסמנות שהוא רעב...

[רסיסים_של_אור*]

לאט לאט תלמדי להכיר אותו יותר ו בעיקר תלמדי לסמוך על ה אינטואיציות המעולות שלך לגביו. אנחנו לא יודעות , אבל אם נסכים להקשיב יש בתוכנו דורי דורות של חוכמה נשית עוצמתית ו מופלאה שגורמת לנו פשוט לדעת. משהו מהבטן כזה.

[גוונים*]

אבל אני לא מצליחה כמעט להתרכז בשום דבר אחר
גם אצלי זה היה ככה. וזה גם היה לי מאוד חזק כי תמיד אני זו שמקשיבה ופתאום היה לי קשה להקשיב (מעבר לקושי הטכני להתפנות לשיחות עם חברות נניח) והאמת, גם לא היה כל כך מעניין...
שלא לדבר על ענייני עבודה, שכבר מסוף ההריון נדחקו לאי שם (ומדובר על עבודה שאני מאוד אוהבת).
לאט לאט זה התאזן אצלי. העולם חזר ונפתח. למרות שעד היום זה לא במידה שהיה לפני. מן הסתם עד היום הכי מעניין אותי בעולם זה יצור קטנטן ומופלא במשקל 8 ק"ג (וכל הכרוך בו כמובן, אינסוף התלבטויות, סוגיות והתחבטויות) ולהרבה דברים שלפני כן היה מקום, היום כבר יש פחות.

[ניחוח_אדמה_אחרי_הגשםניחוח_אדמה_אחרי_הגשם*]

נכון, איך נשים יוצאות לעבוד בכלל ???
ועוד יש כאלה שחוזרות אחרי כמה שבועות...

אתמול הצלחתי להכניס שעה של עבודה מהבית במחשב...
זה איזה משהו ממוחשב, בלתי תלוי באנשים אחרים או משהו, אז הזנחתי את זה מסוף ההריון
ועכשיו הם כתבו לי שאם אני אמשיך לא לעשות כלום אז יפטרו אותי
וחבל לי כי זו תוספת הכנסה מעולה וקלה, פשוט באמת שממש קשה למצוא זמן. וכח.

[רק_מה*]

_חשבתי על עניין ה"לא למרכז את הילד"
וכרגע הוא הכי במרכז...
התינוק לא השתלב באופן הרמוני בחיים שלי, אלא הפך אותם לגמרי.
אני אפילו לא גרה בבית שלי יותר!
ואני לא עושה כלום חוץ מלהניק.
לפני הלידה אמרתי לעצמי שאני אשתדל לא להזניח את שאר תחומי העניין שלי, גם אם לא יהיה לי זמן_

אין מנוס, אנחנו די ״מתמרכזות״ בילד ראשון...מה שמביא אותי לנקודה הבאה: זה תחום העניין שלך עכשיו
וזה אחלה, וקורה באופן טבעי

והשאר יחזור אלייך מעצמו לאט לאט ואולי בצורות אחרות. לא תמיד מה שהיה חשוב נשאר כזה, וזה בסדר.
אנחנו גם גדלות איתם. השנים הראשונות של האימהות בעיניי מאוד דינמיות מבחינה נפשית- רוחנית- התפתחותית

על עצמי מעידה: העניין בתחומי העניין הישנים חזר לי לקראת השנה וחצי של בכורה (אולי. בערך) ונמוג שוב וחוזר חלילה.
כיום עם שתיים אני יותר מפויסת עם האפשרות שרק עוד שנה +- תהיה לי מספיק אנרגית- חשק והמשאב היקר של הזמן יאפשר לי ״זמן לעצמי״.
אני היום גם בתהליך פנימי של פקפוק במונח בזה, בחינת העניין של ״זמן לעצמי״. כמה מזה הוא סתם תוצר של חברה שמוכרים לנו כהכרח. כמה מהמאוויים אני יכולה לממש בלי הכותרת הזו.
בזמן האחרון אני מתקשה עם הדיכוטומיה הזו של לעצמי/ לאחר

[אורי*]

רקמה
כתבת נורא יפה
מעניין אותי העניין הזה של ה'זמן לעצמי' אם יתאים לך תוכלי לפרט עוד קצת למה את מתכוונת?

חשבתי על עניין ה"לא למרכז את הילד"
אני לא בטוחה עד כמה זה רלוונטי בגיל הזה, עוד קצת
וגם,ברגע שתוכלי לשים אותו במנשא ולהצליח לבשל/לקפל כביסה אז זו תהיה דוגמא לחוסר מרכוז. אני חייבת לומר שזה קשה לי אישית. הדרך היחידה שבה הילדים שלי לא מתמרכזים זה בגלל האחים שלהם. נורא קשה לי לעשות כמה דברים יחד,זה מתיש אותי.

[מיכל_בז*]

אני ממרכזת חסרת בושה. היא כל כך מתוקה! וקשה לי למצוא דרך לא למרכז אותה כשרק שתינו ביחד.

[רק_מה*]

שנפתח דף תמיכה לממרכזים אנונימיים?
:-d

ברצינות: לדעתי כמה חודשים אחרי לידה מכל הבחינות את אמורה להיות מכווננת רק אל התינוק- בפעם הראשונה זה יותר חריף (הייתי מזיעה ולחוצה באירועים המוניים - ארוחה משפחתית- אם היתה ישנה במקרה בחדר סמוך ולא עליי, כדוגמה אחת. מכאן התקבע המנשא כמיטה). אבל גם בשניה: למשל, חוסר יכולת פיסית לסבול מגע של הבכורה, לחץ ועצבנות (כדי להגן על הגור החדש) ועוד כהנה וכהנה.
זה הגיוני לגמרי אבולוציונית. החושים שלך (שמיעה, ריח) חדים ביותר כלפי התינוק. מתי הוא פועה, איך נושם, מה ריח המדוייק של השתן/ קקי והאם תקין...
כ זה קורה בלי מודעות מיוחדת שלך, על אוטומט הורמונלי. כדי שהחלב יתאים, כדי שתהיו מסונכרנים. אפילו כדי שתהיי יותר ״חרדתית״ ותאטי, תתכנסי למאורה הבטוחה שלכם. (למען הגור ולמען החלמתך מהלידה: מזכירה שזו תקופה של שנה +-).
אבל האוטומט הזה משתלט על המעבד שלך ולוקח משאבים לעצמו, ואת סמכויות הניהול. משנה את כל יחסי הגומלין הפיזיים- נפשיים במערכת. לאט לאט העסק יחזור (מה שחלק מהנשים חוות כדיכאון קל, ירידה בליבידו לעיתים). חשוב לדעת את זה. להכיר בזה. אלו חלקים פחות מדוברים בהריון- לידה- ינקות, אבל ממחקר בלתי תלוי שלי ושל עוד אימהות, שכיחים ביותר.

אורי: צודקת שווה לפתח. בהזדמנות. אולי בדף זמן לעצמי או משהו אחר מתאים

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

העניין בתחומי העניין הישנים חזר לי לקראת השנה וחצי של בכורה
רק מה
וואו... זה נותן לי פרופורציות אחרות... כנראה זה משתנה אבל ה"נורמה" של תוך כמה חודשים לחזור לחיים הרגילים ולעבודה
כנראה מאוד מאוד רחוקה מהנטייה הפנימית של הרבה נשים

אני מבינה מה את אומרת לגבי זמן לעצמך... אני חושבת שאולי יש פה איזה עניין תרבותי
(יש על זה הסבר יפה בספר של יובל הררי, קיצור תולדות האנושות, אני לא מסוגלת להסביר יפה כמו בספר)
מצד שני אני ממש אוהבת זמן לעצמי
מה שכן התחלתי להבין שאני זקוקה ממש להרבה פחות ממה שחשבתי.
והזמן הזה יכול להיות גם פנימי... כלומר לא בהכרח כשאני לבד. יכול להיות גם בהנקה.
אם נניח הייתי עושה מדיטציה, שאני לא, אם הייתי עושה מדיטציה בהנקה זה היה נחשב כזמן לעצמי...
או כשאני קוראת או רואה סרט טוב בזמן הנקה, זה גם די זמן לעצמי.

אורי
אני לא בטוחה עד כמה זה רלוונטי בגיל הזה, עוד קצת
נכון... אני כנראה לא אתעסק בהכנת יוגורט ביתי, לחם שאור וכל מיני פרוייקטי DIY מגניבים בקרוב
ואולי זה לא נורא, בעצם.
וזה באמת מתיש לעשות הרבה דברים בבת אחת, שמעתי איפשהו שעדיף לעשות דבר דבר וזהו. אבל זה קשה בתנאי החיים

אני ממרכזת חסרת בושה. היא כל כך מתוקה! וקשה לי למצוא דרך לא למרכז אותה כשרק שתינו ביחד.
מיכל, נשמע שכיף לכן מאוד וזה מה שחשוב, עם או בלי עיקרון הרצף וזה

[מיכל_בז*]

מיכל, נשמע שכיף לכן מאוד וזה מה שחשוב, עם או בלי עיקרון הרצף וזה

עכשיו כן. ממש. היא באמת הפכה לתינוקת מתנה. אמנם עדיין לא כל כך מאמינה בשינה אבל סקרנית וחיונית ושובבית ומתקשרת וחייכנית ופתוחה לעולם. טוב, אני יכולה להישפך עוד ועוד. היא פשוט משגעת!

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

איזה יופי, טפו טפו טפו
שמחה בשבילכם !!! עברתם דרך ארוכה עד שהיא הגיעה אליכם...
נשמעת באמת מתוקה לאללה

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אוף היום קמתי מבואסת... עייפה. בא לי הפסקה מהמתוק שלי ואין !!!
מקסימום ההפסקה היא שהוא ישן עליי במנשא תוך כדי שאני זזה כל הזמן...

ואני לא ישנה טוב... חלק מהלילות אפילו לא בגלל ההנקה וההתעוררויות של הקטן אלא בגלל היתושים
ובגלל שאני לא מצליחה להירדם

[תפילה_לאם]

חלק מהלילות אפילו לא בגלל ההנקה וההתעוררויות של הקטן אלא בגלל היתושים
אוך, זה מה שהיה לי הלילה: התעוררתי כשהתעוררה במיטתה בחדר הילדים. הבאתי אליי. הינקתי בשכיבה והתנמנמתי, אבל היא ינקה, התנתקה, התעוררה, התחברה, השתעלה והתנתקה וכו'. בסוף הקיאה מרוב שיעולים. קמתי, שטפתי אותה קצת והחלפתי לה חולצה, ניגבתי איכשהו את המיטה שלי, והתהפכתי אתה לקצה השני, ואז עוד הטרידו אותי יתושים למרות ההתמרחות תכשיר דוחה יתושים.
באמת מעצבן ומעייף, אבל זה עובר...
@}

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אוך, זה מה שהיה לי הלילה
באמת לילה קשה !!!
מנסה לזכור שזה עובר ואולי עוד אתגעגע לתקופה הזו...
אבל כרגע קשה להאמין

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

טוב לשמוע תיאור של לילה אמיתי של מישהי עם תינוק/ת...
כי איכשהו תמיד שומעים שלא ישנים בלילה אבל לא ברור מה בדיוק קורה (חוץ מהנקה)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אנחנו בירושלים

עכשיו קצת מסדרים...
אני מנסה להתרגל מחדש לבית, תמיד הייתי מאוד קשורה אליו אבל יש לי קצת טראומה נראה לי מהימים הראשונים אחרי הלידה
שהיה לי נורא קשה כאן
ואני מנסה להזכר מחדש שזה הבית שלי שאני כל כך אוהבת.

חוצמזה, הכל די מבולגן ואני לא יודעת מאיפה להתחיל לארגן
צריכה לזכור שייקח זמן עד שהכל יתארגן וזה בסדר.

היה קשה להפרד מההורים, היה לי עצוב, הרגשתי שלא הצלחתי להודות להם מספיק על כל העזרה
המילים עמדו לי על קצה הלשון אבל היה לי ממש מחסום ולא הצלחתי להגיד את מה שרציתי
וניסיתי במשך כל היום אתמול למצוא רגע להגיד להורים תודה על כל העזרה וההשקעה והתמיכה ולאמא שלי על כל הבישולים
והיו רגעים מתאימים בול ופשוט לא הצלחתי...
חשבתי לכתוב להם מכתב אבל גם זה לא נראה לי מתאים.

נסעתי בתחושה קשה... שהרבה פצעים עם ההורים נפתחו ולא נסגרו

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יו
שיהיה בקלות ובכיף לכולכם
תתאחדו כמשפחה ותפגשו כל יום
את נשמעת לי קצת במצב רוח ירוד וזה לגמרי מובן. אבל בעיניי זה לאט לאט יעבור ואת תראי כמה שזה נוח יותר בבית שלך ובעצמאות שלך. ואם לא, אז אפשר לחזור או לפחות לבקר לפרקי זמן ארוכים ארוכים.
ותודה תמיד אפשר לומר, אף פעם לא מאוחר. בודאי לא כשהם הרי ימשיכו לבקר קצת ולעזור כמו שכתבת פעם. יהיו עוד הרבה הזדמנויות מתאימות.
ופצעים פתוחים מול ההורים-זה לא קל, וזה קורה הרבה בעיקר כשנולדים ילדים. אבל לפעמים זה גם מה שעוזר קצת לסגור אותם, או להשלים איתם...

חיבוק
והמון בהצלחה לך/לכם

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב לשמוע תיאור של לילה אמיתי של מישהי עם תינוק/ת...
אם זה עשה לך טוב התיאור הזה, כדאי לך לקרוא בדף של תפילה תפילת הדרך מההתחלה יש שם המון תיאורים, וכמה שזו ילדה ששית שלה עדיין היא לא ידעה לקרוא אותה ועדיין הכל לקח זמן, ועדיין היא לא ישנה והמון שאלות ותהיות.
בכלל,יש פה מלא דפים עם המוני תיאורים של אמהות עם תינוקות וכמה שלא הכל זורם בקלי קלות

[תפילה_לאם]

_חוצמזה, הכל די מבולגן ואני לא יודעת מאיפה להתחיל לארגן
צריכה לזכור שייקח זמן עד שהכל יתארגן וזה בסדר._
קחי בחשבון שסדרים מסוימים יתאימו לך פחות עכשיו, ועם הזמן תלמדי מה החדשים שנוחים לך, וגם זה כמובן דינמי.
<מרגישה שכותבת קצת קלישאי, אבל זה באמת די ככה... >

חשבתי לכתוב להם מכתב אבל גם זה לא נראה לי מתאים.
דווקא נראה לי מתאים ויפה. הרי מכתב נשאר ומילים מעופפות.
ובכל זאת, תוכלי גם להודות להם שוב בע"פ. ואני בטוחה שבעז"ה הם ייתנו לך עוד ועוד סיבות להודות להם גם בהמשך גידול הנכד שלהם. @} (וייתנו לך גם עוד הרבה פצעים עם ההורים נפתחו ולא נסגרו ...)

ומצטרפת למה שכתבה אורי, ורק עכשיו קראתי.
תיהנו בבית!
שבת שלום וחג שמח!

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה רבה !
אתן מתוקות @} ומעודדות
אתמול היה יום קשה של הסתגלות ובאמת הייתי במצב רוח מאוד ירוד ואפילו החלטתי שיש לי דיכאון אחרי לידה
היום יותר טוב, אבל אני עדיין עם יד על הדופק לגבי הדיכאון
הצלחנו ללמוד להשתמש במנשא החדש (יד שניה) שקנינו וגם בן זוגי יכול להשתמש בו והיום הוא כבר יצא עם הקטן פעמיים והיה מעולה
זה מנשא צד עם טבעות, עדיין יש מה ללמוד קצת ניואנסים אבל סה"כ הוא נוח והכי חשוב שבן זוגי יכול לעזור לי ממש עם הרדמה עכשיו
והוא גם מאוד נהנה עם המנשא לעומת העגלה ובכלל, כיף לו להיות צמוד לתינוק

היה לילה קצת קשה וגם מאכזב, יש לנו עריסה שכורה שבן זוגי הוריד לה דופן והפך אותה למיטת תינוק מתחברת,
והייתי בטוחה שאני אצליח להניק כשהוא שוכב בעריסה ואז להתרחק ולהשאיר אותו לישון שם, אבל זה לא עבד,
העריסה קטנה וכדי להניק אני צריכה ממש להיצמד לקצה המיטה ולהצמיד את הקטנצ'יק אליי ויוצא שהוא שוכב על התפר בדיוק וזה לא נוח
אז ניסיתי להיכנס לעריסה באלכסון איכשהו והיה נורא לא נוח
אז כל הלילה הסתבכתי עם זה והייתי עייפה נורא... ובסוף בן זוגי הלך לישון בסלון כדי שיהיה לי נוח פשוט להיות עם הקטן במיטה הזוגית
ובאמת נהיה יותר נוח אבל הייתי עצובה, כי עד שחזרתי הביתה בסוף הוא ישן בסלון ? לא רוצה...
טוב, בתחילת הלילה היו כמה שעות שכן ישנו טוב ביחד והקטן בעריסה שלו והיה כיף אז אני מודה לאל על זה.

שינוי מצב רוח ממש - בבוקר נהייתי אופטימית ואפילו הקדשתי 10 דק לניקיון יסודי של הכיור (אני פליי ליידי וותיקה )
ואז שוב בדיכאון ואז שוב אופטימית ואז שוב בחרדות וכו' וכו'

תודה שאתן קוראות ומגיבות !

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אה ואני כזאת מגושמת בלהעביר אותו כשהוא ישן מהידיים שלי למיטה !
זה ממש כישלון כמעט בכל העברה...
נגיד, אני יושבת על הספה, מניקה, הוא נרדם די חזק ואז די קשה לי לקום איתו בידיים
אולי הוא מרגיש את המאמץ, ואת התנודה...
וכשאני מניחה אותו במיטה זה יוצא כזה עקום ולא נוח

גם בלילה כשאני רוצה להזיז אותו יותר לכיוון הקיר למשל, הוא שוכב על מגבת וחיתול בד ואני מושכת את המגבת והוא מיד מרגיש ונבהל

אוף איך עושים את זה? יש טריקים ?


עכשיו דיברתי עם אמא שלי בטלפון,
המרחק עוזר ! מיד המתח הופחת , כולם מתגעגעים והאווירה קצת יותר נעימה

[שחף_בז*]

מזל טוב על החזרה הביתה!
אני מבין שבעלך לא יכול לעזור כמו ההורים, אבל אני מקווה שזה יהיה לכם טוב.
זה שהוא מרדים במנשא ונהנה מזה זו ברכה ענקית.
לנו יש תינוקת שמעולם לא ישנה טוב, אז יש גם קצת טריקים, אני אנסה לכתוב את הרלוונטיים לחודשים הראשונים:
1) אבא-שופל: אבא (השמועות אומרות שגם אמהות יכולות) מחזיק מרפקים ב90 מעלות, זרועות מקבילות כמו מלגזה, מכניס יד אחת תחת האגן ויד אחת מתחת לכתפיים-צוואר-ראש, מרים את הגוזל ומעביר למיטה.
2) הסנדביץ: זוגלסקי הולך לישון ויצטרך לעבור? עדיף על שמיכה דקה ומעליו שמיכה דקה. עם כל הכבוד לחום, כשעטופים ישנים יותר טוב. ואז כשעוברים, עוברים עם כל הסט. ככה השינוי בתחושה פחות גדול והסיכוי להתעוררות יורד. נרדם עלייך? שימי עליו שמיכה וחכי קצת שתתחמם ושיתרגל אליה ואז תוכלי להעביר אותו עם השמיכה.
3) מהמנשא למיטה עם תינוק העומד על המשמר: נרדם במנשא? יופי. לפחות עוד חמש דקות להעמקת השינה (אמרו לי שעדיף 15) ואז לאופרציה:
א) אמא מפנה את חלק המיטה שצמוד לעריסה המחוברת.
ב) שם כמה כריות להגבההת הראש והכתפיים שלי.
ג) מתיישב בקצה המיטה ומשחרר את המנשא (עדיין לא מוריד, כדי לא לשנות לגוזלסקי את הסביבה)
ד) נשכב אחורה על הגב ודוחף את עצמי מעלה לכריות.
ה) נח קצת, מוריד את המנשא ומכסה את גוזלסקי בשמיכת תינוק.
ו) כשברור שגוזלסקי נרגע מדריכותו וישן שוב עמוק יחסית, מעביר מבטן על בטן של אבא לשכיבה על הבטן במיטתו.
4) תשכח מזה: נניח שגוזלסקי מתעורר לו אחרי העברה. לאלאלאלא! כף יד חמה על הגב או על החזה, מגע נוכח, ולחישה חזקה מאוד של שששששששששששששש

בטח שכחתי המון.
אני מקווה שמשהו יעזור.
האחרון יהיה מאוד שימושי אם יעבוד לך.

זה שחזרת הביתה, זה נהדר בעיני וגם חשוב מאוד לקשרים בתוך המשפחה.
אנחנו פה ושם נותנים יום חופש להורה טרוט במיוחד לישון במיטה נפרדת, אבל זה רק כשממש כמעט קורסים.
יש לנו מחשבות על מיטה גדולה יותר, כי למרות כוונותינו הכנות, הוד פספוסוטה מגיעה לישון בינינו כמעט כל לילה ולבזים שהם הורים הסידור הזה צפוף.

[אישה_במסע*]

בתור לא אמא אין לי שום עצות מועילות, אז אני רק אגיד שאני קוראת, גם כשאין לי משהו חכם לומר @}

[רק_מה*]

רק מציינת שיש "ז'אנרים" של תינוקות שפשוט מסרבים לישון לא על אמא, ומאוד מודעים...

עיטוף אכן עוזר.

מהניסיון שלי תינוקות מרגישים היטב מאמץ לחץ וחשש

להניח ולהיצמד לדקה שתיים עוזר. (הם צריכים את הרצף של הגוף/תחושת הנשימות/ חום).

בעניין המגבת וכו'- בעיניי עדיף להחזיק אותו עם המגבת ומעט להזיז. בנותיי העדיפו מגע חזק ובטוח (מהסוג ה"עוטף").

בקשר לסלון- - והשינה, (והדיכאון): עם הגדולה היא היתה באמצע. אם תינוק קרוב לקיר אפשר לדחוף כרית הנקה/ משהו מגולגל לאורכו, באמצע האמא וככה כולם מרוויחים (או מפסידים. אבל לפחות ביחד).

אנחנו לא דוגלים במדיניות הגליה, גם לי קשה עם זה א-בל:

רצוי לשנן את מנטרה של האימהות-הראשונית. מה שקורה בשנה ראשונה, לא קורה עד סוף החיים. ובפאראפרזה: מה שקורה הלילה/השבוע לא בהכרח יקרה מחר/עוד שבועיים.

ולכן. לאהוב את היצור הדינאמי הקטן וכל פעם שהדיכאון האיום הזה של: "מה? זהו? אין יותר סקס/שינה/חולצות עם ריח של כביסה ולא ריח של חלב/ השלימי את החסר ?????"
לחייך. לברך על המצב של עכשיו, ולשנן לשנן לשנן שהכל משתנה. ועוד שנתיים בכלל לא תניקי (טוב אולי רק קצת. אולי תינוק חדש) אז נו. גם זה יעבור

וואו. רצה לנקות את הכיור!!!

[רק_מה*]

וגם לשם הרדמות ביום: להניק במנשא וכך להמשיך להיות בתזוזה.
או להניק ולהשתמש בעגלה עם אמבטיה בבית כמיטת-יום. תנועה עוזרת לרצף שינה לפעמים (נענוע).

[מיכל_בז*]

עלמה ישנה רק על גוף חם במשך היום עד גיל 4 חודשים! היה שלב שהגוף החם היה חייב גם להיות התנועה, זה היה מעייף!
וזה עבר. עבר עבר עבר. היא עדיין ישנה רע מאוד, אבל, ברוך השם, ישנה במיטה או בעגלה. כך שאת ה40 דקות שהיא ישנה באמת יש לי בשביל עצמי.

אורי כתבה מתישהו ואני ממש זוכרת את זה שבשבילה זה שהקטנה צריכה פחות שעות שינה כי היא גדלה זאת הקלה עצומה. גם בשבילנו זה כך ומסתמן שאולי גם בשבילך.
יש תינוקות ישנים ואז, כשהם נפתחים לעולם ומתחילים לישון פחות, זה קשה. הורים לתינוקות מהסוג המתקשה לישון מברכים על כל שעת שינה שכבר לא נחוצה. לפחות אני.

ובעניין הדכאון ושזה עובר: פשוט ממש אין פרספקטיבה בהתחלה. את חייבת להכריח את עצמך לדמיין איזו פרספקטיבה כדי לשמור על שפיות.
עלמה הייתה התינוקת הכי קשה בעולם, כזאת שמפחידה סבתות, שכל פעם שעזבתי אותה ידעתי שאחזור לבכי נורא, שלא ישנה אלא עליי. תינוקת סובלת וזקוקה.

ועכשיו, היא כל כך כיפית. ברור שלא כל הזמן, יש שיניים ומחלות ועדיין היא עייפה לעיתים קרובות, אבל כשאני משווה את זה לעבר... ואוו! פשוט אין מה להשוות.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה רבה !!
שחף, אתמול בלילה הצלחתי פעמיים להעביר מהמיטה שלנו לעריסה הצמודה
עצותייך מעולות נמשיך לנסות.

רק מה , אני באמת מזכירה לעצמי שיעבור ושישתנה ושישתפר... הנה כבר הלילה ישנו ביחד כולנו ואפילו היו כמה שעות שהוא היה בעריסה ואנחנו במיטה שלנו
אבל עוד שנתיים ? זה עוד מלאאאאאאאאא זמן
בעגלה הוא לא כל כך אוהב אבל מסתמן שאת הטרמפולינה הוא באמת אוהב (בלי להפעיל את הרטט...) ואני כן אשתמש בה.
מה שכן בשניה שהוא מקטר אני מוציאה אותו, כדי שיהיו לו רק חוויות טובות משם (ומהעגלה כנ"ל) ואז בתקווה הוא ימשיך לאהוב להיות בה עוד תקופה


מיכל, משעשע שעלמה הפחידה סבתות
ונכון, 40 דקות לעצמך זה פתאום המון המון זמן?
לא כל כך הבנתי למה פחות שעות שינה לתינוק זה מעודד?
שצריך פחות להתעסק בלהרדים ?

היי אישה במסע , תודה, כיף לדעת שקוראים @}

=====
זהו, היום הראשון שאני בבית מהבוקר, בן הזוג יצא לעבודה (מצחיק שכמוהו, הוא שם לעצמו שעון מעורר לבוקר. לא הזדקק לו )
שתי חברות יבואו אחת אחרי השניה...
וכרגע הקטן ישן במנשא, מכונת הכביסה פועלת (אני הפעלתי), הבית די מסודר ואני אוכלת לחם עם חמאת בוטנים.
אידיליה

[גוונים*]

ואני כן אשתמש בה.
מה רע בטרמפולינה לפרקי זמן קצרים?
מזכירה לך לא להקשות על עצמך עם יותר מדי אידיאולוגיות בשלב זה (בשביל זה יש ילד שני, שלישי וכו':-) ) גם לנו לא היתה בהתחלה טרמפולינה, לא ברור אפילו למה כי לא היתה לי עמדה עקרונית נגד. ואח"כ הגיעה איזה טרמפולינה מחברה וואולה זה היה ממש טוב לתקופה מסוימת. היא ממש אהבה לשבת שם ולהשקיף על העולם ועל אמא רוחצת כלים.
בחיים לא השארתי אותה שם יותר מדי זמן וסך הכל נראה לי פתרון מעולה לזמנים מסוימים.

זהו, היום הראשון שאני בבית מהבוקר
איך היה המשך היום?

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי גוונים,
האמת שאין משהו רע בטרמפולינה לקצת זמן, הוא מחבב אותה ואם הוא לא מבסוט אני ישר מוציאה אותו.
זה באמת קטע כזה ששמעתי שטרמפולינה זה "לא טוב"... אין לי יותר מדי ביסוס אז את צודקת, צריך להשתמש במה שעוזר וזהו

בסוף היו אצלי 3 חברות אחת אחרי השניה ככה שלא הייתי לבד כמעט בכלל, רק שעתיים בבוקר עם התינוק במנשא וקצת הנקה וזהו,
היה ממש נחמד וזמן איכות עם החברות, בן הזוג חזר כשהחברה השלישית עוד הייתה פה...
סה"כ טיפלתי בתינוק לבד גם כשהחברות היו אז זה עודד אותי שאם הן לא היו הייתי גם מסתדרת.
הן קצת החזיקו אותו לכמה דקות כל פעם אבל אם לא היו אז הייתי אולי משתמשת יותר בטרמפולינה אבל זהו.

וגם ישנתי יותר טוב כי סוף סוף כיביתי את הנורת לילה המעצבנת...
אני צריכה קצת אור כדי להתחיל את ההנקה ולהציץ על התינוק אבל יצא שמאז הלידה ישנתי עם אור בחדר כל הזמן
וזה ממש גרוע וכנראה אחראי במידה רבה על נדודי השינה שלי
(חשבתי שזה מציק אבל לא כזה משפיע אבל עובדה שהיום הצלחתי להירדם הרבה יותר טוב)

היום אני לבד, אבל בן הזוג כנראה יקפוץ הבייתה לאכול צהריים

מתחילה קצת לחשוב על כיוונים לעשייה וימים יותר פעילים, אני צריכה אבל עוד איזה מנשא
יש לי מנשא צד עכשיו והוא מהיר לתפעול אבל משהו לא מסתדר לי בו, והוא גם לא מתאים לימים ארוכים

[רסיסים_של_אור*]

מרגש לקרוא אותך ועל ההתחלה בירושלים.
שמה בשבילכם שחזרתם הביתה. זוכרת כמה חחשת מזה, כמה היית עסוקה איך תעשי את זה והנה את כבר שם. מתמודדת, לאט לאט, מעיזה ומפתחת מיומנויות חדשות !!!

אני תמיד שמחתי להעזר במושב כלשהו בבית שבו אפשר היה להניח את התינוק לכמה רגעים כשהידיים שלי עסוקות והוא לא במנשא.

כמו שאמרו מעליי, אידיאולוגיות יפות לספרים תיאורטיים, את חיה את החיים שלך ושלכם, מצאי את ההתאמות שנכונות לך בלי כל הרעש הזה של דעות של אחרים (אני כמובן חכמה בלהגיד ומנסה להשתפר בליישם... )

[תפילה_לאם]

והנה את כבר שם. מתמודדת, לאט לאט, מעיזה ומפתחת מיומנויות חדשות !!!

[אורי*]

אורי כתבה מתישהו ואני ממש זוכרת את זה שבשבילה זה שהקטנה צריכה פחות שעות שינה כי היא גדלה זאת הקלה עצומה
העניין אצלי לפחות היה, שכאשר היא היתה ערה היא היתה די חיובית ונעימה, ולא היתה מוכרחה להיות בידים שלי כל הזמן (היתה בטרמפולינה, שעקרונית אני די נגדה,אבל במצב הכנראה ריפלוקס שהיה לנו, ובמצב הלא-נושמת שאני הייתי אז, זה בהחלט היה עדיף). כך קרה מצב שכשהיתה ישנה היתה חייבת להיות צמודה אליי,אחרת היא מתעוררת. וכשהיתה ערה היתה יכולה להסתכל עליי ממקומה בחביבות תוך כדי שאני עושה דברים (כביסה, הכנת אוכל, אכילה ממש-יותר כיף לעשות את זה בידים פנויות). מאוד מאוד שונה מהאחים שלה,אבל כך היה.
אבל, אם היא היתה ערה אחרי שלא ישנה מספיק אז היא לא היתה חיובית ונעימה כלל. אז היה צריך להשקיע בשינה שלה כל הזמן.
אז יצא שככל שמשכי הזמן של הערות התארכו, לי היה קל יותר. בזמנו אני זוכרת שבבקרים חלק מהזמן אני נכנסתי לישון איתה במיטה ואז היא היתה צמודה אליי והצליחה לישון יופי, וגם אני ישנתי יופי. וחלק מהזמן פשוט הייתי יושבת איתה בידים מול המחשב. לפעמים הייתי מנסה לעשות איתה דברים שהייתי חייבת והיא היתה במנשא,אבל מכיוון שהיה לי קשה והיא היתה נורא כבדה כבר מגיל מאוד צעיר,אז לא עשיתי הרבה באופן כללי.

לגבי הטרמפולינה
אני כן רוצה לומר למה השמועות עליה הן כאלה לי מה שאני זוכרת.
לא נראה לי שזה גרוע להשתמש בזה במידה, רק שלא יהפוך להיות המקום העיקרי של התינוק (לא נראה לי בכלל שזה מה שאת עושה). זה ההסבר שאני זוכרת.
המנח בטרמפולינה (גם בסלקל,אגב) גורם לכך שהגב יהיה כפוף ובית החזה סגור מעט כך שאין לו מספיק לאן להתרחב. יש איזה משהו גם עם מיקום הסנטר שאני לא זוכרת בדיוק. ובעצם המנח הזה דומה מבחינות מסויימות לשכיבה על הגב, שבה שרירי הבטן מופעלים חזק (הבעיטות של הרגליים) ושרירי הגב והצואר כמעט ולא מופעלים. אני חושבת גם שהמנח הזה מפעיל לחץ על עמוד השדרה באותו המקום כל הזמן.
ממש אחרי האוכל,אם לא מרימים את התינוק, זה המקום יחסית הכי טוב כי פחות פולטים שם. התינוק עצמו מרוצה שם יותר מאשר על הגב או על הבטן כי הוא יכול לראות אותך. כך שלדעתי פשוט תגווני, לפעמים תניחי בטרמפולינה, לפעמים תניחי על הגב,לפעמים תניחי על הבטן, הרבה בידים (הוא לא נותן לך הרבה ברירות הרי), הסך הכל הכללי יהיה מאוזן.

לגבי עוד מנשא, תבררי על מנשאים סיניים, יכול להיות נוח לזמן ארוך של נשיאה.
בהצלחה!!
את נראית לי בסדר.
עליות ומורדות יהיו, מן הסתם

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה, אני שמחה שאני נשמעת יותר טוב כי זה באמת מה שאני מרגישה (היום )
היום גם ביקרה חברה והיה ממש נחמד
אני אוהבת את החברות שלי !

אורי, זהו, זכרתי שמשהו במנח לא טוב. לעומת הסלקל זה נראה יותר טוב כי הוא הרבה פחות מכווצ'ץ' בפנים
בסלקל זה ממש נראה נוראי.
מיקום הסנטר זה שהסנטר ממש צמוד לבית החזה ויכול להיות קשיי נשימה (ככה זה ממש נראה בסלקל)

אני תמיד שמחתי להעזר במושב כלשהו בבית שבו אפשר היה להניח את התינוק לכמה רגעים כשהידיים שלי עסוקות והוא לא במנשא.
בדיוק.
אני חושבת לקנות פאזל רצפה כזה רך...

והוא אכן רב היום בידיים, במנשא או יונק (על הבטן)

אתמול עשה פיפי בכיור פתחתי את החיתול וראיתי שהבולבול במצב היכון לפיפי אז לקחתי והוא עשה
היום דקה אחרי החלפת החיתול הוא התחיל לעשות קקי והסתבכתי עם להוריד את החיתול מהר וכו' אז עשה כבר בחיתול
ואז פיפי בכיור בזמן ששטפתי לו את הטוסיק.
אבל אני מתחילה בצעדים קטנטנים לנסות את זה. ובאמת חבל לי על החיתולים...

יש לי עוד כמה חבילות מגבונים אז אולי אני שמה לעצמי מטרה קטנטנה לארגן מגבונים רב פעמיים ממגבת ישנה + נוזל טבעי
יש את האופציה של לשים אותם בכלי עם תמיסה שאני אכין (מים וקצת שמן וטיפת לוונדר, צריכה לקרוא עוד על לוונדר לוודא שזה בטיחותי)
או להכין את התמיסה בבקבוק של סבון נוזלי וכל פעם להרטיב את המגבון לפני השימוש.

אורי, אני מבררת על מנשא סיני או אתיופי, יש לי הרגשה שזה יתאים לי. חמותי תופרת טוב ומקסימום אבקש ממנה
ומחכה לקבל מנשא בד ארוג 5 מטר שהזמנתי...

[רסיסים_של_אור*]

ואו, את נשמעת כזו באופנית

[תפילה_לאם]

אז אולי אני שמה לעצמי מטרה קטנטנה לארגן מגבונים רב פעמיים ממגבת ישנה + נוזל טבעי
טוב שכתבת "אולי", כי אני חשבתי כשהיא הייתה בערך בגילו לחתוך חיתולי פלאנל חסרי שימוש למעין רפידות פנים-חיתוליות למקרה של חיתולים שיוצאים נקיים מלבד כתמוני קקי.
ועד עכשיו (שנה לאחר מכן) לא הגעתי לזה...

[גוונים*]

ואו, את נשמעת כזו באופנית
זה גם מה שאני חשבתי
אני בשלב הזה לא יכולתי לחשוב על לפשפש בכיור, או להכין מגבונים רב פעמיים, הייתי לגמרי בשלבים ראשוניים של ללמוד להתמודד עם קקי והחלפות (האמת, היה המון קקי בשלב ההוא, המון המון!) ותפעול תינוקת באופן כללי.

את נראית לי בסדר. פלוס פלוס

אבל חשוב לזכור ש עליות ומורדות יהיו, מן הסתם
בעיקר חשוב לזכור שיהיו מורדות... וימים קשים יותר וימים קשים מאוד
(וגם הרבה כיף:-) )

[שחף_בז*]

אבל, אם היא היתה ערה אחרי שלא ישנה מספיק אז היא לא היתה חיובית ונעימה כלל. אז היה צריך להשקיע בשינה שלה כל הזמן.
אני כל כך מזדהה.


שחף, אתמול בלילה הצלחתי פעמיים להעביר מהמיטה שלנו לעריסה הצמודה

יששששששששש

לגבי פישפושים, אני אחפור קצת בתקווה שמשהו יתאים ויעזור לך.
כיוון שאני פשפש הבית ואני נמצא רק בקצוות של היום ובאמת היתה לנו פה מלחמת השרדות גדולה, אני פשוט החלטתי להציע כשאני מחליף חיתול. לקחת לכיור, להחזיק את הצפרדע הקטנה ולשאול אותה אם יש לה פיפי ואם יש לה קקי וגם לעשות צליל כזה של אווווו (שורוק). כשהיא עושה פיפי אני אומר לה שהיא עושה פיפי וכנ"ל קקי. וגם אומר לה כל הכבוד.
מה שעוזר פה זה ניגוב של הטוסיק עם מגבון לח. זה מעיר את המערכת. גם אפשר לתת משהו להחזיק לשחק איתו בפה. לפעמים לועסים את האצבע של אבא.
ככה יוצא שכמעט כמעט כל בוקר יש לנו קקי בכיור, וזה יותר נחמד לכולם מקקי בחיתול מרוח על הכל. וזהו.
אני לא יכול לומר בשום אופן שאני יודע מתי היא צריכה פיפי ולא פעם אני מפספס קקי אפילו אם אני עם עלמה, אבל כאן מצאתי כמה נקודות אחיזה.
הרבה פעמים עלמה היתה אוכלת רק קצת מהבקבוק ולא רוצה יותר. היא רק רצתה להעיר את המערכת ולעשות קקי.
ולפעמים, תוך כדי אוכל היא מפליצה עלי עד שאני חושב שהנה, פספסתי ואני תיכף אצטרך לנקות אותה. (תקף יותר אחרי שהגזים מאחורייך)
ואז מסתבר שאין בחיתול כלום, אבל אני נלך רגע לכיור, אז יש על מה לדבר...
תנוחת הפישפוש באופן מפתיע היא התנוחה שבה עלמה הכי רגועה מלבד במנשא.

אני לא מנסה יותר פשוט בגלל שיקולי אנרגיה. אני עייף ומותח את השמיכה לכל הכיוונים וזה בסדר מבחינתי שהיא לא מכסה את התחום הזה עד כדי "בלי חיתולים עם אבא בבית".

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

ואו, את נשמעת כזו באופנית
חיחי תודה ברור שאני לא בדיוק, וכנראה שאין דבר כזה
אבל זה כן משמח לשמוע

גוונים, אני רק חושבת בכיוון, עוד לא עושה
השתפרתי מאוד עם שטיפת הקקי בכיור אז זה נותן לי ביטחון (ותודה ליוטיוב)
והאמת שאין כזה הרבה קקי אז אולי בגלל זה יותר קל לי... רק פעם ביום-יומיים

טוב שכתבת "אולי"
כן אני לגמרי מודעת לזה שאולי אני לא אספיק וזה בסדר...
בכלל לגבי כל הדברים ש"לא מגיעים אליהם", הרבה פעמים דברים כאלו יושבים לי איפשהו ומכבידים נפשית...
ואני מבינה שעכשיו כמות הדברים האלו תגדל פלאים, אז אני אצטרך ללמוד לשחרר אותם לגמרי.
יש שיטת ניהול זמן בשם אוטופוקוס והיה שם עיקרון כזה של - אם יש משימות שיושבות ב to do list מלא מלא זמן בלי שעושים אותן,
אז צריך לחשוב טוב האם באמת הדבר הזה חשוב לי, ואם לא אז לשחרר, באמת, ולהחליט לא לעשות את זה.

[תפילה_לאם]

ואני מבינה שעכשיו כמות הדברים האלו תגדל פלאים
א-הה.

[אישה_במסע*]

אין אפשרות שלישית, של דברים שלא מכבידים נפשית, אלא פשוט נדחים לפרק זמן לא ידוע? קניתי תחבושות רב פעמיות יותר משש שנים אחרי ששמעתי עליהן לראשונה. זה לא הכביד עליי, זה פשוט נדחה לעתיד לא ידוע כלשהו.
זה לא למחוק מרשימת המטלות, אלא להעביר לרשימה אחרת, של דברים שנחמד שאעשה מתישהו בעתיד.
לא שחררתי והחלטתי לא לעשות את זה, אלא אמרתי לעצמי שכרגע זה לא מתאים ומסתדר עם החיים שלי, אז אני משחררת את הרעיון לעשות את זה בעתיד הנראה לעין, אבל לא מחליטה לא לעשות את זה.

בכלל, להחליט לא לעשות מרגיש לי סוגר אפשרויות.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

שחף, אתמול לא ראיתי את ההודעה שלך כשכתבתי וחבל כי היום בדיוק הוא בכה כשהחזקתי אותו מעל הכיור
אני מבינה שאני אצטרך להעסיק אותו איכשהו בזמן הזה, אבל בינתיים הוא עוד לא מתעניין בחפצים וזה...
אולי באמת לתת לו אצבע למצוץ (בעצם לא יודעת אם זה אפשרי טכנית עם ההחזקה שלי. ננסה)
אני חושבת שגם מדי פעם פיפי וקקי בכיור כמו שאתה עושה זה מעולה ובאמת יותר נעים גם לכם וגם לעלמה מלנקות קקי שנעשה בחיתול
ואם לא ילך לי אז בסדר, לא נורא.
אולי אפילו זה שאני אומרת לו "קקי" כשהוא עושה בחיתול זה גם נותן משהו...

רק דיברתי שאין הרבה קקי והיום כבר פעמיים

אישה במסע, אני אחשוב על מה שאת אומרת. זה אופציה שלישית טובה.
פשוט לפעמים אני רוצה הכל ועכשיו וקשה לי עם זה שאולי זה לא יקרה אף פעם.
רשימה אחרת, של דברים שנחמד שאעשה מתישהו בעתיד.
כן זה בהחלט רעיון טוב, רק אני צריכה קצת לעשות כוונון במוח שלי בשביל זה

לגבי להחליט לא לעשות - זו רק אחת האופציות, אפשר גם להגיע למסקנות למה המשימה הזו לא נעשתה זמן רב כל כך
ומשם לפעול הלאה.
אולי זה כבר לא רלוונטי, אולי יש דרך אחרת לעשות את זה שתהיה יותר קלה, אולי אפשר לבקש עזרה ממישהו אחר וכו'...

[תפילה_לאם]

זה לא למחוק מרשימת המטלות, אלא להעביר לרשימה אחרת, של דברים שנחמד שאעשה מתישהו בעתיד.

כך גם להכין שירון, לעצב אלבומים ועוד.

[אישה_במסע*]

_לגבי להחליט לא לעשות - זו רק אחת האופציות, אפשר גם להגיע למסקנות למה המשימה הזו לא נעשתה זמן רב כל כך
ומשם לפעול הלאה.
אולי זה כבר לא רלוונטי, אולי יש דרך אחרת לעשות את זה שתהיה יותר קלה, אולי אפשר לבקש עזרה ממישהו אחר וכו'..._

אלו בהחלט אפשרויות מוצלחות. אני מראש מחלקת את רשימת המטלות שלי לשניים, ולכן זו אחת מהאפשרויות שלי, ולדעתי היא אפשרות רלוונטית במיוחד במצבך כאמא.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

שלום, אני עוד פה
עוד מעט לולו בן 3 חודשים!

העניין החדש הוא שהוא יונק הרבה יותר מהר וקצר ! ואז הוא ער ומתעניין ומבסוט לרוב ואין לי מושג מה לעשות איתו ! זה מצחיק כי קודם פיללתי לזה שההנקות יהיו קצרות יותר
אבל עכשיו הוא רוצה לינוק ולהמשיך הלאה- אבל מה עושים ??? סתם בידיים הוא משתעמם נראה לי...
במנשא הוא מעדיף לישון וכשהוא מתעורר הוא מיד רוצה לצאת

אני אמורה סתם לצרף אותו לחיים שלי אבל איך?

התחלתי ב"סרגל מאמצים" (או סולם?)
לפני כמה ימים הלכתי איתו במנשא לסופר ורק קניתי לי פינוק קטן.

היום אחרי כמה ימים של בלבול ותחושת חוסר כיוון מוחלט החלטתי "פשוט לעשות את מה שאני אוהבת"
כמו שהומלץ בדף הנפלא פעילויות לתינוק בגיל חצי שנה שנה
אז שמתי אותו במנשא הנוח (שהגיע סוף סוף)
והלכתי לספריה, מרחק של כ-15 דקות הליכה
סה"כ היה מוצלח אבל בספריה הוא התעורר וקצת קיטר אז מהר מהר בחרתי ספרים והלכתי
וזה היה מה זה כבד וחם במנשא+תיק עם ערכת חיתולים וכו'

אני מרגישה שהימים מבולגנים, הבית מבולגן, בן זוגי עושה המון בערב ועדיין לא מגיעים לכל מה שרוצים
בקושי יש זמן זוגי ואני קולטת שאני מדברת בעיקר על ענייני תינוקיות ולא בא לי

דווקא חשבתי שכבר איכשהו מסתדר לי יותר טוב ושאני על איזה גל טוב
אבל אז שוב מין קפיצה ושינוי ואני לא יודעת איך לחיות עם תינוק...

[טלי_ב*]

קראתי פה עכשיו מלא ברצף. את נשמעת מקסימה והכל ילך וישתפר כל הזמן.

אבל אז שוב מין קפיצה ושינוי ואני לא יודעת איך לחיות עם תינוק
מזכיר לי שמישהי פעם אמרה לי - אם יש משהו עם התינוק שמפריע לך, חכי שבועיים, זה ישתנה (-:

שני רעיונות של אמא שלי האלופה - לגבי להעביר תינוק ישן, מלכתחילה להניק בישיבה במיטה (לסדר כריות שיהיה נוח, להחזיק קבוע בקבוק מים ליד, להביא איתך ספר/משהו). אז כשהוא נרדם את יכולה פשוט לנמנם כשהוא עלייך או להחליק אותו למיטה לידך. אני ממליצה גם להמשיך לנסות מדי פעם להניק בשכיבה, ככל שהם גדלים ויונקים יותר במיומנות זה נהיה יותר קל.
לגבי המגבונים, אמא שלי הכינה לי קופסאות עם תמיסה טבעית כלשהי ומגבות נייר חד פעמיות. זה קצת יותר מוצלח ממגבונים כי את יודעת מה יש בפנים, אבל בלי כביסות. פתרון ביניים שכזה.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

לא כתבתי פה הרבה זמן
קודם כל תודה טלי @} התחלתי להניק במיטה כשאני חושבת שהוא הולך להירדם בהנקה במהלך היום ולפעמים אני פשוט נרדמת איתו
אני מניקה בשכיבה וזה נפלא !
אני אשמח לשמוע מה היה בתמיסה הטבעית של המגבונים !
עשיתי צעד ראשון למגבונים - קניתי בחנות יד שניה ציפית גדולה וכבר כיבסתי אותה וגזרתי ריבוע ראשון (ואז גיליתי שזה בד כותנה מהסוג שמתפורר בקצוות...)

אמא של בן זוגי אמרה שהיא תשמח לקנות לנו חיתולים רב פעמיים, זה מאוד שימח אותי והפתיע לטובה כי אני יודעת שבדרך כלל הדור הזה שגידל תינוקות בחיתולי בד
לא ממש מבינים למה לטרוח אם יש פמפרס...
אז ייקח קצת זמן עד שהחיתולים יגיעו ובינתיים ממשיכים רגיל.
קצת פשפושים בכיור פה ושם...

יש לי הרבה מה לכתוב אבל האינטרנט כל הזמן נופל...
אז נקודות לפירוט אחר כך

• כמה שהוא חמוד
• התקדמתי בסולם המאמצים שלי של לצאת עם הקטן ואפילו הלכתי איתו להסתובב במדרחוב (ודיברו איתי מיסיונריות נוצריות אמריקאיות מתוקות כמו דבש באופן חשוד

ושמחתי שמישהו מדבר איתי ! עד שהן התחילו לשאול מה דעתי על ישו)

• תלינו כילה נגד יתושים שלא עוזרת כל כך
• ההורים שלי מעצבנים אותי, ממש ממש ממש.
• קנינו מנשא גב אתיופי במרכז הקליטה במבשרת וזה היה ממש מצחיק ומביך. בינתיים אני לא מסתדרת איתו אבל...
• בן זוגי מדהים ותומך וכיף
• אני קצת בודדה חלק מהימים אבל משום מה לא ממש בא לי ללכת למפגשי אימהות. מעדיפה את החברות הרגילות שלי אף על פי שאין להן ילדים...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

נהייתי קצת עצבנית לאחרונה,
אני תמיד הייתי רגישה לרעשים חזקים, כמו שיפוצים, קדיחות, בלנדר, אופנועים, צפירות של מכוניות...
אבל עכשיו זה יותר מעצבן אותי, במיוחד כשהשכן קודח כשאני ולולו ישנים צהריים או כשהוא ישן ויש לי זמן לעצמי
אני ממש מתכווצת ומקללת את יוצרי הרעש (בלב...). לא יפה אבל ככה זה

חוצמזה אני ממש מתלבטת על החיסונים, קראתי קצת וצפיתי ביחד עם בן הזוג בהרצאה של עמותת חסון
עכשיו אנחנו עוד יותר מבולבלים, כי יש דעות חזקות לכאן ולכאן
אני מנסה להקשיב ללב שלי ולהחליט אינטואיטיבית אבל יש לי המון פחדים ואני לא יודעת מה זה האינטואיציה ומה זה הפחד
היום היינו אצל הרופא לבדיקת התפתחות וכל אדם במרפאה הלחיץ אותי כי חשבתי שאולי הוא חולה במשהו
אני יודעת שגם אם הוא יחוסן הוא לא באמת לא יהיה חולה ולא יידבק אבל אני חושבת שבלי החיסונים אני מפחדת יותר
גם כי קראתי תיאורים של מחלות בדפים על החיסונים באתר...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

ראיתי סדרת ריאליטי בריטית והייתה שם "מאמנת הורים" כל כך מזוויעה שזה לא ייאמן
הסדרה לקחה 6 זוגות הורים טריים שהיו צריכים לבחור בדרך גידול תינוקות - הראשונה לפי שיטת שנות ה-50, השנייה ד"ר ספוק והשלידית עיקרון הרצף
זה בהחלט סיפק לי המון אפשרות להתעצבן וגם היה לי חבל על ההורים שהלכו עם המאמנת של שיטת שנות ה-50
האכלה כל 4 שעות, בין לבין התינוקות בגינה לבד לשם קבלת אוויר צח ולא לגשת אליהם בשום אופן גם אם הם בוכים
כדי ליצור שגרה קבועה וכדי שהתינוקות ידעו מי הבוס
ככה שכבר אחרי שבועיים ההורים יוצאים לדייט ומארחים מסיבה בערב, כי החיים לא אמורים להשתנות בגלל התינוק

[מיכל_בז*]

אני חיסנתי ולמרות שעלמה לא עברה אף אחד מהחיסונים טוב, אני לא מצטערת. אני גם אחסן את ילדיי העתידיים ואפילו אתחסן בעצמי לשעלת בהריון הבא.

לא הייתי כל כך פרו חיסונים לפני עלמה, אבל ברגע שילדתי, נראה לי פתאום לא הגיוני לא לחסן, בטח לא נגד מחלות מסכנות חיים.

מה שכן, לא חיסנתי נגד רוטה וגם על זה אני לא מתחרטת.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

מיכל, תודה, זה עוזר לי לשמוע דעות
למה לא רוטה ספציפית ?

[מיכל_בז*]

כי לעלמה היה ריפלוקס ושמעתי עדויות חוזרות ונשנות שהחיסון מחמיר את זה. גם ככה היא סבלה נורא.
בנוסף האחות בטיפת חלב די זרמה איתי ועזרה לי להרגיש שזאת לא טעות איומה.

[פלוני_אלמונית*]

אני עדיין לאט לאט מחסנת
בעקרון דחיתי את כל החיסונים קצת
גם אני לא חיסנתי רוטה (הרופאה אמרה לי שזה לא נראה לה הכרחי, למרות שהיא כן בעד חיסונים באופן כללי, אבל פרבנר אמרה שהיא מאוד ממליצה למשל), גם לא חיסנתי את הפוליו המוחלש של גיל שנה.
את כל השאר אני מחסנת לאט לאט
צהבת (שרוב התינוקות מקבלים בלידה) עוד לא חיסנתי אפילו פעם אחת.
אבעבועות אני עוד מתלבטת
אני די שלימה עם ההחלטה שלי. לדעתי אם לחסן אז כדאי לחסן בגיל קצת יותר מבוגר (הרגשתי יותר בטוח לעשות את זה כי היא היתה איתי בבית וינקה) ככה הגוף של התינוק חזק יותר לקבל ולהתמודד גם עם ההשפעות השליליות שיש לחיסונים (כבר לא שלוש, חמש קילו,אלא כפול מזה לפחות) והמערכת החיסונית גם יותר בשלה.
אני מבינה אותך זה לא קל בכלל להחליט החלטות כאלה, ולי היתה תקופה לא קלה שהרגשתי ממש מתלבטת ותחושה שכך או כך אני יכולה להזיק לילדה שלי (עם הגדולים פחות הייתי מודעת ויותר עשיתי לפי הספר, כמעט. לאף אחד לא נתתי רוטה למשל).
בסוף אני כן שלימה עם זה (איזה יופי לי לומר את זה, לא הייתי מספיק מודעת לזה. כבר שלוות הנפש היחסית הזו נותנת לי בטחון, ועוד מחשבות על תחומים אחרים בחיים... רגע של הרהורים..)

כך שלדעתי , קחי את הזמן להחליט, לא נורא אם תדחי חיסונים. אלא אם כן יש בסביבתך התפרצות של מחלה ואז את ממש מתלבטת באופן ממשי. כשתחליטי אז תחסני,תמיד אפשר לחסן (חוץ מרוטה)

בהצלחה

אורי

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה אורי
ההתלבטות באמת קשה...
אני רוצה לחכות אבל יש איזה ניתוח קטן שהתינוק יצטרך לעבור, אולי עוד כמה חודשים ואולי עוד שנה
וממה שהבנתי אבל לא ביררתי במדוייק כשעושים ניתוח רצוי שיהיה חיסון לטטנוס וצהבת (שלא חיסנתי בלידה)
יש גם התפרצות שעלת בירושלים...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

גאה להגיד שיצאתי היום לטיול עם המנשא האתיופי על הגב (והתינוק בפנים כמובן )
טיול של 5 דק
אני לא בטוחה שהמנשא מאוד נוח לי אבל הוא מאוד מאוד מהיר ללבישה ככה שתוך דקה התינוק כבר מאובטח על הגב
אז האימון איתו נותן לי קצת להתאמן על נשיאת גב ולקבל ביטחון
ואז אני אלמד קשירות איכותיות יותר עם המנשא הארוג, שלוקח קצת יותר זמן לקשור.

חוצמזה, הייתי בסופ"ש אצל ההורים בפעם הראשונה מאז החזרה לירושלים
והרגשתי ממש נוסטלגיה פתאום... קצת כמו שהרגשתי כשעברתי לגור עם בן הזוג, שפתאום יש לי בית משלי והבית של ההורים הוא כבר לא הבית שלי
אז עכשיו ההרגשה הזו התעצמה מאוד.
הפעם באמת יש לי בית משלי, ומשפחה קטנה משלי. והיה לי חמוץ-מתוק לחשוב על זה והייתי נורא רגשנית שם
נראה לי שקשה לי לנסח את ההרגשה... אבל זה ככה בקצרה.

וגם הצלחתי להגיד לאמא שלי שהתגעגעתי אליה ולחבק אותה. וזה משהו שלא מובן מאליו אצלי ואצל אמא שלי אז אני ממש שמחה
והיא אמרה לי שאני לא יודעת כמה היא שמחה לשמוע את זה.

@}

גם סבא וסבתא שלי היו ושמחו מאוד לפגוש את הפצפון ולראות כמה הוא גדל... חבל שהסופשבוע היה כל כך קצר והכל מהר מהר, לפגוש את המשפחה שלי ואת של בן זוגי
(מזל שבאוטו זה 15 דק' בין ההורים שלנו) והגיעו גם בנות הדודות מהצד של בן זוגי והיה ממש כיף האינטרקציה שלהן עם התינוקי

אבל היה נורא עמוס להספיק לפגוש את כולם ולנסוע הלוך ושוב
וזה גרם לי לחשוב שאני רוצה לעבור לגור יותר קרוב.
מצד שני כשההורים שלי ביקרו פה לפני שבועיים הם כל כך שיגעו אותי עם התערבות שתלטנית שאמרתי לבן זוגי שחייבים למצוא דירה יותר רחוקה...
אז לא יודעת.

וצפוף לי בדירה.
בן הזוג הפרקטי והחמוד שלי כל הזמן מציע פתרונות אחסון ולהזיז מדפים מפה לשם ולתלות ווים וכאלה, וההצעות שלו טובות אבל אני כל הזמן דוחה אותן
יש בינינו פער בתפיסה של הצפיפות - מבחינתו צריך ליעל אחסון
מבחינתי חסר לי פשוט שטח רצפה. אין לנו שטיח לשכב עליו וזה חסר לי מאוד.
בא לי לעשות יוגה, אני שוכבת על הרצפה, מושיטה יד הצידה - פוגעת בספה, מושיטה רגל - פוגעת בשידה
ולכן פתרונות אחסון אומנם יעזרו אבל לא יוסיפו רצפה.
ואין רהיטים שאפשר להיפטר מהם... יש לנו ספה בסלון שהיא מאוד שימושית... שולחן מחשב, שולחן אוכל, שולחן החתלה.
כל זה בסלון פיצקי.
מצד שני אין לי כח לארוז ולכל הבלאגן של המעבר וזה כשאין לי כמעט זמן גם ככה
מצד שלישי כשהקטני יתחיל לזחול יהיה לו צפוף ואני לא יודעת איך נארגן את הדירה

[גוונים*]

ניחוח, אמרת שעוזר לך לשמוע דעות לגבי החיסונים, מקווה שעדיין רלוונטי.
אני גם נורא נורא התלבטתי. האיש בגדול בעד.
בסוף חיסנו הכל עד כה, חוץ מרוטה והתגבור של הפוליו לא זוכרת איך זה נקרא.
אחרי המון התלבטויות הצלחתי לנסח לעצמי את העמדה שלי פחות או יותר. לחסן חיסונים נגד מחלות קשות ומסכנות חיים ובעיקר אם תופעות הלוואי שלהם לא קשות. לגבי חיסונים למחלות פחות קשות, לבחון כל מקרה לגופו.
בינתיים שלמה עם עצמי לא לחסן את הרוטה. וכמו שמיכל כתבה גם האחות אצלנו לגמרי לא עשתה מזה עניין אז הבנתי שאולי אני גם לא מאוד חריגה בזה. הבנתי שזה חיסון קשה, עם סיכוי גבוה לתופעות לוואי לא נעימות בכלל (כמו המחלה...) ובינתיים כשפיצק בבית ולא באה במגע עם המון ילדים ואין לה אחים שבאים במגע עם המון ילדים, נראה לי שהסיכוי שלה להידבק נמוך.
עכשיו אנחנו עומדים בפני החיסון הכי בעייתי מבחינתי, החיסון של גיל שנה נגד חזרת, חצבת, אדמת ואבעבועות רוח, לא זוכרת איך קוראים לו. חוץ מחצבת אלה מחלות ילדות שכולנו היינו חולים בהן. לא ברור לי למה צריך לעשות חיסון למחלות האלה מה גם שהבנתי שהוא חיסון קשה עם תופעות לוואי נפוצות יחסית. מצד שני חצבת זו מחלה שאולי כן כדאי לחסן נגדה וגם המחלות האלה, אם לא חולים בהן בילדות, יכולות להופיע בצורה הרבה יותר קשה. בגדול אני נוטה לא לחסן את החיסון הזה. האיש כן בעד. אז בינתיים אנחנו פשוט דוחים אותו עד שנחליט...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

גוונים תודה על הפירוט, בהחלט רלוונטי ועוזר!
@}

[רק_מה*]

הוא מושאל בהוד השרון איפשהו...

אבל כל דלי רחב/ גיגית פלסטיק יכולה לעבוד (גיגית עם תמיכה שלך, שימושי לאורך זמן. לנו הדלי הספיק בגודל עד 4 חודשים)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה על הטיפ רק מה
התינוקי שלנו די גדול כבר והוא עוד מעט בן 4 חודשים אז זה בטח יהיה קטן עליו
נסתכל מה יש בחנויות כלי בית

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

הימים עוברים והקטן נהיה יותר ארוך ושמנמן וזה נחמד
אני זוכרת שהתחלתי לקרוא מתישהו על מה עושים עם תינוק שלא אוהב עיסוי, זה היה עוד אצל ההורים והוא אז לא אהב להיות ערום
עכשיו הוא ממש אוהב, וגם נהנה מהעיסוי ומחבב יחסית את האמבטיה

אני משתפרת עם המנשא האתיופי ולמדתי גם כמה קשירות גב עם המנשא הארוך אבל זה עדיין לא הכי טוב.
אני רואה מלא מלא מלא סרטוני יוטיוב על קשירת מנשאים, זה עולם שלם ומגניב ממש. במיוחד של ה Woven wraps

הבית לא כזה מלוכלך ומבולגן כמו שחשבתי שיהיה...
אבל הצפיפות משגעת אותי.
ארגנתי לו מזרן יוגה מקופל מתחת לשולחן בסלון בתור משטח "פעילות"
מתחת לשולחן !
זה לא אידיאלי... אז באמצע הסלון במרווח הקטן שבין הספה לשולחן אוכל יש גם טרמפולינה וגם את המזרון הזה ...
חשבנו לעבור לשכונה מרוחקת יותר וזולה כמו גילה (מי שמכירה קצת את ירושלים, מי שלא - זה ממש הפריפריה של העיר. רחוק איזה 40 דק' באוטובוס ממרכז העיר איפה שאנחנו עכשיו)
וזו שכונת מגורים כזו, אין שם "בילויים". לא שפה יש הרבה
אבל לפחות אפשר ללכת ברגל לשוק, להסתובב קצת בחנויות במרכז העיר ולראות אנשים.
בגילה נראה לי שאין אף אחד בין 8-18, כולם בעבודה...
וגם יהיה לחברים קשה יותר לבקר. עכשיו אנחנו במיקום ממש מרכזי והרבה פעמים אנשים קופצים לבקר כי הם "בסביבה"
בגילה לא יהיה דבר כזה.

אני עצבנית על ההורים שלי שוב... לופים של עצבים ! נראה לי אני צריכה לקחת משהו מרגיע...
הם התעקשו לפני ואחרי הלידה ש"חייבים עגלה".
עכשיו היא עומדת באמצע המסדרון ולא משתמשים בה בכלל... וכשאני רוצה לסדר את המנשא מול המראה שבמסדרון העגלה מפריעה לי.
העיקר שכשההורים שלי היו פה, אמא שלי נתנה מלא הצעות יעול ושיפור (שגרמו לי להרגיש ממש מוקטנת וכאילו שזה לא הבית שלי)
ועל העגלה דווקא היא אמרה "אה, אבל אפשר לעבור במסדרון והדלת לשירותים נפתחת, זה לא כזה נורא". יופי באמת.

בכל מקרה אני שמחה שאני פה. אני חושבת שמאז שחזרתי החיבור שלי עם הפשוש התחזק מאוד. אצל ההורים איכשהו זה היה אחרת. אבל גם הוא היה פצפון ועוד לא תקשר.
הוא דומה רק לבן זוגי ולפעמים ממש מוזר לי שיצא ממני, מהבטן שלי, כזה יצור יפה וכל כך שונה ממני במראה, אין קשר כאילו.
בהריון ממש רציתי שיצא כמו בן זוגי אבל עכשיו לפעמים זה קצת חסר לי הדמיון.

ואני שמה לנו מלא מוזיקה אתיופית כיפית. יש לי איזה קטע עם אתיופיה גם מוזיקה, גם מנשא, גם אוכל...

אה וביקרתי בעבודה שלי ! נסיעה ראשונה באוטובוס במנשא, חששתי מזה והיה בסדר גמור, הוא קצת קיטר בהתחלה ואז נרדם. ואנשים עזרו לי עם הכרטיס והעודף - ישבתי והביאו לי הכל
היה מרגש לראות את מקום העבודה, דברים השתנו והרגשתי קצת כמו כשחזרתי למילואים כמה זמן אחרי השחרור מהצבא -
פתאום זה כבר לא שלי, דברים המשיכו בלעדיי. הכל כאילו רגיל אבל אחר. תחושה מוזרה.

אמא שלי ראתה תמונות מהביקור בעבודה ואמרה שנראה לה שכואב לו הגב במנשא.
אוף. זה מרתיח אותי כל ההערות (ויש עוד מלא) שמרמזות כאילו שאני לא מנסה לעשות את הטוב ביותר עבור התינוק אלא מתייחסת אליו באיזה זלזול ועושה כל מיני שטויות בלי לחשוב
אח שלי "מדווח" שמאחורי הגב, בשיחות עם חברות שלה, אמא שלי דווקא מפרגנת. איזה כיף ;-P

יצא פוסט ארוך ועצבני. מקווה שיהיו גם יותר נחמדים.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

טוב אני אוסיף משהו משעשע יחסית.
התקשרתי לחברת הוט, להזמין טכנאי בפעם השלישית כי האינטרנט והטלפון כל היום מתנתקים.
כל פעם שאני מתקשרת ומדברת עם נציג/ה אחר/ת מציעים לי שיתקשרו אלי לגבי מבצע לטלוויזיה ואני אומרת שאין לנו טלוויזיה.
אבל היום הנציגה הייתה כנראה רובוטית במיוחד, השיחה הייתה ככה
נציגה : - טוב הטכנאי יגיע ב... במקרה של ביטול תתקשרי להוט. את מעוניינת שנציג יחזור אלייך לגבי מבצע טריפל לטלוויזיה ?
אני : לא, תודה, אין לנו טלוויזיה
נציגה : את בטוחה ? כדאי לך יש לנו מבצעים מעולים
אני : אני מבינה שאת חייבת להגיד לי את זה אבל באמת אנחנו לא צריכים, אין לנו טלוויזיה !

[רסיסים_של_אור*]

נשמע מעולה.
אפילו מה שאת כותבת על ההורים שלך.
אני חושבת שזה חלק מתהליך הנפרדות, כשאת הופכת מיחדה של לאמא של, יש חריקות וצרימות שעוזרות לך לבנות את הקול שלך, לבחור ולבנות את האמהות שלך. בילד השביעי כבר לא יהיו תאימות כי תהיי לגמרי בטוחה ושלמה בדרך שלך

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה רסיסים אני אהיה מופתעת אם יהיו לי 7 ילדים אבל מי יודע ...

[מיכל_בז*]

אל תתבאסי על העגלה, יש מצב שבקרוב שניכם תתחילו ליהנות ממנה.
עלמה ממש לא הייתה תינוקת של עגלה אבל עכשיו היא נהנית להתגלגל ולהסתכל על העולם ואני נהנית לתת מנוחה לגב.

ובכלל, עוד יבואו ימים שתרצי שמישהו אחר יטפל בו לכמה שעות ולמישהו הזה (אמא שלך, חברה, בייביסיטר) יהיה נוח דווקא עם עגלה.
בקיצור, אני צופה שהעגלה עוד תהיה שימושית. ואם לא בתינוק הזה, אז בתינוק הבא.

ומכיוון שאני ירושלמית לשעבר, אני מרשה לעצמי להגיד: דווקא גילה? מכל המקומות? למה? מישהו מכם גר שם פעם?

[גוונים*]

מצטרפת למה שמיכל אמרה על העגלה, אמנם השתמשנו בעגלה גם בהתחלה אבל נגיד עכשיו, היא כבר כמה שבועות מסרבת סירוב מלא למנשא ( ) והעגלה הפכה לאמצעי הרדמה מרכזי.
כך שמי יודע מה צופן לו העתיד.

ומכיוון שאני ירושלמית לשעבר, אני מרשה לעצמי להגיד: דווקא גילה? מכל המקומות? למה? מישהו מכם גר שם פעם?
גם לי גילה נשמע מדכא לגמרי ורחוק ואפרורי.
בהחלט יש שכונות קרובות יותר וחביבות יותר שהן גם זולות יותר. מאוד פופולרי היום כל האזור בין המושבה לקטמונים - איזור בר יוחאי - אנטיגונוס וכו', יש שם המון זוגות צעירים ומשפחות צעירות (מכירה כמה שהחליטו שלא רוצים לשלם את העלויות המטורפות של מרכז העיר ורחביה ועברו לאזור הזה) וזה במרחק הליכה או נסיעה קצרה מהמושבה/רחביה ואפילו מרכז העיר.
אפילו קרית יובל עדיפה בעיני. נסיעה לא ארוכה לאזורים המרכזיים של העיר.
ויש עוד.

[גוונים*]

ובכלל, רציתי להגיד שאת נשמעת מצוין. אפילו שהרגשת שזה פוסט עצבני, לי דווקא נקראת שלווה, הרבה יותר מהתקופה בהתחלה שהיית אצל ההורים שלך.
וכל הכבוד על ההתקדמויות. לנסוע באוטובוס עם הקטנטן - מרשים! אני עד היום לא נסעתי באוטובוס עם פיצק... בעצם נסעתי, פעם אחת, שלוש תחנות, במנשא, אבל זה היה שהיא היתה בת איזה שמונה חודשים או משהו.
ובכלל לקח לי כל כך הרבה זמן עד שיצאתי איתה אפילו סתם לסיבוב...

[רסיסים_של_אור*]

מצטרפת לחכות שלפני בנוגע לעגלה. אצלנו לפחות, כבר הרבה יותר בשימוש והמנשא תלוי על הידית שלה, מתנדנד לו אחר כבוד בשקית שלו ונשלף ממש ממש בקושי

[תפילה_לאם]

נהניתי לקרוא את עדכונייך.

ורציתי להציע: שולחן מחשב, שולחן אוכל, שולחן החתלה.
אפשר לוותר על רהיט שתופס מקום על הרצפה לצורך החתלה! אפשר לחתל על משטח החתלה שמתלבש על מיטת תינוק. אפשר לחתל על הספה בסלון.

[יולי_קו]

גם אני לא בעד גילה. בעיקר עם קטנטנים קשה להתנייד, ואני חוששת שתרגישי מנותקת.
גם אני בעד לשחרר רהיטים תופסי מקום, ובעיקר את שולחן הסלון. דם אנחנו הסתדרנו נפלא בלי שולחן החתלה.
את העגלה אפשר לקפל עד שיהיה בה צורך.
תחזיקי מעמד. הכל משתנה.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה על כל התגובות ! @}
נחמד לי לשמוע שמהצד אני נשמעת במצב טוב.
זה כמו מראה שאני רואה פתאום את ההשתקפות שונה ממה שחשבתי

לגבי העגלה - בדיוק אמא של בן זוגי הגיעה לבקר (היא מגיעה כל שבוע עכשיו וזה נחמד) ויצאה עם העגלה, סוף סוף יש לה שימוש !
וגם כשדיברתי עם בן זוגי ושפכתי את כל הדברים אז הוא הזכיר לי שהעגלה דווקא עזרה לנו בתקופה שהייתי אצל ההורים,
כי כשהוא היה בא בסופי שבוע הוא היה יוצא עם העגלה (המנשא עדיין לא היה אופציה אז)
וגם טיילנו ביחד עם העגלה והיה נחמד ... אז אני פחות "כועסת" עליה.

השולחן החתלה - צריך לחשוב על זה כי זה דווקא נוח, יש שם הרבה דברים שימושיים עליו ומעליו מדפים.
מצד שני גם ככה הקטן מתארך ומתארך ועוד מעט לא יוכל לשכב שם אפילו לא באלכסון
שולחן סלון זה שולחן אוכל (במטבח אין שולחן כי הוא פיצקי) אז די חייבים אותו. זה לא שולחן קפה ששמים עליו את הרגליים

אתן די מאששות את מה שחשבתי לגבי גילה. הסיבה היחידה שאנחנו שוקלים את זה היא שכשעוברים על יד2 אז הדירות הזולות והגדולות במצב טוב זה רק בגילה.
או ארמון הנציב ופסגת זאב ולשניהם בן זוגי לא מוכן. גילה הוא מוכן משום מה אבל גם לא בהתלהבות...

חשבנו על קרית משה... זה יותר זול מבית הכרם אבל עדיין קרוב למרכז העיר ולרכבת הקלה. אני לא מכירה כל כך את השכונה, השאלה כמה היא דתית ואיך נשתלב שם
קרית יובל גם חשבנו . קצת יותר רחוק אבל די נגיש תחבורתית. אני פחות מחבבת אותה אבל שוב, יותר טוב מגילה.
לקרית משה כמעט אין מודעות באינטרנט. אולי יש איזה לוח של דתיים שמפרסמים בו...
באזור של קטמונים איכשהו לא ראיתי דירות זולות במיוחד.

בכלל אני מרגישה קצת תקועה במין מסלול כזה של - אני רוצה להיות בבית עם התינוק, קשה עם משכורת אחת וגם ככה חוסכים על הכל,
בן זוגי עובד עד הערב, צריך דירה זולה אבל אז זה רחוק ואין אוטו (ואני לא נוהגת)...
מה מהמשוואה הזו אפשר להוציא ?

עכשיו הקטן עם חיתול רב פעמי ! ניסיון ראשון. נראה איך יהיה. זה סוג סיני זול אז אני לא אופטימית אבל אני לא אסיק מזה מסקנות על חיתולים רב פעמיים בכלל.
אתמול לקחתי אותו לשירותים והחזקתי ו...פעם ראשונה נפל לאסלה הזו קקי יונק

העריסה שהשכרנו כבר די קטנה וגם ככה הוא כמעט לא ישן בה, אם אני מרדימה אותו בסלון אז אני משכיבה אותו בעריסה עד שאני הולכת לישון ועד שהוא מתעורר להנקה
ואז הוא כבר נשאר במיטה שלנו כי לא בא לי שיתעורר מההעברה. וגם כיף לי לחבק אותו !
ואם אני מרדימה אותו בחדר שינה אז אני מניקה אותו במיטה שלנו וזהו.
אז חשבנו פשוט להחזיר אותה ולהשאר עם המיטה. החדר די קטן ואם יעמוד שם לול גדול יותר אז יהיה צפוף עוד יותר.
ואני מודה שטיפה עצוב לי להחזיר את העריסה. לא יודעת למה.... כאילו שאנחנו מעליבים אותה ? שלא נשתמש בה יותר בכלל בכלל
יש לי קצת האנשת חפצים, כן...
וגם כשבן זוגי הציע למכור את העגלה אם זה כל כך מפריע לי אז פתאום היה לי עצוב עליה גם.

תחזיקי מעמד. הכל משתנה.
תודה יולי קו אני מנסה להודות על מה שיש והיום חשבתי שסה"כ אני ברת מזל והכל טוב...

[רסיסים_של_אור*]

עוד בענייני החתלה: למה לא לחתל על שולחן האוכל?
תכיני לך משטח מתאים ( יש מתקפלים כאלה) ותפרסי אותו על השולחן כל פעם לפני ההחתלה.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

רעיון מעניין, רסיסים...
אם כי לא בטוחה שזה יעבוד כי השולחן אוכל לא תמיד (כלומר כמעט תמיד) לא פנוי ויש עליו בלאגן קל עד בינוני

[יולי_קו]

אנחנו חיתלנו על מזרון ההורים (אוהבים לישון נמוך אז אין מיטה), על שטיח.
ככה יש גם פחות סכנה לנפילה.

[מיכל_בז*]

יש לי חברה ששוכרת בתלפיות מזרח, נחמד לה שם מאוד. קרוב למושבה ולמתחם התחנה וזול יחסית.

[גוונים*]

גרתי פעם בקרית משה. בדירת שותפות חילוניות, היה כיף. לדעתי היום כבר אין כאלה שם. נראה לי שהשכונה (כמו הרבה שכונות בירושלים) הפכה ליותר ויותר דתיה.
גם קרית יובל, אבל בקרית יובל עדיין יש מגוון, בחוויה שלי הרבה פחות הומוגנית מקרית משה.
אני מחבבת את קרית יובל וגרתי בה לא מעט, אבל לפני כמעט עשר שנים כבר. בעיקר רחובות ספציפיים בה. זה קצת חמקמק, כי רחוב אחד יכול להיות חמוד, זה שלידו סביר, וזה שמהצד השני בכלל מזעזע. צריך למצוא את האיים החביבים יותר.
כמו שכתבתי לדעתי כדאי לחפש גם בשולי קטמון הישנה והמושבה, על גבול הקטמונים, אולי לא יהיה זול כמו גילה אבל אולי אפשר יהיה למצוא מן פשרה, לא דירה גדולה מאוד כמו בגילה אבל יותר גדולה ממה שיש לכם עכשיו ולא כל כך מרוחקת.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

יולי קו תגידי זה קשה לקום ממזרן על הרצפה ? אני רוצה ככה אבל בן הזוג טוען שמאוד קשה לקום (והוא בחור ספורטיבי ובכושר )
אני גם רוצה כמה שיותר על הרצפה כדי שלא יפול. על השולחן החתלה אני לא זזה ממנו.
מיכל, האזור הזה דווקא קורץ לי. אין הרבה הצעות איכשהו.
גוונים איך רחוב בורוכוב ? חשבנו עליו.

[יולי_קו]

ניחוחית,

לנו (הורים וילדים) לא קשה בכלל באופן רגיל (גם כשנתפס לי הגב הסתדרתי, אבל אולי מיטה היתה יכולה להיות יותר נוחה).
להיפך, אני העדפתי שהילדים יוכלו לרדת מהמיטה מתי שהם רוצים מרגע שיכלו לזוז בעצמם (אני מתעבת 'לולים' ומתכני כליאה בסגנון), גם אם זה חייב אותי לשים לב להתעוררות שלהם.
לפחות לא היתה סכנת נפילה.

לסבים המתארחים אצלנו היה פחות נוח, במיוחד לחמי ז''ל שהיה גדול ושמן וסבל מכאבי ברכיים.
גם הוא הסתדר, ואפילו לא התלונן (למרות שהיה ברור שהוא מתאמץ לרדת לשכב ולעלות לעמידה), והם המשיכו לבקר אצלנו.

גרנו מספר שנים בירושלים ובמבשרת, כך שאני מודעת לקור בחורף (יותר קרוב לרצפה עשוי להיות יותר קר).
אני אוהבת מזרון מעל שטיח (מבודד מהקור שעולה מהרצפה, עוזר לאוורר את החלק התחתון של המזרון, וגם יפה לטעמי, ועם כריות יוצר מרבץ מזמין).
אפשר להגביה מעט עם בסיס לפוטון (5-10 ס''מ), ואז מקבלים את יתרונות המזרון (נמוך, בטיחותי) עם יתרונות המיטה (איוורור המזרון למניעת עובש מלמטה, וממעיט ביקורת של כל הנורמלים בעלי המיטות).
פעם כשהתגלגל לידינו מזרון ספורט (דק וקשה, כמו לז'ודו) הוא הפך לשכבה התחתונה, מעליו שטיח צבעוני, ואז המזרון והכריות. ממש מיטה לנסיכה עם העדשה.

בקשר לטיעון של בעלך, תגידי לו שאני אמרתי (;-)) שמי שלא מזיז את עצמו מתנוון. אם הוא יקום ממזרון נמוך באופן קבוע הוא יגלה שהקושי נעלם. זה מגמיש את הגוף.
כמו הבדואים באוהלים שקמים ויושבים בכריעה כל הזמן עד זקנה, דבר שהמערביים ממעטים לעשות, ולכן גם מתקשים.

שולחן החתלה מאוד מסוכן לדעתי, ואני מכירה הורים שבילו לילה במיון בשביל לוודא שהנפילה לא גרמה נזק. ברררר...
אנחנו הסתדרנו בהנאה הרבה זמן גם עם שולחן נמוך לאכילה, עם כריות מסביב. היה כייף. גם נוח לקטנים לאכול.
עברנו לשולחן רגיל כי זה היה ממש קשה מדי לחמי, ורצינו שהם יבואו אלינו לשבתות (הם דתיים, כך שהמשמעות היתה כמה ימי מאמץ גדול לחמי).

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

יולי קו תודה על הפירות (יצא לי בטעות אבל נשאיר, זה חמוד)
עשה לי ממש חשק למזרון ומרבץ מזמין עם כריות !

נתתי לזוגי לקרוא את מה שכתבת

נראה לי שאנחנו יורדים מהאופציה של גילה...
בן הזוג ראה דירה מוצלחת בקרית משה. התלבטנו אבל החלטנו שיקר מדי (השכר דירה עצמו היה סביר אבל ארנונה משמעותית.)
אני די מיואשת פתאום... לא רואה איך נצליח גם לעבור לדירה גדולה יותר וגם לשלם על זה. ושאני אהיה בבית עם לולי. ושנצליח גם לנוח.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אתמול בבוקר נפגשתי עם בחורה חמודה שהכרתי עד עכשיו באופן די שטחי, היא מטפלת בתינוק בן שנה בנחלאות, מסתבר,
וישבנו ביחד בגינה קרוב לבית שלי, מסתבר שיש לי ולה הרבה על מה לדבר והיא ממש חמודה
והיה מה זה כיף ! היום עבר מהר והתינוקי שלי נהנה מאוד
הרגשתי איך זה "לא למרכז"
במשך איזה שעתיים בגינה פשוט החזקתי/הנקתי אותו ולא "התייחסתי" אליו כמעט בכלל (מילולית),
הייתי עסוקה בשיחה איתה... והוא היה רגוע ושמח והתעניין בסביבה ובאנשים החדשים.

אני מקווה שיצא לי עוד להיפגש איתה, היא מטפלת בעוד תינוק בשכונה אחרת ואז אני אולי אצטרך להגיע לשם באוטובוס
וזה קצת מלחיץ אותי.
כשזה היה ליד הבית זה היה פשוט מושלם...
אני עדיין לא מרגישה מאד בטוחה בנסיעה באוטובוס ובכלל עצם השהייה רחוק מהבית עם התינוק מלחיצה אותי
למרות שיש לי כל מה שצריך - ציצי, כמה חיתולים, מנשא... אבל עדיין. משהו ב"רחוק מהבית" עושה לי הרגשה חשופה ולא בטוחה

ביקרתי בעבודה השנייה שלי (עבודה עם ילדים) במסיבת סוף שנה, יצאתי בלי הפשוש שנשאר עם בן הזוג.
איך הילדים גדלו ב-4 חודשים ! זה מטורף.
היה ממש כיף לצאת לבד.
גם התלבשתי מושקע (חולצה שהיא לא חולצה שמתאימה להנקה. סתם חולצה שמתאימה לי)
אני מרגישה ממש מוזנחת לאחרונה... אז התאפרתי כדי לתת לעצמי "בוסט" כזה. וזה עבד טוב.

ואז חזרתי מהר. כי כמו שבן הזוג כתב לי "לתינוק הזה אין שום כוונה לאכול מבקבוק".
מה עושים עם זה ? אני עד עכשיו איזה חודשיים הייתי על הנקה בלי שום בקבוקים, אחרי כל התקופה הראשונה עם הבלאגנים
פחדתי שיהיה לו בלבולי פטמות וכו'. ועכשיו הוא "שכח" את הבקבוק. ודווקא הייתי שמחה לצאת לשעה-שעתיים פה ושם.

[יולי_קו]

אפשר לתת לו לשתות מכוס, או בכפית.
יש תינוקות שמעדיפים ככה, אם הציצי לא שם והם רעבים.
מקרבים לפה שלו ואז הוא 'שואב' את הנוזל (לא להכניס לו את הכפית לפה).